באופן טבעי

יופי, בינתיים אנחנו ארבע

טלי, משהו קטן על רעב (שמתאים גם לצמא) - זה לא דבר קבוע.
כלומר, אפשר בקלות להרגיל את הגוף (גם בלי שום כוונה בכלל) לבקש פחות אוכל או מים. ואפשר גם להרגיל ליותר וגם להמון.
אז נראה לי שווה לשים לב שם שלא מתרחש תהליך כזה של צמצום הדרגתי שעובר איזה קו בסופו של דבר.
יכול להיות שזה ילד ששווה להציע לו יותר, אולי אפילו תוך כדי עשייה של דברים אחרים כמו משחק בחוץ, למשל.

אצלי הילדים באופן קבוע מעדיפים שאשלח פחות אוכל. אני שולחת יותר ומזכירה לאכול כמה שמתחשק.
ברוח הזו אולי כדאי כן לשלוח איתו קופסה קטנה לארוחה נוספת, להזכיר לו בבוקר שיש ושיעשה עם זה מה שהוא רוצה.
אולי הוא יגלה שלא חסר לו זמן משחק, או שהוא כן רעב

גם אני בעד להמשיך את הדף.
הרי חיוניות זה לא משהו להפסיק (:

בטח להמשיך.
השאלה היא אם כאן או לפתוח דף חדש.

אחרי שאכל מהבוקר כריך ואולי גם פרי.
טלי,
כמי שעובדת יומיים בשבוע בגן, הייתי בודקת אם חוץ מהכריך (לפעמים יותר מאחד) ומהפרי לא קיבל גם בייגלה/ ביסקויטים ושות'.

אם כאן או לפתוח דף חדש.
לדעתי אם אין לך חשק מיוחד אז אפשר להמשיך ומקסימום לפצל אם יעלה הצורך (או החשק).

גוגוס ותפילה, שתיכן הפלתן לי אסימונים.
באמת שמעתי ממנו מדי פעם על אכילה של דברים נוספים, ולא החשבתי את זה כי זה נראה לי משהו שבוודאי לא קורה כל יום, אבל לא בטוח בכלל, הא?
אדבר עם הגננת ובמקביל אשים לו קופסת תמרים בתיק ואציע לו יותר במהלך היום. אולי גם אביא משהו איתי לאיסוף מהגן, שיאכל בדרך.
חוץ מזה, זו מן תקופה מעצבנת כזו עם הפירות. אני מתקשה כבר למצוא פירות קיץ טובים וגם אין עדיין פירות חורף טובים. זה משהו שהוא אוכל הרבה בדרך כלל אז אולי גם משפיע.

נשמע מצוין, טלי, ואני מאוד מחזקת את הדברים של תפילה.
גם אני ביליתי המון בגנים וזה נכון. הרבה פעמים יותר מכריך אחד, והמון פעמים תוספות מסוגים שונים שאף אחד לא סופר בתור אוכל (ואולי בצדק?). בחורף יש לא מעט תה ממותק בהרבה סוכר, שגם הוא נותן תחושת שובע מזויפת.

אגב תמרים, לא יודעת אם זה יעבוד, אבל אני מציעה לך למלא אותם בשומן כדי לאזן את הבוסט של הסוכר.
הכי חביבים עלינו: פקאנים בפנים, או ממרח חלבה בייתי בגוש יציקתי כזה.
גם מרציפן בייתי בגוש פנימי בתמר יעבוד היטב.

אולי גם אביא משהו איתי לאיסוף מהגן, שיאכל בדרך.
זה עבד אצלי טוב.
ונהניתי מכך שהיה בידי "קהל שבוי".

קהל שבוי
אין לו את הפונקציה הזו )-: אבל זו סיטואציה נקייה יחסית מהסחות דעת אז מקווה שאם מסתתר שם רעב הוא יאכל.
גוגוס, תודה על הרעיון. חשבתי על אגוזים ופסלתי מתוך מחשבה שזה עלול להיות הקש שיעורר את הגננת לפעולה (ואני גם רוצה שהוא יוכל לתת לילדים אחרים אם יבקשו בלי לפחד שאולי אסור להם), אבל חלבה או מרציפן ביתיים אולי ילכו טוב.

טוב, אני ממש שמחה שסיפרתי פה, כי מסתבר שאכן אוכלים גם פירות וירקות במהלך היום בכמות לא זניחה ולפעמים גם ביצים קשות. בנוסף כמה פעמים בשבוע גם בייגלה או ממתק אחר.
בכל זאת, היום הבאתי ארוחת צהריים לדרך הבייתה והיא נאכלה בשמחה רבה וכשחזרנו מסיבוב סידורים ישב לאכול עוד משהו ביוזמתו. זה כבר יותר מה שאני רגילה...

אוכלים גם פירות וירקות במהלך היום בכמות לא זניחה ולפעמים גם ביצים קשות.
יפה!!!

מצוין, טלי! טוב לשמוע את הבשורות שלך.

השנה, בת השנתיים וחצי שלי, שחזרה עד היום כמעט בארבע, חוזרת הביתה באחת (יש!) ופתאום אני אחראית לכל הארוחות שלה, במקום משפחתון תמ"ת באמת מעולה, כולל מהצד התזונתי.

התפריט שלה, איך לומר, מפליא אותי.

הגברת קמה בחמש בבוקר בערך, ועד שמונה (שעת תחילת הגן) בדרך כלל אוכלת שתי פרוסות לחם עם חמאה או אבוקדו או גבינה ועגבניה. מתעקשת על הלחם (הרגיל לגמרי. לא אוהבת מלא)

לגן - כריך, באותו ממרח כמו הבוקר בדרך כלל. פרי/ירק שאני שולחת איתה חוזרים כלעומת שבאו.

ארוחת צהרים - ראשית, היא לא רוצה לאכול... (איך היא לא רעבה?) כשכבר מסכימה לאכול, אוכלת כמות מזערית, או שאנחנו מתפשרות על...עוד כריך, הפעם עם סלט ירקות של עגבניה+מלפפון+ שמן זית. ככלל, היא מוכנה לאכול פחמימות ריקות (קוסקוס ופתיתים, גם מקמח מלא) תפוחי אדמה, אפונה, וקצת עוף. לפעמים שעועית ירוקה/צהובה. אם אני מגישה מרק עוף, למשל, היא פשוט מוציאה את הגזר והקישואים מהצלחת...(כן, אני יודעת שצריך לטחון, אבל יש לי הרגשה שהיא תתייחס בחשדנות למרקם).

ארוחת ערב - או שלא אוכלת בכלל, או שמבקשת...עוד לחם. אם לא היה בצהרים אני בדרך כלל נותנת. אם היה, היא נדרשת למצוא תחליף: קצת אוכל מבושל, או פרי.

אין מריבות גדולות סביב האוכל, בכלל היא ילדה די נוחה. אבל בסוף היום אני מסכמת מה היא אכלה וזה פשוט לא הרבה, ביחס למה שאכלה שנה שעברה או מה שאחיה אכל בגילה - בוודאי שלא. מצד שני, היא אחוזון תשעים בערך - לא בדיוק חשש לאנורקסיה...(בגובה ובמראה הכללי, וגם בהתנהלות, היא כמו ילדה בת ארבע) אבל אני לא מבינה מה קורה פה. למה אצל המטפלת היא אכלה הכל? למה היא רעבה כמעט רק בבוקר? ואיך יכול להיות שמבחינתה אפשר להתקיים על לחם עם חמאה וכוסות חלב? מה אני מגדלת - ילדה הולנדית?

מה אני מגדלת - ילדה הולנדית?
יש שני דברים חשובים שאפשר לעשות בנידון. אחד, פשוט להבין שילדים משנים את טעמם כל כמה זמן ומה שהיא מעדיפה עכשיו יכול להשתנות (ולהתרחב) בעתיד.
הדבר השני שאני תמיד ממליצה זה לשבת לאכול ביחד עם הילד בכל ארוחה בבית וככה כשהוא רואה את ההורה (ואם יש אחים נוספים אז גם מצויין) אוכל ירקות ונהנה עד השמיים זה מעורר את סקרנותו.

הי מאי יקרה,
רק בקצרה הפעם, כי הזמן, את יודעת...
בכל פרוסה של לחם אחיד פשוט יש בין שלוש לחמש כפיות סוכר, וזה לפני שספרנו את הפחמימות שבחיטה עצמה, שבסוף הדרך נהיה גם הוא סוכר כזה.
מי שרגיש לסוכר פשוט נהיה תלוי בלחם לגמרי כי הוא לא יקבל בקלות כזו מקורות סוכר אחרים. ללחם הזה יש לגיטימציה, הוא כאילו אוכל, אבל מי שרגיש פשוט נהיה תלוי וזה כל מה שהוא רוצה.

להמון ילדים התהליך הזה של הצטמצמות ללחם קורה בסביבות גיל שנתיים. זה ממש תהליך מוכר ורווח מאוד. לא חייבים לקבל אותו, כי הוא מתרחש בגלל החשיפה למשהו שנראה כמו אוכל אבל הוא לא בדיוק כזה. בעולם נורמלי הבת שלך לא היתה נתקלת לעולם בערימת סוכר כזו על בסיס יומי.
יש ילדים שהגוף שלהם מתמודד עם זה יפה מאוד, ויש כאלה שפחות ויש כאלה שממש לא.

זה לא יהיה שונה בהרבה מילד שרוצה זמן מסך בבוקר, ואז בצהריים ואז בערב
זה דבר לא נורמלי לגוף שלנו.
יש ילדים שלא נהיים תלויים במסכים למרות החשיפה, יש כאלה שמעט או בינוני ויש כאלה שאי אפשר לנתק אותם מהמסך בלי מאבק.

קשה לי להמליץ לך כאן מה לעשות כי אני לא בטוחה שהדרך ההורית שלנו כאן דומה, אבל אני משאירה כאן את זה כחומר למחשבה בינתיים.
תוספת קטנה - אצל מי שרגיש, סוכר כזה ישבש בקלות את הרעב, את השובע, ואת זמני האכילה וכמויות האכילה. התחלה של תשובה אפשרית לשאלה איך היא רעבה רק בבוקר למשל.

מי שרגיש לסוכר פשוט נהיה תלוי בלחם לגמרי כי הוא לא יקבל בקלות כזו מקורות סוכר אחרים.

יכול להיות שעלית על משהו. היא באמת אוהבת מתוק מגיל קטן ולכן אני מקפידה במיוחד לא לאפשר ממרחים מתוקים, עוגיות, וכו'. יש עוגות ביתיות מידי פעם, אבל בטעמים 'מבוגרים' (קינמון, קפה...) שהיא לא אוהבת. המקור היחיד הקבוע שלה לסוכר הוא תרכיז תפוחים טבעי לגמרי שהיא מקבלת מדולל מאד בכמויות מוגבלות (וכשאני מנסה להפסיק גם את זה - יש לה עצירות...). יש לך מקור לכמויות הסוכר האלה בלחם? כי זה הרבה יותר ממה שיש בעוגות שאני אופה, למשל

לגבי דרכי התמודדות, בדרך כלל כשאני מחליטה שמאכל מסויים 'משבש' אני פשוט מעיפה אותו לגמרי מהבית, לפחות לתקופה. אף אחד אחר פה לא צורך לחם אחיד דרך קבע, כך שזה לא בעיה גדולה. אני מניחה שבאיזשהו מקום אני פשוט חוששת שבלי לחם שהיא אוהבת היא לא תאכל כלום...אולי אצליח לשכנע את בעלי לחזור לאפייה בבית. לפחות זה קמח מלא, ואני יודעת בדיוק מה יש בזה. מצד שני, על אף שאני לא משוללי הלחם לגמרי, מבחינתי ארוחת לחם אחת ביום זה די והותר. אבל עד כמה זה יהיה שיפור אם נתפטר מהלחם והיא פשוט תאכל תפוחי אדמה במקום? (ארוחת צהרים היום: תפוח אדמה מבושל, מרוסק עם שמן זית. כפית וחצי סלט ירקות. היא 'שבעה'.)

אגב, היתה תקופה שהיא אכלה לחם של ד"ר מרק ובאמת אכלה כמויות קטנות יותר, אבל חשבתי שזה פשוט משום שהוא משביע יותר.

תודה על שהגבת למרות קוצר הזמן

יש לך מקור לכמויות הסוכר האלה בלחם?
כל חיפוש פשוט בגוגל יביא אותך להמוני תוצאות דומות. בין 3 ל 5, תלוי ביצרן ובגודל הפרוסה (של לחם אחיד).
דברים שיהיה לך קצת יותר קשה למצוא ואולי יעניינו אותך - 5 כפיות בלחמניה פשוטה, 5 בפרוסה של חלה מתוקה, 3 בפרוסה של חלה רגילה, 10 בפיתה.
וכאמור, כל זה רק הסוכר המוסף, בלי הסוכרים של החיטה עצמה.
אם זה לא היה נכון, יצרני הלחם הוא מזמן מגישים תביעה.
את שאר המידע מצאתי במקומות שאני לא זוכרת כרגע, חלקם מאופים (למשל את הפיתה).
הסוכר גורם להכל לתפוח יותר מהר, זה הכל. אפשר לשים יותר שמרים והייצור פשוט מכפיל או משלש או מרבע את הקצב שלו.

בלי לחם שהיא אוהבת היא לא תאכל כלום...
מאיפה בא החשש הזה אם אצל המטפלת היא אכלה כל כך מגוון?
אפשר להחזיר את החשש הזה אחורה ולסמוך עליה שהיא ילדה בריאה שפשוט נתקע לה התקליט והיא לא תרעיב את עצמה?
לא יודעת, שואלת ברצינות. אני מבינה שלפעמים זה לא פשוט.

בתפוחי אדמה יש עמילנים. בסוף הדרך הם סוכר, אבל זה לפחות לא מגיע עם התוספת של הסוכר הלבן.
ואולי אפשר להתחיל לעשות חצי חצי עם בטטות (נגיד בפירה).

בתפישה שלי, לחם אחיד הוא ממתק (בעייתי מאוד כי הוא לא מרגיש כמו ממתק), וכמוהו גם מרבית הלחמים הקנויים.
זאת אומרת שארוחת לחם היא בעצם ארוחת ממתקים.
תבדקי אם צורת חשיבה כזו מקדמת אותך או מדכאת אותך.

בכל מקרה, בביקורי האחרון בישראל נוכחתי לדעת שהרבה מאפיות מחזיקות לחמי 100% שאור, לפחות באזור תל אביב (מצטערת, לא זוכרת היכן את גרה) ואולי שווה לך לבדוק מה קורה באזור שלך.
המשמעות היא שזה לחם בלי סוכר בכלל, לבד מאלו שנוצרים באופן טבעי מהחיטה. וכדאי גם לשאול ליתר ביטחון במאפייה כי אני מהמרת שלא ירחק היום שבו ירמו לגבי זה, כמו התרמית הגדולה של הקמח המלא, שעדיין מתקיימת (כותבים "קמח מלא" על מוצרים שיש בהם למעלה מ 50% קמח מלא, וגם לגבי השאלה מה זה "מלא" יש מחלוקת, כאילו שזה באמת מסובך...).

מניסיוני, כאשר מתחילים לקנות מוצר מאוד יקר (וכאלה הם לחמי השאור) מתחילים להתקמצן עליהם
בצדק...

מאיפה בא החשש הזה אם אצל המטפלת היא אכלה כל כך מגוון?

אני קצת פולניה בקטע הזה (ועוד בלי שום הצדקה גנטית...). בסך הכל הילדים שלי מעולם לא היו צנומים ממש ובוודאי לא סבלו מתת משקל. אולי ספגתי בתת מודע את החרדות של אמא שלי כשהייתי ילדה (אני הייתי בתת משקל חמור כילדה). ואולי סתם אני מכירה יותר מידי ילדים שלא אוכלים כלום כולל כלום וחיים על אורז לבן וסוג ספציפי של לחם כבר שנים ארוכות, והמודל הזה מבעית אותי. אבל ברור שאת צודקת: אין לי סיבה אמיתית לחרדות הללו.

בכל מקרה, דיברתי כבר עם בעלי והחלטנו שהלחם האחיד ייעלם מהבית. נחזור לקנות לחם שאור (זה הלחם של ד"ר מרק עליו כתבתי) ואולי היא תשוב לאכול אותו בנקודה מסוימת. בינתיים היתה לי הברקה וכשהיא ביקשה לחם לארוחת ערב (ברור) טיגנתי לה במקום זה שתי ביצים עם מנה מכובדת של קוואקר בתוכן. היא אהבה מאד, ויש מצב שזו תהיה ארוחת הערב החדשה שלה. לא שייק ירוק, כמובן, אבל לפחות מנת חלבון יפה שאני יודעת בוודאות שאין בה שמץ של סוכר

תבדקי אם צורת חשיבה כזו מקדמת אותך או מדכאת אותך

מקדמת. האמת שתמיד ידעתי שבלחם קנוי רגיל יש סוכר, אבל איכשהו אף פעם לא הפנמתי את סדר הגודל של הכמויות. ואני הרבה יותר נחרצת (עם עצמי ועם הילדים) אם אני יודעת שארוחה מסוימת היא לא רק חדגונית ונטולת ערך תזונתי, אלא מזיקה ממש.

(ואגב סוכר, יצא לך כבר לקרוא על המאמר שהתפרסם ב- JAMA Internal Medicine וחשף את האופן בו תעשיית הסוכר האמריקאית שיחדה מדענים בשנות השישים כדי שיטו תוצאות סקירה מדעית כך שסוכר יוכרז כבלתי מזיק בעוד כל ההאשמות הבריאותיות יתלו דווקא בשומנים הרוויים? סוקר בהרחבה מאד בתקשורת הכללית, בזכות אלמנט השערורייה - בניו יורק טיימס, למשל, זו היתה הכתבה הנקראת ביותר לפני שבועיים.)

מאי, כל זה נשמע נפלא ממש.
יהיה מאוד כיף אם תעדכני בהמשך איך זה התקדם.

את המאמר קראתי, כמובן. שמחתי גם לראות שהוא תורגם במהירות לעברית.
אין שם שום הפתעה והדברים היו ידועים זה מכבר. מה שזה הוסיף זה את הראיות, אבל מהחומרים שהצטברו כבר לא באמת היה צריך אותם. זה בעיקר נועץ מסמר אחרון בארון הזה.
זה אותו הסיפור של הסיגריות, של קוקה קולה ואחרים, כולם באותן שנים בערך כשאפשר היה לעשות מה שמתחשק.
היום כל זה פחות אפשרי בגלל הכורח להצהיר מאיפה הגיע הכסף למחקר, אבל יש להם דרכים אחרות, עקיפות יותר, כך שהמדען עצמו לא יודע שמי שהעביר לו את הכסף בעצם מנוהל מלמעלה ומאחורה על ידי הגופים האלה.

בדיוק היום, בעודי סוקרת את החומר לקורס החדש בלימודים שלי, שמחתי לגלות חשיבה ביקורתית כבר בהתחלה.
המרצה ביקשה לקרוא מחקר מסוים על השפעות החלב, והפנתה את הסטודנטים לחפש מי מימן את המחקר ולחשוב איך זה השפיע על התוצאות.
למי שקוראת כאן זה בטח נשמע טריביאלי לגמרי, אבל זה תואר ראשון. לחלק גדול מהאנשים שם זה בכלל לא ברור, והיה יפה לראות את המרצה דוחפת לחשיבה ביקורתית. הפקפוק הזה חזר על עצמו דרך החומרים שהיא הציעה בעוד הרבה מקרים אחרים והעלה בי חיוך רחב.

היום כל זה פחות אפשרי בגלל הכורח להצהיר מאיפה הגיע הכסף למחקר

הבעיה היא שרוב האנשים נתקלים במחקרים על תזונה בתקשורת הכללית (ולא בכתבי עת ייעודיים/מדעיים), וברוב המוחלט של המקרים לא מצויין שם מי מימן את המחקר. הופתעתי לטובה כשקראתי בתחילת השבוע באתר חדשות באנגלית מחקר על כך שלמעשה גבינות שמנות טובות יותר לבריאות מגבינות רזות (מעלות את הכולסטרול 'הטוב'), שזה נתון שיש בו היגיון בפני עצמו - וצויין במפורש שתעשיית החלב הדנית עמדה מאחורי המחקר. (קבוצת הביקורת שלהם היתה משעשעת: הם השוו אוכלי מנה של גבינה שמנה לאוכלי מנה של גבינה רזה , לאוכלי מנה של טוסט וריבה...)

רוב האנשים נתקלים במחקרים על תזונה בתקשורת הכללית (ולא בכתבי עת ייעודיים/מדעיים), וברוב המוחלט של המקרים לא מצויין שם מי מימן את המחקר
מסכימה לגמרי. אני מקבלת שאלות כאלה על בסיס יומי מאנשים שעובדים איתי.
ולפעמים אני תוהה, נגיד שלא היה להם את מי לשאול, הם היו הולכים ובודקים לבד?
לא נראה לי...
ואז, גם אם הם קצת חושדים שמשהו לא בסדר, נהיה למידע הזה אפקט מצטבר בהחלט לא חיובי.

צויין במפורש שתעשיית החלב הדנית עמדה מאחורי המחקר
וואו, כמה שזה נדיר...
אבל לכי תדעי, אולי רוח חדשה מנשבת והם הבינו שמוטב להיות גלויים מאשר לחכות לשוט הביקורת.
אני מהמרת שזה מאוד מוריד את החשק לבקר ולסנוט, אבל בשביל רוב האנשים זה בכלל לא יעורר עניין וככה הם יוצאים בסדר עם כולם.
צריך איזה מינימום של חשיבה ביקורתית בשביל להבין שאם התעשייה מימנה אז זה חשוד, ולאיזה כיוון. מי שלא פיתח חשיבה ביקורתית אפילו לא ירים גבה מול המידע הזה. זה יהיה לו שקוף לדעתי.

קבוצת הביקורת שלהם היתה משעשעת: הם השוו אוכלי מנה של גבינה שמנה לאוכלי מנה של גבינה רזה , לאוכלי מנה של טוסט וריבה...
יש לך קישור? כי זה דווקא מעניין מאוד עם קבוצת ביקורת כזו כי היא אוכלת סוכר עם סוכר. והטענה שמתגבשת היום לכדי ממצאים טובים היא שבעצם מה שמעלה את הכלוסטרול ה"רע" הוא הסוכר.

גוגוס : הנה לינק אחד לאתר שדיווח על מקורות המימון: https://startsat60.com/health/new-study ... -healthier

והנה האבסטרקט של המחקר: http://ajcn.nutrition.org/content/early ... 2.abstract

קראתי בעניין, תודה רבה.
מצחיק לראות את הרגע הזה שבו האינטרסים של התעשייה ולוחמי המזון המזין נפגשים.
מזכיר לי את הרגע שבו גילו לי שלמרצ ולחרדים יש מאבק משותף בפורנוגרפיה. התחלתי להבין אז את המשמעות של קואליציה

לגבי המחקר עצמו - המסקנה הפשוטה שלו היא שברמות נמוכות של צריכה (מה זה כבר 80 גרם גבינה ביום או פרוסה עם ריבה?) בעצם לא קורה שום דבר מהותי לכמה מדדים מרכזיים על פני שלושה חודשים.
אני מתפלאה איך העולם כולו לא המום מזה

הניחוש שלי הוא שהתעשייה מימנה את זה כי היא תחת מתקפה, והיא רוצה שהמוצרים שלה יוכרזו קודם כל כלא מסוכנים, ואפילו מועילים ברמת ה"חטיף".
כך אולי נשכח שבמשך עשרות שנים הם שיווקו לנו את הצריכה הרצויה של המוצרים שלהם כמינימום של שלושה ביום, ועוד בעיקר לילדים, ועל בסיס מחקרים שקריים. אני לא מתכוונת לשכוח להם את זה כל כך בקלות.