החיוניות שלי חלק שמיני

זאת לב שומע

תודה יקרות! האמת שזה ממש מוקדם ואני קצת מרגישה מטומטמת שסיפרתי כבר לכל העולם, כי אם יקרה משהו?

אני גם קצת בשוק. במשקלי! בגילי! עם שחלות פוליציסטיות! הריון ספונטני! לא חשבתי שזה יקרה, חשבתי שיש לפניי עוד חצי שנה לפחות שבה אני אשתדל תזונתית, ארזה, ורק אז.

אבל כנראה שלנשמה החדשה ממש התחשק לבוא אלינו והיא ברוכה בבואה.

ועכשיו אני תוהה מה צריכה להיות האסטרטגיה התזונתית שלי לאור ההריון וזה שלא רוצה להשמין וזה שמאוד רוצה מספיק חלב הפעם.

אולי אלך להבהיל את עצמי קצת ב תזונה ללידת תינוק בריא

מיכל, אם יורשה לי לעוץ קצת, אני לא רואה שום סיבה שתשני את התכנית התזונתית המצוינת שהייתה לך לפני שגילית את ההריון.
אם היא בריאה וטובה (ונשמע שהיא כזו) היא תהיה בריאה וטובה גם להריון.
ואל תרגישי מטומטמת שסיפרת (-: מה שיקרה יקרה, זה שסיפרת לא ישנה כלום. אבל עכשיו קרה משהו משמח ומותר לך לשמוח ולהתרגש בגלוי.

**

גוגוס, המשפט הזה שלך:
כאשר אנשים בריאים בדרך כלל מתחילים במסע כזה שכולל פרידה מהחיטה והסוכר, בעיקר אם המניע המרכזי הוא הרזייה (שבניגוד למצוקות אחרות אפשר לגמרי לחיות איתה היטב, אז זה לא מניע נורא נורא חזק),
ממש נתקע לי בראש. הבעיה שלי היא שאני בדיוק במצב הזה, יש לי מניע (ורצון!) לנסות את זה, אבל הם פשוט לא חזקים. בגדול טוב לי גם ככה. אז מה, אני צריכה לחכות עד שאגיע לאיזו תחתית בשביל לשנות משהו? אני ממש מתקשה לקבל את הרעיון הזה.

עוד משהו קטן על מוטיבציה:
התחושה שלי עכשיו מאוד מזכירה לי את איך שהרגשתי בשלב כלשהו לגבי גמילת לילה מהנקה.
ידעתי שזה הדבר הנכון לשנינו, רציתי את זה, אבל פשוט חייתי טוב גם בלי זה. כלומר, זה כן הפריע לי, אבל לא ברמה שזה השפיע על איכות החיים הכללית שלי.
בטווח הרחוק, התועלת בגמילה הייתה ללא ספק גבוהה מהמחיר. אבל בטווח הקצר הערכתי שלא יהיה פשוט. ולקח לי המון זמן להתגייס לעניין הזה ולעבור את המשוכה של הקושי הראשוני.
אחד הדברים שאמרו לי פה, הוא שחבל לבזבז אנרגיות, אם זה לא בוער בי זה לא יקרה. מה שכנראה נכון לנשים רבות, אבל לא לי. אני לא בוערת בקלות (-:
בקיצור, זה מין מצב שהראש יודע מה נכון לעשות, אבל המוטיבציה ברמה הרגשית פשוט... מנומנמת. וכאמור אני מתקשה לקבל את התזה הזו, שזה יעבוד רק אם אגיע למצב שממש רע לי עם המצב הקיים.

שליחה על ידי תמי* » 07 יולי 2016, 09:36

טלי,
אני חושבת על זה לא מעט, וכבר דיברנו על זה כאן, ועבורי זה עוד לא פתור: מה בונה את המוטיבציה ואיך באמת מתחולל שינוי.
גם כשאני מנסה לנתח ממש במדויק תהליכים שעברתי, קשה לי לשים את האצבע על הדבר החמקמק הזה שאפשר לי ברגע מסוים לעשות שינוי ולהתמיד בו.
יש היבטים אחרים בחיי שבהם אני רוצה לעשות שינוי ומרגישה בדיוק כמו שאת מתארתץ אני יודעת מה אני רוצה, אני מבינה את התועלת, אבל לא מצליחה להתגייס לזה.
המטאפורה של הבעירה היא מדויקת עבורי, כי באמת כל פעם שעשיתי שינוי שהצליח, הרגשתי בוערת (:
השאלה היא אם אפשר לעודד את הניצוץ כך שיהפוך לבעירה שמניעה שינוי, ואם כן איך כדאי לעשות את זה.
אני מתכוונת לשינויים כאלה שברור לי שהם רצויים, שברור שבטווח הרחוק הם חיוביים, רק שהם לא פשוטים לביצוע בטווח הקשר, וצריך דחיפה משמעותית כדי לבצליח בהם.

אז מה, אני צריכה לחכות עד שאגיע לאיזו תחתית בשביל לשנות משהו?
לדעתי, זה אומר שכדאי לך להתאים את רמת ההשקעה שלך לרמת הרצון/מוטיבציה.

אני רואה את זה בתור אנרגיה - מוטיבציה או רצון לשינוי זו כמות האנרגיה שיש לי להשקיע בשינוי. להשקיע יותר זה להכינס לאוברדראפט. אפשר לעשות את זה באופן זמני ולהתבסס על כוח רצון, אבל לא לנצח. כוח רצון אפשר לקחת ממקומות אחרים בחיים, או בתור מקור אנרגיה נפרד (שניתן לאימון, כמו שרירים).
אבל באופן קבוע להוציא יותר אנרגיה משיש לי יגרום למרמור, לקורבנות, לכל מיני השלכות שליליות אחרות.

מבחינתי זה לא הכל או לא כלום. אפשר לנסות לקטין את כמות הסוכר והחיטה, או לנסות לשנות את הנסיבות ככה שהשינוי יקח כמות קטנה יותר של אנרגיה. כמות האנרגיה ששינוי דורש היא לא קבועה, היא תלויה נסיבות, מיומנות, ידע.

אני תומכת גדולה בשינויים שלא דורשים מאמץ, ולכן ניתנים לביצוע ללא הרבה מוטיבציה.

מיכל יקרה, מזל טוב!
אני מתרגשת בכלל בלי להכיר אותך פנים אל פנים (-:

גם אני
תומכת גדולה בשינויים שלא דורשים מאמץ, ולכן ניתנים לביצוע ללא הרבה מוטיבציה.
אבל אחרי שניסיתי את זה תקופה ארוכה, גיליתי שלרוב זה לא עובד לי. או ליתר דיוק: זה לא עובד לי באופן מתוכנן (לגבי תזונה ועוד כמה דוגמאות, לא בטוחה שבאופן גורף). בדיעבד יש כל מיני שינויים בחיים שלי שבמבט לאחור אני יכולה לראות שככה בדיוק הם קרו, אבל לא כיוונתי אליהם מראש.
אם להמשיך את הדימוי של אנרגיה, אז אני מעריכה שבטווח הארוך שיפור התזונה שלי גם יפנה לי אנרגיה וגם יכניס אנרגיה נוספת למערכת.
אבל בטווח הקצר זה ייצור אוברדראפט. זה כאילו שאני על סף מינימום מקומי (-: עם אלגוריתם לא מתוחכם שמתסכל רק קצת קדימה (אולי את יודעת איך קוראים להם? פעם למדתי את זה ושכחתי כבר).

השאלה היא אם אפשר לעודד את הניצוץ כך שיהפוך לבעירה שמניעה שינוי, ואם כן איך כדאי לעשות את זה.
תמי, זה בדיוק מה שאני תוהה. כרגע אני חושבת גם על כיוון שונה - להפחית את עוצמת כוחות ה"חיכוך" שעוצרים את הרצון הקטן מלהתממש.

אני צריכה לחכות עד שאגיע לאיזו תחתית בשביל לשנות משהו? אני ממש מתקשה לקבל את הרעיון הזה
בצדק את מתקשה לקבל אותו!
יש המון דרכים להיכנס ולנהל שינוי. ולא רק שאנשים שונים משתנים בדרכים שונות, בתוך אדם תימצאנה דרכים שונות לשנות דברים שונים, ולפעמים דרכים שונות אפילו בנוגע לאותה נקודה עצמה.

אחד הדברים שהיפים שלמדתי מעירית זה איך לטפח הסכמה לשינוי. כי בפועל, זה כנראה מה שחסר.
הסיבות למה זה חסר לא כל כך משנות. אבל יש רצון, ולפעמים הוא אפילו מרגיש ממש ממש חזק, אבל אין הסכמה.
העניין הוא שלטפח הסכמה זה סוג של עבודה. לא בהכרח קשה, אבל דורשת משהו.
איזו שהייה עם הרגשות והמחשבות שמלוות את היעדר ההסכמה. מבט על הרווחים מהמצב הקיים ואת המחיר הצפוי משינוי ועוד.
ומתוך הסוג הזה של ההתבוננות דברים מתחילים להיפרם.
לא תמיד. לפעמים מגלים שיש סיבות טובות להיעדר ההסכמה ושמוטב להישאר איתן.

אהבתי מאוד את הכיוון שלך -
להפחית את עוצמת כוחות ה"חיכוך" שעוצרים את הרצון הקטן מלהתממש.
ואני מציעה לך בשביל התרגיל לנסות לנסח את ה"להפחית" ואת ה"עוצרים" האלה בצורה הפוכה, פוזיטיבית, של הגדלה של משהו וקידום/עידוד/טיפוח של משהו.
לא לכל אחד מתאימות תפישות השפע האלה, אבל אם זה מעניין אותך אז זה מקום קטן להתחיל ממנו.

אתמול קראתי שוב את הספר המעניין Dieting makes you fat
הפעם חיפשתי בו דברים אחרים, ומצאתי התייחסות לנושא של דיאטות שמתמקדות בדחיקת אחד מאבות המזון החוצה (אטקינס/פלאו, או אלו שמתמקדות באכילת פחמימות על חשבון רוב השומנים).
הטענה שלו, שמתבססת על מחקרים רבים שהוא סקר (אבל שלא קראתי עדיין בעצמי) היא שהגישות הללו הן עדיין דיאטות קלוריות אבל במסווה, ושהן מסוכנות בעיניו בדיוק כמו דיאטות שבהן מוצהר שזו המטרה.
הוא מספר שמחקרים מראים שבדיאטות כאלה אוכלים בפועל פחות קלוריות ממה שנדרש לגוף, למרות שלכאורה אין הגבלה על כלום, ושזו אחת הסיבות המרכזיות (הפיזיולוגיות) לכך שלמרות שהן נראות כמו פשוט אוכל בריא, אנשים לא מתמידים בהן. כי לגוף שלהן בתכלס חסר.

הוא לא עשה שימוש במושג שאני בחרתי (הרעבה) אבל זה בסופו של יום אותו דבר.
וזה מאוד מתעתע כי יש תחושה שאוכלים ממש ממש מעולה, וקל לא לשים לב למה שבעצם חסר.

אין לי דעה מגובשת כאן אז זה מוגש לקוראות כחומר למחשבה ומצטרף לניסיון המקצועי שלי שבאמת ראה כבר די הרבה כאלה. הכי הרבה שמישהו שעבדתי איתו החזיק בדיאטה שומנית חלבונית (אפילו לא קטוגנית, רק עם מיקוד ברור באבות המזון הללו תוך ניסיון לצמצם את הפחמימות באופן ניכר) זה עשרה חודשים. ורבים ניסו...
כל אחת תתנסה במה שמתאים לה. אני מאוד בעד ואני לא חושבת שזו התנסות מזיקה. בינתיים עוד לא ראיתי תוצאות ארוכות טווח טובות לדבר הזה. כן ראיתי שמי שזה לא מצליח לו מסתיר את זה ומתבייש וזה סימן רע מאוד בעיניי לאווירה סביב זה, כאילו זה איזה אתגר שצריך לעמוד בו במקום פשוט לאכול היטב.

להפחית את עוצמת כוחות ה"חיכוך" שעוצרים את הרצון הקטן מלהתממש.
לזה בדיוק התכוונתי בשינויים שלא דורשים מאמץ.

אבל בטווח הקצר זה ייצור אוברדראפט. זה כאילו שאני על סף מינימום מקומי happy עם אלגוריתם לא מתוחכם שמתסכל רק קצת קדימה (אולי את יודעת איך קוראים להם? פעם למדתי את זה ושכחתי כבר).

התכוונת לאלגוריתם חמדן?
אולי אם בטווח הקצר זה יגרום אוברדראפט, אפשר לפנות אנרגיה ממקומות אחרים, ככה שתוכלי להרשות לעצמך אוברדראפט זמני?

שליחה על ידי מכאן* » 07 יולי 2016, 20:56

יש רצון, ולפעמים הוא אפילו מרגיש ממש ממש חזק, אבל אין הסכמה.
ממש ממש. אפילו במקרים של מחלה.

גוגוס , את מוכנה להסביר את ״אבל אין הסכמה״? מה פירוש ״הסכמה״? לא בטוחה שאני ממש מבינה

מסכימה לגבי ההסכמה. זה לא הכול, אבל זה בטוח מפתח חשוב. מכאן, כשאין הסכמה בעצם חלק מהמערכת הרגשית (או כולה לפעמים) לא בעניין של השינוי. וזה למרות שהשכל בעד ואולי גם חלקים מסוימים אחרים של המערכת הרגשית. גוגוס, מוזמנת להרחיב / לתקן את ההסבר (-:

אישה במסע, כן, נראה לי שזה היה "חמדן" אם כי אני לא בטוחה. עדיין מרגיש לי שמשהו יושב על קצה הלשון... נו, ידעתי שאחרי שנים ארוכות שכל המחברות הישנות שלי מהלימודים שכבו בבית ולא נפתחו פעם אחת, בדיוק אחרי שאחליט לזרוק פתאום תהיה לי סיבה לפתוח אותן (-:
בכל אופן, את יודעת המ הבנתי פתאום? אני כבר באוברדראפט. והמטרה הראשונית שלי היא להכניס עוד אנרגיה למערכת זו שהיא אני. כבר יש תכנית.

מכאן, בואי נלך הפוך, טוב?
מה את כן מבינה מזה?

אני אומר לך למה אני מעדיפה את זה ככה - כי לדעתי זה רעיון חמקמק. ולפעמים כשהוא נוגע, עדיף להגדיל את איפה שהוא נוגע מאשר להבין אותו כמו איזה רעיון תיאורטי חשוב.
אני מבטיחה לך להסביר עוד אחרי שתעני, ואני מציעה לך, כשאת חושבת לרגע על הרעיון של "להסכים לזה" (מה שזה לא יהיה...) שתבדקי איך ואיפה זה פוגש אותך בגוף. מה עולה בך, איזו תגובה פיזית.

והמטרה הראשונית שלי היא להכניס עוד אנרגיה למערכת זו שהיא אני. כבר יש תכנית.
זה במילים שלי פנייה לתודעת שפע.
מעלה בי חיוך רחב ואיחולי הצלחה בתוכנית שלך. אני ממש בטוחה שהיא מעולה.

שליחה על ידי מכאן* » 07 יולי 2016, 21:35

שתבדקי איך ואיפה זה פוגש אותך בגוף. מה עולה בך, איזו תגובה פיזית

התכווצות. העיניים שלי כמעט נעצמות וגם משהו בבטן התחתונה נסגר.

_מכאן, בואי נלך הפוך, טוב?
מה את כן מבינה מזה?_

שיש איזו סיבה, שכרגע נעלמת מעייני, שעומדת מול כל הסיבות הרציונאלית המאוד הגיוניות שבהן אני מחזיקה, וגם במה שנדמה לי כמו רצון רגשי כן, להניע שינוי.

גוגוס, תודה רבה.
אולי אכתוב כאן בגדול ואז אוכל גם לחזור ולעדכן.
לתכנית יש שלושה צירים: שינה, שחיה וסילוק בורות אנרגיה מסוימים שהם יחסית קלים לסילוק.

אני מבינה את התועלת שיש באופן כללי במושג "תודעת שפע" ואני בטח לא אעודד אף אחד לשנות משהו שעובד לו, אבל באופן כללי אני חושבת שמועיל עוד יותר לשאוף לראות דברים כמו שהם - לא תודעת שפע ולא תודעת מחסור.

אני חושבת שמועיל עוד יותר לשאוף לראות דברים כמו שהם - לא תודעת שפע ולא תודעת מחסור.
מסכימה. הכוונה שלי לא היתה להביט על מה שיש עכשיו כאילו זה שפע. ממש ממש לא וסליחה אם הובן ככה.
הכוונה שלי היתה לייצר כל הזמן שפע באופן אקטיבי, בדיוק במקומות בהם אנחנו מזהות שחסר.
מי שעושה שימוש במושג תודעת שפע מכוון בדרך כלל ליצירת מבט של שפע על המציאות כמו שהיא?

התכווצות. העיניים שלי כמעט נעצמות וגם משהו בבטן התחתונה נסגר.
זו ההתנגדות שלך. מותר לה. והיא מבהירה את עצמה ממש ממש במדויק. אי אפשר לטעות בה.

ועכשיו דמייני רגע דרך אותו הגוף אותך מסכימה לדבר הזה. את יודעת, יום אחד, כשזה יגיע אם זה יגיע. ממש מסכימה, מהעומק שלך, מכל הנימים. כולך מלאה בהסכמה הזו לדבר הזה שהיום את רוצה.
יכולה?
אם כן, מה את מרגישה? איך הגוף שלך מגיב לזה? איך ההסכמה נראית כשהיא באה לבקר, אפילו במאולץ ובהזמנה?

שליחה על ידי מכאן* » 07 יולי 2016, 22:07

אם כן, מה את מרגישה? איך הגוף שלך מגיב לזה? איך ההסכמה נראית כשהיא באה לבקר, אפילו במאולץ ובהזמנה?
מצחיק, זה ממש הצחיק אותי עד כדי חיוך, ועיניים פעורות ובטן רגועה לחלוטין. קטע.

והמרחק מכאן (זו אני

לשם? מה עליו?

מי שעושה שימוש במושג תודעת שפע מכוון בדרך כלל ליצירת מבט של שפע על המציאות כמו שהיא?
אין לי מושג. אני בכלל לא זוכרת אם שמעתי את המושג הזה במקום אחר. פשוט ככה הבנתי אותו, כמשהו שמאפיין את התודעה ולא (בהכרח) את המציאות. שמחה שאנחנו יותר מסכימות.
לא יודעת, המושג הזה עדיין לא יושב בנחת אצלי. אולי כי הרבה פעמים קל לי יותר לייצר משהו , אולי קטן ואולי גדול, מאשר לייצר שפע. לפעמים יוצא מזה גם שפע בסוף.

מי שעושה שימוש במושג תודעת שפע מכוון בדרך כלל ליצירת מבט של שפע על המציאות כמו שהיא?
כן, לפחות במקומות בהם אני מסתובבת אינטרנטית

והמטרה הראשונית שלי היא להכניס עוד אנרגיה למערכת זו שהיא אני. כבר יש תכנית.
מצויין!

מכאן, כשאין הסכמה בעצם חלק מהמערכת הרגשית (או כולה לפעמים) לא בעניין של השינוי.
אכן. במובן הזה, מצב שבו יש רצון בל אין הסכמה, הוא הזמנה לדיאלוג. דיאלוג עם החלק שלא מסכים, שאולי יגרור הכללה שלו באותו חלק שמוגד כ"אני", שרוצה.

אולי כי הרבה פעמים קל לי יותר לייצר משהו , אולי קטן ואולי גדול, מאשר לייצר שפע
מקבלת את זה לגמרי. עניין של אופי, כנראה.
אני אוהבת לחשוב גם על הדברים הקטנים כחלק מאיזה שלם נהדר ומופלא, שלא תמיד אני רואה אותו כרגע אבל במחשבה ובתחושה הפיזית שלי הוא שפע.
אגב השאלות שלי אל מכאן, כשאני חושבת על שפע הגוף שלי מגיב לזה בחיוך רחב שממש לא נשאר תחום רק בין השפתיים

לעומת זאת, בשבילי, "משהו" הוא ממשפחת הקטנים והמקטינים.
אז מה שעובד בשבילך - איתו תלכי.

והמרחק מכאן (זו אני) לשם? מה עליו?
המרחק בכלל לא חשוב. זו האמת.
והמבט על המרחק, במקום על האפשרות, הוא אקט שמרחיק אותך עוד יותר.
במצב כזה הייתי רק שמה לב שזה בעיקר מה שמעניין אותך אחרי שחווית התרווחות נהדרת. ואל הדבר הזה - מחייכת שוב.

פגשת את עצמך לרגע, מי היא האישה הזו שרגע אחרי שטוב נהיית מאוד עניינית ורק רוצה לדעת איך לקצר את המרחק?

חשוב - אני לא מגנה אותה או מבקרת אותה לשנייה. היא אישה סבבה לגמרי. אני רק רואה אותה ומחייכת אליה.
יכולה גם?

וחזרה לתרגיל שלך, שהיה כה מתוק - הדבר הזה שהרגשת, זו ההסכמה שלך. וזה כשהיא מוזמנת ומדומיינת, שערי בנפשך איך היא נראית כשהיא פשוט מגיעה לבד...
זה יהיה נכון לומר שבעצם אחרי שחווית את זה כבר לא ממש צריך להסביר יותר מהי ההסכמה?
<תגידי אם לא, מילים תמיד יש עוד, אבל לפעמים הן מכבידות אם בעצם כבר הבנת>

אז החוויה הגופנית הזו היא המקום שלא נמצא בך כרגע, ושאליו את הולכת.
את רואה כמה היא שונה מהרצון?
איך רצון חזק מרגיש בגוף? איך את מגיבה אליו?
וכאשר את רוצה לצעוד בדרך אל הרכות והחיוך שחווית (בלי קשר למרחק, פשוט לצעוד לשם כי נעים שם), את לא צריכה יותר מרגע או שניים. רק להיזכר, כי הנה, את יודעת בדיוק מה זה ולאן את רוצה להגיע. את יכולה להמשיך ולחפש את החוויה הזו דרך הגוף במקום דרך השכל.

עוזר?

תפילה_לאם

מעניין אותי מאוד לקרוא את הדיון שלכן.

לתכנית יש שלושה צירים: שינה, שחיה וסילוק בורות אנרגיה מסוימים שהם יחסית קלים לסילוק.
התכנית שלך, טלי, קונקרטית מאוד ונכונה בעיניי. לו הייתי תופרת אותה למידותיי, הייתי מן הסתם עורכת התאמות, אבל הקווים המנחים מוצאים חן בעיניי, ואכן כבר הגדרתי את התכנית שלי.
אלא ש... לא מגיעה לממש. ברור לי מה אני צריכה (לפחות חלק ממה שאני צריכה) כדי להכניס יותר חיוניות לחיי, כמו שאני חשה שאני צריכה ורוצה, ואני מאמינה שזה גם ישפיע על התזונה => על הגזרה, ופשוט עמוס לי מדי מכדי להגיע ל... לעצמי.
וזה מתווסף אל מה שהוזכר כבר בעבר לא אחת - אי הפּנִיוּת להגיע להכין את האוכל המדויק לי בזמן שאני רוצה לאכול או אפילו מראש.
לפחות היום הגדרתי לי יום של אכילה חיונית-כמעט-טבעונית (רק ביצה קשה אחת הערב וטיפונת גבינה שנדבקה לעטיפת נייר הכסף מהלזניה שאפיתי לשבת (שכבות של חגוגוסם ובטטות בלי עלי פסטה

) ובשאיפה לעוד אחד כזה מחר ואולי גם אחד או שניים בתחילת השבוע הבא. (אחייניתנו הבכורה מתחתנת בעז"ה ביום שלישי...).
אבל בתוך השמחה על ההצלחה הנקודתית בולט לי כמה זה היה קשה ואולי יותר מזה כמה זה לא היה באמת מוצלח: אכלתי רק מה שהגדרתי לי, אבל יותר מדי פעמים לא היה לי ברור מה אני יכולה לאכול באותו הרגע, מה זמין לי ומתחשק לי ויעמוד בקריטריונים. וזה ממש לא נותן תחושת שפע. (* כוכבית לתזכורת לעצמי: גזר גמדי, שרוכך במיקרו כמעט עד כדי סמרטוטיות, אמנם לא זוהר בראש רשימת המאכלים החיוניים, אבל הוא די חיוני עבורי, והוא בהחלט מתוק ונחמד ונותן תחושה של אוכל מבושל, משביע וטעים!)

מצאתי התייחסות לנושא של דיאטות שמתמקדות בדחיקת אחד מאבות המזון החוצה (אטקינס/פלאו, או אלו שמתמקדות באכילת פחמימות על חשבון רוב השומנים).

סליחה על הניטפוק, אבל פליאו לא מחייב מיעוט פחמימות. בעיני חבל שכל כך הרבה אנשים הופכים את זה לחבילה אחת, במיוחד חבל לנשים.

פליאו לא מחייב מיעוט פחמימות
אם הבנתי נכון, אז בתוך הפלאו יש זרמים שונים וחלקם מושכים לכיוון הזה. למשל, כשאת הולכת לשווקי פלאו, לא יהיו שם דוכני פירות ולא יהיו דוכני קטניות והמיקוד הוא מאוד על הבשר ועל האגוזים. אפילו ברמת כלי המטבח שמוכרים.
יש לזה סיבות שיווקיות וטכניות ברורות, אבל זה גם התוצר של רצון הקהל. רוב האנשים שאני ראיתי וניסו (לטענתם) פלאו, בפועל פירשו את זה כמיעוט פחמימות וניסו לקמץ בהן.
אבל מסכימה שזה לגמרי לא הכרחי ולא נגזר ישירות מההיגיון של הדרך הזו. ובאמת חבל שזה מובן כך להרבה אנשים.

תפילה, אני בחרתי דברים שאו לא צריך לעשות הרבה בשבילם (שינה) או באים לי בכיף ובלי שום מטענים שליליים (שחיה) או שפשוט הכרחיים כדי לעצור דליפה מתמדת של אנרגיה והטיפול בהם הוא לא פרויקט גדול וארוך טווח.
אחד הדברים שוויתרתי עליהם היה לבחור את הדברים שהכי חשובים לי מבחינת סדר העדיפויות האמיתי, לטובת מה שזמין וקל במיידי.
אולי הקריטריונים האלה יעזרו לך גם לחשוב על משהו?

תפילה_לאם

טלי,
(שינה) למשל היא בדיוק מה שהייתי משאירה כמות שהוא מהתכנית שלך! אלא ש... כמו שסיפרת למעלה, עוד לא הבשלתי לכלל גמ"ל, וזה די מעכב את הנכחת הרכיב הזה בחיי...
אני מכניסה דברים שטובים לי, אבל הכמויות קטנות כל כך (לכתוב כמה שורות פעם או פעמיים בשבוע), שזה קצת לעג לרש. כלומר, אני יכולה לחשוב על רעיונות ש{{}}באים לי בכיף ובלי שום מטענים שליליים או שפשוט הכרחיים כדי לעצור דליפה מתמדת של אנרגיה והטיפול בהם הוא לא פרויקט גדול וארוך טווח_ , אבל בינתיים לא עולים לי כאלה שלא מתנגשים עם המציאות, כי כאמור אפילו הדוגמה של _לא צריך לעשות הרבה בשבילם לא מתיישבת לי.
טוב שבאה שבת...

אה, התכוונתי שאני לא צריכה לעשות הרבה. גמ"ל זה בהחלט לעשות לא מעט בכלל. מבחינה קונקרטית המטרה שלי היא ללכת לישון מוקדם יותר (עד 22:00) לפחות 3-4 פעמים בשבוע.
זה בערך מספר הפעמים שאני נשארת ערה למרות שהייתי בהחלט יכולה ללכת לישון. השארתי לי כמה לילות מאוחרים יותר כי לפעמים אני נשארת ערה לעבוד או שסתם צריכה קצת זמן מבוגרים בבית.
אני צופה שזה יוסיף לי אנרגיה אבל לא נראה לי שזה יהיה מהפך אדיר. אני עדיין קמה בחלק לא קטן של הלילות. אבל ההנחה שלי שכל אנרגיה קטנה שאני מוסיפה למערכת תוכל אחר כך לשמש למשהו שהוא בונה אנרגיה בפני עצמו... מקווה שזה יצליח.

בינתיים לא עולים לי כאלה שלא מתנגשים עם המציאות
יש גם תקופות כאלה...

. תשאירי את הרעיון בראש, אולי יקפוץ לך משהו. אולי משהו שקשור לשבת? אם זו נקודה חיובית באופן כללי אולי את יכולה לסדר לך עוד חיוניות משם?

תפילה_לאם

ההנחה שלך נראית הגיונית. בהצלחה!

אם זו נקודה חיובית באופן כללי אולי את יכולה לסדר לך עוד חיוניות משם?
תאורטית אני יכולה לצאת להליכה בשבת, אבל איכשהו זה נראה לי כל כך לא לעניין לצאת, אם רק יש לי הזדמנות לנוח...

את יכולה לנסות שבת אחת ככה ואחת ככה ולראות מה תורם לך יותר. אלא אם כן את בטוחה מראש שמנוחה תורמת לך הכי הרבה ואז באמת תנוחי.
ואולי ההליכה יכולה להיות על חשבון זמן משפחתי ולא על חשבון המנוחה שלך? אני לא יודעת איך נראות השבתות אצלכם, אבל אולי נגיד בסוף ארוחה כלשהי לצאת כולם לסיבוב ברגל? למרות שהחום בלתי נסבל אז אני לא יודעת אם מתאים...
יאללה, אני יושבת להספיק קצת עבודה... שבת שלום @}

למרות שהחום בלתי נסבל
לדעתי החום נסבל בהחלט. במיוחד אם אין מזגן בבית, אז הגוף מסתגל. מזגן זה משבש גדול מאוד בקיץ, בשבילי.

משתפת פה בשמחה שנרשם שיפור של ממש בעור הפנים שלי. זה עוד לא עור נקי ומהמם כמו שהיה לי פעם, אבל זה ממש בדרך, וגם אם זה לעולם לא יהיה מה שהיה, זה הרבה פחות מטריד אותי כרגע.
מה היה לי? אדמומיות כללית לא נעימה על רוב הפנים שבמהלך הרבע האחרון של מעגל הפוריות התגברה לכדי פצעים מכעיסים ממש.
ידעתי שיש פה מהלך הורמונלי אבל מנחה שלי מהלימודים כנראה פתרה את החידה בהסבירה שהאסטרוגן אצלי לא מתרוקן עד הסוף כפי שהוא אמור, זה משנה את היחס שלו לפרוגסטרון, ומכאן הבעיה.

מה עשיתי? שלושה דברים:
1) שחררתי לדרכו את האננס מהתפריט שלי כי עלתה הסברה שאני רגישה לברומלין הטבעי שיש בתוכו, ושזו עשויה להיות הסיבה לאדמומיות בשאר חלקי המעגל
2) התחלתי לנקות את הפנים כל ערב בשמן קוקוס, ולמרוח אותו גם בבוקר כדי לוודא שהעור נקי ככל הניתן אבל בלי שום כימיקלים
3) הגברתי את צריכת החלבונים שלי לטובת שיפור מצב ההורמונים

באופן כללי התזונה שלי כוללת הרבה פחות אלכוהול בהשוואה למקודם, וגם כמות החריגות של החיטה והסוכר ירדה, אבל זה בלי קשר ועוד מקודם למעגל הנוכחי.

במהלך השבועות העור שלי היה במצב ממש ממש טוב. אפילו האיש שם לב וציין את זה ובשבילו זה בכלל לא מובן מאליו

ברבע האחרון של המעגל הנוכחי אכן היתה החרפה אבל מינורית יחסית.
התוכנית היא להמשיך עם זה לעוד מעגל, להסיק מסקנות, ואחרי זה להתחיל להחזיר אחורה את האננס, ולבדוק כמה חלבון אני באמת צריכה בשביל ליצור שם איזון.

אני מרגישה שאחרי ארבע שנים של ניסיונות סוף סוף אני עושה משהו שהוא גם מועיל, וגם יכול בקלות להיות חלק מהשיגרה שלי.

נשמע נהדר גוגוס!

שליחה על ידי תמי* » 09 יולי 2016, 22:40

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מענין, האם זה השפיע על עוד דברים שקשורים למחזור חוץ מעור הפנים? כלומר, נראה לך שיותר חלבונים עוזרים להקל על תסמיני מחזור? יש טענה כזו?

תודה, טלי

תמי, אם הבנתי נכון זה אמור להשפיע על תסמינים קדם ווסתיים כמו כאבים בשדיים, עצבנות, תאבון ענקי וכו'...
אני לא יודעת איך זה ישפיע על תסמיני המחזור כשהוא כבר מגיע ואני גם כנראה לא אדע כי מעולם לא היו לי בעיות שם.
המנחה שלי טוענת שתסמיני קדם ווסת הם תופעה רווחת אבל בכל זאת סוג של שיבוש שנגרם בחלקו מתזונה ושזה לא דבר שאמור להיות בכלל.
בינתיים אני יכולה לדווח שאכן איני חווה שום תסמינים כאמור. אני חושבת שאני צריכה להמתין עוד איזה שני סבבים כאלה בשביל לבדוק אם זה באמת עובד עבורי או לא. ציינתי פה כבר שחטפתי על הראש ממנה (בחביבות ואהבה, כמובן) כשאמרתי שהסתפקתי בניסויים של שלושה ארבעה שבועות, ולדעתה שישה שבועות זה מינימום הכי מינימלי שיש.

תפילה_לאם

נחמד לקרוא על התוצאות הטובות! @}

הגברתי את צריכת החלבונים שלי
מה אכלת?

שליחה על ידי מאי* » 10 יולי 2016, 09:07

_הגברתי את צריכת החלבונים שלי
מה אכלת?_

מצטרפת לשאלה. גם אני סובלת מפצעונים בפנים שבוע לפני המחזור + שבוע המחזור, וגם בשני השלישים הראשונים של ההריון. (בהריון הנוכחי הגוף שלי ממש הגזים. או-טו-טו שליש שלישי ועדיין האקנה לא נעלמה).

מה אכלת?
בעיקר בעלי חיים אורגניים מגידול חופשי. בערך 200 גרם ביום, בערך חמש פעמים בשבוע.
האופציה השנייה היא קטניות וזה לא עושה לי את זה בכלל.

שמתי לב שזה מאוד נעים לי כשאני אוכלת אבל מכביד עלי באופן כללי. אני לא חושבת שאוכל להתמיד בזה לאורך זמן ויש לי תקווה שהכמות שאני צריכה בפועל היא קטנה מזה. אני אבדוק את זה לאט לאט. או פחות מזה כל יום או פחות פעמים בשבוע.

מאי, חקרת קצת אקנה הורמונלית?
יש לא מעט חומר. לא הכל יתאים לך, כמובן, וזה משתנה מאישה לאישה, אבל התהליכים נשמעים דומים.
ולדעתי, יש עוד מה לעשות חוץ מאשר תוספת חלבונים. זה קשור כנראה ללקיחה מושכלת של תוספים שאני באופן אישי לא אעשה אבל אולי אותך זה כן יעניין.
בנוסף, לדעתי ניקוי הפנים שלי בערב עם שמן הקוקוס ממש ממש משפר את המצב הקיים ועוזר לו להישאר כאדמומיות קלה במקום להתפתח לפצעונים.
אם את לא מנקה את עור הפנים אולי שווה לך לנסות (אני נמנעתי מזה שנים ארוכות בגלל כל מיני סיבות לא מוצלחות ואני מרגישה קצת מטופשת עכשיו), ואם את מנקה עם כימיקלים אז אולי שווה לנסות את הקוקוס.

שליחה על ידי מאי* » 10 יולי 2016, 11:17

גוגוס, לצערי כמעט כל מה שנתקלתי בו על אקנה הורמונלית (לא כהמלצות מעורפלות, אלא כ'ניסיתי וזה הצליח') היה תרופתי.

ברמה התזונתית, ניסיתי בעבר להוריד מוצרי חלב לכמה חודשים - לא עזר בכלל. (והורדתי ל-ג-מ-ר-י. בלי שום עיגולי פינות).

אבל האמת שכבר כמה שנים טובות לא חקרתי לבדוק אם יש חידושים, כי גם ככה המצב השתפר מאד ברגע שהמחזור שלי הפך מסודר. (למה הוא הפך מסודר אחרי 10 שנים של כאוס מוחלט מעולם לא גיליתי, אבל יש לי השערה שזה כי עליתי במשקל). אם לא העקשנות של האקנה בהריון הנוכחי, הייתי חיה בשלום עם הפצעונים ההורמונליים הרגילים, הם באמת מינוריים יחסית. אבל בשר זה רעיון טוב - ממילא אני צריכה גם תוספת ברזל.

לגבי נקיון עור הפנים - אנסה. העור שלי מאד רגיש, כך שבדרך כלל אני מנקה אותו רק עם מים קרים, אלא אם כן התאפרתי (קורה 3-4 פעמים בחודש...) ואז אני משתמשת בחלב פנים להסיר אותו, ואז שוטפת במים קרים.

כל מה שנתקלתי בו על אקנה הורמונלית (לא כהמלצות מעורפלות, אלא כ'ניסיתי וזה הצליח') היה תרופתי
יודעת. פשוט מאחר ואין סיכוי שאלך לכיוון כזה, אז אני נאלצת לחקור תזונה בעצמי, גם על בסיס המלצות מעורפלות שאולי במקרה יעבדו עבורי.
ככה למדתי, למשל, שחיטה וסוכר בכמות קטנה ובכל איכות לא משפיעים על זה, גם אורז לא, אבל שאם אני במן יום או יומיים של חגים וחגיגות שיש בהם הרבה חיטה נחותה וסוכר אז אני חוטפת החמרה רצינית בלי שום קשר לשלב שלי במעגל. כאילו שיש שם משהו של מינון אצלי.

יש לי השערה שזה כי עליתי במשקל
השערה טובה גם לדעתי.

ממילא אני צריכה גם תוספת ברזל.
אם את בסדר עם כבד אז אני ממליצה לך לרכוש אורגני ולאכול ממנו כמות קטנה על בסיס יומי ממש.
גם הודו יעשה את העבודה בשביל ברזל, ועוף בשביל הריכוז הכי גבוה של חלבון. לדעתי אצל אריק (משק מלמד) יש כשרות די מתקדמת ואפשר אפילו להזמין באינטרנט.

בדרך כלל אני מנקה אותו רק עם מים קרים
חברה חכמה לימדה אותי שמים זה לא מספיק כי מה שנדבק לשומן של העור לא יורד ככה. כשאני מורחת שכבה ענקית של שמן קוקוס, מעסה היטב, ואז מורידה את הרוב עם נייר טואלט רך, אני רואה שתמיד הנייר קצת עכור. אני חיה בסביבה מאוד לא מזוהמת, לא מתאפרת לעולם ולא שמה שום דבר על הפנים, ובכל זאת...

משתמשת בחלב פנים
דווקא אם יש לך עור רגיש הייתי מתרחקת לגמרי מכל מה שיוצר במעבדה של מישהו. תמיד תמיד מלא בכימיקלים, בעיקר מוצרים נוזליים עם בסיס מיימי חזק כמו חלב פנים. הם יהיו חייבים לשים שם כל מיני איכסות כדי שהמים לא יובילו לקלקול של המוצר וכדי שתחושת התחליב תישמר.
כאמור, אני לא מתאפרת, אבל מי שניסתה אמרה ששמן קוקוס מוריד גם איפור.

תבואי לספר אם משהו מצליח לך?

שליחה על ידי מאי* » 10 יולי 2016, 13:13

אם את בסדר עם כבד אז אני ממליצה לך לרכוש אורגני ולאכול ממנו כמות קטנה על בסיס יומי ממש
משוגעת על כבד, אבל: 1. אין אורגני בסביבה שלי, אני אגגל לראות אם יש מי שמוכר בארץ כבד אורגני בכשרות טובה. 2. תמיד מזהירים נשים בהריון לא להגזים עם כבד בגלל עודף ויטמין A, לא?

גם הודו יעשה את העבודה בשביל ברזל, ועוף בשביל הריכוז הכי גבוה של חלבון
עוף אני אוכלת די הרבה. הודו משום מה לא טעים לי בהריון, אבל נראה לי שהודו אדום יהיה בסדר, אז אנסה לקנות. אני יכולה גם להשיג בשר במרעה חופשי, אם כי קפוא ומחו"ל.

תבואי לספר אם משהו מצליח לך?
מקווה מאד שכן - יש לך מושג איפה משיגים בארץ שמן קוקוס בלי תוספות? בחנויות טבע?

תודה על כל ההמלצות

יש לך מושג איפה משיגים בארץ שמן קוקוס בלי תוספות?
אם את הולכת לסופר, תנסי לחפש שם. בסופר הקרוב לביתי מוכרים שמן קוקוס ללא תוספות, ואפילו של כמה חברות שונות.

_אם את בסדר עם כבד אז אני ממליצה לך לרכוש אורגני ולאכול ממנו כמות קטנה על בסיס יומי ממש.
גם הודו יעשה את העבודה בשביל ברזל, ועוף בשביל הריכוז הכי גבוה של חלבון. לדעתי אצל אריק (משק מלמד) יש כשרות די מתקדמת ואפשר אפילו להזמין באינטרנט._

קופצת על המציאה כי גם אני בענין לשפר את ההמוגלובין ותוהה האם כבד לא אורגני זה שווה, או לא מומלץ.
האם היית ממליצה על בסיס יומיומי מהתחלה או בהדרגה?
אני דווקא אוהבת כבד, אבל מפחדת מההורמונים וומעודף ויטמין A.

מאי, לדעתי משק מלמד הוא היחיד. הוא איש נחמד ואת יכולה בקלות להרים טלפון או לשלוח מייל בנוגע לכשרות. בטוח יש, כי שוחחתי איתו על זה מסיבות אחרות לגמרי שנוגעות לאכזריות השחיטה, אבל אני לא זוכרת באיזו רמה.

תמיד מזהירים נשים בהריון לא להגזים עם כבד בגלל עודף ויטמין A, לא?
אני מוכרחה להודות שזו אזהרה מאוד תמוהה בעיניי וגם לא הוגנת.
המון נשים ממש כמהות לכבד בהריון. זו תופעה סופר מוכרת, גם אצל נשים שלא אוכלות בשר או כאלה שלא אכלו כבד המון זמן.
התשוקה הזו מאוד הגיונית בעיניי.
ויטמינים רבים מסוכנים לנו בכמות עודפת עם ובלי קשר להריון, ורוב הידע שנרכש בנושא מקורו בתעשיית התוספים שנאלצת לספק ולעודד מינונים אדירים בגלל שאין לה מושג כמה הגוף שלנו סופג מזה.
הבחירה האישית שלי בהריונות היתה לאכול מתי שהרגשתי צורך וכמה שהרגשתי צורך. בדרך כלל זה מאוד וויסת את עצמו.
אני זוכרת את עצמי כמהה לזה, אבל גם לא אוכלת מזה המון בפועל. סדר גודל של פעמיים בשבוע, בסביבות ה 200 גרם, כמעט בוודאות לא יביא אישה בריאה בדרך כלל לעודף ויטמין A.
<גם יותר מזה לא, אבל לייעץ ככה באינטרנט קצת מסוכן בלי להכיר את הגוף המסוים>

שמן קוקוס בלי תוספות?
יש כיום בהמון מקומות. אם את מתכננת לשים את זה על עור רגיש אז הייתי מציעה לך להשקיע טיפה ולדקדק באיכות. לקנות שמן קוקוס מכבישה קרה, אורגני, אקסטרא וירג'ין.

האם כבד לא אורגני זה שווה, או לא מומלץ
קצת קשה לענות על זה, כי כאשר החיה חולה אז הכבד הוא אחד האיברים הכי חולים אצלה. כמה היא חולה אם היא מחקלאות סטנדרטית? מי יודע באמת לקבוע?
הבחירה האישית שלי היא נגד. לא אוכלת איברים פנימיים של חיות כאלה ובטח לא בהריון.
אולי את רואה את זה אחרת.
לגבי הכמויות, אני הכי ממליצה להקשיב לגוף. לאכול כמתחשק, לאכול בנחת, לשים לב מתי די ולא להתחייב לסיים מהצלחת.
להכין כמות קטנה ולראות מה מספיק.
הכנת כבד במחבת לוקחת ממש דקות ספורות ולכן לא בעיה להכין עוד אחד אם מתאים. זה אוכל, ממש אוכל, את לא אמורה לפחד ממנו.

מסכימה בנוגע למוזרות של האזהרות בנוגע לכבד.

אני אישית הייתי הולכת גם על כבד בקר לא אורגני, אבל לא בטוח שעל כבד עוף לא אורגני. זו הדיעה המקובלת בקהילת הפליאו (שעדיף אורגני, אבל אם אין אז עדיף מה שיש), ואני מסכימה איתה. אני מאמינה ביכולת הגוף להתמודד עם כל מיני דברים, ומעדיפה לקבל סרח עודף של דברים לא נחוצים עם הכבד, מאשר לוותר על הויטמינים והמינרלים ושאר הדברים שיש באיברים פנימיים, שלדעתי חיוניים לרוב מוחלט של בני האדם בשביל לשגשג.

בימינו כל מזון בערך בא עם סרח עודף שכזה. אפילו פירת אורגניים ברובם המוחלט מרוססים, גם אם בריסוסים אחרים. ואף אחד לא ביטל את ההרעלה של האדמה, המים האוויר...
כך שאני משווה כמות חומרים מזינים, ביחס לחומרים מזיקים למיניהם. וכבד זה פצצת ויטמנים. דאעל (אחד ממייבאי הפליאו ארצה) השווה: http://www.kadmoni.com/2011/04/blog-[po]post 20[/po].html
ועל רעלים בכבד: http://www.kadmoni.com/2011/05/blog-[po]post 17[/po].html

תודה על ההמלצה לשמן קוקוס. יש לי פצעונים, ולמרות שאני עדיין מסווגת אותם כפצעי בגרות (שהתחילו אצלי מאוחר מהמקובל בימינו, ועדיין צצים לפעמים), החלטתי לנסות. מעניין לראות ששמן אשכרה מנקה. אולי אני אקפיד יותר על אכילת בשר, אבל זה בלאו הכי חלק מהתזונה.
אעדכן אם תהיינה תוצאות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הכנת כבד במחבת לוקחת ממש דקות ספורות
אפשר לשאול איך את מכינה?

(המרגיעון: כבד את עצמך

)

איזה מרגיעון בול!

אני מחממת מחבת טפלון מעולה, מניחה את הכבד פרוס יפה, דקה מכל צד וזהו. כמה שפחות עשוי, יותר טוב (בשבילי).
בדיוק הכנתי.
ואם תכיני כבד ותצאי אחר כך לצעוד שעה אז יהיה לך ממש קל

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה

חזרתי. הלכתי לקרוא בתזונה ללידת תינוק בריא וכמו תמיד הגעתי למסקנה שזה יותר מדי מידע ואני לא מצליחה לחלץ משהו שנראה לי סביר ותואם לחיים שלי עכשיו.

אני עם בחילות די מגעילות לאורך היום כולו וכלום לא משנה. ואני בד בבד אוכלת המון. המון המון. אני מרגישה שאני צריכה איזו תכנית מסודרת ומובנית, לצאת מהבלבלת והחטפת. יש לכן רעיונות בשבילי? ומה עוזר לבחילה?

אויש. בחילות זה כזה חוסר אונים.
לי עזר דיקור. ותה ג'ינג'ר.

אויש בחילות.... כמה לא כיף...
מה עוזר לבחילה? (של הריון)- לאכול...
אולי לא אצל כולן אבל אצל רוב הנשים.
פשוט לא להגיע למצב של רעב וקיבה ריקה. לי היו המון בחילות בלילה ומה שהעביר אותן היה לאכול קצת. ממש לא התחשק לי לאכול באמצע הלילה אבל זה הקל על הבחילה אז עשיתי את זה.
לי (ולהרבה אחרות, ממה שראיתי) בא טוב בשלב הזה מאכלי בצק חסרי טעם מקמח לבן - בהריון הקודם חייתי בשלב הזה על לחמניות וטוסטים (טוסטעים מכירה? באריזות ירוקות) ובהריון האחרון על עוגיות עבאדי...
הכי לא הדף הזה...

עוד עזר לי:
למצוץ קרח
קרטיב לימון
סודה קרה עם טעם (בלי טעם הגביר לי את הבחילה וגם סתם מים...)
להיות באויר פתוח ועדיף קריר (הממממ....)

לי ג'ינג'ר לא עזר.

מיכל, כל כך מרגש שאת בהריון!!!!
ושפתאום אלה הדברים שמעסיקים... מה מעביר בחילות... חשבת לפני חודש שזה יהיו האישיו המרכזי כרגע?? (צרות טובות, בקיצור).

שליחה על ידי תמי* » 20 יולי 2016, 12:28

שלום לכן,
סוף סוף קניתי אבקת מאקה.
עכשיו - מה עושים איתה? איך אוכלים אותה?
שמתי כפית בכוס מים (המלצה שקיבלתי) - והיה די דוחה.
הטעם לא נורא, אבל לשתות מים עם אבקה זה נורא.
אני לרוב נרתעת מתוספים וכל מיני דברים משונים שמייחסים להם סגולות על וצריך לבלוע אותם בכדורים.
אז איך אתן משלבות מאקה במזון?
אני לא שותה שייקים - כך שזו לא אופציה.
מה עוד האפשרויות?
רעיונות יתקבלו בשמחה (:

באמת נשמע דוחה, אבקה במים...
אני שמה בשייק כשיש לי, אבל אולי פרי מעוך יעשה את אותה עבודה?
או לפזר מעל סלט פירות?
האבקה עצמה מעט מתוקה ולכן הייתי מערבבת אותה עם משהו פירותי.

נגיד... ממרח חלבה ביתי (טחינה ודבש) עם כף גדושה של אבקה בפנים?

שליחה על ידי תמי* » 20 יולי 2016, 17:49

תודה צלצול.
אנסה עם טחינה.
פירות מעוכים אני לא אוהבת.
את מרגישה שיש לאבקה השפעה טובה?
זה באמת עובד?
[מנסה לקבל עידוד (:

איך אדם בריא מאוד יכול לדעת אם משהו עובד?
הייתי במצב מעולה לפני השימוש באבקה ובאותו מצב בדיוק כמה חודשים אחרי שהתחלתי להשתמש בה.
אני לא מוציאה אף פעם כסף על דברים כאלה, זו האמת. אני פשוט אוכלת טוב, אוכל מלא.
קיבלתי במתנה קילו להתנסות אז ניסיתי.
לאיזו השפעה את מצפה או מקווה?
אולי יצליח לך, זו תמיד אפשרות.

שליחה על ידי תמי* » 20 יולי 2016, 22:33

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זהו שהוצאתי כסף ואני לא לגמרי שלמה עם זה.
מה אני מצפה?
עניינים שקשורים למערכת ההורמונלית וכל שאר ההבטחות שנקשרות באבקה: חיוניות בקיצור (:

תשמעי, להזיק זה כנראה לא מזיק. כבר טוב.
עושה רושם שכפית ביום אמורה לספק איזו תועלת.
נסי את זה לחודשיים בערך ותראי מה דעתך.
במקרה הכי גרוע קנית שקית יקרה של משהו. מחיר קטן לשלם בשביל האפשרות של סידור כמה עניינים בצורה טבעית לגמרי, לא?

הלכתי לקרוא על זה קצת. לא מצאתי בינתיים שום ראיות לכך שזה באמת מועיל למשהו.
אם יש לך חומרים מעניינים שגרמו לך להתחיל עם זה - אני אשמח לקרוא גם.

הסיבה שאני לא קונה אבקות היא כי לא לטעמי הייבוש והכתישה של הצמח, ואז אריזה והובלה ושהות על המדף וכו' וכו'. מרגיש לי מת, כמו כל הקמחים.
אבל אם זה יעשה לך טוב אני אשקול מחדש. סומכת על הדרך שבה את שופטת דברים.
תספרי אחר כך?

שליחה על ידי תמי* » 21 יולי 2016, 13:26

בנתיים לא הצלחתי לאכול את זה.
ניסיתי לשים כפית על כל מיני דברים וזה פשוט לא אכיל בשבילי.
אם כך אבזבז את האבקה על ניסיונות סרק לא אוכל לדווח...
אם יהיה מה לספר - אספר.

כדורי כוח?
מרציפן ביתי?

קטעים...
הצטרפתי לצוות מקצועי שמתחיל לבנות מאגר מידע מדעי שעוסק בתזונה. הרעיון הוא שאקדמאים או אנשי מקצוע מנוסים ייצרו אינדקס מפורט ומועיל של מאמרים מהשורה הראשונה כך שהם יהיו יותר נגישים למטפלים בתזונה.
מחר אני עוברת את ההכשרה הבסיסית, ואיזה מאמר קיבלתי בשביל הלימוד הזה?
אחד שעוסק בניסיון לפענח איזה הרכב תזונתי יכול לעזור לאנשים לרדת במשקל וגם לשמור על המשקל הזה לאורך זמן

כל הסקירה עוסקת בכך שאנשים מרזים בקלות אבל אז מעלים את המשקל בחזרה, ושמחפשים להבין מה יכול להועיל שם לשמר את המשקל הנמוך יותר לאורך זמן מבלי לגרום לתהליך המטאבולי להידפק.

מה שנקרא - נפל לידיי כפרי בשל

יכול להועיל שם לשמר את המשקל הנמוך יותר לאורך זמן
לא שאני באמת מבינה בנושא, אבל לי נשמע שהחלק הבעייתי הוא הדרך בה המשקל יורד. אם מישהו יורד במשקל באמצעות הרעבה עצמית, אין כל כך דרך לשכנע את הגוף שלו שהו אלא עבר כרגע תקופת רעב, ולכן צריך לאגור שומן לקראת תקופת הרעב הבאה.

כלומר, החוליה החסרה היא לא איך לשמור על משקל לאורך זמן - המון אנשים עושים את זה בלי בעיות. הבעיה היא איך לרדת במשקל בלי לשבש המון מנגנונים (שנשארים אחר כך משובשים להרבה שנים ולפעמים לנצח. טוב, לא משובשים. מתאימים לאזור של רעב ולא של שפע מודרני).

זה בדיוק הרעיון. סליחה אם לא הבהרתי היטב.
יש הבנה שירידה מסוימת במשקל תגרום אחר כך לצניחה של מדדים קריטיים ולצורך קבוע של הגוף להחזיק מחסנים.
הם עשו ניסוי מבוקר מאוד (עד כמה שניתן, כן?) על פני ארבעה שבועות שבו אנשים אכלו דיאטות שונות ובדקו אחרי זה את המדדים שלהם. לפני זה בדקו היטב את הבייס ליין שהם הגיעו איתו, שלפעמים הוא הרבה יותר חשוב מאשר המניפולציה של הניסוי.

עוד לא סיימתי לקרוא וכרגע אין לי זמן לפרט מה שכן קראתי, אבל המסקנה שהוצגה כבר בפתיחה היא שככל שדיאטה דלה יותר בסוכרים כך היא תשפיע פחות על השיבוש הצפוי ברמת המטאבוליזם במנוחה, ועל הורמונים שונים שקשורים לתהליך.
בכל הדיאטות היו כמות זהה ומספקת של קלוריות, חלבונים וסיבים, ואת כל המגוון של ויטמינרלים נחוצים.
בראשונה היו הרבה סוכרים (דגנים מלאים וכו'), בשנייה היה איזון טוב יותר של שומן וסוכר (דגש על קטניות לעומת דגנים), ובשלישית עשו בעצם אטקינס והתמקדמו ממש בשומן כמקור אנרגיה.

שוב, זה רק מהפתיחה והתחלת הקריאה אז עוד לא גיבשתי עמדה עד כמה הממצאים אמינים ואכן עונים על שאלת המחקר, אבל המסקנה שלהם היא שדיאטת אטקינס השפיעה על המדדים לרעה בצורה הכי מינורית, ולכן היא צפויה הכי פחות להזיק גם בטווח הארוך.

כאשר אקרא את זה לעומק אבוא לספר עוד.

לפני זה בדקו היטב את הבייס ליין שהם הגיעו איתו, שלפעמים הוא הרבה יותר חשוב מאשר המניפולציה של הניסוי.
כל הכבוד להם! זה אחד המשתנים שלדעתי ממש חשוב לבודד, ושוב ושוב ושוב אני רואה מחקרים שלא בדקו את זה (ולכן התוצאות שלהם הן פחות או יותר חסרות כל תועלת ומידע).

וכבר נתקלתי בטענות דומות לגבי שומן, כך שנחמד לראות מחקר אמיתי. המחקר זמין באינטרנט?

<שוב מדידת הקלוריות הזו! מתי תהיה "דיאטה" בה יבדקו אכילה אינטואיטיבית?>

כל הכבוד להם!
הפואנטה של הפרוייקט הוא לעבוד עם מחקרים שיש להם ערך כלשהו

המחקר זמין באינטרנט?
תבדקי, זה הרפרנס -
Effects of Dietary Composition During Weight Loss
Maintenance: A Controlled Feeding Study

מתי תהיה "דיאטה" בה יבדקו אכילה אינטואיטיבית?
כשיהיה אפשר לתכנן מחקר בעל ערך על הבסיס הזה

כשיהיה אפשר לתכנן מחקר בעל ערך על הבסיס הזה
אפשר, בטח שאפשר! מה בעיה, מוצאים אנשים ואומרים להם לאכול אינטואיטיבי. התוצאות של המחקר יכולות לכלול שונות גבוהה, אבל זה לא אומר שהתוצאות חסרות ערך.

ראיתי מחקר שבו נתנו לאנשים להתאמן לבד, לעומת אנשים שאת התכונית קבעו מאמנים. היה שיפור בכוח ובמסת שריר, אם כי קטן יחסית לאלו שאומנו. בנוסך לכך, היו משתתפים שהצליחו להוריד את מסת השריר שלהם משמעותית באימון העצמאי שלהם (בגלל אימון יתר, כנראה).

אני רואה במחקר הזה מחקר בעל ערך.

גם מחקר על אכילה אינטואיטיבית יכול להיות בעל ערך.

מוצאים אנשים ואומרים להם לאכול אינטואיטיבי
מניסיון, אכילה אינטואיטיבית אצל אנשים בעולם המערבי (בהכללה גסה, כן?) תוביל לתוצאות גרועות מאוד.
בניגוד לאימונים פיזיים, שבהם רק הראש שלנו מלא בשטויות, באכילה כל המערכת מלאה בשטויות. הפן הרגשי, הקוגניציה וההרגלים משחקים תפקיד מאוד חשוב.
אפשר להגיע לאכילה אינטואיטיבית יעילה רק אחרי תקופה לא מבוטלת של פרימת קשרים מאוד חזקים בין אוכל משובש לגמרי לבין תחושות ממש פיזיות של עונג.

וזה רק על קצה המזלג. אני מאמינה באכילה אינטואיטיבית בכל מאודי, אבל אני רואה את האינטואיציה של אנשים על בסיס יומיומי והיא מעורבבת בנקודת ההתחלה שלה עם יותר מדי דברים בשביל להועיל להם באמת.
לשלוח אנשים לאכול אינטואיטיבית ואז למדוד אותם זה בערך כמו למדוד אנשים שעשו המון דיאטות קלוריות בלי לקחת את זה בחשבון. זה חתיכת משתנה מתערב.

לא התכוונתי לטעון שלמחקר על אכילה אינטואיטיבית לא יהיה ערך כלשהו אלא שלא יהיה לו ערך מדעי מהזן המקובל.
אני פשוט חושבת שהוא ידרוש המון המון הכנה, יהיה מאוד מוטה בשלבים הראשוניים שלו בגלל גיוס הנבדקים, ויכלול כמות אדירה של משתנים מתערבים שקשה לכמת.
מה שכן, זה בטוח יהיה מרתק ברמות על לראות מה אנשים אוכלים כשהם מתבקשים לאכול כך, ואיך זה משפיע עליהם. גם אם מידת המדעיות של זה תהיה ממש מפוקפקת. הסיכוי של נבדק, בלי תהליך ארוך לפני זה, לאכול אינטואיטיבית בניקוי הרגשות והלחצים והדעות שלו הוא מאוד מאוד קטן. זו פשוט לא תהיה אינטואיציה אלא ערבוב שלה עם עוד המון דברים.

את צריכה אולי לקחת בחשבון שהמערכת של מרבית האנשים פועלת בצורה שונה משלך (ולו משום שלפי מה שסיפרת על עצמך את לא נוטה לאכילה רגשית בכלל), רוב האנשים פחות רציונאליים ממך ומקבלים החלטות על בסיס אחר, ויש לך ניסיון חיים שכרגע עוד לא כולל המוני לחצים ומתחים שמבוגרים ממך מתמודדים איתם ומשליכים ישירות על התזונה שלהם.
אם מישהו ייתן לך לאכול אינטואיטיבית זה צפוי לעבוד היטב עבורך. בשביל רוב האוכלוסייה - ממש לא, לדעתי.

ציל, את יומן סוכר פרק 8 קראת?
מעניין מה את חושבת על רעיון המחקר בעקבות פלורת המעיים. זה מרתק.
רק מה שהיה חסר לי בניסוי זה לא רק רמות הסוכר אלא רמות האינסולין. מעניין אם יש להם את המידע הזה.

מניסיון, אכילה אינטואיטיבית אצל אנשים בעולם המערבי (בהכללה גסה, כן?) תוביל לתוצאות גרועות מאוד.
מניסיון (של אחרים, וממש לא מדגמי) אנשים שעברו מדיאטות לאכילה אינטואיטיבית הפסיקו להעלות במשקל והתייצבו על המשקל שלהם. לדעתי זו תוצאה טובה.
והם עשו את זה בלי פרימת קשרים בסגנון שלך (הם עשו פרימת קשרים מסוג אחר - וויתרו על הרעיון של דיאטה ועל אוכל בתור דבר שקשור למוסר).

כאמור, לא מדגמי בכלל. פשוט כשבבלוג מסויים נתקלים באותו סיפור בתגובות לעיתים קרובות ומאנשים שונים, זה יוצר רושם. האם זה ככה לכולם? אין לדעת. אבל מחקר כזה יכול למשל, לראות מה הגדול של הקבוצה באוכלוסייה (בארץ מסויימת, מתרבות מסויימת) שבשבילה אכילה אינטואיטיבית תגרוםפ להתייצבות המשקל.

ואני מסכימה שזה משתנה מתערב בעייתי. אפילו מאוד. ועדיין, אם למרות כל זה לאכילה אינטואיטיבית יהיו תוצאות טובות, זה יהי מעניין מאוד. ובניגוד אלייך, אני חושבת שתהיה קבוצה משמעותית של אנשים שזו תהיה התוצאה אצלם.

אם זה מחקר הזה: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3564212/ אז לצערי הוא ממש לא מועיל.

קודם כל, כמות הנבדקים ממש ממש ממש ממש קטנה. אבל ממש.
דבר שני, בחלק השני של הניסוי רבע מהנבדקים נשרו. אחוזי נשירה זה דבר חשוב, לדעתי.

בסך הכל, המחקר הזה מראה תוצאות מעניינות. באמת מעניינות. אבל בהתחשב במדגם הקטנצ'יק, אפשרי בהחלט שכל זה פשוט טעות סטטיסטית, לכן אני אחכה עד שיהיו מחקרים עם כמות נבדקים שפויה.

ולא פחות חשוב - הם משתמשים ב-BMI, ומודדים הצלחה במשקל גוף ולא שומן. זה גרוע, לפחות למי שרוצה לא להוריד משקל, אלא להיות חטובה יותר. כלומר, להקטין את כמות השומן (ולהגדיל, או לפחות לא להקטין את כמות השרירים).

ציל, את יומן סוכר פרק 8 קראת?
קראתי. מעניין מאוד, על אף שאני מכירה את החומרים הללו היטב היטב. הוא כתב את זה יפה.

מה את חושבת על רעיון המחקר בעקבות פלורת המעיים
יש היום בתזונה כמה זרמים שמייצגים את הדור הבא של פתרונות - פלורת המעיים וחיידקים מצד אחד, גנטיקה מצד שני.
כל הכיוון היום הוא לטובת התעשייה, וזה קצת עצוב.
כי התעשייה אמורה לספק לכולנו בעתיד בדיקות ומוצרים מעוצבים אישית שיעזרו לנו, אבל באבחונים, בדיקות והרבה מאוד כסף.

בהמשך לשיחה עם אישה במסע, אף אחד לא מדבר ברצינות על תזונה אינטואיטיבית, או על זה שאדם במצב מעולה אמור לדעת ממש בתחושה פנימית חזקה מה טוב לו לאכול. אני חושבת שהרימו ידיים על הרעיון הזה מכל מיני סיבות. אולי הידיים מעולם לא היו שם בעצם... לא בעידן הנוכחי, בכל מקרה.

הבעיה עם עולם החיידקים היא שהוא מהווה גם סיבה וגם תוצאה של תהליכים כאלה. ולכן מאוד קשה לעבוד איתו.
בתערוכה האחרונה שהייתי בה, ושעסקה באלרגיות ורגישויות למזון, פגשתי איש ממש מרתק שמגדל קפיר לתוך חלב קוקוס.
הטענה שמנחה אותו היא שלרובנו יש פלורת מעיים פגומה או חסרה, ולכן הפתרון הוא להזין אותה במנות קטנות של הרכב חיידקי מאוד מאוד רחב, ומה שיתפוס - יתפוס.
זה קצת יותר מורכב מזה וכרגע אין לי זמן להסביר אבל בעיניי זה הגיוני. יותר הגיוני מאשר ללכת לאבחון שיגיד לי איזה חיידקים חסרים לי או מה יש לי בעודף, ואז אני אתחיל לאכול לטובת המטרה הזו, ואז היא תשתנה ואני אצטרך לשנות את התזונה וחוזר חלילה.

בעיניי, המהלך הזה מרתק, אבל אני חושבת שיש לו מטרה סמויה לדחוק את כולנו ישר לתוך הידיים של תעשייה יקרה מאוד שכל אחד מאיתנו יצטרך לממן מכיסו הפרטי. משהו בזה לא לטעמי בכלל.

ולגבי המחקר עצמו - כאמור, עוד לא קראתי אותו כך שקשה לי להגיב.
מחקרים כאלה הם יקרים בצורה מפחידה ולכן אני לא אתפלא אם הם מקצרים את הדרך איפה שאפשר, בין אם זה בגודל המדגם או בפרמטרים שנבדקים.
כאשר מחקר כזה משיג תוצאות מעניינות הוא הופך להיות קרש קפיצה למחקר המשך, מפורט או גדול יותר עם שאיפות למסקנות עוד יותר מעניינות. קצת כמו מה שקרה לשני הערנים ממכון וייצמן, ולדעתי יש להם עוד דרך ארוכה כזו של קפיצות שאפתניות שיזכו ליותר חשיפה ויותר מימון.

כשבבלוג מסויים נתקלים באותו סיפור בתגובות לעיתים קרובות ומאנשים שונים, זה יוצר רושם
אפשר לינק בבקשה? אשמח לקרוא ולהתרשם בעצמי.

מחקר כזה יכול למשל, לראות מה הגודל של הקבוצה באוכלוסייה (בארץ מסויימת, מתרבות מסויימת) שבשבילה אכילה אינטואיטיבית תגרום להתייצבות המשקל.
הסיכוי שמישהו ימממן מחקר כזה בשביל מסקנה בסדר גודל כזה - קלוש מאוד, לצערי.
אין ספק שמחקר כזה יהיה מרתק בהמון רמות.

ולגבי אחוזי הנשירה - לדעתי מחקר טוב צריך לחקור את הנושרים באותה מידה של להיטות שבה הוא חוקר את הנשארים ולהבין מי בדיוק האנשים האלה ולמה הם נשרו. אבל שוב, לצערי, זה ממש לא קורה.
עוד לא קראתי, אבל אם אחרי תמריצים כלכליים כל כך כבדים רבע נשרו (כתוב מאיזו קבוצה הם נשרו במקרה?) זה מעורר מחשבה רבה מה נדרש בעצם כדי שאנשים יאכלו כמו שמורים להם. היה מדובר בסך הכל בארבעה שבועות ו 2000 דולר... ובכל זאת, את אומרת שרבע נשרו.
מעורר מחשבה רבה על המחקר שבו אני מתעניינת באמת - מה גורם לאנשים לדבוק בדרך במקום לסטות ממנה. אני די בטוחה שהתזונה עצמה היא בכלל לא העניין כאן.

הבלוג הוא פה: https://danceswithfat.wordpress.com/blog/
אבל לקרוא אותו בשביל התגובות זה מאוד לא קוסט אפקטיבי. זה עובד בשבילי כי אני קוראת את הבלוג ככה סתם, בשביל הנאה, ובשביל שיפור האנגלית שלי. אבל אם את רוצה - בשמח.

הערנים הרבה יותר מוצלחים. הם עשו ניסוי על אלף איש, אחר כך פיחתו אלגוריתם (באמצעות משין לרנינג! זה נושא שאני אוהבת) לפי 800 מהם, ובדקו שהאלגוריתם אכן עובד על המתאיים שנשארו, ואחר כך על עוד אלף.
מבחינת מדגם זה עובד היטב. הבעיה היחידה שלי איתם היא הטווח הארוך (שזו הבעיה בערך בכל הדיאטות. אבל הם לשם שינוי לא עוסקים בדיאטה). נראה שאפילו בתכנון הניסוי הם לא מתכנים לבדוק מה קורה עוד חמש שנים, וחבל.

המחקר שאליו קישרת מתחיל מההצהרה החגיגית ש N=21. בהתחלה הייתי בטוחה שזו טעות, שלא הבנתי משהו. אבל לא, אחרי כל הסינונים התחילו עם 32 אנשים, וסיימו עם 21.

תראי את ההבדל הגדול בין המחקר של הערנים - שבו בדקו 1000 איש, ומדדו להם רמות סוכר כל חמש דקות - לבין המחקר הזה. איך אפשר להשוות 3 דיאטות עם 21 איש? זה יוצא 7 אנשים לדיאטה! זה לא מדגם, זה בדיחה.

וכמובן הנשירה. בערך בכל מחקרי הדיאטה יש אחוזי נשירה גבוהים, וזה מגוחך ממש. אחוזי הנשירה מעידים רבות על היכולת לתחזק דיאטה. אם אי אפשר לתחזק אותה במשך פחות מחודשיים, למרות תגמול כספי גבוה, מה זה אומר על היכולת לחיות ככה? כך שאני מסכימה איתך מאוד בנוגע לנושרים. אני לא ראיתי שרשמו מאיפה הם נשרו. באופן כללי קראתי את המחקר, אבל לא בעיון רב, אז יכול להיות שפספסתי.

ומסכימה גם בנוגע למחקר על אכילה אינטואיטיבית. אבל! יש מחקרים על HAES. אולי אחד הארגונים בנושא יארגן מחקר? זה גם יפתור את אחת הבעיות שלי עם המדגם - יוכלו לבחור אנשים, כאלו שעוברים לגישה של HAES, וסתם כאלו שגייסו "מהרחוב", וזה כבר יהיה מעניין מאוד לראות את התוצאות.

ובנוגע לדבקות בדרך - אני לא בטוחה שהייתי מצליחה לדבוק, אפילו שאני כנראה עומדת לפחות באחית מהדיאטות האלו בלאו הכי. רק לחשוב על כל הספירה של הקלוריות והסיבים והשומן והחלבון! פיכסה!

אותי אישית מאוד משמח הכיוון של פלורת מעיים והאלגוריתם של הערנים. ואני ממש לא בטוחה שאדם אמור לדעת מה לאכול. אין סיבה להניח שאבולוציאונית התפתחה אצלנו היכולת הזו. שלא לדבר על כל ההשלכות של ערבוב הגנים שקרה בזמן האחרון. אבל מבחינתי זה רק נדבך נוסף מעל המסד של תזונה אינטואיטיבית.

ופה אני נאלצת לחזור למקום ממנו התחלת - התעשייה, כסף, כוח, ושחיתות. כי כוח (ובהקשר הנוכחי - כסף) משחית.

אבל אני חושבת שהדרך למנוע מתסריט האימים שלך להתרחש היא תנועה חברתית רחבה של התנגדות לדיאטות, ולכל הפחד העצום מהשמנה. התעשיות האלו חיות על הכסף שלנו, אם נפסיק לתת לה את הכסף שלנו, היא תתפוגג.

תודה!

לא בטוחה שאדם אמור לדעת מה לאכול
גם אני לא בטוחה, אבל אני רואה שבהרבה מקרים אפשר לפתח את היכולת הזו גם אם לא אמורים ואין תכנון אבולוציוני כזה, ואני רואה שזה מאוד מאוד מועיל לאנשים.
אפילו אלו שיודעים מה לאכול אבל לא אוכלים ככה - מרגישים יותר טוב כי לפחות הם לא מבולבלים כל כך.

זה לא עולה כסף בכלל, וזה חשוב לדעתי, וזה מוביל בכיוון טוב פעמיים: אוכלים אוכל טוב ולא מתעסקים בדיאטה והנחיות חיצוניות. זה מגביר מאוד את תחושת המסוגלות והשליטה בחיים.

מה שכן, גם אני מעדיפה את הכיוונים החדשים המותאים אישית על פני כל כיוון שנראה כמו דיאטה. ואני גם זוכרת שיש אנשים, אולי אפילו הרבה, שלא משנה כמה הם יתעמקו בזה, הם לא יצליחו לדעת מה טוב ומתאים להם לאכול מכל מיני סיבות. וגם להם מגיע פתרון.

תנועה חברתית רחבה של התנגדות לדיאטות, ולכל הפחד העצום מהשמנה
העמדה שלי לגבי זה אמביוולנטית. משהו בזה בעיקר מתנגד. מתנגד לדיאטות, מתנגד לפחד (ובכך מפחיד בעצמו, פשוט מדברים אחרים). חסר לי החלק בתנועה הזו שממלא בתוכן פוזיטיבי אחרי ההתנגדות, ומתייחס לרצון של אנשים לרזות כדבר שמותר לרצות אותו.
ואני רואה שכאשר מנסים למלא את התנועה בתוכן פוזיטיבי מתגלה מחדש המורכבות הגדולה כלפי שומן והשמנה.
לדעתי משהו כאן מבקש קודם דיון חברתי, ולא רק שלילה של מה שיש, ואחרי זה הבנה טובה יותר לאן מועדות פנינו בצורה מועילה.

סיפור של שיא החיוניות בכמה רמות שונות:

בתחילת ספטמבר אני מנחה בביתי סדנה של שייקים ירוקים לקהילה המקומית שלי. פרסמתי הצעה והיתה לזה היענות גדולה מאוד.
בפרטי פנתה אלי שכנתי (זו שבעבר התייעצה איתי אם להוציא את הילד שלה מבית הספר לחינוך ביתי) ואמרה שהיא מאוד היתה רוצה לבוא אבל היא בטח תהיה בחדר לידה.
עניתי לה ששכחתי לגמרי ושאני אשמח לעזור אם היא צריכה משהו.
מה עונים כולם בדרך כלל? תודה רבה. וזהו.
ומי שבאמת רוצה לעזור צריך להתחיל לנחש.

הגברת האלופה הזו כתבה לי כך - תודה רבה לך, המתנה הטובה ביותר שאת יכולה לתת לי זה שייקים ירוקים, להשאיר לי כאן אם את עוברת דרכנו (הם גרים שלושה בתים ממני).
והמשיכה וכתבה - ממש לא נעים לי לבקש, אבל גיליתי מזמן שהדבר הכי טוב אחרי לידה (יש לה כבר שלושה בבית) זה אוכל מזין. ולמרות שביקשתי, כולם מתעקשים להביא מתנות לתינוק שאנחנו לא צריכים או לשאר הילדים. אז שייקים ירוקים יהיו דבר נהדר.

כתבתי לה שאני מסכימה עם כל מילה שלה ושאני מאוד שמחה שהיא הרגישה בנוח להגיד לי את זה.
היא ענתה לי שהיא מרגישה הקלה גדולה שאני פשוט מבינה אותה.

תותחית! גם מחנכת בבית, גם יודעת לבקש עזרה, גם ברורה מאוד בקשר למה שהיא צריכה וגם לא משאירה את התקשורת עם טעם רע בפה.
התרשמתי עמוקות והיא תקבל ממני משלוח מנות יומי עד שזה יצא לה מהחורים

הרוויחה את זה ביושר.

אני רואה שכאשר מנסים למלא את התנועה בתוכן פוזיטיבי
כנראה שאת לא מכירה את התנועה, כי מבחינתי היא כולה תוכן פיוזיטיבי. HAES היא תפיסת בריאות עם תוכן פוזיטיבי מאוד (ה"מאוד" הוא כי אחד העקרונות של HAES הוא שאם אדם רוצה לעשות שינוי למען הבריאות שלו, מוטב שזה יהיה שינוי חיובי. כלומר, לא להימנע ממשהו, אלא להוסיף משהו.)

זה מבחינת החלק של הגישה למשקל (ולכן, אלטרנטיבה לדיאטה).

חלק של זכויות האדם הוא בכלל פוזיטיבי ממהותו. כל תנועות זכויות האדם דרשו שיתנו ל<קבוצה כלשהי> את הזכויות שלה. מה נגטיבי בזה?

אם את לא מסכימה עם HAES - ואת לא, אז יש פה מורכבות. לדעתי היא מיותרת, HAES מראה את הדרך לבריאות בצורה ברורה, SIZE ACCEPTACE מטפל בכל השנאה והפחד שהבריאות היא רק תרוץ בשבילן, וביחד התנועות מראות את הדרך לעתיד טוב יותר!
בשום נקודה אין התייחסות לרצון לרזות, כמו שאין התייחסות לרצון של אנשים לעוף. אותי אישית הגישה מספקת בהחלט, ולדעתי היא טובה מאוד. לדעתי ניסיונות לרזות, גם בגישה שלך, מזיקים.

והשכנה שלך באמת אלופה

מבינה מה את אומרת, רק שלא לזה התייחסתי.
התייחסתי לאמירה שלך שנוסחה כך -
תנועה חברתית רחבה של התנגדות לדיאטות, ולכל הפחד העצום מהשמנה.

בוודאי שיש דרכים להתייחס פוזיטיבית לעניין, אבל לדעתי הן דורשות דיון נוסף כדי שתהיה סביבן הסכמה חברתית. אם הדיון הזה יישען על התנגדות ל... ועל הפחד מ... אז יהיה קשה לקדם גישות טובות כאלה.

ניסיונות לרזות, גם בגישה שלך, מזיקים.
יכול להיות שאת צודקת. אני לא פוסלת את זה ומרגישה שעוד לא ידוע על זה מספיק (לא מדעית, לא חברתית ובטח לא אישית אצלי) בשביל לקבוע שכל ניסיון לרזות הוא מזיק ושהדבר הנכון היחיד הוא לקבל את המשקל כפי שהוא.
אני חושבת שאת, בתור אישה לא שמנה שרזתה בקלות כשזה התאים לה, בוודאי שלא יכולה לקבוע דבר כזה בנחרצות כזו.
אני עצמי מתלבטת בדברים, כמעט כל יום מחדש.

אני מעדיפה להגיד שאני לא יודעת, ולעזור לאנשים בדרכים הכי פחות מזיקות שאני מכירה, שגם מביאות תועלת בדברים אחרים.
אבל שוב, אני באמת לא יודעת. אני לא חושבת שמישהו יודע באמת.
זה הפרוייקט המחקרי שלי החל משנה הבאה ואני ממש מקווה שתהיינה לי תשובות מעניינות כי זה בוער בי.

הדבר המרכזי שמפריע לי הוא שלילת הרצון לרזות. ולדעתי בגישות הבריאות לגוף ולמשקל יש הרבה פעמים משהו שסותם את הפה לנשים שמנות ולא מרשה להן לרצות את מה שהן רוצות. יש שם משהו משתיק, והוא מאוד סמוי, מה שהופך אותו לעוד יותר מעצבן בעיניי.
יש שם איזה פלונתר שטרם פתרתי ביני לביני, וטרם מצאתי מקור להשראה שיעזור לי בזה. אני איאלץ לייצר אותו בעצמי, כנראה.

בנוגע להרזיה - אני לא צריכה ולא אומרת שלרזות מזיק תמיד. 95% מספיקים לי בהחלט. מי שרוצה להמר על זה שהיא תהיה בחמשת האחוזים הנותרים - זו זכותה. גם אני עושה את זה לפעמים. אבל זו אסטרטגיה בעייתית בעיניי, בתור אסטרטגיה כללית.
<שימי לב לכך שאת הוספת כל ו הדבר הנכון היחיד למילים שלי. כלומר, הוספת למילים שלי נחרצות שלא הייתה שם, ואז התנגדת לנחרצות שהוספת בעצמך>

אני אישית לא מסתפקת ב"פחות מזיק". אני מעדיפה לעשות דברים שבעיניי הם חיוביים ומועילים. לפעמים אני מסתפקת ברע במיעוטו, אבל אני מעדיפה שזה לא יהיה המהות של הגישה שלי.

ואני אישית לא ראיתי שלילה של הרצון אלא רק של האפשרות - אלו שני דברים שונים. נתקלתי גם בלא מעט התייחסויות לרצון לרזות בתור לגיטימי לחלוטין. אני לא רואה שלילה שלו, אלא שלילה של סיכוי סביר לממשו. לא נתקלתי בתגובות שליליות לנשים שסיפרו שהן עשו שינוי תזונתי X או הוסיפו פעילות גופנית וירדו במשקל.

אבל בגישה שלך אני מרגישה משהו סמוי אחר. את כביכול פה בשביל הבריאות, אבל המשקל תמיד מרחף מסביב, בצורה סמויה יותר או פחות. ב-HAES המטרה היא באמת בריאות. פשוט בריאות.

הערבוב הזה בין הבריאות למיתוס היופי תמיד צרם לי, ו AES זה פתרון מושלם מבחינתי, והגישה לתזונה ולבריאות שחסרה לי כל כך.

בכל מקרה, לי אישית די ברור שהפתרון שלי הוא לא הפתרון שלך, כך שכנראה שאכן תאלצי לייצר אותו בעצמך (או לחפש ברחבי המרשתת, כנראה שיש מישהי עם מחשבות דומות לשלך, אבל לא בטוח שזה ריאלי למצוא אותה)

בנוגע להתייחסות פוזיטיבית - אין צורך באחת כזו. אם תהיינה מספיק תנועות, כל אחת אוחזת בערכים פוזיטייבים משלה, אבל הן מאוחדות בכך שהן אלטנטיבות לדיאטות ולכל האשמה שיש פה - זה יהיה טוב. זה כבר טוב, כי אנחנו מתקדמות לשם בצורה ברורה.

ובנוגע להסכמה חברתית - למה צריך אותה? שינוי בערך אף פעם לא נוצר על ידי רוב, הוא בערך תמיד נוצר על ידי מיעוט של אנשים שאפכת להם. שמי שתומכת ב-HAES תפיץ אותו, מי שמאמינה בתזונה חיונית תפיץ אותה, מי שמאמינה בפליאו שתפיץ אותו (למרות הפגמים, הוא עדיף על כל הדיאטות. אבל בחיאת, אם אפשר, תורידו את כל ההבטחות השקריות שלכם!). אין צורך בהסכמה או באלטרנטיבה אחת. מספיק להחליף את הגישות הלא טובות שיש עכשיו בגישות טובות.

95% מספיקים לי בהחלט
שוב חוזרת על זה - זה נתון לא רלבנטי. הוא מגיע מהעולם של דיאטות קלוריות.
אין לאף אחד מושג כיום מהם הסיכויים לרזות בגישות שלא מורידות קלוריות כי אין על זה מחקרים בהקפים הנחוצים, ובטח שלא כאלה שבדקו לטווח הארוך (למיטב ידיעתי. אם את מכירה משהו אחר בבקשה שתפי גם אותי כי זה ממש חשוב לי).

הוספת למילים שלי נחרצות שלא הייתה שם
כתבת כך, ולזה התייחסתי -
ניסיונות לרזות, גם בגישה שלך, מזיקים
לי זה נשמע נחרץ מאוד.
אבל מבינה מה את אומרת, כי יש הרזייה ספונטנית וכו'. העניין הוא שלא על הדברים האלה מדברים, אלא על אנשים שרוצים לרזות ועושים משהו אקטיבי בשביל זה.
יש גישה אקטיבית להרזייה שאת חושבת שהיא טובה ומועילה ושווה לנסות אותה? כי אם לא, אז זה הכי נחרץ שיכול להיות, לא?
אולי באמת לא הבנתי אותך נכון...

אני מעדיפה לעשות דברים שבעיניי הם חיוביים ומועילים
גם אני.
אבל בהינתן שאת אישה שמעולם לא נזקקה לגישה אקטיבית להרזייה, וכאשר חייך השתנו פשוט רזית, אז דעתך, איך לומר זאת... פחות נחשבת.
הדעה שלך היא תיאורטית, היא לא מחוברת לחיים של האנשים שבאמת זקוקים לכל הדיון הזה, ולכן את יכולה להרשות לעצמך לבחור בגישה הכי מעולה (שכאמור, אני שותפה לה עקרונית!) ולדבוק בה גם אם היא לא מספקת מיליוני אנשים בפועל.
אני איבדתי את היכולת הזו מתוך החשיפה שלי לחיים של אנשים כאלה.
ושוב חוזרת - זה לא שאני פוסלת את עמדתך. אני מתלבטת בה בעצמי ואני מעדיפה דברים שעובדים על פני רעיונות ממש טובים.
והאמת היא שאני לא בטוחה שהגישה שלי להרזייה עובדת, ואני הראשונה לומר זאת לכל אישה שמבקשת ממני עזרה בהרזייה.
הגישה שלי ברמה המקצועית היא כזו - אני מקדמת בריאות שלמה, אם יוצאת מזה הרזייה - יופי. אם לא - אז לא. כי זה מה שקורה אצלי בפועל. לפעמים הרזייה היא תוצר נלווה של מה שאני עושה ולפעמים לא.
אני מאוד כנה עם מי שעובדת איתי ומגיעה עם רצון כזה. אם היא לא יורדת במשקל ומתוסכלת אני מזכירה לה שזו לא המטרה. אם היא יורדת במשקל אני שמחה איתה מאוד.
וכמו שפעם אמרתי - מישהי שכל רצונה הוא לרדת במשקל לא תעבוד איתי.

נתקלתי גם בלא מעט התייחסויות לרצון לרזות בתור לגיטימי לחלוטין. אני לא רואה שלילה שלו, אלא שלילה של סיכוי סביר לממשו.
אבחנה חשובה ומעניינת. תודה, אני אנסה לשים לב לזה.

את כביכול פה בשביל הבריאות, אבל המשקל תמיד מרחף מסביב, בצורה סמויה יותר או פחות
אני חוששת שזה משום שאין לי וודאות גבוהה בנקודה הזו שאני פועלת נכון. אני לא בטוחה שכדאי לי לנסות לעזור לנשים לרזות, ואני לא בטוחה שכדאי לי להוריד אותן מהרצון הזה. אז את מרגישה את האמביוולנטיות שלי כנראה.
אני מעריכה שזה יישאר ככה עד שתהיינה לי תשובות יותר טובות. בכל מקרה, זה לא סמוי. זה פשוט מה שקורה כאשר מתלבטים.

גם השיח על היעדר הקשר בין השמנה לבריאות הוא לא דבר שחקוק בסלע, בדיוק כמו השיח ההפוך על קשר ברור בין השניים.
העובדה היא שאין לנו הוכחות טובות לכלום.
ובמצב כזה נראה לי הכי בריא להתלבט.
אני בעניין בשביל הבריאות השלמה. זו בריאות פיזית ורגשית ותודעתית. וכאשר הדברים כרוכים אז הם מסתבכים, ואם יש נקודה שלא יושבת היטב אז זה ניכר.
בעיניי זה לא מתאים להחליט שאנחנו יודעים משהו שאנחנו לא יודעים רק כי זה משרת מגמה חברתית שנראית לנו טובה.

לעודד אנשים להיות מרוצים מעצמם כמו שהם זה תמיד דבר חיובי. אבל אם הם מסרבים, לא צריך לכופף את המציאות לשם כך.
ובמציאות אין ראיות חותכות לאף אחד מהצדדים - לא אלו שמוצאים קשר ישיר בין השמנה לבעיות בריאות, ולא אלו שמבקרים את הגישה הזו ולא אלו שטוענים שהסיכוי לרזות הוא קטן ולא אלו שטוענים שהסיכוי גדול.
צריך לקבל את זה שבתחום הזה, לעת עתה, אנחנו יותר לא-יודעים מאשר כן-יודעים. אין ספק שעבור אנשי מקצוע מהתחום שלי, שיש להם קצת מצפון, זה יוצר קושי ממש יומיומי.

מצד אחד, אני מסכימה בנוגע למחסור בנתונים ובמחקרים איכותיים. מצד שני, אני חושבת שהמידע שיש לנו, זה לא מעט. בנוגע לקשר בין השמנה לבריאות - אני לא יודעת לגבי סיבתיות, אבל המחקרים שיש בנושא מספקים אותי. ואלו המסקנות שלהם:
אנשים שמנים שאורח החיים שלהם לא בריא הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות ולמות מאנשים רזים שאורח החיים שלהם לא בריא. אנשים שמנים ורזים עם אורח חיים בריא הם בריאים יותר. ההבדל לפי משקל ממש זניח.
המחקרים בנוגע להשפעה של מעבר מכוון מקבוצת השמנים לקבוצת הרזים הם אמיבוולנטיים - יש כאלו שמראים שזה תורם לבריאות, יש כאלו שלא.
לעומת זאת, יש ידע די נרחב בנוגע לאורח חיים בריא, ואורח חיים בריא מביא לבריאות - לרזים ושמנים כאחד.

לדעתי, זה מספיק בשביל לקבל את HAES בתור הפרדיגמה החדשה. אם את שמנה ותאמצי אורח חיים בריא, אז תרוויחי מזה בריאות. אם את רזה ותאמצי אורח חים בריא תרוויחי מזה בריאות. והמשקל? שיהיה איפה שהוא נמצא. אם יהיו שינויים קיצוניים לכאן או לכאן זו סיבה למעקב רפואי, אם לא - כדאי לקבל אותו כמו שהוא.

זה נשמע לי מאוד דומה למה שרשמת אני מקדמת בריאות שלמה, אם יוצאת מזה הרזייה - יופי. אם לא - אז לא.

וזו בדיוק הסמיות שדיברתי עליה מקודם. כי כשאני קוראת את זה, זה בדיוק HAES - לנהוג בצורה שמקדמת בריאות, ושהמשקל יהיה מה שיהיה.

אבל זה סותר את מה שאת רושמת אחר כך, וזו כנראה האמביוולנטיות. כנראה שהתיאור שלך מדוייק יותר, ואולי זה משהו אחר. בכל מקרה, זה הקייס שלי נגד התלבטות - היא פשוט מעוררת בי תחושה מציקה שאין לי דרך מדוייקת לתאר אותה. התחושה שלי מול HAES היא שונה לחלוטין.

ובחזרה לידע שיש ואין - אני חושבת שהידע שיש על אורח חים בריא מספיק. זה, בצירוף האידיאולוגיה שלי. לקדם בריאות זה מבחינתי לקדם אורח חיים בריא (במחקרים זה היה או ספורט, או כמה הרגלים: ספורט, לא עישון, לשתות במתינות, לאכול חמש מנות של פירות וירקות ביום), ומי שאורח החיים שלו בריא גבוהים סיכוייו לחיים ארוכים ובריאים. כך שאני בעד קידום ההרגלים הנ"ל (ועוד כל מיני דברים משפרי בריאות, כמו קשרי משפחה וקהילה, הקטנת כמות הסטרס, מספיק שינה ביום בשעות הלילה, וכו').
אם זה לא מספיק ולא גורם להרזיה, אז אפשר לעשות ניסויים לשנות את התזונה או משהו אחר, בצורה שלא משפיעה על הבריאות. אני לא מתנגדת לזה, וזה לא סותר לדעתי את הרוח של התנועה. לדעתי לא כדאי להקדיש לזה יותר מידי זמן או תשומת לב, פשוט כי חבל על זה. אבל אם מישהי בלאו הכי מתמקדת בזה חלק גדול מחייה, לפחות שתעשה את זה בצורה פחות מזיקה.
אם זה לא עובד, נותרו התערבויות מזיקות לבריאות שאולי תגרומנה להרזייה. גם אם זה יעבוד, יש לי לזה התנגדות אידיאולוגית.

באיזו נקודה בשרשרת הלוגית אני נדרשת למידע שאין לי?

בנוגע לגישות שלא מורידות קלוריות - יש המון כאלו כבר כמה זמן. כל מיני דברים בסגנון דל פחמימות. למיטב ידיעתי, התמונה סטנדרטית - הצלחה בטווח הקצר, כישלון בטווח הארוך. אבל אין לי מחקר בשלוף, אז אולי אני טועה.

ניסיונות לרזות, גם בגישה שלך, מזיקים.

<את מרגישה את ההבדל בין המשפט הזה עם "כל" ו"יחיד" ובלעדיו? עבור רוב מוחלט של האנשים, ניסיונות לרזות מזיקים. הגישה שלי לא סותרת את האפשרות שעבור אדם מסויים כלשהו וגישה מסויימת כלשהי זה לא יזיק. רק הסיכוי לכך נמוך.

אני חושבת שכדאי לאמץ אורח חיים בריא. אם מישהי מאוד רוצה לרזות, שתקדיש את כל האנרגיה הזו לשינויים שידוע שמשפרים את הבריאות (ויש אנשים שמעידים שהם גם משפרים את המשקל. אבל העדויות האלו לא ממש עוזרות, כי לכל דיאטה יש עדויות כאלו, וידוע שדיאטות הן כשלון). ספורט, חמש מנות פירות וירקות ביום (הכניסי את השינוי התזונתי הטוב בעינייך פה).
ולקוות, להתפלל שזה יעזור. אבל לעשות את זה תוך מודעות לסטטיסטיקה, ובלי שקרים עצמיים. השיח הפנימי אמור להיות משהו כזה בערך "אני רוצה מאוד לרזות. לפחות חלקית זה בגלל החברה מסביב, שמטילה הררים של סטיגמה ואשמה על אנשים שמנים. המחקרים כרגע מראים שהסיכויים לכך קלושים, אז אני בוחרת בגישה שתביא לי הצלחה בסיכוי הכי גבוה, ושבכל מקרה תועיל לי, גם אם אני לא ארזה. במקביל, אעשה מאמצים כנים ופרקטיים לאהוב את גופי ולקבל אותו כמו שהוא, כדי שיהיה לי נוח בעור שלי, וגם אם אני ארצה לרזות זה לא יהיה רצון צורב. כל יום ארשום רשימה של דברים שהגוך שלי עושה בשבילי, כמו למצמץ, לנשום, להזרים את הדם בגופי, וכו'. כל פעם שתהיה לי מחשב רעה על הגוף שלי אגיד כסם נגד לרעל הזה משפט של הכרת תודה לגוף שלי. לא אשתתף בשיחות בהן מבקרים ומקטינים גופים של אנשים אחרים, ואם אפשר אנסה לקטוע אותן."

זה נחשב "גישה אקטיבית להרזייה"? זה מה שאני עשיתי אחרי הצבא. להגיד שלא הייתה לי בכלל תקווה שהמשקל ירד מעצמו כשאני אחזור לתזונה אנושית ולא חיילית? בטח שהייתה. אבל התקווה הזו לא השפיעה על המעשים שלי.

בכל מקרה, יש אנשים שמרזים ונשארים רזים. ועדיין, זה לא צ'נס שהייתי ממליצה למישהי לקחת.

אני מתלבטת בה בעצמי ואני מעדיפה דברים שעובדים על פני רעיונות ממש טובים.
יש אנשים שהרעיונות של HAES עובדים בשבילם. אפילו לא מעט אנשים כאלו, גם אם לא הרבה, באחוזים מהאוכלוסייה. בכל מקרה, בהתחשב באחוזים הנ"ל, אני חושבת שעדיף להתייחס לרצות להרזות כמו לרצון לגבוהה. בכל מקרה, גם אני מעדיפה דברים שעובדים. לכן אני בעד אורח חיים בריא.

כך שאני חוזרת לעוד התחלה, והיא האמביוולנטיות שלך. אני יכולה לנסות להסביר את הגישה שלך? היא די סותרת את עצמה, אז אני לא ממש בטוחה שהבנתי אותה.

<אגב, את מתעדת את התוצאות של הטיפולים שלך? אם כן, אז אחרי חמש שנים יהיה לך בסיס מידע משלך. הרבה יותר רלוונטי עבורך מכל מחקר שעוסק בגישה שהיא לא שלך>

יש אנשים שהרעיונות של HAES עובדים בשבילם
שלא יובן לא נכון, אני ממש בעד הגישה הזו. אין לי שום דבר רע להגיד על הגישה כגישה.
אני חושבת שבפועל, יישומים של גישות טובות מתערבבים כמעט תמיד (שלא בטובתם!) עם העמדות המוכנות מראש שאנשים באים איתן ליישום הזה.
ואנשים משתיקים נשים שמנות שרוצות לרזות, הרבה פעמים תחת הכסות הזו של הבריאות.
או במילים אחרות - אני חושבת שגם בצד הזה שמקדם רק בריאות יש אמביוולנטיות, והיא מאוד חשופה לי כאשר אנשים מיישמים את הגישות הללו.
מישהי כמוך פחות תחוש בכך כי אין לך את הרגישות הזו. אין גם סיבה שתהיה לך, אז זה שקוף לך. ובמקום שבו מישהי מדברת על בריאות את תשמעי רק את המסר העליון והברור שלה. אבל אישה שמנה שרוצה לרזות תשמע שם גם מוסיקה אחרת.

זה לא הכרחי, זה לא אינהרנטי לגישה. זו פשוט תוצאה מקובלת של הדברים.

אני יכולה לנסות להסביר את הגישה שלך?
בעיקרון כן, אבל ניסיתי את זה הרבה פעמים כאן ועייפתי מזה. ספציפית אצלך הרגשתי שאת מגיעה לדיון הזה בגישה לעומתית, שמחפשת את החורים וחוסר ההסכמה. ומאחר שיש חורים, ואני מודה בהם, אז לא דחוף לי לדון דווקא בהם.
אני מרגישה שמי שצריכה להבין אותי מבינה אותי היטב, כולל האמביוולנטיות.
זה ממש מספק אותי.

אחרי חמש שנים יהיה לך בסיס מידע משלך.
אין אף אחת שעבדה איתי חמש שנים. הליווי לרוב מסתיים אחרי כמה חודשים.
אני לא נוטה לבדוק מה שלום הנשים שעבדו איתי אם הן לא יוצרות קשר בעצמן, ואני בוודאי לא אעשה את זה רק כדי לשאול על המשקל שלהן, שמלכתחילה לא הסכמתי להציב בראש סדר העדיפויות

בנוגע לגישות שלא מורידות קלוריות - יש המון כאלו כבר כמה זמן. כל מיני דברים בסגנון דל פחמימות.
כמו שכתבתי כאן לא מזמן, יש מחקרים שמראים שגם בגישות הללו, בטווח הארוך נערך בעצם צמצום קלורי לא מודע.

זה הקייס שלי נגד התלבטות - היא פשוט מעוררת בי תחושה מציקה שאין לי דרך מדוייקת לתאר אותה.
אנשי מקצוע שלא מתלבטים בדבר הזה הם אנשי מקצוע גרועים בעיניי. וזה נכון לשני הכיוונים.
וזה אולי ההבדל בין גישה, שהיא כללית ולא צריכה להתחייב על המפגש שלה עם המציאות, לבין אשת מקצוע שעובדת בפועל עם אנשים במצוקה.
אני בעד הגישה, מאוד מאוד. בפועל, החיים נראים קצת אחרת.

אנשים שמנים שאורח החיים שלהם לא בריא הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות ולמות מאנשים רזים שאורח החיים שלהם לא בריא.
זו נקודת מפתח בעיניי.
רוב האנשים לא חיים אורח חיים בריא. זה דבר ששווה להשקיע בו המון, אבל בתחילת הדרך הוא נתון. הוא מה שיש.
לרוב האנשים יהיה קשה לקיים אורח בריא לאורך זמן. ואז השאלה היא האם במצב כזה שווה לעשות משהו בנוגע לתזונה או לא.

אולי שווה להשקיע את האנרגיה שיש בתנועה, או בשיקום חיי הנפש והרגש, או במציאת מערכת יחסים מספקת, או במשהו אחר.
אבל אם אנחנו יודעים שהזמן שאנשים משקיעים בשיפור של החיים שלהם מאוד מוגבל, אז לא בטוח שתזונה זה מקום רע להתחיל ממנו.
אני לא חושבת שהוא המקום הכי טוב להתחיל ממנו או הכי חשוב. אישית, הייתי בוחרת בתנועה על פני תזונה, ואחר כך במערכות יחסים מספקות. אבל רבים מאוד לא חושבים ככה כי בעיניהם זה נתפש כקשה יותר.

אני יכולה לשתף אותך שבתנועה אני פחות עוסקת כי הכלים שלי לא מתאימים לזה. אבל כמעט כל מי שעובדת איתי מטפלת איתי במקביל במערכות היחסים שלה ממש טיפול עמוק. לפעמים אלו מערכות יחסים שנגמרו ולפעמים אלו הקיימות ולפעמים עתידיות.

עם העמדות המוכנות מראש שאנשים באים איתן ליישום הזה.
טוב, זה בלתי נמנע. אנחנו בני אדם, ולטובה לרעה, אנחנו נשארים בני אדם גם אם אנחנו בעבודה.

אני מסכימה שיש איזשהי גישה שלא ממש מעודדת רצון לרזות, אבל בעיניי היא לא משתיקה אותו, אלא מעבירה אותו קטגורייה. בעיניי זה משהו אחר. מן הסתם, חילוקי הדעות שלנו בנוגע לעובדות משפיעות על כל הגישה. מי שמקבלת כעובד האת זה שהסיכוי לרזות נמוך מאוד, ולא ושונה מהותית מהסיכוי לגבוהה, תייחס לזה אחרת.
אני יכולה לרצות לגבוהה עד מחר, או לרצות לעוף. אבל כשאנשים מעבירים רצון מסויים לקטגוריית הדברים הבלתי אפשריים, זה יוצר שינוי בגישה.

בהחלט יכול להיות שיש בגישה הזו משהו שפחות מתאים למי שלא מסכימה עם החלק העובדתי הה בפסיפס. כלומר, לא מוכנה לעשות אינטפולציה מכל הדיאטות שנחקרו עד עכשיו, לגישה התזונתית שלה.

אבל אני חושבת שיש לא השתקה של הרצון לרזות, אלא ראייה שלו בתור רצון בלתי אפשרי, כמו הרצון לגבוהה. אנשים בוגרים לרוב לא מקדישים הרבה אנרגיה נפשית לרצונות שכאלו. הם משלימים עם אי התכנותם. ואני חושבת ש-HAES נותנת כלים מעשיים להתמודד עם הרצון לרזות.

בכל מקרה, HAES זו גישה לבריאות, יש תנועת זכויות אדם שהיא גישה לא רק לבריאות. האמביוולנטיות נמצאת אולי על קו התפר ביניהם, ואני חושבת שכל אחת תאלץ לפתור אותה לעצמה. פשוט כי יש דילמות שאין להן פתרון יחיד שמתאים לכולן. לכל אחת יש את הדרך שלה, ורק היא יכולה למצוא אותה.

זה ממש מספק אותי.
או קיי. אני ממש לא תמיד באה בגישה לעומתית. כרגע לא <ולמען האמת, התחושה שלי היא שהגישה שלך היא לעומתית ומחפשת אצלי נחרצות ותוקפנות איפה שהן לא נמצאות במקור>. אבל קחי בחשבון שבמקרה זה אני עלולה לענות תשובות שונות לחלוטין בהתאם לצד של הגישה שאת במקרה מסובבת אלי באותו יום, כי חלק מהם פשוט סותרים אחד את השני. ומכיוון הגישה שלי מבוססת מלכתחילה על קוהרנטיות, אין לי שום תשובה לגישה לא קוהרנטית, חוץ מזה שלדעתי מה שלא קוהרנטי הוא זמני ולא שלם.
מצד שני, יכול להיות שסתם קשה לי עם אמיבוולנטיות ואני לא מצליחה להבין אותה, וזהו.

ואני בוודאי לא אעשה את זה רק כדי לשאול על המשקל שלהן.
חבל. היה יכול להיות מחקר מעניין. ולא התכוונתי מלכתחילה שתעבדי עם מישהי חמש שנים, אלא בדיוק לזה שתשלחי מייל או משהו, ותשאלי. אם כי מעשית, זה אכן נראה מפוקפק.

אנשי מקצוע שלא מתלבטים בדבר הזה הם אנשי מקצוע גרועים בעיניי.
אנשי מקצוע שלא מטילים ספק הם גרועים בעיניי, אבל ללהטיל ספק וללהתלבט יש אנרגיה שונה מאוד לדעתי. התלבטות היא דבר לא יציב. ספק היא דבר עם מרכז כובד ברור ויציב, אבל שמשאיר הרבה מרחב מסביב, והרבה נכונות לשנות כיוון.

לרוב האנשים יהיה קשה לקיים אורח בריא לאורך זמן.
אני לא מסכימה עם זה.
בכל מקרה, אני בעד להתחיל מהדברים הכי קוסט-אפקטיביים, ולאו דווקא מהדברים האפקטיביים ביותר. אבל אם לדרג אפקטיביות, הייתי מתחילה בתנועה וממשיכה לתזונה, כמוך. אחר כך זה פחות ברור בעיניי.

אבל הייתי עוסקת באורח חיים בריא, לא בהרזייה. והכי חשוב - לא הייתי חושבת שמשהו לא בסדר בתנועה או באוכל אם אין הרזייה. זו אחת התוצאות השליליות המעצבנות יותר שיש לפרדיגמה השולטת, ופחות או יותר היחידה שלדעתי קשורה לגישה שלך.

אם מישהי מוסיפה תנועה ואוכלת חמש מנות פירות וירקות ביום, אז סיכויי הבריאות שלה בערך זהים לאלו של התאומה הרזה שלה (אם היא לא אלכוהליסטית ולא מעשנת. אבל זה בעיניי סוג של בייסיק). אין צורך להגיד שמשהו לא בסדר ולנסות לשנות.

בכל מקרה, קוסט אפקטיביות זה דבר מאוד אישי, תלוי נסיבות, ידע, החשפות, סביבה, גישה, ועוד כל מיני דברים.

בנוגע להפחת קלוריות מובנית - את בטוחה שזה באג ולא פיצ'ר? כלומר, זו דרך אחרת לנסח את הטענה שמי שאוכל פליאו שבע מזה ולא צורך עודף של אוכל.
ומהצד השני - אם זה מה שקורה, אז זה מה שקורה. את בטוחה שאת לא עושה צמצום קלוריות לא מודע? והנשים שעושות איתך שינוי תזונתי?

בעיניי היא לא משתיקה אותו, אלא מעבירה אותו קטגורייה.
זה בדיוק הדבר שאת תשמעי ככה (כמו שהתכוונו, כנראה) ואישה שמנה תשמע אותו משתיק.
אין לזה פתרון קל, זה פשוט משהו ששווה לשים לב אליו.

התחושה שלי היא שהגישה שלך היא לעומתית ומחפשת אצלי נחרצות ותוקפנות איפה שהן לא נמצאות במקור.
בהחלט אפשרות. הכתיבה שלך קשה לי מאוד ויכול להיות שאני קוראת לתוכה יותר ממה שיש בה.

ללהטיל ספק וללהתלבט יש אנרגיה שונה מאוד לדעתי.
מבינה ומסכימה. אני מטילה ספק ב"עובדות" מסוימות, והטלת הספק גורמת לי להתלבט כיצד לנהוג מקצועית.
אני לא אוהבת שאנשי מקצוע שמטילים ספק, ויש להם סיבות טובות להטיל ספק, מתנהגים בפועל כאילו הספק הזה לא קיים.
זה חייב להשפיע על האינטראקציה שלהם עם אנשים והכי טוב להיות גלויים ביחס לזה. להגיד - אין תשובות, יש השערות, מה תרצי לעשות בעניין?

את בטוחה שזה באג ולא פיצ'ר?
לא. אבל זה אותו העניין - הגישה טובה, אבל היישום כנראה עקום באופן עקבי ובתדירות גבוהה.
הגישה עדיין טובה אבל משהו באופן שבו היא משודרת הלאה לא יעיל ודורש מחשבה מחודשת.

את בטוחה שאת לא עושה צמצום קלוריות לא מודע?
אני בטוח צמצמתי, אבל המחשבה שלי על זה היא שלפני זה פשוט אכלתי יותר מדי, בלי שום קשר לרעב והשובע שלי. אכלתי לפחות שלוש ארוחות ביום גם אם לא הייתי רעבה, בגודל ובהרכב שלימדו אותי לאכול. אני חושבת שכיום ברוב הימים אני אוכלת פחות קלוריות מבעבר, אבל זה לא קבוע. יש ימים שאני אוכלת הרבה יותר כי זה מה שאני צריכה.

ולגבי מי שעובדות איתי, הן מקבלות את אותה הנחייה שאני נותנת לעצמי - לאכול כשרעבים. והעדפת הטעות לצד של עודף אוכל מזין מאשר לצד של המחסור. כולל אישור פתוח (למי שזקוקה לאישור כזה) לאכול אכילה רגשית של אוכל מזין וטוב.
כלומר, אם את לא בטוחה אם את רעבה או לא, ואין לך משאבים לחפור בזה, עדיף שתאכלי. משהו מזין.

זה פשוט משהו ששווה לשים לב אליו.
אולי לנסות את שיטת בשמת, להתייחס בכוונת תחילה לאפשרות שזה מה שנשים תשמענה, להתייחס לזה ישירות ולנסות להסביר שזה משהו אחר? לבשמת זה עובד.

אבל היישום כנראה עקום באופן עקבי ובתדירות גבוהה
בהחלט יכול להיות. ההכרות שלי עם קהילת הפליאו תומכת בהשערה הזו. מהצד השני, אם מניחים שהרבה אנשים בימינו אוכלים יותר מידי, אז יכול להיות שמה שנראה כמו הגבלה קלורית זה פשוט הקשבה לרעב ולשובע. ושהמחקרים האלו באמת מראים אנשים שאוכלים מתי שהם רעבים, והצמצום הקלורי הלא מודע הזה הוא פשוט תוצאה טבעית של אכילה אינטואיטיבית.

כלומר, כרגע, לי נראה, שלו היו עושים מחקר על הגישה שלך, התוצאה גם היא הייתה "צמצום קלורי לא מודע"

ובנוגע להטלת ספק - לדעתי HAES היא פתרון מספיק. לא ראיתי בשום מקום את הטענה שאי אפשר לרזות בכלל, רק שאין שום דרך ידועה לעשות את זה, ושברוב מוחלט של המקרים התוצאה היא או חזרה למשקל הקודם או עלייה במשקל. לדעתי זה סיכום ראוי של הידע המדעי שיש לנו.
מכאן, לדעתי לוותר על הרעיון של הרזיה זו מסקנה הגיונית, שכוללת גם את הספק - שמשאיר מקום להרזייה שקוראת העקבות שינויים לטובה באורח החיים - וגם את המקום הראוי לאפשרות הסבירה שהרזייה לא תקרה.

מצד שני, אני מעריכה במידה שונה ממך את כמות הספקות, ונוטה להיות קצת (הרבה) אנתרפולוגית בגישה שלי, וכנראה זה לא הגישה המתאימה לאשת מקצוע.

יכול להיות שמה שנראה כמו הגבלה קלורית זה פשוט הקשבה לרעב ולשובע. ושהמחקרים האלו באמת מראים אנשים שאוכלים מתי שהם רעבים, והצמצום הקלורי הלא מודע הזה הוא פשוט תוצאה טבעית של אכילה אינטואיטיבית.
מאוד מסכימה. זה נעלם שיהיה מעניין לבדוק מתישהו.

לוותר על הרעיון של הרזיה זו מסקנה הגיונית
את צודקת לגמרי. אבל זה היגיון שיכול לאפיין אישה שאיננה שמנה.
מי ששמנה, וקשה לה עם זה, תבחר לעבוד עם המציאות הזו בצורה אחרת.
מה נגיד לה? את לא הגיונית?
ממתי היגיון מכתיב את הרצונות שלנו לבדו?

כנראה זה לא הגישה המתאימה לאשת מקצוע.
את צודקת. זו גישה שמתאימה להוגת דעות, ובעיקר לאחת שאיננה שמנה ולכן כל השיח הוא תיאורטי עבורה.
אני מאחלת לך (בלי גרם של ציניות) שתמיד תוכלי להיות בעמדה הזו ולהחזיק בחייך בגישה הכי הגיונית והכי מועילה. אשרייך וטוב לך.
צריך לקבל את זה שעבור אחרים, שחייהם כוללים מורכבות גדולה בעניין, וזו ממש לא שאלה תיאורטית עבורם, זה נראה אחרת לגמרי.
זה לא משליך על איכות הגישה, רק על מורכבות היישום שלה לחיי היומיום.

מה נגיד לה? את לא הגיונית?
כן. כלומר, אין ממש צורך להגיד את זה, כי רגשות ורצונות הם לא הגיוניים בהגדרה. אבל אם היא במקרה (או שלא במקרה, אלא בעקבות השקעה של כמות עצומה של כסף מצד חברות הדיאטה) לא מכירה את העובדות, כדאי להכיר לה אותן. ולתת לה להחליט. זכותה של כל אישה להחזיק ברצון לא הגיוני. אבל רוב האנשים שאני מכירה שבריאים נפשית מתייחסים אחרת לרצונות שלהם שהם הגיוניים ולכאלו שלא.

ובעיקר לאחת שאיננה שמנה ולכן כל השיח הוא תיאורטי עבורה.
את חוזרת על זה הרבה, תוך התעלמות שאת הגישה שלי לנושא ייבאתי כמעט מילה במילה מהבלוג שקישרתי עליו, שנכתב על ידי אישה שמנה.

אז תעמידי לרגע פנים שאני זו היא, ותעני כמו שהיית עונה לכל אחת מהנשים השמנות שזו הגישה שלהן (והגישה הזו נוצרה ומופצת על ידי נשים שמנות לטובת נשים (וגברים) שמנות).

<באופן כללי, אני לא חובבת גדולה של טענות לגופו של אדם, בטח שלא כשהן נשמעות לי לא רלוונטיות>

כדאי להכיר לה אותן. ולתת לה להחליט
את יודעת שאנחנו מסכימות על זה.
הטענה שלי במקום אחר - במוסיקה מלמטה שמנגנת - לרצות לרזות זה כישלון. שזה הצד השני של אותו מטבע - להיות שמנה זה כישלון.

את הגישה שלי לנושא ייבאתי כמעט מילה במילה מהבלוג שקישרתי עליו, שנכתב על ידי אישה שמנה.
כאמור, על הגישה אין לנו וויכוח.
אישה שמנה תדע מה המשמעות של לאמץ גישה כזו. היא תוכל, בדיון, לתת הרבה יותר מאשר רק את עקרונות הגישה.
הדיון איתה יהיה אחר לגמרי.
הדיון איתך הוא עקרוני, ולכן הוא נתקל בקיר (וזה קיר של הסכמה, לא של התנגדות) כאשר המציאות מראה את המורכבות שלה.

ואגב זה, את הגינוי הכי גדול לרצון לרזות אני שומעת מנשים שמנות.
הן ראו את האור, הן אימצו גישה שאומרת שזה בסדר להיות שמנה, ועכשיו הן כועסות על מי שמאתגרת את זה. או גרוע מזה - מרחמות עליה שהיא עוד רוצה לרזות.
אז גם זו מורכבות, מסוג אחר, אבל רווחת מאוד.

לרצות לרזות זה כישלון
אה, נשמעת לך שלא שמעתי מנגינה כזו בשום מקום. בכלל. זה לא נכלל אפילו במורכבות.

אני לא נתקלתי בכעס, אבל כן ברחמים. ותכלס, פה אני רואה את המורכבות. ותכלס? לדעתי הן די צודקות. כלומר, התנשאות זה פיכסה והכל, אבל באמת שחבל לי על נשים שרוצות לרזות. זה ממש מבאס לרצות משהו שהסיכוי לקבל אותו נמוך מאוד.

וזו מורכבות שאני באמת מכירה.

אבל מאיפה בא הרעיון שלרצות לרזות זה כישלון? <קרי: יש מקורות שאת יכולה לקשר אליהם? אלו שאני קוראת ראוים באשמה וכשלון מכל סוג סרח עודף, ומכירים בשלטון של כל אחת על התחתונים שלה>

התנשאות זה פיכסה והכל, אבל
פה הבעיה, ב"אבל" הזה...

מאיפה בא הרעיון שלרצות לרזות זה כישלון?
מזה שמישהי אומרת שהיא רוצה לרזות והתשובה הראשונה שהיא מקבלת זה משהו כמו - אבל למה את רוצה לרזות בכלל? את כזאת יפה/מהממת/מושלמת/סקסית, פשוט תאהבי את עצמך כמו שאת.
וזה ממשיך עם הסברים שיש להם מוסיקה דומה - לכאורה עובדות יבשות, בפועל - השתקה של הרצון וסימון של עצם הרצון כמשהו מגונה.
אני נתקלת בזה בדפי פייסבוק של אנשים, בשיחות בין חברות, בקבוצות.

את יודעת, כל אחת רגישה לדברים אחרים. אני סופר רגישה להשתקה וזה מה שאני שומעת.
האם זה בדמיוני? אולי תבואנה לכאן נשים לספר מה דעתן והאם זו חוויה רווחת וככה הן חוות אותה או שזה שלי ואני צריכה לשחרר את זה.

אני נתקלת בזה בדפי פייסבוק של אנשים, בשיחות בין חברות, בקבוצות.
זה באמת נשמע כמו השתקה של רצון. אולי כדאי לי להתחיל לחפש בפייסבוק. מצד שני, שימי את עצמך רגע בצד שלי ותקבלי לרגע כעובדה את זה שאין דרך לרזות. יש 5% שמרזים אקראית, והשאר או נשארים אותו משקל או מעלים עם רבית דרבית. מה תגידי למי שרוצה לרזות?
התשובה של רייג'ן היא התשובה היחידה שאני מצליחה לחשוב עליה - אני מבינה למה את רוצה לרזות. קשה מאוד להיות שמנה בחברה שלנו. אבל זה בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי. כמו ללמוד לעוף.

תכלס, זה עדיין נשמע חלקית כמו השתקה, רק שאין לי רעיונות לאיך זה יכול להשמע אחרת. רייג'ן עושה את זה טוב לדעתי, כי היא מדגישה תמיד הרצון לרזות הוא סופר לגיטימי. אבל אני לא חושבת שיש התמודדות שרואה ברצון הזה דבר חיובי.

באופן עקרוני, אני מאמינה שכל הרגשות והרצונות לגיטמיים, אבל זה לא אומר שאפשר או צריך למלא את כולם.