הלידות של ליאת

[אנונימי]

_{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים}

[פלוני_אלמונית*]

ליאת מחכה ללידה החמישית. יש לי הרגשה שאם היא תספר את סיפורי הלידות שעברה, התינוקת תרגיש מוכנה לצאת. ליאת מספרת לי, ואני כותבת:

הייתי בשבוע 25. היו לי כאבים. הלכתי לבית החולים, ישר ושם אמרו שאלו צירים. אשפזו אותי. ביום השני ירדו מים ירוקים, מקונאליים. הכניסו אותי לחדר לידה, ולא ילדתי. נתנו לי אפידורל, נתנו זירוז, ולא ילדתי. כעבור שלושה ימים, שלושה זירוזים ושלוש מנות אפידורל, ילדתי.

אמא שלי ראתה את התינוקת, לקחו אותה לטיפול נמרץ ואחרי 20 דקות היא נפטרה. שאלו אותי אם אני רוצה לראות אותה, ולא רציתי. חברה שלי מרב, ראתה אותה אחרי שהיא מתה. באותו יום עפרה חזה נפטרה.

[פלוני_אלמונית*]

לידה שניה:
היתה לי ירידת מים ב:13:30. בעלי לקח אותי. אמא שלי הגיעה, אמא שלו לצערי הגיעה וחברה שלי מרב הגיעה. אמא שלו לקחה לי את נעלי הבית החדשות, ונחנקנו מהריח. התינוקת יצאה ואז ראו השיליה נקרעה ברחם. לא היה צריך לחתוך את חבל הטבור כי הוא נחתך לבד.הוציאו את כולם מחדר הלידה. הביאו מיילדת נוספת שתלחץ על ההבטן שהשיליה תצא. היא לחצה נורא חזק והשיליה יצאה.

לידה שלישית:
התינוקת שלי היתה בת שנה ושלושה חודשים.
היה ערב ל"ג בעומר. הלכת לאולטרסאונד בבוקר, לראות שהכל בסדר, שהיא התהפכה ומוכנה ללידה. אחרי האולטרסאונד טיילנו בעיר. הרמתי את הבת שלי, והרגשתי צירים. החזרנו את הבת שלי הביתה, אחותי שמרה עליה, ורצנו לבית חולים. היו לי צירים שמאד כאבו לי. לקח זמן עד שהביאו לי אפידורל. חשבנו שזו תהייה לידה ארוכה, כמו שתי הקודמות. בעלי נסע לקחת את הילדה מאחותי, שתראה אותי והוא ייקח אותה הביתה. היינו בסך הכל 4 שעות בחדר לידה. כולם היו אצל אחותי, סביב המדורה, ואני ילדתי. כשהוא חזר, הוא היה מופתע לגלות שהתינוקת בחוץ והכל נגמר. אז אמא שלי נתנה לו סטירה כדי שיתאפס.

[פלוני_אלמונית*]

כעבור חמישה וחצי חודשים התינוקת הזאת נפטרה ממוות בעריסה.

[פלוני_אלמונית*]

הלידה הרביעית:
חודשיים אחרי שהבת שלי נפטרה, נכנסתי להריון.
בחול המועד סוכות, בחצות ירדו המים. נסענו לבית חולים, הגענו ב-01:30. אמא שלי הגיעה.
המיילדת שלי היתה אותה מיילדת שיילדה את הבת השלישית שלי, שנפטרה ממוות בעריסה. בבוקר המיילדות התחלפו. המיילדת שהגיעה היתה המיילדת שיילדה את הבת השניה שלי. זו היתה לידה כיפית, קלה, הכי קלה שבעולם. המיילדת הזו כ"כ פינקה אותי, עשתה לי מסג'ים, ותוך שעתיים התינוקת יצאה החוצה. אחותי התקשרה לחברה שלי (שמקלידה את הסיפורים) ואמרה לה שאת יום ההולדת של הילדה הזו היא בטוח תזכור, כי זה יום ההולדת שלה

[פלוני_אלמונית*]

דף סיפור לידה

[פלוני_אלמונית*]

בהצלחה בלידה , איפה ילדת בלידות הקודמות?

[חברה של ליאת*]

ליאת ילדה בירושלים:
בהדסה עין כרם, שערי צדק (לידה ראשונה) ובהדסה הר הצופים.

[מירב*]

אז אמא שלי נתנה לו סטירה כדי שיתאפס.
זה נשמע כמו קטע מסיפור של אפריים סידון.
חוץ מזה, שתהיה לך לידה טובה וגידול מוצלח.

[ב_דרך*]

וואוו. איזו דרך עברת, ליאת.
לידה טובה!

[חברה של ליאת*]

ליאת ילדה הבוקר תינוקת מתוקה בלידה כואבת ומאד לא נעימה (לה) ומרגשת מאד (לאמא שלה ולי).
@} @} @}

[עדינה_מאוד*]

מזל טוב לאם הבנות!

[טלי_מא*]

מזל טוב לאם הבנות!
הרבה בריאות ואושר

[חברה של ליאת*]

ביקרתי את ליאת, ושמחתי לראות שהיא חזרה לעצמה.
אני יילדתי אותה.

היה לי מאד קשה לראות אותה סובלת כ"כ. הרגשתי שאני לא יכולה להקל עליה בכלום.
הרגשתי שהלידה לוקחת ממנה את שארית הכוחות שעוד נשארו לה - ולא מעצימה בכלום.
ומצד אחד זה היה נכון, כל מה שהרגשתי, ומצד אחר זה בכל זאת לא לחלוטין כך.
כשליאת תחליט לכתוב, היא תספר את כל הסיפור.

ליאת מוסרת תודה לכל מי שהגיבה כאן.

[ליאת*]

משעה 22:30 התחילו לי הצירים החזקים. בשעה 3:45 לפנות בוקר התקשרתי לאמא שלי. לקח לה זמן להתעורר. היא קראה לפ. חברה שלנו, והן הגיעו יחד לקחת אותי לבית החולים. כל הדרך היו לי צירים חזקים מאד. פ. חששה שאלד במכונית בדרך...כשהגענו דבר ראשון נפלתי ליד חדר מיון והקאתי. כבר לא יכולתי לזוז. העלו אותי בכסא גלגלים לחדר לידה. המיילדת בדקה אותי וישר הזמינה מרדימה שתתן לי אפידורל. חיכינו לתוצאות של בדיקות הדם. אמא שלי ניגבה לי את הפנים עם חיתול בד רטוב כדי שאנשום, ופ. נינפה עם איזה עיתון שיהיה יותר אוויר.
לחברה שלי שלחנו SMS כשהיינו בדרך לבית החולים

[ליאת*]

בשבע בבוקר היתה החלפת משמרות. המיילדת המקסימה הלכה והחליפה אותה המיילדת הראשית. החברה שלי הגיעה והפתיחה נעצרה על 7.5 ס"מ. פ. הלכה לעבוד. החברה שלי עשתה לי עיסוי ברגליים, הרגיעה אותי, הביאה את הרופא שלה (פרופ' שמחה יגל) וכל הצוות עשה לנו כבוד. הרופא של החברה שלי בא ברגע שהוא יצא מאיזה ניתוח שהוא ניתח, וחזר כל 10 דקות. היא הצחיקה אותי שכשהוא הגיע בפעם הראשונה היא קפצה עליו וחיבקה אותו, ונתנה לו נשיקה, והוא בנאדם דתי

הרגשתי את כל הכאבים והלחץ היה נורא חזק. התחילה הלידה והמיילדת היתה עסוקה: בלידה אחרת, בלנקות מסביבי, בלהתארגן לקראת הלידה שלי...אז החברה שלי לקחה לי את היד ואמרה לי ללחוץ. החברה שלי התחילה לראות את הראש, החברה כל הזמן תיארה לי איך הראש מתקדם. פתאום היא הפסיקה לדבר. הפנים שלה קרנו מאור, זה היה מאד מיוחד ויפה. אחרי כמה זמן היא אמרה לי: ליאת תלחצי. לחצתי וכל הגוף יצא. מה שאחר-כך החברה שלי אמרה לי זה שהמיילדת הגיעה ואמרה: עכשיו רק אני מדברת. המיילדת אמרה לי ללחוץ כמה פעמים, אבל אני חיכיתי לקול של החברה שלי, ובכלל לא שמעתי אותה. וככה החברה שלי יילדה אותי. לא היו שום קרעים ושום חתכים.

את השילייה המיילדת יילדה. המשיך לכאוב לי ולשרוף לי. המיילדת חיכתה קצת עד שהיה אפשר, ושהשילייה נפרדה מהרחם, ואז אמרה לי ללחוץ. השילייה יצאה שלמה, כמו כבד גדול מאד.

[חברה של ליאת*]

ליאת, אני שמחה, מאד שמחה שכתבת את הסיפור לידה של מהר.
בחיי שהרגשתי שאני לא עושה כלום ואת סובלת וסובלת.
מאחלת לך מכל ה שתהיי מאושרת עם הבנות ועם אבא שלהן.