הגירסה העברית של הספר יצאה לאור לפני שנים רבות, ואפשר למצוא אותה בספריות ובחנויות ספרים משומשים. את הגירסה האנגלית של הספר אפשר לקרוא כאן: The Montessori Method
ואפשר לקרוא גם אוסף קטעים מכתביה של מונטסורי ועוד קטעים מתוך ספרים והרצאות
הספר הילדים על הגבעה מתאר משפחה שלקחה את העקרונות של מונטסורי עד הסוף ויישמה אותם במסגרת משפחתית מבודדת.
אתרים בעברית על השיטה:
- גן רונית
- גן הנסיך הקטן של נעמי סטיוארט
גישה כללית: מונטסורי הם "אקדמיים" והאווירה מאוד לימודית. וולדורף יותר "רוחניים" - הדגש הוא על דמיון, טבע, מיסטיקה, רוחניות. באופן חד משמעי, לא רוצים לחשוף את הילדים לעולם האקדמי (לפני גיל שבע).
חלוקת גילאים בגן:
במונטסורי יש קבוצות רב-גילאיות (בד"כ בני 3-5). הבוגרים לוקחים אחריות על הצעירים, מנחים אותם בקודים ההתנהגותיים של הכיתה, ובמקביל חווים התמודדות עם צעירים מהם, לומדים להיות סובלניים וסבלניים עם צעירים יותר, מעשירים את היכולת החברתית של הבוגרים והצעירים.
בוולדורף יש גם קבוצות רב גילאיות מתוך כוונה להמשיך את הסביבה הביתית המתאפיינת גם בחיים משותפים לבני גילאים שונים (כמו אחים).
הסתגלות הילד לגן:
בכל גן ההורים משתתפים ב"כיתות- קבלה" במשך כשלושה חודשים (כך לפחות בניו זילנד). מדובר במפגשים של פעם-פעמיים בשבוע לשעתיים בהם הילדים חווים את ההתנהלות של הגן. ההורים מוזמנים להישאר בגן של מונטסורי ומחוייבים להישאר בגן של וולדורף (כאן קוראים לזה "שטיינר").
מאפיינים נוספים:
מונטסורי:
- האווירה לימודית, יש הרבה עיסוק בבחינה של כמויות, גדלים, משקלים, ספירה, ע"י פעילויות ואבזרים שנועדו לניסוי (בניית מיגדלים, להעביר מים מכלי אחד לאחר וכו'). יש עיסוק בגיאוגרפיה (בעיקר ע"י פאזלים של מפת העולם, זיהוי דגלים...) ועיסוק רב בהכנה לקריאה\כתיבה (לדוגמא:אותיות מנייר שיוף כך שאפשר לחוש באות ולא רק לראות ולשמוע אותה).
- אין פינת בובות, אין פינת תחפושות. האמנות מאוד מוגבלת לציור בגואש על לוח ופה ושם עבודה על פי הנחיה של המורה ליד השולחן.
- יש הרבה פעילויות של "עבודות בית": לתלות כביסה של בגדי בובות, לנקות חלונות, לקלף את הביצים\גזרים\תפוחים לשולחן האוכל הכללי, להבריק מראה או כלי נחושת ועוד.
- יש המון דגש על סדר ועקביות של הפעולות: ניגשים לקחת מגש עליו מונחת הפעילות, אחרי שמסיימים מחזירים למקום ורק אז בוחרים פעילות אחרת. יש רק דרך אחת בה ניתן לעשות כל פעילות (להעביר את המים מכלי לכלי רק עם הפיפטה ולא לשפוך מכלי לכלי).
- מצד שני, אין "סדר יום" של פתיחת יום, פעילות יצירה, שעת סיפור, זמן חצר, ארוחה... הילדים בוחרים לעצמם את הפעילות, הם אחראים לזמן שלהם ולהתנהלות שלהם בזמן. הם יודעים לגשת לפינת האוכל ולבחור לעצמם את מה שמוצע באותו היום (או מתיקי האוכל שנשלחו מהבית), הם מחליטים מתי נכון להם להיות בחוץ בחצר ומתי בפעילות שקטה בספריה.
- "יום" בגן הוא בעצם רק 3 שעות (9-12 בבוקר או 1-4אחה"צ). רק לקראת סוף היום הילדים מתכנסים, שרים, קוראים סיפור.
- הילדים הם שותפים פעילים בכל מה שקשור בהכנת המזון, נקיונות, עבודה בגינה, טיפול בחיות מחמד...
- יש סדר יום קבוע ומוקפד. מייחסים חשיבות גדולה לזמנים, למחזוריות, לקביעות. למען יצירת מסגרת מוכרת ובטוחה. יש גם הרבה טקסיות במהלכים של היום. יש תפילת הודיה קטנה לפני שיושבים לאכול, יש שיר נעים שמזמין את הילדים לאסוף ולסדר את החדר.
- פעילות של המחזת-סיפור היא חלק מרכזי ביום. לא מקריאים סיפורים מספר - המורה ממחיזה סיפור עם מטפחות, בובות צמר פשוטות ללא תווי פנים, אצטרובלים וכולי. על המתלים אין שמות אלא ציורים וכל ילד מזהה את שלו (מתלה למעיל או למגבת). אין שימוש בטייפ למוזיקה (וכמובן שוידאו, מחשב, טלביזיה לא קיימים, וממליצים להורים שלא להשתמש בהם בבית).
- אמנות: הרבה אומנות ומאוד מגוונת, לשם החוויה: הדף, הגיר, צבעי המים ואיך הם מתמזגים. לא כדי להביא הביתה ציור יפה.
- משתדלים לשמור על אוירה רגועה וזורמת במיוחד כאשר נמצאים בפנים. יש" קולות פנים" ז"א שלא צועקים כשנמצאים בתוך הבית.
- העיצוב בגן והאביזרים מאוד מינימלים, עשויים מחומרים טבעיים וכמה שפחות מעובדים: בדים בצבעי פסטל, כריות, קוביות עץ, כדורי צמר, כלי נירוסטה (כמו פעם בקיבוץ), פינת תחפושות, (בעיקר בדים פשוטים שיכולים להפוך לשכמיות או לשמלות), פינת בובות עם בובות מבד וצמר ופנים מרומזות. הכל בכדי לאפשר לדמיון לעבוד.
- משתמשים הרבה בשפה שבה יש פיות, אמא אדמה ומלך היער... התכנים עוסקים במחזוריות הטבע, בחגים (חג אסיף, חג חורף וכולי, עם התאמה ברורה לחגים והמסורות הנהוגים באותה המדינה).
