בן זוג מסתגר

[אנונימי]

ראו גם: בנים לא מדברים

[בת_הזוג*]

אני קצת אבודה בשבועיים האחרונים ופתאום חשבתי שאולי יהיו כאן גברים שיוכלו לתת לי נקודת ראיה חדשה .

אני בת זוג לאיש אחד שאני מאוד אוהבת, יחד שלוש שנים.
שנינו באמצע שנות ה-30 ואחרי תקופות החיפושים והשטויות.
מההתחלה הרגשנו שזהו, מצאנו את שלנו. במיוחד בן זוגי שממש חלם עלי ואותי לפני שנפגשנו.
אז עברנו את תקופת "ירח הדבש" של תחילת ההיכרות, שהכל זה פרפרים בבטן והתרגשויות קטנות שלא נגמרות. ואח"כ שקענו לתוך השיגרה פחות או יותר. אבל תמיד ראינו דברים באותה צורה, מודים על מה שיש לנו, אופטימים ושמחים. שומרים על אינטימיות ומגע שלא ייעלם, שלא נהיה בסוף כמו כולם.

ברור שכל כמה חודשים יש פתאום איזו מריבה או חוסר תקשורת והיו 2-3 גדולות כאלה שכמעט הובילו לפרידה, אבל תמיד זכרנו למה ואיך אנחנו יחד והתגברנו.

הענין עצמו: בשבועיים האחרונים בערך, בן זוגי קצת מדוכא. למרות שאני לא קרציה, זה כ"כ מעיק ומשפיע עלי ועל האוירה בבית שמצאתי את עצמי קצת משגעת אותו על "מה קורה" ו"מה עובר עליך" למרות שהוא שידר שרוצה להיות לבד ולא לדבר על זה. הוא אמר שהוא לא יודע בעצמו ושזה לא קשור אלי או לזוגיות שלנו אלא משהו "שלו".

אני לא מעיקה או חלילה מתקיפה, להיפך, הכי מחייכת ואוהבת ותומכת אבל זה הגיע למצב שממש קשה לי. יש ימים שהוא בקושי מתקשר (CONNECTING) או מחייך ויכול להעביר ערב שלם לא לידי (קורא במיטה או יושב בחוץ לבד).

יש לי ניחושים שאולי זה קשור לעבודה (לא קיבל קידום שציפה לו) או להרגשה כללית קצת מבעסת. יש לי תחושה שיש לו חלום שהוא מפחד או חושש להגשים ואולי זה מעיק עליו.
כלומר, אני באמת מאמינה שזה לא קשור ישירות עלי או לזוגיות אבל זה משפיע ומבעס. לפעמים הוא ממש "קצר" אלי, מדבר בקוצר רוח וזו תחושה נוראית.

אני מנסה להבין איך גבר נורמלי במערכת יחסים מצפה שבת זוגו תתנהג כשהוא נמצא בסרט כזה. להתעלם ולעזוב אותו קצת קשה לי (ליותר מכמה שעות) כי אני בת זוגו ולא יכולה לראות אותו ככה ומקווה שהחיבוק שלי יעזור, אבל זה לא ממש עובד.

מה זה הדיכאון הזה?
למה הוא לא מדבר?
מה התפקיד שלי בענין?

אנא אנא תובנות כי לא טוב לי.

[ציפ_ציף*]

יכול לעזור הספר "נשים מנוגה גברים ממאדים" אמנם אנילא גבר,אבל למדתי משהו על החשיבה הגברית(והנשית) מהספר הזה.

[בת_הזוג*]

אין לי את הספר ...

מה עיקרי הדברים ?

[פשוט_אלון*]

אני חושב שהכי טוב זה שתבקשי ממנו שיעזור לך בכל מיני דברים ש"רק הוא יכול לעשות כי הוא גבר וזה עניין של גברים"
זה עשוי לתת לו הרגשה מאוד טובה ולהעלות לו את תחושות האנרגיה והעוצמה. כמו כן > חייכי הרבה ותהיי נמרצת בעצמך!

[פשוט_אלון*]

נראה לי שהוא פותר דברים עם עצמו.

[נשוי*]

לגברים יש בעיה עם חיבור לרגשות., לא לכולם, אבל לרובם. גם כשהם כבר מתחברים לרגשות (אני אומר הם - כי מדובר ברוב הגברי. אני משוייך למיעוט הגברים שמחובר שני האגפים שלו. טיפוס מתוחכם ונדיר ביותר, אבל על כך ארחיב אולי בפעם אחרת), הם מצליחים לעשות זאת רק באופן חלקי. כלומר - את ניגשת לגבר שלך ושואלת אותו מה גורם לו למצברוח כל כך ירוד, אז הוא בוחן באופן הכי נקודתי את שאלתך, וישר עובר לו בראש - מה היא עכשיו מקרצצת לי בראש, היא לא רואה שאני עצוב, שנאי בדכאון...בקיצור, כדי לזכות בשיתוף הפעולה שלו, את צריכה לעבוד על האלמנט הלוגי של ראשו הגברי. הוא צריך להבין את כל מכלול הנסיבות שבגינן את ניגשת לשוחח איתו, ורק אז לתקוף עם השאלה. ומהלכה למעשה - נסי לתפוס אותו בנקודת הזמן הכי נוחה. זה משהו שאת צריכה לאתר לפי מידת ההיכרות שלך איתו, אבל רצוי שלא יהיה בשיא הדיכאון שבו הוא נמצא לאחרונה, כלומר בנקודת שפל כלשהי, ואז להתחיל בפתיח כללי שיסביר קודם כל כמה את מאושרת במחיצתו. את יכולה לשבץ בכמה אנקדוטות של חברות שלך שיצאו עם גברים אבל בגלל היעדר תקשורת זה בסוף התפוצץ. תזכירי לו את הימים הטובים והנשכחים (אולי) שבהם הייתם בשיא פריחת אהבתכם. ואז אט אט כשאת פורסת בפניו את המאטריה הכללית שהיא בעצם הקשר שלכם כולו, תגיעי לפואנטה, שהיא בעצם, שאם את או הוא נמצאים במצוקה כלשהי, האדם שהכי מסתבר שיוכל לסייע באותה שעה, לפחות להתמודד עם אותה סיטואציה, זה בן הזוג. ולכן - בקשי ממנו, לטובת שלמות בקשר (שכמו כל קשר צריך שיטפחו אותו ויוסיפו לו דשן) שינסה לחשוב איתך בקול רם, מהו אותו דבר שגורם לו לחוש כך. אם הוא ימשיך להתבצר בשתיקתו, יתכן שהוא מסתיר ממך משהו. יתכן שיש לו בעיה רפואית. יתכן שיש לו תהיות לגבי הקשר שלכם, ולכן אסטרטגית זו תהיה טעות לשתף אותך בתהיות שכאלה. יתכן שהוא סתם גבר מופנם, כמו גברים כל כך רבים. ועם זה הרי, אתן הנשים צריכות להתמודד, כמו שאנחנו מתמודדים לא פעם עם נטיות שלכן, שלרוב אינכן מצליחות להתגבר עליהן, והן לא נוחות יותר להתמודדות (וגם על כך אוכל לפרט בהזדמנות אחרת).

[אישה*]

אני חושב שהכי טוב זה שתבקשי ממנו שיעזור לך בכל מיני דברים ש"רק הוא יכול לעשות כי הוא גבר וזה עניין של גברים"
נשמע רעיון מצוין!
אני בעד.

[נשוי*]

לא הבנתי את העיצה של אלון - מה היא אמורה לבקש ממנו, לסייע לה להחליף קרבורטור או לתקוע מסמר בקיר? או סתם עבודת גירוז מסוקסת?

[פשוט_אלון*]

קצת יצרתיות לא צריך להדליק מדורה, או להעביר ארגזים...
כל אחד וענייניו, אולי למשל להתקשר להוציא קצת קיטור ו/או ולמצוא דרכים לחסוך עם איזה גוף (כמו חברת סלולר, בנק, עירייה, אינטרנט, כבלים)

[אום_שלום*]

אני דווקא רוצה לייעץ לך מהצד הנשי, חייתי תקופה עם גבר מאוד מסוגר וכל אותה תקופה שברתי את הראש מה לעשות כדי, לדובב, לעזור, לתמוך, אפילו התדיינתי בעניין הזה בכמה דפים פה באתר. היום אנחנו לא יחד ואני לא מצטערת על כך אבל זה כרגע לא מעניינינו, החשוב הוא שבמבט לאחור הבנתי שאת נסיונות ההתקרבות אליו עשיתי בשביל עצמי ולא בשבילו, לי היה קשה שהוא לא מתקשר, אני אדם של מילים ואף פעם לא הבנתי למה הוא לא אומר את מה שעל לבו, רק אחרי שהקשר הסתיים הבנתי שהוא תקשר איתי בדרכו שלו, גם אם היא לא כל כך מוכרת לי אבל אני פסלתי את הדרך שלו על הסף ולא שעיתי לנסיונותיו כל עוד לא ניסה לתקשר איתי בדרך שלי, מה אני בעצם רוצה להגיד:
נסי לתת לו את הזמן למרות הקושי ודוקא בגלל שהוא יקר ללבך תני לו לעבור את מה שקורה בדרכו שלו, בסופו של דבר כשירצה להתקרב הוא בודאי ידע איך לעשות את זה ונסי לא לשמור לו טינה על התקופה שהתרחק ממך, כולנו לפעמים צריכים קצת זמן לעצמנו ואסיים בציטוט שאני מזכירה לעצמי בכל סיטואציה כזאת:
"לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה" ובשבילי זה אומר- לפעמים אנחנו חושבים שקשר קרוב לאדם מסויים מתייג אותנו לא "לבד" אבל אנחנו תמיד לבד, לא נוכל לעולם לרדת עד לסוף דעתו של אדם אחר וכך גם הוא לא לשלנו.

[בת_הזוג*]

וואו קיבלתי תגובות יותר טובות ממה שציפיתי !!!
נשוי יקר- קראתי והחכמתי ואני מודה לך מאוד. אנסה בקרוב.
פשוט אלון- העצה הגיונית כבר ניסיתי ליישם אותה אלא כשהוא בקטע שלו, הדבר הכי מאתגר שהוא מעונין לעשות זה לזפזפ בשלט או לשחק סוליטר במחשב . אני מבקשת משהו והוא פשוט אומר שלא בא לו.

אום שלום- הוא דווקא בדר"כ לא מסוגר. רק בתקופות האלה. יש לנו הומור נורא מיוחד לנו שתמיד רץ פה בבית וכ"כ חסר לי עכשיו בימים המבעסים האלה. מקסימום הבנאדם מוציא לי איזה חיוך לצאת ידי חובה.
אבל בהחלט הארת את עיני
שאת נסיונות ההתקרבות אליו עשיתי בשביל עצמי ולא בשבילו
אני מקבלת לגמרי ומניחה שהוא רוצה שאעזוב אותו ברגעים האלה רק שלי קשה כי, מה הוא עצוב ואני לא רוצה שהוא יהיה עצוב ואני חייבת לתקן את זה ...
וזה בכלל לא "שלי" , זה שלו. ואני רואה את זה עכשיו.
תודה לך.

[נשוי*]

בת הזוג-תעדכני אותנו אם הניסיון עלה יפה. בהצלחה

[אופיר_א*]

בת הזוג, אני מנסה לשים את עצמי במקום שבו נמצא בן זוגך. לפעמים כשנוחת עליי מצב רוח לא משהו, אני לא תמיד מספר לזוגתי. זה יכול להיות קשור לכל דבר.
מה שכן, אני כן מספר לחבר קרוב. אם את מכירה חבר קרוב שהוא עשוי היה לספר לו, נסי לברר מה עובר עליו.
אני לא מכיר את האופי של בן זוגך ואם הוא יכול לפרש זאת באופן חיובי איך שאת מנסה להגיע אל ליבו או שזה ירגיז אותו שאת דוחפת את האף יותר מדי.

יש לי רעיון נוסף, תחשבי על יציאה משותפת, משהו רומנטי, למשל איזה צימר ליומיים, לשכוח מהכל. אם יש לך אפשרות, ארגני לו חופש מהעבודה ופשוט תצאו, תהיו יחד, תזכירי לו כמה את אוהבת אותו. בחופשה, אל תנסי לכפות עליו להוציא דברים החוצה אלא תני לו ולך הרגשה טובה שהזוגיות בניכם עדיין קיימת ואת זורמת ותומכת.

לי זה היה מחמם מאוד את הלב.
בהצלחה,
אופיר

[ציפ_ציף*]

צימר זה נחמד,במיוחד אם יש מספיק מימון לזה,
אבל בעיות לא נפתרות בצימר,בעיות כדאי לברר בבית,לא לברוח מהן,לעמוד מולן.

חוזרת לספר שהמלצתי עליו
"נשים מנוגה גברים ממאדים" בספר הזה נאמר שלכאורה הגברים והנשים מגיעים מכוכבים שונים,לכן יש להם מנטאליות שונה.
לאשה יש דפוס התנהגות שכאשר היא נמצאת בקושי ,נדמה לי שהמשל היה באר שהיא צוללת לתוכה ואחרי זמן מה עולה בחזרה,הגבר תואר שזקוק למערה אליה הוא נכנס מפעם לפעם וחוזר כמו חדש בלי התיחסות לזמן שנעדר ולא היה נוכח,
אני בטח הורסת את הספר בתיאור שלי,הכי כיף זה פשוט לקרוא.
מוריד ציפיות ואשמה.

[בועז_חן*]

לדעתי רק תהיי נוכחת וקשובה. שידע שאת שם בשבילו. וזהו.
למשל אם הוא קורה ספר או מהרהר תשאלי אם אפשר לקרוא לידו. אולי לשים ראש.
יכול להיות שהוא ידבר. יכול להיות שלא. אני מניח שבכל מקרה זה ישפר את מצב רוחו.

[פלוני_אלמונית*]

לא נוכל לעולם לרדת עד לסוף דעתו של אדם אחר וכך גם הוא לא לשלנו.
לא מסכים.
היה לי קשר כזה עם אשה שאמרה לי במפורש, כי כאשר היא מדברת איתי, היא מרגישה שאני מבין בדיוק על מה היא מדברת, וכך גם אני הרגשתי כשדיברתי איתה. יכולתי להיות בטוח שהיא יודעת בדיוק על מה אני מדבר. זה מה שהחזיק את הקשר, כי בדברים אחרים הוא היה בלתי אפשרי.
אני לא יודע אם לא קרה לי דבר כזה יותר (או לפני זה) כי זה נדיר או מסיבה אחרת. לא משנה, העיקר שלי ברור שלא יתכן - לעולם
אני גם לא מסכים ש לגברים יש בעיה עם חיבור לרגשות., לא לכולם, אבל לרובם.
לגברים יש בעייה עם מה שהתקבעה בתודעה שלנו מהו גברי. כמו גבר לא בוכה, אז הוא מתאפק ויוצר חסימה רגשית. אבל מישהו כבר שר לנו - "הגברים בוכים בלילה בכי נעלם".