חברתיות בצ'יק צ'ק
נשלח: 05 יולי 2001, 23:14
אני רוצה לדבר פה על משהו טיפ-טיפה אחר, ברשותכם. (לא ידעתי לאן להכניס את זה אז בחרתי כאן, מתוך הנחה ש-סוציאליזציה בחינוך ביתי זה לא רק לילדים..).
על התקוות שלי מהאתר הזה. טוב אז קודם כל שבחים עד כאן- הוא מסעיר ומעניין והכותבים בו מצויינים ומרשימים. אני ממש אוהבת להכנס לכאן.
ובכל זאת יש לי משהו קצת מדגדג שאולי יש לו מקום להיכתב .אז הנה הוא:
אני מקווה למצוא כאן סוג של בית. מקום לתמיכה, שיתוף, קיטור, גאוה, צחוק ובכי, של אנשי הקהילה הזאת, של מחנכים מן הבית.
בכניסה הראשונה שלי לכאן, שטחתי בעיה, והיא עוררה יופי של דיון, ממש מרשים (באמת), אבל התלוותה לי להכל מן הרגשה של פספוס. כי הדיונים הם כל כך מלומדים, מנוסחים היטב, מתווכחנים קצת, ובכלל, חלק גדול מהדיונים מסתובבים סביב שאלת הבעד ו נגד, ומעוררים את הכותבים להצדיק, להוכיח, להסביר, לנפנף בלהט בתורתם, ...כשבעצם, כולנו, האנשים שבבית, כל כך מלאים כבר בחזיתות האלה מכל הכיוונים. קצת מצער אותי לראות שגם פה זה נהיה ככה. לא שאין לפולמוסים המעניינים האלה מקום כאן, ודאי שיש. אבל זה איכשהוא הפך המרכז. "בואו נסביר לכם למה אנחנו צודקים". מי זה לכם? אנחנו בבית פה.
וכשאני מתלבטת כאן בקול רם אני צמאה לשמוע מנסיונם של אנשים שחווים התלבטויות דומות, ואיך התנהלו איתן או לחילופין איך הם עדיין סובלים מגישושים וחוסר בהירות ושבואו נדבר על זה.... אם יש כאן קוראים שקטים שנבהלים מהמסמכים הכתובים היטב על ידי הותיקים מבינינו, ומשאירים את נסיונם עטוף בשתיקה צנועה, אנא מכם, תתחילו לכתוב. הדברים הכי בנאליים שקורים בחינוך ביתי הם לא בנאליים בכלל עבור אמהות כמוני שמתות לדעת איך זה קורה בבתים אחרים, ולא מצליחות להפיק מי יודע מה תחושת חמימות מתאוריות, יפהפיות וכתובות טוב ככל שיהיו.
שוב, זו בכלל לא תלונה על שום דבר שקראתי כאן, והייתי מאושרת לקרוא הכל. אבל יש עוד כיוון (לדעתי מרכזי) שאנחנו אולי מפספסים. בית. בלי הסברים הצטדקויות או שכנועים.
אני באופן אישי כל כך שבעה מוויכוחים מתישים ומיותרים בכל מיני פורומים קונבנציונליים, ומי שטיפה משוטט בהם בטח מבין למה אני מתכוונת. לך תדבר על שינה משותפת או ויתור על קריירה לטובת חינוך מן הבית באחד מהפורומים להורים בישראל. טראח, אתה מוצא את עצמך כמעט נרגם באבנים, ומבין די מהר שדרכת על כשבע מאות יבלות בהמון רגליים, בשעה שניסית לענות לאמא אחת ששאלה: "איפה לשים את התינוק בלילה? בחדר משלו או בעגלה לידינו?" או.."קשה לי לחזור לעבודה וחופשת הלידה נגמרת... אני בדכאון ולא יודעת מה לעשות". (אני חייבת להוסיף כאן שבכל הפעמים שראיתי דברים שיונת כתבה, בשיחות עם אמהות באחד מהפורומים, התמלאתי הערצה. היא יודעת לספר על החינוך הביתי עם חיוך, בהנאה, בסבלנות, ולא מעוררת מיד התנגדות, אלא ענין. זה מרתק גם אם הקוראים לא מסכימים וזה נהדר לראות איך הדברים שלה עוברים.אם נחפש פעם דוברת קהילה אני ממליצה עליה...(-: ).
אבל זה בדיוק הענין אולי וכאן גם אסיים כי אני נסחפת- כאן אני לא רוצה לחוש ב"תפקיד". הצורך להתנסח מעולה ולפרוט את תורתינו בצורה משכנעת ומרשימה הוא מעייף, אותי לפחות. אני רוצה ללמוד כאן מאנשים אחרים שחיים כמוני, וגם ללמד אם יעלה בידי. לא להתווכח עם אף אחד. בקיצור להרגיש בבית, ושלא נפתחה כאן עוד חזית עם שם מעודן יותר.
על התקוות שלי מהאתר הזה. טוב אז קודם כל שבחים עד כאן- הוא מסעיר ומעניין והכותבים בו מצויינים ומרשימים. אני ממש אוהבת להכנס לכאן.
ובכל זאת יש לי משהו קצת מדגדג שאולי יש לו מקום להיכתב .אז הנה הוא:
אני מקווה למצוא כאן סוג של בית. מקום לתמיכה, שיתוף, קיטור, גאוה, צחוק ובכי, של אנשי הקהילה הזאת, של מחנכים מן הבית.
בכניסה הראשונה שלי לכאן, שטחתי בעיה, והיא עוררה יופי של דיון, ממש מרשים (באמת), אבל התלוותה לי להכל מן הרגשה של פספוס. כי הדיונים הם כל כך מלומדים, מנוסחים היטב, מתווכחנים קצת, ובכלל, חלק גדול מהדיונים מסתובבים סביב שאלת הבעד ו נגד, ומעוררים את הכותבים להצדיק, להוכיח, להסביר, לנפנף בלהט בתורתם, ...כשבעצם, כולנו, האנשים שבבית, כל כך מלאים כבר בחזיתות האלה מכל הכיוונים. קצת מצער אותי לראות שגם פה זה נהיה ככה. לא שאין לפולמוסים המעניינים האלה מקום כאן, ודאי שיש. אבל זה איכשהוא הפך המרכז. "בואו נסביר לכם למה אנחנו צודקים". מי זה לכם? אנחנו בבית פה.
וכשאני מתלבטת כאן בקול רם אני צמאה לשמוע מנסיונם של אנשים שחווים התלבטויות דומות, ואיך התנהלו איתן או לחילופין איך הם עדיין סובלים מגישושים וחוסר בהירות ושבואו נדבר על זה.... אם יש כאן קוראים שקטים שנבהלים מהמסמכים הכתובים היטב על ידי הותיקים מבינינו, ומשאירים את נסיונם עטוף בשתיקה צנועה, אנא מכם, תתחילו לכתוב. הדברים הכי בנאליים שקורים בחינוך ביתי הם לא בנאליים בכלל עבור אמהות כמוני שמתות לדעת איך זה קורה בבתים אחרים, ולא מצליחות להפיק מי יודע מה תחושת חמימות מתאוריות, יפהפיות וכתובות טוב ככל שיהיו.
שוב, זו בכלל לא תלונה על שום דבר שקראתי כאן, והייתי מאושרת לקרוא הכל. אבל יש עוד כיוון (לדעתי מרכזי) שאנחנו אולי מפספסים. בית. בלי הסברים הצטדקויות או שכנועים.
אני באופן אישי כל כך שבעה מוויכוחים מתישים ומיותרים בכל מיני פורומים קונבנציונליים, ומי שטיפה משוטט בהם בטח מבין למה אני מתכוונת. לך תדבר על שינה משותפת או ויתור על קריירה לטובת חינוך מן הבית באחד מהפורומים להורים בישראל. טראח, אתה מוצא את עצמך כמעט נרגם באבנים, ומבין די מהר שדרכת על כשבע מאות יבלות בהמון רגליים, בשעה שניסית לענות לאמא אחת ששאלה: "איפה לשים את התינוק בלילה? בחדר משלו או בעגלה לידינו?" או.."קשה לי לחזור לעבודה וחופשת הלידה נגמרת... אני בדכאון ולא יודעת מה לעשות". (אני חייבת להוסיף כאן שבכל הפעמים שראיתי דברים שיונת כתבה, בשיחות עם אמהות באחד מהפורומים, התמלאתי הערצה. היא יודעת לספר על החינוך הביתי עם חיוך, בהנאה, בסבלנות, ולא מעוררת מיד התנגדות, אלא ענין. זה מרתק גם אם הקוראים לא מסכימים וזה נהדר לראות איך הדברים שלה עוברים.אם נחפש פעם דוברת קהילה אני ממליצה עליה...(-: ).
אבל זה בדיוק הענין אולי וכאן גם אסיים כי אני נסחפת- כאן אני לא רוצה לחוש ב"תפקיד". הצורך להתנסח מעולה ולפרוט את תורתינו בצורה משכנעת ומרשימה הוא מעייף, אותי לפחות. אני רוצה ללמוד כאן מאנשים אחרים שחיים כמוני, וגם ללמד אם יעלה בידי. לא להתווכח עם אף אחד. בקיצור להרגיש בבית, ושלא נפתחה כאן עוד חזית עם שם מעודן יותר.