החיוניות שלי חלק ראשון

והאבקת חרדל חיונית לכימיה או רק לטעם? מה קורה אם שמים חרדל בצורת ממרח (דווקא יש לי אבקה, סתם מנסה להבין)...

ומה קורה שאין ויטמיקס. מה מקציף חשמלי?

גוגוס - ספר, סרט, שחיה, שינה, סורבה, ריח של גשם - משהו מאלה יכול לרומם את הרוח?

חרדל זה לטעם לא לכימיה. מיונז אפשר בעיקרון לעשות מביצה ושמן בלבד. אני שמה חרדל ממרח לא פעם. מקציף חשמלי זה סבבה. יותר קל מאשר ויטמיקס (היה נדמה לי שמישהי שאלה ספציפית על מתכון לויטמיקס) כבר קרה לי שהתחלתי בקערה עם מקצפה ידנית בשביל להעבירלויטמיקס ובסוף המשכתי לגמרי ידנית (כמו שאמא שלי היתה עושה כשהייתי ילדה)

_הסיפור של התזונה החיונית כפי שאני הגדרתי אותה לעצמי (חי+טבעוני) כרוך אצלי חזק מאוד עם איכות הסביבה והיחס לבעלי חיים בחקלאות מתועשת.
הפן הבריאותי והפיזי הוא תמיד מספר שלוש אצלי ברשימה._
אני ממש מבינה. אבל תרשי לי להתייחס לזה כאל משהו לחלוטין לא רציונאלי שכל אחד לוקח אותו למקום שלו. (ההוא בבלוג על "תנו להם לאכול בשר" נותן טיעונים מאלפים למה הפרספקטיבה המוסרית והאידיאולוגית היא מפוקפקת אם מפרקים אותה לוגית.) ובאמת לכבד אותך בדיוק על זה שזה המקום שלך, וזה מה שחשוב לך, וזה מה שאת עושה.
בעיקרון, כל מה שאנחנו אוכלים בא מחקלאות מתועשת, גם אם זה הכי אורגני וביודינאמי. כולל צמחים.

מיונז זה פשוט ממרח שומן מן הצומח (עם שני חלמונים, בקטנה

) אני בכלל לא כיוונתי לשומנים מן החי. אגוזים, אבוקדו, שמן זית, גרעינים וזרעים, אלה המקומות שכיוונתי אליהם ממילא.

מדווחת - אני מצליחה לשמור יפה מאד על התזונה שלי מאז ה"מיני-אתגר" מדי פעם אני אוכלת מבושל (בד"כ חצילים, בשר טחון, רצוי יחד

) אבל בשאר הזמן אני אוכלת יחד עם הילדים שלי וכמותם, וזה ממש נהדר מכל הבחינות. אני חוזרת להיות הרבה יותר נינוחה, רגועה, ומבסוטה. יש לציין, שזה הכל בא יחד, ואמנם קל ומשמח לייחס את כל הטוב לשינוי התזונתי, אבל חייבת להגיד שהשינוי התזונתי לא יכול שלא לבוא על איזו קרקע שמתחילה להיות שוב דשנה ממילא.

כמה הולם למצוא את הכתבה הזו דווקא היום. מעתיקה גם חלק מהטקסט (ועורכת מעט) כדי שיישאר.

חורים באדמה. יש להם שם נהדר בעברית: בולענים. הבולענים האלה לוקחים מאנשים את תחושת הביטחון שלהם, הם פועלים בניגוד לחוקים שאנשים קבעו, הם עובדים נגד יציבות, אי אפשר לנבא את הרגע המדויק שבו ייפערו, אין להם תכלית מלבד התמוטטות ויש להם צורה מופלאה, עגולה.

יש יותר מאלף בולענים סביב ים המלח, בעיקר בצפונו. הם נפערים משום שאנשים שאבו ולקחו את המים שזרמו אליו מצפון והוא מתייבש ומתאדה ונעלם. הבולענים הם יופי שנוצר כתוצאה מהיחלשות, מדלדול המלח במים, מערעור היסודות המאגדים את האדמה, מכרסום במרבצים, מהתמוססות. הבולען אינו בולע אלא את עלבונו. ולא מצליח. כי הוא אדמה שחסר לה משהו, שעברה שינוי, שאין לה כוח.

צריך להבין את הבולענים, לא לפחד מהם. הבולענים זקוקים לטיפול ארוך, ליציבות חדשה, להזרמה מחודשת של מים מצפון, לטיפוח, לתשומת לב, להחזרה של כוחות, לחשיבה על טובתם ולסליחה. ולמרות שהם סימני מצוקה, אי אפשר שלא להתאהב בהם מיד. כי היופי הוא סימטריה, וסימטריה היא הרי מה שאפשר לתפוס במבט אחד.

כמה מדויק לי. הכי מדויק שיש

תרשי לי להתייחס לזה כאל משהו לחלוטין לא רציונאלי שכל אחד לוקח אותו למקום שלו
מסבירה את עצמי.
קשה לי המחשבה שאני גורמת סבל מתמשך לבעלי חיים. אין לי בעיה לאכול בשר ציד. קשה לי לאכול בשר שגודל לצורך אכילתו. קשה לי בכלל עם ביות של בעלי חיים ויותר מזה עם שימושים תעשייתיים בבעלי חיים.
בלי להשוות אותה לתעשיות אחרות, תעשיית בעלי החיים היא סופר מזהמת. אם אני יכולה לחיות היטב בלי לקחת בזה חלק אז אני מעדיפה.

פשוט וקל. נטול גינונים. העדפות אישיות מוסריות שאני משתדלת למלא כמיטב יכולתי במקום לשקוע בלוגיקה כזו או אחרת.

ספר, סרט, שחיה, שינה, סורבה, ריח של גשם - משהו מאלה יכול לרומם את הרוח?
במבי, בדרך כלל כן. ורק מלקרוא את הרשימה שיצרת נהיה לי קצת מצב רוח. אבל כרגע אני בהרגשה שאין לי יכולת לעשות שום דבר.
אני חושבת שאני זקוקה למגע. אלך לדבר עם האיש.

וחוץ מזה, יודעת מה משמח? לקרוא את הדברים של ניצן. יש בהם איזו עליצות ולעליצות תכונה מדבקת.
בעיקר זה -
אני חוזרת להיות הרבה יותר נינוחה, רגועה, ומבסוטה... השינוי התזונתי לא יכול שלא לבוא על איזו קרקע שמתחילה להיות שוב דשנה ממילא.
כמה נכון הסוף. מדגיש את החיבור. מזכיר מה חשוב באמת ומה תומך פה במה.

ממרח חרדל ביתי
כמה מלים? פירוט? משהו? זרקי איזו עצם!

תדעו לכן שהדף הזה תומך לאללה. באמת. כל כך קשה לי עכשיו, והדף הזה מרומם אותי. מרומם את רוחי, משמח אותי, ועוזר לי להתרומם. פיזית להתרומם. כי אני עדיין רוב הזמן עם הרגל במצב מאוזן )-: וההרעלה מחומרי ההדברה עוד לא גמרה לצאת לי מהגוף )-:

כל כך קשה לי עכשיו, והדף הזה מרומם אותי
בשמת, חיבוק על הרישא וחיוך על הסיפא.
אני שותפה מאוד לתחושתך לגבי הדף. חושבת שהייתי במקום הרבה הרבה פחות טוב לולא...

_קשה לי המחשבה שאני גורמת סבל מתמשך לבעלי חיים. אין לי בעיה לאכול בשר ציד. קשה לי לאכול בשר שגודל לצורך אכילתו. קשה לי בכלל עם ביות של בעלי חיים ויותר מזה עם שימושים תעשייתיים בבעלי חיים.
בלי להשוות אותה לתעשיות אחרות, תעשיית בעלי החיים היא סופר מזהמת. אם אני יכולה לחיות היטב בלי לקחת בזה חלק אז אני מעדיפה._
סבבה, החלק הלא-רציונאלי הוא שאת לוקחת חלק בהרבה תעשיות סופר מזהמות. כאמור, אני מאד מכבדת את זה שכל אחד יעשה את השינוי במקומות שהכי משמעותיים לו (אגב, אני מתכוונת בתוך שנים בודדות לגדל את הבשר לצריכה המשפחתית לגמרי בעצמנו!) אבל לא לאכול בכלל, זה יותר מוסרי מלא לאכול בשר. הקו, אישי.

את לוקחת חלק בהרבה תעשיות סופר מזהמות. כאמור, אני מאד מכבדת את זה שכל אחד יעשה את השינוי במקומות שהכי משמעותיים לו
מסכימה לגמרי. מוכנה להפסיד מראש בכל תחרות שבודקת "מי יותר מוסרי" משום שאני רואה בה משהו שמשתק בחירה. בדיוק כמו המשפט הזה לא לאכול בכלל, זה יותר מוסרי מלא לאכול בשר

אני מתכוונת בתוך שנים בודדות לגדל את הבשר לצריכה המשפחתית לגמרי בעצמנו!
כהרגלך, מעוררת השראה.

ניצן, ממרח החרדל נראה משגע. ניסית את זה בויטמיקס או במשהו אחר?

כהרגלך, מעוררת השראה.
חכי, נראה אם אני אעשה את זה או רק אתכוון!

ביצועיסטים יש הרבה יותר גדולים ממני. אני רעיונאית דגולה

את החרדל הכנתי פעמים רבות (בוריאציות תיבול שונות) בויטמיקס. יוצא מעולה. משו משו. הפעם היחידה שיצאה ככה-ככה, זה היה כי הגרעינים שהיו לי היו מעפנים. המתכון משובח.

מסכימה לגמרי. מוכנה להפסיד מראש בכל תחרות שבודקת "מי יותר מוסרי" משום שאני רואה בה משהו שמשתק בחירה.
בדיוק.

ביצועיסטים יש הרבה יותר גדולים ממני. אני רעיונאית דגולה
כמוני כמוך. בלי ה"דגולה". לשמחתנו, צריך גם כאלה וגם כאלה בשביל שדברים יקרו.
ולדעתי, כמו עם הכפר שאת מפנטזת עליו, תעשי גם תעשי.

רציתי להגיד שבוע טוב.
גם אותי הבלוג הזה מעודד, למרות שבאמת שדומה שאיבדתי כל רסן.

אני מנסה לחשוב על משהו אחד שאני אוכל להתחייב אליו השבוע. משהו אחד, פשוט וחיובי. ובגבולות היכולת שלי.
כרגע אין לי רעיון שהוא לא גרנדיוזי מדי או קטן מדי.
אני אחשוב עוד.

שבוע טוב. לכולנו. והוא מתחיל יופי עם כל הגשם הזה.

_אני מנסה לחשוב על משהו אחד שאני אוכל להתחייב אליו השבוע. משהו אחד, פשוט וחיובי. ובגבולות היכולת שלי.
כרגע אין לי רעיון שהוא לא גרנדיוזי מדי או קטן מדי._
האם את יכולה למשך שבוע לאכול מדי בוקר 2 פירות לבחירתך, וחופן שקדים?

כשאת אומרת "איבדתי כל רסן", למה את מתכוונת?

האם את יכולה למשך שבוע לאכול מדי בוקר 2 פירות לבחירתך, וחופן שקדים?

אני יכולה, אבל לא כל כך רוצה. זה יותר מדי סוכר בשבילי על הבוקר ולא משביע אותי.

כשאת אומרת "איבדתי כל רסן", למה את מתכוונת?

בעיקר לסוכר. אני מאוד-מאוד רגישה לקנדידה וכל פעם שרמות הסוכר שלי קצת חורגות, היא מיד צצה.
אכלתי יותר מדי שוקולד, יותר מדי שקדייה, יותר מדי ריבה ללא סוכר. יותר מדי פירות.
אני מרגישה שיצאתי מאיזון.

מה את בד"כ אוכלת בבוקר?
ניסית פרוביוטיקה חיה לקנדידה?
בעיניי אכילה סבירה של שוקולד זה פעם בכמה ימים/שבועות, כמות קטנה... רצוי בהכנה ביתית. אם זה כל יום, ברמת המדוד והחטאים... אז צריך להבין שזו כנראה התמכרות ולרדת מזה.

זו יכולה להיות משימתך לשבוע הקרוב - הכל חופשי. שוקולד - לא.

מיכל, קודם כל חזקי ואמצי. מאחלת לך שבוע טוב יותר מזה שהיה.
רוצה להפנות את תשומת לבך להבדל התחושתי (שיש אצלי, יכול להיות שאצלך פועל אחרת) שבין מטרות "כן" ומטרות "לא".
כן - טובות לצורך כניסה למסלול כללי טוב יותר, סוג של הבטחה. יישום - משהו בכיוון שניצן הציעה בהתחלה, משהו שעושים.
היתרון הוא שקל יותר להיצמד אליהן והן מקנות תחושה של חיוביות וחופש. החיסרון הוא שלרוב, שוב, אצלי, אין להן כוח סחף לתזונה כולה.
לא - טובות לצורך דיוק של הקיים. יישום - מה שניצן הציעה אחרי זה לגבי השוקולד. משהו שנמנעים ממנו.
היתרון הוא שהן מכניסות למצב תודעתי מסוים של עיסוק בתזונה כיוון שאת כל הזמן בודקת את עצמך, נשמרת מהנפילה. החיסרון הוא שאת במצב תודעתי של שלילה והימנעות.

אולי כדאי לך לחשוב מה מבין השתיים יעשה לך יותר טוב.
הניסיון שלי הוא שכדאי לקחת לפחות אחת מכל סוג. אצלי למשל החיובית היא הדאגה לרצפת האגן.

מזכירה לך גם לקחת את הנפילה בקלות. היה שבוע. נגמר. מחר מתחילים שוב בכוחות מחודשים ומתוך רצון לפעול אחרת.
מחזיקה לך אצבעות.

<חלמתי שאני מכינה מיונז! בהתחלה לא הולך לי, ואז אני עושה מה שניצן הציעה, או שהמצאתי בחלום שהיא הציעה? להשתמש במה שלא הצליח כדי לזלוף בעדינות למיקס החדש. בכל מקרה - המיונז כבר כמעט היה מוכן לגמרי. ואז שפכתי לתוכו גרגירים של פולאן !!! (ככה קוראים לזה?אבקני פרחים, שאין לי בבית כבר כמה שנים). אחרי ששפכתי גיליתי שלמרות ששמרתי את הפולאן במקרר, היו בו נמלים והלך המיונז!!!>

שבוע טוב

במבי, איזה חלום. וואו. לכי כבר להכין. עכשיו בטוח יצא לך טוב.

_

לעצמי אני מבקשת שבוע טוב יותר. עמדתי במשימות שלי בשבוע שעבר אבל הרגשתי רע כי פיציתי את עצמי על לכתו לבלי שוב של הגלוטן.
אני מדמיינת שבוע שמבוסס ברובו על שייקים ירוקים.
השייקים האלה מעוררים אותי, מרוממים את רוחי, מספקים לי הרגשה בריאה וקלה ותמיד מרגישים לי כמו התחלה חדשה משום מה.
שיהיה לי שבוע ירוק.

שיהיה לי שבוע ירוק.
בהצלחה, גוגוס!

תחילת שבוע סוערת יש לנו! (ניצן, את מוזמנת לפרוץ בצחוק, חורף ישראלי וכו'). זה החורף הראשון שלי עם תינוק, ועל אף שאני חובבת חורף ידועה, נראה שדווקא עם תינוקות אחבב יותר את הסתיו, אביב, קיץ (בסדר הזה). מה עושים עם תינוק בן ארבעה חודשים בבית כל היום? אללי.

תזונתית- הסופ"ש היה סופר מוצלח. נראה שאני רוכבת על גל תזונתי טוב. אין לי יותר מדי סיפורים לספר, כשאני בתוך זה- אני בתוך זה.

תזונתית- הסופ"ש היה סופר מוצלח. נראה שאני רוכבת על גל תזונתי טוב. אין לי יותר מדי סיפורים לספר, כשאני בתוך זה- אני בתוך זה.
נפ-לא!!!

מה עושים עם תינוק בן ארבעה חודשים בבית כל היום? אללי.
יוצאים איתו החוצה. מלבישים היטב, מניחים במנשא ויוצאים לרכב על אופניים, לעשות סידורים וקניות, לספרייה או לחברים.
עוד לא נולד מזג האוויר (בישראל) ששכנע אותי להישאר בבית עם תינוק יותר משעתיים. אני יורדת מהפסים וזה נחווה אצלי כמו בזבוז הזמן הגדול ביותר שיש.
אולי תחלפו במקרה על פננו

אולי תחלפו במקרה על פננו
גוגוס! עברנו לטיזינג! P-:

כן, אולי נצא באמת, למרות הרוחות העזות.

עברנו לטיזינג!
אבל בחיוך... בחיוך...

אני חוזרת למשהו שמטריד אותי בצורה מעגלית כבר מתחילת הבלוג. הפעם הוא עולה לי בגלל הכמויות.
האם יש לי יכולת לדעת מהו טבעי האמיתי? כלומר, מה היה נהיה ממני לולא שנים של הרגלי אכילה כופים, תזונה מערבית והמון זבל?
אני מקבלת את ההנחה של ניצן שכל אחד אוכל אחרת.
אבל מה אם יש דברים שהם בכל זאת שריטה? ומה אם השריטה הזו עמוקה?
הרי בהחלט יכול להיות שהכמויות שאני אוכלת הן פשוט תוצר של אכילה עקומה במשך המון שנים. בדיוק כמו ההתמכרות לגלוטן או לסוכר או לדברים אחרים.
האם אין הגיון בכך שכמו שאני נלחמת בגלוטן אני אלחם בכמויות הגדולות?
קשה לומר שהכמויות שאני אוכלת לפעמים מרגישות לי כמו משהו טבעי.
מי שיש לו שפע קבוע אין לו צורך לאכול המון.
נראה לי סביר יותר לאכול עכשיו כמה שנעים ואחר כך לחזור לאכילה אם וכאשר וכו'.
קשה לי עם ההנחה הזו, שטבעי שאנשים מסוימים פשוט זקוקים לפי שלוש או ארבע אוכל מאחרים.
משהו שם מרגיש כמו בולמוס ובולען.

אני מדמיינת שבוע שמבוסס ברובו על שייקים ירוקים.
מעסיק אותי הענין של טמפרטורת האוכל. לא בא לכן בחורף לאכול משהו חם?
שייק ירוק כזה בבוקר כזה כמו היום, כל כך לא מושך אותי.
אני מתמגנטת לכוס התה שלי ומרגישה איך זה נעים ומעורר אותי.
לפעמים אני שותה שתיים או שלוש כוסות תה כאלה במהלך הבוקר.
ובכלל בחורף, אני אוכלת המון המון מרק. משהו בטעם יחד עם החמימות גורם לי לכזאת תחושה נעימה בגוף.
קשה לי לדמיין את עצמי מוותרת על זה. ואני שואלת את עצמי האם זה הכל הרגלים?
(ואני בכלל אחת כזו שאף פעם לא קר לה, לא בחורף הישראלי המדובר בכל אופן.. ובכל זאת כש(יותר) קר בחוץ בא לי להכניס לגוף שלי משהו חמים...)

קשה לומר שהכמויות שאני אוכלת לפעמים מרגישות לי כמו משהו טבעי.
גם אני חשבתי על זה אתמול (לא משנה כמה אכלתי, כל היום הסתובבתי קצת רעבה והעסיק אותי מה מקור הרעב ומדוע כאלה כמויות לא מספקות אותי).
גם אני מקבלת את ההנחה של ניצן שכל אחד אוכל אחרת.
אבל אני גם מאמינה שבני אדם לא אמורים לאכול כל כך הרבה כמו שאני רואה שאנשים סביבי אוכלים ושאני עצמי אוכלת.
אם כי, גוגוס, אל תשכחי שעכשיו חורף והגוף מתרגל לטמפרטורה קצת אחרת, זה אולי מסביר משהו מזה.

מבחינתי זה הסבר חלקי בלבד ו משהו שם מרגיש כמו בולמוס ובולען.
ואוטומט תרבותי כזה שכל כך הרבה בחיים שלנו סובב סביב אוכל אז כבר התרגלנו,
מזון כל כך זמין, כל כך משולב בכל פן והיבט של חיינו אז גם הכמויות הלכו וגדלו ועכשיו זה כבר הפך לצורך.

תחילת שבוע סוערת יש לנו! (ניצן, את מוזמנת לפרוץ בצחוק, חורף ישראלי וכו').

תזונתית- הסופ"ש היה סופר מוצלח. נראה שאני רוכבת על גל תזונתי טוב. אין לי יותר מדי סיפורים לספר, כשאני בתוך זה- אני בתוך זה.
אני ממש צריכה להתאמץ ולהיות במודעות רצינית כדי לשתף בטוב, זה ממש לא בא לי בטבעיות. כאמור, אני טובה בדיון העקרוני ובצד הרעיונאי.

אז מתאמצת - ממש טוב! חבל על הזמן איזו יצירתיות מתפרצת יש לי במטבח בימים האחרונים, אני מתקינה מיני מזונות מרגשים ומיוחדים ונהנית מכל רגע. באופן כללי - כשמרגישים על סיפה של "נפילה" יש תחושה של שעמום במטבח ובפה ובבטן, זה חלק ממעשה הרמייה של הממכרים, בשילוב עם עצמתו של הגל היורד. במצב הזה, בלי שום שהיות, להכניס עוף אורגני לתנור עם ירקות שורש ולקצוץ סלט ירקות דק דק דק וטרי עם פטרוזיליה והרבה לימון. להגיש הכל עם טחינה. ישר מתרחב הלב, מתרחבת הקיבה, ונהיה יותר מרחב להתקנת מרכיבי מזון שיהיו שם לרפד את התחושה הביתית והמשביעה (זה כולל מיונז וחרדל, בהחלט.)

גוגוס, לי יש גלים גם בכמויות. אני כל הזמן שוכחת להגיד לך משהו ממש ממש ממש ממש ממש חשוב בעניין הזה!!! את מניקה! בהנקה מלאה יש שינויים הורמונליים שבפירוש מדכאים את תחושת השובע (מוזמנת לגגל) המחקר מראה כי אצל רוב הנשים העניין מתיישב בסביבות גיל 3 חודשים, (פשוט כי הן מפסיקות להניק מלא וחוזרות לעבוד? דאה?) אצל נשים אחרות (נניח, נשות באופן, שמניקות מלא) לוקח שנה לפני שה"שיבוש" הזה במנגנוני הרעב והשובע חוזר למצבו ה"רגיל" וה"נורמלי". למה במרכאות? כי כשאשה מניקה בטבע, היא צריכה לא לשבוע. היא צריכה לאגור שומן כדי שיהיה מה לפרק כדי לייצא כעשרה קילו של תינוק במשך שנה, כולל פיפי, כולל קקי, כולל אנרגיה שמתבטאת בתנועתו, כולל זיעה, כולל הכל. זה ברור? אם נשים בטבע היו ממשיכות לאכול לפי צרכיהן ולפי השובע ה"נורמלי" שלהן, התינוקות לא היו שורדים, או שהאמהות לא היו שורדות. זה מנגנון חיובי ובריא.
הבעיה? חברת שפע. יש יותר מדי, יש לוכל. דווקא בזמנים האלה חשוב שבעתיים להיות על תזונה כמה שיותר עתיקה ומחוברת לחייתיות (פליאוליתית) כלומר להתמקד בעלים, בשורשים, זרעים, גרעינים, בשר, וגם ירקות ופירות. את אלה אפשר ורצוי לאכול בלי הגבלה. אני לא אציין את מה לא, כדי להשאר במיקוד בחיובי, סבבה?

דווקא בזמנים האלה חשוב שבעתיים להיות על תזונה כמה שיותר עתיקה ומחוברת לחייתיות (פליאוליתית) כלומר להתמקד בעלים, בשורשים, זרעים, גרעינים, בשר, וגם ירקות ופירות. את אלה אפשר ורצוי לאכול בלי הגבלה. אני לא אציין את מה לא, כדי להשאר במיקוד בחיובי, סבבה?
ניצן, עד איזה גיל לדעתך זה תופס העניין הזה?
אם אני מניקה בת שנתיים שאוכלת (מוצקים) כאילו אין מחר אבל עוד יונקת בלילה למשל...?
זה כבר לא גיל חודש או שנה. לוגית אני כל הזמן חושבת שכבר אין לי תירוץ אבל אולי בעצם יש? (-:
<וסליחה מראש על הסטייה באמצע הבלוג. מוזמנת למחוק אחרי שאקבל פס לאכול מלא (-: >

הי גוונים, בוקר טוב.
תחושתי האישית היא שהטמפרטורה של האוכל היא בהחלט עניין של הרגל.
פעם הייתי כמוך. היום אני אחרת. מעדיפה לשמור לעצמי מה אכלתי פעם לארוחת בוקר...
היום זה נראה לי בלתי סביר בעליל.
התרגלתי לקרירות של השייק בבוקר. ואם מכינים בויטמיקס הוא גם בהחלט מתחמם אם נותנים למכשיר לעבוד וזה יוצא מן משהו באמצע.
אני כן חושבת שמי שרוצה שינוי כזה מוטב לו להתחיל בקיץ שאז הכל הגיוני ומסתדר יפה ופשוט... נשאר. כהרגל חדש.

ניצן, סחתיין עליך במטבח. וכיף שאת משתפת. זה עושה חשק.
ותודה תודה על הדיוק.
אין לי שום חיבור לעונות השנה, חוץ מהחום/קור ובהחלט שכחתי שאני מניקה.
הבעיה היחידה היא שאני מכירה את עצמי ויודעת שאני ככה גם כשההנקה נגמרת.
וגם הרבה לפני שנכנסתי לאיזשהו הריון.
אז לעת עתה אני מניחה לעניין הזה ואשוב להתבונן בזה אחרי שההנקה תירגע.

הי דניאלה. היה לך קר ביציע?
בואי להתחמם אצלנו. בלי לבקש אף פעם סליחה ובלי להעלות בדעתך שמישהו ימחק את הדברים שלך.

תחושתי האישית היא שהטמפרטורה של האוכל היא בהחלט עניין של הרגל.
גוגוס, תודה על השיתוף בחוויתך האישית זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע.
כי היתה לי הרגשה שמדובר פה על הרגל בלבד, אבל זה כל כך עמוק שכבר לא הייתי בטוחה.

_ניצן, עד איזה גיל לדעתך זה תופס העניין הזה?
אם אני מניקה בת שנתיים שאוכלת (מוצקים) כאילו אין מחר אבל עוד יונקת בלילה למשל...?
זה כבר לא גיל חודש או שנה. לוגית אני כל הזמן חושבת שכבר אין לי תירוץ אבל אולי בעצם יש?_
אני חושבת שבסביבות גיל שנתיים אצל רוב הנשים יש איזה איזון הורמונלי חיובי. במצב שמגדלים קצת יותר "רחוק" מהילד (מבחינת נשיאה, שינה, הנקה וכו') האיזון הזה יכול להתבטא אפילו בריחוק רגשי מסויים (אף פעם לא חשבתי על זה, אבל אולי גם זה קשור לגיל שנתיים ה"איום"? איזו תגובת מצוקה של הילדים? אני מרגישה שכשהתשתית של הקשר הגופני נבנית "כמו שצריך", אז כבר לא צריך את ההורמונים כל כך חזק כדי להיות קשורים לתינוקות ולדאוג לשרידותם בגיל שנתיים. אבל זו חשיבה הכי הכי "אידילית" ולא מעשית ולא קשורה למציאויות מורכבות, אז כנראה שלא ניתן להסיק מזה כלום על כלום.)
אז מה על אמא שזוללת גם כשהתינוק כבר ממש גדול ולא יונק כל כך הרבה? אני חושבת שיכולות להיות לזה כמה סיבות.

חוסר איזון הורמונלי. שווה בדיקת דם לדעתי.
התמכרות פיזית. אכילה שלא קשורה לכמויות ולצרכים של הגוף, אלא בפשטות, להיות כמו מסומם שמקבל חינם את המנות שלו ובשפע. זה הכל. מאד קשה, מאד מאד קשה, להגמל, עוד יותר קשה להגמל כשזה ממילא על רקע של מצב הורמונלי שבשאיפה חזקה מאד להעדפה של אנרגיה וקלוריות על פני הזנה מאוזנת.
גנטיקה. מי שהתפתח באיזורים יחסית צחיחים, בנוי לזלילות (כשיש) ולצומות (כשאין). וכאשר אסטרטגיית ההשרדות הזו נתקלת בשפע, מקבלים זלילה בלתי פוסקת, מחלות כרוניות, השמנה ועוד. (אפשר לקרוא על האינדיאנים משבט הפימה, אבל רוב המידע הוא מאד מיינסטרימי באופיו ומתמקד ב"מציאת הגנים" ש"אחראים" לסוכרת. כל כך MISGUIDED בעיניי...)

משתפת ב"שייק החולים" שלנו להבוקר - אפרסמון, שני תפוחים, ראש פטרוזיליה, כף דבש, מיץ מחצי לימון, בהן ג'ינג'ר. בריאות!

מעדיפה לשמור לעצמי מה אכלתי פעם לארוחת בוקר...
המסתורין הזה מצחיק ומפתה אותי כל פעם מחדש!

אפרסמון, שני תפוחים, ראש פטרוזיליה, כף דבש, מיץ מחצי לימון, בהן ג'ינג'ר. בריאות!
נשמע מעולה. על בסיס מה? ורפואה שלמה!

_מעדיפה לשמור לעצמי מה אכלתי פעם לארוחת בוקר...
המסתורין הזה מצחיק ומפתה אותי כל פעם מחדש!_
אני מעדיפה אותך צוחקת. זו פשוט דרך אחרת להגיד שאכלתי דברים דפוקים בלי לפרט את כל הרשימה.
חלק בלי מודעות ואחר כך עם מודעות. המון מוצרי חלב, הרבה לחם לבן עם ים חמאה או גבינות שמנות, קורנפלקס בגירסאות הכי פחות בריאות שלו, הרבה גבינה צהובה.
לימדו אותי שזו הארוחה הכי חשובה של היום אז ווידאתי שכל מה שחשוב בעיניי יהיה בפנים

ניצן, רפואה שלמה גם ממני. באמת נשמע טוב.
אני רק מקווה שאת הג'ינג'ר מדדת עם האגודל.
למדוד אוכל עם הבהן נשמע לי... אפעס... מעט פחות מפתה.
אלא אם את אחרי איזה פדיקור הגון

(תגידו, מישהי באמת עשתה דבר כזה פעם, פדיקור?)

על בסיס מה? ורפואה שלמה!
מים, ותודה לשתיכן.

זה יותר בהן מאגודל! הבהן (שלי לפחות

) יותר גדולה

חוץ מזה, מתרגמת סימולטנית חופשי, לפעמים אני אפילו לא שמה לב שאני עושה את זה...
מכירה א/נשים שעושים פדיקור. זה כל פעם מפתיע אותי מחדש

אוי, יצא לי מה זה מצחיק. הרי אני לא חושבת TOE אני חושבת THUMB

לימדו אותי שזו הארוחה הכי חשובה של היום אז ווידאתי שכל מה שחשוב בעיניי יהיה בפנים
כמובן

(תגידו, מישהי באמת עשתה דבר כזה פעם, פדיקור?)
עשיתי! כשהייתי בחודש תשיעי ובאפליקציית "וואט טו אקספקט וונ יו אר אקספקטינג" כתבו לי שלעולם לא אוכל עוד לעשות דברים כאלה (לאחר שיוולד הזאטוט). לא נתתי לעובדה שעד כה מעולם לא עשיתי דברים כאלה לעצור אותי, ועוד באותו הערב עצרתי אחרי העבודה ביוליה בדיזינגוף-פרישמן וקיבלתי פדיקור לתפארת. האיש לא הפסיק לצחוק עלי במשך איזה חודש (לק?! בכפות הרגליים!?). בכל מקרה, לא משהו שמומלץ במיוחד למי שנוהגת לטבול בבריכות עם כלור, וכפינוק, הייתי מעדיפה מסאג' (אחוות מניקות, אין איזו הנחה לאמהות טריות?).

עשיתי זאת! הכנתי מיונז.
ויצא אחלה. הבעיה היא שבהעדר לחם מתפריט... על מה לעזאזל אמרח אותו?
אולי על עגבניות?

רשמים מההכנה - נרעדת מהאיומים של ניצן הרגתי לחלמון את הצורה.
אני חושבת שבשלב מסוים שמעתי קול קטן מנסה לצעוק בין המקצפים: טוב הבנתי, הבנתי, תביאי קצת שמן...
אז הבאתי. בטפטוף אטי עד שכמעט נרדמתי מרוב שעמום.
אבל זה עבד. ויצא טעים.
ניצן, תודה.

_על מה לעזאזל אמרח אותו?
אולי על עגבניות?_
יאאאמממי!
מעולה עם כרובית, כרוב, חסה, גמבה.
בקיצור, כל הירקות!

סחתיין גוגוס, באיזו נונשלנטיות קפצת למים (-:

ויצא אחלה. הבעיה היא שבהעדר לחם מתפריט... על מה לעזאזל אמרח אותו?

דג

גוגוס, את גם תל אביבית, גם מכינה מיונז וגם אמא. אני חושבת שנועדנו זו לזו. (יעלפו, לא מתייאשת).

אויש, איזה יום. תזונתית- משו משו. מצליחה לשמור על הכל במקום. אבל הסערה הזאת ואיזה משהו שעובר על הקטנטן, אני כמעט יוצאת מדעתי. אני מנסה להזכיר לעצמי- זה רק זמני. רק לפני יומיים היה פה שרב, ביום שלישי אמורה להיות שמש שוב, אבל בחיי, זה לא קל. מזל שהצעת לי (גוגוס) לצאת בבוקר- יצאנו לסיבוב קצרצר במרכז השכונתי, חזרנו בגשם קל, שהפך במהירות לגשם שוטף, ומאז לא יכולנו לצאת שוב. מקווה שעם שובו של הרכב (ועם שובו של האיש שברכב) נצא שוב, למען שפיותי ושפיותו של הפצפוץ.

את גם תל אביבית, גם מכינה מיונז וגם אמא. אני חושבת שנועדנו זו לזו.
את קרובה להכניע אותי עם עניין המיונז. למרות שאני מנסה להיזכר... את כבר מכינה מיונז?
כי פנטזיות על הכנת מיונז זה הרבה פחות נחשב

טוב שיצאת מהבית. הנה לך עוד טיפ - קונים מטרייה גדולה, חזקה ושווה, ויוצאים איתה גם במבול. הילדים שלי אהבו את זה מאוד בכל גיל. סחט מהם את מיטב החיוכים שבכלל פספסתי כי אני סוחבת מגיל צעיר על הגב.
אבל הרגשתי.

את כבר מכינה מיונז?
בשבילך, עד חצי הליטר...

אם היה לך דף בית הייתי כותבת לך שם, אבל אין לך, אז אני כותבת לך פה:
קונים מטרייה גדולה, חזקה ושווה, ויוצאים איתה גם במבול
הבעיה הייתה הרוח, לא הגשם. האמת שגם כשהתחיל הגשם הפצפוץ היה אדיש. הוא בחור אדיש (חוץ מבזמנים בהם הוא צורח). אבל הגיוני- רוחות, גשם ותינוק בן ארבעה חודשים? (הגנים הפולנים מרימים ראש).

כי אני סוחבת מגיל צעיר על הגב
אז אני בדיוק מתלבטת לגבי מנשא גב איזה ומאיזה גיל, אולי תמליצי לי?

_הי דניאלה. היה לך קר ביציע?
בואי להתחמם אצלנו. בלי לבקש אף פעם סליחה ובלי להעלות בדעתך שמישהו ימחק את הדברים שלך._
לא רק קר, הגג שלי דולף וכל המטבח וחדר השינה בשלוליות. נשבעת

ותודה. איזו הזמנה מחממת (לב ובכלל)

אז אני בדיוק מתלבטת לגבי מנשא גב איזה ומאיזה גיל, אולי תמליצי לי?
יאמו יאמו יאמו יאמו. מרגע שהוא מחזיק היטב את הראש. גידלתי בו שלושה ילדים אז הוא שווה כל שקל.

וואו, דניאלה, איזה באסה. אני שוקלת להזמין אותך אלי הביתה, למרות האנונימיות והכל...
רוצה? כמה אתם? מרווח כאן.

הנה לך עוד טיפ - קונים מטרייה גדולה, חזקה ושווה, ויוצאים איתה גם במבול. הילדים שלי אהבו את זה מאוד בכל גיל. סחט מהם את מיטב החיוכים שבכלל פספסתי כי אני סוחבת מגיל צעיר על הגב.
חותמת בשתי ידיים. אצלנו יש נהג לצאת לטיול גשם עם מנשאים מעילים ומטריות עם הגשם הראשון. השנה לא יצא כי כולנו חולים, אבל בסיבוב הבא! מענג.
גם ברוח - להקפיד על לבוש מחמם ועל נעליים טובות גבוהות ואטומות, גרביים חמים ועבים, כובעים וכיסויים מכיסויים שונים, גם לגדולים וגם לקטנים.

ניצן, תודה.

אז אני בדיוק מתלבטת לגבי מנשא גב איזה ומאיזה גיל, אולי תמליצי לי?
יאמו יאמו יאמו יאמו יאמו. ואם אפשר לומר זאת שוב - יאמו. ממתי שנוח לשניכם. בד"כ ממליצים על 4 חודשים. אני את הקטנה (הגדולה מבין השניים, הקטנה מבנותיי, נו, אני כל הזמן שוכחת שהיא גדלה) נשאתי מגיל זעום מאחור, ואת הקטן מגיל זעיק מלפנים, ומאחור אחרי חמישה חודשים, כי לא החזיק את הראש כל כך טוב.

גוגוס, נשבעת לך ביקר לי, שלא קראתי את התגובה שלך למנשא גב לפני שכתבתי בעצמי!!!

רגע, רגע, ניצן! הייתי בטוחה שיש לך שני ילדים- בת ובן! יש יותר?

טוב, קראתי שוב, התבלבלתי בגלל
הקטנה מבנותיי

(יעלפו שוב עוסקת בעיקר P-: )

גוגוס, נשבעת לך ביקר לי, שלא קראתי את התגובה שלך למנשא גב לפני שכתבתי בעצמי!!!
אין צורך להישבע. הרי כולנו יודעות שיש שאלות שנדמה כאילו יש עליהן תשובות רבות ובעצם... רק תשובה אחת נכונה באמת.

עזבי את התשובה, הגניב אותי הניסוח, והנימוק האחיד.

ברור. אני פשוט חושבת שזה נובע מכך שיש תשובה אחת. אז זה מתבטא גם בניסוח. כי מה כבר אפשר להגיד? רק את זה.

כשזה הולך בקלות, זה כל כך כיף!
היה לי יום מושלם מבחינה תזונתית וזאת על אף מספר מכשולים פוטנציאלים שעקפתי באלגנטיות.
זה מתגמל פעמיים, גם התחושה הפיזית הנעימה בסוף היום וגם תחושת הסיפוק על כך שאני עומדת במטרה שהצבתי לי.
ברגעים כאלה אני פשוט לא מבינה איך לפעמים זה קשה כל כך,
אני לא מצליחה להבין מי זו אותה גוונים שלא יכולה לעמוד מול חבילת 'קליק' (ואל תרגישו לא נעים אם אתן לא מכירות, זה ג'אנק טהור) ויורדת על כולה בבת אחת תוך גלישה זומבית באינטרנט (אתמול).
איך לפעמים זה מאבק (אבוד מראש) ולפעמים זה זורם וקל ונכון כל כך.
וזה דווקא לא קשור למה שקורה בחוץ, הכל בראש. אתמול היה יום בית שבו היה לי כל מה שאני צריכה על מנת ליצור יום תזונתי מושלם.
היום היה יום מסובך עם המון מעברים ממקום למקום, יחסית הרבה פיתויים והמון הזדמנויות מושלמות ל'אני צריכה פיצוי' כי... (אימייל מבאס מהבוסית, נרטבו לי הנעליים, לחכות לבנזוג ברוח וכד')
ודוקא היום הלך מעולה ואתמול היה קטסטרופה.
והפלא ופלא, אתמול הייתי במצב רוח רע, הרגשתי כבדה, עייפה מבואסת.
היום אנרגטית, מצב רוח טוב, הספק של עבודה.
ברור שלא הכל זה התזונה, אבל ברור לי גם שהדברים קשורים זה לזה קשר הדוק וההשפעה היא לגמרי דו כיוונית.

<כל הספקות האלה מלפני כמה ימים, הלמה אני תמיד חריגה ומסבכת וכו', היום אני לגמרי מרוצה מעצמי ומהתהליך הזה שבחרתי לעשות>
<עד הפעם הבאה...>

_וואו, דניאלה, איזה באסה. אני שוקלת להזמין אותך אלי הביתה, למרות האנונימיות והכל...
רוצה? כמה אתם? מרווח כאן._

וואו תודה [-: איזה יופי...
אנחנו ארבעה + כלבה גדולה.
הייתי באה רק כדי לגלות את הפנים שמאחורי הגוגוס אבל האמת היא שאנחנו מסתדרים
וגם יש לנו קצת משפחה בסביבה למקרה חירום.

ניצן תודה רבה על התשובה המפורטת.
הכי קל ונוח להאשים את הגנטיקה אבל יש לי הרגשה שמדובר בעיקר בהרגל שהשתרש
וגם באי אלו סיבות רגשיות. יש על מה לעבוד.
(לא שהמצב כזה רע. אני בעיקר פשוט ממש ממש אוהבת אוכל. מכל סוג ומין)

דרך אגב, בעניין הזה
_אני רק מקווה שאת הג'ינג'ר מדדת עם האגודל.
למדוד אוכל עם הבהן נשמע לי... אפעס... מעט פחות מפתה._
בוהן ואגודל הן מילים נרדפות, שתיהן מציינות את האצבע העבה ביד או ברגל,
אף על פי שבדיבור השתרשה משמעות שונה לכל מילה.

_בוהן ואגודל הן מילים נרדפות, שתיהן מציינות את האצבע העבה ביד או ברגל,
אף על פי שבדיבור השתרשה משמעות שונה לכל מילה._

אני מהמרת שאגודל זה ארמי ובוהן זה מקראי. אבל זה בגלל שאני נועזת! בכלל אין לי מושג.

אני רוצה להגיד שאכלתי היום לחם לבן והיה לי בסדר גמור. אבל אולי כי היה כל כך קר שהפחמימות שלי עובדו במהירות האור?
אבל האמת היא כזאת: היה נורא כיף לשבת עם חברה במסעדה ולא לחשוב על אוכל נכון, כן או לא. זאת חברה כזאת שלא מרשה לי לחפור על תזונה. היא אוכלת נורא ואיום כמובן ומעשנת כמו קטר ושותה קפה כל היום כולו. אבל בגלל זה היא כיפית וכיף לי להיות קצת מושחתת איתה. רק איתה.

וגם כיף לשמוע על היום של כולכן. נשמע שהיה לכולן יום תזונתי מוצלח. לי נתקע האוטו, נרטבו הגרביונים וקפאו לי הרגליים.
מצד שני, סוף סוף אכלתי קרפצ'יו. הידד לקרפצ'יו. הידד הידד הידד!

גוונים, איזה כיף, נכון?
כיף לקרוא אותך ככה.

מיכל, הסתבכנו עם מורה ללשון? מבקשת להפסיק את ניפוץ המיתוסים הזה תכף ומייד. העם הצביע כבר באגודלים שלו - בהן למטה. אגודל למעלה.
וחוץ מזה, כל אחת צריכה חברה מעשנת. אחרת מאיפה תהיינה לנו סיגריות מדי פעם? וחוץ מזה, גם אצלי היא חברה כייפית מאוד מאוד. יש בזה כנראה משהו.

דניאלה, חזקי ואמצי. מדהים מה הסופה הזו עשתה לכמה אנשים שאני מכירה. אתם מוזמנים מאוד אבל בלי הכלבה. יש לי כלבת צער בעלי חיים שדואגת להוסיף בעצמה קצת צער לבעלי חיים אחרים, בעיקר כלבות. כנראה היא קיבלה איזו מנה רצינית ודואגת להעביר אותה הלאה. פעם כמעט אכלה בלי מלח כלבה מתוקה של חברה שהעיזה להציץ לנו לתוך הבית.

ומה אצלי? אופס...
חופן של פסטה פנה שנשאר מהילדים. אכלתי אותו עם המיונז המופלא שיצא לי. לעסתי לי בנחת ותוך כדי חשבתי לי כמה המיונז טעים וכמה מיותרת הפסטה. כבר כשלועסים אותה יש לה טעם של דבק.
איזה בזבוז לשבור ככה. ממש שטות.
מה שכן, אני כבר מספיק זמן נטולה בשביל לחזור לעצמי בלי גליצ'ה ענקית של יום שלם (או כמה).
ועדיין... דרעק. ונא לחסוך ממני את כל ה"אין דבר" ו"ליפול בשביל לקום". הפעם זה סתם דרעק.
נפלתי בקטנה, קמתי מהר ועכשיו הזמן להדחיק.
אם בסוף החודש תשמעו אותי כותבת שאיזה יופי, חודש שלם בלי גלוטן, תדעו שההדחקה עבדה

יום מוצלח לכולן.

ג'אגלינג -
בדיוק כמו בסיבוב הקודם, אני מצליחה להחזיק היטב בשתי משימות. המשימה השלישית, הטיפול ברצפת האגן, מתמסמסת.
אולי נגזר עלי להחזיק ממש חזק רק בשני דברים בכל רגע נתון?
יש בזה משהו מדכא. הרי מהי כבר עוד משימה? וזו משימה אפילו די קטנה.
מתקשה להקפיץ באוויר יותר משני כדורים.
ובו זמנית מזכירה לעצמי שזה שקר. אני מחזיקה עוד המון כדורים באוויר. הם פשוט נספרים כחובה במקום כרשות. אל גם הם בחלקם רשות. ובכל זאת אני מחזיקה אותם ממש טוב.

גוגוס, אף מילה על נפילה, אבל

גדול על זה אני כבר מספיק זמן נטולה בשביל לחזור לעצמי בלי גליצ'ה ענקית של יום שלם (או כמה). !!

גאני אף פעם לא הצלחתי ג'אגלינג (של יותר משני כדורים).
שתי משימות (גדולות ומשמעותיות כאלה) זה המון!

יום טוב לכולן.

לי צ'י , כבר פעם שנייה שאת פה איתנו וטרם לחצנו יד.
אהלן. ושמחה שאת פה.

טוב, כבר כמעט שבועיים בלי גלוטן, הייתי אמורה להיות שמחה וטובת לב (התזונה מאוד משפיעה לי על מצב הרוח) ואפעס... אני מדוכדכת קלות.
מתבוננת שוב בגוף והיום בבוקר הכל מתחבר לרצפת האגן שלי.
משהו שם לגמרי עקום. קשה לי להסביר את זה. הייתי אצל יעל שוראקי אחרי הלידה והמצב כפי שהיא רואה אותו דווקא סביר. נדרשת מעט עבודה סדירה אבל היא בהחלט חייכה קצת תוך כדי הבדיקה (מי שמכירה את יעל יודעת מה זה אומר. לרוב היא חמורת סבר ונוזפנית תוך כדי הבדיקה כשהדברים מתוחזקים גרוע).
ופתאום... בכמה שבועות האחרונים, וזה בהחלט הולך ומחריף בשבועיים שלושה שחלפו, משהו שם פשוט יוצא מהמקום. העצמות ממש, והרצועות או הגידים או מה שלעזאזל יש שם.
ומאחר וזה לגמרי לגמרי המרכז שלי אז כל המרכז שלי מושך למטה ולעוקם.
ואני כבר באמת צריכה לעשות משהו בנדון כי המשיכה הזו מושכת את כולי, את ההוויה שלי.
ומה לי ולהתדרדרות למטה?
יאללה... לפתור ת'בעיה הזו.

ובו זמנית מזכירה לעצמי שזה שקר. אני מחזיקה עוד המון כדורים באוויר. הם פשוט נספרים כחובה במקום כרשות. אל גם הם בחלקם רשות. ובכל זאת אני מחזיקה אותם ממש טוב.

והכדורים שאת כבר מחזיקה באוויר הם שקופים...
אני לא מאמינה שנידונת לג'נגל עם מספר מסוים של כדורים, אבל כן חושבת שיש גבול ליכולת הדחיסה של כל אחד.

ובאותו עניין, אבל אחרת. אני כמעט כל יום עושה לי רשימת משימות שנידונתי לא לעמוד בה. זה נורא מתסכל ובכל זאת חוזר על עצמו מדי יום.
כשדיברת על שלישיית הכדורים מיד קפצה לי לראש הרשימה שלי. זה לא אותו דבר, אבל בכל מקרה מעניין. מה נותן לך הכדור השלישי הזה? או שמיטתו?
אולי איזו תחושת רווחה? פשוט, קשה להחזיק כל הזמן. אני לפעמים חושבת שזה אפילו לא טבעי.

מיכל, הסתבכנו עם מורה ללשון? מבקשת להפסיק את ניפוץ המיתוסים הזה תכף ומייד. העם הצביע כבר באגודלים שלו - בהן למטה. אגודל למעלה.
מורה לעברית. וחוץ מזה דניאלה התחילה!

דניאלה אכן התחילה. את צודקת לגמרי.
דניאאאאלה, איפה את?

מה נותן לך הכדור השלישי הזה? או שמיטתו?
חושבת על זה לרגע. הרי אני עצמי כתבתי ליעל המלצה לקחת משימה אחת של "כן" (עשייה) ומשימה אחת של "לא" (הימנעות). והנה, לעצמי אני תמיד לוקחת עוד אחת.
בחמשת הימים הזכורים לטוב לקחתי שתיים של עשייה. הפעם לקחתי שתיים של הימנעות. אולי זה באמת יותר מדי.
אולי התמקדות מרוכזת בעשייה אחת ובהימנעות אחת במקביל לשאר החיים של די והותר...
איכשהו קשה לי להסתפק. אם משהו נראה לי חשוב אני פשוט לוקחת אותו על עצמי. כי הוא חשוב וזו סיבה מספקת להוסיף אותו לרשימה.
אבל אולי זו טעות וזה סתם יוצר תסכול. מצד שני... בגלל שלקחתי על עצמי כן עשיתי. כן התמודדתי עם רצפת האגן כמה ימים טובים.
וזה היה מעולה והרגשתי יותר טוב וזה נתן לי חוויה חיובית לחזור אליה... להתגעגע.
אין לי מושג מה עדיף. כשאני מוציאה משהו מהרשימה (=מהתודעה) הוא פשוט מתאדה לגמרי.

_וזה היה מעולה והרגשתי יותר טוב וזה נתן לי חוויה חיובית לחזור אליה... להתגעגע.
אין לי מושג מה עדיף. כשאני מוציאה משהו מהרשימה (=מהתודעה) הוא פשוט מתאדה לגמרי._

הלוואי עלי. אצלי שום דבר לא יוצא מהתודעה. הכל מג'ונגל בראש כל הזמן, בהיסטריה מסוימת. אולי בגלל זה כל כך קשה לעשות את זה.
העניין הוא לשרוד בסביבה דינמית. כלומר, מטרות מוגדרות לטווח ארוך הן חכמות מאוד, כי יש בהן אורך נשימה. הבעיה היא שהגוף הזה והדגשים שלו, שבו, כל הזמן משתנה.
כמו מה שאת מספרת על רצפת האגן. אולי הוא לא באמת משתנה, אלא שהבעיות נחשפות לפי דרגת החשיבות שלהן, אני לא יודעת. לפתע את נדרשת לשנות משקל בין הכדורים שאת מג'נגלת באוויר. אולי לג'נגל שניים קצת פחות גבוה, כדי שתוכלי להוריד מהם קצת את העיניים. אני לא יודעת. אני כל הזמן שואלת את עצמי את השאלות האלה.

חפרתי?

אם זו חפירה, אל תבני על קריירה כארכאולוגית. זו ערוגה קטנה בשבילי. לצקת מים ולראות מה יצמח

האופציה הזו
אולי לג'נגל שניים קצת פחות גבוה
יותר קשה לי בגלל שאני בקצוות בדרך כלל. זה משקף את המציאות כי אלו הם החיים אבל ההעדפה שלי תמיד נוטה להכל או כלום.
שריטה. בהחלט.

לדעתי זה לא שתיים לעומת שלוש, זה הכל לעומת כמעט הכל. את צריכה להיות מסוגלת to slack off on something at any given time אז אני מציעה לך להוסיף משימה חשובה מאד מאד (למשל, שכל יום תצחצחי את האמבטיות והשירותים, כי זה נורא חשוב, והחיידקים, והילדים וזה.) ובאמת ובתמים לנסות לעמוד בה. שיהיה לך איפה לחפף...

עמדתי בגבורה נגד הפיצה.
עברתי ליד הפיצה האהובה עלי ביותר, במקום שבו אני תמיד תמיד קונה (כי אני לבד ואין אף אחד שירים גבה), הרחתי והמשכתי ללכת.
המחשבה שעברה לי בראש, בחיי, היתה שאתמול בערב הורדתי חופן פסטה אז יאללה, מה זה כבר משנה.
ועניתי לעצמי שזה משנה והלכתי משם.
היה קשה. אני חושבת שהפסטה המחורבנת (סליחה) פתחה לי את הרצפטורים של הגלוטן. דרעק, כבר אמרנו?

עמדתי בגבורה נגד הפיצה.

כל הכבוד גוגוס!

הפסטה לא פתחה לך שום רצפטורים. אל תחשבי על זה בכלל.
הייתה פסטה ואיננה עוד.

אני חושבת שהפסטה המחורבנת (סליחה) פתחה לי את הרצפטורים של הגלוטן.
אני דווקא לא מסכימה. אני חושבת שכמוני, גוגוס מ-כו-רה. (מתי כבר תודי?) ושהכי חשוב עכשיו, למלא את הבטן ואת הנשמה באוכל טוב, ממלא, מזין ונעים.

הודיתי כבר. אפילו יותר מפעם אחת. מתעצלת לחפש אז תסמכי עלי.
כבר אמרת שאת קוראת בריףרף. נו, אז דילגת בדיוק על זה!
מכורה כהוגן. אכן. אחרת ממה אני נגמלת אם אין התמכרות?

_שאתמול בערב הורדתי חופן פסטה אז יאללה, מה זה כבר משנה.
ועניתי לעצמי שזה משנה והלכתי משם._

כל הכבוד גוגוס!

אני עם ניצן בעניין של הכי חשוב עכשיו, למלא את הבטן ואת הנשמה באוכל טוב, ממלא, מזין ונעים.
תנסי לעשות כל מה שאת יכולה כדי למנוע התפתחות של חורי חסר עתידיים. טוב, ממלא, מזין ונעים! (ואל תחשבי עכשיו על כמויות, באמא שלך)

ואל תחשבי עכשיו על כמויות, באמא שלך
אפשר לחשוב על כמויות באמא שלך ?
הכמויות באמת פחות חשובות כרגע.
ואני כמעט תמיד אוכלת טוב, ממלא, מזין ונעים!
איכשהו, אצלי אין קשר בין הדברים. אולי כי כאשר אני אוכלת אוכל כזה אין בו כל נחמה.
בשבילי אוכל כזה הוא מזון חיוני. זה נחמד אבל עוד ייקח המון זמן (אם בכלל) עד שהמזון הזה ממש ישמח אותי.
התחושה שהוא משאיר לי בגוף משמחת אותי אבל הוא עצמו, בשעת האכילה... המממ...

אגב, אני מרגישה שהתגברתי על הרצפטורים. אבל זה היה עם קצת עזרה מידידים (4 פרלינים סוף הדרך).
אגב נוסף, אני צריכה להישמר. אכלתי את הפרלינים והרגשתי את ההיי של ההתמכרות. בחיי, כמו סם.
צריכה גם שם להפחית כמויות כי קצת חזרתי לסורי בזמן האחרון עם השוקולד. הכמות קטנה אבל התדירות עלתה.

עניין אגן - אמרתי והלכתי לעשות. ביום חמישי תור אצל יעל ושבוע אחרי מפגש אחד על אחד עם מומחה פילאטיס לנשים אחרי לידה.
חייבת לדאוג לעצמי. לקחתי את עצמי בידיים (ליתר דיוק, שמתי את עצמי בידיים של אנשים שאני סומכת עליהם).

יעל, חשבתי עליך היום. ארזתי את קטנתי ביאמו ונסענו לנו. בגשם וברוח ובלי מטרייה. מרגע שהחל הגשם ועד שפסק הקטנה צחקה.
מה זה צחקה? התגלגלה מצחוק.

וחוץ מזה, נגמר המיונז. זה היה מהיר מאוד ובקושי הספקתי לנשנש ממנו...
כנראה עוד כמה חברים במשפחה חשבו שהוא יצא טעים.

אז באמת שעדיף שתקבלי את הנחמה שלך מעוף אורגני בתנור מאשר מפיצה.

יעל, חשבתי עליך היום. ארזתי את קטנתי ביאמו ונסענו לנו. בגשם וברוח ובלי מטרייה. מרגע שהחל הגשם ועד שפסק הקטנה צחקה.
אנחנו יצאנו כולנו, 38 חום ומעלה, ארוזים עם יאמו ומטריות לטייל הבוקר בגשם.

מגניב לשמוע על המיונז.

אז באמת שעדיף שתקבלי את הנחמה שלך מעוף אורגני בתנור מאשר מפיצה.
הבעיה עם נחמות זה הכמויות. סליחה שאני חוזרת לזה אבל בשביל להתנחם מעוף אני צריכה לטחון הרבה עוף.
בגלל השריטה הזו הנחמה היא בסוג של תחושת מלאות מהאוכל הזה. זה מעבר לטעם או לטמפרטורה.
כמו עם פיצה, זה כמעט מעצבן אותי לאכול מעט. מרגיש כמו טיזינג של המערכת בלי לקבל את הדבר שהיא מורגלת אליו. סוג מסוים של שובע.
בגלל זה אני חושבת שמוטב פשוט לדבר עם עצמי ולהתגבר על זה מאשר לחפש תחליפים מהסוג הזה.
זה מחזק את הדבר שרע לי רק עם מזון פחות מזיק.

ניצן, תבריאו כבר. נשמע שזה נמשך המון זמן. לפחות נשמע גם במקביל שאתם לוקחים את זה יחסית בקלות.
תרגישו טוב שם כולכם.

עוקבת בעניין עד כמה שאני מספיקה, תודה לכן על הדיון המרתק.

ובעיקר - תודה גדולה על ההוראות המפורטות לפירוק רימון. ניסיתי בעבר את עניין המצקת וזה אף פעם לא עבד, והיום פעלתי לפי ההוראות - אליפות! בהתחשב בזה שאוכלים כאן רימון כל יום, זה שדרוג רציני ביותר

הי אמא ללי, כיף שבאת.
וכל הכבוד. חיכיתי כבר המון זמן לפידבק מהשטח על פירוק הרימון.
בתאבון לכם.

חיכיתי כבר המון זמן לפידבק מהשטח על פירוק הרימון.
האמת, ניסיתי פעם אחת ולא הלך מי יודע מה.
עדיין לא היתה לי הזדמנות לשפר ביצועים (ובקצב הזה נראה לי שזה יידחה לשנה הבאה) אבל ברגע שאנסה (ואצליח) אבוא לספר.

_יעל, חשבתי עליך היום. ארזתי את קטנתי ביאמו ונסענו לנו. בגשם וברוח ובלי מטרייה. מרגע שהחל הגשם ועד שפסק הקטנה צחקה.
אנחנו יצאנו כולנו, 38 חום ומעלה, ארוזים עם יאמו ומטריות לטייל הבוקר בגשם._

תראו מה זה- גם אנחנו! התעטפנו היטב ושמנו פעמינו אל עבר הדרום הרחוק של תל אביב, לביקור במקום העבודה. נסענו בשני אוטובוסים, התינוק היה אטרקציית על בעבודה, ואני התעדכנתי בכל החדשות משם. בסך הכל היינו משהו כמו ארבע שעות מחוץ לבית, אבל זה היה מאוד מאוד מרענן.

בוקר לכולן. מחשבות על תיקון הגוף.
תוהה לעצמי בכלליות עד כמה הגוף יכול לתקן את עצמו בזכות תזונה טובה.
הנחת מוצא - אשה שמצבה הכללי טוב. או לפחות כך היא מרגישה. כל הדברים החשובים בחיים בסדר. יש שקט נפשי יחסי.
אם במצב כזה משהו בגוף מתקלקל, מה הסיכוי של תזונה מדויקת לפתור את זה? וכמה סבלנות צריכה להיות לנו עד שנראה תוצאות.
דוגמה - דלקת. כשונאת אנטיביוטיקה מושבעת אני רוצה להאמין שהגוף יכול להתמודד בעצמו עם דלקת. אני צודקת? ואיך אדע אם אני טועה?

אפשר לחשוב על כמויות באמא שלך ?
D-:
חיכיתי כבר המון זמן לפידבק מהשטח על פירוק הרימון.
לי לא הצליח. סתם הרסתי את הגרגרים החיצוניים (אלה שקרובים לקליפה) במכות. אחרי קצת זמן חזרתי לשיטה הילדותית שלי (יושבים ומפרקים גרגיר גרגיר...)
דוגמה - דלקת. כשונאת אנטיביוטיקה מושבעת אני רוצה להאמין שהגוף יכול להתמודד בעצמו עם דלקת. אני צודקת?
נראה לי שכן. אני כבר כמה שנים מצליחה לרפא דלקות סינוסים בלי תרופות (כן עם חימומים וכאלה). נחשב?

תוהה לעצמי בכלליות עד כמה הגוף יכול לתקן את עצמו בזכות תזונה טובה.
תזונה מדוייקת לא עושה תיקון. הגוף מתקן לבד.
תזונה לא מדוייקת יכולה לשבש את תהליכי התיקון.
תזונה מכוונת הבראה מדגישה את הצרכים של הגוף החולה (אני לא בעניין)
תזונה קשובה לצרכים העולים מהגוף (בסייג של קשב נקי, שזו התורה כולה) לעולם תהיה הכי מדוייקת ומבריאה.

הכי מדוייקת ומבריאה.
את בעצמך. אוהבת לקרוא אותך.

_דניאלה אכן התחילה. את צודקת לגמרי.
דניאאאאלה, איפה את?_
אני פה, בין היציע לשורה הראשונה, עכשיו שיבשו השלוליות
(מתלבטת אם לענות למיכל בעניין הלשוני ולהיחשף במלוא חנוניותי S-: או לעזוב את זה ולשמר אשליה של מיסתורין וקוליות. עלק).

סליחה שאני לא מתייחסת לנושאי התזונה. זה מאוד מאוד מעניין לקרוא אתכן,
ומשמח לראות שאתן ככה "על הגל".
אני אין לי מי יודע מה מוטיבציה. לפחות מנסה להשקיע בעצמי בדרכים אחרות.
תמשיכו תמשיכו

זה לא יאמן בכלל.

החיים - די מחורבנים.
התזונה - משובחת.

יודעות מה, מוכנה להחליף.
אבל מקווה שהתזונה הטובה היא כמו היונה של נוח, מבשרת שהמבול כבר עבר.