חינוך ביתי וילדים עובדים

אני מבינה שיש חשיבות רבה לבדוק שאין כאן הזנחת ילדים (וכבר שמעתי על משפחה שבשם החינוך הביתי הוציאה את כל ילדיה הצעירים לעבוד...)
רסיסים של אור, מתוך הדף מי שם את משרד החינוך שופט

מייד נזעק פלוני אלמוני לענות:
אני חוששת שמדובר בשמועה כוזבת או לפחות מעוותת, אם הכוונה למקרה בארץ. האם את מתכוונת למשפחת הלוליינים?

משפטים אלה עוררו בי מחשבות:

אם מותר לילדים שלומדים בבית הספר לעבוד אחר הצהריים, מדוע לילדים בחינוך ביתי אסור?

אם הורה בחינוך ביתי מאמין כי זכותו של הורה לקבוע את האופן בו יתחנכו ילדיו בשם האוטונומיה המשפחתית, מדוע שיתנגד לזכותו של הורה לממש את האידיאולוגיה שלו, גם אם זו גורסת כי על ילד לסייע בפרנסת המשפחה?
מה אם ילד רוצה ללמוד מקצוע מסוים ויוצא לעבוד, ללמוד ולהרוויח בסגנון שולייה?

נניח שהורה חושב שעל ילד לסייע בפרנסת המשפחה, והילד עובד (לדוגמה, בעסק המשפחתי). במה זה יותר או פחות טוב מחינוך ביתי שאינו כולל עבודה? אולי דווקא עבודה של ילד מחנכת אותו לערכים חשובים ואף מקנה לו כלים להתמודד טוב יותר בעולם?

איפה עובר הגבול בין עבודת ילדים לגיטימית לעבודה שאינה לגיטימית? מתי זה הזנחה או ניצול, ומתי לא?

איפה עובר הגבול בין עבודת ילדים לגיטימית לעבודה שאינה לגיטימית? מתי זה הזנחה או ניצול, ומתי לא?

בגיל 14 - הגיל החוקי בו מותר לילדים לעבוד.
בגיל 14 מותר גם לילדים בחינוך ביתי לעבוד.

אבל אם תשלחי ילד בן 8 לעבוד, או תעסיקי אותו X שעות ביום בעסק המשפחתי - את עוברת על החוק.

בקיבוץ היינו עובדים עוד לפני גיל 14. בהתחלה זה היה בעיקר בגיוסים, בכתה ו' גם בענפים (בחופשים) ומכתה ז' עבדנו יום בשבוע (אם כי רק מעט שעות). כל זה היה מתוך אידיאולוגיה שעבודה היא חשובה לא פחות מלימודים עיוניים. אני חושבת שזה עדיין נכון.

מה זה להעסיק בעסק המשפחתי?
בבית הילדים מטפלים אתנו בבישולים, כביסה, ניקיונות, גינה, התארגנות ליציאה מהבית, טיפול/עזרה לקטנה.
אין לי ספק שאילו חלק מהיומיום שלי היה איזה עסק קטן, הילדים היו אתי, נוטלים חלק הולך וגדל (היום, הילדים בני 4 וחצי, ויש יותר ויותר דברים (קטנים) בהם אני יכולה לסמוך עליהם באופן מלא (כלומר בלי לוודא בעצמי)).

גם אנחנו בתור ילדים עבדנו לפני גיל 14.
אני עשיתי בייביסיטר ודברים אחרים. אחי מכר סברס.

בעצם, גיל 14 זה כבר נער ולא ילד. גיל תיכון.

נאוה, אני מבינה שאת מביאה את הצד החוקי של הנושא. האם גם את חושבת שרק לנערים בתיכון מותר לעבוד?

בספר "ישמעאל שלי" (הספר השלישי ב- באופן:סדרת ישמעאל) קווין מעלה תיאוריה מאוד מעניינת בקשר לבתי ספר ועבודה. זה מאוד רלוונטי לכאן, אבל אני קצת מתלבט אם לכתוב את זה או לא. זה כל-כך הרבה יותר טוב לקרוא את המקור...

<טיזר>

בקיבוץ היינו עובדים עוד לפני גיל 14.
מגיל 9, ליתר דיוק, ולא רק בגיוסים, אלא פעמיים בשבוע שעתיים אחרי בית הספר. בעיקר בעישוב של שדות הכותנה (שבעמק

)
היום ממרחק הזמן זה בהחלט נראה לי כמו ניצול ילדים. לא רואה בזה שום דבר חיובי.
זה לא לימד אותנו שעבודה לא חשובה פחות מלימודים עיוניים, זה לימד אותנו שאין לנו מילה, שאפשר לעשות איתנו מה שרוצים (לא נראה לי אנושי להעיר ילד בן 10 בחמש בשבת בבוקר בשביל לעבוד בשדה!)
ובעיקר זה מלמד את רוב הקיבוצניקים שאין קשר בין עבודה וכסף - כי עבודה זה ערך בפני עצמו. אז למה שמישהו ירצה לשלם לי היום את מה שמגיע לי בעבור עבודתי?

אם העבודה מעניינת את הילד, אם זה הוא עושה אותה בשמחה, מיוזמה שלו וכו', אני לא חושבת שהגיל משנה. אפשר גם ללמוד שעור חשוב על התנהלות בשוק העבודה.
אני חושבת שהגבול הכי ברור בין משהו שהילדים עושים מבחירה לבין משהו שהם עושים כי ההורים שלחו אותם, זה לאן הולך הכסף. אם הכסף נכנס לתוכנית חיסכון (או קופת חיסכון) שלילד יש שליטה מלאה עליה, ולהורים אין אפשרות לגעת. אם כולם באמת מבינים שזה הכסף של מי שהרוויח אותו ולא של ההורים, אני לא חושבת שזו בעיה ובטח לא ניצול. כל זה מעבר לתנאי הבסיסי שהילד בחר לעבוד, כמובן.

טרה רוסה,
אכן, זה הצד החוקי.

יש הבדל בין ילד שעוזר בבית, או עובד ומרוויח כמה גרושים לדמי הכיס שלו,
לבין ילד שמרחיב את המשכורת המשפחתית.

החוק לא מדבר על בייביסיטר וגם לא על ילד שהולך עם ההורה לעבודה
ומעסיק שם את עצמו בעשייה פרודוקטיבית ביום חופש או בשעות הפנאי - כי בא לו, כי הוא אוהב את זה.
החוק גם לא מדבר על יוזמות של ילדים - למכור את צעצועיהם או לטייל עם הכלב של השכנים.

החוק מדבר על עבודה מסודרת תמורת שכר (או ללא שכר)

וכבר ידוע הסיפור על המשפחה בחינוך ביתי שמשרד החינוך טוען שילדיה נשארו אנלפבתים
כי הילדים הופיעו במופע המשפחתי ועסקו רוב היום בחזרות ובהופעות
(יונת מעידה עליהם שזה לא נכון, אבל זו דוגמא טובה למשהו לא תקין).
כנ"ל אם ילד יעבוד בשדה או בחנות המשפחתית. 5 שעות כל יום.

אגב, הורים אחדים מתמחרים את העזרה בבית כדי לעודד ילדים להשתתף במטלות מצד אחד, וכדי ללמד אותם לקבל תגמול לעבודתם.
כמובן שרוב ההורים חושבים שמטלות הן חלק מהחיים בבית - אתה חי בבית ואתה אחראי לפחות על הדברים שלך.
בבתים רבים יש תורנות כלים / זבל / כביסה וכדומה.
ברוב הבתים הילד אחראי על הסדר ולפעמים גם על הניקיון של חדרו.

אבל זו כן דוגמה למצב חוקי (כלומר - מבחינת המדינה) של ילדים עובדים.

_וכבר ידוע הסיפור על המשפחה בחינוך ביתי שמשרד החינוך טוען שילדיה נשארו אנלפבתים
כי הילדים הופיעו במופע המשפחתי ועסקו רוב היום בחזרות ובהופעות_

והאם לא יכול להיות מצב שילד בחינוך ביתי חופשי ישאר אנלפבית גם בלי לעבוד בעסק המשפחתי?
האם לא יכול להיות מצב שילד בבית ספר פתוח ישאר אנלפבית, כי לא היה חייב להיכנסלאף שיעור?
האם לא יכול להיות מצב שילד שהולך לבית הספר ישאר אנלפבית כי בכיתה היו 40 תלמידים ולמורה לא היה זמן אליו ובסוף הוא נשר מהלימודים?

האם אנו יכולים לקבוע שמה שאותם ילדים למדו באימונים הרבים ובהופעות שלהם חשוב פחות או יותר ממה שלא למדו במקום?
האם לא זכותם של אותם הורים להחליט כי חשוב להם יותר שהילדים ילמדו את אמנויות הקרקס מאשר משהו אחר?

בן זוגי מקיבוץ, והוא עבד מגיל צעיר יום שלם בשבוע במפעל. כל ילד בחר בתחילת השנה איפה הוא רוצה לעבוד, נדמה לי שמכיתה ז'. הוא עבד במסגריה ושייף ארגזים שלמים של ברגים וכל מני עבודות שחורות אחרות.
אנחנו היינו קמים ב-4 בבוקר בעונות של הקטיף או הדילול לסייע להורים בעבודה במטעים, כל הילדים. עבדנו וסייענו בפרנסה. זוכרת את זה בתור סיוט.

ובעיקר זה מלמד את רוב הקיבוצניקים שאין קשר בין עבודה וכסף - כי עבודה זה ערך בפני עצמו.
וזו הייתה האידיאולוגיה שלהם. את זה הם הנחילו. העבודה ערך בפני עצמו. זה לא בסדר?

העבודה ערך בפני עצמו. זה לא בסדר?
לא!
והראיה עובדה. תראי איך נראה המשק הישראלי. מוסר התשלומים הגרוע ביותר בעולם המערבי (לא בדקתי, אבל אני מנחשת שזה לא רחוק מזה).
אנשים פה מאמינים שאין קשר בין כסף לעבודה והצד השני של המטבע הוא שלא חייבים לשלם. בוודאי שלא חייבים לשלם למי שלא דורש (וקיבוצניקים / מושבניקים לשעבר לא יודעים לבקש כסף על עבודה שעשו, לפחות רובם)

תראי איך נראה המשק הישראלי. מוסר התשלומים הגרוע ביותר בעולם המערבי
לדעתי, אין לזה קשר לקיבוצניקים, המהווים מיעוט זניח מבחינה מספרית באוכלוסיה.

היום ביקרתי אצך חברים. בנם בן השלוש הדפיס במחשב ציור שצייר. מבחינתו זאת עבודה. אמא שלו סיפרה שהוא גם יודע כבר לשלוח דואל. אחיו הגדולים עונים לטלפונים, גם של לקוחות לפעמים. מדי פעם הם עושים "עבודות שחורות" (שם מכוער שפירושו: עבודות פשוטות) אם הם רוצים. אני חושבת שזה מצוין -- הם לומדים מזה דברים חשובים.

נראה לי שכל הדיון כאן תיאורטי מדי. מישהו כאן מכיר הורים בחינוך ביתי שמכריחים את הילדים שלהם לעבוד??? הרי המקרה היחידי שהוזכר הוא שקרי. (ומתגלגל בין פקידי משרד החינוך יחד עם השקר על האנלפבתיות של הילדים -- איזה שטויות!)

הדיון הזה מעיד שוב על ההבחנות וההבדלות שנהוג לעשות בקשר לחיים. (ואם בחוקים אנו מדברים הרי שזאת מהותם - הפרדה והבדלה.)
זה חשוב וזה לא חשוב,
זה נכון וזה לא,
זה שלב ההכנה, ואלו החיים בעצמם.
זה עבודה וזה לימודים.

שיעבוד ילדים מקובל ולגיטימי עד עצם היום הזה, אלא שיש לו תוקף חוקי והסכמה חברתית רחבה - בבית-הספר.
לכן כל הדיון הזה נראה לי שייך לאלו שמסכימים עם שיעבוד ביורוקרטי של ילדים וצריכים לעשות שם הבחנות, כדי לסבר את תפיסת עולמם הנאורה.

_וכבר ידוע הסיפור על המשפחה בחינוך ביתי שמשרד החינוך טוען שילדיה נשארו אנלפבתים
כי הילדים הופיעו במופע המשפחתי ועסקו רוב היום בחזרות ובהופעות_

חייבת לומר את זה שוב - איזה שטויות! !!!!!

חוק עבודת הנוער, התשי"ג - 1953

חוק עבודת הנוער וחוק החניכות קובעים הוראות הבאות להגן על נוער עובד בכל הקשור לגיל העבודה, שעות העבודה, פיקוח רפואי, היתרי עבודה וכד'.

כמו-כן נקבעו בחוק עבודות שהן מסוכנות לנוער עובד ולכן אסור להעסיקם בהן כלל או במגבלות מסויימות.

. גיל עבודה לילד (תיקון: תשכ"ט, תשל"א, תשל"ב, תשל"ג, תשנ"ח)

(א) לא יועבד ילד שעדיין לא מלאו לו 15 שנה

א. עבודה בחופשת לימודים (תיקון: תשל"ב, תשנ"ה)

(א) ילד שמלאו לו 14 שנה וטרם מלאו לו 15 שנה, מותר להעבידו בתקופת חופשת לימודים רשמית

מיכל, את אותה חויה שאת עברת, עברתי גם אני. רק שהיא נחוותה בצורה שונה לגמרי. מבחינתי הימים הללו של עבודה בשדות הבצל, זכורים רק לטובה. אני זוכרת את ההתרגשות לקום בבוקר מוקדם בשעות של "מבוגרים", את ההקלה שלא להכנס לכיתה, להפסיד שיעור, את ארוחת הבוקר שאכלנו בסיום העבודה בשדה, וגם את החזרה לבית הילדים ברגל. הכל זכור לי רק לטובה.
אבל מעבר לזה, בחיי היום יום של משפחה יש הרבה עבודות שילדינו לא רוצים לעשות, ולמרות זאת הם עושים אותם. איפה עובר הגבול בין לעבוד ולעזור? האם לנקות צימרים זה לעבוד? האם לשמור על אחים קטנים זה לעבוד? האם לחלוב פרות שאבא מגדל במושב זה לעבוד? אני חושבת שכל עבודה שנעשית במסגרת המשפחתית היא חלק אינטגרלי מחיי המשפחה שלי, ואני רוצה שילדי יקחו בזה חלק. ברור לי שלילדי הקטנים יכולות קטנות וככל שהם מתבגרים הם יכולים יותר, ולכן, כן, אני מבקשת מהם עזרה/עבודה.

את ההקלה שלא להכנס לכיתה, להפסיד שיעור
אהה! אצלנו זה היה בשבת! וזה מה שהיה כ"כ גרוע בזה!
אבל אין ספק שבכל קיבוץ זה סיפור אחר, המצב אצלנו היה קצת קיצוני...

וקיבוצניקים / מושבניקים לשעבר לא יודעים לבקש כסף על עבודה שעשו, לפחות רובם

מיכל שץ,
לא צריך להיות קיבוצניק או מושבניק. אני עירונית כל חיי וגם לא יודעת

וגם אם נניח שהסיפור נכון (הוא לא, אני יודעת),
בעיקר רציתי להפנות את תשומת הלב לכך שאנו מצפים שיקבלו את דרך חיינו השונה, אך מתקשים לקבל דרכי חיים שונות של אחרים.
כמה בקלות מסכימים עם המיינסטרים כשמדובר ממשהו שונה ממה שאנו מכירים.
אם נניח הייתם שומעים על כך שמדינה כלשהי באירופה מכריחה משפחות קרקס נודד לעזוב את המקצוע ולגור במקום מסוים על מנת שישלחו את ילדיהם לבית הספר, ובכך הורסות מסורת של דורות של אמני קרקס שאבות אבותיהם היו גם הם אמני קרקס. זה גם היה נראה לכם בעייתי שהילדים מתאמנים שעות ביום ומופיעים עם משפחתם בקרקס? לי זה היה נראה כמו התערבות גסה של המדינה באורח חיים לגיטימי של אנשים.

צודקת. אינמלגיד.

אני אומרת בזהירות שנכון גם בעיניי ש אני חושבת שכל עבודה שנעשית במסגרת המשפחתית היא חלק אינטגרלי מחיי המשפחה שלי, ואני רוצה שילדי יקחו בזה חלק. ברור לי שלילדי הקטנים יכולות קטנות וככל שהם מתבגרים הם יכולים יותר, ולכן, כן, אני מבקשת מהם עזרה/עבודה.
וגם
הדיון הזה מעיד שוב על ההבחנות וההבדלות שנהוג לעשות בקשר לחיים. (ואם בחוקים אנו מדברים הרי שזאת מהותם - הפרדה והבדלה.)
אין עניין של ניצול לרעה כוח עבודה של ילדים. ובכל זאת, כמו שהקב"ס באה לבדוק אם החינוך ביתי נעשה מתוך מחשבה על טובת הילד ככה כדאי שיהיו קווים מנחים לעבודת ילדים. לא תמיד טורחים ההורים להתאים את העבודה לילד.
נניח שכולנו פה טובים וחכמים ומודעים ורוצים את טובת ילדינו, (ברור

)והדיון הזה בנינו הוא תיאורטי, עדיין קיים ניצול ילדים לעבודות קשות, פוגעות, מסוכנות ומשפילות ותפקיד החוק והמדינה הוא להצליח להבדיל בין זה לזה.

אין שום בעיה אם הורים שמנחילים לילדיהם את אומנות הקרקס, אם גם אותם הורים עושים זאת מתוך ראיה של טובת הילד. כי גם שם, כמו בכל מקום, יכול להיות ניצול ופגיעה בילד. ( קראתי בריפרוף את הכתבה במוסף של ידיעות שתיאר את האימונים שעוברים הילדים בקירקס הסיני

להלן סעיף 15 ב אמנת זכויות ילדים של האום:

הגנה מפני ניצול והפגיעה: ילדים רבים נענשים בעונש גופני, מכות, הרעבה וכד' - מתוך בטחון כי כך מחנכים ילדים. הורים רבים מכים את ילדיהם מתוך רצון של ההורים "לחנך, ולשפר את התנהגות ילדיהם" כדי שלא ידרדרו לעולם של פשע וסמים. הורים רבים מכים את ילדיהם ומתעללים בהם מתוך תסכול בחייהם, ייאוש או מופרעות או רשעות לשמה. ילדים נוטים לחשוב שהם אשמים בכך. הם מפחדים ומתביישים לספר על כך. ילדים הם קורבן קל לניצול מסוגים שונים. הם מהווים קבוצה חלשה באוכלוסייה - אין להם קול בכנסת, אין להם כסף או עמדת-כוח. מבוגרים במשפחה ומחוצה לה, מנצלים ילדים בצורות רבות הן ככוח עבודה זול, הן בקבלת טובות-הנאה, וניצול מיני מסוגים רבים. מבוגרים מעסיקים ילדות וילדים בזנות ופורנוגרפיה, מבוגרים אחרים משתפים אתם פעולה - כצרכנים של זנות ופורנוגרפיה. הורים במצוקה כלכלית ומיעוטי השכלה, משתמשים בילדיהם על מנת לשפר את מצבם.

והנה הסעיפים הנוגעים בחינוך:

הזכות לחינוך חינם

הזכות לחינוך - חובה וחינם קיימת ברוב המדינות. חינוך חובה נתון בויכוח משום שהוא עומד בסתירה עם הרעיון שהילד יהיה שותף בהחלטות הנוגעות לחייו. יש גם פגיעה במבוגרים - שמישהו - המדינה - מחליטים עבורם איך לחנך את ילדיהם. מאידך כנראה שברוב הגדול של המקרים עקרון טובת הילד - מצדיק את אכיפת החינוך. ילד שאינו מקבל היום חינוך והשכלה - נידון לעוני ונחשלות
חינם - כדי להבטיח שילדים משכבות מצוקה יממשו את הזכות לחינוך ואת החובה לחנך - החינוך ניתן בחינם, או כמעט חינם. לעיתים מדובר רק בחינוך היסודי ויש שזה נמשך עד חינוך גבוה.

מטרות החינוך

חינוך הילד יכוון למטרות הבאות- האמנה לא הסתפקה בהבטחה למתן חינוך. האמנה מציבה מטרות אותן צריך החינוך להשיג. אלה מטרות בתחום האישי והחברתי. מטרות אלה תושגנה - על פי הוראת האמנה - מבלי לפגוע בכבוד האנושי של הילד.

באופן טבעי

באופן טבעי