ההבדל בינינו לבין אנשי מקצוע אחרים

[אנונימי]

ראו גם: מדור אנשי מקצוע, מדור מטפלים

[טל*]

אני מבקשת ממך משה וממטפלים וותיקים שנתקלו בשאלות הבאות לנסות להסביר כאן:

1. מה ההבדל בין מטפל אלבאום למטפל בריפוי ועיסוק? לא מבחינת הטכניקות אלא מבחינת התפיסה.מבדיקה שלי שמעתי שמרפאים בעיסוק כיום מתייחסים יותר באופן הוליסטי לטיפול. כלומר לא רק גוף.
2. מה היתרון (אם יש ) שלנו כמטפלי אלבאום על מטפל בתנועה(תואר שני במסגרת טיפול באומנויות שונות)?
3. אם אני מעוניינת לבוא לפסיכולוג ולהציע לו עבודה משותפת על טיפולים מסויימים (מטופלים שלו). כיצד הייתם מביאים אותו לרצות בנו כטיפול משלים או תומך?

[משה_אלבאום*]

טל

1. איני יודע כיום מה עושים מרפאים בעיסוק בישראל, יכול להיות שהתחילו להגיע לרמת אינטגראציה טובה. בכל מקרה. איני חושב שהמרפאים בעיסוק עוסקים ברמה כלשהי באפשור ביטויי הרגש, בשימוש בתהליכים מודעים של אינטגראציה בין חשיבה רגש גוף ואנרגיה, אינם משתמשים בעיסוי לכשצריך, אינם עוסקים בפתיחה מכוונת של התהליך הרגשי כבסיס להבראת המצב, אינם עוסקים בחישת אנרגיה, אינם עוסקים במדיטציות.

במילים אחרות, האינטגראציה של השיטה, נמצאת בערך כעשרים שנה לפחות לפני מה שמרפאים בעיסוק עושים, גם מבחינה טכנית וגם מבחינת התפיסה. ברור לך שכל הכלים הללו שייכים לתפיסה ולגישה הטיפולית, ולא רק לתיאוריה. התפיסה של האדם כמכלול, אינה תפיסה מילולית אלה טכנית. מבחינה היכולת לדבר על ולהסביר את התיאוריות השונות, המרפאים בעיסוק מתקדמים ביותר.

1. אותה התשובה לגבי מרפאים בתנועה. התנועה יכולה להגיע למקומות מסויימים בלבד. השילוב בין ארבע האינטלגנציות, מפרה את העבודה למקומות שהתנועה בלד אינה מסוגלת להגיע.

מכיוון שהריפוי בתנועה עוסק או אמור לעסוק בפתיחת תהליכים רגשיים, השוני העיקרי יכול להתבטא בעיקר בתהליך הסליחה ובמעמקים של העבודה הרגשית. השילוב בין תנועה אל הרגש למגע אל הרגש, בשילוב של תיקוני קורדינציה יכול להביא את האדם למקומות עמוקים ביותר אך בעיקר ממוקדי מטרה הרבה יותר. השיטה טוענת ליכולת להביא את האדם לאן שחייב להגיע ולא רק לאן שהוא מאפשר לעצמו.
עבודה ממוקדת על כוח הרצון משנה את כל התמונה. בנוסף התרגול הקורדינטיבי, מביא את האדם למקומות שהתנועה בלבד לא מסוגלת.
בנוסף לכך, מי שלמד לווסת את החושים במהירות, מטפל ברמות שהתנועה ברמותיה השונות, אסור לה להגיע לשם בכלל.

1. נראה שהסיכום של שני השאלות הראשונות, במידה והמטפל אכן מודע לשיטה בדרך הזו ומסוגל לדבר עליה ולבצעה, יהווה הסבר מאוד מפתה גם לפסיכולוג.

לדעתי מאוד מומלץ לנסות ולהקליט את עצמכם מדברים על הנושאים השונים, על מנת לוודא שאכן אתם מסוגלים להסבירו היטב. מומלץ למצא פסיכולוג שלא יחשוב שאתם תחרות, ויהייה מספיק בוגר על מנת להבין שהתהליך יכול להיות גם קצר יחסית לממוצע העבדה הפסיכולוגית (שנה שנתיים ויסתיים בהצלחה). במידה ומחשבתו נתונה לעובדה שמספר קטן של מטופלים יפרנס אותו לאורך שנים, אין טעם לנסות ולהציע לו עזרה, ממילא הוא אינו מעוניין לעזור למטופליו באמת.
פסיכולוגים רציניים, כיום מודעים הרבה יותר ליכולות השונות של העבודה הגופנית. אני ממליץ לדבר על ייתרונות הבנייה של הרישות הנוירולוגי במוח כבסיס לתהליכי הבראה, (לא ניתן להגיע למקורות התסכול הנגרם מהגוף ולפותרם, ללא עבודת שינוי בנושא). לדבר על היתרונות של העיסוי הרגשי כבסיס לפתיחת תהליכים עמוקים שהפסיכולוג יוכל לקדם בהם את המטופל. לדבר על הייתרונות של שחרור המתחים באמצעות תנועה והיכולת לחבר בצורה ממוקדת לתוך הרגש בתהליך תנועה אל הרגש, כבסיס להעמקת הטיפולים שלהם.
החשוב ביותר הוא להסביר את הצורך שלנו בפסיכולוג על מנת לטפל נכון בתהליכים העמוקים הנפתחים בעבודת השיטה. במידה ופסיכולוג יבין כל זאת, הרי שהוא אמור להבין שאנחנו יכולים להוות עזרה ענקית לקידום התהליכים שהוא עוסק בהם.

חשוב לזכור שחלק גדול מהפסיכולוגים עובדים בנושא, כי הם נהנים ביותר מהחוויה הרגשית שהמטופל עובר, גם כשהחוויה היא קשה מאוד. מומלץ שלא יפחד שהחלק הזה יפגע או ילקח ממנו, אלה להיפך. מומלץ לדבר על האפשרות שיפתחו נושאים שקשה ביותר לפותחם בדרך הקונבנציונלית..

העיקר אל תנסו להיראות כאילו ואתם יודעים הכל על הכל, ובעיקר לא על התהליך הפסיכולוגי רק לאחר שיכיר אתכם ועבודתכם, ויעריך אותה כעזרה טובה עבורו, אני ממליץ לנסות ולהסביר לעומק את ההשפעות העמוקות של השיטה.
לא לדבר על תהליך הסליחה, זה יכול מאוד להפחיד ולגרום לתחושה שעוסקים שמשהו שלא אמורים (מהנסיון, פסיכולוגים רבים עדיין מאמינים שהתמודדות עם הכעסים גורם לסליחה, חלקם לא מבינים עדיין שרק סליחה ממוקדת גורמת לסליחה).

חשוב להגיע עם הפסיכולוג להבנה מדוייקת בנושא, מה העבודה שלנו אמורה לעסות בתהליך. לדון בנושא עד ששניכם תבינו היטב מה כל אחד עושה. חשוב שלא תתנגשו בגישות ובנושאים עליהם אתם עובדים. במידה וכן, חייבים להבהיר מיידית.
בכל פעם שמטופל נפתח בעבודה אתכם, עליכם לדווח לפסיכולוג עד כמה שניתן צמוד לפתיחה. לא יתכן מצב בו הפסיכולוג יפגוש את המטופל ללא ידיעה על מה שנפתח בעבודה שלנו (החלק הזה אמור להיות ברור ביותר, מעבודת האינטגרציה שאתם אמורים לעשות עם הפסיכולוג בקבוצות הלמידה משנה א' והלאה, מקווה שהמצב אכן כך).

באופן כללי, אסור להוות תחרות או תחליף או איום. מומלץ להתכוונן היטב לתחושת השיתוף, תחושת הבייחד, תחושת הצניעות, תחושת העזרה לאחר, ההבנה שהפסיכולוג יכול ללמד אתכם הרבה מאוד. כל אלו יכולים לפתוח את הדלתות.

בהצלחה

[טליה*]

"מניסיונכם, מה הכלים המומלצים על מנת להתגבר על הפחד מהפחד."
זוהי שאלה מורכבת מאוד . קשה להשיב עליה במספר מילים ומשפטים ואין מתכון פלאים "אינסטנט" נגיש ומיידי לבעיה.
יש לדעת פרטים רבים על המאובחן , אישיותו , מערך הכוחות , גיל , מצב ההורים וכו'. לפעמים , שינוי בהתנהגות ומודעותם של ההורים עשוי להביא לשינוי רב .
במקרים אחרים , חשוב לחזק את מערך הכוחות , את כוח הרצון שלו כדי שיוכל להתמודד מול לחצים ויהיה מוכן לוותר על הפחד מהפחד...
הקשר עם המטפל מאוד משמעותי . האם ניתן לבטוח ולסמוך עליו ?? קרוב לוודאי שהמטפל יצטרך לעבור מבחנים רבים אצל המטופל .
אקח את עצמי כדוגמא : אחד הפחדים שאיפיינו אותי היה : הפחד לאבד שליטה / מהצורך בשליטה .
הדבר בא לידי ביטוי בתחומים רבים כמו : בתקופת היותי גננת . לא איפשרתי להביא בחופשת הקיץ גננת מחליפה .(קייטנה)הפחד שלי היה מחיטוט בחפצים האישיים שלי.
משינוי בסדרים ובמשחקים ועוד...(לא ניתן היה לנעול דלתות .) לכן,לקחתי על עצמי לעבוד גם בחופש למורת רוחי ....(בזבוז אנרגיה אדירה .)
בהמשך , ויתרתי על השליטה ו"התענוג " לעבוד בחופש וחיי נעשו קלים הרבה יותר.
זכור לי , שבתקופה מסויימת בחיי שמרתי מצוות .(באתי מבית דתי מאוד.)עבדתי בגן דתי. לאחר מכן חזרתי בשאלה .בצורה הדרגתית וזהירה.
זו היתה תקופת סיוט עבורי . המעבר, השינוי. המהפך . הקשר עם הסביבה וכו'. עשיתי כל כך הרבה מניפולציות כדי לנסוע בשבת . כל כך הרבה פחדים ויסורי תקפו אותי.
. מה יהיה אם יתפסו אותי הורי ילדי הגן , מה יהיה אם לא אשיג עבודה בסקטור הממלכתי ??ועודדדדדדדדדדד.
ברגע , שהשלמתי עם בחירתי. בקשתי העברה לחינוך הממלכתי .....לא הייתי מוכנה להמשיך לתפקד ולחיות בעולם חצוי ושקרי.
הרגשתי השתפרה מאוד . ההתנסות לימדה אותי להתמודד ולא לחשוש . ..
כיום , אני חושפת בפניכם הקוראים את חולשותי , מחשבותי ורגשותי מבלי לחשוש ולהסס.

[טל*]

למשה - תודה ענקית! נפגשתי היום בבוקר עם פסיכולוגית ושוחחתי בערך ברוח הדברים שכתבת כאן. התגובה היתה מצויינת וכבר התבקשתי להפגש עם מספר אנשי טיפול ולהסביר על השיטה. עכשיו צריך רק אומץ והסבר פשוט וברור ללא סיבוכים.

[משה_אלבאום*]

טליה תודה על השיתוף, נראה לא קל בכלל. כל הכבוד. אנא המשיכי לשתף בנושאים נוספים, כך לא ארגיש לבד מדי.

טל בהצלחה רבה. העיקר לא לפחד ממה שיגידו. תמיד יהייה מישהו שמה שתגידי לא ימצא חן בעיניו. אל תנסי להתמודד או להיות תמיד צודקת. לא חובה לקבל את דברנו. חובה לנסות ולהעביר את מה שיש לנו לשתף בדרך הטובה הניתנת. בכל התנסות תשתפרי קצת יותר. קחי את זה בקלות ובהומור, זה יצליח יותר.
את לא אמורה לשכנע את כולם. רק את אלו המעוניינים להיפתח לנושאים חדשים. שוב בהצלחה.