מפקחי חינוך ביתי

אנונימי

רשימת מפקחות ופרטי התקשרות

אחראית ארצית
רויטל דותן
revitaldo@education.gov.il

מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות
סימה עובדיה פורצנל
simaov@education.gov.il
073-3931794
073-3931793

מדריכה מרכזת (???)
רונית בראל
054-3452346
Ronitba@education.gov.il

מחוז צפון
מרסל איטח
052-660-6859
marcelet@education.gov.il

מחוז חיפה

מנאל קנבורה
050-6289064
manalka@education.gov.il

קרן בבלי
054-5977716
kerekba@education.gov.il

מחוז מרכז

אוריאן נוימרק
073-3937553 050-6289262
oriannoi@education.gov.il

גילה מסד - מפקחת ממ"ד יסודי
משרד: 03-6896675
נייד: 050-6282686
gilamassad@walla.com

כוכבה ברק

תל אביב
מיכל נחום
050-2000848
michalnac@education.gov.il

ירושלים (מנח"י)
רונית חן
050-5750707 | 02-5601852
ronitchen@education.gov.il

עליזה מנדל
alizame@education.gov.il

מחוז ירושלים
דן גרוסמן
משרד: 02-560-1616
נייד: 050-628-8974
dangr@education.gov.il

מחוז דרום

חגית חזן
050-7618404
hagithaz@education.gov.il

בר דמרי
052-2713158
barda@education.gov.il

חינוך חרדי
אסתר חרך
משרד: 02-5601419
נייד: 054-7627575
esterch@education.gov.il

חינוך התיישבותי

אורלי דרורי
052-8393590
orlidr@education.gov.il

עדנה גולדשמיט
ednag@mchp.gov.il

יש לי ויכוח ארוך שנים עם משרד החינוך לגבי האנשים שמקבלים סמכות לפקח על משפחות החינוך הביתי. הויכוח הוא די חד צדדי - אני מתווכחת, והם מתעלמים. ניחא.
אז אני כותבת כאן, לפחות מישהו יקרא.

אני מקבלת את הצורך בפיקוח, אבל יש לי בעיה עם ההכשרה של המפקחים. או יותר נכון, חוסר ההכשרה.
משרד החינוך מינה כמפקחים על החינוך הביתי אנשים ברמת מפקחים על בית ספר, כאלה שהיו בעברם מנהלי בתי ספר. מבחינת משרד החינוך אלה אנשים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר.

נראה לי שמנהל בי״ס הוא כמו מנצח תזמורת פילהרמונית. זה תפקיד אחראי וקשה, שמצריך הרבה ידע ויכולת. אבל הוא לא מכשיר לבקר מוזיקאי ג׳אז. בשביל להיות מסוגל לבחור ולפסול נגני ג'אז צריך לפחות להקשיב לג'אז לתקופת לימוד. רצוי מאוד גם לנסות לנגן ג'אז בעצמך.

אי אפשר לשפוט נגן ג'אז לפי קריטריונים של מוזיקה קלאסית. הרי כבר בהתחלה הוא יפסל כי הוא לא נצמד לתווים! בביקורת ג׳אז חשוב יותר לשים לב ליכולת לאלתר, להשתלב עם הנגנים האחרים, להיות יצירתי במידה, לקלוט רמזים ולתת רמזים.

לדרוש מנגן ג׳אז לרשום פרטיטורה של היצירה שהוא מתכוון לאלתר, זה חסר הגיון ממש כמו לדרוש ממשפחות ב-חינוך ביתי חופשי להגיש תוכנית לימודים. זה פשוט לא עובד ככה.
(אם כי במציאות, תוכניות הלימודים הן לא הבעיה. נראה לי שממילא יש שם כל כך דיאזים ובמולים שרוב המפקחים לא באמת יכולים לשמוע את היצירה מקריאה מהדף.)

הבעיה היא עם אותם מפקחים מועטים שבכלל לא אוהבים ג׳אז. וזה בסדר גמור שהם לא אוהבים ג׳אז, לא כל אוזן סובלת את האקורדים הסבוכים, המעברים התכופים בין סולמות, הסינקופות הבלתי פוסקות. ג׳אז זה לא לכל אחד. וגם לא חינוך ביתי.

אבל לא סביר לתת למי שלא סובל ג׳אז לפקח על נגני הג׳אז.

(ואגב, ועם כל הכבוד לבתי ספר ולתזמורות פילהרמוניות, למה משרד החינוך נלחם בהקמת תזמורות קאמריות? מה כל כך נורא בבתי ספר פרטיים קטנים?)

הרעיון שלי היה לדרוש מהמפקחים ״לשמוע ג׳אז״ לתקופה לפני שהם מתחילים לשפוט: לבקר אצל משפחות חינוך ביתי ורק להסתכל, לשמוע, לקלוט - לפחות כמה חודשים לפני שהם מקבלים סמכות פיקוח. ואולי גם לקרוא קצת על התיאוריות, להבין איך ולמה הדברים האלה עובדים, מה האקורדים המוזרים שהם שומעים ומה ההבדל בינם לבין סתם רעש.

ואולי פעם, יהיו מפקחים שהם בעצמם נגני ג׳אז.

אני איתך.
ואולי פעם, יהיו מפקחים שהם בעצמם נגני ג׳אז.
בעיקר, שהשנה, לראשונה, החלטתי להפסיק להשתדל למרבע את המשולש עבורם וכתבתי 3 בקשות שנותנות על קצה המזלג את מה למד ואיך העסיק עצמו כל אחד מילדי בשנה החולפת ולא תכנית לימודים עתידית עאלק. נראה מה תהיה התגובה...

שליחה על ידי נהר* » 28 יוני 2011, 18:14

הי יונת, תודה ששיתפת. אני בהחלט מסכימה שיש צורך בהבנה מעמיקה של חינוך ביתי לגווניו בבואך לשפוט משפחה, אך אני לא בטוחה האם יש כל צורך במפקחים.
אם כבר אז אולי מפקח אחד, בעיקר בתור מנהלן. הרי אם מבינים את רוח החינוך הביתי ואת הזכות לאוטונומיה משפחתית, מה צריך יותר מלוודא שאין איזו התעללות במשפחה?

רעיון מעולה.
אני בעד.

זה יפה שכולנו כאן מסכימים

בדעתי עלו שני דברים -
אחד הוא שלא כ"כ הייתי רוצה שמפקחת חנ"ב תשהה בביתי כל כך הרבה זמן, ותכיר אותי על חולשותי האנושיות.
השני הוא שלו הייתי אמא-חנ"ב-ותיקה, והיו מציעים לי לשאת את התיק הזה של פיקוח, הייתי משקשקת מפחד, להיות זו שלוקחת את האחריות על לומר "עלי, המשפחה הזו בסדר. הילדים שם מטופלים היטב" או לחילופין "לצערי, הילדים בבית הזה מטופלים ככה שכבר עדיף בית ספר".
ככה שהמודל שאני הייתי רוצה לראות הוא מומחית-חנ"ב ותיקה שתלווה, תייעץ, תעזור, תתמוך, תתווך, ויחד איתה עו"ס שלומדת את אורחות החיים האוף-סטרימיות, בפרט לומדת איך מבדילים בין טיפול להזנחה/התעללות במחוזות עבורם לא קיימת צ'קליסט.
_{את בואן של שתי אלה ילווה קולם הערב של פעמי משיח}

אהבתי את המטאפורה.

את בואן של שתי אלה ילווה קולם הערב של פעמי משיח.
LOL

איך מבדילים בין טיפול להזנחה/התעללות במחוזות עבורם לא קיימת צ'קליסט.
הזנחה והתעללות צריך להגדיר וצ'קליסט צריך להיות מאוד ברור. לא קשור לאיזה סוג חינוך ההורה בוחר.
בבי"ס מסויימים קיימת לדעתי הזנחה (התעללות זה נושא בפני עצמו), מי רואה? מי יגדיר הזנחה מהי?
והרי להזנחה יש רמות עדינות וכל ילד הרי עם צרכים אחרים, אין לזה סוף!
אז איזה בדיוק הזנחה צריכה "המומחית" לחפש, הקרטריונים של מחלקות הרווחה או משרד החינוך?

אהבתי את המטאפורה.
גם אני.
ואם נגני הג'אז זייפו, אז מה? יקבלו עונש? זה חינוך של המאות הקודמות, לא חינוך בכלל אלא התיחסות מעוותת.
חינוך זה עניין של לימוד. מי שלוקח על עצמו לחנך צריך להיות בן-אנוש לומד. לומד דרכו של עולם, לומד דרכו אל נבכי נפש. בלמידה מתמדת.
הורים שבוחרים "לחנך" ילדיהם אינם צריכים לאישור, זה ברור. אם המדינה מחליטה שצריך לאשר אותם יש לבדוק שאין הזנחה פיזית = התעללות בבית.

אי אפשר לשפוט נגן ג'אז לפי קריטריונים של מוזיקה קלאסית.
נכון מאד,
ואני מסכימה עם ההרגשה שהמפקחים (יש בכלל מפקחים? אלינו מגיעות רק מפקחות...) מתנהגים הרבה פעמים כאילו הם נבחרו בזכות "שנאתם" לג'אז...לפחות אצלנו.
אבל בעיניי, ג'אז וקלאסית, למרות ההבדלים הגדולים באיך שהן נשמעות, הן שתיהן מוזיקות. בבסיס של שתיהן מונחים אותם יסודות ואדם אוהב מוזיקה ובעל ניסיון כמו מנצח תזמורת או נגן ותיק, ידע לזהות ג'אז טוב גם אם הוא לא נוהג להקשיב לג'אז בזמנו הפנוי..

הבעיה שלי עם המפקחות (לפחות עם זו שמודדת אותנו..) היא שהן באות למדוד...אולי ההשאלה המדוייקת יותר תהיה שהן באות למדוד כמה כסף מכניסה התזמורת..
לא איך היא נשמעת, לא החשיבות שלה והתהליך שעוברים הנגנים בתוכה, לא כמה היא מוערכת ונחשבת בעולם הג'אז, לא כמה הנגנים שלה מרוצים וטוב להם.
היא בכלל לא רואה את זה ויותר עצוב, היא לא רוצה לראות את זה. זה לא רלוונטי לדעתה. (כמעט במילים אלו ממש זה נאמר לי שנה שעברה.)
יש לה סרגל ואיתו היא רוצה למדוד את מה שאפשר למדוד איתו, וזהו. כל שאר ה"רעש" מסביב לא מעניין אותה.
מפקחת שהיא "אשת חינוך" אמיתית היתה יודעת לזהות מה יש "למדוד" בחינוך ביתי גם אם היא אישית או מקצועית לא היתה בוחרת לגדל ככה את ילדיה. אבל אלה שמגיעות אלינו הן כבר כל כך הרבה שנים תחת מכבשי המערכת שהן כבר לא שומעות ולא רואות..
זו ההרגשה שלי.

ויחד איתה עו"ס שלומדת את אורחות החיים האוף-סטרימיות,

אני ממש לא הייתי רוצה שעו"ס תבוא אלי, למדוד את אורחות חיי.
אני חושבת שתפקיד המפקחות צריך להסתכם בבדיקה שהילדים "בריאים ושלמים" ושהבית ואיזשהו סוג של לימוד מנוהלים מתוך התכוונות ולקיחת אחריות כנה ואמיתית של ההורים וזהו...
למה עו"ס צריכה לתת לי אישור לאורחות חיי?
אבל אני מצטרפת לרצון לראות מומחית-חנ"ב ותיקה שתלווה, תייעץ, תעזור, תתמוך, תתווך, בתור מפקחת.

עו"ס באה. זה המצב עכשיו.
מערכת החינוך תופסת כעת את תפקידה כעיניים של מערכת הרווחה.
זה לא בהכרח רע בעיני. ללא ספק יש הורים שזקוקים לעזרה, וטוב שיש אנשים עם רצון טוב שבאים במגע עם הילדים ויכולים להפנות זרקור למשפחות בהן יש צורך בכך.
בהנתן זה, לגבי משפחות חנ"ב חסרות למערכת הרווחה עיניים שרואות את המשפחות באמצעות הילדים, ואני מקבלת את הרצון של המדינה לשלב זוג עיניים כזה עם הפיקוח על החנ"ב.
סביר בעיני שזוג העיניים יהיו של עו"ס ולא של המפקחת (שהייתי מעדיפה לקרוא לה מלווה). זאת בתנאי שהיא תדע לקרוא את המפה של האיזורים הזרים לה (או לפחות כאלה שלא נמצאים בסיפרי הלימוד שלה).

אהבתי את המטאפורה
(אמש ניגנה הפילהרמונית ג'אז)

(באמת. לא בצחוק. בניצוחו של אשר פיש. והיה לי מרתק לשמוע את ההסבר שלו לניסיון של המלחין הגרמני Blacher לכתוב יצירה בסגנון ג'אז עבור תזמורת פילהרמונית, כי הוא בדיוק "מישטר" את
האקורדים הסבוכים, המעברים התכופים בין סולמות, הסינקופות הבלתי פוסקות
והתוצאה היתה מוזרה-משהו. מזכיר ג'אז, אבל כאילו הסינקופות "לא במקום".
וזה בדיוק מה שאנחנו מדברים עליו:
מנהל בית ספר, כמו מלחין גרמני קלאסי, לא תמיד יצליח לקלוט את "רוח המוסיקה" במידה כזאת שהוא יבין מה עושים שם בדיוק. לפעמים הוא ישים את הדגש על הדבר הלא נכון, על הטפל והשולי, במקום על העיקר. במשפחה אחת לא אישרו פטור מחוק חינוך חובה מפני שלא היה להם שולחן כתיבה בבית).

הבעיה כיום לפחות ממה שראיתי - הקב"סית שהיא עו"ס ויודעת איך להתנהל מול ילדים - מילאה את תפקידה נאמנה.
יש לשער גם כי רוב המשפחות המבקשות אישור הן משהו שנחמד לה לראות במסגרת תפקידה, שבו היא נחשפת בדרך כלל למשפחות מזניחות ולילדים לא מטופחים.
הבעיה היא כשמתלווה אליה המפקחת, שאמנם מגיעה מערכת החינוך, אך התנהלות מכבדת מול ילדים והבנה של "גבולות" שמצפים ממנה לא לעבור במהלך הביקור הם דבר שהיא לא שמעה עליו.
וזה מוביל להתייחסות לא עניינית (אתה ישן באותו חדר עם אחותך???) ולצורת דיבור לא נאותה כלפי ההורים (אל תתערבי! הוא מבין מה שאני אומרת לו!).
מהות הביקור אמורה להיות וידוא שהילדים לא מוזנחים ושיש בבית תנאים מספקים למילוי התכנית כפי שהוגשה.
זהו.
בלי להתערב בסידורי שינה, בשעות קימה, באם משעמם לילד לפעמים או לא, ובוודאי שבלי לדרוש מהילד להראות מחברות ואח"כ להעיר הערות על מה שיש בהן.

אני לא הייתי רוצה שמפקחת או קב"סית ישבו אצלי בבית. האמת, לא הייתי רוצה שאף אחד יעשה את זה. ולא בגלל החינוך הביתי. אף הורה לא רוצה שייכנסו לו לוורידים עם הילדים. אולי נציע לד"ר רוני אבירם להיות המפקח...

לפי ידעתי הקבסית אינה עו"סית, לפחות לא מי שאני מכירה. האם תמיד מצטרפת עו"סית לביקור ?

מסתבר שטעיתי, סליחה.
הנה מה שלמדתי משיטוט ברשת:
קציני הביקור הסדיר (קב"ס) הנם חלק מן המערך המסייע החוץ-בית ספרי, שפעולתם מתווכת על ידי אגפי החינוך ברשויות המקומיות. תקציב פעולתם, כולל משכורותיהם, מועבר דרך הרשות המקומית. כפיפותם האדמינסטרטיבית הנה לרשות המקומית בעוד הפיקוח המקצועי עליהם הוא במשרד החינוך. תפקידו של הקב"ס מתואר בחוזר מנכ"ל משרד החינוך (מיוחד ז, תשנ"ה).

מאפייני תפקיד קצין ביקור סדיר הם:

אין צורך בהכשרה מיוחדת כדי להיות קב"ס. תנאי הקבלה הפורמליים לתפקיד הוא תואר בהוראה וניסיון של 5 שנים לפחות;

תפקידו מוגדר ומתוחם: הוא מופקד על טיפול במניעת נשירה מבית-הספר והחזרת תלמידים נושרים לבית-הספר (ביצוע חוק חינוך חובה עד כיתה י);

הקב"ס אוסף מידע על תלמידים מועמדים לנשירה. המידע נאסף בעיקר מהגורמים הנוספים המטפלים בתלמיד, מהמורים, מההנהלה, מהיועץ, מהעובד הסוציאלי וכדומה, הוא גם מרכז את המלצות בעלי התפקיד לדרך הטיפול בתלמיד הנושר (קטן וסאנג, 1984);

ניתן לאפיין את בעלי התפקיד ה"קרובים" לקב"ס (המנהל, היועץ) ואת אלה שהוא מרוחק יותר מהם (המחנכים, המורים);

רוב בעלי התפקידים במערכת החינוך אינם רואים את תפקידו של הקב"ס מעבר לתחום הטיפול בתלמידים נושרים (וגם זה בהמשך לטיפול של בית-הספר);

הקב"ס שייך לצוות הבין-מקצועי של בית-הספר (חוזר מיוחד ז, תשנ"ה).

עו"ס באה. זה המצב עכשיו.

אלינו באה הקב"סית, לדעתי אין לה הכשרה וסמכות של עו"ס..מעולם, לשמחתי, לא באה אלינו עו"ס.
אני מסכימה שצריך לודא שבכל בית שטוען לחינוך ביתי הילדים אכן זוכים לטיפול נאות וסביבה תומכת אבל בעייני, הקב"ס בהחלט יכולה להיות זאת שתפנה לטיפול עו"ס במקרים של חשש או קושי...

למיטב ידיעתי, אצלינו הקב"סית היא עו"ס.
מפתיע אותי עכשיו שהן אמורות להיות מורות.
משונה.
אולי פשוט אשאל אותה.

אני עובדת צמוד לקב"ס וגם לרווחה. כדי להיות קב"ס נדרשת תעודת הוראה. ממש לא נדרש להיות עו"ס.

אצלנו היא מורה (היתה מורה של אח שלי...)

תמיד קיים קודם ביקור של קב"ס או שיש פעמים שמתקיים רק ביקור המפקחת?

אצלינו הביקור משותף.

והתוצאה היתה מוזרה-משהו. מזכיר ג'אז, אבל כאילו הסינקופות "לא במקום".

לעומת זאת יש כמה דוגמאות של מוסיקאים שיכולים לשחות בשני הסגנונות באופן מושלם (לאונרד ברנשטיין, צ'יק קוריאה, ירון גוטפריד ועוד)
זה דוקא דבר שיכול היה להיות לטובתנו - מישהו שמכיר טוב את המערכת (על כל יתרונותיה וחסרונותיה) ומכיר טוב את החינוך הביתי, ויכול להוות גשר ביניהם.

יש מתנדבים?

כמה דוגמאות של מוסיקאים שיכולים לשחות בשני הסגנונות באופן מושלם (לאונרד ברנשטיין
היצירה שלו נוגנה גם היא (-:

אני מכירה לפחות מנהלת בית ספר אחת ולפחות מורה מיתולוגית אחת שיכולות להוות פקחיות לחינוך הביתי (-:
יש לא מעט מורים ומנהלים מ- וב-מערכת החינוך שיכולים לשלב די בקלות בין הג'אז לפילהרמונית.

_הי יונת , תודה ששיתפת. אני בהחלט מסכימה שיש צורך בהבנה מעמיקה של חינוך ביתי לגווניו בבואך לשפוט משפחה, אך אני לא בטוחה האם יש כל צורך במפקחים.
אם כבר אז אולי מפקח אחד, בעיקר בתור מנהלן. הרי אם מבינים את רוח החינוך הביתי ואת הזכות לאוטונומיה משפחתית, מה צריך יותר מלוודא שאין איזו התעללות במשפחה?_

מצטרפת אל נהר ותוהה לגבי כל העסק הזה. בשנה שעברה הגשנו בקשה בפעם הראשונה ואני מאד לא שלמה עם כל העסק הזה . מצאתי את עצמי לאורך השנה מנסה לחשוב מה אוכל להראות או להסביר למפקחת וכל הזמן כל הגוף שלי התנגד מתוך תחושה שעצם הרעיון הפיקוחי הזה סותר את כל מה שאני מנסה לבנות בתוכי ובביתי לגבי החופש של הילדים לדעת או לא לדעת, לגבי למידה עצמית בלתי מוכוונת ולגמרי לא מסודרת וכו' וכו'...

תגידו, כל כמה זמן הם באים לביקור (כל הראשי תיבות שרשומים שם)?
האם זה במפתיע? האם ניתן להתכונן לקראתם ?

האם התקהלות והתכנסות של כמה ילדי חינוך ביתי במקום שיכול להחשב "לכיתה" אסורה רק על גבי הנייר או תכלס , ישלחו מישהו לפזר את ההפגנה?

ולגבי ה"פקחים" : הרי לא רק במוסדות החינוך משבצים בעלי סמכות שקיבלו איזה ג'וב להתאבד עליו.(פוליטיקה-כבר אמרנו?).מה חדש ? ולמה שלפתע ישתנו סדרי עולם?

אני באמת מגרדת בפדחת לברר לעצמי מדוע משרד החינוך שם לו למטרה לרדוף לפרק ולהרוס בתי ספר קטנים (חס וחלילה לא לאמר : "כיתת לימוד אלטרנטיבית") .
ופתאום אני מוצאת את עצמי מזדהה עוד יותר עם פזורת הבדווים פה בנגב ,גם אותם רוצים לעקור ולמקם בטריטוריה אחת , מבוקרת וניתנת לספירה ולמיון!
זה עיניין של כוח ושליטה . הרי פוקו ודרידה טחנו את שחר ההסטוריה של המושג "שליטה ופיקוח".......
היחידים "ששוחררו" מפיקוח היו השוטים והמוגבלים , שלא ידעו מה לעשות איתם ולכן העלו אותם על ספינות ושלחו אותם ללב ים ללא חוף שיוכלו לעגון עליו (ע"ע :ספינת השוטים). חשבתם על האוקסימורון הזה ? "להיות כלוא בלב ים " !

ובטח שיהיו פעם פקחים שהם נגני ג'אז , אבל זה לבטח יקרה שיצאו כבר לפנסיה!

מצאה חן בעיני ההשוואה של הטיפול בילדים למוסיקה.
וכמובן שאני מסכימה שסיגנונות שונים הם לגיטימיים.
ואני מסכימה עם מה שתבשיל כתבה.

אולי כדי לחדד את הנקודה , אני יכולה להוסיף שזה הוגן שהורים יקבלו אישור ,אלו שמנגנים בסיגנון קלאסי/גאז'י,בסיגנון של להקת נגנים הודית,או כליזמרים,רוקנרולים וכ' -הם יודעים מה הם עושים , הם משקיעים בזה אנרגיה, הם מתואמים בינהם.

אבל מה עם גיטרה שמוטחת ?
מה עם פסנתר שמכרסמים בו עכברים את הקרביים?
מה עם תיזמורת שבה יש מלחמה בין הכינורות והתופים?

_1. למידה זה עניין שרובו מתרחש בין אדם לבין עצמו. משום כך בבית אפשר לראות המון המון המון רגעים שלא קורה בהם כלום.

כשמשאירים את הלמידה לרצונם של הילדים יכולים להיות תחומי ידע נרחבים שהילדים אינם מכירים בכלל. יכולה למנות רבים כאלה אצל ילדי. (למשל: מתמטיקה מעבר לארבע פעולות חשבון, אצל חלקם היסטוריה למשל, ואפילו רחמנא ליצלן" תנ"ך, אף אחד מהם לא יודע פיסיקה ברמה של - אפילו לא יודעת להגיד). ובנוסף - יתכן שעד גיל מאוחר (על פי הנורמה) הוא לא יכתוב/יקרא/ידע מי היה טרומפלדור......

בית-ספר צריך כל הזמן לספק תעסוקה. אז נראה ששם כל היום :עושים". בבית זה לא כך. אז נראה שהמון זמן לא עושים כלום.

בבית ספר חייבים להיות ללמידה תוצרים - כדי שהמורים יראו שהילדים למדו. בבית לא, ויכולות לעבור שנים מבלי שיש איזה תוצרי למידה ראויים להצגה, ואפילו אי אפשר לומר שהילד עוסק במתמטיקה/היסטוריה/אסרופיסיקה/פילוסופיה הודית.... כי הוא לא ממש מתעניין באופן ממוקד בשום דבר, ואי אפשר אפילו להגיד מה הוא עושה כל היום.

עבודות. בבית ספר ואולי בעיקר דוקא באלה שרוצים להיראות מתקדמים התלמידים עושים "עבודות חקר". מבקשים מהם לבחור נושא ש"מעניין" אותם, והם כותבים על זה עבודה. זאת דרך מאולצת למדי ללמוד כל נושא שהוא, וממש אין שום סיבה שילד שלא חייב לעשות את זה יתעניין בכל דבר לעומק, ימשיך להתעניין בו לאורך זמן וגם יכתוב את זה בקלסר מסודר. ממש ממש אין שום סיבה שבעולם שילד יעשה את זה מיוזמתו. אין בזה שום טעם. אז נראה שילדי חינוך ביתי לא עושים כלום כל היום, כי בסוף היום אין קלסר מקושט עם פתיחה גוף העבודה וסיום.

סדר יום. עוד המצאה בית ספרית שאנחנו מודדים עצמנו על-פיה. אז לא אומר שאין בכך שום צורך, אבל זה ודאי לא צריך להראות כמו בבית-ספר. והרבה פעמים בבית יש הרגשה שכל היום הולך ונמשך מדבר לדבר לדבר, בלי שעשינו שום דבר באופן ממוקד.

מירכוז בילדים. בית-ספר הוא מקום שאליו באים הילדים כדי שילמדו אותם. הם הנושא של כל המפעל הזה (לכאורה). לא כך בבית. ואז נדמה לנו שאנחנו לא "יושבות" איתם מספיק ומלמדות אותם (צבעים בגיל שנתיים למשל). כי אנחנו עסוקות בכביסה/בישולים/ טיפול בתינוק/פרנסה/שיחת טלפון עם חברה כי כבר אין לנו כוח לדבר עם ילדים בני שלוש על דינוזאורים.

סיבה ותוצאה - זאת אולי האמונה שהכי הרבה מזיקה לנו בתור הורים ויש בה משהו מן המכאניות שגם הובליה את האנושות להקים את בית הספר כפי שהוא נראה היום. בכלל אי אפשר לסמוך על זה. אם נגדל ילדים על-פי עקרון הרצף - לא בטוח שהם יגדלו להיות בטוחים בעצמם וחברותיים.

אם נאכל רק אוכל בריא, לא בטוח שילדינו יהיו בריאים. אם נהיה כל היום רגועים הילדים שלנו לא בטוח שהם לא יבכו ולא ינג'סו, ואם נהיה הורים מושלמים - בטוח שילדינו לא יהיו אנשים מושלמים! וטוב שכך!!!!

מי שלא יעשה -----עכשיו לא יגיע ל------- אחר-כך. אפשר להגיע לכל מיני מקומות גם בלי להיות ממוקדים בעשיה מכוונת. משחק למשל, שאין לו שום תכלית מעבר לעצמו. ובעצם כך ילדים מתנהלים בעולם: אין לדברים תכלית מעבר לעצמם - ובסוף הם מגיעים. לאן? אולי גם על זה לא ממש אפשר לדבר. כי מה בסך הכל "יוצא מהם"? סתם עוד אנשים שחיים בעולם את חייהם - על כל עושרם ומורכבותם, על שלל הקשיים והאכזבות, על השמחות וההתלבטויות......

ומבחינת היחס ללמידה למשל, ספרו של הולט - בלמידה מתמדת - עושה לדעתי עוול ל- unschooling. (ויסלחו לי כל אוהדיו)
כי אם חושבים שלא חייבים ללמוד מתמטיקה (למרות שבכנות רבה אומר כי על אף שילדי אף פעם לא למדו מתמטיקה בצורה מובנית או מסודרת, לא התעניינו בכך מעבר לגילאים הצעירים אז שיחקו במספרים כמו שמשחקים בחול - כולם יודעים את ארבע פעולות החשבון, גם אם לא בע"פ כמו תלמידי ביה"ס) אז לא צריך ללמוד מתמטיקה, וגם לא צריך לשחק ב----- כדי שילמדו מתמטיקה כדרך אגב. פשוט לא צריך. ואפשר לסמוך על הילדים שיסתדרו בעולם מ-צ-ו-י-ן מבלי לדעת בע"פ את לוח הכפל. וגם בלי לדעת מי היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל._

זהו ציטוט של אורנה שפרון מהדף על המושלמות ואני כל הזמן תוהה איך אפשר להסביר את כל זה למפקחת ולמערכת שמבקשת תוכנית לימודים ותוצרים ?!?!?!

שליחה על ידי אפרת* » 02 יולי 2011, 22:45

ואני כל הזמן תוהה איך אפשר להסביר את כל זה למפקחת ולמערכת שמבקשת תוכנית לימודים ותוצרים ?!?!?!

אני חושבת שאי אפשר להסביר לה את זה. זה כמו שמישהו היה מנסה להסביר לי את היתרונות של מערכת החינוך. אין שום סיכוי בעולם שאני אסכים איתו או אבין באמת על מה הוא מדבר. אני כן מבינה ומכבדת את זה שיש אנשים שחושבים אחרת ממני, ולכן יכול להיות שאנחנו רואים את הדברים בצורה כל כך שונה אחד מהשני.

ואני כל הזמן תוהה איך אפשר להסביר את כל זה למפקחת ולמערכת שמבקשת תוכנית לימודים ותוצרים ?!?!?!
זה מזכיר לי לידה בבית חולים.
אני חושבת שאי אפשר לצפות מבית חולים שיכבד מה שנקרא "לידה טבעית".
זהו בית חולים. אלה רופאים.
הם מכוונים וערוכים לניהול וביצוע פרוצדורות רפואיות.
יש בזה אפילו משהו לא הוגן.
מי שרוצה ללדת ללא התערבות, לא צריכה ללדת בבית חולים אלא בבית, במרכז לידה תומך, עם מיילדת או ווטאבר.
אבל לא בבית חולים, במחלקה שמאכלסת רופאים שלמדו המון זמן והתוצאה של הלימודים שלהם היא, בין היתר, התבוננות קלינית בכל תהליך והפיכתו לפרוצדורה שניתן לשלוט בה
ואני ממש לא מזלזלת בידע שלהם! אני פשוט חושבת שאם הוא לא נדרש בלידה, חלילה - אם אין הסתבכות וכו' - אז מה יש לנו לבוא עד אליהם ואז להתלונן שמתערבים ומלחיצים?
זה מה שהם יודעים לעשות, הם רוצים להיות בשליטה ובצדק. זו הטריטוריה שלהם.

אז כשמדובר בפקחים של משרד החינוך, ממש אין מה לצפות מהם שיבינו מה זה אנסקולינג.
כל חייהם גידלו, חינכו והכשירו אותם לחשוב על חינוך בדרך מסוימת והם לא באים אלינו כדי לפתוח אופקים, אלא כדי לקטלג ולכמת ולמדוד, כמו שלימדו אותם.
כמובן, אני חושבת שזה לא העסק של המדינה אם הילדים שלי ידעו מי זה טרומפלדור או לא.
המדינה צריכה להתמקד בפיקוח שמוודא שאין הזנחה או התעללות, ולא לנסות לבחון תוצרים ורמת השכלה.

אם הייתי יודעת איך מגריינים מהאיפוד הזה הייתי מגריינת את המשפט האחרון של דניאלה.

אצלנו שנה שעברה רק בדקו קצת ידע כללי - כללי מאד - קריאה/כתיבה ובסיס של חשבון ומעבר לזה שאלות כלליות על פעילויות מחות לבית חברה וכד'
לא ראינו בזה שום בעיה זה נעשה בצורה מכבדת ומנומסת מהילדה ולה לא הייתה בעיה להיענות.
כשאחיה התבייש והיה מאד נבוך לא שאלו אותו אפילו.
לא ראינו בזה שום בעיה.
נראה איך יהיה השנה עם מפקחת אחרת.

עכשיו סיימנו ביקור עם המפקחת - שרה שטרק
היא הייתה די בסדר.
אדיבה ומכבדת לילדים.
שאלה מה הם עושים מה לומדים.
ביקשה מהם להראות קצתתוצרים - עברית - משהו שכתבו ולהקריא לה, חשבון.
שאלה על חברה/חוגים פעילויות אחרות.

נתנה לנו הרבה הערות והמלצות - לקחת מבי"ס רשימת ספרים כדי שנוכל להשוות, להיעזר באתר משרד החינוך
אבל גם למשל כשמתקנים לילדה שגיאות כתיב לא לתקן הכל אלא לבחור כל פעם משהו למשל מילים שמסתיימות בה' או הוספת י' איפה שהחסירה ולא הכל ביחד כדי שלא יהיה לה דף מלא הערות.
אמרה שתמליץ על אישור הבקשה ושניפגש שוב בסביבות מרץ לשמוע איך התקדמנו..

עכשיו סיימנו ביקור עם המפקחת - שרה שטרק
מחוז?

מחוז?
מרכז? אזור השרון...

_עכשיו סיימנו ביקור עם המפקחת - שרה שטרק
היא הייתה די בסדר._

אני שמחה בשבילכם שהיה נעים ומוצלח ומאחלת שימשיך ככה. מהתיאור שלך את הביקור של המפקחת נשמע שאתם משפחה שלא בחרה בדרך של אנסקולינג ולכן אני חושבת יותר קל לכם לחיות עם המערכת ונציגיה בשלום. אני חושבת שהקושי היותר משמעותי עולה במשפחות שבהן אין למידה מסודרת ולכן אין תוצרים ומעבר לזה יש אמונה עזה של ההורים שכל נושא הידע של הילדים הוא אישי ופרטי שלהם ואין לאף אחד אפוטרופסות עליו...

אני שמחה בשבילכם שהיה נעים ומוצלח ומאחלת שימשיך ככה. מהתיאור שלך את הביקור של המפקחת נשמע שאתם משפחה שלא בחרה בדרך של אנסקולינג ולכן אני חושבת יותר קל לכם לחיות עם המערכת ונציגיה בשלום. אני חושבת שהקושי היותר משמעותי עולה במשפחות שבהן אין למידה מסודרת ולכן אין תוצרים ומעבר לזה יש אמונה עזה של ההורים שכל נושא הידע של הילדים הוא אישי ופרטי שלהם ואין לאף אחד אפוטרופסות עליו...
אכן לא לגמרי אנסקולינג אבל גם לא לגמרי הוםסקולינג.
וברור שלא כל מה שאמרה ניישם.
אבל באופן אישי לא נראה או מרגיש לי בעייתי שבודקים שילדיי מקבלים יחס נאות ואיזשהו מינימום - ואכן מבחינתי לדעת קריאה וכתיבה ובסיס של חשבון זהמינימום.
יכול להיות שאנחנו יותר מיינסטרים בגישתנו אבל רוב השאלות לא הרגישו כחדירה או פולשנות לא לנו ולא לילדים.

שלום לכולם,
האם אפשר להתלונן על מפקח/ת שנהג/ה שלא על פי הנהלים בעת ביקור בית, לפני ביקור בית (איימ/ה עלינו בתביעות משפטיות), לאחר ביקור בית, ובזמן הוועדה (שיקר/ה ללא הכרה

)?
מפקח/ת חינוך ביתי שמגלה אנטיגוניזם מוחלט לרעיון?
שבודק/ת דברים בבית שאינם בתחום סמכותו/ה?
אצל מי מתלוננים על מנת שיעשו משהו עם זה?
האם לא יבולע לנו בהמשך, כשנבקש שוב אישור?
האם אפשר לבקש מפקח/ת אחר?
האם הקב"ס/ית שערך/ה את הביקור בבית לא אמור/ה לשבת בועדה?

האם למישהו יש רעיון איך להגיב למצב כזה

?

אשמח לקבל תשובה באתר

מחוז דרום?

לא.
משמעותי איזה מחוז יונת?

רוב הסיפורים האלה הם ממחוז דרום או ממחוז ירושלים.
אם זה מחוז אחר, הייתי מנסה לחשוב למה דווקא אליכם היא התנהגה ככה בעוד שלאחרים לא. יכול להיות שיש לזה פתרון פשוט.

יונת,
את בהחלט צודקת.

האםיש משהו לעשות בעניין?
האם אפשר לפנות למישהו שאחראי עליהם (על המפקחים/ות)?

או שהכל פרוץ מבחינתנו כהורים, וכל שנותר לעשות הוא לחרוק שיניים, להגיד לא נורא פעם בשנה,
מקבלים את שרצינו (אישור) או שלא מקבלים (אי-קבלת אישור) -ואז ניתן להעלות זאת בערר או שלא ניתן?

די מבלבל.

התחושה הכללית היא שאותם אנשים קיבלו "כוח", והם משחקים בו ככל הנראה בעינהם, ואין בא ואין מתקן.

אלא אם כן, תעירי את עיננו יונת, ותספרי לנו איזו שהיא חדשה בנושא שיש לנו כהורים כתובת לתקן את העוול הזה.

אם הבקשה נדחית, אפשר לערער לירושלים. אבל כרגע יש מישהו חדש בתפקיד, ועוד לא עמדנו על קנקנו.
אם המפקחת נהגה בצורה לא הולמת, אפשר להתלונן למבקר המדינה או נציב תלונות הציבור.
אם הזכויות שלכם נפגעות באיזושהי צורה, אפשר להגיש בג״ץ.
צר לי, אלה הן האפשרויות שאני יודעת עליהן.

האם, למעט בג"ץ, נוסו האפשרויות האחרות שציינת
והאם, הם הצליחו או העלו חרס?
(גם עם החדש בתפקיד?)

רוב הסיפורים האלה הם ממחוז דרום או ממחוז ירושלים.
עוד משהו, שעלה בדעתי, אם וכפי הנראה שזה כך, ידוע לנו כי המחוזות הללו הם עם האיפיונים שציינתי קודם לכן,
למה לא נעשה משהו גורף בעינים? או שאנחנו כהורים מטפלים בכל מקרה לגופו (ובכוונה ציינתי כהורים - כשהכוונה לכל הקהילה שידוע לי שהיא נרתמת כצריך לעזרת המשפחות).

לא בטוחה שהבנתי מה את שואלת. את שואלת אם אנשים אחרים עשו דברים כאלה ואם זה עזר?
לא ידוע לי עדיין איך מטופלים ערעורים מאז המינוי החדש.
גבי תלונה: לא יודעת על מישהו שהתלונן, אבל נראה לי הוגן להתלונן לפני שמגישים בג״ץ.
לגבי בג״ץ: בזמנו הגשנו עתירה כללית בנושא, והשופטות אמרו לנו למשוך אותה, ולחזור אם יש פגיעה ספציפית במשפחה ספציפית.
לגבי טיפול גורף במפקחים הסוררים: מי את מצפה שיעשה את זה?

מרגישה צורך להצטרף
מה ניתן לעשות?
האם עלינו להתאגד שוב ולהגיש בג"ץ ביחד - או להמתין למשפחה ספציפית?

לדעתי לא סתם לא נותנים אישור לחנ"ב שווה לבדוק את הנושא מה קרה עם אותה מפקחת . שקהילה שלמה תלך ותבדוק או תגיש בג"ץ חוץ מלעשות רעש ובלאגן זה לא יועיל. וראי את הבג"ץ האחרון הוא לא שינה לא היטיב ההפך רק הרע את התנאים של מי שכן מבקש. כמי שכן מגישה כבר שנים אני מציעה לפנות ולבדוק מה היו המניעים לא לתת או לתת לזמן קצרלדבר עם אותה מפקחת.
נשמע לי מאוד תמוה הסיפור.
מאחלת לאותה משפחה הרבה טוב. שתהיה שנה טוה

אותה מפקחת, באה ראש בראש מלכתחילה.
עיוותה את אשר ראתה בביקור בית.
הקבסית שהתלוותה אליה - העירה לה בזמן הביקור והיא השתיקה אותה.
היא השתיקה אותנו הההורים בזמן הביקור וצעקה עלינו בנוכחות הילדים.
ערכה "איבחון" ולא מבחנים לילדים.
הסתובבה בכל הבית.
העירה על חדרי השינה.
בילבלה את הילדים בשאלות לא עקרוניות.
טענה כי יש לעשות קרחת לילדים שנדבקים בכינים כפי שהיא עשתה לילדים שלה (יש לה 4 ילדים לטענתה).
טענה כי אם הילדים לא לומדים תורה - אז הם יוצאים בורים.
חמש פעמים לפחות - שאלה את הילדים אם הם רוצים ללכת לבית הספר.
טענה בפנינו כי הילדים צריכים לקום בשש בבוקר ולישון בתשע, והחל משש בבוקר עליהם ללמוד באופן מסודר.
לימוד אקראי אינו מקובל עליה.
הילדים צריכים להיות בבית ספר ורק בבית ספר.
הציעה שמות של בתי ספר חלופיים.
דאגה שהקבסית לא תהיה נוכחת בוועדה על מנת שהיא תוכל לספר מה שהיא רוצה.
המציאה תחלואים שונים ומשונים לילדים, בטענה שבגללם לא ניתן אישור.
פלונית, די התרגזתי מההערה שלך -

לדעתי לא סתם לא נותנים אישור לחנ"ב
פלונית, אני אצטט את סבתא שלי ברשותך: "השבע אף פעם לא מאמין לרעב. זה לא שהוא לא רוצה. הוא לא יכול"
גם אם יש אמת חלקית בדברייך, הם במפורש לא גורפים ולא נכונים לכל בית. לפעמים באמת "לא סתם" לא נותנים. אבל זה שדה מוקשים שמפאת כבוד לפלונים אחרים כדאי להיכנס אליו מאוד בזהירות. כי ה"לא סתם" הזה, בנוי לרוב, אם לא תמיד, על מערכת אמונות פרטיות של הבא לבחון, וזה בעייתי, אפילו אם הבא לבחון מגיע עם כוונות טובות. (ראי דוגמת הכינים). ולפעמים, לא נותנים אישור מסיבות שאינן קשורות לעצם החינוך הביתי ואיכותו בבית מסויים, אך תולים את הסיבות לכאורה בטיב החינוך באותו בית, ולפעמים החינוך הוא לעילא אבל המצב הסוציואקונומי הוא גרוע (ומה אז? מותר? אסור?) ולפעמים החינוך הוא מצויין אבל לאחד ההורים עבר פלילי (מותר? אסור? מה היית עושה כמפקחת?) ואם אחד ההורים עם עבר פסיכיאטרי? ונוטל תרופות פסיכיאטריות? והוא מחנך משכמו ומעלה וילדיו זוכים בחיים עשירים וטובים? מותר? אסור? או ש...המפקחת מגיעה והבית פשוט מסריח. משתן כלבים. או קטורת. אולי מגראס? או סתם סיגריות. מותר לעשות חינוך ביתי? אסור? לפעמים זו משפחה שהרגיזה את כל הדיירים בבניין, (ישנים כולם במיטה, האבא לא עובד בצורה מסודרת, יש משם נביחות כל הזמן...הם לא משלמים וועד בית והילדים מסתובבים בלי חיתולים ויש להם ערימת קומפוסט במרפסת. ) והמפקחת מקבלת רושם מאוד רע אחרי שיחות עם השכנים. מה אז? ...האם זה משפיע עליה ועל האופן בו היא תבחן את ידיעותיהם בחומרי הלימוד הנדרשים? הרי בינינו, אחוז עצום של תלמידי יסודי מתקשים מאוד בחומרים בסיסיים כמו השלמת משפט תקני ללא שגיאות. את יודעת שכבר קרה שהנקה לטווח ארוך השפיעה על דוח של מפקחת? אפשר לחשוב על אינספור דוגמאות, כולן אמיתיות, .כך שהמצב יותר מורכב, וכל בית הוא במצב מאוד פגיע כאשר מישהו או מישהם באים לבחון את הקורה בתוכו, כי מדובר בבני אדם פרטיים, משני הצדדים, על שלל אמונותיהם הרגליהם ופחדיהם, ואין אמות מידה מסודרות שמתאימות לסיטואציה הזאת.
מאחלת לך שימשיך להיות לך קל בקבלת האישורים, ומאחלת לכולנו שכשנשמע על מי שמסתבך עם הרשויות האלה נזכור להרחיב את הלב ולא להתכווץ. (וזה איחול גם לעצמי, כי למרות כל מה שכתבתי לעיל, התגובה הראשונית שלי מהבטן כשאני שומעת על הסתבכות היא, אני מודה "מה לא בסדר איתם?" )

מתייחסת להודעת פלונית אלמונית (03.08.2011 14:26): כשהכוונה לכל הקהילה שידוע לי שהיא נרתמת כצריך לעזרת המשפחות).
זה לא קורה, כי מדובר באוסף גדול של אנשים פרטיים, וברגע האמת עולה הפחד, שמא באמת יש שם מקרה בעייתי ואנחנו לא מעזים להתיימר לצאת להגנת מישהו שלא ברור עד הסוף מה עוולתו, ובכך גם לסכן את עצמנו ואת מעמדנו כמחנכים מן הבית, מקבלי אישור או לא, שמא נהיה מזוהים עם המקרה הבעייתי. (את מבינה שכל בעיה היא שונה מאוד מבית לבית. איך אפשר לעשות משהו גורף? ראי את שלל הבעיות שנתתי כדוגמא בהודעתי הקודמת. האם היית מוכנה כאדם פרטי לצאת באופן גורף להגנת האנונימיים הללו שהסתבכו?
מי שזוכה לעזרה היקרה מפז בשעת משבר זוכה לה מאנשים פרטיים שהינחו אותם ידידות אמת, הזדהות אמת, ביטחון עצמי ואמונה בטוב.
לא הקהילה.
אני מציינת זאת כדי שמה שכתבת כאן, פלונית, לא יטעה אף אחד בדברים אלה שכתבת:
למה לא נעשה משהו גורף בעינין? או שאנחנו כהורים מטפלים בכל מקרה לגופו (ובכוונה ציינתי כהורים - כשהכוונה לכל הקהילה שידוע לי שהיא נרתמת כשצריך לעזרת המשפחות).
אולי זה ישתנה, ודברייך יהיו נכונים בעתיד, הלוואי.

החזרתי את הדברים שנמחקו. אם חלק זה בדיון אינו מתאים לדף אפשר להעבירו למקום מתאים- כולל הקטעים אליו מתייחסים בדיון- אבל מחיקה סתם כך היא לא ראויה.

פלונית אלמונית, תודה שכתבת. חשוב שהדברים יהיו מתועדים, אפילו אם זה רק באלמוניות.

נשמע לי מאוד תמוה הסיפור.
כל סיפור נשמע תמוה, עד שהוא קורה לחברה או לקרובה שלך, ואז את מבינה שגם דברים תמוהים קורים וקרו.
זה בדיוק מה שמנסים לומר לך כאן בין השורות, זה לא דיון תיאורטי.

כשהכוונה לכל הקהילה שידוע לי שהיא נרתמת כשצריך לעזרת המשפחות
אנא ספרי לנו על המקרים שאת מכירה.

הקהילה פה אפילו לא הצליחה להחליט אם מותר או כדאי או עדיף להביא כלבים לפארק...
(בלי לשפוט) זה כנראה לא המקום לחפש התגייסות מסיבית, בעלת קול אחד, שיוצאת במאורגן ובשיטתיות (ובדרכים שעולות המון כסף) נגד כמה רשויות דורסניות שפועלות במקביל.
"באופן" תמיד השפיע דרך "עלי העשב", השפעה איטית ומחלחלת ברמת הפרט בעיקר. בזה הוא מצטיין.
מי שזוכה לעזרה היקרה מפז בשעת משבר זוכה לה מאנשים פרטיים שהינחו אותם ידידות אמת, הזדהות אמת, ביטחון עצמי ואמונה בטוב.

קרוטונית יקרה,

צודקת. האמירה שלי הייתה כללית מידי -

בכל זאת עלי לציין כי קיבלתי עזרה לא מעטה לעניין המקרה שלנו. - כל אחת בדרכה שלה.

חלק, אפילו התגייסו לבוא איתי לאן שצריך בלי שהתבקשו על ידי ועל כך תבורכנה.

שלום לכולם,
היגשנו תלונה רישמית - גם למבקר המדינה בעניין התנהגות המפקחת.

מקווה שזה ישנה משהו

שלום לכולם,

גם אנחנו הגשנו תלונה למבקר המדינה, וגם למספר גורמים במשרד החינוך.

היום יצרו איתנו קשר...מבקר המדינה. הם מטפלים בתלונה.
עידכונים בהמשך.

הנושא טופל על הצד הטוב ביותר אצל מבקר המדינה...אבל לא אצל משרד החינוך שהכחישו הכל כמובן.

חייבת לציין שאנחנו מרוצים מהתוצאות.

רוצה לעדכן דווקא במשהו טוב:

לפני כארבעה שבועות ביקרה אצלנו הגב' כוכבה ברק, מפקחת במחוז מרכז וגם, שימו לב, רפרנטית מחוז מרכז לחינוך הביתי (!!!).

היה ביקור קצר ותכליתי. שמעה מאיתנו על האנסקולינג שלנו, רשמה את ת.ז. של כל הילדים ואמרה שהאישור יגיע תוך שלושה שבועות.

לפני שיצאה שיתפה אותנו בכך שכשרק נכנסה לתפקיד הרפרנטית חשבה שיהיו לה הרבה הסתייגויות מהרעיון של החינוך הביתי וככל שהיא פוגשת יותר משפחות היא מאד מתרשמת מהעניין !

האישור אכן הגיע תוך שלושה שבועות !

וואו, מרשים ממש!

מישהו מכיר את המפקחת של ירושלים, עליזה מנדל, ואם יש משהו מיוחד שצריך לדעת לפני שמגישים את הבקשה לחינוך ביתי אליה?

היא לא עונה למיילים. אני מבקשת לדעת שהמייל הגיע, ולא מקבלת תשובה כזו.
לא נורא.
העיקר לא לכתוב ולא לומר כלום נגד מערכת החינוך. כל הסיבות לבקשה לחינוך ביתי הן חיוביות, בגלל הרצון לחנך בבית ולא בגלל שרוצים להתרחק ממערכת החינוך.
בהצלחה!

שליחה על ידי אפרת* » 09 יוני 2017, 01:34

רוצה לספר כאן על מקרה מרגש שקרה לי השבוע:
ברשימת התפוצה של המייל באנגלית (israelhomeschool) מישהי ביקשה בשם פלונית עזרה במידע על חנ"ב בעברית. התקשרתי. מתברר שזו קב"סית שעוזרת למשפחה שרוצה להוציא את הילד שלה מכיתה ז' לחנ"ב, והיא מבקשת ממני לתת מידע וכיוון. ואו!
למחרת התקשרה אלי האמא. מסתבר שהבן שלה התקשה מאוד במעבר מבית ספר יסודי לחטיבה, והמצב כ"כ קשה, שבחודש האחרון הוא נשאר בבית. ככה הקב"סית הגיעה אליהם. והיא אמרה לאמא שהיא תלווה אותה עד שימצאו ביחד פתרון הכי טוב שאפשר לילד. והיא זאת שהציעה לה לחשוב על חינוך ביתי!!!
מי היה מאמין! קב"סית שעוזרת לאמא להוציא את הבן לחנ"ב! ימי המשיח הגיעו?!

שליחה על ידי אפרת* » 09 יוני 2017, 01:44

אני רוצה לשתף אתכם בהרהורים שמעסיקים אותי בחודשים האחרונים. אותו נושא משני כיוונים שונים לחלוטין.
כיוון אחד: אני מרגישה קצת סנובית: חינוך ביתי הוא חינוך מאוד פרטי, אני משקיעה כ"כ הרבה אנרגיות בבנות שלי, ולמרות שיש לי אנרגיות (רוב הזמן), אני לא נותנת מהן לחברה הכללית, אלא משקיעה אותן רק בתוך הבית פנימה. מאוד סנובי מצדי.
כיוון אחר לגמרי, ובהמשך תראו איך שני הכיוונים האלו מתחברים: שני משרדים יש שהיו אמורים לכתחילה להיות בעד ולטובת האזרחים, והם הפכו להיות נגדם: משרד הרווחה ומשרד החינוך. בשניהם המפקחים, העו"סים, המורים, הקב"סים במקום לעזור, לתמוך ולעודד הם מפקחים, בודקים, מאשרים, שוללים אבל לא עוזרים.
איך אפשר לשנות את המצב?
הבעיה היא רחבה ומקיפה. היא קיימת בכל המעגלים מהמנהל הכי גבוה ועד העובד הכי זוטר לכן השינוי שניתן לנסות לעשות הוא השינוי במעגל הכי קרוב אלינו, ומשם, אולי כמו אדוות על גבי הים, אולי יקרה שינוי שישפיע גם למעלה על המערכת. אולי.
אז איפה אנחנו יכולים לשנות?
ביחסינו לקב"סית. פעם בשנה היא מגיעה אלינו הביתה. אורחת לא קרואה ולא רצוייה, רבים מאיתנו לא מאמינים (ובצדק) בזכותה להחליט, שהרי אנחנו אחראים על חינוך ילדינו, אנחנו אלו שאמורים לתת למערכת אישור לדאוג לצרכי ילדינו מספר שעות ביום - אם אנחנו רוצים - ואם לא, אז לא. והנה התהפכו היוצרות ואנחנו צריכים לבקש אישור מהמערכת לחנך את ילדינו, והמערכת בודקת האם אנחנו כשירים לחנך את ילדינו פרי בטננו.
אבסורד.
זה באמת אבסורד.
ובכל זאת, אם רצוננו לשנות ולהשפיע על המערכת, בלי לברוח ממנה אלא לשנות אותה, במקום הזה יש לנו את היכולת והזכות ליצור שינוי של ממש, שעשוי להשפיע על מעגלים רחבים מאוד.
איך?
פשוט מאוד!
ליצור אווירה חמה, מזמינה, מכבדת, בזמן הביקור של הקב"סית. לתת לה הרגשה שהיא רצוייה ושמחים שהיא באה כדי להפגש, להכיר, להזמין אותה להבין ברצינות ולעומק את החוויה הזו של משפחת חנ"ב, להפוך את הביקור מביקורת מלאה מתח ועויינות להזדמנות לעשות סיכום שנה. איפה היינו בשנה שעברה, ואיפה אנחנו היום, מה הצלחנו, במה השתנינו, לאן התקדמנו. לאו דוקא בלימודים של מקצועות הליבה, אלא במה שחשוב לנו בחיים, להזמין אותה לפתוח את הלב ואת דרכי החשיבה כדי שתוכל להבין אותנו ולהתחבר לדרכי החשיבה שלנו.
אני אישית דיברתי על זה עם הקב"סית בביקור שהיה לנו לפני שבועיים, הגזמתי ואמרתי שבמצב אידיאלי מטרת הביקור השנתי יכול להיות לעזור להורים להוסיף תכני למידה ודרכי עבודה (אם רוצים בזה).
והיא ענתה לי שהיא אכן כאן בביקור שמטרתו ביקורת. ולמרות האוירה הנעימה שיש כאן, לא כל המשפחות כאלו, וחלק חשדניות מאוד. רבות מאוד מהמשפחות לא יקשיבו לה בכלל.
תשובתי נמצאת כאן.
בואו נשנה את האוירה.
לא בגלל שזאת זכותם או חובתם לבקר.
אלא כי זה בידינו ובאפשרותנו.
בידינו ליצור שינוי.
בואו נעשה את זה, כולנו ביחד. כדי שבעוד עשור או יותר, ילדינו שיחנכו את נכדינו בחנ"ב יקבלו עזרה ותמיכה מהמערכת ולא חשדנות ובקרתיות. נלמד את הקב"סיות והן תעברנה את המסר למעלה שאנחנו לא נגדן, שהבחירה בחנ"ב לא באה לאיים על המערכת, ושאם רוצים לקדם תהליכים אי אפשר רק לבקר כל הזמן.
********
יש לי קרובת משפחה.
קב"סית.
דיברתי איתה הערב והיא סיפרה לי שיש מפקח אחד שאחראי עליה. הם נפגשים פעם בשנה וכל פגישה שלו היא מטח של ביקורת ועלבונות על איכות העבודה שלה. היא קיבלה כבר כמה פעמים פרס עובדת מצטיינת אבל הוא ממשיך לבקר ולבקר.
מעגלי הביקורת הם רחבים כ"כ. כל אחד מבקר את זה שמתחתיו.
מי יודע, אולי במקום שהשינוי יגיע מלמעלה, והמפקחים ישתנו ביחסם לעובדים שמתחתם, אנחנו נוכל ליצור את השינוי שיעלה למעלה.
חלום באספמיה? או שמותר ורצוי לחלום ולהגשים?

נראה לי שיש הבדלים גדולים בין אדם לאדם, כולל בין קב״ס לקב״ס ובין מפקח למפקח. יש (ותמיד היו) כאלה שפתוחים ואפילו תומכים בחינוך ביתי, ויש כאלה שלא.
אני מסכימה שכדאי לארח יפה את מי שמבקר ולנסות שזו תהיה חוויה נעימה לכולם. אבל לגמרי לפתוח את הלב ולהוריד את ההגנות? רק אחרי שבטוחים שהצד השני לא יתקוף.

שליחה על ידי אפרת* » 09 יוני 2017, 18:32

מי שנמצא ביחסי התקפה וחשדנות כבר כמה שנים - לא יכול להוריד הגנות.
אני מאמינה שמי שמתחיל קשר חדש עם קב"סית, ויבוא אל הקשר בפתיחות ושמחה - יקבל יחס דומה.

אני הורדתי את ההגנות פעם. בהקשר אחר. וקיבלתי מכה בבטן הרכה. למדתי אז שהגישה הנאיבית של בידינו ליצור שינוי. מסוכנת.

היא מסוכנת לא לך, למי שיש את הפריבילגיה לבוא בפתיחות ובשמחה - היא מסוכנת לזוג שברח מהארץ כדי שלא יקחו לו את הילדים. וכן, הוא היה צעיר ולא נהג בחוכמה, אבל פתיחות ושמחה זה לא מה שהיה עוזר במצבו. פתיחות ושמחה לא יעזרו לאישה הגרושה שנאלצה לבחור בין לשלוח את הילדים לבית הספר, או שיקחו לה אותם. בכוח.

אני חושבת שהדרך לעזור וליצור יחסים טובים, היא לא פתיחות ושמחה, אלא גבולות ברורים. כמו עם בני זוג מתעללים... להזכיר לקב"סית שהיא נמצאת פה רק כדי לוודא שההורים לא מזניחים ולא מתעללים בילדים, ותו לא. והיא לא אמורה לעזור להורים להוסיף תכני למדיה ודרכי עבודה. ואין לה בכלל זכות להתערב בלמידה של הילדים.

ואז, כשהיא תתקל במשפחה ששייכת לאוכלוסיה חלשה יותר, שהמערכת מרגישה את החולשה שלה ושאפשר לנהוג כלפיה בבריונות, אולי היא לא תנהג ככה.

כל האמירות שלך בסגנון ושאם רוצים לקדם תהליכים אי אפשר רק לבקר כל הזמן. נראות לי כל כך לא הוגנות. כאילו אם ההורים המותקפים היו רק נוהגים בשמחה, אז לא היו נוהגים כלפיהם בבריונות... אלו לא "יחסי התקפה וחשדנות", זה הגנה עצמית מפני אנשים שתקפו ככה סתם, ללא כל פרובוקציה, ולו הם היו מורידים את ההגנות, הם והילדים היו נפגעים קשות.

אנשים התחילו קשר חדש עם קב"סית, ובאו בפתיחות, וקיבלו יחס שלילי ממש. זה כבר קרה, במציאות. מה יקרה כשהמציאות מתנגשת באמונה? הניסיון שלי מראה שבדרך כלל מאשימים את הקורבן. קשה יותר לשנות את האמונה שהתנגשה עם המציאות, קל יותר להתעלם מהמציאות.

לקשר לך לדפים בנושא? יש המון דברים שמשפיעים על הקשר חוץ מהפתיחות. המטען שאיתו באה הקב"סית, ועד כמה המשפחה נורמטיבית וחזקה, בעיקר. אם את נשואה, משכילה, לא עולה חדשה, שייכת לנורמה (לא מפשפשת, יש לך רהיטים נורמליים ולא כריות, לא ישנה במיטה משפחתית, לא הולכת לשירותים בדלת פתוחה) - אז זה יכול לעבוד. אם לא, הפתיחות הזו יכולה לפגוע במשפחות תמימות שיאמינו לך.

צריך שני צדדים למלחמה. אבל אם יש רק צד אחד, זה לא מלחמה - זה טבח.

ובהקשר הזה - אשליית הבטיחות
קצת סיפורים מפקחים על הורים שנהגו בפתיחות ובשמחה, ועל תגובות הזויות שאפשר לפעמים לקבל...

חותמת על כל מה שכתבו יונת ואישה.

חייבת לאזן ולהדגיש את הצד השני: יש הרבה קב״סיות נפלאות, יש מפקחות נהדרות. וגם אלה שלא -- מגיע להן יחס מכבד והבנה אל הקושי במצבן. אני לגמרי בעד כבוד, התחשבות, ודרך ארץ. ואת זה אפשר לעשות גם בלי לשחרר לגמרי את ההגנות.

שליחה על ידי אפרת* » 12 יוני 2017, 00:16

לדעתי יש כאן אוירה של התנגדות. וברור לי למה היא קיימת. אבל אם ההתנגדות עוברת ממשפחה אחת לשניה, בגלל שמישהו אחר נפגע, האוירה בעכורה גדלה ומתרחבת. וזה מיותר.
אם עוד משפחות יצטרפו לאלו שיוצרות אוירה נעימה, אולי יקרה שינוי.
שמחה ופתיחות לא אומר שמותר לקב"סית להכנס לחדרים ולרחרח. זה גם לא אומר להוריד את כל ההגנות. אפשר ליצור אוירה מזמינה ביחד עם גבולות מאוד ברורים.

מה רע בהתנגדות? אני לא חושבת שהתנגדות זה אווירה עכורה. אם כבר, שיפוט ודה לגיטימציה של ההתנגדות, במקום פשוט לקבל אותה כחלק טוב ורצוי ומתאים, יכולים בקלות ליצור אווירה עכורה.

פתיחות, בעיני, בדיוק אומרת שמותר להכנס. אם אסור להכנס, זו סגירות, לא פתיחות. לפחות בהבנה שלי את המילים האלו. ו אוירה מזמינה זה ממש לא מה שאני רוצה. למה להזמין אורחת לא רצויה? ליצור אווירה מזמינה זה סוג של שקר, ולדעתי גם הלך רוח כנוע.

אני מעדיפה שינוי אחר - שינוי של הצבת גבולות שיבהיר לאנשי המערכת שזה לא בסדר לדרוך על משפחות. עם אנשים תוקפניים, הצבת גבולות גורמת להם להתנהג טוב יותר ואילו נחמדות מפורשת כחולשה וגורמת להם לתקוף יותר. הרבה פעמים גם מערכות עובדות ככה.

אני ממש בעד יחס מכבד, כבוד, התחשבות, דרך ארץ. אבל אני גם בעד הסתכלות ברורה על המצב - בגלל דעות קדומות ומטופשות, שולחים אישה שתפקידה לבדוק אם אני לא מתעללת בילדים שלי. היא לא מוזמנת ורצויה. להזמין ולרצות דבר כזה, מנקודת מבט רוחנית, זה למשוך עוד מזה. אני לא מזמינה אנשים שבודקים אם אני מתעללת בילדים שלי. אני מעדיפה להזמין אנשים אחרים...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, מישהו יודע איך אפשר להשיג את מספר הטלפון של המפקחת עירית גרינברג?
תודה.
גלית

מצחיק, ניסיתי לחפש והגעתי לכתבה על אירית גרינברג, מנהלת ביס שהורים הפגינו נגדה והיא תבעה אותם, כנראה כמו שקורה לעתים במשרד החינוך בועטים את הבעייתיים למעלה

דרך אגב, אנחנו קיבלנו מכתב מצחיק מרבקה אור ש מזכירה לנו שעלינו לרשום את ילדינו לביס עד שנקבל אישור.
ולסיכום אציין שהצחוק יפה לבריאות

אם יש מישהו שמתעסק/ מתעניין בקשר עם הרשויות, אשמח לשתף בפרטי את ההתכתבות המעט מפתיעה (לפחות אותנו) בנוגע לחינוך הביתי , לנסות להבין לאיזה כיוון זה לוקח בכלל.