חיים רמון משנה לראש הממשלה

אני בתדהמה.
אני לא מבינה איך דבר כזה יכול בכלל לקרות.
אדם שהורשע בהטרדה מינית, בעודו שר המשפטים!!!!! חוזר, אחרי כמה חודשים, לתפקיד משנה לראש הממשלה.
העולם השתגע? מישהו יכול להסביר לי? מה אולמרט חושב לעצמו? איך הוא מעז?

בא לי להתגרש מהמדינה הזאת. טוב, לא מכל המדינה. רק מהשלטון. ואולי בעצם גם מהמדינה. במדינה שדבר כזה יכול לקרות בה, אני מפחדת לחיות. כאשה. כאמא, שאולי אהיה בעתיד.
הבן אדם הורשע, לכל הרוחות.

אני מרגישה כאילו כולם עדיין בהלם, ולכן אין מחאה גדולה. זאת אומרת, היו כל מיני דיבורים על האם זו תהיה עבירה שיש בה קלון, או שאין בה קלון, ולכן האם רמון יוכל לחזור או לא יוכל לחזור לחיים הפוליטיים. הקשבתי ולא התעמקתי - לא רציתי להתעמק. זה היה מביך ומביש לשמוע שיש על זה דיון. ולא תיארתי לעצמי שיש סיכוי שזה יוביל לחזרה, כל כך מהירה, למקום כל כך גבוה. אבל עכשיו זה בפרצוף, ואי אפשר יותר לברוח מזה. ועדיין נראה שכולם בורחים מזה.

כי -

איפה כל חברות הכנסת הנשים. הן לא אומרות כלום?!?!
איפה מחאה ציבורית ענקית. אני מחפשת באינטרנט. זה חייב להיות איפשהו. אין כלום. אולי אני פשוט לא רואה?
ואולי אף אחד לא לוקח את זה קשה כמוני, ואני מגזימה? אולי הדברים לא מעוותים כמו שנראה לי? אולי זו אני שרגישה מדי?

מחכה לשמוע מה אנשים אחרים חושבים על זה, ומה אפשר לעשות כדי שהוא לא יהיה שם. רמון בממשלה, זאת אומרת.

העולם השתגע? העולם משוגע כבר הרבה מאד זמן.

אני מרגישה כאילו כולם עדיין בהלם, ולכן אין מחאה גדולה הלואי. אני חוששת שהמצב הוא שלרוב האנשים פשוט לא אכפת. ואלה שאכפת להם כבר התייאשו מלשנות ומסתפקים בלקטר (רגע... אני מכירה מישהי כזאת?.. אה, כן, אני). )-:

. ואלה שאכפת להם כבר התייאשו מלשנות ומסתפקים בלקטר (רגע... אני מכירה מישהי כזאת?.. אה, כן, אני).

ואולי אף אחד לא לוקח את זה קשה כמוני, ואני מגזימה? אולי הדברים לא מעוותים כמו שנראה לי? אולי זו אני שרגישה מדי?
לא מגזימה ולא רגישה.
את צודקת 100%.

שליחה על ידי נטע* » 05 יולי 2007, 20:44

מזעזע ומקומם.
המרגיעון: ההסכמה כוללת בתוכה את אי ההסכמה - לפרטיה.
בכל משמע שתבחרו.

לא את לא מגזימה את לגמרי צודקת זה עוות,
זו הפרה של מוסר
זה רע
ואנחנו לא נוכל לשנות את זה - לכן זה גם מייאש
(כי אם אחרי הדיון אולמרט החליט בכ"ז למנות את האיש... מה כבר יש לעשות)
מבאס.

בדיוק מה שאני חשתי כששמעתי בחדשות את הידיעה הזאת....
מכעיס ומקומם.

ואם אי פעם נצטרך דוגמא ל "כשר אבל מסריח" הנה יש לנו
וגם זה קצת מדאיג אולי אולמרט טיפש?! ואני שואלת את זה ברצינות. ז"א מה כל כך חשוב לו להכניס את התפו"א הלוהט הזה לממשלה שלו?!
לו אני אולמרט הייתי בורחת מרמון כמו מפני אש.
הרי זה לא שיש איזה תפקיד שבלעדי רמון הכל יקרוס.
זה באמת לא ברור לי (מה עבר לאולמרט בראש?!)

זה באמת לא ברור לי (מה עבר לאולמרט בראש?!)
רמון הביא לו לק אדיר בתחת וזה היה לו נעים. אין לי הסביר אחר. (הרי אלה השיקולים שמנחים את אולמרט, לא?)

טוב לדעת שעוד נשארו אנשים בארץ שמזדעזעים מדברים כאלה...

רמון הביא לו לק אדיר בתחת וזה היה לו נעים
תאמת אני אגיד לך ?! לי עברו מחשבות מסוג "מה רמון יודע על אולמרט שגרם לו למנותו?" איך הוא סוחט אותו [זה באמת נרהא לי כל כך לא נבון שאני מעדיפה לחשוב שראש הממשלה שלנו לא עד כדי כך טיפש [ולא - אני ממש ל א מהאגף שלו בפוליטקה ]

וגם אפשרות לחתום על עצומה בעניין אם אנחנו כבר מדברים על זה

http://www.eurointeraction.co.il/women/?mn=ynet

אני חושבת שאולמרט מרגיש שהוא זקוק לרמון כיועץ או משהו.
לגבי קצב, אני חושבת שזה מזעזע אבל באופן אחר. קצב, לצורך העניין, נמדד בכלים של המערכת, והמערכת החליטה שאין לה יכולת להרשיע אותו על יותר ולכן היא יוצאת עם מה שהיא יכולה ואני בטוחה שהוא עשה יותר (והעונש המוצע לא פרופורציוני גם לדברים שבהם הוא מודה אבל זה כבר עניין אחר). רמון, לעומת זאת, הורשע כלומר במונחים של המערכת עצמה הוא אשם, ובכל זאת אותה מערכת מקבלת אותו לתוכה כאילו כל מה שהוא עשה זה לא לאותת בפנייה שמאלה.

_
לגבי קצב, אני חושבת שזה מזעזע אבל באופן אחר. קצב, לצורך העניין, נמדד בכלים של המערכת, והמערכת החליטה שאין לה יכולת להרשיע אותו על יותר ולכן היא יוצאת עם מה שהיא יכולה ואני בטוחה שהוא עשה יותר (והעונש המוצע לא פרופורציוני גם לדברים שבהם הוא מודה אבל זה כבר עניין אחר). רמון, לעומת זאת, הורשע כלומר במונחים של המערכת עצמה הוא אשם, ובכל זאת אותה מערכת מקבלת אותו לתוכה כאילו כל מה שהוא עשה זה לא לאותת בפנייה שמאלה.

מסכימה עם כל מילה. זה לא מזעזע פחות, זה מזעזע באופן אחר. אלה שני מקרים שונים, אם כי מאותה "שכונה".

לגבי אולמרט, גם אני עם התהיות, והתשובה היחידה שאני עוד איכשהו יכולה לחשוב עליה זה שהוא יודע שבמילא אין לו שום עתיד פוליטי, אז הוא "מתאבד" עם רמון, כבר לא אכפת לו. הם חברים מאוד טובים, ככה אומרים. זה נראה לי דבילי כשאני כותבת את זה, אבל זה ההסבר היחידי שאיכשהו נראה לי סביר, כלומר - כל המקרה הזה הוא כל כך לא סביר.

אולמרט צריך את רמון משום שרמון הוא עסקן פוליטי, תככן וקומבינטור מצויין - בעיקר בקרב חברי קדימה שהגיעו מהעבודה שסרים למרותו של רמון משום כוחו אצל אנשי שטח מצד אחד וקרבתו לראש הממשלה.
אולמרט לא מעוניין בציבור יתר על המידה. הוא יודע מה שכולם כבר יודעים ממזמן: הציבור הישראלי הוא טיפש ודפוק. בוחש בפוליטיקה ללא סוף דרך התקשורת וא-פוליטי בפועל עד כאב. הציבור הזה שוכח, משום גישתו המתלהמת, מתחמם עד שיא בשניה ודקה לאחר מכן שוכח.
בנימין נתניהו ואוהד ברק - שני ראשי ממשלה מהאיומים ביותר שידעה המדינה אי פעם הם המועמדים הראלים ביותר לראשות הבאה ושניהם נוהגים בציבור באותה צורה: פותחים את הפה רק כשממש אין עוד ברירה אלא לומר משהו, רצוי כזה שנשמע חכם דרך אופן שזירת המילים - אבל ריק מתוכן.
אולמרט יודע את הטקטיקה הזו. לכן הוא מתעלם מהציבור. לא מעניין אותו מה שבעינינו הוא קלון. הקואליציה מעניינת אותו ורמון חשוב שם כדי לפתח כוח אולמרטי מבפנים.

רמון נתפס בעיני המערכת עצמה, והמערכת הזו כוללת את החלק היחצ"ני של המערכת - התקשורת, כאדם שכל פשעו היה יהירות, לא משהו שקשור לפשע מיני או משהו כזה כלל וכלל. יהירות משום שאם היה מתנצל בפני המתלוננת כולם משכונעים שהעניין היה נסגר.
ויהירות זה גם קסמו בעיני אותה מערכת שמתאהבת בכל מי שאפשר לחשוד בו בכריזמה ובמצליחנות.
תבדקו מה שלי יחימוביץ אמרה על רמון טרם הרשעתו.

תבדקו מה שלי יחימוביץ אמרה על רמון טרם הרשעתו.
נו מה?!
תעשה טובה, גלה לי מה היא אמרה [חיפושים מורכבים לי מידיבמעט הזמן מחשב שלי

]
[שומעים את נימת הבקשה ?! זו לא נזיפה - מבהירה משום שהביטוי "תעשה לי טובה" יכול להתפרש כנזיפה / קוצר רוח ]

וא-פוליטי בפועל עד כאב מסכימה, גם לי זה כואב.
שרון ס, נכון שרמון ריצה את ענשו, אבל הקלון אמור למנוע ממנו לשבת בממשלה. לכן, לדעתי, עניין קצב אולי מקומם יותר מבחינה מוסרית, הבעיה עם הסיפור של רמון היא להיוכח איך המערכת מתפקדת במונחים של עצמה.
כל זה אינו פוסל התקוממות על שני המקרים, כמובן. כמובן!

מקרה רמון הוריד את הסף לגבי מהי הטרדה אני לא מסכימה עם זה. לפחות לא מבחינה משפטית. קראתי שגם בעבר הרשיעו אנשים בהטרדה מינית על נשיקה. אולי מבחינה ציבורית, בגלל הפרסום הרב, פתאום גם הציבור נחשף לעובדה המדהימה ומפתיעה! שנשיקה היא לעיתים דבר מיני, דבר שהציבור כבר יודע מזמן כשמדובר בחדר המיטות הפרטי של אותו ציבור.
<אלמוג הופכת סרקסטית מתמיד כשכואב לה.>

לגבי רמון לטעמי אחת הבעיוןת התרבותיות המהותיות היא שהרשאתו הוכרזה ככזו שאינה מהווה מכשול להמשך החיים הפוליטיים (שאין עמה קלון).
לו פגיעה בחלשים ממך (נשים במקרה זה) היתה נתפסת בחברה ובמשפט הישראלי כפי שהיא נתפסת בעיני הרי שהרשאתו היתה נושאת עימה קלון - בסיפור של רמון זה משהו שמאוד מצער אותי ומיאש.
איך יכול להיות שהורשע ויצא "זכאי" בו בזמן.
וזה אפילו אם אכן היתה שם "רק" התנהגות בטעם רע מאוד מצידו - הורשע?! צריך להיות שם קלון (כך בעיני)

קצב
עסקאות טיעון - הן בעיתיות מהרבה סיבות ושיקולי צדק הם לא הישקולים המרכזיים בחתימתן, שיקולים של יעילות המערכת (חסכון בזמן ומשאבים), של הקטנת הסיכון לשני הצדדים (תורת המשחקים - כל צד מעריך את הסיכוי להיות מורשע / להרשיע ואת הנזק שיגרם לו וכאלו) ועוד אבל, אף אחד לא טוען שהן עושות צדק בטח לא אופטימיזציה של צדק.

נכון שקורה לעיתים שאנשים ישרים וזכאים בוחרים ללכת במסלול הזה של עסקת טיעון [כפי שמודגם יפה מאוד בסרטים אמריקאים שונים ] אבל אלו אנשים שברור להם שהמערכת חזקה מהם, שמאמינים:

שלא יצאו זכאים למרות שאינם אשמים [תמיד אין להם עו"ד / כוחות קונספירטיביים פועלים נגדם וכיו"ב]
שמחיר ההרשעה גדול כל כך - הרבה יותר ממחיר שישלמו אם יודו במה שלא עשו.

במקרה הזה אני מודה אין לי ספק שקצב אשם במשהו (אם כי אני לא יודעת להכריע באילו מעשים בדיוק) ועל מה מתבססת הערכתי זו?! על תורת המשחקים הנ"ל

לקצב יש פרקליטים מעולים שיכלו להשתמש בכישוריהם כדי "להוציא אותו זכאי" ולו מחמת הספק [עדיין עדיף ע"פ הודעה שנדרשת בעסקת הטיעון]
במיוחד לאור ההחלטה של מזוז שממנה אני מבינה (מניחה?) שקיים קושי אמיתי לשכנע את ביהמ"ש באשמתו של קצב [בכ"ז יש כללים של פרוצדורה ויש נהלים משפטיים ויש הדרישה להוכיח אשמה מעבר לכל ספק סביר - לא עניין פשוט במקרים של כפיה מינית]
הנזק התדמיתי - ציבורי כבר נעשה (לקצב ז"א, נעזוב רגע את הפגיעה המחפירה במתלוננות נגדו שהיא נושא לטור אחר וכואב)

לכאורה לא היה לו הרבה מה להפסיד מללכת למשפט, במיוחד אם הוא אכן צודק "והכל עלילה" [שוב, אני לא מאמינה לזה אבל נניחה לצורך הדיון] שהרי אז היה לו סיכוי להוכיח את חפותו ולנקות את שמו.
אבל לא, קצב עם פרקליטיו המצוינים, בחר להודות בעבירות כלשהן ההגיון שלי אומר - עדיף לו להודות במעט כי הוא אשם.
מצד שלישי כנראה שאישום במעשים חמורים כאלו לא ממש יפריע לו וע"ע רמון

שלי יחמוביץ טענה במקרה של רמון שמדובר בזילות המושג הטרדה מינית.
והיא זו שמניפה את דגל הגנת הנשים. היא זו שלמשל חרצה את דינו של קצב על סמך ראיון עם א'.
שני המקרים, של קצב ורמון, שונים אך דומים. שניהם חושפים את האין נורמה ציבורית, את העדר המוחלט של אתיקה.
הרי לא ייתכן שכל הדיונים יופנו לאפיקים משפטיים בלבד. הקלון הציבורי צריך להיות מחייב במקרים שכאלה לא פחות מהרשעה או העדרה מחוסר ראיות וכו'.
אני לא מדבר על מקרים שבהם הזכאות ברורה.
רמון אסור היה לו לחזור לחיים הפוליטיים לא מתוך בחירתו הוא, אלא בגלל הרעש שזה היה צריך לעורר. אסור היה לתת לו.
שלא לדבר על קצב שהפנסיה שלו ושאר ההטבות שהוא מקבל מהמדינה היו צריכות להלקח.
המסר החד משמעי מבחינת הציבור הוא זה שחשוב, אך הציבור ונציגיו העיתונאים שוב פעם, פעם אחר פעם, מוכיחים שעמדתם בנושא היא צבועה.
רוצים דם בכיכר ולגמור עם הסיפור ושמישהו אחר יעשה את העבודה המלוכלכת עבורם כדי שישארו נקיים.
ולכן הכעס על מזוז שהוא בסך הכל, עם שלל הטעויות שעשה לאורך כל הדרך, החליט החלטה סבירה, אבל רוצים ממנו שיגמור את העבודה המלוכלכת שאין ממש באפשרותו לעשות. משפטית הוא עשה החלטה הגיונית בסך הכל.

שליחה על ידי ממ* » 06 יולי 2007, 14:29

_איך יכול להיות שהורשע ויצא "זכאי" בו בזמן.
וזה אפילו אם אכן היתה שם "רק" התנהגות בטעם רע מאוד מצידו - הורשע?! צריך להיות שם קלון (כך בעיני)_

הוא לא הורשע ויצא זכאי בו בזמן. הוא קיבל הרשעה, אך בדרגה נמוכה: הרשעה ללא קלון.
באופן כללי, מוסרית, מן הראוי שתהיה היררכיה של הרשעות. הרי המעמד המוסרי של מעשי אונס סדרתיים והשלטת אימה על עובדת תוך שימוש במרות (קצב), נחות מוסרית מנשיקה חד פעמית תוך כפייה או שימוש במרות (רמון).
חברה מתוקנת מעוניינת שתהיה הבחנה בין מעשים, הן מבחינת ההרשעה והן מבחינת העונש ואף מבחינת הגינוי הציבוי.
לפי ההיררכיה הזו ראוי לקבוע מי רשאי חוקית להיות חבר בכנסת או בממשלה.

אני מסכימה שסף הקלון החוקי גבוה מדי, וכן כי לא ראוי מוסרית למנות את רמון לתפקיד ממשלתי (ואף לא לבוחרו כחבר כנסת).

שליחה על ידי ממ* » 06 יולי 2007, 15:31

המסר החד משמעי מבחינת הציבור הוא זה שחשוב,
מסכימה.
משום שהציבור כה מותש וציני, ראוי לחדד את החוקים.

הרי לא ייתכן שכל הדיונים יופנו לאפיקים משפטיים בלבד. הקלון הציבורי צריך להיות מחייב במקרים שכאלה לא פחות מהרשעה או העדרה מחוסר ראיות וכו'.
מסכימה לגמרי ואמרת את זה טוב יותר ממני

הוא לא הורשע ויצא זכאי בו בזמן. הוא קיבל הרשעה, אך בדרגה נמוכה: הרשעה ללא קלון.
הורשע - פלילית
יצא זכאי ציבורית והראיה - ממונה ע"י אולמרט לתפקיד בכיר.
לכך התכונתי וכמו שאמרתי אל דנטה הסביר טוב ממני

יש ממש בטענה של יחימוביץ' זה כמו שהשימוש המרובה ב"התעללות" מפחית מחומרתה של התעללות אמיתית.

שלא לדבר על קצב שהפנסיה שלו ושאר ההטבות שהוא מקבל מהמדינה היו צריכות להלקח.
הוא זכאי עד שלא תוכח אשמתו ודווקא זה אפור - האם איש ציבור צריך להפסיק לקבל משכורת בטרם הורשע ?! [ סוגיה מורכבת לא החלטתי מה דעתי בה]

האם איש ציבור צריך להפסיק לקבל משכורת בטרם הורשע ?! לא, אבל לאחר שהודה במה שהודה, איני רואה סיבה הגיונית שיהנה מלשכה, מזכירה (?!) ופנסיה נאה עד סוף ימיו על חשבון משלמי המסים.

האמת, אני כבר מיואשת לצערי מאיך שהשלטון שלנו נראה. זה קרה לי בדיוק לפני שנה, במלחמה, כשהבנתי כמה אני ומשפחתי פשוט ננטשים לבדנו. כמה אני לא יכולה להגן על הבן שלי. ובאותו זמן יושב לא אולמרט ונואם נאומים כתובים היטב מעל מסכי הטלויזיה.

והייאוש הולך וגדל, לפעמים אני שואלת "זה באמת קורה?" כל סיפור קצב, ורמון, והירשזון... ועוד ועוד. ואז תחושת הגועל ממלאה אותי.

עד אפיה צריך עוד ליפול כדי שתקום המחאה?

זה פשוט...הגיעה זמן לעשות הפיכה במדינת ישראל...מהפך. האם זה יעזור...אינני בטוחה, אבל אם נשים היו מנהלות את המדינה, סביר להניח שזה היה אחרת.

אם נשים היו מנהלות את המדינה, סביר להניח שזה היה אחרת.
"קצת" נסחפת...
יש הרבה גברים ישרים והרבה נשים עקומות.

( איך קראו להיא שאמרה שיש לה תואר אוניברסיטאי? )

אסתרינהההההההההה!!!!!!

אני לא בטוח.. אני לא רוצה להיכנס לזה לעומק כי אני מוקף כאן נשים (אין כמעט מי שרואה את הדברים מצד הגברים)
אין לך מושג כמה הטרדות מיניות גברים חווים ביום, נשים מבטאות מטרידות ומנצלות מינית בצורה שונה מגברים.
אני לא מפרט עוד, לא בא לי לינץ'.

"דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך". ^{מסכת יומא פרק ב}

כך, פרנסי הציבור, נראה שבכל מקרה, למעט בודדים באמת, מעצם תוקף היותם פרנסי ציבור - קופה של שרצים תלויה מיטלטלת להם עד אחוריהם.

וולעדותי כך גם כמעט כל אחד ואחת מאיתנו.

אבל אוכל לדבר רק בשם עצמי, ובמובן הזה, אני עצמי, בהחלט פשעתי, חטאתי ופגעתי בימי חיי.
וכאשר עוונם של אחרים מונכח אל מול עיני באופן הזה של תקשורת, שהיא עצמה מצטדקת ומתחסדת והקופה שלה כבר מלאה בשרצים עד כדי חיפוש מתמיד אחר אשמים אחרים, אני עושה איזו השתדלות, לראות היכן אני עצמי, איני נקי כפיים.
משם, עלי להחיל על עצמי את השותפות השקטה, לכל עוול שנעשה, בראש חוצות, ובהסכמתי המלאה.

שכן, הבעיה היא אני עצמי.
אני עצמי הנחתי לנורמות האלה, להשתרש כאן.
אני עצמי לא יצאתי כנגדן.

וכאשר החפירה הזו אל תוך עצמי מתעמקת, אני מגלה שהסבה להעלמת העין שלי, היא העלמת העין שלי מחטאי.

כמה נוח יכול להיות להטיח ברמון, קצב, פרנסי העיר למיניהם, התקשורת - את הבקורת הזו, את התוכחה הזו, ובכך להימנע מהתבוננות פנימה.

האם אשכיל להיטיב את דרכי, מתוך ראיית האחר?

כאשר מדובר על ניצול כוח השררה- ההבדל בין נשים וגברים, אם יש הבדל - הוא כפי ההבדל בין גברים ונשים, דווקא בהיבט הזה המיני.
גברים, מתנהגים כזכרים, ומכאן, תוקפנותם היא פיזית, חדירתית, פולשנית וכובשת.
נשים מתנהגות כנקבות, מפתות, דוחות, כוחניות רגשית, מניפולטיביות ושימוש בהתקרבנות להשגת מטרות שליטה ("מה שנקרא פולניות").

אלה, גם הגברים גם הנשים מתנהגים כך לאו דווקא במרומי השלטון והפוליטיקה.
אם היה בכלל אפשר למדוד את אלה, לא אוכל להפריך את הטענה, שנשים שולטות, מנצלות ופוגעות ומשפילות גברים - לא פחות מההיפך.
זה שגבר מושפל על ידי אשה, אינו מגובה על ידי מערכת החוק, או אינו נתפש כקורבן, זה ברור.
וזה, שאונס פיזי, או אלימות פיזית זועקת חזק יותר לשמים - גם זה ברור.

עדיין, אילו ניתן היה בכלל לכמת את אלה, אינני יודע אם כל המתחסדות, לא היו יוצאות נגועות בעוון קלון ואשמה ברורה - על פי הפרמטרים שלהן.

עם זאת, כל זה שטויות, העניין של גברים ונשים, שכן כל העניין כאן, הוא הקורבן, והמקרבן.
ובמובן הזה, זה לא מגדרי.
אלא, שהחברה שלנו, מעלה על נס את הקורבן, כך שזה, לעולם צודק.
אב שכול מבין בבטחון וצודק בקביעתו מי צריך להיות הנשיא הבא, או איך צריך לפתור את מערכת המים.

בהתבוננות עמוקה יותר, ניתן לומר, בזהירות (שכן עניין רגיש הוא זה) שלעתים קרובות הקורבן בסיפור אחד, הוא המקרבן בסיפור אחר.
כך, כבוד הנשיא קצב, אלים, כוחני, אנס שכל הקריירה הפוליטית שלו נבנתה על כך ששיחק את עצמו קורבן, ויש להניח שמול חבריו, במגרש הפוליטי - חש קורבן.

עמדה מתחסדת:
מסכנים הקורבנות חסרי הישע, שנאנסים אל תוך מערכות החינוך, בעל כורחם, על ידי הורים שלפי התחסדות זו - אפשר שיכולים לעמוד לא רחוק מכבוד הנשיא קצב, ואפשר שקצת לפני רמון.

>צפריר צופה את תגובות התוכחה המתבקשות מאליהן , ומודה מראש בכל אשמה שתועלה נגדו - בלי עסקת טיעון>

לאחר שהודה במה שהודה, איני רואה סיבה הגיונית שיהנה מלשכה, מזכירה (?!) ופנסיה נאה עד סוף ימיו על חשבון משלמי המסים
ועל כך אנחנו מסכימות לגמרי
השאלה ששאלתי היא לשלב בו הור רק חשוד

מסכנים הקורבנות חסרי הישע, שנאנסים אל תוך מערכות החינוך, בעל כורחם, על ידי הורים שלפי התחסדות זו - אפשר שיכולים לעמוד לא רחוק מכבוד הנשיא קצב, ואפשר שקצת לפני רמון.

צפריר, זו לא פעם ראשונה שאני קוראת את המילים האלו שלך. אני לא מבינה איך אתה יכול בכלל להשוות בין אונס אישה לבין לימודים בבית ספר.

זה זלזול הכי מגעיל שאני יכולה להעלות על הדעת.

קראתי את זה כבר בדף אחר והייתי המומה שאף אחת לא הגיבה לך. אבל באמת די!

ולמה בנושא כל כך רגיש צריך בכלל לדחוף השוואות לא קשורות מכל סוג שהוא.

נשים יכולות לגרום להרבה גברים לעשות הרבה מאוד, אם לא הכל, ובקלות יחסית, במניפולציות מיניות.
כשהמניפולציות (צורות לבוש מסויימות ומכוונות, תנוחות מסוימות ומכוונות וכו')
עובדות (היא יוצאת הביתה מוקדם, העלאה בשכר, קידום בדרגה, קבלה לתפקיד בכיר וכו')
הכל טוב ויפה..
אך כשהגבר עושה את מה שהוא יודע בענייני חיזור, פתאום זה כבר פחות טוב ויפה לנשים האלה.

< גילוי נאות ובלימת הלינץ' המתבקש: כמובן שישנם מקרים אחרים לגמרי, אך זה מקרה מאוד נוכח בארצנו.>

אלונצ'יק,
מילים אלה נכתבו תחת הכותרת "עמדה מתחסדת".
דווקא על זו בחרת להגיב?

ודווקא בנושא כל כך רגיש יש חובה להרחיב פנימה.
קראי את הרישא של הדברים - זה העיקר.

אבל הגבת על זה דווקא - אז -

התבונני איפה על סבלם של חסרי הישע, שהולכים לבית הספר, וחוטפים מכות והתעלליות פיזיות מחבריהם אם לא ממוריהם, ותגידי את, מה חמור יותר - א' אשה בוגרת שבכל אופן שתסתכלי על זה חזרה אל האנס שוב ושוב מתוך סיבות כאלה ואחרות, או ילד בן שש וחצי שבדרך לבית הספר, בבית הספר, ובדרך חזרה מבית הספר, חוטף מכות, יום יום?

או ילד שסובל מהתעללות מכוונת מסביבתו הקרובה, אפילו משפחתו?

היכן העוול שונה כאן?

מה? כזה נוגע לעוולותייך את, ואיני חושד בך בעוולות מחד ומאידך איני מאמין בחפותך המלאה (לא כי איני מכיר אותך אלא כי גם את בן אנוש), אז אין להשוות?
וכאשר זה נוגע ביחסי קורבן ומקרבן השוואת המעשים, בבחינת הגדרתם כעוול המקרבן אל מול מסכנות הקורבן - זה בסדר?

קראתי את זה כבר בדף אחר והייתי המומה שאף אחת לא הגיבה לך. אבל באמת די!
כלומר, גם את התעלמת ממה שנראה בעינייך כעוול, כמו כל עובדי הנשיא.

שוב, תגובתך - כתגובה היתה צפויה מראש, ועדיין העיקר הוא הרישא של הודעתי הקודמת.

>צפריר>

שרון,
לא אכנס לדוגמאות.
אלא, קחי בחשבון שיש הרבה יותר גברים שמושפלים וחשים מבוזים ממה שאת מדמיינת בכלל.
אלא, שגבר לא יכול להרשות לעצמו להתלונן, שכן, אז אינו גבר.

אילו נשים ידעו עד כמה גברים מרסנים את עצמם, מול נשים ומול גברים, עד כמה עליהם לרסן את עצמם, אפשר שהיו נוהגות אחרת.

והאחריות היא על בני האנוש כולם, גברים ונשים.
ההערות האלה באו להזים את השמועה הזו, כאילו גברים הם יותר - או נשים הם יותר.
כולם בני אנוש.

קורבן, הוא קורבן, הוא קורבן.
ולעולם הקורבן הוא קורבן של נסיבות.

מקרבן, הוא מקרבן, הוא מקרבן.
ןלעולם המקרבן גם הוא - קורבן של נסיבות.

>צפריר>

לא מצליח לישון בלילות, נכנס להתקפי דיכאון ומרגיש חסר ערך לחלוטין?
הוא יכול להיכנס לתסביכים שיובילו לפעולות (היא רוצה אותי או לא?, מה אני צריך לעשות כדי שהיא תרצה אותי?)
הוא יכול להיות חרמן אש וזה יוביל אותו לפעולות (לגברים ממש לא קל לשלוט כשהיצר המיני שלהם עולה כשנשים מפתות אותם)
וזה בהחלט יכול להגיע למצב של לא מצליח לישון בלילות, נכנס להתקפי דיכאון ומרגיש חסר ערך לחלוטין אם הוא לא מקבל.
והוא יכול להרגיש גם מרומה, כועס ועצוב.

א הגישה מכתב התפטרות מספר פעמים, א היתה מאוימת, א ספגה איומים מאזרח מספר 1 במדינה שאמר שימצא אותה בכל מקום א היתה צריכה להתפרנס...בתוספת השפלה, חוסר אמון במערכת ומודעות לשחיתות במדינה, אדם לחוץ, מאוים, מפחד אין לו סיכוי לעשות שיקול דעת נכון. א אמרה " הייתי צריכה למות עם זה" ואולי זה שיקול דעת נכון כי אם כמעט ואין סיכוי לעמוד מול כספו ועורכי הדין של מר קצב, בשביל מה לשלם את המחיר הכבד של פרסום.?

"היד שמנענעת את העריסה היא היד ששולטת בעולם" (גם שם של סרט וגם שם של שיר).
בתור אישה אני מרגישה שממש אסור לאמר זאת אבל בכל זאת מה אנחנו מאשימות כל הזמן את הגברים?
מי גידל את הגברים האלה?
אמא, גננת, מורה. נשים.
אם אנחנו קורבנות אז אנחנו אלה שגידלנו אותם להיות מקרבנים.
אם אנחנו גידלנו אותם להיות מקרבנים מתוך כך שאנו בעצמנו קורבנות אז מי היה המקרבן הראשון שהתחיל את כל זה?
ואם אחנו קורבנות שגידלו מקרבנים האם הם לא קורבנות בעצמם גם כן?
(מרוב שימוש במילה הזו היא לרגע איבדה משמעות בעיני).

ובכל זאת, מבחינת החוק, היות ואנחנו צריכים אותו כל עוד אנחנו לא יודעים את עצמנו וחופשיים, לא משנה למה מישהו פגע באחר, עליו להענש.

קורבן או מקרבן, האם זה באמת מוסיף כבוד לגברים במדינת ישראל, כאשר נשיא המדינה לא שולט בדחפיו ומנפנף באיבר המין שלו במשכן הנשיא?ומתחנן "בואי תשבי, בואי תגעי" בעודו נשאוי ומשפחתו כה תומכת?

את יודעת נורה, כולנו או רובנו גדלנו עם דפקות כאלו או אחרות בילדותינו. ללא קשר למין.

אם נלך לפי הפסיכולוגיה הקאלסית אז באשמת האימהות שלנו העויינות שלנו היתה צריכה להתפרק על אחרים על בסיס יומיומי מאלף ואחת סיבות. עובדה שחלקנו לומדים לשלוט על דחפינו ולחיות בתוך החברה בנסיון לפגיעה מינימלית באחרים.

זה נורא נוח להאשים את האימהות בהכל , ולהשתמש בכך כתירוץ לכל התנהגות שהיא, אני לא מקבלת את זה.

צפריר,

מסכנים הקורבנות חסרי הישע, שנאנסים אל תוך מערכות החינוך, בעל כורחם, על ידי הורים שלפי התחסדות זו - אפשר שיכולים לעמוד לא רחוק מכבוד הנשיא קצב, ואפשר שקצת לפני רמון.

מהמשפט הזה מובן, שלפי דעתך אונס= לרישום ההורים את ילדיהם לבית ספר. בכך ההורים שווים לאנסים כמו משה קצב, והילדים לנאנסים כמו א'.

לא רואה איפה דיברת על ילדים בני 6 שעוברים התעללות. וגם אז למה ההשוואה? לפי דעתי התעללות בילדים זו הזועה מספר אחת. אבל מה הקשר בין זה לבין אונס נשים? וגם, האם ילד לא יכול לעבור התעללות מחוץ לכותלי בית הספר? בשכונה? בבניין?

לגבי כל שאר הדברים שאמרת על כך שאני שווה לעובדי הנשיא ומתעלמת מעוולת העולם, לא מבינה , ולא נכנסת לזה.

בעינן הילדים...לנו, להורים, לפעמים אין ברירה. המדינה כופה עלינו לפעמים להתנהג כך או אחרת מחוסר ברירה. אני מסכימה שהייתי הרבה יותר שלמה עם עצמי אם היתה ניתנת לי זכותי להחליט בקשר לחינוך ילדי. כמו שאמרתי פעם לבני.."בית ספר הוא לא ההמצאה של הורים, אבל אין לנו שליטה על הכל" האם בכלל אפשר להשוות בין זה לבין בחירתו של הנשיא לותר על כבודו וכבוד המדינה כולה , גברים ונשים, ולנפנף באיבר מינו במשכן הנשיא, לפני מזכירותי,ו, על חשבון משלם המיסים.האם זו דוגמא לאזרחות טובה לאזרחי ישראל?

איך אתן בטוחות שמה ש א' העידה זו האמת? או מה שקצב או מקורביו אמרו? ואולי היתה בינהם מערכת יחסים (אולי מעוותת) וכשהמערכת הזו הסתיימה א' רצתה לנקום בו על שסיים אותה? כבר היו דברים מעולם.

אין לך מושג כמה הטרדות מיניות גברים חווים ביום, נשים מבטאות מטרידות ומנצלות מינית בצורה שונה מגברים.
וואלא?
אני מצטער, אבל כנראה שגם לי אין מושג. אני מודה ומתוודה שמעולם לא הוטרדתי מינית (מצטער אלון, לעשות עיניים זו לא הטרדה מינית. למעשה, רוב הגברים די נהנים ממצבים כאלו - גם אם ברור להם שמדובר במניפולציות). לעומת זאת, אני כמעט לא מכיר אשה שלא הוטרדה מינית.

תנהגותו של מר קצב ותהליך החקירות המשטרתיות מעידים על דפוס התנהגות והתבטויות קבועים. עוד כ 10 מתלוננות העידו עדות דומה. להבדיל ממקרה רמון,שם לא צצה אף מתלוננת נוספת.משטרה אמרה"ראיות לאונס מוצקות" מזוז אמר"קצב הוא עברין מין סדרתי" זאת כבר לא שאלה אם עשה או לא עשה."עסקת הטיעון " היא שמסריחה.מר קצב הפר את אימון הציבור. הוא ביזה את אזרחי ישראל,גברים ונשים. אין מקום לעסקת טיעון. זה לא יציל את כבודה של המדינה המבוישת.

אני מעדיף להעביר את הדיון למניפולציות מיניות של נשים לדף אחר אם יש מעוניינים/ות.. זה לא נראה לי המקום.

קחי בחשבון שיש הרבה יותר גברים שמושפלים וחשים מבוזים ממה שאת מדמיינת בכלל. צפריר, אני לגמרי לא מבטלת את מה שאתה אומר, והייתי שמחה לדעת על זה יותר, ובכל זאת רציתי רק להעיר הערה קטנה: קח בחשבון שיש הרבה יותר נשים שמושפלות וחשות מבוזות ממה שאתה כנראה מדמיין. ואני מרשה לעצמי להניח הנחה כזו לגביך רק מפני שאני חושבת שיש יותר נשים מושפלות ממה שרוב האנשים מדמיינים.

הוא זכאי עד שלא תוכח אשמתו ודווקא זה אפור - האם איש ציבור צריך להפסיק לקבל משכורת בטרם הורשע ?! [ סוגיה מורכבת לא החלטתי מה דעתי בה]
כן. הוא צריך במידה ואין יושרו מחייבו (אתיקה שוב) להשעות עצמו עד שתוכח חופותו או אשמתו. הנורמה שצריכה להיות מחייבת בעיני היא נורמת "מראית העין".
ענישה צריכה להיות סבירה ביחס ל(שוב) נורמות החברה. אם ידע הפוליטיקאי שמעל אמון הציבור שלאחר הרשעה לא יוכל לחבור לשום גוף עשיר ולעשות לביתו אלא יגזר עליו עונש להתקיים מקצבת הכנסה מביטוח לאומי לשארית חייו, הפוליטיקאים שלנו ישלטו בעצמם יותר.
לעומת זאת כיום, הם מפסיקים להיות פוליטיקאים ופשוט הופכים תוך שניה ליו"ר בדיריקטוריונים שונים ונהנים מהצלחה גבוהה לפי נורמות החברה שבה אנחנו חיים (לא השגתי כוח ממוקד הכוח השגתי כוח דרך כסף).
בהעדר אתיקה מחייבת הענישה צריכה להיות ענישה שמייצרת קודים חדשים.

אלא, שהחברה שלנו, מעלה על נס את הקורבן, כך שזה, לעולם צודק.
נכון. החברה הישראלית חיה באורגיה עצמית של התקרבנות ודבריך על קצב, שאכן עשה וואחד קרייירה מהתקרבנות הם נכונים.
קצב במובן הסימבולי הוא אכן מראה אותנטית לחברה הישראלית בכללותה - טוענת שנדפקה, בוכה בוכה, מגיעה לשיא, דופקת אחרים כדי להשוויץ בהתקבלותה למעמד הדופקים הנחשק, נתפסת בקלקלתה וחוזר חלילה.
הדבר הזה הוא יסוד התנהלות ישראל מאז ומעולם. ואם לרגע ירים הקורבן הנצחי את עיניו ויסתכל נכוחה על המציאות, אבוי מה יראה - יראה מפלצת קלגסית חזירית. מדינת קצבים.

לו בגלל השוני הפיזי שווה לבטל את הסימטריה הלא נכונה בין הטרדה נשית לזו הגברית. (איום מאדם בעל שרירים הוא שונה מאיום של חסר שרירים)
אני קורא את דבריו של צפריר אחרת, התקרבנות כתפיסה עקרונית ולא זו שמתבצעת בפועל ע"י מאנייקים כמו קצב

שליחה על ידי ממ* » 07 יולי 2007, 21:44

_אני עושה איזו השתדלות, לראות היכן אני עצמי, איני נקי כפיים.
משם, עלי להחיל על עצמי את השותפות השקטה, לכל עוול שנעשה, בראש חוצות, ובהסכמתי המלאה.
שכן, הבעיה היא אני עצמי.
אני עצמי הנחתי לנורמות האלה, להשתרש כאן.
אני עצמי לא יצאתי כנגדן._

צפריר, אני מסכימה לדבריך במובן מסוים, ומתנגדת מבחינה אחרת:

מבחינה מוסרית, אכן אף אדם אינו פרטי. לכל אדם מימד מוסרי ציבורי. עוולות שנעשות בסביבת האדם הפרטי מחייבות אותו מוסרית לתגובה ציבורית. זאת אף אם מעשי העוולה לא נובעים ישירות ממנו. אדישות, התעלמות, שתיקה בנוגע לעוולות הן לא מוסריות. משום שהאדם אינו חי בוואקום, וההכרה המוסרית האישית בנויה על חמלה ואחריות לזולת. תגובה ציבורית היא כל יציאה מהמתחם הפרטי: עזרה לקורבן, גינוי כלשהו של עושי העוול וכיוב'.

עם זאת, נבחרי ציבור ואף פקידים העובדים ברשות הציבור, המימד הציבורי שלהם בתוך מחויבותם המוסרית הוא כמעט טוטאלי. ודאי שכך הוא כשהם עושים עוול תוך ניצול מעמדם הציבורי והכוח שנצבר כתוצאה ממעמד זה. נבחר ציבור, כשמו כן הוא, נבחר על ידי הציבור שמוסר בידיו כוח, שררה וכסף, כדי להגן על הפרטים! על כן, מעשה העוול המתאפשר בזכות כוח זה מכיל בחובו:

א. את מעשה העוול עצמו
ב. את הונאת הציבור
ג. השלטה של אימה וייאוש על הפרטים שאמורים היו להיות מוגנים על ידו וחשופים עוד יותר לעוולות כי כוחם נמסר לו מתוך מתן אמון להבטחת איש הציבור לשרתם נאמנה ולא להשתמש לרעה בכוחו.

ממ,
אכן כך.
עם זאת, כמה וכמה ברירות עומדות כאן דווקא לאדם הפשוט, זה הבוחר בנבחר הציבור.
ראשית, יכול לגנות את הראווי לגינוי.
שנית, יכול להתגייס אל העמדה הזו בה הוא עצמו ינסה להיות בין נבחרי הציבור, ולהיות שם נקי כפיים.
שלישית, יכול דווקא לעודד ולשבח את אלה מנבחרי הציבור, שהם לפחות באופן יחסי, או לפ]חות לא נתפסו בקלקלתם.
ובעיקר, לגבי האדם שאני הוא, להתבונן פנימה ולא להסחף אחרי סיפורי הממשל, ועוולותיו, אלא, לזכור להצביע כפי רמת הבנתי.
כמובן שיש עוד ברירות רבות.

ההנהגה הפוליטית, השלטונית, היא המראה של בוחריה. נקודה.

כאשר מדובר על גניבה למשל, במובן הזה של שחיתות שלטונית, ואותם המצקצקים כנגד השחיתות הזו, מבקשים להתחמק ממיסים - וזו הנורמה הציבורית, וכמעט כולם נגועים בה, אזי מה מלינים אזובי הקיר, כשהם עצמם קובעי הנורמה, ומה הדרישה הזו לנקיות כפיים מנבחר ציבור, אני יכול לבקש בלי חשבונית, או לקבל בלי להוציא חשבונית (למשל) ויש לי טענות להירשזון?

כאן, דווקא טוב להתבונן בעמדת השררה, מהמקום הזה של הורים.
אין שררה כשררה הורית.
ובמובן הזה, מעטים, מתי מספר לא משתמשים לרעה בסמכות זו, אם אנו בוחנים את הדברים בשם הצדק.

כאן, הדרישה לצדק, לא שאיננה מוצדקת כשלעצמה, ומתוך הצקדתה - טומנת בחובה סכנה גדולה.
שכן, בתי המשפט, המחוקק והממשל אינם עוסקים בצדק אלא בסדר הציבורי.
לעולם כולם צודקים ואין צדק מוחלט אלא רק צדק יחסי.

כך, בשם הצדק נמצאות ההצדקות לטירוף הגדול ביותר.

מול כל צודק, לעולם עומד הצד השני וגם הוא צודק.

לכן, על פני לחפש צדק, ולעסוק בצדקנות שאיננה אלא טירוף מוסווה, טוב להתבונן פנימה, ולהניח עזרה לכל אדם, קורבן, מקרבן, או סתם אדם. צדיק, צודק או רשע וטועה.

לגבי נבחרי ציבור, במדינה הזו, או שנבחר הציבור יפול כי הוא התפתה לגנוב - ונתפש, או שהתפתה לנשיקה אסורה (שאיננה מוצדקת גם אם לא יזם אותה), או שלמשל, טעה בשיקול הדעת ויצא למחלמה מיותרת.

כך, תפישת הקורבן הצודק, כמו לא מאפשרת לנבחרי הציבור, אלא להגן על ישבנם, ולייצר תילי תילים של הגנות על ישבנם, ומכאן, הבירוקרטיה חוגגת, ובשם הקורבנות הצודקים, לא מקבל האזרח הפשוט שירות ממוסדות המדינה, המלאים באזרחים פשוטים, שמפחדים למעוד, שמא איזה פן מתחסד יעלה אותם על המוקד.

כך, לא סדר, לא חוק, לא צדק, אלא התבכיינות מיותרת שרק מכבידה על סדר היום הציבורי וההתנהלות היומיומית, את מוראותיה, ומכאן, יכול כל הדיוט, ללהג את צדקתו וקורבנותו, כמצדיקה את המשך הדרמות - בשם הקורבן, המסכן כשזה, לא בהכרח כל כך מסכן עד שהתקשורת מנפחת את סבלו מעבר לכל פרופורציה.

לכן, על פני לברוח אל העוולות האלה, שמוצגות בתקשורת רק מתוך הדרמה הזו, עדיף לי, כאדם, לבחון את עצמי.
ועל פני לפטר את עצמי על כל טעות בממשלת חיי, ללמוד, להפנים, לגלות ולהיות שלם ככל האפשר ברגע זה.

במילים אחרות:
ככל שאני עצמי מוריד את רייטינג הקורבנות בתוך עולם התקשורת הפנימי שלי, כך הווה חיי שלם יותר והופך מטוב לטוב יותר.

>צפריר>

לפעמים אנחנו מסתתרים מאחורי מילים יפות.זה משפט שלי מהדף שלי.זה לא משהו לא בסדר, זה מנגנון הגנה עצמית מפני משהו שלא יכולים להכיל.גם זו דרך להתמודד.

על מדינת ישראל השתלט קומץ הזויים מתוחכם שטוף-מוח במוסר הנוצרי-המערבי
מה פתאום, הפוך.
קודם הוקם כאן היישוב על ידי העם העברי.
ואז באו היהודים והרסו אותו. היהודים השתלטו על מדינת ישראל, וככה אנחנו נראים.
P-:

בשמת, עכשיו את חייבת הסבר לדברייך

(את מתכוונת ליישוב מלפני הכרזת המדינה ולפני העליות הגדולות?)

או שמא את מתכוונת לכינון המדינה והופעת הסחטנות החרדית בשנות ה50? (מאמץ את המוח להזכר היכן בדיוק זה התחיל, משהו בהרכב קואליציוני של בן גוריון שקשור לרוב בהצבעה כלשהיא... הולך לבדוק בספרים)

_קודם הוקם כאן היישוב על ידי העם העברי.
ואז באו היהודים והרסו אותו. היהודים השתלטו על מדינת ישראל, וככה אנחנו נראים._

עצומה למען הרחקת עבריני מין מורשעים מהשלטון:

http://www.eurointeraction.co.il/women/?mn=ynet

אבל עם ישראל הוא עם נבחר. האם עם ישראל הוא עם עברי? האם יהודים הם עם עברי? אתם יודעים מה שמעתי פעם ממורה לציונות?... שבית המקדש בבית השני היה בית אורגיות כזה שלאס וגאס היא טהורה לעומתו..והיום ההיסטוריה חוזרת ושום דבר לא השתנה.עוד דרך להסתכל על הסיטואציה. שמעתי את זה, אבל אני לא מצדיקה את זה.

אבל עם ישראל הוא עם נבחר

הקטע שכל עם חושב שהוא נבחר.
לא פגשתי אף עם שהאלהים שלו חושבת שהוא עם דפוק, סטייל:
הנה תראה איזה עם נחמד השוודים האלה, מדוע אתה כזה רגזן?

קראתי פה בקטנה ואני בעיקר מסכימה עם שלי יחמוביץ.
זילות מושג "הטרדה מינית" זה מה שזה.
יש לזכור שהחיילת גם היא אינה טלית שכולה תכלת,
נהגה לפלרטט עם השר על פי העדויות.
אחרי שהצטלמו לתמונה, נמרחה, התקרבה לכבוד השר ו...
מסתבר שלכבוד השר יש ביצים!
איזה קטע!
אם בחורה צעירה פותחת כפתור ונמרחת עליו, השר מגיב באופן מיני!
אז נכון שלא כל כפתור פתוח צריך לגרום לאורגיה,
אבל חשוב לדעת שאנשים שסובבים אותנו, גברים, נשים, ילדים - הם יצורים מיניים.
קצת כבוד.

לפני כמה זמן הנחתי מסיבת רווקות שרוב המשתתפות בה היו עו"דיות, די מקושרות, ידעו הרבה פרטים על הרבה פרשות..
אבל זה לא העיניין.
אחת מהן סיפרה שכמעט והיה לה סטוץ פעם אחת. כבר הגיעו לתכל'ס כמעט, וממש כשהוא בא להכנס היא אמרה לו:
לא בא לי. שיניתי את דעתי.
כנראה שלמזלה הוא ידע שיש לו עסק עם עו"ד.
ואני שואלת: מאין לנו הנשים היהירות הזאת שהמילה האחרונה חייבת להיות שלנו?
שאפשר לשחק בצד השני ואז לברוח בנוסח "אוי, פתאום לא בא לי"
כשאנחנו יוזמות משהו והצד השני מגיב, תמיד ישנה אפשרות שהצד השני יתלהב קצת יותר מדי.
זה לא שכבוד השר התנפל על מישהי זרה במסדרון.
מישהי שחשבה את עצמה לנורא מיוחדת או אחת שמותר לה לשחק באש, לא אמרה את המילה האחרונה בסיפור הזה.
כבוד השר אמר. היא באה רק להתנשק בכאילו והוא התנשק על אמת.
ועל זה היא החזירה לו עם בית משפט.
קצת הגזימה, אבל בהחלט הצליחה לומר את המילה האחרונה.

שאפשר לשחק בצד השני ואז לברוח בנוסח "אוי, פתאום לא בא לי"
?
למה לשחק? ולפעמים תוך כדי משחק פתאום אין חשק. מהרגע שמשהו עוצר ולא משנה מתי, ולא משנה אם זה בסיטואציה מינית, תוך כדי אכילה, באמצע חופשה או באמצע מקלחת- זה לגיטימי מותר ולעניין לגמרי. לא כל פלירטוט אמור להוביל לאן שהוא.

אני קורא את הטקסט הזה שלך וחושב שאת מלאה בהזדהות עם שובניזם גברי מעוות:

נהגה לפלרטט עם השר על פי העדויות.
אז מה? האם בגלל זה צריך לקפוץ עליה בברוטליות, שר בממשלה, שחמש דקות אחה"כ קורא לצאת למלחמה ולמחוק כפרים שלמים בגלל שפגעו בכבוד המדינה שלו? יענו, לכבוד שלו הוא רגיש, לבתולי המדינה שלו שבאו ערבים (ערבים!) והביאו לה מאחור אבל לחיילת שהיא רבע מהגיל שלו לדחוף לשון זה על הכיפאק ובטח אחה"כ לצייר אותה בציבור כשרמוטה במקום פשוט לומר "סליחה".

אחרי שהצטלמו לתמונה, נמרחה, התקרבה לכבוד השר ו...
ו... ומה? גם אם אסכים שבסיס ההתנהגות האנושית הוא הקשר המיני, יש קודים בתרבות שבה אנחנו חיים. והנה חיים פה, לא ממש קלט את הקודים נכון. לא כל הימרחות היא הזמנה למשהו מעבר להמרחות.

מסתבר שלכבוד השר יש ביצים!
לא. דווקא מסתבר שאין לו בכלל. למי שהיה ביצים פה זה לחיילת שהלכה ותבעה שר במדינה שהרגיש שהוא יכול לכפות עצמו על בחורה בגלל שהיא חיבקה אותו בצילום וצחקה איתו על זה שיבוא איתה לתאילנד.
הוא לעומת זאת, אפילו ביצים להתנצל אין לו. אגב, מה דעתך על איך שהוא שיחק ופלירטט עם אולמרט בשבוע האחרון? האם אולמרט היה צריך לאונסו להיות שר שוב?
קצת כבוד.
כן.

_כנראה שלמזלה הוא ידע שיש לו עסק עם עו"ד.
ואני שואלת: מאין לנו הנשים היהירות הזאת שהמילה האחרונה חייבת להיות שלנו?
שאפשר לשחק בצד השני ואז לברוח בנוסח "אוי, פתאום לא בא לי"_
אם יש לך עסק עם אשה חזקה אז צריך לפחד, אבל החיילת, כולה בת 19 מהלשכה של הראש ממשלה, הנה תיכף תגמור את השירות, יבואו כמו שבאו בעבר, מליון כמוה. מה זאת אומרת למזלה של העו"ד? גם אם אסכים איתך בקריאה הפשוטה של דברייך אינני מבין כיצד את כאשה לא מתקוממת כנגד זה שב2007 אשה עדיין צריכה להיות מאוד מרתיעה ומפחידה כדי שחלילה לא תאנס.
מנין היהירות לומר את המילה האחרונה? מהצדק ומהשיוויון המיוחל שאיננו בנמצא. שמי יאמר את המילה האחרונה? הגבר? תמיד? מדוע את מתייחסת לזה כאל המילה האחרונה? מדוע המאבק? צריך שניים לטנגו ואם אחד לא רוצה אז אין שניים לטנגו.
ומדוע את טוענת "לברוח" "לא בא לי" - הרי זה לגיטימי! כל אקט מיני מרגע שאין בו הסכמה יותר הרי הוא אקט שלא בהסכמה ולכן אונס. חד וחלק.

אוי איך אני אוהבת כשעושים להודעות שלי רצח אופי... משפט משפט, מילה מילה חחח
צריך שניים לטנגו -
ובטנגו הזה היו שניים
נקודה
היא "ביקשה", הוא הגזים
מזה ולאונס?
אני בסה"כ אומרת שלא כדאי לבדוק את הברקסים של הצד השני

למה לשחק? ולפעמים תוך כדי משחק פתאום אין חשק.מהרגע שמשהו עוצר ולא משנה מתי, ולא משנה אם זה בסיטואציה מינית, תוך כדי אכילה, באמצע חופשה או באמצע מקלחת- זה לגיטימי מותר ולעניין לגמרי.

לא יודעת מה איתך אבל אצלי בד"כ תוך כדי משחק יש יותר ויותר חשק D-:
אולי זה הגיל?

לא כל פלירטוט אמור להוביל לאן שהוא
מה זה אמור? ומי האומר?
לעולם ישנה תגובה גם בצד השני. אוי לנו אם לא תהיה.
אז לא יהיה גם מין, מין יפה, מלא תשוקה ופורה.

השאלה היא האם התגובה היא לגיטימית או מופרזת?
נניח אני אומרת לבוס שלום והוא מצרפת אותי - יש פה בעיה.
אבל אם קמתי לקראתו, חיבקתי אותו, ליטפתי אותו, הסתכלתי לו בעיניים, קירבתי את הפנים...
מה הפלא שהוא נישק? מה פלילי בזה?
אם כל מי שפירש לא נכון כזאת חצי-הזמנה צריך להגיע לבית משפט,
חצי מהאוכלוסיה הגברית יצטרכו לעמוד לדין.
החצי השלם.
החצי המסורס ימשיך לעשות מה שאומרים לו.
זרוק ת'זבל, תחליף ת'נעליים, תנשק...

גם אם אסכים איתך בקריאה הפשוטה של דברייך אינני מבין כיצד את כאשה לא מתקוממת כנגד זה שב2007 אשה עדיין צריכה להיות מאוד מרתיעה ומפחידה כדי שחלילה לא תאנס

על זה גם שלי וגם אני מדברות. מנשיקה חצי-יזומה ולאונס הרדך ארוכה. עדיף לא לעבור אותה.
יש לא מעט חלאות בעולם, משה קצב הוא דוגמה מבריקה למשל, גם איציק מורדכי.
ניצול ציני של המעמד הגבוה, השפלת העובדות, סחיטות. מבטיחה לך שאם יתנו לי אשמח לסרס את שניהם.
אבל להכניס גבר למיטה, להביא אותו למצב של כמעט אל חזור ואז להגיד "לא בא לי" - גם זה בעיניי סוג של סירוס,
רק לא ברור על מה ולמה.
לגיטימי גם לחשוב על תוצאות של מעשה. אם אני נמרחת על מישהו לא הגיוני שישאר אדיש לנוכח חיזורי.
אז מה, רק לי מותר ליזום? ואם גם הוא מצטרף לטנגו זה כבר אונס?
אם באמת היה מדובר במישהי שלא שמה עליו לא נראה לי שבכלל הייתה עוברת לו בראש המחשבה של לצרפת אותה.
אין 700 מתלוננות כמו בפרשיות אחרות. הוא לא איזה אגו-מניאק. פשוט שר ממין זכר שנשמרו לו התגובות הטבעיות.
לשפוט אותו על זה?
רגע ואם היא הייתה נמרחת עלי ואני הייתי מצרפתת אותה גם אז זה נקרא שוביניזם?
המשפט הזה כולו בא לסרס את המין הגברי וואללה, כואב לי.
אני לא שוביניסטית, אני פוסט-פמיניסטית.
מבקשת קצת כבוד הדדי.
כי גם לגברים מגיע.

הוא לעומת זאת, אפילו ביצים להתנצל אין לו. אגב, מה דעתך על איך שהוא שיחק ופלירטט עם אולמרט בשבוע האחרון? האם אולמרט היה צריך לאונסו להיות שר שוב?
האמת? לא מבינה בפוליטיקה.
או מבינה יותר מדי?
גיליתי שכולם אותו טראש,
יש מפלגות בלי מצע ו"מנהיגים" בלי ביצים וגם בלי מוח,
שהגיעו לאן שהגיעו בכוח האנרציה,
ומובילים אותם בעלי הממון.
אין להם לא אהבת הארץ ולא חזון. נאדה. גורנישט.
חבל.
אין לי מושג מה קרה בין אולמרט לרמון,
אבל מוכנה לשים כסף על כך שאולמרט לא פעיל מינית.

הדיון הפך לשיחת סוגי המיניות.

קט,
לשם האיזון.
יש הרבה מאוד מקרים הפוכים.
הן אצל זוגות נשואים, והן אצל צעירים יותר או בוגרים.
בהם, הגבר "משגע" את האשה, והמבין מבין והמבינה מבינה, וכאשר זו כבר חמה ומוכנה, ומשתקקת, הגבר לא ממשיך.
במקרים רבים, התנהגות זו עולה מתוך תסכול או מתוך "הענשה" של המין הנשי כולו, או תגובה לסירוס נפשי, בוז והשפלה שחווה הגבר במערכות יחסיו עם נשים, ולעתים גם סתם עובר החשק.

כאן, הגענו למקום הזה, בו ה"אספרגר" השתלט על חיינו.
לכאורה, עדיף לו לגבר להחתים את האשה, על הסכמתה, עם שני עדים ונוטריון, ורק אז, לגעת.
גם האהבה, החיבה, הפלירטוט והמשחק המיני, הפכו להיות לשפיטים, ולמפחידים.

וכל זה מתוך המאבק ותו לא.
המאבק האינסופי בין גברים ונשים, מי ישלוט, מי יקבע, מי יותר חזק.
אז, כאשר חוקים קיצוניים מסרסים כל אפשרות לפלירטוט, או לחיזור, כך שגברים מרסנים את עצמם ומעדיפים להימנע מלהתחיל מראש ללכת בכוונים אלה, עולה הריסון הזה עד למקום בו גברים לא מעטים בוחרים בהינזרות, ואין זה חשוב אם הם נשואים ואז "מענישים" את בת הזוג בשל תחושתם שהם נרדים, או שמוותרים מראש על מין, ואז רוכשים לעצמם כלי יעיל מאוד בהתנהלות בעולם.

כאן, למרבה הפליאה והפוך ממה שמקובל, קל לו לגבר לעבור לפרישות, או הרבה יותר קל ממה שנדמה, או קל לו יותר מאשר לאשה.
הקושי הוא אחר כך לחזור לחיי מין פעילים.

עדיין, יחסים הם יחסים הם יחסים.
וכאשר היחסים עולים על שרטון, או כאשר היחסים מושתתים על מאבק, גם יחסי המין הופכים לנשק.
הנשיקה אם כן, במיוחד בסיפור הזה הפכה לנשק. (עם זאת, חיים רמון נשפט כי הוא אידיוט, גבה לב, ואיבד קצת את הראש לגבי הערכת כוח השררה - לא כי הוא נישק).

גם בית המשפט, גם התקשורת וגם כל אחד ואחת ששומעים על מה שהתרחש שם, לא יכולים לדעת מה קרה שם באמת.
כאן, לפי תחושת הכותב, בהחלט הסיפור של רמון הוא סיפור של נקמה, של בחורה, שנעלבה עד עמקי נשמתה, לא מכך שצירפתו אותה, אלא מכך שלא היה כל סיכוי שתזכה בכל הקופה.
ונקמתה הצליחה לה מעל המשוער.
נקמת הקורבן, אין לה אח ורע.

שוב, לעולם הקורבן הוא קורבן של נסיבות.

ובמובן הזה, כביכול, הקורבן, הוא העם, הנסיבות הביאו עליו את הקצב, על פני שיקבל את הפרס.
וכעת, בקלון ובבושה מוזז הקצב לביתו, וקולות העלבון והנקמה, בהחלט מובנים, והנסיבות מאפשראות לעם הזה, לקבל את הפרס, להיות לו לנשיא, אם כי לא בטוח שהעם הזה ראוי לאיש הזה, כפי שהוא.

עדיין, האהבה חזקה מכל, ונמצאים האוהבים, מוצאים את אהבתם, מתגשמת ומתגלמת, תחת אור הירח, או בכל מקום, בו שני בוגרים, לוקחים על עצמם את האחריות, להתחיל, להמשיך או להפסיק, ובמובן הזה של אחריות, לוקחים על עצתמם את האחריות, שמאפשרת את הבחירה בזה, או בזו, כך שאם זו בוחרת להתחנף אל השר הזה, והוא יוצר רשע, מסכימה לטעות שעשתה בזהוי השר הזה למטרותיה, וכך הגבר, שבחר בזו, על מנת לפלרטט איתה, למרות שידע מראש, או יכול לדעת מראש, שזו, תביא עליו "רק צרות".

שכן, אף חוק לא יכול לסרס את אוושת הלב, את הפעימה הנוספת, את רגשת הגוף כולו, של אדם שמגלה את האינטימיות הזו, את עונג הגוף, את ביטוי האהבה הגופנית, ועל כך, תודה לאל הטוב, שעשאנו, בצלמו ובדמותו - בדמות חיה ובצלם אנוש.

>צפריר>

קט קטית,
התבואי אלי הלילה?

וכעת, בקלון ובבושה מוזז הקצב לביתו, וקולות העלבון והנקמה, בהחלט מובנים, והנסיבות מאפשראות לעם הזה, לקבל את הפרס, להיות לו לנשיא, אם כי לא בטוח שהעם הזה ראוי לאיש הזה, כפי שהוא.

אהבתי את משחק המילים.

צפריר,
ממש ככה, מלחמת המינים.
תיאור של מטריארכט שהקרצתי מאיזה מקום:
מיניות גברית באותו זמן נחשבה ככלי לרדיפה, ללא כבוד לצד החש של הגברים ולקשרים הרגשיים שבין האב וילדיו. לעתים קרובות, הילדים גודלו על-ידי האם, בהפרדה מן האב, וכמעט ולא הוענקה תשומת לב למחשבותיו ולרצונותיו של האב. ערכים חשובים הועברו באמצעות דמות האם ונחיתות הגברים הייתה ערך שכזה. הגבר היה סוס עבודה במקום שותף שווה

אולמרט,
בעלי בדיוק במילואים
נא צור קשר בדף בית

המרגיעון אמר: כל גיל והשמחה שלו P-:

במאמר מוסגר...

הקטע שכל עם חושב שהוא נבחר.
טיילי קצת בניו זילנד.
יש שם ארגון נוצרי אדוק שכל תכליתו היא לארח יפה את העם הנבחר.
(ובכלל, מומלץ.)

most of our hosts are Bible believing Christians who believe that the Jewish people are God's covenant people. As a result, they want to meet and bless Israeli travellers who come to NZ.

טיילי קצת בניו זילנד.

בשמחה אטייל שם בהזדמנות, במיוחד אם יארחו אותי יפה

יחד עם זאת יש הרבה נוצרים במדינות הרבה יותר קרובות שאוהבים יהודים.
מדוע?
באופן מפתיע, מכיוון שנצרות יצאה או נוצרה מהיהדות.
הם מכבדים את התנ"ך של היהודים,
אפשר לראות אותם כיהודים רפורמיסטיים אם תרצי.
עם השנים כמובן לקחו את זה לכיוון שונה,
יחד עם זאת מקור הוא מקור הוא מקור.
ומכיון שבמקור כתוב שהיהודים הם עם נבחר, נוצרים רבים רצים עם הידיעה הזאת.
יש עוד דוגמאות?

אבל אם קמתי לקראתו, חיבקתי אותו, ליטפתי אותו, הסתכלתי לו בעיניים, קירבתי את הפנים...
רק להזכיר - זה לא מה שקרה במקרה של רמון.
בית המשפט, שבחן את כל העובדות, קבע כי לא היו שום שום רמיזות מיניות, ושום התנהגות שאדם סביר היה יכול לפרש כרמיזה מינית, מצד המותקפת. אם הדבר הזה לא היה מוכח מעבר לכל ספק סביר רמון לא היה מורשע.

נכון שיש תחום אפור, ובנסיבות מסוימות הוא יכול להיות מאד רחב, אבל כאשר קיימת הרשעה פלילית סימן שהמעשה היה עמוק בתוך השחור.

שליחה על ידי זן* » 09 יולי 2007, 10:15

בד"כ הפקידות החיילות וכו' וכו' הן לא חפות מפשע .. אלא שמעלליהן (עדיין) לא נחשבים פשע..
בכל מקרה שר בממשלה(!) נשיא המדינה(!) חייבים להעמיד אותן במקום כשהן מתחבקות או מנשקות או מדליקות,
או מה שלא יהיה, מאילו סיבות שלא בא להן, כי הוא מבחינתו ובתוקף מעמדו לא יכול לעשות את הדברים הללו.
לפטר אותן או להעביר אותן מחלקה זה מצוין, עוד לפני שהתהליכים הקוגניטייבים עוברים דירה מטה מטה.

בנוגע לעם הנבחר..
עם ישראל נבחר לקבל את התורה, להיות טובים, ולשמש דוגמא טובה לשאר העמים.
זה שישנם אנשים שלוקחים את התפקיד כאגו-טריפ,
במקום לקחת אותו כמשימתו, דהיינו להיות אנשים טובים ולהקרין זאת,
זה כבר סיפור אחר.

עם ישראל נבחר לקבל את התורה

הו! אלה הן מילים של הגיון!!!! P-:

מכאן ולבועת מיוחדות של "מגיע לי" הדרך ארוכה לא פחות כמו מנשיקה לאונס ברוטלי.

שליחה על ידי זן* » 09 יולי 2007, 10:34

מכאן ולבועת מיוחדות של "מגיע לי" הדרך ארוכה לא פחות כמו מנשיקה לאונס ברוטלי.

קצת מוגזם (ומאוד מצחיק) אבל זה איפשהו נכון, עובדה.

קצת מוגזם (ומאוד מצחיק) אבל זה איפשהו נכון

ההגזמה לעולם נותנת פרספקטיבה D-:

תודה

בד"כ הפקידות החיילות וכו' וכו' הן לא חפות מפשע ..
להיפך, כמעט תמיד במקרים כאלו אין שום יוזמה של המותקפת.

הבעיה היא שדרוש אומץ רב להתלונן (ראי את רצח האופי שעשו לקצינה שהתלוננה נגד רמון, שהוליד למשל דברים כמו ש{{}}קט קטית כתבה עליה למעלה) והרוב מעדיפות לספוג ולהבליג.
גם כאשר מוגשת תלונה, בהרבה מקרים קשה להוכיח מעבר לכל ספק סביר (כנדרש במשפט פלילי) שנעשתה עברה, ובמקרים רבים ההליך מסתיים בנזיפה משמעתית לתוקף.

כבר לא קוראת את הדיון, נכנסתי רק להציע אתנחתא קלילה לחובבי תשבצי היגיון:

חרמן יומי בממשלה? טירוף! (4, 4)

<אני המצאתי

>

יעלי לה, גדולה! D-:

עם ישראל עשוי להיות נבחר, בהחלט, כך כתוב.
אם יבחר להיות נבחר.

עם נבחר - כמו נבחר הציבור.
אלא, שהמשמעות של להיות נבחר היא הפוכה מהפרשנות של רבים, מהעם ומנבחרי הציבור.
שכאשר אני נבחר - עלי להקפיד הקפדה יתירה, ולהיות ללא רבב עד כמה שניתן, ובמובן הזה של הדף הזה, עלי להרחיק מעלי כל אפשרות של מישהי להתפתות על ידי, או לפתות אותי אל הלפיתה הזו - אבהבים.
והעם הזה, במיוחד החלקים המתלהמים, הקיצוניים, הצודקים, והמתקרבנים שבו, מפרש את נבחרותו כפי נבחריו (ברובם), כך שהיות ואני נבחר אז מותר לי יותר מאחרים, ואני חסין מפני בקורת, או הרשעה, וכך, אני "מעל החוק".
כך יהירות היהודים, שבשם הצדק ההיסטורי, ובשם הבטחת האל שבחר בעם הזה, מרשים לעצמם לכבוש, לאנוס, ולעשות לרעיו - יהודים או לא יהודים - את ששנוא עליו.
כך יהירות היהודים שגם כאשר תושבי שכם מקבלים על עצמם את הגיור, על מנת להשכין שלום, ולקבל את חוקי העברים, נמצאים בני יעקב - מכים בהם ללא רחם.
כך, יהירות היהודים שמסתכלים בגבהות לב אל אחיהם הגויים, ומתעלמים מאהבת האדם באשר הוא.

ומכאן, אם בוחרים להיות נבחרים, מצהירים על כווונת הטוהר, והניקיון האישי, וכל עוד בוחרים להיות נבחרים רק בשל מנעמי הנבחרות, נמצאים מביאים על עצמם את כליונם.
שכן, אין כל בטחון שמדינת ישראל תמשיך להתקיים כפי שהיא, כמדינת היהודים, כאשר אלה כבר מזמן שכחו את יהדותם, ונזכרים בה, רק כאשר הפורענות מתדפקת על דלתם.

מכאן יוצאת הקריאה הזו, אל בדק בית פנימי, כל אדם לעצמו, וקבלת האנושיות של האדם כבסיס, ממנו עומדת לבחירה ההתנהגות האישית, כל רגע ורגע, בהווה, כך שנמצא האדם שלם, עם עצמו ועם אלוהיו.

כאן, לגבי הנוצרים שמשרתים את העם הנבחר, יש ביניהם גם כאלה שמאמינים שרק כך יוכלו לנצור את היהודים במצור של אהבה ולהעבירם אל הנצרות, ויש שאכן מאמינים שיש לתת כבוד לכל אדם באשר הוא.
שכן, מה שקובע היא נטיית הלב של האדם.
בין הנוצרים, ובין היהודים ובין המוסלמים ובין הבודהיסטים וגם בין ארוכי הריסים - יש את אוהבי האדם, יש את אוהבי הצדק, את נותני הכבוד ואת לוקחי הכבוד.
ולכן, התנהגות העמים האחרים איננה רלוונטית - זה שהאחר אינו שלם עם עצמו אינו קשור לשלמותי העצמית.

>צפריר>

אבל אנחנו חיים בחברה...לא באי בודד...לנו יש איכפתיות לשלומן של בנות העם..קורבן או מקרבן...שלם או לא שלם, אנו לא נאשים את הנאנסות., כאילו הן אשמות באונס שהאנס ביצע. לפ י הסקר לכל אישה, משכילה יותר או משכילה פחות, צעירה יותר או מבוגרת יותר עשירה או עניה ,עורכת דין או פועלת נקיון...יש סיכוי להאנס בלי שיהיה לה חלק בסיבה למעשה.יתכן והמקרבן צריך ללכת לטיפול וברמת הטיפול האישי הפסיכולוג יבין שהיתה לו ילדות קשה במעברה...שהוא עצמו היה קורבן בילדותו וכדומה... אבל ברמה משפטית במדינה שיש בנ בתי משפט ראוי שיהיה דין ודיין, ופסק דין ראוי למדינה שמתימרת להיות נאורה ודמוקראטית.

בהחלט כך, מצד הדין ומצד הדין. שיהיה צדק.

וזה, הצודק, טוב אם ידע, שככל שנימוקיו וצדקתו מוצקים יותר, כך גם אצל הצד השני.

כאשר מדובר על חסד, זה, אינו שפיט, ובמובנים רבים, מושך את שטיח הקורבנות, ההצדקה ומניח שם שלמות כל כך מובנת מאליה, עד כי נשכחת, בבבריחה הזו, בה מישהו אחר הוא שישפוט, הוא שיתקן את העוול.
עדיין, תחושת העוול, הפגיעות לא משתנה ולו כזית.
הנאנסת לא נרגעת מכיוון שהאנס סורס או נכלא, והיא גם לא תירגע, עד שתיקח אחריות אישית על השינוי המתבקש ממנה, בתפישתה, ולשם שלמותה.
כך גם אותם מיליוני ילדים, שמובלים כצאן, לבתי המכלאות, לשם הכנסת דעת ובינה בנפשם הרכה, שעיקרה, הקרבת קורבן בהווה, למען עתיד, ויש צדק בערכים אלה או אחרים, עד כדי כך, שבלב חפץ, מסכימים להרוג ולהיהרג, בשם אידאות, אידיאליים, כשחלקם, מנכיחים את התסכול של אונס לגיטמי זה, כאשר אונסים אחרים.
אז, ישפטו, ובכך המערכת תמשיך להתגלגל, וריח גלליה, ינעים לנדכאים כאשר המקרבן, יהפוך לקורבן וכן הלאה..

ובכל זאת, לא כך קורה ברוב רובם של המקרים, ומשכילים אנשים בוגרים, לבחור את היחסים הראויים להם, מבלי שבית המשפט או אדם זר, יניח שם את חוקיו ויאפשר התעמרות חברתית והתערבות חברתית, ביחסים אישיים.

כך החסד רחב וגדול מהדין, ועל כך, התודה.

>צפריר>

אנחנו חיים בחברה...לא באי בודד..
ומשום שכך, בנוסף למה שאמרת, גם בנות העם, שמכירות בגברים כיצורים בעלי חשק מיני מוגבר (כנראה בדגש על שרים בממשלה).
מיד כשבוס מחבק או מנשק או נוגע או מעיר או כל רמז, מעמידות אותו במקום ולא נותנות ומחכות או נותנות יד לשלבים הבאים.
חוץ מזה שיש את אלו ששומרות ומגבירות את המתח המיני, בכל מיני דרכים, כדי לקבל הטבות כמו שכתבתי שם למעלה.

באנלוגיה,
אף אחד לא רוצה שיגנבו לו את הרכב, וצריך לתפוס את גנבי הרכב הפושעים,
אבל על בעלי הרכבים גם כן לשמור על הרכב במנעולים ואזעקות וכיוב'.
פירצה קוראת לגנב.

אנו לא נאשים את הנאנסות כמובן,
ועם זאת בהמון מקרים (אמנם לא בכולם אבל בהמון)
יש להן איך להקדים תרופה למכה, יש להן איך לעצור את כדור השלג לפני שהוא מתגלגל וגדל.

אך בכל זאת יש עתירה לבג"ץ בדרך בנושא החינוך הביתי.

אך בכל זאת יש עתירה לבג"ץ בדרך בנושא החינוך הביתי.

בהחלט כך.
וטוב שכך.
כאן, לא מתוך קורבנות, אלא מתוך הצורך לעשות סדר.
שכן המדינה לא הכירה ועדיין לא מכירה בחינוך הביתי, גם אם משרד החינוך מנסה להתמודד עם ההורים האלה, שהעלו נושא שאינו מגובה בחוק בכל דרך.
לכן, פניה לבג"ץ מתבקשת, מתוך כך שיעשה סדר, ויניח גיבוי לדרך החינוך הזו, מתוך זכותם של ההורים.

המקבילה לנושא הדף, היתה עולה אילו היה מי שהיה תובע את הוריו, או את המדינה על שנות האינוס שחווה, והיה מעלה את קורבנותו ואת סבלו, כעניין עליו הוא מבקש לקבל צדק, ובהמשך היה גם אוסף עוד ועוד ילדים, ואלה היו מפגינים בעד הקורבן, ולא היו נרגעים עד שהוריהם וראשי הממסד החינוכי היו מקבלים את מידת הדין, והיה נעשה צדק.

על כך אין מי שמעלה על דעתו לתבוע.
אלא, עולה התביעה הזו, מתוך הצורך לעשות סדר, ולמנוע מהממסד להציק לאנשים שגם על פי החוק הקיים - לא חוטאים בדבר.
לכן, הבג"ץ הזה, ממלא את יעודו, במסגרת הדין, בעוד החסד מתקיים, שאין מי שרוצה ונחוש לקיים חינוך ביתי - ולא ניתן לו.

>צפריר>

_ועם זאת בהמון מקרים (אמנם לא בכולם אבל בהמון)
יש להן איך להקדים תרופה למכה, יש להן איך לעצור את כדור השלג לפני שהוא מתגלגל וגדל._
לא נכון! לרוב הדרך היחידה לעצור את ה"מכה" היתה ההתפטרות של המותקפת.
האם אתה היית מוכן לעזוב מקום עבודה בכל פעם שמישהי שם מעבירה לך רמיזות מיניות? האם אתה באמת חושב שאדם צריך להתקפל ולברוח כל פעם שהוא מאוים בהטרדה או באלימות (מינית או אחרת)?

מיד כשבוס מחבק או מנשק או נוגע או מעיר או כל רמז, מעמידות אותו במקום ולא נותנות ומחכות
הקורבנות של התקיפות הקשות בדרך כלל חסרות כולת להגיד לא, ולעמוד על שלהן. בדיוק כמו נשים מוכות.
האם לזה אתה מתכוון ב{{}}פירצה קוראת לגנב_ ? להאשים את הקרבנות בכך שהן _נותנות יד לשלבים הבאים
דומה להאשמה של נכה שנפל קורבן לשוד אלים, כיוון שלא יכול היה להגן על עצמו.

דוקא המקרה של רמון הוא דוגמא למישהי שמיד עם המגע הראשון התלוננה, ולא נתנה שום הזדמנות לכדור להמשיך ולהתגלגל. אם תבחן את תוצאות המקרה אולי תבין מדוע הרבה נשים מעדיפות לשתוק:

הקצינה הושמצה ע"י מכונת יחסי הציבור של רמון כמעט בלי יכולת להתגונן. גם אחרי המשפט אנשים עדיין סבורים ש{{}}היא "ביקשה"_ , שזו היתה _נשיקה חצי-יזומה_, שאם _באמת היה מדובר במישהי שלא שמה עליו לא נראה לי שבכלל הייתה עוברת לו בראש המחשבה של לצרפת אותה_ והשיא: שהקצינה _נהגה לפלרטט עם השר על פי העדויות (ה"עדויות" של רמון ויחצ"ניו - שהוכחו כשקריות לחלוטין במשפט).
רמון הורשע, אבל ללא קלון. לאחר כמה חודשים הוא חזר לממשלה כאילו לא היו דברים מעולם.

ועכשיו אלון, לאור הדוגמא הנ"ל, אם היית פקידה\קצינה\קלדנית בלשכת שר, ולאחר שהחלפת איתו כמה בדיחות הוא היה תוקע את הלשון שלו לתוך הפה שלך, באיזו דרך פעולה היית נוקט?

האם אתה היית מוכן לעזוב מקום עבודה בכל פעם שמישהי שם מעבירה לך רמיזות מיניות? האם אתה באמת חושב שאדם צריך להתקפל ולברוח כל פעם שהוא מאוים בהטרדה או באלימות (מינית או אחרת)?
ברור!!! מקום שאני מבלה בו יותר מחצי יום ככה אני רוצה שיתייחסו אליי???

הקורבנות של התקיפות הקשות בדרך כלל חסרות כולת להגיד לא, ולעמוד על שלהן. בדיוק כמו נשים מוכות.
מי אמר? וספיציפית, פקידה של חבר כנסת היא באמת כזה בן אדם אומלל?
הנשים המסכנות שאני מכיר בדרך כלל לא מגיעות להיות פקידות של שרים בממשלה.

אם היית פקידה\קצינה\קלדנית בלשכת שר, ולאחר שהחלפת איתו כמה בדיחות הוא
היה תוקע את הלשון שלו לתוך הפה שלך, באיזו דרך פעולה היית נוקט?
הייתי נותן לו סטירה, עושה לו בושות מול כולם, עוזב מייד את מקום העבודה, תובע אותו, מחפש עבודה אחרת.

האם אתה באמת חושב שאדם צריך להתקפל ולברוח כל פעם שהוא מאוים בהטרדה או באלימות (מינית או אחרת)?
מה אתה חושב? שלא?

תובע אותו
זה בדיוק מה שהקצינה עשתה במקרה של רמון. לא הועיל לה במיוחד, נכון?

הנשים המסכנות שאני מכיר בדרך כלל לא מגיעות להיות פקידות של שרים בממשלה.
כנראה אתה חושב שאשה מוכה היא בהכרח חסרת השכלה\כסף\מעמד. הדימוי הזה רחוק מאד מהמציאות.
מדובר בנכות נפשית והיא נפוצה בין כל המעמדות והמקצועות באופן די שווה. יש נשים מוכות שהן עובדות נקיון ויש נשים מוכות שהן פרופסוריות.

אז בסדר אני טועה וטועה וטועה, מה אתה מציע?

אז בסדר אני טועה וטועה וטועה, מה אתה מציע? (פשוט אלון)

הוי, אלון, כמה עצב יש בי בקראי את דבריך ודברי צפריר שפרון וגם את קט קטית. באמת אין לך מושג מה התחושה?
ומה צריך לעשות? אני מודה לגברים אל דנטה ו בר עדש על הבנתם.

א) אתה יודע כמובן שיש גם הטרדות מיניות ואונס כלפי גברים (מה, אין הומואים אלימים?). עכשיו דמיין לך שאתה בורח
ממקום עבודה שהטריד אותך המנהל ומצאת סוף סוף משרד חדש וגם שם מטריד אותך מנהל ו...? תברח לנצח?
הפתרון- שהמנהל יפוטר. שיהיה לו קשה למצוא עבודה. איך? רשימה שחורה בתפוצת מיילים. תביעה משפטית.

ב) נניח שמחר אתה וזוגתך מקיימים יחסי מין. חדרת, התקרבת ל... ופתאום היא אומרת: די, יצאתי מהפוקוס. לא
מתאים לי יותר. מה תעשה? אני בדקתי עם כמה גברים בסביבתי. כולם אמרו שהיו מפסיקים, עם כל הצער, כי
זה משהו שצריך להיות הדדי. אחרת זה להשפיל ולהיות מושפל.
ברור לך ש"הטיפוסים המפוקפקים" שדיברנו עליהם, לא יעשו את זה. למה? כי הם בכלל לא רואים "ממטר" את
זה שמולם. בטח לא רק בסיטואציות מיניות...

ג)לפעמים "הכלה" יכולה להיות דוחה. הרגשתי כך כשקראתי את אמרותיו של צפריר שפרון.
לפעמים הזדהות עם התוקף יכולה להיות דוחה. כך חשתי עם דבריה של קט קטית.
לפעמים הצטדקות (ככה אנחנו הגברים) יכולה להיות דוחה. כך כשקראתי אותך, אלון.

ד)אם לחברים אל דנטה , בר עדש , ועוד כמה נוספים, זה ברור לגמרי מי פה בעמדת יתרון, מי
בעמדת חולשה ומה נכון ומה לא נכון- אני מתחילה להתעודד.

תברח לנצח?
אפשר לחשוב ש-99% מהגברים מטרידים מינית שצריך לברוח לנצח.
הפתרון- שהמנהל יפוטר. שיהיה לו קשה למצוא עבודה. איך? רשימה שחורה בתפוצת מיילים. תביעה משפטית.
זה בוודאי, מהצד שלו.
אבל מה הפתרון למישהי שנמצאת בזמן אמת, עכשיו עכשיו, נתקפת מינית?
תגידי לה להישאר במקום העבודה עד שיעשה בירור וכו'?
(וכבר קרה לא פעם ולא פעמיים שנשים, שיחקו את משחק "המסכנות שאין להם כוח לעמוד מול הגבר השרירי"
רימו ושיקרו במשטרה ובבתי משפט נגד גברים, שלכאורה אלו תקפו אותן מינית, ובעצם לא היה ולא נברא,
נשים גם מאז ומעולם פיתו גברים לטובת הנאתן..)

יש מסכנות, שנתקלות בגברים מנייאקים.
יש חלשות אופי, חלשות נפשית, שלא עומדות על שלהן.
ועוד ועוד..

אבל דיי להצטדקות הנשית הזו:
לא כולן מסכנות, יש כאלה שמתכננות את זה, יש שמרוויחות מזה, יש שמשקרות על זה, ויש שזה מתפוצץ להן בפרצוף.
להגיד שהן כולן קורבנות זו הצטדקות.
מאז ומעולם נשים מפתות (ויותר ממפתות) גברים כדי להשיג רווחים לעצמן.

אני מכיר אישית מישהי שכל מקום שהיא מגיעה אליו היא בעצם מבררת "עם מי צריך לשכב כאן" (כדי להשתדרג ולהשיג תנאים) באמת...

רוזמרין,
את מעמדת הקורבן?
כשאת חשה דחיה מדברי, האם את חשה גם דחיה מאותם ילדים שסופגים התעללות יומיומית?
כשאת חשה דחיה מההזדהות כביכול של קט קטית עם התוקף (אני לא מצאתי שם הזדהות עם התוקף), זה מתוך הזדהותך עם המותקף/ת?
כשאת חשה דחיה מהצטדקות - האם רק ממה שנקרא בעינייך כהצטדקות של אלון, או שכאשר מדובר על הטירוף המסתתר מאחורי הצדק - כאידיאה - שבדברי זה שלכאורה עמו האל, שם את חשה משיכה?

כשאת מדברת על עמדת היתרון, את מתייחסת גם לאותם נשים שרודות מבוקר עד ערב בילדיהן, ואלו לכשיגדלו עשויים לקצוב לעצמם קורבנות, או לעמדת היתרון של נשים שרודות בכל המשפחה, ומענישות את הגבר שלהן השכם וערב, תוך צקצוק שפתיים?
למי אז היתרון?

הרי מה את רוצה? לעשות למקרבן את מה שאת יוצאת נגדו - להפוך אותו לקורבן, אם רמון היה נכנס לכלא, או מסורס פיזי, אותה קצינה היתה באה על סיפוקה?
הרי יש שטוענים שלא כדאי להתלונן, שכן מה יצא לה מזה?

מה צריך לצאת לה מזה?
מה יניח את דעתה?
מה יניח את דעתך?

והיא בכלל לא הרצתה להתלונן מראש, שכן לולא הנשמות הטובות, ששיקוליהן פוליטיות, ששיכנעו אותה להתלונן, ואילולא טימטומו של רמון שתקף במקום להתנצל, לא היתה מועצם אירוע פעוט (לפי תפישתה - עדותה בתחילת הפרשה) לרמת הטראומה.

לא שאני מחבב את האיש, ולא שאני לא מסכים שהוא מעד פה מעידה שאיננה ראויה לנבחר ציבור, אבל, עיקר המשפט הזה מניעיו פוליטיים, והאיש הזה ודאי וודאי איננו מטרידן סדרתי של נשים מהבחינה המינית.
אפשר לראות בו מפלצת, ואפשר לראות בו אדם.
ולמרות שוב, שאיני מחסידיו, בחירתי היא לראות בו אדם.
ולעניין זה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם היטלר היה אדם.

היבטים אלה שבאדם הם המעררים את העצב הגדול מכולם. ועדיין - כולנו בני אדם.

הכל נכון, גם זה נכון וגם זה נכון, וההצמדות לשחור ולבן, אינה מאפשרת אלא להיות או צדיק או חוטא.
ועיקר דברי הוא - שכל אדם גם צדיק גם חוטא.

ואם נצליח להדיר את תפישת הקורבן, אז נמשיך את מורשת אברהם אבינו, שזה עיקר מורשתו, שכך המיר קורבן אדם באייל, וקורבן עולל בברית המילה.

וכאשר נדע להודות על החיים האלה, בכוליותם, בעצבונם ובשמחתם, נוכל לקיים את היהדות - בשרשי שמה - הודיה.

אבל, נראה שעדיין הקורבן, לעולם צודק וכשהצדק הוא העניין, שוב, לעולם צודקים שני הצדדים.

כך, בדיוק כך, טיפס ועלה הקצב למרום נשיאותו, בהעמדת פני קורבן, זה הנפגע מהמערכת הפוליטית, שוב ושוב, העלה הזדהות עם הקורבן שהוא עצמו הקריב, ורכעש כוח מעמד ושררה על מנת שיוכל לקרבן את כל נשות הנשיא, או כל נשות הקצב.

אין קורבן שלא מקרבן, ואין מקרבן שלא היה או חש - קורבן.

ואם הדברים האלה דוחים אותך, הרי שצער עולה גם אצל הכותב, שכן, כל מילותיו, עולות מתוך הבסיס הזה, החסד, שמאשר שוב, שהכל נכון.

>צפריר>

למען הסר הספק ובהקשר לשם הדף: כמובן שאני נגד מינוי של חיים רמון שהורשע עם סעיפים חמורים
כל מה שכתבתי כאן הוא על מקרים אחרים (בקשתי לפתוח דף חדש זה לא עבד)