אני והממסד

[נועה_ברקת*]

אני יודעת שחיים כאן וירטואלית הרבה אנשים מאד לא ממוסדים... גיליתי לאחרונה (מחדש) עד כמה אני חשה בקרבי התנשאות וזלזול עמוק בכל מה ש"ממוסד". כמה הופתעתי לפני כמעט שמונה שנים כשילדתי את בתי, שלידת בית חולים יכולה להיות חוויה טובה, שבה אנשים, רחמנא לצלן, שעובדים בלב הממסד (מבחינתי לב המאפלייה) יכולים להיות נשמות טובות. זה קצת שינה לזמן קצר את הרגשתי, אבל עדיין אני רואה שרוב הזעם שלי, הזלזול, השיפוט וחוסר הקבלה מופנים כלפי הממסדים למיניהם: משרד החינוך (כמה טענות יש לי אליו), מדינת ישראל, התקשורת, המשטרה,משרד הבריאות, המועצה, וכו' וכו... אפילו מס הכנסה לא בסדר. באמת. אם היה לי כוח הייתי מספרת לכם איך סוחטים באמת את מי שאין לו.
אבל העניין הוא, שמבפנים, למרות שאני תלוייה בגורמים האלו בכל המישורים של חיי, מבפנים פתחתי עם השנים כמעין תרופת נגד,והיא זלזול עמוק באנשים שמייצגים את הממסד.
העניין הוא שאני לא רוצה להיות גאוותנית ומתנשאת. אני באמת רוצה להרגיש כמו שהרגשתי אז בלידה של מרים, שיש אנשים טובים בכל מקום. אבל זה כל כך קשה לי.

[מיכל_שץ*]

אם היה לי כוח הייתי מספרת לכם איך סוחטים באמת את מי שאין לו.
ספרי ספרי! אולי יתן לי קצת אומץ לתבוע את בטוח לאומי (שלא מוכנים לשלם לי דמי לידה, המנוולים!)

[ש_מים_וארץ*]

הממסד זה באמת עניין רציני. מורכב, מסועף, מתוחכם וכל-כך גדול עלי.
אני פשוט משתדלת כמה שפחות להתחכך איתו.
מצד שני, בתוכי יודעת שאי אפשר בלעדיו.
הוא יכול להיות גדול, מפחיד ומסוכן, אך גם חזק, תומך ומגן.

אנשי הממסד מצטיירים בעיני כמו שוּפֶלים צהובים ענקיים, שתפקידם לפלס ולהקים את התשתיות הגדולות.
את עצמי אני חווה לעומתם כמו מגרפה קטנה או מקסימום מעדר גינה.

באתרי הבניה שהזוגי מנהל (שכונות חדשות בישובים ותיקים) אני רואה שיש מקום וחשיבות עצומה לכולם.

[נועה_ברקת*]

ספרי ספרי!
בקיצור: זה הולך ככה. פעם בכמה שנים מס הכנסה קורא לעסק הקטן לדיון. רואה החשבון מגיש את הדו"ח. פקיד מס הכנסה בודק ולא נראה לו שיכול להיות שמשפחה בישראל מתקיימת המסכום הזה. בטח העלמנו הכנסות. הוא לא יכול להוכיח את זה, לכן הוא מחליט שהעסק צריך לשלם עוד סכום, נניח 100 אלף ש"ח מס הכנסה נוסף. הסכום כמובן מופרך לחלוטין וללא שום בסיס. לכן, מתחיל משא ומתן. אחרי שהלקוח או בא כוחו, מבלים במס הכנסה כמה ימים, עוברים שוב על הניירות ומתחילים להיות מותשים, הסכום יורד בהרבה. נניח לעשירית מהסכום המקורי. עדיין, העסק הקטן שבקושי מרוויח את קיומו ובוודאי לא צריך לשלם עוד, לא מוכן לשלם אגורה נוספת. כאן נכנסים לתמונה בדרך כלל האיומים המוסווים. זה הולך ככה: תראו, לא כדאי לכם להגיע למצב שנתבע בבית משפט. רק אגרת בית משפט תעלה לכם 2500 ש"ח וכסף לעורך דין, והשם הטוב שלכם ומי יודע בכלל אםתזכו. כאן הם צודקים. למי יש כוח וכסף לכל זה, הרי יש לנו עסק קטן לנהל זוכרים?. פקיד מס ההכנסה, נשען על הכורסא המהודרת שלו בחדרו הממוזג. המשכורת שלו מובטחת. מי יודע? (אני לא) אולי הוא גם מקבל בונוסים על העובדה שהוא הצליח להוציא מהעסק הקטן יותר כסף. משהו שיממן לו את חופשת הקיץ שלו. לנו אין את הפריווליגה הזו. וככה, שנה אחרי שנה, אנחנו נכנעים.

[סמדר_נ*]

גררר....