באופן טבעי

איפה,איפה הנשר הכחול מהחבובות שיפתח את הדלת, יאמר you are all wirdos! ויטרוק? (-;

להשתין בקשתות, ממטרות, לצייר ציורים.

איזה דף מעולה. מקווה רק שהוא לא ויראלי....
בכל אופן הנה תרומתי הצנועה-

• בקיץ, כשאני נכנסת לשירותים, אני מתפשטת לגמריי ואוספת שיער
• לא יכולה לסבול כששמים מגבת לחה/בטוחה על המיטה. אני חייבת מיטה יבשה, למעט כשעושים 'מושי פושי'
• לא יכולה לסבול כשהבגדים הקרובים לגוף לא לגמרי 'ישרים'. ז"א התחתונים/ גופייה שנלבשים מתחת לבגדים אחרים חייבים להיות ללא קפלים. כנ"ל לגבי גרביים בנעליים וכיסי מכנסיים.
• הגבות צריכות להיות מסורקות. אם למישהו שיושב מולי יש גבות שכיוון השערות כלפי מטה אז אני לא יכולה להתרכז בשיחה. לאנשים שקרובים אלי אני פשוט מתקנת ומסרקת את הגבות כלפי מעלה. מי שלא קרוב אלי פטור מזה
• אני משתייכת למחנה של האוכלות בכפות. אני אוהבת לאכול מצלחות עמוקות. ובכלל עדיף שהידית של הסכו"ם תהיה מפלסטיק. מתכת זה קר מדי.
• אני אוהבת להוסיף לסלט ירקות עם שניצל גם כף סחוג
• יש רעש מסויים של נקישות עקבים (בד"כ לא עקב דקיק אלא של מגף) שמעביר לי צמרמורות עונג
• כשאני מתה לפיפי, אבל ממש רגע לפני התפוצצות, אז מספיק שאני לוחצת רגל אל רגל, או כל לחיצונת קטנה אחרת, ויש לי ממש מיני אורגזמה. למי עוד יש את זה ??

להוציא שחורים. לפוצץ חצקונים. לדרוך על עלים יבשים

לגמרי !!!

כשאני מתה לפיפי, אבל ממש רגע לפני התפוצצות, אז מספיק שאני לוחצת רגל אל רגל, או כל לחיצונת קטנה אחרת, ויש לי ממש מיני אורגזמה. למי עוד יש את זה ??
גם לי גם לי וגם התאפקות לקקי עושה לי מיני אורגזמה
אח איזה עונג...

_קולבי הבגדים בארון חייבים להיות תלויים על המוט כך שהבטן העגולה של הוו העליון פונה אלי, והקצה מכוון אל דופן הארון.
צד הפתח חייב להיות משמאל, הגב מימין._ ( אמא אינקובטור ). יו גם אצלי, בדיוק באותה הקומפוזיציה. וכשבניתי בית עם בנ-הזוג, התברר שגם אצלו! ושרר שלום בבית.

יום ראשון הוא לבן, שני אדום, שלישי כחול, רביעי ירוק, חמישי חום כהה, שישי צהוב בהיר ושבת תכלת. ( חלי ל ) אני חושבת שגם אצלי, כלומר אני מסכימה עד יום רביעי, משם כבר אין לי "הרגשה".
אבל רגע! פתאום זה העלה לי תגלית מטורפת: יכול להיות שזה תקוע לנו ככה מימי הבדידים בשיעורי חשבון של כיתה א'? כי אני בוודאות זוכרת שהבדיד של 1 היה לבן!

כשאני צריכה לעשות פיפי במצב של לחץ, אז הרבה פעמים לא יוצא לי פיפי. מה שאני עושה במצב כזה, עוצמת עיניים, מדמיינת את כל הנשים שהשתינו בעולם לאורך ההיסטוריה, ואומרת לעצמי: 'משתינות כל העולם התאחדו !' ( סוסת פרא ) גם אני ככה, אבל לא ניסיתי את "התפילה". אנסה. אולי זו התשובה לכל בעיותי!!

האמת, אני לא יודעת אם זה קשור לכאן או ל גחמות משוגעות של מבוגרים/ילדים,
אבל כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שיש איזה מקום בסוף של האטמוספירה, איפה שנגמר האוויר, שלשם מגיעים כל בלוני ההליום שברחו לנו מהיד. הרי הם עולים למעלה-למעלה, והיה לי ברור שלא קורה להם כלום, שהם לא מתפוצצים או משהו כזה, אלא יוצרים מן שכבת בלונים אחידה כזאת, שהחלליות רואות אותה כשהן ממריאות לשמיים...

לנעול נעליים תמיד תמיד תמיד רגל ימין קודם - חובה !!!
ולשירי - אמא שלי גם עושה את ה"ספירלות" סביב האצבעות...

עין הפוכה מתה!!!!!!! לא מסוגלת להזמין במסעדה שום סגנון אחר של ביצה למרות ששזו תמיד מגיעה אליי רוטטת .

לעיין במילון עברי אנגלי אנגלי עברי להנאתי,למצוא דברים מעניינים.

מדפי ספרים רק מעץ מלא(ולא סיבית/סנדביץ'/פורניר וכו')רצוי ללא גימור או רק עם לכה שקופה! אחרת הספרים נראים לא מעניינים..

שונא כשחוסמים לי את הדרך.

זוזו!

צוויל

_כשאני מתה לפיפי, אבל ממש רגע לפני התפוצצות, אז מספיק שאני לוחצת רגל אל רגל, או כל לחיצונת קטנה אחרת, ויש לי ממש מיני אורגזמה. למי עוד יש את זה ??
גם לי גם לי וגם התאפקות לקקי עושה לי מיני אורגזמה
אח איזה עונג..._

איזה דפוק אני.

צוויל

פעם נהגתי להתאים את הצבע של אטבי הכביסה לצבע הבגד.
אחר כך חשבתי שזה לא כל כך שפוי, והתאמתי "רק" את צבעי האטבים (כלומר, זוגות זהים).
והיום אני "נקיה"! הם רק צריכים להיות מאותו הסוג!

(וזיהיתי עוד כמה סטיות שלי כאן במעלה הדף)
(אבל מאחרות ממש התרשמתי לעומק!)

הם רק צריכים להיות מאותו הסוג!
אוי, מזל שאין ביננו קשר דם (-;

והנה שלי:
אני נטרפת אם נוגעים בכיסא שאני יושבת עליו. אפילו נגיעה קטנה. אני מרגישה. לא יכולה להסביר בכלל. /-:
<אולי אני נסיכה?>

ואני עוד סופרת...
התחלתי את המילים הלועזיות מהתחלה, לפני שבוע בערך. הגעתי עכשיו ל-1472.

<למי שלא זיהה, זו אני ה-סוסת-פרא ש'סטתה' כאן המון... >

לעיין במילון עברי אנגלי אנגלי עברי להנאתי,למצוא דברים מעניינים
מה זה מבינה את זה.
היו לי תקופות כאלה גם עם מילון אנגלי עברי.
והיו לי הרבה שנים שהייתי מטורפת על חיטוט במילון 'אבן שושן' - לחפש מה המקור של מילה מסוימת, ואז לאיזו מילה היא קרובה או מה נגזר ממנה, ואז בילוש אחרי המילים שהיא קשורה אליהן וכו' וכו'. עד שלא הייתי הופכת את כל הכרכים של המילון בניסיון מעקב אחרי שורש מסוים לא הייתי נרגעת.
קצת בדומה לזה, לאחרונה מצאתי את עצמי מחטטת במפות ערים. (זה כבר קשור לשיגעון הספירה שלי. ניסיתי לספור בראש כמה רחובות אני מכירה בתל אביב - נדמה לי הגעתי ל120 , ואז הייתי צריכה לאמת את זה. ופתאום מצאתי את עצמי מתחילה ללמוד מהמפה שמות של רחובות ושוב לראות אם אני זוכרת אותם ושוב לנסות לזכור וחוזר חלילה...)

דבר אחר קצת שונה וקצת דומה,
לפני כמה שנים כשחזרתי בתשובה היה לי שיגעון לגימטריות.
הייתי פשוט יושבת לילות שלמים, ממש עד אור הבוקר, הוגה רעיונות אחרי רעיונות, משהו מטורף. גימטריות לא רק של מילה אחת, אלא של פסוקים שלמים. מחשבת הכול לבד (עוד לא היו לי תוכנות לזה). מגיעה מרעיון אחד לרעיון אחר ואז עוד רעיון ועוד רעיון. פותחת עוד ספר, עוד ספר ועוד ספר, מגלה עוד פסוק ועוד מילה ועוד רעיון. מגיעה לדברים מדהימים.
זאת הייתה קצת אובססיה, אבל באמת גיליתי דברים מדהימים. לדעתי ממש קיבלתי השראה, לא סתם. (כשחזרתי בשאלה זרקתי את המחברות)

_כשאני מתה לפיפי, אבל ממש רגע לפני התפוצצות, אז מספיק שאני לוחצת רגל אל רגל, או כל לחיצונת קטנה אחרת, ויש לי ממש מיני אורגזמה. למי עוד יש את זה ??
גם לי גם לי וגם התאפקות לקקי עושה לי מיני אורגזמה
אח איזה עונג..._

וואי, מקנאה .
(עם כמה שהתאפקתי מפיפי וקקי רק היום לבד, כמה אורגזמות כבר היו צריכות להיות לי. בזבוז)

איזה דפוק אני.
צוויליך, לא הבנתי, למה דפוק?

חשוב לי מאוד שצבע התחתונים יתאים לצבע החולצה
וגם - קניתי לילדונת תחתונים עם הדפס של ימות השבוע
ועכשיו אני חייבת להלביש לה את הזוג עם כיתוב היום המדויק ולא - שומו שמיים!
וגם - יש לנו כוסות יפות עם כיתוב "מים" ואבוי למי שימזוג בהם מיץ!!
ועל אלה שכתוב "תה"..טוב נו הבנתם את הרעיון...
@}

טלי, ביננו כנראה דווקא יש קשר דם.
גם חליתי במחלת האטבים התואמים, ונרפאתי מהבהלה כשראיתי שגם הבת שלי התחילה להתאים כשעזרה לי עם הכביסה.
מעגל הקסמים הזה חייב להפסק!


איזה דפוק אני
צוויל, עכשיו כשעלית על הבעיה - ניתן להתבונן ולתקן! לא הכל אבוד!
יש כל כך הרבה אורגזמות פוטנציאליות בחיים שלנו שמתבזבזות בטירוף,
כי נדמה לנו שאורגזמה זה משהו שבא מבחוץ, מבן/בת זוג,
או במקרה הכי גרוע - מחצי שעה שיפשוף מול פורנו.
ודווקא לא יש מלא אורגזמות שעולות מהגוף עצמו -
רק לפתוח את הראש ולתת לעצמנו להרגיש את זה בא... שוטף את הגוף...
אורגזמה מהנקה, אורגזמה בלידה, אורגזמה בפיפי, וכשבא לחץ מטורף לשירותים,
עד שכבר ממש אי אפשר להתאפק... ופתאום זה עובר וגל נעים של הקלה שוטף את הגוף... מה זה?!
"אורגזמה" לא שווה "מין"

כשאני שותה מים מהברז אני מחליטה מראש כמה לגימות אלגום.
אני רואה את עצמי פתאום מכל מיני זוויות צילום.
כשאני הולכת ברחוב לפעמים אני מרגישה שהפרצוף שלי משתנה לפי הבנאדם שאני מסתכלת עליו.
במעברי חצייה אני אוהבת לעמוד על החלק הגבוה במדרכה, זה שעליו ניצב הרמזור.
אני שונאת לקרוא באתר את הקטעים השלמים שכתובים באותיות מלוכסנות. (סתם קיטור)
כשאני עוברת מול גבר שמשך את תשומת לבי, אני מתחילה לצלוע בטעות.
באוטובוס אני אוהבת להסתכל בנוסעים האחרים דרך ההשתקפות בזגוגיות. והמקום האהוב עלי הוא ב"תא" המוגן בזכוכית מאחורי דלת היציאה.
כשאני רואה אנשים אני רואה אותם עירומים.
תמיד נדמה לי שיש כל מיני חיות מתות בדרך ובסוף מתברר שזו שקית או סמרטוט.
כשהייתי ילדה התאפקתי בטיול במשך יומיים ולא עשיתי פיפי.
אני שונאת ששעונים דיגיטליים מראים שעה לגמרי לא נכונה.
אני מדמיינת שמראיינים אותי הרבה פעמים. את השאלות, והתשובות..
לפעמים הדיבור יוצא לי עם מבטא אנגלוסקסי קל, כאילו אני לא מקומית.
אני לא אוהבת זיקוקים ולא שקיעות.
אני אוהבת נורא חליפות שחלק עליון ותחתון באותה דוגמה.
אם אני אצליח לגרד עוד משהו אז אעדכן אתכם..

צוויליך, לא הבנתי, למה דפוק?
כי אני, מה יש לי? שונא כשחוסמים לי את הדרך?
הייתי מחליף מאה כאלה סטיות בלחוות אורגזמונת קטנטונת כשאני מתאפק.
אפילו עווית הרחם אין לי.
מה עוד יש לנו כאן?! מישהו יספר על איך כשהילדים שלו פולטים אחרי יניקה, יוצאים להם מטבעות זהב מתקופת התורכים?
נו.


צוויל

כשאני מתה לישון אני מדמיינת איך אקום למחרת ואתחיל לרקוד
כשמשהו ממש מדכא אותי אני מחייכת בלי שאף אחד רואה

אפילו עווית הרחם אין לי.

העיקר שכל השאר יש.

איזה דף מעולה !!! איך לא נכנסתי קודם
בא לי לגריין פה כמעט את כולם
איזה כיף לצחוק...

אני לא מסוגלת לבשל אם יש כלים בכיור. לא מסוגלת. גם אני!
אחד רציני שלי.. שהייתי קטנה(לפני עידן מריטת הגבות) כשהייתי ממש עייפה הייתי מלטפת עם קצה האצבע השלישית(זאת שליד האצבע) בין הגבות
וככה כולם ידעו שאני עייפה. כיום זה עבר דירה,המקום החדש זאת הפלומה הרכה מעל השפה. בעלי יודע כבר מה זה אומר שאני במצב הזה
הפעולההזאת מכניסה אותי למצב מדיטטיבי..
אם יש לי עיתון שלם של סופ"ש תמיד אשאיר את מה שהכי מעניין אותי לקרוא לסוף.

אם יש לי עיתון סופ"ש של 'הארץ' תמיד אתחיל מהמדור החטטני והפולשני שנקרא מצב משפחתי, בסוף המוסף לשבת.

נזכרתי -
פעם, כשהקומקומים החשמליים רק התחילו להיות נפוצים, לא יכולתי לשתות מים חמים שחיממו בחשמלי - רק על האש.
אחרי כמה שנים התרגלתי לשתות מקומקום חשמלי, (בינתיים כבר חזרנו לחמם מים על האש ולא בחשמל), אבל עדיין אני לא מסוגלת לאכול נוזל שחיממו במיקרוגל. רק על האש. לא מרק ולא תה או קפה. איכס. (-:

אם יש לי עיתון סופ"ש של 'הארץ' תמיד אתחיל מהמדור החטטני והפולשני שנקרא מצב משפחתי, בסוף המוסף לשבת.
גם אני!

אבל עדיין אני לא מסוגלת לאכול נוזל שחיממו במיקרוגל ואני בכלל לא מסוגלת לאכול אוכל שחומם במיקרו
זה נראה לי כאילו האוכל נהיה מוטציה..זה ממש מטריד

_איזה דף מעולה !!! איך לא נכנסתי קודם
בא לי לגריין פה כמעט את כולם
איזה כיף לצחוק..._

כשאוכלת משולש פיצה חייבת להתחיל מהצד הרחב ולא מהשפיץ. ורצוי שיהיה עליו קצת קטשופ.
אחרי קרמבו אחד חייבת מיד עוד אחד (והסדר- כל הציפוי, ואז שואבת את הלבן, ואז העוגייה).
לפעמים אני מריחה מה שאני רואה בטלוויזיה.
כבר שנים כשאני שוטפת את הפה אחרי צחצוח שיניים אני מגרגרת במים בדיוק באותו מקצב.

כשאני נוהגת אני צריכה להרים את כף הרגל (tap my foot)בכל עמוד חשמל שעוברים.

מסדרת כל דבר על השולחן כמו בטטריס, כל הספרים צריכים להיות על קו הקצה בצורה ישרה וכו"... (קשה לי קצת להסביר במילים).

כשאני קוראת דברים שמישהו אחר שאני מכירה כתב תמיד שומעת את זה נקרא בקול של אותו אדם.

לא אוהבת שוקולד, במיוחד אם זה קר. יכולה לאכול שוקולד מומס.

אוהבת אנשים עם שיניים עקומות.

לא מסוגלת לקרוא ספר מתחילתו ועד סופו. תמיד פותחת איפשהו וקוראת. ואם זה סיפור אני מתחילה בהתחלה אבל כל הזמן מדפדפת לאמצע ולסוף לקרוא משפטים מכל מיני מקומות.

שטיחים מרובעים חייבים לשבת במדויק על הקוים של הבלטות של הרצפה. לא מסוגלת לסבול שטיח שהתבלגן
>לעדינה יש שטיח סיני על הרצפה ו-4 ילדים מופרעים שמתרוצצים כל היום אז היא מבלה כשלושת רבעי מהחיים שלה בסידור השטיח!<
>שנים היא כבר אומרת שהיא תקנה שטיח שלא מחליק בקלות על הרצפה<

אני מריחה כמעט כל דבר שאני נוגעת בו (כשהייתי צעירה יותר זה היה ממש מחלה, הייתי צריכה להריח הכל, נייר, גומיה, בד, עיפרון, שולחן, שיער... you name it!)

בצעירותי הייתי הרבה הרבה יותר כפייתית, הרשימה לא היתה נגמרת.
שמחה לגלות שנרגעתי (-:

שנים היא כבר אומרת שהיא תקנה שטיח שלא מחליק בקלות על הרצפה
יש דבר כזה ששמים מתחת לשטיח, מין מזרון כזה-כאילו, ואז השטיח גם נראה יותר מהודר כזה

וואו, עדינה, איזו רשימה מכובדת .

__שטיחים מרובעים חייבים לשבת במדויק על הקוים של הבלטות של הרצפה. לא מסוגלת לסבול שטיח שהתבלגן
>לעדינה יש שטיח סיני על הרצפה ו-4 ילדים מופרעים שמתרוצצים כל היום אז היא מבלה כשלושת רבעי מהחיים שלה בסידור השטיח!<_
אמא שלי הייתה אובסיסיבית בעניין הפראנזים של השטיח (היו חייבים להיות 'מסורקים' ), ובכל פעם אחרי שמישהו מאיתנו היה עובר בסלון באקראי, הייתה נשמעת אזעקה עולה ויורדת של 'מי בלגן תשערות של השטיאאאאאאאאאאאאח???????!!!!!'
(בסוף היא נתנה את השטיח ל'תספורת' והוא גולח מ'שערות', ובא לציון גואל.).

עוד כמה משלי:

כשאני אוכלת ביסקוויטים של פתי בר - אני חייבת קודם לגרד עם השיניים הקדמיות את כל החלק החיצוני שמסביב סביב לביסקוויט (מי שמכיר, יש לו צורה כזאת גלית), ואז אוכלת את הביסקוויט עצמו.
כשאני אוכלת ביסלי גריל - שזה בעצם שני סלילים מלופפים אחד בשני - אני חייבת לאכול כל סליל בנפרד (גם מגרדת עם השיניים הקדמיות).
כשאני אוכלת וופלים כאלה שמנים (שזה דף בצק, שוקולד, דף בצק, שוקולד, דף בצק), אני מפרידה עם השיניים הקדמיות את דף הבצק הראשון של הוופל ואוכלת אותו בנפרד, ואז עם השיניים מגרדת את השוקולד מדף הבצק הבא, ואז מפרידה גם אותו וכן הלאה... פשוט לא מסוגלת לנגוס בכל הוופל בבת אחת.

קלמנטינות - אני חייבת לאכול כל פלח בנפרד. אם יש קלמנטינות כאלה שקשה להפריד את הפלחים, ואני חייבת לאכול כמה פלחים ביחד - אני ממש צריכה להתגבר על התחושה ש'משהו כאן לא בסדר'.

************

לפעמים לפני שאני נרדמת אני פתאום שומעת בראש קולות של אנשים, ממש כאילו אני שומעת אנשים מדברים בחדר הסמוך. ואי אפשר ממש לשמוע את כל תוכן הדברים, אלא בעיקר את הנימה, ומדי פעם יש מילה או משפט שאני כן שומעת. וזה נשמע ממש ממש חי ולגמרי אמיתי.
כאילו באמת יש אנשים שמדברים בחדר ליד, או שאני שומעת איזו הקלטה שהיא כזה חצי ברורה.
ולפעמים נדמה לי שאולי באמת יש אנשים בעולם שמדברים את הדיבורים האלה באותו רגע שאני 'שומעת', ובאיזושהי צורה המיינד שלי קולט את זה.
כי זה לא נשמע כמו משהו שאני בעצמי ממציאה, זה נשמע ממש כמו שיחה חיה, על כל הניואנסים שלה.

לפעמים זה קולות של אנשים שאני לא מכירה, ולפעמים אנשים שאני מכירה - שזה נשמע ממש הקול שלהם וצורת הדיבור שלהם.
לפעמים רק אדם אחד מדבר, ולפעמים זאת שיחה.

************

ממתי שאני קטנה קטנה, לפני שאני נרדמת, אני משחקת עם עצמי משחק דמיון, שבדרך כלל סובב סביב אהבה.
בכל שנות הבגרות עד היום זה בדרך כלל איזה היכרות נגיד עם גבר שמגלה לי שהוא אוהב אותי או משהו כזה, או שמתחיל בינינו קשר, או לפעמים אני מדמיינת אותנו כבר בתוך הקשר אבל מין אהבה מרגשת כזאת.

אני כאילו מנהלת דיאלוג עם הבחור - לפעמים בראש ולפעמים ממש מדברת, 'מתלטפת' איתו וכו'. לפעמים אני מדמיינת סקס איתו - אבל דווקא זה החלק הפחות דומיננטי. ובכל מקרה - כשאני מדמיינת את זה בתוך המשחק הזה (לרוב גם עם תנועות גוף מסוימות, כאילו באמת יש איתי מישהו - נשכבת על הגב, נשכבת על הצד, מחבקת את הכרית, עושה עם השפתיים תנועות של נשיקה....) זה לא מגרה אותי מינית, אלא זה יותר משהו שבו אני מרגישה מאוד אהובה. לפעמים אני כלכך מתרגשת מהאהבה והקבלה שאני מרגישה 'איתו' שאני מתחילה ממש לבכות.
היו גם פעמים שדמיינתי אהבה עם בחורה.

אבל מה שמעניין, שבתור ילדה קטנה, כשעדיין לא כלכך ידעתי על אהבה ובינו-לבינה וכל זה, אז הייתי מדמיינת כל מיני דברים 'מוזרים' שגרמו לי לריגוש, למשל - חיבה של מורות, או, אחד הדברים הכי מוזרים שאני זוכרת - שדמיינתי שאני תינוקת ואחות בטיפת חלב שוקלת אותי במשקל הזה של הטיפת חלב, וזה גרם לי ממש להתרגשות.

כמעט תמיד איפשהו בתחילת משחק הדמיון הזה, או ברגע ש'העניינים מתחממים', עולה בי ריגוש מאוד חזק - שגורם לי להתעטש. אם הריגוש ממש ממש חזק - אז אני מתעטשת פעמיים.

זה משהו כזה שרוב השנים התביישתי בו, לא יודעת למה, אז לא סיפרתי את זה כמעט לאף אחד.
אבל אני חושבת שזה חמוד ומצחיק.

<אני זוכרת שהיה גם פעם איזה דף כמו על מה אתם חושבים לפני שאתם נרדמים, או על מה אתם חושבים לפני השינה, או משהו כזה, ונדמה לי שפותחת הדף סיפרה על דמיונות דומים לפני שהיא נרדמת. אבל לא מצאתי את הדף ההוא. מישהו זוכר איזה דף זה היה?>

אה, הנה מצאתי:
על מה אתם חושבים לפני ההירדמות

עוד אחד שבטח יטריף פה כמה אנשים:

כמעט כל דף שמוחקים באתר, גם בלוגים ולפעמים גם דפי בית - אני מעתיקה לעצמי למחשב.
שלא יילך לי לאיבוד....

ואם אני רואה באיזה דף שאריות של ויכוח שנמחק, אני חייבת ללכת לגרסאות קודמות לקרוא את כל הויכוח שהיה מילה במילה.

ולפעמים כשיש לי דברים חשובים לעשות שאני לא מצליחה למצוא זמן לעשות אותם, אני משום מה מוצאת את עצמי במקום זה כותבת 'מגילות' בכל מיני דפים חסרי חשיבות כמו שירים שמצחיקים ילדים או מה הסטייה שלך.

וזאת אכן סטייה קשה.....

אחת לתקופה (אחת לשנה או אחת לחודשיים, תלוי בכל מיני) אני עורכת רשימה מסודרת ומדוקדקת כולל סכומים ואחוזים וטבלאות ושמות ותוכנית א' ותוכנית ב' של כל מה שאעשה עם הכסף שיהיה לי כשאזכה בלוטו ו/או ארוויח בכמויות ביום מין הימים, כלומר בעתיד הקרוב.

אין לי בעיה עם הסטייה הזו מאחר וסטייה משמעה - החריג, היוצא מין הכלל, שאינו נורמטיבי, ואכן עושר מופלג וזכייה בלוטו אינם נורמטיבים כלל...

כבר כמה שנים, שאני מתחיל את השיטוט, בחיפוש ב מה חדש_ אחרי העידכונים של אהבת עולם. כמעט תמיד מרוממת את רוחי וגורמת לי הנאה. תודה.

_פעמים לפני שאני נרדמת אני פתאום שומעת בראש קולות של אנשים, ממש כאילו אני שומעת אנשים מדברים בחדר הסמוך. ואי אפשר ממש לשמוע את כל תוכן הדברים, אלא בעיקר את הנימה, ומדי פעם יש מילה או משפט שאני כן שומעת. וזה נשמע ממש ממש חי ולגמרי אמיתי.
כאילו באמת יש אנשים שמדברים בחדר ליד, או שאני שומעת איזו הקלטה שהיא כזה חצי ברורה.
ולפעמים נדמה לי שאולי באמת יש אנשים בעולם שמדברים את הדיבורים האלה באותו רגע שאני 'שומעת', ובאיזושהי צורה המיינד שלי קולט את זה.
כי זה לא נשמע כמו משהו שאני בעצמי ממציאה, זה נשמע ממש כמו שיחה חיה, על כל הניואנסים שלה.

לפעמים זה קולות של אנשים שאני לא מכירה, ולפעמים אנשים שאני מכירה - שזה נשמע ממש הקול שלהם וצורת הדיבור שלהם.
לפעמים רק אדם אחד מדבר, ולפעמים זאת שיחה._

זו סוג של הפרעת שינה, ככה למדתי. וזה קורה לי גם, רק שלי זה נשמע כאילו אני שומעת רדיו ואני מרגישה גם משותקת בכל הגוף. די מפחיד.
ובפן האיזוטרי: יש האומרים שמדובר בעצם בשמיעה של תדר מעולם אחר. (יקום מקביל או העולם הבא לא עלינו). ספוקי, לא?

עוד אחד שבטח יטריף פה כמה אנשים:
למה יטריף? ככה הכי טוב - גם לך <שלא מחמיצה דברים שחשובים לך> וגם לאתר <שגם ככה מלא וגדוש>

טוב, אם כבר נכנסתי, כשיש לי מצברוח עצוב, אני מוחקת דפים <מרגיע אותי ומוחק את העצב>

זו סוג של הפרעת שינה, ככה למדתי.
לא נראה לי שזה המצב אצלי. כי זה רק לפני שאני נרדמת, וזה מכניס אותי לשינה בצורה נעימה...

כשיש לי מצברוח עצוב, אני מוחקת דפים <מרגיע אותי ומוחק את העצב>
אבל אז זה עושה אותי עצובה, לא חראם?

(אני מכירה את זה. אבל בלזרוק חפצים או ניירת שאני לא צריכה, או למחוק דפים של עצמי מהמחשב האישי.)

אבל אז זה עושה אותי עצובה, לא חראם?
אבל אז את מעתיקה למחשב האישי וזה משמח אותך, כן?

אבל אז את מעתיקה למחשב האישי וזה משמח אותך, כן?
לא.
כי הסיבה שאני רוצה את זה - זה שאני רוצה את זה כאן באתר שיהיה זמין לכולם.
ולהעתיק לעצמי - זה רק בלית ברירה. (אם זה בלוג נורא יפה של מישהו והוא מתעקש למחוק, או דף שאחרים מתעקשים על המחיקה שלו).

אבל זה כנראה דיון לדף אחר...

כבר כמה שנים, שאני מתחיל את השיטוט, בחיפוש ב-מה חדש אחרי העידכונים של אהבת עולם. כמעט תמיד מרוממת את רוחי וגורמת לי הנאה. תודה.

פלוני אלמונית, אתה לא יודע כמה שימחת אותי במשפט הזה.
איזה כיף !
לא הייתי מעלה בדעתי !

(ואני בכלל ציפיתי לריקושטים על הדברים שכתבתי. לא יודעת למה. חוסר ביטחון עצמי שכזה )

סטייה ישנה מהימים שלמדתי הקלדה עיוורת (קורס בצבא): מעבירה לעצמי בראש משפטים, נגיד מאיזה שיר, ורואה בעיני רוחי אילו אצבעות מקלידות אותן.

סטייה ישנה מהימים שלמדתי הקלדה עיוורת (קורס בצבא): מעבירה לעצמי בראש משפטים, נגיד מאיזה שיר, ורואה בעיני רוחי אילו אצבעות מקלידות אותן.

גם אני כתבתי משהו מאוד דומה כאן בדף מזמן (רק שלפעמים אני ממש מזיזה קלות את קצות האצבעות ולא רק בדמיון).
תמיד חשבתי שזאת סטייה ייחודית שלי.
אז טוב לדעת שאני לא לבד...

(ודרך אגב, זה נמשך ככה כבר מאז שלמדתי להקליד, איזה 17 שנה)

לא יכולה לסבול קולות חזקים של לגימות של מישהו לידי(יש אנשים שהקולות שלהם לא מפריעים לי-עברו את "מבחן הלגימה")
מכסה את אפי ופי אם מישהו מתעטש לידי ובכלל נגעלת מאפצ'י לידי.
שאני רעבה-אני מפהקת.
לעיתים מעיינת במילונים להנאתי.
קוראת ספרי בישול להנאתי.
שותה שקדיה. בלי כפית בלי כלום-ישר מהמיכל.
אוכלת חמאת בוטנים בכף.

_סטייה ישנה מהימים שלמדתי הקלדה עיוורת (קורס בצבא): מעבירה לעצמי בראש משפטים, נגיד מאיזה שיר, ורואה בעיני רוחי אילו אצבעות מקלידות אותן.

גם אני כתבתי משהו מאוד דומה כאן בדף מזמן (רק שלפעמים אני ממש מזיזה קלות את קצות האצבעות ולא רק בדמיון)._

כנ"ל

יש לי צבעים גם לתוים בסולם. דו כחול, רה חום וכולי.

• בהקשר דומה: יש לי צבעים לחלק מהמספרים: 2 זה צהוב. 5 זה כחול. 4 ו-7 זה גוונים של ורוד / סגול (גוון מאוד ספציפי שיש לי בראש)
• יש לי כבר שנים בראש חלוקה למספרים שמוגדרים אצלי כנקביים: 3,4 ו-7. כל השאר דו-מיניים או זכריים.
• אין מצב שאני אשב על דשא ולא אתעסק ללא הרף בתלישה או מישוש. כנ"ל - לעבור ליד שיח ולא לקטוף איזשהו עלה. בייחוד אוהבת למשש עלים ולהרגיש את המרקם שלהם. חולה במיוחד על עלים חלקים ומבריקים של קטלבים
• כשאני רואה טווס אני חייבת לעשות לו קול צווחה. הוא בד"כ עונה בחזרה. גם כשעוברים ליד בעלי חיים אחרים (חתולים, תיישים, חזירים) אני נוטה לעשות קולות ולהתחזות אליהם. לרוב זה נראה כאילו הם מאמינים לי שאני אחת מ"הם".

אני לא בהכרח עושה קולות, לפעמים אני סתם מדמיינת שאני חתול, מרגישה כמו חתול, ואז החתול או הבע"ח מתקרב אליי. זה יותר קל לי עם חתולים כי הם הרבה יותר דרוכים. אני מקווה להצליח בזה יותר עם כלבים זרים

מכסה את אפי ופי אם מישהו מתעטש לידי ובכלל נגעלת מאפצ'י לידי.
אני נגעלת, מסובבת את הראש ועוצרת את הנשימה לכמה שניות. אני במיוחד נותנת מבטים לאנשים שמתעטשים לי ישירות על האוכל (זה באמת נראה לכם הגיוני? סביר שלא אמשיך לאכול אח"כ)

אני מריחה כמעט כל דבר שאני נוגעת בו

• אני מריחה כל דבר חדש ולא מוכר שעומד להכנס לי לפה... ולפעמים גם חפצים. תלוי בייעוד שלהם.

אוהבת למשש דברים, אם יש שערה בראשי שהיא אינה חלקה היא תיתלש בלי מחשבה.
אם הכנתי לעצמי משהו לשתות, או אם אני נמצאת בפאב, אתם לא תמצאו אותי עוזבת את הכוס לשניה. צריכה כל הזמן לגעת. להתעסק במשהו.

שאפו על הדף, כתבתם כמה דברים ממש מצחיקים ומוזרים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כשאני מתה לפיפי, אבל ממש רגע לפני התפוצצות, אז מספיק שאני לוחצת רגל אל רגל, או כל לחיצונת קטנה אחרת, ויש לי ממש מיני אורגזמה.
לי יש גרסה משודרגת של הסטייה הזו, משולבת עם סטייה נוספת. מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי סטייה ללבוש בגד גוף שלם מתחת לבגדים ליום יום - דבר שמקשה כמובן על הליכה לשירותים. בחורף כשקר אני גם שמה טייץ מתחת לבגד גוף (כמו שעושים בבלט). ומצד שני אני גם אחת ששותה המון נוזלים במהלך היום. כפועל יוצא כמות הפעמים שהייתי מתה לפיפי ועל סף התפוצצות היא עצומה. בעיקר בטיולים ונסיעות ארוכות. וכן רגע לפני ההתפוצצות כל לחיצה כזו גורמת לסוג של אורגזמה, והבגדים הצמודים על הגוף מגבירים אותה פי כמה וכמה! וכן, קרה גם מספר פעמים שהתאפקתי יותר מדי זמן ולא הספקתי להגיע לשירותים, היה כבר מאוחר מדי או שהספקתי להגיע לשירותים אבל לא הספקתי להוריד את הבגדים. כשהבנתי שבורח לי עצמתי עיניים ולחצתי רגל לרגל בחוזקה והמיני אורגזמה הייתה חזקה כמעט פי 20 מהרגיל. הזרם של הפיפי הלך והתגבר בין הרגליים וכל הלחץ האינסופי הפך להקלה ענקית.