כלי תחבורה ממונעים לפעוטות

יום כיפור הנוכחי עורר אצלי רגשות מאוד קשים לגבי הנושא הזה (ברחובות עירי נסעו מאות פעוטות במיני כלי תחבורה זעירים ממונעים). נפלא מבינתי למה הורים שיש לילדיהם הקטנים 4 גפיים בריאות ומתפקדות ירצו להתחיל לנוון אותן בגיל שנתיים ובמקום לאפשר להם תירגול קורדינאציה, פעילות גופנית מהנה, כושר גופני וסתם הוצאת מרץ באמצעות בימבה, תלת אופן או קורקינט מושיבים אותם כמו גלמים ללחוץ על דוושה... הרי יש סיכוי גבוה שממילא את שארית חייהם הבוגרים הם יבלו בהתנוונות מול מסכים, נסיעה במכונית ושאר פעילויות מטמטמות. לא מוקדם קצת להתחיל בגיל שנתיים? וזאת רק התחלת הביקורת שלי, לדעתי אילו כלי תחבורה מסוכנים ודורסניים והשימוש בהם ביום כיפור אינו נופל מחילול הקודש אשר בנסיעה במכונית (אני אמנם לא דתית אבל גם רכיבה על אופניים אינה לטעמי ביום כיפור בגלל שזה עלול לפגוע ברגשותיהם של מי שעבורם זהו יום בעל משמעות גדולה מאוד). אפילו "סמל הסטטוס" שהם מסמלים מגעיל אותי ("ליום הולדת שנתיים קנינו לו טרקטורון..."). בקיצור, אם מישהו מצליח למצו משהו טוב בזוועות הללו, שידווח לי!

תראי, לפני 4 שנים קיבלנו שני אופנועים כאלו, והילדים התלהבו. מאז יש זמנים שהם נוסעים ויש זמנים שלא. זה נמאס מהר מאוד. אלו כלי רכב עדינים ואי אפשר ליסוע איתם לגן למשל, וזה שיעמם אותם מאוד מהר. שלנו היו גם יד שניה ודרשו אחזקה ותיקונים כך שהם נתונים לחסדי ההורים. רוב הזמן, הם על קורקינט, תלת אופן, אופניים, סקייטבורד וכו'... האופנועים לאט לאט תופסים את מקומם הקבוע במרפסת...

מיצי, לא יפה להשמיץ סתם. הממונעים, כמו מסלולי ההליכה הביתיים, מהווים יופי של פתרון לאחסון צעצועים ולתליית בגדים.
הילדה הפרטית שלי, בת שנתיים ושמונה חודשים, מגלה עניין בכל מה שמתגלגל אבל מאבדת עניין מהר מאוד וחוזרת לאמצעי התחבורה האמין, הפשוט והרב-תכליתי, הרגליים (שלה) או הידיים (שלי או של אבא שלה).

אני מזדהה עם מחשבותיה של מיצי. בקיץ היו הילדים שרוכבים על האופניים כל אחה'צ ונשפכים מעייפות מבסוטים. והיו הילדים עם האוטומטים שעד 11 בלילה עוד שמענו אותם "טרררררררררררר" מסתובבים עם הג'יפ כי הם פשוט לא מוציאים טיפת אנרגיה. הצעצועים האילו הם אחד העצמים שמסמל לטעמי את כל החולי של החברה המערבית בכלל והישראלית בפרט.

בדיוק היום אמרתי לחברה שזה נראה לי ממש מסוכן שילד בן 3 נוסע ומרכיב חבר מאחוריו על הטרקטורון...

אמנם אנחנו עדיין רק בשלב התיאוריות החינוכיות (היישום יתחיל בסוף מרץ), אבל אני מצטרפת לדעה שכלי רכב ממונעים לילדים הם דבר מיותר, מנוון ומעצבן. ואני מצרפת לרשימה גם צעצועים-על-בטריות שמשמיעים צלילים אלקטרוניים מונוטונים ומזוייפים.

הכל נכון, אבל... לילדים שלי יצאו העיניים כשראו כאלה, וכשמישהו נתן להם סיבוב היה קשה מאוד לנתק אותם.
אוסיף גם שקשה לי בכלל - מוסרית - המחשבה על הוצאה של 1,500-2,000 שקל על צעצוע לילד. אבל אולי זה נובע ממגבלות התקציב. אולי אם היה לי אז גם לא היה נראה לי מוגזם להוציא 200 אלף שקל על רכב למבוגר.

גם אם היו לי 800-1000 ש'ח מיותרים לא הייתי קונה. הייתי משקיעה בזוג אופניים שווים לאללה. ונכון, ילדים אוהבים תוצרת סין וכמה שיותר מהבהב ורועש(אנחנו קיבלנו מין גיטרה כזאת מתנה שעושה המון אור ורעש אבל נורי הלהב ממנה וגם כל חבר שבא אליו. זה הרע במיעוטו)- יותר טוב. ילדים גם אוהבים ג'אנק פוד בדרך כלל(צ'יפס ושות'). זה לא אומר שאני אגיש להם את זה כארוחת צהריים יומיומית.
לא היה כאן באתר איזה דף פופולרי לפני כמה שבועות שעסק בלחיות בפשטות וצמצום? זה כל כך מתחבר לי. הכל קשור אחד בשני.

} אגליה רוזנטל

נחזור לנושא המקורי: רכבים ממונעים לילדים קטנים.
אצלנו בגינה הציבורית מופיע פעם בשבוע איזה ילד עם ג'יפ כזה. יש ילדים שמסתכלים בקנאה. הנועזים ניגשים או מטפסים עליו כשהילד הולך לנדנדות... לא תמיד ההורה (!!) של הילד עם הג'יפ כל כך שמח לחלוק אותו עם ילדים אחרים. בדרך כלל הילד ממצה אותו מהר וחוזר לשחק במתקנים הרגילים.

אמא אחת אמרה לי: זה לא בסדר להביא כזה צעצוע יקר לגינה, עכשיו גם אני אצטרך לקנות כזה לבן שלי. טוב, היא לא תקנה כי זה יקר, אבל ככה היא מרגישה.

אמא אחרת אמרה: זה מנקר עיניים להביא כזה צעצוע לגינה הציבורית.

אני אמרתי: אם לא לגינה הציבורית היכן הילד ישתמש בו?! ולקנות כזה לילד שלי לא בא בחשבון. אם הוא ירצה (אני בספק רב, והוא רק בן 7 חודשים) אלמד אותו שיש מי שיש לו ומי שאין לו. והוא יוכל לנסות לבקש מילד שיש לו סיבוב, אולי יקבל. ככה זה בחיים.

באופן כללי, אני מתנגדת לרכב ממונע כזה משום ש:

זו סוציאליזציה גרועה מאד לתת לילד צעצוע כזה, שמלמד אותו 'להיות גדול'=לנהוג ברכב.
מנוון את היכולות הטבעיות שלו.
השימוש בו נראה לי מסוכן.

ועם כל זה כיוון שצעצועים כאלו קיימים, אמרתי לשתי החברות שלי (מלמעלה) שאם באמת הילדים שלנו יבקשו פעם כזה, אפשר להתארגן 10 הורים ולקנות אחד במשותף. ואז ללמוד לחלוק ברכוש, אחריות לרכוש משותף.

<מובן שזה לא יקרה, 10 הורים לא יצליחו להחליט על דגם ועל מחיר...>

אנחנו התנתקנו מהכבלים לפני כמעט שנה. אושר צרוף. רואים רק קלטות וידאו ולפני כמה ימים הילדונת לחצה במקרה על אחד הכפתורים בשלט, שהביא אותנו לערוץ 2 (עם המון שלג). כמה פרסומות דוחות. כמה פרומואים מרוצים-מעצמם. כמה ריקנות, כמה ראוותנות, כמה רחוק מכל מה שאנחנו מאמינים בו.

<אמא אינקובטור לא מאמינה שהיא נשמעת כמו אותם קשישים שמקטרים על הנוער של היום>
<<אבל גם תוהה איך אותם דברים שהיא ובעלה מאמינים בהם יעברו לבנות שלה, שעוד כמה שנים ימצאות את הראוותנות והריקנות מסקרנות הרבה יותר ממה שיש לאבאמא להציע>>

אבא שלי התלהב מהטרקטורון החשמלי וכמעט רכש אחד עבור הקטנה שלי.
לא הסכמתי.
מעצבן אותי לראות את כל הממנועים האלה ברחובות, אז שהקטנה שלי תסע על אחד כזה?

אוסיף גם שקשה לי בכלל - מוסרית - המחשבה על הוצאה של 1,500-2,000 שקל על צעצוע לילד
לנו ברור שאם לא היינו מקבלים, לא היינו קונים. סכום כזה אשמח להוציא על לגו שנשמר שנים (הילדים שלי משתמשים בלגו של אבא שלהם).
וכבודם, במקומם מונח. הם שם. לא נוסעים עליהם. האופניים באמת הרבה יותר אטרקטיביות.

בקשר למכוניות עם המצבר שיש בשוק לילדים,
זו סכנה נוראית, איך אפשר לילד בן שנתיים שלוש לנהוג לבד בדבר כזה?
יש לחברה שלי אחת כזו של האגיס אני חושבת,נורא לא בטיחותי.
גם על אופניים הם מסוכנים הזאטוטים,שלשום בערב אני נוסעת ליד העיריה,על אופניים גבוהות מידיי בשבילי בלי ברקסים נוסעת 10 קמ"ש כמו עלה נידף בתוך להקות של ילדים על אופניים,ותמיד יש איזה ילד שמן על קורקינט שעוד לא החליט לאן הוא נוסע,
ואני רואה את הסוף שלי מרוחה על הכביש ולהקה של אופניים דורסת אותי, אני צועקת לו "אתה סכנה על הכביש אתה יודע?"

אותנו הרכבים האלה ממש הרגיזו ביום כיפור. קודם כל, זה באמת מיותר - ילד יכול וצריך להזיז את איבריו כדי להתפתח. אבל יותר מזה, הרעש שהמכוניות האלה עושות, ממש כמו אופנוע, ועוד ביום כיפור כשהרחובות שקטים, ועוד ליד בית הכנסת. ואם כבר, אז גם ההתקהלות של אנשי הישוב עם ילדיהם והאופניים שלהם בדיוק ליד בית הכנסת - ממש הרגיז. ואם לא די בכך, חלקם אף לקחו כסאות מבית הכנסת כדי לשבת ברחוב הסמוך ולקשקש עם מכרים...
ולגבי לבוש הילדות, אני לא סובלת את זה. בבית הספר שבו אני מלמדת זה ממש אופנה להראות את התחתונים - גם הבנים. הם פשוט לובשים את המכנסיים מתחת לישבן! אבל חשבתי שאני הפרימיטיבית היחידה, שמחה לקרוא כאן שלא.

אופניים גבוהים ואטרקטיביים...

יש קשר ל אפשר לתקן את שם הדף?

אני מוכרחה להודות שעם ילדי הראשון התנגדתי (וגם מאז ומתמיד) לכלי הרכב הממונעים , נראה לי עוד תוצר לוואי של תרבות הכורסא ו"הבוא ניקח את האוטו לביקור ברחוב הסמוך".
עד שבני השני הגיע לגיל שנתיים וחצי ...הוא מוקסם לחלוטין מכל דבר שבו יש מנוע , ועושה ה-מ-ו-ן רעש.
כל חפץ נתון (בין אם הוא צעצוע או לא) בעל ערך רק אם הוא ממונע ומפיק דציבלים גבוהים , זה כנראה משהו בסיסי ברמת האנרגטיות הגבוהה שילדי ניחן בה. הוא ממש "מתמכר" לצלילי מנועים....
בפעם הראשונה , אני ממש שוקלת רכישת כלי כזה ! האפקט "המרגיע" שמנוע עושה לנשמת ילדי , גורם לי קצת להתכופף בעניין האידאלים שלי בנושא

אני מעבירה את הדיונים על הלבוש לדף תרבות לבוש בישראל

אני עשיתי רשיון נהיגה רק בגיל 22, לפני שהיא לי רשיון והייתי רואה את הילדים עם המכוניות האלו נוסעים בשבילי הקיבוץ, אני חייבת להודות, ממש קינאתי, איך זה שאני גדולה ולא יכולה לנהוג, והצוציקים הקטנים האלו נוסעים להם כאילו הכביש (מדרכה) של אבא שלהם.

אני לא אתפלא, אם אני אמצא את עצמי קונה כזה לצליל כשהיא תגיע לגיל המתאים.(אם יהיה לי מספיק כסף)
אם אני אקנה לה זה בעצם יהיה לעצמי....

הייתה לי ילדות ממש עשוקה

רעות, אני נהגתי בגיל התיכון לנסוע עם הטרקטור (ללא רשיון) "להביא דואר" מתוך תאוות הגה, וגם לקחתי על עצמי את כיסוח הדשא כי זה היה עם טרקטורון (שמגיע בשיאו למהירות המופרזת של 15 קמ"ש...)
ורשיון עשיתי בגיל 18.
מאז נהיגה לא מלהיבה אותי....

אני חושבת שילדים קטנים צריכים לנסוע בכלי רכב שמיועדים להם: בימבה, תלת אופן, אופניים עם "גלגלייזר" ואחכ בלי.
מה רע באופניים?
כל דבר בעתו
מה גם שנהיגה בכלי רכב שלא מתאים לך יכול לגרום נזק לך ולסביבה
ואם יש תאוות הגה אפשר ללכת ולהתפרק קצת במגרש "מכוניות מתנגשות"

את תאוות הנהיגה אפשר גם לספק ע"י זה שמושיבים את הפעוט באוטו של ההורים ונותנים לו "לנהוג" לבד
גם אני חושבת שהכלים האלה ממש מסוכנים, ביום כיפור ראיתי ילד אחד שעף מהאופניים אחרי שרכב כזה הגיח מאחוריו במהירות די גבוהה

גלית ועמרי - שימו עין על הפעוט בזמן שהוא יושב באוטו! בן דוד של גיא מצא את 2 ילדיו (נדמה לי היו אז בני 4 ו- 5) במורד הכביש, כאשר ישבו להנאתם באוטו ושיחקו בכאילו, ואחד מהם שיחרר את ההנד ברייקס!

אותי מפחידים אפילו יותר הממונעים בים . כל האופנועי ים האלה שילדים בני 15 רוכבים עליהם בתוך שטח הרחצה . בחופים לא מוסדרים בעיקר .פעם חלקתי מונית מיפו לאיכילוב עם אמא שבנה כמעט נחתך לשניים מכזה אופנוע ים .

תוך הסתכנות בכך שאהיה אחת היחידות פה שזורקת מילה לטובת אותם רכבים ממונעים לפעוטות, אני רוצה לספר לכם שחלום ילדות שהיה לי, ונשנה וחזר בערך מגיל 6 עד 10, היה שיהיה לי איזה אוטו קטן כזה, וכשאמא ואבא יסעו לטיול באוטו הגדול, אני אסע לידם באוטו הקטן שלי... היום יש לי ילדה, והחלק בי שמת להגשים את חלומות הילדות שלי דרכה בוחן בעניין רב את המכוניות האלו בכל חנויות הצעצועים, אבל פשוט אין לי כסף...אז נכון שהם רועשים ומנוונים ומה לא, אבל הם אחד מגלגולי המילה"חלום" עבורי...

היה לי חבר בארצות הברית שאבא שלו כל חייו חלם לקנות מכונית פורשה. הוא למד, עבד, התקדם והכי חשוב - התעשר. ואז פתאום, כשהיה לו מספיק כסף לקנות פורשה, הוא כבר לא רצה.
אין בעיה נורית, תהני מהחלום

ואולי אף יום אחד תקני לבת שלך את הרכב. אבל אם כן, אולי תבקשי ממנה שלא תסע בו ביום כיפור.

מן הסתם, כאשר אי פעם יהיה לי הכסף, כבר לא ארצה לקנות את הרכב, ואם אקנה, הבת שלי לא תרצה להשתמש בו, כי הרי זה לא החלום שלה... בכל מקרה, ביום כיפור אין הרבה סיכוי שהיא תיסע כי בעלי דתי...

אני עוד לא מבין איך זה שאף אחד עדיין לא המציא פעוטות ממונעים. ככה, בילט אין דה סיסטם, גם חוסך כסף, וגם מאפשר עצמאות פעוטית מרשימה ומוקדמת. ויפה שעה אחת קודם!

לי יש פעוט ממונע. רק יש בעיה עם מערכת הבלמים...

יונת,

מה רע בבימבה ? מה רע באופניים ?
מה רע במחשב ?
ילדים של היום צריכים להתאים לעולם של היום. לא של אתמול ולא של שלשום.
אולי אם מספיק יתאמנו על מכוניות ממונעות, עוד 15 שנים יהיו לנו נהגים טובים יותר על הכביש ?
הקואורדינציה תשתפר, חלקים במוח שלהם יתפתחו (שלא התפתחו אצלנו) והם יפתחו צעצועים יותר מעניינים למבוגרים.
כמה מכם מוותרים על המכונית שלכם לטובת האופניים?
כמה מכם מוותרים על המחשב לטובת פעילות גופנית (ולא של הידיים על המקלדת).

מה רע בבימבה ? מה רע באופניים ?
שומדבר רע. ההתנגדות היא לממונעים.

אולי אם מספיק יתאמנו על מכוניות ממונעות, עוד 15 שנים יהיו לנו נהגים טובים יותר על הכביש ?
אני חושבת שהבעיות על הכביש לא נובעות מחוסר קורדינציה.

בסוף השבוע הקודם היינו בביקור משפחתי.
אחד מבני הדודים הגיע עם מן טרקטורון ממונע שכזה שגם אובזר במיני מינים של צפצפות וכפתורים.
בגלל הדיון פה חיכיתי לראות מה יקרה....
שני הבנים הפרטיים שלי ה חולי הגה. בבית יש לנו שלל אופניים ובימבות אבל מעבר להסתכלות של חמש דקות (וסירוב מוחלט שלהם לנסות ולעלות על הכלי) הם פשוט לא התענינו.
לא שאני מסוגלת להסביר את זה אבל הייתי מאד מבסוטית (בני הדודים שלנו לא היו מרוצים בכלל לעומת זאת. הם היו נורא מאוכזבים, הם באו עם הכלי על מנת להוציא לנו את העיניים וזה ממש לא הלך..)

ילדי הגדולים (גילאים 17.5, 15.5, 12.5 9.5) עדיין מזכירים לי בטרוניה שתמיד תמיד ביקשו רכב ממונע כזה ליומולדת, ואף פעם לא הסכמנו לקנות להם. הם מנסים לשכנע אותי שוב ושוב להסכים לקנות כזה לאחותם הקטנה בת 3.5. אנחנו מאז ומתמיד מתנגדים לזה, מכל הסיבות שצוינו לעיל. זה אפילו מעצבן אותי. אבל מאד מרשים אותי שגם הגדולים עדיין לא נגמלו מהחלום הזה. אולי אם הייתי קונה, היו מאבדים עניין, כמו עם הרבה צעצועים אחרים. אבל זה באמת נראה לי מוגזם לחלוטין לקנות צעצוע ב2000 שקל. כמעט התפתיתי לקנות השבוע משומש ב- 450 שקל, אבל גם זה נראה לי מוגזם, ומשומש בודאי ידרוש הרבה תיקונים ותחזוקה, ובכלל - אני שונאת את הרכבים האלה... אבל מאד קשה. הבת שלי הולכת לגן בקיבוץ, וכל בוקר חונים כבר ארבעה כאלה רכבים ממונעים בחניה ליד הגן, המיועדת לאפניים. הנהגים עוד לא בני שלוש. וכל יום היא מתחננת מחדש שגם היא רוצה כזה. מה עושים?

זיכרון רחוק מלפני הפיגועים... בקניונים משכירים מכוניות קטנות, לא ממונעות, מדליקות לאללה. אם אתם לא מהפחדנים, אולי זה יספק אותה? או ללכת למכוניות מתנגשות בלונה פארק או מקומות אחרים שבהם יש צעצועים כאלה להשכרה?
אבל זו דילמה... באופן אישי אני חושבת שכל העקרונות שלי היו נמסים מול ילדה שכל יום צריכה לראות איך לאחרים יש ולה אין. אבל שהגדולים, אם כ"כ חשוב להם, יעזרו במימון (-;

אה: ואם היה לנו כזה, לא הייתי בשום אופן מביאה אותו לגן, ומעמידה הורים וילדים אחרים כל יום במצב הלא נעים הזה!

מתחננת מחדש שגם היא רוצה כזה. מה עושים?
עסק ביש.
בניגוד למסעדה, אני רעה, מרשעת ואכזרית: לא מתפשרת על עקרונות. צעצוע ב-450 ש"ח? מה?!
מגיל צעיר אמרתי על דברים כאלה: "אצלנו לא ...", "זה יקר מדי", "אנחנו לא קונים כאלה דברים".
למשל: בובת דודידו ב-200 שקל !
בתי בת ה-6 הלכה עם סבתה לקנות לה מתנת יומולדת (לבתי). היא ווידאה שזה לא יקר מדי ושאלה למחיר...

הם מנסים לשכנע אותי שוב ושוב להסכים לקנות כזה לאחותם הקטנה בת 3.5. ... כמעט התפתיתי לקנות השבוע משומש ב- 450 שקל, אבל גם זה נראה לי מוגזם, ... וכל יום היא מתחננת מחדש שגם היא רוצה כזה. מה עושים?
שהגדולים יקנו לה (-:

שהגדולים יקנו לה - נו באמת! יש להם עוד מספיק דברים שאני מסרבת לקנות להם - כמו פלאפון לבנות ה-12 וה 9 , שעון חדש בפעם המי יודע כמה לבן ה- 17 שכל הזמן מאבד או הורס את השעונים שלו, כמו זוג קבקבים המי יודע כמה לבת ה-15 שיש לה כבר אינספור כאלה. בינתיים אנחנו עומדים בפרץ.
ובאמת שאףףבבבבלה באותו עניין - אולי למישהו יש טיולון שכבר ממש לא צריך? אותה בת 3.5 מתחננת גם שאני אקנה לה עגלה. היינו פעם באיקאה, ושם יש טיולונים שאפשר להשתמש בעת הקנייה, ומאז היא רוצה כל יום לאיקאה - רק כדי לנסוע בעגלה. מאז שהטיולון ששימש כבר את ארבעת אחיה הגדולים התפרק, בסיבות גל שנתיים וחצי, אין לה עגלה, והיא מאד רוצה עגלה. אז זה סביר יותר מטרקטורון, אבל גם לא מתחשק לי לקנות חדש לילדה חמישית (וכנראה אחרונה) בגיל שלוש וחצי. הבטחתי לה לנסות למצוא לה עגלה. אז תודה על העצות!

_מגיל צעיר אמרתי על דברים כאלה: "אצלנו לא ...", "זה יקר מדי", "אנחנו לא קונים כאלה דברים".
למשל: בובת דודידו ב-200 שקל !_
אני גם אומרת את הדברים האלה, גם על צעצועים, וגם על הבית-עם-חצר (אמיתי, לא צעצוע) שהיא מבקשת לאחרונה (-;
ואם זה עובד ועובר, כנראה שזה לא מאוד חשוב לה. אם זה לא עובר - אני שוקלת שוב. גם אנחנו לפעמים קונים דברים יקרים מדי שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. פעם ב-.
אני מנסה לחשוב מתי שברתי עקרונות כי ראיתי שזה יותר מדי חשוב לה, ונזכרת בברביות. זה היה לה חשוב מאוד, לכל החברות שלה היה, והיא ממש נהנתה לשחק בזה. היה פשוט לא הוגן למנוע ממנה.

סתם נקודה למחשבה על "זה יקר מידי" אז מה בגלל שזה יקר זה אסור לשימוש? אחת הבעיות של החוסר אצלנו מתחילות ממשפטים כאלה. ולמה בעצם לא מגיעה לה בובה יקרה? אז לא אוטו ממונע . ןאולי היום אין אפשרות לדברים יקרים אבל בעתיד כן.
תפרגני גם לעצמך ותלכי לקנות לעצמך משהו שאת רוצה הרבה זמן כי בסך הכל מגיע לך ולה.

אמאלה, אין לי טיולון משלי להציע לך (הוא בשימוש כרגע...) אבל אם זה מה שהיא כלכךכלכך רוצה, אולי תקני לה אחד?
הסתכלתי עכשיו אצל שרון ודלית יש טיולון ב110 ש'. זה מחיר סביר בשביל צעצוע גדול וגם תוכלי אחכ למכור לה אותו בחזרה כשיגמר לכם ממנו....

עוגיה - תודה! זה באמת רעיון. כל הטיולונים שאני ראיתי בחנויות דמויות שליב דומות יותר לטרקטורים, ועלולת בהתאם. כבר חשבתי שהטיולון הקל והפשוט לא קיים יותר.

אמא ל-5, מאוד התרגזתי כאשר קראתי שיש ילדים שמגיעים עם כלי התחבורה הממונעים לגן, אולי תעלו באספת הורים את הבעיה ותצליחו לקבוע נוהל שלא באים איתם בבוקר לגן?

אני לוקחת נשימה עמוקה ומודה: יש לי טרקטורון ממונע (אני רוצה לשמוע קריאות "לא נורא, בטוחים שיש בך גם כמה צדדים טובים...") שון הלהבה, נטשה בשלב מאוחר יותר ועברה לאופניים קורקינט ורולר בליידס, שום נוון פיסי לא נרשם

עכשיו בר מתלהב מזה, בנוסף לדברים אחרים, ובנוגע לנוון פיסי, רק אספר שהיום יצאנו לטיול והוא צעד כמעט 3 ק"מ במרץ רב. ממש הכרחנו אותו להכנס למנשא בדרך חזרה כי נהיה מאוחר והיינו צריכים להגביר קצב.
אפשר לחיות מצויין בלי, אין ספק, אבל נראה לי שהכנסתם בהם קצת יותר מדי תכונות מרושעות ומזיקות...
דווח על משהו טוב בהם? כמו שכתבתי נוון פיסי או ויתור על דברים אחרים לא נרשמו, והילדים נהנים! מה יותר טוב מזה?

לא נורא דיאנה.... (-;

זה לא שהמכוניות האילו מרושעות כל כך או שמי שקונה כזה אוטומטית הופך ל...(שכל אחד ישלים כראות עיניו). אבל יש בצעצועים האילו(וזה בפירוש צעצוע) משהו שמושך לכיוון ה"שחיתות" או הקלות הבלתי נסבלת של החומר. כשאת, דיאנה, שמה גבולות בתור ההורה לשימוש באותו טרקטורון- סבבה. אבל הבעיה כאן בחברה הישראלית היא שמרבית ההורים מעדיפים לתת לילד לרכב על הטרקטורון לנצח מבלי לקבל אחריות ולספק לו גירויים ופעילויות אחרות.

כן, באמת מעניין מה בכלי רכב האלה כל כך מעצבן אותי. אולי זה בכלל קנאה, כי זה כל כך יקר שאני ממש לא חושבת לקנות את זה. כמובן שיכולתי לעשות סידרי עדיפויות אחרים, ובכל זאת למצוא את התקציב, אבל זה באמת סכום עצום בישביל צעצוע. אני חושבת שאם הייתי מקבלת אחד כזה במתנה, לא הייתי כל כך נצמדת לעקורונות שלי ששוללים אותם. אבל אם נניח אמא שלי היתה מציעה לי לקנות כזה לילדה, בכל זאת הייתי מסרבת. זה נראה לי שחיתות. הייתי לוקחת את אותם 2000 ש"ח למטרה אחרת. אבל אם באמת הכסף לא היה בעיה, אולי הייתי קונה כזה, סתם בישביל הכיף. כשעבדתי בקיבוץ היו שם קלנועיות, וגם רכבים חשמליים יותר גדולים, וזה באמת כיף לסוע בהם.
אז אולי אני סתם משמיצה. סליחה.

ואם אני אקבל אחד במתנה (כלומר הילד), אז נראה לי שדווקא אחלך לחנות להחליף אותו באלף צעצועים אחרים תמורתו.

יקר עד כדי שחיתות.
מסוכן לתינוקות מהרבה בחינות (אשליה של משהו תמים, בפועל כלי נשק).
פלצני, בארץ, שוויצרי, show off.
בגלל זה זה מרגיז.

אני בטוחה שדיאנה ידעה לשמור על הבטיחות עם הילדים שלה. ואולי, דיאנה, איפה שאת נמצאת זה לא עד כדי כך יקר?

עלה לנו לפני כ 5 שנים משהו כמו 900 ש"ח. נכון, יקר מאד, מסכימה. אני חושבת שזו היתה המתנה הכי יקרה שקנינו לה ליומולדת.
זה לא היה לצרכי show off - אלא כי זה נראה לנו כיף לא נורמלי בשבילה (אני חושבת ששנינו רצינו כזה כילדים ולא היה לנו...)
מבחינת בטיחות - יש לזה שני "הילוכים", אחד איטי מאד ואחד מהיר יותר. אפשר לנעול אותו על ההילוך האיטי, ואז אפשר ללכת בנינוחות לצד הילד והוא גם לא יכול לעשות יותר מדי נזק. עד ששון שלטה בטרקטורון היא היתה על ההילוך הנמוך, וגם בר עכשיו על ההילוך הנמוך, כשאחת מאיתנו עוקב אחריו (זה נהדר לכושר של ההורים, גם אם לא לזה של הילדים

)
לעניין המוסריות של צעצועים יקרים... יש בזה משהו. ודווקא לי צורם יותר לקנות נניח בגדי מותגים לילדים שממילא מתלכלכים בבוץ ועוברים מיליון כביסות... אני זוכרת שבחרתי לקנות חליפה עלומת שם כשהמוכרת מנופפת מולי בחליפה זהה שסרבתי לקנות אומרת לי בתדהמה: "אבל זה אוש קוש!" (מעולם לא שמעתי על הפירמה הזו קודם לכן... טוב, עכשיו כן, אני קונה את הבגדים לילדים בחנות המפעל של אוש קוש ושם המחירים באמת זולים).
אבל במקרה זה - הרגשנו שזה שווה את זה. לא שזה שווה לחסוך אוכל מפינו כדי להצליח לקנות את זה... אבל לקנות בגדים פושטים במקום אושקוש - בהחלט כן

אני אוהבת לקנות מתנות גדולות ליומולדת. פעם בשנה שבה אפשר קצת להתפרע. ואני מעדיפה מתנה גדולה ומיוחדת על אלף צעצועים אחרים, במיוחד שהמדפים שלנו כבר מתפוצצים מ"סתם" צעצועים, וזה כבר אחרי ששלחנו עשרות קופסאות מלאות צעצועים לויצ"ו. אגב, רוב הצעצועים הם מתנות, לא קנינו כמעט כלום בארץ (חוץ מהמתנות הגדולות לימי הולדת, כאמור).
אני לא יודעת כמה זה עולה כאן, בר המסכן נאלץ לנסוע בטרקטורון הישן שלה... ילד מקופח. הצעצועים כאן באופן כללי זולים בהרבה מאשר בארץ. מזל שלא קניתי לה את הג'יפ ברבי הורוד שרציתי בהתחלה, למרות שאני בטוחה שמבחינתו לא היה שום הבדל.

דיאנה אני לגמרי איתך בנוגע ל "לקנות צעצוע יקר אחד מאשר הרבה סתם צעצועים". כל הזולים האילו נשברים אחרי יומיים במקרה הטוב (-; ובמקרה הרע נשארים להעלות אבק על המדף. היקרים השווים ממשיכים וממשיכים...
אבל ג'יפ אני לא אקנה.

אז מזל שאני לא מנסה למכור

> דיאנה כבר מזמן הבינה שסוכנת מכירות היא לא תהיה <

שליחה על ידי לחוצה* » 24 מאי 2004, 10:34

הסבים רוצים לקנות מתנה לגיל שנתיים.אנחנו רוצים להתייעץ לגבי 3 אופציות לגיל שנתיים:

אופנים 2 גלגלים קטנות (קוטר הגלגל 12") עם גלגלי עזר.
אופנים 3 גלגלים של פישר פרייס.
טרקטור עם פדלים.

מה אתם אומרים?

יש לילד/ה תלת אופן או שזו אופציה מס' 2? ממליצה על התלתאופן של פישר פרייס. הוא נמוך ורחב כך שקשה להתהפך איתו, יש לו ידית דחיפה והוא התחלה טובה.

אני מסכימה אם אביב חדש. לביתי יש את התלת אופן של פישר פרייס והוא מצויין וכבר עבר כמה ידיים...

שכחתי להוסיף שהוא עשוי גם מפלסטיק איכותי וגם אחרי שהייה בשמש הוא כמעט ולא דוהה והפלסטיק לא נהרס (יש לנו אותו כמעט 5 שנים).

שליחה על ידי לחוצה* » 24 מאי 2004, 14:53

תודה! מאיזה גיל נוסעים באופניים עם גלגלי עזר?

אני חושבת שילד שיש לו נסיון מגיל צעיר עם תלתאופן, בשליטה בכידון וכו' וגם מגיע לפדלים של האופניים, יכול כבר בגיל שנתיים ליסוע על אופניים. אצלי הבכור כבר נסע בגיל שנתיים והצעיר נסע קצת יותר מאוחר, בעיקר בגלל עניין ההגעה לפדלים.

לכל המתעניין

תוך כדי עיון בשלל התלונות והטרוניות בנושא של רכב ממונע לקטנטנים, העלה אחד הדוברים, כבר לפני זמן רב, את הכדאיות שבשימוש ברכב מגיל קטן..

אני חושב שכאן אותר מוקד חשוב מאד ליצירת נהג טוב עתידי.

נהג טוב עתידי שיש לו יכולת מוטורית להפעלת הרכב, בין אם אלה הם אופניים או רכב ממונע כגון אופנוע ומכונית, הוא נהג יותר טוב על הכביש של הבוגרים.

אין להסתפק ביכולת מוטורית. על זו צריך להוסיף תכונות מתפתחות כגון הנתמצאות בדרך, קליטה והבנה מהירים - בזמן אמת - של תמרורים לסוגיהם במשולב עם סימוני כביש וערנות למהלכים של נהגים אחרים בכביש.

להתפרקות אגרסיבית אפשר למצוא תחליפים שאינם בכביש ואינם מסכני חיים של אחרים.

אלה הם מקצת מראשי פרקים שהייתי מציע להעלותם מחדש לדיון במסגרת של "באופן טבעי ".

אני מצפה מאד לתגובות והעלאת נקודות לחשיבה חדשניות ובלתי שיגרתיות.

הנחת היסוד שלי היא: ככל שמוקדם יותר יחשף הילד לכביש ולתנועה בו על כל מימדיהם, כך ייטב.

לדעתי הנסיון של הורים לדחות את המפגש האקטיבי של ילדיהם עם הכביש, גורם לחוסר נסיון, חוסר גמישות מחשבתית ותגובות איטיות בכביש.

כל מי שהתאמן בעבר במסגרת צבאית מכיר את המונח : פזצט"א = פול, זחל, צפה, טווח, אש.
זה האלף בית של החיילות. זה האלף בית שנועד להפעיל את חייל החי"ר בצורה האפקטיבית ביותר כאשר הוא מותקף.
זוהי סדרת תגובות מידיות ואינסטיקטיביות שעליה עבד החייל המתאמן. תרגולות חוזרות ונשנות של הפזצט"א הן הערובה לביצוען בשעת הצורך האמיתי.

תרגולת, תרגולת ותרגולת. לא על הידיעה לבדה.

זו האנאלוגיה המקבילה להתנסות ברכבים לסוגיהם על הכביש או בשבילים ומגרשים מוגנים בגילאי הגן ובית הספר היסודי.

אנא תגובותיכם !

אבי עמי

הנחת היסוד שלי היא: ככל שמוקדם יותר יחשף הילד לכביש ולתנועה בו על כל מימדיהם, כך ייטב.

הנחת היסוד שלי לא יכולה להיות רחוקה יותר משלך.
על מה מבוססת ההנחה הזו שלך, שבשמה אתה קורא לסכן פעוטות מגיל צעיר ככל האפשר?

"מחשבות" שלום.

קודם כל אני שמח שלמרות בדידותו המזהרת של הנושא ( על פי האייטם האחרון שנכתב בו , לפני כשנה ) עלית במהירות.
זה סימן שאכן הנושא הוא בוער לא רק בשטח אלא גם בעצמותיהם של מספר אנשים.

כפי שאני הבנתי את תגובתך המתומצתת, אתה קובע כי "חשיפה" זהה עם "סכנה".

לדעתי, לא.

אינני איש חינוך וזה לא תחום עיסוקי. אני מבקש להתבונן, לחשוב , לשאול שאלות ולהסיק אי אלו מסקנות לדרך חדשה.

לכן, בכל זאת , כמי שגידל ילדים כאב או אם וזכה לעקוב אחר התהליך המרתק הזה, הרי שיסכימו ה"מחשבות" כי מספר אופציות עיקריות עומדות בפני הורה שהוא מחנך, מדריך וגם כמובן דואג לפעוטותיו:

א. תמיד להגיד "לא" כשהסכנה קרובה ו/או להשתמש באחיזת יד על מנת למנוע התקרבות הפעוט לאותו מקור סכנה. ( למשל, שקעי חשמל, אש, מים חמים, סכין חדה וכו' )

ב. למנוע, מראש, מבעוד מועד, גישה והתקרבות למקורות הידועים לנו - המבוגרים - כמסוכנים. זה שאפשר לכנות : " לשמור על הילד בצמר גפן " זאת גם מתוך תלות בפחדים והחרדות הפרטיים של ההורים המסוימים של הפעוט המסוים.

ג. להסביר כל מניעה באופן מילולי לפעוט, לחזור על ההסבר בואריאציות פעם אחר פעם מתוך תקוה שהאוזן תשמע, המוח יתרגם והפעוט יבין. או אז מתי בכל זאת נרשה לו/לה להיות עצמאיים בשטח?!

ד. לדחות את ההיחשפות לסכנה לגיל מתקדם = "כאשר הילד יבין", " כאשר הגוף שלו/ה יהיה חסון מספיק כדי להתמודד עם מצבים פיזיים משתנים", "כאשר לא תהיה ברירה והוא חייב יהיה להיחשף אל הסכנות",
שהרי לא נוכל לצעוד יד ביד עם ילדינו בכל שעה משעות הערות שלהם. כי הרי גם לנו ההורים יש תפקידים נוספים לבצע ומשימות של פרנסה, השתלמות , גידול ילדים נוספים, טיפול בהורינו ומה לא?!

ה. לתת "זריקת חיסון". אותה סדרת גילויים של סוף המאה ה 19 והמאה ה 20 שהצילה מיליוני בני אדם מאבעבועות שחורות, משחפת, משיתוק ילדים, משפעת וכו'.
ומה כל כך מיוחד ב"זריקת החיסון"?
בפשטנות: המחוסן נחשף בד"כ לנגיפים ו/או לחיידקים המתים או המוחלשים או המהונדסים ו ל א יחלה במחלה המסוימת.

ו. אופציה דימיונית היא להוליד תינוק שהכל מוטבע בו בהנדסה גנטית או אז לא נצטרך לחנך אותו/ה...
אופציה זו איננה ברת שיח בעניינינו הנוכחי.

ברור בוודאי ל"מחשבות" כי מתוך שלל האופציות האפשריות שניסיתי להעלות כאן, הרי " זריקת החיסון " היא זו שמדרבנת את מוחי הקודח.

אם "מחשבות" עדין סקרנית להיתוודע ולהתחלק בפיתוח " זריקת החיסון " שאיננה פשוטה כלל ועיקר, אות וסימן של "מחשבות" בזה הפורום, יעודד אותי להמשיך.

אבי עמי
.

בודאי תשמח לשמוע שיש באתר זה (ולא רק כאן, כמובן) אנשים רבים שחושבים שחיסונים דוקא אינם תמיד טובים או יעילים. יש כאן כמה דפים על הנושא, אבל הרי לא בזה העניין כאן.

אני מסכים איתך שיש ערך לחשיפה למגוון של דברים כדי ללמוד להתגונן ולהיזהר מהם, וללמוד איך לנהוג בהם (תרתי משמע). אבל - מדוע אתה חושב שיש לעשות זאת דוקא עם כלי רכב ממונעים? מה רע בהליכה על שתי רגליים אנושיות, נסיעה באופניים וכדומה? אלו תורמים לא פחות ליכולת הקורדינציה וקריאת השטח.

את הפזצטא הייתי משאיר לצבא. הילדים נופלים מספיק בלי להתכוון לכך, לא צריך גם נפילות יזומות

שלום לעודד המחפש ולשאר הקוראים.

ראשית, על מנת להבהיר את מחשבותי, אני מנסה לעיתים קרובות להיעזר בדימויים ודוגמאות מתחומים שונים.
הלואי ואפשר היה "לחסן" נגד נגע אסונות הכביש. לצערנו החיידק מחולל הנגע לא בודד עדיין על ידי המדענים.
אולם בהערת אגב, פיתוח החיסונים למיניהם, ללא ספק, צמצם את המחלות והמגפות שהפילו מיליוני חללים. נדמה לי כי בעולם היו הרבה בני אדם מאושרים יותר לוא היה להם את אותו חיסון שהזכרתי.

אני מקווה שהערתך המתיחסת ליעילות חיסונים וטיבם היא הערה פולמוסית שאתה בעצמך כתבת שהיא לא בעניין בו אנו עוסקים.

ה"חיסון" הועלה על ידי כאחד האמצעים בתוך המערך הרחב יותר של למידה , התנסות, חינוך וכו' בכל תחומי השימוש בדרך. ואתה עודד ציינת אותם - הליכה ברגל, נסיעה באופניים ועליהם אפשר להוסיף שייט בסירה, רכיבה על סוס , טיסה וכו'.

בנושא שבו אנו מנסים לגעת , יש מימדים רבים:

א. ידע ושליטה טכנית בכלי בין אם זה רכב כלשהו ובין אם זה גוף האדם.

ב. יכולת הפעלת הכלי הבודד ותמרונו במרחב ( על כביש ביום ובלילה, בגשם או בערפל, בשלג, באבק המעורבב בשמן בגשם הראשון, בדרך עפר, במים השקטים או בים הסוער, באויר וכו' )

בשני המצבים הללו, אני מתמקד באדם הבודד או הצוות שמפעיל את הכלי כאילו הוא - הכלי - הינו היחידי הקיים בעולם.
בשלב זה עדין לא עוסקים ביחסי גומלין עם רכבים אחרים ו/או בני אדם אחרים.
זהו המגע של האדם לבין הכלי הבודד הנע בתוך המרחב על כל המכשולים שבו ( = תנאי שטח, חלקלקות כביש, תוואים מתפתלים ועיקולים וכו' )
בקבוצה זו אני מכליל גם פעוטות העושים את זחילותיהם הראשונות ואח"כ את צעדיהם בבית או בחצר.
גם ילדה הדוחפת את העגלה הקטנה שבתוכה הבובה היא דוגמה לסעיפים הללו..

ג. היכרות ויכולת זיהוי והפנמה של סימני שפת הכביש

road's language

תמרורים, צבעים לצידי הדרך, חלוקת מסלולים וכו'.

ד. התיחסות למשתמשים האחרים, עם כלי רכבם או בלעדיהם (= הולכי רגל ) בדרך או במרחב.

חשיפת האדם לכל המימדים הללו, על גווניהם השונים חינוכו ותרגולו מגיל קטן, אלה הן אולי הערובות העיקריות להצלחת התנועה בדרך.

והחדשנות שאנסה להעלות ברפרוף בנקודה זו היא שאין זו חובה ש'לכל פועל תהיה מכונית'. שהרי לא כל פועל שעבר טסט, לאחר מסכת שיעורים ותרגולים קצרצרה, הופך להיות למשתמש מיומן, זהיר , מתחשב וכו' בכביש.

אבי עמי

שלום אבי,

השמר לך מאנלוגיות שאינן במקומן. אין דין אימון חיילים וחיסון המוני כדין גידול וחינוך פעוטות, וההקשרים בין הללו קיימים במוח הקושר בלבד.

הכביש הוא מקום מסוכן. ההתנהלות שעל הכביש, ובעיקר המעידות בהתנהלות שמובילות לתאונות, אינן פונקציות ביולוגיות ומעולם לא עמדו במבחן אבולוציוני. גם את התגובה ההולמת לשעת סכנה קשה לצפות מראש, שכן היא תלויה נקודתית באוסף התנאים הספציפיים לאותו ארוע, ומאליו לא ניתנת לנו האפשרות להתכונן אליה. רבים מן הנפגעים בתאונות דרכים לא בחרו להפגע, והפגיעה בהם נעשתה עקב טעות או צירוף מקרים של אנשים או גורמים אחרים, ללא שום קשר לכישוריהם האישיים. בכוחנו, אם כן ואם בכלל, לשלוט בשני גורמים בלבד - בכישורי הנהיגה של הנהג הספציפי ובמידת החשיפה שלו לכביש. בקריאתך לשלוח פעוטות על כלי רכב ממונעים אל תוך הכביש פנימה, אתה מבקש להגביר את החשיפה למכסימום, של "נהגים" עם כישורי מינימום. גם אם היתה אמת בדבריך, וחשיפה בגיל צעיר היתה הדרך האולטימטיבית להכין ילדים לחיי נהגות בוגרים, ספק אם הללו היו מגיעים לגיל בו יוכלו לממש את כישוריהם הנרכשים. מילים קלות לתאר את הנורא מכל.

ובכן, האם משתלם הסיכון הרב אל מול התועלת שבבגרות? אינטואטיבית נראה לי שלא, ומעשית אני מבקשת ממך להפסיק לקרוא לניסויים בבני אדם. ראוי היה לך, ולו משום הסיכון הרב הכרוך בנושא, להקדים ולבדוק האם הנושא נחקר בעבר, והאם מישהו אין פעם הוכיח שפעוטות שדהרו בילדותם על כלי רכב ממונעים התגלו בבגרותם כנהגים (חיים) טובים יותר. עד אז, ראוי היה למתן ולסייג את הנחרצות שלך בנושא.

תודה.

מחשבות, אני לא חושב שאבי הציע לשלוח את הילדים לכביש סואן עם צעצועיהם. אני חושב שהכוונה היתה יותר בכיוון של לתת להם להשתמש בכלים כאלה במקומות מוגנים (יש לי בעיה עם הניסוח הזה, אבל אני מנסה לנסח בעצמי מה שאבי אמר), כדי שילמדו כל מה שאפשר לגבי "להיות נהג" כבר בגיל צעיר.

אבי - האם הניסוח הזה מתאר מה שניסית להגיד?

הנחת היסוד שלי היא: ככל שמוקדם יותר יחשף הילד לכביש ולתנועה בו על כל מימדיהם, כך ייטב.

נהג טוב עתידי שיש לו יכולת מוטורית להפעלת הרכב, בין אם אלה הם אופניים או רכב ממונע כגון אופנוע ומכונית, הוא נהג יותר טוב על הכביש של הבוגרים.

לדעתי הנסיון של הורים לדחות את המפגש האקטיבי של ילדיהם עם הכביש, גורם לחוסר נסיון, חוסר גמישות מחשבתית ותגובות איטיות בכביש.

_ד. התיחסות למשתמשים האחרים, עם כלי רכבם או בלעדיהם (= הולכי רגל ) בדרך או במרחב.
חשיפת האדם לכל המימדים הללו..._

עודד, אני מעריכה מאד את הכנות וההשתדלות האמיתית והמקורית של אבי למנוע תאונות בכביש, אבל הכונה המפורשת המשתמשעת מן הדברים היא לשלוח אותם לכביש בכלים ממונעים. אגב, את המילה "סואן" אתה הוספת. אני, למשל, בשבוע שעבר הייתי יכולה להתנגש בג'יפ צעצוע, אותו נהגו שלושה פעוטים קטנטנים באמצע כביש שקט באתר בניה. האבא היה קרוב כדי חמישה מטר אולי... במה יכול היה לעזור? רוצה לומר, גם מקום מוגן הוא מושג יחסי, ואם יהיה מוגן לגמרי כיצד יוכל לענות על הדרישות של הכנה למציאות.

מחשבות, אני לא מסכים עם אבי. אני מנסה להבין בדיוק למה הוא מתכוון, כי יש לי הרגשה שהניסוחים שלו נשמעים לנו יותר "קשוחים" ממה שהוא התכוון. או אולי אני טועה? אבי?

שלום למתעניינים, האיכפתניקים.

עודד המחפש בהחלט קלט את רוח כוונותי.

מעולם לא המלצתי לזרוק פעוט אל המים כדי שיתמודד ולא יטבע. חס ושלום.

נראה לי כי מחשבות בדבריה מיום 3 במאי מנסחת באותיות בולטות את הנקודות המוסכמות על דעתי וגם על זו של עודד.

וכאן המקום לחדד ולחזק את אותן הנקודות:
ככל שיקדם מועד תחילת החשיפה לתנועה ומימדיה השונים כפי שפורטו על ידי ( לאו דווקא בכביש, אלא בכל מקום בו מתנועע הפעוט ואחר כך בהיותו ילד) ישפר וייטיב הנחשף והמתורגל הזה את כישוריו, יכולת ההתמצאות שלו ואת נכונותו להתחשב בקיומם ותנועתם במרחב של אחרים.
ככל שתגובות הנהג ( באופניים, בעגלת התינוק, בסקייטים וכו' )למצבים המשתנים, ובמיוחד בעיתות חרום והכרעה, יהיו אוטומטיות ונכונות ( = זו מטרת התרגולות של פזצט"א), כך סיכויי ההישרדות ומניעת התאונה על כל היבטיה גדולים יותר.

עד כאן הבהרות מסוימות.

ידוע לכולנו שלא על הנהג בלבד מוטלת האחריות למתרחש בדרך. גם עוכדי המוסך המטפל בשימור תקינות הרכב נושאים באחריות וכו'.
אבל אם עסקינן במי שנוהג ו/או משתמש בדרך ( על כל מימדיה כפי שכבר ציינו ) אז נותרת מחשבתנו כי התנסות, למידה וחשיפה מוקדמים ככל האפשר ( כשם שלומדים לדבר בשפת אבא ואמא ) יניבו משתמשי דרך טובים ואמינים יותר.

אולם, יתכן, וכבר רמזתי על כך בדברי לפני יומיים, יש צורך בחשיבה אחרת בכל נושא התעבורה.

תעשיית המכוניות מעוניינת להגדיל את מחזור המכירות שלה. היא מעונינת ש"כל פועל" יוכל וירצה לחדש את צי רכבו לעיתים קרובות.

אבל אני חוזר ושואל: האם "כל פועל" עומד בקריטריונים של ידע בחוקים ותמרורים וכו', ביכולת שליטה , הפעלה ותמרון בתנאי
המרחב בו הוא נע?!

אולי כדאי לצמצם את מספר הנהגים שעל הכביש?! אולי כדאי לשם כך להשקיע תכנון, מאמץ וכסף ביצירת תחבורה ציבורית מסועפת, זמינה, נוחה ונעימה, ונהוגה בידי נהגים מקצוענים ( במובן האולטימטיבי של המילה ).

תחת הכותרת של "תחבורה ציבורית" יופיע מגוון אמצעים: רכב קטן כמוניות, אוטובוסים, רכבות, מטוסים, מערכות שינוע חשמליות, סירות ואניות וכו'.

הלוא תסכימו שתפקיד התחבורה הינו לאפשר לכל המעוניין לעבור ממקום א' אל יעד ב' בכל שעה , בכל מזג אויר, במהירות, בנוחיות ובתשלום סביר וכו' אם נענה לאתגר זה, האם אנחנו נהיה עדין זקוקים לכמויות הענקיות של רכבים פרטיים המציפים את הדרכים בנהגיהם המנוסים והבלתי מנוסים?!.

אם המכונית משמשת דוגמה של ביטוי וגילויי ראוותנות ו/או התנצחות ולוחמה אזי כדאי להרהר באיתור ובהמצאת תחליפים נטולי סיכוני חיים לנוהג ולאחרים.

אולי כדאי לחשוב בכיוון זה?!

נכון שאלה כיווני חשיבה דרסטיים. אולי מהפכניים?!

אז מה?!

אבי עמי

אבי, איזה מהפך.

בדברי אתמול ציטטתי דוקא את הנקודות שאני הכי פחות מסכימה אתן... לא נסחתי שם כלום. לא משנה.

עכשיו אתה מדבר על משהו אחר לגמרי, חורג מתחום הדף ונכנס לתחום ההגיון

אין שום ספק שהוא שיש יותר מדי כלי רכב על הכביש, ופחות מדי זמינות ו/או מודעות לכלי רכב ציבוריים. אין שום ספק שהוא שחלק מן הנוהגים אינם כשירים לנהיגה, ומסכנים את הציבור. אין גם ספק שעודף מכוניות על הכביש, ובכלל, פוגע באיכות חיינו בצורה דרסטית. הידעת, למשל, שכשליש מן הזיהום בעולם קשור לכלי רכב? (השליש השני הוא מתחנות כוח והשלישי מתעשייה - שגם בה כמובן שהמכוניות תופסות חלק נכבד). ייצור מוגבר של מכוניות גם מגביר פערים חברתיים הן בין הצרכנים והן בין היצרנים, אשר חלקם העובד נמצא לעתים קרובות בארצות רחוקות ומנוצלות... עודף מכוניות ושוק רווי, המאפשר רכישת מכוניות מוגברת (יותר מאחת למשפחה) מצריך סלילת כבישים חדשים, וקצרה היריעה מלהכיל את מגרעותיהם של אלו, הן מבחינה בטיחותית והן מבחינת הפגיעה בערכי טבע ובשטחים חקלאיים, עליהם הם נסללים. אוכל לכתוב עוד ועוד על המפגעים והסכנות, אולם אני בספק אם אחדש לך משהו בנושא.

תשמע אבי, ניכר שהנושא בנפשך. למה שלא תנסה לקדם אותו? כיוון החשיבה שלך הוא אמנם דרסטי, אולם בהחלט לא מהפכני. יש הרבה אנשים שמסכימים שצריך לצמצם את התחבורה הפרטית ולעודד את זו הציבורית. מצא אותם וחבור אליהם, אני בטוחה שתוכל להשפיע ולשנות דברים לטובה.

מחשבות שלום,

אינני שחיין מקצועי בתוך בריכת "באופן טבעי".

קפיצתי לתוך מימי הדף המסוים בתוכו אנחנו 'שוחים' ומשוחחים, נבעה ממחשבתי האינטואיטיבית הראשונית שאפשר וכדאי לנסות "לייצר" משתמשי דרך מיומנים, מהירי תגובה נכונה, עירנים לסכנות וכו' כבר מגילאי הפעוטון ואפילו קודם לכן - מרגעי התנועה הראשונה שלהם על הרצפה.

הנחת עבודה ראשונה שלי היתה שאצל חלק גדול מהתינוקות יש יכולת מולדת להתגוננות מפני סכנות שמקורן בתנועה בשטח. .( תופעה המוכרת במחקרים ו/או תצפיות שנעשו על בעלי חיים. לדוגמה יעלים: היעל הרך, הנע בשבילים הצרים של מדרונות ההרים יודע ( ?!) איך להישמר מהחלקה ונפילה אל התהום. האם הוא למד את הכישור הזה? או שמא הוא הוא ירש אותו באופן גנטי?)

לגבי היעל נראה לי שאין מישהו שיקלקל את כישוריו הטבעיים הללו, הצועדים, משתפרים ומשתבחים עם הזמן ועם התבגרותו

לעומת היעל, כדאי לבדוק ולבחון מי וכיצד אנו המבוגרים וסביבתנו 'מצליחים' לקלקל את היכולות הטבעיות של הפעוטות בתחומי התנועה והתמצאות בשטח ומיומנויות השליטה בכלים השונים ( עגלה עם בובה, תלת אופניים, מכונית קטנטנה הנדחפת ברגליים על ידי היושב עליה וכו' )

איתור שיטות הקלקול יאיצו וימריצו את החוקר, המתבונן ומחנך הילדים דווקא למצוא את הדרכים לחזק, לטפח, ללמד את אותן תכונות ויכולות של תנועה טבעית ונכונה. רצוננו העז, המשותף לכולם, הוא שיצומצמו הטעויות והמחדלים האנושיים שגורמים לאותן תוצאות עצובות העמוסות בנפגעים בנפש או ברכוש בדרכים.

האם לדעתך אפשר להמשיך בסוג זה של דיון בדף שלנו?!

שלום אבי

ברוך הבא למים. לא הבנתי על מה אתה רוצה לדבר - על ה"ייצור" של משתמשי דרך מוצלחים או על צמצום מספר הנהגים והמכוניות.

אישית אני מאמינה שטיפוח ילדים בסביבה טבעית ותומכת, עם מינימום סכנות ומכסימום חירות, הוא המפתח לאיזון ולצמיחה של הפעוט לאדם צעיר ושקול. כן, אותו אדם שגם יידע להתמודד טוב יותר בכביש (כמובן לאחר אימון ותרגול מותאם לגיל - למשל קורס נהיגה מוצלח). אני מסכימה אתך שפעמים רבות אנו "מקלקלים" את כישוריהם הטבעיים של ילדינו, אולם נראה לי שדוקא להתערבות המוקדמת והלא טבעית, למשל הושבה של פעוטות על כלי רכב ממונעים או מגע מופרז עם הכביש, יש נטיה לקלקל יותר מאשר לתרום.

ספציפית לגבי היעל ובעלי חיים אחרים - יש להם הרבה מאד כישורים מולדים (=גנטיים), שהובילו אותם לשרוד את האבולוציה ולהתקיים כיום. בדרך של חיקוי הם מחדדים כישורים קיימים ומשבחים אותם. כישורים אלו אינם רלוונטיים לכביש, שבמושגים אבולוציוניים נחשב להמצאה חדשה, ושאופי ההתנהלות עליו מאליו אינו טבעי (כפי שכתבתי כאן קודם).

"מחשבות" שלום,

כל תגובה המתעוררת בעקבות כתיבתי מחייבת אותי לא רק להתייחס אליה ( במידה והיא איננה תואמת את מחשבותי ), אלא אף לנסות לחדד ולהבהיר כוונותי קודם כל לעצמי ואחר כך לאחרים.

"האמא של התעבורה בדרכים" היא התנועה - movement- וכאשר את מזכירה את המילה אבולוציה הרי שהן צועדות יחדיו זו עם זו, אלפי שנים. ( מדוע להרחיק עדותנו?! לפני חמישים שנים רצו האצנים האולימפיים 100 מ' ב11 שניות היום הם עושים אותו המרחק ב15% יותר מהר. לא רק נעלי הספורט שלהם השתפרו ולא רק המסלולים אלא גם יכולתם הפיזית וטכניקת ריצתם וכו'. )

כאשר אני מדבר על פיתוח כישורי התנועה של הפעוט ואחר כך של אותו אחד שנהיה ילד ואחר כך כשבגר, אני מדבר על תנועה במרחב ולא רק על פני כביש האספלט. בשום פנים ואופן לא אמרתי מעולם לתת או לאפשר לפעוט לנסוע ברכב מנועי - חשמלי או אחר - בכביש הומה וכדומה. ( אמנם אני נמצא בדף של "באופן טבעי " שעוסק ברכבים ממונעים לפעוטות, אך אני רק מנצל את הבמה הזו למחשבות משיקות. )

איך מצליחים הילדים המשתובבים ומתרוצצים בזמן ההפסקה במסדרונות בית הספר, לא לפגוע ולא להפיל את המורים ו/או חבריהם הנעים בו זמנית במסלולים מקבילים או חוצים?!

כיצד מצליח שחקן כדורגל לכדרר ולתמרן את תנועתו, להתקדם ולחמוק מבלי להתקל במתחרהו?! יש לו את זה באופן טבעי. הוא לומד את זה. והוא מתאמן ומתרגל פעם ועוד פעם שעה ועוד שעה בעצמו ובמשחקי תפקידים עם האחרים בקבוצתו. זהו אחד מהמימדים של השחקן הטוב.

כאשר מתרחשת ההתקלות, על פני מגרש הכדורגל, בשעת משחק, ברוב המקרים, היא נובעת מרצון להכשיל את המכדרר.

זוהי המלחמה*. בעולם הספורט ניסו בעזרת חוקים למנוע את האלימות ולהגביל אותה.

זוהי דוגמה לסוג מסוים של תנועה במרחב האופקי.
היא מתקיימת כשאתה לבדך מכדרר באימון. היא מתבצעת כשיש למכדרר שותפי מגרש המתרוצצים, תאבי נצחון, על פני כר הדשא.
איכויות התנועה ונועם תוצאותיה משתנות בהתאם לנסיבות.

לעומת הכדורגל, במשחק הגולף למשל, אין מסלול התנגשות. יש איכויות של דיוק וכן יש זמן העומד לרשות המתחרה. שם אין מלחמה חזיתית. יש תחרות.

אני מכיר ויודע שתכלית הדיאלוגים שמנוהלים כאן, כדאי שתביא לרעיונות פרגמטיים יישומיים.
הם יבואו לאחר שילובנו זויות ההתבוננות עליהם אנו משוחחים, מתווכחים סותרים ומאששים.

למשל הצורך שנראה לי בעקבות כתיבתך לצמצם את התחבורה הפרטית ולהעצים את הציבורית על כל גווניה. נושא כזה יעורר התנגדות כלכלית אדירה מצד יצרני הרכב, יבואניו, מוסכיו, ואפילו אלה שכבר רכשו אותו ככלי תעבורה או כקישוט או כסמל מעמדי.

אני מרותק אהיה לתגובות שלך ושל אחרים.

ושוב אינני יודע איך אפשר, אם בכלל, בשלב זה, להעביר את הנושא בו עסקינן כעת, למסגרת קולעת עוד יותר?!

אבי עמי

בשלב זה אינני דואג לתגובות עוינות של כל אותם עוסקים ברכב פרטי. הרי אנו רחוקים עדין מרחק עצום מהצעות מעשיות לחיסול ענף הרכב הפרטי.

התחליף אפילו לא החל את ראשית דרכו. לכן, אין אפשרות רצינית להחליף את משק הרכב הפרטי אישי, שהוא משהו קיים, ברעיון שנוסע רק על הנייר ובאינטרנט.

ושוב תודה על תשומת הלב

אבי עמי

אבי,
אני ממהרת אז רק נקודה קצרה -
אין שום צורך לחסל את ענף הרכב הפרטי. דיינו בכך שבעלי הרכב ישתמשו בו פחות, למשל במקרים בהם התחבורה הציבורית לא יכולה לספק אותם.
מבחינת הבטיחות ומבחינת איכות הסביבה, עיקר הבעיה ברכב היא הנסיעה בו, ופחות מכך הייצור והרכישה שלו.

שליחה על ידי אורית* » 07 מאי 2005, 00:01

דעותיי חלוקות בנושא רכבים ממונעים לילדים. לבני בן השנתיים יש טרקטורון ממונע הוא כל הזמן נוסע עליו {אוי ואבוי אם אני שוכחת להטעין אותו בלילה} זה שיפר לו את התנועה במרחב, לימד אותו לצפות סכנות , לתמרן ולהתחשב באחרים{ אחים שלו שרוכבים על אופניים ושחולקים איתו את המרחב}. אבל מצד שני הוא כבר לא מוכן ללכת ברגל ורוצה רק על הידיים, הוא כמעט ולא עושה שום פעילות גופנית אחר הצהריים { לעומתי שהפעילות הגופנית שלי היא לרדוף אחריו}
אבל כשאני שוקלת את החיובי והשלילי אני מוצאת שכשהוא רוכב על הטרקטורון זה הרע במיעוטו הרי מגיל חמש{זה הזמן בערך שכבר אי אפשר לרכב על טרקטורון } עד גיל שש עשרה {רישיון} הוא יצטרך להשתמש ברגליים.

מאחר ואני יוצרת הדף את כבר יודעת מה דעתי על כלי התחבורה הללו. אם את מרגישה לא שלמה עם זה שבנך מוכן לנסוע רק בטרקטורון זה אומר שאת צריכה ליזום שינוי. אולי קילקול יזום בטרקטורון והחלפתו בתלת אופן (לא פחות טוב בפיתוח ההתמצאות במרחב וכו') אשר בנוסף ליתרונות של הטרקטורון יש לו גם את יתרון הכושר והקורדינאציה וכמובן הידידותיות לסביבה. אין ספק שקצת יותר קשה לתפעל אותו וזמן הלימוד עלול להיות מעט מתסכל אבל את תהיי איתו שם לתמוך ולחזק כי את מאמינה שזה יותר טוב עבורו!

גם אני בעד טרקטורון ממונע לילדים, אבל מעצבן אותי שזה עולה כל כך הרבה ושידי אינה משגת.
הנה השבוע, אצל חברים חמודים וצנועים שקיבלו כזה במתנה מהסבא, בני בן השלוש קיבל טרמפ מחבר שלו בן הארבע וחצי, וזה היה כל כך כיף שפשוט התמוגגתי.
גם אני חושבת שזה מאוד מפתח את חושי הנהיגה. הילד שנהג הדהים אותי באופן הבוגר בתכלית שבו הוא קרא את השטח, הקפיד שבני יאחז בו נכון, לא התפרץ לכביש, שמר על קשר עין עם האמהות, עצר לפני כל מעבר חציה ורק כשהגחנו מאחורי הסיבוב המשיך בנהיגה, והכי מקסים - התחיל במהירות הנמוכה כדי שהבן שלי יתרגל ורק מתי שהם הרגישו בטוח ביחד - עבר למהירות הגבוהה, שגם היא די נמוכה. בקיצור - עוד גאדג'ט שמאתגר את ה פשטות מרצון (או מכורח, השאלה הנצחית).
אם ההורים לא הופכים את זה לסמל סטטוס מנקר עיניים, ואם הילדים לומדים להפיק מזה תועלת - אז אין לי בעיה עם זה.

שליחה על ידי אורית* » 07 מאי 2005, 23:18

ברונית שלום
אני לא חושבת שהטרקטורון זה איזשהו סמל סטטוס, במקרה שלנו הטרקטורון נרכש כשבני הבכור היה בן שנתיים {היום הוא בן שמונה} לפני שרכשנו אותו התלבטנו מעט מכיוון שמדובר בסכום כסף לא מבוטל, אבל הסיבה שהכריעה את הכף היא שיהיו לנו עוד ילדים שיהנו ממנו. ועכשיו בני הקטן הוא השלישי שנוסע עליו ונהנה מאוד ממנו. בשורה התחתונה כל זמן ההנאה והכיף שילדינו חוו מן הטרקטורון הצדיק את הסכום הגדול ששילמנו.

מחשבות שלום ולשאר מתעניינים

אני יודע בברור כי הדף בו שוחחנו מוגדר - כלי תחבורה ממונעים לפעוטות - אולם למרות הגדרתו הספציפית, נוכחתי כי יכולנו לפתח חילופי רעיונות ומחשבות בנושא הרחב יותר של התנועה בדרך במגמה של איתור השיטות והמהלכים להביא ליצירת נהג ונהיגה טובים ובטיחותיים יותר.

לגבי הנושא מעניינות אותי התגובות מחד וההערות וכו' מאידך.

מגיבים אחרים ויוזמי דעות, רצויים מאד.

אם אפשר להמשיך באותו כיוון כללי ולא רק במימד המצומצם של כלי התחבורה הממונע לפעוטות, אשמח לקרוא התגובה.

בברכה המלווה בסבלנות של ממתינים

אבי עמי

עם כל החיבה שלי לטרקטורון, אופניים עדיפים כי הם מפעילים את הגוף, את השרירים של הרגליים.

אופניים עדיפים כי הם מפעילים את הגוף

וכמובן דברים נוספים:

באופנים יש תנועה מורכבת, זא תנועה מעגלית של דיווש ברגלים מול תנועה אופקית של הכידון.
באופנים כשיש לעצור נסיעה מהירה (למשל בירידה) יש לפעול בניגוד לאינסטינקט ולהרפות מהדוושות וללחוץ אחורה, דבר מאוד קשה במצב של חרדה (מתן עדיין לא מצליח תמיד - בן 3.2).
באופניים יש שמירה על שיווי משקל ויציבה נכונה של הגוף, כולל חוקי הצנטרפוגה - באופן אינסטקטיבי !
מאופניים נופלים הרבה יותר - יתרון עצום |מסוכך על פניו לעצירת העגבניות|
אופניים הרבה יותר קל וכיף לתקן (וכמובן יותר זול לתקן ולתחזק)
באופניים יש פחות "זיהום סביבתי משני" כגון זיהום רעש וזיהום ה"קנאה"

יש לפעול בניגוד לאינסטינקט ולהרפות מהדוושות וללחוץ אחורה, דבר מאוד קשה במצב של חרדה (מתן עדיין לא מצליח תמיד - בן 3.2). הזמן יעשה את שלו. כשהבת שלי היתה בגילו של מתן, לפני שנה בדיוק, היא הצליחה לתפעל את האופניים טכנית אבל ראיתי שהיא עדיין לא השתלטה על עניין השליטה.
כיום היא בת ארבע ומשהו, מצליחה לעלות בעליות, לא להדרדר בירידות, לתמרן, ובכלל נוסעת נהדר.

באופניים יש פחות "זיהום סביבתי משני" כגון זיהום רעש וזיהום ה"קנאה" אמן. אנחנו מסתפקים במכונית אחת באזור שבו לרוב המוחלט של המשפחות שתי מכוניות, כיוון שבנזוגי נוסע לעבודה - מרחק של 20 ק"מ בערך - באופנים בימים יפים ובאוטובוס בימים פחות יפים, כמו בחורף כשהטמפרטורות מגיעות ל-30 מתחת לאפס (אנחנו בצפון אמריקה).