מין כזה כאילו

[אנונימי]

מין כזה כאילו
קרן פרידמן-גדסי
(דף עלון, מתוך באופן 37)
זה היכה בי כשביום הולדתה השלישי של בתי, הגננת הצביעה על תמונתה של סהר בת יומה והסבירה לילדים "הנה סהר שהיתה עוברית קטנה והרופא הוציא אותה מהבטן של אמא"... נשארתי עם פה פעור מתדהמה, רציתי לצעוק "הי, זה לא היה כך, אני הייתי שם, אני יודעת! היא בכלל לא יצאה מהבטן אלא דרך הנרתיק ופתח הפות, הרופא לא היה שם בכלל (רק אשה נחמדה שקיבלה את בתי בברכה, ואבא של סהר). אני יודעת, הייתי שם".

והבנתי. אז הבנתי, שאם מגיל שלוש אנחנו לומדות שאנחנו לא יכולות ללדת בכוחות עצמנו, אלא מישהו צריך לעשות זאת בשבילנו (= רופא), ואם אותנו הגברים מלמדים מגיל כה רך שבנות זוגנו הן נפלאות ונהדרות אבל לא בטוח, בכלל לא בטוח שהגוף שלהן מסוגל ללדת בכוחות עצמו - אז חוסר בטחון בעצמנו וחוסר אמונה ביכולתנו, מהולים בפחד וחרדה הם רגשות שמלווים כמעט כל זוג במסעו אל הלידה וההורות.

והבנתי גם, שאם מגיל כה צעיר, גיל בו דמותינו מתעצבת ומושפעת עמוקות מהסובבים אותנו, אין אנו המבוגרים נוקטים בשמם המלא והנכון של אברי הגוף שלנו ושל ילדינו - יד, אוזן, נחיריים, פות, פין, שדיים, פטמות, טבור, בית שחי, פי הטבעת וכו', איך ניתן לילדינו את ההבנה, התחושה, והידיעה שכל אלה הם חלק בלתי נפרד מגופם, טבעי בריא וחיוני, ולכל איבר יש תפקיד.

השנים הראשונות לחיים, בהם אנו, הורים ומחנכים, מהווים דוגמא וחיקוי לילדינו הרכים, כה משמעותיות לגבי עיצוב דימוי הגוף של כל אחד ואחת מאיתנו, והשלכותיהן הרות גורל בהמשך החיים. הן הרות גורל בסיטואציות רבות ביניהן עשיית צרכים, קשר מיני, קשר זוגי, דיאטות אינסופיות, דימוי עצמי ואהבה עצמית.
השפה בה נשתמש כדי להסביר תהליכים ולתאר דברים תייצג את עמדתנו, ההתיחסות שלנו תבנה את צורת ההתיחסות של ילדינו לגופם ולמה שקורה בו.
אם נתייחס באותה שלווה ובהירות לגבי הנזלת שיוצאת מהאף, הדמעות מהעיניים והקקי מהטוסיק, ונמשיך בגישה זו לגבי דם הוסת מהנרתיק, נוזל הזרע מהפין והחלב מהשדיים, אולי כולנו נהיה יותר אוהבים, אוהבים לגופנו.

[ימימה_לא_באמת*]

קרן, מסכימה עם מה שכתבת ואהבתי את הניסוח.

[פלוני_אלמונית*]

השפה בה נשתמש כדי להסביר תהליכים ולתאר דברים תייצג את עמדתנו, ההתיחסות שלנו תבנה את צורת ההתיחסות של ילדינו לגופם ולמה שקורה בו.

מונח נוסף, שלדעתי מייצג עמדה, ולא רק מייצג אותה אלא מעצב אותה, וגם כתבתי על זה במקום אחר:
המונח 'לגמור' - שהוא בעיניי מוטעה לחלוטין. כי הוא גורם לנו לבלבל בין אורגזמה לבין סיום.
ולכן כל כך הרבה אנשים חושבים שברגע שהם מגיעים לאורגזמה - שם זה נגמר.
ולכן כל כך הרבה גברים מסובבים את הגב והולכים לישון אחרי שלב השפיכה.
מרגישים 'גמורים'. 'נגמרות' להם האנרגיות. 'נגמר' החשק.
הרי קוראים לזה 'לגמור', לא?

המונח הזה גורם להסתכל על האקט המיני כחתירה לאיזו מטרה מסוימת - שברגע שהושגה, שם הסתיים התהליך. ואין עוד לאן לשאוף. ואין טעם להמשיך. איבוד עניין.
כשבעצם, אפשר להסתכל על המין אחרת לגמרי. כמשהו שנרקם, שמתמשך, שעולה ויורד בגלים, שמשרטט מעגלים. שיש בו אפשרות להרבה אורגזמות, בכל מיני עוצמות, או לשום אורגזמות אבל הרבה גילויים והרבה הנאה והרבה ביחד.

המונח 'לגמור', זה כזה מונח קר בעיניי, וכ"כ מייצג תפיסה גברית, של קו ישר שמוביל למטרה ברורה. בררררר....

אז אולי זה לא קשור ישירות להתייחסות לאיברי הגוף, אך מייצג לדעתי היטב איך מונחים מסויימים מעצבים את ההשקפות שלנו על דברים. במיוחד במה שקשור למין.

ולדעתי, כדאי מאוד להחליף את המונח הזה במונח הרבה יותר מדויק. למשל 'להגיע לאורגזמה'. או כשגבר פולט זרע, פשוט לתאר את זה כשפיכה או כפליטת זרע, ולא כ'גמירה'.

[כרובית*]

אם נתייחס באותה שלווה ובהירות לגבי הנזלת שיוצאת מהאף, הדמעות מהעיניים והקקי מהטוסיק, ונמשיך בגישה זו לגבי דם הוסת מהנרתיק, נוזל הזרע מהפין והחלב מהשדיים, אולי כולנו נהיה יותר אוהבים, אוהבים לגופנו.
מעורר מחשבה....

_המונח הזה גורם להסתכל על האקט המיני כחתירה לאיזו מטרה מסוימת - שברגע שהושגה, שם הסתיים התהליך. ואין עוד לאן לשאוף. ואין טעם להמשיך. איבוד עניין.
כשבעצם, אפשר להסתכל על המין אחרת לגמרי. כמשהו שנרקם, שמתמשך, שעולה ויורד בגלים, שמשרטט מעגלים. שיש בו אפשרות להרבה אורגזמות, בכל מיני עוצמות, או לשום אורגזמות אבל הרבה גילויים והרבה הנאה והרבה ביחד._
וזה.. זה כמו ניסוח מאד חד וקולע של דברים שהרגשתי אי-אלו פעמים, אבל אף פעם לא אמרתי..
תודה.

[מדרגות_לרקיע*]

איזה דף מקסים...