חינוך ביתי לא מה שחשבתם

[בת_בוגרת_לאבא_אוטיסט*]

הלב שלי יוצא אליכם. בתור בת של אבא אוטיסט לא מאובחן אבל לגמרי אוטיסט אני רוצה להגיד לך כמה דברים מהצד שלי ומקווה שלא תכעסי ותקבלי אותם לליבך.
כל הדף הזה צביקי וצביקי וצביקי. את לא רואה כבר אף אחד אחר מהמשפחה שלך. לא את עצמך לא את הילדים האחרים לא את שמוליק ובסוף גם לא את צביקי.
אני חושבת שזה ככה גם מאיך שאת כותבת וגם מאיך שאמא שלי מתנהגת, שתמיד הכל מסתובב סביב אבא שלי האוטיסט והכל צריך להתאים לו וכולם צריכים להתחשב רק בו והיא לא רואה אף אחד חוץ ממנו.
הלב שלי נקרע שסיפרת פה על הסדנה עם שמוליק והכי הרבה כשכתבת
שמוליק אני מתחננת אל תכעס עליו אני מתחננת!
למה שלא יכעס? שיכעס! זה מכעיס! צביקי מכעיס ואת מכעיסה שאסור לכעוס עליו!
אם הייתי שמוליק, ואפילו אם הייתי צביקי, הייתי רוצה שתחנכי את צביקי. שתפסיקי להרשות לו לעשות הכל רק כי הוא אוטיסט. שתלמדי אותו שבזמן שכולם יוצרים יחד גם הוא צריך ליצור יחד. שהוא לא יכול להשתלט שאי אפשר עוד פעם שכולם יתחשבו רק בו. את צריכה לעצור אותו והוא צריך לעצור רגע ולהרים עיניים ולהסתכל על האחים שלו ולהבין שהוא לא יכול ואת לא מרשה לו להשתלט!
אני יודעת מהניסיון שלי כמה נזק נגרם לכולם מההתחשבות האינסופית הזאת. גם לכל המשפחה אבל גם לצביקי לדעתי. הוא לא לומד להתנהג כמו נורמטיבי מותר לו להתנהג כמו אוטיסט וכולם צריכים להתאים את עצמם אליו והוא לא צריך ללמוד להתאים את עצמו וזה פשוט נורא! נורא!
אני קוראת את הדף הזה ובוכה ורואה כמה את חושבת עליו ומסורה אליו ורואה גם כמה את עיוורת לכל הילדים האחרים שלך ופשוט זה נראה כמו איך שהמשפחה שלי נראית רק שאצלי האבא אוטיסט ועצוב לי עלייך ועל צביקי ועל הילדים שהם לא צביקי.
אולי מה שאני מכירה מהמשפחה שלי לא מתאים למשפחה שלך אבל אולי כן. מאיך שאני קוראת אותך אם לא תתפקחי זה יהיה רק יותר גרוע.
את לא רוצה לשים את צביקי במסגרת אז לכי ותלמדי איך לחנך אותו בעצמך שלא יבוא כל הזמן על חשבון הילדים האחרים שלך.
די כבר עם הצביקי הזה גם לאחרים צריך להיות מקום אצל אמא.

[אין_ייאוש*]

בת בוגרת,
קטונתי מלהגיב ובכל זאת - עד שבוקר טוב תענה:
אני מניחה שיש משהו במה שאת אומרת, וניכר שהדברים יוצאים מן הלב ונובעים מאכפתיות רבה, אבל אני מתרשמת שהכיוון של הדף הזה הוא הסערה והעומס בחייה של בוקר טוב, שהגורם העיקרי להם כרגע הוא צביקי, ולכן הוא מככב כאן בדף.
נראה לי שלצד העיסוק בצביקי בוקר טוב עסוקה מאוד גם בצרכיהם של שאר הילדים.
ונראה לי גם שבוקר טוב מנסה בכל מאודה "לקדם" את צביקי, למצוא דרכים להתגבר על התוקפנות ועל שאר "ההתנהגויות הלא נאותות". אולי כשנמצאים בסדנת יצירה מחוץ לבית בפורום של ציבור גדול וזר, זה לא הזמן "לחנך" חינוך שכרוך בסצנות?

אני כאם עסוקה רבה בשאלה אם אני מקדישה די לכל ילד.
אחת הדילמות העיקריות שלי בהקשר הזה היא הזמן הנוסף שאני מקדישה לבתי בעלת הצרכים המיוחדים.
כמובן שזה בא על חשבון אחֶיה.
ונדמה לי שהתשובה - על אף שלא יוכל אף פעם להתקבל מענה מוחלט וייסורי המצפון לנצח יתעוררו (כמו שגם בוקר טוב מספרת) - שצריך להקדיש לכל ילד לפי צרכיו ולא לתת לכולם במידה שווה.

[בוקר_טוב*]

בוקר טוב בת בוגרת
אין לי זמן לכתוב הרבה רק אכתוב שבדיוק בסנדה אני לא יכולה לחנך את צביקי
זה היהי בדיוק בגלל שזו היתה סדנה כי אם זה היה בבית זה לא היה קורה
יש הרבה אנשים מסביב ובדיוק כמו שבארוע רב משתתפים את לא תנהלי את
הענינים הפרטיים שלך ליד כולם כך גם בסדנה
צביקי הוא ילד מיוחד והוא חלק מהמשפחה שלנו
הוא לא אדם בוגר הוא ילד שעדיין מתפתח ומתהווה

[פלונית_כרגע*]

זהו, שצריך זמן לבד עם האחרים.
זה היה הדבר מבחינתי.
הגדול שלנו לא משחק איתו, הוא משחק עם הקטן אבל כמעט שלא עם האמצעי.
אנחנו הלכנו לסדנא משפחתית רק כשבן הזוג גם היה, כדי שאם יהיה קריז יהיה לכול אחד מישהו.
כי בסדנא אני פחות יכולה לחנך, אבל האחרים לא אשמים.

[נעם_פלאם*]

אז איך את מרגישה כבת להורים כאלה? לא הרגשת חריגה?
התשובה היא לא
בכיתה ז' הייתי חריגה כי הייתי בוגרת יותר ובעלת ראיה היקפית יותר משאר הבנות (למדתי באולפנה) והייתה לי יכולת למידה עצמית (מה ש"עדיין לא למדו את שאר הבנות" - כאילו זה משהו שצריך ללמוד)
אבל חוץ מזה לא הייתי חריגה
לא משהו שאני זוכרת למרות שבאחד הימים שלא הגעתי המורה אמרה לכל הכיתה שאני לא למדתי בבית ספר עד עכשיו ולכן צריך להתחשב בי ולעזור לי להתאקלם (אין לכם מושג כמה שאמא שלי כעסה עליה עד היום היא לא סלחה למורה הזאת...)
אני כ"כ שמחה לקרא שצביקי אהוב על הכלבים!
אם הוא מצליח ללמד אותם דברים זה סימן ממש טוב
יש ספר מדהים שכתבה אישה אוטיסטית שנקרא "השפה הסודית של בעלי החיים"
יש כאן את ההקדמה
באופן כללי בעלי חיים זה ממש מפתח וכשאתה מלמד אתה לומד וכשאתה מטפל באחרים אתה גם מטפל בעצמך.
איזה חמוד זה שהוא נוסע באופניים עם הכלבים
רגע של נחת, אני בטוחה!

[בשמת_א*]

_אמא כשאני אהיה גדולה ויהיו לי ילדים אני אגור אצלך (דודה גודזילה גרה עכשיו אצל הוריה שהם סבא וסבתא של הילדים שלנו)
מה פתאום אמרתי לה
את תגורי עם בעלך והילדים בבית משלכם_
חמודה את
למה לך להתווכח איתה?
הרי היא לא מדברת בכלל על העתיד. לא צריך לחנך אותה לגבי העתיד. אל תדאגי, את מחנכת אותה ככה שכאשר היא תגדל, היא מעצמה תרצה פינה משלה. אבל עכשיו, עכשיו היא רואה את האופציה הזאת, והיא אומרת לך:
אמא, אני אוהבת אותך ואני רוצה תמיד לגור איתך, גם כשיהיו לי ילדים, ביחד עם הילדים שלי.
תחשבי איזו מחמאה! כמה זה מחמם את הלב!
לא צריך לתקן אותה.
רק לאהוב.
רק להימס ממנה.
מציעה לך להגיד לה, תשמעי חשבתי על מה שאמרת לי אתמול, והאמת - זה כל כך יפה ומרגש. אני מאוד שמחה שגם כשתהיי אמא ויהיו לך ילדים משלך, תרצי לגור עם אמא שלך. ככה אני אוכל לחבק אותך וגם את הנכדים שלי ולא אצטרך להתגעגע אליכם.

[עוברת_אורח*]

מסכימה עם בשמת. הילדים שלי קצת מודאגים מזה שהם״יצטרכו״ לעזוב את הבית כשיגדלו, ואני תמיד אומרת להם: אם לא תרצו לעזוב תוכלו להישאר פה גם כשתהיו גדולים. אני תמיד אשמח שתהיו לידי,.

[אין_ייאוש*]

מסכימה עם בשמת.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

גם אצלנו בכורתי קבעה שנגור ביחד בחמולה...

[בוקר_טוב*]

אני חושבת שזה ככה גם מאיך שאת כותבת וגם מאיך שאמא שלי מתנהגת, שתמיד הכל מסתובב סביב אבא שלי האוטיסט והכל צריך להתאים לו וכולם צריכים להתחשב רק בו והיא לא רואה אף אחד חוץ ממנו.
יש לו צרכים מיוחדים (אני מדברת על צביקי,לא מכירה את אבא שלך) ומזה נובע שהוא זקוק להתייחסות מיוחדת
אני לא אוהבת את השימוש במילה הזו אבל נגיד לצורך ההסבר שהוא סוג של נכה
הוא גם מקבל תעודת נכה מביטוח לאומי,את יודעת..
אז את הנכות שלו אי אפשר לראות פיזית ונכון שלא נדרש טיפול פיזי כפי שנדרש במקרה של נכות פיזית
אבל מה לעשות?! להעלים אותו?! <חס ושלום!!!!>
ולגבי אבא שלך: אני לא רוצה להשמע חלילה מטיפה או משו כזה,אני מרשה לעצמי לכתוב לך את זה
בעקבות מה שכתבת לי כהערה: זה אבא שלך
אני לא יודעת בכלל בכלל מה קורה אצלכם בבית ואיך זה ביום יום ככה שאת כותבת שהכל סובב סביבו
אבל אם אכן באוטיזם מדובר,על תופעותיו המוכרות: חרדות משינויים,חוסר הבנה של קודים חברתיים וכו'
אז מה לעשות? הוא אכן אדם שצריך להתחשב בו.. אי אפשר לזרוק אותו לים

[בוקר_טוב*]

אבל אני מתרשמת שהכיוון של הדף הזה הוא הסערה והעומס בחייה של בוקר טוב?, שהגורם העיקרי להם כרגע הוא צביקי, ולכן הוא מככב כאן בדף.
נכון
אם הייתי פותחת את הדף פני כמה שנים הקשיים לא היו צביקי כי צביקי היה מאוד נוח
צביקי היה עסוק בשלו כל היום ולא הרגישו אותו הוא היה עסוק שעות בבניה בלגו או קוביות והסעת מכוניות
איפה ששמת אותו-שם הוא ישב בשקט ושיחק
היו קשיים אחרים עם ילדים אחרים
צביקי עלה על פני השטח לפני מעט שנים שהפכו להיות מאוד אינטנסיביות בגלל זה

[בוקר_טוב*]

נראה לי שלצד העיסוק בצביקי בוקר טוב? עסוקה מאוד גם בצרכיהם של שאר הילדים.
גם נכון
רק שהקשיים שלהם נראים כל כך מינוריים יחסית שאני ממעטת לכתוב עליהם

[בוקר_טוב*]

ונראה לי גם שבוקר טוב? מנסה בכל מאודה "לקדם" את צביקי, למצוא דרכים להתגבר על התוקפנות ועל שאר "ההתנהגויות הלא נאותות". אולי כשנמצאים בסדנת יצירה מחוץ לבית בפורום של ציבור גדול וזר, זה לא הזמן "לחנך" חינוך שכרוך בסצנות?
אוקיי..בדיוק.. כתבתי בקצרה למעלה
ואת כתבת יותר מורחב
קודם כל לא רציתי סצינות
זה מה שהיה חסר לי שצביקי פתאום היה מרגיש ממודר ולא רצוי והיה מתנפל עליי באלימות או על אחיו
כי זו כרגע הדרך בה הוא מבטא את עצמו כשהוא מרגיש תחושות קשות ואי אפשר להגיד לו: היי,חבוב, behave yourself right now, ok?h
גם לא רציתי לבייש את אחיו בסצינות כאלה
בקיצור:רבות מחשבות בלב אמא ברגעים כאלה והן לא רק צביקי

[בוקר_טוב*]

שצריך להקדיש לכל ילד לפי צרכיו ולא לתת לכולם במידה שווה.
מסכימה
מה שמדהים אותי ונראה לי כי כתבתי את זה במעלה הדף איפושהו שכל חיי אמרתי את זה להורים שלי
כל אחד בנפרד או ביחד בכל מיני הזדמנויות
שאני לפחות לא מצפה שיתנו לי באופן שווה לא כספית לא רגשית ועוד
אלא שיתנו לכל ילד לפי צרכיו <יש להורים שלי מן מחשבה שכולם צריכים לקבל שווה בשווה>
והנה בתור אמא בדקו אותי ביישום

[בוקר_טוב*]

_אנחנו הלכנו לסדנא משפחתית רק כשבן הזוג גם היה, כדי שאם יהיה קריז יהיה לכול אחד מישהו.
כי בסדנא אני פחות יכולה לחנך, אבל האחרים לא אשמים._
אנחנו משתדלים ללכת ביחד למקומות מהסוג הזה רק שלא תמיד זה יוצא
למשל מוזיאונים או סיורים במקומות שווים זה רק ביחד מאז שעלו הקשיים עם צביקי
<קודם כאמור לא היו מרגישים אותו ואבריימי היה נראה כמו הדבר הכי קשה שיש להגיע איתו למוזיאון >

[בוקר_טוב*]

בכיתה ז' הייתי חריגה כי הייתי בוגרת יותר ובעלת ראיה היקפית יותר משאר הבנות (למדתי באולפנה) והייתה לי יכולת למידה עצמית (מה ש"עדיין לא למדו את שאר הבנות" - כאילו זה משהו שצריך ללמוד)
אם מתחשק לך לספר לי יותר בהקשר של המשפט שלך שציטטתי תבוא עליך הברכה


יש ספר מדהים שכתבה אישה אוטיסטית שנקרא "השפה הסודית של בעלי החיים"
תודה רבה!!!! עוד לא קראתי את הקישור אבל ממש תודה!!!! אני רצה לקנות את הספר הזה
אולי זה יעזור לי להבין עוד דבר או שניים
אני רק יכולה להעיד שבעלי החיים כאן מאוד מכבדים את צביקי
והוא מאלף אותם בלי שהם יודעים ואולי בלי שהוא יודע שזה אילוף
והוא גם לא למד אילוף
הם עושים מה שהוא אומר להם
הוא אלוף בתפיסת בעלי חיים זריזים כמו תרנגולות וגם עושה קולות כמוהם כשהוא מתרפק איתם..
אין ספק שיש לו תקשורת מיוחדת עם בעלי החיים

[בוקר_טוב*]

למה לך להתווכח איתה?
וואלה,לא חשבתי על זה
את יודעת מה דיבר מגרוני? פחדתי נורא כשהיא אמרה את זה
כי אצל חמי וחמתי יש מן קטע כזה שילדים נשואים עם ילדים בוגרים לא קטנים
וגם אלו עם הילדים הקטנים באים לגור שם מדי פעם לתקופות של כמה חודשים כדי לחסוך כסף
או כי אין כסף וזה כזה בעל כורחם של חמי וחמותי והם נורא מסכנים והכל צפוף שם וקטן וזה סלאמסי כזה
כשהיא אמרה לי את זה פתאום פחדתי מהתמונה הזו שבעלי ואני כל כך נדחים ממנה <אצל ההורים שלו>

מציעה לך להגיד לה, תשמעי חשבתי על מה שאמרת לי אתמול, והאמת - זה כל כך יפה ומרגש. אני מאוד שמחה שגם כשתהיי אמא ויהיו לך ילדים משלך, תרצי לגור עם אמא שלך. ככה אני אוכל לחבק אותך וגם את הנכדים שלי ולא אצטרך להתגעגע אליכם.
אני אגיד לה את זה רעיון טוב
האמת שהחלום שלי שכולם יגורו בסמוך אליי וכך אוכל לעזור להם ולהיות בקרבתם והם בקרבתי

[בוקר_טוב*]

צביקי החמוד מסתובב עם ספרים שהוא אוהב מתחת לבית השחי
הוא נראה כמו פרופסור קטן
הוא יודע ספרים שלמים שהוא אוהב בע"פ
עכשיו יש ספר חדש שהוא לומד בע"פם והוא ניגש אליי היום וביקש ממני לקרוא לו
יש לו גם זכרון מצוין כך שהוא לא צריך הרבה הקראות חוזרות

[בוקר_טוב*]

בכלל אני מקריאה תוך כדי הליכה עם תינוק מחובר לציץ או שלא
וחבורת ילדים הולכת לצידי,מקשיבים לסיפור ואם יש תמונות כולם מנסים להציץ

[בוקר_טוב*]

אני בדיוק צריכה לכתוב דוח על צביקי איך הוא כיום
אז איך צביקי?
צביקי רודף אחרי האחים שלו בכל הבית עם חיתולים מלוכלכים בקקי של התינוק
ומגעיל אותם בזה
זה משחק שכולם נהנים ממנו
צביקי רודף וכולם בורחים בצעקות ומתחבאים וצביקי מאתר אותם ומקרב אליהם את החיתול המלוכלך

[בוקר_טוב*]

אוף עכשיו ברח לי כל מה שרציתי לכתוב על צביקי בדוח
דיברתי עם המטפלת הקדומה שלו והיא ביקשה דוח
היא אמרה לי: צביקי לא אוטיסט
יש לו בעיות אחרות
אבל אוטיסט הוא לא

[בשמת_א*]

מעניין איך הילדה שלך תגיב כשתגידי לה. אם תזכרי תספרי?

_היא אמרה לי: צביקי לא אוטיסט
יש לו בעיות אחרות
אבל אוטיסט הוא לא_
מעניין! מה היא חושבת ש"הבעיות האחרות"?

[בוקר_טוב*]

מעניין! מה היא חושבת ש"הבעיות האחרות"?
אני לא יודעת
יש לנו פגישה איתה בעוד שבועיים וחצי ואני אדווח
היא מעולם לא אמרה לנו מה הבעיות האחרות
היא דיברה בזמנו על חרדות
בפגישות בעבר דיברנו יותר על מה הוא צריך וסיכום של הטיפולים


מעניין איך הילדה שלך תגיב כשתגידי לה. אם תזכרי תספרי?
ודאי!

[בוקר_טוב*]

היום היה יום פרודוקטיבי במיוחד
כולם נרתמו לסידור וארגון ונקיון יסודי של החדרים
ולא ציפיתי לכזו הענות!
בסך הכל ביקשתי מכל אחד לסדר את העניינים שלו והחפצים שלו
והילדים פשוט הלכו על זה
לא רק שסידרו באופן שהפתיע אותי עד כלות
גם ניקו והברישו
ככה העברנו 6 שעות (!!!!!) בנקיון וסדר
וגם משחק תוך כדי
והכל התנהל על מי מנוחות בלי אפילו מריבה אחת!
לא יודעת מה קרה להם, בחיי
דילגנו על ארוחת צהריים מבושלת ומשותפת מרוב שכולם היו בשוונג
יצא שכל אחד הלך להכין לעצמו איזה כריך במטבח כשהרגיש רעב
אולי אלו הרוחות שהיו היום? נשבה כאן בהחלט רוח מעניינת..

[בוקר_טוב*]

אולי זה היה בעקבות זה שחזרנו מהסופר
ובסופר היה קשה
הילדים לא נשמעו לי רצו לכל עבר רבו על איזה שוקו לקנות
צביקי לקח כל מיני דברים והכניס לעגלה והייתי צריכה להתווכח איתו שיחזיר
ויכוחים ארוכים ומתישים
התהלכתי בסופר עם תינוק מחובר לציץ ויכוחים עם הילדים כיסוי ראש שעומד עקום ולחיים סמוקות
כשנכנסנו למכונית נתתי להם הרצאה
שאני לא יכולה כשאין שיתוף פעולה
שאי אפשר לעשות ככה דברים
שאנחנו נמנע מלעשות דברים מעניינים אם זה המצב
ושכשאני אומרת משהו מיד צריכים לציית בגלל שאני לא יכולה להתווכח עם כל אחד ואחד
כי זה לא שאנחנו בבית אנחנו בחוץ ואמרתי להם שלא ייתכן שאמא אחת תסתובב עם X ילדים שכל אחד עושה מה שבראש שלו
שאנחנו קבוצה וחייבים שמישהו ינהל את הקבוצה הזו ובמקרה שלהם זו אני

[בוקר_טוב*]

בשבת היו לנו אורחים ואחת הילדות התחילה להתכווח עם צביקי על איזה עניין
אני מתה על האתגרים האלה
אם הם רק היו יודעים שבלב שלי אני אומרת איזה יופי המשיכי להתווכח איתו
הם בטח היו המומים
אז מה? בעיות התקשורת של צביקי גם באות לידי ביטוי בזה שהוא אומר לאנשים בפרצוף מה שהוא מרגיש
באיזשהו שלב של הויכוח הוא פשוט אמר לה:
תחזרי הביתה!
תחזרי לבית שלך!
לחזור הביתה עכשיו!

[בוקר_טוב*]

ולסייעת שלו הוא גם אומר את זה
כי אחרי שעתיים רצופות שהיא מסופחת אליו
הוא כל כך מואס בזה
שהוא פשוט מגרש אותה
אוי זה כל כך מצחיק
זה מצחיק גם אותה

[בוקר_טוב*]

אמא!! מה מצחיק אותך כל כך?!

בימים האחרונים אני כל הזמן צוחקת לעצמי
אחד הילדים עושה חיקוי של אחת הסבתות שלו
להקרע פשוט להקרע
מאיפה זה בא לו? זה פשוט כמו לראות את הסבתא הזו
ואני כל הזמן נזכרת בזה וצוחקת
ואני גם מבקשת ממנו שמוליק פליז תעשה לי את סבתא!

[עדי_א*]

בוקר טוב,
אני לא מצליחה לספור.
כמה ילדים יש לך?

[בוקר_טוב*]

כמה ילדים יש לך?
זה סוד
אני מנסה בכל כוחי
לא תמיד בהצלחה
להסוות את עצמי
חלק מזה זו כמות הילדים והגילאים
כולל אי אילו שינויים בנוף המקומי

[בוקר_טוב*]

בכו"ז
כותבת כאן לא רק על עצמי
אלא על אנשים אחרים ויקרים לי

[פלוני_אלמונית*]

אני מרגישה אצלך שינוי גדול לטובה, למרות הקושי שנמשך. את כותבת מקסים, ואת אדם מקסים שמתמודד בחן ובכבוד עם מצב לא פשוט. רואה אצלך הרבה יותר אופטימיות. הידד! והילדים עושים דברים משעשעים וחמודים לאללה, תמשיכי לספר גם על זה וגם על הקושי. על הדבש ועל העוקץ. תודה.

[בוקר_טוב*]

אני מרגישה אצלך שינוי גדול לטובה,
גם אני מרגישה אותו
תודה רבה

[בוקר_טוב*]

סיימתי עכשיו להכין לאחת הבנות משחק מילים עם כרטיסיות ולוח
לימנייצתי אותו
הכנסתי לשקית מסמכים והנחתי על השידה ליד המיטה שלה
זה משחק שהיא ביקשה ממני להכין לה
כשאני מכינה להם הפתעות
אני שמה להם על השידות או על המיטה ליד הראש/רגליים
הם ממש אוהבים את זה

[בוקר_טוב*]

לפני כמה ימים כשרצתי אחרי צביקי כי הוא יצא יחף לרכוב על אופניים
השכן היה בחוץ עם הבן הקטן שלו
צביקי מצחיק אותו בטירוף כל פעם שהוא בחוץ הוא צוחק בגלל צביקי
אז הוא אמר לי
תאמיני לי צביקי חי מה זה טוב הוא פשוט חי טוב
ניסיתי להגיד לו להכנס הביתה כי הוא יחף (השכן ממשיך)
אבל הוא לא הקשיב לי
הו לא מקשיב לנו למה שיקשיב לך? צחקתי בחזרה
למה? הוא אמר
הוא מקשיב לך הוא מקשיב לאבא שלו בהחלט כן

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אין ספק שיש לו תקשורת מיוחדת עם בעלי החיים
חפשי את הסרט "נער הסוסים" או "ילד הסוסים". סרט תיעודי.

[אין_ייאוש*]

אוף, זאת אני למעלה.

ורציתי עוד לכתוב שכתבת היום כאלה דברים נהדרים!

[בת_בוגרת_לאבא_אוטיסט*]

הצעתי לך עוד דרך לראות מה קורה אצלך בבית. אני מרגישה שביטאתי את הקול המושתק של שאר הילדים שלך, אבל את ממשיכה להשתיק את הקול הזה.
התלבטתי אם להגיד לך משהו על זה כי אני לא רוצה להכאיב לך, אבל מרגישה בעוצמה את הכאב המושתק של ילדייך האחרים.
אולי תנסי להקשיב להם בלי לענות. רק להקשיב.

[פלונית*]

יש ספר מדהים שכתבה אישה אוטיסטית שנקרא "השפה הסודית של בעלי החיים"
טמפל גרנדין Temple Grandin היא הסופרת שכתבה את הספר (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7% ... 7%99%D7%9F)

ב 2010 הופק סרט על חייה - http://www.hbo.com/movies/temple-grandin
סרט מרגש ומקסים, מומלץ מאד.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewent ... Id=1638620

[בוקר_טוב*]

חפשי את הסרט "נער הסוסים" או "ילד הסוסים". סרט תיעודי.
ראיתי






אבל את ממשיכה להשתיק את הקול הזה.
תודה לך
אני לא משתיקה שום דבר
כתבתי על זה איפושהו בדף
אני חושבת שאת מגיעה מתסכוליך כבת לאב עם קשיים
ואני בכלל אמא לילד עם קשיים

[בוקר_טוב*]

סרט מרגש ומקסים, מומלץ מאד.
תודה רבה

[בוקר_טוב*]

אני לא מצליחה לראות את הסרט!!!!! עזרה!!!!!!!!!

[פלונית*]

אולי באחד הלינקים כאן (צפיה ישירה) : http://www.watchfreemovies.ch/watch-mov ... in-169297/
או הורדה, למשל: http://www.filestube.com/8Lp9joluN93V8f ... -XViD.html
או אחד הלינקים מכאן: http://www.filestube.com/[po]look for[/po].html?q=Temple+Grandin&select=avi

מקווה שתצליחי.

[בוקר_טוב*]

מקווה שתצליחי.
מנסה עכשיו צריך רישום כדי להוריד את הסרט

[בוקר_טוב*]

בעיה
בכל מקום דורשים רישום ואפילו לימי נסיון בחינם דורשים מתן פרטי כרטיס אשראי
יש לי נסיון לא כל כך טוב עם החבר'ה האלה כשעשיתי בעבר מנוי בתשלום לצפיה דרך אחד האתרים
בסגנון מגה וידאו הם המשיכו לגבות ממני כסף כל חודש למרות שהתשלום היה חד פעמי
ולהפסיק את זה היה בערך כמו להתנהל מול חברת כבלים (לא שיש לי נסיון עם חברת כבלים רק שקראתי על אנשים שניסו להתנתק..)

[בוקר_טוב*]

טמפל גרנדין הזו מדהימה
ראיתי בעבר ראיונות איתה אבל לא ידעתי שעשו עליה סרט או שדילגתי על החלק הזה
צביקי גם אובחן כבעל ראיה חזותית והרבה מן הדברים שראיתי בטריילר
ובכל מיני חלקים מהסרט ביו טיוב פשוט זהים התנהגותית להתנהגותו של צביקי
ולכן מאוד חשוב לי לראות את הסרט במלואו
או במילים המבטאות את הלחץ שלי:
אני רוצה פאקינג לראות את הסרט הזה!!!!!

[בוקר_טוב*]

בשמת
אמרתי לה את מה שאמרת לי להגיד
<עכשיו אני נשמעת כמו הילדים שהולכים להגיד משהו שביקשתי מהם להגיד>
והיא אמרה: יופי אמא וכך אני אוכל להכין לך לאכול!

[בוקר_טוב*]

בראיון איתה אומרת טמפל לשאלת המראיין לגבי הדיבור שלה שלא נשמע כיום כפי שהיה בעבר לפי הסרט
ושאל אותה אם כך היא דיברה בעבר
היא ענתה שכן ואז הוא שאל איך היא לא מדברת כך היום ותשובתה היתה
שככל שנחשפים יותר הופכים להיות פחות ופחות אוטיסטים
למה אני מסתבכת? אעתיק במדויק מהקישור שנתנה לי פלונית לתפוז:

שאלה: כמה קרוב הגיעה קלייר דיינס למה שאת זוכרת מחייך המוקדמים?



טמפל גרנדין: זה היה כמו להיכנס אל תוך מכונת זמן מוזרה. היא הפכה להיות אני בשנות ה-1960 וה-1970.



שאלה: כולל אופן הדיבור המוזר והמהיר? את לא נשמעת ככה כיום.



טמפל גרנדין: ככה נשמעתי בעבר. העניין באוטיזם הוא שאתם משתפרים עם הזמן. אתם נעשים פחות ופחות אוטיסטים, אם אתם ממשיכים לעשות דברים ולהחשף לדברים שעוזרים לכם להתפתח.

[בוקר_טוב*]

אוקיי אז מה שרציתי להמשיך ולכתוב לפני שיונק אחד קטע את דבריי הוא
שאם העניין הוא חשיפה
ותיכף אגיע לעוד שני דברים שעלו בדעתי
אז מה הבעיה?
צביקי נחשף כל הזמן
הרבה יותר ממה שהיה נחשף אם היה במסגרת
רגילה או שלא רגילה

[בוקר_טוב*]

המטפלת הקדומה שלו שקבענו איתה לעוד שבועיים וחצי במטרה לחזור לטיפולים
אמרה לי בעבר שאם צביקי היה ילד להורים קונבנציונלים הוא לא היה מה שהוא היום
הוא היה במצב גרוע
מאוד גרוע
היא דיברה על ההנקה למרחקים היא דיברה על הלינה המשפחתית ועל המנשא שצביקי גר בו עליי
היא דיברה על החינוך הביתי ועל כך שאפשרנו לו את מה שהיה צריך ומה שהוא הראה כחוסר בשלות לא כפינו

[בוקר_טוב*]

בנוסף
הפסיכולוגית ההתפתחותית אמרה לי השבוע בפגישתנו
פתאום ככה אמרה
את מדהימה את יודעת?
אז שאלתי במבוכה למה?
היא אמרה אני נדהמת מכמה את מספיקה ומה שעוד יותר מדהים הוא
שכל מה שעשית עד היום היה נכון
פשוט נכון

[בוקר_טוב*]

אז מעבר לאינטואיציות האימהיות שלי שכמובן מגובות בידע שאני רוכשת באופן עצמאי
או רכשתי או דרך חיים מסוימת (נגיד-באופנית?)
קיבלתי עד כה 2 פידבקים שנשות מקצוע-האחת שבחרתי בעצמי ואני מחזיקה מדרך הטיפול שלה
והשניה לא בחרתי ואפילו חשבתי לעצמי שהיא חושבת שאני סוג של דפוקה או כזו שגרמה לבן שלה אסון נוראי
של חוסר התפתחות והנה אני מגלה שממש לא

[בוקר_טוב*]

אז נחזור לנקודה של החשיפה והשילוב שלה עם הפידבקים שקיבלתי על הדברים הנכונים
צביקי משחר ילדותו נחשף ונחשף
בעצם נחשף לדברים שסותרים את האוטיזם-לדינמיות,למפגשים עם אנשים ומקומות חדשים
מנגד סופק לו חום ואהבה וגריה וגם הרבה הבנה והוא מתפתח יפה מאוד!
נכון,היתה לנו תקופה של תקיעות איומה
תקופה ארוכה
שהורידה אותי לתהומות נשיה
אבל בסך הכל הילד גדל ומתפתח ונחשף כל הזמן נחשף

[בוקר_טוב*]

אוף אולי מישהי תוכל לשכתב את הדברים שלי באופן הגיוני?
אני מרגישה שכתבתי מפוזר

[בוקר_טוב*]

זה לא שאין לו חרדות
עדיין יש חרדות
זה לא שאין בעיות תקשורת
עדיין יש בעיות תקשורת

[בוקר_טוב*]

צביקי נהיה פטפטן בלתי נלאה
הוא מדבר עם כל מי שבא ליד כמעט מהאנשים שהוא מכיר
הבנות התרחצו ביחד לפני כמה ימים ואני השארתי את דלת המקלחת פתוחה כי הנקתי בחדר ממול
פתאום צביקי מגיע חולף על פני חדר המקלחת
נשען כזה בנוושלנט על המשקוף ושואל:
מה אתן עושות,בנות?
משלא ענו לו שאל שוב בצורה אחרת
בנות,מה אתן עושות?
משלא נענה השיב לו ולהן:
מתרחצות? והלך

[בוקר_טוב*]

היום היה אצלנו חבר וצביקי בדיוק טיפס על חומה בחוץ
החבר ניגש וטיפס על העץ שהיה ליד החומה כדי למשוך את תשומת ליבו של צביקי
אז צביקי מסתכל על המגפיים שלו ואומר:
היי,תראה מגפיים כמו לי
<יש להם אותן מגפיים של רד בק>

[בוקר_טוב*]

הוא מכין קפה לכולם כולל לשכנים שבחוץ
ורץ להביא להם
אותנו הוא מכריח לטעום לידו ושואל אם זה טעים
אבל לשכנים הוא רק עומד ומסתכל איזו דקה אם הבן אדם לא שותה מיד הוא מסתובב והולך
כבר לימדתי את השכנים שצריך לשתות ולהגיד לו אם זה טעים
הוא פשוט מתבייש לבקש מהם לטעום

[בוקר_טוב*]

הוא מסתובב אחרי כל היום ושואל שאלות
ולפעמים כשאני עונה לו אז יש אקולליה והוא חוזר על התשובה שלי
פעם אחר פעם
בסוף אני אומרת לו
צביקי
אולי די עם האקולליה הזו זה נשמע כמו תקליט שבור
אתה יכול להעביר לשיר הבא?
אז הוא צוחק

[בוקר_טוב*]

כולם פה ערוכים לפורים כבר איזה שבוע וחצי
אני מאפרת אותם ויש להם צפצפות ורעשנים
ואנחנו צובעים כל מיני דברים שקשורים בפורום
היום היה כאן חבר שהתחפש באופן מאולתר בבית שלנו לזרש בהריון הראשון שלה
זרש ששונאת יהודים ורוצה לאבד להרוג ולהשמיד אותם
הוא דיבר במבטא פרסי ורדף אחרי כל הילדים בבית והוא ממש נכנס לזה
והעסיק אותם איזו שעה
וכולם קפצו עליו וקרקפו אותו ואז הוא רדף אחריהם וחוזר חלילה

[בוקר_טוב*]

אבריימי החל לאחרונה להרים חפצים כהים ולאיים על אחים שלו באמצעותם
אני לא יודעת מאיפה הוא הביא את זה אבל זה מפחיד אותי נורא

[בשמת_א*]

והיא אמרה: יופי אמא וכך אני אוכל להכין לך לאכול!
איזה מתוקה! איזה לב! אם את בדיוק מיניקה ולא ניידת את יכולה להזמין אותה אלייך לקבל נשיקה ענקית על המתיקות (-:

איזה יופי מה שאת מספרת על צביקי. נשמע כמו התפתחות מדהימה.

לגבי אבריימי שלך, מה זה בדיוק "חפצים כהים"? (את מתכוונת אולי ל"קהים" - ההיפך מחדים?)
מה יקרה אם תגידי לאבריימי, "אבריימי, החפץ הזה מפחיד אותי, בבקשה תשים אותו במקום"?
וגם, אולי תתפסי איתו שיחה לבד, תשאלי מה עובר עליו, למה האלימות פתאום?
או, לחילופין, את יודעת שבהתבוננות שקטה בלי פחד במה שהוא עושה, את תגלי בעצמך מה עובר עליו ולמה הוא עושה את מה שהוא עושה, וגם תדעי איך להפסיק את זה.

[ריש_גלית*]

לקרוא אותך נותן פרופורציות לכל דבר בחיים (-: תודה.

[פלונית*]

הורדת הסרט - האתר הראשון ששלחתי לך לא דורש הרשמה לדעתי: http://www.wupload.com/file/349631103/T ... p.XViD.avi
תגללי קצת למטה ותבחרי Regular Download, אחרי זה צריך לחכות 30 שניות (יש מונה בטקסט אדום, קצת מעל כפתור ההורדה), אחרי שהמונה מסתיים, צריך למלא captcha (המילים המטושטשות המעצבנות שצריך להקליד), ואז מקבלים לינק להורדה.
הרשמה צריך עבור חשבון פרימיום, שהוא יותר מהיר והתהליך פחות מעצבן, אבל בחשבון חופשי אפשר גם להצליח, צריך קצת סבלנות.

הלינקים לצפיה ישירה גם עבדו לי ללא הרשמה, למשל זה: http://www.hdplay.org/OTCt2K
אני הצלחתי עכשיו להתחיל לצפות, ללא כל הרשמה.

אני לא בישראל, ויכול להיות שהאתרים מגיבים אחרת, לכן נתתי מגוון אתרים. מצד שני אני במקום נידח למדי עם אינטרנט חלש, ועדיין הצלחתי (להתחיל הורדה, לא סיימתי כי זה היה לוקח לי ימים רבים), אז יש סיכוי. אם לא יצליח עם האתר שקישרתי כאן, תנסי בעוד אתרים מתוך רשימת החיפוש שנתתי שוב, יש ביניהם עוד כאלה שמציעים אופציה להורדה חופשית (איטית ומעצבנת, אבל ללא הרשמה ותשלום)

אני באמת חושבת שזה סרט שכדאי לראות, לכל אחד, ובוודאי למי שקרוב לנושא. אני צפיתי בו לראשונה בטיסה (בלי לדעת מה הנושא), ולא הפסקתי לבכות (מהתרגשות), ואח"כ צפיתי בו שוב. מצטערת שלא יכולה לעזור יותר בנוגע להשגתו.

(אם את משתמשת בטורנט להורדות:
http://thepiratebay.se/torrent/5761563/ ... XviD-TASTE
http://isohunt.com/[po]torrent details[/po]/205243645/temple+grandin?tab=summary
)

(אולי תרצי למחוק אח"כ את כל מה שקשור להורדות...

[בוקר_טוב*]

_לגבי אבריימי שלך, מה זה בדיוק "חפצים כהים"? (את מתכוונת אולי ל"קהים" - ההיפך מחדים?)
מה יקרה אם תגידי לאבריימי, "אבריימי, החפץ הזה מפחיד אותי, בבקשה תשים אותו במקום"?
וגם, אולי תתפסי איתו שיחה לבד, תשאלי מה עובר עליו, למה האלימות פתאום?
או, לחילופין, את יודעת שבהתבוננות שקטה בלי פחד במה שהוא עושה, את תגלי בעצמך מה עובר עליו ולמה הוא עושה את מה שהוא עושה, וגם תדעי איך להפסיק את זה._

קהים כן
אני חושבת שאם אגיד לו שזה מפחיד אותי הוא עוד יותר יאיים
לתפוס איתו שיחה לבד? ניסינו המון פעמים לדבר איתו לבד
אני חושבת שהוא מרגיש על הגובה כששהוא אלים ומאיים ולמה זה?
הוא מרגיש קנאה כלפי אחים שלו
אם לשמוליק יש משהו שאין לו הוא מקנא וינסה לשבור לו את זה
אם הלכנו לקנות תחפושות וכל אחד בחר לו תחפושת וגם אבריימי בחר לעצמו את התחפושת
כשחוזרים הביתה והוא רואה פתאום את מנחם לבוש בתחפושת והיא נראית לו יותר מגניבה
הוא ימשוך אותה ויגיד שזה שלו ולמה למנחם יש כזו ולו אין ולא משנה כמה נגיד לו
אבל אתה בחרת לך את התחפושת שלך! יכולת לבחור אחרת!
הוא ימשיך ויגיד שזה שלו ולמה למנחם יש תחפושת כזו ולו אין
וצריך להחביא את התחפושת כי אבריימי ינסה לקרוע אותה
מהצד אני רואה את המבטים שלו
כשהם התחפשו אצל הדודה ואמרו על התחפושת של שמוליק שהוא נראה כמו מרדכי אמיתי
ונגיד לאבריימי לא אמרו משהו כזה הוא מסתכל מהצד בקנאה
כשאומרים לשמוליק שהוא דומה קופי לאבא שלו המבט של אבריימי משתנה כזה כאילו הוא קיבל עכשיו עלבון
כי לא אמרו לו את זה
הוא כל הזמן חומד דברים של אחים שלו ואם לא עושים מה שהוא רוצה במשחק משותף
ובאה לו קריזה הוא נהיה אלים
במשחקי תורות אם בתור שלו לא יצא לו מה שהוא רוצה הוא מתחיל להשתולל שעכשיו התור שלו
כשצריך לעבור לתור אחר בכלל ומסבירים לו שתורו יגיע אחר כך כי הרגע הוא היה אבל זה לא מקובל עליו והוא מתחיל לחרב את המשחק

[בוקר_טוב*]

הנה עכשיו למשל הם מציירים והוא לוקח את הטושים לידו ולא שם באמצע
אם מישהו מתקרב קצת לידו הוא צועק שיסתלקו ולא יגעו בו
סתם כי פתאום הוא חטף קריזה

[לימור*]

_היא אמרה אני נדהמת מכמה את מספיקה ומה שעוד יותר מדהים הוא
שכל מה שעשית עד היום היה נכון
פשוט נכון_
למה אנחנו לא יכולים פשוט לתת לעצמנו חיזוקים חיוביים?


_נכון,היתה לנו תקופה של תקיעות איומה
תקופה ארוכה
שהורידה אותי לתהומות נשיה
אבל בסך הכל הילד גדל ומתפתח ונחשף כל הזמן נחשף_
"הכי חשוך לפני עלות השחר...."

וגמני חושבת שנתת לצביקי (וגם לילדים האחרים) את התנאים הטובים ביותר למיצוי הפוטנציאל.

[אינדי_אנית*]

איזה יופי שהן מחזקות אותך בדרכך.
מדהים שברגע שבדקת דרך אחרת והגעת למסקנה סופית לגביה פתאום נמצאת גם תמיכה מבחוץ בדרך שלך.
את באמת נשמעת אמא מדהימה. @}

[בשמת_א*]

המממ. לגבי אבריימי, אני ממליצה בחום שתצפי בסרט ששמתי ב-הרצאות מומלצות, עם פרופ' שמעון שוקן והנערים העבריינים רוכבי האופניים.
במיוחד הקטע שמדקה 3:33 עד 7:56. אבל כמובן כדאי לצפות מההתחלה אחרת לא תביני על מה הוא מדבר...

[בוקר_טוב*]

תודה רבה לכולם אין לי זמן להגיב באריכות יש לנו פגישה עם הפסיכולוגית עוד מעט

[אין_ייאוש*]

_והשניה לא בחרתי ואפילו חשבתי לעצמי שהיא חושבת שאני סוג של דפוקה או כזו שגרמה לבן שלה אסון נוראי
של חוסר התפתחות והנה אני מגלה שממש לא_
זה באמת מחזק מאוד לקבל פידבק ממי שחשבת שלא יראה דברים כמוך!
יישר כוח!


אני מרגישה שכתבתי מפוזר
כתבת מובן ביותר!


ולפעמים כשאני עונה לו אז יש אקולליה והוא חוזר על התשובה שלי
יכול להיות שהוא עושה את זה כדי לעבד את התשובה שלך לעצמו ולהבין אותה טוב יותר? איפה תמי גלילי?


ובקשר לאבריימי - אין לי תבנות כרגע, אפילו שאני יכולה להזדהות עם חלק מהסיטואציות.
הקושי שבמריבות ביניהם, בכעס ובקנאה שמתעוררים ביניהם גדול עבורי עשרות מונים מהקושי של הטיפול הפיזי התובעני ביותר (בסגנון: "אמא, ברח לי" בדיוק כשאני מניקה ).
שולחת חיבוק!

[לי_אורה*]

_הוא ביקש שאעזור לו לחגור את עצמו משום שהוא היה נסער
וכל אותו יום הוא היה מאוד משתף פעולה אדיב ונחמד
ולפני השינה הוא אמר לי
אמא, תודה לך על הכל
על כל הדאגה ועל כל ההשקעה_

כבר כמה ימים אני קוראת קצת כל פעם, כשיש קצת זמן
תודה על מה שאת כותבת!
ותודה גם למגיבות
למדתי המוווון
תודה.
ואני מגיבה עכשיו לראשונה משום שכאן כבר לא יכולתי להתאפק: כל כך מרגש מה שהוא אמר! כל כך מהלב. ותחשבי איך גרמת לו לראות את עצמו ואת משפחתו באור חדש. איך גרמת לו לראות את עצמו כילד בר מזל שיש לו אימא כזו ומשפחה כזו. פשוט נפלא.
חוזרת לקרוא בשקט ובתודה.

[בוקר_טוב*]

היום היתה לי שיחת כביסה עם גיסה
היא אמרה שהכביסה זה כל הבית והסכמתי איתה
כשהכביסה מטופלת יש לך נחת
ואם יש ערימות כביסה והבית מטופל אין שום נחת ושום תחושה של הישג

[בוקר_טוב*]

כל כך מרגש מה שהוא אמר! כל כך מהלב. ותחשבי איך גרמת לו לראות את עצמו ואת משפחתו באור חדש. איך גרמת לו לראות את עצמו כילד בר מזל שיש לו אימא כזו ומשפחה כזו. פשוט נפלא.
תודה רבה שהזכרת לי ליאורה

[בוקר_טוב*]

בשמת ראיתי/הקשבתי להרצאה והיא אדירה
עשיתי חיפוש בגוגל וראיתי גם איזו תכנית שהיתה עליו עם יאיר לפיד
ומאוד ממליצה לראות גם אותה
תודה רבה לך
בינתיים הרמת חפצים קהים על אחים מצד אבריימי גוררת את אחיו לעשות כך גם ואפילו את צביקי!

[בוקר_טוב*]

במשך היום כל הזמן נזכרתי במה שפרופסור שמעון שוקן סיפר
על הבחור שנפל ונפצע ואז לקח את האופניים שלו ורקע אותן בעצבים תוך כדי גידופים
ושמעון מספר שם שהוא התחיל בהתחלה במילים קשות אבל זה לא עבד
כי זה בעצם מה שהבחור הזה רגיל היה לשמוע כל החיים
ושמעון מספר שכל מה שמתחשק לך זה ללכת משם
אבל זה מה שהבחור הזה גם רגיל
שכולם בורחים ממנו
והוא מספר שם שהוא נשאר איתם ברגעים האלה
זה משהו שמלווה אותי מאז שראיתי את ההרצאה

[בוקר_טוב*]

יכול להיות שהוא עושה את זה כדי לעבד את התשובה שלך לעצמו ולהבין אותה טוב יותר? איפה תמי גלילי?
מעניין
מאז שקראתי את המחשבה הזו שלך
אני מנסה להתבונן בו כשהוא מאוקלל (?)

[בוקר_טוב*]

הקושי שבמריבות ביניהם, בכעס ובקנאה שמתעוררים ביניהם גדול עבורי עשרות מונים מהקושי של הטיפול הפיזי התובעני ביותר
אז מה עושים?!?!?!?!?!?!?!?! למה זה כל כך קשה?

[בוקר_טוב*]

מדהים שברגע שבדקת דרך אחרת והגעת למסקנה סופית לגביה פתאום נמצאת גם תמיכה מבחוץ בדרך שלך.
נכון
ועוד יותר מדהים שמיד אחר כך התערערה לי הדרך שלי
כשצביקי נעלם לכמעט שעה מהבית והרמתי את העולם באויר כולל משטרה
עברו לי מחשבות שאם הוא היה באותה שעה במסגרת זה לא היה קורה
אבל אז גם עברו לי מחשבות שזה היה יכול לקרות כשהוא חוזר מהמסגרת הביתה או בשבת
אבל אז נכנסו לי עוד מחשבות שאם הוא היה במסגרת זה בטח לא היה קורה בבית כי הבית היה סוג של משהו חדש לו
כל פעם מחדש ואז הוא לא היה מחפש את הבחוץ
ואז הגיעו מחשבות שאמרו לי איזה שטויות את מדברת צביקי הרי ממילא אוהב את הבחוץ
וככה התבלבלתי לי עם המחשבות

[בוקר_טוב*]

למה אנחנו לא יכולים פשוט לתת לעצמנו חיזוקים חיוביים?
כי הם נשמעים כמו הצדקות כשזה מהפה שלנו


_"הכי חשוך לפני עלות השחר...."

וגמני חושבת שנתת לצביקי (וגם לילדים האחרים) את התנאים הטובים ביותר למיצוי הפוטנציאל._

הקטע שהשחר עולה כל יום מחדש ולכן יש חשוך ושחר חשוך ושחר וצריך לזכור את המשפט הזה כל הזמן כשחשוך..

[בוקר_טוב*]

בשמת אני שואלת את עצמי מה היו המחשבות שלך לגבי מה שסיפרתי על אבריימי וההרצאה של שמעון שוקן ובכלל

[בוקר_טוב*]

טחורים זה נורא
תמיד כמה חודשים אחרי לידה יוצאים לי טחורים
נורא פשוט נורא
כואב לי וכל כניסה לשירותים זה החשוך הזה של לפני עלות השחר רק מתי השחר יגיע?

[אבישג_א*]

רק מתי השחר יגיע?

מהר מכפי שתחשבי, מהר מכפי שתאמיני
אחרי לידה לפעמים יש כזה חושך, התפרים, הטחורים, הכאבים, העייפות
לא להאמין כמה הזמן עובר מהר

פורים שמח יקרה
תמשיכי לגדל את הילדים באהבה ואמונה ושמחה

[בשמת_א*]

זה משהו שמלווה אותי מאז שראיתי את ההרצאה
גם אותי.

בשמת אני שואלת את עצמי מה היו המחשבות שלך לגבי מה שסיפרתי על אבריימי וההרצאה של שמעון שוקן ובכלל
בדיוק אותן המחשבות כמו שלך, לדעתי. למה הפניתי אותך בדיוק לקטע הזה מכל ההרצאה?
כל כך התרגשתי כששמעון שוקן אמר, שהוא למד להיות אמפתי. עכשיו, רואים עליו שהוא תמיד היה אדם הגון וטוב. אבל תגובת הבטן שלו להתנהגות אלימה לא היתה "הכלה, אמפתיה ואהבה". ואת זה הוא נאלץ ללמוד, בדרך הקשה: קודם טעה, אחר כך תיקן.
דרך אגב, (-: מתאים להפליא לפרופסור למתמטיקה ומדעי המחשב: אתה כותב תוכנית? התוכנית לא עובדת כמו שחשבת? אתה מבין שיש באג בתוכנית, ושצריך לעבור שורה-שורה ולמצוא איפה הבאג ולתקן. זה הרי מדהים, להבין שאתה חייב לעשות משהו אחר ממה שאתה עושה כי התוצאה יוצאת לא טובה.
לא נראה שהוא בן אדם שמלקה את עצמו על טעויות.
הוא לומד מהן.
קרה משהו, הוא הגיב כמו שיצא, ראה כי לא טוב, עשה שינוי, ראה כי טוב, שיכלל ושיפר.
את יודעת, הייתי רוצה שכל ערוצי הטלביזיה בארץ (וגם הרדיו) לא ישדרו בכלל חדשות רגילות במשך שבוע אחד בשנה!
במקום החדשות, יתנו לנו לראות את ההרצאה הזאת של שמעון שוקן, את ההרצאה של הרופאה שחלתה בטרשת נפוצה והגיעה לנכות קשה בכסא גלגלים אבל הוציאה את עצמה מזה בעזרת המחקר שעשתה והגילויים שלה על התזונה (היא הולכת ומדברת כמו כל אחד כשהיא מרצה עכשיו את ההרצאה שלה שמתארת את ההחלמה ונדמה לי גם רוכבת על אופניים למרחקים ארוכים...), ועוד דברים כאלה שמאדירים ומעצימים את רוח האדם.

אל תספרו לנו על הקטל היומי בדרכים. זה מציצני.
תספרו לנו על שמעון שוקן.
אל תספרו לנו על מצוקת בתי החולים.
תספרו לנו על אנשים שהצליחו להבריא את עצמם ממחלות קשות באמצעים שכל אחד יכול לחקות בבית.
אל תספרו לנו על הפוליטיקאים.
תספרו לנו על אנשים שעוזרים לזולת, על אנשים הגונים וישרים.

החדשות של היום הן סיכום של כל מה שרע. במקום זה, תנו לנו דמויות מופת, תנו לנו השראה, תנו לנו אנשים שיעזרו לנו לקום עם שיר בלב ולרצות לעשות היום טוב לכמה שיותר אנשים. קודם כל לילדים שלנו.

[בשמת_א*]

טחורים: שיטת פאולה.

[או_רורה*]

מסכימה מאוד לגבי הכביסה.
חשבתי שאני היחידה בעולם שמרגישה ככה...... ושזה לחלוטין מעוות ולא הגיוני...

לפעמים, כשהכל הפוך ומבולגן (ולכן מבולבל אצלי בראש..) - דבר ראשון - אני ניגשת לקפל כביסה ולשים בארונות.

(מצד שני, אורורה מודה שזה יכול להיות סתם אוסידי. אצלי, רק אצלי...)

[לי_אורה*]

משהו שכבר כמה ימים הולך איתי בקשר לצביקילה. אולי זו תובנה חשובה ואולי לא. קודם חשוב להדגיש: אין לי ידע באוטיזם ולכן נא לקחת את דבריי עם המון גרגרי מלח.

כתבת שהוא סוגר את אוזניו. וכתבת שהוא לפעמים שוכב על הרצפה וצורח כשהוא בפומבי (בבנק וכו'). אולי יש לו רגישות תחושתית כלשהי, למשל שמיעתית? אולי הוא סותם את אוזניו משום שהוא לא יכול לשאת רעש? אולי יש לו רגישות כל כך חזקה שזה ממש מכאיב לו באוזניים ולכן הוא מתפרץ מרוב סבל? ואולי בגלל אותה רגישות לא טוב לו כשהוא נמצא במקום זר עם המוני בני אדם זרים - עם כל הרעשים והאורות והריחות והפרצופים הזרים והאנרגיות? אולי הוא פשוט מוצף?

האם כשהוא בבית והכל בסדר ויש גם שקט יחסי - הוא פחות נוטה להתפרץ?
(ומשהו שחשבתי בקשר לקערת הזכוכית שהוא אהב ואיתה עשה את השורות שלו. יאולי הוא פיזר את כל שברי הזכוכית בניסיון לתקן את הקערה האהובה? או שהוא לא רצה שתזרקי את שברי הזכוכית? אי אפשר לדעת, אבל אולי גם הפעילות הזו - פיזור הזכוכיות - נועדה לתכלית כלשהי. כלומר,. עוד משהו "נורמלי" עם כוונה, רק שהוא לא היה מובן. ואני כותבת את זה כדי להדגיש עוד נקודת אור בהתנהגותו, ולא חלילה וחס כדי לגרום לך להרגיש לא טוב עם עצמך).

בקיצור, אולי ואולי. מאווווד מקווה שלא פגעתי או כתבתי משהו לא בסדר. כאמור, אולי זו תובנה חשובה ואולי לא. מכל מקום, לאחר כמה ימים שאני מתאפקת חשבתי בכל זאת לכתוב. אולי ייתן איזה קצה חוט.

[לי_אורה*]

ואם הוא באמת מוצף בשל רגישות חושית כזו או אחרת (שמיעתית, משולבת עם עוד חוש ובו') - זה יכול לעזור לך לעזור לו. ואז כדאי לקרוא את כל הדפים כאן על רגישות חושית. יש כל מיני עצות וכל מיני שיטות. הפשוטה ביותר (כלומר בהנחה שיש לו למשל רגישות שמיעתית): לנסות לא להעמיס מדי על החושים שלו (על חוש השמיעה למשל). כלומר, להשתדל לא לעשות רעש ובוודאי לא רעש פתאומי לידו. למשל, הפעלת שואב אבק, מיקסר, טלוויזה וכו'. ולנסות לתת לו כל יום לפחות כמה זמן של שקט. אני לא יודעת אם זה אפשרי בבית ברוך ילדים עם חנ"ב, אבל אולי עצם הידיעה (אם זה נכון) יכולה בכל זאת לעזור להבין אותו כשהוא מתפרץ ואז לעזור לו למצוא שקט וכו' וכו'.
ושוב, סליחה מראש אם התערבתי או שאמרתי משהו לא לעניין.

[פלונית*]

http://www.earplugstore.com/peltor-kid-ear-muff.html
אצלנו זה ממש הצלה. משתמשים במגוון מצבים. אמנם ילד עם שיתוק מוחים ולא אוטיזם, אבל ממש ממליצה לנסות - סוף סוף אפשר לצאת מהבית! (הולנדי ה)

[פלונית*]

שיתוק מוחין - סליחה לא יודעת איך לתקן...