חברתיות בצ'יק צ'ק

[ענת_*]

אני רוצה לדבר פה על משהו טיפ-טיפה אחר, ברשותכם. (לא ידעתי לאן להכניס את זה אז בחרתי כאן, מתוך הנחה ש-סוציאליזציה בחינוך ביתי זה לא רק לילדים..).
על התקוות שלי מהאתר הזה. טוב אז קודם כל שבחים עד כאן- הוא מסעיר ומעניין והכותבים בו מצויינים ומרשימים. אני ממש אוהבת להכנס לכאן.
ובכל זאת יש לי משהו קצת מדגדג שאולי יש לו מקום להיכתב .אז הנה הוא:

אני מקווה למצוא כאן סוג של בית. מקום לתמיכה, שיתוף, קיטור, גאוה, צחוק ובכי, של אנשי הקהילה הזאת, של מחנכים מן הבית.
בכניסה הראשונה שלי לכאן, שטחתי בעיה, והיא עוררה יופי של דיון, ממש מרשים (באמת), אבל התלוותה לי להכל מן הרגשה של פספוס. כי הדיונים הם כל כך מלומדים, מנוסחים היטב, מתווכחנים קצת, ובכלל, חלק גדול מהדיונים מסתובבים סביב שאלת הבעד ו נגד, ומעוררים את הכותבים להצדיק, להוכיח, להסביר, לנפנף בלהט בתורתם, ...כשבעצם, כולנו, האנשים שבבית, כל כך מלאים כבר בחזיתות האלה מכל הכיוונים. קצת מצער אותי לראות שגם פה זה נהיה ככה. לא שאין לפולמוסים המעניינים האלה מקום כאן, ודאי שיש. אבל זה איכשהוא הפך המרכז. "בואו נסביר לכם למה אנחנו צודקים". מי זה לכם? אנחנו בבית פה.

וכשאני מתלבטת כאן בקול רם אני צמאה לשמוע מנסיונם של אנשים שחווים התלבטויות דומות, ואיך התנהלו איתן או לחילופין איך הם עדיין סובלים מגישושים וחוסר בהירות ושבואו נדבר על זה.... אם יש כאן קוראים שקטים שנבהלים מהמסמכים הכתובים היטב על ידי הותיקים מבינינו, ומשאירים את נסיונם עטוף בשתיקה צנועה, אנא מכם, תתחילו לכתוב. הדברים הכי בנאליים שקורים בחינוך ביתי הם לא בנאליים בכלל עבור אמהות כמוני שמתות לדעת איך זה קורה בבתים אחרים, ולא מצליחות להפיק מי יודע מה תחושת חמימות מתאוריות, יפהפיות וכתובות טוב ככל שיהיו.

שוב, זו בכלל לא תלונה על שום דבר שקראתי כאן, והייתי מאושרת לקרוא הכל. אבל יש עוד כיוון (לדעתי מרכזי) שאנחנו אולי מפספסים. בית. בלי הסברים הצטדקויות או שכנועים.

אני באופן אישי כל כך שבעה מוויכוחים מתישים ומיותרים בכל מיני פורומים קונבנציונליים, ומי שטיפה משוטט בהם בטח מבין למה אני מתכוונת. לך תדבר על שינה משותפת או ויתור על קריירה לטובת חינוך מן הבית באחד מהפורומים להורים בישראל. טראח, אתה מוצא את עצמך כמעט נרגם באבנים, ומבין די מהר שדרכת על כשבע מאות יבלות בהמון רגליים, בשעה שניסית לענות לאמא אחת ששאלה: "איפה לשים את התינוק בלילה? בחדר משלו או בעגלה לידינו?" או.."קשה לי לחזור לעבודה וחופשת הלידה נגמרת... אני בדכאון ולא יודעת מה לעשות". (אני חייבת להוסיף כאן שבכל הפעמים שראיתי דברים שיונת כתבה, בשיחות עם אמהות באחד מהפורומים, התמלאתי הערצה. היא יודעת לספר על החינוך הביתי עם חיוך, בהנאה, בסבלנות, ולא מעוררת מיד התנגדות, אלא ענין. זה מרתק גם אם הקוראים לא מסכימים וזה נהדר לראות איך הדברים שלה עוברים.אם נחפש פעם דוברת קהילה אני ממליצה עליה...(-: ).

אבל זה בדיוק הענין אולי וכאן גם אסיים כי אני נסחפת- כאן אני לא רוצה לחוש ב"תפקיד". הצורך להתנסח מעולה ולפרוט את תורתינו בצורה משכנעת ומרשימה הוא מעייף, אותי לפחות. אני רוצה ללמוד כאן מאנשים אחרים שחיים כמוני, וגם ללמד אם יעלה בידי. לא להתווכח עם אף אחד. בקיצור להרגיש בבית, ושלא נפתחה כאן עוד חזית עם שם מעודן יותר.

[חדוה*]

סוף סוף התיישבתי לכתוב (רני מקליד), ולמרות שאני שייכת לאלו שקוראים הרבה יותר מאשר כותבים, אני מבקרת בפורום לפחות פעם ביום.

אני מרגישה שהדיונים בפורום הזה, למרות שאינם על חיי היום-יום, נותנים לי נקודת הסתכלות נוספת על הבחירות ה"אחרות" שאני עושה בחיי. כל ניסוח, כל נקודת מבט, עוזרים לי לנסח לעצמי את התשובות שאני מוצאת ללבטים שלי. העובדה שאני מרגישה כאן "בבית", חוסכת לי את הצורך להצטדק, ומפנה את הדיון ללבטים עצמם, לדרכים האפשריות שעומדות לפני, ולניואנסים הקטנים של הבחירות בתוך הדרך הראשית שבחרתי לעצמי.

לגבי הדיון על חיי היום-יום, לטעמי יש להם מקום מסביב לשולחן (המשובץ) יותר מאשר מאחורי המקלדת. יש בדיונים כאלו הרבה דברים אישיים, והוא מתפתח בהתאם לדמויות היושבות סביב לשולחן, ולחוויות שהן מספרות (אולי זה מתאים יותר לחדר צ'אט מאשר לפורום).}

[יונת_שרון*]

ענת, אני מקבלת את כל מה שאת כותבת. אני אישית אשמח אם נוכל ליצור כאן מקום גם לראש וגם ללב. בואו ננסה ליצור מקום גם ל"בית" שבו אפשר לדבר בבטחון ובאוירה שקטה, וגם ל"כיכר" פתוחה שבה אפשר להחליף דעות וליצור קשר עם אנשים שונים מאיתנו. העברתי את תחילת דבריך לדף תמיכה בחינוך ביתי וסימנתי אותו כ-דף תמיכה, כדי שנוכל להרגיש שם יותר נוח. זה בטח לא כמו השולחן המשובץ של חדוה, אבל לדעתי יש ערך גם לסוג כזה של קשר.}

[צפריר_שפרון*]

ענת,
בהחלט ניתן להבין את הצורך בתמיכה. זהו חלק ניכר מחיפושינו בחיים. אנו מחפשים מן הסתם גם אחרי תמיכה.
תמיכה לדרכנו, לרעיונותינו, לנו עצמנו.
דומני שהבעיה אינה "מלומדות" או "עיוניות" או "מנוסחות היטב".
דומני שמתחת לפני השטח יש מי ש"מתפלמס לשם הפולמוס". כך, ניתן למצוא בין הרעיונות והבעיות השונות העולות כאן נסיונות ניגוח (טוב, הגזמתי, לא ניגוח! עקיצה?) שמטרתם אינה ברורה.
יש להניח שאם אדקדק אמצא את עצמי נוהג כך, ככל אחד אחר.
יהיה עלינו לקבל זאת כעובדה ולהניח מראש שעם הזמן נלמד כולנו להמנע מהתפל ולהתרכז בעיקר.

ובאשר לבישניים שבינינו, אלה שכפי שכתבת אינם "מנוסים" בכתיבה, "נבהלים" מהכותבים המתנסחים היטב.
ראשית, קיים הפן השני, ואדבר בגוף ראשון:
עלי וזה ברור לי כבר עידנים, ללמוד להתנסח באופן ברור יותר, זורם יותר וקל יותר לקריאה.
את זה אני לומד בין היתר כאן.
דעותי המגובשות, דעותי המתגבשות, דעותי הנחרצות (המתקבלות כקיצוניות) אינן מוצגות באופן הראוי כאשר הקורא אינו מבין אותן. איני נבהל מהצורך של הקורא לקרוא שוב ושוב, אלא שאני משוכנע שיש דרך קלה יותר להעביר את דעותי.

שנית, באותה מדה יהיה על הנמנעים מכתיבה (על כל כותב בפורומים יש בערך אלף "רק קוראים"), להתאמן בבית (במעבד התמלילים הפרטי) ולהעלות את הגיגיהם כאן או במקומות אחרים. כך ישתכללו וכתיבתם תשתפר.
כמו כן, תמיד קיימת האפשרות לכתוב תחת שם אחר ובכך להמנע מחשיפת יתר.

[גילה*]

ענת,
תודה שאמרת. אני קוראת פה כבר כמה ימים, רחוקה מלהתפנות להצטרף לדיון עמוק, אבל תוהה המון ביני וביני (ובעלי, וסביבה-לא-תמיד-תומכת), לאן פני, איך אנחנו דואגים לחינוך ראוי (בעיני) של הילדים, ואיך, לעזאזל, אני מפסיקה להתרגש מהערות מפרקות (ההפך מבונות) של אחרים.
קיטרתי. אם מישהו רוצה לספר איך הוא מתמודד - אני אשמח לשמוע (ולקבל כוס מים וירטואלית).
(אולי הייתי צריכה לפתוח דף תמיכה חדש? נראה קודם לאן זה הולך)

איזה פחד ללחוץ על ה "הוסף"! זה כמו שפחדתי לעזוב את המכתב בפתח של תיבת הדואר בפעמים הראשונות שעשיתי זאת, בילדותי.}

[ענת_*]

גילה ברוכה הבאה!!! קודם כל קבלי כוס מים עם עלה נענע. אני כבר יכולה להגיד לך שהשלב בו התחלתי להתרגש פחות מכל הנשמות הטובות מסביב, היה הזמן בו מצאתי עוד אנשים שדומים לי. הם לא גרים ממש פה בשכונה לצערי הענק, אבל אני פוגשת אותם לפחות אחת לשבוע, ועצם הידיעה שאני יכולה לקפוץ אליהם והם אלי מתי שבא לנו, גם אם זה לא ממש קורה, עצם הידיעה שאנחנו לא לבד, גם רעיונית, וגם פיזית, בבקרים האלה שכל העולם בעבודה ובגן ובבית ספר, כבר מקלה מאד מאד. זה לוקח זמן למצוא, אבל זה אפשרי. אם יתחשק לך לספר בני כמה ילדייך ובערך באיזה איזור את גרה, (לא ממש נדרשת חשיפה אם לא בא לך, פשוט מרכז צפון או דרום), אז אולי יהיה קל למי שמשתתף לספר על אנשים נוספים באיזור. (אנחנו גרים בצפון ויש לנו ילדה בת שלוש). מספיק שיש טלפון להתקשר ולקטר בקול בוכים "אמא של השכנה אמרה לי שאני עושה ניסויים על הילדה...", ולזכות מסימפטיה בצד השני, זה המון המון, והמעגל לאט ובהתמדה מתרחב.. בהצלחה לנו ושוב ברוכה הבאה. (יונת פעם כתבה משהו על האפשרות להצטרף למין דף קשר שלא יתן פרטים חשופים לכולם אלא ישמר אצלה... לא יודעת אם זה כבר נכנס לפעולה.)

[אהבת_עולם*]

מה עם הדף הזה?
כדאי לאחד לאן שהוא?
ואולי למחוק?
או שאולי להתייחס אליו כאל דף היסטורי?

<בכל מקרה מתייגת כאפשרות של דף לאיחוד או דף למחיקה>

[ע_ע_ע*]

לגמרי דף נוסטלגי...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לגמרי דף נוסטלגי?
ממש לא למחוק.