מעגל נפתח בלוג זוגיות

[אנונימי]

דף בלוג

[מערבולת_הלב*]

אני בת 31.5 רווקה דתיה.
עובדת כבר שנה בתחום אותו למדתי, שלא אפרט.
העבודה דורשת הרבה פעמים גמישות ועבודה בשעות לא שגרתיות.
השבוע למשל עבדתי באופן משוגע לחלוטין.

אבל המטרה שלי בחיים היא להקים משפחה, לא רק לעבוד ולישון לעבוד ולישון.

כן אני רוצה משפחה משלי.
אני רוצה בן זוג
שיהיה לי את מי לאהוב למי לתת, במי לשתף, לתמוך ולהיתמך.

אני רוצה ילדים, רוצה להעניק להם ללוות אותם בצעדיהם הראשונים, לחיות דרכם את העולם שוב, לראות הכל דרך העיניים הצעירות והתמימות שלהם. רוצה לדעת שהבאתי חיים חדשים לעולם.


לאחרונה הבנתי שבשביל קידום המטרה הזאת אני צריכה יותר מאשר לצאת לדייטים.
אני צריכה להכיר בבעיות שעומדות בפני, במחסומים הפנימיים, להעלות אותם למודעות, לעשות צעדים מעשיים מודעים כדי לקדם את המטרה ולהיפתח, כדי שכאשר אתקל בבחור שיהיה בן זוגי העיניים שלי יהיו פתוחות לראות אותו.

התחלתי ללכת לסדנה שעוסקת בנושא, ועל כך יהיה הבלוג שלי.

[ציפציף*]

ישועת ה' כהרף עין-בהצלחה בתהליך.

[מערבולת_הלב*]

תודה ציפציף{@


נפגשנו עם מנחת הסדנא.
בחורה בת 32 שהתחתנה לפני שנה. בנוסף יש לה הכשרה ונסיון בהדרכה והנחיית קבוצות שונות.
הסדנא היא ארוכה ומלאה. יהיו 12 מפגשים וכל מפגש כ-3 שעות.

בהתחלה היא כתבה על הלוח את רשימת הדברים החוסמים אותנו מפני הנשואין מתוך מה שהמשתתפות העלו. אכתוב כאן את שלי:

• קושי גדול ליצור אמון באנשים חדשים בחיי
• קושי להיפתח (בייחוד בפני בן המין השני)
• פחד מפני התמסרות טוטאלית
• חוסר הבנה והכרה של בן המין השני
• חוסר היוזמה שלי לפעול בנושא

אח"כ היא כתבה את הדברים שבגללם אנו כן רוצות להתחתן
הנה הסיבות שלי:

• שותפות
• משפחה- ילדים
• יציבות, עוגן
• תחושת הערכה
• מישהו לאהוב
• קבלה חברתית
• אפשרות לתת (לבן זוג, לילדים, לקהילה)

לאחר מכן היא סיפרה את הסיפור האישי שלה, שהיה מעניין ויצירתי, אבל לא אפרט אותו כאן כי זה הסיפור שלה.
זה היה החלק הראשון של הערב

[מערבולת_הלב*]

בחלק השני של ערב המבוא לסדנא עשינו תרגילים:

התרגיל הראשון נקרא
תרגיל המטרה.

על דף A4 מצוירת מטרה (4 מעגלים אחד בתוך השני).

בתוך המעגל החיצוני ביותר כתבנו איפה נהיה עוד 5 שנים בהווה:

"אני בת 36 נשואה עם 3 ילדים. אנחנו גרים במקום שקט ופסטורלי, נוף הררי ואקלים נוח. אני בשנת שבתון, עם הילדים בבית. מגדלת אותם יחד עם בן זוגי בדרך רכה וטבעית".

במעגל שאחריו כתבנו כל אחת לעצמה איפה נהיה עוד 3 שנים:

"אני בת 34 נשואה עם 2 ילדים ובהריון. אנחנו לקראת מעבר לבית החדש שלנו שאותו עיצבנו בעצמנו.
אני עובדת פעם-פעמיים בשבוע, בשאר הימים אני מטפחת את המשפחה, הבית ועצמי בחוגים וביצירה."


במעגל שאחריו כתבנו איפה נהיה עוד שנה

"אני עומדת בפני נישואיי לבן זוגי. הוא אדם פתוח, מקבל אותי ומעריך אותי. אני מוצאת בו חמימות ורוגע. הוא ממלא את חיי בעניין ובחוויות חדשות ומעניינות.
שנינו עובדים קשה, וחוסכים כסף לקראת העתיד"

במעגל הפנימי ביותר כתבנו איפה אנחנו עוד 3-6 חודשים. מכיון שזה לא זמן מוגדר בחרתי לעצמי עוד 5 חודשים כלומר בתחילת יולי

"אני פוגשת בן זוג שאליו אני מתחילה לפתח קשר עמוק מפותח ויציב. אני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו, ומרגישה בתוכי את האמונה ואת הרצון לאהוב ולתת.


הרגשתי קושי ככל שהמעגלים דיברו על תקופות קרובות יותר ויותר, מימד הזמן נהיה יותר ויותר מוחשי.
ממש הרגשתי איך הזמן רץ ומתקדם, ואם יש לי חלום על משהו שיהיה עוד 5 שנים, זה אומר שכבר בעוד 3 שנים צריך להיות במקום אחר, וכדי שזה יקרה גם בעוד שנה צריך כבר להיות בשלב מתקדם יותר, וכך גם בעוד 5 חודשים.

מ-ל-ח-י-ץ!!!!!

בשלב זה היא פיזרה ז`ורנאלים ומגזינים וביקשה מאיתנו לבחור משהו שיסמל את המקום שנהיה בו עוד 3-6 חודשים.
משהו שמסמל את המטרה.
לא משנה מה בחרנו, הבחירה שלנו מסמלת משהו שתת מודע שלנו רוצה להגיד לנו.
בחרתי בקבוק בושם, חשבתי שזה מסמל את השלב הראשון של התאהבות את הניצוץ בעיניים, את תחושת ההתחדשות, את הזוהר.
אח"כ חשבתי, אממ אולי זה אומר לי משהו על תפיסת הזוגיות שלי, אולי אני רק מרשה לעצמי להגיע עד לשלב ההתאהבות הראשונית הזוהרת ולא הלאה... הסמל הזה שלא אהבתי בסופו של דבר לימד אותי הרבה. (אבל אני רוצה להחליף סמל).
היא אמרה שצריך לחשוב על הסמל הזה, לשלוח אליו אנרגיה, לשרבט אותו בזמן הפנוי, לבקש מהקב"ה לשלוח לנו דברים חיוביים דרך הסמל הזה.

החלק הקשה יחסית מאתגר ומחייב היה זה
לכתוב על כרטיס ולהתחייב לעשות 2 דברים במשך השבוע שיקדמו אותי לקראת מטרתי.
כתבתי:

• להתקשר לשם שנתנו לי (פסיכולוגית) שעובדת עם אנשים בתחום הזוגיות. משום מה דחיתי את השיחה הזו הרבה זמן. השבוע אעשה זאת.

היה לי קשה מאוד לחשוב מה עוד לעשות, והחלטתי שעצם השתתפותי בסדנא הזאת, להתחייב להגיע, לעשות את התרגילים האלה, להיפתח בפני אנשים זרים ואחרים.
על כן

• להגיע לסדנא זה הצעד המעשי הנוסף שאני עושה בשביל המטרה שלי.

[מסע_לעצמי*]

קוראת @}
משתלב במסע שלי.
גם אני רוצה להכריז על רצוני ומתקשה.

[ארץ_נהדרת*]

גם אני קוראת. ברוכה הבאה. אני בת 39 נשואה 8 חודשים. עברתי סדנת זוגיות מופלאה בשורשים בתל אביב עם אשה בשם רחל וילר ששינתה לי הרבה בתפיסה וביכולת מצד אחד להגיד מה אני רוצה ומצד שני לקבל את עצמי בעולם לא מושלם. בו הולכים ומתקנים ועושים עבודה עם מה שיש.

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ועוקבת @}

[מבקש_להתחדש*]

[לוונדר_סגול*]

שלום לך מערבולת הלב,

קראתי בעניין את ההחשפות שלך, ואם מותר לי להגיב, אז קפץ לי משהו מעניין...
לא מצאתי אותך כותבת שאת רוצה להרגיש אהובה.

פעמיים כתבת שאת רוצה מישהו לאהוב ו למי לתת
כתבת שאת רוצה תחושת הערכה
ושבן זוגך הוא אדם פתוח, מקבל אותי ומעריך אותי. אני מוצאת בו חמימות ורוגע.

ומה עם - אוהב אותי? או - רחמנה לצלן - מאוהב בי?

ובהמשך הסברת שאת לא אוהבת את סמל הבושם שבחרת כי:
אולי אני רק מרשה לעצמי להגיע עד לשלב ההתאהבות הראשונית הזוהרת ולא הלאה
ואולי בגלל זה את חושבת באיזשהו מקום שזה לא בסדר לרצות להיות אהובה... לוידעת - פרשנות שלי.
בכל אופן, אני מציעה לך לבדוק מחדש את רשימת הסיבות ל כן להתחתן ולראות אם את יכולה להזמין לעצמך גם את המתנה הזאת, של - להיות נאהבת.

מאחלת לך בהצלחה,
וגם מאמינה שתהיה כזאת, כי ככה זה כשמתמסרים לפרויקט מסויים ומשקיעים בו את מה שזה דורש
היקום מגיב...

[ציפציף*]

שקראתי את תהליך המטרה שתיארת קודם,פתאום הייתה לי הרגשה שבאמת זה הולך לקרות,את אשכרה הולכת לפגוש אותו! רק לי הייתה הרגשה שזה קורה בזמן קרוב יותר מחמישה חודשים.

"עוד ישמע בהרי יהודה...."

[מערבולת_הלב*]

וואו תודה רבה על כל התגובות והפרחים.


_פעמיים כתבת שאת רוצה מישהו לאהוב ו למי לתת
כתבת שאת רוצה תחושת הערכה
ושבן זוגך הוא אדם פתוח, מקבל אותי ומעריך אותי. אני מוצאת בו חמימות ורוגע.

ומה עם - אוהב אותי? או - רחמנה לצלן - מאוהב בי?_
מוזר ששמת לב לזה, ותודה שאת מביאה את זה לתשומת ליבי. בעבר כל הזמן, חשבתי על התחושה הנפלאה של להיות נאהבת/אהובה, עד ששמתי לב, שאני רק רוצה שיאהבו אותי, לא בטוח שאני רוצה לאהוב.
כנראה שעד כדי הדחקתי את הצורך הזה והעלמתי אותו... ? מדהים הדברים שעולים כשכותבים. תודה.

רק לי הייתה הרגשה שזה קורה בזמן קרוב יותר מחמישה חודשים.
חמודה את, אמן!
בינתיים יצאתי עם מישהו פעמיים, אבל לא נראה לי שאנחנו הולכים בכיוונים דומים. החלטתי בהנחיית מנחת הקבוצה להמשיך לצאת איתו 5 פעמים, כדי לראות אם יש סיכוי שקשר יתפתח, גם אם לא נראה לי שיש סיכוי שנישאר ביחד.
זה לא בזבוז זמן, כי זה חשוב ללמוד איך לפתח קשר.

---

התחייבתי ל
להתקשר לשם שנתנו לי (פסיכולוגית) שעובדת עם אנשים בתחום הזוגיות. משום מה דחיתי את השיחה הזו הרבה זמן. השבוע אעשה זאת.
עשיתי זאת, דיברתי איתה , נפגשתי איתה.
אחרי 10 דקות שאני מספרת על עצמי היא עוצרת אותי "איך אמרת קוראים לאחותך?"
היא מכירה את אחותי! לא נוכל (להמשיך) להיפגש, יש כאן מבחינתה ניגוד אינטרסים.
היא הצטערה מאוד, התנצלה, הסבירה, נתנה לי שמות של עמיתות למקצוע להתקשר אליהן, ולא לקחה ממני כסף על הזמן המועט שהייתי אצלה, וציינה שבוודאי קשה לי אחרי שהייתי צריכה לגייס הרבה כוחות, כדי להגיע אליה.
הודיתי לה על הדיסקרטיות, הכנות, השמות והאדיבות שלה, והרגשתי שחזרתי לנקודת ההתחלה.
קצת מתסכל. הבנתי אותה לגמרי. הצדקתי אותה לגמרי.
הייתי בהלם שאחותי הגיעה אליה. (דווקא אליה?!) שאחותי החזקה, המוצלחת, השלווה,שיש לה הכל או כל מה שאני הייתי רוצה,
זקוקה כנראה גם היא לתמיכה. גילוי מעניין ומסעיר (שהשארתי אותו ביני לבין עצמי).
הפסיכולוגית היתה כל כך נחמדה ומקצועית, כל כך אמינה וכנה בעיניי, הכל נעשה נכון, אז למה באו לי הדמעות?
לרגע עוד נלחמתי בדמעות, אח"כ נתתי להן לזרום. נכון שהכל נעשה באופן הכי נכון וצודק, נכון שהיא לא ניסתה לדחות אותי, כי לא הייתי נחמדה, אלא כי באמת לא היתה לה דרך אחרת לפעול, אבל עדיין יש בזה אכזבה ותיסכול. מותר לי להכיר בתיסכול ובאכזבה הזאת, לפרגן לעצמי על הכוחות שגייסתי, להכיר בכאב, ולגייס כוחות מחדש.
זו היתה חשיבה חדשה בשבילי.

בינתיים היה עוד מפגש בסדנא.
בהמשך אפרט, זה היה שבוע קשה, עמוס, מעייף, מספק, מתסכל, ובעצם רגיל למדי.

[מערבולת_הלב*]

המפגש השני של הסדנא היה יחסית קצר יותר, בגלל אילוצים טכניים.

עשינו עבודת קולאז'.
הבאנו תמונה שלנו עצמנו, והיינו צריכים להכניס את התמונה שלנו לתמונה שתתאר איך אני רואה את עצמי בקשר זוגי בעוד 3-6 חודשים.
התמונה שלי היתה תמונת פספורט שהצטלמתי שעה לפני (לא רציתי לקחת תמונה ולהרוס אותה, כי אין לי תשלילים).
המנחה הביאה הרבה מגאזינים וג'ורנאלים.

דבר ראשון שמצאתי היה נעלי בית, המון נעלי בית. רציתי לשלב את זה, כי זה מסמל בשבילי נוחות, ביתיות, הרגשה מוכרת, וזה חשוב לי בקשר.
מצאתי תמונה של בחור שמנגן, ניסיתי להכניס את עצמי לתוך גוף, ולא הצלחתי למצוא גוף. היו לי נעלי בית, היה לי ראש ופנים, אבל לא היה לי גוף, שהתאים לכיוון ההסתכלות שלי או לפרופורציות.
בסוף מצאתי גוף שכלל פלג גוף עליון (בלבד)יושב על כסא.
מעלי ומעל הבחור (שעמדנו זה מול זו)הדבקתי 2 טבעות יהלומים שנכנסות זו למעגל של זו, שמסמל בשבילי את האפשרות להיכנס לעולם של מישהו אחר, ואת האפשרות בשבילי לתת למישהו אחר להיכנס לעולם שלי.

בצד שמתי תמונה של בית עם כניסה מרשימה, אבל סגורה. נורא אהבתי את הכניסה לבית, אהבתי את הצבעים, ואת הכניסה. אמנם הכניסה היתה סגורה, אבל זה סימל בשבילי את זה שהקשר צריך לפחות בהתהוותו, להיות מרוחק משאר העולם, כדי שיתבשל.

המנחה העירה 2 נקודות מעניינות שבעצם מתחברות לאחת:

• התהליך שעברתי במציאת הגוף שלי. (מצאתי, הדבקתי, הורדתי, מצאתי אחר, גזרתי, וכו' וכו' - היתה לי תחושת אי נוחות) ואני הוספתי לניתוח שלה, שבכל זאת אחרי כל זה נשארתי רק עם פלג גוף עליון. (בלי פלג גוף תחתון)
• היא הסתכלה על הכניסה לבית שהוספתי מהצד השני, היא ישבה מולי. כשהתמונה היתה הפוכה זה היה נראה לה כמו מיטה זוגית... כנראה שיש שם מסר סמוי. גם אני מיד ראיתי למה היא התכוונה כשהיא הפכה את התמונה.

אין ספק שיש מה לעבוד על הגוף קבלת הגוף, קבלת המיניות בתוך הזוגיות.

לבסוף היא ביקשה שכל אחת תמצא דבר אחד או שניים שאותו היא תעשה כדי לפנק את עצמה, לגרום לעצמה להרגיש אהובה.
היא הביאה לדוגמא שכשהיא היתה רווקה היא קנתה לעצמה פרחים. נכון שהיא היתה רוצה שבן זוג היה קונה לה את הפרחים, אבל כשחשבה על זה היא אמרה מותר לי לקבל פרחים, אני ראויה לקבל פרחים, ועל כן הלכה וקנתה לעצמה פרחים.
לדעתה, להיות נאהבת להרגיש אהובה, זה גם כימי, אם עושים מעשים שגורמים לתחושת אהבה זה מושך אלינו אהבה.

חשבתי על כמה דברים שאני יכולה לעשות לעצמי: (עוד לא עשיתי)
אמבטיית קצף/ לנגן לעצמי קצת בגיטרה/ להסתפר

בינתיים עובדת על זה.

צעדים מעשיים לשבוע זה (השבוע שיתחיל ביום ראשון)

• להתקשר לאחד המספרים שהפסיכולוגית נתנה לי.

[לוונדר_סגול*]

זה היה שבוע קשה, עמוס, מעייף, מספק, מתסכל, ובעצם רגיל למדי.

[מיכל_צמות*]

הפסיכולוגית היתה כל כך נחמדה ומקצועית, כל כך אמינה וכנה בעיניי, הכל נעשה נכון, אז למה באו לי הדמעות?
אני מצטערת שאני חולקת. עצבן אותי שהפסיכולוגית סיפרה לך שאחותך מגיעה אליה לטיפול - כשאת לא יודעת את זה מאחותך. זו הפרה בוטה של כללי האתיקה. הפסיכולוגית יכלה לקבל אותך ולעשות את ההפרדה בינך לבין אחותך, אין ניגוד אינטרסים בטיפול בשתי אחיות- מה זה הקשקוש הזה???? תסלחי לי על התוקפנות. נראה לי - (ואולי אני סתם טועה ואת מוזמנת למחוק כי זה דף שלך) - שכל המאמץ הזה שהשקעת כדי להגיע לפסיכולוגית ובסוף אחותך תופסת לך את המקום הזה - הדמעות באמת יכולות לפרוץ גם מהמקום הזה. התסכול מאד ברור ובעיני מיותר.
_הייתי בהלם שאחותי הגיעה אליה. (דווקא אליה?!) שאחותי החזקה, המוצלחת, השלווה,שיש לה הכל או כל מה שאני הייתי רוצה,
זקוקה כנראה גם היא לתמיכה. גילוי מעניין ומסעיר (שהשארתי אותו ביני לבין עצמי)._ האחות שיש לה כל מה שאת רוצה - יש לה גם את הפסיכולוגית שאת רוצה. (אני שמה מראה - ושוב, אם לא מתאים לך את מוזמנת למחוק).


_חשבתי על כמה דברים שאני יכולה לעשות לעצמי: (עוד לא עשיתי)
אמבטיית קצף/ לנגן לעצמי קצת בגיטרה/ להסתפר_
אולי תבחרי לך אחד מאלו כצעד מעשי לשבוע זה? אני מעריכה מאד את הדרך שאת עושה - וחושבת שממש, אבל ממש, מגיע לך... .

[טובי_י*]

מיכל לא מסכימה כמעט עם דבר ממה שכתבת.

הפסיכולוגית יכלה לקבל אותך ולעשות את ההפרדה בינך לבין אחותך, אין ניגוד אינטרסים בטיפול בשתי אחיות- מה זה הקשקוש הזה????
לא נכון. הפסיכולוגית מחוייבת לאחות כי היא כבר טיפלה בה ולכן המחויבות שלה לאחות גדולה מלמערבולת בלב שרק הגיעה. כחלק מהמחויבות היא לא יכולה לטפל במכרה שלה.
אני לא יודעת כמה זה קשור לכללי המותר ואסור של פסיכולוגים אבל זה מאוד מקובל שפסיכולוג מונע מעצמו לטפל במכרים של מטופלים.
אני גם חושבת שהפסיכולוגית, אם לא היתה אומרת למערבולת בלב את הסיבה לאי הטיפול - מערבולת בלב היתה עלולה להרגיש דחוייה מסיבות אחרות ולכן טוב עשתה לדעתי, (למרות שאין ספק שיש פה הפרת סודיות ) שסיפרה לה את הסיבה האמיתית.

בקיצור, לפעמים הדמעות זולגות כי אתה פשוט לא מקבל את מה שאתה רוצה למרות שאתה היית בסדר! וזה מרגיז לכשעצמו, פשוט צריך לזרום עם זה קדימה. הבחירה שלך, מערבולת, ללכת קדימה לפסיכולוג אחר - נכונה. לא נראה לי בכלל לעניין, מיכל, שמיקדת את הכאב והדמעות של מערבולת באיזה אישיו של קנאה באחות. קנאה בין אחיות היא מאוד טבעית, אבל לא נראה לי שהדמעות הגיעו משם והיה לי צורם לראות את הקישור שניסית ליצור. והכעס על הפסיכולוגית? היא נשמעת לי אישה לעניין. ממש הרחיקה מעצמה מקור לפרנסה, אפילו קלה יותר כי היא מכירה את הנפשות הפועלות - מהאחות... - הכל בשם האתיקה המקצועית.

אני בכלל קראתי את הסיטואציה אצל הפסיכולוגית ככזו שאחרי שעוברים אותה יכולה מאוד לנחם. הנה האחות המוצלחת שיש לה כביכול הכל (הכביכול הוא בגלל שדברים שרואים משם לא רואים מכאן ולראייה ההפתעה שגם היא טופלה אצל הפסיכולוגית!) - גם היא נזדקקה ליד מכוונת, זו הרגשה, לדעתי, מאוד אופטימית. שגם ההצלחה של האחות בתחומים השונים, השדר החיצוני הזה של ההצלחה הטבעית של האחות - מטעה ויש מאחוריו הרבה עבודה קשה ועזרה מגורם חיצוני - הפסיכולוגית, ואולי עוד הפתעות... מה שאומר - שגם לך מערבולת בלב יכול לקרות אותו הדבר.

[מערבולת_הלב*]

אני מצטערת שאני חולקת. עצבן אותי שהפסיכולוגית סיפרה לך שאחותך מגיעה אליה לטיפול - כשאת לא יודעת את זה מאחותך
היא לא סיפרה לי שאחותי מגיעה אליה לטיפול, היא מאוד התפתלה למצוא מילים, אני מניחה שהיא מגיעה אליה לטיפול, כי אם היא רק מכירה את אחותי מהגן של הילדים שלהם, אני באמת לא רואה ניגוד אינטרסים.
לא זוכרת את המילים המדוייקות שלה, אבל היא מאוד נזהרה לא להגיד שאחותי מגיעה אליה לטיפול - זו הייתה מסקנה שלי.
אני מסכימה איתה שיש ניגוד אינטרסים, יכול להיות מצב שאדבר על אחותי, או שאחותי תדבר עלי או סיטואציה כלשהי, שתגרום למבוכה ולעגמת נפש, לכן עדיף שמראש לא נכנס לזה, כשעדיין אין את ההשקעה רגשית.
האחות שיש לה כל מה שאת רוצה - יש לה גם את הפסיכולוגית שאת רוצה. איזה ניסוח מוצלח, זה בדיוק מה שהרגשתי!
אני נסחתי זאת קצת אחרת, אמרתי שהיא תמיד מגיעה להכל לפני (לחתן, לילדים, משפחה, מקצוע, דירה וכו'), והנה גם לפסיכולוגית הספציפית ההיא היא הגיעה לפני.
מיכל, תודה על ה(()), אני שמחה על הדברים שכתבת. (מה פתאום למחוק?) תודה

אני גם חושבת שהפסיכולוגית, אם לא היתה אומרת ל מערבולת הלב את הסיבה לאי הטיפול - מערבולת הלב היתה עלולה להרגיש דחוייה מסיבות אחרות ולכן טוב עשתה לדעתי, (למרות שאין ספק שיש פה הפרת סודיות ) שסיפרה לה את הסיבה האמיתית.
זה נכון, גם ככה הרגשתי דחוייה, למרות שרציונלית ידעתי שזה לא אישי נגדי, וכמו שאמרתי קודם, היא ממש לא אמרה במפורש שהיא מטפלת באחותי, היא רק רמזה שהיא מכירה אותה ושזה יוצר בעיה, זו מסקנה שלי (מתבקשת) ואני חושבת שלא היתה שום דרך אחרת בשביל הפסיכולוגית להגיד את זה, היא מאוד התפתלה במילים. זה פשוט עולם קטן, מצב שאי אפשר היה לחזות מראש, ואין דרך להימנע מזה מראש.

הנה האחות המוצלחת שיש לה כביכול הכל - גם היא נזדקקה ליד מכוונת
נכון, אמנם הרבה דברים באו לה בקלות (בלי עזרה מקצועית בשלבים מסויימים, אלא בהרבה מזל), אבל לכל אחד יש קשיים בדרך.
אני יודעת על חלק קטן מהקשיים שהיו לה, ויש לה. כשאני מנטרלת את רגשות הקנאה הטבעיים, אני מאוד אוהבת את אחותי, ואני שמחה שהיא מצאה לה פסיכולוגית טובה לסייע לה בחלק מהקשיים.

[tאמא*]

ישר כח ! על האומץ המודעות והרצון לשנות.
מנסיון שילוב של מודעות , התבוננות פנימית ורצון לשנות הוא מנצח.
tאמא נישאה בגיל 37, לבעל אוהב נהדר ומקסים. ולנו כיום שתי בנות נהדרות. (הקטנה יונקת ממש ברגע זה). מאחלת לך להגיע למצב זה בהקדם.
(שוקלת להפנות את אחותי 28 לדף זה). ב ה צ ל ח ה.

[מערבולת_הלב*]

tאמא נישאה בגיל 37, לבעל אוהב נהדר ומקסים
ממש עודדת אותי, תודה!!

[מערבולת_הלב*]

היה עוד מפגש של הסדנא (מפגש שני שהוא שלישי אם מחשיבים את המבוא כמפגש ראשון).

1)התחלנו עם דף שהיא קראה לו פרמטרים לאהבה, מה בעצם כל אחת באופן אישי וכנה מחפשת בבן זוג:
מראה, מצב משפחתי, רקע תרבותי, חינוך/לימודים, דת/ערכים, טווח גיל, מקצוע/עבודה, ארץ מוצא, בריאות, מצב סוציו אקונומי, מקום מגורים, ואחר.
היה לי מוזר למלא את הדף הזה, בהתחלה זה הרגיש לי כמו רשימת מכולת. והכל היה נראה לי היפוטתי... ברור שעדיף בן זוג בריא, ומה אם יש לו לחץ דם גבוה או אבנים בכליה, או לא משנה. אני מחפשת אדם שלם לטוב ולרע לא פלקט! נתמודד עם כל מה שיבוא. מי מבטיח שאני אהיה תמיד בריאה? מי מבטיח שאני מוצאת בן זוג בריא אבל הוא לא נשאר בריא? ככה כולנו בני אדם היום בריאים מחר פחות.
כן אני רוצה מישהו שרוצה לשמור על הבריאות כלומר לא מעשן, בעל מודעות לתזונה נכונה ולאורח חיים בריא...

הרעיון הוא שצריך להיות ספיציפיים. צ"לבנות פרופיל של עצמי שמשקף אותי באמת, ופרופיל אמיתי ומייצג של בן הזוג אותו אני רוצה להכיר.
נכון שהרבה "נשמות טהורות" רומזים לנו שאנחנו בררניים מדי, אבל היא אומרת שצריך להיות ספיציפיים מדוייקים לדעת בדיוק מי אני ומה אני רוצה בבן זוג.

אח"כ התחלקנו לזוגות, הקראנו אחת לשניה את הדברים שכתבנו, והיינו צריכות להציג בפני כל הקבוצה את בת הזוג.
"זאת מערבולת הלב, היא מחפשת ...." כן גם זה היה לי קשה, לשמוע את הדברים האישיים שכתבתי מוקראים בפני הקבוצה ע"י מישהי אחרת.
אבל התרומה של התרגיל הזה, מעבר לשבירת מחסומים של היכרות ויצירת אפשרות להיפתח, מלמדת אותי את כולנו לעבוד בזוג, לחשוף ולהיחשף, לדבר, לשתף פעולה, להקשיב...

2) אח"כ קיבלנו דף A4 ריק שחילקנו ל- 4 עמודות.
החצי השמאלי של הדף היה מוקדש למשפחת המוצא שלנו בו כתבנו ב- 2 עמודות את הדברים החיוביים שיש במשפחה ואת הדברים השליליים שיש במשפחה.
דיברנו על הצורך להודות למשפחת המוצא, לקחת את הדברים החיוביים, ולהיפרד מדברים שליליים שמפריעים לנו.
בחצי השמאלי של הדף כתבנו על בן הזוג.
בעמודה אחת כתבנו את הדברים החיוביים שיש במשפחת המוצא שלנו שאותם אני רוצה להכניס לחיי הזוגיות והמשפחה שלי.
בעמודה השניה הפכנו את הדברים השליליים שבמשפחה לדברים חיוביים שיהיו אצלנו. לדוג' ההורים שלי נורא קטנוניים. ממש יכולים לריב ולהתווכח כמו ילדים קטנים "את אמרת" "לא אתה אמרת" "לא אני אמרתי קודם" וכו' ממש אפשר להשתגע, אז כתבתי שאני רוצה שיהיו אצלי יותר וויתורים ויותר בגרות.
עוד דבר שכתבתי הוא שאמא שלי יכולה לשגע אותי עם שיקולים "פולניים" בכל מה שנוגע לאחותי, לכן לאחותי מותר להגיע עם הילדים שלה לבית (של ההורים) בכל שעה. לשבת על הספה, להירדם, לצפות שאחד מאיתנו יכין להם ארוחה, יטפל בהם, ישגיח עליהם, ואח"כ היא עוד תנזוף עלינו אם עשינו משהו שלא בדיוק נראה לה... אבל מה אסור לאף אחד להעיר לה "לא נעים" וכשאני מסבירה לאמא שלי, שמותר לי לשים גבולות על איך מדברים אלי, או איך מתייחסים לרכוש שלי, וכו' וכו' היא אומרת שזה "לא יפה" - בקיצור אצלי בבית יהיה מותר למישהו להגיד מהם הגבולות שלי.

לא חייבים לקחת את הדפוסים שקיימים בבית ההורים במשפחת המוצא ולהיכנע להם כגזירת גורל שכך יהיה גם אצלי. אפשר לחפש ולמצוא דגמים אחרים של חיי נישואין ומשפחה, ולקחת דגמים אחרים שנוחים לי יותר.


3) לבסוף העלינו ארועים רגשיים מהעבר.
כתבנו על קשרים מהעבר ועל אותו הרגע שהבנו שהתאהבנו.
מה זה היה? מה גרם לזה? אצלי חזר הרבה פעמים יצירת קשר עין משמעותי. מבט עמוק לעיניים יחד עם קריצה שובבה, גרמו לי להרגיש אינטימיות וקירבה.
נכון שזה העלה גם את כאב האובדנים של אותם קשרים, אבל כשאני נזכרת ברגעים היפים האלה, אני יודעת שיש לי בשביל מה להתאמץ, ואני זוכרת שאני יכולה להתאהב. אם זה קרה בעבר זה יכול לקרות שוב.

---

עוד לא עשיתי אף צעד מעשי, או משהו לעצמי השבוע...
פשוט לא מוצאת את הזמן+הכח:-/

[מיכל_צמות*]

.

[אילת_מ*]

תודה לך!

[לוונדר_סגול*]

עוד לא עשיתי אף צעד מעשי, או משהו לעצמי השבוע...
מאוד מעשי מה שתיארת
לא רק שעברת את זה בסדנא אלא שאת כותבת את זה כאן
מעמיקה את התהליך, מוסיפה לו נפח.
מאוד מאוד מעשי....
אני מאמינה שאת בוראת לך מציאות חדשה וטובה ברגעים אלו ממש.

[ציפציף*]

אני מאמינה שאת בוראת לך מציאות חדשה וטובה ברגעים אלו ממש.

מזדהה עם לוונדר!
את ממש בתוך תהליך,ומה זה אם לא עשייה?
להבדיל,כשהייתי בהריון,הרגשתי קבצ'ה בשבועות הראשונים(בעצם כמעט כל ההריון...)
רבצתי במטה בלי יכולת לעשות כמעט כלום,בחילות,חולשה,
יללתי לחברה קרובה שאני לא עושה כלום עם עצמי ,
והיא ברוב תבונתה אמרה:"את עושה הרבה,את מגדלת בתוכך תינוק!"

לפעמים העשייה הגדולה ביותר היא ללא עשייה.

[מיכל_צמות*]

לפעמים העשייה הגדולה ביותר היא ללא עשייה. וואוו!!!!

[מערבולת_הלב*]

אז קרה הרבה מאז, רק שהתעצלתי לכתוב.

הייתי בקשר טלפוני עם בחור שהיה נשמע בהתחלה נחמד, אח"כ ראיתי שהוא כל הזמן מעיר לי על צורת הדיבור שלי.
"את מדברת מהר מדי" "שלושה במקום שלוש" והדבודבן שבקצפת טען שאני (כן אני ולא הוא) כל הזמן קוטעת אותו בשיחה.
שתקתי. התאפקתי. הקשבתי. ספגתי.
בניגוד גמור לאופי שלי.
סיימתי את השיחה, והחלטתי לחשוב על זה.
בשיחה הבאה שהוא שוב העיר לי על משהו, החלטתי להעיר לו על כל הפעמים שהוא תיקן אותי, קטע אותי, הפסיק אותי או ביקר אותי.
הוא ניסה להסביר והתנצל.

אחרי שבועיים שלושה של שיחות בטלפון שלא היו שונים בהרבה .
הוא היה פטפטן ומרוכז מאוד בעצמו, היה מתחיל שיחה ומספר רק על עצמו ושוב ושוב, הוא היה נכנס לפרטי פרטים של דברים כ"כ שוליים, שלא עניינו אותי.
בנוסף הוא שלח הרבה המון SMS.
לי היה פחות ופחות חשק להיפגש, אבל החלטתי בכל זאת להיפגש (מבחינתי רק כדי לגמור עם זה כבר).

פגשתי אותו לפני 4 ימים, מאז אפילו לא שיחת טלפון אחד, לא SMS לא כלום.
הפגישה היתה לא זורמת, ובהחלט חזרה על הדפוס של שיחות הטלפון, אני לא מעוניינת כנראה שגם הוא לא.

המשך מגיע...

[מערבולת_הלב*]

במקביל התחלתי להיפגש עם מישהי, יועצת, מדריכה, שעובדת עם נשים ובחורות צעירות על נושאים רבים כמו זוגיות, ביטחון עצמי וכו'
(קיבלתי את שמה ממדריכת הסדנא)
אני עדיין צריכה להתרגל לסגנון שלה, הסגנון שלה מאוד מאוד רוחני, כולל הרבה תפילות, והרבה עבודה על המידות.

אחד הדברים הראשונים שאמרתי לה זה שאני רוצה בן זוג, שירשה לי לכעוס.
שיכיל את הכעס שלי, שלא יברח ממני כשאכעס, כי מותר לכעוס, זה טבעי ונורמלי.
אני רוצה מישהו שיכול להתמודד עם הכעס ושלא יפחד ממנו.
בהתחלה היא לא אמרה על זה כלום, בפעם הבאה הנושא עלה באופן אחר, והיא הבהירה לי שכעס הוא הרסני לחלוטין, ושאסור לעשות בו שימוש.
במקום זה כשאני מרגישה שאני מתחילה לכעוס צריך לנסות למצוא את נק' הפגיעה, שזה הדבר האמיתי.
הכעס הוא לא אמיתי, הוא בא לכסות על משהו שכואב ופגוע.
ולנסות כל פעם להגיע לנקודה עמוקה יותר פנימית יותר שכואבת יותר.

באחד התירגולים הגענו לכך שאני לפעמים מרגישה מיותרת.
אבל כשאני מרגישה בעלת תפקיד בעולם, אני מרגישה מאוד מאוד לחוצה, מרגישה שמושכים אותי בבת אחת להמון כיוונים שונים,
זה קשה לי ומעייף אותי, אבל כשאני מרגישה מיותרת אני מרגישה מנותקת מהעולם, וזו תחושה איומה להרגיש מיותרת, זה להרגיש שעבר זמני.

זה על קצה המזלג לגבי הטיפול, כי יש עוד מה לספר

[מערבולת_הלב*]

במקביל...
הסדנא נמשכת, דיברנו על נושאים כמו קירבה ואינטימיות, נשיות, חלוקת תפקידים, ועוד כמה דברים שאני כבר לא זוכרת ולא אפרט כרגע, למרות שכדאי.

דברים שמתחילים להתגשם
למרות שזה משהו נורא קטן
באחד המפגשים עשינו קולאז', את הדף חילקנו לשניים בצד אחד הכנסנו את הדברים שאני רוצה בקשר מבן הזוג ובצד השני הדברים שאני מביאה ומכניסה לקשר.
באחת התמונות שגזרתי ממגזין היו זוג שהוא תומך בה מאחורה והיא נשענת עליו. הדבקתי את זה.
שבועיים אח"כ הלכתי להסתפר, לא היה לי בראש תספורת מוגדרת, רציתי משהו שקל להסתדר איתו ושיתאים לפנים. הסכמתי למה שהספרית העלתה והחלטתי להיות ספונטנית (בניגוד להרגלי) ולהסתכן.
מה אני אגיד לכם, קודם כל קיבלתי מחמאות מכל העולם כל מי שראה אותי אמר שאני פשוט נראית כ"כ טוב
אבל אחרי 4 ימים הסתכלתי על הקולאז'. הסתכלתי ספציפית על התמונה ההיא שהדבקתי, הסתפרתי כמו האשה ההיא בתמונה.
פשוט מרתק!

יומיים אחרי שהסתפרתי היה שבתון לפנויים פנויות, אני השתתפתי בו באופן חלקי. המארגנת היא חברה שלי, והיא ידעה שלפעמים קשה להשתתף בזה, אז היא נתנה לי אפשרות לבחור כמה להיות וכמה לא להיות.
הייתי. היתה אווירה נחמדה, במוצ"ש הבחור שישבתי לידו התחיל לדבר איתי, דיברנו משהו כמו שעה וחצי. הייתי בטוחה שדיברנו 15 דקות, אבל אנשים שהיו מסביב אמרו שזה היה מ19:00 בערב עד 20:30 השיחה זרמה, היה נחמד.
בהמשך המארגנת התקשרה אלי ואמרה שהוא מעוניין לצאת איתי. (וזאת כשכבר הייתי בקשר טלפוני עם הבחור ההוא שלעיל, והיו עוד בחורים שניגשו לדבר איתי) .
הרגשתי כ"כ מחוזרת!!!
(אני רוצה לשמור את התחושה הזאת).

על קצה המזלג.
יצאנו 3 פעמים, היה נחמד מאוד. דיברנו כמעט כל יום או כל יומיים.
אני מרגישה בטוחה בקשר הזה (וזה אחד הדברים הכי חשובים לי - ביטחון).
הבחור ממש זהב, רגיש מאוד, במיוחד לנשים, אכפתי, אופטימי...
אבל יש לי הרגשה שהוא לא מעוניין להמשיך.
אתמול הוא התקשר אלי, אבל לא יכולנו לדבר, הייתי בסיטואציה שלא איפשרה שיחה, אז דיברנו מהר 2-3 דקות, הוא גילה הבנה, ואמר שנדבר בהמשך.
היום הוא ניסה להתקשר אלי כשהייתי בעבודה, לא יכולתי לענות.
התלבטתי אם להתקשר או לא, החלטתי שלא, ויש לי פחד וחרדה שהוא רוצה לסיים את הקשר.
בגלל משהו שסיפרתי לו על המשפחה שלי.
עד כדי כך קשה לי אני מאוד מפחדת להרגיש דחויה
מחכה שיתקשר.

[ציפ_ציף*]

כל מה שיקרה ,יקרה לטובתך!
הלוואי שיהיה קל לראות את הטוב...

[ציפ_ציף*]

וכמובן - חיבוק חזק חזק...

עומדת מאחור ומשקיפה.
יהיה טוב.

[מערבולת_הלב*]

דיברנו עכשיו
קבענו להיפגש

[מערבולת_הלב*]

לא כתבתי כבר די הרבה זמן, ולא עידכנתי את הבלוג.
בכל אופן הבחור שלעיל ואני עדיין יוצאים, אבל יש לי הרגשה שזה לא זה, ואני לא יודעת מה בדיוק.

קודם כל זה משהו שיטחי נורא, ובכל זאת מפריע לי קצת.
מבחינה חיצונית הוא יחסית נמוך, רזה וצר. אף פעם לא דמיינתי את בעלי לעתיד גדול ורחב מאוד,
אבל לפעמים הוא פשוט נראה לי כמו נער בן 16!!
ואני שואלת את עצמי האם הוא יודע לתת חיבוק גדול ומעניק? האם הוא יכול להיות משענת תומכת?

ואז בפעם האחרונה שיצאנו הוא אמר 2 דברים שנשמעו לי מוזר (ומצטרפים למה שכתבתי למעלה):

• עברנו ליד דוכן פרחים, ואמרתי "איזה יופי, פרחים" והוא אמר "איזה כיף זה להיות בת, אפשר לקבל פרחים!"

הוא התחיל לספר לי שהוא קנה פיג'מה (שזה כבר מוזר וגם מוזר לספר, אני למשל ישנה בטרנינג וטי-שירטים ישנים, אני לא יוצאת לקנות פיג'מה), ואז הוא תפס את עצמו ואמר, "איזה זוג מוזר אנחנו, אני מספר לך על הבגדים שאני* קונה.

בקיצור עלתה לי שאלה, שאשמח לשמוע איך אפשר לנסות לברר את הנקודה.

האם יתכן שהבחור לא סגור על הזהות הגברית שלו?

בחברה החילונית זה יותר קל יחסית מהבחינה הזאת:
קודם כל לרוב יש התנסויות מיניות בגיל צעיר, ואפשר לדעת למי ולמה אתה נמשך, וחוץ מזה יש לזה לגיטימציה, מה שאין כן בחברה הדתית.
בחברה הדתית, זה לא יעלה על הדעת.

שאלתי את היועצת שלי מה דעתה על זה והיא שאלה
"הוא נמשך אלייך?"
איך אדע? אני לא יודעת.
יותר מזה, כשאני מרגישה שבחור נמשך אלי, אני מרגישה מאויימת מעט,
בעצם אף פעם לא הרשיתי לעצמי להרגיש
טוב כשמישהו נמשך אלי, זה הלחיץ אותי.

אם יש מי שקורא/ת כאן אשמח לדעתכם בנושא/ תובנות / שאלות מכוונות / עיצות...

אני קצת מרגישה הולכת אחורה

[ציפ_ציף*]

_"הוא נמשך אלייך?"
איך אדע? אני לא יודעת._
כאשה דתיה אני יכולה לאמר לך שגם בלי מגע,אם הוא נמשך אליך,את תרגישי,את תדעי,
ואם המשיכה איננה הדדית,אז בעיני אין ערך אם הוא נמשך אליך,

אין לי אפשרות לשפוט את התחושות שלך,זה משהו שאת צריכה לדעת,אבל עושה רושם שאת מחפשת מישהו יותר משמעותי בשבילך...
שוב,אני כותבת ממקום שטחי,בלי לדעת באמת מה קורה בינכם,רק ממה שאני קוראת בין השורות שכתבת.

את מתגעגעת אליו כשאתם לא ביחד?
עד כמה את כמהה להיות במחיצתו?
מעניין לכם יחד?
תוכלו לגדל ביחד ילדים?

כמה שאלות שאולי יעזרו לך להבין את הסיכוי לקשר בינכם.

[מערבולת_הלב*]

אבל עושה רושם שאת מחפשת מישהו יותר משמעותי בשבילך...
נכון, וזה בדיוק מה שהוא אמר אתמול בלילה. מוזר. (אולי הוא קורא כאן;-) )
כך שנגמר ביננו. נגמר יפה ומרגש עם ברכות הדדיות.

אני מנסה להזכיר לעצמי שלא חזרתי אחורה, אלא התקדמתי עוד שלב, אבל יש רגעים שאני בכל זאת מרגישה אובדן קטן,
אבל גם הקלה.

התחלתי לקרוא את הספר: the inner circle זה אמנם באנגלית, אבל האנגלית שלי טובה, והקריאה זורמת.

שבת שלום
ותודה

[ציפ_ציף*]

כל סיפור כזה שנגמר ,מקדם אותך לאדם האמיתי שמחכה (בסבלנות) בסוף הדרך...
כמו בשיר :"כי בסוף מעגל - את שלי !"

יהיה טוב,אין יאוש בעולם.

[לבנה*]

שאלתי את עצמי מדוע לא סיימת את הקשר ביזמתך.
עלתה בי התחושה שמלכתחילה הוא לא מצא חן בעייניך,
למה זה חשוב עכשיו, שהכל נגמר?
כי בהשתקפות שלך מהדברים עליהם את מספרת בכזה בגילוי לב אמיץ, אני רואה מין אי הכרה בערך עצמך.
קיבלת כאלה החלטות אמיצות: כמו ללכת לטיפול או השתתפות בסדנא, אלו החלטות הדורשות תעצומות נפש. הן קיימות בך.
כדי לקבל את הראוי בקשי את האומץ בלהגיד לא!
הגבר החביב הזה הוא הוא פשוט לא בשבילי.
לפנות מקום לראוי.
את ראויה.

[מערבולת_הלב*]

_שאלתי את עצמי מדוע לא סיימת את הקשר ביזמתך.
עלתה בי התחושה שמלכתחילה הוא לא מצא חן בעייניך,_

2 שאלות שונות שאלת, קודם כל מלכתחילה הוא דווקא כן מצא חן בעיני. מספיק כדי שארצה עוד להכיר ולהעמיק.
לא סיימתי את הקשר ביוזמתי כי רציתי להיות שלמה עם עצמי שאני ממצה את הקשר הזה עד כמה שניתן,
לכן מלכתחילה הייתי סבלנית ופתוחה, מנסה לראות כל סיטואציה בכמה שיותר אפשרויות.

היום אני יכולה להגיד שאני שלמה עם הפרידה, מה שלא הייתי יכולה להגיד לא אני יזמתי פרידה לפני שבועיים.

עכשיו צריך לעבור הלאה אל הקשר הבא...בתקווה שיבוא.

[יו_יו_בקנדה*]

עכשיו צריך לעבור הלאה אל הקשר הבא...בתקווה שיבוא.
בטח שיבוא!!!

[ציפ_ציף*]

בטח שיבוא!!!
אין יאוש אחותי! @} @} @}

[ציפ_ציף*]

יש חדש? רוצה להמשיך לשתף?

[לוונדר_סגול*]

יש חדש? רוצה להמשיך לשתף?

[לוונדר_סגול*]

???

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי. מעניין ומעשיר.
מערבולת הלב - מה איתך היום? לאן הדברים התגלגלו? רוצה לשתף?

[מערבולת_הלב*]

_קראתי. מעניין ומעשיר.
מערבולת הלב - מה איתך היום? לאן הדברים התגלגלו? רוצה לשתף?_
בקצרה : במקום גרוע יותר.
חוויתי המון כאב . (לא רוצה לבאס אף אחד, זה פשוט המצב שלי מאז)
מצידי הדף יכול להימחק, אלא אם זה מענין אחרים.

[אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאחלת לך המון שמחה
אשמח לשמוע מה קורה איתך עכשיו.