לגדול ללא אמא

[נעמי*]

בחשש פותחת את הדף, הכותרת שלו קצת כבדה, כי אמא יש לי, שתחייה.
אני כבר גדולה, לא ילדה קטנה, אבל נדהמת כל פעם מחדש לגלות שהילדה הקטנה בתוכי עדיין מנהלת אותי.
זה היה כשהייתי בת ארבע.. פתאום אמא נעלמה. גילו לה גידול ממאיר בלסת, אחרי שנים שסבלה מכאבי שיניים כביכול.
אז היא נעלמה. לבית חולים. ומאז ועד היום אני זאת שמגדלת אותה. היא היתה אישה יפה מאד. היופי והזוהר שהיו לה היה מה שהגדיר אותה, אבל אז הסירו לה חצי פנים, והיא יצאה מדעתה. דיכאון קשה, אגרופוביה, פארנויה.

[נעמי*]

היוםאני הגדולה, כל כך זקוקה עדיין לאמא. מחפשת חברת נשים.

[נעמי*]

נתקעת. לא יודעת איך להמשיך , אבל אמשיך..
אני סובלת מהתקפי חרדה קשים, זה כבר ככה עשרים שנה. מטופלת בכדורים שמחליפה בכל כמה שנים. הם לא ממש עוזרים.
מחפשת מזור לפחד, לעצב, לכאב. אני יודעת שהילדה הקטנה שבי עדיין מנהלת אותי, אבל לא יודעת איך לפתור את ההזדקקות הזאת שלה.
ההבנה עצמה מניין הכל נובע לא עוזר, לא משקיט, לא מנחם

[נעמי*]

זוכרת בית הרוס. ארבע ילדים שגדלים ללא אמא, עם אבא עצבני מאד, בגלל המצב של אמא.
מילדה ביישנית מאד ומופנמת , כנערה מתבגרת הפכתי למתמרדת, לא סיימי י"ב שנים , בכיתה י' כבר הפסקתי להיכנס לבית הספר, הייתי מסתובבת עם חברה, מעשנת, ולא אכלתי. הייתי אנורקסית

[נעמי*]

כאן למעלה קיבלתי את האמירה הבאה "הדבר היחידי שבאמת בשליטך - זה מצב רוחך". אוף הלוואי, הלוואי וזה היה נכון. אבל זה לא. אני נתונה למצבי רוח קשים, פחדים, עצב, כעס, דיכאון. הלוואי והיתה לי שליטה עליהם

[נעמי*]

בבית לא ידעו שאני לא נכנסת לבית הספר, לא היה מי שיתעניין. הסתרתי את זה כמובן. פעם המורה פגשה את אבא שלי ואמרה לו למה הבת שלך לא מגיעה לבית הספר כבר הרבה זמן? הוא השתולל. איפה את מסתובבת? לאן את הולכת?
היה לו קשה עם אמא והוא היה מגיע למצבים של התקפי זעם, זוכרת פעם אחת שלקח גלון נפט (תנור חימום בחורף) ושפך בבית ואיים להצית אותו כאשר כולנו היינו בו. זה היה מפחיד. כמה פעמים שלך סכין מהמטבח ואיים..

[נעמי*]

משתפת בתקווה להוריד מועקה שיושבת לי בחזה. משתפת כי מקווה לשיתופים. האם יש כאן עוד כמוני שעברו ילדות קשה אבל יצאו שלמים ממנה?

[יולי_קו]

משאירה לך , שתדעי שקראתי.

[אני_מליה*]

אני גם קוראת.
עברתי ילדות מגעילה עם אמא שהייתה רעה אליי. כשאני מסתכלת מסביב אני לא רואה אנשים שלמים ואנשים שבורים, וגם לא יודעת להגדיר את עצמי. יש תחומים שאני יותר מתפקדת ויש שפחות, ככה זה גם עם אנשים אחרים בעיניי.
לגבי התקפי חרדה - היו לי אינסוף. שיניתי דברים רבים בחיי (ניסיתי גם טיפולים פסיכולוגיים ואחרים ולא עזר) היום אין לי יותר.

[נועה*]

קוראת אותך. שולחת חיבוק.

[ענ_בל*]

נמצאת כאן ומקשיבה.

[נעמי*]

תודה יקרות.
נתונה מזה שלושה חודשים בהתקפי חרדה. נוטלת תרופה חדשה, חמישה שבועות, יש הקלה, אבל זה עוד לא זה. מתעוררת כל בוקר עם התקף חרדה. דפיקות לב חזקות, פחד. לא יכולה לסבול את ציוץ הציפורים. רוצה למות, אבל קמה על רגלי, שוטפת פנים, מתלבשת ונוסעת לעבודה.
בעבודה אני שם ולא שם.. מנסה בכל כוחותי להראות עסקים כרגיל.. מקנאה בשותפתי לחדר, היא כל הזמן עליזה, אוכלת ארוחת בוקר בתאבון, ואני מסתכלת ואומרת, אלוהים בבקשה, תרפא אותי. זה בלתי נסבל.

[נעמי*]

מסתכלת על השעון, מתי יגמר היום הזה. והוא זוחל. יורקת דם עד שנגמר יום העבודה, ואז בבית, לוקחת כדור הרגעה כדי שאוכל להעביר את היום עד הלילה.
מציאות קשה. להירפא אני מוכנה לעשות הכל, הכל.

[בשמת_א*]

יש טיפולים שממש עוזרים, ואפילו תוך זמן יחסית קצר!
להבדיל מכדורים, שבסך הכל יוצרים סוג של סימום והשתקה כדי שלא תרגישי מה קורה בפנים (אבל בזמן שהכדור ממסך את המצב הרגשי, מה שבפנים בעצם גדל ומחמיר, כי אין ריפוי).
אחת ההמלצות שלי היא עירית לוי. המלצה אחרת היא ג'ון ג'ייקובס. https://www.hiburim.org/JohnJacobs.html