המלחמה ואנחנו 06

שליחה על ידי יול* » 17 ינואר 2009, 11:39

_למיטב הבנת הקריאה שלי, זו היתה תגובה לדבריה של מיכל בר (ולכן נפתחת בשמה..)
ואין סיכוי שמיכל בר כתבה את זה.
ובאופן כללי יותר - היו כאן הרבה התבטאויות מסוג זה, רובן הגדול בשם בדוי._
אה, אוקיי, סליחה, כנראה לא הבנתי טוב.
כן דעתנו במיעוט, גם אני מרגישה יוצאת דופן בין שכני, בין העובדים עימי, בין האנשים שפוגשת בסופר
ובין בני משפחתי (שתמיד תמיד היו דוגמא ומופת בעיני להומניות והתנגדות לאלימות ופתאום עכשיו אפילו הם היו בעד הלחימה, לפחות היו עד היומיים שלושה האחרונים, עצוב לי).

_אבל פשוט חולים, במחלת העם הנרדף, המתקרבן. במחלת הפחד והכאב, במחלות קשות שהטיפול בהן אינו קצר טווח.
אבל אלו שעדיין לא במצב פסיכוטי, ראוי היה שיתריאו, יזעקו, ייצאו לרחובות במאות אלפיהם !!!_
אני כל כך מסכימה אתך!

ואכן, כדי לא רק לקשקש באינטרנט, נכנסתי עכשיו כדי לשאול אם מישהו יודע על ההפגנה היום בתל אביב נגד המלחמה:
מי? מה? מתי? איפה?

_כאילו שפלוני זו מילת גנאי
שנדע כולנו, שאכן יש אנשים, נשים במקרה הזה, שחושבות שמה שקורה בעזה הינו מוצדק. כלומר המחנה "שלנו" אנשי החינוך הביתי, אפילו חלק מהנשים שבו (אם זו הייתה תגובה של גבר זה נסבל או נסלח יותר) סובל מריבוי דעות. מסתבר שיש אנשים שגם מאמינים בחינוך ביתי, באקולוגיה וגם חושבים שהמבצע בעזה הכרחי._

או, עוד תגובה בפלוניות..

אין כאן רק חינוך ביתי, להזכירך... יש כאן בעיקר לא חינוך ביתי.וכן, יש לי ציפייה שונה מנשים, לצורך העיניין וגם בכלל. הן לא היו עושות את המעשים הללו. כקבוצה, אני מתכוונת. תמיד יש כמה קורבנות של החברה. קראתי משהו על אישה בחודש החמישי שהתייצבה למילואים בעזה בגאווה

אבל אני כותבת נשים, כי כאן הרוב הוא נשי ואני לא משתמשת בכללי האקדמיה הגורסים כי מספיק גבר אחד על מנת שאתייחס לקבוצה בלשון זכר.
לא מתאים לי.
זה אתר נשי, מבחינתי, על הגברים המופלאים שבו

ולשאר דבריך, על הבחירה בדבר הפחות גרוע... וכו'...:
צר לי, זה סימפטום של המחלה שאליה אני מתייחסת,
והפתרונות האחרים האפשריים הועלו בדף הזה ובאחרים שוב ושוב.
קראת את כל הדף?

לא בכל דבר ולא בכל אקט מככב הצדק.
כאן מככב חוסר הצדק והטירוף.
ואם היו נהרגים 30 ילדים בכיתה בבאר שבע, גם הם היו קורבנות של הטירוף וחוסר הצדק הזה.
להזכירך: מעגל האלימות הורחב בטווח שלו ובקורבנותיו מאז התחיל ה"מיבצע"
ועובדה - הטילים הללו היו שם גם יום לפני, וכוחות הביטחון ידעו על קיומם, השאלה היא אם אתה מעיר את השד מרבצו, ממש מרביץ לו כדי שיתעורר, מחטיף וחוטף, או מנסה בעורמה ובעליונות מוסרית למצוא דרכים אחרות לפתור את המצב.
צריכים המנהיגים ללמוד תקשורת מקרבת, במקום לגנוב ולעסוק בהסחת הדעת מהמישפט הבא שלהם ולקדם בחירתם ואת המנדט הנוסף, וכל אלו בדרכים אלימות, המביאות עוד ועוד אלימות, לכל הצדדים.

כרגע, אנחנו רוצחים בדם קר. אלו שמובילים את המהלך הזה, צריכים לשבת בכלא.
גם למבצעים, לדעתי, מגיע להישפט.
לקום בבוקר ולהפגיז אוכלוסיה שלמה, לא לאפשר עזרה הומנטרית (בזמן ואפקטיבית, כן? לא למען מצלמות העולם..) ופינוי נפגעים...
פשעי מלחמה.

האמת הידועה על כך שבכל מאבק שני הצדדים הולכים והופכים דומים זה לזה מקבלת בימים אלה אישוש חדש

http://news.nana10.co.il/Article/?Artic ... 126&pid=48

או, עוד תגובה בפלוניות
ראשית, הסביבה שבה אנחנו מתקשרים מאפשרת את זה וזה במסגרת כללי המשחק שלה.
שנית אם היית יודעת שקוראים לי דני מעפולה זה היה עוזר לך במשהו?

לגביי: כרגע, אנחנו רוצחים בדם קר. אלו שמובילים את המהלך הזה, צריכים לשבת בכלא. גם למבצעים, לדעתי, מגיע להישפט. לקום בבוקר ולהפגיז אוכלוסיה שלמה, לא לאפשר עזרה הומנטרית (בזמן ואפקטיבית, כן? לא למען מצלמות העולם..) ופינוי נפגעים...פשעי מלחמה.
אני שמח שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית המאפשרת לך להביע את דעות המיעוט שלך ללא חשש. מעניין אותי לדעת האם את רואה הבדל בין מה שעושים חיילי צה"ל ובין הנאצים שכן התיאור הזה ללא ספק הולם את מעשיהם.

לגבי מסחור המלחמה וחוסר הסימטריה בין נכונות הממשלה להשקיע כסף בהרג ולא בשיפור התנאים של תושבי המדינה ושל המסכנים בעזה אני מסכים איתך (-:

עוד מנענע 10

עדי
אני אודליה,
נמצאת כאן כבר כמה שנים
לא כתבתי כבר הרבה זמן- מסיבות שונות
גרה באשקלון
לומדת ב"ספיר"
יש לי שני בנים, דניאל בן שלוש
ואיתי בן שנה וחצי, ועוד ילדה בדרך.
סובלת מטראומה מתמשכת עקב המלחמה
טיפול פסוכולוגי לא עוזר
לא ישנה בלילות, חרדה
רצה למקלט כל היום
נחרדת ממשמע טריקת דלת או אמבולנס
מחליפה סדינים כמה פעמים בלילה כי הבן שלי בטראומה בעצמו.

מרגישה וחושבת שהמלחמה מוצדקת
אף שכואבת את כאבו של הצד השני
מרגישה שלא יכולנו להמשיך ולהפקיר את דמינו שלנו
את דם ילדינו
עכשיו דברי יכולים להילקח ברצינות?

הסיבה היחידה שאצלם יש הרבה הרוגים חפים מפשע ואצלנו פחות, היא שאצלנו דואגים להסתיר ולגונן על האזרחים, בעוד ששם האזרחים על זקניהם נשיהם וטפם מהווים מגן אנושי לחיילים, בתיהם מהווים מסתור לרוצחים ולמנהרות, ואח"כ הם גם משתמשים בגופות הילדים, כדי להציג כמה אנחנו רעים, ואתם (נשמות טובות, בלי שמץ של ציניות) - אוכלים את זה ומלקקים את האצבעות /-:

אני לא שמחה על כל ההרג. באמת. לא תראו אותי שמחה מול תמונות הזוועה בטלוויזיה.
כואב לי על כל ילד (או מבוגר- למה השימוש בילדים כל הזמן? כי זה יותר עצוב? לי אישית כואב על מבוגרים כמו על ילדים)- שסובל שם בעזה.
הייתי שמחה לשמוע על פתרון פרקטי, כזה שלא מסכן אותנו ושומר גם עליהם.
לצערי, בכל הדף הארוך הזה (שעקבתי אחריו כמעט מפתיחתו)- לא ראיתי אחד כזה...

בינתיים, אנחנו חוטפים טילים כבר שנים על גבי שנים.
וכואב, כן, כואב לי שאחי בני עמי לא פצו פה כל השנים האלו, לא הגנו עלי.
ועכשיו, כשהממשלה סוף סוף עושה משהו בנידון (קשה ואכזרי ככל שיהיה- מישהו חשב שזה יהווה פיתרון טוב למצב- לא נכנסת כרגע לטיב הפתרון)- כואב לכם על הפלסטינאים. מה אגיד ומה אומר?

מישהי אמרה למעלה משהו בסגננון של "היה נוח אם העזתים היו יושבים וסופגים בשקט, מה לעשות שזה לא המצב?"-
אפשר להחליף את העזתים בשדרותים... טוב, אז אנחנו לא יכולים לספוג יותר טילים. זהו.

יש הרבה הרוגים חפים מפשע ואצלנו פחות, היא שאצלנו דואגים להסתיר ולגונן על האזרחים

וגם כי אנחנו יותר חזקים, עם נשקים הרבה יותר מתקדמים וקטלניים, עם מטוסים מטילי פצצות באויר ופצצות מתוחכמות.

מצטרף לאודליה.

הבעיה היא שאנחנו שבויים בקונספטים. קל לדבר על דם הילדים של משפחה חסרת שם כאשר אנו יושבים בנחת בבית מחומם, המקרר מלא, השמש זורחת וחיילי צה"ל מגינים עלינו בגופם. מרכיב נוסף ולא פחות חשוב הוא חופש דיבור וביטוי כמו שצריך להיות בכל דמוקרטיה. כאשר כל התנאים הללו מתקיימים ניתן בקלות לשבת ליד המקלדת לנקות את המצפון הפרטי והאישי על ידי הסתיגות מ"מעשי הזוועה" והשוואה מניפלטיבית ומקוממת לשואה. ככה אפשר להרגיש מוסרי יותר וטוב יותר מההמון המתלהם. כאשר הילדים הפגועים הללו או מבוגרים שנפגעו מקבלים שם והם ילדיו של הרופא העזתי שנהרגו אתמול או הילדים של אודלה ש"רק" נפגעו נפשית הקונספטים והסיסמאות מאבדים את ערכם.

אני חוויתי טעמם של טילים הניתכים על ביתי במלחמת לבנון השניה. הרגשתי את חוסר האונים בגלל שלא יכלתי להגן על משפחתי מרוע לב של אויב שחטף והרג שני חיילים בגלל שרצה להחזיר את הגיבור שרצח את משפחת הרן בנהריה. אויב שיכול היה לכוון את טיליו לעשרות בסיסים צבאיים שבאזור שלנו אבל הוא בוחר לפגוע באוכלוסיה אזרחית כולל אוכלוסיה ערבית. אחרי כמה ימים של טילים עברנו למרכז כך שלא סבלנו מזה זמן ממושך כמו אודליה אבל הטעימה הספיקה לנו. בזמן שירו על שדרות חשתי את חוסר האונים של ההורה היהודי ולא יכלתי להושיע. גם עכשיו אני חש את חוסר האונים והתסכול של אבא מקביל לי בעזה ולא יכול להושיע אותו אישית.

השאלה היא כבר מזמן לא מי התחיל אלא מה עושים מכאן והלאה? הרי "מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יעירו לא יחזירו לכאן". אני מאמין שצריך לשיר לשלום אבל לא מאמין שהבעת תמיכה באנשים שירו על אודליה תעזור. יתרה מזאת, השימוש הציני של החמאס באוכלוסיה האזרחית והתמונות הנוראות של הדם וההרג הוא ההישג היחיד שלהם במלחמה. ההישג היחיד שהם כיוונו אליו והשיגו אותו בהצלחה.

אודליה,
בשמונה השנים האחרונות, מתי היו פחות קסאמים וגראדים?

עדי,
אפילו בתורה יש קלישאות, וכל מיני פלוניות אלמוניות בוחרות לשננן אותן השכם והערב, כאילו אין להן היגיון משל עצמן.

אשמח להסבר מה קלישאה ב"הקם להורגך השכם להורגו". והאם ייתכן שזה ההגיון של הכותבת עלאף שהיא פלונית?

פלונית כתבת כבר בהתחלה:
_זה לא משנה, כי מי שלא גר כאן ולא אוכל את הח*א שאנחנו אוכלים ואת הטראומות שיש לנו, שקופצים מכל טריקת דלת או סירנה של אמבולנס... פשוט לא מבין.
נורא קל לרחם על הפלסטינאים, לראות כמה שהם מסכנים... וזה מה שרוב האנשים כאן באתר חושבים._

גם שהתפוצצו אוטובוסים רבים בירושלים- וגרתי שם, לרגע לא חשבתי, אוייש האילתים האלה הבאר שבאים..., מה הם מבינים?
אני לא מבינה מה הקשר. האם זה שאני סובלת מחייב מיד שהעולם יעצור? זה לא הגיוני לחלוטין, ורק רגשות נחיתות נקמה מובילות לכך.
תגובות כאלה קשות לי, מדוע אי אפשר לכאוב על כולם? זה תמים? אז מה?
זה עדיין לחלוטין מה שאני מרגישה. פחד, חוסר אונים, כעס גדול מאוד על ה"מנהיגים".
אני במיוחד כועסת על עצמי שעדיין לא יצאתי להפגין נגד מעגל האלימות הזה!

השאלה היא כבר מזמן לא מי התחיל אלא מה עושים מכאן והלאה? הרי "מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יעירו לא יחזירו לכאן".

ואגב קטנצ'יק, כבר פורסם לפני כמה ימים מצה"ל שהלחימה מיצתה את עצמה...

מידה של פרספקטיבה היסטורית תמיד עוזרת להבין את ההווה שהוא היסטוריה החוזרת על עצמה בוריאציה שונה
http://www.jpost.com/servlet/Satellite? ... 2FShowFull

היות והכתבה באנגלית, אתאר את הכתוב בה בקצרה:

בזמן ההשלתטות של חמאס על הרצועה (בה נהרגו 600 פלסטינים בידי בני פלסטינים) ברחו 6000 פלסטינים למצריים. הם היו לכודים במשך שלושה שבועות ברפיח המצרית והיות ולא יכלו לעבור לשום מקום אחר הם בקשו לחזור לעזה. החמאס הפגיז את מעבר הגבול בין מצריים לעזה ומנע מעבר של אותם אנשים מזון ואספקה לעזה.

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הסכים לאפשר את שיבת הנמלטים לעזה דרך ישראל ומעבר כרם שלום. תגובת החמאס הייתה שאם יעברו פלסטינים דרך המעבר כרם שלום דרכו מגיעה אספקה לרצועה הם יפתחו באש מרגמות ויהרגו אותם (6000 פלסטינים)....

אולי נבין שלחמאס יש אג'נדה מסוימת והקרבת פלסטינים להשגתה לא ממש מפחידה אותם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/841/ ... 4&tmp=3007

וגם כי אנחנו יותר חזקים, עם נשקים הרבה יותר מתקדמים וקטלניים, עם מטוסים מטילי פצצות באויר ופצצות מתוחכמות.
סליחה שאנחנו יותר חזקים. ממש ממש סליחה.
עוד מעט נוותר על כל עוצמתנו ונילחם בידים חשופות מול רובים רק כדי להוכיח שאנחנו לא רוצים להיות כל כך חזקים.
ואם בדרך ימותו כמה מאות/אלפים/עשרות אלפים...יהודים- יותר טוב.

וגם כי אנחנו יותר חזקים, עם נשקים הרבה יותר מתקדמים וקטלניים, עם מטוסים מטילי פצצות באויר ופצצות מתוחכמות

וזה המזל שלנו, כי ביום שבו הם יהיו יותר חזקים מאיתנו, מה שעשו הנאצים זה כלום לעומת מה שיעשו החמאס,החזבללה וכל הדומים להםלנו .
אם החמאס לא חס על המשפחות שמהבית שלהם הם יורים או מאחסנים תחמושות אז תיהיו בטוחים שגם עלינו הם לא יחסו גם לא על הצדקנים.
אנחנו נתנו להם נשק בהסכם אוסלו ומה הם עשו ירו עלינו .
הסכמנו להפסקת אש בהסכמת החמאס ומה הם עשו צברו נשק ושיכללו פצצות במקום קאסמים עד שדרות עכשיו הם יורים גראדים עד גדרה .
אתם קולטים שעוד מעט גם תל אביב לא תיהיה מוגנת .
אתם קולטים שטיל אחד על מפעל כימיקלים באשדוד להיות קטלני.
אז צדקנים התעוררו אם לא נגן על עצמנו אף אחד לא ישמור עלינו .

את הביקורת על המילחמה ו/או תגובת ישראל אני מעביר רק על מדינת ישראל כיוון שאני אזרח המדינה.
אין לי זכות להעביר ביקורת על הצד השני כמו שמה שאני מצפה מעצמי בחיי יום יום איני מצפה מאחרים.
מה שכן אני מקווה שהצד השני ינהג לפי אמות המידה המוסריות שלי.

אני דווקא לגמרי בעד זכותנו להגן על עצמנו.
אני לא בעד זכותנו לוותר על המוסר ועל טוהר הנשק.

("שלום עכשיו" חד"ש, דב חנינים וכו)
דב חנין

אודליה, רציתי לכתוב לך עוד משהו - את טועה אם נדמה לך שמה שמפריד בינינו הוא מידת האיכפתיות שלנו למתרחש בשדרות או באשדוד.

וכדי להדגיש את דברי אלה:
אניח לתושבת שדרות לדבר

_אודליה,
בשמונה השנים האחרונות, מתי היו פחות קסאמים וגראדים?_
הזיכרון הקצר שלי אומר לי- בהודנה האחרונה P-: בטח מחר אהיה צלולה יותר...
בכל מקרה כשאני שומעת הודנה אני שומעת "הסכם זמני שבו יתחמשו החמאסניקים ואז כשיהיו חמושים מספיק ויתחזקו יתחילו שוב לירות"
אחרי ההפגזות האחרונות על אשקלון, לפני פחות משנה, כבר ידעתי שתהיה הפעם הבאה.
כל מכרי ומשפחתי צחקו עלי. "היסטרית", קראו לי.
העברתי את ילדי לגן במושב באזור, במקום הגן באשקלון (20 דקות נסיעה לכל כיוון). עברתי דירה, גם כן למושב בסביבה. צחוק הגורל, עכשיו אני (וילדי) עדיין בטווח הרקטות חשבתי שאני בורחת, אבל הטווח רק גדל וגדל ולא ניתן לברוח עוד.

וגם כי אנחנו יותר חזקים, עם נשקים הרבה יותר מתקדמים וקטלניים, עם מטוסים מטילי פצצות באויר ופצצות מתוחכמות
אם בבאר שבע היו מתקיימים הלימודים כרגיל באותו היום שנפל הגראד באחת הכיתות, היינו שומעים על לא פחות נפגעים, מהנשק ה"לא קטלני" שלהם... (סלחו לי על הציניות...)
ואחזור גם על עוד דבר שנאמר כבר כאן- אם לחמאס היה את הנשק שלנו, את היכולות שלנו... אוי ואבוי לראשינו, העזתים לא היו מקנאים בנו...

האם לדעתכם ד"ר אז-אל-דין אבו-אל-עייש יחזור לעזה?
מה יהיה גורלו תחת שלטון החמאס?

את טועה אם נדמה לך שמה שמפריד בינינו הוא מידת האיכפתיות שלנו למתרחש בשדרות או באשדוד.

זה לא הדבר היחיד שמפריד בינינו. אחרת איך היית מסבירה שרוב העם- גם אלו הגרים במרכז- מצדיקים את המלחמה?
אני לא חושבת שזה בגלל שכולם כאן בארץ צמאי דם ומלחמה. לחלקם, לפחות, בטח אכפת מאיתנו...
אני בטוחה שאכפת לכם מאיתנו, ברור שאתם לא שונאים אותנו או משהו כזה. פשוט לא מספיק אכפת לכם בשביל לעשות מעשה, להפגין, להביע דיעה. אבל הפלסטינאים... מהם ממש אכפת לכם...

את דבריה של תושבת שדרות ראיתי. לא עושה עלי רושם. למה?
כי גם לי לקח המון זמן עד שחטפתי את הטראומה. ועד אז חשבתי שכל הטראומטים מסביבי פשוט מגזימים.
כשהיו נופלים קסאמים במכללה ומרעידים בניינים, והיו בנות שפרצו בבכי וחטפו התקפי היסטריה, חשבתי שהם מגזימות.
והנה, גם אני, האמיצה... אחרי שנתיים שירות במד"א. פיגועים, תאונות, מה לא ראיתי בחיים...
והנה גם אני עם סיוטים, בכי בלתי מוסבר ובלתי נשלט, חרדה בסיסית וקיומית.
פחד לצאת מהבית ברכב, תכנונים בלילה לפני השינה איך יראו החיים של הילדים שלי בלעדיי

מי יגדל אותם, איך יידעו להתנהג איתם בדיוק כמו שאני יודעת ויכולה

כן, זה המצב שלנו כאן.
אני לא לבד בקטע הזה. כולנו בחרדה.
וחוסר התמיכה מצד השמאל זה כמו עוד מסמר בקבר.
לא רציתי לכתוב כאן בגלוי כי אני מרגישה כרגע חשופה בצורה שקשה לי איתה מאוד.
אבל אם הייתי צריכה לצאת מפלוניותי כדי שקולי ייחשב, כי בלי זה סבלי אנונימי ולא קיים... אז זה מה שאעשה.

תודה שהקשבתם.
לילה טוב.

שליחה על ידי יול* » 17 ינואר 2009, 23:32

פשוט לא מספיק אכפת לכם בשביל לעשות מעשה, להפגין, להביע דיעה. אבל הפלסטינאים... מהם ממש אכפת לכם...
אוף, זה כל כך לא נכון, על גבול המעליב.
אח שלי חי באחד מקיבוצי מועצה אזורית אשכול, את יכולה לתאר לעצמך את הדאגה שלי אליו.
חברים שלי במילואים בתוך עזה עכשיו, את יכולה לתאר לעצמך את הדאגה שלי אליהם.
ובכל זאת,
הייתי נגד המלחמה מהרגע הראשון, התנגדות שהלכה והחריפה ככל שעבר הזמן.
אכפת לי מכולם, כבר כתבתי כמה פעמים בדף הזה (וכתבו זאת גם עוד כמה) אני לא מרגישה שזה או זה או ההוא, אני מרגישה שזה גם וגם.
אכפת לי מתושבי הדרום ואכפת לי גם מהפלשתינאים.
למה אם אכפת לי מהזוועה שמתרחשת בעזה זה אומר שלא אכפת לי מתושבי הדרום?
אני אישית עשיתי מס' מעשים עבור תושבי הדרום בזמן האחרון. וגם רוצה ומתכוונת לעשות מה שאוכל עבור תושבי עזה.

ואחרי כל זאת, אני חושבת שההשוואה בין המצב בדרום הארץ למצב ברצועת עזה היא לא נכונה.
תודה לאל שהמצב לא בר השוואה. שם המצב נורא פי אלף. עובדתית, מבחינת מס' ההרוגים, מס' הפליטים, מס' הבתים ההרוסים וכו' וכו'.
ולכן הזעזוע שלי והרצון שלי לעשות כל שאוכל למען תושבי עזה הם כרגע גדולים וחזקים.
ושוב, זה לא מבטל את הזדהותי העמוקה והאכפתיות שלי כלפי תושבי הדרום.
מתסכל אותי עד אין סוף שלא משנה כמה פעמים אני אגיד זאת בדף הזה עדיין תשאר התחושה, בגלל שאני מעזה להגיד שאני נגד המלחמה ושאני מזועזעת ממה שעשינו לפלשתינאים, כאילו שלא אכפת לי מעמי וממדינתי.
בדיוק כמו שכתבה אפרת נ היא עדיין מתעגלת למעלה (לא מוצאת את זה עכשיו).

_אני חושבת שההשוואה בין המצב בדרום הארץ למצב ברצועת עזה היא לא נכונה.
תודה לאל שהמצב לא בר השוואה. שם המצב נורא פי אלף. עובדתית, מבחינת מס' ההרוגים, מס' הפליטים, מס' הבתים ההרוסים וכו' וכו'.
ולכן הזעזוע שלי והרצון שלי לעשות כל שאוכל למען תושבי עזה הם כרגע גדולים וחזקים.
ושוב, זה לא מבטל את הזדהותי העמוקה והאכפתיות שלי כלפי תושבי הדרום.
מתסכל אותי עד אין סוף שלא משנה כמה פעמים אני אגיד זאת בדף הזה עדיין תשאר התחושה, בגלל שאני מעזה להגיד שאני נגד המלחמה ושאני מזועזעת ממה שעשינו לפלשתינאים, כאילו שלא אכפת לי מעמי וממדינתי._

יול, זה לא יעזור.
הרצון להוכיח אותך ואחרים כמי שלא אכפת להם מתושבי הדרום, הינו רצון שאינו מבוסס על פעולותינו, מניעינו ומילותינו.

אודליה,
בעבר היו לנו חילופי מילים בנושאים אלו,
זו הסיבה שאני לא מקיימת איתך דיאלוג כאן.
אז, כמו היום, זה הסתכם מצידך בדברים הדומים למשפט הזה:

חוסר התמיכה מצד השמאל זה כמו עוד מסמר בקבר.

אין לי מה להוסיף על מה שיול אמרה.
תרגישי טוב, את ומשפחתך !

המערכה הזו (שכנראה נוכל לראות את סיומה בעוד שעות ספורות), שרבים כה תמכו בה, שינתה את המצב, במובן הזה שהגדילה את טווח הטילים ואת השנאה ההדדית. כרגע, הקרע העמיק לשנים רבות ואומללות.
מחירה של מלחמה כזו, לא ניתן להערכה. נשלם עליה בריבית דריבית. מכל בחינה אפשרית.
כולי תקווה, שמהלכים אחרים, לא אלימים ושמושתתים על הסכמים ועזרה בינלאומית, ישנו את המצב לטובה.
ליבי ליבי על המשפחות שאיבדו את יקיריהן, מס' משפחות מישראל ואלפי משפחות מעזה. עבורן שום הסכם כבר לא יהיה רלבנטי. חייהן נהרסו, במחי יד, של מי שלחץ על כפתור "התחל" כאילו זה משחק מחשב ולא חייהם של כל כך הרבה אנשים שנהרסו ושל הווה ועתיד שנעשו שחורים יותר.
לקרוא לזה "ניצחון" ושאר ססמאות, זוהי איוולת.

מצעד האיוולת הנוכחי הגיע לסיומו.
שהפצועים יחלימו, שהלבבות הפגועים ימצאו שוב חמלה , קבלה ואהבת אדם..
שהפליטים יגורו שוב בבית , שהילדים, הילדים האומללים, יזכו לחיים טובים באמת, כמו אלו שראוי להם כל אדם שבא לעולם.
אולי אולי פעם... יהיה כאן טוב יותר.

וואוו, אני רואה שדיון שלם פרץ בעקבות ההזמנה שלי להשתתף באירועים היום במחאה על הטבח שישראל מחוללת בעזה.

אין לי כוח להתווכח, עייפתי מזה.
מחזקת את ידי שותפי לראיית העולם הזו, אשר מוצאים את האנרגיה לשוחח על זה, בודדים מול הזרם השוצף וקוצף.

אגב, היתה הפגנה מוצלחת ביפו הערב!

למה אם אכפת לי מהזוועה שמתרחשת בעזה זה אומר שלא אכפת לי מתושבי הדרום?
יש גם כאלו שתמכו במלחמה וגם אכפת להם מאזרחים פלשתינאים חפים מפשע - זה לא בהכרח סותר.

מתסכל אותי עד אין סוף שלא משנה כמה פעמים אני אגיד זאת בדף הזה עדיין תשאר התחושה, בגלל שאני מעזה להגיד שאני נגד המלחמה ושאני מזועזעת ממה שעשינו לפלשתינאים, כאילו שלא אכפת לי מעמי וממדינתי.
אכן, מאוד מזעזע ההרס והאובדן בעזה,
גם החזון של החמאס ביחס לגורלנו מאוד מאוד מזעזע,
צר לי על גורלו של העם הפלשתינאי שיצטרך לחיות תחת שלטון החמאס.

שליחה על ידי יול* » 18 ינואר 2009, 00:24

_יול, זה לא יעזור.
הרצון להוכיח אותך ואחרים כמי שלא אכפת להם מתושבי הדרום, הינו רצון שאינו מבוסס על פעולותינו, מניעינו ומילותינו._
את צודקת, זה כנראה לא יעזור, אבל אני פשוט לא מסוגלת לא להגיב כשנכתבים דברים כאלה. אני מרגישה שהדברים האלה נכתבים עלי וישר מתעורר בי הצורך להגיב, יכול להיות שבסתר ליבי אני מקווה שאם אני אפרט שוב ושוב את עמדתי בסוף היא תיקלט..

כולי תקווה, שמהלכים אחרים, לא אלימים ושמושתתים על הסכמים ועזרה בינלאומית, ישנו את המצב לטובה.
הלוואי.
_שהפצועים יחלימו, שהלבבות הפגועים ימצאו שוב חמלה , קבלה ואהבת אדם..
שהפליטים יגורו שוב בבית , שהילדים, הילדים האומללים, יזכו לחיים טובים באמת, כמו אלו שראוי להם כל אדם שבא לעולם.
אולי אולי פעם... יהיה כאן טוב יותר._
נושאת תפילה מעומק ליבי@}

מתסכל אותי עד אין סוף שלא משנה כמה פעמים אני אגיד זאת בדף הזה עדיין תשאר התחושה, בגלל שאני מעזה להגיד שאני נגד המלחמה ושאני מזועזעת ממה שעשינו לפלשתינאים, כאילו שלא אכפת לי מעמי וממדינתי.

ואותי מתסכל אותי עד אין סוף שלא משנה כמה פעמים אני אגיד זאת עדיין תשאר התחושה, בגלל שאני מעזה להגיד שאני בעד המלחמה- שאני לא מזועזעת ממה שעשינו לפלשתינאים, כאילו שלא אכפת לי מהרג ורצח חפים מפשע, או שאני מין סוג של עיוורת שלא רואה חדשות ושמחה במצב.

עדי
זו הסיבה שאני לא מקיימת איתך דיאלוג כאן.
כן, זו סיבה טובה לא לנהל איתי דיאלוג.
הרי אני כותבת מילים באינטרנט- איזה פשע נתעב, שלא כמו ירי טילים מצד החמאס.
איתם ניתן וצריך לקיים דיאלוג.

שי פודים
_למה אם אכפת לי מהזוועה שמתרחשת בעזה זה אומר שלא אכפת לי מתושבי הדרום?
יש גם כאלו שתמכו במלחמה וגם אכפת להם מאזרחים פלשתינאים חפים מפשע - זה לא בהכרח סותר._

בדיוק.

מחזקת את ידי שותפי לראיית העולם הזו, אשר מוצאים את האנרגיה לשוחח על זה, בודדים מול הזרם השוצף וקוצף.

בדף הזה הם כלל לא מיעוט,לכן אין צורך להפוך את מחנה המתנגדים למלחמה,שוב לצודק הבינלאומי ולמיוסר ב"שקט".

אני לצערי הרב לא קיבלתי שום תשובה לכל השאלות ששאלתי את מתנגדי המלחמה,לכל אורך הדף,דרך אגב.

שליחה על ידי יול* » 18 ינואר 2009, 08:07

ואותי מתסכל אותי עד אין סוף שלא משנה כמה פעמים אני אגיד זאת עדיין תשאר התחושה, בגלל שאני מעזה להגיד שאני בעד המלחמה- שאני לא מזועזעת ממה שעשינו לפלשתינאים, כאילו שלא אכפת לי מהרג ורצח חפים מפשע, או שאני מין סוג של עיוורת שלא רואה חדשות ושמחה במצב.
אבל זה לא מה שאמרתי. אני רק הסברתי את עמדתי, אמרתי משהו עליך?
את ממשיכה ומתגוננת, כאילו בתשובה לדברים שאני אמרתי. אבל אני לא אמרתי דברים עליך, אמרתי דברים על עצמי.
זה את שאמרת דברים עלי, על עמדתי.
אני לא אמרתי שאם את בעד המלחמה זה אומר שאת לא מזועזעת ממה שעשינו לפלשתינאים, את מצטדקת שלא לצורך.
למען האמת מהדברים שכתבת השתמע בצורה די ברורה שאת כן מזדעזעת ממה שקורה בעזה.
וגם שי פודים,
יש גם כאלו שתמכו במלחמה וגם אכפת להם מאזרחים פלשתינאים חפים מפשע - זה לא בהכרח סותר
אני אמרתי שזה סותר? אני אמרתי משהו על עמדכן?
אני רק מנסה להסביר את עמדתי שוב ושוב כדי שלא ישימו לי מילים בפה וייחסו לי כוונות לא נכונות.
_הרי אני כותבת מילים באינטרנט- איזה פשע נתעב, שלא כמו ירי טילים מצד החמאס.
איתם ניתן וצריך לקיים דיאלוג._
אני אמנם לא עדי, אבל אם יורשה לי, אני חושבת שזה לא משפט ראוי.
זו השוואה דמגוגית.

שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט!

אוד ליה
אני איתך ורוב העם איתך סוף סוף קמה ממשלה ויש רמטכ"ל שפועל נכון .
החמאס לא ציפה לתגובה כזו מישראל ואני מאמינה שעכשיו יבוא השקט בגלל הפחד שלהם מאיתנו, כי לצערנו זו השפה היחידה שהם מבינים .
אני לא שמחה שילדים וחפים מפשע נהרגים אבל אם אני צריכה להגן על הבית שלי ואני העשה כל מה שאצטרך .

עכשיו לכל הצדקנים תראו את התסריט הבא:

אתם בבית שלכם עם הילדים פתאם בא אדם שכל רצונו לפגוע בילדכם אותו אדם מוקף בנשים וילדים חפים מפשע (אין להם ברירה אלא להקיף אותו) מה תעשו במצב כזה .
אם לא תהרגו אותו הוא יהרוג את ילדכם ללא נקיפות מצפון , אבל אם תפגעו בו תפגעו גם באלה המקיפים אותו אייזה דילמה נכון ?
זה או הילדים שלכם או הוא והחפים מפשע שמקיפים אותו .
אני יגיד על עצמי אני בלב כבד וביד רועדת הורגת אותו ואת המקיפים אותו כי הילדים שלי והבית שלי קודמים לכל ואני גאה בזה .

הצדקנים מה אתם הייתם עושים ? לפי התיאוריה נותנים לו להרוג את ילדכם
.
ועוד משהו לצדקנים לדבר איתם דיברנו המון נתנו המון צאנסים המון מחוות שקט לא קיבלנו .
יש לכם פיתרון אחר תגידו, אני לא שומעת על פתרונות אחרים .

באופן טבעי

באופן טבעי