תענוג לקרואבקשה מיוחדת של בשמת
-
מיה_גל*
- הודעות: 1113
- הצטרפות: 07 דצמבר 2002, 09:46
- דף אישי: הדף האישי של מיה_גל*
בקשה מיוחדת של בשמת
תענוג לקרוא-
תבשיל_קדרה*
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
בקשה מיוחדת של בשמת
_הוא אוהב "בעצמו" ולהאכיל - היא אוהבת שמאכילים אותה...
איזה שילוב, אה?_
בהחלט סידור נוח!
את נשמעת מעוּדדת ושמחה (-:
איזה שילוב, אה?_
בהחלט סידור נוח!
את נשמעת מעוּדדת ושמחה (-:
-
אלה_נוננה*
- הודעות: 263
- הצטרפות: 09 מרץ 2002, 01:37
- דף אישי: הדף האישי של אלה_נוננה*
בקשה מיוחדת של בשמת
נפלא נפלא נפלא|בלונים||בלונים||בלונים|
כייף לשמוע ששי מעכל את הברזל, ואוכל טוב
וכמו שגילה אמרה שאת נשמעת מאד מעודדת, ואני חושבת שזה הכי חשוב, שאתם רגועים יותר ואז קל יותר להמשיך הלאה עם כוחות חדשים.
כייף לשמוע ששי מעכל את הברזל, ואוכל טוב
וכמו שגילה אמרה שאת נשמעת מאד מעודדת, ואני חושבת שזה הכי חשוב, שאתם רגועים יותר ואז קל יותר להמשיך הלאה עם כוחות חדשים.
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת,
איזה יופי לשמוע.
שימשיך ככה, ושהברזל יעלה.
ששי איתן יגדל וישמין ויתחזק ויאכל.
ועוד משהו שעולה לי אחרי קריאה בדף הזה.. שמכל מקום בו קופצים כל מיני שמות של מטפלי פלא,ושיטות ריפוי קוסמיות..
לפתוח דף חדש וכל מי שיש לו ניסיון טוב בטיפול יספר על המטפל, כולל בעיות שטיפל בהן בהצלחה, איך הוא הגיע אליו, השיטה, מה הוא עושה ומס' טלפון (מעטים המטפלים שלא ישמחו לכך, לדעתי). אפשר בעילום שם לצורך פרטיות.
איזה יופי לשמוע.
שימשיך ככה, ושהברזל יעלה.
ששי איתן יגדל וישמין ויתחזק ויאכל.
ועוד משהו שעולה לי אחרי קריאה בדף הזה.. שמכל מקום בו קופצים כל מיני שמות של מטפלי פלא,ושיטות ריפוי קוסמיות..
לפתוח דף חדש וכל מי שיש לו ניסיון טוב בטיפול יספר על המטפל, כולל בעיות שטיפל בהן בהצלחה, איך הוא הגיע אליו, השיטה, מה הוא עושה ומס' טלפון (מעטים המטפלים שלא ישמחו לכך, לדעתי). אפשר בעילום שם לצורך פרטיות.
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
בקשה מיוחדת של בשמת
איזו שמחה אני מצטרפת ל תודה לך שי שאתה אוכל וגדל, עולה במשקל, שאתה סופג את הברזל ורמת ההומוגלובין שלך מאוזנת ויש לך אמא שמחה ואחות מקסימה, תודה שאתה ילד בריא וחמוד, שנהנה ממגוון מזונות בריאים אפשר להמשיך כמובן...
אני חייבת להגיד שדווקא טיפה שחור פה ושם, זה נראה סימן טוב, בדרך-כלל שאריות עיכול של הברזל עושות יציאות שחורות.
אני חייבת להגיד שדווקא טיפה שחור פה ושם, זה נראה סימן טוב, בדרך-כלל שאריות עיכול של הברזל עושות יציאות שחורות.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
בדרך-כלל שאריות עיכול של הברזל עושות יציאות שחורות
בדיוק, ככה ידעתי שהברזל נכנס D-:
בדיוק, ככה ידעתי שהברזל נכנס D-:
-
נועה_ברקת*
- הודעות: 895
- הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברקת*
בקשה מיוחדת של בשמת
הלוליה!!!!
איזה שינוי מתרחש.
כל הכבוד שי! כל הכבוד בשמת! (וגם השאר, כמובן)
איזה שינוי מתרחש.
כל הכבוד שי! כל הכבוד בשמת! (וגם השאר, כמובן)
-
מיץ_פטל*
- הודעות: 1618
- הצטרפות: 27 אוקטובר 2001, 22:40
- דף אישי: הדף האישי של מיץ_פטל*
בקשה מיוחדת של בשמת
אני נדהמת מהשינוי שחל בשי.
חברה ' אני ממש גאה בכם ובנו קקהילה ובבשמת ורני על ההורות המיוחדת שלכם.
את ממש משתנה מיום ליום בשמת וזה כיף לעקוב ולראות את הדרך שאת הולכת בה.
והדף זה לראשונה בעיני שם אותך במקום של לקבל ולא רק לתת כפי שנהגת בעבר. ועכשיו אפילו פתחת לך בלוג.
ישר כוח בשמתי. אוהבת אותך!!!!
חברה ' אני ממש גאה בכם ובנו קקהילה ובבשמת ורני על ההורות המיוחדת שלכם.
את ממש משתנה מיום ליום בשמת וזה כיף לעקוב ולראות את הדרך שאת הולכת בה.
והדף זה לראשונה בעיני שם אותך במקום של לקבל ולא רק לתת כפי שנהגת בעבר. ועכשיו אפילו פתחת לך בלוג.
ישר כוח בשמתי. אוהבת אותך!!!!
-
תוספות_יוםטוב*
- הודעות: 769
- הצטרפות: 02 מאי 2003, 01:24
- דף אישי: הדף האישי של תוספות_יוםטוב*
בקשה מיוחדת של בשמת
יופי יופי יופי.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
D-: זה לכל החמודים שכותבים לי ולכל החמודים שקוראים ושולחים אנרגיות.
)-: וזה כי אני חמור קופץ בראש )-:
חשבתי שהוא קיבל את הברזל מצויין כי לא היה שלשול.
אבל שכחתי שלא דין ילד אלרגי עם מעיים בריאים כדין ילד אלרגי עם מעיים מודלקים.
ולכן, מעבר לבעיה הקשה שהוא פשוט לא מוכן לקבל את הברזל הזה (כבר דיברתי עם היצרנים והם אמרו שאין שום אפשרות להנפיק את זה בלי שפע הסוכרים וטעמי המאכל שהופכים את המוצר למתוק במידה שמצדיקה הקאה מיידית. אני יודעת. טעמתי) -
אז אתמול במהלך היום היו קצת יותר מדי פעמים קקי (לא שלשול, אבל זו לא אינדיקציה טובה).
ופתאום לקראת הערב תפסתי שכל היום הוא "מפספס" בפיפי במובן זה שהוא מבקש (", אמא, קקי") אחרי שכבר יצא לו קצת - עוד אינדיקציה לחולשה.
ופתאום בלילה עשה פיפי במיטה מתוך שינה - אינדיקציה ברורה לאלרגיה.
פשוט, עכשיו, כשאין קוליטיס, כל אלרגן חדש משפיע מייד - אבל בקטן. וזה הולך ומסלים וכבר ראיתי את השינוי בקקי של הבוקר. וכל זה רק על חצי מהמנה שהוא אמור לקבל ביום. אם נמשיך לתת את הברזל הזה, תוך עוד יום-יומיים יתפתח שלשול של ממש, השליטה בסוגרים תמשיך להדרדר, ואם נמשיך אז כבר יופיע לנו דם.
בקיצור - ביי ביי פרו 23. )-:
אני הולכת לנסות ברזל אחר. (חזרה למודוס של אופטימיות זהירה)
)-: וזה כי אני חמור קופץ בראש )-:
חשבתי שהוא קיבל את הברזל מצויין כי לא היה שלשול.
אבל שכחתי שלא דין ילד אלרגי עם מעיים בריאים כדין ילד אלרגי עם מעיים מודלקים.
ולכן, מעבר לבעיה הקשה שהוא פשוט לא מוכן לקבל את הברזל הזה (כבר דיברתי עם היצרנים והם אמרו שאין שום אפשרות להנפיק את זה בלי שפע הסוכרים וטעמי המאכל שהופכים את המוצר למתוק במידה שמצדיקה הקאה מיידית. אני יודעת. טעמתי) -
אז אתמול במהלך היום היו קצת יותר מדי פעמים קקי (לא שלשול, אבל זו לא אינדיקציה טובה).
ופתאום לקראת הערב תפסתי שכל היום הוא "מפספס" בפיפי במובן זה שהוא מבקש (", אמא, קקי") אחרי שכבר יצא לו קצת - עוד אינדיקציה לחולשה.
ופתאום בלילה עשה פיפי במיטה מתוך שינה - אינדיקציה ברורה לאלרגיה.
פשוט, עכשיו, כשאין קוליטיס, כל אלרגן חדש משפיע מייד - אבל בקטן. וזה הולך ומסלים וכבר ראיתי את השינוי בקקי של הבוקר. וכל זה רק על חצי מהמנה שהוא אמור לקבל ביום. אם נמשיך לתת את הברזל הזה, תוך עוד יום-יומיים יתפתח שלשול של ממש, השליטה בסוגרים תמשיך להדרדר, ואם נמשיך אז כבר יופיע לנו דם.
בקיצור - ביי ביי פרו 23. )-:
אני הולכת לנסות ברזל אחר. (חזרה למודוס של אופטימיות זהירה)
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
בקשה מיוחדת של בשמת
טוב שתפסת את זה בזמן
-
חגית_ל*
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
-
סיגל_ב*
- הודעות: 3017
- הצטרפות: 29 פברואר 2004, 08:57
- דף אישי: הדף האישי של סיגל_ב*
בקשה מיוחדת של בשמת
ממשיכה לחשוב עליכם!!!
והאופטימיות אכן תנצח! @}@}@}@}@}@}@}@}@}@}
והאופטימיות אכן תנצח! @}@}@}@}@}@}@}@}@}@}
בקשה מיוחדת של בשמת
שי איתן בן בשמת תאכל ותיגדל לאמא שכלכך אוהבת אותך
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת- אנחנו גרים בחצבה (בערבה) , אם אתם רוצים לנוח ולהתאורר קצת, עכשיו מאוד נעים כאן - עוד לא קיץ-
מאוד נשמח לארח אותכם בביתנו ,הבת שלנו בת שנה וחודשים וכולם יכולים לשחק ביחד
בעיה אפשרית- אם שי אלרגי לפריחה-מגדלים כאן פרחים, וגם יש לנו חתול בבית
חוץ מזה הכל סבבה כאן
אנחנו לא מכירות , אני חברה של מיכלי מ
מאוד נשמח לארח אותכם בביתנו ,הבת שלנו בת שנה וחודשים וכולם יכולים לשחק ביחד
בעיה אפשרית- אם שי אלרגי לפריחה-מגדלים כאן פרחים, וגם יש לנו חתול בבית
חוץ מזה הכל סבבה כאן
אנחנו לא מכירות , אני חברה של מיכלי מ
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת, לגבי הסירופ
האם הוא היה צמחי? אני בגרמניה ויש כאן שלל אופציות הומאופטיות / צמחיות לכל דבר, כשהייתי בהריון לקחתי סירופ צמחי של ברזל של פלורדיקס, אני לא יודעת אם יש את זה בארץ אבל אם אין ואת מעוניינת אני יכולה להביא - אני מגיעה לביקור בארץ עוד שבוע וחצי. זה גם לילדים ואם תרצי אשלח לך את רשימת המרכיבים. הוא נמכר ללא מרשם אז אולי הוא לא עושה הרבה בעצם. ועוד משהו על ברזל - לא יודעת לגבי הומאופתיה לילדים כל כך קטנים אבל חברה שלי שנמצאת כרגע בסוף ההריון סבלה מאנמיה לאורך כל ההריון וקיבלה כל מיני ברזלים למיניהם, עד שהומאופת הסביר לה שלפעמים מתוספות ברזל מקבלים "הרעלת ברזל" שאחד מסימניה הוא - אנמיה, כך שזה מעגל ללא סוף. הנה לינק לסיפו שלה: http://www.leida.co.il/message.asp?qt=23394
אני יכולה לקשר ביניכן, אם כי יכול להיות שמדובר רק במצב הריוני. לא יודעת. בכל מקרה מזל טוב על השיפורים ובהצלחה
האם הוא היה צמחי? אני בגרמניה ויש כאן שלל אופציות הומאופטיות / צמחיות לכל דבר, כשהייתי בהריון לקחתי סירופ צמחי של ברזל של פלורדיקס, אני לא יודעת אם יש את זה בארץ אבל אם אין ואת מעוניינת אני יכולה להביא - אני מגיעה לביקור בארץ עוד שבוע וחצי. זה גם לילדים ואם תרצי אשלח לך את רשימת המרכיבים. הוא נמכר ללא מרשם אז אולי הוא לא עושה הרבה בעצם. ועוד משהו על ברזל - לא יודעת לגבי הומאופתיה לילדים כל כך קטנים אבל חברה שלי שנמצאת כרגע בסוף ההריון סבלה מאנמיה לאורך כל ההריון וקיבלה כל מיני ברזלים למיניהם, עד שהומאופת הסביר לה שלפעמים מתוספות ברזל מקבלים "הרעלת ברזל" שאחד מסימניה הוא - אנמיה, כך שזה מעגל ללא סוף. הנה לינק לסיפו שלה: http://www.leida.co.il/message.asp?qt=23394
אני יכולה לקשר ביניכן, אם כי יכול להיות שמדובר רק במצב הריוני. לא יודעת. בכל מקרה מזל טוב על השיפורים ובהצלחה
-
תבשיל_קדרה*
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
בקשה מיוחדת של בשמת
נדמה לי שיש פלורדיקס בארץ.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
יש פלורדיקס בארץ. העלה לי את ההמוגלובין בהריון.
ותודה רויטל ואיבי!
ותודה רויטל ואיבי!
בקשה מיוחדת של בשמת
רויטל כמה נחמד מצדכם.
נושבת מההצעה שלכם רוח כל כך נעימה. אני מקווה שהמשפחה אכן תבוא.
בשמת את אמא כל כך חכמה וקשובה. תראי איך תפסת את זה מהר. בלי ספק תמצאי עבורו את הדברים הנכונים והטובים לו.
נושבת מההצעה שלכם רוח כל כך נעימה. אני מקווה שהמשפחה אכן תבוא.
בשמת את אמא כל כך חכמה וקשובה. תראי איך תפסת את זה מהר. בלי ספק תמצאי עבורו את הדברים הנכונים והטובים לו.
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת אם לא איכפת לך לימחוק את הטלפון שלי מההודעה תודה
שי איתן תאכל ותתחזק!!
שי איתן תאכל ותתחזק!!
-
מנג_בין*
- הודעות: 431
- הצטרפות: 24 יולי 2002, 01:00
- דף אישי: הדף האישי של מנג_בין*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת,
לפי בקשתה של רויטל, מחקתי את מספר הטלפון שלה (שמתי לב שכבר
עבר הרבה זמן מאז שהיא ביקשה ואף אחד לא מחק).
אני מקווה שזה בסדר מצידך.
והכי חשוב - מה נשמע עם שי? הכל הולך בסדר?
שולחת לכם הרבה כוח, בריאות והמון אנרגיות חיוביות !
שבת שלום
לפי בקשתה של רויטל, מחקתי את מספר הטלפון שלה (שמתי לב שכבר
עבר הרבה זמן מאז שהיא ביקשה ואף אחד לא מחק).
אני מקווה שזה בסדר מצידך.
והכי חשוב - מה נשמע עם שי? הכל הולך בסדר?
שולחת לכם הרבה כוח, בריאות והמון אנרגיות חיוביות !
שבת שלום
בקשה מיוחדת של בשמת
אופס... טוב, העיקר ששי - תמשיך לאכול ותגדל.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
תודה, שי חסר תיאבון השבוע ואנחנו בניסויי ברזל שונים, אז זה שבוע קצת מעפן.
מקווה שאוכל לשחזר את המספר של רויטל כי לא הספקתי להעתיק אותו (אני ככה ביד שמאל תקועה ... בלי יומן לידי...).
מקווה שאוכל לשחזר את המספר של רויטל כי לא הספקתי להעתיק אותו (אני ככה ביד שמאל תקועה ... בלי יומן לידי...).
-
אמא_מתחדשת*
- הודעות: 242
- הצטרפות: 09 ספטמבר 2003, 22:36
- דף אישי: הדף האישי של אמא_מתחדשת*
בקשה מיוחדת של בשמת
שי איתן, חושבת עליך הרבה איך אתה אוכל וגדל ובריא. אני מדמיינת את המעיים שלך נקיים ובריאים ומוכנים לקבל אליהם את כל הטוב שאמא מציעה לך.
-
יונת_א*
- הודעות: 54
- הצטרפות: 11 מרץ 2004, 00:38
- דף אישי: הדף האישי של יונת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
אתמול בלילה התודענו (בעלי ואני) בפעם הראשונה לשי-איתן ולמצבו, וגם אנחנו שולחים לכם הרבה כוחות, ותפילות. והרגע בעלי חזר מנסיעה (ומצא אותי בפוזה הקבועה - מניקה מול המחשב...) ודבר ראשון הוא שאל אם יש חדש עם שי...
תחזיקו מעמד! שי-איתן תמשיך לאכול, תגדל ותהיה שי איתן!!
תחזיקו מעמד! שי-איתן תמשיך לאכול, תגדל ותהיה שי איתן!!
בקשה מיוחדת של בשמת
שי תאכל הרבה, תספוג הכל ותגדל גדול-גדול!
-
חגית_ל*
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
בקשה מיוחדת של בשמת
בהצלחה 
בשמת, מאחלת לך הרבה כוחות ובריאות.
שי-איתן - האמ-האמ, לאכול ולגדול, לספוג ברזל, להיות בריא ושמח - תמיד @}
בשמת, מאחלת לך הרבה כוחות ובריאות.
שי-איתן - האמ-האמ, לאכול ולגדול, לספוג ברזל, להיות בריא ושמח - תמיד @}
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
תודה על כל האיחולים!
עבר עלינו שבוע די קשה. סירופ הברזל ועוד כמה בלגנים. סבתא שלי החליטה כנראה להזדהות עם שי אז היא הלכה לה והתאשפזה בבית חולים עם דימום סמוי ממערכת העיכול ואנמיה חריפה... ואני, נוסף על שתי העדרויות בשבוע ללמד, עוד נסעתי שני ערבים נוספים לעזור לה בבית החולים. ועוד כמה דברים.
התוצאה היתה ששי איבד את התיאבון כמעט לגמרי, ובסוף השבוע ממש כבר נראה יותר רזה.
הייתי מאוד מדוכדכת מזה אז כמעט לא כתבתי כאן.
אבל נראה לי שאתמול כבר התחילה איזו התאוששות קטנה, והיום הוא כבר טעם כמה גרגרי חומוס וירק רק אחד, אכל מהגולאש ובלע את כל הבשר (פיצפוץ אבל בלע אותו), ואחר כך טעם קינואה ואכל כמה כפיות קטנות ממנה.
נקווה שימשיך במגמת ההשתפרות, כי זה ממש קשה.
עבר עלינו שבוע די קשה. סירופ הברזל ועוד כמה בלגנים. סבתא שלי החליטה כנראה להזדהות עם שי אז היא הלכה לה והתאשפזה בבית חולים עם דימום סמוי ממערכת העיכול ואנמיה חריפה... ואני, נוסף על שתי העדרויות בשבוע ללמד, עוד נסעתי שני ערבים נוספים לעזור לה בבית החולים. ועוד כמה דברים.
התוצאה היתה ששי איבד את התיאבון כמעט לגמרי, ובסוף השבוע ממש כבר נראה יותר רזה.
הייתי מאוד מדוכדכת מזה אז כמעט לא כתבתי כאן.
אבל נראה לי שאתמול כבר התחילה איזו התאוששות קטנה, והיום הוא כבר טעם כמה גרגרי חומוס וירק רק אחד, אכל מהגולאש ובלע את כל הבשר (פיצפוץ אבל בלע אותו), ואחר כך טעם קינואה ואכל כמה כפיות קטנות ממנה.
נקווה שימשיך במגמת ההשתפרות, כי זה ממש קשה.
-
נועה_ברקת*
- הודעות: 895
- הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברקת*
בקשה מיוחדת של בשמת
קשה קשה
נראה שכל המשפחה צריכה עידוד -אז בשמת, שי וסבתא - תאכלו, תגדלו ותהיו בריאים
נראה שכל המשפחה צריכה עידוד -אז בשמת, שי וסבתא - תאכלו, תגדלו ותהיו בריאים
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
בקשה מיוחדת של בשמת
וואאוו, נשמע ממש קשה!! תחזיקו מעמד! המון ים! והמון בריאות!
אז בשמת, שי וסבתא - תאכלו, תגדלו ותהיו בריאים
ים! והמון בריאות!אז בשמת, שי וסבתא - תאכלו, תגדלו ותהיו בריאים
-
טרה_רוסה*
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
בקשה מיוחדת של בשמת
הייתי מאוד מדוכדכת מזה אז כמעט לא כתבתי כאן.
גם אני כשאני מדוכדכת, אני לא מתקשרת לחברות. אבל צריך להיות בדיוק ההיפך. לקבל תמיכה כשקשה. שנוכל לעודד אותך! @}
שי, תמשיך לאכול ולגדול! אני יודעת שאתה גדל ממש ברגע זה! איזה יופי!
גם אני כשאני מדוכדכת, אני לא מתקשרת לחברות. אבל צריך להיות בדיוק ההיפך. לקבל תמיכה כשקשה. שנוכל לעודד אותך! @}
שי, תמשיך לאכול ולגדול! אני יודעת שאתה גדל ממש ברגע זה! איזה יופי!
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
לקבל תמיכה כשקשה
אני מאוד שמחה לקבל תמיכה. אבל את יודעת, יש הקטע הזה שצריך לסחוב את עצמך לפתוח את הפה ולהגיד (או לכתוב) לחלל האוויר את הרגשות המעיקים, את הייאוש והתיסכול, את האכזבה.
עד שהילד עלה מאה חמישים וחמישה גרם, כל גרם חשוב לי, על כל גרם ירקתי דם, בשביל כל גרם אחד כזה מה לא עשיתי - ואז הוא מתחיל לרדת ואת כל הגרמים האלה שעבדתי עליהם כל כך קשה צריך יהיה לירוק דם מחדש, עוד פעם בשביל אותם חמישים או מאה גרם שהוא יירד -
ואני, טיפשה אופטימית שכמוני, כבר התחלתי כהרגלי לעשות חישובים "150 גרם בחודש, אז בעוד חודשיים יעלה 300 גרם, ובעוד שלושה 450, ועד גיל שנתיים נגיע לשמונה קילו, הלוואי אמן! ואולי יגדל לו התיאבון והוא יעלה אפילו יותר!"
וכהרגלו הוא דופק לי את כל החישובים, המתוק הקטן.
וכהרגלו של אישי היקר, שוב הוא החליט להתעלם מכל מה שאני אומרת, וכשאני טיפלתי בסבתא שלי בבית החולים הוא נתן לו אוכל שאסור לו.
אני מאוד שמחה לקבל תמיכה. אבל את יודעת, יש הקטע הזה שצריך לסחוב את עצמך לפתוח את הפה ולהגיד (או לכתוב) לחלל האוויר את הרגשות המעיקים, את הייאוש והתיסכול, את האכזבה.
עד שהילד עלה מאה חמישים וחמישה גרם, כל גרם חשוב לי, על כל גרם ירקתי דם, בשביל כל גרם אחד כזה מה לא עשיתי - ואז הוא מתחיל לרדת ואת כל הגרמים האלה שעבדתי עליהם כל כך קשה צריך יהיה לירוק דם מחדש, עוד פעם בשביל אותם חמישים או מאה גרם שהוא יירד -
ואני, טיפשה אופטימית שכמוני, כבר התחלתי כהרגלי לעשות חישובים "150 גרם בחודש, אז בעוד חודשיים יעלה 300 גרם, ובעוד שלושה 450, ועד גיל שנתיים נגיע לשמונה קילו, הלוואי אמן! ואולי יגדל לו התיאבון והוא יעלה אפילו יותר!"
וכהרגלו הוא דופק לי את כל החישובים, המתוק הקטן.
וכהרגלו של אישי היקר, שוב הוא החליט להתעלם מכל מה שאני אומרת, וכשאני טיפלתי בסבתא שלי בבית החולים הוא נתן לו אוכל שאסור לו.
בקשה מיוחדת של בשמת
טיפשה אופטימית שכמוני
מקווה שכולנו נוכל לעודד אותך להמשיך להיות בדיוק כך.
מקווה שכולנו נוכל לעודד אותך להמשיך להיות בדיוק כך.
-
אם_פי_3*
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
בקשה מיוחדת של בשמת
וכהרגלו של אישי היקר, שוב הוא החליט להתעלם מכל מה שאני אומרת, וכשאני טיפלתי בסבתא שלי בבית החולים הוא נתן לו אוכל שאסור לו.
מה יש להם, הרצון העז הזה להרעיל את הילד?
גם אצלנו, מעבר להזכרת מטרנה על כל קושי (באמת כבר הרבה זמן לא. מעניין.) הוא הפסיק בשלב מסוים לשתף פעולה עם הכנת סלט ללא עגבניות (בהתחלה הכנו בנפרד, אח"כ ראינו שאין קהל אז ויתרנו) ובשלב מסוים גם קלטתי שהוא נותן לו עגבניה. כנראה שהרגישות כבר עברה, אבל אי אפשר לדעת, וממש רציתי לחכות עד גיל שנה (גם מזונות אחרים הוא "דחף" אותי לנסות מוקדם מהתכנון. לזכותו יאמר רק שבאמת הילד דרש את זה.)
אוף. (בשבילכם. אצלנו כבר התגברתי.)
מה יש להם, הרצון העז הזה להרעיל את הילד?
גם אצלנו, מעבר להזכרת מטרנה על כל קושי (באמת כבר הרבה זמן לא. מעניין.) הוא הפסיק בשלב מסוים לשתף פעולה עם הכנת סלט ללא עגבניות (בהתחלה הכנו בנפרד, אח"כ ראינו שאין קהל אז ויתרנו) ובשלב מסוים גם קלטתי שהוא נותן לו עגבניה. כנראה שהרגישות כבר עברה, אבל אי אפשר לדעת, וממש רציתי לחכות עד גיל שנה (גם מזונות אחרים הוא "דחף" אותי לנסות מוקדם מהתכנון. לזכותו יאמר רק שבאמת הילד דרש את זה.)
אוף. (בשבילכם. אצלנו כבר התגברתי.)
-
טרה_רוסה*
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת, את עוד תראי שיהיה חודש שהוא יעלה חצי קילו בחודש וחודש שהוא יעלה קילו בחודש! וזה יקרה בפתאומיות ואולי יותר מהר ממה שאת חושבת. תחזיקי מעמד. היה לך שבוע קשה במיוחד.
-
ג'ינ_ג'ית*
- הודעות: 1594
- הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23
- דף אישי: הדף האישי של ג'ינ_ג'ית*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת
אני ממשיכה לחשוב על שי איך שהוא גדל, נהנה לאכול מהמזלג שלך, נהנה להאכיל את אחותו, נהנה ללעוס ולבלוע. וגדל. לאט לאט גדל. אנחנו רוצים שיגדל מהר מהר, אבל יש לו את הקצב שלו. אני באמת מתרכזת בו וחושבת עליו מכניס כף אחר כף של בשר (גולאש נטול נטול), ותפוחי אדמה ובטטה מתוקה. ואפילו בדמיון שלי אני רואה אותו מאכיל את אחותו (נו, בסוף גם היא תשמין מהסיפור!)
באמת נשמע שהיה לכם שבוע קשה, ואני לא חושבת שאת צריכה להכריח את עצמך לכתוב. גם כה את עושה הרבה דברים מתוך אילוצים, אז גם את זה?
אנחנו עדיין פה, כמו שאת רואה.
תמסרי לשי בתאבון ממני.
טובי
אני ממשיכה לחשוב על שי איך שהוא גדל, נהנה לאכול מהמזלג שלך, נהנה להאכיל את אחותו, נהנה ללעוס ולבלוע. וגדל. לאט לאט גדל. אנחנו רוצים שיגדל מהר מהר, אבל יש לו את הקצב שלו. אני באמת מתרכזת בו וחושבת עליו מכניס כף אחר כף של בשר (גולאש נטול נטול), ותפוחי אדמה ובטטה מתוקה. ואפילו בדמיון שלי אני רואה אותו מאכיל את אחותו (נו, בסוף גם היא תשמין מהסיפור!)
באמת נשמע שהיה לכם שבוע קשה, ואני לא חושבת שאת צריכה להכריח את עצמך לכתוב. גם כה את עושה הרבה דברים מתוך אילוצים, אז גם את זה?
אנחנו עדיין פה, כמו שאת רואה.
תמסרי לשי בתאבון ממני.
טובי
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
מה יש להם, הרצון העז הזה להרעיל את הילד?
הם לא מאמינים שזה מרעיל.
הכחשת הידע שלך מאפשרת להם להכחיש שיש אצלם חוסר ידע, וכך הם לא צריכים לטפל ב"חוסר הידע" שלהם בשום צורה.
הם לא מאמינים שזה מרעיל.
הכחשת הידע שלך מאפשרת להם להכחיש שיש אצלם חוסר ידע, וכך הם לא צריכים לטפל ב"חוסר הידע" שלהם בשום צורה.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
להכריח את עצמך לכתוב
חס וחלילה.
ואתם יודעים מה, יש פה שיעור מאלוהים. נכון שאני לא מאמינה באלוהים, אבל הוא תמיד שולח לי שיעורים. למשל, בזכות מה שאנחנו עוברים אני ממש מבינה את החומר שמגיע אלי עכשיו מכל מיני כיוונים על התזונה וחשיבותה לבריאות, חומר שהוא חדש לי לגמרי ובאמת עושה לי שינוי גדול בחיים.
אז נכון שאני לא יכולה לתקן את העבר - אבל עם מה שאני יודעת היום אני יכולה לתקן את העתיד.
ולולא כל הבעיות האלה, מי יודע עד כמה הייתי מפנימה שהידע הזה שמגיע אלי הוא באמת קריטי, הוא באמת "בנפשנו" בלי קלישאות, הוא באמת אמיתי ונוגע בדברים הבסיסיים של החיים, אלה שמעניינים אותנו כאן בבאופן טבעי.
כי אם באמת השאלה שלנו היא "מהם חיים באופן טבעי" ואיך אני, כל אחד מאיתנו, יכול לחיות קצת יותר באופן טבעי , כאדם, כהורה - אז מה שקורה לשי מכריח אותי לעלות עוד מדרגות במסע הזה, למקום שלא הייתי הולכת אליו לולא משהו שחשוב לי בצורה כל כך קיצונית שאני אהיה מוכנה לשנות את כל חיי בשבילו היה מניע אותי.
יש אנשים שמחלה כמו סרטן עושה להם את זה. אצלי זה הילדים.
חס וחלילה.
ואתם יודעים מה, יש פה שיעור מאלוהים. נכון שאני לא מאמינה באלוהים, אבל הוא תמיד שולח לי שיעורים. למשל, בזכות מה שאנחנו עוברים אני ממש מבינה את החומר שמגיע אלי עכשיו מכל מיני כיוונים על התזונה וחשיבותה לבריאות, חומר שהוא חדש לי לגמרי ובאמת עושה לי שינוי גדול בחיים.
אז נכון שאני לא יכולה לתקן את העבר - אבל עם מה שאני יודעת היום אני יכולה לתקן את העתיד.
ולולא כל הבעיות האלה, מי יודע עד כמה הייתי מפנימה שהידע הזה שמגיע אלי הוא באמת קריטי, הוא באמת "בנפשנו" בלי קלישאות, הוא באמת אמיתי ונוגע בדברים הבסיסיים של החיים, אלה שמעניינים אותנו כאן בבאופן טבעי.
כי אם באמת השאלה שלנו היא "מהם חיים באופן טבעי" ואיך אני, כל אחד מאיתנו, יכול לחיות קצת יותר באופן טבעי , כאדם, כהורה - אז מה שקורה לשי מכריח אותי לעלות עוד מדרגות במסע הזה, למקום שלא הייתי הולכת אליו לולא משהו שחשוב לי בצורה כל כך קיצונית שאני אהיה מוכנה לשנות את כל חיי בשבילו היה מניע אותי.
יש אנשים שמחלה כמו סרטן עושה להם את זה. אצלי זה הילדים.
-
נועה_ברקת*
- הודעות: 895
- הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברקת*
בקשה מיוחדת של בשמת
אולי את לא מאמינה באלוהים, אבל אין ספק שהוא מאמין בך...
-
חגית_ל*
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
בקשה מיוחדת של בשמת
אז בסוף תהיי טבעונית כמוני?! (צפי למלחמות עם כל העולם בחוץ ובבית, אם כי אישי כבר יותר אדוק ממני בנושא)
באמת היה לכם שבוע קשה ואני מסכימה עם טרה שפתאום יהיו קפיצות גדילה כאלה.
(צפי למלחמות עם כל העולם בחוץ ובבית, אם כי אישי כבר יותר אדוק ממני בנושא)באמת היה לכם שבוע קשה ואני מסכימה עם טרה שפתאום יהיו קפיצות גדילה כאלה.
-
א_גרויסע_מויש*
- הודעות: 586
- הצטרפות: 08 פברואר 2004, 17:47
בקשה מיוחדת של בשמת
זה נשמע כל כך קשה, בשמת.
אני כמעט לא כותבת כאן, אבל עוקבת, וכל פעם מקווה איתך ואח"כ מתאכזבת.
אבל תראי, בהתחלה היו יותר מורדות, עכשיון יש עליות ומורדות, ועוד מעט יהיו רק עליות. לא הגיוני?
וירטואלי מכל הלב לך, וגם לשי.
שי, תמשיך לאכול. אמא כבר לומדת מה שהיא היתה צריכה ללמוד, אתה כבר יכול לגדול, באמת!
אני כמעט לא כותבת כאן, אבל עוקבת, וכל פעם מקווה איתך ואח"כ מתאכזבת.
אבל תראי, בהתחלה היו יותר מורדות, עכשיון יש עליות ומורדות, ועוד מעט יהיו רק עליות. לא הגיוני?
וירטואלי מכל הלב לך, וגם לשי.שי, תמשיך לאכול. אמא כבר לומדת מה שהיא היתה צריכה ללמוד, אתה כבר יכול לגדול, באמת!
-
ארני_ש*
- הודעות: 961
- הצטרפות: 21 ספטמבר 2003, 07:18
- דף אישי: הדף האישי של ארני_ש*
בקשה מיוחדת של בשמת
יש אנשים שמחלה כמו סרטן עושה להם את זה. אצלי זה הילדים.
שלא נדע מצרות וממחלות , ושתמשיכי לקבל כל לדבר בחיים כמו מנוף לצמיחה והתפתחות
ואפרופו צמיחה , אני איתכם כל יום בעניין ומאחלת שי בכל ליבי שיגדל .
שלא נדע מצרות וממחלות , ושתמשיכי לקבל כל לדבר בחיים כמו מנוף לצמיחה והתפתחות
ואפרופו צמיחה , אני איתכם כל יום בעניין ומאחלת שי בכל ליבי שיגדל .
-
אלה_נוננה*
- הודעות: 263
- הצטרפות: 09 מרץ 2002, 01:37
- דף אישי: הדף האישי של אלה_נוננה*
בקשה מיוחדת של בשמת
שי תאכל ותגדל ותהיה איתן.........
ולך בשמת לך ולמשפחתך המון המון כוחות שיהיו לכם.
אם את זקוקה למתכון נוסף רק תגידי לי.
-
אמא_מתחדשת*
- הודעות: 242
- הצטרפות: 09 ספטמבר 2003, 22:36
- דף אישי: הדף האישי של אמא_מתחדשת*
בקשה מיוחדת של בשמת
שי אתה אוכל וגדל, אתה נהייה חזק יותר ויותר ורעב יותר ואוכל בשמחה כל מה שאמא מציעה לך.
בשמת, הרבה כוחות גם לך.
בשמת, הרבה כוחות גם לך.
-
חגית_ל*
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת את עוד מניקה? זה נורא קשה לחיות לפי הדיאטה הזאת, רק תפו"א בשבילך.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
טוב, לא רק תפ"א. גם ביצים, לחם שיפון, בטטות, בשר, קינואה, אבוקדו וקישואים. ועוד כמה פריטים.
היום שי נהנה מאוד בטיול לרמת הנדיב. זחל והלך וטיפס וגרם מכת חשמל ל ענת ג ואכל קצת לחם וקצת ביצה וקצת קינואה וגם )-: ופלה של אחותו שהיא שמה בצד והוא אלרגי למרכיבים ממנה )-: אבל היה כזה שמח וזה עשה לו כל כך טוב!
וגם בתי מאוד נהנתה היום, אבל התאכזבה שלא יצא לה להתחבר עם אף אחד היום והיא היתה די בודדה.
היום שי נהנה מאוד בטיול לרמת הנדיב. זחל והלך וטיפס וגרם מכת חשמל ל ענת ג ואכל קצת לחם וקצת ביצה וקצת קינואה וגם )-: ופלה של אחותו שהיא שמה בצד והוא אלרגי למרכיבים ממנה )-: אבל היה כזה שמח וזה עשה לו כל כך טוב!
וגם בתי מאוד נהנתה היום, אבל התאכזבה שלא יצא לה להתחבר עם אף אחד היום והיא היתה די בודדה.
בקשה מיוחדת של בשמת
איך באמת זה מסתדר שהיא אוכלת את הדברים האלה והוא אחרים? אצלינו זה ממש מעצבן שליהי עם הממתקים שלה והשקיות המרשרשות האלה והקטנה כל הזמן זוחלת אחריה בייבבות כמו כלב מורעב.
-
חגית_ל*
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
בקשה מיוחדת של בשמת
גם פה זאת אני
-
חבצלת_השרון*
- הודעות: 559
- הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
- דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת, רק עכשיו נכנסתי וראיתי את כל הבאסה של השבוע האחרון, אז הנה אולי אולי מתחיל שבוע חדש ושי יתחזק ויתגבר על המשבר!
אני בהחלט מאמינה שהוא כן מקבל מכאן אנרגיות טובות ושכל התיפולות עוזרות, ופשוט צריך להמשיך עם מה שעושים ולהמשיך להתפלל, ויהיה טוב. באמת.
שי איתן, תאכל ותגדל המון המון, ותקבל את הברזל בכל צורה שבה יעלה בדעתה של אימא שלך לדחוף לך אותו! הנה לשניכם. ורפואה שלמה לסבתא.
בשמת, אולי בכל זאת לנסות מח אחד?
אני בהחלט מאמינה שהוא כן מקבל מכאן אנרגיות טובות ושכל התיפולות עוזרות, ופשוט צריך להמשיך עם מה שעושים ולהמשיך להתפלל, ויהיה טוב. באמת.
שי איתן, תאכל ותגדל המון המון, ותקבל את הברזל בכל צורה שבה יעלה בדעתה של אימא שלך לדחוף לך אותו! הנה
לשניכם. ורפואה שלמה לסבתא.בשמת, אולי בכל זאת לנסות מח אחד?
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
אני מנסה שיטה-שיטה...
נראה מה יהיה.
הוא אוכל, אבל כל כך בררן, כל כך יורק את כל מה שיש בפה אחרי שכבר האמנתי ש"זה בפנים", כל כך "לא רוצה" ומעקם את האף, כל כך אוכל כמו ציפור - חצי כפית קינואה, פירור לחם אחד.
נראה מה יהיה.
הוא אוכל, אבל כל כך בררן, כל כך יורק את כל מה שיש בפה אחרי שכבר האמנתי ש"זה בפנים", כל כך "לא רוצה" ומעקם את האף, כל כך אוכל כמו ציפור - חצי כפית קינואה, פירור לחם אחד.
-
חגית_ל*
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
בקשה מיוחדת של בשמת
אני לא זוכרת שהגדולה שלי אכלה הרבה - היא רצתה רק ציצי. עשיתי לה מיצים של שקדיה עם אלפלאפה ותפוח או בננה. עד היום היא אוכלת פירורים והיא כבר בת 7. האמת שאף פעם לא בדקתי לה אנמיה וכאלה ואולי היה לה ויש לה - אבל ברוך השם יש לה המון מרץ.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
גם לשי יש המון מרץ. שפע מרץ!
אבל אנמיה כל כך חמורה במשך כל כך הרבה זמן עלולה לפגוע בהתפתחות המוח וכדומה.
זה לא דבר טבעי: יש הבדל בין סתם תינוק בריא שלא אוכל הרבה ורק יונק, לבין תינוק שאיבד הרבה דם ולא יכול לקבל שום דבר כדי לשפר את זה.
מחר אתחיל בטיפול השלישי בעניין הברזל. נראה אם יעבוד.
אבל אנמיה כל כך חמורה במשך כל כך הרבה זמן עלולה לפגוע בהתפתחות המוח וכדומה.
זה לא דבר טבעי: יש הבדל בין סתם תינוק בריא שלא אוכל הרבה ורק יונק, לבין תינוק שאיבד הרבה דם ולא יכול לקבל שום דבר כדי לשפר את זה.
מחר אתחיל בטיפול השלישי בעניין הברזל. נראה אם יעבוד.
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת, את פשוט גיבורה. נכון, כאלה אנחנו האימהות-גיבורות, אבל באמת, יש התמודדויות שפשוט... אין מילים. כשאת כועסת או מתעצבנת מרוב עייפות רק תזכרי שמותר לך לגמרי לא להיות קדושה ומותר שימאס לך לבשל עם ילד על היידים ונוסף לכל כזה שגם לא כל כך אוכל את פירות המאמץ...
הלוואי שתמיד יהיה לך כוח לעמוד בכל מה שעליך לעבור ושתקבלי תמיד תמיכה ואהבה. ובהצלחה!
הלוואי שתמיד יהיה לך כוח לעמוד בכל מה שעליך לעבור ושתקבלי תמיד תמיכה ואהבה. ובהצלחה!
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת התפללתי למען שי-איתן בהדלקת נרות , אני מאחלת לכם שבוע נעים שיהיה בהצלחה עם הכל, אני מצטרפת לחדשה כאן בהצעה רק לא להיות קדושה !
ואם את צריכה שוב את הטלפון שלנו רק תגידי.
ליבי איתכם
ואם את צריכה שוב את הטלפון שלנו רק תגידי.
ליבי איתכם
-
חגית_ל*
- הודעות: 2051
- הצטרפות: 05 אוקטובר 2001, 17:35
- דף אישי: הדף האישי של חגית_ל*
בקשה מיוחדת של בשמת
הלוואי שתעברו את התקופה הזאת בשלום ובבריאות.
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת
קודם כל לך, לשי ולכל המשפחה (אני מניחה שלכולם המצב לא קל).
הדף מאד ריגש אותי ואני מצטרפת לתפילות ולאיחולים.
שאלה: האם התייעצת עם צפריר שפרון?
שאלה בנאלית אולי, אבל אם לא - אני ממש ממליצה לבדוק איתו אם יש לו רעיון, הצעה או חותם מרפא.
קודם כל
לך, לשי ולכל המשפחה (אני מניחה שלכולם המצב לא קל).הדף מאד ריגש אותי ואני מצטרפת לתפילות ולאיחולים.
שאלה: האם התייעצת עם צפריר שפרון?
שאלה בנאלית אולי, אבל אם לא - אני ממש ממליצה לבדוק איתו אם יש לו רעיון, הצעה או חותם מרפא.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
כן, כמובן שהתייעצתי עם צפריר שפרון D-:
הימים האחרונים היו לא כל כך - כמה פעמים דם, כמה פעמים שלשול חריף, תיאבון ירוד להפליא רוב הזמן, ללא ספק ירד במשקל, הרבה תיסכול.
הימים האחרונים היו לא כל כך - כמה פעמים דם, כמה פעמים שלשול חריף, תיאבון ירוד להפליא רוב הזמן, ללא ספק ירד במשקל, הרבה תיסכול.
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
בקשה מיוחדת של בשמת
אתמול עמדתי וטיגנתי לתאיר ביציה מקושקשת אוכל פשוט שהיא אוהבת, וחשבתי על שי.
שי איתן תאכל ותגדל, אתה אוכל וגדל...
שולחת לכם המון תאבון גדול, ורק בריאות!
ובהצלחה עם הברזל החדש!
מותר לך לגמרי לא להיות קדושה ומותר שימאס לך לבשל עם ילד על היידים ונוסף לכל כזה שגם לא כל כך אוכל את פירות המאמץ...
שי איתן תאכל ותגדל, אתה אוכל וגדל...
שולחת לכם המון תאבון גדול, ורק בריאות!
ובהצלחה עם הברזל החדש!
מותר לך לגמרי לא להיות קדושה ומותר שימאס לך לבשל עם ילד על היידים ונוסף לכל כזה שגם לא כל כך אוכל את פירות המאמץ...
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
אני בכלל לא קדושה. מאוד רחוקה מקדושה. מה, זה נשמע ככה למי שקורא את הדף ולא מכיר אותי?
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת,
אם לא היית קדושה, לא היית מקבלת ילד שזקוק לכל מה שאת נותנת לו ועושה למענו
שי, תגדל ותאכל ותהיה בריא ושמח
אם לא היית קדושה, לא היית מקבלת ילד שזקוק לכל מה שאת נותנת לו ועושה למענו
שי, תגדל ותאכל ותהיה בריא ושמח
בקשה מיוחדת של בשמת
אני רוצה להסביר את עניין ה"קדושה": בשמת, זה לא שאת נשמעת מאומצת או קורבנית כזו, בכלל לא. אבל גם אני אמא ואני חווה הרבה פעמים את ה"די! נמאס לי! תחזירו לי את החיים שלי" ובלי שבכלל יהיו לי התנסויות, אפילו טיפה קרובות להתנסויות שלך, אלא סתם חיים רגילים עם שתי ילדות קטנות ומתוקות...
אז מה אני אומרת? רק שמותר. מותר הכל - מותר להתגייס, להיות שם יום ולילה בשבילם, להעמיד אותם במרכז עולמנו מכל הבחינות ולהרגיש לגמרי בסדר עם זה, כי לעשות בשבילם זה לעשות בשבילי... ומותר גם שישבר לך מכל העצות של "איך להיות אמא אידאלית" : לבשל תוך כדי חיבוק, להאכיל תוך כדי רכיבה על סוס ולא להתרגש מזה שהמיטה כולה מרוחה בפירה...בקיצור- רציתי לומר לך באמת כל הכבוד אבל בלי שהאמירה הזו תשדר את הציפיה שתמיד תהיי במיטבך. מותר שלפעמים לא תגידי לעצמך "כל הכבוד" אלא: וואלה , היום הייתי סתם אשה עייפה ועצבנית. אין דבר, מחר גם כן יום...
אז מה אני אומרת? רק שמותר. מותר הכל - מותר להתגייס, להיות שם יום ולילה בשבילם, להעמיד אותם במרכז עולמנו מכל הבחינות ולהרגיש לגמרי בסדר עם זה, כי לעשות בשבילם זה לעשות בשבילי... ומותר גם שישבר לך מכל העצות של "איך להיות אמא אידאלית" : לבשל תוך כדי חיבוק, להאכיל תוך כדי רכיבה על סוס ולא להתרגש מזה שהמיטה כולה מרוחה בפירה...בקיצור- רציתי לומר לך באמת כל הכבוד אבל בלי שהאמירה הזו תשדר את הציפיה שתמיד תהיי במיטבך. מותר שלפעמים לא תגידי לעצמך "כל הכבוד" אלא: וואלה , היום הייתי סתם אשה עייפה ועצבנית. אין דבר, מחר גם כן יום...
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת מה שלומכם? איך אתם מסתדרים?
חושבים עליכם כל יום!!
חושבים עליכם כל יום!!
-
יערת_דבש*
- הודעות: 2056
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2003, 00:10
- דף אישי: הדף האישי של יערת_דבש*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת, אולי את לא קדושה, מה שבטוח, אני מאד סקרנית לפגוש אותך.
את בהחלט אחת מכוכבות האתר.
את בהחלט אחת מכוכבות האתר.
-
תוספות_יוםטוב*
- הודעות: 769
- הצטרפות: 02 מאי 2003, 01:24
- דף אישי: הדף האישי של תוספות_יוםטוב*
בקשה מיוחדת של בשמת
מה שלומכם?
-
טרה_רוסה*
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
בקשה מיוחדת של בשמת
הי בשמת, מה נשמע עם שי ?
אני מקווה שיש שיפור והוא אוכל וגדל.
שמעתי שמחסור באבץ גורם לחוסר תיאבון. אולי חסר לשי אבץ ?
וגם שמעתי שבעזרת קינסיולוגיה אפשר לנטרל רגישות למזון (אך לא אי-סבילות למזון). אולי כדאי לנסות ?
אני מקווה שיש שיפור והוא אוכל וגדל.
שמעתי שמחסור באבץ גורם לחוסר תיאבון. אולי חסר לשי אבץ ?
וגם שמעתי שבעזרת קינסיולוגיה אפשר לנטרל רגישות למזון (אך לא אי-סבילות למזון). אולי כדאי לנסות ?
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
טוב, אני אמנם מתנזרת מהמחשב ומהטלפון אבל הגיע הזמן לצאת קצת מהקליפה ולספר על השבועות האחרונים:
היה קצת קשה, עם כמה אירועים של דם ביציאות, עם סירופ הברזל שבהתחלה עורר תקוות ואז התברר שהוא מחליש את שי וגם גרם לו לאיבוד תיאבון קשה, עם נסיון של עוד חומר שלא הצליח, ועם תוספת לחץ בגלל סבתא שלי האהובה, שלכבוד יום הולדתה ה-92 החליטה פתאום להינזק מאיזו תרופה חדשה שניתנה לה והגיעה לבית חולים. אחרי בדיקות ועירויי דם עברה שלשום ניתוח, "הועף" פוליפ מדמם שבגללו איבדה הרבה דם ממערכת העיכול (הגיעה בדיוק לאנמיה של הנין שלה! איזו מקריות!) ועכשיו הרופאים טוענים שנדיר לראות התאוששות פיזית מניתוח כמו אצלה - לא יחסית לגיל, אלא בכלל!
אז גם הייתי כמה פעמים בבית החולים לעזור לה שם, וזה גרם לשי "התחרפנות" כללית - גם שני ערבים בשבוע אני מלמדת, ועוד פעמיים נעדרתי לבית החולים, וזה כבר היה יותר מדי בשבילו מבחינת "חסרון אמא".
ואז הגיעו הטיפות ששלח לי שרון קוצר (ותודה גדולה גדולה למי שהמליצה לי עליו כאן!).
הוא כבר מקבל אותן יותר משבוע ואנחנו תיכף ראינו הכפלה של התיאבון שלו, טפו טפו טפו.
לא רק הכפלה, אלא גם הרבה פחות יריקה של האוכל ויותר אכילה שנגמרת באמת בבטן.
אז סוף סוף משהו שבמקום לראות בעקבותיו סימני היחלשות (איבוד תיאבון, פיספוסי פיפי, שלשול, דימום מהמעי) יש משהו שרואים בעקבותיו התחזקות (התחזקות התיאבון, גדילה ו"השמנה", ואני לא יודעת אם זה קשור אבל בדיוק בד בבד עם ההתחזקות הפיזית - גם קפיצה למעלה מבחינת אוצר המלים המובנות לנו וקפיצה למעלה מבחינת ההליכה העצמאית. והיום קלטתי שבעצם הילד אומר משפטים שלמים: לא רק "לא רוצה" אלא גם "קר ברצפה" ו"בוקר טוב בכורה" ועוד).
אבל לא הכל כל כך ורוד.
שי מסרב לאכול את הטיפות שלו. הוא מתחיל לבכות כשהוא רואה אותי עם הטיפות, ומנסה לבעוט וגם לשפוך את הכפית (ומצליח לעתים קרובות מדי).
ניסיתי להחביא אותן בתוך מים או מרק, אבל התכסיס הזה מעולם לא הצליח איתו. הוא מזהה כל חומר לא רצוי ומסרב לאכול או לשתות.
בסוף החלטתי לשבת איתו לשיחה, והסברתי לו את המצב. הוא הבין מה אני אומרת, אבל התעקש שהוא לא מוכן למרות הכל לבלוע את הטיפות האלה.
הסוף הוא שאני נעזרת במישהו שמחזיק לו את הידיים שלא יוכל להעיף את הכפית, ומערה לו את הטיפות לגרון כשהוא בוכה. איכס פיכס וגועל נפש אמיתי.
אחרי זה הוא נרגע מהר מאוד בהנקה, אבל אני לא נרגעת. אני מתעצבנת וחושבת איזה נזק נפשי אני עושה לו כשאני מכריחה אותו, ואולי כבר יותר טוב שיחברו אותנו לצינורות וידקרו אותנו ויעשו עירויי דם, אבל האמת שזה נראה לי הרבה יותר גרוע וגם הרבה הרבה יותר מסוכן.
אני נרגעת כשאני רואה איך הטיפות פועלות ואיך הוא אוכל וגדל, אבל בכל זאת הייתי רוצה שהוא ישתף פעולה יותר.
בעוד שבועיים ביקורת בבית החולים וגם בדיקת דם. אני חרדה, ומקווה שהרושם הסובייקטיבי שלי שהוא גדל יתאמת גם בנתונים, ושההמוגלובין באמת יעלה ל-9 לפחות. אני לא חושבת שאני אוכל לעמוד עוד פעם בתוצאה של 8 משהו.
בעצם, אל תאמינו לי, אני אוכל לעמוד.
אני אוכל לעמוד בכל דבר.
מזכיר לי איך בלידה הראשונה שלי באמצע ציר אמרתי לאילנה שמש (המיילדת שלי) שבאה לבדוק מה קורה "אני לא יכולה לעמוד בזה" ואחרי שניה כשנגמר הציר אמרתי לה "אל תאמיני לי, זה באמת כואב אבל אני יכולה לעמוד בזה".
עברנו את פרעה - נעבור גם את זה!
היה קצת קשה, עם כמה אירועים של דם ביציאות, עם סירופ הברזל שבהתחלה עורר תקוות ואז התברר שהוא מחליש את שי וגם גרם לו לאיבוד תיאבון קשה, עם נסיון של עוד חומר שלא הצליח, ועם תוספת לחץ בגלל סבתא שלי האהובה, שלכבוד יום הולדתה ה-92 החליטה פתאום להינזק מאיזו תרופה חדשה שניתנה לה והגיעה לבית חולים. אחרי בדיקות ועירויי דם עברה שלשום ניתוח, "הועף" פוליפ מדמם שבגללו איבדה הרבה דם ממערכת העיכול (הגיעה בדיוק לאנמיה של הנין שלה! איזו מקריות!) ועכשיו הרופאים טוענים שנדיר לראות התאוששות פיזית מניתוח כמו אצלה - לא יחסית לגיל, אלא בכלל!
אז גם הייתי כמה פעמים בבית החולים לעזור לה שם, וזה גרם לשי "התחרפנות" כללית - גם שני ערבים בשבוע אני מלמדת, ועוד פעמיים נעדרתי לבית החולים, וזה כבר היה יותר מדי בשבילו מבחינת "חסרון אמא".
ואז הגיעו הטיפות ששלח לי שרון קוצר (ותודה גדולה גדולה למי שהמליצה לי עליו כאן!).
הוא כבר מקבל אותן יותר משבוע ואנחנו תיכף ראינו הכפלה של התיאבון שלו, טפו טפו טפו.
לא רק הכפלה, אלא גם הרבה פחות יריקה של האוכל ויותר אכילה שנגמרת באמת בבטן.
אז סוף סוף משהו שבמקום לראות בעקבותיו סימני היחלשות (איבוד תיאבון, פיספוסי פיפי, שלשול, דימום מהמעי) יש משהו שרואים בעקבותיו התחזקות (התחזקות התיאבון, גדילה ו"השמנה", ואני לא יודעת אם זה קשור אבל בדיוק בד בבד עם ההתחזקות הפיזית - גם קפיצה למעלה מבחינת אוצר המלים המובנות לנו וקפיצה למעלה מבחינת ההליכה העצמאית. והיום קלטתי שבעצם הילד אומר משפטים שלמים: לא רק "לא רוצה" אלא גם "קר ברצפה" ו"בוקר טוב בכורה" ועוד).
אבל לא הכל כל כך ורוד.
שי מסרב לאכול את הטיפות שלו. הוא מתחיל לבכות כשהוא רואה אותי עם הטיפות, ומנסה לבעוט וגם לשפוך את הכפית (ומצליח לעתים קרובות מדי).
ניסיתי להחביא אותן בתוך מים או מרק, אבל התכסיס הזה מעולם לא הצליח איתו. הוא מזהה כל חומר לא רצוי ומסרב לאכול או לשתות.
בסוף החלטתי לשבת איתו לשיחה, והסברתי לו את המצב. הוא הבין מה אני אומרת, אבל התעקש שהוא לא מוכן למרות הכל לבלוע את הטיפות האלה.
הסוף הוא שאני נעזרת במישהו שמחזיק לו את הידיים שלא יוכל להעיף את הכפית, ומערה לו את הטיפות לגרון כשהוא בוכה. איכס פיכס וגועל נפש אמיתי.
אחרי זה הוא נרגע מהר מאוד בהנקה, אבל אני לא נרגעת. אני מתעצבנת וחושבת איזה נזק נפשי אני עושה לו כשאני מכריחה אותו, ואולי כבר יותר טוב שיחברו אותנו לצינורות וידקרו אותנו ויעשו עירויי דם, אבל האמת שזה נראה לי הרבה יותר גרוע וגם הרבה הרבה יותר מסוכן.
אני נרגעת כשאני רואה איך הטיפות פועלות ואיך הוא אוכל וגדל, אבל בכל זאת הייתי רוצה שהוא ישתף פעולה יותר.
בעוד שבועיים ביקורת בבית החולים וגם בדיקת דם. אני חרדה, ומקווה שהרושם הסובייקטיבי שלי שהוא גדל יתאמת גם בנתונים, ושההמוגלובין באמת יעלה ל-9 לפחות. אני לא חושבת שאני אוכל לעמוד עוד פעם בתוצאה של 8 משהו.
בעצם, אל תאמינו לי, אני אוכל לעמוד.
אני אוכל לעמוד בכל דבר.
מזכיר לי איך בלידה הראשונה שלי באמצע ציר אמרתי לאילנה שמש (המיילדת שלי) שבאה לבדוק מה קורה "אני לא יכולה לעמוד בזה" ואחרי שניה כשנגמר הציר אמרתי לה "אל תאמיני לי, זה באמת כואב אבל אני יכולה לעמוד בזה".
עברנו את פרעה - נעבור גם את זה!
-
טרה_רוסה*
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
בקשה מיוחדת של בשמת
טוב לשמוע חדשות טובות (אני אתמקד בחיובי)
מעניין למה הוא לא אוהב את הטיפות.
יש להן טעם מגעיל? שאלת אותו למה הוא לא רוצה?
(אני אתמקד בחיובי)מעניין למה הוא לא אוהב את הטיפות.
יש להן טעם מגעיל? שאלת אותו למה הוא לא רוצה?
-
איתי_שרון*
- הודעות: 1164
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2001, 00:51
- דף אישי: הדף האישי של איתי_שרון*
בקשה מיוחדת של בשמת
לפני שבוע היינו צריכים לתת לאור (קצת יותר גדול משי) סירופ שהוא לא רצה. בהתחלה השתמשנו ב"שיטה" דומה לשלך, עד שמעיין עלתה על הרעיון הבא: מביאים את עדר הפילים החביב על אור (יש לנו חמישה פילים מעץ, בצבעים שונים, שאור אוהב), ומשתפים אותם בתהליך בצורה משעשעת ככל האפשר (אמא: "אולי אתה רוצה להראות לפילים איך אתה שותה את הסירופ?" אבא: (משמיע קול של פיל כמיטב יכולתו): "נדמה לי שהוא באמת רוצה לראות את הסירופ שלך" וכו). טפשי ככל שזה נשמע, הדבר הזה עבד בצורה כה מדהימה עד שאור היה בא מיוזמתו לבקש את הסירופ! וזה אחרי מאבקים לא נעימים בהתחלה. זה דורש לא מעט סבלנות בהתחלה (מזל שלמעיין יש) אבל שווה את התוצאות.
-
אם_פי_3*
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
בקשה מיוחדת של בשמת
טרה - אם זה של שרון קוצר, אז זה מגעיל (-; - באמת רוב הרקיחות שלו מרות, אבל כנראה עובדות....
לגבי איך נותנים תרופה - אני ערבבתי את הטיפות המרות במעט חלב אם (לברר שזה לא סותר) ונתתי במזרק.
עכשיו אני נותנת לו אצידופולוס + ברזל במעט חלב אם (סחיטה לתוך כוס) בכפית, והוא מאד אוהב את זה (הוא לא היה מוכן לשתות את החלב שלי בכוס, וגם אני לא רוצה שישפך אפילו קצת - גם כי אי אפשר לדעת כמה ולהשלים מינון וגם כי הברזל משאיר כתמים שלא יורדים).
לגבי איך נותנים תרופה - אני ערבבתי את הטיפות המרות במעט חלב אם (לברר שזה לא סותר) ונתתי במזרק.
עכשיו אני נותנת לו אצידופולוס + ברזל במעט חלב אם (סחיטה לתוך כוס) בכפית, והוא מאד אוהב את זה (הוא לא היה מוכן לשתות את החלב שלי בכוס, וגם אני לא רוצה שישפך אפילו קצת - גם כי אי אפשר לדעת כמה ולהשלים מינון וגם כי הברזל משאיר כתמים שלא יורדים).
-
ארני_ש*
- הודעות: 961
- הצטרפות: 21 ספטמבר 2003, 07:18
- דף אישי: הדף האישי של ארני_ש*
בקשה מיוחדת של בשמת
הי בשמת , אני לא מגיבה הרבה אבל מקווה הרבה בשבילכם .
לגבי הטיפות אפשר לגייס אדם אחר (לא אמא ולא אבא ) מזרים יש לילדים נטייה לקבל תרופות מרות , מנסיון .
זה נשמע מחורפן אבל הבת שלי מאיתנו לא תקבל תרופה בשום נסיון , כולל תכמונים וכוח , ולשכנה היא פשוט פותחת פה ולוקחת בלי להניד עפעף
לגבי הטיפות אפשר לגייס אדם אחר (לא אמא ולא אבא ) מזרים יש לילדים נטייה לקבל תרופות מרות , מנסיון .
זה נשמע מחורפן אבל הבת שלי מאיתנו לא תקבל תרופה בשום נסיון , כולל תכמונים וכוח , ולשכנה היא פשוט פותחת פה ולוקחת בלי להניד עפעף
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
לגבי טעם הטיפות:
יש להן טעם לא משהו, אבל יותר חשוב שהוא פשוט לא רוצה - כמו שהוא פשוט לא רוצה בטטה אף על פי שהיא טעימה מאוד (לי).
גם לשני הסוגים הקודמים הוא הגיב ככה, בסירוב מוחלט.
לגבי גיוס אחרים:
אנחנו מדברים על 4 דברים ביום (פעמיים טיפות, פעמיים סירופ) ואין את מי לגייס. חצי מהזמן אני יכולה לגייס רק את הבכורה לעזור לי.
הרעיון עם הפילים נראה לי.
עד כה ניסינו גם את "הנה, קודם אמא לוקחת את הטיפות" (לקחתי באמת) ולא עבד. הוא רק רואה את הבקבוקון מרחוק וכבר פוצח בבכי קורע לב. לכן אני לא חושבת שיעזור גם עם חלב שלי, כי הוא בכלל לא בודק מה יש בכפית לפני שהוא בוכה ובועט, ועל חלב שלי שיישפך באמת יכאב לי. אתמול בערב הוא הצליח, למשל, לשפוך שלוש כפיות עם הטיפות לפני שהצלחתי להכניס את הרביעית. ומהסירופ הצליח לירוק אולי שליש החוצה.
אולי אנסה להאכיל את ברווזוני האמבטיה האהובים עליו, או את החתולים מלגו. ננסה את השיטה הזאת ונדווח.
יש להן טעם לא משהו, אבל יותר חשוב שהוא פשוט לא רוצה - כמו שהוא פשוט לא רוצה בטטה אף על פי שהיא טעימה מאוד (לי).
גם לשני הסוגים הקודמים הוא הגיב ככה, בסירוב מוחלט.
לגבי גיוס אחרים:
אנחנו מדברים על 4 דברים ביום (פעמיים טיפות, פעמיים סירופ) ואין את מי לגייס. חצי מהזמן אני יכולה לגייס רק את הבכורה לעזור לי.
הרעיון עם הפילים נראה לי.
עד כה ניסינו גם את "הנה, קודם אמא לוקחת את הטיפות" (לקחתי באמת) ולא עבד. הוא רק רואה את הבקבוקון מרחוק וכבר פוצח בבכי קורע לב. לכן אני לא חושבת שיעזור גם עם חלב שלי, כי הוא בכלל לא בודק מה יש בכפית לפני שהוא בוכה ובועט, ועל חלב שלי שיישפך באמת יכאב לי. אתמול בערב הוא הצליח, למשל, לשפוך שלוש כפיות עם הטיפות לפני שהצלחתי להכניס את הרביעית. ומהסירופ הצליח לירוק אולי שליש החוצה.
אולי אנסה להאכיל את ברווזוני האמבטיה האהובים עליו, או את החתולים מלגו. ננסה את השיטה הזאת ונדווח.
-
תבשיל_קדרה*
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
בקשה מיוחדת של בשמת
טריק של חברים לצחצוח שיניים (שהפילים הזכירו לי):
כשבנם ממש לא רוצה לצחצח, אבא הולך (יוצא מדלת הבית) לחפש את הרופא שיבוא לעזור.
הרופא (אבא עם כובע מצחיק, מבטא משעשע, ובדמות טריה שאינה עייפה מהויכוחים) בא, שואל איפה הילד שקרא לו, עושה את שלו, נפרד (מספר לאן הוא הולך, מספר על הילדים האחרים בהם הוא מטפל - הכל כיד הדמיון הטובה עליו), ומוסר ד"ש לאבא.
אבא חוזר, והילד מספר לו ה-כל על הרופא. ממש משחק את המשחק עד הסוף.
אני לא בטוחה שתוכלו לשחק את משחק הרופא, אבל משחקי דמיון אבסורדיים לחלוטין עובדים. המציאו את שלכם
כשבנם ממש לא רוצה לצחצח, אבא הולך (יוצא מדלת הבית) לחפש את הרופא שיבוא לעזור.
הרופא (אבא עם כובע מצחיק, מבטא משעשע, ובדמות טריה שאינה עייפה מהויכוחים) בא, שואל איפה הילד שקרא לו, עושה את שלו, נפרד (מספר לאן הוא הולך, מספר על הילדים האחרים בהם הוא מטפל - הכל כיד הדמיון הטובה עליו), ומוסר ד"ש לאבא.
אבא חוזר, והילד מספר לו ה-כל על הרופא. ממש משחק את המשחק עד הסוף.
אני לא בטוחה שתוכלו לשחק את משחק הרופא, אבל משחקי דמיון אבסורדיים לחלוטין עובדים. המציאו את שלכם
-
ה_עוגיה*
- הודעות: 3541
- הצטרפות: 15 יוני 2003, 00:44
- דף אישי: הדף האישי של ה_עוגיה*
בקשה מיוחדת של בשמת
חצי מהזמן אני יכולה לגייס רק את הבכורה לעזור לי.
כבר שמעתי סיפורים על זה שלאחים גדולים יש השפעה על הקטנים שההורים יכולים רק לחלום עליה.
איך הם יחד? יש לה דיבור איתו?
כבר שמעתי סיפורים על זה שלאחים גדולים יש השפעה על הקטנים שההורים יכולים רק לחלום עליה.
איך הם יחד? יש לה דיבור איתו?
-
איתי_שרון*
- הודעות: 1164
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2001, 00:51
- דף אישי: הדף האישי של איתי_שרון*
בקשה מיוחדת של בשמת
רק עוד עצה קטנה לגבי שיטת הפילים:
כדאי לדבר על זה אתו במשך היום, לפני שמגיעים לשלב ממש שבו נותנים את הטיפות. כשנותנים את הטיפות הסיטואציה היא בוודאי מלחיצה (אתם לחוצים שהוא יקבל אותן, הוא לחוץ מזה שכופים עליו לקבל את הטיפות) וסביר שהוא יהיה פחות קשוב ושלכם תהיה פחות סבלנות. אם מזכירים את העניין במשך היום ("בערב נראה לפילים את הטיפות שלך, נדמה לי שהם יירצו לראות איך אתה בולע אותם" וכו) אפשר לחבק אותו ולהרגיע אותו וגם להסביר לו, בלי שאחרי זה מגיע עניין הכפייה. אולי כך הוא ירגיש שיש לו יותר בחירה.
כדאי לדבר על זה אתו במשך היום, לפני שמגיעים לשלב ממש שבו נותנים את הטיפות. כשנותנים את הטיפות הסיטואציה היא בוודאי מלחיצה (אתם לחוצים שהוא יקבל אותן, הוא לחוץ מזה שכופים עליו לקבל את הטיפות) וסביר שהוא יהיה פחות קשוב ושלכם תהיה פחות סבלנות. אם מזכירים את העניין במשך היום ("בערב נראה לפילים את הטיפות שלך, נדמה לי שהם יירצו לראות איך אתה בולע אותם" וכו) אפשר לחבק אותו ולהרגיע אותו וגם להסביר לו, בלי שאחרי זה מגיע עניין הכפייה. אולי כך הוא ירגיש שיש לו יותר בחירה.
-
ג'ינ_ג'ית*
- הודעות: 1594
- הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23
- דף אישי: הדף האישי של ג'ינ_ג'ית*
בקשה מיוחדת של בשמת
היי
איזה כיף לשמוע שמצאתם משהו שעוזר.
לגבי הסרבנות של שי, ניסיתם לערבב את הטיפות עם תפוחי אדמה בלי שהוא יראה? (אם זה לא סותר?!).
איזה כיף לשמוע שמצאתם משהו שעוזר.
לגבי הסרבנות של שי, ניסיתם לערבב את הטיפות עם תפוחי אדמה בלי שהוא יראה? (אם זה לא סותר?!).
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
לטובי: כן, ניסינו. הוא מזהה כל סוג של טיפות/סירופ/משהו זר בכל סוג של מזון. סירב לגעת.
ניסינו אתמול וריאציה על שיטת הפילים. זה החזיק אותו יחסית מוקסם עד הנקודה שהכפית התקרבה אליו (הכה בה ושפך הכל), מתנגד ובוכה כרגיל כשנתתי, ונרגע מאוד מהר - תיכף ומייד. כלומר: יש על מה לדבר, ונמשיך. העצה להזכיר את הסיפור במשך היום טובה (להזכיר: גם בבוקר צריך לתת).
טוב שאפשר לדבר על שי, כי סבתא שלי האהובה לא עמדה בהסתבכויות של הניתוח, היום לפנות בוקר.
ניסינו אתמול וריאציה על שיטת הפילים. זה החזיק אותו יחסית מוקסם עד הנקודה שהכפית התקרבה אליו (הכה בה ושפך הכל), מתנגד ובוכה כרגיל כשנתתי, ונרגע מאוד מהר - תיכף ומייד. כלומר: יש על מה לדבר, ונמשיך. העצה להזכיר את הסיפור במשך היום טובה (להזכיר: גם בבוקר צריך לתת).
טוב שאפשר לדבר על שי, כי סבתא שלי האהובה לא עמדה בהסתבכויות של הניתוח, היום לפנות בוקר.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
תודה, אתם חמודים. כדאי שאני אעזוב את המחשב (קרי: קבוצת התמיכה שלי) ואלך להתלבש, כי אחותי ואני מרגישות שאנחנו רוצות להיות עם אבא שלנו והדודים שם ליד בית החולים. אבל אני לא רוצה עוד להעיר את הילדים (עוד לא סיפרתי לבתי) או את בעלי (יודע, אבל עייף וישן).
-
חוה_ש*
- הודעות: 464
- הצטרפות: 31 ינואר 2004, 23:02
- דף אישי: הדף האישי של חוה_ש*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת - משתתפת בצערך. מדהים בעיני שאת מצליחה מתוך העצב הפרטי, לעזור לאנשים אחרים. ראיתי כאן תשובה שלך לשאלה בעניין הנקה - הרבה כוחות.
לילד שלך יש את השמות של שני האנשים היקרים לי ביותר, בתי ובן זוגי, אני מקווה שיתחזק ויגדל.
לילד שלך יש את השמות של שני האנשים היקרים לי ביותר, בתי ובן זוגי, אני מקווה שיתחזק ויגדל.
-
אם_פי_3*
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
בקשה מיוחדת של בשמת
משתתפת בצערך.
לגבי הטיפות - תני במזרק. פחות נשפך, ולפחות הגמדון שלי אוהב את המזרק גם כשהוא לא אוהב את תכולתו.
לגבי הטיפות - תני במזרק. פחות נשפך, ולפחות הגמדון שלי אוהב את המזרק גם כשהוא לא אוהב את תכולתו.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
תודה!
מחר ניסע כולנו צפונה להלוויה. טוב, בעצם אני לא רוצה לכתוב על זה כי אני גם כועסת (על הפשלות בטיפול הפוסט-ניתוחי).
מחר ניסע כולנו צפונה להלוויה. טוב, בעצם אני לא רוצה לכתוב על זה כי אני גם כועסת (על הפשלות בטיפול הפוסט-ניתוחי).
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
כן, לסבתא שלי האהובה עד מאוד, שהייתי מאוד קרובה אליה.
ואני, כמו כל נכדותיה (ונכדיה "הקנויים" כפי שהיתה קוראת להם, סה"כ 5 נכדות ו-5 בני זוג ו-13 נינים), מרגישה שנקטפה ממש בדמי ימיה, צעירה מדי, לפחות עשרים שנה לפני שהיינו מוכנים לטרגדיה כה פתאומית.
היא היתה צעירה וחזקה, ובסך הכל בת 92.
כן, אני כמובן גם קצת מתלוצצת, אבל כל מלה אמת, ומי שהכיר את סבתא שלי (ויש כמה אנשים כאן באתר שהכירו אותה אישית) יודע שכזאת היא היתה.
זה שוב מזכיר לי למה אסור להיכנס לבית חולים ועד כמה קל לאבד שם את החיים בגלל חוסר מחשבה ושורת טעויות קטנות וקטלניות של כל מיני אחיות, במיוחד במשמרת של יום שישי בלילה עם הרופא התורן שלא יודע מהחיים שלו ואת המשפחה מסלקים כי "בטיפול נמרץ" אסור להם להיות.
ושי-איתן מתחזק אט אט. אוכל עוד פירור פה ועוד כפית כאן, ונקווה שעד הביקורת בבית החולים ביום חמישי הבא יהיה לנו מה להראות בכל המדדים. אני מקווה שימי הנסיעות הארוכים צפונה בחודש הקרוב לא יורידו ממשקלו.
ואני, כמו כל נכדותיה (ונכדיה "הקנויים" כפי שהיתה קוראת להם, סה"כ 5 נכדות ו-5 בני זוג ו-13 נינים), מרגישה שנקטפה ממש בדמי ימיה, צעירה מדי, לפחות עשרים שנה לפני שהיינו מוכנים לטרגדיה כה פתאומית.
היא היתה צעירה וחזקה, ובסך הכל בת 92.
כן, אני כמובן גם קצת מתלוצצת, אבל כל מלה אמת, ומי שהכיר את סבתא שלי (ויש כמה אנשים כאן באתר שהכירו אותה אישית) יודע שכזאת היא היתה.
זה שוב מזכיר לי למה אסור להיכנס לבית חולים ועד כמה קל לאבד שם את החיים בגלל חוסר מחשבה ושורת טעויות קטנות וקטלניות של כל מיני אחיות, במיוחד במשמרת של יום שישי בלילה עם הרופא התורן שלא יודע מהחיים שלו ואת המשפחה מסלקים כי "בטיפול נמרץ" אסור להם להיות.
ושי-איתן מתחזק אט אט. אוכל עוד פירור פה ועוד כפית כאן, ונקווה שעד הביקורת בבית החולים ביום חמישי הבא יהיה לנו מה להראות בכל המדדים. אני מקווה שימי הנסיעות הארוכים צפונה בחודש הקרוב לא יורידו ממשקלו.
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת, אני שולחת לך במחשבה המון המון כוחות. ומשתתפת בצערך.
הרבה זמן אני עוקבת וקוראת, וחושבת עליכם המון,
אבל לא כותבת ... (מתביישת) .
אבל עלתה לי שאלה, למה בעצם לא לתת עירוי דם?
אם המצב כ"כ מסוכן ומגבלתי וממושך, למה לא לתת עירוי דם,
עם נסיון לבדוק אותו כמה שיותר, אולי אפילו באופן פרטי ישירות מתרומה שלך
כדי שתהיי בטוחה שהדם "נקי" , במידה ויש התאמה כמובן.
אם צריך תורמים מיוחדים שיעברו במשך זמן מה את הדיאטה המיוחדת של שי,
אני בטוחה שתמצאי פה הרבה מתנדבים... בכל אופן אני מוכנה כמובן.
ולגבי הטיפות- אני מקוווה שתמצאי דרך, מנסיוני עם ביתי כשמדובר בתרופה
היא נהנית לקחת כל דבר כשלא באמת מתכוונים שהיא תיקח, אלא אחותה.
אבל כשזו היא , גם דברים שאהבה פעם היא מסרבת ובוכה ויורקת והכל.
ומעט הפעמים שמשחקים והצגות וטעימות של כולם עזרו לכך.
אבל שיהיה בהצלחה.
ושי איתן, תמשיך לאכול ולהתחזק ואתה גדל מרגע לרגע ומתחזק יותר ויותר.
אתם במחשבתי הרבה. חג שמח ! ושתצאו כבר לחירות מעבדות האוכל .
הרבה זמן אני עוקבת וקוראת, וחושבת עליכם המון,
אבל לא כותבת ... (מתביישת) .
אבל עלתה לי שאלה, למה בעצם לא לתת עירוי דם?
אם המצב כ"כ מסוכן ומגבלתי וממושך, למה לא לתת עירוי דם,
עם נסיון לבדוק אותו כמה שיותר, אולי אפילו באופן פרטי ישירות מתרומה שלך
כדי שתהיי בטוחה שהדם "נקי" , במידה ויש התאמה כמובן.
אם צריך תורמים מיוחדים שיעברו במשך זמן מה את הדיאטה המיוחדת של שי,
אני בטוחה שתמצאי פה הרבה מתנדבים... בכל אופן אני מוכנה כמובן.
ולגבי הטיפות- אני מקוווה שתמצאי דרך, מנסיוני עם ביתי כשמדובר בתרופה
היא נהנית לקחת כל דבר כשלא באמת מתכוונים שהיא תיקח, אלא אחותה.
אבל כשזו היא , גם דברים שאהבה פעם היא מסרבת ובוכה ויורקת והכל.
ומעט הפעמים שמשחקים והצגות וטעימות של כולם עזרו לכך.
אבל שיהיה בהצלחה.
ושי איתן, תמשיך לאכול ולהתחזק ואתה גדל מרגע לרגע ומתחזק יותר ויותר.
אתם במחשבתי הרבה. חג שמח ! ושתצאו כבר לחירות מעבדות האוכל .
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
תודה, ואולי אכתוב משהו על סבתי. נראה. כרגע אנחנו עושים את זה באופן משפחתי.
לגבי עירוי דם לשי: למרבה המזל, לשי יש סוג הדם שלי, ולכן מדובר בעירוי דם ממני.
הרופא שלנו מעדיף בכל זאת לתת צ'אנס לטיפות הברזל. אבל כיוון שסירופ הברזל של קופ"ח לא השפיע עליו טוב, אני לא נותנת לו, אלא את הטיפות של שרון קוצר, וקוצר אמר, שאצלו יש הרבה פחות ברזל.
התיאבון של שי השתפר - אם כי עדיין כל יום הוא יום חדש, ולצד ימים עם אכילה יפה יש ימים שבהם הוא לא רוצה כמעט כלום, וגם יורק את האוכל.
עם זאת, עדיין הוא לא מוכן לאכול יותר חלבונים. עדיין האוכל המועדף עליו הוא תפוחי אדמה, תפוחי אדמה, תפוחי אדמה ומוצרי בצק כמו לחם שיפון (פירורים), מצה מכוסמין (גילה אתמול ומצא חן בעיניו) ושקדי מרק (מכוסמין).
עירוי דם הוא פרוצדורה מאוד ממושכת ולא נעימה באינפוזיה, ולפי נסיון העבר הילד הזה יעשה בדיוק מה שהוא עשה בבדיקת הדם הקודמת ובדיוק מה שסבתא רבתא שלו עשתה: יתלוש את הצינורות!
וכדי למנוע את זה, צריך יהיה לנקוט אמצעים לא נעימים. למשל, להחזיק לו את הידיים "כבולות" במשך שלוש שעות או יותר של אינפוזייה עם עירוי דם.
כשעשו לו בדיקה לציסטיק פיברוזיס הדביקו לו סביב היד משהו , מין שרוול ניילון כזה. לא כואב, לא פולשני, סתם כמו צמיד פלסטיק.
גם בקולונוסקופיה הצמידו לו ליד צמיד פלסטיק כזה של בית חולים.
בשני המקרים הוא היה עסוק מאוד כל הזמן בנסיון נואש לתלוש את הצמידים האלה. כל הזמן. לא יכול היה להירגע מזה שהם על היד שלו.
אז אינפוזיה עם עירוי? וילד רגיש כזה? אם אני הרגשתי כל חלקיק וחלקיק של שניה עם אינפוזיה תקועה בזרועי (בהריון איתו, לעצור צירים מוקדמים) - בטוח שגם הוא.
בקיצור, אופצייה סיוטית, שניאלץ לפנות אליה רק אם הטיפות הנוכחיות לא יעשו שינוי בהמוגלובין.
דרך אגב, הוא לא משתף פעולה עם המשחק יותר. עכשיו זה מעצבן אותו.
בקיצור: אין דרך לעקוף את זה.
הוא מסרב ומתנגד ובוכה בהיסטריה נגד הטיפות, ואין שום כוח שיכנוע בעולם שישכנע אותו בטובות. חרא (אם יורשה לי) (ויורשה לי).
לגבי עירוי דם לשי: למרבה המזל, לשי יש סוג הדם שלי, ולכן מדובר בעירוי דם ממני.
הרופא שלנו מעדיף בכל זאת לתת צ'אנס לטיפות הברזל. אבל כיוון שסירופ הברזל של קופ"ח לא השפיע עליו טוב, אני לא נותנת לו, אלא את הטיפות של שרון קוצר, וקוצר אמר, שאצלו יש הרבה פחות ברזל.
התיאבון של שי השתפר - אם כי עדיין כל יום הוא יום חדש, ולצד ימים עם אכילה יפה יש ימים שבהם הוא לא רוצה כמעט כלום, וגם יורק את האוכל.
עם זאת, עדיין הוא לא מוכן לאכול יותר חלבונים. עדיין האוכל המועדף עליו הוא תפוחי אדמה, תפוחי אדמה, תפוחי אדמה ומוצרי בצק כמו לחם שיפון (פירורים), מצה מכוסמין (גילה אתמול ומצא חן בעיניו) ושקדי מרק (מכוסמין).
עירוי דם הוא פרוצדורה מאוד ממושכת ולא נעימה באינפוזיה, ולפי נסיון העבר הילד הזה יעשה בדיוק מה שהוא עשה בבדיקת הדם הקודמת ובדיוק מה שסבתא רבתא שלו עשתה: יתלוש את הצינורות!
וכדי למנוע את זה, צריך יהיה לנקוט אמצעים לא נעימים. למשל, להחזיק לו את הידיים "כבולות" במשך שלוש שעות או יותר של אינפוזייה עם עירוי דם.
כשעשו לו בדיקה לציסטיק פיברוזיס הדביקו לו סביב היד משהו , מין שרוול ניילון כזה. לא כואב, לא פולשני, סתם כמו צמיד פלסטיק.
גם בקולונוסקופיה הצמידו לו ליד צמיד פלסטיק כזה של בית חולים.
בשני המקרים הוא היה עסוק מאוד כל הזמן בנסיון נואש לתלוש את הצמידים האלה. כל הזמן. לא יכול היה להירגע מזה שהם על היד שלו.
אז אינפוזיה עם עירוי? וילד רגיש כזה? אם אני הרגשתי כל חלקיק וחלקיק של שניה עם אינפוזיה תקועה בזרועי (בהריון איתו, לעצור צירים מוקדמים) - בטוח שגם הוא.
בקיצור, אופצייה סיוטית, שניאלץ לפנות אליה רק אם הטיפות הנוכחיות לא יעשו שינוי בהמוגלובין.
דרך אגב, הוא לא משתף פעולה עם המשחק יותר. עכשיו זה מעצבן אותו.
בקיצור: אין דרך לעקוף את זה.
הוא מסרב ומתנגד ובוכה בהיסטריה נגד הטיפות, ואין שום כוח שיכנוע בעולם שישכנע אותו בטובות. חרא (אם יורשה לי) (ויורשה לי).
-
אמא_של_ליבי*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 07 אפריל 2004, 00:48
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת יקרה, (בנימה אישית במיוחד-אם יורשה לי)
אני עוקבת מזה זמן אחרי הדף המרגש הזה, ולא הייתי מסוגלת לכתוב כלום-כנראה בגלל הרגשות העזים שההתמודדות שלך מעוררת בי בהקשר מאד אישי שלנו (ניתוח לב שליבי תצטרך לעבור בשנים הקרובות לתיקון מום מולד).
כמה איום הוא חוסר האונים הזה, והידיעה שהיינו נותנים את הכל רק שהם יהיו בריאים ושלמים...
לבי יוצא אלייך ואל המאבק המתיש והמתעתע שהוא חלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית שלך.
אני מצליחה להדחיק בימים מסויימים את המחשבות על הניתוח העתידי שלנו. למזלנו המום שלה לא משפיע על ההתפתחות או על התפקוד שלה, אבל ברגעים שאני נזכרת בניתוח הזה ומדמיינת אותם פותחים לה את בית החזה... אין לי ספק שאני מוכנה עכשיו למות ובלבד שהיא לא תצטרך לעבור את הניתוח הזה(למרות שהמום נחשב "קל" ויומיים שלושה אחרי הניתוח הם כבר כמו חדשים).
לכן אני יכולה רק לדמיין את כוחות הנפש הנדרשים ממך(ומבנזוגך כמובן) להתעורר כל בוקר מחדש למלחמה הזו לנצח את הבעייה של שי- ואתם תנצחו, אין לי שום ספק בזה!!!!!
ולמרות כוחות הנפש המדהימים שלך והיותך באופן כללי אדם מיוחד במינו (כבר כתבתי לך בעבר על היותך אמי הרוחנית מפורום הנקה של ד"ר לייבוביץ...), רצוי ומומלץ שתשתמשי לעיתים קרובות בביטויים כמו "חרא"-זה עושה פלאים ללב לפרוק ממנו מדי פעם קצת מזה (ואני באופן אישי גם לא עושה את זה מספיק).
ואפרופו פורום הנקה-אולי סיפרה לך הדוקטור אבל אם לא, אז רק שתדעי שבנות שם תהו לאן נעלמת וציינו כמה את חסרה, אז רק שתדעי שכבשת עוד לבבות חוץ משלי.
מאחלת לך חדשות טובות בבדיקה של שי ביום חמישי
אני שולחת משאית עם מאה טון כוח להמשיך עד לנצחון (שיבוא במהרה)
ותנחומים כנים על אובדן סבתך האהובה.
שיבואו ימים יפים יותר.
אמא של ליבי.
אני עוקבת מזה זמן אחרי הדף המרגש הזה, ולא הייתי מסוגלת לכתוב כלום-כנראה בגלל הרגשות העזים שההתמודדות שלך מעוררת בי בהקשר מאד אישי שלנו (ניתוח לב שליבי תצטרך לעבור בשנים הקרובות לתיקון מום מולד).
כמה איום הוא חוסר האונים הזה, והידיעה שהיינו נותנים את הכל רק שהם יהיו בריאים ושלמים...
לבי יוצא אלייך ואל המאבק המתיש והמתעתע שהוא חלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית שלך.
אני מצליחה להדחיק בימים מסויימים את המחשבות על הניתוח העתידי שלנו. למזלנו המום שלה לא משפיע על ההתפתחות או על התפקוד שלה, אבל ברגעים שאני נזכרת בניתוח הזה ומדמיינת אותם פותחים לה את בית החזה... אין לי ספק שאני מוכנה עכשיו למות ובלבד שהיא לא תצטרך לעבור את הניתוח הזה(למרות שהמום נחשב "קל" ויומיים שלושה אחרי הניתוח הם כבר כמו חדשים).
לכן אני יכולה רק לדמיין את כוחות הנפש הנדרשים ממך(ומבנזוגך כמובן) להתעורר כל בוקר מחדש למלחמה הזו לנצח את הבעייה של שי- ואתם תנצחו, אין לי שום ספק בזה!!!!!
ולמרות כוחות הנפש המדהימים שלך והיותך באופן כללי אדם מיוחד במינו (כבר כתבתי לך בעבר על היותך אמי הרוחנית מפורום הנקה של ד"ר לייבוביץ...), רצוי ומומלץ שתשתמשי לעיתים קרובות בביטויים כמו "חרא"-זה עושה פלאים ללב לפרוק ממנו מדי פעם קצת מזה (ואני באופן אישי גם לא עושה את זה מספיק).
ואפרופו פורום הנקה-אולי סיפרה לך הדוקטור אבל אם לא, אז רק שתדעי שבנות שם תהו לאן נעלמת וציינו כמה את חסרה, אז רק שתדעי שכבשת עוד לבבות חוץ משלי.
מאחלת לך חדשות טובות בבדיקה של שי ביום חמישי
אני שולחת משאית עם מאה טון כוח להמשיך עד לנצחון (שיבוא במהרה)
ותנחומים כנים על אובדן סבתך האהובה.
שיבואו ימים יפים יותר.
אמא של ליבי.
-
מייק_בר_רב_אבא*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 07 אפריל 2004, 10:02
בקשה מיוחדת של בשמת
מה שסבתא רבתא שלו עשתה
אני יודע שאני מתייחס שלא לעניין, אבל הן זה הכיף כאן, שאפשר ללכת בעקבות אסוציאציות:
אני מציע להעדיף את המונח "רב-סבתא". אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל קצר, נוח, קליט. לטעמי עדיף על כל יתר החלופות, ומתאים לרוח השפה העברית.
תבחני את עצמך: האינך מבטאת ספתה-רפתה?
סבא-רבא מצלצל כמו בדיחה, טוב לשנינה חד-פעמית, אך לשימוש יומיומי מוטב רב-סבא ורב-סבתא.
הקדומת "רב-" טובה גם לאישה, כמו רב-סרן או רב-אלוף (במהרה בימינו רב-אלוף אישה, אולי זה ישפר את מצבנו). או שמא תציעו לומר רבנית-סרן או סרן-רבתא או רבת-סרן?
<אני יודע שאני משוחד, בהיותי בר-רב-אבא>
אני יודע שאני מתייחס שלא לעניין, אבל הן זה הכיף כאן, שאפשר ללכת בעקבות אסוציאציות:
אני מציע להעדיף את המונח "רב-סבתא". אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל קצר, נוח, קליט. לטעמי עדיף על כל יתר החלופות, ומתאים לרוח השפה העברית.
תבחני את עצמך: האינך מבטאת ספתה-רפתה?
סבא-רבא מצלצל כמו בדיחה, טוב לשנינה חד-פעמית, אך לשימוש יומיומי מוטב רב-סבא ורב-סבתא.
הקדומת "רב-" טובה גם לאישה, כמו רב-סרן או רב-אלוף (במהרה בימינו רב-אלוף אישה, אולי זה ישפר את מצבנו). או שמא תציעו לומר רבנית-סרן או סרן-רבתא או רבת-סרן?
<אני יודע שאני משוחד, בהיותי בר-רב-אבא>
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
בקשה מיוחדת של בשמת
בשמת , רק עכשיו נכנסתי וראיתי
משתתפת בצערכם.
שולחת המון חיבוקים וחיזוקים.
משתתפת בצערכם.
שולחת המון חיבוקים וחיזוקים.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
לכולם.מייק, אני חושבת שאתה צודק.
סבתא שלי בהחלט היתה "רב-סבתא" בכל המובנים!!! רב-אלוף קטן עליה.
כשעלה הצורך במושג (רק כשבתי מסבירה לזרים, כי כל הנינים קוראים לה "סבתא", סליחה, קראו לה "סבתא", לא, בעצם, עדיין קוראים לה ואני בטוחה שהיא גם שומעת) אמרנו בהתחלה "סבתא רבא" עד שאבא שלי תיקן אותנו.
בשפות אחרות בעצם אומרים "סבתא גדולה".
ועכשיו יש לנו תהיות משפחתיות אחרות: איך מבדילים בעברית בין "בן של בת דודה" לבין "בן דוד של בת דודה"?
בתי רצתה שאגדיר במדויק את הקשר בינה לבין הילדים של נ, א ול (אני אומרת פשוט "בני דודים"), אז אמרתי "בן דוד שני".
שי אמנם אוכל ויורק, אבל אני מרגישה שהוא גדל.
רק שלא יעשה לי את הטריק המוכר: בדיוק בשלושה הימים שלפני בית החולים פתאום עובר עליו משהו והוא יורד במשקל.
כרגע הוא נראה עם צבע עור טוב, אמנם קטנצ'יק אבל בסדר. חוץ מזה: חייכן מתוק, מלא ביטחון, הולך לו ומתקשר עם אנשים.
הוא נעמד מול מישהו שמוצא חן בעיניו ומציג את עצמו באופן רשמי: "קַי!"
-
אמא_של_יונת*
- הודעות: 2560
- הצטרפות: 23 דצמבר 2002, 00:39
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_יונת*
בקשה מיוחדת של בשמת
ומתרוצץ, ומפגין ערנות וסקרנות, וקופץ מהידיים - בקיצור, ילד מלא חיים ועניין.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בקשה מיוחדת של בשמת
D-:
אני לא זוכרת אם סיפרתי לכם, אבל ב-ipec (שיטה אלטרנטיבית שטוענת שהיא "מנקה" אלרגיות) צופה רופא פנימאי בדימוס, שמתעניין בשיטה באופן מדעי (הוא הגיע לזה אחרי שנכדתו נרפאה מאלרגיות בעזרת השיטה). הוא מתעניין מאוד במקרה של שי.
בטיפול האחרון הוא העיר לגבי המרץ של שי, שכדאי לי להכין את עצמי: אם הוא כל כך מלא מרץ וחיים עם המוגלובין 8, אמר לי, רק תדמייני מה יהיה לך עם המוגלובין נורמלי!
ואגב, אולי זו אחת הסיבות לכך שבבית החולים לא ממהרים לנקוט לגביו אמצעים דראסטיים, ונותנים מרחב נשימה לטיפולים פחות פולשניים. הם מסתכלים (במיוחד הרופא שלנו) קודם כל על הילד, איך הוא נראה ואיך הוא מתנהג, ורק אחר כך על הנתונים היבשים.
אני לא זוכרת אם סיפרתי לכם, אבל ב-ipec (שיטה אלטרנטיבית שטוענת שהיא "מנקה" אלרגיות) צופה רופא פנימאי בדימוס, שמתעניין בשיטה באופן מדעי (הוא הגיע לזה אחרי שנכדתו נרפאה מאלרגיות בעזרת השיטה). הוא מתעניין מאוד במקרה של שי.
בטיפול האחרון הוא העיר לגבי המרץ של שי, שכדאי לי להכין את עצמי: אם הוא כל כך מלא מרץ וחיים עם המוגלובין 8, אמר לי, רק תדמייני מה יהיה לך עם המוגלובין נורמלי!
ואגב, אולי זו אחת הסיבות לכך שבבית החולים לא ממהרים לנקוט לגביו אמצעים דראסטיים, ונותנים מרחב נשימה לטיפולים פחות פולשניים. הם מסתכלים (במיוחד הרופא שלנו) קודם כל על הילד, איך הוא נראה ואיך הוא מתנהג, ורק אחר כך על הנתונים היבשים.
-
ורד_לב*
- הודעות: 3314
- הצטרפות: 24 יולי 2002, 23:08
- דף אישי: הדף האישי של ורד_לב*
בקשה מיוחדת של בשמת
אשריכם שהיטבתם לבחור ברופאים ומטפלים שכאלה!