גמילה ביתית ממתוקים

אני רק אומרת - אני חושבת שמוסרי יותר לאכול בשר על פני לצרוך חלב.
מבחינת הטעמים המוסריים.

_{אבל אני חוששת שאנחנו כבר מפתחות את הנושא יותר ממה שמתאים בדף הזה....}
_{לא נורא, את הטיעונים שלי כתבתי בדף שהפנתי אליו}

אני חושבת שמוסרי יותר לאכול בשר על פני לצרוך חלב.
מה אני יודעת, אני אפילו לא מנסה לכמת את זה, לצרכי השוואה. לא יודעת מספיק לא על תעשיית הבשר ולא על החלב, והאמת - לא רוצה לדעת. <ברררר>
אני מסתפקת בכך שאוכלת כיום כמעט רק בשר ציד, וכמעט רק מטעמים של צורך אמיתי, ובתהליך של צמצום מוצרי חלב לזמנים של צורך אמיתי.
וכל פעם שאני אוכלת יוגורט אני מזכירה לעצמי - איך אני הייתי מרגישה אם היו תובעים ממני לשאוב מהציצי הפרטי שלי בשביל מישהי בוגרת שיכולה להסתדר בלי זה.
_{נ.ב. כתבתי לך בפרטי}

אה, אבל אתן נכנסות לדיון בענייני מוסר. שכל אחד יהיה לו את המוסר של עצמו.
אפשר לדון בזה באמת בדפי המוסר.
אבל בהקשר תזונתי? צמחונות?

עניין קשור לא קשור- אין לי כוח להכין לעצמי אוכל כל יום מחדש. בבוקר אני שותה מיץ פרות בבלנדר, שזה החלק החיובי ביותר. אבל אחר כך- אוכל זבל אחד רודף אוכל זבל אחר. אין לי כוח להכין מראש, אין לי כוח ללכת לסופר כל יומיים, אין לי כוח להתאמץ להפוך סלט לטעים כשאני יכולה לאכול שקשוקה בבגט בלי להתאמץ בכלל. זה חשוב לי, אני חושבת על זה כמעט מדי יום, ובכל זאת- לא מצליחה לגרור את עצמי לפעולה. עצות?

שליחה על ידי יול* » 06 דצמבר 2008, 18:53

אין לי כוח להכין מראש, אין לי כוח ללכת לסופר כל יומיים, אין לי כוח להתאמץ להפוך סלט לטעים כשאני יכולה לאכול שקשוקה בבגט בלי להתאמץ בכלל. זה חשוב לי, אני חושבת על זה כמעט מדי יום, ובכל זאת- לא מצליחה לגרור את עצמי לפעולה.
בדיוק! בדיוק!
עצות?
@}

כמה כיווני מחשבה:
גישת הנבוט* - ליצור סביבת גמילה לתקופה מבוקרת. נגיד לצאת לשבוע מחנאות, או לבית הבראה, או למסע בשביל ישראל. לקחת רק אוכל טרי ובריא. לצפות לקריז... אבל הכי יעיל. ממש ככה.
גישת המדרגות* - פסטה עדיפה מבגט - אין בה שמרים. להעיף שמרים מהתפריט. נודלס אורז עדיפים מפסטה - אין בהם גלוטן. לעבור לנודלס ולהעיף את החיטה מהתפריט. אורז מלא אורגני עדיף מנודלס - מוצר לא מעובד, לא מולבן. שעועית, חומוס, אפונה, פול, עדשים עדיפים מאורז. הרבה פחות עמילנים, הרבה יותר ערכים תזונתיים. בהמשך - אפונה חיה עדיפה על אפונה מבושלת, ובסוף פשוט חתכו לעצמכם סלט טרי, אורגני, עם הרבה שמן זית ולימון.

זה יכול לקחת בין שנה ובין עשר שנים תלוי בבנאדם. וכל יום שעובר תרגישו שאתם עושים משהו לטובת עצמכם, בריאותכם, הגוף שלכם, והעתיד הבריאותי שלכם.
עניין של אישיות.

עצות? אני חושבת שהאויב הכי גדול של אכילה מזינה הוא מחסור בזמן ובאנרגיה

, גם אני מוצאת את עצמי אוכלת דברים פחות מזינים כשאין לי זמן וכוח להתעסק עם לחתוך, לקצוץ, להכין וכו'.

ההצעה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה, היא שגם כשאת אוכלת ג'אנק, נסי לאכול את הג'אנק הכי פחות ג'אנקי. נניח, אם תחזיקי בעבודה לחם או קרקרים, תוכלי לנגב את השקשוקה בלחם מקמח מלא ולא בבגט. נסי תמיד להעדיף אוכל קנוי מהסוג הבית והמבושל, על-פני המהיר והמטוגן, וגם לקנות סלט בכל ברי-הסלטים למיניהם יכול להיות פתרון. ונראה לי שעדיף לך להביט על כל יום בו אכלת סלט במקום פיצה או שקשוקה עם לחם מלא במקום בבגט, כעל יום של רווח נקי, בלי לייסר את עצמך על הימים האחרים או על זה שאת בכלל אמורה לאכול עכשיו סלט ואגוזים.

משהו שדורש התארגנות אבל יחסית מינימלית: אם תכיני לעצמך צנצנת גדולה או אפילו בקבוק ליטר וחצי של רוטב לסלט, צנצנת גדולה עם תערובת של זרעים ואגוזים, וקופסא של עלי בייבי. את מניחה את העלים בקערה, מפזרת מלמעלה אגוזים וזרעים מהצנצנת, יוצקת מהרוטב, מערבבת, ואוכלת עם לחם מקמח מלא (אם השקעת וקנית/הכנת טחינה או חומוס, בכלל הרווחת).

תכיני לעצמך צנצנת גדולה או אפילו בקבוק ליטר וחצי של רוטב לסלט, צנצנת גדולה עם תערובת של זרעים ואגוזים, וקופסא של עלי בייבי. את מניחה את העלים בקערה, מפזרת מלמעלה אגוזים וזרעים מהצנצנת, יוצקת מהרוטב, מערבבת, ואוכלת עם לחם מקמח מלא (אם השקעת וקנית/הכנת טחינה או חומוס, בכלל הרווחת).
מיצי רעיון גדול!!!

עוד משהו שעוזר:
לעשות קניה שבועית בשוק (הירקות והפירות מחזיקים מעמד יותר זמן מאשר אלה של סופרמרקט), להגיע הביתה, להתנפל על כולם, לשטוף ולנגב. כולל פירוק ושטיפה של ראש החסה.
את החסה והירוקים האחרים השטופים והיבשים עוטפים במגבת או מגבת נייר עם או בלי שקית ניילון, ומכניסים למקרר. את כל שאר הירקות והפירות מסדרים בסלסלות וקופסאות פתוחות במקומות הכי זמינים האפשריים. בחורף אפשר את רובם מחוץ למקרר, על השיש או על שולחן האוכל. ככה הם "אל היד", ולא צריך לשטוף אותם, שזו היתה המכשלה שלי בזמנו. פשוט לא יכולתי לטרוח על סלט, בגלל השטיפה.

בנוסף, אפשר לדאוג שקרש החיתוך וסכיני הירקות גם יהיו אל היד, או על השיש או במדף הכי זמין, במגירה הכי נוחה, וגם לדאוג לכמה וכמה קרשי חיתוך כך שלא תיתקעי עם רק אחד שתמיד מלוכלך בכיור. ארבעה זה מספיק, בדרך כלל. כנ"ל סכיני ירקות.

תכיני לעצמך צנצנת גדולה או אפילו בקבוק ליטר וחצי של רוטב לסלט, וצנצנת גדולה עם תערובת של זרעים ואגוזים,
נכון! וגם הם - שיהיו מונחים על השיש, או קרוב אליו.

וחוצמזה, לא להתבייש ללכת על תהליך מדורג: לבשל ולהקפיא. לקנות סלט מבר-סלטים במקום את הלזניה המבחילה והשמנונית שלהם, ולהתעלם מהמחשבה "מתי הירקות נחתכו". שעועית או אפונה מבושלות ומוקפאות ומופשרות למנה אישית במיקרו הן לא אידיאליות, אבל עדיין עדיפות בהרבה על פיצה קנויה או בורקס. את תחושי בהבדל, ואת תתרגלי אליו, וכעבור איזה זמן את אפילו לא תתעצלי לקום ולשטוף את עלי החסה המעצבנים לפני כל סלט. כי הסלט יתגמל אותך. עובדה - לי זה קרה

עוד טיפ: לקצר את זמני הבישול. אני נהגתי לחשוב שרוטב עגבניות (כזה שנועד לפסטה אבל הוא אידיאלי גם עם אורז מלא או קינואה) זה משהו שלוקח המון זמן לבשל. אבל האמת היא שזה עניין של דקות. לא צריך לאדות / לטגן את הבצל והעגבניות עד בוש, מספיק שיהיו רק קצת רכים. הבצל מיטגן מספיק עד שאת חותכת את העגבניה, העגבניה מתנמסת בקלות עד שאת מוסיפה את התבלינים ועורכת את השולחן. וזהו. ישר לצלחת. טרי וטעים, ודווקא נחמד שזה קצת קראנצ'י.

אני נהגתי לחשוב שרוטב עגבניות (כזה שנועד לפסטה אבל הוא אידיאלי גם עם אורז מלא או קינואה) זה משהו שלוקח המון זמן לבשל

ואני לפעמים מחליפה רוטב עגבניות מבושל ברוטב עגבניות חי: מקלפת עגבניות וטוחנת בבלנדר עם שום, שמן זית, בזיליקום, לימון ומלח. זה פשוט מעדן! אפשר ממש לשתות את זה ככה מרוב שזה טעים. וזה גם מוכן תוך כמה דקות.

לקצר את זמני הבישול

גם אני.

המלצות לרוטב מעולה לסלט?

כמה צפוי.. דיי התאכזבתי מהספר של קאר.
לא חידש לי במיוחד, קיצוני ומבלבל. הזכיר לי מאד את הספר "רזה לתמיד" (רק פירות בבוקר, הפרדת חלבונים ופחמימות...)
דוגל בטבעונות ובמזון נא- נראה לי שרק אנשים מסויימים מסוגלים, מבקש להתחיל רק עם פירות בבוקר על בטן ריקה אך באותה נשימה מספר שהוא אוכל בבוקר קורנפלקס עם מיץ תפוזים.. לא ברור..

ציפיתי שייתן איזו רוח חדשה במפרשים, איזה היפוך מחשבתי.

ובכל זאת (כבר אמרנו שאני אופטימית), אני מתחילה שוב עם כללים משלי:
בלי קמח לבן (בלחם אפשר כמות קטנה כשהרוב מקמח מלא)
בלי סוכר
בלי קפה
פעם בחודש מותר לי משהו לא בריא (כדי שלא ארגיש שעלי להפרד לתמיד...)
הרבה מים ותה צמחים, הרבה ירקות, פירות ואגוזים. ללא בשר (כבר שנים), פחות מוצרי חלב, אפשר ביצים.
בינתיים לא חשוב לי הכמויות, רוצה להיגמל קודם ואח"כ יהיה נחמד גם להיות קלה יותר.

אז היום כבר התחלתי וכך היה:
דייסת שיבולת שועל עם שקדיה, דבש וקינמון
אורז מלא עם טופו וירקות בסויה (רגע- ברוטב סויה יש המון סוכר לא? יש כאלה בלי?)
ארוחת צהריים שנייה...- קוסקוס מלא עם אפונה וירקות
פרוסת לחם מלא עם אבוקדו ועגבניה
פרוסת לחם מלא עם גבינה וזיתים

מרגישה מלאות מטרידה וגם לא אכלתי בכלל פירות (כמחאה על קאר?! P-: ) אך מלאת תקווה להמשך
שבוע טוב לכולנו

זה גם נשמע יאמי, וגם כזו מתנה אדירה שאת נותנת לעצמך, המשיכי כך! <קראתי, ועלה לי כזה "וואו! שאקלית!"

@}>

עכשיו לאותיות הקטנות. (באמת קטנות.)
כמויות.
לא הייתי מקדישה שום מחשבה לכמויות בשלב זה.
הדברים היחידים שהייתי שמה לב בהם לכמויות (ממה שכתבת) זה לחם מלא, אורז מלא, דבש, קוסקוס מלא. <נשמע כמו סתירה? לשים לב או לא לשים לב, באמא שלך?

>
אני אסביר.
בעקרון, אם אוכלים מאוזן מבחינת הרכב המזון, אז לא צריך לשים לב לכמויות. מאוזן זה אומר שאת לא מרימה שום מרכיב בצורה לא פרופורציונית לצורך שלך בו. אם המרכיבים מראש טריים, מלאים, אורגניים ובריאים, אז הגוף יאזן אותך מבחינת יחסים וכמויות, זה חוסך כאב ראש אדיר.לא צריך יותר לחשוב על כמה אוכלים, וגם לא על מה, כי בבית יש רק דברים טובים.

אז אם לא היית אוכלת בכלל דגנים, זה פשוט היה מתאזן באופן טבעי. היית אוכלת יום אחד יותר אבוקדו, יום אחר יותר פירות יבשים, יום אחר יותר זיתים, וכך הלאה. אבל אם כן אוכלים דגנים, המשמעות של זה היא שעל כל כמות שאת מכניסה לגוף, את צריכה בעצם להכניס המון מינרלים וחומרים אחרים כדי לשמור על איזון. אבל אין לך מקום, כי זה חזיר-קלורי (תרגום סימולטני קלוקל. הכוונה היא שזה זולל לך קלוריות שגורמות לך לאכול דווקא פחות, ואז להוציא אותך מאיזון.) כלומר, בהכרח מוציא אותך מאיזון.

זה כמו שמסבירים שבתזונה מערבית יש המון חלבונים נסתרים? אז בכל תזונה שהיא יש הררי פחמימות נסתרות. לא צריך לדאוג באופן מיוחד שיהיו עוד.

סוף האותיות הקטנות.

חוזרת לעיקר :
יישר כוחך!
_עדכני

לחם (בעיקר לבן,מסובסד ממשלתית) הוא משביע וזול
ובנוסף לחישוב של תמרוש רוש, שהוא נכון, גיליתי שלחם השיפון-שאור הביתי שלי, בעל המראה והטעם הבוטיקיים-בעליל, קרוב מאד בעלותו ללחם הלבן המסובסד הנ"ל. כלומר, עלות החומרים לכיכר היא אותו דבר (כמחיר הלחם הלבן המסובסד וגו'), אבל הכיכר שלי בעלת נפח ומסה גדולים יותר. נשאר רק להוסיף את עלות החשמל (ואני אופה שתי כיכרות יחד, על אבן שמוט לאפייה ביתית). אם זה יקר יותר, זה ממש לא בהמון. ו: א. השדרוג ברמה הוא היסטרי, הלחם שם בכיס הקטן את רוב "לחמי הבריאות" שמוגשים במסעדות הטובות באיזור מגורי. ב. נראה שההרכב והמרקם מונעים אכילת יתר. אני רואה את זה בבירור על בני ביתי כשאני אופה באותן כמויות פחות או יותר, אבל עם שמרים רגילים. מהשמרים פשוט אוכלים יותר (אני אישית דווקא לא כל כך, אבל האיש והילד בהחלט כן, ובאופן בולט), אין לי מושג למה. וזה כנראה גם יותר בריא וגם מוזיל.
אני יודעת שלהנחית אפיית לחם קבועה על מי שזה עתה התחילה תהליך כמו שלך (ואני מצטרפת למקהלת אומרות ה"וואו") זה לא ממש מעשי. אל תיבהלי. כתבתי רק כדי להוסיף עוד פרספקטיבה לגבי מחיר הלחם. בהמשך, כשכבר תרגישי שכל העסק הופך להיות יותר חלק ממך, הכנת לחם ביתית -- אם את מרגישה שאת זקוקה ללחם -- היא צעד מבורך ומומלץ בעיני. ואגב, לחם שאור קל יותר מבחינת התארגנות למי שעובד מחוץ לבית, כי הוא איטי יותר, זמני התפיחה שלו הרבה יותר ארוכים מאלה של שמרים והוא גם לא ממהר ליפול אם שמת אותו שעה יותר מדי, ואין לו שום צורך שיעמדו וילטשו בו עיניים בזמן שהוא תופח לו. את בהחלט יכולה להעמיד בצק, ללכת בשקט לעבודה ולחזור.

ניצן תודה תודה!! @}
התמיכה כאן כל כך משמעותית עבורי!

אז אם לא היית אוכלת בכלל דגנים, זה פשוט היה מתאזן באופן טבעי.
את בעצם ממליצה לא לאכול דגנים כלל? זה לא מהותי לתזונה מאוזנת? (אם כמובן שומרים על כמויות סבירות..)

את בעצם ממליצה לא לאכול דגנים כלל?
אני? אני לא ממליצה כלום

זה מה שאני חושבת. שזה לא מומלץ. במיוחד על רקע של רגישויות/אלרגיות/התמכרויות.
בואי נגיד ככה, אם נגיד אין שום בעיות פרטיות עם דגנים, אז פעם במלא זמן, נגיד אם ממש דחוף לקחת איתך משהו בתיק, במהירות, ובמקרה אין לך קערות מלאות פירות בבית כמו לי... אז לא נורא. בגדול, בניגוד למקובל לחשוב, חיטה היא כבר מוצר מעובד, לא כל שכן לחם. בלחם יש עוד מחוללי רגישות (שמרים/מחמצת, סוכר/ממתיק אחר, לכל הפחות) וגם שם, נורא תלוי איזה לחם. כאשר לחם ביתי, מכוסמין/שיפון, אורגני, ומחמצת זה פשוט הכי טוב ועולם אחר לגמרי מכל מוצר מדף.

זה לא מהותי לתזונה מאוזנת?
לדעתי ולתפישתי, רחוק מזה. לא מהותי לתזונה מאוזנת, ואף יכול להוציא מאיזון.

זה לשאלותייך.
עכשיו למציאות.
לי לקח שש שנים להגיע למצב הנוכחי, שבו כשאני לגמרי נופלת בלחם, אני אוכלת פרוסה ביומיים (וגם אז, זה לא יהיה לחם. זה יהיה משולש פיצה איכותית אורגנית, לרוב נטולת גלוטן, בלי גבינה, בתנור עצים...) ואוכלת מנה של אורז אורגני מלא ביום, עם ירקות. ובו יש לי תקופות ארוכות שאני לא נוגעת בכלל בדגנים. אני חושבת שאפשר ללכת בגישת הנבוט, בתלות באישיות. האישיות האישית שלי? נבוט? יחזיק מעמד נגיד בין חודש ובין חצי שנה. ואז אני אפול חזק לתקופה ארוכה לא פחות של אכילה בולמוסית. אני לא בנויה לזה. בשבילי היה הרבה יותר נכון ללכת מדורג. להרגיש כל הזמן מסופקת, וכל הזמן להרגיש שאני משפרת את התזונה שלי ואת הבריאות שלי.

אישי? לא בנוי למדורג. הם הוא מקבל משהו שהוא מכור אליו (אצלו זה מתוקים. עוגיות קשות, עוגות וגלידות.) הוא ייטרף. אז אצלו זה הכל או כלום, והאישיות שלו לא מרגישה את הכלום ככלום. הוא עושה את זה כבר שנה וחצי בלי שום שיהוקים. מעורר השראה.
איזה טיפוס את?

שליחה על ידי א* » 10 דצמבר 2008, 09:10

מעניין מאוד לקרוא פה. הרבה זמן לא הייתה לי גישה למחשב ,

אני ממשיכה בתהליך של מעבר מג'אנק לאוכל בריא יותר, אני נוקטת ב"שיטת המדרגות" (תודה על ההגדרה ניצן אמ).
וזה אכן נהייה קל יותר עם הזמן,היום אני כבר במצב שעוגות ועוגיות תעשיתיות ממש לא עושות לי את זה , אפילו אם אהיה מורעבת עדיף לא לגעת בהם, והיום אני גם במצב של הקשבה עדינה יותר לגוף וכתוצאה מכך אני שמה לב למתיקות של דברים ויכולה להבחין במתיקות מוגזמת.אני ממשיכה להקשיב ולנסות להבין מה הנפש אומרת על מה שהגוף עובר.

בעצתכן,אתמול זרקתי לשקית הפירות גם כמה אגוזים והשתכנעתי לגבי הקטע של כדאיות כלכלית, אני באמת אוכלת קצת פחות בכמויות וזה כמעט מתקזז.

ויש לי פיתרון מהיר הכנה לעצלניות כמוני שמתעצלות להשקיע זמן ואנרגיה בהכנת האוכל (יעלפו מהמשוב?).
קניתי שקית של ירקות+איטריות קפואים להקפצה של סנפרוסט , מקפיצים 4 ד' והאוכל מוכן, פחות זמן מאשר לחמם פיתה.
בעלי הכין בקופסאת פלסטיק קטנה חמאה מתובלת מ : גי (הודי) , גינגר כתוש ושום - זה משמש אותי לחביתה,נודלס, תיבול אורז ,פסטה ובקיצור - משדרג כל מאכל.
אני שמה כף מזה ומקפיצה עליו חצי חבילת נודלס של סנפרוסט מוסיפה סויה וסילאן וקשיו וחברים. ומכבה ת'אש אחרי 4 ד'.
ממש טעים,ופרקטי לאכילה בנסיעה/בעבודה ולא תופס הרבה מקום בתיק

בסופשבוע היו לי מלא "חריגות" ,טעימות של שוקולדים ומאפים ביתיים,זה קרה כשנסעתי להורים ליומיים, קטע פסיכולוגי לחלוטין של קישור בין מאפה בייתי לבייתיות וחום ואהבה.
הקטע הוא שההורים שלי כבר מזמן עברו לאכילה בריאה ורק בשביל "אנשים כמוני" הם מחזיקים ת'שטויות האלו בבית, לא נורא אני לא יורדת על עצמי יותר מידיי,למדתי דרך זה משהו חדש על הדפוסים שלי, בפעם הבאה אתנהג אחרת.

אני ממשיכה להתפרק פיזית,הדלקת גרון עברה ועכשיו יש לי סינוסיטוס (פעם ראשונה בחיים!) וגם - דלקת בשרירי הלסת(בפעם הראשונה בחיים !) הרופאה שאלה אותי אם לעסתי יותר מהרגיל? או אם אכלתי משהו קשה? התגובה הראשונה שלי הייתה " תקשיבי לסימנים שהגוף נותן ותפסיקי כבר עם התהליך הזה" ,זה עורר שוב חשש וחוסר אימון בתהליך שאני עוברת.
אחרי שנרגעתי אני חושבת שזה כמו כיווץ שרירים לאחר הליכה, הפה לומד ללעוס וללעוס יותר אגוזים וירקות ולכן הוא פיתח דלקת, הגוף יתרגל. זה גם מחזק את ההחלטה שלי לעשות את זה הדרגתי ולא באופן קיצוני.בכל מקרה - בנתיים מותר לי לאכול רק מזונות רכים (מרקים,גלידות).
ובמקום לחגוג על גלידות ללא רגשי מצפון אני מצאתי עצמי מתבאסת עמוקות מכך שלא אוכל לגעת בשקית הקשיו שיושבת לי במטבח

זה קרה כשנסעתי להורים ליומיים, קטע פסיכולוגי לחלוטין של קישור בין מאפה בייתי לבייתיות וחום ואהבה.
גם לי זה קורה! כשאני נכנסת לבית של ההורים שלי אני בכפייתיות עוברת על המקרר ועל ארונות הממתקים. וההורים שלי ממש לא עברו לאוכל בריא, וכשאנחנו שם אנחנו כולנו אוכלים מזעזע. אני מאד חוששת מהביקור הבא שם.
אני זוכרת גם את בעלי לשעבר נכנס לבית של אמא שלו והולך ישר למקרר. והיא - אמא שלו - ביד אחת מאביסה אותו, לפעמים באוכל ביתי ולפעמים בזבל תעשייתי, וביד השנייה נוזפת בו על כמה שהוא אוכל (טוב, לא נוזפים ביד, אבל אתן מבינות מה אני אומרת).
אתמול היה לנו חצי-יום-כיף בעבודה, עם סדנת בישול. בישלנו כולנו יחד ואחר-כך אכלנו את מה שבישלנו. הרשיתי לעצמי לאכול מהכל כי הכל היה מלאכת יד ולכן, על פי חוקי הכשרות הספציפיים שלי, מותר לי לאכול לפעמים. כולל קינוחים והכל. אכלתי המון, ממש עד להתפקע, וכאבה לי הבטן אחר-כך. אבל שמתי לב לשני דברים: האחד - לא היתה לי שום תגובה התמכרותית, למרות שהיו שם כמה דברים טעימים נורא. אכלתי בהנאה קצת מכל דבר (והיו הרבה מאד "דברים"), ולא היה לי צורך בולמוסי בעוד. כחצי-שעה-שעה אחר-כך רציתי נורא לאכול פירות, וכמובן שהיו לי בתיק והיה בדיוק טוב. והדבר השני: כשחזרנו למשרד כולם היו מחוקים לגמרי, מנקרים על המקלדת וחסרי אנרגיה לגמרי. אני הרגשתי מלאת מרץ ומרוכזת. אני לא יודעת בדיוק למה. חשבתי לעצמי, שאולי בעצם אכלתי פחות ממה שאנשים אחרים אכלו, ובכל זאת הרגשתי שאכלתי המון והתמלאתי עד אפס מקום? כלומר, אולי באותו מצב לפני חודש הייתי אוכלת הרבה יותר, יוצאת באותה הרגשה של מלאות ואחר-כך נרדמת על המקלדת כמו כולם?

שליחה על ידי א* » 10 דצמבר 2008, 15:25

עצה למצטרפות לתהליך:
אני הייתי רגילה לסיים כל ארוחה בקינוח (עוגה עוגיות או שוקולד) עכשיו רק אחרי ארוחה גדולה/עיקרית עדיין יש לי את הצורך במשהו מתוק.
אז אני מתרגלת עכשיו לתה ממותק בסוף הארוחה בתור קינוח.
ירדתי מ כפית וחצי סוכר לבן לחצי כפית סוכר חום/דבש ,
והטריק החדש שלי : כשאני מכינה את התה אני טועמת ממנו שלוק ורק אח"כ מוסיפה את הממתיק ואז המתוק מרגיש מתוק יותר.
(כמו הסיפור על הבית הצפוף ועדר הכבשים השכניסו אליו,מכירות?)

והטריק החדש שלי : כשאני מכינה את התה אני טועמת ממנו שלוק ורק אח"כ מוסיפה את הממתיק ואז המתוק מרגיש מתוק יותר.
רעיון חכם! אהבתי.

(כמו הסיפור על הבית הצפוף ועדר הכבשים השכניסו אליו,מכירות?)
אני מכירה את זה עם עז. אבל העקרון ברור.

יופי.
ממשיכה לקרוא בעניין ולחזק את ידייך.
_{באותיות הקטנות - לקרוא את רשימת הרכיבים במוקפץ של סנפרוסט ולברר מה זה כל E. יש רשימה בויקיפדיה.}

אני הייתי רגילה לסיים כל ארוחה בקינוח
אני בשנים האחרונות אוכלת את הקינוח לפני הארוחה.
אם אני אוכלת קינוח.
ואז התפננתי ממשהו מתוק-טעים, ויש לי את זכרון ההנאה ממנו גם אחרי האוכל, אבל את הארוחה גמרתי עם מזון אמיתי, בטעם לא מתוק, שלא מכניס אותי למעגל הכמיהה והתסכול של "עוד ועוד מתוק".
הבן של מי מה קורא לזה "קינוח שלפני הסעודה"

בקשר לתה: רק תה שחור באמת זקוק לסוכר (אם כי גם אותו אפשר בלי להמתיק). כל חליטות הצמחים, וכן תה ירוק, טעימות יותר בלי המתקה בכלל. ההמתקה מקלקלת את הטעם, והופכת את התה למריר יותר או מעפן.

כשאני מכינה את התה אני טועמת ממנו שלוק ורק אח"כ מוסיפה את הממתיק
יופי, אז את בדרך הנכונה. ממחר - קחי שני שלוקים

<תמרוש ממחשב אחר>

הבן של מי מה קורא לזה "קינוח שלפני הסעודה"
אצלנו קוראים לדברים כאלה "אבל אין צורך לטרוח בעד הלחם".

אבל אין צורך לטרוח בעד הלחם

(אלטר אגו פואיסטית ותיקה)

כל חליטות הצמחים, וכן תה ירוק, טעימות יותר בלי המתקה בכלל.
גם אני חושבת כך!

פו עבר גמילה מאורתית ממתוקיםבשיטת הזבנג וגמרנו.
הביאו לו לפטופ וכל השבוע הוא גלש בבאופן כדי להתנחם.
לא עבד.
<לא יכולתי להתאפק. עכשיו, הרגע אני מפסיקה להפריע לכן להגמל>

המלצות לרוטב מעולה לסלט?

ויניגרט רגיל - שמנ"ז, לימון, מלח\פלפל
חרדל ודבש - שליש כוס שמן לרבע כוס לימון, כף דבש וכפית חרדל (להשתמש במתינות!

)
רוטב יוגורט צמחוני (המצאה שלי!) - קשיו ומעט מים בבלנדר (למרקם נוזלי מעט סמיך) תיבול בשום, שמיר ומעט לימון.

א? איפה את? לא להעלם! חשוב לשתף גם אם יש ימים או תקופה קשה. אנחנו פה לא רק בשביל לעודד מהיציע על ההצלחות, אלא בעיקר כדי לחזק בתקופות היותר קשות.
@}

המלצות לרוטב מעולה לסלט?
אני מתבלת את הסלט שלי ב:

מלח
פלפל
פפריקה מתוקה - המון! זה לא חריף!
ה מ ו ן - בזיליקום (יבש)
מעט טימין, זעתר ואורגנו
ועל כל זה שמן זית ומיץ לימון.

כמו כן, התוספות נותנות-הטעם שלי לחסה ולעגבניות:
המון בצל ירוק
זיתים שחורים
עגבניות מיובשות (יש בסופר טובות ויש מגעילות. לבחור את הטובות, ושבלי חומרי שימור)
חופן צימוקים. כן! זה לא עושה לי את החשק-ההתמכרותי-למתוק, ומצד שני נורא משמח.
פעם שמתי גם גבינת פטה
ובשעות של רצון טוב וכשהעציצים שלי מצליחים:
עירית ונענע.
בעיקר הנענע מוסיפה המון.

לדעתי, אפשר להוסיף לסלט כל ירק מוחמץ שאת אוהבת, ואם יש לך יום קשה של רעב למתוק - כמעט חובה להכניס גם פרי חתוך כלשהו. למשל אגס. או אבטיח, או בננה. כן!!!! זה מנחם, זה מעודד, זה עונה על הצורך הרגשי, וזה חוסך לנו בגדול את הפיצה-שאחר-כך.

א' איפה את? עדכני מה איתך.

גם אני קצת נעלמתי ואני חייבת לכן (לעצמי!) עדכון / וידוי..
אז ככה- לאחר כמה ימים של אכילה טובה ואחריה בולמוסים גדולים החלטתי, בעקבות דבריה של ניצן, שאני לא הטיפוס הקיצוני ושאעבור בהדרגה לתזונה טובה יותר.
התוכנית פעלה אבל הפוך- התחלתי טוב ובהדרגה עברתי לדברים ממכרים ולא בריאים... P-:

אז עכשיו שוב חזרה לתוכנית המקורית עם שינוי קל בעקבות א'-
גמילה ביתית ממתוקים:
בבית מותר לי רק מאכלים בריאים ומחוץ לבית אפשר טעימות כשאני מתארחת אצל אנשים (כך האוכל הוא לא העיקר ואני לא מגיעה לבולמוס רציני מדי אך גם לא מרגישה שמפסידה טעמים חדשים או שאני חריגה), לבד- רק בריא. ואני מוסיפה- פעילות גופנית: יוגה, ריקוד, כפיפות ותרגילים מאולתרים לפי החשק- הכל בבית עם מוזיקה (אפשר גם עם התינוק ואין תירוצים!)

מזכירה לעצמי מחדש (סליחה על הטרחנות)-
בלי סוכר, הרבה מים וחליטות צמחים, קמח לבן רק אם הוא עם במזון שהרוב בו קמח מלא, הרבה פירות וירקות.

התוכנית פעלה אבל הפוך- התחלתי טוב ובהדרגה עברתי לדברים ממכרים ולא בריאים...
אוי, את חורגת אותי

גם אני כזאת. ג'אנקית מהסוג הכי עלוב וגרוע.
אישית, זה בשני הרבדים.
המדרגות זה תהליך ארוווווווווך ארוך.... שלוקח כבר המון שנים. ואני יכולה להגיד לך באחריות מלאה שכתהליך ארוך הוא מוצלח מאד.
<לא אכלתי בורקסים, אוכל מוכן, המבורגרים מהירים, סנדביצ'ים מוכנים, משקאות ממותקים, סופגניות, ועוד המון המון זבל שהיה פעם לחם חוקי, כבר המון שנים.>
צעד קדימה, שניים אחורה, סקובידו.

את הצעדים קדימה עושות תקופות של זבנג וגמרנו. שלושב ארבעה חודשים, ואני חוזרת לאט לסורי. אבל הסורי הזה הרבה פחות גרוע מהסורי הקודם! לא להתייאש!
<בקיצור, מה שאת מתארת עובד גם עליי, אבל התייחסי לזה כאל תהליך נכון, ולא כאל שורה של כשלונות! מבינה?>

אחרי שבוע בערך בלי סוכר לבן בכלל והפחתה משמעותית בשבועות האחרונים, ואחרי בערך שבועיים וחצי בלי קפאין (הכל הגיע לגמרי מהגוף, לא החלטתי רשמית על גמילה. אבל כן החלטתי לא לקנות את המוצרים האלה הביתה ולרוב החלטתי לא לאכול אותם כשהם נקרו לדרכי), בסוף השבוע הגיע קריז גדול של סוכר. זה לווה גם בקריז מתוקים של הבת שלי (שלוש וקצת), והתמסרתי. זה התחיל מעוגיות טחינה שאפיתי ביום שישי. אמנם טחינה אורגנית, אמנם החלפתי חצי מהקמח והסוכר במלא וחום בהתאם, ובכל זאת. בערב כבר שמתי לב שאני לא יכולה להפסיק לאכול אותן. וזה הוביל לאפיית עוגת שוקולד אתמול אחה"צ, אחרי שבתי שוב מאד רצתה מתוק (תירוצים, תירוצים), ולא מצאה חן בעיניה הטחינה. ערבבתי את החומרים וממש הרגשתי איך אני מערבבת חומרים בשביל מאכל שלא מזין אותנו, אני שופכת לתוך הקערה דברים שאני לא באמת רוצה בתוך הגוף שלי. ובכל זאת העוגה נאפתה וגם נאכלה. ובערב הרגשתי את העצבנות, את הגזים, את הטעם המגעיל בפה.

עם כל "נפילה" כזאת ההבנה מתחדדת. ואני מרגישה שככל שהגוף שלי יותר נקי, אני יכולה להרגיש יותר בבירור את ההשפעה שיש לכל חומר בנפרד עליי ולהתארגן בהתאם. אני מרגישה גם שיש חשיבות ללאכול את הדברים האלה מתוך ראייה ברורה של מה הם עושים, זה עוזר להפנים את המסר יותר טוב מכל דבר אחר.

עכשיו אני רוצה לדאוג שיהיו בבית הרבה דברים מתוקים שהם לא סוכר (יותר פירות יבשים ממה שיש עכשיו, אולי תירס), מתוך ראייה שלהם כשלב ביניים. כדי שיהיה מה לקחת אם צריכים מתוק, בלי שהמשהו הזה יהיה מאפה.

והיתה לי גם חווית לחם מעניינת השבוע. הכנתי לי לארוחת צהריים חציל קלוי בתנור, טחינה ושתי ביצים קשות. הרגשתי שממש מתבקש לשים את כל זה על לחם. הלחם היחיד שיש לנו בבית הוא בייגלס, כי אנחנו לא מוצאים כאן לחמים נורמליים (ארה"ב). ממש לא התאים לי הכובד של בייגל. לרגע אפילו השתעשעתי ברעיון של לאפות בעצמי איזו פיתה, אבל ירדתי מזה מהר

. בקיצור, אמרתי לעצמי, ננסה בלי לחם, ואם אהיה רעבה אחר כך אמצא פתרון. זה היה פשוט מעדן! בערך שעה אחרי הארוחה שמתי לב שאני שבעה ומרוצה, אבל בלי תחושת הכובד שאני רגילה לפרש אותה כשובע. והבנתי שאני כמעט לא מכירה אתה ההרגשה הפיסית הזאת, של שובע אמיתי שהוא לא כבד. איזה תהליך גופני ונפשי מרתק!

בייגלז הם לחם נורא ואיום.לכי לWHOLEFOODS יש שם לחמים נפלאים (קינואה אורגנית, מחמצת שיפון, ועוד המון מעולים) עולים הרבה אז מקפיאים פרוס ומקפיצים בטוסטר (אין לי טוסטר ואני לא קונה לחם, אבל זה שיפור משמעותי מבייגל.)

אהבתי מה שכתבת (טוב, חוץ מעוגת השוקולד :- אבל זו ירידה לצורך עלייה!) אפרט בהמשך...

להפחית מוצרים מהחי (לא בהכרח להוציא כליל),
אבקש לערוך את הפתיחה ל"להפחית עד לוותר כליל על מוצרי חלב פרה"
לא ממליצה להוריד ביצים, ואפילו ממליצה להוסיף בשר איכותי אוכל עשב (אומגה 3, ברזל, חומצות אמינו ועוד...)

הדף הזה נותן לי השראה לתהליך שעובר עלי כבר כמה חודשים.
התחלתי לסלוד מסוגי מזון שפעם החשבתי לקונבנציונאלים, סטנדרטים, מיינסטרים (במובן הטוב של המילה).
זה התחיל מלסלוד מגבינות ומעדנים (פעם: חופשי גבינות שמנת 30% ומעדני חלב על בסיס יומיומי, היום: בקושי יוגורט פעם בכמה ימים).
אח"כ התחלתי להיגעל מביצים (פעם: חביתה/לחם מטוגן/ביצה קשה יום יום לארוחת בוקר, היום: ביצים רק בתוך מאפים שאני מכינה, למשל עוגת גבינה, וזה קורה בערך פעם בחודש).
ועכשיו (וגם בהשראת הדף הזה) אני בעיצומו של תהליך סלידה מקמח לבן (פעם: חלות מתוקות, קרואסונים וכו, היום: רק לחם שאור, לא מסוגלת לגעת במוצרים עם קמח לבן). הסתכלתי השבוע על קרואסון בסופר וממש חשתי בחילה. וקרואסון פעם היה בשבילי ה מאכל.

והכל פסיכולוגי. אין לי שום הסבר אחר.

שליחה על ידי א* » 14 דצמבר 2008, 21:30

היי ,לכן.
גם כשאני לא נכנסת לקרוא/לכתוב,עצם הידיע שיש פה את הדף הזה והוא חי ונושם ומתפתח עוזרת לי בתהליך שלי.
לא נעלמתי בגלל "כישלונות" (אין דבר כזה מבחינתי!)אלא כי נשרף לי מאוורר במחשב ואני פותחת אותו רק לזמן קצר ורק פעם ביום-יומיים.
אני עדיין במסלול שלי (עם קצת צעדי סקובידו).
למרות שפתחתי ת'דף לפני כמעט חודש וחצי עדיין לא ירדתי במשקל,אך אני בהחלט מרגישה טוב יותר והרבה פחות קשה לי ומפתה לי מאשר בהתחלה.
סלטי ירקות טעימים לי בטירוף ! והיצרתיות שלי מרקיעת שחקים בתחום הסלטים , אם לא הייתי מתעצלת הייתי חותכת יותר סלטים ומצליחה גם לרדת קצת במשקל.
ברגע זה ממש אני מנשנשת קשיו להנאתי אחרי יום מאוזן להפליא.
התחלתי לקנות את רוב האוכל שלי בשוק ומעט ממנו בסופר,וזה מרגיש לי טוב.הקמצנית שבי גם נרגעה כי בדקתי את זה וזה באמת לא יוצא יותר יקר לקנות בריא, ירקות ופירות בשוק יותר זולים מקניות תעשיתיות בסופר ולמרות אגוזים ושווים ופירות יבשים בסוף הכל מתקזז.
קראתי אתכן ואני נעזרת ברעיונות שלכם ותודה גם למי שריכז את כל המידע בתחילת הדף.
אוהבת, תמשיכו ותמשיכו לכתוב . א'.

שליחה על ידי א* » 14 דצמבר 2008, 21:43

רוצה לשתף בתפריט הפחות או יותר קבוע שלי בימים האחרונים ,אני עדיין עם סינוסיטוס ומרגישה קצת עייפה אולי תראו פה משהו חריג וקיצוני שעליי לשנות?

6:30 - 2מתעוררת מורעבת - בייצים קשות, רסק מעגבנייה טרייה,תה צמחים עם חצי כפית סוכר חום/דבש.לפעמים אם אני נשארת רעבה אז גם 2 פרוסות לחם עם משהו.
10:00 - סנדוויץ מ2 פרוסות קמח חצי מלא עם סלט טונה ,מקושט בחסה עגבנייה ועירית מהגינה.אגוזים/שקדים.
11:30 - תה.
12:30 - עוד סנדוויץ בדיוק כמו שאכלתי ב 10:00.
15:00- פירות ואגוזים...עד שנמאס לי לאכול אותם. בדרך כלל 2-3 סוגים שונים.
18:30- ארוחת ערב משתנה (מרק עוף,פסטה ברוטב עגבניות,מרק מיסו,פיתות מקמח מלא עם לבנה וזייתים, פיתות עם טחינה וזייתים , כרובים וברוקולי אפויים ברוטב שום ושמן זית...לפעמים גם סלט עם כל אחד מאלה ,אך לא תמיד).

בערך אחת ליומיים יש לי "חריגה" במקום העבודה , מישהו מביא סיר של אוכל טוניסאי בייתי מעולה וצף בשמן ואנחנו מנגבים אותו עם פיתות טריות, היום רק טעמתי מזה (חייבת לטעום,מתה על אוכל מזרחי בייתי)..

פתאום כשאני קוראת את זה אני רואה שחסר לי בתפריט סלט (וזמן וכוח להכין אחד) .זה בעייתי כי כשקר לא בא לי סלט.
ופתאום זה לא נראה לי כל כך הרבה אוכל,לפחות לא יחסית לכמה שהייתי רגילה לאכול, אז למה אני לא יורדת בכלל במשקל?

אני ריכזתי את המידע בתחילת הדף (ורק לקרוא שוב הכל מהתחלה גרם לי לאכול גם פיצה וגם שוקולד. דף מסוכן מאד, מסתבר).
ניצן - את העניין עם להפחית מוצרים מהחי כתבה סאלוש ולא נראה לי נכון לערוך אותה, אלא לכל היותר להוסיף הערה מסתייגת בנוסח "ויש הגורסים כי..." (לשיקולך, לטיפולך, לחייך יפתי)

ורק לקרוא שוב הכל מהתחלה גרם לי לאכול גם פיצה וגם שוקולד. דף מסוכן מאד, מסתבר
עבורי (באופן אישי מאד), יש משהו מרתיע בסיכום שמופיע בתחילת הדף. היופי של הדף הזה בעיני הוא התהליך שאפשר לקרוא בו, והפתרונות שעולים ומוצעים בתגובה לשאלות ובעיות ספציפיות שהובאו. לקרוא את כל ההמלצות מרוכזות, כשהרבה מהן יחסית רחוקות מאורח האכילה הנוכחי שלי, קצת גורם לי להרגיש שאין סיכוי בכלל... למרות שבפועל אני מיישמת יותר מזה מאשר בעבר, ויותר ממה שהייתי מאמינה שיכול לקרות.
זאת עבודת עריכה נהדרת אבל אולי כדאי להפריד את העצות הפרקטיות המרוכזות לדף אחר ולהשאיר את הדף הזה יותר במתכונת של דף תמיכה שמלווה תהליך.

ופתאום זה לא נראה לי כל כך הרבה אוכל,לפחות לא יחסית לכמה שהייתי רגילה לאכול, אז למה אני לא יורדת בכלל במשקל?
א', אולי זה בגלל שעדיין יש הרבה לחם בארוחות?
הייתי מנסה להוסיף עוד פירות וירקות. לנשנש פירות במהלך היום. להוסיף כמויות יותר גדולות של ירק לארוחה שלך, מעבר לעגבניה והחסה שמקשטים את הכריך. אם אין לך כוח לחתוך סלט אז אפילו סתם ירקות כמו שהם, טריים או מאודים. לי לאחרונה עם הקור הזה יותר בא אוכל חם מאשר סלט, אז אני מוסיפה יותר ירקות מבושלים ומרקים לתפריט שלנו.
את יכולה, למשל, לבשל סיר מרק עם הרבה ירקות בפנים שיספיק לכמה ימים, ולקחת לך כלי ממנו לעבודה בשביל ארוחת צהריים.

איך נשמע לך?

מסכימה עם אמא ללי

אולי זה בגלל שעדיין יש הרבה לחם בארוחות?
גם לי עלה שיש יותר מדי חיטה בתפריט. לא יכולה כרגע לפרט

ניצן - את העניין עם להפחית מוצרים מהחי כתבה סאלוש ולא נראה לי נכון לערוך אותה, אלא לכל היותר להוסיף הערה מסתייגת בנוסח "ויש הגורסים כי..." (לשיקולך, לטיפולך, לחייך יפתי)
לא יכולה לערוך מפה. לא מרגישה נוח עם להיות חתומה על ניסוח כמו שהוא כתוב עכשיו. תעשי טובה יא עיני...
<הפיצה, היתה טעימה לפחות?

>

א', אני מאוד' מבינה את חוסר החשק לאכול סלט כשקר. גם אני ככה (למרות שבשבוע האחרון, חלק קבוע מארוחת הבוקר וגם ארוחת הצהריים שלי, הוא סלט ערבי קצוץ דק ברוטב טחינה-לימון, בהשראתה של ניצן).
אבל מצד שני, אני כן מרגישה שאני צריכה את הירקות שלי, והפתרון שלי הוא בדיוק מה ש{{}}אמא ללי כתבה: אני אוכלת ירקות חמים. אם אני מצליחה, אני אפילו חותכת לילה קודם ירקות להקפצה: גזר, קולורבי, קישוא. בבוקר אני מלהיטה מחבת עם שמן זית, נותנת טיגון קצר לירקות על אש גבוהה, מנמיכה, סוגרת את המחבת, ונותנת לירקות כמה דקות להתרכך (מעט. אני אוהבת אותם כשהם עדיין פריכים). לפעמים בשלב הזה, אני מוסיפה שעועית מוקפאת או תירס או אפונה מוקפאים, שיפשירו, או שעועית טריה חלוטה.

לפעמים אני מכינה לעצמי מרק ירקות עשיר (אפשר על בסיס ציר עוף, ואפשר סתם לזרוק כמה כנפיים למרק המתבשל להעשרת הטעם. אם את רוצה להפחית את הערך הקלורי של זה, אחרי הבישול צנני לחלוטים במקרר, ואז הסירי את השומן שמגליד למעלה - כך תישארי עם כל הטעם וללא הקלוריות), ואוכלת ממנו כל היום. אפילו לארוחת בוקר - פעמים רבות בא לי משהו חם ולא מתוק בבוקר, וזה עובד מצוין.

א', אני מאוד' מבינה את חוסר החשק לאכול סלט כשקר.
זוכרות מה שכתבתי על להוציא את הירקות מהמקרר?
זה קריטי!
אמא ללי, באזורנו (עד עוד שבוע אפשר לדבר על זה ברבים

), אני פשוט לא מחזיקה אותם במקרר מראש (חוץ ממלפפונים שרגישים מאד).
אחרות, להוציא לפחות שעה מראש. להניח על משטח העבודה.
לסלט יש טעם אחר לגמרי!

אפשר להכין ירקות בתנור במקום לטגן <להוסיף שמנים חיים ולהוריד שמנים מחוממים זה למתקדמים

>
מרק עוף/ירקות זה דבר אדיר. משביע ומזין. <למי שאוהבת מרקים> <אני לא. :-\> ושיפור בלתי רגיל לעומת תזונה מבוססת עמילנים וסוכרים.
אפשר לבשל בטטות או לאפות אותן בתנור. משביע וטעים.
לבשל שעועית ירוקה במים (אנחנו אוכלים אותה טריה) ולעשות לה רוטב סויה ושומשום.

אותה עייצה לגבי פירות. בחורף יש ממש מעט חרקים, ומזג האויר מאפשר שימור לאורך זמן. לשים קערה ענקית על השיש ולשים בה תפוחים, תפוזים, אגסים (אגסים למעלה, הם מתקלקלים מהר אם הם נמחצים) אין סיבה לשים במקרר ולחטוף צמרמורת רק מהמחשבה על לנגוס בתפוח.

אני משתדלת להחזיק תמיד קצת מכל דבר מחוץ למקרר, ולחדש כל הזמן. פעם כשהיה נהוג חורף גם במקומותינו, הייתי משאירה הכל בחוץ. אבל מאז שהחורף בוטל, בעיה.

מה לא טוב במזונות עם שמרים? אני אופה לחם מלא עם שמרים והייתי בטוחה שזה בריא.

זה לא בלתי בריא, אלא שבתרבות מלאת אנטיביוטיקה, כולל בהרבה מזונות, האיזון הטבעי של פלורת המעיים מופר לטובת פטריות ושמרים על פני בקטריות טובות. אם מוסיפים חטא על פשע ואוכלים הרבה מזונות עשירים בפחמימות (אני מתכוונת לפחמימות הפעם, לא ספציפית לדגנים, לסוכרים מעובדים ועוד למרות שהם יותר גרועים) ומזונות עתירי שמרים (על אף שהם אפויים ולא חיים) המצב מחמיר ומופיעות שלל תופעות שרוב האנשים לא מקשרים כלל לתזונה ומעריכים שהם פשוט חלק מהחיים. <אוף איזה בעסה!>
ראי גם טיפול בקנדידה
יש אנשים שהמצב אצלם הפוך ויש להם יותר אסידופילוס, ביפידום וחריהם וחסרים להם שמרים. במקרה כזה אפשר לתסף קלות את השמרים התזונתיים (בניגוד לשמרים לאפייה) כדי לאפשר חזרה לאיזון בצורה איטית ובריאה. <כל נסיון לעשות את זה בזבנג וגמרנו יכול להגמר ביציאה מאיזון לצד השני...

>

חוץ מזה, החורים בלחם? זה פלוצים של שמרים.

אם אוריד את השמרים מהמתכון, במה זה ישפיע על הבצק ועל הלחם?

מחמצת שאור?

עוברת

תוספת לפתיח, בעקרונות, הייתי מוסיפה משהו כמו - לשים לב להרגשה הגופנית והכללית: אחרי אכילת ה"מתוקים", אחרי אכילת ה"תחליפים", אחרי הורדת מרכיבים שונים. תופעות כמו שובע מול רעב, רגיעה מול עצבנות, עייפות מול אנרגיה, נפיחות מול הרגשת קלילות, החל בטעם בפה וכלה בהילוך-מעיים וקנדידה.
ואז מובן יותר אולי שההמלצות עצמן הן אינדיוידואליות כי למשל בהצעות הפרקטיות מוצע להוריד לחלוטין מוצרי חלב ואחר כך בתפריטים מופיעים יוגורטים שוב ושוב. כנ"ל מוצרי חיטה וסנדויצ'ים.

מוסיפה לרשימה שלי (אי אפשר לערוך כבר): טעים ולא טעים, תחושת סיפוק מול קרייבינג (עברית?).

אפשר אולי לשים את השמות אחרי העקרונות ולתת קרדיט לתפריטים בנפרד?
<עוברת, סחה עלייך, אם לא ברור.>

לגבי תחושת סיפוק מול קרייבינג, אפשר אולי להתייחס גם לאכילה בולמוסית לעומת אכילה שפויה/נינוחה/מספקת?

אכילה בולמוסית לעומת אכילה שפויה/נינוחה/מספקת
אכן יותר עדיף

לבשל שעועית ירוקה במים (אנחנו אוכלים אותה טריה) ולעשות לה רוטב סויה ושומשום.
זה מעולה! ואפשר גם לאדות אותה קלות בסלסלת אידוי, זה גם יוצא נורא טעים ונדמה לי שגם יותר שומר על ערכים תזונתיים. אפשר לעשות את זה עם עוד הרבה ירקות, דרך אגב.

א' כל הכבוד על ההתמדה וחיזוק גדול נוסף לשאר חברות ובאות הדף.
עוד רעיון לסלט טעים ומספק-
כרוב וגזר קצוצים דק (עדיף במעבד מזון), להקפיץ קלות בשמן זית וסויה מה שמתחשק- בצל ירוק/ שומשום/ גרעינים ואגוזים, פלפלים, כרובית, קישוא/ בולגרית.. כיד הדמיון הטובה ולבזוק מעל- מעדן!!

אם אוריד את השמרים מהמתכון, במה זה ישפיע על הבצק ועל הלחם?

ג'מילה זה נשמע מעולה!!!

ולגבי רוטב סויה ושומשום - איך עושים? רק מערבבים סויה ושומשום או שיש עוד מרכיבים?

אם אוריד את השמרים מהמתכון, במה זה ישפיע על הבצק ועל הלחם?
הבצק לא יתפח והלחם יצא נמוך, ואני מתארת לעצמי שגם לא רך ובטח לא אוורירי <אלטר אגו מתעקשת לקרוא ללחם השאור שלה "אוורירי". כמו שאומרים, humour me>

א, בקשר לתפריט:
אכן, חסרים ירקות

ואולי גם פירות.
אז באמת לא צריך, בחורף, להחזיק ירקות במקרר. ההורים שלי מחזיקים את רוב הירקות במרפסת של המטבח. את יכולה ליד החלון, בפינה יחסית קרירה (לא ליד תנור המטבח), או לחלק את כמות הירקות לחצי, להחזיק את החצי הראשון בחוץ והשני במקרר, וכשהחצי הראשון נגמר - מוציאים מהמקרר את החצי השני.
אני ממליצה גם על ירקות אפויים בתנור, יעני אנטיפסטי: חציל, דלעת, בטטה, קישוא, פלפל, עגבניה, כל דבר אחר שעולה בדעתך, לחתוך לחתיכות בינוניות או לפרוסות גדולות, עם הרבה שיני שום, בצלים חתוכים לרבעים, ועלים שלמים של רוזמרין טרי. קצת מלח ופלפל - והיידה, לתנור. פעם נהגתי להכין את זה עם המון שמן זית (יצא שמן ודביק וטעים), ואז יום אחד שכחתי את השמן, ועדיין יצא דביק ועסיסי, וכמעט שמן

. ואותו טעם, רק לא שמן מדי, כמו שהיה קודם. כנראה המיץ שהופרש מהירקות. אז היום אני שמה רק טיפה שמן, או בכלל לא, וזה מעולה.

חוצמזה ממליצה לך להוסיף בצל ירוק לכל הסנדוייצים והסלטים שלך - מאוד מחזק נגד הצטננויות וכל מיקרוב מזיק באשר הוא. ייקל עלייך גם את החורף וגם את התהליך התזונתי. וכן, זה ממכר.

בצל ירוק ממכר, באחריות. רק שהפעם, זו התמכרות שתענוג ליהנות ממנה

<תמרוש התחילה עם עלה ייצוגי בסלט, עברה לשני עלים, אחר כך לראש שלם, ועכשיו יש שני ראשים בכל סלט, והיא יכולה לנגב חומוס עם בצל ירוק במקום לחם. אחלה דבר>
<אבאשלי אוכל בצל ירוק כאילו אין מחר, והוא בריא להרגיז. אה, כן, אפשר לשים אותו גם בביציה. הוא טוען שזה טעים בטירוף>

מה?????????????
מה זה העריכה הזאת בראש הד
לוקחים דף שמדבר על קושי אמיתי, על תהליך שנמשך, לעיתים, שנים רבות, על סיטואציות של גמילה מהתמכרות, שכל הישג קטן מושג לפעמים אחרי הרבה ניסיון וחשיבה ומאמץ, ועושים לו מין אינסטנט כזה, שמי שנמצא בתחילת התהליך ייכנס, יראה את מה שכתוב כמין מסקנה סופית, הנחייה לביצוע מלא החל ממחר - ירגיש שאין שום סיכוי ליישם דבר כזה, יקום ויברח.

אני, אם לפני כמה שנים הייתי רואה דבר כזה:
_בלי שום מוצרי חלב, בלי סולניים
לא לגעת בבצקים עד הערב._
הייתי פוסלת מיד. הרי רוב התזונה שלי אז היתה לחם ומוצרי חלב. איך אפשר לוותר עליהם, ככה במכה אחת? זה דורש שינוי קונספט מהותי ביותר.
לדעתי הפרטית והאישית ביותר, העריכה הזאת פשוט מקלקלת את הדף, מוציאה את העצות מהקונטקסט הנכון שלהן.

אני אסביר:
למשל, כל מה שנכתב בפתיח בקטגוריית

אוכל לעבודה

זה אני כתבתי כתשובה לשאלה ספציפית, של קושי ספציפי של התארגנות עם אוכל במקום עבודה ספציפי.
ואז באים והופכים את זה ל"לא לקחת סנדוויצ'ים!" כללי.
עכשיו, מה בין זה לבין גמילה ממתוקים? מה הבעיה בסנדוויצ'ים? לא מובן, בייחוד ששורה אחר כך כן מומלץ לקחת לעבודה את הלחם, עם ממרחים לחוד. כך שזה לא עניין של להימנע מחיטה. אז מה רע בסנדוויצ'ים, שמישהו יסביר? לא ברור. עכשיו, דמיינו לכן מישהי שבכלל לא לוקחת שום אוכל לעבודה, ועד עכשיו חייתה על מקדונלדס ומזון מהיר "סיני", מנסה לפרוץ דרך חדשה וכן לקחת סנדוויץ לעבודה, לפחות פעם ביומיים. ואז "אנחנו" באים ואומרים - לא! זה לא מספיק טוב!! על מה ולמה?
זה מוציא לה את כל הרוח מהמפרשים, זה לא הגיוני, וזה לא בונה ולא תורם.
וזה לא מה שהתכוונתי.

<תמרוש בהתפרצות רגשית. לא נורא, זה יעבור

>
<עדיין חותמת על כל ההתנגדויות שלי לפתיח, אבל בלי הסימני קריאה והדרמה והטררם>

בבקשה וסליחה.

מצד שני, חבל על העבודה שעשית

@}

אולי כן כדאי להעביר את זה לדף חדש? ואז נוכל לערוך אותו בקלות יחסית (הדף הזה כבר שובפעם ארוך מדי, כמו כל הדפים בבאופן

), ובאמת לרכז את המידע, בצורת שאלות ותשובות או משהו כזה, ואז גם יישמר ההקשר והיחסיות של העצות, אבל באופן יותר מרוכז וקל לקריאה.

הכותרת היא גמילה ממתוקים.
לא מדובר על גמילה ממזון מהיר או טייק אווי. קרובים קרובים אבל לא זהים: אני לא חווה קרייבינג בבוקר למתוק כמו א ויוגורטים מתוקים לא עושים לי את זה אבל התחושות והטון הכללי שלה מתאימים לי.
מי שתכנס עם הבעיה שהעלת לדף ותקבל שבץ מהפתיח (הנעלם) יכולה לפתוח דף חדש או (מה שאותי הרבה פעמים מעצבן לראות מסביב כי זה לא קורה מספיק) תואיל ותקרא את הדף עצמו לפני שהיא טובעת (עם 3 סימני קריעה)
או שתתווכח.
למרות היותו טעון שיפוץ בעיני, הייה הפתיח גריין טוב -" מוצרי חיטה? מזון סינטטי ומתוקים? וואלה.זה מעניין."
א
האם בכלל רצוי בעיניך פתיח? הפתיח שהייה?

<אני לא לוחצת. עוברת רוצה להשאיר מחוק - אז מחוק. אולי אפשר לפתוח מטא-דיון על איך נכון להכנס לתהליך גמילה?>

אני חייבת להתנצל.
יצאתי פה מכל הפרופורציות האפשריות.

זה שלפתיח (המושקע! וסחתיין, עוברת אורח @}) היו חסרונות כאלה ואחרים - נו, טוב. אז היו.
זה לא מצדיק תגובה כמו התגובה שהיתה לי. ממש לא.
אני עפתי לתקרה.
ולמה? כי - משהו שקשור למזון ואוכל, ולכן אני מספרת לכן - אני, מאז שהייתי קטנה היה לי מין אנטי גדול ומזעזע ביותר נגד אנשים, כל אדם שהוא, שהיה מנסה להגיד לי מה לאכול, מתי לאכול, איך לאכול, שהיה מחווה דעה כלשהי על מה שאכלתי או לא אכלתי, או (אם זה ההורים שלי) מספיק שהיה אפילו מסתכל לי בדרך מסוימת על הצלחת.
זה היה מעיף לי פיוז. אל תתערבו לי בצלחת!!!!!!
פשוט לא הייתי יכולה לסבול את זה.
טריטוריאליות תוקפנית ביותר.

די ברור שמכאן צמחה כל הסלידה שלי מרעיון הדיאטה, מספרים ומאמרים מנחים בענייני תזונה, ממומחי תזונה למיניהם, וכו' וכו' וכו'.
צריך לדבר אתי על אוכל בדרך מאוד מסוימת, כדי שאואיל בטובי להקשיב. לא מדברת בכלל על ליישם.
(בסוגריים, בגלל זה כל כך אהבתי את "המזון כמשל" של מאשה מטיס-שריד. היא כל הזמן מתעקשת לא להגיד לאנשים מה לאכול, ובמקום זה מדברת על המשמעויות שיש לאוכל, מזון, רעב ושובע. מתה מתה מתה על הספר הזה).
וזו אחת הסיבות, ששינוי התזונה שאני עשיתי (להיפטר מזלילות של חצי חבילה טופי + חפיסת שוקולד + בקבוק ספרייט, ודברים מהסוג הזה) היה א---י---ט----י ... מ--א--ו--ד. כדי שחס ושלום לא ייווצר מצב שאני אגיד לעצמי מה לאכול בהנחתה מלמעלה, ואז אצור אצל עצמי התנגדות, ואז עצמי תעיף אותי מהצלחת שלי, וכל ניסיון השינוי יילך פייפן. עד כדי כך.

אז טוב, אם מישהי שואלת אותי מה לעשות עם הסנדוויצ'ים שלא הולך לה לקחת לעבודה, אין לי בעיה לענות. כי זו היא ששאלה, אז זה לא נחשב אצלי "התערבות".
אבל אז אני באה לדף הזה (מסתבר, שאני כבר מושקעת פה רגשית...) ומגלה שמה שאני כתבתי פתאום נהפך ל"עשה כך ואל תעשי כך - לא סנדוויצ'ים! כן קופסאות!" וכו'. ועוד בראשית הדף, וללא כל התגרות מוקדמת מצד הקורא האומלל

אני???? שאני אכנס לאנשים לצלחת ואגיד להם מה ואיך לאכול? הגם אני, ברוטוס??!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פייייייייייייי

זהו. רק רציתי להסביר @}

שורה תחתונה:
זה שיש לי את הסטיות שלי בנושאי אוכל, לא מחייב דף פומבי של באופן.
כך שאם אנחנו (הקיבוצי) רוצות פתיח - יהיה פתיח! וזה יהיה מצוין (ואני מתכוונת לזה!).
אני עצמי הייתי מתנדבת לערוך אותו כך שיהיה איזשהו הקשר לשאלות המקוריות - אילו היה לי זמן גלישה. היום היה יום חריג - קיבלתי חופשת מחלה ויכולתי לגלוש שעתיים (!!!!), אבל בדרך כלל אני

כרונית בימים אלה.

וש - מעז יצא מתוק

לא כי אני ככה. לא בתחום האוכל, לפחות.
אלא שמתי לב שאני מעירה לפעמים הערות לבני ובנות משפחתי על מה שהם אוכלים.
בעיני הן בונות אך האם??? מה הן אומרות עלי?
<מזון למחשבה> <וקלישאה נבובה>

פשוט תשאלי אותם

חבל על העבודה שעשית
את העבודה עשיתי לעצמי, במסמך וורד, ואז חשבתי שאולי זה יעזור גם למישהי אחרת.
מצד שני, מסתבר שגם לי זה לא עזר בגרוש, אלא רק חידד לי יותר כמה "לא בסדר" אני אוכלת, בלי שום ערך מוסף חיובי.
כלומר, תמרוש רוש, נראה שאני בדיוק כמוך.
ואנחנו הקיבוצי מוזמנות לעשות בעניין הפתיח ככל העולה על דעתנו הקיבוצית....

חבל. חבל להסתכל על זה ככה. כל מה שאת אוכלת בסדר. אף אחד לא מנסה להכנס לך לצלחת. איכלי מה שאת רוצה.

אבל למה להסתפק ב"בסדר" כשיש יותר טוב? אפשר כל כך יותר טוב בריאותית, בלי לוותר בכלל על "טעים"/"מספק"/"מזין" וכך הלאה. לא פעם עם רווח מוסף לטעם. (שתקום מי שבאמת חושבת שוונדרברד יותר טעים מלחם צרפתי ממחמצת. אני מתכוונת באמת. לא כי רגילה או כי מכורה. אלא כי השקיעה בטעמים. וזו המסקנה.)

שליחה על ידי א* » 17 דצמבר 2008, 23:02

אני עדיין מוגבלת מבחינת המחשב ,אוף ,יש לי כל כך הרבה מה להגיב.
תחילה,אגיב ספציפית למה ששאלו אותי, התגובה הראשונה שלי כשראיתי את הסיכום שעשו בהתחלה הייה וואו ! תודה.
ובאמת הרגשתי אסירת תודה על כל שמישהי השקיעה מזמנה, כוחה הקוגנטיבי והריגשי ועשתה דבר כזה למעני ולמען אחרות.אני עדיין אסירת תודה.
עם זאת, אני מזדהה עם מה שנאמר פה על ידי תמר ואחרות, זה קצת מצמצם את העוצמה של הדף ואצלי זה היה מעורר התנגדות וגורם לי לעבור מייד לדף אחר וחבל - הייתי יכולה ללמוד כל כך הרבה מעצמי.בכל מקרה - לשיקולכן...אני מרגישה שזה גם הדף שלכן, בעיקר עכשיו כשאני בקושי יכולה לגלוש פה.
ובכלל - שם הדף כבר לא מספיק מדוייק ומתאים אך מצד שני הוא כבר מוכר פה ואם אחליף אותו עכשיו אאבד קוראות ומששתפות וכל קול פה יקר לי ועוזר לי .
אז חשבתי לעצמי, שאולי יום אחד שהדף הזה "יירגע" (נקווה שלא בקרוב) שיהפוך לפסיבי יותר שכבר לא אצטרך/נצטרך אותו באופן יומיומי אז אשנה את שם הדף לשם מדוייק יותר (משהו שמדבר על תהליך ,על שיחות עם הגוף או הקשבה לגוף ,על מעבר לאכילה בריאה וקשובה יותר או לפחות על גמילה שהיא לא רק ממתקים).

אצלי בסדר, עדיין אוכלת יחסית בריא, התחלתי קצת יותר ירקות וקצת פחות לחם,לפני מחזור קצת יותר קשה לי...הדפוס של "פיצוי" דרך מתוקים תעשייתים מנחמים שב ועולה בימים כאלו.
לפני יומיים "נקלעתי" למאפייה עם ריח המאפים האהוב עליי (עדיין) כל כך, כבר ממש עמדתי מול המוכרת והרגשתי שאני כמעט מעלפת מהריח, הריח גירה אותי ופיתה אותי, הרגשתי כמו מסוממת, זיהיתי שאני עומדת למעוד ולחזור פה לדפוס הקבוע שלי של קניית 2-3 קוראסונים בכל מאפייה שאני רק רואה בדרך ופשוט לקחתי את עצמי משם (המוכרת בטח חשבה שאני משוגעת,ממש רצתי משם לעבר האוטו שלי).אח"כ לא הרגשתי החמצה אלא התחזקות ויכולת שליטה אבל זה גם הזכיר לי עד כמה ההתמכרות שלי חזקה וכמה דרך יש לי עוד לעבור עד שהתהליך יופנם וייתחזק ואצא מ"סיכון".

חבל. חבל להסתכל על זה ככה.
יכול להיות, אבל זה האפקט מבחינתי. זה בדיוק מה שתמרוש כתבה, וככל שאני קוראת יותר פעמים את ההסבר שלה אני יותר מזדהה אתו. גם אותי עצמי, כותבת הפתיח, הוא בעצם חירפן. אני קוראת את הדף הזה, שומעת את כל ה"גמילה ממתוקים, גמילה מגלוטן, גמילה ממוצרי חלב" שמזמזם לו ברקע, וישר מוצאת את עצמי מורידה חבילת שוקולד שלמה.
לא שקודם לא הייתי עושה את זה לפעמים, אבל הרגשתי פחות חרא.
ואין כאן האשמה כלפי אף אחד, שיהיה ברור. רק שאני לא יכולה לומר עכשיו לעצמי
כל מה שאת אוכלת בסדר

במילים אחרות, אם א' פתחה את הדף בדיון פרקטי על גמילה ממתוקים אני נתקעת עוד בשלב הנפשי של להיכנס לכזה תהליך.
עוד יום-יומיים אני אעביר את זה לבלוג שלי, אלא אם מישהי חושבת שזה רלוונטי לדף הזה.

אה, ותשובה לניצן: וונדר ברד כנראה לו, אבל לחמניה מקמח לבן מהסופר בהרבה מקרים יותר טעימה ומספקת עבורי מאשר לחם צרפתי ממחמצת. כלומר, הדגש על מספקת. אני לא יודעת מה זה באמת. לא כי רגילה או כי מכורה (לא בטוחה שבכל מה שנוגע לטעם יש באמת)

שליחה על ידי א* » 18 דצמבר 2008, 00:00

בזכות מה שכתבת עוברת אורח אני מצליחה לראות שחל אצלי שינוי קטן אך מאוד מהותי, בנושא של הלחם, ואני אוהבת לחם ואוכלת הרבה ממנו ,כבר הגעתי למצב שבו אני הרבה יותר אוהבת לחם מחמצת צרפתי מאשר לחם לבן/לחמנייה, זה לא בגלל שזה בריא או משמין יותר או פחות, זה יותר טעים לי , יותר נעים לי בבטן ובפה תוך כדי אכילה ולאחר אכילה,אני מזדהה איתך מהרתיעה מההתעסקות הזו בבריא לא בריא משמין/מרזה, לפחות לגבי הגישה ללחם, אני מרגישה שהשינוי אצלי הגיע ממקום אחר, ממקום נכון יותר של העדפה אותמטית ואמיתית, זה מסוג הדברים שאני לא מאמינה שיישתנו אצלי גם אם בעתיד,ף נגיד, אחזור לאכול קוראסונים, משהו מאותי השתנה אצלי בקטע הזה...

אני חושבת שזיהיתי אצלי את הקטע הזה לפני כעשר שנים. זה יעזור אם אני אגיד שזה יכול להשתנות? את רוצה שזה ישתנה?
את יודעת, לפני כמה שבועות היה לי קטע מבעס בביקור רופא. יצאנו, וישר אמרתי לאישי "בוא, אני צריכה ללכת לבית קפה להעניש את עצמי עם משהו בלתי מזין בעליל על זה שהתייחסו אליי לא יפה."
ישר ויתרתי.

הזיהוי הזה, של החבלה העצמית אצלי (לא יודעת מה זה אצלך) ממש עוזר לי היום שלא לעשות את זה.
שהנבלות יורידו חבילה שוקולד. אני אוכלת סלט ערבי אורגני ברוטב טחינה

לחמניה לבנה מהסופר מלאה כימיקלים שנקשרים לרצפטורים של סרוטונין במוח. בטח שהיא תספק אותך

שליחה על ידי א* » 18 דצמבר 2008, 00:48

זהו...שהיא דווקא פחות מספקת בעיניי ...היא הרבה דברים אחרים (טעימה,חמה, מפנקת) אך לא מספקת.
אני לא מרגישה אחריה סיפוק,שמספיק לי, אלא שבא לי ממנה עוד ועוד ועוד...
עם פירות מול מתוק מסוג אחר זה אפילו יותר חזק, אני מרשה לעצמי לאכול כמה פירות שרק ארצה אבל תמיד אחרי 2-3 פירות מספיק לי בשוקולד זה לא יקרה לי גם אחרי 2-3 חבילות !

הנה משהו שגיליתי בזמן האחרון, ודי בזכות הדף הזה:
יש לי רעב כללי, לאנרגיה, ויש לי רעבים ספציפיים למאכלים ספציפיים. למשל, בשר, טחינה, עלים ירוקים, לחם, פירות מסוימים, ירקות מסוימים, משהו מתוק, משהו חם ורך, משהו קר ורך, משהו לעיס וקראנצ'י.
ואין לי, וכבר שנים שאין לי, רעב אמיתי וספציפי למוצרי חלב.
איך לא עליתי על זה קודם? הייי אוכלת מוצרי חלב, ולא מעט, רק כי הם היו זמינים ומתוך הרגל וכי לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר לאכול, ולא בגלל שבאמת רציתי בהם.
היוצא מן הכלל היחיד הוא קוטג' ישראלי 9%.

. אבל זה מטעמי נוסטלגיה גרידא. וגם בו אני חושקת פעמים מעטות, יחסית.

מעניין!!!!!!!!!!!!!!

שליחה על ידי יול* » 24 דצמבר 2008, 11:20

רוצה לשתף, שמאז שקראתי את ההסבר של ניצן להכנת סלט עם טחינה (זה בדף הזה נכון?) זה נכנס לי לראש ולא עזב אותי.
ואכן בשבוע האחרון הצלחתי גם להוציא את הרעיון לפועל ואני אוכלת לפחות פעם ביום ולפעמים גם פעמיים וריאציה על הסלט הנ"ל (אצלי זה עגבניה, מלפפון, בצל ירוק , אבוקדו, לפעמים עוד דברים אם יש בבית והרבה טחינה) וזה פשוט מ-ע-ו-ל-ה ! כל כך טעים ומשביע ולא נמאס, בכלל, להיפך רק בא לי עוד ועוד (נראה לי שאני מתמכרת לזה קצת..) לפעמים אני אפילו אעדיף להכין לעצמי סלט כזה על פני אוכל אחר מוכן שכבר נמצא בבית.
זה לא שלא הכרתי את הסלט הזה אבל איכשהו התיאור של ניצן נתקע לי בראש והפך את זה מסתם עוד מאכל אופציונלי לרצון ממשי שמצליח גם להתממש בפועל (אני קצת בעייתית בהכנת סלטים, הרבה פעמים אין לי כוח לזה כי זה המון התעסקות).
אז אני מאד מרוצה. תודה @}

שליחה על ידי ממ* » 24 דצמבר 2008, 13:13

רק רציתי לומר שאני עוקבת אחר הדף הזה באדיקות. לא מספיקה לכתוב, אבל קוראת וחושבת.

יש לי המון תובנות, אני אשמח אם תרצי שנדבר על זה. נעשה לנו דף תמיכה, ואף אחד לא יוכל להתווכח עם המסרים החתרניים שנפזר שם!
ניצן יקרה, בשבועות הקרובים אני לא יכולה להתחייב לכתיבה מרובה. אבל אני מאוד אשמח בדף שכזה! אשמח מאוד לשמוע את התובנות שלך. אני מוצאת את הנושא חשוב ומרתק. התחלתי להתעניין בו ולקרוא עוד בתיכון, כשכמעט לא היו שיח או ספרות בנושא. התמכרויות לחומרים סמויים כמו גלוטן הן גורם רב השפעה עלינו ועל ילדינו.

וטיפ כללי. לאחרונה חזרתי לעשות כושר (30-45 דקות על סטפר אליפטי 3-4 פעמים בשבוע). זה ממש הוריד לי את הנהייה אחר גלוטן ומאפים בכלל.

אני רוצה להגיד משהו על סלטים, אבל אין לי זמן.
בקיצור:
צאו מהקונספט של ירקות משמימים. סלט יכול להיות ארוחה, יכול היות תבשיל, אפשר להכניס אליו הכל.
פעם אכלתי בניוזילנד סלט עם הכל:
עגבניות וחסה ומלפפון
ואבטיח ומלון ואפרסק
וגרעינים למיניהם, לפחות שניים או שלושה סוגים
וצלפים טעימים פיקנטיים
ומי יודע מה עוד.
היה טעים, חלום.

עוד משהו שאפשר לעשות (בחורף): להכין מראש פרוסות דלעת "מאודות" במרינדה, כשמכינים את הסלט מוציאים מנה מהן ומחממים במחבת, ואז מוסיפים אותן לסלט והן מחממות ומענגות.

איזה יופי! פשוט תענוג לשמוע את כל מה שאתן כותבות. @} @} @}

<אתמול והיום אכלתי כל כך הרבה סלט עם טחינה אמארה המדהימה. הטחינה בארץ כל כך איכותית ומשובחת, והירקות... אוחחח. תענוג. @}>
<והאבוקדים!!!! וווואו אילו אבוקדים! וקילו עולה כמו אבוקדו אחד בארה"ב!>
<והכי שווה היה סלט אבוקדו עם טחינה!

לוידעת מה נפל עליי, אבל היה פשוט מוצלח.>
<אני שופכת טחינה על כל דבר.>
<טחינה זה השחור החדש>

ממ, אני אחכה לך ברצון. @}

בסלט שלי אני שמה עלים, ירקות, שום, נבטים ונבטוטים, אגוזים וגרעינים ולפעמים זיתים... בחיי שסלט ירקות הוא אחד המאכלים הכי טעימים לי בעולם.

טוב, אני לא יכולה ככה, הולכת לחתוך לי סלט.

ברח לי: הרסתן אותי! כל אחת עם התיאורים המגרים שלה על סלט. זה ממש פלילי

.

טוב, סליחה. אני אנסה לבטל את השפעתי המזיקה: סופגניות מקמח לבן וריבת תות זרחנית!

שליחה על ידי א* » 26 דצמבר 2008, 08:47

כמה חיוכים עשיתן לי על הבוקר !

באמת התכוונתי לחזור ולכתוב פה כי אני מרגישה שהתהליך שלי קצת בנסיגה, יותר מידיי סופגניות שלא הצלחתי להגיד להם לא, וכל סופגנייה עושה חשקר לסופגנייה הבאה,ולא בגלל שזה באמת טעים.
ממש עשיתן לי חשק עם כל תיאורי הסלטים שלכן, אני הולכת לעשות היום סלט ירקות עם טחינה !
ולקושי ספציפי - סביב המחזור הכמיהה שלי למתוק ומנחם ממש משתוללת , מאוד קשה לי בימים האלו,זה יותר חזק אפילו ממנצי'יס של הריון , למה זה ? ומה אתן עושות כשזה קורה לכן?

א (אגב אני לא הא' שכותבת לפעמים בכיכר השוק, אני כותבת רק פה...)

אני ובנזוגי הכרנו זה את זו כמה שנים לפני שהתחלנו לצאת, דרך מכרה משותפת שלא כל כך איפשרה לנו להביע התעניינות זה בזה... בפעם הראשונה שהיא אפשרה לנו להיות לבד, זה היה כי היא שלחה אותנו לרולדין ברגל, להביא סופגניות למסיבת החנוכה שהיא ארחה בה בין היתר את שנינו.
את הדרך לרולדין בילינו בירידות חסרות תקדים על סופגניות. קמח מלא כימיקלים, עם סוכר לבן וטונות שמרים, מטוגן בשמן הכי גרוע, שרוף, שטיגנו בו כבר אלף סופגניות, ואח"כ מזריקים לתוכו סוכר נוזלי צבעוני באיכות הירודה ביותר שיש, המכונה "ריבה" כאשר בעצם אין לו קשר מקרי אפילו אל פרי טבעי...
היופי זה שהוא בכלל לא הבין אז איך אפשר לאכול את זה, והוא המכור למתוקים במשפחה. אני, בתור המכורה לבצק, מסכימה לגמרי כי כל סופגנייה עושה חשקר לסופגנייה הבאה,ולא בגלל שזה באמת טעים. שזו כמעט ההגדרה של להיות מכור לחומר כימי שבלשון המעטה לא בהכרח מועיל לנו... ולא אכלתי אותן כבר שנים רבות, אלא בביתי אני, בהכנה עצמית, וגם זה לפני כמה וכמה שנים כבר.

אני הולכת לעשות היום סלט ירקות עם טחינה !
זה כבר כמעט בליגה של שתי כוס מים

פנקי את עצמך בסלט ירקות עם טחינה

בקשר למנצ'יז ולמחזור... וואו. קודם כל

זה נורא קשה. אני מאד מתקשה להחזיק את עצמי במצב כזה. אבל אני יכולה להגיד לך שככל שאני אוכלת את מושא התמכרותי, כך היכולת שלי לעמוד בפניו יורדת באקספוננט. זה פשוט מדהים. כשאני "נקייה" אני עדיין מפנטזת, אבל קל לי לעשות את התהליך הרציונאלי של לא לאכול ולהבין בראש ולהצליח לעצור את הגוף. ככה זה כש"על העגלה" תמיד נשארים מכורים, אבל מכורים בלי מושא ההתמכרות. אלא שמרגע שיורדים מן העגלה... אני נהיית ממש מעורפלת סביב זה. אני כאילו עושה לעצמי הנחות יעני רציונאליות, אבל האמת היא שאני לא מסוגלת להפסיק. המזל שלך הוא שאת יודעת שזה הולך לבוא עם המחזור. אולי תתכונני? הכיני לעצמך חטיפים מתוקים מאגוזים ומתמרים, גרנולה מתוקה, תפוזים ופומלות, סלטי פירות, קרטיבים מתוקים מפירות מרוסקים בבלנדר וכך הלאה. פשוט עושר של מתיקות. כדי שברגע שיעלה הצורך, תוכלי לספק אותו מיידית בלי ייסורי מצפון עזים מדי. <תמיד להזכיר לעצמך - עכשיו אני בתקופה רגישה, עוד יומיים הכל עובר. בינתיים מה עדיף? סופגניה או תפוח מיובש?>

<אני חולה נורא, מצטערת אם יצאתי מטושטשת...>

ניצן, לזה את קוראת מטושטשת?? פחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

(כתיבה צלולה כבדולח)

א, סופגניות הן עניין קשה. הן כל כך נחותות, מבחינה תזונתית, שברור שהן יעשו לך ימים קשים.
אז קודם כל:

כל סופגנייה עושה חשק לסופגנייה הבאה, ולא בגלל שזה באמת טעים.
שימי לב להדגשה שלי.
אץ יודעת איזה צעד ענק זה להיות מסוגלת להגיד דבר כזה? שאת יודעת שהסופגניות לא באמת טעימות לך? חצי המאבק כבר מאחורייך! יותר!

בקשר למחזור: אני מבינה שאין לך ילדים, נכון? יופי. מחזור זה זמן פינוק, זמן לעצמך. קחי לעצמך, לפחות בחושדיים הבאים, ימי מחלה כלשהם בזמן המחזור (לפחות יום אחד, ביום הכי גרוע), זוזי לאט יותר, תקשיבי לגוף יותר, תנסי למלא את צרכי הגופנפש שלך באופן מדויק בפעילויות מכייפות כלשהן, או במנוחה מדויקת כלשהי, וכמובן בכל מה שניצן אמרה בקשר לאוכל. הרבה מתוק-טוב. ותנסי להקשיב לגוף בכל ביס. אל תהססי להכין לך מנה, לקחת ממנה שני ביסים, להגיד, אוי, בעצם זה לא מה שרציתי, ולשים אותהמיד במקרר/פריזר (לא משנה אם היא לא מחזיקה טוב במקרר, לא משנה בכלל) ולהכין לך את מה שאת רוצה.

וכמו כן: לקרוא את מודעות וסת ו התנסויות במודעות וסת. גם אם לא תיישמי את השיטה אחד לאחד - עצם המודעות לגוף עוזרת מאוד. אני בעקבות הדף הזה עברתי מתחבושות פלסטיק לבד, ואיכות החיים שלי קפצה לה קפוץ, לא להאמין עד כמה.
(יש עוד דף שפתחו על הנושא, מהו? תעזרו לי עם השם)