אפשר לומר שמה ששבר אותנו יותר מכל זה מטלות ההורות המוכרות, והעובדה שבכל סופי השבוע מרוב עייפות (יש לנו בן נינג'ה) כל הזמן התחלקנו - כמה שעות הוא עם הילד וכמה שעות אני, וכל הזמן רבנו מי עושה יותר (שנינו עובדים קשה).
אנחנו בטיפול כבר שנה וחצי, ולצערי, אין מנוס מסיום הקשר, גם בשביל הילד.
- מטריד אותי מאוד שהסיבה לסיום הקשר היא ההורות שלנו, והתובענות שלה. אני יודעת שזה לא הסיבה היחידה. אבל מרגישה שיש לי שק של עוינות כלפי הילד וההורות בכלל עקב כך.
- איך לעבור את זה עם הילד בן שנתיים וחצי, מאוד קשור לאבא שלו? שלמשל אם אבא משחק איתו בגינה והולך אחרי שעה לעבודה, הוא פורץ בבכי מר, ומסרב להירגע (יש לו מעט שעות אבא יחסית והוא מחכה בכיליון עיניים לשובו, כי אבא יותר "לונה פארק" בשבילו).
תודה
האמת שלא הבנתי כמעט מילה, וחשבתי, מה לא בסדר שאני לא מבינה? אני הרי יודעת לקרוא. ... כתבת "מנסיוני", אני לא רוצה לחטט, כתבת על זה בעצים אחרים?
