ילדה מוטרדת

[מחשבה_קדימה*]

מחפשת עיצות, רוצה לפעול נכון, ולא יודעת מהי הדרך הנכונה.
כנראה שהנושא קשה לי מידי כדי לחשוב בהיגיון, אז אני מחפשת את ההיגיון שלכם. (בגלל הנושא, מעדיפה עילום שם.)

יש לי בת 9 שמבחינתה, עברה הטרדה מינית. אני לא היגדרתי לה את מה שקרה, כי אני בעצמי לא בטוחה איך להגדיר את המצב. זה היה לפני 4 שנים, ואני רואה שזה עולה אצלה בנסיבות שונות. אני לא יודעת מה הדרך הנכונה לעזור לה. וזאת השאלה שלי אליכם.
הנה המקרה בקיצור, ואחריו התגובות שלה היום.

כשהיתה בת 5, נהגה לשחק הרבה עם חבר מהשכונה שגדול מימנה בשנה. יום אחד היא חזרה כולה רועדת ובוכה, בסוף היא סיפרה לי, שחבר שלו והוא ביקשו מימנה הרבה פעמים שתתפשט, כשלא הסכימה, הם רצו אחריה עם ברזלים, היא פחדה ולכן, התפשטה ואח"כ חזרה הביתה בוכה. הסתבר שהסיפור קצת יותר ארוך מזה. עוד לפני כן, זה קרה כמה פעמים בבית שלו, כשהם היו לבד. אני הסברתי לה שאותו ילד ממש לא בסדר, ושחייבים לטפל בו, ולהרחיק אותו מימנה. היא היתה מאוד מפוחדת, ואני (שרתחתי מ ז ע ם ) אמרתי לה שאני ידאג לזה ,שהוא יפחד וייענש, ולא היא.
לאחר כמה ימים של רתיחה, החלטתי לספר להורים שלו,ובנימוס מקסימלי, אמרתי להם, שאני לא רוצה שהוא יתקרב אלינו לאזור הבית . (מאותו יום הם הפסיקו לדבר איתנו)
(אגב, המשפחה ידועה כמשפחה למופת, מוסר חינוך ודרך ארץ בראש מעיינהם. ראו הוזהרתם... באמת שאי אפשר לסמוך על אף אחד. ) למרות שלא אמרתי , היא יודעת שאין לנו קשר מאותו מקרה.

מה שמטריד אותי הם התגובות שלה היום. למשל -
היא אומרת שכשמזכירים את השם שלו בא לה לבכות. היא לא יכולה לסבול שהוא עובר ברחוב.
בכיתה שאלו אם מישהו רוצה לשתף במקרה רע שקרה לו, אז היא התחילה לבכות, ואמרה שהיא לא יכולה לספר.
עכשיו עם הסיפור של בית הנשיא, היא אמרה, אני הייתי מבינה את א', הייתי יודעת מה להגיד לה.

בקיצור, אני קצת משתתקת, אני לא יודעת מה נכון, היא היתה ילדה קטנה, והוא היה ילד.
לא יודעת, אני לא רוצה להנמיך ואני לא רוצה להעצים, ולכן אני קצת משתתקת, ואולי קצת משותקת.
האם יש דרך להתמודדות נכונה שאני מפספסת?

[רסיסים_של_אור*]

שולחת לך ולבתך הרבה תמיכה.
אולי כדאי להתייעץ עם אנשים מקצועיים כמו באל"י http://www.eli.org.il/Content/index1.asp או בעמותה לנפגעי תקיפה מינית. אולי יש להם כלים טובים לתת לך ולה הדרכה ותמיכה.

בהצלחה

[דו*]

ממליצה לך מאד להתקשר למרכז לנפגעות תקיפה מינית ולהתייעץ אתם. יושבים שם אנשים שעברו הדרכה והנחיה והם באמת יודעים היטב איך להתמודד עם מצבים שונים ואיך לעזור לנפגעות כמו גם למשפחותיהן. ואל תגידי לעצמך שאתן לא באמת נפגעות, כי כל דבר שגורם לילדה לחוש כך אחרי 4 שנים הוא סוג של פוסט-טראומה שכדאי לטפל בו מהר. וזה לא אומר שזה חמור או נורא, רק שאסור להדחיק ולהתעלם.
אז תרימי טלפון ל-1202
ואת יכולה גם להיכנס לאתר שלהם: http://www.1202.org.il/ כדי לראות שם מספרי טלפון מיוחדים בשפות שונות ולאוכלוסיות מגוונות.
מאחלת לכן המון טוב!

[תבשיל_קדרה*]

הילדה נשמעת מאוד בוגרת ומודעת לרגשות שלה. אולי היא תרצה לדבר עם מרכז סיוע בעצמה. אולי שתיכן יחד.

[פלונית*]

אני מציעה לך לשקול גם לקחת אותה לטיפול הילינג (אצל אישה כמובן), או אולי לטפל בפרחי באך.
אפשר למצוא משהו שיעזור לה להתחזק, ולהיות מסוגלת להכיל את הזכרונות הקשים.

אני לא בטוחה שבמרכזי סיוע יפנו לסוג כזה של עזרה. יתכן שהם ימליצו על טיפול פסיכולוגי. אגב, יש גם טיפולים רגשיים לילדים שאינם ממוקדים בשיחה, אלא, לדוגמה, תרפיה באומנות או תרפיה במוסיקה. שם מעבדים דברים בצורה יותר עדינה ועקיפה.

[מחשבה_קדימה*]

תודה על התגובות. לא יודעת למה חשבתי שהכל בסדר, שזה היה מזמן וכ'ו
נורא קשה לי לדעת איך מדברים עם הבת שלי. הרי מה אני רוצה?

1. שתדע לשמור על עצמה
2. שלא תפחד מהחיים.

ופתאום, כשהיא מזכירה את המקרה, אין לי מילים רק עצב.
אתמול היא סיפרה לי בפליאה על חברה שגדולה מימנה בשנתיים ונוסעת עם חברות לבד לקניון. "זה מסוכן, יכול לקרות לה מה שקרה לי" ואני ריככתי אבל אני מרגישה שזה לא מספיק, שחסרות לי המילים הנכונות.
אולי באמת היגיע הזמן להתייעצות יותר מקצועית. תודה.

[לי*]

אולי לטפל בפרחי באך.
לילדה כל כך מודעת ובוגרת,
ובגילה הייתי מייעצת ללכת לטיפול שיחתי במקביל לפרחי באך,
וגם לך אמא יקרה ואוהבת שכמותך הייתי מציעה תמיכה בתהליך שאת עוברת עם ביתך.
כל טוב
אהבה ובריאות