להכריח ילד להתחסן

ניסיתי להתחיל דיון בדף חיסון לבן ארבע רגיש ... אני חושבת שהנקודה שמפריעה לי זה שבעצם אני ממש כופה עליו משהו פיזי, מכאיב - אבל שאני מאמינה שהוא נכון עבורו - איך עושים דבר כזה? איך מסבירים (אם בכלל) - אני לא מאמינה שקיים סיכוי שהוא באמת ישתכנע מההסבר שלי ויאמר: "וואלה אמא, כשאת מציגה את זה ככה - אני זורם איתך..." (-:

אם את אכן משוכנעת שצריך להיות חיסון, אני הייתי הולכת על הרציונאל
מסבירה למה זה חשוב
מסבירה שהדקירה קטנה וכמעט לא מכאיבה
למה זה טוב לנו, ואפילו מדגימה לו חיסון, אפשר אליך.
מכירה לו את האחות ובוחרת לו את האחות הכי טובה שיש!

לשיקולך אפשר להוסיף אמלה, משחה מאלחשת שמורחים על הזרוע מראש וגורמת לכך שלא נרגיש ממש כלום

בנוסף הייתי הופכת את יום החיסון ליום כייף, אחריו הולכים לבלות היכן שאוהבים
זה יום של בגרות ובגרות חוגגים

לפני שמסבירים צריך להבין שאת היא האמא, ההורה, מי שאחראי לשלומו ולבריאותו ואת עושה את הטוב ביותר עבורו.
לפעמים הטוב ביותר עבור אדם הוא לא בהכרח מה שנעים לו (כמו לומר לאדם מבוגר אמת שהוא לא מתמודד איתה, לדוגמא).
לאחר שתהיי שלמה באמת עם כוונותיך ולא תפחדי מילדך, והתחלה טובה זה להוציא מהראש את המילה "כפייה" משום שזו מילה עם קונוטציה שלילית מראש שמסבכת אותך, אני בטוח שתמצאי דרך פשוטה להסביר לילד בן 4 שהיום מקבלים זריקה. אם את תהיי רגועה, אז גם ילדך יהיה.

צריך להבין שאת היא האמא, ההורה, מי שאחראי לשלומו ולבריאותו ואת עושה את הטוב ביותר עבורו.
האם את לא בטוחה שחיסון זה הטוב ביותר עבורו?
אם את בטוחה שכן אז חיסון לא שונה מלקשור אותו בכסא בטיחות

שהדקירה קטנה וכמעט לא מכאיבה
לא לכולם היא לא מכאיבה

בעיני חשוב לתת מקום לפחד שלו, לאשר שאת מבינה את הרגשות שלו ויחד עם זה זה דבר שחייבים לעשות.
הכל חוזר לתחושות שלך - לשלמות שלך עם הצורך לחסן.

אצלנו אבא חיסן כי אני התלבטתי אם זה נחוץ בכלל והיא לי קשה להרגיע

תודה לכולכן על התשובות (-:
הבעיה היא שאני חוששת שפיזית הוא פשוט לא יסכים לזה!! מדובר בילד בן ארבע וחצי.... זה לא פעוט בן שנה וחצי שאת יכולה להחזיק על הידיים ולהסיח את דעתו עם משהו בזמן שהאחות מחסנת... מצד אחד לא נראה לי אופציה להחזיק אותו בכח ומצד שני אני רוצה שיקבל את החיסון....
אם את בטוחה שכן אז חיסון לא שונה מלקשור אותו בכסא בטיחות
בחיים לא קרה לי שהחזקתי ילד בכח וחגרתי אותו.... אני מניחה שאם הייתי צריכה להתמודד עם מצב כזה (עם ילד בן ארבע וחצי) - הייתי מנסה בדרכים חינוכיות/הסברים/הבטחות/איומים ומה שלא תרצי אבל פיזית להפעיל עליו כח כדי לחגור אותו - בחיים לא (מה גם שאין לי את הכח הפיזי לזה (-: ). עם ילד בן שנה זה קצת שונה.

נדמה לי שאף אחד פה לא יעץ לך להחזיק אותו בכוח.
ילד בן ארבע וחצי - אפשר כבר לדבר איתו, הוא זוכר אם את מבטיחה לו פינוק כלשהו או יום כייף לאחר החיסון, והוא יכול "להחזיק את עצמו" בהמתנה לפינוק הזה.

הבעיה היא שאני חוששת שפיזית הוא פשוט לא יסכים לזה!!

האם יתכן שהילד שמע הרבה פעמים דעות נגד חיסונים ועכשיו זה ממש מבהיל אותו שהוא צריך לקבל את הדבר ה"מוקצה" הזה? (מנק' ראותו)
אולי הוא לא מרגיש שאת שלימה לגמרי עם ההחלטה לחסן אותו ?
אם את בטוחה בעצמך שזה מה שצריך לעשות את צריכה להסכים עם זה שאת כופה עליו , כמו שכופים על ילד תרופה לא כל כך טעימה .
פעם זה היה ככה . והחיים המשיכו להיות טעימים למרות זאת .
היינו מקבלים זריקות . דברי סבתא.
סבתא מספרת שאמא שלה היתה מראה לה מה זה צביטה קטנה ושואלת אותה האם זה נורא ואיום.
ואז סבתא זוכרת שאמא שלה סיפרה לה שזריקה היא כמו הצביטה הזאת.
ובזמן הזריקה היתה מחבקת אותה חזק ומסתכלת לכיוון השני . וזהו .

אני לגמרי מסכימה עם מה ש אל דנטה אמר. שהכל מתחיל ונגמר בתחושה שלך.
גם עם זה שאת נשמעת כאילו את פוחדת מהתגובה של הילד, או בעמדה של אשמה והצטדקות מול הילד.

עכשיו אני אגיד משהו ככה בלי ניסוח מעודן, סתם כי אני עוד מחלימה ואין לי כוחות לשבת ולחשוב שעתיים ולנסח, אז רק שתדעי שזה עם כל הכוונות הטובות:
אני כותבת בתור אחת שהיסטרית בבדיקות דם, מתעלפת, כואב לה בטירוף בזריקות ובדקירות מכל סוג, ושבשיקולים שלה לגבי לידה טבעית, השיקול שלא יגעו בי עם שום מחט לאינפוזיה או אפידורל או כל דבר כזה כיכב גבוה מאוד בסדר העדיפויות. עברתי שתי לידות, שתיהן טבעיות לגמרי, כאב לאללה, ועדיין אני מוכנה לעבור את הכאב של הלידה ושבשום אופן לא ידקרו אותי (-:

ומהמקום הזה אני רוצה לומר: רבאק, כולה דקירה! כולה זריקה! עוברים ונשארים בחיים! ואת מאמינה שזה למטרה טובה! אז גמרנו, הולכים וגמרנו. אז יכאב! אומרים לו מראש, "תשמע, אין ברירה, את החיסון צריך לעשות, אממה - זה יכול להיות לך ממש לא נעים. רוב האנשים לא מרגישים את זה, אבל אני חושבת שאתה כן תרגיש. אז בוא אני אלמד אותך כמה פטנטים איך עושים שיכאב פחות":
(מניסיוני, ואת יכולה לאסוף עוד פטנטים מאחרים)

מסתכלים לכיוון השני.
מוצאים משהו נחמד או מעניין להסתכל עליו באותו זמן (אפשר להביא מהבית, אצל רופאי שיניים אגב יש טלביזיה שמסיחה את הדעת. הכל כשר למטרה זו).
מחזיקים (ומועכים) את היד של אמא.
אפשר לשכב (מקווה שהאחות תשתף פעולה, ושיש בכלל מיטת טיפולים בחדר).
שרים ביחד שיר עם אמא (קשה להרגיש את הכאב כששרים).
עושים פרצופים מפחידים זה לזה (כנ"ל).
חושבים על הפינוק שהבטחת לו לאחרי הזריקה (גלידה? גן שעשועים? מה שהכי ישמח אותו).
שואלים את האחות שאלות על המשפחה שלה, הילדים שלה, הצבעים האהובים עליה, כל מיני דברים (זה פטנט למבוגרים, אבל יכול להתאים לילדים, תלוי באופי של הילד).

בהצלחה!

מוסיפה:

אצלינו היתה גם אפשרות לחוסן בחדר ההמתנה (ספה קטנה של ילדים).
משחת אמלה מאלחשת את העור. אני לא בטוחה שזה באמת עוזר נגד הכאבים, אבל הטכס (מריחה, כיסוי, הדבקה) מאוד עוזר.
האחות מחלקת מדבקות, והיתה לקטנה כל הלגיטימציה להתנגד ל (או לנהל) חלוקת מדבקות לאחים הגדולים.
איפשרתי לילדה כמה זמן שהיא צריכה כדי להתכונן, לבחור צד, לשבת, לקו, לשתות, לעשות פיפי. זה כלל שהאחות הלכה להפסקת צהריים וחזרה אלינו. כלומר - לא לבוא עם דד ליין לחוץ שלך.

ואני מצטרפת לקודמי: הכל מתחיל מזה שאת משוכנעת שצריך, ומשוכנעת שזה לא סוף העולם (מכה ממוצעת של נפילה מאופניים/עץ/ריצה כואבת יותר וליותר זמן).
אם בן זוגך יעשה את זה טוב ממך, שלחי אותו וצאי מהתמונה.

ומה אם כל זה לא עוזר?
בן השלוש ורבע שלי היה צריך לעבור בדיקת דם לא מזמן. כל הדיבור הרהוט, הסבלנות, ההכלה, הבטחות השוחד אחרי הבדיקה - לא עזרו. בסוף אבא שלו החזיק אותו בכוח. מצד אחד, זה גורם לרוב התאים בגוף שלי לזעוק במחאה. מצד שני, בפירוש האמנתי שצריך לעשות את הבדיקה הזו ולא עלה בדעתי לוותר לו, בדיוק כי אני אמא שלו ולפעמים אני יודעת יותר טוב מה טוב בשבילו. אבל איך אני יכולה אחר כך להגיד לו "הגוף שלך ברשותך"? איזה מן מסר אני מעבירה פה?

אבל איך אני יכולה אחר כך להגיד לו "הגוף שלך ברשותך"? איזה מן מסר אני מעבירה פה?
הגוף שלך ברשותך ועכשיו הוא אצלי בפקדון, בכל מה שנוגע לענייני שמירה עצמית שבהם עדיין אין לך כלים להחליט לבד. אני עוזרת לך לקיים אותו ברשותך.
אני שומרת על הפקדון כדי שיהיה לך גוף בריא לנהל בזמן שתוכל לעשות זאת לגמרי בעצמך.

כל זה אם את משוכנעת שהבדיקה חיונית.

משהו על שוחד -- אני לגמרי מסכימה שהכל כשר למטרה הזו, ועם זאת, יצא לי לתהות אם השוחד לא עונה יותר על צרכים שלנו ולא שלו.
בבדיקת הדם האחרונה שהיינו בה, לפני איזה חצי שנה, הילדון בכה (האחיות במרפאה טענו שביחס למה שהן רגילות לראות זה בכלל לא בכי, באוזניים שלי זה בהחלט היה בכי, אם כי אולי לא חמור) ונרגע תוך שניות ספורות בידיים של אבא בתום הבדיקה.
אמרנו "תודה רבה" והתכוננו לצאת. הילדון -- אז בן שנתיים וחצי -- צירף "תודה רבה" חינני משלו, באופן אישי לכל אחות (מבלי שאמרנו לו, כמובן. בדיקת דם היא מהסיטואציות המשחררות מכל חובת נימוס שהיא, ואין לגבי זה שום מחלוקת).
האחיות פשוט נמסו במקום. "בבקשה מתוק!" ואז הגיע, כמו רפלקס מותנה "בוא, ניתן לך מתנה". הוא זכה גם בבלון וגם בשלוש מדבקות (פרסומת לאזניל, נו טוף).
אני הרגשתי שזה היה סוג של פיצוי על רגשות האשם על זה שהכאבנו לילד כל כך חמוד שעוד אמר תודה בסוף. הוא לא ציפה לשום פרס -- הכיף מבחינתו היה לגמור וללכת, כך שה"שוחד" היה משמעותי יותר מבחינת המבוגרים שבחבורה (כן, גם אני הרגשתי צורך באיזה "יום כיף" אחר כך).

אין לי עמדה חד משמעית ביחד לשוחד במקרים האלה.
הילד שלי הופתע בהתחלה, אחר כך התרגל שנותנים, אחר כך התחיל לבקש - ובכל מקרה, זה עזר! כי המחשבה שיקבל מדבקה בסוף או משהו כזה עזרה לסבלנות שלו הרבה מאוד, וזו היתה הקלה גדולה. זה הפך לאחד הפטנטים שעזרו לו לעמוד במצבים לא נעימים. הרי גם לעצמנו אנחנו עושים את זה, אז זה לא רע. זה עוזר.

שליחה על ידי --:-(--* » 31 מרץ 2008, 17:18

יש הבדל בין שוחד מובטח מראש לבין פיצוי.

כשהייתי בת 9 היה גבר שהציע לי והבטיח לי ממתקים בתמורה לכל מיני מעשים שעשה בגוף שלי.
זו הייתה סאגה מתמשכת שהתביישתי להודות בה בפני הורי כי לי היה בה חלק - הרשתי כי קיבלתי שוחד.

לא היה לי אכפת שהאחות נתנה מדבקה לבת שלי אחרי החיסון, אבל את החיסון הבא כבר לא הייתי מוכנה לפתוח במה שהיא תקבל אחריו.
לא מוכנה לשחד את הבת שלי כדי שתתיר למישהו (כולל אותי) לעשות בגופה דברים שלא נראים לה.

אני לא יודעת מה העמדה שלך לגבי מסכים - אבל בעבר, צפייה ב-DVD נייד בזמן הדקירה עזרה מאוד אצלנו.
אחרי הדקירה נתנו בעבר משהו טעים (בלי להבטיח מראש), אבל היום הוא כבר לא צריך שום הסחת דעת או פיצוי.
(אני זוכרת איך התייסרתי מדקירה אחת פעם... אחרי שעושים מספיק דקירות מתרגלים

)

_אבל איך אני יכולה אחר כך להגיד לו "הגוף שלך ברשותך"? איזה מן מסר אני מעבירה פה?
הגוף שלך ברשותך ועכשיו הוא אצלי בפקדון, בכל מה שנוגע לענייני שמירה עצמית שבהם עדיין אין לך כלים להחליט לבד. אני עוזרת לך לקיים אותו ברשותך.
אני שומרת על הפקדון כדי שיהיה לך גוף בריא לנהל בזמן שתוכל לעשות זאת לגמרי בעצמך._
מסכימה מאוד, וזה תקף גם לגבי טיפולי שיניים. הם לא נעימים אבל לאפשר לילד להחליט לא לעשות אותם זה דבר שיתנקם בו קשות כשיגדל ויזדקק לטיפולי שורש כואבים הרבה יותר.

אז את מונעת ממנו ממתקים וחטיפים?
זה יותר מזיק לבריאות השן מאי-צחצוח, את יודעת?

אז את מונעת ממנו ממתקים וחטיפים?
השימוש במילה "מונעת" עושה לי קונוטציות לא משהו, כאילו אני מונעת מפיו משהו חיוני. אז כן, אני גם מונעת ממנו סיגריות, ג'וינטים, אלכוהול וקפה. ולענייננו -
הוא בהחלט לא מסתובב עם שקיות בונזו ילדים (כלומר במבה ביסלי וכו), הוא לא אוכל סוכריות טופי סוכריות על מקל וכו, וכמעט ולא אוכל בייגלה, כי גם זה לא גליק גדול. הוא בד"כ אוכל קינוח אחד ביום לפי בחירתו ומצחצח שיניים אח"כ.

זה יותר מזיק לבריאות השן מאי-צחצוח, את יודעת?
יש לי חברה רופאת שיניים ואני לא בטוחה שהיא מסכימה איתך.

_אז את מונעת ממנו ממתקים וחטיפים?
זה יותר מזיק לבריאות השן מאי-צחצוח, את יודעת?_
זה ממש לא נכון.
לחם ופסטה, למשל, מזיקים לא פחות ממתקים. וגם חלב אם כל הלילה הוא לא להיט. מה שחשוב, הוא הצחצוח.

חלב אם כל הלילה הוא לא להיט
לא מסכימה.
עששת הבקבוק כשמה כן היא: בקבוק. אם זה חלב אם בבקבוק, אז הוא בהחלט פחות בטוח. עם זאת, בחלב אם חומרים המגינים מפני עששת (שאין במזונות אחרים), וההנקה פועלת כך שהיא מגינה על השיניים.
כאשר יש עששת לתינוק יונק, הסיבה איננה ההנקה אלא או פגיעה מההריון (באמייל של השן כשהיה עובר בבטן) או מהמזון המוצק שהילד אוכל נוסף על הנקה, או מחיידקים אלימים שעברו לתינוק מפה של מבוגר (ולכן ממליצים לא להעביר מזון או כל דבר אחר מפה לפה אם למבוגר חיידקים אלימים בפה, מה שבד"כ יודעים לפי זה שיש למבוגר עששת פעילה).

כשהייתי קטנה היו לי כל מני עניינים שהצריכו בדיקות דם תכופות, הייתי הולכת עם אמא שלי למעבדה, שם היו דוקרים אותי באצבע והאחות היתה מוצצת את הדם עם פיפטה כזו שיונקים אותה (מישהו זוכר?) תמיד הייתי עסוקה ב"ומה אם היא תשתה את הדם..." בסוף הבדיקה תמיד היא היתה נותנת לי כל מני דברים מהמעבדה, מבחנות, צינורות זכוכית עדינים, זכוכיות של מיקרוסקופ (אלו שמניחים עליהן כל מני דברים ומביטים דרך המכשיר). ממש אהבתי ללכת לעשות בדיקות דם. מאוד אהבתי את המעבדה ותכולתה, הייתי בגיל גן וזה סיקרן אותי בטירוף. אין לי כל זיכרון מהכאב של החתך באצבע והמעיכה עד שיוצא הדם. בבגרותי מתישהו עשיתי בדיקה כזו, אני אפילו לא זוכרת לשם מה, זה כאב יותר מלעשות בדיקת דם ורידית רגילה. לעומת זאת אני זוכרת היטב את הזריקות שהייתי צריכה לקבל כשהייתי חולה, אמנם זכור לי גם היטב שהעדפתי את הזריקות על הסירופים המזעזעים שצריך לקחת שלוש פעמים ביום, מניחה שהשיקול היה שזריקה עושים פעם אחת וצריך להלחם סביב זה רק פעם אחת ולא שלוש. זוכרת אותי מחכה בחדר ההמתנה במרפאה וכשהאחות קוראת לי אוחזת חזק חזק במשענות הידים של הספסל וצורחת בכל גרוני ואז כשכבר היו משחררים אותי וגוררים אותי למיטה הזו עם הנייר קרפ הירוק תמיד האחות היתה אומרת לי "לא לעשות שריר!" וכמובן שבאותו הרגע הייתי עושה שריר כי ככה זה וזה היה כואב בטירוף. שוב, בניגוד לבדיקת הדם בבגרותי גיליתי שאכן הזריקות האלו לא כואבות כמעט. אני בטוחה שההבדלים בין מה שעשה כואב ללא כואב ולא כואב לכואב היו גישת האחות והמיקום כי לאמא שלי בטוח לא היתה יד ורגל בדבר, היא לא ידעה להכיל את הכאב שלי איכשלא יהיה...

המשך... מכיוון שאנחנו לא בונים פה על גישת האחות שתציל אותך הייתי ממליצה אכן לאמץ יפה את רוב העיצות מלמעלה, למצוא את השיחרור בתוך עצמך. להתסכל לילד בעיניים ולהסביר לו פנים אל פנים במה מדובר ולמה זה טוב ולמצוא דברים שמעניינים אותו בתחום או במקום. דווקא לגבי שוחד ושלמונים לא הייתי מתכווננת זה לא באמת עוזר (במרפאה הבטיחו לי מזרקים אחרי הזריקה, אהבתי אותם כי יכולתי לשחק ברופא עם הבובות שלי אבל בכל זאת הייתי צורחת ונלחמת בכל כוחי כדי לא לקבל זריקה) והכי חשוב, להיות שם איתו ובשבילו, לחבק אותו טוב טוב, זה כבר עושה את הכאב פחות גרוע.

_הגוף שלך ברשותך ועכשיו הוא אצלי בפקדון, בכל מה שנוגע לענייני שמירה עצמית שבהם עדיין אין לך כלים להחליט לבד. אני עוזרת לך לקיים אותו ברשותך.
אני שומרת על הפקדון כדי שיהיה לך גוף בריא לנהל בזמן שתוכל לעשות זאת לגמרי בעצמך._ א ני מסכיהמ איתך, ולכן אני מרשה לעצמי לכפות עלי ילדיי דברים כמו בדיקות דם (ממש בשבוע האחרון הזדמן לנו לכפות אחת על כל אחד

). עדיין קשה לי עם זה ואני מוצאת שיש משהו דו-ערכי במסר שזה עלול להעביר. איזה מסר של "המבוגרים יודעים יותר טוב ממך ויכולים להחליט על הגוף שלך".

יצא לי לתהות אם השוחד לא עונה יותר על צרכים שלנו ולא שלו. מכיוון שכאמור עברנו שתי בדיקות דם בשבוע האחרון, חלפה במוחי בדיוק התהיה הזאת, ואני חושבת שאת כנראה צודקת. לי היה מאוד קשה להכריח אותו לעבור משהו כזה בניגוד לדעתו (וזה היה לגמרי פיזי: הוא ישב עליי, אני החזקתי אותו, הרופאה הקיזה את דמו תוך שהוא צועק "לא! לא!") ואני רציתי לפייס אותו ולפצות אותו.

איזה מסר של "המבוגרים יודעים יותר טוב ממך ויכולים להחליט על הגוף שלך".
לא "המבוגרים". את. אמא שלו. האדם האמון על בריאותו ושלומו.
ואכן, את יודעת יותר טוב, ובאספקטים מסוימים את מחליטה עבורו -- גם אם זה קשור לגוף.
המסר הזה הוא, פשוט, האמת לאמיתה.
עדיין קשה לי עם זה
ודאי. קשה לכולנו. האם קשה לך מוסרית עם המסר שאת מעבירה, או פשוט קשה לך רגשית לראות את בנך כפוי לעשות דבר מה שגורם לו סבל?
(כי אני בטוחה שלי, למשל, הדבר השני קשה עשרות מונים מן הראשון).

כאשר יש עששת לתינוק יונק, הסיבה איננה ההנקה אלא או פגיעה מההריון
אבל אם לתינוק יש בעיה באמייל של השן, ההנקה כל הלילה מזיקה. ברור שיש תינוקות שיונקים כל הלילה ואין להם שום עששת, אבל מי שהשיניים שלו רגישות, ניזוק מכך ועדיף (רק למען בריאות השיניים) לגמול מהנקת לילה בשלב מסוים (אני לא מדברת על תינוקות צעירים כמובן, אלא על פעוטות).

השבוע היינו גם כן בחיסון.
ידעתי שהיא תתנגד , כי כבר ביום קודם , כשהכנתי אותה לכך ,היא אמרה 'חיסון כואב לי'(שנתיים וחצי).
היא ניסתה להשתולל ואכן כאב לה.

לכן העצה הכי חשובה שלי :להכין את הילד לכך שירפה את הגוף כמה שיותר .
להסביר שהחיסון חשוב ושכן ,זה כואב .
זה כואב קצת אם הגוף רפוי ורך
זה עלול להיותץ כואב מאוד אם עושים שריר ,או משתוללים ואז אמא צריכה לאחוז בך חזק.

דרך אגב , אם מישהו משתולל תוך כדי זריקה המחט עלולה להשבר בתוך השריר וזה מצריך ניתוח קטן.לכן אני לא לוקחת צאנסים וכן אוחזת אותה חזק.

אני לא יודעת אם זה יעבוד אצלה ,אני ממש מקווה.
לבן שלי(6) היינו צריכים לעשות בדיקת דם והוא ממש הבין את העינין וזה עבר בשלום.

אבל אם לתינוק יש בעיה באמייל של השן, ההנקה כל הלילה מזיקה
לדעתו של מי? מי עשה את המחקר?
זה לא עולה בקנה אחד עם המחקרים ורופאי השיניים שאני שמעתי וקראתי.

זה לא עולה בקנה אחד עם המחקרים ורופאי השיניים שאני שמעתי וקראתי.
שני רופאי השיניים מומחים לילדים שאני פגשתי, טענו שהנקה כל הלילה מזיקה לשיניים. אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה, כי יש דעות לכאן ולכאן, וזה ויכוח שכבר היה בדף טיפולי שיניים בתינוקות.

זה שיש הטוענים, אני יודעת. השאלה היא אם הם באמת מבינים, או רק מתחזים.
וגם עם ד"ר איל בוצר יש לי ויכוח, אם הוא אחד מהם.

ד'ר איל בוצר הוא רופא שיניים? או הרבולוג?

מי שאני דיברתי בהחלט לא מתחזים. האחד ד'ר צבי רפה מומחה לשיניים ילדים והשני ד'ר נתן גולדפרב מנהל מחלקת שיניים ילדים בבית חולים פוריה.
לדעתם (לא מתחייבת בדיוק מי אמר מה) - הנקה לעיתים קרובות בלילה מזיקה לשיניים, אפשר להניק בלילה אבל חייבים לצחצח אחר כל הנקה (!?!?!), רצוי לגמול מהנקת לילה מתישהו אחרי גיל שנה, יש חשיבות רבה לכך שהפה נקי מספר שעות ארוכות ביממה, מה שקורה בפה במהלך השינה אינו זהה ליום - פחות תנועות של הלשון - לה יש חשיבות בניקוי השיניים ועוד הבדלים בכמות הרוק והרכבו שגורמים לכך ששיניים מלוכלכות במהלך השינה זה יותר גרוע מאשר בערות.

חברתי רופאת השיניים אומרת שאין צורך לצחצח אחרי ההנקה בלילה, אבל יש צורך בשטיפת הפה. היא נתנה לבת שלה לשתות מים . גם באמצע הלילה.

האם קשה לך מוסרית עם המסר שאת מעבירה, או פשוט קשה לך רגשית לראות את בנך כפוי לעשות דבר מה שגורם לו סבל?שניהם. בתחום המוסרי, מאוד קשה לי המחשבה שמישהו אחר עלול מתישהו לכפות משהו על גופותיהם של ילדיי ושאולי זה שהם יזכרו שזה כבר קרה, מבוגר שכפה כי טען שהוא יודע טוב יותר, יגרום להם להתנגד פחות, או להרגיש שלאותו אחר יש איזו זכות אולי לעשות זאת. כמובן שסביר שאני אובר-רגישה בהקשר הזה בגלל חוויות פרטיות שלי.
בתחום הרגשי, הכפיה הקשתה עליי גם כי היא היתה כל-כך פיזית (כאמור, בני ישב עליי, לפתתי לו את היד, כלאתי את רגליו בין שלי, והרופאה לקחה לו דם תוך שהוא צועק "לא!" שוב ושוב. בהחלט ביקשתי את נפשי למות באותו הרגע

).

ביתי בחרה בספריה ספר של אורי אורלב שנקרה "חפיפת ראש" המתואר שם הוא ילד בן שלוש שאמא שלו חופפת לו את הראש כל יום שלישי תוך בכי קורע לב, עד כדי כך נוראי שאבא שלו לא יכול להכיל את הצרחות ויוצא מהבית עד שהכל נרגע ואילו אחותו הגדולה יושבת על הכורסה וסותמת אזניים, תיאור מזעזע לכל אוזן. בהתחלה כשקראנו את הספר בפעם הראשונה הזדעדעתי קשות אבל אחר כך כשקראתי את הספר שוב ושוב עם הקטנה (שמאוד מזדהה עם הספר אם כי לה לא שוטפים את הראש אלא היא שותפת לעצמה בלבד) נפתחתי לשאר הכתוב בו. האחות מנסה איזו מניפולציה כדי לשכע אותו להפסיק לבכות והאם מבטיחה לו מתנה גדולה (שוחד) אם לא יבכה ואז הוא גם בוכה על הפסד המתנה בגלל הבכי בחפיפה ואז כשאחותו שואלת אותו על פשר הבכי הוא אומר "לא אכפת לי לבכות" ומוסיף "אני אבכה ואבכה עד שאפסיק לבכות" ושם הגדולה של הספר, מותר לבכות, מותר שזה לא יהיה נעים או אפילו כואב. זה בסדר.
אם ילד מוכן ומכיר את האמת ולא משקרים לו ואומרים לו "זה לא כואב" על משהו שעלול בהחלט לכאוב ומבטיחים לחבק אותו הכי חזק שאפשר ולתת לו לצרוח את נשמתו (כל היולדות פה יודעות שזה עוזר לאללה) אני בטוחה שהיעילות תהיה הרבה יותר גדולה והתחושה של שני הצדדים תהיה הרבה יותר טובה אחר כך. הילד יקבל את המסר שיש שם מי שאפשר לסמוך עליו גם כשקשה ושזה בסדר שקשה. שיש מי שיכול להכיל את הקושי שלו, זה הרי תפקיד ההורה לכל החיים (בין השאר). מאוד מקווה שכשיגיע היום לחסן את הילדים (אם החלום שלנו יתגשם כנראה שנעשה את זה) אני גם אוכל לישם את התיאוריה הזו. בינתיים זה עובד יופי על הקשרים בשיער שלה-אני מסרקת והיא צורחת עד לב השמים כאילו מינימום מקרקפים אותה ואז ממשיכה כאילו כלום-אגב, אני בטוחה שזה מנקה עוד כל מני דברים על הדרך.

האם קשה לך מוסרית עם המסר שאת מעבירה, או פשוט קשה לך רגשית לראות את בנך כפוי לעשות דבר מה שגורם לו סבל?_שניהם. בתחום המוסרי, מאוד קשה לי המחשבה שמישהו אחר עלול מתישהו לכפות משהו על גופותיהם של ילדיי ושאולי זה שהם יזכרו שזה כבר קרה, מבוגר שכפה כי טען שהוא יודע טוב יותר, יגרום להם להתנגד פחות, או להרגיש שלאותו אחר יש איזו זכות אולי לעשות זאת.
אבל שוב, את לא "מבוגר אחר". את אמא. מה גורם לך לחשוב שילדייך לא מבינים את ההבדל?
כמובן שסביר שאני אובר-רגישה בהקשר הזה בגלל חוויות פרטיות שלי.

אגב, אני בטוחה שזה מנקה עוד כל מני דברים על הדרך.
אוי, no, not again...

סמדר נ מה פספסתי? |טמבל|

מה גורם לך לחשוב שילדייך לא מבינים את ההבדל?
אני (הילדה) לא הבנתי את ההבדל.

מה גורם לך לחשוב שילדייך כן מבינים את ההבדל?

<לא עונה בשם מיצי. בשם עצמי בלבד>

סמדר נ מה פספסתי?
את לאפשר לתינוק לבכות ושות', והוויכוח שם -- או ב התינוק יודע, ואללה לא זוכרת איפה -- על הפריקה-פורקן-פירקון והשד יודע אילו עוד הטיות שניוניות שמצאו לשורש הזה (אולי חוקן ודי?).
אבל עזבי, לא קשור לכאן, ואין שום טעם לייבא לפה ויכוח לא קשור.
מה גורם לך לחשוב שילדייך כן מבינים את ההבדל?
חשדנות בסיסית כלפי כל מבוגר שלא שייך למעגל הקרוב ביותר. שמירה קנאית על גבולות גופו (ונפשו) מפני כל מבוגר כנ"ל, ולא מפנינו אנו, הוריו. ברור לי שמבחינתו אין דין אחד להורים ולמבוגרים אחרים.
זו לא תעודת ביטוח, אני יודעת. אבל זה מספיק טוב בשבילי כרגע.

אני מבינה.
אני פשוט לא מסוגלת לסמוך על זה וכל חיסון גורם לי להתכווציות בלתי-רצוניות ובלתי נשלטות (ולא שהיו הרבה).

אני החזתי את הילד שלי מאוד חזק משום שהשתולל אפילו בעלי עזר לי