תינוק זללן

אנונימי

יש לי תינוק - פעוט בן שנה וארבע שמאוד אוהב לאכול. לשמחתי הוא אוהב לאכול הכל כך שאני בהחלט יכולה לבחור עבורו בעיקר מזונות וחטיפים בריאים (חוץ ממה שהוא משנורר בגינה מהילדים האחרים או מאחותו הגדולה והבררנית...) אבל לפעמים נראה לי שמנגנוני השובע שלו אינם עובדים והוא מוכן לאכול עוד ועוד. תמיד היה ברור לי שילד שבע ירחיק מעליו את הצלחת (כמו שעושה אחותו הגדולה אחרי שלושה ביסים...) וזה הסימן שלו לסיום הארוחה אבל אצלו זה פשוט לא קורה ואני מוצאת את עצמי יוזמת סיום ארוחה (בדרך כלל הוא לא מתנגד). כלומר, יוצא שאני קובעת מה הכמות ה"נכונה" בשבילו לאכול. ואולי אני טועה וגופו למעשה צריך כמות גדולה או קטנה יותר? איך אדע שאני לא יוצרת אצלו הרגלי אכילה לא נכונים או שאני מנוונת לו את המנגנונים הטבעיים הבריאים?
אגב, אורי תינוק מקסים ופעלתן (חביב הסבתות כמובן...) בחור מגודל ומוצק אך לא שמן במובן הדשן של המילה (נדמה לי ששוקל משהו כמו 13 קילו אבל נגד עין הרע אני לא שוקלת אותו...)

תשמחי שהוא רוצה לאכול. אין לך מושג ליהות בצד השני שילד לא רוצה לאכול יכול ליהיות שבגלל שהוא שובבי הוא רעב כי הוא מוציא אנרגיה.
לי היה רע שילדתי לא רצתה לאכול כי לא היה לה כוח. אז שיאכל ושיהיה בריא. (אולי לא ממתקים )

אם את נותנת לו קערה והוא מסיים אותה, הוא מבקש עוד?

השאלה היא מה זה קערה? הערב למשל הוא אכל אבוקדו קטן שלם וחצי גביע יוגורט עם קוטג' וכאשר הורדתי אותו מכיסא האוכל הוא ניסה לטפס עליו, החזרתי אותו ונתתי לו לכרסם מלפפון וזה שימח אותו. הוא עוד קצת קטן בשביל "לבקש" עוד אבל הבעיה שלי היא שאני לא יודעת מה מספיק (מבחינה פיזיולוגית) חוץ מאשר כשהוא מפסיק לאכול ומתחיל לשחק באוכל ובכלים אבל זה יכול לא לקרות אחרי המנה שהקצבתי ואז אני צריכה להחליט ליזום "סיום ארוחה" או לתת תוספת עד שיראה לי שהוא לא צריך/רוצה יותר (דהיינו יתחיל לשחק עם האוכל והכלים). לקינוח הוא גם יונק...

גם ליח יש אחיין כזה. הוא בן שנה וחודש ואוכל המון, אם כי לא שוקל יותר מן הממוצע, למרות שנראה די שמנמן. עכשיו התחיל ללכת ויוציא המון אנרגיה אז נראה מה יהיה. אבל מה שכתבה מיצי פיצי לגבי הילד הצעיר שאוכל הרבה ואחותו הגדולה שאוכלת נורא מעט\ אז גם אצלנו זה בדיוק כך. האחינית שלי כמעט ואינה אוכלת, בררנית בטירוף ואחיה זולל בלי הפסקה - הכל מהכל. אני מעלה שאלה האם יש קשר בין בדברים? לא יודעת אין לי תשובות אבל זה מעלה בי שאלות - האם זה מקרי שאחים ילכו לכאלה קצוות של הסקאלה ולמה? אולי יש כאן יותר מאשר שוני בדפוסים ובאישיות ושכל ילד הוא פשוט מי שהוא. אולי תפקיד אחד "תפוס" אז הוא לקח תפקיד אחר. המצחיק (עצוב) הוא שאחותי תמיד ניסתה לדחוף לילדה אוכל והתבאסה מזה שלא אוכלת ועכשיו חשבתי שתשמח שהילד אוכל ומוכן לטעום המון דברים, אבל לא, היא שוב מודאגת שאולי הוא אוכל יותר מדי, ומה יהיה אם זה ימשיך ככה, תצטרך ללכת איתו לייעוץ תזונתי? היא מאפשרת לו לאכול כל מה שרוצה אבל עצם העובדה שבלי לדבר איתו או מולו על כך היא מודאגת ומדברת על זה מעל ראשו...

אני רוצה להוסיף שהוא תינוק תובעני שרוצה המון על הידיים והישיבה על כיסא האוכל היא "תחליף ידיים" שמאפשר לנו להתפנות לכמה דקות לשטיפת כלים או הכנת אוכל .כמובן שאני מנסה דברים שהם לא אכילה אבל הוא משחק 5 דקות על הריצפה בכלי המטבח ואחר כך נתלה לי על המכנסיים ומתחיל לילל והדבר היחיד שמרגיע אותו ונותן לי כמה דקות "לגמור עם המטבח" זה שאני מושיבה אותו בכיסא האוכל ונותנת לו משהו לנשנש. כך שאני מרגישה שאולי אני יוצרת מצב שתחליף תשומת לב ומגע של אמא (או אבא) זה נישנוש. ביצוע עבודות מטבח איתו במנשא לא בא בחשבון כי הוא לא מוכן לשבת בתוכו וגם כי הוא באמת כבד...

שליחה על ידי טלי* » 12 מרץ 2005, 21:15

הי מיצי פיצי, עד הפעם האחרונה שכתבת רציתי לאמר לך לתת לו לאכול כמה שהוא רוצה כל עוד האוכל בריא ומזין בשבילו. עכשיו אני עדיין חושבת כך אך גם שיש פה באמת עניין של אוכל כתחליף לתשומת לב וזה הרגל מאד לא בריא (שיש להרבה מבוגרים). אולי כדאי ליצור שני סוגי פעילות על כסא האוכל. לתת משחק או צבעים ודף או מדבקות על מצע קבוע שיהיה שמור למשחקים ובשעת הארוחות לשים צלחת ולשבת איתו כדי שיהיה ברור ההבדל בין משחק לארוחה. בזמן הארוחה לדעתי לתת אוכל בקערה על השולחן ולשים לו בצלחת כל פעם קצת. ואז לתת עוד בכלל בלי הגבלה. כמו כן לנסות לתת אוכל רק בארוחות מוגדרות ולא כל היום לנשנש. סיום ארוחה יזום עלול לגרום לרצון שלו לאכול עוד ועוד אפילו בלי להיות רעב. בעניין האחים, אכן במהלך שנות עבודתי כגננת (בעבר הרחוק) אכן ראיתי הרבה אחים שהלכו לקיצונויות אכילה. אני בהחלט חושבת שגם בעניין זה כל אח תופס את המקום שנשאר פנוי.

בעיה בקצה אחד של הסקאלה לא הופכת את הקצה השני למצב רצוי, והעובדה

נכון מאוד אני מסכימה איתך לחלוטין בהערתי לא נתתי פיתרון כלשהו, פשוט חויתי ילדות נוראית עם הילדה שלי שהיתה כל הזמן מתחת לעקומת הגדילה(כך קוראים לזה?) ולמיצי פיצי אולי אפשר לפנות לרופא הילדים ולהתייעץ מה הלאה:-)

הערב למשל הוא אכל אבוקדו קטן שלם וחצי גביע יוגורט עם קוטג' וכאשר הורדתי אותו מכיסא האוכל הוא ניסה לטפס עליו, החזרתי אותו ונתתי לו לכרסם מלפפון וזה שימח אותו.
לי אישית זה לא נראה כמו כמות מוגזמת.
שמתי לב עם הבת שלי שיש לה תקופות של אכילה רבה ותקופות בהן היא יותר יונקת. גם אצלכם זה בא בגלים?

לי אישית זה לא נראה כמו כמות מוגזמת.
גם לי, מה גם שהאוכל מגוון, והמלפפון בסך הכל לא מלא קלוריות.

תודה לכל המגיבות, אני באמת אנסה משחקים על כיסא האוכל, למרוח קצף גילוח או משהו כזה (צעצועים שאפשר לזרוק יזרקו מייד אבל הוא תמיד שמח להתמרח). אגב, אחותו לא כל כך קיצונית, היא אכלנית די רגילה (אוכלת בערך חצי ממנו...).

אחותו לא כל כך קיצונית, היא אכלנית די רגילה (אוכלת בערך חצי ממנו...).
אולי הבעיה היא שאת משווה ביניהם? אולי היא בכלל אוכלתמעט יחסית ולכן פתאום נראה לך שהוא אוכל המון?

טרה, אני מארחת בבית הרבה את חבריה וחברותיה של בתי ולפעמים גם עם אחיהם הקטנים כך שאני יודעת שהיא אכלנית ממוצעת והוא זה שמעל לממוצע (אלא אם כן כל חבריה הם אכלנים קטנים). בכל אופן, המצב היום אינו מטריד אותי כי עדיין יש לי שליטה מלאה במה שהוא אוכל וכמובן שאני תמיד מציעה לו משהו מזין וכנראה שבזכות זה הוא רק תינוק גדול אבל לא שמן. אני מוטרדת מדפוס האכילה וחוששת מהיום שבו הוא יוכל לבחור לא רק את הכמויות אלא יחשף גם לאיכויות נמוכות של מזון ואולי יעדיף אותו.

אני באמת אנסה משחקים על כיסא האוכל
רגע, לא הבנתי - את בעצם אומרת שאולי הוא סתם אוהב להיות על כסא האוכל, ואת מחפשת איך להעסיק אותו שם, לא דווקא באוכל?

אני מוטרדת מדפוס האכילה וחוששת מהיום שבו הוא יוכל לבחור לא רק את הכמויות אלא יחשף גם לאיכויות נמוכות של מזון ואולי יעדיף אותו.
זה ענין של הרגל.
אמנם כל הילדים שמגלים את הממתקים אוהבים אותם, אבל כל זמן שבארוחות הוא יקבל ממך אוכל נורמלי, הוא יהווה את רוב תזונתו.

טלי שלי בת שנה ושבע, וגם היא ילדה שיכולה לאכול לא מעט, בלי עין הרע. היא גם יכולה לאכול קצת, להפסיק, ולחזור שוב אחרי 20 דקות, ולהתחיל שוב. אני מנסה לתת לה ארוחות מסודרות ולא יותר מדי נשנושים כי אין לזה סוף.
לפני כמה חודשים היא התחילה לשחק בכלי מטבח, כוסות וכפיות קטנטנות, סירים וכאלה. גיליתי שאם אני שמה לה קצת צ'יריוס (לדוגמה) בתוך הכוס הקטנטונת זה מעסיק אותה, ולפעמים היא גם לא מבקשת שאני אשים שם כלום. אולי זה יכול להיות משחק שהוא יהנה ממנו, במיוחד כי בגיל הזה הם מתחילים להשתמש בדמיון. חוץ מזה, פאזל, קוביות או כל משחק אחר שתביאי לכסא שלו יכולים לעזור, אבל תצטרכי לראות אם הוא מוכן בכלל לקבל את זה, ולא אוכל.
כשיתחיל להתחמם, תנצלי את זה לצאת איתו החוצה ולשחק, שגם יסיח את דעתו, וגם ככה הוא יוציא קצת אנרגיה.

אישית אני לא חושבת שיש בעיה עם נשנושים. כלומר, זה נראה לי טבעי שפעוט שרגיל לינוק כל שעתיים ירצה לאכול כל שעתיים. גם אני מנשנשת כל היום או שותה קפה כל שעתיים, אז למה שפעוט לא ירצה לאכול כך?
לדעתי זו דרך די נורמלית לאכול. יותר מזה, לדעתי כשמשתדלים לא לאכול בין ארוחות מגיעים לארוחה יותר מדי רעבים ואוכלים יותר מה שצריך.

לגבי כל הגורמים האחרים - אני לא יודעת.
לגבי אוכל - כל זמן שתתני לו ירקות, פירות, אבוקדו, מוצרי חלב פשוטים (יוגורט, גבינות לבנות - לא כאלה עם סוכר וצבעים וכל מיני), ביצים, תפוחי אדמה, עוף, בשר - אז הכל בסדר. אלה מזונות טובים מאוד, שבכלל לא יזיק להתרגל למגוון גדול שלהם. להיפך, יופי. תני כרוב וצנונית ולפת ופלפל, שיתרגל כבר מגיל כזה לכל הטעמים, וזה מצויין.

הבעיה מתחילה כשהילד "זללן" של ממתקים - חטיפים (מתוקים או מלוחים, לא משנה), עוגות, עוגיות, ופלים, מיץ (לא מיץ תפוזים שסחטת בעצמך לפני שנייה), שוקולד, מעדני חלב, כל מיני דברים מאריזות, לחם מקמח לבן לא אורגני עם כל מיני ממרחים תעשייתיים או עתירי סוכר, עודף דגנים וכן הלאה.
כל עוד הוא "זללן" של אוכל אמיתי - יופי.

תודה לכל המגיבות. סך הכל אורי אוכל (כמעט) רק דברים טובים שאנחנו מכינים בבית. הוא גם לא שמן, רק גדול. חוץ מזללן הוא עכשיו גם מאוד פעלתן כך שאני מאמינה שיהיה בסדר. העניין בין השאר הוא שגם אני הייתי תינוקת זללנית וגדלתי להיות ילדה ונערה קצת מלאה וכך עד היום. לא שהחיים ככה הם כל כך גרועים אבל קל לעבור ממלא לשמנמן והלאה...

שליחה על ידי תוהה* » 14 מרץ 2005, 10:12

העניין בין השאר הוא שגם אני הייתי תינוקת זללנית וגדלתי להיות ילדה ונערה קצת מלאה וכך עד היום. לא שהחיים ככה הם כל כך גרועים אבל קל לעבור ממלא לשמנמן והלאה...

אולי כאן קבור הכלב.
כלומר, אולי את מגלה רגישות לנושא בגלל ניסיון חייך האישי.

כדאי לנו כהורים לשים לב שאנו לא מעמיסים על ילדינו את ציפיותינו הלא ממומשות מעצמנו. בקיצור: כמו שכתבת בהתחלה: שיאכל כמה שהוא רוצה = שזה שווה ל- כמה שהוא צריך, כל עוד באמת מדובר באוכל טוב ובריא, כפי שכתבת שאת גם כך עושה. מעבר לזה, הייתי מפסיקה להתעסק עם הנושא בהקשר אליו. יש לי הרגשה שזה נושא שהוא לא פתור בינך לבין עצמך ושם אולי כדאי להתבונן.

מתנצלת על הישירות, אני מקווה שאני לא פוגעת. נראה היה לי חשוב לומר את הדברים.
<קצת ממהרת ומקלידה ביד אחת ומתקשה להתנסח מעודן יותר. סליחה... @}>

חשבתי לפתוח דף חדש עם השאלה שלי ואז ראיתי את הדף הזה, אז אולי מתאים לשאול פה.
יש לי תינוקת מקסימה בת 5 חודשים. בחודש הראשון אחרי שהיא נולדה,סבלתי מכאבים נוראים בזמן ההנקה ועד שזה הסתדר (גם בעזרתה של יועצת הנקה), המשכתי להניק מתי שרצתה, אבל, נתתי לה לינוק עד שהיא נרדמה ואז שחררתי את הפיטמה, כדי שיפסיק לכאוב. ובעצם מאז ועד היום, תמיד שהיא יונקת בלילה, אני משחררת את הפיטמה כשאני מרגישה שהיא נרדמה שוב, כי אני יודעת שמבחינתה היא תהיה עם הציצי בפה כל הלילה. (אנחנו לא נותנים לה מוצץ מבחירה שלנו).
אז השאלה היא בעצם - האם בגלל שאני זו שמפסיקה את הההנקה , היא איבדה את היכולת לדעת מתי להפסיק לאכול בעצמה והיא מצפה שאני אפסיק אותה, או יותר גרוע, שהיא מפחדת שאני אפסיק אותה ולכן אוכלת ללא גבול.
במשך היום אני נותנת לה לינוק מתי וכמה שהיא רוצה, אבל כשאני מרגישה שהיא אוכלת הרבה מדי (ובאמת אח"כ היא פולטת הרבה), אני מנצלת הזדמנות שהיא מפסיקה לרגע ומפסיקה את הנקה.
האם עשיתי לה נזק? האם בקרוב כשאתחיל לתת לה אוכל מוצק , היא גם לא תדע מתי להפסיק?
יש לציין שהיא לא שמנה מאד. אני לא יודעת כמה היא שוקלת, כי אני לא הולכת לטיפת-חלב, אבל לפני חודש וחצי שקלנו אותה והיא שקלה 6.300.
(בטח היום היא שוקלת 7-7.5 ק"ג ).

לא נראה לי שיש לך מה לדאוג. אם היא הייתה רוצה להמשיך לאכול, הייתה מודעה לך

שליחה על ידי לי_הי* » 15 מרץ 2005, 21:51

אמא נזק קודם כל למה נזק, אני חושבת שהתינוקת שלך משתמשת בציצי בתור מוצץ, הבן שלי גם היה כך אם לא הייתי מוציאה לו את הציצי הוא היה יכול להיות דבוק אליו כל הלילה, לא נראה לי שאחרי יניקה של חצי שעה בציצי נשאר חלב לכן זו בטח סתם מציצה בשביל הכייף (כמו מוצץ), דרך אגב יש לי תינוקת בת 4 חודשים ומאז שהתחלתי לתת לה מוצץ, בערך לפני כמה ימים, היא כבר לא דבוקה לי לציצי.
מיצי פיצי בני בן השש גם היה כך כשהיה תינוק היו ימים שלא הפסיק לאכול וימים שלא אכל כמעט גם הוא ינק במקביל והרבה, אני גם לא רואה בזה שהוא אוכל הרבה אוכל בריא בעיה, וגם לא נראה לי שזו כמות מוגזמת.
לדעתי את צריכה להיות מרוצה הוא בטח יאוהב לאכול הכל כשיגדל כך שלא יהיו לך בעיות כמו להרבה אמהות שמבשלות ובסוף הילדים שלהם לא נוגעים בכלום,

היי מיציפיצי,
אני זוכרת שכבר לפני שנה בערך תארת את ילדיך הרגשתי כאילו את מתארת את שלי.. וכלום לא השתנה..
גם הבן שלי גדול(לא שמן, הוא גם יחסית גבוה), שנה וחצי ומעל 14 קילו, וגם לי יש את אותן תהיות. לפעמים נראה שאין גבול לכמות שהוא אוכל, ואז אני מחליטה שעקרונית הארוחה נגמרה, ומחכה לראות אם יש מחאות. למרות שבאמת, שחושבים על זה, מה זה משנה עגבניה אחת יותר או פחות . בכל מקרה, אם הןא עוד ממש רעב אני יודעת מיד מאיך שהוא מתנהג, ותמיד יש גם את תוספת הציצי.
יכול להיות שבגלל שהם גדולים יותר, הם פשוט צריכים יותר. הוא אוכל לפעמים יותר מאחותו שגדולה ממנו בשנתיים וחצי (ושוקלת רק 3 קילו יותר). (וכמובן, גם בררנית)
ובעניין השונויות בין האחים: אצלנו לפחות,לא נראה לי שזה קשור. שני הילדים שלי גם ככה שונים זה מזה בכל דרך אפשרית, הם לא צריכים לתפוס תפקידים. והשוני בהרגלי האכילה היה ניכר מגיל מאד צעיר.

עיך לציון תאומתי, זאת את עם הדינוזאור במנשא מלפני שנה? כמה נחמד להפגש שוב! רק בשמחות!

< דרך אגב, ההעברה האוטומטית של הניק שלך מכוונת?- לא ידעתי אם לכתוב שם או לא>

לא יודעת מה זה העברה אוטומטית ולמה זה הגיע לעדינה ניפו?

בתגובה לשאלה המקורית-לא נראה לי בכל שזה הרבה אוכל. גם ילד או תינוק גדול ופעיל צריכין יותר קלוריות וגם כל מה שסיפרת שהוא אכל בערב לא כולל פחממות.ממה הוא יהיה שבע? מלפפון ויוגורט עם קוטג נשמע כמו דיאטה....

רציתי לכתוב כבר לפני כמה ימים. יש לי שני זללנים בבית. עם הגדולה, היום בת שנתיים + 8, היינו די בהלם. היא היתה פיצית, הפסיקה לינוק ביוזמתה בגיל 7 חודשים ביום וכעבור חודש גם בלילה, ואז התחילה לטחון אוכל. היא שקלה בגיל 9 חודשים קצת יותר מ 7 ק"ג. בסביבות גיל שנה חבר בא לבקר אותנו לאורחת ערב וכמעט התעלף כשראה איך היא מורידה צלחת ענקית של פסטה קלאמרי (הם גם מאוד פתוחים אצלנו לטעמים) ומבקשת תוספת. שאלתי תזונאית וקיבלתי תשובה שעד גיל שנתיים אין מה להתערב בכמה אוכל, אלא במה אוכלים. ובמובן הזה הייתי רגועה - אנחנו מבשלים המון בבית, אנחנו אוכלים בעצמנו בריא וידעתי שכמה שהיא אוכלת, היא אוכלת אוכל מזין ובריא.

אח שלה, בן שנה, בהתחלה דווקא לא התלהב מאוכל. אבל בסביבות גיל 9 חודשים הוא גילה את זה, ומייד הוריד מסדר יומו את הנקות היום ונשאר עם הנקות בערב ובלילה. והתחיל לאכול כמויות מסחריות. איתו כבר היינו רגועים, בעיקר כשבמקביל אצל הגדולה התחילו סימנים של איזון ואפילו קצת בררנות. הוא דווקא גדול פיזית (ועדיין יונק ערב ולילה).

אני מאוד אוהבת את החשקנות הזאת. הגדולה ממש היתה שרה כשהיא היתה אוכלת. עד היום היא מבקשת לטעום מכל דבר. הם ממש נהנים מאוכל. לא מזמן קראתי מחקר שנעשה על עכברים. נתנו לשתי קבוצות אוכל בלי הגבלה. קבוצה אחת אכלה רק אורגני ושניה לא. זאת שאכלה אורגני לא השמינה בכלל, השניה כן. הייתי רוצה לכתוב שאנחנו מקפידים על אוכל אורגני, אבל לצערי זה לא ככה. בכל מקרה, אנחנו משתדלים כמה שיותר ובעיקר מבשלים לבד, אוכל מגוון ובריא.

חברה שלי מהעבודה שהיתה אצל תזונאית, כי אחד מהילדים שלה בקושי אוכל ואם כן אז ג'אנק, סיפרה לי משהו שמאוד מצא חן בעיניי. התזונאית הציעה לה לשים קערה עם ירקות ופירות בבית. מחוץ למקרר. שיהיה אסתטי ושיעשה חשק. שיהיה שם ברקע. פתאום קלטתי שאצלנו זה תמיד ככה: הרבה פירות וירקות בחוץ. אני חושבת שיש קשר בין איך שהאוכל "מוגש" ו"ארוז" לבין החשק לאכול אותו. החברה ספרה שמאז שהיא אימצה כמה מהמלצות של התזונאית יש ממש שינוי ביחס של הילדים לאוכל.

מה שתיארת שהבן שלך אוכל זה באמת לא רציני. טוב, אני מודה שאנחנו לא קריטריון:-P.

תהני מזה. אנחנו נמצאים בתקופה באמת נוראית מהבחינה הזאת. השמנת יתר של ילדים ומתבגרים. אני מרגישה ממש נורא בכל פעם שאני חושבת שאנחנו לא מקפידים על עוף אורגני. לדעתי שם נמצא הגרעין לכל הצרות. כל ההורמונים. עוד סיבה אולי שאנחנו רוצים עכשיו להקים גן קטן ואלטרנטיבי, לשלוט גם במובן הזה על מה נכנס לגוף של הילדים. טוב, גלשתי, אבל זה נושא די חם אצלי... ובנושא הזה אם את רוצה באמת להיכנס לדכאון (כמוני) או לעשות מעשה (כמו אחרים) כדאי לך לקרוא את "שנת הבשרים שלי".

זה ההיה הנאום שלי, מקווה שיש לך מה לקחת ממנו (לפחות במובן של ליהנות מהחשקנות של הילד), עפרה

הי עפרה,
מסכימה איתך לגמרי בעניין האורגני, וגם בחשיבות מה שאוכלים, ובתשומת לב לאוכל הזמין.
ואת תוצאות תעשיות המזון אני רואה בעצב יום יום ברחוב (אני גרה בארה"ב). מקווה שבארץ לא יגיעו אפילו לעשירית מזה.

בדיוק ראיתי אתמול את super size me, וזה באמת מזעזע מה שקורה בארה"ב. זה כל כך קיצוני. הסרט מדבר בדיוק על האחריות של תעשיית המזון + החינוך (שלא קיים) לתזונה נכונה. למעשה, שם קיים חינוך כמעט הפוך. הסרט קצת מאכזב כי הוא קצת משעמם (טוב, נו, הבנו את הקטע) אבל עדיין הוא עושה את מה שהוא בא לעשות - הוא מזעזע ומצייר תמונת מציאות מבחילה ומדאיגה. הזכיר לי את "שנת הבשרים שלי" שדיברתי עליו קודם.

יש שם קטע שהוא מספר שבמנת הסלט החדשה של מקדונלד, שמשווקת כמנת בריאות, יש יותר קלוריות מביג-מק או משהו כזה (לא שולטת בחומר, אכלתי פעמים ספורות בחיים מקדונלד וכאלה וזה לא משהו שאני מסוגלת לאכול היום).

ומה שרלוונטי לדיון כאן - מדברים שם הרבה על חינוך ודוגמה אישית לתזונה נכונה. הקטע של לבשל בבית. הקטע של בישול מחומרים ולא מאבקות. ירקות ופירות כמו שהזכרתי קודם, כחלק מהבית.

החברה ספרה שמאז שהיא אימצה כמה מהמלצות של התזונאית יש ממש שינוי ביחס של הילדים לאוכל.
את יכולה לספר עוד טיפים כאלה?

ראיתי שאף אחד לא הגיב לאמירות הבאות:
אני חושבת שהתינוקת שלך משתמשת בציצי בתור מוצץ

לא נראה לי שאחרי יניקה של חצי שעה בציצי נשאר חלב

אז תסלחו לי, אני לא יכולה להשאיר אותן בלי תגובה.
ראשית, אין דבר כזה "להשתמש בציצי בתור מוצץ" - המוצץ הוא המצאה חדשה יחסית, שבאה להחליף את השד, לא ההיפך. לשד יש המון פונקציות, ורק אחת מהן היא "אוכל". יש אומרים, שהיא אפילו לא הפונקציה הכי חשובה. זה ממש מפריע לי בעיניים, לראות את האמירה הזאת כל פעם. זה פשוט הפוך. התינוק צריך ורוצה להיות צמוד לאמא ולשד. זה שזה קשה לאמא לפעמים - בסדר, אבל בבקשה אל תציגו את זה כמשהו "לא טבעי", או כ"ניצול" לא נכון של השד. המוצץ, הוא הלא טבעי. הוא התחליף. הוא ההמצאה החדשה. לא שאי אפשר להשתמש בו, אבל שיהיה ברור מה הסדר הנכון.

ולגבי "נשאר חלב": בשד תמיד יש חלב. כל עוד התינוק יונק יש חלב. השד הוא לא בקבוק. החלב לא נגמר בו. הוא מפעל קטן לחלב, שכל זמן שמחוברים לברז שלו - הוא מייצר עוד ועוד חלב. להיפך, ככל שההנקה מתמשכת יותר, ככה החלב שיוצא הוא יותר שומני (עשיר בקלוריות, מרגיע את הבטן).
מה שכן, לפעמים התינוק לא "יונק" אלא מחזיק בפה, או מוצץ כשהוא ישן (אמא מיניקה מנוסה יודעת להבדיל, בדרך כלל). במקרה כזה, אפשר בהחלט לנסות לנתק את התינוק (בעדינות! לנתק את הואקום בעדינות!) - הוא בהחלט יכול להסכים להמשיך לישון בלי השד בפה.

שליחה על ידי לי_הי* » 26 מרץ 2005, 22:23

מה שכן, לפעמים התינוק לא "יונק" אלא מחזיק בפה, או מוצץ כשהוא ישן
זו בדיוק הייתה הכוונה של :
אני חושבת שהתינוקת שלך משתמשת בציצי בתור מוצץ
ודרך אגב אני מסכימה איתך שעדיף ציצי על מוצץ.
ותודה על המידע:
ככה החלב שיוצא הוא יותר שומני (עשיר בקלוריות, מרגיע את הבטן).

_החברה ספרה שמאז שהיא אימצה כמה מהמלצות של התזונאית יש ממש שינוי ביחס של הילדים לאוכל.
את יכולה לספר עוד טיפים כאלה?_

חלק מהטיפים לא ממש יעזרו פה, כי אצלם לא היתה מודעות בכלל לנושא תזונה, וכל מה שנחשב אצלה למשל לעלייה בסטנדרט, אצלי (שוב: לדוגמא) לא מדגדג את הסטנדרט הנמוך. ובכל זאת:

לא לוותר על ארוחת בוקר. מדובר בעיקר אצל ילדים שהולכים לגן וההורים סומכים על ארוחת הבוקר בגן. אלא שהארוחה הזו מאוחרת יחסית וגם אם זה גן שמקפידים בו על תזונה מאוזנת, זה לא מספיק. אז לאכול משהו בבוקר. במובן הזה החברה מספרת שזה ממש שינה להם את כל הבוקר. הילדים אוכלים, הם שבעים ורגועים. והמעגל הזה של אוכל ורעב מתחיל טוב. לא נוצר רעב שלא מודעים אליו, שאחר כך מזמין "התנהגות" אוכל לא בריאה.

ארוחות קטנות במשך היום. טרה רוסה כתבה פה למעלה משהו לגבי נשנושים ואני מסכימה. אצל החברה כשהם חוזרים מהגן הם לא אוכלים חטיפים אלא יופלה. אז נכון שבשבילי יופלה זה זבל, בשבילם זה שיפור משמעותי לעומת החטיפים של קודם.

להכין צלחת גדולה עם פירות וירקות חתוכים יפה ומסודרים אסתטית, כשבאים חברים. אצל ילדים הרבה מההתנהגות היא גם למידה דרך חיקוי. אם הוא יראה את החברים שלו אוכלים פירות גם הוא ירצה לטעום. וכאן התזונאית אמרה עוד משהו: להציע, להציע, להציע. מתישהו הוא יקח. החברה סיפרה שאצלה כל השינויים האלה עזרו מאוד לשני הילדים. הקטנה שהיא שמנמנה וגרגרנית רזתה קצת. הגדול שהוא צימוק התחיל לאכול יותר ולהיפתח לטעמים. אני הייתי ממש גאה בה. זה בכלל לא משנה שהסטנדרטים שלי אחרים. כשאני מביאה אוכל לעבודה כולם לא מבינים מה הקטע שלי ואיך בדיוק אני שבעה מזה. זה ממש לא משנה, היא עשתה צעד שהוא לא טריוויאלי עבורה ושיפרה לה ולילדים את כל הקטע הזה עם האוכל.

עוד משהו יפה שהיא סיפרה: התזונאית הראתה לבן פירות וירקות מפלסטיק ושאלה מה הוא אוהב. הוא בן ארבע וחצי. היא הוציאה בננת פלסטיק קטנה והוא אמר שאת זה הוא לא אוהב. אחר כך היא הוציאה בננה גדולה ויפה, והוא אמר שאת זה הוא כן אוהב. וזה מתחבר למה שכתבתי קודם - שאיך שהאוכל מוגש וארוז משפיע על הטעם שלו. אני יודעת שאצלי זה ככה.

יש לי עוד המון מחשבות בנושא הזה. חלקן זה מין דיון עם עצמי ועם בנזוגי לגבי איפה אנחנו מוותרים כדי לא ליצור בידול וחסך מול ילדים אחרים ואיפה אנחנו הולכים עם מה שאנחנו מאימינים בו. בגדול, אני מאמינה מאוד שהבית צריך לתת עוגן במובן של דוגמא אישית, תרבות אוכל נכונה (לא מדברת על סכין ומזלג, וכל מי שראה את הבן שלי אוכל יעיד שמדובר בחוויה אקסטרימית של בלגן ומריחות), בישול ביחד, אוכל אסתטי ומושקע, חטיפים לא תעשייתייים, להציע תמיד ירקות ופירות, הליכה לטיולים גם ברגל ולא כל הזמן באוטו... וגם לעשות ביחד פיצה מקמח לבן עם מוצרלה חלב פרה ולדעת ליהנות מכל ביס:-P.

עוד רעיון קטן: אני שמה את העוגיות ואת פריכיות האורז וכל אלה בצנצנות זכוכית. גם אפשר לראות מה יש בתוכו, וגם ככה אין את הקרקוש של האריזה שאני יודעת שזה חלק ממה שילדים מתמכרים אליו בחטיפים (אגב, זה הצד השני של איך האוכל ארוז...).

טוב, זהו לבינתיים (יד קלה על המקלדת, מה לעשות)...

עפרה

עפרה, סחתיין על התשובה המושקעת

בכיף. ובתאבון.

וכשכתבתי שאני מזדהה עם דבריה של טרה, התאפקתי לא להוסיף "בעיקר בעניין הקפה":...

שאני יודעת שזה חלק ממה שילדים מתמכרים אליו בחטיפים
וואו, כמה דברים אני לא יודעת (בעצם אין לנו בדיוק חטיפים בבית. טוב, אני לוקחת ליציאות בייגלה אורגני מקמח מלא, שקל לאכול בנסיעה, ויש לנו ופלים חרובים אורגניים בקופסא, ופריכיות אורז אורגניות, אין אריזות מרשרשות).

עפרה, תודה רבה על התשובה. זה דווקא עוזר לי לשים לב לדברים שאני כן עושה ולהבין את תפקידם (למשל, מקפידה על ארוחת בוקר וארוחות מסודרות בכלל).
שמתי לב שכשמגיע המשלוח האורגני, הילדים רוצים מייד לטעום מכל מה שמגיע... זה מתקשר לזמינות ולטריות.

שליחה על ידי אלינה* » 27 מרץ 2005, 19:54

בשמת, זו שאלה די אוף טופיק ובכל זאת: ראיתי שאת מתנגדת נמרצות לקוואקר אינסטנט. למה? מה בעצם הבעיה ? האם זה לא פשוט הקוואקר הרגיל שטחנו אותו? האם לידיעתך, מוסיפים לו חומרים כלשהם? זה לא מצוין על האריזה ואני מתכוונת לקוואקר של חברת "קוואקר" זה עם האריזה החומה...

עפרה , תודה על הרעיונות!
נחמד לשמוע על עוד ילדים שכל כך נהנים מאוכל ומטעמים שונים. איכשהו יצא שטלי (בת שנה ו-8) אוכלת יותר בריא ממני, ושמחה לאכול פירות וירקות חתוכים. היא גם אוכלת כל מיני דברים שונים, שאני לא מאוד אוהבת. הלוואי והיא רקתצליח לשמר את הרגלי האכילה האלה לאורך שנים. היא אמנם אוכלת יחסית הרבה, אבל לפחות אני יודעת שהיא לא אוכלת זבל.

שזה חלק ממה שילדים מתמכרים אליו בחטיפים
מסכימה לגמרי, כך שגם אם היא מקבלת ביסקוויטים או חטיף, לעתים רחוקות, אני מוציאה מהשקית ונותנת לה רק קצת בשקית ניילון רגילה או בכוס פלסטיק אם אנחנו בבית.

האם זה לא פשוט הקוואקר הרגיל שטחנו אותו?
לא. חוץ מזה יש כמה אינסטנט. אני לא יודעת איפה מצאת התייחסות שלי לזה, אבל נדמה לי שהתייחסתי בעיקר לדייסות הקוואקר לתינוקות, שהן מוצר תעשייתי מעובד.
קוואקר רגיל טחון דק - למה שיהפוך ל"אינסטנט"? אני ממליצה בכל מקרה לקרוא את האותיות הקטנות של המרכיבים, ואז לראות אם המרכיב היחיד שכתוב הוא שיבולת שועל.

לגבי האריזות של החטיפים - כששמים לב לזה זה נהיה פתאום נורא ברור. נדמה לי שאפילו קראתי כאן באיזה דיון משהו לגבי זה ולגבי הגובה שכל החטיפים האלה מונחים בסופר, שהילדים יוכלו לקחת בעצמם. בסרט שסיפרתי עליו קודם מדברים גם על זה. שיווק אכזרי וציני לילדים. הסרט נקרא בעברית "לאכול בגדול" או משהו כזה, והוא סרט תיעודי של בחור בריא ורזה (יחסית) שהחליט לאכול במשך חודש אחד רק מקדונלד (3 ארוחות ביום). התוצאות מזוויעות. לקראת הסוף הרופאים ממש מבקשים שיפסיק, בגלל הנזק שרואים בתוצאות הבדיקות. במהלך הסרט הוא מראה גם הרבה דברים נלווים לתעשיית הג'אנק הזאת, ומדבר גם על האריזות האלה. הסרט קצת מאכזב, אבל בכל זאת שווה לראות. יצא לא מזמן בדי.וי.די עם תרגום.

אני זוכרת שעבדתי לפני כמה שנים בעיתון ילדים, והיו מגיעות למערכת ילדות שכתבו בעיתון. הייתי בהלם מאיך שחלק מהן נראו (יכולתי להיכנס פעמיים באגן של בת 12). וגם השאלות במדור מין, מחזור בגיל 9 וכאלה. אז עוד לא ממש ידעתי מה ולמה, אני חושבת שאחרי שקראתי את "שנת הבשרים שלי" נפלו לי כמה אסימונים שרשרשו קודם. לצערי אני לא בנאדם קיצוני בשום תחום כמעט. אולי לשמחתי באופן כללי ולצערי בתחום הזה. או שאולי אני עדיין מתגבשת. לא יודעת.

לגבי הקוואקר שאת מדברת עליו, אלינה, נראה לי שהוא בסדר גמור. זה לא אינסטנט. זה קוואקר שאפשר להכין מבלי לבשל (גרוס דק יותר). קראתי על האריזה שלו והיה כתוב רק "קוואקר" (קניתי פעם בטעות וגיליתי שזה מאוד נוח). אגב, יש גם פתיתי דוחן שאפשר לעשות מהם אחלה דייסה, למצוא בחנויות טבע.

אנחנו אכלנו היום בערב ארטישוק, שזה אחלה אריזה עם הפתעה בסוף. אוכלים את העלים ויש סביב זה אקשן: תולשים עלה, טובלים במיץ לימון ושמן זית, אוכלים, זורקים לכלי אחר. ובסוף - יש את הלב. הבת שלנו מאוד מתלהבת מזה. היא גם מתלהבת מביצת הפתעה של קינדר, זה בסדר, היא נורמלית:-P...

או שאולי אני עדיין מתגבשת. לא יודעת.
גם אני.
אולי גם כי טלי ילדה ראשונה, והיא גם עדיין קטנה, עוד אין לי חוקים ברורים לגבי אוכל. אני גם נשואה לאיש שכמעט אף פעם לא נמצא בבית לארוחות, אז מה שאני אכין או אקבע, זה מה שיהיה. בהתחלה היה לי ממש ברור שאין חטיפים, אבל קצת הרפיתי לאחרונה. אני מקווה לחזור לדרך הישר, כי לטלי אין התנגדות לפריכיות אורז, והיא שמחה לקבל פרי ולא רק ביסקוויט. החוקים נבנים עם הזמן...

רוני בת שישה וחצי חודשים, רק יונקת. היא שוקלת כבר מעל 8 קילו, ונראית שמנמנולית. נכון זה חמוד לתינוק, אבל אני בכל זאת מוטרדת לגבי הרגלי אכילה ואכילת יתר. אני מניקה אותה לפי דרישה וגם לפי צורך בקירבה כלומר לפעמים היא יונקת בתדירות גבוהה אולי כי קשה לה בגלל עומס גירויים או לא יודעת מה אבל ציצי מנחם (היא ילדה רגישה), ויוצא שהיא אוכלת המון, בתדירות גבוהה והרבה כל פעם. כמובן בנוסף לעובדה שהיא נרדמת רק עם ציצי וכל שינה (גם ישנה לעיתים קרובות שינות קצרות) זה יניקה. גם בלילה יונקת בממוצע כל שלוש שעות. כן , שוב אני שואלת ודואגת, זה לא מפתח הרגל של נחמה דרך אוכל. והיא לא מתרגלת לאכול הרבה, עכשיו ציצי ואחר כך אוכל. מאוד מפחדת שתצא ילדה שמנה אני יודעת איזה סבל זה.

זה לא מפתח הרגל של נחמה דרך אוכל.
לא. אם כבר ההיפך.
ראי גם אין השמנת יתר מהנקה בלעדית