שכחתי מה זה אושר

[אנונימי]

מדור לבטים ורגשות

[שכנה_של_זורבה*]

אנחנו זוג עם שתי מקסימות
באמצע המירוץ.
מירוץ לאן? לבית המיוחל, לשכנים המתאימים, ל"חלום"
אני שומעת אנשים שמצטמצמים, מסתפקים במועט, ויש כאלה שמגשימים חלומות בונים בתים,
ויש כאלה שמוכנים להסתפק במלונה משלהם.
מרוב דרמה, ואובססיה להגיע לפינה משלך
האושר מתחיל לחמוק לו מהיידיים. אני שוכחת את כל הדברים הקטנים..........
קשה להשלים עם העובדה שבמדינה שלנו לא כולם יכולים לרכוש לעצמם עץ תאנה בחצר.
קשה לקבל את המציאות איך שהיא.
אני יודעת שהאושר נמצא בבית פנימה,
כשיש לך קונפליקט לא פתור, קשה לזכור שהכל בעצם בסדר עם החיים שלך,
אי אפשר לבטל את ההתעסקות בחומר.
והחיים האמיתיים כמו שאמר ג'ון לנון "קורים לך בזמן שאתה מתכנן תכנונים"
אשמח לפרוט עמכם את האושר ל"פרוטות".
כל תגובה על חיים באושר תתקבל באושר.

[חז''ל_רטרו*]

נו, שוין.

לצטט את חז"ל זה אפילו יותר רטרו מקאמבק של שנות השבעים,
אבל נראה לי ש איזהו עשיר - השמח בחלקו , הוא השורה התחתונה.
יש מאיתנו שצריכים שינופפו להם מול העיניים בצרות ואסונות כדי להחזיר את העניינים לפרופורציה.

[אמא_נוגי*]

שכנה יקרה,
מזמן הגעתי למסקנה שהחיים זה מה שקורה לנו כשאנחנו עסוקים ברדיפה אחרי הצלחה, חלומות, שאיפות.
אחת לכמה זמן קורה משהו שמוריד אותנו אל הקרקע וגורם לנו להבין מהם הדברים האמיתיים שיכולים לגרום לנו אושר:
אהבה, משפחה, חברות.
אני מסתכלת על עצמי, בחודש שעבר הגעתי לתהומות הייאוש, שום דבר לא עבד כמו שהייתי צריכה, שום דבר לא התקדם. בנוזוגי תפס אותי יום אחד והזכיר לי שהבנים שלנו בריאים, ואנחנו בריאים וזה הכי חשוב...
צריך ניעור כזה אחת לכמה זמן..

[עין_הסערה*]

קשה להשלים עם העובדה שבמדינה שלנו לא כולם יכולים לרכוש לעצמם עץ תאנה בחצר.
היו לי המון פנטזיות של בעלות על פינת טבע גמו גינה משלי עם עצים וכו'
אסימון שנפל לי רק בזמן האחרון: לא צריך להיות בעלים של פיסות טבע כדי ליהנות מהן. אפשר להרגיש שייכות ו"בעלות" ואיכפתיות גם לעץ שנטוע ברשות הציבור, או לדשא בגינה הציבורית, וליהנות מהם, ואולי אפילו לטפח אותם!

מירוץ לאן? לבית המיוחל, לשכנים המתאימים, ל"חלום"
קראתי איפשהו את המשפט: הדרך לבית חלומותיך מתחילה בלאהוב את הבית שאת גרה בו עכשיו. כל פעם שאני מתחילה לחשוב על איך בבית אחר אני אהיה יותר מאושרת כי הוא יהיה יותר גדול / מעוצב / חדש אני מנסה לעשות הסבה, ולחשוב איך אני הופכת את הבית שאני בו עכשיו למקום שבו ארצה להיות.

[נילי_לי*]

החיים הם מה שקורה עכשיו,מספיק להתבונן בילדינו ולהיווכח כמה זה נכון.
חדוות הגילוי, היצירה, הכעס המיידי והיכולת לסלוח ולאהוב.
ילדינו אינם ממהרים ללמוד, להגשים, למצות.
אנחנו ממהרים בשבילם, וחבל.
הם חיים את הכאן ועכשיו, ממצים חוויה במלואה (אם אנחנו לא מפריעים להם בדרך ), וממשיכים הלאה.

קל לתלות את האושר בדברים חיצוניים כמו:
כשיהיה לי בית יפה אז..
ברגע שתהיה לי מכונית נוספת אז....
העלאה במשכורת..........

והבנתיים בורח לו .........

[ענת_גביש*]

קראתי איפשהו את המשפט: הדרך לבית חלומותיך מתחילה בלאהוב את הבית שאת גרה בו עכשיו. זה לא היה כאן, בדיונים עם מיץ פטל על המחשבות שלה לעבור דירה?
כרגיל, כמו שכשמחפשים משהו בגוגל מגיעים בסוף לבאופן טבעי...(-:

[שכנה_של_זורבה*]

מיה
אז בנוגע לילדים, הם באמת המורים הגדולים שלנו.
הגדולה בת 4.5 נגשה אלי ובקשה לכתוב את שמה, זה כל מה שהיא רצתה.
פשוט, תקשורתי, נקי.
אני מרגישה בלמידה מתמדת, מנסה להפטר מהמיותר,
דרמות בחיים שעושות מסך של ערפל,
כל למידה היא דרך התנסות, כנראה שאני חייבת לעבור באש הצורבת כדי לשחרר את המסך, את האילוזיה.
אני מרגישה שהכתיבה כאן עוזרת לי להגיע לעצמי.
אתה שולח לעולם, ליקום את הקושי, את ההתלבטות,
ומגיעים האנשים והעצות והיופי,
גם זה אושר בעיני.
מדי פעם אני פותחת בקלפי טארות, ומקבלת השראה ברמה אינואיטיבית
זאת גם עזרה לדיון פנימי שאני עושה, עם עצמי.
תודה חמה.

[אורה_גבריאלי*]

אולי נכון להגיד, שגם כשאנחנו שוכחים מה זה אושר, האושר לא שוכח אותנו.

הוא נמצא שם תמיד, ברמץ של המדורה שכבתה לכאורה.
בלתי ניתן לכיבוי
מחכה שנשוב לשים לב, להקשיב, לקבל במלואו את מה שנוכח...

[אורה_גבריאלי*]

"הרעיון של אושר הוא עצמו תחילתו של אי-אושר. בשל כך אמר חכם הזן לינג'י, "אם תפגוש בדרך את הבודהה, הרוג אותו!"

"מדריכי האושר מביאים אי-אושר. הבטחת השפע מולידה, באותו רגע ממש, את החסר, את הרעב. שכן הבטחה של אושר [נירוואנה, הארה] משמעה שאנחנו, המבקשים הדרכה לאושר, מצויים באי-אושר....

"...אותו רגע שאנחנו מכנים אושר, הרי הוא מאושר בשל העדרו של הרעב....העדרה של כמיהה. יש מלאות ולא חסר דבר. אנחנו מאשרים ברגע הזה את כל מה שיש, העונג והכאב. אנחנו מאשרים, ולכן מאושרים."

מתוך אושר?, יעקב רז
[נדפס ב הליקון 64, המיטב - מאמרים (1)]

[ענת_ב_פ*]

הרהורים לפני שינה-
אם 'מחפשים את האושר' זה נהיה וואחד משימה גדולה ומעייפת. לדעתי ברגעים שנהיה לנו כבד ושחור צריך להתחיל בקטן. בשיטת ה'פרה,פרה'.
מנסיוני, בד"כ שנופלים לתוך תחושת הייאוש זה מתחבר עם החרדות הקיומיות שלנו. אז גם בעניין זה כדאי לעשות "הפרד ומשול". בדיוק כמו שמרכיבים פאזל אז עובדים קודם על המסגרת ואח"כ על הבפנוכו. או מחלקים לפי צבעים וכו'.
אז קודם עושים איזשהו סדר בבלאגן. אח"כ מנסים להבין מה קורה פה ומהיכן צמחה לה תחושת החוסר סיפוק.
כדי להצליח לשנות משהו צריך לצאת מ'תיכנות הייאוש'. מה שלי עוזר ברגעים כאלה זה ליהנות קודם כל מהדברים הקטנים- קפה למשל או אמבטיה טובה. לי זה עוזר לפחות ברמה הראשונית של להפוך את המבט לחצי הכוס המלאה.
כשהפרופורציות חוזרות לשפיותן מתחילים באופן טבעי לטפל במה שמטריד אותנו. פרה,פרה.
< מי אמר "מו" ולא קיבל? >

[בועז_חן*]

מיאו.
אופס (-: