אני מצטערת אם זה הרושם שנוצר. אני לוקחת קופסא קבועה, דוחפת בתוכה אילו ירקות ופירות חיים שקופצים לי לידיים מתוך המקרר שעמוס כמעט אך ורק בהם בלי הכנות, וברוב המכריע של המקרים עונה על שאלות מאד סקרניות ומאד מתעניינות.
בחירה בדרך ש עבורי נראת בקצה הסקאלה, כמו למשל של ניצן אמ או בשמת, אבל בשבילן היא חלק מהזרימה הטבעית.
בדיוק. ולכי תסבירי את זה.
לא הייתי רוצה להעביר מסר לילדי שאוכל זה הדבר החשוב ביותר, ששוה בשבילו לפרק או לצמצם קשרים משפחתיים, שיקבע איך יראה מהלך היום שלנו ועוד ועוד.
גם אני לא. וזה לא. כמו שאמרת - זה הדף, בזה אנחנו מתעסקים פה.
ככל שהג'אנק פחות טעים לנו עצמנו, הגבולות נהיים יותר ברורים ופחות יש סטנדרט כפול, וזה עוזר.
בדיוק בדיוק. כל הדוגמאות על אגוזים, גירים, אוכל כשר, צמחונות, אלרגיה, ואפילו ממתקים יותר ופחות בריאים, מנסות להבהיר דבר אחד - זה עניין של הגבולות הפנימיים שלנו. מה שמבחינתנו בסדר ומה שלא. אז שלי נמצאים יותר עמוק משלכם. זה לא אומר שאני סובלת, או מגבילה, או מה שלא יהיה. רק שהמקום שאני נמצאת בו תפישתית ורגשית, מאפשר לי לעשות את הדברים שאתן עושות בשלמות בקשר למאכלים אחרים, גם עבור ממתקים. (וגם עבור מטוגן, מבושל, עם כימיקלים, מזוקק, מפוסטר...
) אף אחת לא חייבת לאמץ את כל הרשימה. 
_אני מנסה עוד פעם: נניח שאמא ואבא לא מצליחים להסכים ביניהם אם זה בסדר לתת לילד גלידה. נכון, חשוב לא להפוך את הנושא למרכז החיים, לא להעכיר את היחסים ולא לריב כל הזמן. אז מה נעשה: ניתן לילד גלידה בינתיים עד שנצליח להגיע להסכמה? או לא ניתן?
ואם ההורים שלי (או של הצד השני) לא מכבדים את הרצונות שלי ומתעקשים לתת לילדים ממתקים למרות שהסברתי את עמדתי ובקשתי שלא, והנושא מתחיל לערער את היחסים בינינו; האם אני צריכה לוותר כדי לשמור על יחסים טובים איתם? אין להם אותו אינטרס לוותר כדי לשמור על יחסים טובים איתי?_
אני ב100% איתך. אני חושבת שאם אין הסכמה, עד שיש הסכמה, הולכים על גישת המינימום או גישת האי עשייה. זה לא אומר שאני מקבלת תמיד את מבוקשי. אבל מטבע תפישותיי, לרוב זה כן.
למשל גלידה, אז שיאכלו סורבה (בד"כ הרבה יותר איכותי, בלי השומנים הגרועים). גם בגלידריה יש. אני משתדלת לקנות פה ושם או להכין סורבה אורגני.
אה... זה גם מה שאני עושה? רק שהסורבה ביתי, או הגלידה ביתית. מרגע שיש לנו ויטמיקס, זה הרבה יותר קל להכין את הדברים האלה מאשר להסחב לגלידריה (מה זה?;-)) אני דווקא חושבת שבמובן הזה אני הכי קרובה לפתיח של הדף: היא מקבל איזה "ממתק" שהיא רוצה מתי שהיא רוצה! רוצה גלידה? בואי אני אכין לך גלידה. Here now on the table
עוד? קחי עוד. אין הגבלת כמות, אין הגבלת תדירות, כלום.אתמול לדוגמה האיש אמר לי "היא אוכלת היום המון בננות, כל הזמן מבקשת בננות." אז אמרתי לו "מצויין! אתה חושב שאתה יודע יותר טוב ממנה מה היא צריכה? היא מחלימה מדלקת עיניים, אתמול היא טחנה גזרים, היום בננות." אותי זה מדהים. פשוט מדהים.
מונו לוגית - כתבת בבהירות ובדיוק את מה שאני חושבת בכל פעם שאני קוראת בדף הזה. ולא רק לגבי אוכל - ההתייחסות לחיים ולאנשים מסביב כאל חסרי הבנה, מורעלים ומרעילים ממש לא נראית לי בריאה, לא עבורנו ולא עבור ילדינו. הרבה מעבר לנזקים של סוכר ושוקולד.
שרון, שני דברים. אחד - זה הקיצון-קיצון-קיצון של העמדות שאני מחזיקה בהם. זה לא יומיומי, זה לא תמיד חלק מההסתכלות, אבל אני לא יכולה לא להסתכל על אמא שנותנת לילד שלה ברד שעושה את הלשון והשפתיים שלו כחולים מצבע מאכל ולא לחשוב - כמה חבל שהתעשייה והשוק מעדיפים להרויח שתי אגורות מאשר שהאמא הזאת תדע שזה מזיק לילד שלה. כי כן, לחשוב שזה לא מזיק לילד שלה אני כבר לא יכולה. בקשר לסבא ולסבתא, קומ"ג - היחסים הרבה יותר מדי מורכבים, ועדיין אני לא מסתכלת על האנשים, אלא על ההתנהגות. ולהבנתי ההתנהגות נובעת מהתמכרויות שממש לא באחריותם של האנשים, אני לא חווה את האנשים כלא בסדר. אני חווה את ההתנהגויות כהתנהגויות לא מבריאות, לא מזינות, לא מצמיחות. (במקרה זה גם קשור לאוכל) ומעדיפה שלא להיות מי שתכניס את הילדה שלי לעולם הזה בו לאנשים מעטים יש כוחות אמיתיים להתנקות.
מה שמביא אותי לזה:
מלבד יחידי סגולה כמו ניצן אמ ואופק ומירב ב?
אני ממש לא ביחידי הסגולה. אני נאבקת, אני בתהליך, אני סובלת. האיש עבר ל100% חי בלי למצמץ. הילדה לא היתה צריכה להתגבר על כלום ולהתנקות מכלום, היא פשוט שם באופן טבעי. אבל אני? לי קשה. כמו לרוב האנשים. בונה על פארק הירדן.
אני חושבת שבעניין הנקה בלעדית הייתי מוכנה לעלות על בריקדות, בעניין גלידה פעם בשבוע - לא (סתם דוגמה כן).
הבת שלי קיבלה תמ"ל. היא היתה בטיפול נמרץ ילודים, אני הייתי באישפוז אחרי ניתוח קיסרי. נפגשנו פעם אחת 8 שעות אחרי הלידה לדקות ספורות, ועוד פעם 17 שעות אחרי. יומיים אחרי הלידה התחילו להלחיץ שיש ירידת משקל רצינית והיא קיבלה תמ"ל שוב בעוד אני שואבת ובוכה בחדר סמוך. אז יש לי פרופורציות כלשהן, אולי לא הכי קיצוניות, לגבי מה עושים למרות שיש אמונות ותפישות חזקות. דווקא גלידה תעשייתית פעם בשבוע (או בכלל) לא תתפשי אותי נותנת, אולי אם חייה יהיו תלויים בכך. למה שאתן? מה? אין לי אופציה הרבה יותר טובה, בריאה, טעימה ומזינה שאני אתן את הגועלנפש הזה? חוזרת למה שאמרתי למעלה - אני חושבת שזה גועל נפש, את לא. זה כל ההבדל.
אני מתוך מתן כבוד ולמען שמירה על היחסים מתפשרת, אבל כשאני מרגישה שמגזימים בהתייחסות כלפי, מעירה נקודתית מתוך אמונה אמיתית בצידקת דרכי ונחישות מלאה, ובדרך כלל זה עוזר.
ישר כוח.
יש לזה גם רקע ביולוגי: בארוחות משותפות מופרש אוקסיטוצין בכמות מוגברת.
כשהילדים גדלו קצת, ביקשתי שלא יהיה מיץ בבית כדי למנוע הגבלות ומריבות מיותרות.
את? מגבילה?
נו, אני מקנטרת אותך, אבל את מבינה שזו בדיוק אותה התנהגות שיצאת חוצץ כנגדה. הפוסל במומו פוסל? יתכן? אני לא "מגבילה". אני לא חושפת. אני לא אוסרת, כי אין צורך, אין את הדברים האלה כל כך במציאות שלי.
_הוא רוצה שיהיה ג'אנק מדי פעם בבית, אני בתגובה מכינה פיצה ביתית עם קמח מלא ורסק עגבניות אורגני, הוא רוצה שיהיו ממתקים בבית, אני מכינה כל יום שישי עוגה מקמח מלא וסוכר חום ושוקולד מריר. הוא התפשר ויש בבית רק סוכר חום וירקות אורגניים, אני התפשרתי ויש בפריזר מלוואח שהוא יכול להכין לעצמו ולילדים אם הוא ממש רוצה. (בפועל, בדרך כלל אין לו זמן להכין ארוחת ערב ולפעמים הוא אפילו עוד לא בבית בערב כך שהמלוואח נשאר בפריזר די הרבה זמן)
טוב, אולי זה יותר קל אצלינו כי גם אני אוהבת לפעמים פיצה ולפעמים שוקולד._
אצלי המזל הוא שאנחנו עוברים תהליך תזונתי יחד כבר כמה שנים. זה התחיל בקנדידה שהוא היה ספקן לגביה וראה את התוצאות בעיניים. זה המשיך בזה שהוא שמר עליי מפחמימות ריקות ואני שמרתי עליו ממתוקים. הוא היה מאלה שאם יש ממתק בבית הוא לא נח עד שהוא מחסל אותו. והוא סבל מזה. זה לא "כיף" להיות במצב הזה.
כשהקטנה הגיעה, הרבה דברים שמדברים עליהם פה (מלוואח, במבה, מוצרי חלב, מוצרי בשר, אוכל לא אורגני...) כבר לא היו לנו בבית. נתתי לה לשחק בברוקולי ובמלפפון כאוכל ראשון, וירא כי טוב. אני חושבת שבהתחלה הוא בעיקר פחד שזה לא מספיק (:-)) שילדים חייבים מה שמכונה "פחמימות" בפי העם (תרגום - עמילנים מעובדים ומחוממים) בהתחלה הוא היה כל הזמן מאכיל אותה בננות, פירות יבשים ואוכל עתיר אנרגיה, כי הוא חשש שהיא לא מקבלת מספיק קלוריות. בפעם הראשונה שהוא היה צריך להגיד לה לא לקחת משהו מהצלחת שלו - הוא שינה תזונה (לא מקצה לקצה - פשוט השלב הבא. עוד צעד.) לאנשים כמוהו זה כנראה יותר קל...
יאללה, שולחת, אין פואנטה.
