באופן טבעי

או להרדים אותם יחד, או לקחת תיכוניסטית/סטודנטית/שכנה שתעזור לך שעה-שעתיים כל ערב.

לא תמיד עזרה במחוץ באמת עוזרת כי לפעמים שניהם עייפים ורוצים רק את אמא...
אני מציעה לך לצאת מהדרך הרגילה שבה נקטת עד כה ולנסות דרכים חדשות ויצירתיות, לראות מה עובד.
אצלינו עזר מאד (ועדיין עוזר, עם שלושה פתאום להשכיב שניים נשמע לי לוקסוס ):
טיול - אחד במנשא, אחת בעגלה.
וגם - ערסלים. כל אחד על ערסל משלו במרפסת, רוח ערבית קלילה, את יושבת באמצע על כסא נדנדה ומושכת בשני החבלים (שקשורים לערסל, כדי לנדנד). תוך כדי כך סיפור בע"פ/שיר ואחרי 10-20 דקות לפחות אחד מהם ישן.
אפשר כמובן להכנס עם שניהם למיטה המשפחתית רחוצים ומוכנים לשינה, לשחרר את עניין הזמן ולחכות (בסבלנות) עד שאחד מהם יירדם.

הי
זה נשמע נורא קשה...
איך הקטן נרדם? בהנקה?
אני התחלתי להרדים את שתיהן ביחד-לבד
(הן איתי ביחד במיטה, אני לבד בלי עזרה) ברגע שהקטנה התחילה להירדם בקלות עם ציצי במיטה.
אני לוקחת את שתיהן, חושך, רוגע וכו',
הקטנה מחוברת לציצי והגדולה בחיבוק מהצד השני, לפעמים אני מספרת סיפור קצר בעל פה או שרה שיר,
מנסה מאוד לשמור על אווירה רגועה.
אחר כך ברור לגדולה שצריך להיות בשקט (יחסי... (-: )
והיא בדרך כלל נרדמת ראשונה ומפסיקה להפריע (-:

תודה על הרעיונות

כרגע אני ישנה עם הקטן במיטה והגדולה באותו חדר אבל במיטה משלה.

אפשר כמובן להכנס עם שניהם למיטה המשפחתית רחוצים ומוכנים לשינה, לשחרר את עניין הזמן ולחכות (בסבלנות) עד שאחד מהם יירדם.
זהו שחיכיתי בסבלנות אבל אחרי שעה וחצי נשברתי ועברתי לשכנועים של הגדולה ללכת ולתת לי להרדים אותו ואז קרה מה שקרה

היא גם ממש לא עייפה בשעות שהוא הולך לישון בהן בדר"כ.

דניאלה
הקטן נרדם עם מוצץ תוך כדי ששרים לו וטופחים לו על הגב - לא מוכן להרדם על הציצי
הבעיה היא שכשהגדולה שם, הוא קופץ ומשתולל בכל המיטה וקשה מאוד להביא אותו למצב רגיעה
גם אם הוא ירגע קצת, אז מספיק ציוץ אחד שלה והוא מרים ראש ומתחיל להשתולל שוב

אולי תנסי לצאת איתם לטיול בעגלת תאומים? (אפשר ביד2 או באגורה. אנחנו למשל מסרנו את שלנו לפני כמה שנים) הערבים עכשיו נעימים, וזה ישחרר אותך מהצורך להרדים (גם אנחנו רק עכשיו מתחילים לצאת מהטפיחות, בת שנתיים עוד מעט. הנקה לא הרדימה). אבל אצלנו הגדולים שיחקו אחד עם השני וחיכו בשקט, ולפעמצים גם די הרבה... זו תקופה באמת מתישה...

אולי להציע לגדולה איזה משהו מאוד אטרקטיבי שהיא יכולה לשקוע בו בזמן שהיא מחכה שאחיה ירדם, למשל מדבקות מיוחדות , חוברת צביעה עם גירים או טושים מיוחדים (כל מיני זוהרים ומנצנצים למינהם..) או אם היא בעניין איזה דיוידי בטלויזיה

אוף, מוכר...

יש מצב אולי לשנות לו קצת את סדר היום ולהכניס איזו תנומת אחה"צ כך שבערב היא תהיה עייפה לפניו ותירדם לפניו?

אפרת, אינני זוכרת מה היה המצב עם 2 ילדים אבל בהחלט זוכרת את הטירוף עם 4. (יש לנו 4 ילדים בפחות מ 6 שנים, את ההפרשים אפשר להבין לבד...4 לילות בשבוע אני לבד בשעת ההשכבה). בשלב מסויים הבנתי שהקושי העיקרי נובע מזה שאני עייפה מאוד בשלב הזה של היום, חסרת סבלנות ובעיקר מרוכזת במטרה "שיישנו כבר" והם מגיבים לזה בעצבנות, חוסר שקט וחוסר סבלנות מצידם. ההבנה הזו הביאה לשינוי כל הסיטואציה. הקדמתי את ארוחת הערב בהרבה (אוכלים ב 18:00,והאמת, היום זה גם נראה לי יותר בריא), מחסלים את הארוחה ומתקלחים ברצף. ואז יש רבע שעה של השתוללות משפחתית רוויית צחוק על המיטה הגדולה. אותי זה מעיר ומחזק, אותם דווקא מעייף. אחריה מתלבשים ושני הגדולים רואים סרט במחשב כששתי הקטנות (היום שנתיים ו 4 שנים, אבל זה רץ כבר הרבה זמן) עוברות איתי לחדר השינה. הקטנה יונקת בזמן שהגדולה יותר שומעת סיפור, ואח"כ עוברת למיטה ואני שרה 2 שירי ערש. למייטב זכרוני לקח להן שבועיים (לא קלים להן, אבל בזכות ההשתוללות והצחוק אני הייתי במצב פיזי/נפשי חזק יותר והיה לי קל בהרבה להתמודד) להתרגל לסדר הפעולות הזה אבל אח"כ זה הסתדר. חשוב לי לציין שהיות ותמיד היה לי ברור שיהיו לי הרבה ילדים לא איפשרתי מצב בו תינוק/ילד יתרגל להרדם רק בשקט מוחלט. זה מצב שהבית שלי לא יכול לאפשר. אז כן יותר שקט, חשוך ורגוע אבל הם התרגלו להרדם עם נוכחות וקולות רקע נוספים.

גם אם הוא ירגע קצת, אז מספיק ציוץ אחד שלה והוא מרים ראש ומתחיל להשתולל שוב.
כן זה מוכר. מחפשים את האקשן עם הגדולים...
מציעה באמת לנסות לשנות עניינים כך שהיא תירדם לפניו,
או אולי לנסות לספר או לשיר בשקט בשקט גם כשהיא בחדר. אם הוא עייף וירדם כך בקלות, אולי זה יעבוד?

_גם אם הוא ירגע קצת, אז מספיק ציוץ אחד שלה והוא מרים ראש ומתחיל להשתולל שוב
כן זה מוכר. מחפשים את האקשן עם הגדולים..._

בשלב מסויים הבנתי שהקושי העיקרי נובע מזה שאני עייפה מאוד בשלב הזה של היום, חסרת סבלנות ובעיקר מרוכזת במטרה "שיישנו כבר" והם מגיבים לזה בעצבנות.
זה כל כך מוכר, ההרגשה הזו. אני לגמרי שם. ועם זאת אני חושבת שהיה מקום (לו היה לי כוח...) לפרגן להם גם השתוללות מהסוג ששירי ג תיארה, ובלבד שהיא חלק מהשגרה ולא "שוברת כלים" אלא שלב בדרך לשינה. למסד מסורת של האחים שמתלחשים לפני השינה, גם זה בסדר. זה שהקטן עכשיו בן שנה ולא ממש מתלחש, זה יעבור

(אבל כאמור זו עצה שקל לתת לאחרים. בשלב הזה ביום גם אני כבר סחוטה מכדי לאפשר יותר מ-5 דקות של משחק משותף לשניהם).

עם עגלה שניהם לא נרדמים בדר"כ
אבל ההצעה של לשים לה דיוידי היא דווקא ממש לא רעה
כעקרון מותר לה סרט אחד ביום לפי "חוקי הבית" שלנו, אז אני יכולה לשנות את זה כך שהפעם ביום הזאת תהיה בשעה 19:00 כל יום כשהקטן מוכן לשינה

לגבי העניין שהיא תירדם לפניו - אני יכולה לנסות ולראות אם זה ילך...בכל זאת הקטנצ'יק עייף מאוד מוקדם
דניאלה - את הדניאלה שאני מכירה מהגן של ארני? אם כן, אז הקטנה שלך הרבה יותר גדולה מסהר. גם כשהיא הייתה בגיל שלו זה היה הולך לך שהגדולה נרדמת קודם?


ושירי - אין ספק שאני כבר מתה שהם ירדמו כבר בשלב הזה של היום אחרי שלא הייתה לי דקה לעצמי כל היום!! וגם ברור שהם מרגישים את האנרגיה הזאת. אולי מה שאני צריכה לשנות זה למסד איכשהו את הזמן לעצמי במשך היום אבל גם זה לא פשוט כרגע..

לפרגן להם גם השתוללות מהסוג ששירי ג? תיארה, ובלבד שהיא חלק מהשגרה ולא "שוברת כלים" אלא שלב בדרך לשינה
הם כל יום משתוללים על המיטה לפחות רבע שעה אחרי הארוחת ערב והאמבטיה. הבעיה היא שאת הקטן (ואותי )זה מתיש והוא מת לישון ואת הגדולה זה או מעיר לגמרי או לא עושה לה כלום ואז כאמור ממשיכים לסצינה שתיארתי מקודם: הקטן מת מעייפות אבל לא מצליח להרדם כי היא בסביבה אז הוא מושך ומושך עד שזה מגיע לשלב הצרחות.

דניאלה - את הדניאלה שאני מכירה מהגן של ארני? אם כן, אז הקטנה שלך הרבה יותר גדולה מסהר. גם כשהיא הייתה בגיל שלו זה היה הולך לך שהגדולה נרדמת קודם?
כן זאת אני (-: אהלן
אני לא זוכרת מה היה בדיוק בגיל שלו,
אבל היא פשוט נרדמת יותר מהר מהקטנה בהרבה,
אז הקטנה מנשנשת ציצי והגדולה צונחת בדרך כלל בתוך 5 דקות.
היו לה גם תקופות שהיא הלכה לישון ממש מוקדם כי היא לא ישנה בצהריים מגיל שנתיים וחצי בערך,
ואז היו ימים שהקטנה ישנה פעמיים ביום ולא נרדמת לפני תשע-עשר והגדולה בשבע כבר ישנה.
יש הכול, זה משתנה כל הזמן.

אני חושבת שהיה מקום (לו היה לי כוח...) לפרגן להם גם השתוללות
גם אני חושבת. וגם אני מגיעה כבר גמורה ולפעמים פשוט משליטה טרור בסגנון "עכשיו לא משתוללים!"
(אוי פויה! עכשיו כשאני קוראת את זה. ממחר אנסה לתת להן קצת להשתולל)

אצלי הקטן נרדם במנשא (תמיד ובכל מקרה ) ואם אני משכיבה את שניהם לבד יש שתי אופציות- טיול או בית.
טיול- הקטן במנשא והגדול ברגל או בכלי רכב כלשהו (=משהו מעייף).
כשהקטן נרדם חוזרים, מניחה אותו ומתפנה להשכיב את הגדול.
בית- הקטן במנשא, אני קופצת איתו על הכדור (מול המחשב) והגדול שוכב על הספה לידינו, או רואה משהו במחשב (תלוי אם הוא עייף או לא). אם הוא עייף הוא בד"כ נרדם לפני הקטן או יחד איתו ונשאר רק להעביר את שניהם למיטה . אם הוא ערני, אני משכיבה אותו בנחת אחרי שהקטן נרדם והועבר למיטה.
או בקיצור-
מנשא והבעיה נפתרה רק נקודה חשובה- אני מרדימה בנשיאה בטן לבטן ולא על הגב כי ההעברה מהמנשא למיטה קשה יותר כשהם על הגב.

כן זאת אני אהלן
איך זה שאין לך דפבית פה כבר??


לפרגן להם גם השתוללות
כאמור הם כל יום משתוללים, להפך אני מעודדת את זה כי זה אחד הזמנים היחידים במהלך היום שהם לא הולכים מכות ורבים על צעצועים - שזה נושא בפני עצמו שבטח כבר נידון כאן...

תזמורת כתבנו ביחד..
הבעיה שלי בלהרדים עם מנשא זה שאני מעדיפה שהוא ירדם במקום שבו הוא ישן בלילה
אחרת הוא נוטה להתעורר הרבה הרבה יותר במהלך הלילה ולהזדקק לעזרתי על מנת לחזור לישון
והוא ילד שגם ככה מתעורר המון בלילות. אבל שמתי לב שאם הוא נרדם במיטה הוא יתעורר פחות וכשיתעורר גם לפעמים יצליח לחזור לישון בקלות יותר מאשר אם הוא נרדם במנשא/אוטו/על אבא בכסא נדנדה ואחר כך מועבר למיטה

אבל בכל אופן אני אזכור את ההצעה הזאת בימים הקשים במיוחד. עדיף שירדם במנשא מאשר שלא ירדם בכלל ויגיע למצב הצרחות

בשלב מסויים הבנתי שהקושי העיקרי נובע מזה שאני עייפה מאוד בשלב הזה של היום, חסרת סבלנות ובעיקר מרוכזת במטרה "שיישנו כבר" והם מגיבים לזה בעצבנות
כל כך מזדהה!!! גם אצלי הקטנה מתלהבת מכל תנועה של הגדולה (כל כך מתלהבת שבמקרים שהגדולה נרדמת קודם הקטנה עלולה להעיר אותה חזרה).
אצלנו אני מנסה להרדים את שתיהן יחד בהנקה (אחת בכל צד) עם טקס קבוע שכולל סיפור, מלל (סיכום יום ומה צפוי לנו מחר) ושירי ערש. במידה ואחת מהן עדיין במצב רוח ערני אחרי כל זה אני ממשיכה לשיר/ להקריא סיפור. לקח כמה שבועות עד שהבנות התרגלו לסדר הזה.
בימים שאני מרגישה שזה נמשך יותר מידי זמן (קורה כשיש פרק הישרדות ואני רוצה לראות) אני הולכת לעשות מה שאני רוצה ובסוף הן נרדמות עלי בסלון בתנוחות לא אפשריות

בימים שאני מרגישה שזה נמשך יותר מידי זמן (קורה כשיש פרק הישרדות ואני רוצה לראות) אני הולכת לעשות מה שאני רוצה ובסוף הן נרדמות עלי בסלון בתנוחות לא אפשריות
גדול - את זה עוד לא ניסיתי
אבל אבא שלהם חופשי מרדים את הגדולה עליו בזמן שהוא צופה במונדיאל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח מאוד להצעה לגבי ההשכבה: יש לי בן בן שנתיים וחודשיים ותינוק בן חצי שנה. כיום אני עושה את תהליך ההרדמה (מקלחת+הרדמה) אחד אחרי השני... קודם הגדול כאשר הקטן צופה בטרמפולינה (אי אפשר ההיפך כי אם הגדול ער הוא לא יתן לי להתעסק הרבה זמן עם הקטן....) ואחרי שהגדול נרדם אני מתפנה לקטן.... הבעיה היא שזה הרבה פעמים יוצא מאוחר מדי לקטן והוא כבר ממש עצבני וגם אני כבר מותשת... כשבעלי נמצא זה יותר קל אנחנו איכשהוא עושים את זה במקביל אבל הוא לא תמיד נמצא בערב...
יש למישהיא איזשהוא רעיון יצירתי?... בנוסף חזרתי לעבודה ואני לא רוצה לוותר על המסג' לקטן ... (מה שאני מצליחה לעשות רק כשהגדול נרדם....)
ממש אשמח לרעיונות....(אגב, הגדול ממש שובב וצריך נורא להזהר כשהוא ליד הקטן ...)

לא יודעת לגבי המסז' (אולי לעשות לשניהם במשותף?) אבל למה בעצם האמבטיה של הקטן לוקחת הרבה זמן? בגיל הזה הם כמעט לא מתלכלכים,הייתי טובלת בזריזות בלי סבון,רק שטיפה ומוציאה,חבל שיהיה עצבני ועייף אחר כך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האמבטיה של הקטן באמת מהירה אבל של הגדול יותר ארוכה אז עד שהקטן מגיע לאמבטיה הוא כבר עייף ועצבני...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני כתבתי את ההודעה האחרונה...

אולי את הקטן לרחוץ בכלל אחרי הצהריים ואז בלילה נשאר רק לישון?

אבל למה לא לרחוץ אותם יחד? את הקטן את יכולה להושיב באחד המתקנים הטיפשיים האלה להושבה באמבטיה (זה לא "באופני" אבל סביר עד שיישב בצורה יציבה ממש), ולקנות לשניהם איזה צעצוע אמבטיה זהה (ספוג פושטי או משהו), שיראה שזו תחילת תקופת האחווה (מלשון יחסי אחים). ולתת להם את הזמן הזה לשניהם יחד, כשאת יושבת לידם.
על מסאז' הייתי מוותרת, זה מאוד נחמד אבל נשמע שהישרדות כרגע חשובה יותר. עדיף מסאז' 5 דקות בבוקר פעמיים בשבוע, מאשר מסאז' מוקפד כל ערב שעולה בצרחות.

כך אני עושה את זה (גדולה: שנתיים וחצי, קטן: 3 חודשים)
מחממת את חדר האמבטיה, ממלאת מים, מביאה את כל הבגדים וכו',
הגדולה נכנסת למים ומשחקת - במים היא מבסוטה. הקטן מקבל עיסוי (מביאה את המזרן משידת ההחתלה לרצפה)
הקטן נכנס ויושב על הדפני
הגדולה מקבלת סיבון , מצחצחת שיניים
הקטן יוצא ואני מלבישה אותו
הוא שוכב על הרגלים שלי (אני בישיבה מזרחית) בזמן שאני מנגבת+מלבישה את הגדולה (הוא עם מוצץ, אבל עדין לפעמים בוכה - זו נקודת התורפה של הערב)
הולכים למיטה - הוא יונק ואני מקריאה סיפור וכו'.

אבל למה לא לרחוץ אותם יחד?
היא כתבה שהגדול לא עדין בכלל עם הקטן.
אצלי כשהיו קטנים בהפרשים כאלה הגדולה היתה ממש מסוכנת לקטן,בודאי בתוך אמבטיה. היא הרביצה לו וזרקה עליו דברים. לא בכל הסיטואציות אפשר לסמוך על כל הילדים. ואמבטיה עלולה להיות מקום מסוכן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אפשר גם לרחוץ את הקטן בבוקר. זה באמת לא עד כדי כך משנה בגילו. כשיתחיל לזחול ולהתלכלך אפשר לשנות (ואז אולי כבר יוכלו לעשות ביחד שני הילדים)
ואז יש לך שני ילדים רגועים להרדים ביחד. הקטן יונק בזמן שאת מרדימה את הגדול. גם את המסז' אפשר לעשות בבוקר אם זה מתאפשר (אגב,את בבית איתם?יוצאת לעבודה? רק עם הקטן? זה משנה מבחינת הגמישות שלך)

תודה על כל ההצעות....אכן, הגדול מאוד שובב כך שאני לא יכולה לשלב את האמבטיות שלהם, זה ממש מסוכן. אני חזרתי לעבודה ומגיעה הביתה ב 16:00.....אולי אני אנסה לעשות אמבטיה מהירה לקטן בזמן שהגדול במיטה עם בקבוק מחכה לי ואולי הוא "יעזור" לי עם המסג'...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בהמשך לשאלתך, לי יש בת שאני מגדלת שהיא בתו היחידה של בעלי מנישואים קודמים והיא בת 16.5 ועכשו אני בהריון ואני כבר מרגישה ורואה שהיא כבר מקנאה , האם זה טבעי לקנא בהפרש גיל כל כך גדולים?

תמיד אפשר לקנא . תמיד אפשר להיות מבואס. דיכאון זה מה זה אופנתי .
בחורה בת 16.5 יודעת שהיא תהיה ביביסיטר ללא הבחנה .שבמקום שתעניקי לה שירות הסעות -לאן -שבא -לה ,את תהיי מקורקעת עם פיצקי קטן ומתוק.
במקום כסף לביזבוזים צריך לקנות אביזרים (כי הרי כבר הספקת להפטר מהכל.)

אנשים שיש להם מושג מהחיים יודעים מאיזה צד מרוחה החמאה על הלחם.
אני לא יכולה להגיד שאני בטוחה שאלו העינינים העיקריים שמציטים את תחושת הקיפוח והקנאה ,אבל את יכולה לשוחח עם ביתך.
היא יכולה להגיד לך מה בדיוק מטריד אותה- דברים חומריים ובעיות לוגיסטיקה , אולי חשש שאת תנזקי מהלידה ?

חוץ מזה - היא בגיל ההתבגרות- הם נוטים להיות כאלה- עצבניים, נוטרי טינה ,מגעילים,מה לא..מצד שני פתאום מתוך הברבזון המכוער יוצא ברבור מקסים, (עם קצת מזל ו16.5 שנים שאת עושה המון עבודה בתור אמא שלה..)ויש רוחב לב והתנדבות ואוירה מלאת שמחה ומרץ.

פספסת, היא בת של אבא שלה...

המלצתי היא ממש לא להפוך אותה לבייביסיטר, אגב.

ברור שלהקים משפחה "חדשה" זו לא חוויה קלה בשבילה. בייחוד שלא היא בחרה בזה.

מלא רגשות שונים וסותרים יכולים להתערבב כאן. זה לא בדיוק להסתדר עם שניים, אלא מורכב יותר.
בא לך לכתוב עוד? להסביר מה את רואה כקושי?

מעבר למה שנכתב אני רואה את המורכבות בכך שלתינוק החדש יהיו שני הורים ביולוגיים אוהבים לצדו, בעוד שהמשפחה שלה התפרקה. גם אם זה קרה מזמן, לילדים בדרך כלל יש ציפיה פנטסטית חבויה שהוריהם יחזרו לחיות ביחד... עכשיו כשיש תינוק בדרך, הסיכוי שזה יקרה קלוש עוד יותר. בת 16.5 יכולה לקנא או להביע קושי בדיוק כמו כל ילד אחר - פשוט זה יתבטא אחרת ויגיע ממקום אחר.

אני מסכימה שחשוב בעיקר לדבר, לתקשר איתה, להביע עניין אמיתי ברגשותיה ורצון להקשיב לה ולהיות שם עבורה.

כן, זה טבעי לקנא בכל גיל.

עצה נדושה שעובדת בכל גיל: לערב את הילד הגדול בשינוי המשפחתי ובטיפול בתינוק.
אני חושבת שזה נכון גם ובייחוד לסיטואציה שלך. אולי היא חוששת שהתינוק ירחיק אותך ואת אבא שלה ממנה, ולא יודעת איך זה יתפתח.
וזה עלול להיות חשש די מוצדק.

אבל אם תזמיני אותה להשתתף בהריון הזה, ברמה שהיא מעוניינת ומוכנה לה, אם תשתמשי בו כדרך לקרב ביניכן, אם זה יהיה תירוץ להזמין אותה לספר לך מה היא חושבת ומרגישה לגבי הריון, אמהות, הורות... ובאמת לשבת ולהקשיב לה בתשומת לב,
ואם כשהתינוק יוולד תזמיני אותה להיקשר אליו ולהתקשקש אתו, לא כ"בייביסיטר" אלא כאחות גדולה, כמישהי שיכולה לאהוב אותו ולהיות חשובה לו, אז התינוק הזה יכול דווקא לחזק את הקשרים הקיימים במשפחה, ולא להחליש אותם.

המלצתי היא ממש לא להפוך אותה לבייביסיטר
לא להפוך אותה לבייביסיטר, אבל כן להזמין אותה להיות עם התינוק, לשחק אתו, להחזיק אותו, ולעשות אתו דברים שהיא רוצה לעשות.
בתור התחלה, עם שניכם ביחד.
וחוץ מזה... תשמעי, היא בת 16, מבחינה ביולוגית היא מוכנה לאמהות עם הורמונים פעילים וקופצניים. כשהוא ייוולד, תני לה להחזיק אותו עור-לעור, להסניף לו את השיער, לשכב על המיטה כשהוא על החזה שלה, תראי מה התגובה שלהם, ותמשיכי משם....

כשנולד השני שלי, עשיתי כל מאמץ אפשרי לא להרחיק את הגדול מהסיטואציה (הוא היה בן חמש). לא להגיד לו "אתה מפריע", לא להגיד לו ללכת, להשתדל כמעט ולא להגיד לו להיות בשקט. ולקשר את התינוק אליו ואל איך שהוא היה כתינוק. והוא היה לגמרי עלי, נדחף בינינו או מתכרבל לידינו כל רגע אפשרי. הוא היה תמיד אומר: "גם אני רוצה להיות חלק!" ואני נורא אהבתי את זה.
גם נערה בת שש עשרה תרצה להיות חלק, אבל אולי בגלל הגיל והמצב המשפחתי שלכם היא דווקא תגיב בהתנתקות והתרחקות "ליתר ביטחון", מתוך חשש או הנחה שיבעטו אותה החוצה. אז במקרה כזה חשוב להזמין אותה פנימה, בדרכים שונות, באופן שגרתי.

ו...לקחת אוויר @}

מה שלא הולך עם תינוק ובת 16+, יכול להצליח עם פעוט ובת 18...

זה לכל החיים. אז יש זמן

מדהים שהדף הזה בדיוק עלה עכשיו למה חדש... קוראת אותו כבר יומיים (ותודה לסמארטפון שמאפשר לי לקרוא בהנקות לילה) עכשיו סיימתי.
וואו כמה דברים העלתה בי הקריאה כאן.
הזדהות.
הקלה. (צרת רבים חצי נחמה?)
אופטימיות (כולן אומרות שמשתפר..)
אבל גם אכזבה מעצמי (שלא תמיד מצליחה ליישם את כל העצות המופלאות שמובאות כאן ולפעמים יש כאן פשוט המון בכי...)
ואשמה... כמובן אשמה... איך אפשר לא ליפול לבור הזה?

ושאלה טכנית למנוסות, לא מצאתי תשובה כאן.
סבבה להעביר אחהצ ואפילו יום שלם לבד עם שתיהן (בת שבעה שבועות ובת שנתיים פחות חודש ) סבבה לג׳נגל בארוחות ובהנקות אבל איך לעזאזל עושים אמבטיה לגדולה (גדולה? הצוציקית הזאת היא הגדולה??) אם הקטנה ערה? הקטנטנה מושכת ערה לבד נניח חמש - עשר דקות גג זה לא מספיק לאמבטיה.. ואז צריכה על הידיים או לינוק והיא גם לא תמיד מסכימה מנשא, לא שאני מצליחה לעשות אמבטיה לפעוטה עם תינוקת במנשא..
אז אני לא מתחילה את האמבטיה של הגדולה כשהקטנה ערה אבל היא יכולה להתעורר בכל רגע נתון מה שכבר קרה לא מעט פעמים כי שעות הערב אלה השעות הקשות שלה...
איך יוצאים מזה?

גוונים,
מציעה כמה רעיונות ותראי אם משהו מהם יעזור:

• לרחוץ את הגדולה רק כשגם אבא או מבוגר אחר בבית
• להכניס לאמבטיה הגדולה גיגית עם מושב דפני בשביל הקטנה ולאמבט אותן במקביל
• ובעצם, למה חמש - עשר דקות גג זה לא מספיק לאמבטיה ? כדי לסבן, לשטוף ולהוציא את ה"גדולה" מספיק אפילו פחות מזה! כדי שתספיק לבלות במים כמובן שכדאי יותר, אבל אז את יכולה לשבת מול האמבטיה על שרפרף והקטנה בחיקך ולארח לה לחברה, לשיר. קרוב לוודאי שתוכלי גם לסבן, להשפריץ וכו' ביד הפנויה.
• לוותר על אמבטיה בימים קשים
• לרחוץ את הגדולה בשעות שהקטנה נינוחה יותר

ובעיקר לזכור שמה שנכון (וקשה!) היום - ישתנה. כבר ראית כמה מהר זה עובר... @}

אה, לא ציינתי, מדובר על ימים שאני לבד עם שתיהן בשעות הערב (בערך שלוש פעמים בשבוע) ומדובר רק על אמבטיה לגדולה , הקטנה זוכה לאמבטיה בבקרים כשהגדולה בגן.
עשר דקות יכולות להספיק לאמבטיה אבל אף פעם אי אפשר לדעת מראש אם אלה יהיו עכשיו עשר דקות של שקט או שתיים.. אני משתדלת להכניס אותה למים כששקט בחזית של הקטנה (ישנה או רגועה מאוד) לפעמים זה מצליח ולפעמים זה מתהפך תוך דקה ואז יש לי גדולה במים וקטנה בוכה.. ואז אני אכן יושבת ומניקה כשהגדולה משחקת במים אבל אי אפשר להניח את הקטנה הספציפית הזאת מיד בסיום ההנקה היא חייבת להיות המון זמן על הידיים כדי שלא יעלה לה האוכל והיא תפלוט ויכאב לה ואז אני בבעיה כי בשלב כלשהו נמאס גם לגדולה במים ..
לרוב זה מסתיים כשאני מקלחת ומלבישה לבוש מינימלי את הגדולה בשיא המהירות, מאיצה בה עד כדי עצבים שלי ובכי שלה כשהקטנה צורחת ברקע...
זה לא קורה כל יום, זה אפילו לא קורה רוב הפעמים, אבל הכך וכך פעמים שזה כן קרה היו לי על גבול הטראומטיות, אולי זה נשמע משהו קטן וטכני אבל ממש ממש חשוב לי לפצח את הסיטואציה הזו ולהבין איך זה לא קורה יותר...

ותודה תפילה!
צריכה יותר להשתמש באפשרות של לוותר על אמבטיה בימים קשים או לפחות לוותר על חפיפת ראש (שטיפה מהירה לפחות די הכרחית, היא בדיוק בגיל שנהיים מה זה ג׳יפה אחרי יום שלם עם כל האוכל שנשפך, החול, הטושים וכו׳ וכו׳)

_ואני זמינה לה, ובשבילה, ובכל זאת היא מעדיפה לשבת ולהתיפח, אמא אמא...
וכל הזמן הזה אני יושבת לידה, כאילו מתגעגעת לאמא אחרת לאמא שהייתה לה._
אויש, גם כאן זה קורה, תיאור כל כך מדויק! כאילו היא מתגעגעת לאמא שהיתה לה... למציאות שהיתה ונעלמה לה באחת...
היא מייבבת 'איפה אמא' 'איפה אמא', בסיטואציות שאני עם הקטנה על הידיים והיא צריכה אותי ורוצה שאקח אותה על הידיים (אם בגלל משהו פיזי נניח שנפלה וקיבלה מכה או בגלל איזה קושי רגשי, קנאה לדוגמה...) ואני לא יכולה באותו רגע לקחת אותה אבל אני לידה ומחבקת ביד אחת ומדברת ומנשקת ובכל זאת - 'איפה אמא' 'איפה אמא' - זה מועך לי את הלב ברמות שאין לתאר, בולעת את הדמעות בעצמי ובוכה כשהיא לא רואה...
היא גם אומרת 'איפה אבא' למרות שיודעת בדיוק איפה הוא (בעבודה נניח) כשאני לא יכולה לקחת אותה, כי למדה שממנו יש יותר סיכוי שתצמח הישועה ברגעים כאלה וגם זה שובר את הלב שלי לרסיסים...
(לפחות עכשיו היא כבר לא צורחת 'לקחת אותי, לקחת אותי' וממאנת להתנחם במשך דקות ארוכות כמו שהיה בהתחלה, כן יש שיפור...)

ומלבישה לבוש מינימלי את הגדולה בשיא המהירות.
המממ...! חלוק מגבת, בייחוד עכשיו כשכבר מתאבב, עד שתתפני להלביש אותה.


'איפה אמא' 'איפה אמא' - זה מועך לי את הלב ברמות שאין לתאר.
כידוע לך, שלי כמעט באותו הגיל, ואין לה אחות קטנה, ועדיין יכולה לעמוד לידי ולבכות "אמא, בואי אליי" כשאני מנקה את השרותים או משהו.
<רק בשביל הפרספקטיבה...>

'איפה אמא' 'איפה אמא' - זה מועך לי את הלב ברמות שאין לתאר.

מועך את הלב לקרוא.

גוונים, אני חולת פייסוש ונמצאת בהמון קבוצות פייסבוק ולכן יודעת ששעות הערב עם שני קטנים זה ה-אתגר לכולן. שמעתי על פתרונות של בייביסיטר בשעות האלה או אולי יש דרך לשחק עם השעות של בן זוגך? אני ממש יכולה לראות את הסיטואציה ומבינה למה זה טראומטי. אולי תפתרי את עצמך מזה? או, אולי תרחצי אותה כשהיא חוזרת מהגן? יש אופציה כזאת?

אני מוצאת ששעות הערב קשות לכולם: לתינוקות קטנים, פעוטות עייפים, אמהות גמורות. אולי יש שינוי לו"ז שיצליח?

גוונים, מה שאני עשיתי במצב דומה (הבכור היה מעט גדול יותר):

1. בימים עייפים\בכייניים\מאתגרים במיוחד של מי מהמשתתפים-וויתרתי על אמבטיה בלי שמץ רגשות אשם.
2. היות והייתי לבד בשעות אחה"צ 5 ימים בשבוע, לפחות יומיים מהם ביקשתי מאחיינית בת 14 שתבוא (בתשלום צנוע) בערך לשלוש שעות (נגיד מארבע עד שבע). במהלך השעות הללו היא פשוט ישבה\עמדה עם התינוק על הידיים. שניהם היו מאד מבסוטים מהסידור. המשכנו בזה עד גיל 5 חודשים בערך, אז נהיה לי הרבה יותר קל.
3. "טרמפולינה"-הכסא הזה לתינוק? היה לי כזה, הכי פשוט, וכשרחצתי את הגדול שמתי את הטרמפולינה באמבטיה, התינוק בתוכה, הגדול באמבט, אני על שרפרף. שוב, כולם היו מבסוטים מזה (;

האמת כשאני חושבת על זה, אז לשאלה הפרקטית של איך מסתדרים באמבטיה, עניין הטרמפולינה היה לי הכי חשוב (אגב היא שימשה רק לזה. המתקן הזה הוא לא שיא הבריאות מבחינה אורטופדית. אבל אני לא חושבת שנגיד שעה בשבוע גורמת נזק אמיתי).
שיהיה לך המון בהצלחה, ותזכרי שזה זמני, תיכף היא תזדחל אחרייך ותנסה לקפוץ ראש לאמבט של אחותה...

הערה קטנה-כשכתבתי ששמתי את הטרמפולינה באמבטיה, התכוונתי על הרצפה בחדר האמבטיה כמובן. לא בתוך המים (:

טרמפולינה גם עובדת טוב עם תינוקות ריפלוקס, בגלל הזווית.

אם אצלי היתה טרמפולינה במקלחת. לא בשביל לרחוץ פעוט, אלא בשביל להתקלח בעצמי, או לשבת בשירותים בלי להחזיק אותו על הידיים. זה היה הדבר היחיד לו שימשה.

אם אצלי = גם אצלי

אני אכן שמה אותה בטרמפולינה בזמן שאני בשירותים, מקלחת או אמבטיה לפיצקית. אבל אם בא לה לבכות, היא תבכה גם בטרמפולינה... (זה קורה רק אצלי?)
אגב, הנה עוד מקור לרגשות אשמה, אני משתמשת בטרמפולינה הרבה יותר מאשר רק במקרים האלה, היא תינוקת שחייבת להיות מוחזקת במאונך המון זמן אחרי האוכל ואני פשוט לא יכולה להחזיק אותה כל כך הרבה זמן במשך היום כשגם פיצקית בסביבה. מנשא היא כרגע לא מאוד אוהבת (מאותה סיבה לדעתי, של החלב שעולה לה, אני קוראת לזה צורך בנתיבי אויר פתוחים, גם על הידיים היא מעדיפה עם הפנים קדימה... אין מנשא לגיל הזה עם הפנים קדימה, נכון?) אז יוצא שאני שמה אותה בטרמפולינה. מאוד משתדלת לא הרבה זמן רצוף, אבל זה כן יכול להגיע גם לרבע שעה עשרים דקות. ולא רק פעם ביום, אלא כמה פעמים... לא הצלחתי למצוא פתרון אחר בינתיים:-(

אכן, להביא מישהי להיות איתנו בשעות המאתגרות זה כנראה הפתרון, עוד במהלך ההריון החלטתי שזה מה שאעשה, אבל לא מצאתי בינתיים מישהי כזאת... (אנחנו לא כל כך מקושרים כאן, פרסמתי קצת בפייסבוק וכאלה ולא מצאנו עד כה.)

ותזכרי שזה זמני, תיכף היא תזדחל אחרייך ותנסה לקפוץ ראש לאמבט של אחותה...
זוכרת. זה בפירוש מה שמחזיק אותי בשעות קשות.
לא נעים לי להודות, אבל קצת מחכה שהתקופה הזו תעבור (והנה עוד סיבה לרגשות אשמה, עם אחותה הגדולה הייתי כל כך מאושרת, עם כל הקושי הייתי מאושרת בהווה שהתהווה לי כשהיא נכנסה לעולמי. והיא, רק בגלל היותה אחות שניה בהפרש קטן, זוכה בעצם לרצון שהזמן יעבור (דמעות... נקודה רגישה ביותר) )

זה לא שאני לא אוהבת אותה, היא חמודה להפליא. ואמנם לקח קצת (יותר) זמן אבל היא שבתה את ליבי ובאמת נהדרת.
אבל לפעמים השילוב של הקושי יחד עם העייפות יחד עם זה שעדיין קשה לפענח מה היא רוצה והיא בוכה הרבה (יותר מהגדולה כשהיתה בגילה)
ויש את אחותה הגדולה ש..קלה לי בהרבה... כי היא גדולה יותר ומדברת ומביעה את עצמה בצורה מופלאה וגם כי, טכנית, אנחנו מכירות יותר זמן:-)
כל זה יוצר אצלי מן תחושה שפשוט הזמן צריך לעבור, ואז יהיה קל יותר ואז הרגשות יתאזנו יותר ואז ואז ואז ובינתיים רגשות האשמה כלפיה חוגגים...

או, אז השנקל שלי:
היא זוכה לכל מיני. גם לרצון שהזמן יעבור וגם הידיעה הברורה איך להיטיב את הזמן הזה.
אנחנו גם צובעות לעצמנו את העבר בכל מיני צבעים, וממילא גם את ההווה (העתיד שלי בד"כ ורוד).
להסתדר עם שתיים זה להניח שהיא מקבלת טוב אחר מאחותה. אין דיאדה רק של שתינו... אין פליאה ראשונית, עוקבים אחרי הלו"ז של הגדולה. ועוד.
יש הרבה יותר עניין בבית, יותר ממי ללמוד ואת מי לאהוב ואחר כך עם מי לייצר קנוניות.
והרשי לי להניח, שהיא מטופלת טכנית יותר טוב מהבכורה, על אף "הרעת התנאים" לכאורה.
@}

אוי גוונים

אם הטרמפולינה עוזרת לשתיכן, אז שתהיה טרמפולינה! בטח שאין מה להכנס ללחץ מכמה דקות כמה פעמים ביום. זה לא שהיא תקועה בסלקל 8 שעות ביממה ועוד 8 בלילה (האמיני לי, ראיתי כבר כמה כאלה).

כל ילד במשפחה מקבל טיפול שונה מתוקף מיקומו בין הילדים, גילאי הילדים האחרים, הנסיון שלכם כהורים, נסיבות החיים סביב הלידה... אם תוכלי לנסות לא להשוות בין מה שקיבלה בת א׳ לבין מה שקיבלה בת ב׳, ייטב לכולכן. זו לא אותה הבת, זו לא אותה המשפחה, ואני מתערבת שאת לא אותה האמא.

בנימה אישית: הקטן שלי (עוד כמה ימים בן שנתיים!) שנא מנשאים ובמיוחד ערסול או רגלי צפרדע. היה קשה איתו כי גם בעגלה לא רצה לשכב. שלא נרבר על נסיעות באוטו! רק ידיים ורצוי מחובר לציץ. בנוסף, היו קשיי הנקה והגדילה שלו עד היום איטית מאוד - הוא בגודל ממוצע של בן שנה. אז ביחד עם השאיבות ואיסוף התרומות וההאכלה בצינוריות והסקין טו סקין וצהבת וכל הכרוך בכך, מה לעשות ויש לו גם ארבעה אחים ואחיות גדולים. כך יצא שאחותו למדה האכלת אצבע בגיל פיצי שלו כדי שנוכל לתת לו שאוב בזמן שנוסעיפ לחוג זה או לחברה זו או למפגש. וכבר בגיל חודש חודשיים עברנו לבקבק באוטו פשוט כי זה היה הדבר היחיד שירגיע, ובחיי שלא יכולתי להגיד לגדולים - עכשיו לא נוסעים עד שהתינוק מוכן לכך. אז נסענו. ולפעמים הוא בכה נורא. והיו ימים שישב המון המון בסלקל באוטו, כי אנחנו גרים באיזור מרוחק. ואני דאגתי שהישיבה הממושכת הזו תעבב התפתחותו ובכלל תבעס אותו כי הוא לא בידיים ולא על אמא. או שבגלל הקשיים בהנקה והבקבוק לא ירצה לינוק.

ומה יצא? יצא שבגיל 4 חודשים זחל גחון וב 5 כבר על הברכיים. יצא שיש לו קשר מיוחד עם אחיו כי בילה איתם בכל רגע כולל באוטו והם למדו לטפל בו ולהיות אחראיים. יצא שעד היום יונק מושבע שלא מוותר על ה״נוק״ שלו מתי שרק אפשר.

כל ילד מקבל אמא אחרת וטיפול שונה, ויש בזה משהו טוב דווקא בעיני. אני בעד להפטר מהאשמה ולקחת כמה שיותר עזרה, ונשימה עמוקה וארוכה...

איך להרדים שתי בנות גיל 4 וחצי ושנה ו3 הקטנה נרדמת בהנקה .אבל שתהן עיפות וזקוקות לאמא בו זמנית.ניסתי כבר הרבה אופציות.כלום לא עובד.מעירות אחת את השניה.בסוף נרדמות רק ב21 וחצי.ואני כועסת ומותשת.ויוצא שאף אחת לא מקבלת פינוק של מאה אחוז לפני השינה ..זמן רגוע. את מי להרדים קודם...הגדולה מנצלת הזדמנות ורוצה ראשונה ומושכת את ההרדמה שעה והקטנה בוכה.והלב שלי נשבר.מנסה שתהן ביחד והם משתטות ואף אחת לא נרדמת.הקטנה על הציצי והגדולה מדברת.או מלטפת ומעירה. ושזה הפוך הקטנה משתוללת והגדולה לא נרדמת מהיללות של הקטנה. אשמח לרעיונות.להביא מישהו לא מתאים.והבעל לא מעונין לעזור.חסר סבלנות.ולא רוצה להתחלק.אז צריכה להרדים שתים לבד והן רוצות את אמא צמודה

מה עם להיכנס עם שתיהן למיטה הגדולה- אמא באמצע וילדה מכל צד? רבע שעה של סיפור ואז כיבוי אור והתכרבלות משותפת. ואם אתם ישנים במיטות נפרדות， אחרי שהן נרדמות אפשר להעביר אותן למיטות שלהן.