חושיות יתר

[חוש_חש*]

יום של דפים חדשים. גם אני מרגישה צורך להתחיל בדף חדש.
לי יש בעיה. מרגישה שעומדת על סף איבוד עצמי לדעת.
הבעיה שלי היא גבולות חסרים, חוסר גבולות.
אני ספוג. סופגת הכל לתוכי, וכל כמה שבועות מגיע דיכאון.
מפחדת ממנו, מהדיכאון. לא מכירה את עצמי.
כשאני בדכאון , כמו היום, לכן שולחת בקשה לעזרה, מבקשת גלגל הצלה.
מפחדת להשתגע.
יש אנשים שקוראים לזה "נשמה יתרה",יכול להיות. כי מה זה בעצם יתרה, זה מיותר.
חדשות שאני שומעת, קרובים שאני שומעת על בעיותיהם, כל דבר תחת השמש נספג פנימה - ומערער.
סימני הערעור לא מופיעים מיד, לוקח כמה ימים מאד ששמעתי או חוויתי משהו עד שמופיע הדכאון.
הסיבה לפתיחת הדף היא בקשה לעזרה בעצם. זה מה שזה.
מבקשת להבין אם אפשר בכלל, איך אפשר לפתח שריון.
שריון כזה שישאיר את האחר מחוצה לי, לא בתוכי.
האם יש מישהו שמזדהה עם מה שאני מנסה להעביר כאן?
האם יש מישהו שיכול לתת עצה,עזרה באיך מפתחים את השריון הזה ששומר מפני חדירה של האחר לתוכנו?
תודה רבה ומראש,

[שקטה*]

היי חוש חש, הייתי רוצה להבין איזה סוג דברים מערערים אותך ומה המחשבות שעוברות לך בראש כשזה קורה?
לי יש נטייה 'לקחת ללב' וברצינות יתרה הרבה דברים וגם לי זה קשה. במקרה שלי זה בגלל שאני חרדתית ויש לי קצת יותר מדי דמיון, כמו כן יש לי נטייה לחפש נקודות דמיון בין דברים. כלומר, כשאני שומעת על בעיה של מישהו אחר, אני לרוב מחפשת אם זה אומר משהו עלי ועל החיים שלי, אם זה עלול לקרות לי גם.

זה גורם לי לבזבז הרבה זמן ואנרגיות על דאגות מיותרות. האם התכוונת למשהו דומה?

[חושית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי שקטה, אני לא מתכוונת לזה. הלוואי והיה מדובר בכך. אני מתכוונת לרגישות חושית.
זה אומר שאני מרגישה. מרגישה את האחר. כאילו שהבטן שלי היא מקלט ענק שקולט את תחושותיו הרגשתו ומחשבתו של האחר.
עד כדי כך שאני כאילו נמצאת בתוכו.
אז יגידו ואומרים לי, אה, אז את סוג של מתקשרת?!
לא אני לא. לא רוצה לדעת . לא רוצה לראות. יש שם הרבה סבל. ולי יש מספיק והותר.
קולטת מן הסתם גם תחושות שמחות, אבל זה בטל בשישים, כשמשווים את הטוב מול הרע.
האם זה ברור יותר? מבינה על מה אני מדברת?
אם אני לא טועה את מתכוונת יותר לכך שאת רגישה למה ואיך הסביבה מתייחסת אליך?

[חושבת_רחוק*]

אני מכירה את התחושה הזאת אבל הרבה יותר חלש. לי מאוד עזר טיפול-רגשי ושיחתי בעיקר- אצל מטפלת אלטרנטיבית רב תחומית. תגידי אם את רוצה שם ומס' טלפון

[שקטה*]

אוקיי, הבנתי. ואיך את יודעת שאת באמת חשה את האחר ולא משליכה עליו את התחושות שלך?

[יונת_שרון*]

רגישות חושית העולם הוא יותר מדי?

[בשמת_א*]

אני ספוג. סופגת הכל לתוכי, וכל כמה שבועות מגיע דיכאון
מעניין שאת מתארת תיאור קלאסי של אדם שהיסוד הדומיננטי שלו הוא אדמה, במסגרת רפואת 4 היסודות (מדובר ברפואה הודית/יוונית וכל סוגי הרפואה שמתבססים עליה. 4 היסודות הם: אוויר, אש, מים ואדמה).
אדם שהיסוד הדומיננטי שלו הוא יסוד האדמה מתאפיין בכך שמבחינה רגשית הוא "סופג".
והדיכאון קרוי עוד מימי הביניים "מרה שחורה" והוא המרה האופיינית ליסוד האדמה. ביוונית: מלאנכוליה.

לכן הייתי ממליצה לך לחפש מטפל אלטרנטיבי שמתמצא ברפואת היסודות (אפשר גם ברפואה סינית) שיתחיל, או תתחיל, קודם כל לטפל בך באופן פיזי. מדובר פה באיזון. את מתארת חוסר איזון די קשה, שאת סובלת ממנו מאוד. פיזי: טיפול פיזי כמו דיקור סיני או שיטות טיפול אחרות במגע כמו רפלקסולוגיה, תזונה במזונות שמתאימים לחזק אותך והמנעות ממזונות שמחלישים אותך, תנועה מהסוג שמתאים לך ובמינון שיחזק אותך (מינון יתר יחליש, מינון חסר לא יעזור) ועוד.
חשוב לא סתם "טיפול במגע" אלא טיפול ממי שמתמצא ברפואה שמבוססת על יסודות ויודע מה שהוא עושה.

כמו כן מציעה לך בזהירות לעשות בדיקות דם מקיפות: הייתי חושדת באנמיה, במחסור בויטמין B12, במחסור במגנזיום, במחסור חמור בויטמין D, במחסור באומגה 3 ועוד.

[חוש_חשית*]

איזה יקרות אתן. תודה לכולכן.

ואיך את יודעת שאת באמת חשה את האחר ולא משליכה עליו את התחושות שלך
זה ברור לי שאלה התחושות של האחר מאחר ואני מרגישה את זה פיזית בבטן.
אם זה כעס של האחר זה מגיע אלי, אם זה פחד זה מגיע אלי , הבטן מתהפכת.
זה לא קשור אלי. אני לא הרגשתי ככה לפני שנתקלתי או פגשתי באחר.
ככה זה כל חיי, מאז שאני זוכרת את עצמי בגיל שלוש...
אני נמנעת ממקומות הומי אדם, מסיבות, מפגשים, אלא אם כן מאד חשוב לי להיות שם.
הרגישות החושית או העל חושית הזו, מגיעה יחד עם רגישות בחוש השמיעה והריח.
לא משתשמת לעולם בבשמים לדוגמא. הריח יכול להוציא אותי מדעתי.
אם בא לי להריח טוב כמו פרח , אני משתשמשת בקרם גוף טוב.
בלילה אני ישנה עם אטמי אוזניים ושמה כיסוי על העיניים , כי גם החושך כשקיים חושך בחדר זה לא חשוך
מספיק עבורי.

[חוש_חשית*]

בשמת, מעניין מה שאת כותבת, מעולם לא עברתי אבחון כזה, אבל אני יודעת שאני טיפוס אוויר, הרבה מידי אוויר
ופחות מידי קרקוע... ובכל זאת דיקור כן עוזר לי מאד. דווקא הדיקור מקרקע אותי וזה טוב לי.
לא מתמידה. עכשו לאחר התזכורת הזאת ממך כן אחזור למדקר.

[בשמת_א*]

דרך אגב את גם מתארת אדם רגיש מאוד (מקווה שכתבתי נכון את שם הדף. זה בכל מקרה שם של ספר שכדאי לך מאוד לקרוא).

[יעלי_לה]

אדם רגיש מאד