המלצות לטיפול אלטרנטיבי בדיכאון

[מניקה_אתגרית*]

האיש שלי סובל כבר שנים רבות מדיכאון עמוק. מיצה את מה שיש לרפואה קונבנציונאלית להציע. לוקח תרופות שמאזנות אותו מעט ומאפשרות לו לתפקד אבל לא מספקות מענה למה שהוא מגדיר "הסבל". בשלב זה, הוא מוכן לנסות כל דבר ולכן אני מחפשת רעיונות לשיטת טיפול אלטרנטיבית וגם למטפל/ת בשיטה. אין לי מושג מאיפה להתחיל כי מכירה בקושי את השמות שלא לדבר על הפילוסופיות מאחורי השיטות השונות.

קצת פרטים על מצבו: מתפקד אך במצב רוח ירוד למדי במרבית הזמן. למרות בירור מקיף ביותר לגבי בעיות שינה, ומספר טיפולים, עדיין לא ישן טוב (שינה קלה, מתעורר לעיתים קרובות). כתוצאה, הוא עייף כל הזמן. תזונה יחסית מאוזנת. מתעמל (הליכה של כמה ק"מ לעבודה 3-5 פעמים בשבוע + הליכון או אימון שרירים בחדר כושר מדי פעם). בדקנו כבר בלוטת תריס (יש השימוטו, הוא מאוזן עכשיו) ושללנו את כל החשודים הרגילים האחרים.

מספר דרישות:

הוא לא יכול להפסיק לקחת את התרופות וודאי שלא כתנאי מקדים לטיפול (היה ניסיון מאד מאד מאד מפחיד שכמעט נגמר באשפוז / הגרוע מכל).

הוא מאד אנליטי בגישתו לחיים. זקוק למחקרים עם מובהקות סטטיסטית, מטרות מוגדרות ומדדי התקדמות. הוא כאמור פתוח בשלב זה לנסות כל דבר בשלב זה אבל הייתי רוצה לנסות למצוא שיטה שתספק מענה לפחות חלקי להיבטים הללו באישיות שלו.

למרות שהוא בעיקרון מצהיר שהוא מוכן לנסות כל דבר, מניסיון עם נטורופת שלא צלח, מחפשת שיטה שהדרישות שלה 'מהמשתמשים' הן הדרגתיות או לחילופין עובדות בשיטת זבנג קצר מאד (לא יודעת, ניקוי רעלים או משהו כזה) שבעקבותיו יש שינוי מתון באורח החיים. בהיותו מדוכא - דרישות מחמירות מדי על ההתחלה הופכים את הסיכוי להתמדה לאורך זמן (בלי תוצאות מאד מובהקות) למאד לא סביר.
באזור ירושלים (נסיעות ארוכות הן בעיה)


רעיונות, מישהו?

[יעלי_לה]

אין לי ניסיון בעניין, מקווה שתקבלי תשובות מועילות.
קיימים הדפים דרך שונה להתמודד עם הדיכאון, איך להתמודד עם דיכאון של בן הזוג - אולי בינתיים אפשר למצוא שם עצות רלוונטיות @}

[תפוח_אדמה*]

אולי מדיטציה? זה עוזר להוציא את האנליטיקה מהחיים. אבל את זה אולי לא כדאי לספר לו.
זה מכניס פרספקטיבה, עוזר לחיות את הרגע, ויש על זה המוני מחקרים.

[עובר_אורח*]

אין לי שיטת טיפול מסודרת להציע, כזו עם פעולות ספציפיות וכדו'. וגם לא טיפול זבנג וגמרנו. אבל, יש לי תובנה לשתף.

במקרים רבים הדיכאון הוא סימפטום של חיים לא מאוזנים בהם האדם לא מבטא את עצמו, צרכיו, רצונותיו, תשוקותיו וחלומותיו במידה מספקת, ומנגד הוא מחניק בצורה מוגזמת צדדים מסויימים באישיות שלו שרוצים וצריכים לבוא לידי ביטוי.
הטיפול: פינוק עצמי, לעשות משהוא טוב לעצמי כל יום, רק לשם התענוג שבדבר. זה יכול להיות מאכל אהוב, מוסיקה, טיול בטבע, הגשמת חלום ישן (ציור, ריקוד וכדו') וכל פעולה שעושה לאדם טוב. מצד שני, כדאי גם להוריד מהדברים המלחיצים שהאדם עושה "כי צריך" (למרות שהוא לא באמת רוצה).

זוהי פילוסופיה כללית מאד, ללא הוראות שימוש ספציפיות כי כל אדם צריך להתאים את זה לחיים שלו/ה.

אין לי מחקרים כמותיים עם מובהקות סטטיסטית להציג, אבל זו תובנה שעזרה לי אישית.

בנוסף, כמו שכתב/ה תפוח-אדמה מעליי, מדיטציה ויוגה יעילים מאד.

גילוי נאות: בעברי הייתי מדען ועבדתי בכך לפרנסתי וגם אני עם אופי אנליטי, וזה לא מונע ממני להכיר במגבלות השיטה המדעית ובכך שיש הרבה תובנות אמיתיות בגישות אחרות שאינן מבוססות על המדע.

[תוהה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תזונה יחסית מאוזנת
שכוללת אומגה 3?

[אל_הלב*]

ממליצה מניסיון על שיטת מיינדפולנס בשילוב עם טיםול התנהגותי קוגנטיבי (cbt), טיפול אישי או קבוצתי. עברתי טיפול כזה קבוצתי לסובלים מחרדה ודיכאון שעזר לי מאוד, וגם לשאר המשתתפים. ממליצה על פסיכולוגית רעיה רשף שמטפלת בשיטה במרכז הארץ.

[יונת_שרון*]

חיפוש על מדיטציה ודיכאון בפאבמד העלה כמה מאות תוצאות:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/?ter ... depression
הראשונה, אגב, זה מחקר ראשוני שמצא הקלה משמעותית בדכאון בעקבות יישום העבודה של ביירון קייטי.

[רק_מה*]

אם מדובר בדיכאון עמוק ומתמשך, לפעמים נזעי חשמל זה המענה הרדיקלי אך היעיל ביותר (צטערת זה לא אלטרנטיבי בכלל).

חוצמזה צמחי מרפא (היפריקום ודומיו) לא באים בחשבון יחד עם תרופות.

לגבי שינה יש טיפול עם מלטונין (?) שעוזר למנגנון הטבעי להשתקם. כאן אפשר להתחיל לאזן על ידי קימה בזריחה ושינה בחשיכה. והרבה שעות אור, בחוץ.

ולטעמי האישי מה שאל הלב המליצה, כל טיפול התנהגותי/ nlp ודומיו. דימיון מודרך והרבה עבודת... השלמה

זו מחלה אורגנית קשה, כרונית.

צריך להתייחס אליה כמו סוכרת- עם דיאטה ואורח חיים מוקפד כל הזמן, והשלמה עם נפילות בלתי נמנעות

[מניקה_אתגרית*]

תודה לכל העונים.

מספר פרטים נוספים להשלמה: הוא ניסה CBT. זה עזר קצת. אבל ברקע יש כלמיני OCD וזהשיטה לא הצליחה לתת לו מענה עומק. הוא לא יכול EMDR כי (בקוים כלליים) אין מספיק משאבי מערכת וזה מסוכן מדי. mindfullness לא עזר לייצר משאבי מערכת. ניסה Deep TMS ונפל ב-30% שלא עוזר להם בכלל. כיוון שכך, לא בטוחים ששווה לנסות נזעי חשמל בשלב זה. אז כשאני אומרת שמיצינו מה שהיה לקונבנציונלי להציע לו - אני באמת מתכוונת שעשינו חריש די עמוק.

הדיכאון הוא כזה שלא מאפשר לראות שומדבר מעבר לסבל. הוא לא מוצא טעם או טוב בחייו. ולכן "פינוק עצמי" הוא גם לא באמת תשובה כי אין לו מושג מה, אם בכלל, עושה לו טוב. וגם כשיש משהו כזה, הוא ישר הולך למקום של "זה תיכף יגמר ואז יהיה שוב רע. הוא עשה קורס במדיטציה, מתרגל יוגה לעיתים קרובות (לא תכופות כמו ההתעמלות אבל בסביבות הפעם בשבוע לפחות). התמדה היא חלק גדול מהבעיה (וכן, אני מבינה שצריך להתמיד כדי שיעבוד, אבל הוא לא מתמיד, כי הוא "סובל" ולא מוצא בזה טעם).

אז באמת, אני מחפשת משהו שיכול לתת זעזוע למערכת (ניקוי רעלים היה הדוגמה שעלתה לי בראש אבל שבוע ויפסנה גם יכול להיות אם מביני הדבר יגידו שיש קשר בין הדברים) ויתן לו מסיק אנרגיות כדי שיוכל להתמיד במשהו לאורך זמן.

[אל_הלב*]

מספר דברים נוספים עלים לי:
ראשית נשמע שהוא לא מצא את התרופות לאיזון הדיכאון שמתאימות לו. יתכן וכבר החליף מספר פעמים אבל עדיין לא הגיע לאיזון כי זה מאוד תלוי בסוג התרופה, במינון שלה ובשילוב עם תרופה אחרת. לפעמים זה מאוד מייאש ולוקח זמן רב עד שמגיעים לתרופה המתאימה ביותר, מכיוון שכל גוף אחר לכל אחד מתאימה תרופה לדיכאון אחרת. שווה ללכת להתייעץ עם פסיכיאטר מומחה רב ניסיון.
אולי שווה גם לקחת כדורי שינה שיעזרו לו לישון כמו שצריך, זה קריטי כדי להצליח להתרומם מהדיכאון.

שנית בנוגע לCBT זה בדיוק בשביל OCD, יתכן וגם פה לא הגעתם למישהי שהיה לו חיבור איתה/ו, לא הייתי מוותרת על השיטה הזו, היא אחת המוכחות ביותר מבחינה מחקרית כעוזרת בדיכאון, OCD ודיכאון.

שלישית, ממליצה ללכת לכיוון הרוחני, לרבנים ואנרגטיים שיכולים לעזור.
מכירה מישהי מעולה לזה אבל היא מטפלת רק בנשים (שמה ליאורה חורש).

והכי חשוב, לא לומר נואש. לכל דבר יש פיתרון.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשמע לי שהבחור לא מאוזן תרופתית.
הכי יעזור לצור קשר עם קבוצת תמיכה שלאנוש או אחרת. אם תמליכו להתגלגל לקבוצה של צביאל רופא שיחקתם אותה! מאד ממליצה .
אל תוותרי על חיים טובים

[עובר_אורח*]

אני מחפשת משהו שיכול לתת זעזוע למערכת

מכל מה שכתבת נראה שהבעיה היא יותר מנטלית (ייאוש ודכדוך מחשבתי) ופחות גופנית (חוסר בפעילות או באיזון כימי וכו').
לקיחת פסק זמן מהחיים כמו טיול ארוך, של כמה חודשים או יותר, יכול לייצר פרספקטיבה בריאה יותר על החיים והתמקדות בהווה, כאן ועכשיו. המראות והנופים האוכל והתרבות השונים נותנים תחושה של גילוי דברים חדשים ומעניינים, וגם ההתעסקות היומית/שבועית בתכנון השלב הבא במסע יכולים מאד להסיח את הדעת, לאפשר קליטת רשמים חדשים ולייצר מבט רענן יותר על החיים.
אינני יודע עד כמה זה מעשי עבורכם, אך כשלוקחים בחשבון את חומרת המחלה והאפקט שלה, טיול ארוך הוא מחיר קטן מאד.

כמו עם רעיון הפינוק העצמי, הבעיה היא לאתחל את השינוי, כי הסובל עסוק במחשבות על העבר והעתיד ("זה תיכף יגמר ואז יהיה שוב רע") במקום להתמקד בהווה, אבל אם תצליחו לעבור את השלב הראשוני זה יהיה קל להמשיך.

[רק_מה*]

ייאוש ודכדוך מחשבתי זו התמונה המנטלית של בעיה אורגנית, פיזית כשיש דיכאון.

זה כמו , לדוגמה, שמחסור בברזל ושומנים טובים יכול להביא למחשבות שליליות אובססיביות.

ויפאסנה ממה שאני שמעתי יכולה להיות גם הרסנית. לדעתי כל פעולת- קצה וחשיבת קצה לא תורמת ולא יכולה לתרום

שוב מציעה להתייחס לעניין כאל מחלה כרונית, לפתח ציפיות בהתאם להקלה על מה שניתן ואימוץ אורח חיים תומך ככל שניתן.
האינדיאנים היו מאפשרים לחולים קוטביים להעביר את הגל הדיכאוני (3-4 חודשים) באוהל משלהם משוחררים ממטלות ״חברתיות״, וזהו. שמירה והשלמה (לא זוכרת איפה קראתי. אולי ב״תולדות השיגעון בעידן התבונה״?)

תרופות זה עניין חמקמק באמת יש כאלה שצריך להתאים להם כל פעם מינונים שונים.

מה יכול לעזור לו/ לכם עם עובדת נוכחות הסבל בחייכם?
אמרת ״אנליטי״. אולי שיתחיל לעשות תיעוד כלשהו (רשימות. צילום. גרפים. שירה. מה שעובד) על סוגי הסבל. מהות הסבל. התמורות והתנודות של הסבל.
כל יום פורקן אנליטי/ אמנותי למנת הסבל של אותו יום. הבעה שלו. אפיון
אולי להחליט שתתעדו יחד חודש ואז תחשבו איך להמשיך/ מה יעזור ואיך

[מניקה_אתגרית*]

ויתור על סיבה לקום בבוקר לא עובד במי שנע בין הקטבים "מדוכא" ומדוכא מאד". מניסיון עם הסובייקט הספציפי יש לזה פעולה הפוכה. טיול יכול היה להיות רעיון טוב אבל לא בשלב זה בחיינו לצערי. בהחלט נשקול את זה לשנה הבאה אולי.
לגבי התרופות - אחרי 15 שנים של שינויים תרופות ומינונים ומעבר מהמתקדמות ביותר לפרימיטיביות ביותר ובחזרה - בחיי שכאמור, מיצינו מה שיש לרפואה המודרנית להציע. וזה יש לי משלושה פסיכיאטרים שונים, כולל אחת עם התמחות ספציפית בפרמקולוגיה. יש גבול למה שהתרופות הנוכחיות יכולות להציע. והגענו אליו.
ו
הרעיון של לתעד את הסבל נראה לי שווה ניסוי. בהחלט אציע לו. למרות שקצת מפחיד אותי להציע לו להתרכז בעובדת קיומו של הסבל בחייו / חיינו.
גם CBT עם מטפל/ת אחר/ת זה רעיון ששווה בדיקה.

במקביל, בעקבות האיזכור כאן של ביירון קייטי - יש למישהו המלצה על מטפל, באזור ירושלים, עדיף לא דתי?

המון תודה!