המיינסטרים מתקרב לבאופן

אנונימי

התגלגל לידי (בחדר ההמתנה של המרפאה) גליון של העתון "הורים וילדים" מינואר 2003. זה גליון חגיגי, למלאת 15 שנה לצאת העתון. בעמוד 56 מופיע מאמר המסכם הבדלים בין האוירה כיום (לפני שנתיים וחצי) לבין האוירה 15 שנים קודם. המאמר כולל ראיונות קצרים עם מומחים במקצועות שונים, והרושם הכללי הוא ש"באופן טבעי" הופך להיות יותר ויותר בבחינת מיינסטרים. והרי תמצית הראיונות:
פעם הניקו 3 חודשים, היום שנה ומעלה.
כיום מתיידדים עם התינוק כבר בהיותו ברחם, ויודעים מה מראהו, פגמיו ומינו.
בעבר חשבו שתינוק בן כמה חודשים אינו מבין כלום.
השתנו חוקים: ישראל חתמה על האמנה לזכויות הילד; זכויות אמהות עובדות; חופשת לידה לבעל; סיכוי למענק לידה ללידות בית; מעמד מוכר לאמהות חד-הוריות; מזון בריא יותר.
שינה משותפת – מקובלת יותר ויותר.
היולדת כלקוח, בודקת באיזה בית-חולים רצונה ללדת ומה מציעים לה שם.
איתור מוקדם וטיפול נכון בלקויות למידה.
הילד נתפס בבית-הספר כפרט ולא כחלק מהמערכת (כך טוען יוסי לוי, מנהל מחוז במשרד החינוך).
לא עוד "כשתגדל תבין". מסבירים לילד הכל.
פחות אנטיביוטיקה, יותר רפואה משלימה.
ההורים מבלים יותר עם ילדיהם, משחקים ומבלים אתם.

מאמר אחר מדבר בצורה ביקורתית על חיסונים.
כבר לא לדבר על זה שהיום כבר לא צריך לחפש בהיסטריה ילד שנעלם, כי הרי מגיל 4 הוא לא מסתובב בלי הסלולרי...

ואיפה האאוטסיידריות המבורכת?
באופן הופך להיות מיינסטרים. מה יהיה?

הילד נתפס בבית-הספר כפרט ולא כחלק מהמערכת
עוד חזון למועד... הלוואי עלינו

הכל טוב ויפה, ומתקדם עם הגיל. בינתיים יש יותר ויותר נחת לתינוקים ולפעוטות וזה אחלה, יום אחד יבינו שיש מקום לשינוי גם בגיל המופלג של 6 ומעלה.

איתור מוקדם וטיפול נכון בלקויות למידה
בתקווה שהשלב הבא יהיה איתור מוקדם וטיפול נכון במחוננים

בתקווה שהשלב הבא יהיה איתור מוקדם וטיפול נכון במחוננים

קודם שיתחילו להבין שהם זקוקים לאיתור וטיפול נכון

מה הטיפול הנכון למחוננים?

בדיוק האשימו אותי בפורום אחר שאני סתם מתעקשת להציג את עצמי כשונה (מישהי כתבה שחינוך הוא "תהליך ארוך ומתיש" ואני משכתי כתף ואמרתי שאני לא רוצה מתיש עכשיו בשביל תוצאה טובה אח"כ, וקצת קשקשתי על התרכזות בהווה (אן עוד דף כזה?)) ובעצם אני לא שונה מאחרים בנושא זה. כשאני רואה את הצירוף באופן אופנתי, אני מתחלחלת למחשבה שאני עושה משהו אופנתי.
הייתכן שההיא צודקת? שחשוב לי להיות שונה? לאיכוליות. כן יכוליות. הצילו.

מישהי מהכותבות הקבועות באתר (הניק שמור במערכת) אמרה לי שלדעתה רבים מסתובבים בתל-אביב עם מנשא כי זה אופנתי .
(גילה, את מסתובבת בתל-אביב?

)

רבים מסתובבים בתל-אביב עם מנשא כי זה אופנתי
כאילו, פריט ליציאה בערב כשהילד נשאר עם האו-פר בבית?

שלדעתה רבים מסתובבים בתל-אביב עם מנשא כי זה אופנתי

אאוצ', זה ממש לא פשוט לגלות שאתה לא באמת כזה ממש מיוחד וממש שונה.

בת"א מסתובבים עם עגלת באגאבו כי זה אופנתי. לעומת זאת עם מנשא מסתובבים הורים (גם תל אביביים) שמקשיבים לילד שלהם באמת, ולא חושבים שהוא בוכה בעגלה כי הוא תינוק.

לראיה כמות האנשים שבאה ליומיון. או כמויות האנשים שבאים לפסטיבלים וחשוב להם להיכנס לסדנאות.
אני לא חושבת שזו אופנה חולפת.
אני חושבת, (בעיקר בכיוון של לקויות למידה למשל ) שמתחיל לחלחל המסר שאם תקשיב לילד באמת, לא תהפוך לחרש.
אנשים מרגישים דרך חווית הורותם, שהעולם הופך קשה ונוקשה, תחרותי עד כאב . יש צורך נואש לאזן אותו. האיזון הזה, הפלא ופלא, עולה הרבה פחות מכל אופנה אחרת. זו אופנה נורא פשוטה באופיה, ועל כן חיננית ומבורכת@}

התכוונתי לבני גילי, 30+, שהם הורים היום ומבצעים שינוי לעומת איך שהם גדלו.
נראה לי שיש שינוי בתפיסה, שניכרת הבנה יותר גדולה, רצון למודעות. כל זה מוביל להליכה טיבעית עם טבע האדם ולא נגדו (צורכי התינוק ...הילד...המבוגר) לעומת מחשבה שזו אופנה חולפת. אני מקוה שאכן כך הדבר, שזה לא רק מחשבה פרטית שלי.
אני מרגישה שאנשים היום פחות מפחדים להרגיש. "כבר מותר" ואף ורצוי שגם בנים יבכו. אולי זה מה שמתחיל לסדוק את כל השיריון והנוקשות שאפיינו את החברה לפני 30 שנה.

גם לי לפעמים יש אשליה כזו (כבר הרבה הרבה שנים), שהנה, עכשיו מתחיל השינוי הגדול, אנשים מתחילים להבין ולהשתנות, זו רק ההתחלה, ובעתיד (אולי אפילו הלא כל-כך רחוק) הכל יהיה יותר טוב ונעים, ונוכל לחיות בשקט ובהרמוניה.

ואז, אני פותח את העיניים לשניה, רק לשניה, מסתכל מסביב, או קורא כותרת בעיתון של מישהו אחר בלי להתכוון, ומבין מיד את גודל האשליה. אנחנו (לא יודע מי זה אנחנו, אבל אני רוצה להכלל בקבוצה הזו...) אולי עושים צעדים בכיוון הזה. אבל אם להיות מציאותי רגע, זה רק אנחנו. קבוצה קטנה. העולם ממשיך בשלו, וזה לא מציאה גדולה.

קשה לי שלא להסכים איתך. זה עצוב.
אני מתנחמת מזה שאחרי הכל אנו, מי שאנו רוצים להיות, שואפים להיות, לא נכחדנו מעולם.
אמנם לא הצלחנו להחזיר את המצב לאיזון ,אבל גם לא נעלמנו כליל. הלך המחשבה והניסיון לצבעיו השונים ,מתקיימים בכל העולם. זה מראה על משהו (משהו טוב):-)

התכונתי לבני גילי 30+ שהם הורים היום ומבצעים שינוי לעומת איך שהם גדלו.
אז יש לי חדשות בשבילך.
כבר כמה דורות שכל דור הולך בדרך שונה מהדרך של הוריו. לא כל אחד ולא בכל תחום, אבל בהכללה - זה כך (אני מתייחסת רק לכמה דורות, כי אני יודעת פחות על מה שקדם למאה העשרים).
הסבים שלי עשו שינוי לעומת הדרך שהם גדלו.
ההורים שלי עשו שינוי לעומת הדרך שהם גדלו, וזה היה שינוי גדול הרבה יותר ממה שעושים האנשים כאן.
אני עשיתי שינוי לעומת הדרך שבה אני גדלתי.
יונת עשתה שינוי לעומת הדרך שבה היא גדלה.
ואני מביאה אותנו רק כדוגמה, לא כמקרה יחיד. יש בארץ אנשים שעשו שינויים גדולים יותר.
גם אתם, אלה שאת כללת בהגדרה "הדור השני" ממשיכים במסורת זו ועושים שינויים מהדרך שהכרתם אצל הוריכם.
אין חדש תחת השמש.

כבר כמה דורות שכל דור הולך בדרך שונה מהדרך של הוריו. לא כל אחד ולא בכל תחום, אבל בהכללה - זה כך.

נכון, ולא רק בתחום ההורות. זה כך גם בשמרנות/ליברליות כלכלית וגם ביחס למעמד האשה, ואולי גם בעוד נושאים.

ואני תמיד חושבת, מה יהיה אם כל אותם ילדי מנשא ועיקרון רצף שאנחנו מגדלים היום, יהפכו למבוגרים שחושבים ש"נתנו לנו יותר מדי חופש/פינוק/יד רכה", ויחזרו לשיטות הגידול הנוקשות והסגפניות..

שליחה על ידי רוני* » 27 מאי 2005, 23:37

אני מתחלחלת למחשבה שאני עושה משהו אופנתי שמתם לב שסנדלי בריאות, כאלו שהיו שמורים פעם לפסולי חיתון

בלבד הפכו לפריט אופנתי שאפילו פרחות מצועצעות מתהדרות בו?!

שליחה על ידי תמרוש* » 28 מאי 2005, 13:12

ואני תמיד חושבת, מה יהיה אם כל אותם ילדי מנשא ועיקרון רצף שאנחנו מגדלים היום, יהפכו למבוגרים שחושבים ש"נתנו לנו יותר מדי חופש/פינוק/יד רכה", ויחזרו לשיטות הגידול הנוקשות והסגפניות..

יכול להיות שהם יעשו את זה. לכן נורא חשוב לא לעשות משהו כאנטיתזה למען האנטיתזה, אלא כי זה נראה באמת נכון, ואז לא לעשות אותו מדי פעם, כי היום דווקא מתאימה לי הדרך העתיקה והמיושנת. היו בה איזה 3% מוצלחים, ודווקא היום אני זקוקה להם. קורה.

פעם צווחתי על אבא שלי (אאוטסיידר לנצח) "לפעמים כדאי לעשות דברים מסוימים אפילו אם גם אנשים אחרים עושים ככה"

אני מתחלחלת למחשבה שאני עושה משהו אופנתי
מה רע בזה? הרבה אנשים אומרים ש"ההנקה נעשית אופנתית" או "לידת בית נעשה אופנתית". אז נחזור לתמ"לים?
יש להבדיל בין אופנה, שהיא חסרת משמעות, ואולי אפילו מונחתת מלמעלה על ידי חברות בגדים למשל, לבין משהו שיותר ויותר אנשים נמשכים אליו מסיבה מהותית. כן, אז את הופכת ל"רוב". את יכולה לשמוח בזה שאנשים אחרים למדו ממך משהו.
וכן, חשוב לך להיות שונה. אדרבא, זה לגיטימי. אבל רק אם תתחילי לעשות דברים שלא טובים לך כי כל הדברים הטובים "נגנבו" על ידי מישהו אחר, רק אז יש (בעיני) סיבה אמיתית לשקשק.

אין חדש תחת השמש.
אכן. יש ספר של Anne Hulbert, שנקרא Raising America, שבו היא מראה איך, עוד מהמאה התשע-עשרה, אסכולות ה"מומחים" לגידול ילדים התחלקו לשתיים - האסכולה הנוקשה של "אל תקחו אותו בידיים כי הוא יגדל להיות מפונק", והאסכולה הרכה שגרסה היענות לצורכי הילד. מצחיק כמה שזה דומה למה שקורה היום - אולי בלי מנשאים שבטיים, אבל בהחלט דומה.
ולעניין המיינסטרימיות, כקוראת נאמנה של "לאשה" (כן, אז מה, אחלה עיתון, עם אג'נדה פרו-נשית וראיית עולם שפויה), הגיע הזמן שהעיתון יתחיל לשלם תגמולים ל"באופן" על שפע הרעיונות והכתבות שהם שואבים מהאתר. בגיליון השבוע שעבר היו: כתבה על חיתולים רב פעמיים; כתבה על הנקה אחרי ניתוחי הגדלת שד; וריאיון עם מרב אמון. אם זה לא מיינסטרים אני לא יודעת מה כן

רק אם תתחילי לעשות דברים שלא טובים לך כי כל הדברים הטובים "נגנבו" על ידי מישהו אחר, רק אז יש (בעיני) סיבה אמיתית לשקשק.

צודקת.

מזכיר לי דיון שהיה על הדמות של ליסה ב עמוק באדמה יצירה אנטימיינסטרימית או משהו דומה. ליסה הזו לקוחה מכל הטרנד של הניו אייג' והיו כמה משתתפות בדיון שטענו שהיא בכלל לא משעממת וקונבנציונאלית (כמו שחשבתי אני ואחרות) דווקא בגלל שהיא מייצגת משהו מבאופן (או משהו בסגנון).
אני חושבת כמו שנכתב בדיון ההוא, שרוב העקרונות שמייצגת קהילת באופן ועוד נגזרות של העקרונות הללו כבר מזמן מסומנות כטרנד החדש של הדור הצעיר. טרנד שבאמת בעיקר מדבר להורות המודעת השונה.
כמובן שיש דברים שעדיין רחוקים מלהיות מיינסטרימים כמו הנקה בגיל מתקדם יותר מעבר למספר חודשים או מיטה משפחתית במקום מיטות נוער, או בלי חיתולים או לידה בבית. אבל עדיין, בקרב חברותיי (20+) ההנקה הרבה יותר פופולרית מאשר בקרב חברות של אחיותיי (35+), מנשאים בוודאי ובוודאי כנ"ל, שקילה של חיסונים בעד ונגד היא נושא שכיח, חזרה למזון טבעי ככל האפשר, וכו'.

הייתי הסופ"ש בפסטיבל בו מכרתי ציורים, שנקרא "זכרונות ילדות".
כולו תוכן באופני, קשר בין הורים וילדים, כמו של פעם.
עיסוי תינוקות, מגע, ריקודי בטן ללידה.

שאלתי את עצמי אם יהיו אנשי הקהילה, והתשובה ששמחתי מאד לשמוע מתוכי בעיצומו של הפסטיבל, היא שבאופן לא צריכים פסטיבל עם "התנסויות", וסמליות על קשר. הם עושים את זה.

אבל יפה שהנושא מתרחב.

בקרב חברותיי (20+) ההנקה הרבה יותר פופולרית מאשר בקרב חברות של אחיותיי (35+),
אולי זה אומר משהו עלייך ועל אחיותייך, ולאו דוקא משהו על הדורות?

ואני תמיד חושבת, מה יהיה אם כל אותם ילדי מנשא ועיקרון רצף שאנחנו מגדלים היום, יהפכו למבוגרים שחושבים ש"נתנו לנו יותר מדי חופש/פינוק/יד רכה", ויחזרו לשיטות הגידול הנוקשות והסגפניות
נראה לי שהעניין הוא בכוונה שמאחורי המעשה. יש הבדל בין ילד שנותנים לו חופש בצורה מודעת לילד שעושה מה שהוא רוצה ורודה בהוריו, ולצערי יש הרבה מהסוג השני, ומאד יתכן שהם יחשבו אולי שילדים זקוקים לגבולות נוקשים. אבל זה נושא לדף אחר.

במקומותינו עדיין לא יראה ילד בן שנתיים מחוץ לגן ילדים כי "הוא כבר זקוק לחברת ילדים"!? וגםל"תכנים"!?

_בקרב חברותיי (20+) ההנקה הרבה יותר פופולרית מאשר בקרב חברות של אחיותיי (35+),
אולי זה אומר משהו עלייך ועל אחיותייך, ולאו דוקא משהו על הדורות?_
???
אחיותיי הניקו למרות שהן לא בנות 20+.
וכשכתבתי חברותיי וחברות של אחיותיי התכוונתי גם למכרות, בעבודה, באונ', שכנות... כלומר מדובר בקבוצה הטרוגנית וגדולה שממנה אני כן יכולה להסיק כמובן לא מחקרית... שאם במיקרו זה ככה אז מן הסתם גם במקרו.

במקומותינו עדיין לא יראה ילד בן שנתיים מחוץ לגן ילדים כי "הוא כבר זקוק לחברת ילדים"!? וגםל"תכנים"!? חייבת לצאת להגנת המיינסטרים הישראלי כאן. זוהי התנייה תרבותית לחלוטין, התפיסה שאם ילד בן שנה וחודשיים (ילד? תינוק!!) לא יהיה ב"גן" עם "ריכוז" ו"תכנים" ו"עבודות יצירה" הוא יהיה סוציומט עם פיגור סביבתי עמוק.

כאן בצפון אמריקה חופשת הלידה אורכת שנה. לא מעט ילדים נשארים בבית עם אמותיהם עד גיל 5, שאז הם הולכים לגן חובה למשך 3 שעות שלמות ביום. ילדים אחרים הולכים לגן כמה שעות בשבוע, ואלו שנמצאים במסגרת - נמצאים רובם במסגרת חלקית או במשפחתונים קטנים של עד 6 ילדים שמאוד מקובלים כאן גם בגילאים שבישראל נחשבים גילאי גן לכל דבר, כמו 3-4.

כשאני מסתובבת עם הקטנטנית שלי בת השנתיים ורבע באמצע העיר, באמצע היום, אני שייכת לרוב ולא למיעוט.

???
התכוונתי שאולי לך יש יותר חברות שמניקות כי כך בחרת אותן, ולא בגלל התקופה. אבל אז הסברת שזה לא רק חברות אלא בכלל. אז אולי את צודקת...

זוהי התנייה תרבותית לחלוטין
נכון, וזו הבעיה!

ובכן מזל טוב - גם בynet פתחו פורום של חינוך ביתי - אכן המיינסטרים מתקרב לבאופן.

ואני נתקלתי להפתעתי במיני פנינים של דני לסרי (בסוף אפילו הואילו לתת לו קרדיט) במאמר הכניסה של מנהל התיכון החדש בעיתון האזורי.
אמנם ערבוב מושגים מזעזע וניסיון להכניס את דני לסרי ואת בחינות הבגרות ואת דברת לתוך קערת סלט גדולה, אבל בכל זאת, משהו מחלחל, אם דני לסרי מגיע למנהלי בתי ספר קונבנציונליים לחלוטין.

זה רק חצי קשור, אולי, לנושא הדף, אבל לא רציתי לפתוח דף חדש:
וואינט נתנו לי לפתוח פורום בנושא חינוך ביתי הילד הגדול שלנו רק בן שלוש, אבל הרעיון מתגלגל, פלוס אהבת המדיה, והרצון להביא את הבשורה לאוכלוסיות שלא מתגלגלות לבאופן ביום יום (המיינסטרים... ששש...). בקיצור - יש פורום ורצון טוב, גם אם לא הרבה ידע ונסיון

אם למישהו יש רעיונות, אזהרות, בקשות, או כל דבר אחר, אשמח לשמוע וללמוד (כאן או בדף בית).

טליה, ברכות!!!
שיהיה בהצלחה @}

בהצלחה!

שאז הם הולכים לגן חובה למשך 3 שעות שלמות ביום. מכה כאן על חטא - טעיתי והטעיתי. ככתוב בחוברת הנאה שקיבלנו בסיור ההיכרות בגן, התוכנית נמשכת שעתיים וארבעים דקות בדיוק. שלא יעבדו עליכם.

... אני פה באתר בערך חודשיים, ( אני מבינה שלפי הקריטריונים פה יש לי כנראה גם איזו הגדרה שאינני יודעת עליה כמובן). גם אתם, אני מבינה, עוד לא ניסחתם... רגע ... לפני שאמשיך... האם אפשר יהיה גבירותי ורבותי המכובדים מגדירים עצמם כלא במיינסטרים, הבנתם? כ" מגדירים עצמם".
כלומר - גול עצמי...ובכן לפי הבנתי, אתם כאן מחלקים הגדרות: זמן הנקה , צורת מנשא, מקום מגורים, תזונה. ולפי עיבוד הנתונים - יוצאת ההגדרה על תווית, אותה ניתן לרכוש אצלכם בני באופן טבעי, שכל מאווייו הם להיות שונה. לא להיות הוא עצמו אלא שונה - עוד גול עצמי..

אז רק לומר לכם, אני פה רק כחודשיים, ומרגישה מאוכזבת מהקונפורמיזם שמסתובב כאן.
אני לא מתאכזבת מקונפורמיזם שמודע לקונפורמיות שלו.
הקונפורמיזם הנוכחי המתיימר להציג פתיחות אולטימטיבית.
מעטים ביותר מצאתי כאן בעלי יכולת לפגוש אדם ולא לשפוט, לקטלג ולבקר .

זו לא אכזבה ברובד מוסרי או משהו כזה, אלא אכזבה שיש לה מן גוון של ... איך לומר זאת... משהו משעמם.
ועלי - אני חיה בתל אביב, הנקתי( לא בגלל אופנה), היא נישאה עלי במנשא- (לא בשל אופנה)
היא בת 8+ יפתי הנפלאה . לא הולכת לבית ספר. ועוד הרבה הרבה באמתחתי הגדושה.
מעולם לא הצטרפתי לשום ארגון או תנועה. חיה את חיי ולא מנהלת חשבונות מי במיינסטרים ומי לא.
לא יודעת מה זה מיינסטרים. פוגשת אנשים ומנסה לחוות אותם ולא את מה שהם מייצגים.

לא בהגדרות האלו תמצאו את משמעות חייכם.
כי אם כך מה ביניכם השופטים על פי קריטריונים כאלו או אחרים לבין תושבת כיכר המדינה השופטת את חברותיה אם נעליהן שייכות למודל 2005 או 2004?

אמא של לילה
מעניין מה שאת כותבת. אבל בין השורות נשמע לי שאת שיפוטית כלפי באופן.
גול עצמי?

וואי וואי וויאי לאיזה דף התגלגלתי...רבותי מה הבהלה!? הערסית מדווחת מהשכונה , שהכל בסדר
ואף אחד שם לא מנסה ליהיות "באופני" ואחיות טיפת חלב הן עדיין שליטות השכונה ויש חניה לעגלות בחוץ ואפילו העניים המרודים הוציאו כסף מהבלטות (פעם זה היה מהטפטים) בשביל לקנות מיטה דו מיפלסית לרך הנולד!
ותל אביב זה עדיין לא דוגמה לכלום..ואילו שמסתבבים עם מנשאים הם בטח לא משכונת הפחונים אלא כאלו שמכרו לכם את הבית בכרכור וחזרו לרמת אביב..
קהילת באופן טיבעי לא תהיה לעולם במיינסטרים (אלא אם כן בורדיה, במאמר הבא על המטאמורפוזה של הטעם יחליט שזה אופנתי. כשנינט בכוכב נולד 13 תבוא לפסטיבל קוקהקולה עם מינשא, למשל)

בינתיים בררתי מה זה מיינסטריסטיזם.. או איך שאתם מגדירים את "האחרים".
להבנתי דוקא אתם מאוד קולעים להגדרה.

יפה עודד שאתה שם לב שאני שיפוטית. מאוד מעוררת הערכה היכולת הזו שלך.

הסופר - תומאס מאן אמר כמה דברים שיש בכוחם להוציא את האדם ממצולות השביעות רצון עצמית. הוא רואה את סגולותיו לעומת נמיכות רוחו של מי שלא הגיע לדרגותי...
קרי - מנשאיו האופנתיים של התל-אביבי... יתכן שאילו היה כותב פה את אבחנותיו , גם היה נמחק,
ואולי היתה נשללת ממנו קבלת פרס נובל לספרות ע"י קהילת באופן שוחרת השלום.

ועוד דבר קטן - עם בהשוואות עסקינן - רוצה הייתי לראות משהו מכם חי בטבורה של עיר שבתוכה אינו מוצא את שכמותו למרות שזו עיר באמת פתוחה - (למרות, לא מילה מתאימה).

חיה לפי ראות עיניה. בלי תמיכה, בלי התארגנות, מפלסת את דרכה נגד הזרם. כן, לבדה, בלי תמיכה של משפחה, חברים, קרובים. חיה לפי אמונתה וגם לא עושה מזה כזה רעש גדול.
לא פוגשת אמהות ששולחות את ילדיהן לבית-ספר ומותחת ביקןרת, לא מתבוננת בצלחתו של הזולת אם גרגירי החיטה שלו נבטו לגמרי או רק בחציים, וכאלו עוד שלל מניירות מתנשאות...

אולי תבררו לפני כן מי הם התל-אביבים שמכל ה-באופן הזה הם באמת קבוצת (התל-אביבים) אנשים שאין להם מכנה משותף ולא עסוקים בלסווג בני אדם. כן, מטרופולין. מזוהם. נכון, מסריח. נכון, בלי הריאות הירוקות שאתם חיים ביניהם, אבל- עם יכולת קבלה אמיתית.

הלכתי לחפש את חיי בכל מיני ישובים קהילתיים בהרים צלולי האויר. ראיתי כמה אתם פתוחים, עם משכורות הענק שלכם, רכבי ארבע על ארבע שלכם. אם היה לי הכסף שלכם, הייתי גם אוכלת אוכל אורגני מבוקר עד ליל.

רוצים השוואות?
בואו, תכנסו קצת לנעליה של משהי שלא ידעתם שהיא קיימת - רבותי שחושבים שכאן בתל-אביב מסתובבים רק מחפשי אופנות-
אז, ויתרתי על קריירה, שמתי הכל בצד, כולל האפשרות להתפרנס.
אני מגדלת את בתי ב ד ר כ י .
איש לא מכתיב, לי, לא באופן טבעי ולא באופן לא טבעי.
ההתמודדויות שלי... לא בטוח שמשהו מכם שם היה מסוגל לעבור.
ועם כל זאת מאושרת מהחירות שאני חיה אותה שהיא החיים על פי מיכאלה - בלבד. אין לי מודל . לעולם לא יהיה לי.
לא חיה כדי להצדיק דמוי. חיה מתוך תחושות הבטן שלי בלבד.
אין איזו קהילה שאני מתחככת בה ומשקיטה את חרדותי כי... יש עוד כאלו שעושים כמוני.
אני מזהה פה לא פעם התחככות מתוך פחדים. אתם מפוחדים, לא שופטת אתכם. גם לא מצפה תתמכו בי בעת הצורך.
אולי תצחקו על עצמכם לפני שאתם מוצאים לכם איזה בדיחה משותפת שתגביה את הדמוי העצמי שלכם.

יפה, ואם אני שיפוטית...
שום דבר. אבל אם להיות שיפוטי זה בסדר, אז למה מפריע לך שבבאופן שיפוטיים?

אמא של לילה, נשמע שאת מרגישה שמתנשאים עליך.
לא כל כך הבנתי למה, אבל יותר מזה - האם זה משנה לך בכלל, בכל הנוגע לאורח חייך ולבחירות שלך?

נדמה לי שאתם מייחסים לעצמכם כל מיני תכונות- מתוקנות-של-מודעות-עצמית-מפותחת-אנטי-מיינסטרימיות אז פשוט לא הסתדר לי עם שיפוטיות ששמתי לב שביצבצה כאן בין השורות ועל השורות.

לי, לי מותר להיות שיפוטית כי אני לא כזו מפותחת, וגם אין לי מספיק מודעות וגם דרך אגב ערסית יקירה לא מכרתי אף בית בכדי לגור בתל-אביב. , ואני, מה , אני סתם אחת שבמקרה מגדלת את הבת שלה בבית כבר שמונה שנים בלי ללכת לאירועים כנסים, פיקניקים - כי גם אין לי רכב, רק אופניים. אולי, אם הערסית היתה נותנת לי איזה בית למכור, הייתי משיגה גם רכב..שלא הבינה את דבריי,

לעיתים קשיים בהבנת הנקרא עלולים להיגרם מהתנגדות לפגוש את הרעיונות הכתובים....
האם זה משנה לך בכלל, בכל הנוגע לאורח חייך ולבחירות שלך

כן, זה משנה לי, כאמור תקציר מחיי פרשתי כאן ובשלב זה בחיי התחלתי לשוטט.
גיליתי את האינטרנט לפני כחודשיים וכך הגעתי לכאן. אני מחפשת חברים, מחפשת לגלגל שיחות , אנושי בינתיים, רגיל... קיבלתי רושם שהאידיווידום יכול למצוא כאן מקום שקט ולא ידונו אותו וגם לא יקטלגו אותו...

והנה אני פוגשת כאן את אותן התופעות שאני פוגשת בתור לבנק דיסקונט סניף לב-דיזנגוף, - סגידה לדימויים, שיפוטיות, הומור (מאוד מפותח דק ומשובח) ביחס לאילו שאינכם מכירים.... רוצה להבין למה -"אין תוכו כברו".

זה מזכיר לי שבשכונתי כשבתי עודה בת שנתיים ויונקת (כמובן כי זה אופנתי) הסתובבה לה אם שגם הניקה את בנה אלא שהיא אף נהגה להלבישו , את הפעוט בחולצה עליה היה מודפס באותיות שחורות וגדולות - "אני תינוק יונק."
לימים שמעתי שהפכה לפיגורה מאוד אהודה בקרב קהילתכם. אני לא שופטת, רק מוצאת מקום לתיקון שכל המאפיינים הללו מחזקים איפיון קצת יותר גדול שאומר שאתם די - מיינסטרימים. ואגב מונולוג הפתיחה על הפחד הזה, כלומר פוביית מיינסטרימיות, יכולה להגיע רק ממינסטרימים. מי שהוא נונקונפורמיסט אינו עסוק בהגדרה.
את ההגדרה מגדיר אותו אחד שזקוק להגדרות, שאינו יכול לקיים חיים חופשיים , אינו סובל את עצמו כי היה רוצה אך פוחד ובמקום זאת מתחפש. עד שהתחפושת נקרעת ומבצבץ לפתע מה שקיים מתחת.

אז למה זה משנה לי? לא יודעת. אני לא מנתחת. חיה לעצמי. אומרת פה משהו. שם משהו. מתעצבנת, שמחה, עצובה, לפעמים אוכלת אוכל טוב אם יש ואז גם מחרבנת אותו טוב. לפעמים אם אין אז אוכלת אוכל חרא ומחרבנת חרא. מתעצבנת, אה סליחה כבר אמרתי ולא מתביישת . סוערת ולא מתביישת, לפעמים גם שקטה ושלווה ולא רצה לספר לחברה.
העיקר לא עושה עניין מהחיים האלה. ולפעמים עושה עניין גדול. אוהו איזה עניין גדול אני עושה . אם בא לי. ואם לא, אז לא.
אז... מה אתם אומרים? הערתי אותכם קצת? מרוב טבע עושה רושם שנירדמתם.
אז לא טוב שהערתי אתכם? קצת זרימת דם, דיבורים בסגנון חדש... לא, ללכת? אז תגידו.
בדף הפוליטי זה הלך להם יותר מהר להגיע לקצה של העצבים. היו דוקא מאוד מחוברים. די מהר התחברו לעצמם, התחילו לדבר מהבטן, ממש שמעתי את הסרעפת שלהם עובדת... אני חושבת שזה עשה להם רק טוב.
אז מה איתכם? הולכים להגיב חזק, בטורבו או שתהיו נאמנים לדמוי השלווים שדבר אינו מוציא אתכם משלוותכם...?
בקיצור, דברו, תוציאו הכל, אני יוןדעת להכיל את כל מה שאתם מדחיקים. לא מתמוטטת. ביי . סלאמאת.

_אני מחפשת חברים, מחפשת לגלגל שיחות , אנושי בינתיים, רגיל... קיבלתי רושם שהאידיווידום יכול למצוא כאן מקום שקט ולא ידונו אותו וגם לא יקטלגו אותו...
והנה אני פוגשת כאן את אותן התופעות שאני פוגשת בתור לבנק דיסקונט סניף לב-דיזנגוף, - סגידה לדימויים, שיפוטיות, הומור (מאוד מפותח דק ומשובח) ביחס לאילו שאינכם מכירים.... זהו. כן משנה לי . רוצה להבין למה -"אין תוכו כברו"._
עזבי, את צודקת, בסך הכל אנשים רגילים פה. באמת. לטוב ולרע.
זה מעודד - כי בטח תוכלי למצוא פה חברים

וזה לא שאנחנו נאמנים לאיזה דימוי...
זה שאת הדיון הזה עברנו המון פעמים עם המון מאוכזבי-אין-תוכו-כברו בעבר

מיכאלה, את יכולה להרגע
לשחרר את המגנים ולהניח את החיצים
כולם פה מפליצים ומחרבנים בדיוק כמוך
רק בריחות וטקסטורות שונים.
לא מושלמים, לא שלמים, אבל עם כוונות טובות בדרך כלל.

אמא של לילה
למה את מרגישה מותקפת?
גם אני, כמו גילה, מבינה מדבריך בעיקר את זה שאת מרגישה מותקפת. אבל לא הבנתי איפה התקיפו אותך ולמה את מרגישה מותקפת.

וגם - מה לא בסדר לדעתך בדף הזה?
כלומר - מה לא נכון בלהגיד שרוב הנשים (מיינסטרים) אינן מניקות (למשל) ושיש יתרונות רבים להנקה, כפי שאנשים המגיעים לאתר ולקהילה הזאת חושבים ומבינים ("באופן")? וגם בלהגיד - היום יש יותר נשים שמודעות ליתרונות של הנקה (המיינסטרים מתקרב לבאופן). למה זאת התנשאות?

אני חייבת להגיד משהו על הסגנון.
אולי זו טעות אבל בכל זאת. סליחה אם מישהו יעלב.

אני לא רואה את עצמי "שייכת" לקהילת באופן. אני כן מרגישה מאוד נעים עם הקהילה הוירטואלית (חלקים די זעירים שלה - בהתחשב ברוחב ומספר הדפים כאן, לעומת אלה שאני נכנסת אליהם).
יש לי המון המון ביקורת וחשד לביקורת על כל מיני דברים שאנשים אומרים כאן, או עושים בחייהם הפרטיים. למרות ההסכמה הבסיסית שלי עם הרבה רעיונות, יש לי המון ביקורת לגבי רוב התפיסות של "באופן" את החיים.
והרבה פעמים אני לא אומרת את הביקורת הזאת.
בשביל מה? אם אנשים רוצים לשמוע את דעתי, הם כבר ישאלו אותי. אם הם לא ישאלו ואני אגיד בכל זאת - הם לא ממש יקשיבו. וזה גם לא ממש ענייני. למה אני צריכה להתערב למישהו אחר? רק כי אני חושבת שהוא טועה?

אני חושדת שיש הרבה באופנים שמנסים להיאחז בשונות שלהם, באאוטסיידריות שלהם, ולהתגדר בה. אז מה? זה כזה פשע שאני צריכה להטיח להם את זה בפרצוף?
אני חושדת שהרבה באופנים כן הולכים אחרי הילדים שלהם בצורה עיוורת, ולא שמים להם גבולות מתקבלים על הדעת. אז מה? קודם כל, אני לא יודעת שזה באמת כך. שנית, "אסור לי" להגיד מילה אחת של ביקורת למישהו שמגדל ילד, כי לי אין ילדים בעצמי. יש לי רק תיאוריות נורא מוצלחות על איך צריך לגדל אותם

וחוץ מזה, זה לא העסק שלי. רוצה לגדל את ילדיך באופן מסוים? אדרבה, עשה זאת. כשאני אראה הזנחה או התעללות מתחת לאף שלי אני אפנה למועצה להגנת הילד. עד אז - הספקות שלי שמורים לעצמי ולעצמי בלבד.
יש לי ביקורת על האנטי שיש לכמה חברי באופן כלפי המערכת הרפואית. זה כבר בנפשי. אז מדי פעם אני מכניסה מילה בנושא, פה ושם, כשזה נראה לי רלוונטי. מנסה להראות את הצד השני, לעודד אמפתיה לרופאים שתקועים בתוך המערכת וסובלים ממנה בדיוק כמונו, להזכיר לאנשים שמערכת יחסים טובה תלויה גם במטופל, וכאלה.
הייתי יכולה לרדת על אנשים בנקודה הזאת, להראות את הצד המגוחך או המוגזם במישהי שמפחדת מהמערכת הרפואית ומנסה לברוח ממנה ככל האפשר. זה נורא קל. אבל למה לעולל לה את זה? במה היא אשמה, שאני צריכה לשים אותה לצחוק? זה לא הוגן...
אני לא הייתי רוצה שיחייחסו ככה לפחדים שלי, או לנקודות העיוורות שלי.

אמא של לילה, האנשים באתר הזה מלאים חסרונות. אנחנו יודעים את זה. הם יודעים את זה. כולם יודעים את זה. לא מוכרחים לדחוף להם את זה לגרון. זה לא מקדם שום דבר. זה לא מביא שום טוב לעולם.

בקשר לטולרנטיות וסובלנות - אפשר להיות סובלניים להרבה מאוד דברים - ועדיין להיות לא סובלניים כלפי ניסוחים מעליבים, כלפי דברים שפוגעים בזולת. בייחוד אם הם חוזרים ונשנים.

סתם עניין שמעניין אותי: מה כל כך נורא באופנה?!? (אם זאת אופנה סבבה של מנשאים, לידה טבעית, אוכל בריא, חינוך ביתי, הקשבה לילדים, אי אלימות וגם בעצם אם לא)

מה כל כך נורא באופנה?!?
אני מניחה שזו העובדה שמאמציה של האופנה לא הגיעו אליה אחרי חקירה ובדיקה פנימיות בקרבם, אלא קלטו מהסביבה ש"זה מה שצריך לעשות".

כן, אבל באמת אני מאמין שזה מה שצריך לעשות ...
והרבה מאוד קלטתי מהסביבה שלי.

>ברצינות<

הי אמאשללילה, איזה קטע. גם אני טענתי פה לפני בערך שנה להתנשאות (דווקא לא עלי, אלא על אנשים "אחרים" באופן כללי. לא משנה שאחר כך הרגשתי שמתנשאים גם עלי

). אני יכולה רק לשתף אותך בשורה התחתונה (כי הדרך מתישה, סוערת ומעצבנת, ועדיין יש לי ביקורת) -

יש אנשים שנדמה לנו שאוחזים תפיסת עולם דומה לשלנו, מעצם זה שהם רואים הרבה נושאים כמונו. אבל זה שאורח החיים דומה, לא אומר שתפיסת העולם דומה. יש כאלה שפשוט נזעקים לדברים כאלה, ויש כאלה שנזעקים לדברים אחרים (כל אחד והמוסר שלו והיבלות שלו). בסופו של דבר - גם פה יש הרבה אנשים, שלמרות שהם חיים באורח חיים שבגדול נראה שייך קטגורית, הם לא דומים בכלל. כי הם בסך הכל אנשים (כמו כולם).

אוף, כמה שטויות כתבתי.
אני כן רואה את עצמי שייכת לקהילת באופן. לפחות זו הווירטואלית. אני מרגישה פה טוב ובבית. אני אוהבת את המקום הזה.

ועוד תיקון:

אני חושדת שהרבה באופנים כן הולכים אחרי הילדים שלהם בצורה עיוורת, ולא שמים להם גבולות מתקבלים על הדעת
מה פתאום. אני כן מתערבת על ראשי ששלושה אנשים שכתבו באתר הזה כן איבדו בסיטואציה מסוימת את הגבול עם ילדיהם. כולה שלושה. וכולה בסיטואציה אחת שהם כתבו עליה. לא מדגם מייצג

סליחה שעשיתי עוול לשאר.

מה שכן, מיינסטרים אני לא. אף פעם לא הייתי. מה אני כן? השד יודע. אין לי מושג. וכבר לא אכפת לי - כל עוד אני מחייכת למישהו והוא מחזיר לי חיוך, אני יכולה להרגיש טוב.

אוף, כמה שטויות כתבתי.
אח, כמה הצחקת אותי על הבוקר D-:

נעים לשמוע שמצחיקים

-

אני מרגישה שהחינוך הביתי הוא ברכה גדולה. בתי הספר גדלו יתר על המידה ונהפכו למקומות מורעלים אנרגטית . הנזק שבתי הספר מביאים לחברה הוא עצום וקשה לי להאמין שיקומו אי-פעם גופים ממשלתיים שיהיו בעלי אומץ מספיק כדי לבדוק את מימדי האסון.
בעבר, בטרם הופיעו בתי הספר, כל חברה דאגה לדור הבא בדרכיה. כאשר המצאת הדפוס הובילה להפצת הידע על-ידי ספרים נעשה ברור שחשוב ללמוד קרוא וכתוב. ההורים האחראיים, בעלי התושיה והיצירתיים היו הראשונים ששלחו את ילדיהם ללמוד. קרוא וכתוב היה אז צו השעה בדיוק כפי שהיום צו השעה הוא לשמור על החברה ועל הפרט מן ההרעלה האנרגטית המתרחשת בין כתלי בתי הספר.
אנשי 'באופן' ראשונים בארץ אך לאו דוקא שונים במטרה להיות 'שונים' ויש להם אח ורע בעולם.
ברור שכל אדם זקוק לקהילה גם אם הוא חי בשוליה.
ברור שכל אדם חייב לברר לעצמו את ערכיו במסעות החיים כדי שיוכל לגדל צאצאים שיוקירו את זיקנתו ומתוך כך את זיקנתם... לא קל לחנך 'ביתית' אבל נעים ומרתק.
טוב שבתי הספר לילדים יושפעו מן החינוך הביתי ויבדקו את מקורות ההרעלה ויטהרו אותם.
טוב שתהיה קהילת חינוך ביתי גדולה וחזקה וטוב שיהיו בתי ספר שהבריאו כדי לשרת אנשים שזקוקים לבתי ספר.

בדיוק הייתי היום בהרצאה על ילדים עם ליקויי למידה, והמרצה התייחסה לבית הספר כאל שבט, שחשוב לילד להרגיש שם טוב מבחינה אישית וחברתית.
תהיתי מה הייתן חושבות על זה.

תהיתי מה הייתן חושבות על זה.
מותר גם לגבר לענות?

אני חושב שהרעיון די מגוחך. שבט הוא חיים שלמים. בית ספר הוא מוסד סגור. איך אפשר שבית הספר יהיה שבט? איפה ההתמודדויות האמיתיות של החיים? איפה מגוון האנשים בכל הגילאים ובכל העיסוקים? איפה תחושת ההמשכיות (עקרון הרצף)?

יחד עם זה, אם כבר בית ספר, אז אני מסכים עם הרעיון שחשוב לילד להרגיש שם טוב מבחינה אישית וחברתית. רק שאני לא בדיוק רואה איך זה קשור לבית ספר כשבט. ואני גם לא רואה איך זה קורה בבתי הספר של היום.

מנקודת מבט אחרת, יש סתירה בין בית ספר (במתכונת הרגילה) לבין הרגשה טובה באופן אישי וחברתי. מכיוון שבית הספר הוא מקום שבו לומדים שיש מעמדות, יש טובים יותר וטובים פחות (ראו את המאמר זנב הטווס של דני לסרי) אז אחת המטרות היא לגרום למתח חברתי ומתוך כך למתח אישי. באופן עקיף וסמוי, כמובן, אבל זה קיים. אם נותנים ציונים, למשל, הרי ברור שמטרתם היא לסווג את הילדים, ולכן איך אפשר לצפות שכולם ירגישו טוב?

<כדאי להעביר את הדיון לדף מתאים יותר. בית ספר כבית סוהר, חברתיות בבית הספר, מילים טובות על בית הספר, תמיכה בילדי בית הספר, רעיונות? >

תעביר את הדיון בכיף, אני פשוט לא מתמצאת בדפים שהזכרת, ואין לי כוח לקרוא את כולם ולהחליט מה מתאים

תודה על התשובה.

מותר גם לגבר לענות?
בטח! ואם הייתי כותבת "תהיתי מה הייתם חושבים על זה" אתה מכיר אשה שהייתה נמנעת? זו סתם פנייה כללית.

זו סתם פנייה כללית.
מה? פנייה בלשון זכר היא כללית?

שאלה טובה, אש"י.
עד לחודש שעבר ידעתי שפניה לקהל שההתחלקות הג'נדרית שלו ידועה, היא דמוקרטית...
מישהו תיקן לי שהענין בוטל ואפילו אם רק גבר אחד נוכח בין כל הנשים, הפניה תהיה בלשון זכר.
אבל כשהקהל עלום?

צוויליך, שכחתי להוסיף קורצן.
השאלה שלי רמזה לדיון מקביל המתנהל בדף פלוני אלמוני או פלונית אלמונית .

המין סטרים , בעיתון מאוד מין סטרימי מעריב פירסם כתבה : עד גיל 4 עדיף בבית .
חמותי שמרה את העיתון וממש נדהמתי .
עשו מחקר באנגליה ופירסמו והתגלה שהפעוטות שעם האמא היו עצמאיים יותר , שמחים ורגועים .
מי שלא היו עם אמא - המחקר בדק בגילאים שונים , עד גיל 4 , היו תוקפנים , מכונסים , כנועים ועצובים , בהשוואה .

מה אומר ומה אגיד ?
אם זה כל כך טוב , נמשיך הלאה .

מישהו יכול לשים קישור לכתבה הזאת?

ראיתי את הכתבה, גם ניסיתי למצוא אותה ברשת אך לשווא.
כמובן שהיתה שם בצד מסגרת עם דעת המומחית שהטילה ספק במחקר - כי לא בדקו מה טיב ורמת המעון/גן בו ביקרו הילדים שלא נשארו בבית.
בשם האיזון...

http://www.nrg.co.il/online/12/ART/993/071.html

עורכת המחקר היא, כמובן, פנלופה ליץ' (מחברת "התינוק והילד"), רק שאייתו את שמה בשגיאה.

היום סבי העביר לי את העיתון, הראלד טרביון, כדי שאקרא מאמר (אוהד) על "בלי חיתולים", מאת מרדית סמול.

עד גיל 4 עדיף בבית
זה כמובן תמיד מצחיק המסקנות של המחקר.
עדיף לפי המחקר להישאר עד גיל 4 בבית, כי בדקו במחקר ילדים רק עד גיל 4. אם היו בודקים ילדים נגיד עד גיל 10, אני מניחה שהתוצאות היו דומות.

ועוד משהו שהצחיק אותי:
ריץ' מיד מסייגת את המסקנות המוחצות שלה עצמה ואומרת: לא התכוונתי שאתן צריכות להישאר בבית, אמהות יקרות, רק התכוונתי לומר שצריך להעלות את רמת הפעוטונים.

מה כל כך רע בלהעלות את רמת הפעוטונים?
נכון שצריך לתת יותר לגיטימציה להישארות בבית עם הילדים (גם של אבאים, דרך אגב).
אבל לא כדאי במקביל גם להוסיף גננות ומטפלות ולהפחית מספר ילדים, בשביל מי שלא יכול או רוצה להישאר?

בקשר לאופן הפנייה

- אני החלטתי לפנות בלשון זכר או נקבה - איך שבא לי באותו רגע. לכתוב ולדבר איך שמרגיש לי מתאים, ושהאקדמיה תקפוץ לי. גם בנושאים אחרים אני מפרה את חוקי השפה, אז זה בסדר.

_מה כל כך רע בלהעלות את רמת הפעוטונים?
נכון שצריך לתת יותר לגיטימציה להישארות בבית עם הילדים (גם של אבאים, דרך אגב).
אבל לא כדאי במקביל גם להוסיף גננות ומטפלות ולהפחית מספר ילדים, בשביל מי שלא יכול או רוצה להישאר?_

אין לי בעיה עם מה שאת כותבת. מה שמוזר ומצחיק בעיניי זה שבמחקר שבו המסקנה היא שלילדים יותר טוב בבית, המסקנה שלה היא שצריך להעלות את רמת הפעוטונים.
המסקנה שלה עצמה, כנראה כל כך מבהילה ומפחידה בעיניה (שהרי היא נושאת מסר כאילו אנטי פמיניסטי שמחזיר את הנשים הביתה), שהיא לוקחת את תוצאות המחקר ומעבירה אותן להצעות אופרטיביות אחרות לגמרי מהמסקנות המתבקשות.

היא לא אומרת:
אלה מכם שיכולים, תישארו בבית ותגדלו ילדים. השאר, תעלו את רמת הפעוטונים.
היא כן אומרת (לפי הכתבה):
כי מסקנת המחקר אינה מהווה קריאה לכל האמהות להישאר בבית עם ילדיהן ולוותר על החזרה לעבודתן. המסקנה, לדעתה, היא אחרת. "יש לפתח רבות את תחום הטיפול בתינוקות ובילדים הצעירים. יש להעלות את רמת הפעוטונים באופן ניכר.

אז או שהכתב השמיט דברים נוספים שהיא אמרה, או שהיא בוחרת להצניע את המסקנות המתבקשות כדי לא לזעזע אף אחד.

דווקא אותי זה כן "זעזע". בדיוק מה ש-סיגל ב כתבה. אתה קורא וקורא ואומר בלב "יופי, יופי, אולי זה יביא אנשים להשאיר את הילדים קצת יותר בבית" ואז פתאום אתה מגיע למסקנה שלה וכל האויר יוצא מהמפרשים.

"בלי חיתולים", מאת מרדית סמול
והנה הקישור: http://www.iht.com/articles/2005/10/11/ ... dsmall.php

אתה יכול להוציא את האנשים מעבדות, אינך יכול להוציא את העבדות מהם.
היא שבויה בידיעה ברורה שילד לא מגדלים בבית.
לכן, אם ילד שגדל בבית מתפתח טוב יותר מזה שגדל במעון, המסקנה היא ש...יש איזו בעיה במעון.
עם מוט ברזל לא תזיז אותה משם.

אפשר לחקור יעילות הפקת חשמל מאנרגיה סולארית מול הפקתו משריפת פחם.
אם נמצא שיעיל יותר לייצר חשמל בעזרת השמש, נגיע למסקנה שיש לשפר ולייעל את הפקת החשמל משריפת פחם.

<במיוחד אם אנו החוקרים ממומנים ע"י ועד עובדי חברת החשמל או מה, אה?>

<במיוחד אם אנו החוקרים ממומנים ע"י ועד עובדי חברת החשמל או מה, אה?>
אבל זה כל העניין, שאת המחקר הזה מימן ארגון שפועל לחינוך ביתי...

_אתה יכול להוציא את האנשים מעבדות, אינך יכול להוציא את העבדות מהם.
היא שבויה בידיעה ברורה שילד לא מגדלים בבית._
לא.
קראתי מספיק חומר איתה (אחר).
היא ממש מאמינה שילדים צריכים לגדול בבית, ושאמא שלהם צריכה לגדל אותם.
אבל היא גם מאמינה שהחברה דפוקה ולא מאפשרת את זה, ושזה לא פייר שהעובדות האלה יגרמו רגשי אשמה לאותן אמהות שאין להן יכולת לגדל את ילדיהן (בגלל החברה).
זה קצת מזכיר לי את הכתיבה של ברוך שפינוזה, איך הוא כותב דברים מאוד חתרניים וכופרים, אבל מסווה אותם על ידי טישטוש בפרק הבא או בשלב המסקנות.
אתה נשאר מבולבל לגבי השורה התחתונה שלו, אבל הספק כבר נזרע. האמירות כבר נאמרו.
המבין יבין, שעדיף לגדל את הילדים שלך בעצמך, לפחות עד גיל 4.
ומי שלא רוצה או לא יכול להבין - מקבל גם את הסולם שלה לרדת מהעץ.

לאחרונה בכלל ראיתי הרבה כתבות בידעות ומעריב על נושאים ברוח "באופן".
אפילו כתבה המעלה לדיון את נושא ברית המילה,פורסמה בסופשבוע של מעריב לפני כמה שבועות מאת
טלי ליפקין שחק.
הכתבה בעקבות סרט שנעשה על הנושא והוצג בסינמטק,אבל הכתבת הרחיבה מעבר לסרט וראיינה גם את רונית מ קבוצת קהל.
אני שמחתי,חסך לי קצת הסברים לכלמיני מזועזעים <לא שהם הסכימו איתי,אבל מילא>
שמחתי שהנושא עולה לכותרות,שמתחיל לחלחל מידע גם למי שסתם קורא לו עיתון בסופשבוע,ולאו דווקא נכנס לבאופן.

המממ, בשמת,

מה תגידי אם היא היתה מאמינה באי-חיסון תינוקות, עורכת מחקר שמוצא שעדיף לא לחסן,
אך נמנעת מלהיות בהירה כי החברה מפעילה את הלחצים שלה והורים עשויים להרגיש אשמים
על שחיסנו את תינוקם?
יעני מסיקה שעדיף לשפר את החיסונים?

<מתנצל, לא קראתי שפינוזה

>

תסלחו לי שאני כל הזמן כותבת דברים שלא קשורים לדיון שהתפתח פה,אבל חייבת לספר שבמוסף סוכות של ידיעות היתה כתבה על סחר חליפין,קהילת מחרוזת וכדומה,וגם הפניה לדף ככר השוק בתור דוגמה !
זה ממש המיינסטרים מתקרב לבאופן במיטבו !

כתבה של ריקי כהן בוינאט- מחוז המינסטרים. ממש פרסומת לחינוך ביתי. כתבה מאוד אמתית, הנוגעת בשורשים רבים ועמוקים של מערכת יחסים הורים- ילד- גן. קראתי ולא האמנתי!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3141061,00.html

כן, גם אני שמתי לינק לשם ב דמעות גן (זה אגב מאמר ולא כתבה

)
הבעיה עם התובנות הללו, שהרבה אמהות שותפות להן בתגובות, היא שהן לא מזיזות כלום גם אצל המבינות. כאילו ממשיכים לשלוח את הילדים רק כי הם יכולים.
הכותבת עצמה מבהירה באחת התגובות, שהחרדות האלה עברו לה כי "בנה הסתגל לגן" אחרי תקופה קשה.

תגידו, לא כדאי לשים בתגובות שם לינק לבאופן? זה ממש מתבקש!
לאיזה דף כדאי?

מזה זמן שאני קוראת פה קצת- ככה לא מסודר. דף פה, דף שם. והנה הגיע דף שהקפיץ אותי.
יש משהו כל-כך מתנשא בו, בעצם הכותרת שלו: הנה אתם גיליתם מזמן את האור ועכשיו, אולי גם האחרים (מיינסטרים? פפפ...) מתקרבים אליו. אבל גם אתם לא גיליתם את האור הגנוז. מרבית הרעיונות ה"באופניים" קיימים כבר הרבה שנים בעולם וגם בארץ. דווקא מכם הייתי מצפה לדעת שהאנושות אמורה לעבור שינויים שכאלו, שהנטיה לרוחניות, למודעות, לטבע היא נטיה עולמית של העשורים האחרונים והם חלק מעידן הדלי. המידע על מה האנושות עברה ואמורה לעבור הוא זמין וקיים, כאמור, כבר כמה עשורים.
אז לבוא ולהציג את זה כאילו האנושות כולה מתקרבת ל"באופן" נראה לי קצת יומרני, מלא חשיבות עצמית ורצון עז להיות מיוחדג'ים.
ענוה וצניעות הן תכונות מבורכות (ורוחניות).

האם את מתכוונת להגיד שאת כבר הרבה זמן יודעת את הדברים האלה, ואנחנו (באופן? פפפ...) מגלים את זה רק עכשיו?

האם את מתכוונת להגיד שאת כבר הרבה זמן יודעת את הדברים האלה
אני? אני קטנה אני. אני מתכוונת לכך שעצם האמירה: "המיינסטרים מתקרב לבאופן" יוצא מנקודת הנחה שבאופן הוא טבורו של היקום והוא מכה גלים שעתה ניכרת השפעתם. הידע שהתייחסתי אליו קיים בהרבה חומרים מתוקשרים וספרי רוחניות למיניהם שמתארים את מה שיקרה בעידן הדלי מבחינת ההתקרבות הכללית של האנושות אל הרוח ואכן כך קורה. ו"באופן" הוא באמת חלק (יפה וחשוב) ממנו. אבל חלק כמו כל החלקים האחרים.

אני מתכוונת לכך שעצם האמירה: "המיינסטרים מתקרב לבאופן" יוצא מנקודת הנחה שבאופן הוא טבורו של היקום והוא מכה גלים שעתה ניכרת השפעתם.
זאת הפרשנות האישית והפרטית שלך לשמו של הדף הזה. לי, כנציגת באופן, שבדרך כלל סובלת מהצקות, הערות וירידות מצד חברי מהמינסטרים מאוד עוזר לקרוא לפעמים כתבות התומכות בעמדותי ולהרגיש לא לבד. בעיני "המינסטרים מתקרב לבאופן" בא להוציא אותי מקטגוריית הפריקית המוזרה ומאפשר לי להרגיש לרגע חלק מהקונצנזוס. זאת הפרשנות הפרטית שלי לכותרת הדף הזה.

יוצא מנקודת הנחה שבאופן הוא טבורו של היקום.
הוא טבורו של "יקום באופן"

והוא מכה גלים שעתה ניכרת השפעתם.
הלוואי. לי זה נותן הרגשה שלאט לאט הגלים נסוגים ונגלת עוד קצת יבשה

<הפרשנות הפרטית שלי>

"המיינסטרים מתקרב לבאופן" יוצא מנקודת הנחה שבאופן הוא טבורו של היקום והוא מכה גלים שעתה ניכרת השפעתם
"באופן" הוא שוליים. המיינסטרים בד"כ מתקרב לשוליים ומטמיע אותם לתוכו (ואחר כך נוצרים שוליים חדשים). זה כלל מוכר, הטרמינולוגיה מוכרת, ובטח אינה באופן-צנטרית

עפ"י הפילוסוף הגל התפתחות מתקדמת בצורה הבאה:
קיים מצב נתון שהוא התיזה, מתפתחת תנועת התנגדות שהיא האנטיתזה, אח"כ מתרחשת התקרבות שזו הסינתזה.
הסינתזה היא שוב תזה חדשה, אליה תהיה תגובה של אנטיתזה וכן הלאה.
במקרה שלנו ה -מיינסטרים הוא התזה (שהיה קודם סינתזה של שיטות קודמות), באופן הוא אנטיתזה וההתקרבות היא הסינתזה ששוב תהיה תזה חדשה.
כלומר, כל התפתחות אינה נעה בקו ישר, רואים זאת היטב בהיסטוריה ובספרות. כמובן, כל שלב נמשך הרבה שנים, אבל ההתקרבות היא תהליך טבעי.

תיארת את זה במדויק (למרות שאני לא מבינה גדולה בהגל או בפילוסופיה בכלל...).
זרימה דומה מתוארת גם ב"דינמיקה של מהפכות מדעיות" של תומאס קון.

אנחנו תמיד חיים בעיצומם של תהליכים שבדרך כלל מרגישים בהם רק במבט לאחור.
ממרומי גילי אני יכולה להיזכר בכמה תהליכים כאלה. בערך כל 10 שנים חלו שינויים בגישות חינוכיות, במערך משפחתי ובקשר בין מוסדות חינוך לבין הורים. תמיד היה "מיינסטרים" כלשהו וזרם צדדי לידו שאח"כ הם התמזגו. היו גם שינויים במוסדות החינוך שבתחילה היו לכיוון חיובי, אח"כ לשלילי, בימי שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין ויוסי שריד התחיל איזון חיובי, כלומר סינתזה ושרת החינוך לימור לבנת היא האנטיתזה אבל אולי תהיה בעתיד סינתזה שרמתה תהיה גבוהה יותר מהסינתזה הקודמת.

לי נראה שאם יש תזה ואנטיתזה במערכת החינוך אז באופן הוא "פרוטזה"...