חינוך ביתי רק מגיל בי''ס

[אמא_של_שני_ש*]

רק עכשיו הגעתי, אף פעם לא הייתי פה קודם, אפשר להראות לי איפה המשרד? איזה מסמכים צריך? ואם אין לי, ירשמו אותי?
אני בכלל לא בטוחה שאני במקום הנכון, ילדתי בבתי חולים, כן השני היה כבר כמעט לידה פעילה ובכל זאת, הנקתי די בפנטיות 6 חודשים ואז זה נהיה מאבק אז ויתרתי, אנחנו לא אוכלים/לובשים/חושבים אורגני, אנחנו ממחזרים קצת, בעיקר גאים בהרגלי מיחזור מים אפורים שסיגלנו לנו, אז מה?

אז מה בעצם אני מחפשת כאן? אה, כן - התחלנו את תהליך התאום עם הרשויות להעביר את ש' הראשון לחינוך הביתי. כבר הרבה זמן שדרכנו ברורה לנו - הילדים הולכים לגנים עד שהם מגיעים לגיל בו הם מסוגלים להעסיק את עצמם בשקט ולציית די טוב להוראות פשוטות ואז עוברים לחינוך ביתי. מסלול זה נקבע מכך שאין לנו פנאי ו/או יכולת להתמודד עם הדרישות של ילדים קטנים והעובדה שאנחנו מוצאים בגנים יותר תועלת מנזק. ש הראשון סיים זה עתה גן חובה, לדרישתו - היה לו בגן צוות משובח והוא אהב את הגן מאוד, על כן הסכמנו שימשיך בו אפילו שעמד בתנאים שלנו לחינוך הביתי.
כעת הגיע הזמן להכנס בשערי בית הספר וזה כבר לא מקובל עלינו כך שהגשנו את המסמכים ואף חתמנו במשרדי הקב"סים. עכשיו אנחנו ממתינים. למה? לא יודעת.

באמצע אוגוסט מסתיימת הקייטנה, ובמועד לא ידוע במהלך אוגוסט או ספטמבר ש הראשון יתחיל רשמית (אף אם ללא אישור) בחינוך העצמי שלו במשרד של אבא. במקביל אמא אמורה למצוא עבודה ולהתחיל לעבוד 8-5 או גרוע יותר. כך שההורה המוביל את התהליך אינו יכול להתפנות אל ש לפרקי זמן ארוכים בשעות העבודה, ככל הנראה. אז כל מני מפגשי בוקר הופכים לבעיה. ואולי זה כן יהיה אפשרי, קשה לדעת כרגע.
ועכשיו אני ממש לא יודעת מה צריך לעשות - איך מוצאים חוגים? מה בדיוק אנחנו אמורים לעשות עם נושא החברה? על מה אני לא חושבת?

[צל_הימים*]

רק עכשיו הגעתי, אף פעם לא הייתי פה קודם, אפשר להראות לי איפה המשרד? איזה מסמכים צריך? ואם אין לי, ירשמו אותי?

אוקיי, טוב ששאלת לפני שהתחלת להסתובב כאן ללא ליווי צמוד, אחרת היית מסתבכת בצרות. יש כאן סדר!!! אמנם אינטרטנט, אבל זה לא אנרכיה כאן For God stake!!!
דבר ראשון, להציג אישורים. ולמלא טופס בקשה בשלושה העתקים. לשלם שנה מראש, להפקיד ערבות, ולהביא ערבים (אפשר גם יהודים ). לאחר הגשת הבקשה, תבחן האפשרות שוועדת הקבלה תערוך לך שימוע. אין אפשרות לערעור!!! במידה ואת לא מתקבלת, לא יוחזרו דמי החברות המופקעים שנגבו ממך, ונשקול אולי להחזיר לך חצי מדמי הערבות בניכוי הוצאות גביה. שכ"ט עו"ד, עליך.

<אתר באופן טבעי, לא מה שחשבתם>

[כרמל_האורחת*]

הילדים הולכים לגנים עד שהם מגיעים לגיל בו הם מסוגלים להעסיק את עצמם בשקט ולציית די טוב להוראות פשוטות ואז עוברים לחינוך ביתי. מסלול זה נקבע מכך שאין לנו פנאי ו/או יכולת להתמודד עם הדרישות של ילדים קטנים
זה לא ברצינות נכון? בבקשה תגידו שזה טרול..

[פלונית_אמא*]

למה טרול? נראה לי רציני לגמרי. ופרקטי.
לחינוך ביתי פנים רבות מאד. הוא לא התחיל עם פתיחת האתר הזה. ברגע שהילד מפסיק להיות תלותי הוא יכול להשאר בסביבת המבוגרים העסוקים בלי להפריע. אין לי ספק שזה מודל שהיה קיים בתרבויות שלפני עידן בית הספר. רק שפעם פעם, יתכן שהעולל היה מאד מוזנח ושורד בקושי, ואילו כאן ההורים מפקידים אותו בשמירה של מישהו עד שיהפוך עצמאי ואז מאפשרים לו חזרה לשגרת הבית.
זה נראה כמו טרול רק אם את מגיעה מפלח צר מאד ומפונק מאד (שאני גם חלק ממנו) שמרשה לעצמו חינוך ביתי בתנאים סטריליים אופנתיים, הרווחים כאן באתר הזה למשל .

המודל המתואר כאן עדיף עשרת מונים על שליחת ילד לבית ספר. נדמה שההורים יודעים זאת ומשכילים לשלב אי פגיעה בפרנסה עם הגנה על ילדיהם מפני איוולת מזיקה שיש למערכת החינוך להציע.
זה יפה, מקורי, והכי מרענן: לא עדרי.

[אמא_של_שני_ש*]

_הילדים הולכים לגנים עד שהם מגיעים לגיל בו הם מסוגלים להעסיק את עצמם בשקט ולציית די טוב להוראות פשוטות ואז עוברים לחינוך ביתי. מסלול זה נקבע מכך שאין לנו פנאי ו/או יכולת להתמודד עם הדרישות של ילדים קטנים
זה לא ברצינות נכון? בבקשה תגידו שזה טרול.._

אני לא הייתי מגדירה את עצמי כטרול. למה את מגדירה אותי ככה? כי הייתי כנה ואמרתי שאין לנו את התנאים להעביר לחינוך ביתי ילד שדורש תשומת לב קבועה ועדיין לא מסוגל להעסיק את עצמו? אבל זה המצב. אני מטפסת על הקירות אחרי כמה ימים עם הקטן שעדיין צריך שיפעילו אותו וישחקו איתו כמעט בהכל לא כי אני רעה, אני חושבת שאני אמא לא רעה בכלל. ואולי אני לא מספיק טבעית....
אולי יש פה אי הבנה כי הניסוח שלי היה קצת צולע אז אני אנסה להבהיר-
ש הראשון כבר מסוגל להעסיק את עצמו - כלומר לבחור במה לעסוק ולעשות זאת באופן די עצמאי (טלויזיה, מחשב, ספר, השקיה בחצר.....) ומציית די טוב להוראות פשוטות -אוקי זה באמת ניסוח עקום - ניסיתי להסביר שהוא מסוגל בדרך כלל לקבל, להבין ולזכור לאורך זמן חוקים והוראות בסיסיים כמו מה מותר לבד ומה דורש רשות, מתי מותר להפריע ומתי אסור, במה נוגעים ובמה לא, לא צריך להשגיח עליו כל הזמן כמו על ש השני.

[אמא_של_שני_ש*]

אמרתי שאני חדשה פה, נכון?
בהוראות כתוב "מילים בין קוים תחתיים יוצגו באות נטויה" לא מילים בין קוים תחתיים יוצגו בין קוים תחתיים. בסוף אני אלמד.

[עורך_לילה*]

בהוראות כתוב "מילים בין קוים תחתיים יוצגו באות נטויה" לא מילים בין קוים תחתיים יוצגו בין קוים תחתיים. בסוף אני אלמד.

התקלה היתה ברווח. השארת רווח אחד בין סוף הציטוט לבין הקו התחתי. רווח כזה משבש את כל תווי העריכה כגון הדגשה, כותרת, כיתוב עליון, תחתון, קישורים...
יש לך גם אפשרות לערוך את דבריך, למחוק, כולל הערות מסוג זה. בהצלחה.

[לוטם_מרווני*]

אמא של ש' הגדול, קודם כל הנה ניכנסת לאתר.
ואח"כ-
למה לא בי"ס?
אם הוא כבר עבר אילוף של גני ילדים מגיל אפס אז למה בדיוק הוא צריך בית ולא יכול להמשיך לציית למערכת החינוך?
אנסח אחרת:

1. אתם בהום סקולינג או אנסקולינג?
2. למה דווקא חינוך ביתי? מה עם בתי ספר דמוקרטים שיתייחסו אל ש' בכבוד ויאפשרו לשני ההורים לעבוד בראש נקי?
3. בהצלחה. בחיי. ואני חייבת להגיד שזה נשמע לי הקלה גדולה, כמו שאפריים קישון פעם כתב- שהם רצו לאמץ ילד. אבל לא תינוק כי הוא בוכה ומנג'ס, אז ילד. אבל לא בן 2 כי אז בלגנים. טוב, אז נאמץ ילד בן 16. אה, אבל אז מרד גיל הנעורים. אז נאמץ בן 18. אופס, בדיוק הולך לצבא, סתם מתח מיותר. אז נאמץ אחרי צבא. אוי לא, רק נאמץ ומיד נממן לו חתונה. טוב, אז נאמץ ילד בוגר, עצמאי, נשוי ובעל משרה טובה. טדי קולק. (זה היה תקציר נמרץ של אחד הסיפורים הכי מעולים של קישון. חוץ מהסיפור על צצי).

[פלונית_אמא*]

לוטם, כתבת בגסות רוח מופלאה.
לאיזה צורך? אנא שתפי אותנו.
אנסח אחרת:
למה לא בי"ס? מה אכפת לך?

למה דווקא חינוך ביתי? מה עם בתי ספר דמוקרטים מה זה עניינך?

אם הוא כבר עבר אילוף של גני ילדים מגיל אפס אז למה בדיוק הוא צריך בית ולא יכול להמשיך לציית למערכת החינוך?
תגידי, כמה אטומי לב צריך ואפשר להיות ע"מ לא לראות שאין מקום להתבטאויות כה גסות כלפי אדם זר שמעז להיכנס לכאן ולחשוף בפנינו את עולמו ביושר?
מכוער ביותר.

[פלונית_אמא*]

אמא של שני ש', סליחה על המהומה ואני מקווה שלא נבהלת. את דעתי על מה שכתבת כתבתי למעלה.
אולי יש פה אי הבנה כי הניסוח שלי היה קצת צולע לדעתי שום דבר לא היה צולע בניסוח שלך והסברת בצורה בהירה מאד. רק אל תגלשי להתנצלויות, תעשי טובה. (גם כי זה משעמם (-: וגם כי לא תצאי מזה. לאנשים יש המון מה להגיד על סגנונות הורות. בוודאי נתקלת בזה גם לפני שנכנסת לכאן. ואילו כאן...אוהו. הנה טעמת כבר על קצה המזלג (-: )
מקווה שתמשיכי לספר. נעים ומרענן לקרוא.

[צל_הימים*]

בתור מי שגם זכה לאבחון כגס רוח, אני חש לעזרת אחי/אחיותי בעת סקילתם.

התגובה של כרמל האורחת כבר ביטאה חוסר נחת מתפיסת החינוך של פותחת הדף. משהו בניסוח לחץ על כפתור של אנשי החינוך הביתי. וגם שלי, רק שהבעתי אותו בעקיפין. הילדים הולכים לגנים עד שהם מגיעים לגיל בו הם מסוגלים להעסיק את עצמם בשקט ולציית די טוב להוראות פשוטות ואז עוברים לחינוך ביתי: משהו בתבנית הזו מאוד מזכיר את תפיסת ביה"ס שאנשי החינוך הביתי סולדים ממנו ומתקוממים נגדו, ובעצם עשייתם הביתית מנסים להקים לו חלופה.

הניסוח מפלח צר מאד ומפונק מאד (שאני גם חלק ממנו) שמרשה לעצמו חינוך ביתי בתנאים סטריליים אופנתיים_ המשיך ללחוץ על אותו הכפתור, למרות ההסתייגות שהכנסת בסוגריים, שעדיין לא מוציאה את העוקץ. השימוש במונח _אופנתי_ לא ברור לי, ו{{}}_התנאים הסטריליים_ מופקים בעמל רב ובוויתור ניכר על הרבה ממה שנתפס כמנעמי החיים. כך ש{{}}_פלח צר ומפונק מאוד שמרשה לעצמו חי לעיתים בצמצום ניכר, כגון נסיעה באוטובוסים במקום אחזקת רכב.

[אמא_של_שני_ש*]

את דרכנו בחרנו ואנו שלמים איתה מאוד. כן, קשה לפעמים לקרוא פה על משפחות בהן רץ הום-סקולינג מאושר עם ילדים בני 4 אבל לי ברור שאין לי את הטמפרמנט ועם זה צריך לחיות. לו דוקא יש אבל לפני 3 שנים ירש עסק ומאז הוא, איך לומר, עסוק.
בכל זאת אענה - הילדים כבר עכשיו, בזמן שהם בבית, חווים אנסקולינג (כמו שאנחנו רואים אותו) ואנחנו מאוד מרוצים מהתוצאות. אין לי ספק שש הראשון יסתדר מצויין בבית הספר. יש לי ספק האם הוא ימצה את עצמו והאם אני אוהב את מה שיצא ממנו כשזה יגמר. בית ספר דמוקרטי אינו מספק אותי. למיטב ידיעתי גם שם המורים קובעים את תכנית הלימודים וילדים יכולים "להעלם" שם. לא התעמקתי כי הגענו למסקנה שבבית זה הכי טוב ואחנו יכולים לבצע זאת אז מה הטעם לחפש מסגרת שתהווה פשרה?
אני אוהבת את קישון. אני חושבת שבכל גיל אדם זקוק לאהבה, זקוק לכך שישקיעו בו ויכול לתקן את מה שנשבר (אני עובדת על זה מאוד קשה בימים אלה בשביל עצמי). אגב, שרון סטון אימצה לעצה סבא וסבתא לפני איזה 3-4 שנים. כולנו תמיד נהיה ילדים של מישהו.

[אילה_א*]

ראבק מה יש לכן
באה מישהי חדשה נכון טיפה שונה
ובמקום להגיד לה וואלקאם ולתת לה פרח אתן מציקות לה
אז קודם כל וואלקם
כן עכשיו צריך להתחיל לארגן חוגים וחברים
ובטח יש עוד המון דברים שאת רוצה לשאול ולברר ולקרוא עליהם
ואם את באיזור תל אביב אז את מוזמנת כבר מחר ל מקום לגדול בכפר הירוק
בהצלחה

[בשמת_א*]

התגובה של כרמל האורחת כבר ביטאה חוסר נחת מתפיסת החינוך של פותחת הדף
והאמת, אני לא מבינה למה זה נחוץ. יותר טוב לנשום עמוק ולספור עד עשר... P-:

אנחנו לא כולנו אותו הדבר.
ממש לא.
תפיסותי החינוכיות והרגישויות שלי שונות בתכלית מאלה של פותחת הדף (למשל, אני מאמינה שהגיל הכי קריטי, שבו ילדים זקוקים לאמא - ו/או אבא, אם לא ניתן - באופן צמוד ומתמיד, הוא עד גיל 3-4 לפחות),
ואף על פי כן - אז מה?
מי שמני?
ככה אני מאמינה אז ככה אני חיה, אמא של שני ש ללא ספק מונעת על ידי רגישויות אחרות, וזכותה.
בכל מקרה, פה זה החינוך הביתי, הגעת למקום הנכון, באתר ההרשמה מתבצעת בכך שאת מוזמנת לפתוח לך _דף בית אישי (זו לא הרשמה, אני צוחקת, אבל כדי שתרגישי שייכת ואפשר יהיה לכתוב לך באופן אישי) וכמובן את מוזמנת לגלות ש אתר באופן טבעי שווה תשלום.

אמא של שני ש, אהבתי את הפתיחה המשעשעת שבה הודית שאת קצת חריגה כאן אבל רוצה להצטרף, ונראה לי שנחנת בכנות ובחוש הומור.
ברוכה הבאה!
אל תיבהלי מביקורת, ככה זה, אנחנו קהילה תוססת וענייני חינוך עומדים בראש מעיינינו. ברור שכל מי שדעתו בחינוך שונה משלנו פסול בתכלית, שוגה קשות, ויש להעמידו מייד על טעותו ולהחזירו למוטב (-:

[בשמת_א*]

או הו כמה כתבו מאז ז'ראר...
כתבנו יחד.

[תזמורת_הים*]

הילדים הולכים לגנים עד שהם מגיעים לגיל בו הם מסוגלים להעסיק את עצמם בשקט ולציית די טוב להוראות פשוטות ואז עוברים לחינוך ביתי
כמעט כל המשפחות שסיפרו פה באתר על מעבר ממסגרת לחינוך ביתי, דיווחו על תקופת ביניים ארוכה ולא קלה (חודשים ואף שנה) שבה הילד משתעמם, יושב שעות על מחשב/טלויזיה, רוצה לחזור למסגרת (בעיקר בגלל הרצון להמשיך לפגוש את החברים) ובאופן כללי לא יודע מה לעשות עם עצמו בבית.
האם לא חוויתם זאת עם הגדול?

משהו בתבנית הזו מאוד מזכיר את תפיסת ביה"ס שאנשי החינוך הביתי סולדים ממנו ומתקוממים נגדו, ובעצם עשייתם הביתית מנסים להקים לו חלופה.
ואם כן, אז מה? מי אמר שכל מי שעושה חינוך ביתי חייב לעשות את זה מתוך אותן אמונות ואותן מטרות כמו רוב או כל אנשי החינוך הביתי באתר? אי אפשר להסכים לא להסכים? למה להתעצבן?

[צל_הימים*]

בשמת, כהרגלך בקודש משמשת לי כ-Moderator. עבודת צוות. אם אני זוכר, את לא עברת את נוהל ההרשמה שתיארתי למעלה, נכון? אה? נוהל צו פינוי נגדך יצא לדרך... .

[הערה_קטנה_לסדר*]

ראשית - ברוכה הבאה. @}
שנית, אם זה דף בית אישי אז רצוי מאוד ששמו של הדף יהיה זהה לשם הניק שבחרת לך (משתי סיבות: 1. לא יופיע לך סימן שאלה אחרי השם, ו-2. אנשים ידעו איפה לכתוב לך).
אם זה לא דף בית אישי, אלא דף שנועד לשוחח על נושא מסויים, אז רצוי מאוד שיהיה לו שם דף מתאים, שוב - כדי שאנשים ידעו על מה הוא ואם מעניין אותם להיכנס (הרי יש כמעט 9,000 דפים באתר....).

[טליה_אלמתן*]

למה אנשים הורסים את כל הכיף??? מזמן לא היתה כאן תקופת קטילות של חדשים ראויה לשמה!!!
ברוכים הבאים, אמא של, אבא של, ושני ש'.
אם אפשר, אשמח להפקיד אצלכם כמה קטנטנים, ולקבל אותם בחזרה בגיל 6. תודה @}

[אחת*]

_משהו בתבנית הזו מאוד מזכיר את תפיסת ביה"ס שאנשי החינוך הביתי סולדים ממנו ומתקוממים נגדו, ובעצם עשייתם הביתית מנסים להקים לו חלופה.
ואם כן, אז מה?_
תזמורת, הוצאת לי את המילים מהפה.

אל תיבהלי מביקורת, ככה זה, אנחנו קהילה תוססת וענייני חינוך עומדים בראש מעיינינו.
כן, אבל הסגנון, הסגנון... במקום לומר משהו ענייני וגם, אולי, אפקטיבי בסגנון של
תפיסותי החינוכיות והרגישויות שלי שונות בתכלית מאלה של פותחת הדף (למשל, אני מאמינה שהגיל הכי קריטי, שבו ילדים זקוקים לאמא - ו/או אבא, אם לא ניתן - באופן צמוד ומתמיד, הוא עד גיל 3-4 לפחות),
ישר מתנפלים על כל מי שלא עמד בתנאי ההרשמה הדראקוניים של קהילת החינוך הביתי.
כמה חבל.

[בשמת_א*]

אם אני זוכר, את לא עברת את נוהל ההרשמה שתיארתי למעלה, נכון?
מה פתאום, שכחת שאני וועדת ההרשמה?! D-:

כל מי שלא עמד בתנאי ההרשמה הדראקוניים של קהילת החינוך הביתי
בתור וועדת ההרשמה (-; אני מבקשת לקרוא לסדר ולהזכיר:
אין אין אין תנאי הרשמה לקהילת החינוך הביתי.
פשוט אין!
אם אתם חושבים שיש, זה רק נדמה לכם, מתוך טעות אופטית, אשלייה ויזואלית או פאטה מורגאנה.
כל מי שרוצה להצטרף - ברוך הבא. זה כולל אנשים ששולחים את ילדיהם לבית הספר אבל רוצים להצטרף לקהילת החינוך הביתי בתור "מתעניינים". אז על אחת כמה וכמה זה כולל אנשים בכל סוג של חינוך ביתי.
כמו כן, אין קהילה "רשמית" של חינוך ביתי.
ה"הצטרפות" מתבטאת בהשתתפות בפעילויות של הקהילה:

• השתתפות באתר הזה
• השתתפות במפגשים השנתיים הארציים (יום העיון במאי, המפגש השנתי בפארק הירדן בספטמבר, סופשבוע מדברי ועוד)
• הירשמות אצל יונת שרון ל הרשימה הלבנה
• הרשימה הצהובה (דייקתי?)
• יצירת קשר אישי עם משפחות שנפגשות באיזור המגורים, פרטים ב מדור מפגשים

[שביל_בצד*]

אפילו שעמד בתנאים שלנו לחינוך הביתי
חשוב לך הקטע של תנאי הרשמה, אה?
בכל אופן, נראה לי שיש לך תפיסה קצת רומנטית לגבי חינוך ביתי. לי באופן אישי נשמע לא ריאלי שילד יבלה במשרד של אביו 45 שעות בשבוע ויותר (לפחות שיקבל משכורת). וזה לא סותר את זה שבי"ס אולי זה יותר גרוע.
גם אם כרגע ילד בן 6 נראה לך עצמאי (ע"פ הגדרתך) אלא אם הןא מלאך, נראה לי שנכונה לך הפתעה.

[אמא_של_שני_ש*]

הבהרה - המשרד של אבא הוא ממש של אבא. נמצא בבית של סבתא. כשהילד נמצא שם הוא רואה טלביזיה, יוצא עם סבתא לגינה להשקות, עוזר למזכירה, משחק במחשב, קורא בויקיפדיה, משרטט תוכניות, נוסע עם אבא לפגישות מעניינות. אנחנו יודעים שזה אפשרי כי אנחנו כבר עושים את זה (לקראת סוף שנת הלימודים הרשמית הגננת האהובה שלו יצאה לחופשת לידה ועם המחליפה לא היה לו טוב אז הוא בילה לא מעט ימים אצל אבא)
עם המעבר לחינוך ביתי הסידור הזה יהפוך לקבוע ונתחיל להעשיר אותו בחוגים שמעניינים אותו, ספריה ועוד - אנחנו רק צריכים לפתור את הלוגיסטיקה.

[מיכל_שץ*]

אבל זה המצב. אני מטפסת על הקירות אחרי כמה ימים עם הקטן שעדיין צריך שיפעילו אותו וישחקו איתו כמעט בהכל לא כי אני רעה, אני חושבת שאני אמא לא רעה בכלל. ואולי אני לא מספיק טבעית....
למה את חושבת שש' הקטן צריך שיעסיקו אותו כל הזמן?
גם אם תינוקות מאוד קטנים וגם עם פעוטות אפשר להיות עסוקים בלי להתעסק או להעסיק את הילד, דווקא בגילאים קצת יותר גדולים הם זקוקים לתשומת לב ממקודת לאורך יותר זמן (מעבר לשעות ההאכלה והטיפול והפינוק כמובן)
ולכן אני גם שואלת
למה את חושבת ש' הגדול לא צריך שיעסיקו אותו (או יותר נכון יהיו עסוקים יחד איתו) לפחות כמה שעות ביום?

שואלת ברצינות, את מוזמנת לענות לעצמך או לי

[אמא_של_שני_ש*]

עובדות בשטח - ש הראשון מעסיק את עצמו כל שישי שבת כשאנחנו נחים צהריים וגם בזמנים אחרים - אם אני מבקשת ממנו לא להפריע לי / להעסיק את עצמו / להיות בשקט הוא יעמוד בזה. אצל השני - בקשה כזו תוביל לדרישה מוגברת ליחס ותשומת לב - הוא מתקשה להתחיל לשחק לבד, למשל. לאחרונה היכולות שלו לדאוג לעצמו לתעסוקה גדלו ולכן, לדעתי, זה עיניין של גיל בשילוב עם טמפרמנט לא מתאים של אמא - גם כשהיה קטן (הייתי איתו בבית מגיל שנה עד שנה וחצי) מצאתי את עצמי נשאבת אליו כל הזמן, למרות שמאד רציתי שיעסיק את עצמו.
אגב, אני לא רוצה שישתמע שאין לנו זמן לתשומת לב אישית לילדים - יש, לשניהם. יש גם שעות שאיננו זמינים לזה.

[אמא_של_שני_ש*]

סתם סיפור שבא לי לשתף פתאום.
ש הגדול יודע שבתום הקייטנה הוא עובר לחינוך ביתי. יום אחד פנתה אלי אחת האמהות מהאזור שמכירה את התכנית ושאלה אם החלטנו בכל זאת לשלוח אותו לביה"ס. עניתי שלא והתעניינתי למה היא שואלת. מסתבר שבתשובה לשאלה "לאיזה בית ספר אתה הולך" ש נקב בשם של אחד מהמוסדות באזור. שאלתי אותו לפשר הדבר והוא הסביר שנראה היה לו מסובך מדי להסביר שהוא לא ילך אז הוא ענה ככה.

[פלונית_אמא*]

ש נקב בשם של אחד מהמוסדות באזור. שאלתי אותו לפשר הדבר והוא הסביר שנראה היה לו מסובך מדי להסביר שהוא לא ילך אז הוא ענה ככה.
תופעה מוכרת (-:
האם התעניינת כבר במפגשי חינוך ביתי באזורכם? מכירה את הרשימה? תמיד כיף לילדים בבית להכיר עוד "שונים כמותם" , ולהשתייך לאנשהוא, גם אם האנשהוא זה עוד שניים וחצי ילדים שיש איתם משהו במשותף.
נהנית לקרוא בדף שלך, תודה על השיתוף.

[עודד_המחפש*]

שאלתי אותו לפשר הדבר והוא הסביר שנראה היה לו מסובך מדי להסביר שהוא לא ילך אז הוא ענה ככה.
מחוכם מצידו. אני חושב שהרבה אנשים פה בקהילה משתמשים בטריקים דומים (או היו רוצים להשתמש) כששואלים אותם לגבי הבחירות הלא-רגילות שלהם...

[צל_הימים*]

אני חושב שהרבה אנשים פה בקהילה משתמשים בטריקים דומים (או היו רוצים להשתמש) כששואלים אותם לגבי הבחירות הלא-רגילות שלהם...

תרגיל הסחה קלאסי: תן שם של בי"ס מישוב סמוך. בסביבה אורבנית צפופה כמו גוש דן זה עובר חלק. ולמה לא מהישוב שלך? כי מסתכנת ב-"אה, בבי"ס 'מעלה המדרון'? בכיתה של המורה נחמה, ג' 2++?".
תרגיל נוסף: תגיד שהילד לומד בבי"ס הדמוקרטי. מצד אחד זה נשמע מספיק 'תשובה', ומנגד, מי שלא בעסק לא יודע אפילו מה לשאול, איך להתחיל, מה הוא לא מבין בתשובה הזו. כנאמר, "ואחד שלא יודע לשאול". למהדרין, אפשר 'בי"ס אנטרופוסופי", ולקשוחים ממש, "האקדמיה הדיאלוגית". תרגיל זה משמש כנגד אנשים שברור לך שאם תגיד את האמת, לא תצא מזה. מניסיון. פעם הייתי מספר לכל דיכפין, עד שמרוב שחטפתי ריקושטים מגעילים, התחלתי להתמרח בצבעי הסוואה.

[שביל_בצד*]

למה לא לומר פשוט "במוסד לעבריינים צעירים" זה ממש יסתום להם את הפה

[תמרוש_רוש]

בתור מי שעדיין רחוקה מאוד מהשלב הזה בהורות (תינוק בן 5 חודשים) אני דווקא מאוד מזדהה עם אמא של שני ש. גם אני חשבתי לי שהתקופה הכי לא פשוטה בחינוך ביתי היא תקופת הילדות המוקדמת והפעוטות, ותהיתי איך בכלל "אוכלים את זה". כמובן שאין לי מושג מה אעשה אם וכאשר ומתי ולמה, אבל אני מאוד מבינה את הגישה שלך.
ברוכה הבאה! @}

[לוטם_מרווני*]

צל הימים , לפעמים חלק מהשאלות הן פשוט ניסיון אלמנטרי לקשירת קשרים חברתיים- השאלה השלישית ברצף:

1. איך קוראים לך?
2. בן כמה אתה?
3. באיזה בי"ס אתה לומד?

מה שאני אומרת זה שהרבה פעמים הגבתי לזה כאל שאלה אישית ואח"כ הבנתי (בזכות מר מרווני) שזו דרך לקשור שיחה.

שאלתי אותו לפשר הדבר והוא הסביר שנראה היה לו מסובך מדי להסביר שהוא לא ילך אז הוא ענה ככה.
כן, לפעמים יותר קל לענות מה שהשואל רוצה לשמוע ולא להכלל מיידית בשונות שאנו ההורים בחרנו עבורם...

[תבשיל_קדרה*]

הבן שלי אמר לי פעם על התשובה שלו על "באיזו כתה אתה?" - "אני אומר שאני בכתה ב, כי אני חושב שהם רוצים לדעת בן כמה אני".

[אמא_ללי*]

ברוכה הבאה
גם בעיני האופציה שאת מציגה היא מאד מעניינת. עוד אין לי מושג איך נתמודד עם הגשר של גיל בי"ס כשנגיע אליו, אבל גם בעיני בשנים הראשונות יש קשיים שמאד משתנים אחר כך כשהילדים יותר עצמאיים פיסית. ככה שאני אשמח לקרוא עוד על החיים ועל הבחירות שלכם.

[צל_הימים*]

לוטם מרווני, מסכים בהחלט. בדיוק כך גם תדרכתי את רום. נוהל שיחה סטנדרטי. יש לו אפילו תקן ISO.
וזה גם מתחבר למה שאני אמרתי, כי אם את נותנת שם של בי"ס שלדובר שלך יש סיכוי שהוא מכיר או אף חוסה בו (קריצה ל-למה לא לומר פשוט "במוסד לעבריינים צעירים"), מגיעים לשאלה הבאה לפי אותו תקן ISO:

1. בכיתה של המורה נחמה, ג' 2++?.

<אני אוהב כשאני מצליח לקשור את כל הקצוות >
<חוץ מאחד קריטי: גב' ד' שלי לא מכירה בתועלת של ההקשבה למר ד' שלה, בניגוד ל-(בזכות מר מרווני)>

[עודד_המחפש*]

אני אוהב כשאני מצליח לקשור את כל הקצוות
מזכיר לי את חניבעל לקטר: I love it when a plan comes together

[בשמת_א*]

חניבעל לקטר
זה לא ההוא מהסרט שתיקת הכבשים?
אתה התכוונת לחניבעל מה-A TEAM, נכון?
גם לי זה הזכיר (חשבתי שהוא אומר
I Like it when a plan comes together

<מופתעת לגלות אנשים עם אסוציאציות כמו שלי>

[חגית_ל*]

רוצה לומר, שהבכורה שלי, שמעסיקה את עצמה בצורה פנטסטית כל היום מסתבר שבעצם מאוד מאוד חסר לה תשומת לב כרצונה. אז זה שילד יודע להעסיק את עצמו כ"כ יפה זה לא אומר שהוא לא צריך את התשומת לב האוהבת, המתעניינת, האיכפתית.

[אמא_של_שני_ש*]

חגית

• ל, מסכימה אתך לחלוטין כי גם אני הייתי כזאת ואני יודעת איזה מחיר משלמים על זה. זאת אחת הסיבות שלנו להעביר לחינוך ביתי. אנחנו חושבים שבלקיחת האחריות על עצמנו אנחנו מתחייבים לראות אותם ממש. אנחנו לא מצפים מש הראשון שיעלם במשרד של אבא לכל היום. רק שיוכל להעסיק את עצמו כשנדרש. חייבת להסביר שיש שם גם סבתא שפנויה רוב הזמן ועובדת זרה שכמעט אף פעם לא עסוקה במטלות של "אל תפריע לי עכשיו" ואבא שרק מחפש נסיעות עבודה שבהן ניתן לשלב את ש.

[אמא_של_שני_ש*]

תראו את 2Emid]זה 658427991[/po]

[חדשה_ישנה*]

אני מתלבטת אם להגיב או לא כבר מתחילת הדף, החלטתי להגיב...
הגדול היה איתי עד גיל שנה, ומאז בגן לחצי יום (ארבע שעות) פשוט כי יותר זול לי מבייביסיטר, הקטן בן שנה עם מטפלת בבוקר ( ויהיה עד ספטמבר ואז ייכנס גם לחצי יום בגן). אני עובדת עם אנשים אז למרות שאני בבית ויש גמישות בזמנים (למשל מתאמת ככה שיהיה לי זמן לאסוף אותם, לשחק קצת ולהשכיב אותם לצהריים בין לבין... ואז כשהם קמים עד שהם הולכים לישון לא עובדת, אלא אם כן יש משהו מיוחד)- עדיין יש מצבים שאני צריכה שקט, ואני מתזמנת אותם לבוקר.
בעבודה מהסוג שלי אני כן יכולה להיות זמינה, למשל, להכין ארוחת בוקר ואף לאכול איתו, או ליזום רבע שעה הפסקה ולהקדיש תשומת לב, אבל גם זקוקה לפרקי זמן של שעה שעתיים בכל פעם כדי לסיים מה שהתחלתי. לכן כרגע הילדים שלי עם סידור בבקרים.

אני חשבתי פשוט להצהיר על חינוך בייתי מראש, אבל לתת לילד "לטעום" מבית ספר ולהחליט לאילו שיעורים הוא רוצה ללכת. (אם הוא רוצה) (בכל מקרה נהיה "הום סקולינג"- אמנם לא בדרך של משרד החינוך אבל כן תהיה למידה). בקיצור- גם אצלי בראש הגילאים האלו הם שלבים שבהם ה"בייביסיטר" מיותר... נראה לי נורמלי לגמרי...

[אמא_של_שני_ש*]

בחינוך ביתי מאושר (מלשון אישור) הילד אכן מסונף לבית ספר וראשי, בתיאום ולפי החלטת המנהל, להשתתף בפעילויות. עם זאת קשה לי להאמין שבית ספר ממלכתי סטנדרטי יאשר השתתפות סלקטיוית בשיעורים......
לגבי השתתפות בשיעורים - אצלנו זה לא אפשרי כי זה נוגד את האידיאולוגיה שלנו. אחרי שהחלטנו שחינוך ביתי נראה לנו הדבר הנכון התחלנו לחקור את הנושא. לאור הדברים שלמדנו גיבשנו אידיאולוגיה שמתנגדת ל"כפיית" אג'נדה או תכנית על הילד - לא מקובל עלי שיקבעו לו מה לומדים, מתי לומדים, כמה לומדים, מתי צריך לדעת את מה שנלמד וכולי. אין לי בעיה עם השתתפות בפעילות חוץ כיתתית (טיולים, טקסים וכו).
אגב אידיאולוגיה - לאבא שלנו (ככה ש השני קורא ל-ע) היה חלום ישן לפרוש צעיר ולהיות מורה להסטוריה. בעקבות המחקר וההתגבשות הוא נקלע לדיסוננס שכן הוא קבע שהמערכת שגויה מיוסודה והוא רוצה להיות חבר בה? למיטב ידיעתי החלום נגנז

[חגית_ל*]

זאת גם הבעייה שלי, כמורה למוסיקה, שאני לא מוכנה לדרוך בבית ספר רגיל.

[חדשה_ישנה*]

עם זאת קשה לי להאמין שבית ספר ממלכתי סטנדרטי יאשר השתתפות סלקטיוית בשיעורים......
אני זוכרת בתור ילדה שבכיתה ג' או ד' הייתה אצלנו ילדה כזו שלא באה לכל השיעורים. תמיד חשבתי שזה "מגניב".

"כפיית" אג'נדה או תכנית על הילד - נראה לי שאם מציעים בפני הילד את מערכת השעות והוא בוחר איפה להיות הכפייה מצטמצמת למינימום. (ויש את השאלה המתבקשת- האם אני לא כופה על הילד שהייה בבית?- לא מופנית כלפיכם אלא הופכת בה בעצמי...)

מה שמטריד אותי, זה שאם הוא ייכנס לחברה של ילדים שמגובשת ביום יום והם כל יום ביחד, האם הוא לא ירגיש תמיד "אאוטסיידר"? אני זוכרת שבכיתה ג' שברתי רגל, וכשחזרתי קרו כל כך הרבה דברים והילדים "שכחו" אותי ונשארתי בחוץ... אני בעיקר חוששת מהפן החברתי. היום האלימות בבתי הספר גואה ומלבלבת, אני חוששת שהבן שלי יחטוף מכות (או יחטיף), חוששת שהוא יהיה אאוטסיידר כמוני ויסבול. מבחינת הלימודים עצמם פחות מטריד אותי (נראה לי שיש קשר למה שמשקפים בבית- אם אני לא יהיה לחוצה על ציונים וכו' אז גם לילד פחות יהיה אכפת- אבל אני עדיין בבניה של מה אני חושבת בתחום... הגדול שלי בן פחות משלוש). מטריד אותי אם איזה מורה תתפוס אותו בתור השעיר לעזאזל ותלעג לו כל הזמן (גם המצב הזה מוכר לי לצערי מקרוב). זה משפיל לאללה כי זה מבוגר ו"אסור" לענות לו ואתה במעין חוסר אונים כזה...

[אמא_של_שני_ש*]

"כפיית" אג'נדה או תכנית על הילד - נראה לי שאם מציעים בפני הילד את מערכת השעות והוא בוחר איפה להיות הכפייה מצטמצמת למינימום
דעתי האישית (טוב, זה נובע מקריאה של ג'ון הולט אבל גם עיבוד אישי) היא שבחירת הנושא אינה מספיקה. גם התוכן והמסגרת צריכים להיות באחריות הלומד כדי לייצר למידה אופטימאלית. אם הוא מחליט להצטרף לשיעורי XXX זה אומר שבימים מסויימים ובשעות מסויימות מאוד הוא צריך לעזוב הכל ולהתייצב בכיתה. בהיותו בכיתה הוא נדרש ללמוד מה שהוחלט עבורו, בצורה שהוחלטה עבורו, בקצב שהוחלט עבורו וכדומה. זה עוד לפני שפתחנו את תיבת הפנדורה של הדרישה ללכת בתלם (מורים בארץ לא אוהבים שאלות שמדגימות חשיבה עצמית כי הרבה פעמים אין להם כלים להתמודד עם זה). אני יכולה להגיד שבחרתי ללמוד תואר שני במסגרת אוניברסיטאית רגילה ועם כל ההנאה שלי מהלימודים יש הרבה קשיים בהכתבה הזו מלמעלה. הדוגמה הכי פרוזאית - קורס שפשוט לא עיניין אותי אבל אין ברירה, או שני קורסים שחייבים לקחת בסדר מסויים בעוד אני הייתי מצליחה הרבה יותר בסדר ההפוך.... אני חושבת שבגילאי הילדות זה מצב מאוד מזיק, מצידי, שיתמודד איתו באוניברסיטה לראשונה .

לנושא ה"אאוטסיידר" - אני הייתי אאוטסיידרית מאז ומעולם, בעלי היה כזה - הנוכחות המלאה במערכת אינה מבטיחה דבר. אנחנו יודעים שהמאמץ האמיתי, מבחינתנו לפחות, בחינוך הביתי יהיה הקטע החברתי. זה גם הקטע שמעורר הכי הרבה התנגדויות מסביבנו. ש הראשון ילד חברותי מאוד ויש לו כלים טבעיים להתמודד עם קבוצות ועם דחיה. לא פעם ראיתי אותו מגיע לגינת משחקים בה משחקת קבוצה מלוכדת שמתגבשת נגדו ואחרי כך וכך זמן הוא מובילם הבלתי מעורער. אני חשה ודאות שמערכת החינוך תפגע לו ביכולות אלו. ש השני אחר אבל גם אצלו (3 וחצי) אני רואה התחלה של יכולות חברתיות ופתרונות שמתאימים לו.
היות והבטיחו לנו צרות חברתיות כבר בשלבים האלה שכן שניהם לא נימולו עשינו שיעורי בית והתכוננו - אני משתדלת להתמודד מצד הילד שלי - לחזק אותו, להכיל אותו, לבחון איתו דרכי התמודדות ופתרון. בסופו של דבר היו לנו כמה אירועים בעיקר בנושאי מגדר ("של בנות") כאשר ש הראשון ויתר על דברים מסויימים בגן על מנת להציג התנהגות שלא תעורר לעג. בבית הוא עדיין מראה פתיחות. ש השני עושה מה שהוא רוצה ואז נעלב. במקרה שלו גיליתי שאת ההעלבות מוביל ילד מסויים והפנתי את תשומת לב הסגל, בנוסף להתייחסות האישית שלי לילד שלי, היות וראיתי שאין לו כלים להתמודד עם כזו תקיפה.

[רישגלית*]

אבל איפה אמא של שני ש? מעניין אם היא עוד פה ומה קרה מאז...
אמא ששש - את פה? את יכולה לספר איפה אתם? האם ש' הקטן עוד בגן? ומה עם ש' הגדול?

[אימא_שרוצה_בטובת_בנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם, אני כמו שניתן לראות ולהבין חדשה לגמרי בדבר שנקרא 'חינוך ביתי', אני במהלך ה-6 שנים שעברו ראיתי כמה הבן שלי סובל מהמסגרת הזו של 'בית ספר', הוא שונא ללכת לבית ספר, מאחר וכל הזמן היו מחייבים אותו לקחת כדור 'רטלין' למרות שהאבחון שלו מראה שיש לו לקות למידה ולא קשב וריכוז, בבית הספר הילד פשוט סובל, לכן החלטתי באומץ רב לחפש חלופה לבית ספר וכך גיליתי שיש דבר כזה שנקרא 'חינוך ביתי' - התחלתי לקרוא מה זה אומר, והאמת זה בדיוק מה שאני עושה כבר 6 שנים, כי בבית הספר הילד ממש לא לומד, אני איתו בבית עובדת על השפה, חשבון, אנגלית ועוד... לכן אני מאוד מאמינה שזה הדבר שהכי הרבה יתאים לבן שלי, אך כמו שאני מכירה את המערכת הם לא נותנים בקלות אישורים לחינוך ביתי, מדובר בהפסד כספי, עוד דבר שחסר כאן זה קבוצת תמיכה למשפחות של חינוך ביתי, לכן שאלתי אליכם כל המנוסים ויודעי הדבר, איך אני יכולה להעביר את הבן שלי ממערכת החינוך, (הוא בגיל 12 חטיבת הביניים) לחינוך ביתי. כואב לי לראות את הילד סובל, בוכה ומתעקש לא להיכנס לכיתה בכלל (פעולה שנעשת בכוח כל שיעור מחדש) איך אני יכולה לגרום לכל המורים, המפקחים והאנשים של משרד החינוך - להחזיר לי את הילד המקסים שלי. אשמח מאוד אם מישהו יוכל להדריך אותי בעניין.

[אימא_שרוצה_בטובת_בנה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בהמשך לדברים מקודם, חשוב לי להדגיש כי אני עובדת מהבית, ואני מאוד מאמינה שעל ההורים לחנך את ילדיהם ולא על צד ג' (בית ספר).

[מרינה_מאוהבת_בים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין לי מידע למי לפנות ...הבן שלי רק בן שנתיים.
אם כבר גיבשת/תם את החלטה על חינוך ביתי, אני חושבת שמספיק להודיע לבית הספר על החלטתכם ולהשאר בבית.
את כל הבירוקרטיה אפשר יהיה לעשות בהמשך...הילד הוא שלך ולא של כל המורים, המפקחים והאנשים של משרד החינוך ולכן את לא צריכה לחכות ש"יחזירו" לך אותו ...

[פלוני_אלמונית*]

אני מסכימה עם מרינה. אמנם לא מנסיון אישי, אבל ממה שקראתי כאן באתר לאורך השנים.
קודם כל, צריך לזכור שהילד שלך ולא של המערכת.
אחרי שמפנימים את זה, אפשר פשוט להוציא את הילד, ולחכות למערכת שתגיב, וזה משהו שיכול לקחת זמן. יש סיכוי שגם המורות לא מעוניינות בילד שקשה להן להתמודד איתו, ואז כולם יוצאים נשכרים.
בינתיים אפשר להכין מכתב בקשה, יש באתר הרבה אינפורמציה על איך עושים את זה, ולקרוא על הקשיים של תחילת הדרך, ולהתכונן לבקשה לאישור. חשוב שם להדגיש את האידיאולוגיה לגבי חינוך ביתי ואת הרצון בחינוך ביתי, ולהצניע את הקשיים מול המערכת ואת חוסר האהבה אליה. נוטים לא לאשר בקשות שבהן יש אי-שביעות רצון ממערכת החינוך, כיוון שאז רוצים להמשיך ולפתור את העניינים בתוך המערכת.
בהצלחה!
א.

[אורלי_נ*]

אמא שרוצה בטובת בנה
אין לי ספק.
את באמת אמא טובה. את פשוט מערכתית. השאלות שלך מובנות לי לחלוטין, וקיבלת כאן כמה תגובות כל כך מדוייקות.
אם את שואלת אותי, הילד מחר לא בוכה. הוא לא בוכה יותר אף רגע. הוא הבן שלך, האור שלך, החיים שלך. למה שיבכה?
הוא נשאר בבית. פשוט ככה.
כל מה שצריך לסדר את כבר תסדרי
תבדקי, תתיעצי, תדאגי לאישורים, או תילחמי כמו לביאה, מי יכול להכריח אותך לראות את הבן שלך אומלל ולא לעשות דבר? זו נקראת הורות טובה?!?!? מי מחליט? מי שיגיד כך הוא חולה נפש, רשע וטיפש, לא פחות.
השאלות שלך מובנות כי כל כך הפקיעו ממך את האחריות והשליטה בחיים של ילדייך שנראה לך שאין לך זכות עליהם יותר בכלל.
אני ארחיק ואומר שלדעתי לילד(עד גבולות מסויימים כי הינו אחרי הכל, ילד) יש זכות בעצמו על חייו. ילד שמתעקש שש שנים לא מבטא גחמה טיפשית אלא צורך אמיתי, בגרות ואמונה בעצמו. הילד לא מוותר, הוא צועק שהוא אומלל ולא נכנע! איזו רוח! שש שנים לא הולכות ברגל, את רוב הילדים המערכת מכריעה הרבה לפני.
אני, למשל, לא מתרגשת מה"מערכת", תמיד חשוב לי לנסות לפתור קונפליקטים בדרך נעימה ותוך שיתוף פעולה, אבל אי אפשר לאיים עלי, או להפחיד אותי כי אני פשוט לא מתרגשת. אני ממליצה לך מכל הלב לא לחשוש כל כך, לא להתרגש.
תמשיכי להיות אמא טובה ותשמעי את קולו שלך בנך האהוב. אל תתני ל"מערכת" לסתום את אזנייך ולאטום את ליבך.

[פלונית_אלמונית*]

_אימא שרוצה בטובת בנה
אשמח לעזור...מאיפה את? כיצד ניתן ליצור איתך קשר?

[יונת_שרון*]

את יכולה פשוט להשאיר אותו בבית, ולהודיע לבית הספר שעברתם לחינוך ביתי. בינתיים תוכלי לכתוב מכתב בקשה לאישור חינוך ביתי שכדאי לשלוח גם למועצה המקומית וגם למנהלת המחוז של משרד החינוך. מידע נוסף לגבי האישור יש ב-מדור חינוך ביתי והחוק, אבל אולי עדיף לדבר על זה אחד-על-אחד -- את מוזמנת לכתוב לי בדואל ונחליף טלפונים: [email protected]
אם תכתבי מאיזה אזור את, אולי אפשר יהיה ליצור קשר עם משפחות אחרות באזור.

[אביבה*]

מה שחשוב להבין זה שאת האישור משיגים בקלות רבה מאד. זה לא עניין מסובך כלל.