ייצוגי זוועה בעידן הפוסטמודרני

[אנונימי]

הדיון כאן הועבר מדף שבוע-הספר (שנמחק). כן, גם הוא. תבינו - ייעודו הטראגי של שבוע-הספר הוא לפתוח דיונים שיילקחו ממנו מיד. ככה זה.

[תוספות_יוםטוב*]

אתמול שזפו עיניי את קטלוג הספרים תשס"ג של "יד ושם".
מעבר לעובדה שהוא צבעוני באופן מפתיע - וזה לגיטימי ביותר - שימו לב מה הסלוגן שלו:

יד ושם - כי עוד לא הכל סופר...
(השלוש נקודות במקור)

ובאנגלית:
...Yad VaShem - When All Else Is Gone

זה רק אני - או שזה צורם בטירוף? כאילו - נשמע כמו פרומו להמשך של סרט אימה.

[אבא_של_יותם*]

ומה דעתך על : בקרוב, בערוץ ההיסטוריה- יום השואה, תופת בצבעים חיים!
וזה באמת. מיום השואה בשנה שעברה...

[תוספות_יוםטוב*]

באמת? באמת באמת???

[אבא_של_יותם*]

כן.

[תוספות_יוםטוב*]

זה מזכיר לי פרומואים בערוץ 2:

(מוזיקה קופצנית ברקע)
בשמונה וחצי! דודו טופז מארח את כוכבי המורדים!
בתשע ורבע! שמש!

(מוזיקה עצובה לשתיים וחצי שניות)
ובעשר... סיפורה הטראגי של משפחה שכל ילדיה נהרגו בפיגוע והאמא התאבדה משברון לב...

(חוזרים למוזיקה קופצנית)
ובאחת עשרה וחצי! קיציס ופרידמן עם דנה אינטרנשיונל מדברים על הכל ...

כאילו - סבבה שתעשו עלינו מניפולציות. אבל למה כל כך שקופות?

[בשמת_א*]

לא מניפולציות, סתם חוסר טעם מזעזע. בהמי, נמוך, עובר כל גבול.

[ענת_שן_לוי*]

מילא ערוץ 2 , אבל הנשיונל גיאוגרפיק, בו כל תוכנית הכי סוגסטיבית שבעולם מופרעת כל עשרים דקות על ידי "מעברונים" או השד יודע איך קוראים לזה.

[תוספות_יוםטוב*]

והנה אחד חדש:

היום מיד לאחר ההודעה ברדיו על מות שתי התאומות הסיאמיות מאירן - צץ לו עמרי רונן בגלגל"צ. השיר שפותח את השעה הוא "נתתי לה חיי" של כוורת. ואז עמרי רונן מלהג בקול קופצני-גלגלצי שכזה:

"צהריים טובים! האמת? תכננתי להקדיש את השיר לתאומות הסיאמיות - אבל עכשיו נודע שהן מתו, לצערי. לצערי... (סוג של גיחוך או תמיהה או משהו) טוב, נו. היה סיפור מרגש, נחמד. שכל העולם עצר את נשמתו לאיזה שני רגעים - ואיננו עוד. לא משנה. שלום לכולכם!..."

[יפעת_הר_אבן*]

שתי סטירות לעמרי רונן.

ואם כבר ייצוגי זוועה בתקשורת, אז הנה עוד אחד, עם טאצ' קצת פוליטי...
יצא לכם לשמוע בזמן האחרון את הפינה של אבשלום קור, "הגיע זמן לשון" בגלי צה"ל?
משדרים אותה קצת לפני החדשות של ארבע, או חמש, או משהו כזה.
אני די חובבת (סטיות של לוטרות לטנטיות, כנראה) הז'אנר, אז יוצא לי לשמוע מדי פעם.
ובכן, מסתמא כי הברנש אינו חוסך שבטו הפוליטי המתלהם ממאזיניו התמימים. הוא מתבל לו להנאתו, בפינה העוסקת (כביכול) בחידוד ובהעמקה אל נבכי השפה העברית, את דבריו במיטב מהשקפתו הימנית-קיצונית. וזאת הוא עושה באמצעות החדרת מסרים (סמויים-עָלֶק) אל תשניניו וחידודיו.
למשל, יום אחד האזנתי להנאתי, ולפתע אזניי קולטות כי הוא מראה כיצד בשירים וותיקים של השד יודע איזה ביאליק או דומיו, הטיפו בגלוי ליישב את הארץ אחרי כל אירוע חבלני. וזה תוך שימוש בטקסטים של ראשית היישוב.
ואחר כך הוא מפטיר: "יישוב על כל שדה קרב, מאחז על כל גבעה, אחרי כל פיגוע" או משהו כזה.
מייד חשבתי לרוץ לכתוב לעיתון, או לגלי צה"ל. זו לא הפעם הראשונה שהאיש שוטח את משנתו הדורסנית על במה שאין לה ולפוליטיקה מאום. זה מעצבן, ואפילו יכול להיכנס בקלות להגדרה "ייצוגי זוועה בעידן הפוסטמודרני".
ואחרי כמה שבועות, אני מגלה שחברת הכנסת והשרה לשעבר יולי תמיר עתרה לאיזו ערכאה באותו עניין בדיוק. היה כתוב ב"העיר" של השבוע שעבר.
זהו. יולי תמיר קלטה את הזוועה. כמוני.

[אבא_של_יותם*]

ועוד בנוגע לאבשלום קור שעושה לי חום-
בפינתו הידועה בגל"צ לפני שבוע פחות או יותר נשמע בפתיחה קולו של יצחק שמיר באומרו- "יש להנהיג עונש מוות למחבלים כדי להרתיע". נו, כמובן שאבשלום התמים רצה לדון במילה- "כדי", שהיא למעשה צירוף של שתי מלים - "כמו" ו "די". כלומר, יש להנהיג עונש מוות כמו די ... בכל אופן, מיד לאחר הציטוט נשמע ברקע שיר שבמילותיו נאמר "חזרנו אל שדותייך ארץ אבות כדי לפסוע בשבילייך" או משהו בסגנון זה...
איכשהו נדמה לי שמר אבשלום קור יכול היה למצוא מספיק קטעי ארכיון שונים ומגוונים בהם נאמרת המילה "כדי", הנפוצה למדי.
יש להנהיג חרם על אבשלום קור, כדי (כמו די) שיפסיק להפיץ את משנתו הפוליטית בכסות של תוכנית העוסקת בלשון.

[תוספות_יוםטוב*]

מישהו פה ראה את הקמפיין החדש של "דפי זהב"?
(החיפושים אחר מוקי הליצן בעיצומם, עדיין לא מצאו את עורכת הדין לאה וכו' וכו')
האם אגזים באומרי שהאסוציאציות לחיפוש אחר נעדרים בוטות ומטרידות?
(ועוד הקמפיין עלה בשבוע שבו מצאו את גופתו של אולג שייחט!)

לא יודע. אולי זה רק אני.

[בועז_חן*]

רק אתה (-:
אבל מכיוון שזה החליף אצלנו את המפלצות המזוויעות של ESC אין לי אלא לברך!

[תוספות_יוםטוב*]

אולי רק אני. אבל ככל שגל ההיעלמויות הזה הולך וגובר (בתקווה שהגיע אל סופו) - אני הולך ומשתכנע שיש להוריד את הקמפיין הזה, או לפחות להשהותו.

[בועז_חן*]

הנה, מצאו את כולם. איזה כיף!

[תוספות_יוםטוב*]

אתמול ראיתי את הקליפ החדש (והאופס, די יפה) של בריטני - בו היא מתה באמבטיה.
זה הקליפ השלישי (ככל הידוע לי) בזמן האחרון שבו הגיבור (=הזמר) מת.
מאיפה זה בא?
צורך שלנו לפנטז את מותם?
צורך שלהם?

<לפעמים נדמה לי שהתקשורת פשוט דוחפת את בריטני האומללה למותה המוקדם, חס ושלום>
<מצד שני, שאני אקבע שבריטני אומללה זה די לעג לרש>
<להבהיר: הרש זה אני>

[ב_דחילו*]

תוספות, ידוע שאלילי הרוק עושים יותר כסף במותם - בריטני כנראה מבקשת לממש את הפוטנציאל עוד בחייה. או -בעידן המושמץ לא מאמינים בסקס, סמים ורוקנרול - פדופיליה, ומחזור מאומץ של כל השטיקים האפשריים: בריטני מחקה את מדונה מחקה את מרילין הולך יותר טוב.

>למרות שאני מודה ששירה של הספירס give me a sign עושה לי את זה>

[אבא_של_יותם*]

ולדעתי מדובר בקונספירציה
הכוכבים לא באמת מתים, והם אפילו לא מתחלפים
ג'ים מוריסון לא מת באמבטיה.
בין האמבטיה של ג'ים בפאריס, לבין האמבטיה של בריטני מחברים צינורות סודיים, המתנקזים כולם מכל אמבטיות הכוכבים (כן כן, גם קולט אביטל וג'וגדי גיר שנוזס שלוש) אל חדר סודי בו הכוכבים בסך הכל רוצים להרגיש פעם אחת כמו כולם- בתוך החרא.

[ב_דחילו*]

ג'ים (מנת-יתר) מוריסון ובריטני לא שוחים באותה אמבטיה. חבל שלא.

[אל_דנטה*]

גים מת מדום לב, בריטני חטפה בומבה בראש מברז. יש הבדל.
לגבי הקליפ, שימו לב שבריטני לבושה בשרמוטיות מוגברת (קהל יעד 'מבוגר') והתסריט שהוא חלומו/ה של כל מתבגר מערבי (רחמים עצמיים קשים "שאני ימות אז תבינו כמה הייתי חשובה לכם בעצם!") מופנה לגרעין הקשה של מעריציה - בני בנות גיל ההתבגרות. הקליפ משדר בנוסף את הרעיון שבניגוד לקליפ הקודם שלה (המתוכחם והמעולה) היא, בריטני, היא לא רק או בהכרח, פצצת מין מתקתקת- אלא בפנים עדיין רגישה, ילדה משהו, כואבת את גסטין, את הריב עם כרסטינה, את אובדן התמימות.
_מאיפה זה בא?
צורך שלנו לפנטז את מותם?
צורך שלהם?_
זהו כמובן צורך שלנו להרוג את גיבורינו (מקנאה) שהם בשמחה ממלאים עבורנו (דרישות התפקיד) כדי שהם יוכלו להמשיך לזכות באהבתנו הנצחית (מה רע? יצאת גדול כמאמר הפרסומת).

[תוספות_יוםטוב*]

וואללה.
|פרצוף צהוב מהורהר|

חשבתי גם על זה שבזמן האחרון יש נטייה הולכת וגוברת לערב את הנוכחות של הזמר בתוך הטקסט עצמו - זה הכי בולט בהיפ-הופ, שם שמות הזמרים הם לחלוטין חלק מהחריזה והקצב (משהו כמו האקרוסטיכון של שירת ימי הביניים? ). אבל זה ניכר גם, למשל, בשני השירים שמגיבים זה לזה: Fuck it של אימון ו-Fuck you right back של החברה שלו לשעבר (כביכול?), פרנקי. הם יעני רבים למולנו. סבבה.
כביכול, זה גורם לתחושה של מעורבות אישית, אוטוביוגראפית, של הזמר ביצירתו - אבל למעשה, נראה לי שהיום אנחנו חווים בצורה הכי חזקה עד כמה הזהות של הזמר היא לחלוטין תדמית, מבנה תקשורתי. סביר להניח שאימון ופרנקי הם בכלל לא זוג - אלא פיקציה תקשורתית לא רעה. אין לנו מושג מיהי בריטני מאחורי "בריטני". האם רק הסקס זה תדמית - או גם המשברים האישיים. הרי הכל מתווך, מובנה. כמו ש-אל דנטה אמר: הדכאונות והרגישות הם חלק מאותו מערך כמו היותה פצצת מין מתקתקת. אנחנו ליווינו את כל ההתבגרות הרגשית והמינית שלה דרך שורה של קליפים, שירים, אנקדוטות רכילותיות, נשיקות עם מדונה.

איך כל זה קשור למוות בקליפים?
אז ככה: בניגוד לקולנוע ולטלוויזיה, בהם שחקנים משחקים דמויות שמתות - וברור לנו (בערך) הפער בין שחקן לדמות - הרי שבקליפים הזמרים משחקים את עצמם. אבל הם רק "משחקים" את עצמם. אין שם שום "אני" אמיתי - אלא רק הדימוי שלו.
עכשיו - לשחק את המוות של עצמך, זה לבחון בצורה החריפה ביותר את הגבול שבין ה"משחק" לזהות המציאותית. כביכול, יש פה משהו מערער - כי הזמר מעיז לשחק את מותו שלו. זה עוד צעד אחד קדימה בנסיון לדחוף את הגבול שבין הייצוג למציאות. לבחון עד כמה זה הכל דימויים - או שאנחנו באמת משחקים באש.
אבל באמת באמת - זה הכל דימויים.

[ב_דחילו*]

גם אם הכל רק תדמית, מענין לראות אלו תדמיות נבנות. בריטני וחברה לשעבר פמפמו את כולם שהם מאמינים בסקס רק אחרי הנישואין. בלי שום בעיה הילדה מסתובבת חצי ערומה ומשרבבת שפתיים וישבנים. טיזינג פורנוגרפי של 'בת-השכן'. עכשיו היא ממהרת להתחתן עם כל מה שזז - מה פוסט מודרני בחתונות בזק של גיל עשרים - נראה לי שדווקא המשברים הם הדבר הכי אותנטי בסיפור.

[תוספות_יוםטוב*]

אני גם נוטה להאמין למשברים, והייתה תקופה שלחלוטין האמנתי שאו-טו-טו הבחורה, חס וחלילה, באמת מצטרפת למועדון גיבורי-תרבות-שמתו-צעירים-והפכו-למיתוס ע"ש ג'יימס דין. כל אותות המצוקה האלה - בד בבד עם נסיון הולך ונואש למשוך תשומת לב, בעיקר דרך הזנייה עצמית הולכת וגוברת. אני אשכרה חושב שבמובנים מסוימים היא קורבן.
בעיקר קורבן של כפילות הפנים הצבועה של התרבות האמריקאית, שמצד אחד רוצה אותה כמה שיותר מינית - ומצד שני מענישה אותה על זה שהיא כבר לא בתולה. (כבר??? מישהו האמין לזה מלכתחילה??? אבל זה כל העניין - המיתוס של בתוליה של בריטני היה קריטי לאמריקה, שמצליחה להיות תאבת-מין וסופר-שמרנית בו זמנית באופן מעורר השתאות). ככל שהיא מצטלמת יותר פרובוקטיבי - כולם חוגגים יותר, תוך כדי שמפטירים שהיא נואשת, פאסה, פאתטית. מה שרק דוחף אותה להצטלם יותר פרובוקטיבי.
כל זה עומד בניגוד מדהים לקריירה של ג'סטין: מאז שהם נפרדו, היא נפלה - והוא הפך לסמל-סקס מספר אחת. פתאום הוא מספר שיש לו חיי מין מגיל 4 בערך, פתאום הוא שוכב עם חצי הוליווד, מגלה את שדה של ג'נט ג'קסון - וכולם מריעים לו. התרבות התייצבה לחלוטין מאחוריו, טיפחה את הדימוי המיני החדש שלו - אבל כשבריטני ניסתה ליישר קו (ולדעתי, היא ניסתה. אחרי הפרידה הוא פרח והיא נעלמה - ורק אחר כך חזרה), כולם עיקמו את האף. מענישים אותה דרכו?
היה שלב אחד שבו היה נראה שיש לבריטני את האופציה לחתור תחת הכל: כשהיא לקחה זמן הפסקה היה נראה שעכשיו היא תכריז "הכל היה שקר, התפוצצה הבועה, אני פורשת לגדל ארנבונים בקנזס". למעשה, נראה לי שזה מה שציפו ממנה שתעשה: ככה היה נרטיב מושלם וברור. הנסיכה שעלתה לגדולה, הבינה את "האמת" ועזבה את ההבלים האלה (לא משנה שאנחנו אלה שהעלינו אותה לגדולה, הלעטנו אותה ואת עצמנו בהבלים האלה - ונמשיך לבנות דמויות שקריות אחרות במקומה). אבל בריטני העזה לרצות לשרוד - החצופה. היא העזה לעשות קאמבק, ולשחק את התפקיד שייעדו לה באופן הקיצוני ביותר. ועל זה אמריקה מענישה אותה.

בקיצור, ככה חשבתי. אבל אני עדיין תמה אם כל זה הוא לא רק עוד חלק מהסיפור שיחצניה של בריט מוכרים לנו.

[מ_י_כ_ל*]

יש פה משהו מערער - כי הזמר מעיז לשחק את מותו שלו.
דבריך על העדר פער שחקן-דמות נתנו ביטוי לאיזו תחושת בטן שהתעוררה אצלי למשמע (כן..לא חזיתי בו במו עיני) התאורים של הקליפ המדובר:
אני תוהה האם יש למגה-סטרים-שתנם-עלה-לראש, משהו שהם אינם מעזים לעשות. כאן, למשל - מסר של על-אדם, של דמות גדולה מן החיים, שאפילו המוות לא יכול לה. בעיני, זה מתפרש כשיא המגולומניה. מילים אחרות - תחת מערער, דווקא מחזק: השחקן אמנם משחק את מותו שלו (בקליפ), אבל יוצא מנצח (בחיים).

שבזמן האחרון יש נטייה הולכת וגוברת לערב את הנוכחות של הזמר בתוך הטקסט עצמו
כמו ג'ני פרום-דה-בלוק-נשארתי-ילדה-פשוטה-ברוקלין-בעודי-מגלגלת-מליונים-ומתחתנת-מתגרשת-מתארסת-חליפות לופז?

[תוספות_יוםטוב*]

שיא המגלומניה
מעניין. לא חשבתי על הכיוון הזה. יש בזה משהו שמזכיר את טקסי המעבר של שבטים קדומים, בהם הציגו את מותו של האל ותחייתו מחדש. הגיבור של MTV כאל פריון? בהחלט ייתכן.
<עכשיו כשאני חושב על זה, בקליפ של בריטני באמת יש גם לידה המקבילה למוות - ובריטני למעשה יוצאת חיה מהאמבטיה בסוף הקליפ... מממ.>

לסייג את דבריי שנאמרו קודם: נראה לי שתקופת ה"הענשה" שהתרבות עשתה לבריט (הורידו אותה מקמפיינים לטובת ביונסה, בטענה שהיא לא רלבנטית וכו') די נגמרת. האם זה בגלל בשני הקליפים האחרונים היא מימשה שתי פנטזיות של הציבור: לראות אותה עירומה (ב-Toxic. לא נראה לי שהיה עד היום זמרת שהופיעה כל כך מינימלי) ולראות אותה מתה (בקליפ דנן)?

כמו ג'ני ... ?
דוגמא מעולה.

[אל_דנטה*]

בהקשר המקורי שהדף בגללו נפתח - השואה, אז קראתי פעם, נדמה לי שבספר של צוקרמן חרושת הישראליות (שמומלץ בחום), שפעם בזמן שהוא היה באמריקה הוא ראה טלוויזיה, ובטלוויזיה הוקרנה הסדרה "שואה" ואז הגיע ברייק פרסומות והקריין אמר בטון ממלכתי "don't go! holocaust will be back!"

[אמא_אופטימית*]

והקריין אמר בטון ממלכתי "don't go! holocaust will be back!"
גדול !!!

[נעם*]

ובחזרה לפרסומות,
יש תמיד פרסומות ברדיו למקומות של הסרת שיער - "מפשעה: רק 799 שקלים! בית שחי ושפם רק 868 שקלים!"
ואני שואלת,
מי מעוניין לרכוש מפשעה ובית שחי?

[נטע*]

דף חזק ומעורר מחשבה