דיון בשיטת בלי חיתולים

אנונימי

מדור בלי חיתולים

{ענת ג (2001-08-06T12:27:00) :
אני פגשתי פעם תינוקת בלי חיתולים במשפחה עולה מרוסיה.היא הסתובבה על השטיח בלי כל לבוש תחתון למרות שהיה שיא החורף-ובאמת לא נראה שזה הזיז לה במיוחד.האמא היתה מרגישה ,פשוט כך, מתי היא עומדת לעשות פיפי והיתה פורשת מתחתיה עיתונים (!).קצת זר לעין ישראלית, והשטיח שם בכל זאת הריח מאד מפיפי, אבל נדמה לי שהיא ניגמלה - במובן הזה שידעה לזחול לבד אל מעל העיתון, בגיל שיבעה חודשים בערך.(אולי אני טועה בגיל,ואולי זו לא היתה ממש גמילה,אבל בתכל'ס לא היו שם חיתולים.)

{אלונה רוטר (2001-08-06T20:18:00) :
בתור מישהי שהגיעה מרוסיה ,אני יכולה להעיד שבגיל 6 חודשים תינוקות ניגמלים לגמרה. פשוט אמה רגישה כבר מכירה טוב את התינוק שלה ותינוק נותן סימנים ברורים
לה במקרה שהוא רוצה פיפי וקקי.יש כאלה שטוענים שכבר בגיל שבועיים אפשר לזהות
רצון לעשות צרכים

בשמת - בספרים שציינת יש ציטוט של מחקרים? תמיד קיבלתי כמובן מאליו ש(א) גיל הגמילה הוא בין שנתיים ל3 ו-(ב) שמה שיש ללמוד הוא קודם כל להתאפק (ולא להיפך), זה ממש מענין.

אביה, כן יש ציטוט של מחקרים, אבל בעיקר - עצם העובדה שמיליארדי ילדים בעולם בכל היבשות (כולל אירופה) פשוט מוכיחים בעצם גידולם שהתהליך הטבעי הוא מהיר ושההתאפקות היא תהליך שנוצר באופן טבעי כתוצאה מה"שיחרור" ולא ההיפך, שזהו זה. אובזרבאציה פשוטה. מה שקרה הוא, שה"מומחים" הסתכלו רק על ילדים בחיתולים בתרבות שמגדלת כבר לפחות 3000 שנים בחיתולים (ראו בתנ"ך), ולכן זה מה שהם מכירים. וגם פה ידוע שלפני המצאת החד פעמיים ילדים נגמלו בגיל שנה וחצי בערך!

בשמת, סוף סוף אני יכולה להצטרף לנושא שמאוד מענין אותי.
אי אפשר להגיד הכללות על כל האימהות שגידלו ברוסיה ילדים שהם גמלו אותם מוקדם רק בגלל הנקיון. סבתא שלי מאמינה שילדים סובלים קשות בחיתולים גם ברב פעמים ובמיוחד בחד פעמים. היא הזדעזעה מההמצאה הזאת.
מבט של פיפי אפשר לזהות בקלות לפי העירפול בעיניים ומבט פנימה.
ברוסיה היו מתחילים לגמול בגיל 5 חודשים שזה יהיה צפוף לתקופה שתינוק מתחיל לשבת. היו מחזיקים בתנועה שבשמת תארה ועושים "פסס" או "אאא" בהתאם.
בגיל 6 חודשים אני כבר הייתי גמולה. סבתא שניה שלי סיפרה שהייתי בגיל 8 חודשים אז נשארתי איתה ופתאם התחלתי לבכות ולהגיד "אאא". ככה נמשך במשך 15 שעה עד שעשיתי פיפי. זה מסמן שכבר בגיל 8 חודשים ידעתי להתאפק.
חברה שלי סיפרה שבן שלה היה מתאפק בגיל שנה במשך שעתיים שלוש שהם היו בחוץ.
אני לא גמלתי קרן מוקדם בגלל שידעתי שאני חוזרת לעבודה שהיא תהיה בת שנה.
בגיל 10 חודשים בכל זאת שמתי סיר כל פעם שראיתי שהיא מתכוונת לעשות קקי.
קרן נורא אהבה את זה ואפילו התחילה לחפש סיר לפני קקי.
בגיל 11 חודש היא התחילה עם הגן ואני הפסקתי עם סיר.
כשחזרתי והיא היתה בגיל שנה וחודשיים היא לא היתה מוכנה לעשות קקי בישיבה אלא רק בעמידה.
בילד הבא אני כבר אנסה להפעיל שיטה של גמילה מוקדמת, כי אני מאמינה שזה יפתח הקשבה ודיאלוג ביני ובין התינוק.

אנשים שהתחילו עם התינוק השני או השלישי והיו להם ילדים עם חיתולים בבית גילו פעמים רבות, שהגדול "נדבק" מהקטן ורוצה לחקות אותו. הרי שניהם יגלו מהר מאוד שהקטנה עושה פיפי וקקי בכיור/בסיר/בבית שימוש/בחיק הטבע וכמה את מתלהבת.

אגב, כל הזמן אני מקבלת עוד ועוד סיפורים מעולים מרוסיה איך התינוקות גמולים כבר בגיל כמה חודשים.
תלמידה שלי סיפרה לי על הרבה חברים מרוסיה שבגן בישראל מאלצים אותם להלביש לילדים הגמולים שלהם חיתול, כי הגננות מסרבות לשים לב ולקחת תינוקות (גמולים לחלוטין) בני שנה או שנה וחצי לבית שימוש. הן אומרות להורים שילבישו חיתול או שלא יקבלו אותם לגן.

יש לי קצת מידע וקצת שאלות.
קרן הולכת לחוג בשכונה של אמה שלי וכל ההורים (או יותר מדויק אמהות וסבתות) מרוסיה.
כל מי שגידל ילדים שם, אומרים שהם נגמלים בקלות רק עד גיל 10 חודשים, עדיף לגמול את הילד עד גיל חצי שנה.

בשמת, איך את מסבירה את העניין של היובש בלילה אצל ליבי? (אמנם היא מקרה אחד, אבל אני מניחה שהיא לא היחידה, ורוב ההורים פשוט לא יודעים על כך) היובש בלילה התחיל לפני שהורדנו חיתול.

שמעתי מעוד הורים שגידלו בחיתולי בד, שהילדים היו יבשים בלילה.
לכן יש לזה אולי קשר לכך שהם מרגישים את הרטיבות, שלא מוחלפת מהר בלילה, וזה מציק להם ומשמש מין היזון חוזר נגד הרטבה בלילה.
לחילופין, אולי באמת זה משהו שאופייני רק לתינוק הקטן מאוד, ובאופן ביולוגי התינוקות מפסיקים לעשות את צרכיהם בשעות השינה המקובלות סביב (דבר הגיוני).
מקריאת הרשימות שלי על הבכורה לא מזמן מצאתי שבערך בגיל שלושה חודשים (שכחתי בדיוק) יש רישום שהחיתול היה יבש בבוקר.
במקום להבין שהיא היתה יבשה כל הלילה, דאגתי שזה אומר שהיא לא קיבלה מספיק חלב. לא הבנתי את המשמעות בכלל. ברור שזה לא קיבל שום עידוד מצדי בשום צורה - הרי היא גדלה בחד פעמיים.
כשמורידים לילד את החיתולים, וקשובים ליציאות שלו, אז מעודדים אותו בעצם להמשיך ולהישאר יבש כל הלילה. מאותו רגע והלאה.
אם אנחנו לא מעודדים את זה, וממשיכים לתקוע אותם בחד פעמיים, אז תוך זמן קצר הם מאבדים את כל תהליך השליטה (שכנראה נעשה בחלקו אפילו בלי שום מעורבות של ההורים), ואז מתרחש הניוון.
מכל העדויות עולה, שבמהלך החודשים הראשונים יש כיוון ביולוגי ברור ליתר שליטה על הצרכים גם עם חיתולים. אם תופסים את זה ומורידים את החיתולים חלקית או באופן מלא - התהליך ממשיך ומתחזק. אם מתעלמים - מגיע הרגע שבו התינוק מאבד את מה שהוא למד.

אז תוך זמן קצר הם מאבדים את כל תהליך השליטה (שכנראה נעשה בחלקו אפילו בלי שום מעורבות של ההורים),
בהחלט בלי מעורבות - כמו עם הקקי. אצלנו הקטנצ'יק גם היה יבש (בחיתולי בד) מגיל מסוים, אבל אני לא יודעת מתי בדיוק. שמתי לב לזה רק כשנחשפתי לשיטת לגיב"ח והתחלתי לקחת לשירותים על הבוקר.

סתם משהו מענין-כשעומר היה בן 3 חודשים התחלנו בתהליך של תקשורת סביב הצרכים ולמרות שהוא הגיב טוב ותקשרנו - אחרי כחודש נשברתי והפסקתי - הרגשתי אז שאני מקדישה הרבה יותר מדי זמן ואנרגיה לענין, לפעמים גם נלחצת סביב זה, וכיוון שאני אתו ועם אחותו הגדולה (שעברה אז תקופה קשה) בבית - לא הרגשתי שיש לי יכולת להמשיך. אז הפסקנו. חזרנו לחיתולים. לפני כשבועיים התחלתי לנסות שוב. מדהים! אני תוהה האם יכול להיות שהוא זוכר? שכיון שהתחלנו בזמן הנכון - היכולת לשלוט על הצרכים נשארה?! כך נראה לי - כי מאז הוא עושה את צרכיו בסיר, ומגיב לסימן המוסכם ואפילו כבר הודיע פעם אחת - פיפי. בקיצור, כתבתי כדי שאם יש מי שניסתה והתייאשה כמוני - תדע שאפשר להמשיך גם אחרי כמה חודשים. אגב - הוא בן כמעט עשרה חודשים. התחלנו מחדש בגיל תשעה וחצי חודשים.

שליחה על ידי מהגגת* » 26 מרץ 2003, 19:52

יש המון סיבות טובות לגדל ילדים בבית ולא לשלוח אותם למערכת, אבל לפעמים אני תוהה כמה נכנס שם הענין שאני קצת קונטרול-פריק על החיים של ילדי - לדעת מה קרה אתם במשך היום: מה אכלו, כמה ומה חירבנו, האם התעטשו, מה אמרו מה עשו מה ראו בטלויזיה אם בכלל וכו'.
יש המון סיבות טובות לגדל ילד בלי חיתולים אבל , תהייה: כמה נכנס שם הענין שאמא היא קצת קונטרול-פריק על החיים של הילד, והנה עוד תחום שהיא יכולה לדעת בדיוק כמה ואיך ומתי.

שליחה על ידי קיקה* » 26 מרץ 2003, 21:14

אני לא מסוגלת לחשוב מאיפה להתחיל להגיב בכלל... בהנחה שההגיג נהגה ברצינות ולא בציניות, אז אני רק מציעה למהגגת לחזור ולקרוא את כל מה שנכתב כאן בדף. או לחילופין, כמו שהבכור שלי אומר לי לפעמים: "אבל מה זה קשור?"

אמהות יקרות אני מצטרפת אליכן ....
הבת שלנו בת חמישה חודשים לפני שלושה שבועות הורדנו חיתולים ורוב הזמן השימחה רבה ( הבן זוג היקר גם הוא לגמרי בעינין ומאז שהוא 'מפשפש' אותה ההקשבה שלו כלכך גדלה שאין יותר חשש שהיא תישן לידו הוא קשוב לה ומודע לקויומה מתוך שנתו-וכולנו מאושרים מזה)
מטרידים אותי כמה דברים:

אכן התינוקת לא עושה פיפי מתוך שינה, היא כן מאותת שהיא צריכה אבל לא מתעוררת, אם אני מנסה לפשפש מתוך שנתה היא לא מגיבה , אם אני מעירה אותה היא בוכה בעלבון ואכזבה אפילו שאני מעירה בעדינות, אם אני מתעלמת הפיפי ממשיך להציק והיא זזה בחוסר נוחות- שינה לא טובה -זה מדאיג אותי
אולי זה לא טוב להתאפק כלכך הרבה שעות? שאלתי את רופאת הילדים של טיפת חלב טיבעית אמרה שתברר
מטריד אותי ללמד אותה שליטה, אולי היא צעירה מידי לזה?פוחדת שהיא תיהיה פריקית שליטה כמוני ואני כלכך משתדלת לעזוב את המאמץ המיותר הזה....
כשנוסעים וכ'ו - חיתול זה לא מבלבל לדעתכן?

נא דעתכן
כל הטוב

הנקודה היא שאת לא מייצרת התאפקות, את רק מתקשרת צרכים.
אני הייתי מוטרדת מכך שלאחר זמן של קשב, כשהוא בטיטול, וצריך קקי, הוא מאד בוכה (ולא תמיד אני מבינה, וגם אם כן, לא תמיד אני במקום שמאפשר לי להתייחס), אבל לפני ששאלתי כאן, עניתי לעצמי (-; - שהבכי הוא דווקא סימן טוב, שהוא מנסה לתקשר (או שסתם כואבת לו הבטן..). כשהוא לא בוכה, במובן מסוים זה כי הוא ויתר על התקשורת (כמובן שאם הוא לא בטיטול ומסמן בלי בכי זה עוד יותר טוב), וזה פחות רצוי בעיני.
כנ"ל לגבי השליטה וההתאפקות.

אם פי 3, הזכרת לי. לפני שבוע, אמא לילדה בת שנה שאלה אותי לגבי התקשורת בנושא הצרכים.
היא שאלה איך אני יודעת שליבי צריכה פיפי, ואמרתי לה שליבי מסמנת בכל מיני צורות שהיא צריכה פיפי (קקי זה סימן אחר ברור). היא זזה בחוסר נוחות או בוכה.
והיא, בתגובה אמרה שגליה לא אומרת כלום. לא בכי, לא התרגזות או כל סימן אחר שמהווה התרעה מוקדמת.
זהו, שכבר לא. בעבר כן, ובגיל שנה כבר לא. היה לה קשה לקבל את זה, אבל זה בדיוק ההתנוונות ואיבוד הקשר.

זה מה שעצוב. הם מדברים ומדברים ובסוף מתייאשים מאיתנו ומפסיקים להקשיב גם לעצמם.

שליחה על ידי תמר* » 11 יוני 2003, 22:37

נמאס לי כבר לקרוא על המחקר שאומר שלא כדאי לגמול ילדים לפני גיל 27 חודשים.
מעניין מי הפיץ את המחקר...או מימן אותו..

אם זה המחקר של ד"ר ברי ברזלטון, אז פמפרס מממנים אותו.

שליחה על ידי ציפי* » 14 יוני 2003, 10:58

רוצה להוסיף מידע על 'איך מגדלים מיליוני ילדים ללא חיתולים בארץ סין' רוב התינוקות לבושים במכנסיים עם פתח רחב באזור הרלונטי. היום, פעם ראשונה, ראיתי אם עם תינוק בן כחצי שניה בתנוחת קקי - האם יושבת על כיסא עם ברכיים פתוחות והתינות ביניהן כאשר היא אוחזת אותו בירכיים פתוחות (כמובן שאין צורך להוריד את המכנסיים) והיא שורקת לו איזו מין שריקה מונוטונית חוזרת על עצמה. נשמע לי שהשריקה היא קוד תקשורת בינה לבין התינוק. התינוק, בינתיים, היה 'עסוק' בקקי תוך הקשבה לשריקות הרכות של האם.

דיברתי היום עם העוזרת שלי, קווקזית.
בדיוק הקטנה ביקשה קקי. ושאלתי אותה מתי הילדים שלה נגמלו, והיא שאלה,מה זה נגמלו...הם בכלל לא גדלו עם חיתולים.
ביקשתי פירוט, אז ככה:
הם פשוט לבשו מכנסיים בלי כלום, ובכל פיפי/קקי היו מחליפים מכנסים ושוטפים.
הבן- בגיל 9 חודשים כבר הפסיק לעשות במכנסיים.
הבת- עד גיל שנה וחצי היו לה פיספוסים פה ושם.

דיברתי עם מישהי שלומדת רפואה על העניין של חיתולים, והיא אמרה: "אני לומדת רפואה ואני יודעת בודאות שלילדים עד גיל שנתיים-שנתיים וחצי אין שליטה בסוגרים"
אז עניתי לה: "אז איך הקטנה שלי מגיל שנה עושה קקי ופיפי בסיר?"
האמת, נמאס לי כבר להתווכח עם כולם ולנסות להסביר את המעשים שלי (בלי גן, בלי חיתול,הנקה מאוחרת)

אני לומדת רפואה ואני יודעת בודאות שלילדים עד גיל שנתיים-שנתיים וחצי אין שליטה בסוגרים
איך היא יודעת בוודאות?
בוודאי שילדים שגדלו בתוך חיתולים איבדו את השליטה.
אבל רוב העולם שמגדל בלי חיתולים יודע בוודאות שיש להם שליטה. וזה גם כתוב במחקרים אנתרופולוגיים וכו'.
זה כמו שרופאה שראתה רק בנים נימולים תגיד לך שהיא יודעת בוודאות שלבנים אין עורלה. נו, באמת!
תגידי לה להביא לך מחקר שמוכיח את זה.
ותשאלי אותה מה אוכלוסיית המחקר - ילדים בני שנתיים שבילו את השנתיים האלה בחיתולים?
אגב, יש לי שני ספרים בבית שבהם אפשר למצוא מראי מקום למחקרים שכבר גילו מזמן (ראשית המאה העשרים?) לעולם המערבי את האמת על תינוקות והשליטה בסוגרים.

חגית, לפי מה שהבנתי, לאט לאט הם פשוט התחילו לזהות את הסימנים לפיפי/קקי. לא היתה שיטה מיוחדת.
בגלל שהם היו עם מכנסיים רגילים אז כל פיספוס היה כרוך בפרוצדורה שלמה , לא היו להם מכונות כביסה וכל החלפה היה כרוכה בשטיפה יסודית של הבגדים כולל ייבוש בתוך בבית על התנור.
הם לידע כללי- היא ילדה את הבת כשהיא היתה בת 16.

ובאותה ארוחה משפחתית - נשאלתי לגבי בלי חיתולים.
עניתי ש הדבר המרכזי בעיני בגידול בלי חיתולים (מעבר ליתרונות ה"טכניים" למיניהם) הוא התקשורת: תינוקות רק יונקים, ישנים, ומפרישים, וחבל בעיני לוותר על תקשורת בנושא שהוא כ"כ מרכזי בחייהם - ממש להתעלם, בעצם.
אמרתי שבנושא יניקה ושינה, אני משתדלת להענות לצרכים של התינוק: הוא מסמן שהוא רוצה לישון/לינוק, ואני מספקת את התנאים לכך. בנושא ה-בלי חיתולים, המצב דומה: איתות של צורך, והענות לו (מתן סיר).
אבל_, היא אמרה, _יש הבדל: כאן אני מלמדת את הילד לאותת (ולהתאפק), וההענות אינה לצורך ראשוני, אלא עזרה שמאפשרת לפיפי/קקי להגיע למקום שמקובל עלי (תרבותית)
כלומר, לטענתה, השקול ל "להיניק לפי דרישה" הוא "להחליף לפי דרישה - כלומר מיד אחרי כל פיפי/קקי", או "לנקות מיד אחרי כל פיפי". ואילו כאן, אנחנו מוסיפים את ההכוונה לעשית צרכים בסיר/אסלה - הכוונה שאינה קיימת בנושא יניקה, וכמעט אינה קיימת בנושא שינה (כמעט: פרט להתנהלות של הבית, שילדים נוטים להתישר לפיה).

מישהו רוצה לעזור לי לחשוב? (אני עסוקה בהתלבטויות אחרות, פחות פלספניות - עוד נראה איפה אני אשטח את ההתלבטויות הערב).

במקרה נכנסתי היום לאתר (אני בגמילה).
לא יודעת איפה התחיל הסיפור ומי זו "היא", אבל:
למה "להחליף לפי דרישה"? האם התינוק נולד עם חיתולים? לא. החיתולים הם המצאה למצב שבו התינוקות הופרדו מההורים, או שההורים רצו להשקיע בהם פחות קשב.
"לנקות אחרי הפיפי" - לא נעים לתינוק.
לא צריך לחפש הקבלה טכנית מלאכותית בין הנקה לבין הפרשה. ההנקה דורשת מאמץ גדול מהתינוק, בזמן שההפרשה יוצאת כמעט מאליה בתקופה הראשונה (היכולת להתאפק מוגבלת). זה כבר הבדל.
הפוקוס שלנו צריך לעבור מהשאלות שלה לסוגיות הבאות:

שום בעל חיים אינו בנוי לעשות את צרכיו על עצמו.
לשום בעל חיים, בשום גיל, לא נעים לבוסס בתוך צרכיו.
כל בעל חיים שנולד חסר אונים זקוק לעזרה גם בהפרשות.
התינוק האנושי זקוק לעזרה שירימו אותו או יכוונו אותו (אם הוא עלייך) אל השד, כשהוא רעב. הוא לא יכול להגיע לשד בכוחות עצמו, או לסדר את עצמו בתנוחת הנקה בכוחות עצמו, בלידה. באותה המידה, התינוק האנושי זקוק שירימו אותו ויכוונו אותו מעל המקום שאפשר לעשות בו את הצרכים, ויסדרו אותו בתנוחת פיפי/קקי, ואז הוא מפריש.
הבת של אביב חדש והבן שלי כבר מגיעים בכוחות עצמם אל השד, מרימים בעצמם את החולצה, לוקחים ויונקים בעצמם (ובטח גם הבת של אביב חדש עושה התעמלות תוך כדי הנקה ). באותה המידה, הבת של אביב חדש כבר מתיישבת בעצמה על הסיר, וגם שלי למד לעשות פיפי לא על עצמו (אבל לא יכול להתיישב על סיר כי הוא קטן מדי פיזית בשביל כל הסירים... לא נורא, בקרוב). הם לא היו יכולים ללמוד את זה לולא עזרנו להם בתקופה שהם היו חסרי אונים ותלויים לחלוטין בפעולות שלנו למלא את הצרכים שלהם. כל הצרכים.

עזרתי לך לחשוב?

את לא רק מלמדת את הילד לאותת (ולהתאפק), ובעצם, זו רק תופעת לוואי (רצויה). את עוזרת לו לשחרר - המקום הוא אכן תרבותי (עתון על הרצפה, כיור, סיר, טבע), אבל השחרור הוא צורך ראשוני. אנחנו פשוט רגילים להתעלם ממנו, ולכן לא יודעים אפילו שהוא קיים. אבל זה מדהים. עם כל החלקיות של ה"בלי חיתולים" אצלנו (וזה מאד חלקי), הוא כמעט תמיד משחרר כשאני מציעה לו. למעשה, אני לא בטוחה שטיפות הקקי שעליהן דיברתי בעבר הן אכן סימן לבעיה, או לפחות, לא רק. לתחושתי, הוא פשוט מנסה לשחרר תמיד גם פיפי וגם קקי, ולכן יוצאות לו טיפות בודדות (כי זה מה שיש).
שיתוף הפעולה שלו, בשחרור (באיתות פחות, אבל זה בהחלט סביר לאור העובדה שרוב הזמן בכל זאת מתעלמים מהנושא) הוא ברור, ומדהים אותי כל פעם מחדש.

מחויות החג - היינו בארוע משפחתי רב נוכחים אצל משפחתו של בן זוגי. בדיוק לפני שעמדנו לעזוב (חיכיתי לזה...) הרגשתי שבני צריך קקי (אנחנו בלי חיתולים חלקי - אבל קקי אני מפספסת לאיטים רחוקות מאוד...) חשבתי לגשת איתו לשירותים אבל לא ריציתי ליצור דיון על תינוק בן 5 חודשים שהולך לשירותים (אני מספיק "מוזרה" ומספקת להם גם ככה הרבה נושאי שיחה) אז חשבתי לי לא נורא ... מקסימום יעשה בחיתול. נסענו כ 20 דקות והגענו לאחותה של סבתי . - אני מכל ההתרחשויות שכחתי כבר את עניין הקקי. המתוקון היה חסר שקט, קצת קוטר - חשבתי שהוא עייף ונמאס לא ממשפחות וחדרים מלאי אנשים... ופתאום אחרי כ 15 דקות נעשה שקט וחמוד ואז שמנו לב שהוא עשה קקי. בקיצור גיליתי שהוא מתאפק ומחכה לי שאני אעזור לו. זה מאוד שימח אותי ונתן לי זריקת עידוד להיות יותר קשובה ובפעם הבאה אני כן אתן לכל "הנשמות הטובות" נושא שיחה חדש....

אתם גדולות מהחיים
כמה הרשים אותי השרשור הזה !
רק שאלה אחת ניקרה שם "מאחור" כל הזמן...

ומה איתנו ההורים ?!

זה נכון שאינסטנקטיבית מרגיש יותר נכון להיות ערום בריא מאושר וצוחק
אבל אנחנו לא גרים בחושה זמנית מקש...יש ריהוט שעולה , יש שטיח, יש בגדים...
והכי חשוב -יש גם את החיים שלנו לחיות.
חיינו שונים מאמא בשבט אפריקאי מלפני 100 שנה.
אנחנו רואים טלוויזיה, אנחנו פחות מתראים עם "בני שבט אחרים"
ופחות עושים דברים יחד.
ובאמת שרוב האנשים שאני מכיר בקושי מוצאים זמן לעצמם.
מה גם שאין לזה סוף -כל טיפת תשומת לב שהולכת לכיוון העוללים הצעירים נספגת היטב, אין לזה סוף באמת...

מה אתן חושבות על זה ?

אני חושבת, שכל אחת (ואחד, גם לאבות יש מקום בתהליך הזה!) צריכה להחליט עבור עצמה, אם יש לה כוח או לא, אם היא מוכנה לספוג פספוסים או לא וכדומה. זה לא עניין לעקרונות - ולפי זה כל אחד הולך כמה שהוא מוכן. יש מי שניסה והחליט שזה לא בשבילו, יש מי שעושה חלקית (ברמות חלקיות שונות) ויש מי שמתמיד ומקפיד (טוב, מתמידה...). יש אפילו מי שויתר מראש - וגם זה בסדר.
אגב, במצב האידאלי - זה אמור להתבצע תוך כדי החיים שיש לנו לחיות. זה רק דורש יותר נסיון מאשר קיים כיום למי מאיתנו (אולי הותיקות מתקרבות לזה קצת, ובילד הבא (?) יוכלו לעשות את זה יותר אינסטינקטיבי.
ולגבי כל טיפת תשומת לב שהולכת לכיוון העוללים הצעירים נספגת היטב - איך אתה חושב שהם גדלים? צריך להשקות... (כמו שאני אומרת לאמא שלי כל פעם שהיא מציעה לי לגדל עציצים או צמחים ש"כמעט לא צריכים טיפול" - בלי מים, הם מתים (-; ) תשומת הלב שמעניקים לילדים, לא הולכת לאיבוד. היא נספגת, נטמעת, ואחר כך יש פירות...

בקיצור - המדור הזה מציג רעיון חדש (לרובנו), התלבטויות לגביו ודרכי ישום - לא כופים על אף אחד לישם, לא מאשימים את מי שלא. מי שמרגיש שהוא מסוגל, לנסות, לעשות ברמה זו או אחרת - מוזמן. מי שלא - לא.

מסכימה עם כל מילה של אם פי 3. כל אחד עושה מה שטוב לו ונכון לו איך שטוב לו ונכון לו.
להוסיף קצת מהחוויה המאד אישית שלי בנוגע למה ששאלת-
כן, זה בלע לי את החיים בשלוק אחד. ואני מתכוונת לתינוק החדש. אחד הדברים הטבועים בי עמוק כאמא באופן יצרי, הורמונלי ורגשי הוא הדחף והצורך החזקים מכל להענות לצרכים ולדרישות של קטי. אוכל? הציצי מתחיל לדלוף עוד לפני שהוא מבקש וזה נהיה החשוב מכל באותו הרגע להתישב להניק. זריקה כואבת? אני בוכה יחד איתו ללא מעצורים ובלי בושה. כאבי בטן - אז כבר כמעט 3 חודשים הורדתי מהתפריט כל מה שחשוד כגורם לכאבי בטן אצל תינוקות. אין כאן פנטיות. יש כאן מניעים חזקים ממני שסוחפים אותי למקום חדש.
מרגע שזיהוי הקריאה שלו לעשית צרכים במקום אחר (אחר, כלומר לא על עצמו) זוהתה בקוד הפנימי שלי כצורך שלו, הענין הזה הצטרף לרשימה שלעיל. ומה מסתבר? כל כך הרבה דברים מסתדרים לי כמו פאזל. זו היתה עבורי החתיכה החסרה וזה שווה כל רגע. אז יש גבול - למשל כשבעלי נרתע מלהחזיק אותו בלי חיתול כי הההפרשות של קטני מרתיעות אותו יותר מאותי זה גבול. כשאני מרגישה מטורטרת וקטני נראה לי פתאום כמו פצצת פיפי/קקי מקטרת זה גבול. הוא שעות ארוכות בלי חיתול וישן עירום אבל יש לי גבולות. אבל - אין כמו השעות ההרמוניות של קשב מוחלט ותקשורת זורמת והתמסרות מוחלטת.
באשר לתשומת לב? הם נולדים למסע מתמשך לעצמאות. תשומת הלב זה מה שהם צריכים על מנת לעבור אותו בבטחון ובשמחה. הכל עובר בזמנו הנכון. זה, השרשור הזה הוא לא על תשומת לב על משקל פינוק יתר. תשומת הלב היא רק נגזר ששנינו מרויחים ממנו.

יעל, מאוד אהבתי את מה שכתבת. אני מרגישה שיש בי צורך גדול מאוד ובסיסי לענות על הצרכים שלו. ואני יכולה להגיד ממרום גילנו ה"מתקדם" (חצי שנה) שהצרכים משתנים ואני מנסה להצליח לעקוב אחרי השינויים המהירים.
הלוואי והייתי יודעת על גידול בלי חיתולים ממהתחלה. אני מרגישה כאילו חסר לי הזמן הראשוני, אז באמת ראיתי כל דבר והקרבה הייתה כ"כ גדולה, פיסית ולא פיסית. אנחנו התחלנו (חלקית) בגיל 3 חודשים, יש תקופות שהוא היה יותר ערום ויש שפחות. בשבוע האחרון אנחנו בלי חיתולים בלילה והלילה האחרון היה הראשון בלי אף פיספוס שלי.

יש לי, אני לא מזהה פיפי, כשאני מציעה לו הוא עושה אם יש לו. אני מציעה אחרי השינה, ומידי פעם בהמשך, בעיקר לפי שעון. יש לנו הרבה פיספוסים. אני נותנת לו להיות כמה שיותר בלי חיתול או מכנסיים. היום שמתי לו חיתול בצהרים, הלכנו לטייל הגענו לסטודיו של חברה. פתאום היה לי נדמה שיש לו קקי (פלוץ קטן) הלכתי איתו לשירותים והיה פיפי. חזרנו לחיתול (שהיה יבש לגמרי) הוא נרדם עלי בדרך והמשיך לישון עלי בבית. כשהתעורר קצת דיברנו וצחקנו ורק אז הצעתי לו את הקערה הוא עשה פיפי וקקי - החיתול עדיין היה יבש. נתתי לו להסתובב ערום ודי עסקתי בעיניני שלי. ישבנו בחדר עם שטיחים כי די קר בבית. פתאום שמתי לב לפיספוס קטנטן, הצעתי לו את הקערה והוא עשה. וכל הסיפור הארוך הזה פשוט כי נראה לי שמפריע לו לעשות לא בקערה (חיתול או בלי חיתול) ואני לא מזהה פיפי , כנראה אין לי את הקשב הנחוץ. יש לו צורך, שאני מעודדת ואני לא מצליחה לענות לו

הילדות הגדולות שצופות בנו מגדלות בלי חיתולים, יהיה להן יותר קל (גם הבנים כמובן) לדעתכן?
וגם רציתי לשאול - יש לדעתכן צורך בתחתונים? ואם כן, מישהי השיגה תחתונים בגדלים הקטנטנים האלה?

הילדות הגדולות שצופות בנו מגדלות בלי חיתולים, יהיה להן יותר קל (גם הבנים כמובן) לדעתכן?
בוודאי (אלא אם כן הנשים שלהן לא יסכימו לחירפון של הסבים...). היום הילדים יודעים לעזור לה לשבת על הסיר, להגיד פששששש (כבר לא צריך, אבל אז מה, זה נחמד), ולשאול אותה. זה הפך להיות חלק מהחיים, וזה העניין.

אם דברי הובנו כביקורת על השיטה או על הנסיון -כנראה שהתבטאתי בצורה לא מספיק ברורה.
מה שמוצע כאן , כשיתוף מצויין פתוח ומלמד מאוד מצלצל נכון, ובתחושה ראשונית מרגישים שיש בו גרעין עבה של אמת ...
שאלתי הופנתה לגבי חייכן.
אם היו לכם שעתיים חופשיות ביממה הם בוודאי הצטמטמו, אם הייתם רצות מסביב לתחזוקת הבית-בעל-ילדים-חוגים (עבודה?!) בוודאי שאתן מתרוצצות עכשיו יותר ושאלתי הופנתה כלפי נקודה זו.
אם יש בכם כל כך הרבה רגש דאגה הקרבה ואכפתיות כלפי הזאטוטים מלאי הקסם - מדוע אין כאן שאלה של הפניית משאבים גם כלפיכם ?
זה פשוט היה חסר לי.
אני מסכים עם רוב הדברים שנאמרו , אימצנו חלק מעיקרון הרצף שהתאים.
אני מסכים שהתרבות שלנו תעשה הכל כדי למכור לנו מוצרים מפוקפקים ...-וואלה מסכים !
אבל אם תיקחו שבעה צעדים אחורה ותקראו את השרשור הזה כמוני - בעיניים נייטרליות ובמבט חדש, אולי תבחינו שאתן על חייכן נעדרות...
רק הרתמות נוגעת ללב לעשות את החינוך הנכון, וזה קצת מוזר לא ?!

זתומרת, אם נצמצם את העניין לחשיבה לוגית בלבד אז העיקרון שעולה מהעניין הוא שהוותיק והאחראי דואג רק כלפי הצעיר - ו
מהי אז מטרת חייו ?
פרו ורבו ?!
יצא לי להכיר אישה שגמלה את בנה בגיל שנה, יש לה שלושה זאטוטים , כל היום עם מנשא וטישו או משחק ביד אחת וביד הנוספת זאטוט נוסף.
היא נראית מלאת חיים ומרוצה מאוד ממה שהיא עושה ונראה שהיא עושה את זה טוב, הילדים די מאוזנים ,בריאים והכל בסדר, רק שמהצד (שכנה שלנו) זה נראה מוזר מאוד - מה איתנו ההורים ?!
ברגע שהבאנו ילדים לעולם אנחנו אמורים להתנתק מכל הדברים שאנחנו אוהבים ויודעים לעשות ?

אני מקווה שעכשיו אני "נשמע" יותר ברור...
נ.ב
קצת מפחיד לנאום בפני נשים בלבד - אין פה עוד גברים

)

מטבע הדברים, בדף שכותרתו "לגדל ילדים בלי חיתולים" מדברים על איך לגדל ילדים בלי חיתולים, ולא על זמן לעצמי, מימוש עצמי בחינוך ביתי, האני והמשפחה. אנחנו מנסים להתייחס לכל נושא בדף המתאים ולא לערבב יותר מדי, ולכן לא תמצא כאן בדף הזה התייחסויות לנושאים אחרים.

חשבתי משהו -
נכון בגיל 2-3 מגלים הילדים את אברי המין שלהם?
יכול להיות שזה רק כי עד אז הכל "ארוז היטב" בחיתול?

אני מגדלת ארבעה ילדים כולם עם טיטולים, ושמה דגש להנות מהצחוקים שלהם , מההליכה , מהרעיונות , מהמבטים והצרכים הולכים לטיטול . אם הייתי נוהגת אחרת כל האנרגיות מתבזבזות על ההפרשות, הפספוסים, נקיונות וחבל.
בזמנן ההליכה בגינה או מים (שהם נמצאים בהם הרבה) , אין טיטול, ככה אני מגיעה לאיזון. נראה לי מאוד לא נעים להשכיב תינוק בליליה בלי טיטול, עדיף לאמא וגם לתינוק לישון רגוע ויבש! בהצלחה לאלה שמגדלות בלי טיטולים.

סיגל_*

יש לי לא מעט הרהורים על עניין הטיטולים ובכלל גידול ילדים... רציתי לשתף אתכן, אולי גם כתגובה לרונה שכתבה למעלה...ובעיקר בשביל לקבל תגובות מכולן.
אני אם לשתי בנות מקסימות- אחת בת 4 ואחת בת חודשיים וקצת. לפני שבועיים התחלנו לפשפש בסיר מידי פעם ועדיין לא התמסרתי לזה לחלוטין. אבל זה לא העניין. העניין שעלה למודעות גבוהה יותר הוא התקשורת עם ביתי התינוקת שלא היה לי עם הגדולה. נכון- יכול להיות שאני אמא מוכנה ובשלה יותר(בטוח) וגם יכול להיות שהן שונות אחת מהשנייה(גם בטוח). אבל נראה לי שאופן התפישה שלי את הקטנה כבעלת הבנה יותר עמוקה את העולם שסביבה, כבעלת צרכים ודעות משלה וכד', מאפשר לה אכן להיות כזו. את השינוי בגישה שלי אני חבה בחלקו לשיטה הזו או העקרון הזה או איך שלא נקרא לזה- ההקשבה הזו לתינוק שמעוניין להתרוקן מצרכיו. כי אין ספק שזה מעלה את ההתיחסות שלנו ליצורים הקטנים האלו כמה מדרגות למעלה. אני רואה לפעמים הורים שמתעלמים מבכי של תינוק, או מנסים להשתיק אותו עם מוצץ/ טילטולים ושאר מיני המצאות במקום פשוט להקשיב לו. אני רואה הורים שמתיחסים לתינוק שלהם כאל מין חפץ כזה, בובה, שאפשר להעביר מיד ליד, מדודה לסבתא ולשכנה שנורא רוצה להחזיק אותו בדיוק. אני לא מעבירה ביקורת על ההורים האלו. אני רק בטוחה שסוג כזה של התיחסות אינו אפשרי מהרגע שהבנת את עקרון ההקשבה לצרכים של הילד שלך- אותו עקרון שעומד בבסיס השיטה הזו של לגדל ילדים בלי חיתולים. מכאן אני מגיעה למסקנה עצמאית שלי שהורים שאינם קשובים לצרכי הילד שלהם בעצם מטמטמים אותו הלכה למעשה. ואני אכן רואה את זה סביבי קורה יומיום. גם אני טימטמתי באיזו שהיא צורה את הגדולה שלי מכיוון שראתי אותה כ"מוגבלת", תינוקת במובן המקובל של המילה. לקטנה אני מתיחסת כיום כאל אישיות בוגרת, בעלת צרכים, רצונות ודעות משל עצמה. אני מאוד משתדלת לכבד את הצרכים, הרצונות והדעות שלה למרות שלא תמיד אני מצליחה. היא במקביל גדלה לתוך המרחב הזה שאפשרתי לה ואכן מתנהגת כאישיות בוגרת בעלת צרכים, דעות ורצונות משל עצמה. והיא גם מביעה אותם בצורה מאוד ברורה. אני לא יודעת אם הצלחתי להביע בצורה מובנת את המחשבות שלי אבל בכל מקרה אשמח לתגובותיכן.

אני מגדלת ארבעה ילדים כולם עם טיטולים, ושמה דגש להנות מהצחוקים שלהם , מההליכה , מהרעיונות , מהמבטים והצרכים הולכים לטיטול . אם הייתי נוהגת אחרת כל האנרגיות מתבזבזות על ההפרשות, הפספוסים, נקיונות וחבל.
ברור. אני בכלל לא נהנת מהצחוקים של הבת שלי.

זה כי היא לא צוחקת. היא עסוקה בלנסות לרצות אותך ולעשות קקי כשאת מבקשת. P-:

סיגל וגילה חורש:
עיקר וטפל : זה מה שניסיתי להבהיר , חלילה לא לפגוע .
אנרגיות וזמן הם חומרי גלם מוגבלים , התכוונתי שלדעתי לא צריך להשקיע אנרגיה בעניין ההפרשות של הילדים אלה לזרום עם זה.
מי שמתעקשת על בלי טיטולים , זה הזמן שלה , היא תעשה מה שהיא רוצה.
הצעה לאמהות: (לא בהכרח לכן,) תקלו על עצמכן , יש המון נחת עם טיטול, !, ואני עדיין מציעה במשך היום במיוחד בקיץ לאפשר בלי טיטול, לשעות אוורור.

רונה, להתרשמותי, אמהות ה"בלי חיתולים" בהחלט מקילות על עצמן בשימושן בשיטה זו, אבל באופן אחר. למעשה, זו דרכן לזרום עם זה.
מי שהדרך הזו לא מקילה עליה, לא תשתמש בה בכל מקרה. אין צורך "להזהיר" אותה.
זה קצת מזכיר את הויכוח על כן או לא אפידורל. מי שמחליטה ללדת ללא אפידורל, לא עושה זאת כי היא מצפה לקבל את עיטור הגבורה על יכולתה לשאת כאבים, או כי היא מסרבת בתוקף "להקל על עצמה". היא מחליטה כך משום שהיא מאמינה כי בסופו של דבר, כך יהיה טוב וקל יותר לה ולתינוק שלה. זה, מן הסתם, סוג אחר של "קלות" מזו המושגת ע"י האפידורל, אולי משהו שלמתבונן מן הצד קשה יותר להבין -- אבל זה לא בהכרח אומר שהיא בוחרת דרך "קשה". ל"קשה" ול"קל" יש המון אספקטים.

רונה,
בלי חיתולים טוב לילד וטוב להוריו. קל לילד וקל להוריו.
האושר, הנוחות, התקשורת, היכולת להבין ולעזור, היכולת לזהות שיבושים, הלילות הקלים (יחסית. הכל יחסי), ההנקה רק לצורך מזון ולא כדי לעשות קקי, ועוד ועוד.
(וזה לפני הענין והאתגר, שהם סוציומטיים לחלוטין ואינם שקולים כנגד ההצקה הקלה ביותר לילד).

למה ישר הגבתי בציניות?
כי הערה נוסח "אני יודעת שאת סתם מקשה על עצמך" היא פטרונית ומתנשאת. אין לה מקום כאן.
אילו היית שואלת למה אנחנו בוחרות כך, בחירה שנראית לך קשה, היינו יותר משמחות לענות בנימוס.

רונה, לגבי עיקר וטפל - תלוי בנקודת המבט.

<ליזה חושבת שאם היו מאלצים אותה לבלות עשרים וארבע שעות ביממה בתוך טיטול זה בכלל לא היה נראה לה טפל...>

סיגל_*

מחכה לעוד דעות בעניין החיתולים...
כרגע בהפסקה של כמה ימים וחזרנו לטיטולים כי היה קצת עומס יתר על המערכת. אני מרגישה לא טוב עם זה- כאילו אני מבלבלת אותה ומתלבטת איך לחזור חזרה לשיגרת הבלי טיטולים. האם זה מבלבל אותם כשעושים הפוגות וחוזרים לטיטולים בעיתות מצוקה? אשמח לשמוע תגובות, אם מישהי חוותה משהו דומה. כשאני שמה לה טיטול ונראה לי שהיא מקטרת לפיפי אני אומרת לה -" את יכולה לעשות פיפי בטיטול אם את צריכה". והיא כן עושה אבל אני לא שקטה עם כל העניין.
תהיות נוספות בנושא: היתה לה צריבה במתן שתן ועדיין יש קצת. ולכן היתה בוכה בכל פעם שהייתי שמה אותה לעשות פיפי מעל הכיור. לעומת זאת בטיטול היה לי הרושם שפחות בכתה אבל אני לא בטוחה. באופן כללי הייתי די מבולבלת כי אני שמה אותה מעל הכיור והיא מתחילה לבכות ולהתפתל אבל כן עושה פיפי. לעומת זאת לפעמים הבכי וההתפתלות הם סימן ל"לא צריכה פיפי, תעזבי אותי בשקט". עם קקי הסיפור עוד יותר מסובך כי כל קקי שלה זה יציאת מצריים ממש ולוקח לה המון זמן ואנרגיה. לפעמים היא לא עושה קקי 3-4 ימים. בכל אופן עם קקי היו לנו שתי הצלחות בסיר אבל זה היה קשה ועם הרבה התפתלויות תוך כדי (מה שכמובן היא עושה גם כשהיא עם טיטול אבל טיטול לא מגביל לה את התנועה). בקיצור אני די מתלבטת עם הכל ביחד... אולי כדאי לחכות עוד חודש חודשיים שהיא תגדל קצת יותר ותסתדר על עצמה... או שאז יהיו דברים אחרים ותמיד יהיו דברים (תרוצים למה לא) ופשוט לזרום עם זה ...
נ.ב.
הקקי שכן הצליח בסיר היה לאחר שסיימנו לספר את "סיר הסירים"...

אם היא עם טיטול ו מבקשת במפורש פיפי (מה שאת קראת "מקטרת לפיפי") למה בעצם את לא מורידה לה את הטיטול ולוקחת אותה לעשות פיפי, ואחר כך מחזירה את הטיטול?
הרי הטיטול נועד להוריד ממך עומס. כלומר, שלא תהיי כל הזמן בקשב הזה, שלא תסבלי מהתוצאות של פיספוס במקרה שלא קלטת שהיא צריכה - אבל אם היא מבקשת , למה להגיד לה לעשות בטיטול? הרי היא אמרה, ושמעת אותה, והבנת אותה.
את לא שקטה עם זה מסיבה טובה: כי זה באמת בעייתי. יש בזה חוסר כבוד מסוים. דמייני שאת אומרת לאדם מבוגר, שמרותק למיטתו ואינו יכול להגיע לשירותים לבד ומבקש ממך עזרה: טוב, עכשיו תעשה בטיטול שלך... לא בגלל פיספוס, שהוא לא ביקש וברח לו, או שהוא ביקש אבל את לא שמעת אותו - הוא ביקש! שמעת אותו! ובכל זאת את לא לוקחת לשירותים!
הפיתרון שלי למצב הזה היה לדאוג לטיטולים מהסוג שאפשר לפתוח ולסגור הרבה פעמים, באותם מצבים שבהם לא סמכתי על עצמי ולא היה לי מספיק גיבוי לפיספוסים (נגיד, בנסיעה, שעד שאני מצליחה למצוא מקום לעצור בצד אולי כבר יברח לו, או בביקור, שבשום אופן אני לא יכולה להבהיל שם את המארחים מסכנת פיפי על הספה שלהם...).
אבל אף פעם לא אמרתי לו לעשות בטיטול.
גם אם חשבתי שעד שאמצא מקום לעצור כבר יברח לו, כי ידעתי שזה ייקח זמן, תמיד עצרתי הכי מהר שיכולתי בצד הדרך. ובאמת, לפעמים ברח לו קצת אבל את העיקר הוא עשה לא בטיטול, ולפעמים ברח לו הרבה, אבל הרבה פעמים הוא ממש חיכה את כל הזמן שלקח לי עד שיכולתי לפשפש אותו. וזה חשוב: הוא ידע והרגיש שאני רוצה לעזור לו להתרוקן בצורה נעימה.

הדברים האחרים שאת מתארת מתקשרים לי לשני דברים:
אחד, שצריך יותר תרגול ואימון כדי להכיר זו את זו, ואכן הטיטול מפריע לזה וגם מבלבל אותה.
שתיים, תתבונני בה כשהיא עושה קקי בטיטול. איזו תנוחה היא בוחרת, איזה תנועות היא עושה כדי להקל על הקקי לצאת? את אלה תנסי לחקות כשאת מחזיקה אותה. האם היא כבר יושבת בעצמה? אם כן, אפשר להושיב אותה על הסיר ולחבק אותה (לשמור על קשר ומגע), והישיבה העצמאית מאפשרת לה להתנועע. במיוחד לגבי קקי, שנוטה להתקבע בצורה בעייתית אצל תינוקות רבים בטיטולים, ישתלם לשתיכן כבר עכשיו ללמוד תנוחות טובות ל"פישפוש". שוב, אין רק תנוחה אחת להחזקה. יש הרבה וריאציות, וכל אמא עם התינוק שלה צריכה למצוא את הוריאציה הפרטית שטובה לשתיכן.

בכל מקרה (אין לי זמן כרגע לנסח בצורה יותר טובה ואני אשלח לא-ערוך) - הכי חשוב שתעשי מה שמתאים לך ולבתך, תתייחסי למה שאני ואחרים כותבים כאל רעיונות וחומר למחשבה, ואל תלחיצי את עצמך. בהצלחה!

סיגל_*

הבעיה מתחילה במה שכתבת בסוף- אני כבר לחוצה מזה. הסיבה שאמרתי לה לעשות בטיטול היתה ועודנה כי אני מרגישה שאני לא פנויה לזה. עומס יתר על המערכת כאמור. ומצד שני אני עדיין מקשיבה לה ולא רוצה לתת לה הרגשה שאני לא מקשיבה וקשובה. אני ממש מתלבטת עם כל העניין כי השבוע וקצת שהיה לנו בלי טיטולים היה נפלא והרגשתי נהדר בשביל שתינו. הפסקתי כי הרגשתי שזה גוזל ממני יותר מידי ושאני מזניחה את הגדולה (אבא היה בחו"ל שבועיים). עכשיו אני מרגישה מצד אחד שאין לי כוח לזה ומצד שני כבר לא יכולה להפסיק להקשיב. מצד שלישי מבינה שלטווח הרחוק זה עדיף גם לי וגם לילדה אז חושבת להתגבר על הקושי הרגעי. אין לכן ימים כאלו שאין כוח לצאת מהמיטה ואין כוח לכלום וכל העמסה הכי קטנה מכבידה כמו טון? זה מה שכרגע אצלי.
מאוד מודה לך על התשובה - אני מאוד זקוקה לאוזן קשבת ולעיצה מנוסה כרגע.

אם כן, אפשר להושיב אותה על הסיר ולחבק אותה (לשמור על קשר ומגע),
אצלי היא התחילה לאחרונה להזיז את הידיים שלי ממנה כשהיא יושבת על סיר. סתם משהו מענין (בהתחלת הישיבה העצמאית על הסיר הייתי מחבקת, וזה (לכאורה) היה לה טוב).

סיגל, לגבי הקקי אין לי תשובה. לגבי העומס - נראה לי הכיוון של דנה: להסכים לפספס.
מה שלא הבנתי הוא, למה (ל בשוא) לא היית פנויה כשאמרת לה לעשות בטיטול? אם את מדברת על עומס נפשי, אז הבעיה איתו היא שהעומס הוא בהקשבה, ואם היא "מדברת" ואת מבינה אותה - אין עומס. אז זה לא ברור לי.
אם את מדברת על זה שלא היית פנויה באותו הרגע לקחת אותה לעשות פיפי, למרות שידעת שהיא צריכה ומבקשת, כי אולי היית באמצע טיגון או באמצע משהו כזה ולא יכולת להתפנות אליה - אז במקום להגיד לה "תעשי בטיטול" (שוב, אמירה לא טובה, לדעתי) פשוט תגידי "רגע, אני תיכף לוקחת אותך לעשות פיפי" ותקחי כשתתפני - מקסימום, היא כבר עשתה בטיטול. אבל את שידרת לה שהבנת אותה ושאת מתכוונת לקחת אותה, וזה חשוב גם למודעות שלה, גם למודעות שלך, וגם לתקשורת ביניכן ולאמון ביניכן.

הגעתי לאתר במקרה, וחברה אמרה לי "זה האתר המטורף עם אנשים שמגדלים ילדים בלי חיתולים" אבל מקריאה קיבלתי איזושהי תחושהמאוד מיוחדת, הרי חברות רווקות תמיד מתלוננות על כל שיחות ה "קקי פיפי " שאנו מביאות לכל מקום, כאילו שאנחנו לא אנשים אינטליגנטים שאין להם עוד תחומי עניין. את השיחות האלו אנחנו צריכים (ואני אומרת כך כי גם בנזוגי בענין) לדבר עם ילדינו. איך אמא שלי אומרת? "בהתחלה זה כמעט רק מערכת עיכול עם תינוק סביבה"
בכל מקרה, זה לא שאני מתכוונת לגדל את אור שלי בלי חיתול (בן חדשיים) אבל ההקשבה שלי אליו השתנתה, לפנות בוקר הבאתי אותו לכיור והוא השפריץ, ואחר כך היתה לי עוד שעה וחצי בלי הקיטורים הרגילים של הבוקר (שהיו נמשכים אם הייתי מניקה אותו ומחזירה לעריסה) בבוקר כשראיתי שהוא מתחיל להתאמץ, הבאתי אותו אל "התנוחה" בחיתול עדיין וזה עזר לו מאוד. אחר כך הוא היה מאוד שמח, ערני ותקשורתי. (לאור לא קל לעשות קקי לפעמים)
מה שבעיקר נגע בי מקריאת הדף הוא היכולת לתקשר, עוד ערוץ תקשורת נפתח.

הייתי רוצה להדגיש עבור כל קוראות/י הדף שאסור להושיב ילד לפני שהוא מתיישב לבד, מאוד לא בריא לשרירי הגב. אני חושבת שרלוונטי להזכיר זאת כאן.
(שומי היא פזיותרפיסטית)

אבל ההקשבה שלי אליו השתנתה, לפנות בוקר הבאתי אותו לכיור והוא השפריץ, ואחר כך היתה לי עוד שעה וחצי בלי הקיטורים הרגילים של הבוקר
איזה יופי!!!!!!!!!!! כל כך התרגשתי לקרוא!

היכולת לתקשר, עוד ערוץ תקשורת נפתח
בדיוק! נפלא!

כיף שהצטרפת לשיחה שלנו!

שאסור להושיב ילד לפני שהוא מתיישב לבד
כמובן, ולכן התנוחה הנפוצה שאני מתארת היא זאת שבה מחזיקים את התינוק באויר, מעל מיכל, כשגבו נשען על גופו של מי שמחזיק אותו. למען האמת, זאת תנוחה מאוד שימושית ונעימה (ומחבקת) גם הרבה אחרי שהתינוק כבר מתחיל לשבת.

אתמול היה משהו נחמד:
עמדתי לשלם בקופה בסופרפארם, וזאת שקנתה לפני הציעה לי קופון לטיטולי האגיס שנשאר לה. חייכתי ואמרתי שלא, שאני בעצם בכלל לא הייתי צריכה איתו. היא אמרה, טוב, הוא אולי כבר גדול (אם כי הינוקא נראה קטן וממילא הרבה ילדים בגילו עוד עם חיתולים). אז אמרתי, "לא, מלידה גידלתי אותו בלי חיתולים".
אז המוכרת (שאני מכירה אותה, היא מדרון אמריקה) אמרה להפתעתי: גם אני גידלתי ככה! וגם אחותי עשתה את זה כשהתינוקות שלה הגיעו לגיל 3 חודשים! וגם אמא שלי גידלה אותנו ככה! ופשוט הסבירה לקונה השניה איך לוקחים את התינוק כשהוא צריך לעשות פיפי וקקי בסיר או בבית שימוש, ולא צריך בכלל חיתולים.
פתאום היה רוב ל"בלי חיתולים"! D-:

שליחה על ידי Manty_T* » 14 מאי 2005, 01:40

רוצה לשתף:
אתמול במפגש ה LLL פגשתי בחורה מאקוודור. בנה בן 4 חודשים תינוק שלא מפסיק לחייך ולצחוק. התחלנו לדבר והיא אמרה שהיא עושה EC (בניגוד "ללא חיתולים" כי היא משתמשת בחיתולי בד בין הפישפושים). מה שהכי הרשים אותי לגביה היה שהיא לא הורידה את בנה מהמנשא אפילו לרגע אחד (במשך ה 4 שעות שראיתי אותה) וזה למרות שבLLL יושבים על טאטאמי עליו מונחות כריות שטוחות מאד baby friendly בהן השתמשו כל שאר האמהות. היא סיפרה לי שחוץ מכשהוא ישן הוא כל הזמן עליה במנשא (לא רק אם הוא בוכה/רוצה ציצי/בטיול וכדומה). היא סטודנטית ונמצאת יום אחד באוניברסיטה. באותו יום אימה מטפלת (=נושאת) את בנה במנשא ומפשפשת אותו. תוך כדי השיחה התינוק החל לזוז בחוסר נוחות. היא ניסתה להניק אותו, לנענע, לדבר אך הוא לא נרגע (היא לא רצתה ללכת מיד לשירותם כי "היינו באמצע" ). אחרי כ5 דקות היא לבסוף לקחה אותו וחזרה וסיפרה כי אכן הוא היה צריך לעשות פיפי. נדהמתי מהזמן שהוא "החזיק" והיא סיפרה שזה תמיד כך. (דבר הגרם לי לחשוב על היתרון בשימוש בחיתולי הבד. עד עכשיו ראיתי אותם כ barrier לא מומלץ אך ייתכן ואם היה ערום הוא כן היה מרגיש יותר חופשי להשתין? או שבהיותו במנשא על האם היה נמנע בכל מקרה להשתין עליה???).
שאלתי אותה עם היא גדלה כך והיא סיפרה שבארצה סביר להניח שהשכבה הענייה מגדלת כך את ילדיה, אך היא גדלה במעמד הבינוני והגיעה ל EC דרך האינטרנט...
מעניין יהיה לראות מה יקרה כשהוא יגדל ויגיע לשלב הזחילה..
מאד התרשמתי!

ומשהו קטן על עצמי: אני ניסיתי EC תקופה מסויימת אך לא התחברתי יותר מדי (לא מספיק קשובה P-:). אך תמיד נתתי לבני הקטן להיות ללא חיתול בבית. הוא תמיד עשה פיפי/קקי בכל מקום ובא לקרוא לי לאחר מכן. לאחרונה (גיל שנה וחצי) התחלתי לקחת אותו לשירותים פעם בשעה שעתיים או כשאני חושבת על זה (כשהוא עומד ב"עמידה הודית" על המושב) וגיליתי להפתעתי שהוא תמיד עושה שם פיפי/קקי, מתוך החלטה. אז למרות שאלמנט התקשורת בינינו (שהוא בעצם העיקר) לא קיים, בני בהחלט מקושר עם גופו ועם צרכי ה elimination של עצמו!

עד עכשיו ראיתי אותם כ barrier לא מומלץ אך ייתכן ואם היה ערום הוא כן היה מרגיש יותר חופשי להשתין? או שבהיותו במנשא על האם היה נמנע בכל מקרה להשתין עליה???).
לגבי עירום - להיפך. רוב התינוקות כשהם עירומים הם עוד יותר מודעים לצרכים שלהם, ולא רוצים לעשות על עצמם.
שימי לב: האמא הזאת בכל זאת באה מתרבות שבה זה נוהג מוכר. אמא שלה מפשפשת את הנכד! זה נותן לך רמז, שהגישה שלהם לעניין בכל זאת יותר טבעית ופחות לחוצה משלנו, בני המערב. ככל שהאמא יותר רגועה בעניין, ויותר חשה אינטואיטיבית את התינוק שלה (גם אם היא לא גודלה בלי חיתולים) - ככה שיתוף הפעולה והתקשורת יותר טובים.
וכן, תינוק במנשא המוכר שלו - ממש ממש לא רוצה להשתין בתוכו, ויתאמץ להודיע לאמא שתקח אותו לעשות פיפי עד שהיא תקח.
שימי לב - זה תינוק מאוד מחובק, מאוד מוחזק, שמאוד רגיל שמקשיבים לו ומבינים אותו. לכן גם מצדו הוא מתאמץ לתקשר עד שמבינים, כי הוא מניח הרבה רצון טוב ועזרה מהצד השני.
אלה הפקטורים המרכזיים בגידול ילדים ככה. אז החיתול לא צריך להפריע יותר מאשר מכנסיים, זה חסר משמעות, כי הוא לא תופס את החיתול או את הבגדים שמשהו שעושים בתוכו פיפי. הוא כולו מרוכז בתקשורת הצרכים עם המטפלים שלו.
לכן הנקודה המרכזית בלגדל ילדים בלי חיתולים היא הקשר המיוחד עם התינוק, והקשר בין התינוק לבין הצרכים שלו.

אצלנו המערביים (לא אקוודוריים) יש לחיתול יותר השפעה. לא בגלל שהוא מפריע לתינוק כל כך - יותר בגלל שהוא מפריע לנו להקשיב לתינוק.
אני מקווה שהסברתי בסדר.

שליחה על ידי תמר_ס* » 15 מאי 2005, 01:21

יותר בגלל שהוא מפריע לנו להקשיב לתינוק. זה כל כך נכון. כי כשהוא בלי כלום אנחנו כל כך לא רוצים להרטב (אני לפחות) שאנחנו יותר קשובים.
בשבת הייתי אצל אמא שלי, לקחתי ממנה מלא מגבות ישנות כאלה (שהיו שלי כשהייתי ילדה

) לשים מתחתיה כשהיא עלי בלי כלום.

תשמעו קטע!
היום הייתי בארגון מסוים שאיתו אני עובדת.
פגשתי שם את המזכירה, אותה אני מכירה מזה שנים ואנחנו ביחסים חמים וטובים.
לאחר שגמרתי את עיסוקי שם ביקשתי ממנה להחזיק את הקטנה (בת השמונה חודשים) בזמן שאני מארגנת את התיק.
זה היה מייד לאחר שפשפשתי אותה בחוץ והחלפתי לה חיתול.
המזכירה קלטה את החיתול הר"פ ושאלה אותי: מה זה?
אני: חיתול ר"פ
המזכירה: לא הבנתי
אני: חיתול כמו ח"פ, רק ר"פ
היא (חושבת): רגע, את שמה בפנים את החיתול וזורקת?
אני: לא!
היא (חושבת עוד): אז מה את עושה?
אני: מכבסת.
היא: אבל היא עושה צרכים בתוך זה.
אני: נכון!
היא: אבל מה את עושה כשיש צואה.
אני: כמעט ואין.
היא: רגע אם הילדה עכשיו רוצה לעשות קקי מה את עושה?
אני: לוקחת אותה החוצה לעשות בגינה
היא: עכשיו הגזמת לגמרי!!!! בחיים לא שמעתי על דבר כזה.
אני: אולי...
בזאת נגמרה השיחה.
לילה טוב, חלומות פז, נפגש מחר (כלומר היום)!
פיצה

שליחה על ידי תמר_ס* » 26 מאי 2005, 17:36

הפיפי/קקי מסבירים כל כך הרבה דברים שתמיד היו מין אקסיומות של "תינוק בוכה" וכיו"ב. אני מתחילה לתהות לגבי המון "אמיתות" כאלה מה בהן אמת, ומה תלוי-תרבות-מחתלת.
ציטוט של תבשיל קדרה . גם אני תהיתי ועכשיו אני בטוחה.כ"כ קל לדמיין תינוק זערורי יונק, באמצע מתפתל, עושה סימנים שלא נח לו. "בטח יש לו גרעפס" , "זה גזים" וכו'. אמא מרימה, מנדנדת, הוא בוכה, מת לפשפש אבל לא יכול כי היא זזה, רוקדת, טופחת על הגב שלו. במקרה הטלפון מצלצל, היא עונה ועוצרת לכמה שניות. הוא מפשפש ונרגע. (או שנמאס לה לשמוע אותו בוכה והיא מתה בעצמה לשרותים. מניחה אותו ואחרי 10 שניות הוא כבר לא בוכה).

שלום לכולם
מהלידה אני כבר בקטע של לתת לה להיות חפשי-חפשי-כמה-שיותר, וכמעט בלי מגבונים והחלפות מרובות וכו' אבל הקטע של ללא חיתולים די טרי.
השבוע כשסיפרתי על זה לחברה היא ענתה לי שהדוגמאות של רוסיה וסין לא טובות כי זה מדינות בהן יש משטר רציני ואי אפשר לאמר שהילד לומד "בטוב" לעשות בסיר אלא "באיומים".
לא היה לי מה לענות...

שהילד לומד "בטוב" לעשות בסיר אלא "באיומים".
זה כמובן בכלל לא זה. פשוט תגידי לה, שהיא מדברת על משהו אחר לגמרי. ההיפך, בעצם.
את לא "מלמדת" את הילד "באיומים" לעשות בסיר. את לומדת מתי הוא צריך ועוזרת לו לעשות, מקשיבה לו כשהוא מבקש פיפי, ומציעה לו לעשות כשאת חושבת שאולי הוא צריך (ואם הוא מסרב, אז את מקשיבה לו).

תמר ס
בהרבה מקומות מצויין שזה הכי טבעי שילד לומד לסמן ומודע לצרכים עד שבגיל 9 חודשים ברוסיה ועד גיל שנה בסין ובעוד ארצות הילד כבר "גמול"...
אני לקחתי את הדוגמאות כחיזוק לכך שזה אפשרי ונכון, בניגוד לדעת המערב...לכן הדוגמאות.

אבל פה לא מדובר על גמילה. קראת את כל הדף?

אני לקחתי את הדוגמאות כחיזוק לכך שזה אפשרי ונכון, בניגוד לדעת המערב...לכן הדוגמאות. מבינה. אבל חשוב שיבינו שזה לא זה. לא דומה. לא אותה מטרה. פה יש רצון להקשבה ושיתוף פעולה עם התינוק. בדוגמאות שנתת המטרה לגמול מחיתולים בגיל צעיר.
היום מישהי אמרה לי שאני מאלפת אותה. לא התאמצתי אפילו לענות.

שליחה על ידי יעל* » 02 יולי 2005, 22:43

לגבי הימים הקשים - אלו היו ימים קשים עם או בלי חיתולים. אלו היו ימים של למידה הדדית, של שחרור אמביציות, של לימוד קשב וכבוד וקבלה עצמית ושל התינוק. כמו היום רק בנושאים אחרים.

בתקופות של פספוסים עקב מחלה ורגרסיות - תמיד חשבתי לשים חיתול, תמיד החלטתי בסוף שלא וספגתי וחיכיתי עד יעבור ויתאזן לו. אם לוקחים את הזמן, מרפים ולומדים מחדש, הכל חוזר לקדמותו. לפעמים הסימנים משתנים, הקצב משתנה, השפה משתנה. הם משתנים יותר מהר ובקלות מאיתנו. וכשכבר כן שמתי טיטול (או אבא שם) אז הייתי מחליפה בתדירות מאד גבוהה, כל פעם שהייתי מזהה פיפי או שניים, גם כדי לתת לו פידבק וגם כי לא יכולתי לסבול את הרעיון של ילד בתוך פיפי.

מילון מונחים קטן (באנגלית) שקיבלתי דרך קבוצת התמיכה ביאהו:

Elimination Communication Vocabulary: the compilation

Nakeybutt: [origin unknown, possibly Earthmoon or Robin] adj. Describes
a very small person who has no clothing on the bottom half, to make
pottying easier.

Pee: [from pee n.] v.t. To bring a baby to an appropriate location to
eliminate, possibly also holding the baby in "the position" at this
location. Usage: "It's time to pee the baby."

Peeful: [Monica] adj. Describes a person (child or otherwise) who needs
to pee.

Peenie-weenie: [Laura H.] n. Baby boy penis in state of readiness to
pee...enlarged, stiff and wiggly. Usage: "Better pee the baby, he's
got
peenie-weenie."

Pottytunity: [Monica] n. Contraction of potty and opportunity, which
signifies an opportunity to eliminate in an appropriate receptacle.
Usage: "Make sure you give the baby a pottytunity before you leave for
the store!"

Snart: [Drakka] n. The small wet farts which occur in newborns, leaving
a tiny spot of yellow on an otherwise clean garment or diaper. Usage:
"We'd go nakeybutt if it weren't for the snarts."

Uh-oh pants: [Laureen] n. The situation when Dear Child has slightly wet
his/her
pants (or diaper), but still needs to pee (usually urgently!)

אולי נעשה מילון מונחים משלנו בעברית?

בעצם כמו שאני מבינה הילדים לומדים לשלוט בצרכים שלהם. מה שאומר להתאפק כשצריך...
אין בעיה עם זה שהם לומדים להתאפק? נדמה לי שלא כל כך בריא להתאפק, ומאחר וגם ככה כשיגדלו יותר הם יתאפקו, אולי זה הזמן לתת להם להנות מהלעשות מתי שבא להם ? ...

סתם שאלה שעלתה לי, בנתיים אני והפשושית כבר היינו מספר פעמים בשירותים- בהצלחה!

בעצם כמו שאני מבינה הילדים לומדים לשלוט בצרכים שלהם. מה שאומר להתאפק כשצריך...
לא.
תקראי את המאמר הפותח של הנושא (בדף לגדל ילדים בלי חיתולים ). הם לא לומדים להתאפק. הם לומדים לשחרר.
הם לא מתאפקים.
הם מודעים לחלוטין למצב השלפוחית והקיבה שלהם, יודעים מתי הם צריכים "לצאת", ומסוגלים גם לשחרר כשהשלפוחית לא מלאה לגמרי.
ככל שהם גדלים, והשליטה שלהם בסוגרים טובה יותר (בזכות הבשלות הפיזית, והתרגול בשיחרור היציאות) - אז גדלה במקביל גם היכולת שלהם לחכות קצת עד שלוקחים אותם לשירותים, אבל אין להם יכולת "להתאפק".

כל מושג ה"להתאפק" שייך לגידול בחיתולים - כי אז, בתהליך הגמילה, הילד שלימדנו אותו עד כה לעשות את צרכיו על עצמו כל הזמן (בחיתול),

נאלץ פתאום ללמוד לשים לב שהוא צריך פיפי או קקי (קודם הוא לא הקדיש לזה מחשבה, סתם עשה ישר לתוך החיתול, לא משנה איפה הוא היה, וככל שהוא יותר גדול הוא כבר לא מחובר לצרכים שלו ולא מזהה תחושה של שלפוחית מלאה או של קיבה מלאה עד שלא מאוחר מדי)
ואז נאלץ פתאום ללמוד "לא לעשות" - להחזיק, להתאפק. שוב, בניגוד לכל מה שעשה עד עכשיו.

ואז זה קשה לו. הוא לא לומד "לשחרר" כי הסוגרים שלו היו כל הזמן קצת פתוחים, אלא מה שהוא לומד זה "להכריח את עצמו להחזיק חזק שלא ייצא לו" בזמן שהוא בעצם מגלה שהוא צריך לשירותים כשכבר כמעט יוצא לו (כי, כאמור, הוא מסוגל לזהות שהוא צריך רק מאוחר - בהתחלה הוא מזהה לפי זה שפשוט יצא לו, ואז הוא מתחיל לשים לב שניה לפני ש"יוצא לו", ואז הוא שם לב כשהשלפוחית כבר עולה על גדותיה.

בקיצור, זה תהליך הפוך לגמרי.

התאמינו? ד"ר ברייזלטון בעד! קראו בעמוד השני של הכתבה בניו-יורק טיימס
אבל הכתבת לא מבינה שהטענות ש"אין בשלות" או ש"זה ייצור בעיות מיניות" ועוד כמה דברים שכתובים שם לצד השלילה לא שייכים לאותו התחום. היא לא יודעת שזאת שיטת גידול שבנויה על קשב, ושבעבר היו שיטות אכזריות של גמילה. פרויד לא הכיר קשב לצרכים של תינוק, הוא הכיר "חינוך לנקיון" פרוסי אכזרי. ה"חינוך לנקיון" הוא אכן זוועה ועלול בסבירות גבוהה ליצור (ואכן יצר) בעיות קשות בכל הנוגע לאברי המין וההפרשות. אבל אין לו שום קשר לגידול "בלי חיתולים". הכתבת פשוט לא יודעת כי היא לא מתמצאת, ועושה דייסה מהכל.
גם הטענה של "אין בשלות" היא פשוט מופרכת. היא רק עדות לדרך שבה הרפואה עובדת: לא נעשה שום מחקר ביולוגי או רפואי! ומיליארדי התינוקות שגדלו בלי חיתולים יוכיחו את זה. פשוט, הרופאים שקבעו את הקביעות הלא מבוססות לא הכירו תינוקות שגדלו בלי חיתולים! לא ידעו שדבר כזה קיים! הם הכירו רק תינוקות בחיתולים, ולא הבינו את השפה שלהם.
בעבר (במאה העשרים, כשהבקבוק נעשה פופולארי) רופאים גם טענו שהתינוק לא יודע מתי הוא צריך לינוק, ועלול לינוק יותר מדי, ולכן צריך להניק לפי השעון ולהגביל את זמן ההנקה. אז טענו! זה לא היה מבוסס על שום ידע או מחקר. רק על נסיון למכור "פורמולה" או על היכרות על תינוקות-בקבוק בלבד.

עכשיו תחשבו כמה ידע "פסבדו-רפואי" מהסוג הזה קיים בדברים הרבה יותר מסוכנים מחיתולים - בחקר הסרטן, בלידה, במחלות לב, בכל!

רציתי לשתף משהו בעניין הבלי חיתולים. יש לי רגשות מאד מעורבים לגבי לשתף את זה כאן , לא רק כי לא רוצה לחטוף ביקורת (גם), אלא גם כי בכלל יש לי רגשות מעורבים בעניין. לא בטוחה שזה הדף המתאים, אבל זה הכי מתאים שמצאתי.
בערך בגיל חודשיים התחלתי בעקביות בלי חיתולים, בבית. לפעמים היא היתה מחותלת, אבל רוב הזמן בלי. תוך זמן לא ארוך הופיעו שילשולים, המון פעמים קקי ביום. בהתחלה זה היה נראה לי סתם המון פעמים קקי של תינוק יונק אבל באיזשהו שלב זה היה נראה הרבה יותר מדי, בכל פעם טיפה, כל פעם שהצעתי לעשות פיפי היה יוצא גם קקי, לפחות דוגמית. זה גרם לי לא להתמיד ובעיקר לחתל אותה כשיש אנשים או כשאנחנו בחוץ.
אז גם היה יום אחד או יומיים שהיא היתה מחותלת לגמרי או אולי אפילו יומיים למעט אולי שעה וההבדל היה בולט- היא פשוט לא שילשלה. התעלמתי וחשבתי שאולי זה צינון, למרות שהיה קיץ וחם והמשכתי בלי חיתולים כמה שהיה לי נוח, אבל באמת אינטואיטיבית הגדלתי את כמות הזמן שהיא היתה לבושה.
מאוחר יותר חזרו שילשולים- לא בכמות, במרקם- ודם בצואה, זה היה השלב שפניתי לטיפול אייפק. נתבקשנו לחכות חודש לפגישה ראשונה.
החורף התחיל, התחלתי להלביש יותר ויותר, להציע פיפי בין החלפות בלבד, או קקי ולזרוק טונות של חיתולים ח"פ לזבל

נוסף לזה גם היינו בשקילה בט"ח וראינו שהיא לא עלתה מספיק במשקל. מדובר בתינוקת שמלכתחילה לא היו לה יותר מדי רזרבות, אבל לפני כן עלתה בצורה עקבית ויפה במשקל.
כמובן שעבר הרבה זמן וכשהגענו לאבחון אמרתי שלדעתי הרגישויות למזון הן אלה ואלה. המטפל בדק, אמר שצדקתי, ציין דבר נוסף שלא חשדתי בו וציין גם שיש בעיה רגשית. בטיפול הבא נזכרתי לומר לו (בלי קשר למה שהוא אבחן עד אותו רגע) שזה התחיל עם הבלי חיתולים.

הוא בדק ואמר שיש בעיה עם הבלי בגדים. שהיא צריכה להיות לבושה כרגע (וכמה היא שונאת להתלבש וכמה צרחות ובכי בדרך לבגדים). אמרתי לו גם שהשתמשתי לפעמים בר"ב לפעמים בח"פ כי אין לי מספיק, הוא הציע לדבוק בסוג אחד- למרות שבבדיקה שעשה לא עלתה בעיה עם החיתולים, רק עם עניין הביגוד. הוא אמר שכדאי להיות עקבית איתה בעניין הזה לפחותעד גיל שנה (היא בקרוב בת 7 חודשים).

עכשיו אני בדילמה- אין לי מספיק ר"פ בבית. להוציא אותה פעמיים בשבוע מהבית למטפלת עם חיתולים ובבית להלביש אבל בלי חיתול זה שוב לא עקבי. בבית נוצר מצב שבין החלפות אני מציעה פיפי והיא עושה בדרך כלל, והנקה בוקר נותנת לה להיות עלי בלי חיתול הרבה פעמים וזהו.קצת מתוסכלת. אין לי מסקנות או המלצות. שמחה שהייתי קשובה אליה והתחלתי לכסות יותר כשהצורך הגיע, אבל גם מבואסת. אנחנו גם רק בתחילת הטיפול ואני מניחה שיעלו עוד דברים רגשיים/פיזיים וכו'. נראה מה יהיה.

רוקדת, לא קל. אני חושבת שקודם כל תפסיקי לייסר את עצמך. עשית כל מה שהיה נראה לך נכון עד עכשיו. גם החלקי הוא המון! ואני בטוחה שהיא הרויחה מזה לא מעט. אם את סומכת על המטפל לכי עם זה. תעשו הפסקה, ייגמר החורף, היא תהיה בת שנה ותמשיכו.

תעשו הפסקה, ייגמר החורף, היא תהיה בת שנה ותמשיכו.
כן, אבל... מבאס אותי הערימות של הזבל. מבאס אותי שהיא תאבד את זה. ומה שאני לא שלמה איתו- מילא לוותר על הבלי חיתולים, אבל לעבור קבוע רק לחד פעמיים- הוא לא אמר דווקא, אמר להתביית על אחד מהם, אבל כאמור אין לי מספיק ורציתי לקנות עוד אבל בינתיים הם נוזלים מהצדדים ומבאסים אותי אז לא רוצה, לפחות לא מהסוג הקודם...
וכן, אני סומכת על המטפל, אבל בבדיקה עלה שיש עניין עם להיות לא מכוסה (מזל שהייתי מספיק קשובה ושמתי לב לזה די מהר, אם כי השכל והרצון להמשיך קצת עיוותו לי את זה) אבל אין עניין עם סוג החיתולים, זה היה תוספת של דעתו האישית, ככה שאני מתלבטת אם להקשיב לו לגמרי או להמשיך לערבב בין סוגי חיתולים. זה רלוונטי גם לסוגיית הבלי חיתולים כי ברור שעם הרב פעמיים היא מרגישה יותר, מסמנת יותר, מפריע לה יותר ומוחלפת יותר כמובן.

את יכולה להשתמש בחיתולי טטרה? אם כן הם לא יקרים, ניתן לקנות אותם בכל מקום, קל לכבס אותם ולייבש אותם ואז היא יכולה כל הזמן להיות עם אותו סוג של חיתול בלי להחליף.

את יכולה להשתמש בחיתולי טטרה?
לא זוכרת איך קשרתי אותם פעם, כשהייתי ילדה ועשיתי בייביסיטר לתינוקת של השכנה...
בכל אופן בעייתי כי היא יומיים עם מטפלת שנמצאת עם עוד תינוקת... ביקש עקביות. מעבר לזה רטיבות שמרטיבה את הבגדים יוצרת לי בעיה מכיון שהצרחות שלה כשמלבישים אותה לא דומות לשום התנהגות אחרת שלה ואני מרגישה שממש קשה לי לענות אותה. ברור שחיתולים רב פעמיים, ובעיקר טטרה, משמעותם הרבה החלפות בגדים. אני לא חושבת שאני אעמוד בזה במצב הנוכחי. הכי קטע זה שלמרות השילשולים היא היתה כל כך מרוצה ומאושרת בכל פעם שהיתה בלי בגדים, שהמשכתי לא מעט...
אני חושבת שבינתיים, כמו שתמר הציעה, נוותר, בלב כבד. אולי בכל זאת מדי פעם ננסה עם הרב פעמיים ונראה איך התגובה, כשהעניינים קצת יתייצבו בטיפול של דברים אחרים.

לא זוכרת איך קשרתי אותם פעם
יש פה, נדמה לי במדור הרב פעמיים, קישור להוראות קיפול של טטרה. אבל את מציינת כל מיני גורמים שמפריעים לך להשתמש ברב פעמיים, אז זו באמת בעיה. לא נעים.

מצד שני, לא חושבת ש"מאבדים את זה" בגלל חוסר עקביות. זה כמובן מבאס להשתמש בחד פעמיים, אבל אחרי תקופה של בלי חיתולים הם לא שוכחים את זה כ"כ מהר. שלי נמצא רוב היום בחיתול. כשאני מורידה לו הוא בד"כ לא טורח לסמן לפיפי (אלא רק אחרי שעשה). מסמן בעיקר לקקי - אבל בכל מקרה, נשאר מודע לצרכים, משחרר כשהוא בתנוחת פשפוש וכולי.

שהצרחות שלה כשמלבישים אותה לא דומות לשום התנהגות אחרת שלה
הגעתן לגיל... אני כבר הרבה זמן מלבישה בעמידה, כשהוא נשען עלי ומחזיק בי או בברך. או תוך כדי משחק (למשל הוא עומד נתמך באוניברסיטה, משחק איתה ומרים כל פעם רגל אחרת להכניס למכנסיים. וכן, זה יכול להיות איטי ומעצבן.

רוקדת, מה עם להתמיד למשל עם פיפי של בוקר? או קקי רציני כזה שבולט?
אני בטוחה שהיא לא תשכח. ואם כן-היא תחזור לזה בצ'יק.
לדעתי את צריכה עכשיו להתמיד בלהפטר מהאלרגיות שלה ואם זה אומר להתמיד בסוג חיתול ולמנוע ממנה את ההתלבשויות השנואות-תעברו קצת לח"פ.

רוקדת, מצאתי את זה: בגדים לילדים בלי חיתולים. אולי ככה היא גם נשארת בלי חיתולים בבית וגם לבושה ואצל המטפלת אפשר להוסיף טיטול.

רוקדת, מה עם להתמיד למשל עם פיפי של בוקר? או קקי רציני כזה שבולט?
היא כבר לא כל כך משלשלת מבחינת מספר פעמים עברה בערך לפעם-פעמיים ביום (רק המרקם לפעמים לא סימפטי או שיש קצת דם), אבל גם כבר לא כל כך מסמנת קקי. פיפי אני בהחלט מציעה לה בין החתלות- נגיד מורידה חיתול אחרי הנקה ומציעה, או לפני האמבטיה, והיא משתפת פעולה יפה. נראה לי שפשוט נמשיך עם זה ככה.

אני בטוחה שהיא לא תשכח. ואם כן-היא תחזור לזה בצ'יק.
יכול להיות שאת צודקת. התחלנו בגיל שבועיים, הפסקנו חזרנו בגיל חודשיים- זכרה. עם ריבוי השילשולים קצת הפסקנו ושוב חזרנו, גם זכרה. מקוה שגם הפעם תיזכר. ייקח בטח כמה ימים אבל יהיה בסדר.

בסך הכל אני מסכימה איתך, רק ממש קשה לי עם הרעיון של כל הזמן עם החד פעמי הזה עליה, אבל לפחות לאיזו תקופה נראה לי שזה מה שיהיה.

אבל גם כבר לא כל כך מסמנת קקי
הבוקר כדי להוכיח לי שאני טועה היה קקי בכיור!!! (רק שזה אף פעם לא ביום ובשעה שאני צריכה בשביל הבדיקות

)
אוף, כמה שאני מנסה לשלוט בה וכמה שהיא מראה לי מאיפה משתין הדג (והתינוקת). יש לי תחושה שקצת שיגעתי אותה עם העירום הזה, נראה לי שלמרות שהיא שונאת להתלבש ולמרות שאני שונאת להכריח ושונאת את החד פעמיים- יש איזה רוגע עכשיו במערכת, פחות דברים להתעסק איתם כל הזמן ויותר שלווה אצלה ובעקבות זה גם אצלי ולהיפך, כאיל הדברים יותר ברורים אז יותר קל.

הוא לא אמר דווקא, אמר להתביית על אחד מהם

זה היה תוספת של דעתו האישית, ככה שאני מתלבטת אם להקשיב לו לגמרי או להמשיך לערבב בין סוגי חיתולים
תנסי להקשיב למה שאת והיא מרגישות בעניין הזה.

בהחלט יכול להיות מצב שהיא אלרגית לקור ולרוח, שלא טוב לה עירום, אלה חולשות נפוצות אצלנו (אני סבלתי מכולן, למשל).
טיפול האייפק ישפר את זה.
עוד דבר שיכול להשפיע הוא חרדות וציפיות שלך לגבי הפיספוסים. שוב, זה גורם מוחשי בגידול ילדים ממש כמו אלרגיה, מחלה, בקיעת שיניים וכו'.

ובהצלחה .
ואל תדאגי. בחשבון הסופי יותר חשובה הבריאות שלה מאשר הפישפוש, אבל את שומרת ובסופו של דבר הודות לכל הגישה היא תבלה הרבה פחות בחיתולים ותשמור הרבה יותר על קשב לגוף שלה מאשר אילולא ידעת על הבלי חיתולים.

תנסי להקשיב למה שאת והיא מרגישות בעניין הזה.
תודה בשמת. אני כבר שמה לב לשינויים בהתנהלות שלנו רק מלדבוק בסוג אחד. נדמה לי שהיא העדיפה את הרב פעמיים, אבל אני לא סגורה על זה ככה שנארגן כמות גדולה יותר ונחזור אליהם כשיהיה מעט יותר שקט במערכת, כרגע קשה מדי מהמון בחינות אחרות. אני אשתדל להיות קשובה גם הלאה.

אני מבינה "אני מרגישה לא בנוח כשהיא בלי חיתול" - את מתכוונת שאת נורא נלחצת מזה שהיא תעשה פיפי או קקי על משהו?
אם כן, אז חבל לנסות את זה אפילו.

אני אנסה לפרט את ההצעה של קומה ג', ולהציע הדרגתיות:

תשאירי אותה מחותלת כרגע. הכי חשוב, שלא תהיי לחוצה לגבי פיספוסים, כי זה באמת מזיק ליחסים איתה.
הפיספוסים שלך הם חלק מהעניין. את תפספסי, והרבה. אבל אם היא תהיה מחותלת, ואת תקלטי מהר שהיא עשתה, ותחליפי לה מהר, אז כבר הרווחתן ה-מ-ו-ן.
בלי שום קשר כרגע לאיתותים שלה - כי היא לא יודעת מה את רוצה מהחיים, ואת לא מבינה אם היא מאותתת ואיך - תעזבי את חיפוש הסימנים כרגע, ותלכי על שיטה הפוכה:
כל פעם שהיא מתעוררת משינה, תנסי לקחת אותה לעשות פיפי/קקי איפה שבחרת (בסיר, בכיור, בגינה, בבית שימוש, איפה שמתאים לך).

כלומר: תרימי אותה, תתחילי להוריד את המכנסיים והחיתול, תגידי לה "את בטח צריכה פיפי, בואי נלך לעשות פיפי" (תתעלמי מהקקי, אם יהיה - ייצא. תשתמשי במלה "פיפי" לפני. אם יוצא קקי את אומרת "עשית קקי" אבל לא לפני), תקחי אותה לכיור (דוגמא בלבד), תחזיקי בתנוחה ותגידי "פששש, פיפי".
מה יקרה?

תסריט א: היא תסרב תיכף על ההתחלה, ואת תביני שהיא רוצה עכשיו לינוק ושלא תבלבלי לה במוח עם פיפי.
אז את מניקה, ואחרי ההנקה את מורידה חיתול.
אפשרויות:
א1: אם היא עשתה כבר, את שואלת אולי היא רוצה עוד, מחזיקה שנייה וחצי מעל הכיור, ובודקת:

אם היא עושה - יופי. שמחה גדולה, ואחרי זה מחזירים את החיתול.
אם היא לא עושה, אבל שקטה ונראית משתפת פעולה - את מחכה עוד שנייה-שתיים, או כל עוד היא שקטה, לראות אם היא פשוט בדרך לעשות. אם היא לא עושה, לא לחכות יותר מדי, כי זה יעצבן אותה.
ממש לא נורא אם חיכית שלוש שניות, ויתרת, ואז היא עשתה בחיתול!!! לא נורא!!! זה תהליך למידה, גם היא לומדת מה את רוצה ממנה.
אם היא לא עושה ומתעצבנת - תיכף ומייד להפסיק, לחבק, ולהלביש חזרה.

א2: אם החיתול יבש, את לוקחת לכיור, והשאר - כמו א1.

תסריט ב: היא לא מבקשת לינוק דבר ראשון, ומסכימה ללכת לכיור. גם פה חוזרות אפשרויות 1 ו-2 - או שהיא כבר עשתה פיפי כבר בזמן ההתעוררות לפני שתפסת שהיא התעוררה, ואז את רק מציעה לה למקרה שהיא צריכה עוד פיפי, או שהחיתול יבש והיא תעשה פיפי בכיור.

אני שוב מדגישה: לחכות שנייה וחצי! כלומר, קצר!
ועוד הדגשה: תתכונני מראש לפיספוסים! יהיו הרבה, המון!
ועוד הדגשה: הכל בכיף, בקלות, במשחק, בשמחה, בנישוקים, בחיבוקים.
לא לכעוס על עצמך אף פעם, ובטח שלא לכעוס עליה אף פעם. היא מושלמת, כמובן, בדיוק כמו שהיא, ובכל מה שהיא עושה.
אבל לצפות לשלמות, ובמיוחד מעצמנו - זה מתכון לאסון. צצצצ

תסריט ג: היא לא רוצה לינוק, ולא רוצה לכיור. אז מייד לוותר. זה לא הזמן.

והכי חשוב: להוריד לחץ.

אני מציעה לך להתחיל -

רק אחרי התעוררות בשלב זה. זה הכי קל, זה פשוט לשתיכן, זה יוצר התנייה די מהר.
רק בחיתולים בשלב זה. לא צריך להילחץ. שתיכן לומדות.

ואחרי זה תספרי לנו איך הולך.
שיהיה בכיף!

שי רי
בבוקר מוקדם פיפי ויותר מאוחר פוקים

אני נורא מרוצה שבלילה היא בלי חיתול. אני מקווה שאני אמשיך עם זה כי זה ממש כיף והיא מגיבה כל כך יפה!!! היא מחייכת וצוחקת לתגובות הנילהבות שלי אויש פשוט לקוצ'ץ' אותה!

באייל הקורא התפרסם מאמר נחמד על ילדים ללא חיתולים:
http://www.haayal.co.il/[po]story 2640[/po]

בס"ד
שלום שלום, לכווולם!
האמת שאין לי הרבה זמן לקרוא את כ-----ל הדף, ורציתי לשאול אם מישהו מוכן יהי'ה בתמצית לאמר לי איך להתחיל להתנהל בלי חיתולים.
לא נראה לי שאקום בלילה על כל פיפס (כי הוא ישן לילה מלא, טפו טפו טפו-בלי עין הרע...) אבל לפחות ביום, לפחות חלק ממנו-
חשבתי לקנות איזה שני סירים, שיהיו ברחבי הבית, אבל בתכלס איך אני עושה את זה?
וגם- מענדי בן חודש, ואני מקווה שזה זמן טוב (כמו שהבנתי) ושנצליח. מה שכן- הוא בן , וכמו כל בן, הוא עושה בקשת, וקצת לא נעים לי ללכלך את הבית של סבתא, כאן, אז איך אני מפשפשת אותו בלי "לרסס" את כל הסלון? (או את השירותים, ז"א מחוץ לאסלה...)

חן, אולי תקראי רק את לוגיסטיקה בלי חיתולים .

בעיקרון הצעד הראשון הוא להוריד חיתול

אצלי לא היה סיר בהתחלה אלא קערה גדולה (כמו קערת סלט להבדיל..), כי לא רציתי להתעסק עם כיוון מדויק מדי. הקערה עמדה בסלון, ואם היו טפטופים ספגתי בחיתול טטרה. פיפי של יונק קטן זה באמת מים שקופים ואין מה להתרגש.
בגיל מאוחר יותר שמתי קערה בתוך האמבט וכיוונתי אותו מעליה בעמידה (כשאני עומדת מחוץ לאמבט כמובן ומחזיקה אותו באוויר, גבוה מעל הקערה).

מצד שני, אם סבתא לחוצה ולא מסכימה לכל העניין, אולי זה לא רעיון טוב להתחיל בבית שלה.

דווקא עם בן יחסית קל: שמתי את הזרת שלי על הפין וכיוונתי אותו, בזמן ששתי הידיים מחזיקות בו ובסיר (אוי, זה נשמע מסובך ככה בכתב, אבל במציאות פשוט).
כשמכוונים לאמבטיה אז לא צריך לכוון. אחר כך שוטפים עם הטוש.
עם בת אין מה לכוון, ולפעמים הזווית משפריצה...

כשמכוונים לאמבטיה אז לא צריך לכוון. אחר כך שוטפים עם הטוש
טוב, אצלנו היו הצלחות בעיקר בתפיסת קקי

לכן הקערה.

דווקא עם בן יחסית קל:
בשמת, יש הבדל משמעותי בין בן נימול ללא נימול... לנימולים יש קשת הרבה יותר מרשימה וכיוון עם הזרת לא תמיד עוזר.
חן, הכי נוח בתוך הבית לפשפש בכיור (אם כי הוא ישפריץ מדי פעם על המראה, אז לא בטוח שזה מתאים לך) או באמבטיה/טוש, שם בכלל אין בעיות כיוון.

וכמובן, בחוץ, על איזה עץ או שיח...

עם בת אין מה לכוון
הגידו לי, איפה אתן חיות?? איך רואים שיש לכן בנים...

לשלכן יש צינור. קשת, לא קשת, תכוונו - תפגעו.
אצלנו יוצאים חמישה שפריצים לכל הכיוונים שמיד נדבקים לטוסיקון החמוד והולכים לטייל במורד הירך, במעלה הטוסיק ובכל כיוון אפשרי ואח"כ נוחתים על המכנסיים של אמא, לפני הקערה, אחריה וכך הלאה. מאד משנה כמה השלפוחית מלאה לקוטר "אזור הפגיעה". ואם הרב נכנס לקערה (הגדולה) אומרים הללויה.
(סתם נטפלתי להערה של בשמת, פשוט, באמת אין מה לכוון...

)

האמת היא שעד היום, עם ילדון בן שנה וארבעה ובלי חיתולים כבר יותר משנה, אני עדיין לא מצליחה לכוון. ולכן, ללא ספק, האמבטיה!

מצד שני, אם סבתא לחוצה ולא מסכימה לכל העניין, אולי זה לא רעיון טוב להתחיל בבית שלה. כי יש גם פיספוסים בדרך. ולא רק של פיפי, אצל תינוק חדש ויונק.

אצלנו יוצאים חמישה שפריצים לכל הכיוונים שמיד נדבקים לטוסיקון החמוד והולכים לטייל במורד הירך, במעלה הטוסיק ובכל כיוון אפשרי ואח"כ נוחתים על המכנסיים של אמא
בדיוק, אבל בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שאין מה לכוון.
יקירתי, לפני שנולד לי בן נולדה בת. בהחלט פישפשתי אותה בחיק הטבע...
כמו כן יש לי אחיינית, גם אותה פישפשתי בחיק הטבע...
(-;

חייבת לשתף בגילוי שהדהים אותי (לא יודעת אם זה הדף הנכון...)
הורדנו לקטנה את החיתול במשך היום לפני כחודש, כשהיתה בת שלושה חודשים.
לאט לאט למדנו ואנחנו עדיין לומדים את הדפוסים, והתקשורת איתה מתפתחת.
מגיל חודש בערך היא היתה עם מוצץ. היה לה מין קיטור קבוע כזה, שפשוט ידעת שמוצץ ישתיק אותו.
באחד הימים הראשונים לניסוי הבלי-חיתולים התברר לי שבכל פעם שהקיטור מופיע, ובעקבותיו המוצץ - הקטנה משתינה.
התחלנו לפשפש אותה במקום לתת מוצץ.
מה אני אגיד לכם? מאז היא לא רוצה יותר מוצץ.
הסתבר שמאחורי הצורך במוצץ הסתתר צורך אחר.
כמה התרגשתי שגיליתי את הצורך הזה, ועזרתי לה למלא אותו!
ודווקא אין לי כלום נגד מוצצים - אבל אם היא לא צריכה... (-: