איך מפסיקים הנקה לילית

[תזמורת_הים*]

_אבל אם אני לא מניקה כל שעתיים 24 שעות ביממה לא אומר שאני מניקה לא ל]י דרישה אן שאני גורמת ל
הרעבה זמנית מכוונת
או שאני ב
נסיעה במסלול הבטוח לבעיות הנקה_

שירי, נראה לי שיש פה אי הבנה.

אף אחד לא אמר שהנקה לפי דרישה היא בהכרח כל שעה או כל שעתיים, או כוללת בהכרח הנקות לילה.
הנקה לפי דרישה היא פשוט הנקה לפי דרישה. לא פחות ממה שהתינוק דורש, וגם לא יותר.
את, לפי תיאורך, מניקה לפי דרישה, לכן ברור שאת לא מרעיבה ולא במסלול לבעיות הנקה, ואין על זה ויכוח.

ריווח מלאכותי של הנקות אינו הנקה לפי דרישה, ולכן לא תמצאי יועצות הנקה שימליצו עליו, להוציא מקרים נקודתיים חריגים. ריווח מלאכותי הוא כן הרעבה וכן מסלול בטוח לבעיות הנקה. שוב, לפי תיאורך, את לא מרווחת הנקות באופן מלאכותי, לכן שוב, זה לא רלבנטי לגבייך.

לגבי אי שינה בלילה, חשוב לי לחזור ולומר שוב שאפשר להניק הנקות לילה תכופות וגם לישון היטב. זה לא סותר.

[שי_רי*]

שזה הדבר היחיד שמרגיע אותו אני חושבת שכאן בדיוק ניכנסת הגישה שלי. אני מאמינה שתינוק שדורש ציצי כל שעתיים זה לאו דווקא מצרכים פיזיים של רעב אלא מצורך ריגשי ועד כאן כולם מסכימים. הקשר בין ציצי לאהבה נוצר על ידי אמא ולא ע"י תינוק וכאן כנראה דרכינו מיתפצלות. כשציצי עונה לא רק על צורך פיזי של רעב אלא גם, כמדיניות, על צרכים ריגשיים, הצורך בציצי בלילה, כמו ביום, הוא הכרחי! הרי צרכים ריגשיים יש לתינוק תמיד כל הזמן אבל צורך במזון בהחלט לא. תינוק הוא לא כל הזמן רעב אבל הוא כמעט כל הזמן זקוק לתשומת לב. ברגע שאין בכלל הפרדה בין צרכים פיזיים לריגשיים יוצא שהציצי הוא מענה להכל, ואם להכל אז גם כל הזמן. אני לא אומרת שצריך לעשות הפרדה מוחלטת בין מזון לאהבה וראוי שבזמן שמניקים יש לתת את כל תשומת הלב לתינוק אבל לא כל פעם שמעניקים תשומת לב צריך לתת גם ציצי כי אז הקישור הוא בילתי ניפרד ותינוק שמיתעורר בלילה ורוצה לדעת שאמא לידו חייב את הציצי כי הוא היתרגל שציצי זה אהבה אבל אם מעניקים לתינוק אהבה לא בעזרת הציצי (חיבוקים ליטופים נשיקות דיבורים) הוא לא חייב ציצי במשך הלילה.אם הוא לא רעב הוא מיתרצה ממרגיעונים אחרים. וזה לא שהתינוק לומד להיסתפק במעט אלא שציצי זה לא הכל ולכן בלי ציצי זה לא 'מעט'.
גם אצל מבוגרים מזון הוא נחמה על צורך ריגשי וזה לא כל כך בריא גם אם זו תופעה טיבעית ושכיחה זה דפוס שמומלץ להיגמל ממנו ולנתק את הקשר בין חסך ריגשי לאכילה

[יעלי_לה]

תגידי, שירי, אני סקרנית ורוצה להבין: כשאת קובעת ברגע מסוים על בכי מסוים שהבת שלך לא רעבה עכשיו אלא היא זקוקה לחום (שאותו את מספקת לא בהנקה), לפי מה את קובעת את זה? אני מבינה שזה מאוד סובייקטיבי וקשור לזה שהיא הבת שלך ואת מכירה אותה ככל שאפשר להכיר, ובכל זאת אני סקרנית לדעת אם את יכולה לספר על איך מתרחשת הקביעה הזאת.

[תזמורת_הים*]

להגיש ציצי מייד
יש הבדל (גדול) בין "לא להגיש ציצי מיד" (אלא אחרי ששללנו אפשרויות אחרות שלא עבדו) לבין "לא להגיש ציצי בכלל" כי לא מתאים בדיוק, או לא נוח, או לדעתנו התינוק לא אמור להיות רעב, או לדעתנו עבר מעט מדי זמן מאז ההנקה האחרונה, ובינתיים הוא בוכה ולא מצליח להרגע.
אפשר ואף רצוי לוודא שהתינוק לא בוכה בגלל חיתול מלא, גרעפס תקוע או רצון להיות סתם על הידיים לפני שמציעים ציצי. אבל אם הוא לא נרגע משום דבר אחר שהצענו ומציצי כן, סימן שזה מה שהוא צריך (וזה לחלוטין שולי למה).

[תזמורת_הים*]

חשוב לדעת אם זה ציצי רעב או ציצי נחמה דווקא בגלל שלא רוצים להרעיב את התינוק
שירי, ראי מה שכתוב בתחילת הדף (ההדגשה שלי):
אם גומלים מהנקת לילה לפני גיל שנה (וגם אחרי גיל שנה אם הוא לא אוכל כמעט מזון מוצק) אז צריך לתת תמ"ל, וזאת לפי הוראות משרד הבריאות הישראלי וארגוני בריאות אחרים בעולם. חשוב ביותר להבין שהתינוק מתעורר בין השאר מרעב וחשוב לתת לו חלב.
ומוסיפה, בתור מיניקה לילית, שהלילה הוא הזמן הכי גרוע לנסיונות "אולי-זה-לא-ציצי-אלא-משהו-אחר" משום שעיכוב במתן הציצי גורם להתעוררות מלאה ובכי ואחר כך קשה יותר להרדים את התינוק בחזרה. אם זה באמת לא ציצי, התינוק יודע להתריע על כך.

ואולי יענין אותך לקרוא את ציצי זה לא רק אוכל.

[יעלי_לה]

שירי, הפרשנות שלך אותי פספסה הפעם. אני שואלת בסקרנות כי אני מרגישה שאני כנראה ממש לא מבינה למה את מתכוונת, ורציתי להבין אותך.

אני החלטתי לסגת מהדיון הזה כי היגעתי למסקנה שאם לא היתנסיתי בבעיה של הנקה תכופה\לילית אין לי מה להגיד בנושא. אני אשאיר את הדיון לאימהות עם ניסיון
בלי קשר לאי-ההבנות שהיו בינינו, אני חושבת שזה רעיון טוב.
אני מבינה שנכנסת מתוך רצון טוב לתת עיצה, אבל לא שמת לב שהדף הזה נועד לייעץ למי שרוצה לגמול מהנקה לילית תינוקות מגיל שנה ויותר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ציצי רעב או ציצי נחמה

מזכירה שיש גם ציצי צמא
בעיה שנפתרה מאז שאנחנו ישנים עם קירור בחדר (לצערי, בחיים לא חשבתי שאשן עם מזגן כל הלילה, וזה בכלל כיוון שלא הצלחתי לגרש את היתושים המוטטיבים של השנה בשום דרך אחרת). ללא ספק היה לו חם מדי קודם, נתקף צמא, וזו היתה הסיבה להתעוררויות היניקה בחודש האחרון. אפילו שינה בחיתול בלבד לא סייעה בזה. בלילות החמים מאוד הוא גם התעורר באופן מלא באמצע הלילה, התיישב במיטה שמח ושיחק שח רוסי עם עצמו.

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכן. קראתי את כל מה שכתבתן כאן בשקיקה.
הבת שלי בת שנה ועשרה חודשים. יונקת המון, ממש מכורה לציצי. הבעיה הכי קשה שלנו היא שהיא נרדמת רק עם ציצי ומתעוררת מספר פעמים בלילה.היא ישנה איתנו במיטה והציצי זמין לה כל הזמן. אני מאוד נהנית מההנקה אבל בזמן האחרון זה התחיל קצת להעיק עליי (למרות שאני מתה מפחד מסיום השלב המקסים הזה).
אתמול גיליתי שאני בהריון ואני מפחדת שההנקה תזיק להריון (אני יודעת שהדעות חלוקות על כך).

אני ממש לא יודעת איך להתחיל לגמול אותה. התחלתי להגיד לה "די ציצי" ו"בואי נגיד ביי ביי לציצי" והיא צורחת עד לב השמיים.
יש דרך לעשות את זה מבלי שהיא תצרח לילות שלמים?
אבודה

[חיפושית*]

שלום לך פלוני אלמונית,
גם אני מתמודדת שוב עם עיניין הנקות הלילה,
מה שכן קפץ לי מייד לראש, שהנקה והריון לא אמורים להיות בעיתיים אחד עם השני- זה נכון שהריון בסכון - (שמוגדר ככזה) לא רצוי ואולי אפילו מסוכן(?)(לא סגורה על זה) להניק- א-ב-ל אם את בהריון תקין- (אנילא מומחית ורצוי לוודא למשל אצל ד"ר מירי לייבוביץ או בטוח פה יהיו יותר מלומדים ממני בעיניין) בכל אופן זו לא אמורה להיות בעייה- אני גם מכירה חברה טובה שלי שהניקה בהריון בסיכון.

מתוך מה שקראתי, קשה לך מאוד כרגע, ההנקה, כמו שהיא היום קשה לך, נגיד אולי היית מאוד שמחה עם הקטנטונת לא היתה מתעוררת להנקת לילה, ישנה לילה שלם, ואולי אפילו נירדמת לבד או על הידיים שלך או של מישהו אחר, אולי היית מסתכלת על ההנקה אחרת... (תהיות שלי ), את כרגע בדילמה איך המשיך מכאן,
מצד אחד את אוהבת את השלב הזה של להיניק להיות אם מניקה, מצד שני ההנקה מעיקה עלייך, תחשבי מה באמת מתאים לך.

(מה שכן שמעתי, על תינוקות שגמלו את עצמם במהלך ההריון, לקראת חודש שישי (לא בטוחה) טעם החלב משתנה או הופך להיות דליל יותר והיונק לא תמיד אוהב את זה ופשוט מפסיק לבד...)


בעיקר נשמע שקשה לך.

[תבשיל_קדרה*]

ואני מפחדת שההנקה תזיק להריון
ההנקה לא תזיק להריון.
כן סביר (ולא בטוח) שכמות החלב שלך תפחת, ואולי ככה יהיה לך קל יותר לגמול/לצמצם יניקה - כי "כבר אין חלב, אפשר חיבוק".
עוד משהו שקורה לפעמים זה רגישות מוגברת של הפטמות ביניקה, או שיבוש של התפיסה, ולכן כאב. גם אלה מזרזים גמילה, בדרכם.

[אמא_של_שפן*]

דייייייי
נמאס לי להניק בלילה.
שפן עוד שבועיים בן שנתיים, יונק ביום רק לפני תנומת צהריים ושנת לילה, וגם זה רק כשאני בבית (ולא אבא).
אבל בלילה זה סיפור אחר.
ובזמן האחרון נמאס לי כל כך, ואני מרגישה שהכעס והטינה שלי עלולים להרעיל את המתיקות של שנתיים הנקה.
קראתי את הדף.
אני חושבת שאנחנו מוכנים להתחיל.
אם אני גומלת בלילה אני צריכה גם להוריד את ההנקות של לפני השינה, (כלומר לגמול לחלוטין)?
כי אני חוששת שגמילה מהירה מדי תגרום לו לחסך ולטראומה.

[תמרהינדי*]

יש ספר שנקרא "לילה טוב דידי", מאוד עזר לאחותי בתהליך הגמילה של בתה, בדיוק בגיל שאת מתארת...
לגבי הנקות לילה ואלו שלפני השינה, לדעתי זו החלטה שלך, ניתן להפסיק רק את הלילה ולהמשיך את הצהרים והערב - הכל כמובן לפי המוכנות שלך ושל שפן.
ב ה צ ל ח ה !!! ובקרוב אצלינו, לאחר שתעלם השעלת...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אם אני גומלת בלילה אני צריכה גם להוריד את ההנקות של לפני השינה, (כלומר לגמול לחלוטין)?
את צריכה פשוט למצוא רציונל שתוכלי לדבוק בו והוא יוכל להבין אותו. זה הגיוני לגמרי להרדים עם ציצי, אבל בלילה להסביר ש"הציצי ישן" או "הציצי עייף" (מניסיון אפשר לשבור את הרציונל הזה בזמני מחלה, ולחזור אליו אחרי סיום ההתאוששות).

[אנונימי]

ממש לא צריכה להוריד את הנקות לפני השינה.
פתרונות מהירים נוטים להיות כאלה שגובים מחיר, שלא תמיד הוא כדאי.
מה שכן זה למצוא את הדרך שתתאים לך.

את לגמרי צודקת שלא כדאי בכלל שתהיי עם כעסים וטינה.

יש גם את הספר של אליזבט פנטלי - לישון בלי לבכות, שיש בו כמה רעיונות לא רעים בכלל.

ואת גם צודקת בכך שכדאי שהגמילה תהיה הדרגתית.

לדעתי, להשאיר את הנקת ההרדמה יותר קל.
היא יכולה להיות גם האחרונה ממנה תגמלי אותו (או שלא).
אפשר תוך כדי הנקת הרדמה לדבר עוד עם הילד, להזכיר לו שהלילה לא תהיה הנקה נוספת (או אם את מחליטה שתהיה עוד אחת בלבד, אז זה מה שתגידי וכו'.) ולשנן לו איזו מנטרה חיובית בקשר לשינה שלווה ורגועה ורצופה וכו'. מנטרה כזו שתרגיע אותו בטון שלה, שתהיה עם קצת מידע מדויק, לא מלחיצה מדי, כזו שיהיה לו קל להירדם איתה, קצת כמו השפעה היפנוטית כזו.
בהמשך, כשתרצי לגמול גם מהנקת ההרדמה, יתכן שיספיק שתגידי לו את המנטרה הזו.

ושיהיה בהצלחה!

[אמא_של_שפן*]

בהמשך, כשתרצי לגמול גם מהנקת ההרדמה, יתכן שיספיק שתגידי לו את המנטרה הזו.
הוא כבר הרבה הרבה זמן לא נרדם על הציץ, מה גם שאבא מרדים אותו בהצלחה כשאני עובדת ערב. הוא פשוט יונק ואז אומר "מיטה" ומצביע לכיוון הכללי שלה, מתכרבל עם דובי, שומע קצת סיפור ונרדם.

[הגמד_חיוכון*]

הי אמא של שפנפן...(כינוי כזה חמוד!..)
אני ממש רואה במילים שלך את איך שהייתי לפני כחודש חודשיים עם הפסקת ההנקה של איה שלי.
אכן הגיע הזמן לגמרי אצלך. כך זה נשמע. מזמינה אותך לקרוא את דרך החתחתים הקטנה שעברנו ביחד עד להפסקה הסופית של ההנקה (אצלי בבלוג גמד במרחקים), אבל נראה לי שהאינסטינקט הבסיסי אצלך הוא טוב. זה נכון בעיני להפסיק בהדרגה. זו גם היתה ההנחה שלי עם איה.
אבל רוצה לציין שני דברים חשובים מאוד בעיניי:

• החלטה סופית וחד משמעית שלך לא לתת יותר בלילה. את ורק את חייבת לדעת בבירור שזה מה שאת רוצה, ושזה ברור לך כמו שמש בצהריים וכמו שפן עם אזניים... שהגיע הרגע. ואני חושבת שכתבו את זה עוד הרבה במעלה הדף, אבל מדגישה שוב כי זה כ"כ חשוב. הסיבות שאת אומרת לעצמך חשובות לך, אבל התוצאה חשוב שתהיה טוטאלית, כי זה מה שעוזר ומחזיק ברגעים קצת קשים. לדעת,, לדעת, לדעת.
• עם כל הנחישות שבפסקה הקודמת, חשוב בעיניי גם לזרום עם המציאות. בהרבה מקרים מתחילים, לא עומדים בזה כמו שציפינו ואפשר ומותר לדחות לרגע שבו נרגיש יותר מוכנים. או לחילופין. אני חשבתי למשל שאפסיק בהדרגה הנקה- הנקה עד להפסקה סופית, וגיליתי שאני לא עומדת בזה, שאני מותשת, ושהעניין כלל לא מתאים לאיה ורק יוצר יותר בלבול ולכן הפסקתי באחת! היו לנו כבר רק 3 הנקות בוקר צהריים וערב (השלב של הלילה עבר לו קצת אך היו קצת רגרסיות), והיה פשוט עדיף לאיה לוותר על הההנקות בכלל מאשר להתבלבל ולהתגעגע לציצי...

מכאן ואילך הענינים נעשו יותר ברורים.
זה פשוט לא ייאמן כמה זה נראה בשמיים כשנמצאים בעולם ההנקה וכשמגיעים להחלטה, זה די מוצא את דרכו למציאות.. כי זה פשוט חייב.
ועוד דבר - בתקופת ההפסקה היו לי הרבה חילופי מצברוח ודכדוך ועצב. זה ממש לא הכרחי שגם לך זה יקרה. אבל אני הרגשתי שכל עולמי רק עסק בזה. ברגעים כאלה ממליצה לקחת נשימה, לדעת שזה מצב שעובר פשוט כי הזמן עובר וכי אנחנו משחררים לאט לאט וגם הם, העוללים..
וגם דיברתי המון עם איה על זה. המון הסברים טוב היה להגיד בקול רם. גם לי וגם לה.
וחוצמזה, נראה שאתם ממש במצב טוב עם ההרדמות שלכם שתארת פה למעלה. אז המון בהצלחה!

[נסיכת_השום*]

מסכימה עם כל מה שחברתי הגמד אמרה מעליי, ורוצה להוסיף את נסיוננו הקטן,
אנחנו הפסקנו ציצי בלילה לפני שבועיים בערך, האמת, נראה לי יותר אפילו, ובעיניי זה דוקא מאוד חשוב שתהייה את ההנקה של לפני השינה, הנקה שבה נפרדים מהציצי עד לבוקר, וככה נראה לי גם יש שינה שלווה ורגועה יותר. הוא הבין דיי מהר שאין יותר ציצי בלילה, והיו רק איזה שלוש פעמים מאז לילות משבר קשים, אבל תמיד הוא נרדם לבסוף בחיבוקי בלי ציצי. כשמגיע הבוקר המוקדם מאוד, בערך חמש או שש, אם הוא מבקש, אז יש. אבל חשוב מאוד לעשות את ההפרדה הזאת של מה זה לילה ומה זה בוקר. אפילו אם ממשיכים לישון אחר כך...

אם לאם ולצאצא עדיין נחמד כל העניין הזה, אז אין בעיניי סיבה להפסיק לגמרי, הרי נזק לא יהיה פה, ואפילו תהיה תועלת, בעיניי.

אבל לעומת זאת, אם את מרגישה שדיי, נמאס לך, אז נראה לי שזה גיל שכבר לא נורא להפסיק.

[אמא_של_שפן*]

_אם לאם ולצאצא עדיין נחמד כל העניין הזה, אז אין בעיניי סיבה להפסיק לגמרי, הרי נזק לא יהיה פה, ואפילו תהיה תועלת, בעיניי.
אבל לעומת זאת, אם את מרגישה שדיי, נמאס לך, אז נראה לי שזה גיל שכבר לא נורא להפסיק._
אז זו בדיוק ההתלבטות שלי, שאני מאד אוהבת להניק ולא מרגישה מוכנה נפשית "לאפסן" עד התינוק הבא, אבל בלילה זה סיפור אחר...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

את צריכה פשוט למצוא רציונל שתוכלי לדבוק בו והוא יוכל להבין אותו
כרגיל קל לתת עצות לאחרים... אני תוהה אם אני לא סתם מבלבלת את הקטנצ'יק בלילה. אני כן נותנת לו לינוק כשמתעורר, אבל מנסה לקצר, ופעמים רבות מתוך שינה אני מפסיקה את ההנקה מיוזמתי - כיוון שזה מתוך שינה עמוקה, אני לא יכולה להישבע אם זה ממש באמצע או בסוף ה"סשן". הוא מצדו מתחיל לצרוח "ציצי!" ו"חלבי ציצי!", צורח צורח עד לב השמיים, ואני מנסה לנחם אותו, להבטיח ש"תישן ותקום ואמא תתן לך עוד" או סתם להשתיק אותו ב"ששששש..." (כאמור מתוך שינה עמוקה שלי...). בסוף הוא מסכים איכשהו לקבל מוצץ או להירדם לבד. אין לי מושג אם הוא רעב (לפעמים אני מציעה מים או חלב, אבל הוא מתעקש "חלבי ציצי").

לא קבעתי קריטריונים להפסקת סשן הנקה: המדד שלי הוא יכולת הספיגה שלי, מידת העייפות, וכמה שאני מרגישה "מוצץ" (הוא כן יכול להסתובב לצד השני ולהירדם, הוא רק לא תמיד רוצה). אבל אולי בכלל עדיף להפסיק את הסצינות האלה ולהפסיק להיניק בלילה בכלל, כי מבחינתו זה מן הסתם נתפס כהפסקה שרירותית, וזה יותר קשה לו. לא יודעת.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

עוד סייג שלי: אם הוא מתעורר, נאמר, אחרי שעה בלבד מההנקה האחרונה (כשאני ישנה לידו כל הזמן), אני בד"כ לא מסכימה לתת לו ציצי. אבל הוא הרי לא מבין נימוק כמו "עוד לא עברה שעה".

[נסיכת_השום*]

קרוטונית, מהניסיון המועט שלי, הם חייבים חוקים בסיסיים, אחרת זה נמרח ולא הולך.
אסביר את עצמי מלתת דוגמה- אני אומרת לו שבלילה אין ציצי, הציצי ישן, יש ציצי בבוקר. ולא משנה מה, לא נותנת לו בלילה. בהתחלה היו כמה פעמים שהוא ביקש, גם בכה וצרח כמה פעמים, אבל תמיד תמיד בסוף הצליח להרדם בעצמו (כשאנחנו מחובקים במיטה וישנים ביחד).
לאחרונה יוצאות לו שיניים טוחנות נוספות, וכואב לו, וקשה לו להרדם, אז אני נותנת לו יותר לינוק במשך היום, מה שלא עשיתי קודם, אבל בלילה לא. רק בבוקר. ויש לו כבר מודעות מסויימת לזמן, אם הוא מתעורר בלילה, אז הוא כבר לא מבקש. רק בבוקר. אפילו אם זה בוקר מאוד מאוד מוקדם, וגם חוזר לישון אחר כך.

אבל כמובן שיש יוצאי דופן, נניח, היום לפנות בוקר התעורר, והנקתי אותו בערך שעתיים כמעט רצוף, והוא לא הצליח להרדם חזרה, נראה לי בגלל השיניים, וגם אולי בגלל שהיה רעב.

חברה אמרה לי שכל התהליך של הגמילה בלילה לקח לה בערך חצי שנה עד שהשתרש לגמרי... אבל בטח גם כל ילד הוא שונה...

בכל מקרה, שיהיה לכלנו בהצלחה... אני באופן אישי מאוד נהנית מהשעות שינה הרצופות!...

[עדי*]

קראתי את כל הדף, ומשהו לא ברור לי:
ביתי תהיה בת שנה בקרוב, היא מתעוררת המון בלילה (וגם ביום היא לא ישנה משהו) ואני מרגישה שהגענו לגיל... אני מותשת, עצבנית, כל המשפחה משלמת מחיר. אני לא רוצה להפסיק להניק לגמרי, רק לישון קצת יותר בלילה. בשעות היום היא יונקת לפי דרישה, וגם אוכלת מוצקים מעולה. היא ישנה צמודה אלי בלילה.

מצד אחד, אני מרגישה שמתאים לנו יותר להפסיק את ההנקה בלילה באופן הדרגתי, עם כמה שפחות סבל לשתינו.
מצד שני, הוזכרה כאן כמה פעמים החשיבות של הצבת הגבול באופן ברור - הציצי ישן בלילה ואפשר לינוק שוב רק כשיהיה אור בחוץ - כדי לא לבלבל את הילד, שלא מבין מה השעה, ולמה בשעות מסויימות בלילה אפשר ובשעות אחרות לא.

ביתי הולכת לישון בסביבות 8 בערב, ונראה לי גדול עלינו כרגע לא לינוק עד 5 או 6 בבוקר. אז איך בכל זאת אני עושה את זה הדרגתי בלי לבלבל אותה? למישהו יש רעיון?

[עולם_קטן*]

הגור כבר עבר את גיל שנתיים ועקב הריון שני החלטתי על הורדת הנקות.
לפני כחודש הפסקתי עם ההנקות ביום (פרט ללפני שנת הצהריים),
ואת היישום בלילה דחינו ודחינו... שלשום בלילה כבר לא יכולתי, התפוצצתי בעצבים על הילד שכל 10 דקות רוצה לינוק, וגם עושה את זה בחוסר שקט (בועט בי (גם בבטן), שורט ומתעקש ללוש את הפטמה שגם ככה רגישה).
החלטנו שזהו, בלילה הבא חותכים את ההנקה. במשך כל אותו היום הכנתי את הגור שבלילה הציצי ילך לישון ואין הנקה לילית.
הלילה היה קשה משציפינו, התעורר לינוק, וכשלא קיבל פרץ בבכי היסטרי, לאחר כשעה(!) שלא הצלחנו להרגיע, אבא לקח אותו לטיול באוטו לראות חזירי בר ושועל... כשחזרו כבר היה עייף ונרדם ליידי בבכי.
הלב שלי התכווץ אבל ידעתי שאם אני נשברת אז זה יהיה עוד יותר קשה כשננסה עוד פעם.
הלילה עוד הפעם בכי, הפעם הטיול באוטו יצא לאחר 10 דקות של בכי, ולאחר כ40 דקות נרדם באוטו...
זה כ"כ קשה לי, הבכי הקורע לב הזה. הלילה גם קצת נעלבתי כשהגור ממש העיף אותי כשניסיתי ללטף ולהרגיע אותו (כאילו אומר לי: את רק ציצי, ואם את לא מספקת את הסחורה אז אל תתקרבי אלי בכלל...) לאבא לעומת זאת, הוא הלך בשמחה...
קראתי את תחילת הדף, ולפני זמן רב גם את תוכנו... שכרגע לא כ"כ זוכרת, עכשיו אין לי זמן לקרוא, אשמח לקבל טיפים (אם למישהו יש/היה מקרה דומה של הסטריות).

[ליאת*]

שלום לך אם את בהריון כדאי להפסיק להניק
נכון ממה שקראתי כאן יש אנשים שחולקם על כך
אבל לפי היהדות (נכון זה לא רפואה סינית או משהו כזה )
ההנקה בהריון מזיקה
לאם=עייפה כל הזמן
לעובר=התכווצויות ברחם
ליונק=החלב משתנה וכבר לא טוב לו
אני הנקתי וכשהבן שלי היה כבן 8 חודשים נכנסתי להריון
כמו רוב ההריונות שלי והבן שלי פשוט סרב להפסיק לינוק
אני הייתי תשושה אבל ממש לא יכולתי לעשות כלום
לא היתה לי בעיה עם להמשיך להניק אפילו רציתי אבל הייתי ממש מותשת
חשבתי שזה בגלל ההריון אבל זו לא היתה תשישות רגילה של תחילת ההריון
אז שאלתי רב והוא אמר לי שההנקה פוגעת גם בי וגם ביונק וגם בעובר
אז היה לנו קשה בהתחלה אבל מה עדיף לפגוע בכולם?
אני הבאתי לו בקבוק במקום ובהדרגה לא הפסקתי בבת אחת
כרגע אני מניקה בן שנה וחודשיים ולפעמים ממש קשה לי
בעיקר עם זה שהוא לא מסוגל להרדם בשום צורה אחרת
כך שאין אפשרות שמישהו אחר ירדים אותו
אז תתחזקי בעיקר מזה שאת עושה את הדבר הכי טוב לו

[לוטם_מרווני*]

שלום עולם קטן
אני ממש לא מסכימה עם הדעות של ליאת שאפילו ממש לא ברוח האתר. מה הרב למד? IBCLC? מאיפה הוא יודע? (ואל תגידולי מאלואימא)
אצלנו היו היסטריות, ממש לפני שבוע ואפילו קצת הלילה. הגמילה נמשכת הרבה זמן ואנחנו מציעים לו מים. לרוב הוא מסרב (מים בבקבוק פלא) ואחרי סשן של צרחות הוא מבקש מים ואח"כ נרדם.
הטיפים שלי הם:
להציע מים במקום
לאכול ארוחה טובה לפני השינה ולהגדיר שאחרי הארוחה מצחצחים שיניים ושוכבים לישון
ליצור סדר השכבה ברור שחוזר על עצמו (למשל ארוחת ערב-אמבטיה- צחצוח שיניים-סיפור-למיטה)
לצאת מהמיטה המשפחתית...

[ליאת*]

לא הבנתי מה לא ברוח האתר ? יהדות?

[ריש_גלית*]

מקווה שמישהי תראה את השאלה...
קצת מביך אותי להודות, אבל בזמן האחרון הקטנצ'יק, בן שנה וחצי, שותה בלילה מבקבוק עם תמ"ל. אחרי המון נסיונות גמילת לילה שלא צלחו - מתוך נחישות שלו לינוק וחוסר נחישות שלי להפסיק - עכשיו הוא כמעט לא יונק בלילה, וכאמור מסתפק בבקבוק. בערך פעם אחת בכל לילה הוא דורש ציצי ומקבל, כי לילה אחד אמרתי לו שהוא יקבל ציצי ואחריו בקבוק ולהפתעתי הוא הסכים, וככה המשכנו. ולפנות בוקר אני איכשהו מוצאת את עצמי שוב במיטה אתו - הוא ואחותו הגדולה ישנים יחד על מזרונים ואנחנו בחדר צמוד עם דלת פתוחה בין החדרים - והוא ממשיך לישון עד הבוקר עם ציצי צמוד. וזה בסדר מבחינתי.
הכל טוב ויפה, אבל אני כמובן עם רגשי אשם בקשר לתמ"ל. כאמור, הוא בן 18 חודשים ואוכל מוצקים יפה (אם כי הוא צפלון של 8.5 קילו, אבל זה כנראה תורשתי) ויונק חופשי בין שתיים בצהריים לשמונה בערב (נרדם עם ציצי), וכאמור בין שש לשמונה בבוקר בערך (מי מסתכל בשעון...). ואם הוא חולה או מצמיח שיניים או בכל מצב של צורך ברור ביניקה - הוא מקבל. אבל האם התמ"ל בכל זאת מזיק לו? אני יודעת שעדיף לתת מים ועדיף בכוס ולא בקבוק, אבל הוא מחסל איזה בקבוק-בקבוק וחצי בלילה, אז אני חוששת שאולי הוא זקוק לתוספת הקלורית הזאת, ושאם אתן לו מים בלבד הוא פשוט לא יירדם. חוץ מזה אני פוחדת להכניס עוד שינוי ולעצור שוב את כל העסק. בינתיים אני מנסה להפחית את כמות האבקה לבקבוק (טעמתי וזה עדיין מתוק גם עם כפית מדידה אחת פחות... הרבה יותר מתוק מהחלב שלי! איזה מניאקים היצרנים האלה!). לשאוב בשעות העבודה אני כבר לא מצליחה בכמות מספקת, ובכל מקרה המשאבה מקולקלת... ואני בעיקר מרגישה שזאת התשה מיותרת מבחינתי. אני כבר מעדיפה להניק כל הלילה.
יש עצה?
תודה ושנה טובה לכולן/ם! לקרוא באתר מרחיב לי את הלב ופותח את הראש!

[אינדי_אנית*]

אני ממש לא מומחית אבל זה נשמע לי בסדר גמור. הרי זה לא שהתמ"ל הוא רעל בפני עצמו (לא יותר משניצל טבעול או מאמא עוף נגיד).. כל עוד הוא יונק מלא ואוכל אוכל רגיל זה רק תוספת לאוכל הכללי.
מה שכן את יכולה לעשות אם מפריע לך לתת אבקה מהונדסת, אולי תנסי את אחד התחליפים כגון חלב אורז או סויה או דברים כאלה. יש פה דף על תחליפים לתמ"ל שבמקרה שלך לדעתי יהיו נהדרים. עכשיו רק צריך למצוא מה שם הדף........ הנה מצאתי תחליפי חלב טבעיים

[ריש_גלית*]

תודה! אני אבדוק. ממילא חשבתי להוריד מוצרי חלב גם לגדולה כדי לראות אם זה משפיע על הנזלות-כאבי-גרון-שיעולים הכמעט בלתי פוסקים. אגב, אני באמת לא נותנת לילדים וגם לא לעצמי שניצל טבעול או מאמא-עוף, כמיטב יכולתי. או בכלל דברים תעשייתיים (כמיטב יכולתי הדלה). וקראתי איפשהו שבשמת מכנה את התמ"ל רעל, על פי עדותה-שלה... אבל אני מניחה שבגיל שנה וחצי זה באמת פחות נורא.

[מיכלי_לי*]

את יכולה בהחלט לתת מים בלילה (בריא יותר לשיניים!)
או תמל מהול מאוד (כפית על מאה בערך).
אם הוא אוכל מספיק ביום הוא לא אמור להיות רעב בלילה (יש יוצאים מהכלל...) וייתכן שהוא צמא או זקוק להרגעה במציצה.
אני לא חושבת שיש בתמ"ל רע בתנאי שהוא לא המזון היחיד.

[ריש_גלית*]

אני לא חושבת שיש בתמ"ל רע בתנאי שהוא לא המזון היחיד
אולי לא, אבל סתם בשביל הקוריוז: בוקר אחד נתתי לחתול קצת תמ"ל שנשאר לי בבקבוק מהלילה. בהתחלה הוא רחרח את זה ובכלל לא זיהה שזה אוכל. אחר כך הוא לִקלק ונרגעתי והפניתי אליו את הגב, אבל כעבור רגע, כשהסתובבתי שוב, הכל היה על הרצפה - הוא הקיא הכל!

בכל אופן גמילת הלילה שלי כמעט לא קיימת. מדי פעם אני אומרת לו, "טוב, עכשיו עוד ציצי אחרון ודי ואחר כך אמא תיתן לך בקבוק כי היא רוצה לישון." לפעמים זה עובד. לפעמים לא. אבל בסך הכל הוא ישן בסדר בתחילת הלילה. הבעיה היא שמשתיים בלילה בערך הוא מתחיל להתעורר יותר, וזה הזמן שאני הולכת לישון, אז ככה נראית השינה שלי.

[עדידי*]

הצילו
אני מנסה לגמול את עומרי מהנקת לילהבערך בפעםהרביעית-- וכבר ויתרתי כמעט על הכל- אני רק רוצה שלא ינק
משתיים עשרה וחצי בלילה שאז אני באה לישון ועד סביבות חמש בבוקר.
הוא בן שנה ושלושה חודשים, כמובן שאוכל מוצקים אבל הו לא מת על אוכל באופן כללי.
אתמול בלילה לא ישן מאחת וחצי עד ארבע שאז נשברתי.
לא יודעת אם הוא כל כך רעב ובאמת לא יכול בלי זה. ניסיתי לתת חלב אורז וחלב שיבולת שועל ולא מוכן אפילו לטעום.
אני כל פעם מוותרת על הרעיון אבל אני כבר מתה לישון קצת- אני מרגישה כל כך חסרת חיוניות ואז ביום אין לי כוח לא אליו ולא אלי
מה דעתכן הוא באמת נורא רעב? חושבת אפילו על תמ"ל למרות שכל לילה אני מחליטה ובבוקר ממש לא בא לי על זה.
הוא ממש מנסה להרדם ולא מצליח ואני חושבת שמעורבת בזה קצת בדיקת שליטה כי הוא כבר התחיל עם העניו הזה
תודה על כל רעיון שיבוא

[אל_פקה*]

שלום לגומלות,
קטנצ'יק בן שנה ורבע, ומקפיד להתעורר פעמיים-שלוש בלילה לארוחות שחיתות. אני מאוד (מאוד מאוד) מתגעגעת לשינת לילה רצופה, אבל יש לי תחושה שאני לא מספיק משוכנעת שאני שלמה עם התחלת גמילה מהנקת לילה (מהנקת יום לא אנסה לגמול עד החתונה), ואני מבינה מקריאת הדף שזה תנאי הכרחי.
שאלתי היא: האם ומתי נגמלים באופן טבעי וללא צורך ביסורי מצפון של האמא הפולניה? האם, מנסיונכן, מגיע שלב שבו הוא זונח את אמו לאנחות וחלומות מתוקים ככה סתם, מיוזמתו? ברור לי שזה משתנה מקטנצ'יק לקטנצ'יק, אבל אשמח לשמוע סיפורים מעודדים באם יש כאלה.
תודה, חזקנה ואמצנה.

[אום_אל_קיצקיצ*]

מצטרפת לשאלה של אל פקה שנשארה ללא מענה. האם מישהי יכולה לשפוך אור על הסוגייה המסתורית?

[דניאלה*]

קטנצ'יק בן שנה ורבע, ומקפיד להתעורר פעמיים-שלוש בלילה לארוחות שחיתות
אני ממש לא יכולה לשפוך אור על הסוגייה המסתורית כי אני גמלתי את הבת שלי בגיל שנה ו-4 חודשים,
אבל אולי יעודד אותך לדעת שבעיני פעמיים שלוש בלילה זה לא נורא בכלל...
זה מה שיש לנו עכשיו, בלי ציצי (לפני היה הרבה יותר)...
בהצלחה

[מני*]

האם, מנסיונכן, מגיע שלב שבו הוא זונח את אמו לאנחות וחלומות מתוקים ככה סתם, מיוזמתו? ברור לי שזה משתנה מקטנצ'יק לקטנצ'יק, אבל אשמח לשמוע סיפורים מעודדים באם יש כאלה.
אני גם אשמח לשמוע איך מה לרוב קורה שבכלל לא מנסים לגמול. תודה!

[מבולבלת_זמנית*]

בני הבכור בן 6.5 חודשים, וגדול מאד לגילו, הוא רק יונק, לא שותה ולא אוכל, ומגיל חודש סובל מאד מאד מבעיות גזים מטורפות, אנחנו יודעים שזה גזים כי זה בסוף תמיד נגמר באיזה גרפס גדול- ואז הוא נרגע,

העניין הוא ששכנה הציעה לי להפסיק הנקה לילית, וב3 לילות הראשונים בעלי הרים אותו שהוא התעורר, והוא- בלי לבכות אפילו, זמזם לעצמו ונרדם- והפלא ופלא, בעיות הגזים חלפו להם....

ואז הוא התחיל להתעורר לגמרי בבכי, ועכשיו גם אם אני מניקה אותו- הוא מתעורר כל חצי שעה, בוכה ולא רגוע,

הלילה הוא התעורר אחרי שהנקתי בשתיים והיה ער עד 3, בלי בכי, פשוט זחל והיה ערני לחלוטין,

הוא ישן איתנו, ואנחנו מבולבלים לגמרי- אם נמשיך הנקה ע"פ דרישה בלילה- הוא יהיה עמוס ביום- הוא יסבול מגזים, יפלוט, ויבכה עד שהבטן תרגע.....

ופה אני קוראת שבכלל לא מומלץ להפסיק בגיל כזה- בקיצור, הרבה עייפות ובלבול.....
רעיונות?????????

[ביליק*]

אני חושבת שזה כתוב כבר בדף, אבל רואה שכל הכותבות/גומלות האחרונות לא מתייחסות לעניין:
כשאת מחליטה לגמול מיניקת לילה, ואת לגמרי (לגמרי!) שלמה עם ההחלטה ונחושה (והילד כבר מעל גיל שנה ואוכל טוב במשך היום)
מומלץ מאד שאבא או מישהו אחר יהיה זה שמרדים את הילד, ולא את.
כשאני גמלתי בלילה עברתי לישון שבוע אחד בסלון.
בלילה הראשון היה הרבה בכי קורע לב, וזה היה לא קל. בלילות הבאים זה הלך ופחת. אחרי שבוע חזרתי לישון במיטה ועדיין כשבועיים
הבובון היה בצד של אבא, ורק אבא הרגיע אותו (בפעמים המעטות שהתעורר). אחרי זה חזרנו לשגרת שינה רגילה והיה ברור לגמרי
שאין יניקה בלילה. רק חיבוקים, ליטופים ובקבוק מים.

(כמובן שהתהליך לווה בתזכורות במשך היום ובעיקר לפני השינה שכבר לא יונקים בלילה, ובבוקר הוא יוכל לינוק שוב, וכדומה)

[girf,*]

הנקה בלילה

[טארו*]

שלום
בננו אלון, בן 10 וחצי חודשים, מתעורר לינוק בלילה כל כ- שעה- שלוש שעות במקרה הטוב...
המצב הנוכחי הוא אחרי מספר תקופות בהן בהתעוררויות תכופות יותר
אבא היה מרים אותו ומטייל ומחבק ומדבר- לקול צרחות רמות שלו ובכי חרישי שלי....

עכשיו אני מרגישה שאני רוצה להאריך את השינה ה"ראשונה " שלו לכ-4-5 שעות.
אני מבלה איתו את מרבית היום והוא גם אוכל מזון מוצק ומגוון- והרבה!!!

ההתלבטות שלי היא לגבי -
מי מאיתנו יהיה איתו כשהוא מתעורר:
השיקולים השונים:

• אלון מעדיף באופן כללי להיות עלי
• אבא "יציב" יותר בהחלטה ובטח שאלון חש בזה
• לי קשה יותר להתמודד עם הבכי בהשוואה לאבא אבל אני יכולה לעמוד בזה.
• אני חוששת שלאלון יהיה בלתי נסבל להיות קרוב כל כך לציצי מבלי לזכות בו באופן מלא...
• כשאבא מרגיע אותו ואלון בוכה אני מרגישה שאני בורחת לו, נעלמת-

אבל כשאני מחזיקה אותו והוא צורח אני מרגישה ממש כאב וזה לא עובר גם ביום למחרת...

האם אפשר לגוון- לפעמים אני ולפעמים אבא, או שזה מבלבל?

אשמח לעצות....

[חלווה*]

שלום טארו, הבן שלנו בן שנה וכבר ישן לילה רצוף מזה כ3חודשים! לא האמנתי שאזכה לישון לילה שלם שוב...
ובכן, כשהיה בן 9 חודשים, והתעורר כל שעה וחצי ונרדם רק בהנקה- ולא צריך לפרט איך נראה היום שלך אח"כ, הגעתי למסקנה- שזה לא מרעב, זה בטוח.
הוא אכל טוב והרבה. זה כנראה משהו אחר. ואז הגיעה ההחלטה של בעלי- שמהלילה- אין יותר. נתתי לו לינוק לפני שהלך לישון כאילו אני מציידת אותו למסע ארוך, הסברתי לו (ולי) מה יקרה הלילה- ואז זה בא.... בעלי קם, ואני בכיתי לי בשקט במיטה, אך בעלי היה נחוש ואוהב, והבהיר לו 'שבלילה ישנים'. היה לילה לא קל, אך התמדנו. בלילה הבא בעלי 'נתן לו לבכות' והיה צריך ממש להחזיק אותי שלא אזנק אליו. הוא בכה ה מ ו ן, זה היה נורא, אבל- בלילה הבא, הוא בכה חמש דקות וחזר לישון וכך גם בלילה הבא, וכך תמו הנקות הלילה ונולד לו הלילה השלם הראשון שלנו, גם שלו- אני בטוחה שגם לו לא היה כיף להתעורר כל הזמן.
אז ככה- צריך להאמין שזה יכול לקרות.
צריך להבין שזה לטובת כולם, דבר ראשון לילד.הוא גדל- זו רק ההתחלה...
צריך נחישות ודבקות במטרה- וזה משודר אליו.

היום הוא הולך לישון אחרי ההנקה בערב, כשהוא עוד ער- בכוונה- אני משכיבה אותו במיטה, מלטפת,שרה,סיפור,נותנת יד, אך לא נותנת לו לקום- ישר משכיבה חזרה 'עכשיו הולכים לישון'. אחרי פעמיים שלוש של נסיונות, כשהוא במצברוח שובבי במיוחד, הוא נרדם.
עד הבוקר.....(עד חמש בבוקר. טוב, אי אפשר לקבל הכל בבת אחת....)
בהצלחה

[עוברת_אורח_יעל*]

מקווה שזה מתאים כאן ושמישהי תראה ותגיב...

מניקה מזה שנה ושלושה חודשים, לא חושבת על גמילה בקרוב, גם לא בלילה. הקטן לא נרדם מהנקה בערב אלא מתכרבל איתנו. נעזר בציצי להרדם אחרי התעוררויות בלילה אבל לא ממש אוכל (זתומרת אוכל אם אני מתיישבת איתו, אבל יונק לדקה אם אני שוכבת). ביולי (גיל 1.6 או 1.7) אסע לכמה לילות בלעדיו (החלטה שהחלטתי ואני שלמה איתה) ואני תוהה אם ראוי שאגמול אותו מהנקות לילה מראש (נגיד חודשיים לפני למקרה שייקח המון זמן) או שהוא פשוט יסתדר בלי זה כמה לילות (לפעמים אבא מרדים אותו בלילה במקום ציצי וזה קצת יותר קשה אבל לא סוף העולם. מצד שני אף פעם לא ניסינו לילה שלם).

מה אתן (או אתם) חושבים?
(אני לא גולשת קבועה כאן אבל ההתאמה של המרגיעונים מתחילה להפחיד אותי... "גם בצד השני יושב בן אדם"

[חלווה*]

לדעתי- סעי לך בשלווה, ומאוד ייתכן שכשתחזרי הוא כבר ישן לילה שלם....

[ער_אציל*]

חשבתי לעדכן כאן מה שקורה אצלינו בנושא. לטובת הכלל וגם לטובת הזכרון האישי שלי לדורות הבאים.
אז לפני כמעט שלושה שבועות הפסקתי להניק בלילה. לפני כן כבר זמן מה שהילדון נרדם במיטתו שלו, בחדר שלו (עם הציצי שלי). אבל עד לאותו רגע של החלטה הנוהל היה שהוא מתעורר ואז אמא או אבא לוקחים אותו למיטה המשותפת שלהם והוא ממשיך לינוק ולישון איתנו עד הבוקר
ההחלטה היתה שלי ופשוט הבשילה מתוך תחושה שזה לא אפשרי יותר מבחינתי להתעורר כל שעתיים להניק ולהתהפך ולהניק עוד ועוד וכן הלאה עד הבוקר. אז בלילה הראשון הוא נשאר במיטה שלנו אבל לא נתתי לו ציצי. הוא הצליח לחזור לישון אבל כל פעם התעורר ובכה ואז נתתי לו את הציצי כי נזכרתי שאני מלמדת יום למחרת ואין לי אפשרות לא לישון.
בלילה שאחריו , ובניגוד לתכניות שלנו לחכות לחופשת פסח כדי שהאבא יוכל להשלים שעות שינה, כשהוא התעורר האבא ישב לצידו במיטה שלו. הרים אותו וחיבק אותו ושכב לידו והיה בכי רציני ואחר כך הירדמות ואז לסירוגין עוד בכי והרדמות. חשוב לי לציין שהוא כבר כמה זמן מרדים את עצמו לבד לפני השינה. יונק ואז מסובב את הגב נרדם. בלילה השני הוא כבר נרדם די מהר אחרי שהתעורר (כלומר אחרי שאבא הגיע וישב לצידו או שכב לידו). למעשה הוא כמעט ולא בכה אבל היה צריך שבעלי יגש אליו וישב לצידו. וכך חלפו שבועיים אבל תדירות התעורריוית לא חלפה. חוץ מזה עכשיו יוצאות לו בערך 8 שיניים כך שהוא גם לא ממש במצב אידאלי לשינה רציפה. בערך שבועיים אחרי שהתחלנו הוא כבר התעורר ומיד חזר לישון (כלומר שמענו אותו מתעורר וחוזר לישון). נכון ללילה האחרון הוא ישן רצוף בין 11 ל4-5 בבוקר. (הוא הולך לשיון בין 8 וחצי ל9)ההתקדמות העיקרית שהוא מרדים את עצמו והוא גם לא מתעורר בבכי. בכל מקרה הוא בן שנה וחצי (כלומר התחלנו כשהיה בן שנה וחצי). אני הייתי שלימה לחלוטין עם העניין. האמת שהפסקתי להתעורר ומי שכאמור ניגש אליו זה רק בעלי. ברור לי שעדיין אם אני אגש הוא ירצה מייד ציצי אם כי לא בדקתי את העניין. אני מרגישה שכבר מזמן אפשר היה לעשות את זה אבל הרבה דברים דחו את זה כמו מחלות, שיניים, חורף .

[תמרה*]

יש לי עצה נחמדה שיכולה להקל במעט את העייפות מהנקות הלילה וחוסר השינה:
לאחר שבשני הילדים הראשונים ישנו כולנו באותו החדר (2 הלדים ואבא ואמא) ומלבד שאני הייתי מאוד עייפה מהנקות הלילה עם תינוק שישן ביני לבין בעלי כך גם בעלי היה מאוד עייף מהפעילות הבלתי נגמרת במיטה המשותפת.
היום כחודשיים לאחר הלידה השלישית מצאנו את הסידור הטוב (לנו):
אני והתינוקי ישנים בחדר ביחד ואבא ישן בחדר אורחים. חכו חכו זה לא הסוף...
בתחילת הלילה התינוקי עוד ישן במיטתו ובערך בהנקה של 1:30 הוא עובר למיטתי להמשך הלילה. כך גם אני זוכה לקצת "ספייס" בשבילי,
את בעלי אני מעירה רק פעם אחת - שעה לפני שהוא צריך לקום - וזאת על מנת שיקח איתו את התינוקי שבמילא כבר ער (5:30 בבוקר...)
התוצאה: אני מצליחה לישון שעה ולפעמים שעה וחצי של שינה חזקה ואיכותית שוות ערך לכמעט לילה שלם!!! בעלי מרוויח זמן איכות עם התינוקי "אחד על אחד" וכולם מרוויחים אמא מעט יותר רגועה...
היתרון: גם בעלי מצליח לישון היטב בלילה ולתפקד טוב למדי בעבודה ואח"כ בבית עם הילדים וגם אני עירנית יותר או בוא לא נגזים - פחות עייפה ...
מדי כמה ימים שאני ובעלי מרגישים געגועים אחד לשניה... אז אנחנו "גונבים" לנו כמה שעות של ביחד במיטה המשותפת
ממליצה לנסות...

[בתנועה_מתמדת*]

זקוקה לעצה בעניין הנקה מעיקה השכם בבוקר-

הלל יהיה השבוע בן שנתיים.
אנחנו בלינה משפחתית.
עד גיל שנה ועשרה חודשים היה מתעורר כל שלוש שעות לינוק.

בחודשיים האחרונים הצלחתי יחסית בקלות לגמול אותו מההנקות של חצות הליל ושל 3 לפנות בוקר.
זה לקח כמה לילות של בהם אמרתי שבלילה, בחושך, הציצי ישן ולא מעירים אותו.
הייתה מחאה קלה אבל בסוף הסכים להסתפק במים, מוצץ, חיבוק, ולחזור לישון. ועתה בדרך כלל ישן רצוף.

הבעייה היא שהוא מתעורר קבוע בשעה 5-6 בבוקר, שעה שבה ההגדרה של חושך ולילה כבר לא לגמרי ברורה(במיוחד בשעון קיץ). הוא מתעורר לא כדי להתחיל את היום, אלא כדי לינוק ולהמשיך לישון עוד כשעתיים.
ההנקה הזו מעיקה עלי מאד כי:

1. ממש לא בא לי יותר להתעורר בשעה זו. זה פוגע לי דרמטית באיכות ורצף השינה.
2. יש לו לא מעט חורים בשיניים שטרם טופלו, והעובדה שהוא יונק ואח"כ ממשיך לישון, לא מיטיבה עם זה.

אני מנסה כמובן להציע לו בשעה זו את אותם תחליפים (זולים, אני יודעת...)-:)- מים, מוצץ, חיבוק. אבל-
הקטנצ'יק הזה מוחה נמרצות. הוא מסוגל לבכות ולבעוט במשך שעה - "ציצי!ציצי!ציצי!ציצי!ציצי!ציצי!"
ומסרב לוותר.

לפעמים הוא נרגע עם חיבוק אבל לא מצליח להרדם ואחרי איזה 20 דק' שוב מתחיל בדרישה ומחאה הקולנית.
לפעמים אני נשברת מהמחשבה הקלושה שאולי הוא פשוט ממש רעב (למרות שאכל ארוחת ערב סבירה לפני 9-10 שעות), ונותנת לו לינוק.
למרות שבפעמים שהצעתי לו משהו לאכול הוא סרב בתוקף.

אני מרגישה חסרת אונים.
אבא שלו מתבאס מההשכמה הזו כי הוא לא מסוגל להרדם שוב אח"כ (גם במידה והלל נרגע מתישהו), ויצא בקמפיין לעידוד הפסקת הנקה כוללת.

אני אמנם התחלתי לאחרונה להגביל את ההנקות ללפני שינה/אחרי שינה (אחרת הציצי אצלו הוא ברירת מחדל לכל דבר- הוא מסוגל לבוא במשך היום כל רבע שעה ולבקש) אבל עוד לא מרגישה מוכנה לגמילה סופית.

אשמח לכל תובנה, טיפ, מחשבה, הארה, הערה, קישור, ועוד.
אלף תודות@}

[מיש_מיש*]

גם לי יש בעיה דומה.
הילדון שלי בן שנה ושמונה ובגלל עששת חמורה שיש לו נצטרך לעקור לו את 4 השיניים הקדמיות ולכן החלטנו לעשות גמילת לילה.
עבר שבוע מאז.
לפני שהוא נרדם אני נותנת לו לינוק כמה שהוא רוצה ואז להיפרד מהציצי בלילה טוב ובנשיקה.
אבא מרדים אותו על הידיים כי הוא לא מוכן אחרת.
שמתי לב שהוא קבוע מתעורר בסביבות 4 לפנות בוקר.
אם זה מוקדם יותר אני מנסה לסחוב אותו ואומרת לו שעדיין לילה (אבל אצלי זה בעייתי להרדים אותו בחזרה כי הוא מוכן להירדם רק על הידיים אחרת זה בכי ללא הפסקה)
וב4 לפנות בוקר אני מרגישה שהוא לא מוכן לחזור לישון (יכול להיות שזה נראה לי כי אני עייפה מאוד ומתה לחזור לישון?) עד שלא יקבל ציצי ואני נותנת לו גם כי אני תמיד חוששת שהוא רעב כי הוא גם לא אכלן גדול ועדיין בגילו המופלג הרבה מהתזונה שלו מגיעה עדיין מהציצי. כרגע התחלתי להגביל אותו בהנקות בחוץ אבל בבית הבופה פתוח חופשי.



אשמח לכל תובנה, טיפ, מחשבה, הארה, הערה, קישור, ועוד.
גם אני.

[יער_נורווגי*]

גם אני אשמח תובנות (חמש ועשרים פק"ל כל בוקר)

[טליה_טקאוקה*]

אצלי הילדים תמיד קמו וקמים מוקדם....בהתחלה נלחמתי עד שלמדתי לקבל את זה. התרגלתי לישון מעט. ואם קשה לי אז אלך לישון איתם.
החצי המלא של הכוס הוא שבלילה הם נופלים ואף פעם אין קושי עם ללכת לישון.
לדעתי הנקת לילה מאד חשובה. הרבה תינוקות/ילדים בתקופות שקשה להם לא יונקים כמעט ביום ודוקא בלילה יונקים הרבה -לא כי הם רעבים אלא כי הם זקוקים לאמא. מנסיוני ראיתי שאחרי תקופות של המון התעוררויות בלילה לינוק אם אני לא נלחמת הם בעצמם הפסיקו לינוק בלילה. (עד המשבר הבא...)
אם אמא מאד עיפה וקשה לה אפשר לחשוב על פתרונות אחרים .לדעתי גמילה מהנקת לילה היא לא פתרון.
היו תקופות שהבכור שלי היה מתעורר כל בוקר במשך בערך חודש בשלוש....(וער אחר כך כל היום....) מה שהיה הכי קשה ומעייף היו המחשבות שלי ("זה לא זמן לקום"..."אני צריכה לשים לו גבול"...."משהו פה לא בסדר"....).
גם אני מחכה לתובנות...
תודה@}

[טליה_טקאוקה*]

כשהבכור שלי היה בן שנתיים ומשהו פניתי ליועצת הנקה בדיאדה (בתשלום). היעוץ שלה היה כל כך גרוע ולא מקצועי לדעתי שחבל שלא היה לי את האומץ להגיד לה....
היא יעצה לי מייד (בלי לחשוב פעמיים) להפסיק הנקת לילה. יעצה לי שהאבא יקום לילד או לתת לו בקבוק.
עצות גרועות לדעתי. ילד שרגיל שאמא קמה אליו אז פתאום גם לא יקבל ציצי וגם לא יקבל אמא??? מחשבה ממש מוזרה בעיני....אם אני מחליטה לא להניק אז לפחות אתמודד עם זה בעצמי. זה נראה לי כמו נטישה.
ולגבי הבקבוק....לילד בן שנתיים וחצי פתאום להתחיל לתת בקבוק בלילה????
כשהגעתי ליפן התחלתי ללכת למפגשי לה לצה והכרתי יועצות הנקה מדהימות.
בטח יש גם בארץ, אני לא אומרת שלא...
בהצלחה@}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שלי בן שנתיים וחצי. התחלתי במעין גמילת לילה. ז"א , דיברתי איתו ממש ברצינות ואמרתי לו שמעכשיו בלילה אין ציצי אלא מיים ורק ביום הוא יקבל. אני עושה זאת בשביל להתחיל להרגיל אותו שהציצי לא זמין תמיד ויש לו זמנים.מכיוון שבלילה הוא מבקש פחות, התחלתי עם הלילה. גם יותר קל כי הוא עייף ואין לו כוח להתווכח, אז לפעמים יש איזה בכי מחאתי של חצי דקה והוא נרדם עם חיבוק (אחרי ששתה מיים מכוס). השלב הבא יהיה להגביל אותו ביום, אבל אני לא ממהרת.
אני בכלל מאמינה בשיטת השלבים ולא בבת אחת (ככה גם לי יותר קל להיגמל מדברים).
אז בלילה לא נותנת אבל...אם הוא מתעורר כשיש כבר אור ואנחנו עוד ישנים, אני בדילמה ובגלל שאין לי כוח להאבק ואני בעצמי עוד רוצה לישון אז אני נותנת. לא יודעת אם זה טוב.
בכל מקרה בשעות החושך , אחרי שהלך לישון - אין ציצי.
אולי עזרתי במשהו..

[מיש_מיש*]

ילד שרגיל שאמא קמה אליו אז פתאום גם לא יקבל ציצי וגם לא יקבל אמא??? מחשבה ממש מוזרה בעיני....אם אני מחליטה לא להניק אז לפחות אתמודד עם זה בעצמי. זה נראה לי כמו נטישה.
גם אני חשבתי ככה כשהתחלנו בגמילה. בעלי רצה שאני אלך לישון בחדר אחר ואני אמרתי מה פתאום? לא ציצי ולא אמא?אני אגרום לילד טראומה רצינית.
אבל בדיעבד, התברר שהנוכחות שלי בחדר והקרבה לציצי רק הקשתה עליו והוא בעצמו ביקש לעבור לאבא וברגע שאני יצאתי מהחדר ונתתי לאבא להתמודד איתו הוא נרדם ממש בקלות. גם היום כשאנחנו כבר 10 ימים אחרי התחלת הגמילה כל פעם שהוא מתעורר בלילה, למרות שהוא יודע והוא אומר את זה במילים שאי אפשר לינוק, הוא תמיד מבקש כי הציצי שם מולו, כ"כ קרוב וכ"כ זמין. אז כל פעם שאפשרי אבא מנסה להרדים אותו בלילה וזה הרבה יותר קל.

[בתנועה_מתמדת*]

תודה לכל המזדהות והתומכות
אני מבינה עכשיו, לאחר שכתבתי כאן ולאחר עוד שיחות שהיו לי בנושא עם אמהות נוספות,
שנושא ההנקה הספציפית לפנות בוקר היא בעייה מוכרת.

אשמח לשמוע מבעלות המקצוע בתחום ההנקה
אם ידועה סיבה פיזיולוגית או אחרת להתעקשות של הילדים על ההנקה הזו דווקא.

[ה_קטנטנה*]

רוצה לספר קצת מה קורה אצלנו...
בזמן האחרון שמתי לב שכל פעם שהקטנטן מתהפך ונוגע בי בטעות- הוא מתעורר ומבקש לינוק, אבל אם אני לא לידו- הוא פשוט ממשיך לישון.
לכן, עשינו הפרדת כוחות- או שהקטנטן ישן לבד על מזרון צמוד למיטה שלנו, או שאני ישנה על המזרון והקטנטן ישן עם אבא (התנגשות באבא לא מעירה את הקטנטן, רק את אבא...).
ופתאום- במקום להניק כל שעתיים-שלוש, אני צריכה להניק רק פעם אחת במשך כל הלילה (שהיא אמנם קצת יותר ארוכה- כי לוקח לי זמן להתעורר ולהגיע עד אליו, אבל זה שווה את זה ללא ספק). אז עכשיו הרבה יותר כיף לי לתת לו לינוק את הפעם היחידה הזו, ואני כבר לא שואלת את עצמי כל הזמן איך מפסיקים הנקה לילית.

[פלוני_אלמונית*]

סתם מחשבה שעלתה לי - אולי אם תחזרו להנקה אחת קודם, זאת של אמצע הלילה או אפילו של חצות, הוא לא יתעורר לפנות בוקר או כן יתעורר אבל יסכים ל"תחליף". כמובן שאז צריך למצוא הסבר אחר מאשר הציצי ישן כשיש חושך.
בהצלחה. קרן קיימת

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לגב הפרדה במיטה.
אצלי בכלל לא קשור. אני לא נמצאת איתם חצי מהלילה במיטה וגם בשעות האלה הקטן מתעורר ומחפש אותי.
ממש ממש אין אצלי קשר בין הימצאותי במיטה ובין ההתעוררויות שלו. להפך אולי כשאני לא במיטה הוא מתעורר יותר.

[ה_קטנטנה*]

בהחלט יכול להיות שאצלך זה באמת אחרת וההימצאות שלך עוזרת להם לישון.
אני תמיד חשבתי שכמה שאני אהיה לידו יותר הוא יישן יותר טוב, והפתיע אותי מאוד לגלות שבמציאות זה לא ככה ורק רציתי להראות את הצד השני של המטבע (כי לפעמים מרוב כוונות טובות לישון עם הילדים שוכחים להסתכל על המציאות המיוחדת למשפחה המסוימת, ואז עלולים שלא לראות פתרונות אחרים).

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

קטנטנה
נו, זה כל היופי, שכל האפשרויות גלומות פה בעולם. יש בזה קסם.הלא כך?

[גאלה*]

בימים אלה אנו גומלים את בננו בן ה-10 חודשים מיניקת לילה. הוא ינק כל שעה- שעה וחצי ואני סבורה שכדאי שבלילה יישן (היו לנו הרבה התלבטויות בנושא). שאלתי: כמה זמן, בשעות, כדאי להרגילו לא לאכול בלילה? הוא הולך לישון בסביבות 21:00 וקם בסביבות 8 בבוקר.
תודה רבה!

[נור_ק'ה*]

אני "מתה" כבר לגמול את מאי מהנקות הלילה, אבל אני כל כך עייפה, שפשוט לא מצליחה.
אני יודעת שכשהיא לא תישן לידי- זה יהיה הרבה יותר פשוט, אבל אין לי לאן להעביר אותה ולא בא לי "לא לישון" כמה לילות בסלון. מה גם שיכול להיות, שכשאחזור לישון לידה- היא תתעורר שוב וכרגע אין לי לאן להעביר אותה.
כבר כמעט והצלחתי לגמול אותה לפני כמה חודשים (היא כבר בת שנה וחצי אוטוטו), אבל אז היא חלתה ואח"כ אותה שיטה- כבר לא עבדה.
הלוואי והייתי ממשיכה לישון תוך כדי הנקה, אבל זה ממש לא נוח לי.
היא מעירה אותי כל שעה- שעתיים ואם אני לא נותנת לה ציצי, אחרי חצי שעה- היא מתעוררת שוב- אני פשוט מותשת...

[נור_ק'ה*]

רציתי לשתף אתכם בהצלחה שלנו.
מאי כבר בת למעלה משנה וחצי וכמו שכתוב למעלה- הלילות גמרו אותי (וגם המזרון...).
בשבת האחרונה התחלתי, לאחר שנתתי להחלטה להבשיל לגמרי.
החלטתי שעד שעה 6:00 בבוקר- אין ציצי וגם שאם היא בוכה (לא חשוב כמה זמן), אבל מגיעה השעה 6 והיא עדיין לא ישנה- אני לא נותנת לה כדי שהיא לא תקשר את הבכי לזה שהיא מקבלת ציצי.
לילה ראשון:
היא התעוררה ב-12:15 יללה קלות עד 12:30 וחזרה לישון. התעוררה שוב ב-4:15 עכשיו כבר היה לה יותר קשה והיא בכתה, אבל לא בכי היסטרי, אלא בכי כועס. בכתה, נרגעה ונרדמה לסירוגין, אבל בכל פעם רק לדקה או שתיים. ב-5:30 היא נרדמה סופית וקמה ב-7:30 ישר לציצי...
לילה שני:
התעוררה ב-3:45 לפחות מ-3 דקות של בכי מאוכזב (במיוחד כשהצעתי לה מים) וחזרה לישון עד 7:15
לילה שלישי:
לא התעוררה בכלל. לפעמים נשמע בכי מתוך שינה והיא זזה המון.
לילה רביעי:
התעוררה ב2:45, הצעתי לה מים, היא נעלבה וישר חזרה לישון עד הבוקר.

אני מצדיעה לעצמי.
לא אומרת "איך לא עשינו את זה קודם". ניסינו לעשות וכנראה שעוד לא היינו מוכנות לגמרי בשביל זה.
שמתי לב שהיא חוזרת יותר מהר לישון, כאשר היא רואה שאני עם עיניים עצומות או שאני מסובבת את הגב אליה.
הלילות עדיין במגמת שיפור וגם השינה הרציפה הופכת להיות יותר רגועה..

ואני? אני קניתי מזרון חדש. מזרון פשוט של פולירון מספוג כחול, מצליחה כבר לישון הרבה יותר טוב והעיקר: קמה עם כוחות מחודשים לעוד יום חדש ומאתגר לא פחות מקודמו!!!

[אורגנית_מתחילה*]

אני מצדיעה לעצמי.
כל הכבוד
עלי והצליחי

[זקוקה_לעיצה*]

אני מודה שלא קראתי את כל הדף, ואולי יש שם תשובות, אבל אני עייפה מכדי לנבור.
אחרי תקופה לא קצרה של התעוררויות כל שעה-שעה וחצי לינוק החלטנו לגמול את פיצי (שנה ועשרה חודשים) מהנקת לילה.
אנחנו כבר חודש בעניין ופיצי עוד מתעורר לפעמים בלילה להתעוררות קצרה וחוזר לישון עם חיבוק.
הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים להבהיר (גם לו וגם לעצמינו) מתי נגמר הלילה.
עניין האור בחוץ הוא בעייתי, כי אין חלון שקל לראות ממנו מהחדר, ולמרות החורף המינימלי שיש פה, יש ימים שלא ממש רואים את האור.
נוצר מצב מאוד מבלבל שיוצר הרבה בכי. פיצי קם לפעמים בסביבות 6 ויונק וחוזר לישון ואז הכל בסדר, אבל אם הוא מתעורר הרבה קודם (בין 3-5) ואני מנסה להסביר שאין ציצי בלילה וציצי ישן וכו' הוא ממש לא מבין וכועס, בצדק.
נראה לי שזה נתפס אצלו מאוד שרירותי, כל העניין.
לא נראה לי נכון לינוק רק כשקמים כי אז הוא יישן הרבה פחות... או שפשוט יירדם שוב על הציצי.
בתחושת הבטן שלי צריך סימן טוב ולא מבלבל, אבל אין לי רעיון לכזה.
רעיונות ותובנות יתקבלו בתודה

[נור_ק'ה*]

אצלינו, יותר מחודשיים אחרי (גמלתי ביל שנה וחצי),רק לאחרונה היא התחילה לישון לילות רצופים. היא עדיין היתה מתעוררת, אמנם לא בכל לילה וחוזרת לישון די מהר.
לאחר נסיון גמילה לא מוצלח כמה חודשים לפני, החלטת שהבוקר מתחיל מתי שאני מחליטה. החלטתי שב-6 אני כבר מוכנה לתת לה. אז לפעמים היא מתעוררת קצת לפני 6, יונקת ונרדמת בחזרה (לעיתים רחוקות) ולפעמים היא גם מתחילה את הבוקר ב-7:30.
להרדם בלילה, היא עדיין נרדמת לפעמים עם הציצי. לפעמים תוך כדי יניקה ולפעמים כשהיא שוכבת לידי שבעה ומרוצה.
עכשיו, בלילה אני לא מסבירה כלום. עושה ששש.... וגם אם היא כועסת, היא חוזרת תוך כמה דקות לישון.

[אילה_בשדה_הדגן*]

החלטת שהבוקר מתחיל מתי שאני מחליטה.
גאוני!

(ואני אומרת את זה בלי שום ציניות)

כל העינין עם הגמילה ואחר כך עוד חמישה מיליון סוגיות זה שעם כל הרצון הטוב להיות אמא הוגנת ואולטרה מתקדמת ,חמה ,חברה ,מחבקת ומכילה ...-אפשר להשתגע.

לפי דעתי ,עם כל כמה שזה נשמע שרירותי ולא צודק,אם הוא ישן טוב בלילה ,גם את תשני טוב ויהיה לך סבלנות אליו בבוקר.
הוא כבר לא תינוק שישן הרבה , הוא כבר הולך בכוחות עצמו ומגיע לכל מקום ואת אמורה להשגיח עליו,או שאת עובדת ומפרנסת אותו.
הוא לא יכול להבין את זה , אבל בתוך עצמה אמא חייבת להבין איפה הגבולות של עצמה.
כשלך זה ברור שהוא לא אמור להיות מבסוט מכל מה שתגידי לו,הכל מסתדר.

אני אמא כבר 7 שנים עוד מעט,זה לא המון ניסיון,זה רק תקופה מבחינתי שאני יודעת :או שאני אתפרק ,או שאני אעשה כמיטב יכולתי בתוך מסגרת ציפיות הגיונית מעצמי.

[אל_פקה*]

בתחושת הבטן שלי צריך סימן טוב ולא מבלבל, אבל אין לי רעיון לכזה.
אולי זו הצעה קצת טכנית, אבל אולי אפשר למקם בקרבת החדר מנורת לילה שפועלת על טיימר אותה תכוונו ל-6 בבוקר? זה לא מסובך ומאוד "בינארי": קל לראות אם הנורה פועלת או לא וככה אין על מה להתווכח...

[פלונית_כרגע*]

אני מותשת!!!!
השמנדריק בן שנה וחצי וקם מיליון פעמים בלילה.
ובנוסף בזמן האחרון ההנקה בלילה מכאיבה לי, בניגוד להנקה ביום.
עד גיל 7 חודשים הוא ישן לילה שלם אבל מאז יש תקופות טובות יותר ופחות.
חוץ מזה עדיין לא קיבלתי מחזור ואנחנו רוצים כבר עוד הריון, רק שלפני כן אני רוצה לישון קצת בצורה רצופה....
הבעיה העיקרית שלי היא שבעלי טוען שאני צריכה להפסיק גם ביום ובכלל כדי שזה יעבוד
ולי, לי יש חלום להניק רק בוקר וערב.
ניסינו הסתובבות בלילה איתו, מים, הסברים אבל זה פשוט לא עובד הוא מגיע אלי ומרים לי את החולצה.
ת'כלס הוא לא יונק יותר מידי כול פעם, בעיקר מוצץ (במוצץ הוא הפסיק להשתמש ממש מזמן..)
והוא נרדם בהנקה (גם ביום)
במהלך היום אני נהינת מזה אבל הלילות..
עצות, תמיכה וכיוצא בזה אודה.

[אילה_בשדה_הדגן*]

אם הוא קם מיליון פעמים בלילה ,זה לא בגלל שהוא ממש יונק בזמן הזה.זה ברור.
הנקה טובה היא משהו מוגדר, אחר כך התינוק שבאמת היה רעב יכול לישון טוב .
העינין הוא שלפי עניות דעתי , תינוק בן שנה וחצי , שאוכל טוב(האם זה אכן כך?)אמור לאכול ארוחת ערב הגונה ומשביעה,לצחצח שינים, אולי קצת ציצי ולהרדם.
אם לא כך המצב,אולי יש משהו שמפריע לו.
צריך לברר מה גורם לבעית השינה.
אולי צריך בדיקה רפואית, אולי עודף בגירויים במהלך היום, או חוסר איזון מסוג זה או אחר.

לא תיארת את סיגנון החיים שלכם, אם את איתו או שהוא מטופל ע"י מישהו אחר.

---

חוץ מזה , גם אם הוא מרים לך את החולצה, זה לא אומר שהוא יקבל את מה שהוא רוצה.זה שזה כואב לך מצביע לדעתי על כך שחשוב מאוד לפתור את העינין ולא להניח למצב להמשך .
אם זה מתאים לך ,תמשיכי לתאר מה אתם עושים ולאיזה כיוון את פונה.
בהצלחה

[פלונית_כרגע*]

טוב ,אני נמצאת איתו בבית מאז הקיץ. עד אז היה עם אבא ופעמיים בשבוע מטפלת.
מבחינת אוכל, לקח לו הרבה זמן לעבור למוצקים. אבל היום נראה לי שאוכל סביר.
קשה לי לדעת כי הבכור שלנו אכל ואוכל מצויין. הוא אוכל פחות טוב ממנו ,אבל כמה בעצם צריך לאכול ילד בגילו?
עשינו כמה פעמים בדיקות דם מכיוון שהוא מפתח חום בתדירות גבוהה אבל לא נמצא שום דבר משמעותי פרט לערכים מעט נמוכים של ברזל אז הוא מקבל טיפות.
הימים שלנו רגועים למדי, לא קורה יותר מידי.
הוא ישן פעם אחת למשך כשעה וחצי-שעתיים בין 11 ל13.
לא ישן שוב בצהריים.
אחה"צ נמצאים בבית, חברים, גן שעשועים וכו'. הוא ילד פעלתן ושמח, מעסיק את עצמו יפה.
בערב הולך לישון בדר"כ אחרי אחיו הגדול בין 7 ל8 כשאני מניקה אותו ומניחה אותו במיטה שלו בחדר צמוד.
במהלך הלילה כאשר הוא מתעורר הוא עובר למיטה שלנו כשאני מניקה אותו ובדר"כ נשאר שם עד הבוקר כשאני מניקה אותו שוב ושוב ושוב (טוב תלוי, הלילה היה ככה ויש לילות שזה רק פעמיים אין תבנית קבועה אבל זה תמיד יותר מפעם אחת).
ברור לי שהוא לא באמת יונק ברוב הפעמים זה רק מציצה וזה כואב ולא נעים לי!
ברוב הלילות פשוט אין כוח להתווכח והוא מרים את החולצה ולוקח..
כרגע אני מרגישה שאין ברירה וכדי להציל את השינה של כולנו אני צריכה להפסיק את ההנקה כולה דבר שאני לא מעוניינת בו.
היוםאמרתי לו כול היום שהלילה הוא יישן עד הבוקר, כנראה שבגלל זה הוא עדיין ער...

[תזמורת_הים*]

השמנדריק בן שנה וחצי
זה הגיל שמוציאים טוחנות (והשינה על הפנים, בהתאם).

בנוסף בזמן האחרון ההנקה בלילה מכאיבה לי
אולי תעשי בדיקת הריון? יש נשים שנכנסות להריון כבר מהביוץ הראשון, בלי דימום בכלל. פטמות כואבות+ילד באטרף על הציצי=סימנים לא רעים בכלל להתחלת הריון.

בכל מקרה בעלך לא צודק. יש דבר כזה רק גמילת לילה. אין לי נסיון עם גמילת לילה בגיל הזה, מכל הסיפורים ששמעתי זה לא פשוט, ודורש הרבה נחישות והחלטיות מצידך, אבל לגמרי אפשרי. איך זה ישפיע על ההנקה ביום- קטונתי כל ילד מגיב אחרת...

אם זה מנחם אותך, בגיל שנה וחצי אני גם הנקתי המון בלילה, ברגע שהילד גמר להוציא שיניים והפסיק להתעורר לפיפי בלילה זה השתפר מאד, ובגיל שנתיים ועשר גמלתי אותו מהנקות לילה בקלות רבה. זו רק תקופה קשה, והיא תעבור.

[אילה_בשדה_הדגן*]

מסכימה עם תזמורת הים .

מה שאני מציעה לך זה לבוא ללילה מלאת אנרגיה ואז לעמוד על שלך.
איך עושים את זה ?
נחים אחה"צ או בערב ,כשהוא עם אבא או מישהו אחר.

אני ממש מבינה את הויתור הזה כשעיפים .זה לא צריך להיות ככה.
כשיש להורה כוח (אתם יכולים להחליט שיהיו גם לילות שאבא מטפל בו ואת לא מגיבה ולא משנה מה.)הוא יכול לקבוע מה כן ומה לא ולהכיל את הקושי של הילד,להרגיע אותו בחיבוק .
אולי זה אפשרי , לאפשר לו לישון במיטה לידכם או ממש איתכם.

[פלונית_כרגע*]

הוא קם הרבה כבר הרבה זמן, אז אני סקפטית שזה הטוחנות. והסיכוי שאני בהריון שואף לצערי לאפס...
אבל האמת זה שכתבתי כנראה כבר עזר כי היה לילה חביב ביותר אי"ה ימשיך ככה!!
מה שאני מציעה לך זה לבוא ללילה מלאת אנרגיה ואז לעמוד על שלך.
כנראה שזה המפתח להכול, אני ניזכרת בגמילה של הגדול יותר, הייתי מאוד שלמה איתה אז זה פשוט הלך מצוין.
תודה על התמיכה, כנראה שזה פשוט מה שאני צריכה..

[ג'ינג'ונת*]

כתבתי כבר בדף אחר נושא שרלוונטי גם לכאן, אודה למתייחסים-
שיטות הרדמה (2009-07-13T14:46:55)

[ליהיא*]

שלום,
הבן שלי בן שנתיים וארבע חוד'. התחלתי לגמול אותו מהנקת לילה (וניסיתי גם מהנקה בצהריים, לפני השינה, אבל נשברתי אחרי שבועיים שנכחתי לראות שזה ממש קשה לו) לפני כמעט שלושה שבועות. הוא ישן איתנו במיטה והיה מתעורר לינוק אין ספור פעמים בלילה ולפעמים אפילו נשאר מחובר לציצי רוב הלילה. החלטתי שדי, אחרי שנתיים כמעט וחצי, מגיע לי לישון לילה רצוף. אני עדיין מניקה אותו לפני השינה ובבוקר כשאנחנו מתעוררים. מלפני שלושה שבועות ועד להיום, אין שינוי במספר ההתעוררויות שלו במהלך הלילה. בהתחלה הוא היה יותר תובעני כלפי הציצי ועכשיו הוא מקבל את הסירוב בפחות מחאה, אבל עדיין מתעורר בלי סוף ומבקש.
מתי אמור להיות איזה שיפור? מתי סוף סוף ישן כל הלילה? חשבתי שאולי ההנקה בבוקר עושה את כל הבאלגן. למישהי יש תובנות מניסיונה?

[יוליקו*]

גמילת לילה- עם בכורי תוך 3 לילות העניין הופנם (גיל שנה וקצת), ולבתי המשיכה להתעורר ולבקש עוד מספר חודשים (מגיל שנה וחצי).
כל ילד שונה, וצריך לבדוק- אם את שלמה עם העניין, אז עם המון סבלנות והתמדה לילה אחד תגלו שישנתם עד הבוקר....
האם יש מקום בו את חשה כלפיו אשמה על הגמילה או אולי את מוותרת ומניקה בלילות לפעמים?
אני מדברת הרבה עם ילדי: הציצי ישן עכשיו, כי לילה, חושך. עם אבא ישן וגם סבא/כלב/... בבוקר נעיר את הציצי,
אם יש צורך אני קוראת בקול לתוך מפתח החולצה "ציצי קום ח רוצה לינוק!" ומוסרת שהציצי לא עונה כי הוא ישן , ואם יש צורך אז ציצי שני יבקש שקט, ושיעירו אותו בבוקר...
זה מצחיק אותה, ועוזר לה להירגע.

בהצלחה

[שירי_ג*]

לא קראתי את כל הדף אז אולי כבר נכתב פה, ובכל זאת, זו עצה מדהימה שקיבלתי מ לילך רוכל ועבדה מצויין: הקטנה בת שנה +4 חודשים, התעוררה בלילה וביקשה (במילים!!!) לינוק לפחות 5 פעמים. בעצתה של לילך התחלתי כמה ימים מראש לאמר לה שמיום שישי, אחרי הקידוש לא יונקים יותר בלילה, כשיש חושך. ביום חמישי ושישי אמרתי את זה המון פעמים ובשישי לפני השינה הנקתי אותה בחדר מואר ואמרתי שוב "כשתסיימי לינוק תלכי למיטה ולא תינקי כל הלילה, כשחושך." באותו לילה היא קמה פעמיים בהן אמרתי לה "עוד חושך, לא יונקים בחושך" וחזרה לישון מייד. למחרת שוב הטקס לפני השינה, שוב קמה בלילה, רק פעם אחת, שוב אמרתי לה שלא יונקים בחושך ושוב חזרה לישון מייד. על הטקס לפני השינה חזרתי במשך שבוע. ההתעוררויות לא חזרו. מה שכן, היא מתעוררת עכשיו מלאת מרץ לקראת שש בבוקר, מצביעה על החלון וקוראת "או, נוק!", ר"ל "אור, לינוק!". אם הייתי יודעת כמה זה יהיה פשוט, הייתי עושה את זה הרבה קודם.

[ליהיא*]

יוהו!!!! שלשום פעם ראשונה הקטן האהוב לי ישן לילה שלם ברציפות! גם אתמול בלילה הדבר חזר על עצמו ואני פשוט מאושרת. המצחיק הוא שאני עדיין ממשיכה להתעורר מספר פעמים במהלך הלילה, למרות שלא הוא מעיר אותי. כנראה גם אני זקוקה לפרק זמן כדי להתרגל ולא לקום. שלושה שבועות זה לקח ועכשיו רק נותרה לי להתמודד עם הבעיה שנוצרה עם שיטת "האור". אמרתי לו שכשיהיה אור הוא יוכל לינוק, אז הוא מתעורר עם האור הראשון, שמסתבר שהוא מפציע לפני 6 בבוקר ומבקש לינוק. אני כמובן נעתרת ואח"כ הוא כבר לא חוזר לישון ואנחנו מתחילים יום מוקדם. אני שוקלת להמתין כמה ימים ואז להוריד את יניקת הבוקר. במקרה שלי לא היה פשוט - גמילת לילה, אבל אני חייבת להסכים שזה היה יותר פשוט ממה שציפיתי ובאמת חבל שלא עשיתי את זה קודם.

[רוצה_ל_י_ש_ו_ן*]

שלום לכולן, אני זקוקה לעצות/רעיונות מנסיונכן...
הקטנה שלי בת שנה ו-3 ויונקת בלילה וביום. ביום-אוכלת מעט מוצקים ויונקת כמעט מלא. בלילה-מתעוררת הרבה, לפעמים יונקת ולפעמים סתם רוצה להרגיש אותי ולקחת את המוצץ שנפל מהפה.
היא לא מוכנה להירדם במיטה שלה. נרדמת בערב בעגלה לידינו בסלון או אם ממש עיייפה אז בהנקה או אחרי שינקה רוצה את המוצץ ונרדמת על הידיים שלי עם מוצץ ואז אני משכיבה אותה לישון בתחילת הלילה-במיטה שלה(ואז יש לי ולבעלי את הפרטיות בתחילת הלילה במיטה..) וכשמתעוררת בפעם הראשונה, עוברת למיטה שלנו וישנה צמוד אלי.

העניין נהיה נורא קשה לי. קשה לי מאד עם ההתעוררויות הרבות בלילה. לעיתים יונקת ולעיתים בוכה ונרגעת אחרי כמה זמן עם המוצץ. אבל מתעורררת המווון.
אנחנו דתיים ויש עניין שאסור לתינוק להיות באותה המיטה בזמן קיום יחסים. הבעיה היא שאחרי כמה זמן שהשכבתי אותה במיטה שלה היא מתעוררת ולא מוכנה שאשכיב אותה שוב לישון לבד. רוצה רק איתי במיטה. אבל...אז אנחנו לא יכולים להיות ביחד. חשבתי כבר להשכיב אותה לישון איתי במיטה(וגם זה קורה רק כשהיא ממש ממש עייפה שפוכה) ואז שנשכב בחדר אחר בבית אבל לשנינו זה נראה מוגזם. כאילו-די, רוצים את המיטה שלנו והפרטיות שלנו.
עוד עניין זה שבגלל ההתעוררויות הרבות בלילה אני שפוכה לגמרי לגמרי כל היום ובלילה אין לי טיפת כוח לשכב עם בעלי. שזה הכי עצוב לי. וגם לו כמובן.
אין לי אפשרות לישון במהלך היום לצערי, בגלל העבודה שלי (מהבית, אבל עבודה), בגלל שיש לי עוד ילד גדול יותר שאם הוא ישן ביום אז נרדם רק ב 12 בלילה...

ועכשיו - למה סיפרתי את כל הסיפור שלנו..?
החלטתי לגמול אותה מהנקת לילה. סגורה על זה.בתקווה שבאמת תישן כל הלילה או לפחות תפחית את מספר ההתעוררויות הרבות.(הגדול שלי התחיל לישון לילה שלם רק כשנגמל מהנקה בגיל שנה ו-9).
ההתלבטות שלי היא לגבי השינה ביחד במיטה. היא מצידה רוצה לישון קרוב אלי ולהרגיש אותי לידה ואני-גם, נראה לי מוקדם מידי לתת לה לישון לבד וכיף לי בסה"כ לישון לידה בלילה. רק ש...אני רוצה באמת גם לישון ולא רק להיות לידה בלילה...
יש מצב, מנסיונכן, שהיא ישנה איתי במיטה ולא מתעוררת כל הלילה? ישנה לילה שלם רצוף אבל לידי?.(ונגמלת מהנקת לילה כמובן)
או שבד"כ תינוקות שישנים ליד אמא צמוד מתעוררים הרבה גם אם לא יונקים.(האמת שעד היום, גם כשעקרונית ינקה בלילה, התעוררה המון ורב הפעמים לא ינקה.)
עם הגדול שלי הסיפור היה שונה כי עם הגמילה מהנקת הלילה(שזו ההנקה היחידה שנשארה בסוף) גם העברנו אותו למיטה משלו, מצוד למיטה שלנו, כך לא ישן צמוד אלי אלא קרוב לבעלי ולא התעורר יותר בלילה מאז ועד היום...
מה עושים? לוותר על השינה המשותפת כדי לזכות בשנת לילה רצופה? או שלדעתכן יש סיכוי להמשיך לישון ביחד אך לגמול רק מההנקה?

זקוקה נואשות לתשובות, אין לי את מי לשאול, כל האימהות סביבי ישנות לילה שלם עם תינוקות שלא יונקים וישנים במיטה משלהם כל הלילה...

[אמא_ללי*]

או שלדעתכן יש סיכוי להמשיך לישון ביחד אך לגמול רק מההנקה?

בספר "לישון בלי לבכות" של אליזבט פנטלי יש חלק שעוסק בתינוקות / ילדים שישנים עם ההורים, והיא מציעה טיפים ספיציפיים לסיטואציה הזאת, כולל סוג של גמילה מאד עדינה מהנקה לילית לטובת שינה יותר רצופה, אבל בלי לוותר על הלינה המשותפת. כבר מזמן לא עיינתי בו אז אני לא זוכרת מה כתוב שם אבל אולי זה כיוון שיכול לעזור.

בהצלחה

[שירי_ג*]

את הקטנה שלנו שנגמלה עכשיו מיניקת לילה העברנו למיטת תינוק שצמודה לחלוטין למיטה שלי ככה ששתינו שולחות ידיים אחת לשנייה אם יש לנו צורך. (אני לא חושבת שאני זוכרת איך זה להרדם בלי שמשחקים לי בשיערות), ולפי הצורך מסיעים אותה רחוק/קרוב אלינו. האם גם במשך היום היא נרדמת רק עם עזרה (נדנוד/הנקה) כמו שתיארת את שנת הלילה? האם היא מתעוררת באינטרוולים קבועים? אם התשובה לאלה היא כן אז ייתכן שהבעייה היא לא גמילה מהנקה אלא ללמד אותה להרדם לבד. כשהמיומנות הזו איננה היא זקוקה לעזרתך בתום כל מחזור שינה (בד"כ אצל תינוקות אורכו 45 דק'- שעה וחצי) כדי להרדם מחדש. בכל מקרה, אני מצאתי שקל לי יותר לעבור שינויים עם ילדיי בימי הנידה, כאילו יש ערוץ אחד שבו שקט ויש לי פנאי לטפל בשטפון. בהצלחה ולילות שקטים ומתוקים

[לבנה_במילואה*]

אוי נשמה, כמה מוכר. מרגישה שכתבת במקומי...

תפארת בת שנה ו3 וממחר זה יהיה שבוע שהיא לא ינקה בלילה. (קודם כל תקראי שיטות הרדמה)
עברנו תהליך ארוך (אני במיוחד) אנסה לפרט, אם תרצי לשמוע עוד תגידי לי.

היא ישנה איתנו במיטה, כשניהיה צפוף חיברנו לול בלי דופן - היינו מרוצים.
לפני איזה חודש וחצי הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת (כמובן שכל העניין של להיות ביחד ניהיה כבר מסובך - כמוך חיפשנו חדר אחר:-()
החלטנו להעביר אותה חדר, והתלבטנו אם לעשות את זה יחד עם גמילת לילה.
השגנו מיטה, מעקה (כדי שאוכל להרדים אותה בהנקה)
אבל זה לא הלך. ניסינו שהאיש יקום אליה בהתחלה אבל היא התעקשה שהיא רוצה אותי, לקח לה המון זמן להרדם.
ולילה אחד התעוררתי מהבכי שלה והיא כבר הייתה בדרכה בזחילה לחדר שלנו (לרדת לבד מהמיטה ולחצות קרוואן בלילה נשמע לי קשה מידי)
באותו זמן היא התחילה גם מטפלת חדשה ליום וחצי-
בקיצור הרגשתי שזה יותר מידי דברים חדשים -
החזרנו אותה אלינו, וכולנו שמחנו.

עכשיו לפני שבוע שוב הגעתי למשבר הנקת לילה, היא הייתה יונקת כל הלילה וביד השניה משחקת בציצי השני - תדמייני עד כמה זה סוחט...

פשוט החלטתי שדי. היא כבר מבינה אותי לגמרי והרגשתי שהיא מרגישה את הקונפליקט שלי ולכן היא גם יונקת כ"כ הרבה.
(הבנתי עוד כמה הבנות אבל אני כבר מגזימה בפירוטים...)

בגדול הבנתי שאני כבר לא צריכה להתייעץ עם אף אחת, אני יודעת מה הכי טוב לנו ויש לי כוח להפוך את זה למעשי.
האיש שלי כ"כ עסוק בזמן האחרון אז אפילו לא תכננתי שהוא יהיה איתה כשהיא תתעורר.
הכל עלי. וכך היה.
היא התעוררה, חיבקתי, הסברתי לה שכולם ישנים. שציצי ישן, שזה כבר מתיש את אמא להניק אותה כל הלילה ושהיא גדולה וגיבורה, הבאתי לה מיץ כתחליף (אני יודעת שזה לא טוב אבל כדי שיהיה תחליף מתוק, כבר חזרנו למים...) שרתי לה הרבה. דיברתי איתה על זה שכשהיא תתגבר היא תדע שיש לה כוחות להשיג דברים שהיא רוצה (כמובן שזה היה דיבור גם לעצמי:-)),
שזה יהיה לה טוב ללמוד לישון רצוף...וכו'...

וזה עבד!
בבוקר סיפרתי לכולם- לידה ובהתלהבות עד כמה תפארת גיבורה שהיא לא ינקה בלילה.

היא קמה הרבה יותר רגועה, מעירה אותי בחיוכים ונשיקות

ברוך ה'!
היא עדיין לא ישנה רצוף, היא מתעוררת לראות שאני איתה אבל אולי עוד מעט. בלי ההנקה זה פחות מפריע.

מבחינה טכנית, הכנסנו את המיטת נוער לחדר שלנו, ככה שכשאנחנו אסורים האיש ישן שם ואנחנו במיטה הזוגית וכשלא בעז"ה יהיה הפוך.
כמו ששירי כתבה זה באמת טוב להתחיל בזמן שאת 100% איתה- אצלנו הדתיים זה באמת יהיה בזמן נידה.

ממש בהצלחה!

אני מרגישה שהכי חשוב זה השלמות שלך בהחלטה.
כשאת שלמה שאת בחרת בדרך הנכונה לך ולמשפחתך שום 'טראומה' לא תיווצר אצל הילד (זה היה אחד הפחדים שלי מכל העניין של גמילה)

סליחה שזה כזה ארוך פשוט זה כ"כ מרגש אותי שהצלחנו ושזה באמת פשוט שהייתי חייבת:-)
חג שמח@}

[לבנה_במילואה*]

אגב לגבי שאסור שיהיה ילד בחדר כשביחד, זה לא לגמרי נכון (לפי מה שאני יודעת)
ילד עד גיל 3- כשהוא ישן זה בסדר.

תבדקי, אם תדעי משהו חדש, תעדכני...

[ליהיא*]

אני בבעיה רצינית. כתבתי כאן שאחרי 3 שבועות מאז שהפסקתי להניק את בני בן השנתיים וחמישה חודשים, הוא ישן 2 לילות ברציפות. העניין הוא שאלו היו שני הלילות היחידים בהם ישן כל הלילה ומאז הוא ממשיך להתעורר והלילות שלנו הפכו לסיוט מתמשך. כבר חודשיים עברו אבל בימים האחרונים המצב הדרדר. ילדי מתעורר שוב ושוב, בוכה, מוחה ולעיתים פשוט יושב במיטה וממתין עד שיגיע הבוקר שאז אני מאפשרת לו לינוק. אני בדילמה : האם להפסיק את הנקת הבוקר? אולי בגלל שהוא מצפה לבוקר, הוא בעצם לא מרגיל את עצמו לחזור לישון בלי ציצי? או שאולי להפסיק את ההירדמות בהנקה (למרות שהוא נרדם צ'יק צ'ק)? אולי בגלל זה הוא לא יודע לחזור לישון בכוחות עצמו? ניסיתי להסביר לו בלי סוף שבלילה כולם ישנים וגם אני זקוקה למנוחה. ניסיתי לשיר לו, להחזיק אותו במיטה, ללטף, לחבק, להציע מים, אבל כלום לא עוזר. אני והאבא לא ישנים ואין אור בקצה המנהרה. אני לא מבינה למה זה קשה לו כל כך ולמה זה לוקח כל כך הרבה זמן. בא לי פשוט להפסיק לגמרי (את ההנקה) למרות שאני מרגישה שהוא עדיין זקוק לזה. נגמרו לי הרעיונות היצירתיים ואני לא יודעת איך להתמודד. אני מתייראה את הלילה.

[ר_ו_ת_ה*]

לנו היה סיפור קצת שונה, אבל אולי יעזור במשהו
גמלתי את איתמר מהנקת לילה בערך בגיל שנה וחצי. זה עבר חלק. אחרי איזה חצי שנה, הוא פתאום התחיל להתעורר בלילה ולבקש לינוק והיה די דומה למה שאת מתארת- מבקש, בוכה, נשאר ער... בהתחלה התעקשתי קצת- הרי כבר נגמלנו מהלילה, לא? אבל אז הבנתי שמשהו באמת מציק לו. במקרה התגלגל לידי הספרון על החיסונים של ד"ר רוזנטל וגילי צומברג-ביתן, וקראתי שם שאחת מתופעות הלוואי של חיסונים מסויימים- זה התעוררויות לילה עם צמא שכלום לא מרווה אותו. פתאום שיחזרתי שזה אכן התחיל סמוך לחיסון משולש שנתנו (וחבל שנתנו ). התייעצנו עם גילי (המקסימה) שנתנה לו טיפול הומיאופטי- וראה זה פלא: יום אחרי הטיפול שלה הוא פיתח מחלת חום שנמשכה 24 שעות, ולאחריה הוא חזר לישון, וישן מצויין!
בקיצור, היתה לו סיבה, משהו הציק לו.
לכן, אם את שואלת אותי האם להפסיק את הנקת הבוקר? אולי בגלל שהוא מצפה לבוקר, הוא בעצם לא מרגיל את עצמו לחזור לישון בלי ציצי? או שאולי להפסיק את ההירדמות בהנקה (למרות שהוא נרדם צ'יק צ'ק)?
אני לא הייתי מפסיקה. עושה רושם שמאיזשהי סיבה (פיזית או ריגשית) הוא לא מצליח לוותר על ההנקה בלילה, אז בטח לא הייתי לוקחת לו עוד הנקות.

אולי בגלל זה הוא לא יודע לחזור לישון בכוחות עצמו?
חודשיים זה מספיק זמן "ללמוד" להירדם בלי הנקה, כנראה שיש שם משהו אחר שמפריע לו לישון
את נשמעת מאד שלמה עם הרעיון של להפסיק את הנקת הלילה, לכן לא נראה לי שאת משדרת בלבול שעובר אליו (כמו שקורה לפעמים). נשמע שיש משהו אמיתי שמפריע לו לישון ואולי עד היום רק ההנקה הצליחה להרגיע קצת ו"למסך" את זה (הרי גם כשינק בלילה הוא לא ישן טוב, בגלל זה רצית להפסיק, לא?)
אז לפני שהייתי נכנסת לעוד מאבק ועוד עוגמת נפש (להפסיק עוד ועוד הנקות), הייתי מנסה לעזור לו. לנו עזרה מאד הומיאופתיה. אני יודעת שיש כאלו שעוזר להם פרחי באך, דיקור ועוד.
זה הכיוון שהייתי הולכת אליו אחרי חודשיים ואחרי מה שתיארת
ניסיתי להסביר לו בלי סוף שבלילה כולם ישנים וגם אני זקוקה למנוחה. ניסיתי לשיר לו, להחזיק אותו במיטה, ללטף, לחבק, להציע מים, אבל כלום לא עוזר.

[ליהיא*]

רותה תודה על תגובתך. אולי באמת אני אבדוק את הכיוון שאת מציעה- פרחי באך או הומיאופתיה. יכול להיות שמשהו אחר מפריע לו לישון כי גם בזמן שהוא ישן, השינה שלו מאוד לא רגועה.
בנתיים אני לא אפסיק את הנקת הבוקר. משהו מרגיש לי שהוא ממש יישבר מזה.
מחר אני אתקשר להומיאופטית שאני מכירה. מקווה לטוב....

[אמא_של_יאני*]

אני לא מבינה פה משהו-
הסברים? ציצי הלך לישון? הבנה?
כשהקטנה שלי קמה לינוק בלילה היא 99% ישנה. העיניים עצומות ויהא בוכה ממש מעומק השינה. אין למי להסביר! היא בכלל לא שומעת...

[תמי_אמא_לשתיים*]

גם הקטנה שלי כך. מחפשת את הציצי לגמרי מתוך שינה. והיא לא ממש קטנה - שנה ושבע. יותר נוח לי לקרב אליה את הציצי מאשר להתחיל ולדבר איתה, להעיר אותו ולעמוד בפרץ של צווחות. טוב, לא הואלתי בדבר, רק שיתפתי. גם אני תוהה מתי הלילות יהיו רציפים יותר. אבל לא מתכננת לעשות כלום בעניין. בנתיים לפחות.

[לבנה_במילואה*]

אני מאמינה שהם מבינים אותנו לגמרי ממש!!! (כמובן כל גיל עם ההבנה שלו)
תמי. השינוי צריך להגיע רק כשמרגישים שהוא צריך לבוא, אם טוב לכם לינוק בלילה אז אחלה!
אני הרגשתי שאני משתגעת מזה, זה התיש אותי לגמרי - וגם אני רואה שתפארת ישנה יותר טוב ככה.
האמת שגם לי היה יותר 'פשוט' להמשיך להניק אבל העדפתי לעבור תק' קשה שתביא רוגע ושינה (שבראיה לאחור לא הייתה קשה- למרות שהיא עדיים לא נגמרה:-))

אמא של יאני, יאני באותו גיל של תפארת, נכון? תנסי לראות במצבים אחרים ביום יום, את לא מרגישה שהיא מבינה אותך?

[ליהיא*]

כשהקטנה שלי קמה לינוק בלילה היא 99% ישנה. העיניים עצומות ויהא בוכה ממש מעומק השינה. אין למי להסביר! היא בכלל לא שומעת...
תנסי פעם אחת לא לתת לה לינוק ואז תגלי שממצב של שינה עמוקה היא הופכת פתאום לעירה במיליון אחוז ולא ממש מאושרת מהעניין. מובטח!

[אמאמי*]

שלום לכולן, זקוקה לעצות..
בתי בת שנה וחצי. בת שניה לאחות גדולה בת 3 וחצי.
ישנה איתנו במיטה ועד לפני שבוע יונקת ביום ובלילה. לפני שבוע החלטתי לגמול מהנקה בלילה וביום להמשיך כרגיל. רוצה מאד להמשיך להניק אך הלילות מתישים ביותר.(כבר כמעט 4 שנים שלא ישנה טוב בלילה.)
כבר מאז שהיתה בת שנה נהיה לי קשה להניק בלילה אבל עכשיו אני מרגישה שזה נכון גם לה. האמת שאני די שלמה עם ההחלטה. פשוט...
עם הגדולה שלי זה היה הרבה יותר קל...ושונה!
את הגדולה גמלתי מהנקת הלילה בסוף. כלומר, גמלתי בהדרגה מהנקה ביום, ממש בהדרגה לאט לאט ובסוף גמלתי מהנקת לילה. גם הייתי בחודש חמישי-שישי בהריון, ככה שלא יודעת אם היה ממש חלב.
עכשיו זה שונה. ביום-ממשיכה להניק ובלילה-כלום! לא היה אכפת לי להניק אותה נגיד פעם-פעמיים בלילה אבל זה יוצא הרבה יותר! ואני יודעת שזה או המוווון פעמים בלילה או כלום!רוצה לישווון!
אז מה הבעיה?
אני מרגישה שכמות החלב ממש ירדה (גם ביום), בשבוע האחרון מאז שהפסקתי להניק בלילה, וזה קצת מבהיל אותי. רוצה מאד להמשיך להניק ביום.
ביום היא מבקשת הרבה לינוק אך כשאני נותנת לה היא משחקת בציצי המון ופחות יונקת ממש, ויש לה קטע-שאני נותנת לה לינוק מצד אחד היא רוצה את השני ואז מהשני לראשון ומנסה להוריד לי את החולצה ומחפשת עוד ציצי ועוד ציצי מתחת לחולצה (כששני הציצים שלופים!) זה משגע אותי ואני נורא חסרת סבלנות לזה ועצבנית. אולי היא מרגישה את זה ואז גם היא לא רגועה לינוק כרגיל ביום?? אבל מה אפשר לעשות? אין לי שעות פנויות ביום לשבת איתה ולתת לה לשחק לי בציצים! (ובגלל שהיא יונקת פחות ביום ובלילה-בכלל לא, יש לי פחות חלב...)

איך יוצאים מהמעגל קסמים הזה, אני באמת נותנתלה לינוק כל פעם כשרוצה אך לא יכולה לסבול את ההתעללות הזו בציצים שלי.

ועוד שאלה-לפעמים גם בארוחת הערב, לא אוכלת הרבה וגם לא יונקת כמעט ואז יש סיכוי שבלילה תהיה גם רעבה ואז זו כבר בעיה...לא רוצה להרעיב אותה. מה אפשר לתת לה לשתות בלילה כתחליף להנקה ?
או בערב לפני השינה כדי שלא תהיה רעבה בלילה?

אני ממש זקוקה לעצות לא יודעת למי לפנות.