התלבטות בנוגע ללידת בית

[עדי_יותם*]

כן, זה סם. לא בלונדיני בכלל, עם חיוך מפתה הורס. גם ריק שווה ביותר בעיניי. והבנות יפות לא פחות - אשתו לשעבר ובתו, וכמובן סילה וורד. כן, חבל על השיפוצניק. יש לי תחושה שהוא עוד ישוב.

[מיכל_מ*]

טליה, אין את המספר ב - 144? הוא בירושלים, מקבל ברח' שטראוס. ו תמר מ, אם אני כבר כאן, ברכות!

[בשמת_א*]

עם חיוך מפתה הורס
אח, על טעם ועל ריח אין להתווכח!
><בטח לא עם בשמת, טיפוס משעמם שמעדיפה את החיוך ההורס של בעלה>

[אישה_אחת*]

טליה. הטלפון של דר' ברדה 025382212 נכון ללפני שנה

[אנונימי]

המס' של דר' ברדה, נכון גם להיום.
אפשר להשאיר לו שם הודעה, והוא יחזור אלייך.

ואפרופו דר' ברדה - הוא גם מיילד בלידות בית! אז נטע - אם את מתענינת, את יכולה לפנות אליו.
הוא גם מקבל דרך מס' קופות חולים, כך ששיחה ראשונית את יכולה לעשות על חשבונם (כנראה. ואם לא, מרבית הקופות מאפשרות החזר חלקי אך די גבוה על יעוץ אצל רופא מומחה, כך שזו אופצ' זולה נוספת).

בהצלחה!!!

[אלמונית*]

משתפת אתכם בהתלבטות שלי ועצות יתקבלו בברכה.
בבית החולים אני בטוח לא יולדת. ההתלבטות שלי היא לגבי לידה בבית שלי או אצל אילנה שמש בצימר.
למה לא בבית? יש לי שני כלבים וחתול בדירה, הבית תמיד מלא שיערות, לא משנה כמה מנקים ונראה לי שלא יהיה לי נעים. מצד שני, אחרי הלידה אצל אילנה אני אצטרך לחזור הבית, ולא בא לי להתחיל לנסוע בדרכים עם תינוק קטנטן.
האם יש אפשרות אצל אילנה להשאר ללון שני לילות ? כשילדתי בתה"ש מאוד נהנתי מבייבי אפרופו, נשארתי שם שלושה לילות צמודה לקטנה, וזו היתה לי סוג של חופשה לפני שאני חוזרת לחיים האמיתיים.
מצד שני, האם יש אפשרות להרשם לבייבי אפרופו למרות שלא ילדתי בתה"ש? אני חושבת על כך שאצטרך להביא את התינוק לבדיקה אצל רופא ילודים, אז נסיעה בכל מקרה יש.
סיבכתי אתכם?

[תבשיל_קדרה*]

בבית בבית בבית.
יש לנו 3 חתולים.
הכל מלא שערות, אז מה? אם קשה לך השהייה בתוך זה (מוזר - את גרה שם, לא? (-; ) תתארגני עם דברים לפרוש - מגבות, סדינים, סדיניות.

אצלינו, היו מתחתי כל הזמן סדיניות (ח"פ, סופג, ובפרט - נקי ולא מלא בשערות). כשקמתי להתקלח, החליפו לי את המצעים - כי בכ"ז היו מעט דליפות של דם לסדין - והמיטה היתה נקיה לגמרי.

לגבי המחשבה על לנסוע - בגיל יום, יומיים, שבוע - זה נראה לי כמעט אותו דבר. עוד לא. זה לא רק הענין של להסיע תינוק קטנטן, אלא גם להתארגן לנסיעה, לצאת מהבית שלי, מהכמעט-בועה הזאת. את מצליחה לדמיין את ההרגשה?

[שרון_ברקת*]

האם יש אפשרות אצל אילנה להשאר ללון שני לילות ?
לאילנה יש כיום צימר נוסף שמיועד בדיוק לזה, מעין "בייבי אפרופו ללידות בית"...
אנחנו (לפני מיליון שנה) ילדנו אצלה, נשארנו ללון לילה ונסענו בבוקר לחיפה. לי לא היתה שום בעיה עם זה.

[אלמונית*]

אם קשה לך השהייה בתוך זה (מוזר - את גרה שם, לא? )

קשה לי השהייה עם השיערות, גם ביום ביום, אני מנקה את הבית המון, יש לי עוזרת יותר מפעם בשבוע, שטיפת ריצפה כל יומיים ועדיין, תמיד יש שערות.
לא תכננתי להיות בדירה עם כלבים וחתול אבל זה מה מצאתי ....

כשיתחילו הצירים, הכלבים יעברו להורי, יש אחד מהם, גדול, דבק, שלא עוזב אותי לרגע, ואבוי למי שמתקרב אלי בתנועה שאולי נראית לו מאיימת (כולל בעלי) אז לא נראה לי שאני אצליח ללדת כאצטרך כל הזמן להדוף אותו, הסקרנות תהרוג אותו. החתול, גם דבק, אבל קטן מימדים אני מאמינה שבעלי ישתלט עליו.
ובזמן הצירים אוכל שוב לנקות את הבית משארית השיערות...

מצד שני, אם אשאר ללון אצל אילנה, יחסית רחוק מביתי, כל העולם ואחותו יניחו לי בימים הראשונים.

[תבשיל_קדרה*]

לגבי העולם ואחותו -
אפשר לנתק את הטלפון (גם את הסלולרי כשאת אצל אילנה), לבקש שלא יבואו, להזמין רק מי שרוצים.
זו הכנה מצוינת (לכם ולחבריכם) ל"אני לא עונה לטלפון כי אני ישנה/מקריאה סיפור לילד/רוצה קצת שקט".

[בת_ההרים*]

אלמונית היי,
דבר ראשון את יכולה להחליט קרוב ללידה לפי התחושות לא?
דבר שני, אני מרגישה שאת כבר החלטת לפחות נכון לעכשיו...ובכל מקרה...
כלבים אפשר להעיף החוצה.
אני אישית הייתי משתגעת אם החיות היו מנג'סות לי במהלך לידה/צירים(ואל תבני על זה שיבוא לך לנקות שערות בזמן צירים). מצד שני, לידה מהירה זה פחות נורא עם חיות בסביבה.
אז כנראה שלכל תכנית יש פלוסים ומינוסים השאלה היא מה את רוצה.

[אלמונית*]

נועה אני מתכוונת לצירים הרגועים יותר, בהתחלה.
בלידה הקודמת, הייתי בבית עם הצירים וכל הלילה ניקיתי את הבית, התחלתי להוריד לעצמי שערות עם שעווה, הצקתי לכלב שישן טוב מידי. חיפשתי מה לעשות.

יש לי זמן להתלבט.

[ליזה_ליזה*]

שלום לכל הנוכחים!
אני בחודש שישי, הריון ראשון, מתכוונת ללדת בלידת בית עם רונית קופליס (שיילדה את אחותי לפני שנה לידה מדהימה). בעלי תומך, הוריי תומכים, חברותיי תומכות (ברת מזל שכמותי!). הבעיה - חמי וחמותי. עד עכשיו התחמקתי ב"עוד לא החלטנו", אבל בינתיים אין ספק לגבי ההחלטה שלנו ואפילו דיברתי כבר עם רונית. מאוד לא נוח לי לשקר ואפילו להסתיר, ובכל מקרה אני "שקופה" לגמרי. גם רוצה את תמיכתם, בעיקר של חמותי, שמאוד מתרגשת מההריון הזה ורוצה לקחת חלק. אני יודעת שהם יתנגדו, גם מההיכרות איתם וגם מתגובתם ללידת הבית של אחותי (חמותי ממש החווירה). הם אנשים טובים אבל מאוד קונבנציונאלים ולפעמים נדמה לי שהם חושבים שאני מסיתה את בנם מהדרך המקובלת (חתונה ללא רב, רעיונות משונים לשם התינוק, והם עוד לא יודעים על ברית המילה שלא תהיה... אלוהים ישמור). הסיבה שאני כותבת פה היא לאו דווקא בשביל לקבל עצות (למרות שאלו תמיד יתקבלו בברכה, כמובן), שכן קראתי את כל הדף וגם כמה דפים נוספים, וממילא אפעל בדרכי הטיבעית בסופו של דבר, אך יש לי צורך לשתף וגם לקבל קצת תמיכה (אמנם וירטואלית) מאנשים (ונשים במיוחד) שעוברים דברים דומים.
תודה!

[יונת_שרון*]

שלום ליזה וברוכה הבאה!
אני מציעה שתתני לחמיך חומר קריאה -- ספר על לידת בית, מאמרים מעיתון או דפים מהרשת. תשאירי את זה אצלם בבית. הם לא חייבים לקרוא. הרבה פעמים מספיק לדעת שיש חומרף שזה משהו שאנשים עושים אחרי מחשבה ולימוד. אני ממליצה במיוחד על המאמר של ד"ר מרסדן וואגנר דגים אינם יכולים לראות את המים פוקח עיניים.

[מיכל_מ*]

ליזה, גם אני פיתחתי לעצמי תאוריה על כך שאני מוזרה בעיני החמים שלי, והיא אפילו די מבוססת... אבל אני לא יכולה להפסיק להיות אני (כמו שכתבת ממילא אפעל בדרכי הטיבעית בסופו של דבר), ובשלב מסויים פשוט הפסקתי לנסות-להיות-מה-שנדמה-לי-שהם-רוצים-שאהיה (זה נסיון די מתיש...) (ולקח לי קצת זמן להבין שהם בכל זאת, באמת, אוהבים אותי ). שיהיה לך בהצלחה!

[ליזה_ליזה*]

תודה רבה מאוד! סיפרתי להם על התוכניות ללדת בבית, ולהפתעתי הם לא נפלו מהכיסאות. חמותי קצת נלחצה, אבל עודדנו אותה לדבר על מה שמפחיד אותה ונתנו תשובה מרגיעה לכל שאלה. באמת נתתי לה לקרוא את המאמר הנ"ל והבטחתי לה עוד הרבה מאמרים בנושא אם היא תרצה (הבית שלי מלא בחומר קריאה). לשמחתי בעלי מתמחה ברפואת משפחה, ולכן יש לו גישה לספרות מקצועית והוריו סומכים עליו. זהו, הם אפילו חתמו לי על העצומה של "נשים קוראות ללדת". עכשיו אני ממש מרגישה מחוזקת מכל הכיוונים, ואני בטוחה שזה ישפיע לטובה על הלידה, שאני מצפה לה כמו לחוויה של חיי....
תודה על התגובות!

[אם_פי_3*]

יופי לשמוע! כמה כיף כשהפחדים שלנו מתבררים כחסרי ביסוס!

[ורד_לב*]

מקסים!
בהצלחה

[שרון_ברקת*]

אני מקווה שבקרוב, כשתקבלי את הספר ללדת בבית המדריך ללידות בית בישראל, יהיה לך קל עוד יותר לקבל את התמיכה המשפחתית החשובה, על בסיס ידע ומידע במקום פחדים ו"מיתוסים".
שיהיה בהצלחה בדרך אל לידת הבית שלכם, ובלידה עצמה כמובן.

[אנה*]

השבוע סיפרנו לרופא המקסים שאצלו אנחנו עושים מעקב הריון, על כוונתינו ללדת בבית.
הוא קיבל ושמע, אבל דבר אחד "הדאיג" אותו - ההבדל שבין "לראות" את תגובותיו של העובר ולבדוק את מצבו במהלך הלידה ע"י מוניטור לסירוגין , לבין שמיעה אקראית בדופלר אשר בעצם איננה עוקבת אחרי מהלך ההתרחשות אצל העובר , בזמן צירים וצירי לחץ, ולדבריו לא יכולה לשקף את מצבו האמיתי.
לא ממש היתה לנו תשובה או תגובה , גם לא לעצמינו , מפני שאנחנו קצת חדשים בתחום.
האם מישהי / מישהו יכול להאיר את עינינו בעניין???

[אם_פי_3*]

מחקרים לא מצאו הבדל בתוצאות (קרי: תחלואה ותמותה של תינוקות או אמהות) בין ניטור קבוע לניטור לסרוגין ועדיפות של מוניטור על דופלר. להיפך: למוניטור יש אחוז שגיאות מאד גבוה, והרבה ניתוחים בגלל מצוקת עובר בוצעו לעובר שלא ידע שהוא כזה, ומאחרי הדופלר עומד, ובדרך כלל עומדת (או נמצאת באיזו תנוחה מוזרה אחרת) מיילדת מנוסה שיודעת גם להפעיל שיקול דעת.

[אנונימי]

זה עדיין פעיל פה?

טוב שלום
אציג את עצמי אני אמא לשניים. לידה שניה קיסרית וכרגע בשבוע 21
לא חשבתי על לידה בבית, בגלל החשש הקל של הVBAC
קראתי סיפורי לידה והתחלתי כן לחשוב
דיברתי עם אביגייל מלניאדו (מיילדת פרטית) זו האופציה שחשבתי עליה - משהו לא לגמרי התחבר לי.
אני בעיקר פוחדת מהעובדה שהם נותנים בכל זאת פחות כבוד לגוף ולנפש
כמו למשל - לקיחת דם עם הגיעי לבית החולים - ניראית לי בעייתית קצת.
או הגישה של - לידה שמתערכת זמן רב ואת אחרי קיסרי , גדל החשש
ואני מכירה סיפור עם צירים של 36 שעות אחרי קיסרי
אמרתי לאביגייל ששמעתי שדוקא אחרי קיסרי הצירים עשויים להתארך היא עודדה אותי לחשוב חיובי.
אבל בעצם זה לא ניראה לי שלילי כל כך - הגיוני בעיני שהגוף יבנה את הלידה בקצב שנכון לו.
היום לקחתי לי יום בבית לחשוב על הלידה.
הדפסתי מה שכתבתם פה וקראתי
התקשרתי ל-שרה לה (בהמלצתה החמה של אם פי 3) היא נישמעה לי אחלה.
אפילו המחיר פחות נורא ממה שחשבתי (4500 ש"ח כולל עוד מיילדת שנידרשת בלידת VBAC ואמבולנס)

אז מה הבעיה.

זה מה שאני שואלת
אומרים יל את חייבת להיות שלמה עם עצמך זה חייב להגיע מתוכך

ואני אין לי שום הארה פנימית
בעיקר בילבול
וידיעה מה אני לא רוצה
אני לא רוצה בית חולים

אבל האם אני הולכת ללידה הזו מתוך החוויות השליליות מהעבר בלבד? כי עם שינוי יחס ומיילדת פרטית אולי בית חולים

כתבתי פה כדי להתחלק לשמוע ולהשמיע

אני אקבע פגישה עם שרלה ואכין לי רשימת שאלות
עיזרו לי בבקשה לעשות סדר בראש
מה הייתן שואלות?

[טרה_רוסה*]

אני יכולה לספר לך על עצמי שעם התפתחות ההריון הביטחון בלידת הבית הלך והתחזק (במיוחד אחרי הפגישה עם המיילדת). ללידה הגעתי ללא כל פחד, אפילו לא חשש קטן. זה מן תהליך כזה.

ד"א, יש גם רופאים שלוקחים לידות בית. אולי תרגישי יותר ביטחון עם רופא (אני אומרת את זה רק בגלל הקיסרי).
את יכולה להיפגש עם דר ברדה (יש את הטלפון שלו פה באתר), אפילו רק לפגישת ייעוץ, לשמוע מה יש לו לומר מנסיונו הרב על לידה טבעית לאחר קיסרי. אולי זה ירגיע אותך.

[אנונימי]

את יודעת מה את כניראה צודקת ומדובר בפחד. למרות שאני אפילו לא רוצה להודות בזה.
הבעיה שלי שרופאים לא ירגיעו אותי (גם אם ברדה שונה ובעל נסיון הרי עצם ההתיעצות איתו היא בשל היותו רופא מיילד).
אני לא בטוחה שאפילו התשובה לפחד באה ממקום של רציונאל.
יכול להיות שבעצם ההתלבטות שלי מתאימה יותר לדף של לידות VBAC
אני אעביר אותה לשם

[אנונימי]

ובכל זאת מעניין אותי לשמוע אם בכלל אפשר לתאר את התהליך של רכישת אמון בגוף וביכלתו ללדת.
ניראה לי שאצלי האמון הזה נימצא בראש ובהשקפת העולם אבל משהו בין התאוריה למציאות משובש.
ובמציאות אין בי את האמון הזה בגוף.

[אם_פי_3*]

עדי, את עושה יוגה? זאת נראית לי סוג פעילות שמעבר ליתרונותיה האחרים, עוזרת לחזק את האמון בגוף.
גם פגישה עם שרה לה...
וחוץ מזה, תתחילי לחשוב מי את רוצה איתך בלידה. זה גם סוג של חיזוק (ואם בטעות את רוצה אותי... אני מאד מעונינת, אז רק תגידי... אבל גם אל תרגישי לא נוח להגיד לא - כי גם זה לגמרי בסדר.)

[אנונימי]

מה זאת אומרת את מלווה לידות או שרוצה להיות נוכחת בלידה?
יוגה אני דוקא רוצה פעם שעברה עשיתי הפעם בררתי בדיאדה פרדס חנה ויש קצת בעיה עם השעות
יש קלטת וידאו של יוגה ללידה?
אגב חשבתי גם על קצת להכיר מדיטציה. יש מישהו שמלמד מדיטציה להריוניות ללא נסיון קודם?

ואם כבר לא העברתי עדיין לדף של הויבאק אז אני חושבת שבכל זאת יש לי הרגשה של איזה מום, אחרי הכל הרחם שלי מצולק, מה שאומר שיש בו מום. ככה אני מרגישה. אולי זה באמת מתאים לדיון אחר.

[עדי_יותם*]

עדי, אני רק אזכיר שזה ממש ממש נורמלי ורגיל ונפוץ שיש פחדים לפני הלידה. בכל זאת גם אם הגוף שלנו יש בתוכו עוד גוף, וזו חוויה חזקה מאוד של שליטה מוגבלת במה שקורה לנו: מתי זה יתחיל, כמה זמן זה יימשך, כן יתהפך/יסתובב/יירד - גם אם זו לידה ראשונה ואין שום צלקת. תודי בפחד, ותודי לפחד. הוא יכול לכוון אותנו למקומות טובים מאוד (סליחה על הניו-אייג'יות) - דרכים להתמודדות, מחשבות על תסריטים שונים ומה נעשה אם, וכו'.
ובאשר להצעה של אם פי 3, אני מרשה לעצמי להתערב, גם אם זה לא יהיה רלוונטי לך יש מן הסתם אחרות שקוראות ויקראו - אני חושבת שזה נפלא שתהיה איתך מישהי שהיא ויבאק-בית, שתזכיר לך שכן, זה אפשרי. כדאי מאוד לקרוא את ילד]סיפור הלידה שלה שלישי הריון שני לידה ראשונה[/po].

[אנונימי]

אז עוד נקודה שחשבתי עליה הבוקר
בית החולים מספק עוד איזה שמץ בטחון - ואולי בעצם להיפך. אבל אולי עצם האמונה בבית החולים נותנת משהו.

אילו עוד שאלות בין הרבות שצפות לי.
ומסתכמות לי לאמונה בעצמי קודם כל - אייך מתי עורערה, מה ממשיך לערער אותה, החינוך? הסביבה? עובדות אוביקטיביות?
ולמה משהו בתוכי עוד נותן את קרדיט האמון והבטחון לבית החולים - למרות ששני הנסיונות הקודמים שלי מראים אחרת??

[שרה_לה*]

אם מענין אותך- ספר על איך אמונות מעצבות את הלידה. ניתן להורדה באתר של MIDWIFRY TODAY.
Mother's Intention: How Belief Shapes Birth

[אם_פי_3*]

אני לא "מלוות לידות" ואין לי שום ידע פורמלי בתחום זה (עדיין?).
יש לי לא מעט ידע לא-פורמלי, ונסיון אישי בלידת בית לאחר קיסרי.
אני מעוניינת להשתתף בלידה ומבטיחה לעזור ככל שידרש, בין אם ב"עבודות שחורות" או בתמיכה ככל יכולתי או להיות "פרח קיר" - לפי העדפת היולדת.

[טרה_רוסה*]

עדי,
קראי את סיפור הלידה של שרה. יש לה כזה בטחון בעצמה. מעורר השראה.
http://www.sipur.net/story.asp?id=337

[אנונימי]

שרלה תודה אני בהחלט אקרא- כמו שאת רואה אני בודקת כל מיני דברים. העובדה שבעלי השאיר לי יד חופשית (ורק אמר שניראה לו התעסקות אובססיבית בלידה שהוא לא מבין אותה וחושב שאם הוא היה במקומי זה לא היה קורה לו) וניסה להבין מה מניע אותי גורמת לי לחשוב על הכל. כרגע אני חושבת שהוא יבוא איתי לפגישה אם כי הוא מפגין אדישות.

אם פי 3 - אם את מעונינת זה דוקא יכול להיות טוב. אני חושבת. ניראה לי שניפגש מתי שהוא ונדבר מה דעתך?

טרה תודה- במיקרה של שרה, צריך להכיר את הדמות קצת, היא כותבת הרבה בפורום אמנות הלידה וחדורה מאד באמונה ורצון להאבק על אמונותיה. ולכן בעצם לא מצליחה להשפיע עלי.
כדי להמחיש לך - אילו בעלי היה מתנגד בנחרצות ללידת בית אולי הייתי יוצאת איתו למלחמה ומתרכזת בה והכל היה מתגמד כדי להוכיח לו את צידקת הדרך (לא בטוח אבל תרחיש אפשרי), כיוון שלא התנגד, גרם לי לחשוב יותר לעומק על מה אני בוחרת ולמה.
שרה נילחמת, אני מבררת.

[רייצ'ל*]

עדי, אולי שיחה עם שרית זלצר תעזור? היא מעבירה קורסי הכנה ללידה מבחינה מנטלית ונפשית, עם עבודה דרך אומנות ואיך את רואה את הלידה שלך.
אני קוראת עכשיו ספר שנראה לי קשור לכל נושא ההכנה הנפשית - Birthing from Within (לוויתי אותו מהמיילדת שלי, ולכן אני לא מציעה להלוות לך אותו...).

[דנה_יחזקאלי*]

הי עדי
כרגע נח בזרועותי ישי שנולד בבית לפני כמעט 6 שבועות . הלידה הראשונה היתה אמנם רגילה אך מאד מאד מאד קשה.
מאד הזדהיתי עם מה שכתבת. גם לי לקח המון זמן עד שהצלחתי להחליט - 8 חודשים, למרות שכבר מההתחלה רציתי לידת בית, אבל... פחדתי ואפילו עוד לא ידעתי בדיוק ממה.
במהלך ההריון התעסקתי עם זה נון-סטופ ועברתי תהליך מאד משמעותי.
התמודדתי עם שאלות שהלכו והגיעו יותר ויותר עמוק פנימה, ואני מרגישה שזה היה מאד חשוב ומשמעותי והוביל ללידה מדהימה, כייפית, מעצימה.
אני נפגשתי לקראת הסוף עם שרית זלצר - זה היה מפגש קשה מאד בשבילי בגלל התחושות מהלידה הראשונה שהתעוררו בצורה נורא חזקה, ועם זאת זה היה מפגש מאד חיובי שמאד עזר לי. אני ממליצה עליה בחום רב.
וגם מאד ממליצה על הספר שרייצ'ל המליצה עליו, שגם אני השאלתי מהמיילדת שלי ( רייצ'ל - גם את מתכוונת ללדת עם מיכל בונשטיין?)
אם את רוצה לדבר תכתבי לי ל:[email protected]

[אנונימי]

תודה לכן. ואיפה אפש ליצור קשר עם שרית זלצר?

[רייצ'ל*]

שרית זלצר - 035595628, 055860704

[אנונימי]

תודה רבה

[שרה_ק*]

Adi,
if you are seriously considering homebirth and still have fears of what ifs you are welcomed to write to me. I have some online friends who had more than one C section and had UBAC (unassisted birth after Cesarian section)
not that I tell you what to do, to birth unassisted, lol but isn't it encouraging to hear about succesful births at home after more than one c section?

[אנונימי]

שרה שלום ותודה.
כן אני עדיין מתלבטת ודוקא לאחרונה יותר ויותר בכיוון של בעד.
אני שומרת את הזכות לכתוב לך ולדנה. תודה על הנכונות שלכן לעזור.

[אם_פי_3*]

אוי עדי (מה עם דף בית אישי?), אני לא מוצאת את הזמן ליצור איתך קשר. אני אשתדל בקרוב (בקשר להצעתי לנוכחות בלידה).

[ענתי*]

גם אני במתלבטות לקראת הלידה הבאה, למרות שאני עדיין קרובה מאד לקודמת...
עדי, לא יודעת אם זה רלוונטי לך מבחינת המקום והשעה אבל יש בשבוע הבא ערב שלם על לידות בית עם ספר סרט וכו', בפרדס חנה בדייידה, ראי פרטים בדף הזה: ללדת בבית המדריך ללידות בית בישראל (מקווה שעשיתי את זה נכון שיהיה קישור)

[אנונימי]

ראיתי ומתכוונת להגיע לפרדס חנה. כזכור לי יום רביעי הבא. את הספר אגב כבר יש לי. אם פי 3 אל דאגה יש לי זמן אני בשבוע 23 ושום דבר עוד לא סגור אצלי . דף אישי ... עדיין מפחדת מיותר מידי חשיפה באינטרנט. מחכה בסבלנות

[אם_פי_3*]

לא צריך לחשוף יותר ממה שאת רוצה. אפשר אפילו בכינוי שאין לו שום קשר ישיר אליך - רק שתהיה כתובת נוחה למסרים אישיים, שלא קשורים לנושא הדף (כמו זה). (דואל זה מסורבל)

[עד_Adi*]

הוספתי

[שרה_ק*]

מה עם עדי Adi ?

[עד_Adi*]

זה אני

[Adi_עד*]

מיילדת בית שחושבת שחלק מעבודתה כולל עיסוי פטמות ואפילו עיסוי דגדגן ליולדת. אותי זה מרתיע מה דעתכם?

[אביב_חדש*]

מיילדת בית שחושבת שחלק מעבודתה כולל עיסוי פטמות ואפילו עיסוי דגדגן ליולדת. אותי זה מרתיע מה דעתכם?
את מדברת על משהו ספציפי?
נראה לי שזה אישי מאוד ואינטימי מאוד. לי אולי זה לא מתאים, אבל לאחרות אולי כן? לא יודעת.

המיילדת מראש נמצאת במקום מאוד אינטימי. אולי אם לא מרגישים נוח איתה, היא לא בחירה טובה, לא משנה אם מדובר על עיסוי, קומפרסים, דגדגנים, בדיקת פתיחה וכו'.

[Adi_עד*]

מדברת על מיילדת ספציפית והגלים שמעשיה עוררו

דיון ערוך בהשתתפות גילה רונאל אילנה שמש ועוד
http://www.leida.co.il/message.asp?qt=23716

[עדי_יותם*]

גם אני חושבת שזה לא לעניין - אבל לא הייתי רוצה לראות את הדיון הזה בדף שכותרתו התלבטות ללידת בית...

[Adi_עד*]

בגלל שמכאן משתמע לי שהכל פרוץ המיילדת הזו החליטה שכך תקדם את הלידה וכך עשתה. זו כמובן מיילדת בית חמיקרה שלא ברור, בבית חולים היא הרי לא היתה מעזה לעשות זאת. האם אין שום סייגים לפעילותה של מיילדת בבית? הכל לפי ראות עיניה? האם חלק מהשאלות שאני אמורה להפנות אליה ברעיון הקבלה הן: מה דעתך על עיסוי דגדגן? מה נחשב לתקיפה מינית בעינייך? מסתבר שלאנשים שונים יש עמדה שונה לגבי מה היא תקיפה מינית.

ודוקא מישום שמדובר במצב אינטימי האם בשל כך היא אמורה ללכת צעד אחד יותר? בין הורים לילדיהם יש אינטימיות, האם הורה אמור לענג את ילדו? היא עשתה את זה לשם זירוז הלידה, אז בגלל שמדובר בעליה בריכוז האוקסיטוצין זה בסדר ולתת פיטוצין חיצוני לא בסדר? אין גבולות? הכל פרוץ?
זה אומר שבלידת בית הכל הולך? אין פיקוח?

[אביב_חדש*]

או קיי, אחרי שקראתי את רוב הדיון באמנות הלידה, אני חושבת שמקומו לא בדף הזה. אולי לכדאי להעביר לדף אחר, אפילו חדש?
בכל מקרה, ברור שלא מדובר במעשה שייעשה, לא חשוב כבר כמה המיילדת מתאימה לי או לא. בדגדגן שלי נוגעים רק שני אנשים! (כדי להסיר כל ספק, זה אני ובן זוגי).

[Adi_עד*]

כרצונכן תעבירו אם אתן רוצות. לי זה הדליק נורה אדומה לגבי ההבדלים בין מיילדת שיש מעליה פיקוח ובין מיילדת שאין.

[Adi_עד*]

ןמקווה עדיין לזכות לתגובה מהמילדת המדוברת שבטח תגיע הנה מתישהו וממילדות בית אחרות

[עדי_יותם*]

טוב, קצת מוזר לנהל דיון בלי שהמיילדת עצמה משתתפת בו, אבל נשמע לפי הדיון שהמיילדת היתה שלמה עם המעשה ולא רואה בו משהו שאינו במקום, ומכאן, ייתכן בהחלט - בעיניי - שהיתה "מעיזה" לעשות את זה גם בבי"ח - מאחר שלשיטתה אין כאן העזה מיוחדת.
אני מרגישה די לא בנוח עם כל העניין, כי באמת עלתה פה השאלה לגבי משהו שנראה לאדם הממוצע כמו משהו מובן מאליו שאין מה להעלות לגביו השערות, כמו שאין מה להעלות השערות לתוכנית פינוי במקרה של סופת שלגים בת"א בקיץ. אבל קרה המקרה, ופתאום השאלה הזו כן מתבקשת, אבל נראה לישקל למדי - עכשיו כשיודעים - לדעת מה לשאול ואיך לשים גבולות.
תראי, עדי, לידה היא אכן אירוע אינטימי מאוד. כמו בכל לידה, חשובה תוכנית לידה. אם את יולדת עם מיילדת פרטית - בבית או בבי"ח - יש לך הזדמנות להעביר לה את העדפותייך ובקשותייך. אם היולדת אומרת שמבחינתה לידה היא אירוע אינטימי ופרטי שהיא רוצה לעבור לבדה במידת האפשר, או יחד עם בן זוגה ועם התערבות מינימלית של המיילדת, או מתוך אמון וקרבה עם המיילדת - המיילדת, בפרט מיילדת בית, תלך עם הבקשות שלה. אם היא אומרת, תשמעי, אני מאוד רוצה עיסויים שיעזרו לי להתמודד עם הכאב, כמו לחיצות בגב, אבל אני מבקשת לצמצם למינימום בדיקות פנימיות, או אני מבקשת שלפני כל פעולה תודיעי לי מה את הולכת לעשות ותקבלי את הסכמתי - נראה לי לגיטימי.
אפשר גם לומר, תשמעי, שמעתי על המקרה הזה והרגשתי מאוד לא טוב עם זה - מה דעתך?
ברוח הדברים שאילנה שמש כתבה בדיון באמנות הלידה, גם בבתי"ח עושים פעולות פולשניות ואגרסיביות בזמן לידה, שלא מודיעים עליהן ליולדות מראש, שלא מקבלים רשות - אבל כ"כ התרגלנו שאנחנו לא מקימות על זה קול זעקה. חותכים אותנו, יושבים על הבטן כדי להוציא את השליה, דוחפים פיטוצין לאינפוזיה בלי שנדע, דוחפים לתינוקות שלנו מוצצים ובקבוקים.. שלא תביני לא נכון - זה לא מכשיר את הפעולה של אותה מיילדת, ממש לא. אבל זה מה שגורם לי לחשוב שמקומו של הדיון הזה איננו בדף זה.

[Adi_עד*]

טוב יכול להיות אני לא ממש יודעת אייך מעבירים לדף אחר.
ספציפית אני כן מזדעקת על דברים שנעשים ללא הסכמתנו בבית חולים ולכן בעצם הולכת לכיוון הבית. ההרגשה החזקה ביותר שזכורה לי מהלידה הראשונה שלי בבלינסון היא ההשפלה . אבל פה בעצם גם יש את אותה גישה פטריאכלית. הרי במהלך הלידה - כמו שאמרה לי חברה - אם היו מציאים לשבור לי רגל כדי לזרז הייתי מסכימה לכך.
בבית חולים היא לא היתה עושה את זה לא כי היא חושבת שזה לא בסדר אלא כי היא יודעת שאוי לה אם זה יצא החוצה.
אבל באמת לא אדבר בשמה. אני מניחה שהיא תגיב פה בשלב מסויים. ומצפה לשמוע את דבריה.
מה שכן רלונטי הוא
שאני חושבת שחייב להיות איזה תקנון בסיסי שמחייב מיילדות בית גם בדברים שלא תמיד הולכים עם השקפת עולמן. נכון שהאחריות היא על היולדת וכ"ו אבל לדעתי גם למיילדת חייבים להיות חובות ברורים.

[בשמת_א*]

קראתי את הדיון. באמת הוא לא שייך לדף הזה, אבל מי שרוצה ללדת בבית וכיוון שאנחנו לא יודעים מי המיילדת - אני מסכימה עם קודמותי שמי שהאפשרות מבהילה אותה פשוט תגיד למיילדת שהיא מדברת איתה: "שמעתי שיש מיילדת שמאמינה ש... לי זה ממש נראה מזעזע ולא מתאים".
ככה בטוח שלא משנה מה דעתה לגבי הרעיון הזה, לך היא לא תעשה את זה.

ולפי הדיון שקראתי, גם בלידות שזה היה, זה נעשה בהסכמה - כלומר, לא היתה איזו התנפלות של המיילדת בלי ידיעה, אז אני מניחה שאף אחת לא צריכה לחשוש ממעשה כזה של המיילדת בלי יידוע שלה קודם...

ואחרי שהבהרתי את עמדתי לגבי מי שמפחדת מלידות בית בגלל סיבה כזאת, אני מתה מסקרנות באיזו מיילדת מדובר! הרי אין כל כך הרבה! ואני אישית ממש לא יכולה לחשוב על דבר כזה באמצע לידה. טוב, אבל אני גם לא יכולה לחשוב על יחסי מין באמצע לידה...

[רייצ'ל*]

גם אני מתה מסקרנות לדעת במי מדובר... וגם קצת חוששת, האם במקרה מדובר במיילדת שלי (שאני יודעת שמעבירה הרצאות בקורס דולות)? היום אנחנו נפגשות ואני אעלה את הנושא. מעניין מה יהיה לה לאמר על זה...

[Adi_עד*]

לא מדוייק בהסכמה. אני מספרת את הסיפור ממקור שני - ז"א מאחת שנכחה באותו קורס ולכן מסתייגת (ולכן גם לא אהיה זו שתגיד את השם אני מניחה שהוא יאמר בקרוב) ההסכמה היתה כניראה תוך כדי לידה ולא מראש. בנוסף סיפרה לי הדולה שהיתה באותו קורס על יולדת שכן התנגדה למעשה הזה בזמן לידה עם אותה מיילדת... מקווה שאני לא פותחת כאן חרושת שמועות.

לא כל שאלה יכולה לעלות מראש והנקודה פה היא גבולות האתיקה המיקצועית ביחסי מטפל מטופל.

[טרה_רוסה*]

אני מתה מסקרנות באיזו מיילדת מדובר!
הרמז נמצא בהערה של אביב בדיון באמנות הלידה

[Adi_עד*]

המילדת היא רונית קופליס והנה תגובתה
http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=202449&qt=23716

[בש*]

מסתבר שגם בתל השומר כסף יכול לפתור הכל.
תכננתי לידת בית, בן זוגי לא כל כך היה שותף לתיכנון ומאוד חושש.
הוא היה בקשר עם תל השומר לגבי לידה פרטית, בחדר עם ג'קוזי, עם מיילדת פרטית (אבל ששייכת לתל השומר), ונאמר לו שהאם יכולה ללכת עם התינוק לבדיקות של רבע שעה ולהשאר עם התינוק כל הזמן.
הם שולחים חוזה שבו כל הדברים סגורים מראש.
אני עדיין לא סגורה על זה, עדיין נראה לי שבבית יהיה לי יותר טוב.
תעזרו לי פה. זקוקה לנימוקים משכנעים לבעל שפוחד מהשונה.

[אם_פי_3*]

תבדקי טוב, שהם מתכוונים ל"להשאר עם התינוק כל הזמן" מרגע הלידה, ולא אחרי "שעתיים/שש שעות של התאוששות / בדיקות לתינוק". שיהיה בכתב, ותשגיחי שלא מפחידים אותך סתם, ברגע האמת, שמצבך או מצב התינוק "מסוכן" ולא מאפשר את זה (זה טריקי במיוחד. קשה לפעמים לדעת מתי זה מצב בעייתי באמת. אבל ברוב המקרים, עדיף לתינוק להיות בהשגחה וחימום של אמא שלו, מאשר ב"השגחה" הזנחתית בתינוקייה.).

לגבי שכנוע - תלוי מה הבעיה שלו עם לידת בית. אצלנו, בעלי חשש, אבל קיבל תשובות לחששות ממשיים מהמיילדת (ממני הוא לא כל כך רצה לשמוע), ו"הלך איתי" כי הוא ראה כמה זה חשוב לי.

אין מה לדבר, אפילו לידה טובה בבי"ח, היא לא לידת בית, ותל השומר ידוע כבי"ח התערבותי במיוחד - וזה לא קשור לתנאים פיזיים (חדר עם ג'קוזי). מיילדת פרטית יכולה לעזור, אבל השאלה היא עד כמה היא אוטונומית, וכמובן, אם היא מתאימה לך בגישתה (זה נכון גם בבית, אבל יש יותר סיכוי כי מראש מי שהולכת ללדת בבית ומי שמיילדת בבית הן מן הסתם בגישות פחות התערבותיות).

[נועה*]

גם אצלנו מה ששיכנע את בן זוגי זה הפגישה עם המיילדת. פתאום הוא הבין שיש אחריות, שהיא מגיעה עם ציוד וזה נראה לו פחות מפחיד.
מה ששיכנע אותו בנוסף לזה, זה העובדה שהייתי מאוד מאוד מאוד נגד בי"ח. יש לי רתיעה חזקה למקום הזה.

[עדי_יותם*]

בש, שישלחו את החוזה. ואז תקראו את כל האותיות הקטנות, ותחזרי אלינו (-:
חוץ מזה ממליצה על הספר של אילנה שמש והסרט Homemade - ללדת בבית (לשניהם יש דפים באתר)
<המסעדה הניידת בילתה קצת לאחרונה בחדר לידה (כמלווה, לא כיולדת), וכשיצאה משם התקשרה לחברה ההריונית שלה וביקשה ממנה טובה אחת, שלא תלד בבית חולים. לא שההריונית חולקת עליה>

[טרה_רוסה*]

זה מזכיר לי שבהריון התקשרתי לתל השומר ושאלתי אם "יש ביות מלא?"
המיילדת ענתה "כמובן."
"גם בלילה?"
"אה. זה לא. רק עד עשר יש ביות מלא"

חה חה

[עמבר*]

ילדתי בבית לפני שבועיים+ יום ואני חייבת להגיד שזה היה שווה את המאמץ והכסף.
בזמן הלידה היו לי המון מחשבות כגון: "למה אני חייבת להיות כזאת שונה? למה לא יכולתי ללדת בבית חולים עם אפידורל כמו כולן? איזה ג'וק ניכנס לי לראש? ולמישהו יש פטיש גדול שיפסיק כבר לכאוב לי..."
אבל בשום רגע לא פחדתי והיה לי ביטחון מלא במיילדת (מיכל בונשטיין).
למחרת, כשהלכנו לקבל את המענק בליס- פתאום ירד לי האסימון!
כמה ניפלא זה להקיא בשירותים שלי- בלי לחשוב מי ישב עליהם קודם... להתקלח במקלחת שלי, לכאוב על הספה שלי, להסתובב ערומה בבית שלי, לפתוח את המקרר ולאכול אוכל שלי, ללחוץ את מעיין החוצה על המיטה הזוגית שלי והכי כיף: ללכת לישון שעתיים אח"כ שלושתינו במיטה.
אין ולא יכול להיות שום דבר כזה בבית חולים.
כמובן שצריך להיות חכמים ולהתחשב במרחק הבית מבית החולים ובתקינות ההריון- אבל, לדעתי, הבית הוא המקום הכי טוב ללדת בו.

[אביב_חדש*]

"אה. זה לא. רק עד עשר יש ביות מלא" - עצוב אך בדיחה מעולה!

מסעדה - אל דאגה! אני שוב מרגישה שאני צריכה להרגיע אותך!

[ג'ינ_ג'ית*]

אני לא מצדדת נלהבת בלידות בית. אבל מאחר ואני ממש רחוקה מהתעסקות בהחלטות של איפה ולמה אני רק קוראת ומטמיעה. יש הרבה יתרונות וחסרונות.
אני יכולה לומר שחברה שלי ילדה בערב, בבי"ח, בסביבות אחת עשרה בערב. כשהתינוקת נולדה מיד נתנו אותה לאמא שהיתה מטושטשת לגמרי ואז ישר לתינוקייה.
עד הבוקר היא לא ראתה את התינוקת שלה! בבוקר כשהביאו לה את התינוקת לידיים היא רצתה להניק. וכאם צעירה היא ביקשה שהאחות תנחה אותה איך עושים את זה. האחות ענתה ביובש שבעשר מגיעה יועצת ההנקה... (כמה לא מתחשבת התינוקת שכבר בשבע היא רעבה...). קיצור, היא הניקה בלי ייעוץ בלי כלום, בצורה הכי טבעית שיש, אבל התחושות כלפי בי"ח כבר היו קשות.
בפעם השנייה שהיא ילדה זה היה בבית חולים אחר. שם כבר היה ביות מלא 24 שעות, אז החוויה היתה יותר נעימה. מה גם שלמרות שההריון היה תקין לחלוטין ואף הלידה, לאחר שהתינוקת נולדה התגלתה אצלה מחלה שחייבה השגחה צמודה של רופאים במשך שבועיים ועד היום היא מטופלת אחת למס' חודשים שם. ככה שמזל שנולדה בבי"ח.
אז יש לכאן ולכאן גם בסיפור הזה.

[בש*]

בעלי קיבל את החוזה. הוא אפילו לא טרח להראות לי אותו ואמר שנראה לו שאלד בבית...

[עדי_יותם*]

[בשמת_א*]

לאחר שהתינוקת נולדה התגלתה אצלה מחלה שחייבה השגחה צמודה של רופאים
אין עם זה שום בעיה. אפשר ללדת בבית, ואז לבוא לבית החולים לבדיקות ולהשגחה הצמודה.

אפילו לא טרח להראות לי אותו ואמר שנראה לו שאלד בבית...
D-:

[פזית*]

שלום לכולן, אני חדשה באתר ובכלל בעיסקי ההריון. אני בחודש חמישי ומשהו בי רוצה ללדת בבית. אני עוברת תהליך לא פשוט עם עצמי פעם חזקה בעניין ופעם מרגישה חלשה ומפוחדת. קבעתי פגישה עם אילנה שמש העניין הוא שזמן המיועד ללידה שלי הינו גבולי עבורה כלומר שבוע 40 -41 היא עדיין בארץ לאחר מכן היא טסה. היא אמרה לי שהיא עובדת עם מיכל בונשטיין אשר מגבה אותה והרגשתי שעד שהחלטתי ליצור קשר איתה(עם אילנה) פתאום מדובר על עוד מישהי בתמונה שבכלל יצא לי להכיר (אם בכלל) רק בחודש תשיעי (כל פגישה זו הוצאה). השאלה שלי מתי רוב הלידות הראשונות קורות באיזה שבוע? ומה דעתכן בעניין...אפשר לקבל חיזוק!

[ב_דרך*]

פתאום מדובר על עוד מישהי בתמונה שבכלל יצא לי להכיר (אם בכלל) רק בחודש תשיעי
אולי פשוט תצרי קשר עם מיילדת אחרת שבטוח תהיה בארץ כשאת אמורה ללדת?

בכל מקרה, גם אנחנו עברנו תהליך ארוך עד להחלטה (ולביצוע) ללדת בבית.
אני הכנתי רשימה ארוכה של שאלות מראש, וגם רשימה למה אני רוצה ללדת בבית
(תוכלי לקרוא ב בדרך להיות הורים) וגם ממה אני מפחדת.

[עמבר*]

פזית,
ההצעה של ב דרך נראת לי נכונה. אין צורך שתוסיפי לחצים לחיים שלך- ובטח לא לקראת סוף ההריון. מחשבות בסיגנון: אני צריכה ללדת לפני שאילנה טסה -לא יעזרו למצב הריגשי שאת רוצה להיות בו.
תשקיעי עוד 200 ש"ח ותיפגשי עם מיילדת שתהייה בארץ..

[בשמת_א*]

אני הייתי בקשר עם אילנה שמש בהריון (רק טלפונית, מפני שהייתי במיטה בשמירת הריון, ומפני שעם אילנה ילדתי לידה ראשונה), וכיוון שהיה די ברור מראש שאני אלד בדיוק כשהיא לא תהיה בארץ, אז נפגשתי עם מיכל בונשטיין, ומיכל היתה זו שיילדה אותי.

אני הייתי מ-א-ו-ד מרוצה ממיכל. היא היתה פשוט נהדרת, מכל הבחינות: גם בפגישות שלפני הלידה, גם בזמן הלידה עצמה - נפלאה, תומכת ומקצועית, וגם אחרי הלידה.

לגבי "מתי קורות רוב הלידות הראשונות": אי אפשר לענות על זה... זה כל כך תלוי בך ובעובר/ית שלך, יש כל כך הרבה גורמים...
אני האמנתי שאלד אחרי התאריך, כמו כל חברותי ובנות הדוד - ובסוף ילדתי ביום הראשון של התשיעי, בלידה ראשונה.

[עידית_ק*]

התחלתי לדמיין לידת בית. הרגשתי ממש טוב בזה וגם חלמתי על כך בלילה. הכל הלך טוב והחלום מאוד ריגש אותי, קמתי באמצע הלילה ולא יכולתי לישון יותר.
אחותי ילדה בבית, היא ממש פנתרה, תוך רבע שעה המיילדת לא הספיקה להגיע. קראה לבעלה אמרה לו להרגע, להתכופף ולתפוס את התינוקת. לידת בזק.
ההתמודדות עם המשפחה וכל הסובבים דיי מרפה את ידיי.

[נהר_שליט*]

מזל טוב,
לדמיין את הלידה נראה לי כמו התחלה נפלאה.
עצתי לך היא לשתף בתוכניות שלך רק את מי שיתמוך בך. בהצלחה

[אביב_חדש*]

עצתי לך היא לשתף בתוכניות שלך רק את מי שיתמוך בך. בהצלחה
ובתור התחלה - את אחותך. ועם מזל כמו שלה, אולי גם לך תהיה לידה מהירה... (לא בזק, אבל מהירה).

[מתלבטים_חדשים*]

שלום לכולם. אנחנו מתעניינים בנושא של לידת בית ושמענו דברים טובים על מיילדת בשם ג'ודי (כהן?). נשמח מאד לשמוע תגובות אם מישהי מכירה אותה או שמעה עליה ותוכל לתת לנו פידבק כזה או אחר. בתודה מראש

[שבלול*]

מתלבטים חדשים, אנחנו ניפגשים איתה בשבוע הבא אבל אם אתם בינתיים שמעתם עליה משהו נשמח שתשתפו אותנו! ונטע, אם את עדיין בפורום, נראה שאנחנו במצב מאוד דומה לשלך מבחינת התנאים הפיזיים-קראוון מצ'וקמק בגוש עציון. יצרנו קשר עם ג'ודי שגרה ומיילדת בגוש עציון והיינו שמחים מאוד לשמוע מה בסוף קרה איתך בלידה-האם ילדת בבית? עם מי? ואיך היה?

[בת_ההרים*]

_הילרי לא שימשה גיבוי בלידה שלי משום שהיא איננה מבוטחת, אין לה ציוד החייאה והיא עובדת יומיים בשבוע בבי"ח. היא אמרה שבמקרה חירום לא תתלווה אלי לבי"ח כי לידות הבית הן חריגה מנהלי העבודה והיא לא מוכנה להסתכן.
מעבר לכל אלה, היא פירגנה מאוד לאלנה א-ב-ל ניסתה "לגנוב" אותי לטובתה הבלעדית_ (ליאת, 28.04.2002 22:33)

נכון. באותה תקופה הילרי עדיין לא היתה מבוטחת ולא עשתה לידות בית כדבר שבשגרה.
מאז זרמו הרבה שפכי כימיקלים ברמת חובב ונכון לשנת 2002 הילרי כבר כן היתה מבוטחת. כן מחזיקה בכל ציוד ההחייאה הדרוש וכן מחזיקה גיבוי בבית החולים למקרה שלא תוכל להגיע למשמרת שלה שם.
אוף אני מרגישה כמו איזו עורכת דין אבל יש הבדל בין לומר "אני שמעתי כאן באתר על מישהי שלא היתה הכי מרוצה ממנה" לבין סיפורים על הסטריה, אי קבלת לידה בגלל ירידת מים לפני צירים,חוסר בידע מדעי מבוסס ועוד. זה פשוט לא הוגן ולא מכובד.

[מרב_א*]

סוף סוף הגעתי לסוף הדף (-:
יש לי כל כך הרבה תהיות שאלות. אני בהריון שני, בחודש רביעי (שבוע >חושבת ומחשבת< 17+3). הלידה הראשונה שלי הייתה בבית חולים. כל ההריון פינטזתי על לידה טבעית, ללא אפידורל (כמובן שבבית חולים). בלידה עצמה כאבו לי הצירים כל כך, אבל עדיין לקח לי זמן לוותר על חלום הלידה הטבעית. מרגע קבלת האפידורל ירדה עלי שלווה והייתה לי לידה נפלאה, ללא כאבים (כן, אני מודעת לזה שיכולה להיות לידה נפלאה גם עם כאבים) ובאושר גדול. כיום ברור לי שחלק גדול מכאבי הצירים הבלתי נסבלים נגרמו כיוון ששכבתי עם מוניטור ללא יכולת לזוז כשכאבי הצירים פשוט משתקים אותי.

האמת, שאני לא בטוחה שאני חושבת על לידת בית מהסיבות הנכונות. מה שדחף אותי בכלל לחשוב על זה היה המחשבה מה יהיה עם בני בלידה (הוא יהיה בן שנתיים וחצי). מי ישמור עליו - שתי הסבתות עובדות, ואנחנו לא בגן, הוא מעולם לא ישן מחוץ לבית, מי יודע כמה זמן יקח לצירים עד שיביאו ללידה, הוא עדין ואינו מדבר בכלל ורק אני מבינה אותו לגמרי, ומי יניק אותו (באמת, מי..?) ו... ו... ו... תקראו לזה חוסר יכולת לשחרר, בסדר. אבל אני בהחלט חוששת מהקטע הזה. יש גם את הרצון הגדול לחוות לידה כמשהו טבעי- יש לי את זה בנפש, אבל מהצד השני אני מפחדת מהכאב, וחושבת גם על הענין של בית משותף, לא בטוחה שבא לי שישמעו אותי יולדת P-: ובכל מקרה, ילד בן שנתיים וחצי לא אמור לראות ולשמוע לידה, נכון? אז בכל זאת חזרתי לתהיה הראשונית.

התחלתי לגלגל את הענין בראש, אבל כיוון שבאופן כללי אין לי זמן להתעסק בהריון (ככה זה תמיד בהריון שני?) דחיתי ודחיתי את הבירורים עד לשלב הזה.
עד כאן תהיות ולבטים, והנה השאלות הפרקטיות:

• לא איחרתי את המועד מבחינת שבוע ההריון שלי? ממה שקראתי אני מבינה שזה לא רק "לידה" וזהו, אלא מעקב הריון שלם.
• כל הזמן חשבתי שלידה בית זה במיים, ולכן הופתעתי לקרוא שיולדים על המיטה, ורוב התיאורים כאן היו "יבשים" ולא כללו לידת מים.
• לא הבנתי את תשובתה של יהודית שפמן לגבי הגעה לבי"ח עם היילוד לאחר לידת בית- האם כן מקבלים מענק לידה? האם כן רושמים אותו? ובמידה ונרצה בדיקות מסוימות האם יעשו לנו שם? (למיטב זכרוני, מה שרצינו בלידה הקודמת היה PKU וויטמין K. התחלחלתי לקרוא על החדרת צינורית לפי הטבעת- באמת עושים את זה לכל היילודים???)

בטח יהיו עוד שאלות, ובן זוגי בכלל עוד לא מעלה על דעתו ששטות לי מחשבות כאלו בראש- אני מקוה להתחיל לקרוא אט אט את מדור לידת בית. בכל מקרה אשמח לתשובות, עצות והכוונות. המון תודה!

[אני*]

מרברב,
יש לי את זה בנפש נכון. זה כ"כ ברור.
חייבת לטוס ואין לי זמן לענות. בטוח יענו לך ולי ישאר רק לקרוא בהנאה.

[אם_פי_3*]

לא איחרת את המועד. נשים רבות קובעות עם המיילדת רק בשלב מאוחר יחסית. מעקב ההריון ע"י המיילדת בד"כ מתחיל בחודש שביעי, פחות או יותר, וגם הוא לא הכרחי (אם כי מומלץ) בשביל לידת בית.
לידת בית יכולה להתרחש בכל מקום שתבחרי. יש שהלכו על "לידה יבשה", יש שבחרו ב-לידת מים. אישית, בחרתי באפשרות הרטובה, ושמחה על כך.
לגבי "ישמעו אותי יולדת" - מנסיוני, בד"כ השכנים שומעים הרבה פחות ממה שאנחנו חוששים, וגם אם כן, מצטערת, אבל לא זה השיקול שינחה אותי בקביעת מקום הלידה (זה לא שאני יולדת כל יומיים...). אני בעד התחשבות בשכנים, אבל גם בעד התחשבות בעצמי.

[נועה*]

היתרון של בי"ח (אחרי הלידה) שהכל מרוכז. בדיקת רופא (להזמין הביתה יקר למדי), משרד הפנים - גם צריך להגיע בהקדם לרישום אבא, אמא ותינוק משהו כמו שבוע מהלידה.

[טרה_רוסה*]

בדף ללדת בבית בקיבוץ יש עדויות רבות של נשים שילדו בבתים משותפים, ואף אחד לא שמע.

[בשמת_א*]

מוסיפה לדברי אם פי 3:
לא איחרתי את המועד מבחינת שבוע ההריון שלי? ממה שקראתי אני מבינה שזה לא רק "לידה" וזהו, אלא מעקב הריון שלם.
את הלידה הראשונה שלי עשיתי עם אילנה שמש כמיילדת פרטית, אבל במשגב לדך. התלבטתי הרבה זמן. בסוף החלטתי, נפגשתי איתה ביום שישי, וביום רביעי כעבור חמישה ימים - ילדתי איתה... (זה ברגע האחרון או לא? (-: ).

בלידה השניה התלבטתי המון זמן. כשהחלטתי על לידת בית הייתי כבר בשמירת הריון ודיברתי עם אילנה בטלפון (הכוונה: אילנה תמכה בי וייעצה לי ועזרה לי דרך הטלפון, עם הבעיות של ההריון שלי ואפילו של אחותי, ככה שזה היה מין "מעקב הריון"). ידעתי שהיא לא תיילד אותי כי בזמן שידעתי שאלד (מוקדם...) היא תהיה בחו"ל. לכן היו דיבורים על המחליפות שלה. ממש לפני שאילנה נסעה, כשהייתי בשבוע 35 בערך, היא החליטה שמיכל בונשטיין תהיה המיילדת שלי, כי הרי אני אלד מאוד מהר והילרי לא תספיק להגיע אלי (אכן, זמן הנסיעה מהילרי אלי היה יותר ארוך מהלידה שלי...). ככה שפגשתי את מיכל רק אז, ומאותו רגע היא התחילה את מעקב ההריון איתי וילדתי איתה בשבוע 38+4. היה נפלא, וההיכרות ה"קצרה" לא הפריעה, אם כי אני ממליצה למי שיולדת עם מיילדת שעושה מעקב הריון (אילנה שמש לא עושה, ויש הבדלים רבים בין המיילדות בנושא זה) היכרות יותר ארוכה, כי זה כל כך עוזר ותומך להתייעץ עם המיילדת שלך בעניינים שהמעקב במרפאה פשוט לא מבין אותך.


כל הזמן חשבתי שלידה בית זה במיים
ממש לא. לידת בית היא בעצם לידה לא בבית חולים. אפילו אי אפשר להגיד שזו "לידה עם מיילדת פרטית" כי אנחנו מכירים פה כמה שילדו בבית בלי מיילדת... (מבחירה, לא בטעות (-; ). ללידת בית עם מיילדת רצוי שיהיו מים זורמים וחשמל (-; אבל כבר קרו מקרים של הפסקות חשמל בלידה וגם עם זה הסתדרו D-:
לידת בית היא לידה שבה את שולטת בתהליך הלידה . את יולדת. מי שנמצא איתך עוזר לך ותומך בך, אבל את יולדת. לא "מיילדים" אותך, אין "נהלים" שצריך להתאים אותך אליהם, וכן הלאה.

ואגב "במים": המים בהחלט מקילים, אבל זה לא אומר שצריך דווקא בריכת לידה. אני בהחלט ביליתי את התחלת הלידה באמבטיה שלי, על הידיים והברכיים (כל הלידה הייתי על הברכיים, פשוט הרגשתי שככה הגוף שלי דורש) ועם הדוש מכוון לי לגב התחתון (שם היו הכאבים ולשם רציתי את זרם המים). אז דווקא כן מים - אבל סתם באמבטיה הביתית הפיצפונת שלנו. בבית החולים, בלידה הראשונה, עמדתי במקלחת.
אבל לא ילדתי באמבטיה. ילדתי על הרצפה בסלון, ליד הספה (לא על הרצפה החשופה, אלא ריפדתי בשמיכה על השטיח וכו', שלא יכאב בברכיים). לא התחברתי ללידה "במיטה", אבל זה כמובן מאוד אישי.

לגבי השכנים: אני גרה בדירת סטודנטים קטנה (49 מ"ר) ברחוב של בתי רכבת וקירות מנייר, כל בניין שלוש כניסות, ארבע קומות, בניינים משני הצדדים וגם מעבר לרחוב. אני חשבתי שצעקתי נורא. המיילדת שלי אמרה שהיא לא שמעה כלום, לא למטה ולא במדרגות, ואף שכן לא ניחש בכלל שילדתי בבית. לא שמעו כלום. ואני דווקא נורא חששתי מזה כשהתלבטתי ללידת בית: אמרתי, מה, אני אתבייש לצעוק בגלל השכנים?
בדיעבד אני מוכרחה להגיד, שבבית החולים התביישתי יותר לצעוק, ובבית - האמת שכשאני רואה ג'וק אז אני צורחת פי אלף יותר מאשר בלידה... בלי שום מחשבה על השכנים...

[תמר_ס*]

לא מאוחר לך, אבל ממש לא מוקדם. לא רק בגלל המעקב (שאינו חובה) אלא בגלל ההרגשה. כשידעתי עם מי אני יולדת, נחתה עלי כזאת שלווה (ולא שלא היתה קודם). יש גם משהו מאוד מקרב בפגישות מעקב שברור לי שכשהיא תגיע אלינו ללידה אני ארגע שהיא שם לא רק כמיילדת אלא כמישהי שמכירה אותי ויודעת מה בדיוק אני צריכה.