מה אכלנו בילדות

[מייק_בר_וכו*]

ואפרסקים ומשמשים ונקטרינות ושזיפים
אלה פירות של פעם?
נקטרינה זה פרי חדש, רק משלשום, או שאני מזדקן, או ששתי התשובות נכונות.

[תמר_א*]

"גלידה חורפית" שזה מין גביע עבש עם קרמבו מיובש בתוכו.
סוכרית קמח
חצי מנה פלאפל בחצי שקל שגם אותה לא הייתי מצליחה לסיים אף פעם.
אבטיח עם גרעינים
פיתה או שתי פרוסות שבינהן ממרח שוקולד השחר, שעושה שפם שוקולד על כל הפנים (כי לא אוכלים את הקשה).
כתינוקות היינו נרדמים עם בקבוק שוקו )-:
דייסת סולת
קומפוט
ביצה רכה במין גביע מיוחד לביצים. היו חותכים לי את הכיפה והייתי אוכלת בכפית.
"דני ביתי" שאמא היתה מכינה כנראה מקורנפלור וקקאו? יותר אהבתי את הקנוי ולאסוף את המכסים שמעולם לא שלחנו למבצעים שהיו. אחי היה אוכל את הוניל ואני את השוקו. והכי מגעיל, אחי היה שופך לקערה אחד דני שוקו אחד דני וניל וזולל. בזה כבר לא עמדתי...
מרק-עוף-בלי-כלום. ואם חם מידי אז שמים כמה דקות על אדן החלון שיתקרר.
סבא שלי לימד אותי להרטיב מצה כדי שיהיה אפשר לקפל אותה.
עוף צלוי והכי טעים העור הקריספי...
ביכסע, בכל הדברים האלה אני לא נוגעת היום, כמה מוזר.

<אלא אם מישהו ימצא לי אבטיח עם גרעינים! >

[לי_אורה*]

נקטרינה זה פרי חדש, רק משלשום
המממ... כשכתבתי את זה עצרתי לרגע וחשבתי ובכל זאת כתבתי. אולי כתבתי אנכרוניזם? לא זוכרת אם בילדותי היו או לא היו נקטרינות.

[ה_עוגיה*]

נקטרינה זה פרי חדש, רק משלשום
גם אני זוכרת את הופעת הנקטרינות כך שכנראה הן לא היו פה מתמיד (או שפשוט, כרגיל, גדלתי בחור והכל הגיע באיחור).

[מודי_תאני*]

בילדותי לא היה ברוקולי. גם אצלכם?

[רינ_צ'י*]

נקטרינה זה פרי חדש, רק משלשום
גם אני זוכרת שהן נהיו פתאום, לא תמיד היו.
ובכלל קראנו להן אפרשזיפים, בגלל שהכלאה בין אפרסק לשזיף.

[פלוני_אלמונית*]

כן... וגם קשיות מתכת שיש להן כפית בקצה. עשינו קפה קר (עם הגלידה הנוראית ההיא) והרגשנו כמו בעולם של מותרות.
נכון וגם היו לנו כפיות משוננות בקצה, לאשכולית.

בילדותי לא היה ברוקולי. גם אצלכם?
אני זוכרת את החתונה של אחותי, לפני כעשרים שנה. הוגש שם ברוקולי, שהיה די חדש, ואחת הדודות שהציעו לה אמרה, "מה אני, ארנבת?"
היום היא מכינה ברוקולי על בסיס קבוע.
עדי יותם

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לא היה ברוקולי בארץ אז, וגם לא מכרו בחנויות פטריות טריות משום סוג, וכמובן לא היו פירות יער אירופיים כמו דובדבנים, חמוציות וחבריהם. הכל מקופסאות.
בכל מסעדה שמכבדת את עצמה היה אפשר לאכול "אומלט" - חביתה עם פטריות שמפיניון מקופסא (יאק). שלא לדבר על פיצה עם פטריות בפיצריות. בעצם בטח יש בארץ מקומות שעדיין נוהגים כך.

[ההולכת_בדרכים*]

אחח, איזה דף הורס!!! תענוג לקרוא ולהזכר...

מעדני חלב- פריגורט תות, דני שלא סבלתי, אשל, גיל ולבן שאף פעם לא ידעתי מה ההבדל ביניהם.
גבינה לבנה שמערבבים טוב טוב בצלוחית עד שהיא מקבלת מרקם קרמי, ומשום מה קראנו לזה שמנת.
עם סוכר בלבד זו שמנת לבנה, ועם סוכר וקקאו מומסים בטיפה מים רותחים זו שמנת חומה.

בשישי בערב, שקית קוקי בתנור עם עוף וירקות שאמא שלי עושה עד היום. פעם ראיתי את העוף השלם על השיש לפני האפייה ומאז לא הסכמתי לאכול אותו יותר לעולם
בשבת בבוקר, חלה עם שוקולד השחר. לקראת הצהריים אוכלים מה שנשאר מהסלט של אתמול שאמא שמרה בקופסת פלסטיק במקרר, והכי כיף לנגב את כל המיץ עם ערימות של חלה

בכל בוקר, לפני היציאה לבית הספר, ארוחה שלא מפסידים בשום אופן, כדי לקבל כוח לכל היום-
סלט ירקות קצוץ דק, טוסטים בלי כלום <להלן צנימים>, כמה כוסות תה מקנקן פלסטיק מרכזי.
בינתיים אמא פותחת פס ייצור של סנדביצ'ים על הקרש הנשלף בין מגירות המטבח- לחם עם גבינה לבנה ופרוסות מלפפון או זיתים ירוקים מגולענים,
או לחמניה עגולה <הכי טעים זה הבולבול > עם פרוסות גבינת עמק, שלפעמים פורסים במכולת ולפעמים בסכין מיוחד מתוך גוש שעטוף תמיד בנייר פרגמנט שקוף,
ולטיולים הסנדביץ' הכי שווה- לחמניה ארוכה עם פרוסות ביצה קשה עגבניה ומלפפון בשכבות, עטוף היטב באותו נייר פרגמנט מיתולוגי, שחס וחלילה לא יימעך בתיק.

ארוחות צהריים- זכור לי שעמום מתמשך בצורת אורז לבן או צהוב, מרק עם אטריות דקות, פשטידת אטריות מטוגנת.
בגיל מסוים אמא שלי התחילה למלא את הפריזר במעדנים תעשייתיים שיצאו לשוק והצילו אותה מהצורך לבשל- פיצות, מלאווחים שהיינו מכינים עם גבינה, צ'יפס בתנור, ירקות
של סנפרוסט, והלהיט הבלתי מעורער- שניצל טבעול בשלל טעמים, קציצות, נקניקיות והמבורגרים של טבעול.
המצחיק <או עצוב?!> הוא שהמון שנים הייתי בטוחה שטבעול הוא מזון הבריאות האולטימטיבי!

ארוחות ערב- ביצים, סלט, לחם, גבינות וכוס תה כמובן.

ממתקים- בעיקר לטיולים ובימי הולדת כיתתיים-
ביסלי <גריל, ברביקיו, בצל, פיצה, והכי טעים-בטעם פלאפל!>
במבה, בייגלה שמיניות או מקלות מלוחים, מתישהו נכנס גם אפרופו
ופלים של מן, ארוכים ודקים עם מילוי שוקולד או לימון <איכס>
שוקולד פרה- חלב, מריר, עם פצפוצים <הכי כיף!>
כשסבתא באה מטיול בחו"ל היא מביאה שוקולד טובלרון משולש.
מסטיקים- בזוקה עם עתידות, עלמה, לימון.
מן הקיוסק- מחרוזת סוכריות בצבעי פסטל חיוורים, נשיקות לבנות או ורודות, סוכריות סוס <גועל נפש>
ארטיקים- ימית שנקרא גם תותי פרוטי, ארטיק קרח בטעמי לימון, אננס, קולה, פטל או רמזור, טילון.
שקיות מיץ קפוא בדרך הביתה מבית הספר. אם לא היה לנו מזל המיץ עוד לא קפא והיה סתם מיץ ענבים קר ומתוק להחריד.
קסטה מלבנית עם ביסקוויט או עגולה בציפוי שוקולד. כשהייתי בצבא שידרגתי לקוקילידה, עם עוגיות קוקי מן האגדיות.
בבית קונים גביעי ופל וממלאים בגלידה במשקל בטעם שוקו, וניל, פונץ' בננה, פיסטוק, וניל פצפוצים.
בנעורי, כשהופיע ד"ר לק זה היה שוק תרבותי, שלא לדבר על שגעון הפרוזן יוגורט!

בישולי הסבתות-
סבתא אחת בישלה מאכלים כבדים ומתובלים. בעיקר זכורה לי המג'דרה הנפלאה שלה, הקובה הפיקנטי, הבקלאוות המתוקות שאפתה עם הבוטן באמצע.
לסבתא השניה היתה פיצריה לפני שנולדתי, והיא היתה עושה לנו בבית פיצות מדהימות עם בצק עבה במיוחד.
היתה מגיעה אלינו פעמיים בשנה מעיר רחוקה, מכינה מגש פיצה ענקי, ניוקי נימוחים שאין כמותם בכל העולם, שניצלים דקים דקים עם נבט חיטה טעים בציפוי, פשטידת ירקות מופלאה, עוגת שמרים ושוקולד. הכל היה עשוי כל כך מדויק, מחומרים טריים, בישול פשוט וטעים.

כשהיו באים אלינו בעלי מקצוע לעשות תיקונים בבית, אמא שלי היתה קונה טונה של בורקסים ומגישה עם ביצים קשות, ירקות חתוכים וקפה שחור.
עד שהם היו הולכים לא הרשו לנו לגעת בכלום, פן נחסל את התקרובת...

[אמא_לשלושה*]

והכי טעים-בטעם פלאפל!>
עד עכשיו! הכי טעים.

[אמא_של_יונת*]

גלידה חורפית" שזה מין גביע עבש עם קרמבו מיובש בתוכו.
אוי ואבוי!
בקיבוצי הנוכחי, "גלידת-חורף" היתה גבינה לבנה עם שוקולית (אז קראו לה קאוטן).לא הכרתי אותה בילדותי, אבל אני משלימה את החסר.

[לי_אורה*]

ויהיה מעניין לפתוח דף שנושאו: מה אכלנו בילדות ומה היום. כלומר לומר איזה אוכל מהילדות אוכלות\ים גם היום ואיזה לא ומדוע.

[מנה_מנה*]

נזכרתי פתאום, אוכל של חולים/ חופש גדול:
לחם מטוגן, ביצה בקן, פנקייק, לביבות לבן.
אצל אחת הסבתות לנגב שמנת חמוצה עם לחמניה טריה.
אצל הסבתא השניה מלקי/ דני. מיץ לימון משומר עם סודה מהסיפולוקס וגבישי סוכר (כדי להפסיק את השיעול)

[ההולכת_בדרכים*]

ביצה בקן, חביתיות, משה בתיבה, עוגת שוקולד פשוטה... כל אלו מהספר המופלא של רות סירקיס ילדים מבשלים.

אוכל של טיולים בחוגי סיור- היינו עושים קניות יחד בסופר, ממלאים ברוסים <ארגזי עץ> ולוקחים כמה שיותר שקיות, שיהיה לטיול <מאוד לא אקולוגי >
במשך היום המון לחם עם שוקולד, ממרח סנדביץ', טחינה גולמית שמכינים בשטח וחומוס מקופסאות שימורים. גבינה משולשת במקום צהובה כי זה מחזיק מעמד.
בבוקר, איך שקמים, פתי בר עם שוקולד השחר או ממרחית, חלבה ותה מתוק להחריד.
בערב בישולים של מרק ירקות עם המון "מוצקים", וכלמיני שקיות אורז מתובלות של טובשילים- ריזוטו, מג'דרה וכן הלאה.
והכי ביזארי- פתיתי פירה מקופסה, שמוסיפים למים על אש קטנה של גזיה ומערבבים תוך כדי שהעיסה מתנפחת.
כשרק הכרתי את זוגי הבאתי כזה הביתה לקראת טיול והוא לא האמין שאני אשכרה אוכלת את הדברים האלה...

[תלתל_בתוך_תלתל*]

אחח איזה דף נוסטלגי ומעלה חיוך!!

גם אצלנו היה לכל יום בשבוע התבשיל שלו

בראשון מה שנשאר מהבישולים של שבת
בשאר הימים תבשילי ירקות או קטניות למיניהן
ברביעי - קבוע עד היום אצל הורי - פסטה ושניצלים מעולים!
לפעמים פיצה בימי חמישי בערב כשהתפקיד שלי היה לחתוך זיתים ולגרור גבנ"ץ (בטח עמק, מה היה משהו אחר..?)
ארוחת ערב קבועה של חביתה / מקושקשת / ביצה רכה ירקות חתוכים ולחם וגבינה לבנה ומעדן (דני או שמנת)

בשר - לעיתים בחמין בימי שבת
דגים - אולי פעם בשבועיים
ועוף - מקסימום פעמיים בשבוע
חברו את התפריט הזה עם אמא שפשוט שונאת לבשל ותקבלו ארבעה ילדים רזים במיוחד שלא נזקקו לדיאטה עד סוף העשור השני לחייהם..

דרך אגב, בחגים הולכים לסבתא ושם...... הו הו הו הכל יותר טעים.. (אבל בדיוק אותו תפריט..)
וממנה למדתי להכין את כל המאכלים המיוחדים לחגים שכל אחד מהם דורש לפחות חצי יום של הכנות
ונשלח אחר כבוד מחולק בחבילות לכל קרובי המשפחה מקרוב ומרחוק..

>תלתל מזכירה לעצמה להתקשר לסבתא סימה ולהגיד לה שהיא מתגעגעת ואוהבת<
@}

[תזמורת_הים*]

גם אצלנו היה לכל יום בשבוע התבשיל שלו
וגם אצלנו...

שקיות מיץ קפוא בדרך הביתה מבית הספר. אם לא היה לנו מזל המיץ עוד לא קפא והיה סתם מיץ ענבים קר ומתוק להחריד.
נכון, נכון! ואם כבר מדברים על מיץ ענבים מתוק להחריד, איך זה עוד לא הזכירו פה את הטרופית המיתולוגית, עם הקשית הקטנה שהיו חייבים לתקוע בעיגול הקטנטן בחלק העליון הצר (אני הייתי מזייפת ותוקעת אותה בחלק התחתון הרחב). פק"ל קבוע בכל קייטנה.

[אמא_לשלושה*]

לא הזכירו פה את הטרופית המיתולוגית
למה מיתולוגית? הילדים שלי מתים על הזבל הזה (אבל זה לא אומר שהם שותים אותו כל הזמן).

[נורית_של_תום_וניבי*]

אני זוכרת שלכל עונה היה את הפרי המועדף עלינו.
כשהיו שסקים ופג'ויות (ממממ..), היינו עוברים בשיטתיות על כל העצים בקיבוץ- "גונבים" בעיקר בלילות ולפעמים גם בהפסקות.
בשביל קלמנטינות, היינו הולכים עם שקיות לפרדס ואח"כ חוזרים לבית הילדים ואוכלים עד שכאבה לנו הבטן.

בחורף גם יש את הפטריות שאנחנו כל כך אוהבים- "נרתיקן דביק". היינו עולים על מגפיים, מצטיידים בדליים, סלים ושקיות ויוצאים לאיסוף פטריות. עד היום אני אוהבת (בעיקר לחפש- ולמצוא). אח"כ ההורים היו שוטפים אותם טוב טוב ומבשלים. ואנחנו היינו אוכלים ומנגבים את הרוטב על כמויות של לחם.

[אמא_של_יונת*]

ואם כבר מדברים על מיץ ענבים מתוק להחריד, איך זה עוד לא הזכירו פה את הטרופית המיתולוגית,
אורית, את בטוחה שהטרופית מכילה מיץ ענבים?
בדקת פעם את רשימת הרכיבים?

[ההולכת_בדרכים*]

מכיוון שהציטוט המדובר הוא שלי, אני מתקנת- מיץ בטעם ענבים
חוצמזה, אורית, כולם תקעו את הקשית של הטרופית מלמטה, אחרת זה תמיד היה מתחרבש

[אנונימי]

ואנחנו היינו אוכלים ומנגבים את הרוטב על כמויות של לחם.

יו..איזה טעים! סליחה שאני נכנסת כאן עם מתכון, אבל את יכולה לספר איך מבשלים את הפטריות אצלכם?

[תזמורת_הים*]

אורית, את בטוחה שהטרופית מכילה מיץ ענבים?
נו, אמא של, למה לחרב שמחות... היום אני יודעת שזה מים עם סוכר וצבעי מאכל, אבל בתור ילדים התיחסנו לזה בתור מיץ ענבים...

[פלוני_אלמונית*]

אצלנו היו מאכלים שמועדים לתקופה מסוימת בשנה או לחג ומועד

בחורף קרמבו, גלידה חמה, חמין שמימי (עד היום) ודייסת סולת עם המון קינמון ושוקולד מריר מגורד מלמעלה או סחלב שזה בעצם אותו דבר רק במרקם חלק יותר (סחלב לא אהבתי דייסה מאוד אהבתי בעיקר כי יצאה מקופסת רמדיה עם ציור של תינוק מחייך, היום זה להיפך, סחלב כן דייסה לא)

בקיץ בים - ארטיק. תמיד פחדתי ממוכר הארטיקים הוא תמיד נראה לי כועס נורא
בבריכה אריטק מהמזנון שנוזל על הבגד ים וזה לא נורא כי אחר כך הולכים לשטוף בבריכה
יושבים על מגבת ומלקקים וגם פירות, שבבריכה היו הרבה יותר טעימים מאשר בבית
(עד היום נדמה לי שלקחו אותנו לבריכה בעיקר כדי שנאכל פירות)

עוגת דבש פעמיים בשנה - בראש השנה וביום כיפור
עוגת גבינה חלומית רק בשבועות
בקיץ אצל דודה שלי בלבד - קפה קר אמיתי עם גלידה וכפיות ארוכות על המרפסת בתל אביב, חשבתי שאנחנו הכי קולים בעולם

בבוקר - נס קפה על חלב חם או קר בהתאם לעונה, שתמיד השארתי בכוס כי לא יכולתי לסבול
הכי אהבתי כשלהוריי היו מגיעים אורחים, ההכנות יום שלם לפני ואחר כך למחרת אכילת השאריות של האוכל המיוחד שהיו מכינים לאורחים

[ה_עוגיה*]

_ואנחנו היינו אוכלים ומנגבים את הרוטב על כמויות של לחם.

יו..איזה טעים! סליחה שאני נכנסת כאן עם מתכון, אבל את יכולה לספר איך מבשלים את הפטריות אצלכם?_

גם אצלנו היינו אוספים ואוכלים (ועדיין) נרתיקנית דביקה (שם מעולה לפטריה) ובזים עמוקות לאורניות.
כשתתחיל העונה אני מבטיחה להביא מתכון מדויק אבל בגדול מדובר באידוי עם בצל ואם צריך לעבות (מעט פטריות והרבה אנשים) אז מוסיפים קוביות תפו"א מבושל או בייצים.

[אמא_אינקובטור*]

אצל סבתא וסבא שלי, תפוחי אדמה מבושלים בקליפה, מקולפים באצבעות (איי זה חם) ונאכלים עם הרבה חמאה, בימים ההם שלפני המצאת הכולסטרול.

דייסת סולת כמובן, ואצל הסבתא והסבא מהצד השני - ממליגה רומנית עם המון גבינה (טוב טעם, אלא מה, וגם גבינה בולגרית שפעם נקראה סתם גבינה מלוחה).
עוגת ביסקוויטים משולשת שאמא שלי הינדסה איכשהו, עם מלית גבינה מתוקה ופירות מסוכרים, מצופה בשוקולד.
בורקס סמי ובניו - בורקס גבינה גדול, תפוח ומתפורר, עם כוס קקאו חם.

הכי אהבתי כשלהוריי היו מגיעים אורחים
גם אני. היו בלינצ'ס מטוגנים שנאכלו בזמן קצר הרבה יותר משנדרש להכנתם, סלט וולדורף שדגתי מתוכו את האננס, התפוח והאגוזים, סלט תפוחי אדמה-סלק-אפונה-גזר-מלפפון חמוץ-ואיך לא, מיונז, וסלט שהכינה חברה של ההורים שלי ונראה לי אקזוטי נורא - פסטה, תירס ומלפפון חמוץ, במיונז כמובן. מדי פעם היינו מטגנים צ'יפס בבית, בסיר כחול פרחוני שישבה בתוכו מסננת. ואז הגיעה עונת הפונדו.

הי אינקו. יופי שבאת לבקר מדברים על אוכל, שאני לא אצטרף?

[בלה_שנדמה_לה*]

ההורים שלי היו מעולים בלנצל כל שארית להכנת חביתה-עם. חביתה עם כרובית (מעדן שגם הילדים שלי נרוא אוהבים), חביתה עם נקניק (שכבר קצת מקולקל וצריך לטגן...), חביתה עם אטריות בנות יומים או שלושה....

יום שישי - ללכת לקנות חלה ושלושה עיתונים (שונים), היתה תקופה שהיינו קונים בורקס לשבת. גם חומוס וסלט חצילים לא היו כל יום.
אימא שלי היתה מכינה פיצות משובחות, הכל הכל בעצמה, כולל הבצק. איזה שלושה סוגים שונים לארוחה (רק בערב שבת), רק מלהיזכר אני מזילה ריר...
מישהי למעלה הזכירה לי שבחופש הגדול היינו מכינים או שקשוקות או ביצה בקן. הייתי מפנקת את אחים שלי.
הפכתי למומחית גדולה בזה. (-:


ביצה בקן, חביתיות, משה בתיבה, עוגת שוקולד פשוטה... כל אלו מהספר המופלא של רות סירקיס ילדים מבשלים
חביתיות אימא שלי היתה מכינה לפי מתכון משלה, אבל כל השאר - אכן מרות סירקיס. הספר כבר מן הסתם לא בבית הוריי, אבל אני זוכרת שהדף של עוגת השוקולד היה חום מכתמים!

בקיבוצי הנוכחי, "גלידת-חורף" היתה גבינה לבנה עם שוקולית
אני אשכרה זוכרת את הפעם הראשונה שאכלנו את זה. בקיץ השני שלנו בישראל, זוכרת בדיוק את המקום במטבח בו ישבתי, ואיך אימא שלי ערבבה לי את הגבינה עם השוקולית בקערית. מעדן חלומי!!

[תמר_א*]

נרתיקנית דביקה (שם מעולה לפטריה)
אויש D-:

[סלעית*]

לא רוצה לחזור על דברי אחרים, אבל נדמה לי שעדיין לא הזכירו את שני המעדנים הבאים:
לבן 3% עם כפית ריבת תותים חלקה (חס וחלילה לא קונפיטורה, גם עולה יותר וגם עם תותים מקווצ'צ'ים???).
טוסט במחבת - סנדוויץ' עם קטשופ וגבינה צהובה, מטוגן במרגרינה משני צדדיו. טעם של בית עד היום.

אפרופו קטשופ - זוכרים שזה הגיע לארץ? בן דוד שלי ואני ניסינו לקרוא את השם המסובך הזה, ולא הבנו מה הקשר בין עגבניות לחנות שמוכרים בה חתול. סבתא שלי קראה לזה קצ'אף. גם היא לא חזקה באנגלית.

ולסיום, כמה סוכר בתה?
כמו כל ילד טוב גם אני גדלתי על 2 כפיות סוכר בתה. באיזשהו שלב אבא שלי החליט שסוכר זה לא טוב (הוא מאלה שסוגדים לרזון כי זה נורא יפה) ולכן הפחית לאט לאט את כמויות הסוכר, עד שנעצרתי על רבע כפית. יותר מזה זה מתוק לי מדי.
לא אשכח שהייתי פעם חולה וסבתא שמרה עליי, והיא הכינה לי תה. עם 2 סוכר. וכמעט נחנקתי ולא הייתי מסוגלת לשתות. והיא התווכחה איתי שאני חולה וחייבת לשתות.
אח שלי, לעומת זאת, דוגל עד היום בשיטת "שים שש אני לא בוחש".

[אמא_לשלושה*]

אח שלי, לעומת זאת, דוגל עד היום בשיטת "שים שש אני לא בוחש".
D-: גדול.

[אמא_של_יונת*]

או סחלב שזה בעצם אותו דבר רק במרקם חלק יותר
סחלב מכיל קורנפלור, לא סולת. לכן הוא חלק יותר.

גם אצלנו היינו אוספים ואוכלים (ועדיין) נרתיקנית דביקה (שם מעולה לפטריה) ובזים עמוקות לאורניות.
בילדותי לא הכרתי שום פטריה מלבד אורניה. ברור שלא בזנו לה.
כשעברתי לגליל התוודעתי לפטריות הלבנות שגדלות על הדשאים אחרי הגשם - מטריינית האגוזים.
לא רק שהן הרבה יותר טעימות מהאורניות, אלא יותר זמינות (הדשא יותר קרוב אלינו מחורשות האורנים).

אח שלי, לעומת זאת, דוגל עד היום בשיטת "שים שש אני לא בוחש".
אחד מילדי נהג לפי אותו עקרון - אבל הוא שם שבע כפיות. לא בחש, אבל אכל את הסוכר בכפית אחרי שנגמר התה. היום הוא מסתפק בשתי כפיות או פחות.

[אמא_של_שפן*]

לאמא שלי יש סיפור נהדר על מרק העוף המיתולוגי של דודה שלה.
אמא שלי היתה ילדה ש"נעטפה בצמר גפן" על ידי אמא שלה אחרי שהיא הוכשה על ידי נחש כילדה קטנה וכמעט לא שרדה. היא היתה מאושפזת בבית חולים המון זמן וכולי. בכל מקרה, היא לא היתה כמעט אוכלת בבתים של אחרים, שלא לדבר על לישון אצל חברה. היוצאת מן הכלל היתה הדודה, שלה בנות באותו גיל בערך, והבית שלהן לא נחשב "זר". הדודה הזו היתה עושה מרק עוף ממש ממש מוצלח ושונה (מספרת אמא שלי), ושנים כאשה בוגרת היא ניסתה כל מיני מתכונים ודרכים לשחזר, אך לשוא.
יום חורף אחד, חזרתי אני בת השבע-שמונה בערך מבית הספר, תוך כדי מעבר הכרחי בכל השלוליות בדרך, כשאני כחולה מקור ורועדת, ולא מצליחה להתחמם. אמא שלי מספרת שהפולניה הקטנה במוח שלה התחילה לצרוח שחיבים לתת לילדה מרק, אבל לא היה באותו יום מוכן ואין זמן. אז היא הרתיחה מים, מזגה לכוס וערבבה כפית גדושה של אבקת מרק מוכנה, ו נס!! יצא מרק העוף המיתולוגי של הדודה.

[מורינגה_רותמית*]

בכלל, המון מאכלים בכלל לא הכרתי בילדותי. לא חומוס, לא טחינה, שלא לדבר על מאכלים פחות נפוצים
חומוס וטחינה כן הכרתי, אבל שמן זית למשל או לבנה - מאושיות המטבח הישראלי כיום - בכלל לא.
וגם לא זעתר, בזיליקום וריחן ורוזמרין ורוטב סויה, וכמון... כמעט כל התבלינים שאני מבשלת איתם כל יום כעת - הכרתי אותם בנעורי או כבר בבגרותי.
לעומת זאת, סוכר וצבעי מאכל - כנראה מאז שהייתי תינוקת

היום כל מלון שאני קונה עסיסי.
אש"י, נראה לי שאת מפריכה פה את ה-מיתוס בנושא אוכל: שפעם הפירות היו יותר טעימים.
אני כל הזמן אומרת שזה בכלל לא ככה, אבל בגלל שאני עוד לא סבתא כנראה זה לא נשמע משכנע...

[לי_אורה*]

הרתיחה מים, מזגה לכוס וערבבה כפית גדושה של אבקת מרק מוכנה, ו נס!! יצא מרק העוף המיתולוגי של הדודה

סלט תפוחי אדמה-סלק-אפונה-גזר-מלפפון חמוץ-ואיך לא, מיונז,
כן, יאמי!

[עוד_יולדת*]

מתישהו החלה אופנה של בתי קפה. פתאום מרכז העיר התמלא בהם. נהיה קטע כזה, לשבת בבית קפה ולאכול סלט: קערה ע-נ-ק-י-ת מרופדת בחסה, עם חתיכות גדולות של ירקות וכאלה. "סלט ניסואז" היה אז חזק.
יום אחד אמא שלי החליטה לעשות בית קפה בבית והרכיבה קערת סלט כזאת.

[יעלי_לה]

בילדות אכלתי קטשופ.

אמא שלי לא ממש יודעת לבשל או בכלל להפיק ארוחה ראויה לשמה (עד היום), ולמרות נטייתה לאוכל מזין ובריא, אכלנו הרבה קפואים. לטענת בעלי, מאחר שאמא שלי היא אשה שאנינות הטעם ממנה והלאה, היא ניוונה אצלינו את החוש הזה. אולי יש בזה משהו.
היום, כשאין לי זמן להכין לעצמי אוכל, אני מערבבת שאריות (לפעמים אפילו בלי לחמם ) עם הרבה קטשופ עד שהטעם שלו משתלט, אבל לגמרי, ואוכלת את זה תוך התרפקות על הטעם של אוכל ביתי של אמא.

ואם בנוסטלגיה עסקינן, זוכרים את המהפך של הבקבוק הלחיץ? בהתחלה היה רק קטשופ בבקבוק זכוכית עם מכסה מתברג שטוח (של אסם נדמה לי), הקטשופ היה נתקע עד שהרביצו לו על התחתית ואז הכל היה נשפך לצלחת - ואז הגיע בקבוק הפלסטיק הלחיץ ואִפְשֵר לשלוט בהשפרצה! (נדמה לי ששל ויטה היה ראשון, ואז אסם הביאו אותה בבקבוק שעומד על הראש)

[אמא_של_יונת*]

אבל בתור ילדים התיחסנו לזה בתור מיץ ענבים...
זה מפני שכנראה אף פעם לא שתיתם מיץ ענבים אמיתי.
כשהייתי ילדה ממש ממש קטנה, בת שלוש או ארבע, היה לאמא שלי טקס בכל יום-קיץ אחה"צ: היא היתה סוחטת ענבים ומסננת לתוך כוסית קטנטונת - כנראה מכסה של בקבוק - ואני הייתי שותה. אוי, כמה שזה היה טעים!

אש"י, נראה לי שאת מפריכה פה את ה-מיתוס בנושא אוכל: שפעם הפירות היו יותר טעימים.
לא. אני התייחסתי אך ורק למלונים.
ואגב מיתוסים ונוסטלגיה: תמיד אנחנו אומרים שהירקות והפירות (ועוד כמה דברים...) של פעם היו טובים יותר, ושכיום יש רק ירקות דמה. ובכן - לי יש הוכחה.
יום אחד נגמרו העגבניות הטובות במרכולית של הקיבוץ. נשארו רק כמה עגבניות אדומות מדי, לא כל כך יפות, לא אחידות, עם פסים שנראו לא אכילים - שאף אחד לא רצה לקחת.
מכיוון שבמשפחתי לא יעלה על הדעת שלא יהיו עגבניות, לקחתי אותן תוך החלטה להיפטר מהחלקים הפחות טובים. חתכתי לסלט, וכשישבנו לאכול היה לסלט טעם של פעם. עגבניות אמיתיות: אדומות, עסיסיות ומתוקות. כבר שנים לא בא כבושם הזה!
זו היתה הוכחה שהידרדרות בטעם הפירות והירקות אינה דמיון ואינה נוסטלגיה. הנה, עובדה. עגבניות מכוערות - וטעם גן עדן!

[סבתא_לשמונה*]

אצלנו היה חטיף של פרוסת לחם אחיד עם שמן ובצל מטוגן ופרוסות עגבניה והלקקנים היו אוכלים פרוסת לחם מרוחה במרגרינה ועליה בוזקים סוכר.
תנסו - טעים יותר מכל החטיפים התעשייתיים.

[בלה_שנדמה_לה*]

_סלט תפוחי אדמה-סלק-אפונה-גזר-מלפפון חמוץ-ואיך לא, מיונז,
כן, יאמי!_
סלט ויניגרט זה נקרא. באמת יאמי.

[נורית_של_תום_וניבי*]

מתכון לפטריות
מבטיחה לפתוח דף פטריות מיוחד כשתתחיל עונת הפטריות (בעוד כחודש) עם מתכונים ומקומות טובים לחיפוש.

[אמא_אינקובטור*]

סלט ויניגרט זה נקרא את מהעדה שלי, את.

[נעה*]

מבטיחה לפתוח דף פטריות מיוחד כשתתחיל עונת הפטריות (בעוד כחודש) עם מתכונים ומקומות טובים לחיפוש.
כבר יש דף כזה. ליקוט פטריות

[ה_עוגיה*]

אמא של יונת , מיץ ענבים של שדה אליהו. יש לזה טעם של ענבים סחוטים (אולי בגלל שזה מה שזה). מומלץ.

[תזמורת_הים*]

זה מפני שכנראה אף פעם לא שתיתם מיץ ענבים אמיתי.
ברור שלא

[אמא_של_יונת*]

שדה אליהו - סביר. יש להם חקלאות אורגנית.

[בשמת_א*]

נכון, אנחנו קונים רק מיץ ענבים אורגני של שדה אליהו. האחרים לא טעימים. והתירוש של כרמל מזרחי מתוק מדי.
גם אצלם, יש מיץ צלול ומיץ לא צלול. אני אישית מעדיפה את הצלול, אבל המשק האורגני שאני קונה ממנו לא מוכר אותם לאחרונה.

[פלוני_אלמונית*]

זו היתה הוכחה שהידרדרות בטעם הפירות והירקות
אמא של יונת, זו הוכחה שהעגבניות אותן עגבניות, הרי אכלת את העגבניה לא מזמן... לא?

ההבדל הוא שהיום מרססים אותן בכבדות, קוטפים אותן לא בשלות וההבשלה נעשית במחסנים ועל המדף במקום על הצמח.
אבל כן יש הבדלים כי עגבניות עברו השבחה להבשלת מדף טובה, אלא שהבשלת מדף לעולם תהיה תפלה לעומת הבשלה על הצמח.

כנראה בעגבניה הרקובה התפרקו מספיק סוכרים כדי להחזיר את "הטעם של פעם".

בלי קשר לכלום, לאחרונה גיליתי את הכוסברה. איזה תענוג 9-:

[סבתא_לשמונה*]

אאני לא אוהבת מיץ ענבים אבל היינו מבשלים פודינג מענבים טריים והטעם נהדר.

[פלוני_אלמונית*]

זוכרים מוקה-גורט?
יוגורט בצבע חום בהיר וטעם קצת חמצמץ, מרקם "קשיח" כמו שפעם היו היוגורטים.
טעים טעים (או לפחות בזיכרון זה טעים)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אשל, גיל ולבן שאף פעם לא ידעתי מה ההבדל ביניהם
אשל וגיל היו שמות המותג של לבן. אבל הם היו לבן "מוצק", ומלבד זאת היתה גם "לבנייה" ניגרת, שמכרו בבקבוקים ובשלב מסוים הפסיקו. גם רוויון היה חזק מאוד אז

[עדי_יותם*]

אשל זה לבן 4.5% שומן, גיל - 3%.

[סבתא_לשמונה*]

_סלט תפוחי אדמה-סלק-אפונה-גזר-מלפפון חמוץ-ואיך לא, מיונז,
כן, יאמי!
סלט ויניגרט זה נקרא. באמת יאמי._
אנחנו אוכלים סלט כזה גם היום.
יש גם רוטב ויניגרט שנמכר היום בבקבוקים וטוב כרוטב לכל סלט חי.

[אמא_של_יונת*]

אמא של יונת, זו הוכחה שהעגבניות אותן עגבניות,
לא. בהחלט לא אותן עגבניות.
בתחילה לא שמתי לב, אבל אחר כך ראיתי שהן נראו אחרת. היו להן מעין "תפרים" לאורך. העגבניות הרגילות כיום הן יותר עגולות ואחידות. בוודאי שאין להן שום פגם בצורת תפר.

קומה ג', בילדותי לא היה לבן, ובוודאי לא אשל ולא גיל. ועד כמה שזכור לי, כשצצו המוצרים האלה כבר לא היתה קיימת לבניה.

[בלה_שנדמה_לה*]

את מהעדה שלי, את.
יופי, נעים להכיר.
את בעדה טובה

אשל, גיל ולבן שאף פעם לא ידעתי מה ההבדל ביניהם
אשל זה לבן 4.5% שומן, גיל - 3%.
ואללה!? בחיי שלא היה לי מושג. לא אוהבת חמוצים כאלה.
זוכרים מוקה-גורט?
כן, לא היה משהו.

יש גם רוטב ויניגרט שנמכר היום בבקבוקים וטוב כרוטב לכל סלט חי.
אני עדיין תוהה מה הקשר בין שני השמות. כלומר הסלט והרוטב.

[אמא_אינקובטור*]

_יופי, נעים להכיר.
את בעדה טובה_ מסכימה בהחלט! ועכשיו, נעבור לעדתיות-למתקדמים.

רגל קרושה שאצלנו היו קוראים לה חלדץ. תרכיז כזה של גועל נפש שאפילו הביצה שמציצה מביצת המרק העכור והקרוש לא מצליחה להחיות.
פרשמק - טיט חום אפרפר שאחרי רחרוח אחד שלו הבנתי שידידים טובים לא נהיה.
סלט חצילים קלויים על האש, שהכנתו אורכת חצי יום, מטנפת חצי מטבח ומפיקה לבסוף קערית של סמארק ירקרק שכל האורחים של אמא שלי היו אוכלים בהנאה (ואני הייתי מכרסמת את הלחם).
עגבניות כבושות ומלפפונים חמוצים, וה-piece de resistance - אבטיח כבוש (פתרון לאבטיח קמחי ולא מוצלח, גם בשנות השבעים היו כאלה).
ז'רקוייה - עם או בלי שזיפים מיובשים אבל תמיד עם הרבה רוטב שמנוני והרבה שום. אני נצמדתי ללחם.

מצד שני: הפירשקי המדהימים שסבתא שלי היתה אופה כמה מאות מהם. ורניקי אמיתיים (עם גבינה מתוקה, עם בשר, עם תפוחי אדמה ולפעמים גם עם דובדבנים), וורניקי-לעצלנים שהיו בעצם ניוקי של גבינה, ביצה וקמח, מבושלים במים ומוגשים עם גוש חמאה נמסה וכמה פלאכטות בריאות של שמנת חמוצה.
כבד קצוץ - פשטט שמסתדר נהדר עם הלחם שאכלתי בסעיף 3.
בלינצ'ס (בלינצ'יקי) ופנקייקס (אלדיקי), מכל-הגבינות-שיש-בבית או מתפוחים - מעדן נדיר וטעים-טעים.
כרוב ממולא שאצלנו נקרא גולובצי. (אל תנסו אפילו לבטא את זה, התעתיק העברי לא סלחן ולא מסתדר עם המילים מהעדה שלי).

וכמובן, בורשט בורשט ועוד בורשט, ומרק עוף עם פטרוזיליה (כוסברה? מה זה?), עם טבעות שומן נוצצות צפות בין הגזר לפליגלה, וצמרת הגורמה של סבא שלי - פיסות מהעור של העוף מטוגנות עד לקריספיות, עם תפוחי אדמה מבושלים ולקינוח - סיגריה.

[אמא_לשלושה*]

ולקינוח - סיגריה.
זה כל כך ברור מאליו שלא חשבתי אפילו לכתוב את זה. D-:

[סבתא_לשמונה*]

_יש גם רוטב ויניגרט שנמכר היום בבקבוקים וטוב כרוטב לכל סלט חי.
אני עדיין תוהה מה הקשר בין שני השמות. כלומר הסלט והרוטב._
אולי הטעם.
כרוב ממולא שאצלנו נקרא גולובצי. (אל תנסו אפילו לבטא את זה, התעתיק העברי לא סלחן ולא מסתדר עם המילים מהעדה שלי).
את זה אני מכירה ואני חושבת שזה מאכל רוסי טעים מאוד. אצלנו היו מכניסים אותו ביום שישי בערב לתנור עד שבת בצהרים, כמו חמין.
בורשט (חמיצה) איזה, של כרוב או של סלק? שני המינים טעימים. של סלק אוכלים קר. של כרוב אוכלים חם ומבשלים עם עצמות או בשר. שני הסוגים הם, למיטב ידיעתי, מאכלים רוסיים.
משפחת אמי עלתה לארץ בראשית המאה ה - 19 (!) אבל המוצא הוא אוקראיני וביילורוסי וחלק מהמאכלים עברו מדור לדור.
אכלנו הרבה בורגול (גרגירי חיטה). טעים מאוד ומבשלים כמו אורז. נהגו לקרוא לזה "אורז לעניים" מפני שהבורגול הרבה יותר זול. אגב,זה מאכל נוח לעיכול בניגוד לגולופצי ולבורשט של הכרוב. אנחנו אוהבים את זה גם היום, זה לא מאכל רוסי.
קומה ג', בילדותי לא היה לבן, ובוודאי לא אשל ולא גיל. ועד כמה שזכור לי, כשצצו המוצרים האלה כבר לא היתה קיימת לבניה.
גם לא בילדותי ולבן אמי היתה מכינה בבית.

[מנה_מנה*]

ולבן אמי היתה מכינה בבית
גם סבתא שלי! עם כפית מהלבן הקודם.

[סבתא_לשמונה*]

_ולבן אמי היתה מכינה בבית
גם סבתא שלי! עם כפית מהלבן הקודם._
בדיוק כך.

[סבתא_לשמונה*]

אכלנו גם חצילים בצורות שונות (עד היום) וקישואים ברוטב עגבניות (עד היום אהוב על הילדים והנכדים) וסלט גזר, צנון, צנונית וכרוב עם שמן זית בעונות בהן לא היו עגבניות, בעיקר באמצע החורף.

[בלה_שנדמה_לה*]

ועכשיו, נעבור לעדתיות-למתקדמים.
יאללה, תאתגרי אותי!

רגל קרושה שאצלנו היו קוראים לה חלדץ.
חלדזייץ זה השם המקובל, פשוט כי מקררים את זה. (את מדברת את השפה של העדה, אימא אינק?)

כרוב ממולא שאצלנו נקרא גולובצי.
אצלנו מקובל יותר הנוסח לעצלנים של הכרוב הממולא. והשם שלו ברוסית הוא בתרגום חופשי : כרוב ממולא עצלן D-:) - זה פשוט אורז, בשר בקר, כרוב מאודה ורסק עגבניות מעורבבים. טעים!

הפירשקי המדהימים שסבתא שלי היתה אופה כמה מאות מהם
אצלנו אימא שלי היתה מכינה בסביבות חנוכה, ותמיד היו מספרים איך במוסקבה היו מוכרים את הפירושקי ברחוב בחורף ואנשים היו מחממים את הידיים מעל המגש החם.

היינו כובשים כרוב (עם גזר) בדליים ענקיים, שהיו עומדים בצד לכבישה איזה שבוע - עשרה ימים, ואז מחסלים את כל המלאי בפחות מזה.... נפלא!

בורשט (חמיצה) איזה, של כרוב או של סלק?
אצלנו מכינים עם הרבה סלק והרבה כרוב. וכל המרבה הרי זה משובח! (-:

[סבתא_לשמונה*]

_כרוב ממולא שאצלנו נקרא גולובצי.
אצלנו מקובל יותר הנוסח לעצלנים של הכרוב הממולא. והשם שלו ברוסית הוא בתרגום חופשי : כרוב ממולא עצלן ) - זה פשוט אורז, בשר בקר, כרוב מאודה ורסק עגבניות מעורבבים. טעים!_
זה בדיוק המתכון, אבל אפשר גם להכין רוטב חמוץ-מתוק ממים לימון וקצת סוכר או דבש ולהכניס לתנור מיום שישי בערב עד שבת בצהרים , כפי שכבר סיפרתי, וזה מעדן מלכים. ייתכן שרפשר לאפות בתנור עם רוטב עגבניות אבל לא ניסיתי. ברור שדרושים הרבה נוזלים לאפייה ממושכת. (כמובן, זה לא חייב להיות דווקא ביום שישי בערב, אפשר בכל ערב עד למחרת בצהרים וחוזרים הביתה לארוחה מוכנה).
הפירשקי המדהימים שסבתא שלי היתה אופה כמה מאות מהם
מהו המתכון? ומה הקשר לחנוכה?

[לי_אורה*]

וקישואים ברוטב עגבניות
וגוועץ (שהכיל כמובן גם קישואים וגם רוטב עגבניות)
ושעועית ברוטב עגבניות ושום
וסלט חצילים מצוין (חצילים קלויים על חתיכת ברזל שמונחת על הגז, ואחר מסירים את הקליפה ואחר מועכים עד שהם נהיים לבנים ומוסיפים תבלינים שונים ובצל וכו')
ומלפפונים כבושים בבית (עם שום ותבלינים ועשבי תיבול וכל הכבודה מונחת ומשתזפת בשמש עד שהמלפפונים מוכנים)
ושקשוקה
וסלט צנון+צנונית+בצל בשמן וקצת לימון ומלח
וסלט בצל ושום קצוצים+תבלינים+שמן
וסלט מלפפונים (מלפפונים חתוכים עם בצל חתוך וחומץ ותבלינים)
וגבינה רכה או קשה+בצל לבן או ירוק+תבלינים+לפעמים עשבי תיבול
ובורשט מסלק והרבה תבלינים, בייחוד פלפל שחור
וסלט תירס+מלפפון חמוץ+קצת שמן+תבלינים
וסלט סלק+מלפפון חמוץ
ופלפלים ממולאים באורז+מיץ עגבניות
וצ'ולנט
ומרק תפוחי אדמה ובצל צלוי ותבלינים
ומרק עגבניות עם אורז (לבן מכובס...)
ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד מאכלים טעימים שחלקם גם בריאים, שבמשפחתי אוכלים גם כיום.

[אמא_של_יונת*]

לאוהבי הצ'ולנט (שאני אינני נמנית עמם) - מתוך שירו של היינה "האודה לצ'ולנט" (בעקבות "האודה לשמחה" של שילר):

צ'ולנט הוא מאכל-אלוה
מגן-עדן טעמו!
כך היה שר לנו שילר
לו טעם הוא את הצ'ולנט.

צ'ולנט הוא מאכל-שמיים
שהאל, הוא בכבודו,
את משה לימד לרקוח
במרומי ההר סיני...

(מצוטט מהספר "רקויים גרמני".

[פלוני_אלמונית*]

את מדברת את השפה של העדה, אימא אינק?? מבינה היטב, מדברת במבטא ישראלי מצחיק.
כשילדתי את עוללית #2 ביליתי את השבוע האחרון להריון במחלקת היי-ריסק, כששכנתי לחדר שומעת את כל ההתייעצויות של הרופאים מאחורי הוילון (צריך להסביר להם שם בבתי החולים שוילונות סגורים לא מהוים מחסום אקוסטי בלתי עביר), ומדווחת בטלפון למשפחתה וחבריה את כל הקורות אותי. אחרי יומיים שכאלה הסברתי לה שאני מבינה הכל למרות שאני לא נראית כזו, היא הנהנה והמשיכה (כשחשבה שאני לא שומעת).

היינו כובשים כרוב (עם גזר) בדליים ענקיים סבתא שלי התמחתה בעגבניות ירוקות ובאבטיח... ואיך שכחתי - קיסלה-סלדקייה. דווקא אהבתי.

וסלט צנון+צנונית+בצל בשמן וקצת לימון ומלח איך שכחתי. והנוסח של אבא שלי: קוביות של מילימטר על מילימטר של מלפפון וצנונית, עם לבן ומלח ולפעמים גם עם בצל ירוק.

ומרק עגבניות עם אורז (לבן מכובס...) מתכון של סבתא שלי, הזכרת לי שאני כבר מזמן רוצה להכין אותו.

[בשמת_א*]

בדיוק לאחרונה התחלתי שוב להכין: סלט חצילים (למדתי לקלות אותם במחבת. אמא שלי היתה קולה בתנור); חצילים מטוגנים; קישואים ברוטב עגבניות; כרוב ברוטב עגבניות.
ותמיד אני מכינה, בעונה, שעועית ירוקה, רק מאודה על מצע של בצל מוזהב בסיר סגור.

[תבשיל_קדרה*]

_סלט תפוחי אדמה-סלק-אפונה-גזר-מלפפון חמוץ-ואיך לא, מיונז,
כן, יאמי!
סלט ויניגרט זה נקרא. באמת יאמי._
איכס.
שכחתן שם את הבצל, וזה בכלל בלי מיונז.

סלט מיונז ("אוליביה", זה השם שלו, שפגשתי הרבה יותר מאוחר ) הוא חיה נפרדת, מכיל את הנ"ל מינוס סלק, פלוס ביצה קשה, וכמובן - נקניק.


אפרופו מאכלי-עדה, הרשו לי לצטט את בתי (6) מהבוקר:
"אמא, תכיני לנו גרצ'קה. (וכדי שאני אבין עד הסוף, קיבלתי גם הצעת הגשה. כאילו קימת אפשרות אחרת:) עם חלב."

[בלה_שנדמה_לה*]

מבינה היטב, מדברת במבטא ישראלי מצחיק.
טוב, במבטא ישראלי מצחיק אני לוקחת בהליכה P-:

אמא, תכיני לנו גרצ'קה
וואלה, הזכרת לי שיש במקרר!

שכחתן שם את הבצל, וזה בכלל בלי מיונז.
נראה לי שאת (כרגיל) צודקת. אבל הגרסה בלי המיונז היא באמת לא משהו, באמת חמוצה כמו רוטב ויניגרט (כמו ויניגר בעצם...) כך שהכל מסתדר.

[תבשיל_קדרה*]

במבטא ישראלי מצחיק אני לוקחת בהליכה
פחחחח.
פעם ניסיתי לדבר עם מעקפי-מילים, ככה שלא אשתמש ב - ר. שיפר בטיפונת.

[בשמת_א*]

תבשיל, לך יש מבטא? איך זה שלא שמעתי אותו עד כה?

מה זה גרצ'קה? אצלי עוד ההורים של הסבתות שלי דיברו ביניהם בעברית.

ואצלנו ב"סלט תפוחי אדמה" של אבא שלי, הזכור לטוב עד היום (באמת הגיע הזמן לבקש ממנו שוב!):
תפוחי אדמה, אפונה ירוקה, בצל, לפעמים גם בצל ירוק, מלפפון חמוץ ומיונז.
לעומת זאת, אף פעם לא גזר, סלק או ביצה קשה.
כשגדלנו, אז אבא שלי היה מנצל את אהבתנו הרבה לסלט הזה והיה מחביא שם קצת עוף מהמרק, חתוך לחתיכות זעירות ככה שלא נצטרך לסבול את הטעם (אפשר להסיק מזה שאחותי ואני היינו די בכיוון הצמחוני).

[אמא*]

קשואים במיץ עגבניות שטובלים בו המון רך של הלחם הלבן.
סלט ביצים מביצים קשות, תפוחי אדמה ובצל מרוסקים בפומפיה ומעורבבים עם קצת שמן.
כבד קצוץ.
סלט מיונז מתפוחי אדמה, ביצה, גזר ואפונה, בצל, מלפפונים חמוצים, חרדל ומיונז
ספגטי או מקרוני במיץ עגבניות.
איטריות מרובעות עם גבינה לבנה וקינמון.
רגל קרושה.
מרק שעועית.
מרק אפונה עם נטיפים מבצק.
קציצות.
צלי עם תפוחי אדמה חומים שהתבשלו יחד אתו ובתוספת אפונה.
פלפלים ממולאים באורז ובשר ומבושלים ברוטב עגבניות.
גלידת תות או וניל שמכינים לבד
יאמי יאמי יאמי

[בשמת_א*]

ספגטי או מקרוני במיץ עגבניות.
אוי, כשהייתי ילדה אכלנו את זה עם קטשופ.
רק בגיל 24 גיליתי לראשונה מה זה "רוטב עגבניות אמיתי".

מרק שעועית, עדשים, אפונה. שאבא שלי היה עושה (מרק עדשים ואפונה היה עושה עם רביכה. היום הוא מעדיף בלי רביכה).
כוסמת. (אבא היה עושה בסיר חרס מיוחד. מממ.)

קציצות.
וגם קציצות במיץ עגבניות.
פלפלים ממולאים באורז ובשר ומבושלים ברוטב עגבניות

והכי טעים:
"ארוחת שוק".
באותם ימי שישי שהיינו הולכות (אחותי ואני) עם אבא לשוק הכרמל, היינו אוכלים לארוחת צהריים:
סלט ירקות טרי-טרי
טחינה שאבא הכין עם פטרוזיליה ולימון טריים מהשוק, וקצת פפריקה
לבנה מהשוק
פיתות טריות עוד חמות מהשוק
פלאפלים מהשוק
כל מיני ירקות חתוכים כמו בצל ירוק, צנון או צנונית, נוסף על הסלט
כל מיני זיתים, טריים מהשוק, עוד לפני שעברו מקרר (אחרי המקרר זה לא אותו דבר).

[אמא*]

פירה.
אורז עם רוטב צלי.
חמין.
חמיצה מרסק וסלט סלק עם מיונז.
סלט פירות מבננה, תפוח עץ, קלמנטינה או תפוז וצימוקים.
מלפפונים כבושים מהדלי במרפסת.
דג כבוש עם בצל.
סלט דג.
תירס חם בם, בם בם.
שוקו חם ביום חורף קר.
תה עם המון לימון.
פיצה שמכינים בבית.
מרק כרובית.
תותים עם שמנת וסוכר.
עוגת גבינה.
עוגיות חמאה בצורה של התחתית של הכוס.

יו איזה ריחות אני מריחה.

[אמא_אינקובטור*]

אמא, תכיני לנו גרצ'קה נסורת. לא מסוגלת בכלל לאכול או להריח.
כשאחייניתי בת החמש אכלה בהנאה סיליודקה, בכלל התעלפתי.

איטריות מרובעות עם גבינה לבנה וקינמון. הכי טעים בעולם. וגם אורז עם חלב וסוכר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

איטריות מרובעות עם גבינה לבנה וקינמון. הכי טעים בעולם. וגם אורז עם חלב וסוכר
כולם אשכנזים פה
אמא שלי אוכלת את האורז עם חלב ו.. מלח. כשהיינו אומרים לה שזה מגעיל, היא אומרת שכך אכלה כשהיתה ילדה וכך טעים לה.

[תזמורת_הים*]

הדף הזה נע בחדות על הסקאלה בין מאכלים שנויים במחלוקת לבין דיבורים מעוררי תיאבון...


<כל בנות העדה עם המבטא המצחיק, אפשר לקבל מילון מונחים?>

[תבשיל_קדרה*]

תבשיל, לך יש מבטא? איך זה שלא שמעתי אותו עד כה?
מבטא עברי כשאני מדברת בלשון-העדה.

מה זה גרצ'קה?
כוסמת.

מילון מונחים? בקרוב, בשמחה.
בעצם - קודם תציעו שמות לדף שיעסוק במאכלי-העדה-שלי.

[אמא_של_יונת*]

סלט מיונז מתפוחי אדמה, ביצה, גזר ואפונה, בצל, מלפפונים חמוצים, חרדל ומיונז ולא לשכוח מיץ לימון, אחרת זה לא הסלט הנכון.

סלט פירות מבננה, תפוח עץ, קלמנטינה או תפוז וצימוקים
אצלי זה לא מאכל ילדות אלא מאכל שאני מכינה היום. לא הכרתי סלט פירות, אבל אמא שלי היתה חותכת תפוזים ומפזרת עליהם קצת סוכר וקוראת לזה סלט תפוזים. לא יודעת אם הוא נכנס להגדרה של סלט פירות, אבל זה היה טעים.
לסלט הפירות המצוטט אני מוסיפה אשל או מיץ תפוזים, קליפת לימון ווניל - ויוצא הסלט הכי טעים שאני מכירה.

[תבשיל_קדרה*]

איטריות מרובעות עם גבינה לבנה וקינמון. הכי טעים בעולם. וגם אורז עם חלב וסוכר
ומה עם "מרק חלב" - מלוצ'ני סופ, שהתבסס על איטריות, וחלב?
ומקבילו הפסחי, עם קנידאלאך שבושלו במים וחלב?
היה אצלכן או זה פיתוח אישי של המשפחה שלי?

[תבשיל_קדרה*]

בורשט (חמיצה) איזה, של כרוב או של סלק? שני המינים טעימים. של סלק אוכלים קר.
לא לא לא.
המרק שאוכלים קר נקרא, כמובן, חלדניק.
זה הפולנים שמכנים אותו בורשט. בבקשה אל תערבבי עדות.

ואפרופו מרק קר - שצ'בל (חומעה _{Gamnon אומר שהוא עלול לפגוע בייצור החלב של מיניקה}) אכלתן?
למדתי לאהובותו רק כשגדלתי.

[תבשיל_קדרה*]

בלינצ'ס (בלינצ'יקי) ופנקייקס (אלדיקי)
אצלינו זה אלדושקי.
בכלל, את בעלי ועוד חבר שנשוי לבת-העדה נורא מצחיק שלכל המאכלים יש שמות חיבה. אין בעולם סיכוי שאמא/סבתא שלי תציע לי "קטלטה". יש בבית רק קטלטקי. אין בלינ(י). יש בלינצ'יק(י). וזה לא שאין למאכלים שמות נורמליים. זה שהם לא הצליחו להגיע לשטעטל(ה).

אחר כך אני צריכה ללכת למיני ידעונים כדי לרפא מעצמי את הקומפלקסים שלי עם אוכל.

סילחו לי על ריבוי ההודעות. אני קוראת לאחור כדי לאסוף רשימה, ומוצאת את עצמי חייבת להגיב.

[מורינגה_רותמית*]

_מה זה גרצ'קה?
כוסמת._
עם חלב??
אפשר מתכון?

[תבשיל_קדרה*]

מבשלים רגיל - קולי קצת, אח"כ מבשלים במים, מוסיפים מלח ואחרי הבישול מוסיפים חמאה.
מגישים חם-חם בקערית עם חלב קר (קמו קורנפלייקס).

[תבשיל_קדרה*]

<אלא אם מישהו ימצא לי אבטיח עם גרעינים! >
אין שופ בעיה למצוא כאלה אצלינו, שגרים ליד העמק בו מגדלים את ה אבטיחים.
תזכירי לי בסוף הקיץ לקנות לך.

[אדמה_טובה*]

שצ'בל
מרק חמציץ!
טעים טעים טעים, עם מעט יוגורט ושקדי מרק.
מרק החמציץ אצלנו הוא אכן למעשה חומעה, אבל אמא שלי, שלא יודעת לבטא ה' מתקשה לפעמים גם עם ע', אז שיהיה חמציץ

[אדמה_טובה*]

הרשו לי לצטט את בתי (6)
תבשיל, שאלה לא קשורה לאוכל. תסלחי לי, ממתי יש לך ילדה בת 6? זה לא יכול להיות.

[תבשיל_קדרה*]

טוב, שיקרתי.
היא תהיה בת 6 תוך פחות מחודשיים.
הצילו

[ה_עוגיה*]

_מה זה גרצ'קה?
כוסמת._
כוסמת זה לא קאשה?

[בשמת_א*]

_מבשלים רגיל - קולי קצת, אח"כ מבשלים במים, מוסיפים מלח ואחרי הבישול מוסיפים חמאה.
מגישים חם-חם בקערית עם חלב קר (קמו קורנפלייקס_
כמה מוזר.
אצלנו מבשלים כמו אורז (קולים קצת בשמן, מבשלים במים, מוסיפים מלח ברתיחה, מכבים כשרואים חורים, כלומר הכוסמת "אחד אחד" יחסית, לא דייסתית), ואוכלים כמו אורז. כלומר: בארוחת הצהריים, עם קציצות, או עוף או משהו כזה, ואיזה ירקות (הולך טוב עם סלט ירקות, או עם ירקות מבושלים כמו שעועית ירוקה או עם פול ירוק, לטעמי אישית פחות הולך עם תבשילים ברוטב עגבניות).

[תבשיל_קדרה*]

כוסמת זה לא קאשה?
לא. את שוב (כמו אחרים) מערבבת עשות.
קאשה, בלשוננו, היא דייסה. (ניתן, כמובן, לומר - "גרצ'נוביה קאשה").
נכון שהפולנים מבשלים כוסמת ככה שזה יוצא דייסה דביקה ועיסתית.
אצלינו הגרגרים יוצאים אחד-אחד.

[סבתא_לשמונה*]

_בורשט (חמיצה) איזה, של כרוב או של סלק? שני המינים טעימים. של סלק אוכלים קר.
לא לא לא._
כך אוכלים אותו בירושלים, ודווקא לא ממוצא פולני אלא מכל העדות.