זה דף כל-כך חשוב... מגע הוא צורך אנושי מולד, כמו מזון ושתיה, מתים בלעדיו... למדתי זאת על בשרי וגם דרך לימודי שיטת אלבאום שעזרו לי להטמיע ולעכל את ההבנה הזאת בגוף.
כשהייתי נערה התחלתי טיפול פסיכולוגי עקב נסיון אובדני ולאט לאט הבנתי שאני בעצם צמאה למגע, לקירבה ולאהבה כמו החתולים והכלבים שאני מלטפת וכמהה לאמץ מהרחוב. כמו כל יצור חי שרוצה תשומת-לב.
התחלתי להעז לגעת בחברה קרובה או בעצמי ולפעמים אפילו ביקשתי מחברות שתלטפנה אותי, בדרך כלל הן עשו זאת באופן די מכאני וחששו להקרא לסביות וכד'. מדהים כמה מגע פשוט מהלב מעורר באנשים מליון פחדים ועכבות וחרדות וסטיגמות ומה לא...
לקראת גיל שלושים התחלתי ללמוד רייקי, רפלקסולוגיה ועיסויים והתענגתי על מגע, אבל אז למדתי גם שיש מצבים עם אנשים מסויימים שממש קשה לי לתת להם מגע או לקבל מהם מגע. שיש אנשים שמתיימרים לגעת או לקבל מגע בחופשיות, ומביאים עם המגע את כל העכבות המיניות שלהם, התסביכים הרגשיים ועוד... וזה מגע כל-כך לא נעים ולפעמים אף בלתי-אפשרי ליצורים רגישים כמוני...
כשלמדתי שיטת אלבאום, מגע של אנשים מסויימים הרגיש לי לפעמים מאיים וחודרני, לפעמים מבחינה אנרגטית חשתי יד שהייתי מעדיפה שלא תגע בי עוד לפני שנגעה בי, ולא היה לי מושג אם מותר להגיד "לא!". זה העלה זיכרונות מאוד קשים לגבי גבולות או אי-גבולות בבית בו גדלתי.
היום אני חשה בטוחה יותר בעולם המגע, יש ויסות הרבה יותר טוב מבחינה אנרגטית אצלי. כשמגע לא מרגיש לי נוח, אני פשוט מפסיקה אותו או מכוונת למגע שנכון לי.
אני מוצאת שיש לי כל-כך הרבה לתרום לאחרים, לילדים ומבוגרים שהמגע עדיין חסום ומאיים עבורם.
אמן ואמן שכל בני האדם יוכלו להתוודע לעוצמת האהבה והריפוי שבמגע פשוט וקירבה אנושית חמה. אין לי ספק שזה תמים, אבל אם זה היה אפשרי, איזה עולם יפה היה לנו, נכון?
מה זאת אהבה