אני מתחרפנת כשהוא לא עושה כלום

[פלונית_שטלתנית*]

לא יודעת מה לעשות,
בכל רגע נתון נפלטות לי הוראות. בעדינות אמנם, אבל תעשה ככה ותעשה ככה,
אולי תזרוק תזבל, בא לך להוציא תכלב?, מה אתה אומר על מדף במטבח?

זה לא נעים לו אני יודעת
ואני לא מצליחה להתאפק

נדמה כאילו אם לא אפעיל אותו הוא פשוט לא יעשה כלום...
מה שכמובן לא נכון, הוא יעשה הכל... רק ממש מממממממממש לאט ולי אין סבלנות

כל הנשים כמוני?
יש דרך לצאת מזה
או הכי טוב... איך הוא יתחיל לעשות מבלי שאני אציק??????????????

[יעלי_לה]

_נדמה כאילו אם לא אפעיל אותו הוא פשוט לא יעשה כלום...
מה שכמובן לא נכון, הוא יעשה הכל_

ומה יקרה אם הוא לא יעשה כלום?
אולי ישעמם לו והוא יקבל רצון לעשות, שבא מתוך עצמו?

[לביאה*]

מתוך ניסיון זה בדר"כ יושב על דברים אחרים לגמרי...
כמו התקשורת ביניכם. אולי חסר ביניכם תקשורת שלא קשורה לסידורי הבית?
אולי זו דרכך לתקשר איתו מתוך תחושת חוסר? אולי לא.
אולי את מחפשת את תשומת ליבו...
קשה לומר אני אשתף אותך שאחרי הלידה הייתי בתקופה דומה, הצקתי המון, כלום לא מצא חן בעייני
והרגשתי שהכל על כתפיי
נדמה כאילו אם לא אפעיל אותו הוא פשוט לא יעשה כלום... ככה ממש.
נוכחתי לגלות שאני פשוט מתחשבנת איתו יותר מידי על מי עושה- וכמה
ומתוך כך שתחושתי הייתה שאני עושה כל הזמן והמון ומתמודדת ואמא ולא ישנה ומניקה וכו' וכו'
הוא לא עושה כ ל ו ם ....מה שמובן שלא היה נכון....

עצתי לך להתבונן מעט מעבר להצקותייך ולנסות לגלות מה באמת חסר לך.

[פלונית_שטלתנית*]

אין ספק שזה יקרה
השאלה מתי ואיך הדברים ייעשו עד אז?
אני עושה בעצמי גם אבל זה לא מספיק

[רוני_של_4*]

אז בואי ואתן לך נקודת מבט מהצד השני - אצלנו זה הפוך. בעלי הוא ה"מפעיל" ואני יכולה להתחרפן ממנו. וזה לא שאני כל היום יושבת ולא עושה כלום, יש לי 4 ילדים בבית והם בחינוך ביתי ואנחנו כל היום מתרוצצים ועושים דברים, והוא רוב היום בבית. יוצא שהרבה מעיסוקי הבית הוא עושה, כולל בישול וחלק מהכביסות וקניות... וכל היום הוא מתעסק בחשבונות ומטלות: "אני עושה הכל בבית", "למה לא בדקת אם המייבש סיים?", "צריך להדליק דוד", "אולי תרחצי את הילדות מוקדם היום?" וכן הלאה וכן הלאה.... בעוד שאני, בהיעדר מילה טובה יותר, זורמת... והוא יכול להוציא אותי מכליי. פשוט כך.

כשאני ניסיתי לדבר איתו על זה הוא לא ממש הבין מה אני רוצה ואמר, בדיוק כמוך, שאם הוא לא יציק לי אז הדברים לא ייעשו. אז זהו, שזה ממש לא נכון. הם ייעשו, רק לא מתי שמתחשק לו שהם ייעשו, אלא בקצב שלי ושל הילדים. ואת זה הוא לא מוכן להבין או לקבל, כך שאנחנו נשארים במבוי הסתום הזה שהוא מעצבן ואני מתעצבנת (לא נורא, אני מעצבנת אותו בדברים אחרים ).

דיברתם על זה? שטחת בפניו את טענותייך? (כמובן בשקט וברוגע ובנועם ומחוץ לסיטואציה...) אולי תנסי באמת לחכות ולראות מה יקרה אם לא תנדנדי?

[אמא_פילפילה*]

אני מצאתי שיטה יעילה שבה אני לא צריכה להגיד כלום ועדין הדברים נעשים-
אני כותבת על פתק את כל מה שצריך לעשות, (חשוב שהפתק יהיה במקום קבוע תמיד).
יש מצב שגם אז זה לא יעשה בדיוק מתי שאת רוצה, אבל בד"כ במשך היום כל הדברים נעשים

[מאמינה*]

בהצלחה . ענו לך תשובות יפות, ועצם ההבנה שלך את עצמך ואותו, זו כבר רוב העבודה.

[הדס_מצוי*]

זה היה דומה אצלנו.
העניין לא היה שהוא לא עושה, כי הוא עושה.
העניין היה שהוא לא עושה לפי הקצב שאני רוצה שהוא יעשה וכך נוצר מצב שאני הייתי עושה כי הייתי מקדימה אותו.
והיה לי קשה ועמוס ולא בא לי להיות מנהלת עבודה.

באחד הטיפולים שלי אצל מיה גל המופלאה, אמרתי שאני מפסיקה לעשות.
ואז היא אמרה את הדבר הכי חכם בתוך הנושא הזה. היא אמרה "זה לא מספיק שתפסיקי, תזכרי לא להיות בציפייה שהוא יעשה "
וזה חולל את השינוי. ממש כמו נס.

אני עושה כשיש לי כוח.
כשאין, אני מניחה.
מניחה גם לרצון שהוא יעשה.
ומתוך שקצב העשייה שלי ירד,
יוצא שקצב העשייה הכללי מתקרב לשלו
והוא עושה יותר.

[בשמת_א*]

אני עשיתי את העבודה ש הדס מצוי מתארת, ועוד, אבל יש דבר אחד שעשיתי וממש עוזר:

בהחלט יש דברים, שאני צריכה שהוא יעשה עכשיו כי אחרת זה תוקע לי את המשך העבודה שלי. למשל, להזיז משהו מאוד כבד, להוריד לי משהו מלמעלה שקשה לי וכדומה.
במקרים האלה, אני ניגשת אליו, ומבקשת בצורה ברורה או הומוריסטית. למשל, אני עשויה להגיד "דרוש פה כוח של גבר (-: " - או בפשטות, "אני צריכה פה עזרה עם משהו כבד".

[פלונית_שטלתנית*]

באמת שיטות מעניינות ונשמעות מוצלחות
ותודה על התמיכה .. אפילו שאני יוצאת הרעה
אני ממשיכה לנסות

נראה שזו תכונה שירשתי מאימי ואני נלחמת כמיטב יכולתי כשאני זוכרת
האם יש סיכוי שהירושות האלו מאמא יעצרו באיזשהו דור?????

[פלוני_אלמונית*]

כ"כ מזדהה לפעמים, רק לדעת שיש עוד אנשים שמתמודדים עם אותו הקושי וכמובן פיתרונות שמכוונים אותי לעבודה פנימה.תודה לכולכם.

[שטלתנית*]

זה לא חכמה להאשים את אמא לנצח
שחררי אותו והוא יזרום יותר טוב לכל הכיוונים!
ככה אוהבים

[רולילולי*]

מקפיצה את ההודעה לטובת חברה שרוצה לקרוא את זה ואין לה עודף זמן להתבחבש בדף "מה חדש"..
ויקירתי יצא לי המחכימון הבא במיוחד בשבילך.. כולנו זקוקים לחסד לא שאני חושבת שאת מקרה סעד..
נשיקות