איך מפסיקים את מעגל ההתעללות

[אנונימי]

ראו גם אמהות שחוו התעללות מינית

[אבודה*]

אני אשה שעברה התעללות כילדה במשך שנים

ארוכות והיום אני אמא .
שום טיפול שאני עוברת לא עוזר לצאת

מהדיכאון הקיומי הזה .
בכל אשה שאני פוגשת אני מחפשת שתאמץ

אותי אל חיקה. בכל אדם אני חושדת שהוא

שונרא אותי ואיני מאמינה באהבת ילדי אלי .
אני בטיפול שנים ארוכות ולאחרונה תקופה לא

טובה אבל השוני הפעם שפתאום אני רואה שרב

חיי היו תקופה לא טובה, ובא לי לצאת

ממעגל הדיכאון הזה .
קראתי את הדפים שיש באתר, כבר הייתי בטיפול ועדיין ותמיד סירבתי לתרופות.
אני תוהה אם יש אלטרנטיבה?משהו שלא ניסיתי?שלא קשור להגיון, להבנה, כי כבר הבנתי ובכל זאת אני בדיכאון.
יש לי את כל הסיבות בעולם עם ילדות דפוקה אבל אני רוצה מתישהו לחיות
תודה

[מנסה_לעזור*]

אני חושבת ש IPEC יכול לעזור. לגבי תרופות - הרבה פעמים זה לזמן קצוב ואח"כ יורד בהדרגה לאפס. ממליצה לבדוק באופן מקצועי ממה נובעים הקשיים - אולי יש דברים נוספים שאת לא חושבת עליהם כרגע - שעצם ההבנה יכולה לעזור מאוד בהתמודדות עוד לפני שעשית משהו בענין.
בהצלחה(())

[רוקדת_לאור_ירח*]

בדיוק גם רציתי להציע אייפק.
גם חיזוק של פרחי באך+ פרחי קליפורניה יכול מאד לעזור מבחינה רגישית.
אישית אני לא בעד כדורים, למרות שמכירה כאלה שלקחו לזמן קצר והפסיקו, עדיין אני מתנגדת.

בקשר להבנה, אני לא חושבת שמדובר בהבנה שכלית, יותר בטיפול שישחרר אותך רגשית ממקומות מסויימים. מהחווייה האישית שלי אייפק יכול לעזור. לבתי לא הועיל כל כך (אבל קצת כן), אבל לי מאד. שווה לנסות.

[אבודה*]

איך אייפק עשוי לעזור?
חשבתי שיותר מדובר בטיפול באלרגיות וכדומה?
נטלתי פרחי באך לזמן מה ולא הרגשתי השפעה, פרחי קליפורניה איני מכירה.
שאלתי את הפסיכולוגית שלי, אם כולם מבינים שהורים שעברו התעללות עלולים להתעלל בעצמם, איך זה שאין קבוצות תמיכה, חומר קריאה או משהו אחר שחעזר?הרי אף אחד לא רוצה את זה.......
היא אמרה שאין.
אבל אני מבינה היטב איך זה קורה
איך זה עובר
ליטופים קטנים שאני נותנת מלווים בכאב. ממש לא התכוונתי, איך זה יוצא מהידיים שלי?
משפטים איומים שאני אומרת.
מה עושים עם המשפטים ההלו? אני מצטערת על כל משפט, אבל לא יודעת איך להשכין שלום, הרי סטירה פותרת כל דבר במהירות. אני מחזיקה לעצמי את היד ואומרת כמה אני איומה.
בראשי אני שומעת משפטים שאמי היתה אומרת לי כשהייתי ממרה את פיה:"את רוצה שאמא תמות?" הם עומדים על קצה לשוני ואני שותקת
ואז אחד הילדים שכועס עלי אומר:"את רוצה שאני אמות?"מאיפה המשפט הזה חלחל אליו?
אני לא שווה כלום. נשכבת על המיטה ומייחלת למוות.
למה הבאתי ילדים לעולם?
קיוויתי שאצלי זה יהיה שונה שאהיה אמא נפלאה שתמיד יוכלו לסמוך עליה ולהתפנק בחיקה. אבל אני רק כלי ריק. עטיפה שאין בתוכה דבר. הכוונות הטובות ישנן אבל אין כלום פרט לכוונות הטובות הללו, סתם אויר עכור.
לפעמים אני מודאגת שהילדים שלי נקיים מדי ומנומסים מדי. גם אני הייתי ילדה נורא נקיה ומנומסת. תזהרו מילדים נקיים ומנומסים. כשהם מתלכלכים או אומרים לי שהם לא מרוצים ממשהו אני מאושרת . הם לא ילדים שהתעללו בהם אחרי הכל.

[אילה_א*]

איך זה שאין קבוצות תמיכה
אולי את זאת שאמורה להקים אותה?
אין לי הרבה עצות או רעיונות מלבד דפים שאני חושבת שכדאי לך לקרוא אני אנסה לעשות לך קישורים אליהם אחר כך.
חיזקי ואימצי

[חני_בונה*]

מציעה לך זו מנוחה עם תמיכה
ז"א שתמצאי מסגרת טיפולית שמצד אחד מאפשרת מנוחה מ ה כ ל ומצד שני לא תהיי לבד. לדוגמה טיפולים אנרגטיים.

[אבודה*]

תודה על התמיכה שלכן
רגע אין לי אנרגיה להקים קבוצה
רק צריכה אמא (אחרת) שתחבק אותי
מה פירוש טיפולים אנרגטים?
תודה

[חני_בונה*]

מה פירוש טיפולים אנרגטים?
לדוגמה הילינג ורייקי שמכוונים לאיזון,שלווה ורווחה.

[אילה_א*]

רגע אין לי אנרגיה להקים קבוצה
אני אעזור לך .
אם את רוצה תפני בדף הבית שלי

[אבודה*]

הי חני
אכן אני חושבת לפנות לתחום הילינג או רייקי. עד עכשיו לא התחברתי לזה, אבל שווה לנסות.
אילה ,את יכולה לפרט קצת יותר אם יש לך נסיון בקבוצת תמיכה?למה התכוונת?

היום אני הולכת לדיקור, החלטתי לנסות שוב צמחי מרפא ודיקור.
לקחתי מהסיפריה ספר על ילדים שאבדו את הוריהם וראיתי שאין פתרונות אלא רק אישור למה שכבר אני חווה.
כתוב שהרבה נשים "מאמצות" אמא. איפה יש סוכנות לאימוץ אמהות?

[פשוט_אלון*]

ג'וקים לא מתים מפצצת אטום, אבל הם כן מתים מכפכף לראש.

< חומר לדמיון - את יכולה לרפא את עצמך >

[רוקדת_לאור_ירח*]

בקשר ל IPEC - זה גם לבעיות רגשיות. שווה לנסות. בקשר לפרחי קליפורניה, זה כמו פרי באך, אבל פרחים נוספים. אם תרצי אוכל לברר לך על זה יותר, נראה לי שיש מעט מאד אנשים שיש להם בארץ. בכלל בקשר לתמציות, תלוי גם מי התאים לך אותן.
גם הומיאופתיה קלאסית (לא הייתי הולכת על מודרנית במקרה שהוא יותר מנזלת) עשויה לעזור בקשיים רגשיים.

[ירוק_ה*]

את יכולה גם לנסות לימודי ימימה, אולי בהתחלה בהדרכה אישית. מציעה לך לנסות לפנות לקרן ג בדף בית ולשאול אותה מה דעתה. מאחלת לך רפואה שלמה

[פשוט_אלון*]

גם לדעתי מאוד כדאי טיפולים אנרגטיים:

PSH 1 2 3

Body Talk 1 2 3 4

EMF, Hypnotherapy, Reiki....

מה שעובד ברמת התת-מודע, הדמיון והלב.

[אילה_בשדה_הדגן*]

אני חושבת שאת אישה אמיצה ומיוחדת . עברת הרבה דברים קשים ואת מתרוממת מהעבר הזה , רוצה לעוף כמו עוף החול.

אני רוצה להמליץ לך על קריאה בספר " התינוק יודע" מאת אלטה סולטר. הספר הזה היה בשבילי כמו טיפול, יש בו ממש תרגילים שכל אחד יכול לעשות עם עצמו ולהבין מאיפה הוא בא ולאן הוא שואף ללכת.
יש התיחסות רבה להעברה הזו של האלימות מדור לדור ולדעת המחברת , יש צורך במודעות כדי להפסיק את זה.

זה יחסית זול , כמובן.

גם אני יכולה להמליץ לך על אורנה שיפרון , שהיא עושה יעוץ ,היא יודעת לפתוח אשנב למקום חדש והיא בעיקר אמא.

ראיתי שאילה א הציעה עזרה , ובכן , אני גם אשמח לשמוע ממך (מה עושות האילות בלילות ? , אילת השחר, חברתן ,מעירה אותן בבוקר משנתן..)
ayalla.d@gmail .com

[יפה_גל*]

את לא אבודה, כי יש לך שפה וכישורים לפנות לעוברים ושבים ולבקש לדעת איפה את נמצאת והאם יש דרך סלולה לחזור לדרך המלך.

הצלחת להתחתן להביא לעולם ילדים, זה אומר שיש לך כח חזק שנאחז בחיים, לא אייעץ לך בעלמא כי אי אפשר לדעת מהכיתוב שלך האם צללת למקומות של אישפוז וטיפול ע"י פסיכיאטר, כי כשחוטפים זרם במתח גבוה [כימיקאלים אגרסיבים] הזרם מסוללה [מילים מחבקות וחכמות] מרגיש כמו עינוג, מה שאני מנסה להעביר לך כאן זה שאת ורק את יודעת לסמן במדוייק לאיזה עזרה את מייחלת, לרחמים? לעצה? לתבונה? את וירטואלית וכל מי שיכנס לדף הזה יהיה כזה, תגדירי מה את באמת רוצה לקבל.

אתן לך קצה חוט מהמקום שלי [ראש]
אם הוריך הם המתעללים, יש חשיבות גבוהה לדעת האם הם חיים עדיין, הדרך לסגור תהום פעורה בנשמה הזועקת להשלמת החום והאהבה הראשונים, שכל יצור חי אמור לקבל מהוריו, קשה ומפותלת, היא עוברת למצער דרך הבנת אורח החיים העלוב של מי שמסוגל היה להתנכל/להתנכר לילד רך, ולהגיע למצב של מחילה מעומק לב לאחר הפעלת מסננת הרציו,גם אם הם ראויים לכסא חשמלי.
מתוך תהומות הכאב, צריך לדעת לחצוב חזק ונכון את הציר הפרקטי, ללטש אותו ולהפוך אותו ליהלום שרק הוא חזק דיו כדי לנסר יהלום אחר.
יש לך כבר הצלחה לא מבוטלת אם הבאת לעולם ילדים, שברי את מעגל הקסמים המכוער ואל תעמידי מראה עכורה לילדים שלך, כדי שהם לא יצטרכו לפנות בעתיד לזרים וירטואלים לקבל תמיכה ולספר על האמא שפקפקה באהבתם. בהצלחה, יפה.

[יפה_גל*]

נ.ב
רוב הבקשות שכן ביקשת: כמו איך שולטים בהתפרצות זעם, איך נמנעים ממניפולצייות איום פולניות קלאסיות [את רוצה שאמות?] איך מוחקים רגשי נחיתות [אני לא שווה כלום] איך נמנעים מלדבר דרך הידים [להוריד סטירה] שייכות גם אלא שלא סבלו התעללות ולא סבלו מדיכאון, מי שסיפר לך שאין פורומים העוסקים בכך, מטעה אותך מאד.

[אבודה*]

תודה על ההצעות כאן.
אני בדיוק מתחילה טיפול חדש.
קיוויתי שאולי אשמח מאנשים אחרים שעברו משהו דומה.
או ממטפלים שפגשו מטופלים במצב דומה.
יש לי כוח שנאחז בחיים במידה רבה אבל יש ימים רבים שאין לי כוח לקום בבוקר .זה החריף לאחרונה כיוון שעד עכשיו היתה בי תקווה נסתרת שיש דרך קסמים החוצה. שיום אחד הכל ישתנה וכעת ארי מבינה שכל האיחסה הזה חלק כה מרכזי בי.
שאת עצמי אני מבקשת להמית ולא אף אחד אחר.
מה אני מבקשת לקבל ?
רחמים? ממש לא
עצה? בהחלט
תבונה? מאד
סיפורים של אנשים שהיו במקום הזה ויצאו? כן
ברצוני לשבור את מעגל הקסמים
לכן אני בטיפול
אבל כמה שאבין את מה שקרה, החומר האפל של הילדה הבודדה, הגלמודה , הדחויה, שכל דבר בה דוחה ולא ראוי נמצא שם.
הבעיה לא איך שולטים בהתפרצויות זעם. הבעיה איך שולטים בהם מבלי שיהפכו להלקאה עצמית.לשנאה עצמית.
זה לא בדיוק דכאון , זו פשוט שנאה פשוטה.
תודה למי שהציעה עזרה בלפנות אליה. כיוון שאני מעדיפה להישאר אנונימית אודה לכן םתוכו לפרט איזו עזרה אתן סבורות או רוצות להגיש? וכמובן להודות בחום על היד הזו שאתן נותנות

[יפה_גל*]

זה לא בדיוק דכאון , זו פשוט שנאה פשוטה. את יכולה בהחלט לשבור את מעגל הקסמים מעצם הפניה והרצון לעשות זאת.
אל תלכי לטיפול נוסף יקירה. קחי מאמן לחיים זה אדם שמגיע אליך הביתה, הוא פועל לידך הוא מעניק פיד-בק בזמן אמת ומעניק לך כלים ותובנות ששום פסיכולוג ששומע אותך מספרת על החיים שלך לא יצליח לתת לך, הפסיכולוג ניזון מהחומר שאת מביאה אליו במילים, המאמן לא צריך את המילים שלך, הוא רואה את שפת הגוף,את הסביבה, את התגובות בזמן אמת וללמד אותך ללכת לא ע"י דחיפת קבים. בהצלחה.

[שחרית*]

שלום לך אבודה
את כל כך לא אבודה
את ממש מוצאת את עצמך
כי מי שכמוך, שכל כך היה לו קשה, ועדיין כל כך קשה לו, ובכל זאת מנסה ומתאמץ לעזור לעצמו ולאחרים, הוא ממש לא אבוד.

גם אם תקבלי טיפולים כאלו ואחרים, וגם אם לא,
תמיד כדאי שתזכרי שיש לך המון כוח בפנים.

אני מאד מכירה את זה, אמנם מסוג אחר של התמודדות, אבל את הדיכאון אני מכירה מצוין, גם את הבקרים בהם הביקורת העצמית שלי מבקרת אותי כל כך חזק
ולא נותנת לי לקום מהמיטה.
אבל באמת, קשיים יכולים להיות מנוף מצויין לבנייה.
זה לא סתם מילים, זה באמת .
יש בך כל כך הרבה מה לאהוב בעצמך !
יש לך נשמה נפלאה שפשוט היתה מדוכאת כל כך הרבה ולא יכלה לפרוץ החוצה,
יש לך רצון חזק של חיים, של אהבה ,
יש לך ילדים שנולדו מתוך כח החיים שלך
ויש לך אהבה שגנוזה עמוק בתוכך ומחכה לפרוץ - ,
כל יום עוד צעד קטן .

הכרתי אישה אחת חכמה,
שבילדותה היתה בשואה, וחוותה טראומות נוראות, באמת נוראות.
את כל חייה היא הקדישה אחר כך לעזור לאנשים ולנשים לצאת מכל מיני משברים נפשיים.
הרבה פעמים היא השתמשה בסיפורים טראומטיים מעברה, כדי לחוות עם האנשים את הקושי שלהם ולעזור להם לצאת.
משבר באמת יכול להיות מנוף לבניין.
זה כמו שכשבונים בניין, קודם חופרים עמוק בשביל היסודות. ככל שהבור של היסודות עמוק יותר - כך הבניין שמעליו יוכל להיות גבוה יותר.
הרבה אנשים שעברו ייסורים קשים, הם בעלי עומק נפשי מאד גדול, שיכולים להביא איתו הרבה ברכה לעולם.

אני בטוחה שגם את יכולה .
יש לך את הכוח .
לאט לאט .
בהצלחה.

[אילה_בשדה_הדגן*]

שלום לך , אישה יקרה ,אישה שמכנה את עצמה אבודה,שמחפשת.

אני שמחתי ששוב הדף עלה במה חדש,שכתבו לך דברים שנותנים הרגשה של תשומת לב ורכות וכוונות טובות.

את מבקשת שאפרט איזו עזרה אני מציעה. ובכן , אין לי ידיעה ברורה שמה שאני מציעה לך יעזור.
מה שחשבתי להציע זה הקשבה.אולי כבר יש לך,ואת עיפה מלדבר ולשתף בכל הזיכרונות והחויות , אולי
לא נראה לך שזה מה שיעשה לך טוב.

לי זה נראה שיש להרבה אנשים תחושה של בדידות , שלא ניתן להם לפרוק את המשא ולפחות לדבר אותו.

את יכולה לדבר בטלפון , אם את רוצה להשאר אלמונית , את יכולה לכתוב פה.
להוציא.
שזה לא ישב לך בבטן .
לדבר על התחושות שיש לך, לראות את התהליכים שאת עוברת במיקרו: היום הכנתי שתיה לילדים ושיגע אותי שנשפך...,וההזכרות ורעיונות שעולים לך.

לכתוב את ההחלטות שלך והן יקבלו יותר תוקף אם תכתבי אותן.(כמובן שגם תתלי לך שלטים על המקרר , על הדשבוו באוטו ,על המראה, יש לי חברה שהכינה מובייל של כרטיסים "אושר ,ביטחון עצמי , אהבה ללא תנאי " וכ' ותלתה את זה בסלון.)ואת יכולה לספר פה .
אפשר לשנות משהו בעצמנו , וזה אפשרי , זה אפשרי ,

אני מסכימה עם יפה גל לגבי זה שיש חשיבות רבה לאפשרות שהוריך בחיים לתהליך שאת עושה.
אני יכולה לספר מהניסיון שלי האישי, שבמקרה שלי אבא שלי הספיק פעם אחת להרביץ לי כשהיתי קטנה מאוד ואחרי זה הוא פשוט נעלם מהמשפחה שלנו.30 שנה לא היה לי קשר איתו.
בשנה האחרונה חידשתי את הקשר איתו , איתרתי אותו.
הייתי חייבת לעצמי לשמוע אותו ואת הצד שלו.(כי עד היום שמעתי רק את ההאשמות של אמא שלי).
היום ,אני לא חושבת שהוא רע ושמה שהנחה אותו זו כוונה להזיק לי. הוא פשוט לא ידע /יכל אחרת.


את אולי יכולה לצור קשר עם אנשים שהיו קרובים למשפחה ולדבר איתם, לחקור את העבר . אני עסקתי בזה ואני יודעת שזה תרם לי הרבה.והכי הרבה עזר לי שדיברתי על כל זה .

[קרן_ג*]

שלום לך יקרה
לא נכנסתי לדף הבית שלי מזה זמן, זאת הסיבה שלא עניתי כשפנית, אז הנה עונה עכשיו. את שואלת אם לימודי ימימה יכולים לעזור במצב זה ואני מבינה שזה משום שקיבלת המלצה על כך מירוק ה.

אספר לך מעט כדי שתוכלי לשקול אם רצונך להתקשר אלי, נכון יהיה לשוחח על כך בטלפון או בפגישה...

שמי קרן אני אמא לארבעה תלמידת ימימה ובשנתיים האחרונות גם מדריכה לימוד זה. אני נפגעת גילוי עריות. במשך שנים ארוכות היתה מסכת חיי קשה ומסובכת והייתי בטיפול פסיכולוגי כ 20 שנה. תהליך ההחלמה שלי היה הדרגתי והיו בו עליות וירידות ותוך כדי כך התחתנתי וילדתי את ביתי הבכורה. בשלב מסויים התחלתי להתנדב במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב ועשיתי סרט על נפגעות גילוי עריות שבו גם השתתפתי ("היהלום שבפנים" ששודר בערוץ 2 לפני מספר שנים) הסרט גם הוא היה שלב מסויים בתהליך ההחלמה ובעיקבותיו התחילו לפנות אלי נשים רבות שעברו סוג כזה של פגיעה בילדות, זה הוביל לכך שהתחלתי להנחות קבוצות של נפגעות.

כאשר הגעתי ללימוד של ימימה גיליתי שישנם כלים להתמודד עם הפגיעה באופן שלא הכרתי עד לאותה העת, היה לי רצון גדול לצאת ולחיות את החיים אבל הכלים שהיו לי הביאו אותי תמיד לאותו מקום, או לחטט במה שקרה בילדות ולהמשיך לכעוס או לדחוק חלקים מסויימים פנימה כדי להצליח לחיות. הלימוד של ימימה נתן לי כלים לבנות את עצמי מהמקום הקרוב ביותר למה שהייתי לפני הפגיעה, ומשם להמשיך הלאה.
זה דורש עבודה יסודית ועמוקה של קבלה עצמית והסכמה להשתחרר מכל מה שהפגיעה "משרתת" אותנו בחיינו הבוגרים. זו עבודה שיכולה להתאפשר רק למי שעברה כבר עיבוד של הפגיעה, ואת שלבי האבל והכעס שהם הכרחיים.

אני מאמינה בכל ליבי שפגיעה קשה ואכזרית כזו שהיתה בילדות אינה "מאסר עולם" לנו ולנפש שלנו, שיש לנו כוחות קיום עצומים. אני שומעת את הכוחות האלה מבין השורות שאת כותבת אלא שלא יכולה לקבוע. זה בידייך להחליט אם את מאמינה ביכולתך להשתחרר.
בין עיסוקיי אני תומכת ומלווה נשים שנפגעו באופן פרטני. זהו תהליך המבוסס על הכלים שניתנו לי בלימוד של ימימה ועל עבודת התחזקות והעצמה. אשמח לעזור בכל צורה שתרצי, מספר הטלפון שלי בדפבית. מאחלת לך רק טוב.

[ציפ_ציף*]

האיש שלי רפרף בתחילת הדף והוא ממליץ על סדנת אימפקט,
זהו קורס הגנה עצמית לנשים שעובד גם על רבדים רגשיים עמוקים,
אפשר לברר פרטים בעמותת "אל-הלב".

[מיצי_פוסט_הריונית*]

אבודה, יש לי הרבה להגיד לך אך קודם ארוך.
הייתי שם, בערך, לא במקום כל כך קשה אבל התהליך הוא אכן כמו שכתבת ארוך ובכלל לא פשוט. אין תרופת פלא. מה שלי עוזר (אחרי הטיפול הפסיכולוגי והנבירה בעבר, אחרי שכבר הסכמתי לעצמי לכעוס על מי שצריך לכעוס), התחלתי לאהוב את עצמי. לתרגל יוגה עזר לי מאוד (או כל דבר שמתאים לך, שמשלב גם פינוק-טיפול לגוף שלך וגם פעילות מנטאלית) . יותר ויותר אני מאמינה שאנחנו יכולים לשנות את מצבינו על ידי נשימה וחשיבה חיובית. אפשר להתחיל אפילו במאנטרות פשוטות: להגיד לעצמך "אני אוהבת אותי" , "אני אוהבת את הגוף שלי", "אני אמא טובה"
גם אם זה נשמע לך מטופש/ לא אמין, אם תגידי לעצמך מספיק פעמים אולי תשכנעי את עצמך ...

[חני_בונה*]

אני בדיוק מתחילה טיפול חדש
מאחלת לך בהצלחה. כל הכבוד על היוזמה.
אהבה

[ענת_קדם*]

אין לי מילים. את פשוט מדהימה. איזה עוצמה ואיזה יכולת לעשות עבורך טוב. מלאת הערצה. עברתי ועודני עוברת תהליך דומה. מחזקת ושולחת חיבוקים עוטפים. אפ את רוצה לשתף אני שומעת אותך.

[אבודה*]

אין נחמה גדולה יותר מאשר לשמוע את התגובות החמות שלכן

הי יפה גל
אני נעזרת במטפלת שהיא גם מאמנת. תודה על הרעיון.

הי שחרית
תודה על מילותיך המחזקות. בינתיים לא הצלחתי להביא כוח מהטראומות, אבל אני מנסה לעבוד על זה. אם את רוצה עוד לשתף אשמח לשמוע

הי אילה
זה רעיון טוב לכתוב על ההחלטות. אין לי כל כך צורך לשתף שכן במידה רבה כבר סיפרתי הכל, וכאן באה לי האכזבה: ציפיתי שאחרי שאספר הכל הכל אני ארגיש נקיה יותר וקלילה.
אכן אני מרגישה יותר טוב אבל לצערי הדכדוך הקיומי נשאר.
אני שמחה בשבילך שחידשת את הקשר עם אביך.
אני לא חושבת שעושים רע בכוונה, אבל לצערי נראה לי שזה בלתי נמנע.
אחת הסיבות שאמא שלי היא כמו שהיא נוסע מכך שמיכל ההכלה שלה קטן מלהכיל את האחר והכל קשה לה.
ומה אומר, גם לי קשה להכיל אחרים. רע לי עם זה מאד ואני מנסה לעבוד על להגדיל את ההכלה שלי.
למצוא את המקומות שאני כן יכולה להכיל ולהסביר שיש מקומות שאין לי יכולת הכלה בהם.
לצערי גם לבן זוגי אין יכולות הכלה אינסופיות.
ובכלל- בן זוג אינו תחליף אם.

הי קרן
לימודי ימימה נשמעים מעניינים עד מאד. מהאזמנה לקטעים בבלחת לינק מדף הבית שלך הם נשמעים לי מוכרים. אני אשאל את המטפלת שלי אם היתה בלימודי ימימה, שכן זה ממש דברים דומים למה שהיא אומרת.
אני אכתוב בדף הבית שלך. אם אני שואלת ולא נותנת תשובה זה לא חלילה בגלל זלזול אלא כי אני לוקחת זמן להרהר ולבחון
ותודה
מאחלת לך גם המון טוב ואשמח לשמוע אם את מוכנה על ההתאוששות שלך מהפגיעה. אני מאמינה ביכולתי להשתחרר. או ליתר דיוק מקווה להאמין
שכן הפגיעה אצלי מגיל רך מאד ואין לי מושג מה היה קודם.
תודה

ציפציפ
תודה על ההמלצה
אני אבחן את האפשרות

מיצי
אני אכן מתרגלת בטיפול פיזי וזה נפלא .
אשמח לשמוע כל מה שיש לך להגיד
אשמח לשמוע מנטרות נוספות אולי עלי לחפש מנטרות שיותר קל לי להאמין בהן."אני אמא טובה" קצת גדול עלי כרגע....

אמא הפתעה
אשמח אם תוכלי לשתף על התהליך שלך

תודה

[יפה_גל*]

חידדת את המסר מדכאון לשינאה עצמית והלקאה זה טוב שאת יודעת להצביע במדויק "כואב לי פה ופה".

1. בכל פעם שאת מצליחה לא להוריד סטירה לילד, שלחי חיוך זוהר לאוויר [ניצחתי] ותני לעצמך פרס ענק.
2. אי אפשר לנהל פנקסנות על אהבה, אי אפשר לדרוש אהבה, הפרס היחידי בעשרת הדיברות הוא

שאם תכבד את אביך ואת אמך יאריכון ימיך, על יתר הדיברות לא רק שאין פרס אלא יש עונש על אי קיומן.
תמחקי את האהבה התלויה בדבר שאת משדרת לילדים הם לא חייבים לאהוב אותך ועוד יתרגמו זאת
חלילה לשנאה סמויה או גלויה כלפיך.

1. הכמיהה שאת מתארת בעולם הנשי, היא כמיהה לגוף פיסי,

"אמא אדמה" ולא לנשמה. קוסמטיקאית מעולה ו/או מסג'יסטית נפלאה, יעשו עבורך את העניין הזה
במינמום השקעה נפשית מבחינתך זו עיסקה כלכלית: תן כסף קח מגע פיסי נטול מין ונטול השקעה נפשית.
הרתיעה שלך מהעולם הגברי מורכבת יותר,
כאן זה פגיעה בנשמה שהגדרת במילים חזקות המחייבות עבודה עצמית, איך מפסיקים לחשוד בגברים?,
עדיף כבדהו וחשדהו על אמון עיוור, אלא שיש להכניס את זה לפרופורציות ראויות, יש אחוז קטן של
אפסים שמטילים אימה, אם את לא יכולה לאבחן אותם לבד קחי מאמן [כן, עדיף גבר].

1. הגענו למה שחשוב באמת, מי את באמת? במה את מצטיינת? במה יש לך ערך מוסף? אם את חיה בלי

זהות בלי מטרה בלי משהו, ניצוץ קטן המבדיל אותך בנשמה מנשמות אחרות, אז טוב מאד שאת מרגישה
חלולה, כי זו זעקת האמת של הנפש הכלואה בפנים, שצועקת לך בכח: הלו אבודה, את בכלל שמה לב
שאני כאן? תני אוכל לנשמה המתוקה שלך, אוויר צלול, עניין, כח, משהו טוב לחשוב עליו ולעסוק בו..
איך עושים את זה?
קחי את מה שאת הכי טובה בו, תפתחי את זה לגובה ולעומק, זה לא חייב להיות משהו גדול שמטביע
חותם אלא משהו משלך, קטן מתוק העושה לך כיף בלב וממלא אותך תחושת גאווה והישג.
גם פעולות קטנות לכאורה עבורך הם ים של ברכה: סיר אוכל לאישה ערירית, ביקור בבית אבות לקשיש
שהילדים שלו "לא שמים עליו" שתבואי אליו פעם בכמה זמן קחי אותו לסיבוב עם כסא הגלגלים שלו בחצר.
מי שלא יודע לתת מכל הלב, לא יודע להעריך קבלה.

[יפה_גל*]

אבודה,
הוספת מעלי כמה דקות תגובה לפני שהכיתוב שלי נוסף לדף, תגובה עשירה המראה שאת עם רגלים על הקרקע וזה טוב .שבת שלום. יפה.

[יפה_גל*]

פלונית צדקת. תוקן.תודה.יפה

[בשמת_א*]

קראו לי לכאן אז באתי. אני קוראת את הדף הזה מתחילתו, אבל אני מרגישה שנאמרו כאן המון דברים נפלאים, ואין לי משהו חכם או שונה להוסיף משלי. אז תודה על ההזמנה, אבל באמת אין לי מה להוסיף, רק ומאחלת הרבה הצלחה!
אני בטוחה שתהיה, כי יש לך כוחות אדירים.

[פלוני_אלמונית*]

[חני_בונה*]

מי שלא יודע לתת מכל הלב, לא יודע להעריך קבלה.
יפה_ גל יקרה,
אם נדע שמותר לנו רק לקבל עוד ועוד ועוד בלי הצורך להעריך קבלה_ או _לתת מכל הלב
נוכל אח"כ להעריך קבלה_ ובמיוחד _לתת מכל הלב
<מניסיון אישי>
אהבה

[אילה_בשדה_הדגן*]

הי אישה שמכנה את עצמה אבודה, שלום לך יקירה.

את כותבת שאת כבר סיפרת את הכל , אבל בעיני , לא סיפרת , לא תיארת , לא לקחת לך את הבמה וסיפרת על כל הפרטים , על כל המצבים שהיו , הזיכרונות.והעצבות נשארת , רובצת עליך .
ברור לי שכשאני כותבת לך ככה , את יכולה לחשוב :"מה החטטנית הזו רוצה מחיי?!, איזו חוצפה!"
את יכולה למחוק כאוות נפשך, זה הדף שלך.
רק בבקשה תשאירי את החיבוק.

אני לא בטוחה שזה נכון , ובטח לא מכירה אותך כדי לשכנע אותך ממש , אבל נראה לי שלא עצרת פה בדף וממש הורדת מהכתפים שלך את המטען.
להגיד 'היתי ילדה מוכה ', זו רק הצהרה.זה שווה הרבה , אבל זה רק ההתחלה התחלה של התהליך.



לגבי ההכלה :
***********
בהרבה מצבים שנראים לי בלתי אפשריים, שהבלאגן מתרומם עלי מכל עבר , שהדרישות נעשות תובעניות , שהעיפות...-הכי טוב זה אם אני מצליחה לזכור לנשום.
לנשום.
(וזו המנטרה הכי שימושית).
הרי חוסר הנשימה לא יעזור לי.הרי אין מצב שהעקה הזו שאני מיצרת תשחרר אל דמי הורמונים של רוגע או תגרום למוח שלי להגיב באיזה פיתרון יצירתי.
נשימה.
זו הדרך היחידה שיש לנו כדי לשרוד.
להכניס אויר ולשחרר אותו.
ואם את יכולה לעשות את התנועות שלך בתיאום עם הנשימה - הרי זה משובח.
(למשל : לקחת אויר ואז להרים הסל של הכביסה .לקחת נשימה לפני משהו מאומץ ולא 'להבטיח' לעצמך שתנשמי רק אחר כך)

אני בטוחה שאת אמא טובה , את חושבת על זה , וזה כבר מעיד עליך. איכפת לך.
את יכולה לזקוף לעצמך כמה דברים טובים שעשית וכדאי להתמקד בהם.
גם אם גדול עליך עכשיו הכותרת של אמא טובה.
(מה זה אמא טובה ? יש חיה כזו ? , אני לא אמא טובה עכשיו כי אני במחשב ולא בסלון)

לי זה נראה שלבן הזוג שלך יש את התהליך שלו לעשות , ולשניכם ביחד,כי בטח הוא גם נפצע איפהשהוא בדרך.אני קוראת עכשיו קצת את הנדריקס,אז אני מושפעת.אולי זה שיעור ששניכם צריכים ללמוד ביחד?


ואמא שלך , קשה לה , מה קשה לה ?
את יודעת ?, שמעת סיפורים על הילדות שלה ?תיחקרת אותה ברצינות ? איך התיחסו אליה?


אני די מסכימה עם חני בונה ,לי נראה שילד שעבר התעללות נפגע בשלב שבו היה צריך לקבל.את לא הספקת לקבל מספיק , להיות עטופה בחממה לפני שנחתו עליך מכות החיים.את עובדת מספיק קשה בלטפל בילדים ומוציאה אנרגיה, אבל מה שנראה לי שאת צריכה זה שיעטפו אותך ברכות וידאגו לך, הרבה הרבה הרבה , כדי שתשבעי מזה ותוכלי להמשיך הלאה.

[אבודה*]

הי יפה
אני לא מורידה לילד שלי סטירה. אני לפעמים מרגישה דחף, ואז זה מלווה בשנאה והלקאה עצמית. אז יש לי נטיה לפצוע ולהזיק לעצמי.
אני משתדלת לא לשדר לילדים שהם חיבים לאהוב אותי ולקבל את זכותם לא לתת לי נשיקה או חיבוק כשלא בא להם. האמת שזה קשה ויש לילות שאני לא ישנה ובוכה ותוהה אם אינם אוהבים אותי. זה קשה מאד לשחרר.
הכמיהה שלי לגוף נשי אכן קיימת ותודה על הרעיון. במה שכתבת חידדת לי שאכן אני אהנה מאד מחברה נשית כמו שתיארת. יכול להיות שאני אחליף את הדמויות המטפלות בחיי שאיני מרוצה מהן לגמרי בדיוק כנראה מסיבה זו- שאני זקוקה לדמויות אימהיות יותר.
במה אני הכי טובה?אכן צריך עוד לפתח את זה. זה תחום שכל כך הולקתי בו שאיני יכולה למצוא בו דבר.
יש מקומות בהם אני יכולה לתת מכל הלב. לא הרבה לצערי אבל זה בדיוק מה שאני עובדת כדי לחזק כרגע.
תודה על מילותיך שהביאו לי תובנות רבות, לקחתי את הזמן בכוונה כדי לקרוא שוב ושוב ולהרהר. אם יש לך עוד תובנות אנא שתפי אותי.

תודה בשמת על שבאת ועודדת ותמכת.

אמא הפתעה
ניסיתי לחפש היכן היה כתוב ולא מצאתי. אני אצור איתך קשר במייל אבל זה יקח זמן מה, מקווה שאת סולחת.

אילה בשדה הדגן
את צודקת התביישתי לפתוח את הכל ולכתוב. חשבתי שממילא זה לא מעניין.
הכי חזק אצלי היום (וכל יום משהו אחר) הם המשפטים שאמי נהגה לומר לי
הציצי שלך יגיע עד הברכיים
שום בגד לא נראה עליך טוב בגלל החזה
את אמנם לא שמנה, אבל אבל אין לך שום חן
לא תגיעי בחיים לשום דבר
בגללך...(היתה תאונת דרכים\מישהו חלה\ דברים לא הסתדרו וכל דבר שמושפע מדברים שממש לא בשליטתי)
את רוצה שאני אמות בגללך?
אחרי נסיון התאבדות שלי - "תארי לך שזה יגיע לעיתון וכולם ידעו?" . תארי לך שמעולם לא סיפרתי על הנסיון התאבדות הזה. אפילו בטיפולים שעברתי, מחמת הבושה. רק לאחרונה הבנתי שכבר מותר לי לספר.

מדהים כמה בכל צעד שאני עושה אני שומעת עדיין את המשפטים האלו. תאמיני לי שזה יותר כואב מכל מכה שקיבלתי.

לגבי בן הזוג בהתחלה חשבתי שזה שיעור שעלינו לקחת יחד אבל עכשיו אני מבינה שלא. שאמנם גם הוא נפגע את שלו בחייו אבל שכל אחד צריך לעבור מסלול התחזקות נפרד. שלא נכון להפיל עליו את הכל ולצפות ממנו לפתור את כל הבעיות שלי

לאמא שלי היתה ילדות קשה. שמעתי לא מעט פרטים על כך . לצערי כרגע הז לא מנחם אותי אבל מדרבן אותי להתחזק בעצמי כדי להיות נוכחת וחזקה למען ילדי.
אבל מה שנראה לי שאת צריכה זה שיעטפו אותך ברכות וידאגו לך
זה נכון. אבל אשה בוגרת קשה לה למצוא את הסביבה האוהבת ללא תנאי. אני מנסה למצוא את הדרך להתחזק ולהכיל בעצמי להיות סביבה כזו. אם יש למישהו עוד רעיונות איך מגיעים לשם אשמח לשמוע.

[אבודה*]

_מי שלא יודע לתת מכל הלב, לא יודע להעריך קבלה.
יפה_ גל יקרה,
אם נדע שמותר לנו רק לקבל עוד ועוד ועוד בלי הצורך להעריך קבלה או לתת מכל הלב
נוכל אח"כ להעריך קבלה ובמיוחד לתת מכל הלב_
תודה חני
אכן הייתי רוצה לקבל עוד ועוד.

[אילה_בשדה_הדגן*]

איזה יופי שענית !!
אני כל כך שמחה .
שלום אישה שמכנה את עצמה אבודה .

כתבת , ואני קוראת ומפרשת את זה ומרגיש לי שהלב נפתח , אולי מעט , קצת , אבל זה כיוון !זה קצה חוט , מדדדההיייים.

אני נזכרת שפעם אמא שלי היתה אומרת שאני פדלאה.פדלאה זה אומר מבחינתי עצלנית חסרת תקנה , שמנה ומכוערת , הבית /חדר (כי היא אמרה לי את זה כשהייתי גרה איתה ולא סידרתי אחרי),מוזנחת.בטח עם פלולה על הסנטר.
אל תהיי פדלאה = חרוצה , זריזה , לוחמת בהזנחה , הכל מבריק ונוצץ.

ולוקח כל כך הרבה זמן להשתחרר.
כי כשאני ניקיתי את הבית זה תמיד לקח שעות . יום שלם לנקות , רק לנקות אחרי עצמי . והכעס שאני כזו בלאגניסטית מציף אותי . ועוד יותר גרוע הכעס על הבן זוג שלי מציף אותי , למה אני מסדרת אחריו, והילדים שמטנפים...

וזהו , זה משהו שצריך לעבור ממנו הלאה .
לשים נקודה ולפתוח דף חדש.
ואני מנסה.

מעתה אני מברכת את הבית שלי ואותנו ביופי וניקיון.

וככה אני כמו פייה נחמדה וטובה , יפה וחיננית (הכל בראש , אני מדמינת פיה יפה וזהו)ומרימה מהריצפה טישו וזורקת לפח.

שום העלבות , שום ביטויים שמשהו אחר שם שם.


למשל את כותבת שהיא אמרה לך לגבי הציצים שלך. אני חושבת שזו חוצפה מצד משהו לומר למשהו אחר משהו לא נעים על הגוף שלו.כי אם אין לך משהו טוב לפרגן , עדיף לשתוק.
למה מה רע בציצים שלך?!
מה הגבר שלך לא אוהב למזמז אותם?
הילדים שלך לא אוהבים את החלב המתוק?
אם בשמלה של החתונה שלך (לכי ותשלפי את התמונה מהארון)הם לא נראו כמו מיליון דולר , אני צינצנת!

את עשית ניסיון התאבדות וכל מה שמענין אותה זה מה יגידו. אופיני.
הרבה ילדים מוכים לא מגיעים בזמן לטיפול רפואי , גם אם סתם נפלו בגינה ,כי ההורים חוששים ממה יגידו. בטח חוששים. כי איזה רופא טוב יכול במקרה לגלות שהילד הזה פצוע לא רק מהיום..
החשש הוא מזה שהסוד יתגלה, שהאלימות שהם עושים תחשף.שהעולם יעניש אותם.
סוף-סוף.

אל תקחי את התגובה שלה כמו תגובה של מישהו שפשוט לא רוצה שהמשפחה תחשף בעיתונים ותלך הפרטיות.
היא כמו פושע שלא רוצה להגיע למשפט.
והיא מניפולטיבית, היא מפעילה לחץ על הקורבן שלא יגיע לשוטר ויספר לו.

או-קי?

עכשיו תורי : עברת ניסיון אובדני.
נורא לשמוע ,אני חושבת ,שעשית דבר כזה כי הרגשת כל כך רע , היית כל כך חסרת תקווה , לא היה לך ולו אדם אחד בעולם שיקל על מצוקתך, להמשיך להיות עימו.אני בוכה כשאני חושבת על מצב כזה.
תכתבי על הניסיון הזה , מתי ואיך,
אני פה ,
אני קוראת .

[ענת_קדם*]

_אמא הפתעה
ניסיתי לחפש היכן היה כתוב ולא מצאתי. אני אצור איתך קשר במייל אבל זה יקח זמן מה, מקווה שאת סולחת._
הכתוב אצלי במחשב בגלל זה לא מצאת. יקח כמה שצריך וגם אם אף פעם לא תכתבי זה ממש בסדר.
אני עדיין מקשיבה לך אישה אמיצה.

את אמנם לא שמנה, אבל אבל אין לך שום חן
ויש בך כל כך הרבה מהמיוחד מלא חן והרבה יותר מחן וזה עוצמה ענקית ומדהימה, אמיתיות מרגשת ונפלאה. את נוגעת בפנים ואת זה גם כולם רואים וגם אין להרבה אנשים.

מדהים כמה בכל צעד שאני עושה אני שומעת עדיין את המשפטים האלו. תאמיני לי שזה יותר כואב מכל מכה שקיבלתי.
בהחלט. זה הכי כואב. כי כאב פיסי קורה ועובר אבל כאב נפשי נחקק. בתהליך שלי מהכאב הזה אני צמחתי. ועודני צומחת. הבחירה לעשות את התהליך עבורי באה מאותו מקום שאני אהיה אמא שונה לילדים שלי. אני אתן מקום מחזק לגדול בו ולא מחליש. המילה פדלאה ממש צמררה אותי את צודקת היא ממש מכילה המון דברים קשים. זה מזכיר לי שחמותי אמרה על תינוק בן חצי שנה עצלן כי הוא לא רוצה לאכול עדיין...אנשים מונעים מאימרות שאמרו להם והם מעביריןם את זה הלאה כמו מעגל. לרגע אין עצירה ומחשבה אולי המשפט הזה לא מתאים אולי הדרך לא נכונה. הולכים כמו סוסים עם רטיות בצידי העיניים לא רואים את העולם כולו. ואת אומרת כן, גידלו אותי ככה אבל אני שוברת את המעגל הזה. אני עוצרת ובודקת ורק מכאן את ראויה לכול הכבוד. כי ללכת נגד כל מה שלימדו אותנו זה גדולה זה אומץ. כן לילדים שלך יהיה מקום אחר לגדול בו. אני נותנת לילד שלי את מה שהכי רציתי לקבל תמיד: אהבה והקשבה. ואת הדברים האלה אני שולחת אלייך גם המון אהבה והמון הקשבה.

[חני_בונה*]

אכן הייתי רוצה לקבל עוד ועוד.
את מאפשרת לעצמך לקבל.
זה לא מובן מאליו.
שולחת לך הרבה אנרגיה, כוחות ואהבה.
ממליצה לך לשים יד על הבטן ולהקשיב לנשימה שלך.
מחכימון מלווה: בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה.

[בשמת_א*]

_את מאפשרת לעצמך לקבל.
זה לא מובן מאליו._
מסכימה עם חני בונה.
זה דבר חשוב מאוד. זה מעיד על הדרך הארוכה שעברת, ועל הכוחות שלך להחלמה.

[יפה_גל*]

אם משהו כאן חשוב לך, תעמדי עם עכבר ימני על הדף ותבצעי העתקה למחשב שלך.
זרקת כאן פצצת מגה-טון בחצי אמירה. משהו בעולם הזה העביר לך מסר חד שהחיים שלך לא שווים עד כדי כך, שכדאי לך להעלם רק שרצוי שתעשי את זה בדרך שלא תותיר אצבע מאשימה, אלא שבניגוד להקדמה לא מדובר רק על רצון לגרום לך להעלם ריגשית, אלא פשוט לסגור מסך, זה בעיני שווה ערך לנסיון רצח לא במובן של רצח אופי, אלא רצח שאת מכירה מעשרת הדיברות.

בפסק דין אמין נגד אמין, ילדים תבעו את האבא שלהם על ניכור והזנחה וזכו, שימי לב לא גילוי עריות, לא חבלות מכות וכדומה, אלא אבא שלנו לא ידע לתפקד כאבא, זה מה שהילדים אמרו בכאב, וזה מה שבית המשפט קלט ברגישות מופלאה. משום מה חשבתי שהאבא הוא הדמות הקשה, כעת אני מבינה שלאמא שלך יש יד ורגל במצבך, עברת את הניתוח, את יכולה לראות את נסיבות חייה העלובות שהביאו אותה להיות אדם מר אכזר ו"גברת מה יאמרו השכנים", גם במחיר החיים של הילדה שלה.
ראשית, אני מצדיעה לך יקירה, אם השקעת את כל תעצומות הנפש שלך, בלא להיות דומה לאישה שכל מה שיש לה להגיד על נסיון התאבדות זה מה יאמרו השכנים, את נמצאת במדרגה כל כך גבוהה, שאת תהיי עלובה להפליא באם תנסי להפרע ממנה בכל צורה. עזבי את הנקמה הצער והתוכחה, היא לא תבין את זה וגם אם תבקש ממך סליחה את תרגישי רק את מלוא עליבותה, לכי תדעי איזה השפלות בחדרי חדרים עברה היא עצמה, לכי תדעי אם מה שהיא העניקה לך לא היה אחרי סינון מה שהיא קיבלה מהאמא שלה או מבעלה או השד יודע ממי...

אישית, חושבת שטוב שניסת לקבור את נסיון ההתאבדות אפילו במחיר הנזק שזה חולל וטוב יותר שזה יוצא לך אחרי שכבר התחתנת וילדת ילדים.ככה החיים זרמו להם על ציר האחיזה בחיים, ועכשיו, ממקום של "מותרות", הנפש פשוט רוצה מרגוע ותרופה לפצע שכיסת בתבונה בתחבושת כדי שלא יזדהם והוא המתין לך בסבלנות שתתפני לרפא אותו...

אדם נברא בצלם אלוהים, הכסות, שלנו, הגוף, חי עם הנשמה בסמביוזה מוחלטת עד לרגע שבה הנשמה יוצאת מהגוף ואז הגוף מתפרק ליסודות ממנו בא לעולם, מעפר באת ולעפר תשוב. כלומר יקירה, קיבלת מתנה מופלאה שנקראת חיים, בכל יום יהודי אומר מודה אני בפניך מלך חי וקיים שנתת נשמה באפי, יש יופי וכח מופלאים במילים האלה, מי שבאמת רוצה להתאבד, מצליח. את לא רצית להתאבד יקירה, את לא רוצה להתאבד ואת יודעת את זה טוב ממני, את רצית לצעוק ובצדק רב: הינני כאן.
שדדו וגזלו ממך את מה שכל גור גוזל תינוק בעולם הזה מקבל, חום אהבה חיבוק שייכות, זהו אובדן קשה אכזרי ,
אבל רברסבילי, את יכולה יקירה לאמץ אמא כמו שאמא יכולה לאמץ ילד. אין לזה גיל.

לגבי הגוף מפתעי אותי כמה עוצמה את מייחסת לגוף שהוא בסך הכל כסות לנפש, מה את רואה בעינים שלך? הן יפות או עכורות? איזה מבט יש לך בעינים? קחי מצלמת וידיאו תכניסי אותה במקום שיש לה זווית ראיה רחבה ותסתכלי על עצמך בלי רחמים,
היופי הוא בעיני המסתכל,
אם את רואה במראה שלך את מילות הרעל של אמא שלך, מהרי יקירתי לסכין המנתחים ושני כל איבר שא-ת את ולא אחר אינך אוהבת, אל תגידי לי שאת לא יודעת, שאפשר להוציא מהגוף צלעות, לצייר גבות, לייצר שדי פלא לחטב את הגוף, לתקן פגעי עור, ולהראות מליון דולר גם אם לא נולדת ככה. כל תמונה מדהימה של דוגמנית שאת רואה עוברת ריטוש בצילום בפוטו שופ, מייק ,תאורה רכה וכיוצא בזאת, חפשי מי הוא המודל שלך ליופי קחי את הקווים שניתן לתקן אצלך.
אולם, אם בעצתי תשמעי, אל תבזבזי שקל אחד על תיקון מראה הגוף, למה? כי זאת מעטפת,
היא חשובה בשלמות ובתקינות המערכות שלה וסכרון עם הנשמה, קרי ,האם את בריאה? האם את יכולה ללכת בלי מאמץ, האם ההליכה שלך נכונה ויציבה?, את יכולה לשנות את המראה החיצוני בקלילות, סטודיו c יכול לעשות לך עבודה טובה בתיקון העמידה בדרך הכנסת הבטן בשידור מראה יציב ובוטח,ועוד יש יחס הדדי ואם את משדרת כח את גם מקבלת כח.
אבל רגע, יש שלב מקדים:
ראשית, למדי הפעיל את המערכות הכי אינטימיות של הגוף, ממה שאת מתארת לעיל, אני משוכנעת שאת לא יודעת להגיע לגבהים העצומים שגוף האישה מסוגל לרחף בהם, יש ספרים מדהימים בתחום, יש הבדל מהותי מאד בין פעילות חובבנית בתחום לבין הפעלה באמצעות ידע מקצועי שבעקבותיו יבור הרגש שמצליח לייצר רקיע נוסף, אחרי שתלמדי את רזי הגובה והעומק, את פשוט תסתכלי על הגוף שלך אחרת ןתלמדי לאהוב אותו,

קחי את אחד הריבועים שיש בדפי ילדים יוצרים או משחקים לא וירטואלים באתר א-ב תייצרי משהו קטן ומתוק במו ידיך, תני אותו מתנה למי שאת הכי הכי אוהבת בעולם, הפריטים שם נעים מיצירות קטנטנות לילדים ועד לנושאים מורכבים ומקצועים מאד מאד, צלמי לנו לכאן משהו קטן ומתוק שהכנת במו ידיך, בכלל לא חשוב מה זה, כדי שנחייך איתך.
נ.ב. את עונה בבהירות וצלילות רבה, אני מתפלאה איך הרציו שלך אינו יודע להכניע את הרגש, אולי חני בונה המאמנת תצליח לפענח את זה.
אעבור כאן שוב לראות חיוך שלך.

[קרן_ג*]

אישה יקרה, את באמת מרגשת בכנותך וברצונך לשנות באמת.
אני קוראת את הדף ובאתי לתת מעט ממה שיכולה לתת.
התהליך שאת עוברת הוא תהליך נפלא של התחלה מחדש. במצב כזה כשרוצים להתחיל על נקי
אפשר מניסיוני לקבל הרבה תמיכה מאחרים, מאלה אשר מבינים ורוצים לתת באמת מליבם.
וצריך לתת הרבה מעצמך לעצמך
כי אם לא תתני לעצמך לא תוכלי לקבל מאחרים באמת, כי החלקים הכואבים חייבים הזנה טובה
גם מבפנים ולא רק מבחוץ. לכן חשוב מאד לפנות כמה שיותר לטוב שבך, ליפה שבך,
אפילו שזה קשה. לשים מחיצה בינך לבין הילדה שהיית שכל כך פגעו בה.
לפנות לחלק שהוא טרם הפגיעה ודרכו להביט אל עצמך.
זוהי את האמיתית. בלי כל המשקל המכאיב שאימך ואביך הוסיפו על נפשך כשעוד לא היה בך הכוח להתנגד.
הפנייה הזאת לחלק הבריא שישנו מתחת לשכבות הנגועות היא פניה שמשדרת לעצמך שאת מאמינה שיש בך
חלק נקי שהוא המהות הפנימית העמוקה שבך. שם איש אינו יכול לגעת.
אני יודעת מניסיון שהמאמץ וההתגברות שעושים כדי לפעול מהמקום הזה
באמת בונה. בונה מקום חדש, אבל לא משהו שלא היה קודם - רק חלק שמכוסה.
את יכולה לגלות את עצמך דרך הטוב שבך.
תתמקדי בעצמך, במשפחתך שאת בונה.
התרחקי מכל מה שמחליש ופוגע.
את ראויה לחיים נפלאים, שקטים ומלאי אהבה.
אני, כמו האחרות גם כן כאן איתך.

[תמי_גלילי*]

ממליצה על תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות

[צומחת*]

==
תודה אילה, אהבתי את הגישה שלך! איזו גישה נפלאה יש לך!
אני אנסה ליישם אותה. לא קל לי עדיין לכתוב על הנסיון ההוא. לא דיברתי עליו ונראה כאילו שכחתי אותו אבל ניהלתי יומן שלא פתחתי לקרוא מעולם את מה שכתבתי, אולי אציץ בו

אמא הפתעה
תודה רבה על האהבה וההקשבה שאת שולחת. המילים שלך יקרות לליבי ונגעו בי. אני מודה לך על האהבה וההקשבה שת שולחת ומאחלת שתמשיכי להיות בנתיבים שטובים ונכונים לך.

חני בונה
נכון, אני מתחילה להבין שאכן לקבל אהבה תלוי הרבה בי. אבל כדי להבי ן את זה הייתי צריכה לוותר על אהבה ללא תנאי שציפיתי שתהיה לי. ואין דבר כזה, גם לא מחברה הכי טובה ולא מבן זוג.
תודנ על מה ששלחת לי, זה מתקבל באהבה.

תודה בשמת על האמונה בי. זה לא מובן מאליו בכלל בעיני.

יפה
אכן מזה שנתיים אני עובדת על לקבל את הגוף שלי וזה התחיל להתרחש לאחרונה. זה הי המאד קשה כיוון שאמי היתה מאשימה אותי תמיד שההריו איתי הרס לה את הגוף. ועכשיו אני למדתי שגופי כלל לא הרוס. אני לא שואפת לעשות ניתוחים כלל.
מעניין שכתבת לגבי עמידה .
כל חיי הלכתי כפופה דיברתי בלחש. עכשיו , רק לאחרונה סוף סוף אני מצליחה להזדקף אחחרי חודשים של עבודה קשה(במובן החיובי) .
אני בטוחה שאמי עברה לא מעט. בגלל זה אין לי שום מטרה להשפיל\להחזיר \לנקום. אני רק רוצה למצוא את הנתיב שלי בחיי ולנקת את עצמי משאריות של חומר שלא מיטיב עימי.
יש לי גם רגעים של חיוך, פשוט החודש האחרון היה מורכב וקשה לי.ש בי חיוך כולה כשילדי באים להתפנק אצלי , שהבן שלי מסביר לשכן מהו זבל אורגני, שהם שרים ומשבשים מילים של שיר בחמידות של פעוטות. אני מחייכת כשאני שותה את הקפה שלי בלילה שהילדים שלי ישנים ויש לי זמן מה לעצמי לפני שהמחשבות המטרידות יבואו.
איך הרציו לא מכניע את הרגש?ניסיתי. כל חיי חייתי עם הרציו, אבל אני אנושית בסופו של דבר והרגש עולה ומופיע ברגעים בלתי צפויים באופן לא נשלט.


קרן ג
תודה שגם את מאמינה בי
מיהם האחרים שנתמכת בהם?
אני אכן מרגישה שזקוקה להזנה.
קשה להפרד מהמחליש הפוגע שבתוכי .
מה שכן גיליתי שאני מרגישה יותר תמיכה מאז שהחלטתי לשחרר את ה"אני הקורבן". אני לא רוצה להיות קורבן יותר . אחרי שהתחלתי לשחרר את הקורבנית פתאום אני מרגישה יותר תמיכה. נשמע פרדוקסלי אך מדהים.
אני לא יודעת מה היה טרם הפגיעה, לא זוכרת מצב של טרם פגיעה. גם בתמונות את רואה ילדה עצובה. אין שום תמונה עם חיוך.

תודה תמי
אני אקרא את קישור

תודה לכל מי שכתב. כל אחד תרם בדרך מדהימה ויחודית.

[קרן_ג*]

צומחת יקרה
חשבתי בליבי לפני שראיתי שהיה טוב לו החלפת את הכינוי שנתת לעצמך, כי מישקלן של המילים כה רב. שמחה לגלות שעכשיו את צומחת
בעצם גם קודם היית צומחת, זו רק הפנייה לעצמך, אך זה כל כך משמעותי.
מי הם האחרים? אנשים טובים יש תמיד בדרך, כמו כאן, כך בכל המקומות שהייתי
ובתחילת התהליך גם במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית נמצאה הרבה תמיכה.
אך העיקר היה שדרכה של ימימה מצאתי את עצמי ואת כוחותיי, וחדלתי לחפש אצל אחרים משענת.
כאשר אני אומרת המקום שטרם הפגיעה אינני מתכוונת למקום זכור כרונולוגית בזיכרון הרגיל.
הפגיעה שנפגעתי בילדות החלה בגיל 4 ונמשכה שנים רבות. זה המקום הפנימי שכל אחד יודע
בידיעה פנימית עמוקה שהוא קיים. המקום אשר בילדות נלחם כי הוא יודע שמה שנעשה הוא לא טוב ולא צודק, אך בסופו של דבר הוא מוכנע ע"י כוחם של מבוגרים הרסניים.
זוהי המהות, או אם תרצי הנשמה, או המקום של האהבה שיש לילדים שלנו. אותה אהבה יכולה וצריכה להיות מופנית גם פנימה. החלק הכואב זקוק לה יותר מכל.
הוא לא זקוק לדחיה עצמית, ביקורת וחיטוט במה שהיה ואי אפשר להשיב על כנו.
זה מקום של אמונה פנימית עמוקה שצריך להתחבר אליו קודם כל דרך ההבנה
שהוא המקום דרכו אפשר להחלים.
אי אפשר להחלים מהפגיעה ע"י הניסיון להבין אותה. זה לא מובן.
גם לאלה אשר פגעו זה לא מובן. זה פשוט הדבר היחיד שהיו יכולים לעשות.
אבל לא הם העיקר. למרות שיש נטיה להתעסק בזה - הם הטפל.
העיקר זה החיים מכאן והלאה.
העיקר זו ההתחזקות, הצמיחה.
החיבוק שאפשר לתת לילד מכל הלב ולהרגיש שבגרתי
שהתחזקתי. שאינני שבויה של הילדות שהיתה.
זה כל כך נפלא לראות שאנשים באמת משנים את חייהם לטובה.
ממה שאני קוראת מדברייך אני בוטחת לחלוטין שזה יקרה גם לך.
רק קבלה עצמית, וחום ונתינה לעצמך, והתרחקות מכל מה שמיותר עבורך.
לילה טוב יקרה ואמיצה.

[הרגע_הזה*]

אבודה יקרה,
אני עברתי התעללות נפשית, אומנם לא קיבלתי מכות אבל הפכתי לאמא מכה. למרות שנים טיפולי פסיכותרפיה, למרות טיפולי אנרגיות למיניהם, שום דבר לא עזר,ואז זה היגיע למצב שיש נגדי תיק במשטרה, וזה עשה לי את הבום, התחייבתי לקחת טיפול בכעסים במרכז לאלימות המשפחה, זה הדבר שהביא את השינוי, מאיפה כל הרעל שהיה לי בנשמה נבע, איך לא להעביר זאת לילדים, מה לעשות עם הבלללע ויותר חשוב להבין מאיפה זה מגיע, היום שנה וחצי אחרי אין יותר מכות גם לא על הטוסיק, הכל בדיבור. משא ומתן גם עם עצמי, אל תתני לעצמך להגיע לתהום אליו אני נפלתי. אני מחבקת אותך איפה שלא תהיי.

[צומחת*]

תודה רבה קרן יקרה וגם אורחת יקרה
קרן אני כמהה לשמוע עוד ועוד על התהליך שלך. בין היתר האם את בקשרים עם המשפחה שלך ואיך הם הגיבו לתהליך שלך?
כשבא לי להחטיף לילד שלי אני נושמת עמוק וחזיקה את עצמי חזק ומנסה להבין מדוע אני כועסת?האם זה כי הילד עשה משהו מרגיז או שאני פשוט לחוצה\עצבנית\ממהרת
אם הילד עשה משהו מעצבן(מיעט המקרים, אם נודה על האמת) , אני אומרת לו שהוא הרגיז את אמא, שאמא צריכה להירגע ושחשוב לי שיעשה א, ב, ג
אם אני במצוקה ,אני אומרת שאני במצוקה. רושמת לעצמי מה הסיבות שאני במצוקה(יש לי נקודות תורפה. קשה לי לקום בבוקר למשל, קל לי יותר אם הכל מוכן, אפילו קפה בתרמוס:-D) ומשתדלת להתארגן יותר טוב.
הקושי שלי לתת לעצמי הוא גדול. בימים כמו אתמול והיום שכל היום של ישטוף דמעות ובכי וכל כך מתחשק לי חיבוק חם. כל כך אני צריכה מישהו ליהיה שם וינחם אותי.
לצערי בן הזוג שלי לא יכול לשבות מכל מלאכתו וגם אין לו יכולת הכלה מנחמת כפי שיש לאותה אמא שבדמיוני, שאני מבינה שגם האמא שרציתי היא מושלמת ללא סייג במידת מה.
אם כי לא לגמרי. אני קצת הייתי רוצה אמא שאפשר לריב ולהשלים איתה, או שאפשר ללעוג למרק שהיא מכינה מלוח מדי וכולי. (ברוח טובה כמובן) .אני מבינה שברגעים שאני מתגעגעת לאמא מכילה הכי בא לי למות כי אני יודעת שאף פעם לא תהיה לי אמא כזו. שלא יהיה מישהו שיכיל אותי לגמרי.
אתמול הבן שלי שראה אותי בוכה שאל אם אני אמות כי אני כה עצובה.
לא הבנתי מאיפה הילד קלט את משאלת המוות שלי. שאלתי אותו למה הוא מתכוון והוא הזכיר לי סיפור על מלך שהיה חולה מאד וכמעט מת כיוון שבובת הזמיר שקיבל מתנה ממלך אחר התקלקלה והוא היה עצוב מאד. בסופו של דבר המלך הבריא כשהזמיר האמיתי סלסל בגרונו.
ניסיתי לחשוב מה מוסר ההשכל כאן עבורי?
ואולי אין?
בכל מקרה אמרתי לילדי, שגם מלכים לא תמיד יודעים מה חשוב. שיש להם ממלכה גדולה, וגן, ופרחים, וצריך לראות את מה שיש ולא למות בגלל בובת זמיר מקולקלת. שהסיפור מנסה ללמד אותנו שתמיד יש משהו לקום בשבילו בבוקר, משהו להנות ממנו.
ואז החלטתי שאיני אוהבת את הסיפור.
מלך חי או מת בגלל זמיר? הרי היה חי גם לפני הזמיר, לא?
מצד שני אני מבינה אותו, גם לי קשה למצוא בעצמי את החיות .
לאחרונה התחיל מאד לדכא אותי שילדי גדלים עם אם שאין בה חיות. והתחלתי לחשוב שבמובן זה עדדיף בלי אם בכלל? מצד שאני אולי כן יש דרך למצוא בי חיים. למצוא בי שמחה.

[צומחת*]

אגב, תמי גלילי
קראתי בעיון את הדף ששלחת אליו, אבל אני לא הבנתי אם בסופו של עניין את ממליצה לקרוא את הספר או שמאז השתנו הרבה דברים? האם הוקמה בסוף קבוצה?
אולי אפשר להקים קבוצה ורטואלית?מה דעתך?

[ענת_קדם*]

אהבתי איך עברת מאבודה לצומחת!!|יש|

אתמול הבן שלי שראה אותי בוכה שאל אם אני אמות כי אני כה עצובה.
יש לך ילד רגיש ומדהים את השעורים הגדולים ביותר ,לטעמי כמובן, אנחנו מקבלים מהילדים שלנו וזה יכול להיות משפט פשוט.
אני מאוד מבינה את איך שאת מרגישה. אני רוב הזמן רציתי למות. הילדה שבי לחשה כל הזמן אני רוצה למות. רק לאחרונה ממש בחודשים האחרונים החלטתי שאני רוצה לחיות. אבל ממש לחיות. אז קודם כל תני לעצמך להרגיש את זה כי זאת הילדה שבך לוחשת לך משהו שאף פעם לא הקשיבו לה .היא לוחשת כל מיני דברים ואחד מהם זה המשפט הזה. בתהליך שלי רציתי כל הזמן לא להרגיש את את המשפט הזה אבל למדתי שרגש או מחשבה ,קשה ככל שתהיה, חשוב לתת לה מקום. זה קצת כמו גל גדול ששוטף. אם מתנגדים לו מנסים לעצור זה מרגיש כמו שובר גלים. הגך מתנפץ עלייך ופוגע. אבל אם נותנים לו פשוט לשטוף אותך את הוא בא מציף ומתי שהוא חולף.
אני הרבתי לעצום עיניים ולפגוש את הילדה שבי. לדבר איתה. לשאול אותה מה היא רוצה? מה היא צריכה ממני? תמיד היא ידעה במדוייק.
רוב הטיפול עברו לי שיחות ומחשבות לגבי האם אני פוגעת בתינוק שלי כי הייתי מרוכזת יותר בעצמי כי היו לי התקפות זעם קשו וכעס של חיים שלמים שיצא החוצא(נשטף) אז חשבתי כמה אני פוגעת בו בטח. רואה את אמא שלו עצובה, ובוכה. אבל אלא רגשות. רגש זה דבר טוב. להעביר מסר לילד שמותר גם לכעוס ולכאוב ולהיות עצובים נותן חופש עצום לילד. הרי היום לא מקובל לתת דרור לרגשות כאלה. אם להביע רגש אז רצוי שמחה ואושר. רגש זה כל הסקלה של הרגשות.

שהסיפור מנסה ללמד אותנו שתמיד יש משהו לקום בשבילו בבוקר, משהו להנות ממנו.
ואולי הסיפור מלמד שמותר לבכות ואפילו לבכות המון גם אם זה נתפס על ידי משהו כמשהו פעוט כמו ציפור?
קצת מזכיר לי איך היו אומרים לי שאני מגזימה על כל מיני תגובות שלי. איך אפשר להגזים אם ככה אני מרגישה זה מה שזה לא? אז אני חוזרת למותר גם להרגיש שבה למות. תרשי לעצמיך את זה בלי ביקורת עצמית או רצון להפסיק פשוט להרגיש.
שוב אהבה(())

[אילה_בשדה_הדגן*]

אח !מזל טוב ,שינית את הניק שלך.אני מרימה לחייך כוס צ'אי.\יש\

שלום אישה יקרה שצומחת .

אני מברכת אותך וגם מודה לך.באופן אישי , חשוב לי להיות קרובה אל אנשים,להיות במקום משמעותי ,משמעותי אצלהם , משמעותי אצלי, זה לא משנה, העיקר שיש קשר.
את חיה מאוד בעיניי, את מלאת רגש, את תיקשורתית,והילד שלך הוא בכלל מדהים(בן כמה הוא ?).ואם הוא כזה ,זה בטח בגלל שיש לו אחלה אמא.

אם נחזור לבולשיט שאמא שלך זרקה עליך שלא יצא ממך שום דבר,הרי שיש לך בן שמדבר כל כך לעינין והוא רגיש ולב אמיתי, אני היתי מתגאה בו מאוד.

וכן ,הבן שלך צודק, אפשר למות אם אין זמיר.
הסיפור הנכון (הוא סיפר אותו או שאת סיפרת לו ?)וזה שאת מתעצבנת , רק מוכיח את זה.

הזמיר הוא סמל. אני לא יודעת בדיוק למה , אבל ברור שזה משהו חיובי.לשמחה, ליופי , לשירה שיוצאת ישר מהלב, לרעננות הבוקר, או לא יודעת מה.
ותשאלי כל מילובביץ מתחיל והוא יגיד לך שהמצווה הכי חשובה היא לשמוח.(אני לא מילובבוצית,אבל את העינין הזה קניתי).


אז מה עדיף לילדים שלך ? שהאמא שלהם תמות /תחלה מרוב צער ?
ואז הם יתבעו אותך (בבית משפט , כמו הילדים אמין שיפה גל כתבה עליהם , או סתם אצל הפסיכולוג),שאמא שלהם לא תפקדה כמו אמא.
עדיף שהם יתגלגלו במשפחות אומנה , פנימיות (ששם מעגל האלימות זה ממש שכיח), ישכחו בכלל מה זה בית ?!

אני מניחה שלא עדיף.
אני מניחה שלמרות שהם מקסימים , אף אחד בעולם לא יגיד להם " אני אוהבת אותך ואתה יקר לי "כמו האמא שלהם.

מה בעצם אני מנסה להגיד?,
שהגעת בזמן.
שבגלל שיש לך ילדים את כל כך נזכרת בילדות החסרה שלך, ובגלל שיש לך ילדים את מקבלת את הכוחות העל טיבעיים האלה מלהיות 'אבודה 'ללהיות 'צומחת'.
את חייבת את זה לעצמך , אבל גם למשפחה שלך.
ואם את לא יודעת מאיפה לשאוב כוחות תסתכלי עליהם.
הם הזמירים.
(כמובן שהם לא מקולקלים, הם זמירים במובן הזה שהם ציפורים חופשיות ומזמרות).

וגם את תבריאי כשתדעי לשיר כמותם.לשיר איתם, לעופף בחופשיות.


ןעכשיו את חולה , אבל זה לא חייב להיות ככה לנצח.הגוף/הנפש ושניהם ביחד חזקים וינצחו את מה שאיים להכריע אותם. כבר שינית את הניק שלך.
אמרת שאת רוצה אמא שאפשר להגיד לה שהמרק שלה מלוח , ושהיא תקבל את זה .
תראי אותך, גם הבן שלך אומר שהמרק שלך מלוח , מרוב שאת בוכה והדמעות מלוחות ,והוא לא רוצה מרק מלוח .הוא דואג לך ואוהב אותך. ורק בגלל זה ,כבר מגיע לו שתזמיני אותו לכוס שוקולדה מתוקה (ואם אתם בקטע של הבריאות , אז משקה חרובים בדבש , או משהו כזה )וכמובן שתזמיני גם לעצמך .כי את לא מתנפלת עליו , את אמא באמת נפלאה , את אמא שבאמת מקבלת את מה שאומרים לה.

לגבי הבכי ,
אולי את בוכה כי את באמת מתמודדת עם כל הדברים האלה וזה חסר אחריות להזכר מול המסך של המחשב. את צריכה ללכת לסדנה של הצעקה הראשונית או כל מני דברים שכתבו לך ולהתקשר למטפל שלך ולעשות הכל כדי לא להיות לבד.כלומר , את יודעת אם את צוללת לעומקים מסוכנים שמהם אין תקומה ,פני למטפל מוכשר ומסור, בלי להסס.

ומצד שני ,כתבת"שינחמו אותי ",
והמטרה של הבכי , היא גם להוציא . ולנקות את משקעי העבר .

אף אחד לא יכול לנחם אותך על האובדן שלך.וזו האמת.אני גם חשבתי על זה שאת זה שאבא שלי לא היה שם בשבילי שום דבר לא ישנה.ובנוסף כמו שהמטפל שהיתי אצלו אמר : זה בסדר שתכעסי על זה.

ואני חושבת שעם כל המגבלות , תעבירי לבן הזוג שלך את המסר : האישה שלך עוברת עכשיו משהו ,משהו קשה וגם גדול. היא צריכה אותך איתה ולצידה .היא רוצה לסמוך עליך ,היא רוצה שהקשר ביניכם היה משמעותי .
וגם אם תעשה שעות נוספות ועם הכסף הזה היא תלך לעוד פסיכולוג , תמיד יהיה ברור מי לוקח מקום ראשון בסולם הקדימיות שלך.

[חני_בונה*]

אני מתפלאה איך הרציו שלך אינו יודע להכניע את הרגש, אולי חני בונה המאמנת תצליח לפענח את זה.
בשמחה.
כמו ש צומחת אמרה:
כל חיי חייתי עם הרציו, אבל אני אנושית בסופו של דבר והרגש עולה ומופיע ברגעים בלתי צפויים באופן לא נשלט.
כשאנו צעירים ומדברים אלינו בשפה של רציו בלי לשים לב לצרכים שלנו, קורים לנו 2 דברים במקביל: מצד אחד אנו מקבלים את הדברים של הגדולים כי הם גדולים אז הם יודעים, ומצד שני אנו מתחילים להרגיש רע לגבי עצמנו. אתן דוגמה: נניח שיש משפחה עם 2 ילדים אחד בן 8 והשני בן 4. ההורים צריכים לצאת נניח לשעה ומבקשים מהילד הגדול לשמור על אחיו הקטן. והילד הגדול מסרב הוא לא אומר שהוא פוחד הוא רק לא מסכים בשום אופן. וההורים מסבירים לו בשפת ה"רציו" שהוא כבר גדול, הוא יכול להשאר עם אחיו, לשם המחשה הם מראים לו איך כל חבריו כן נשארים לבד בבית ולבסוף "בגללו" הם גם מביאים מישהו שיהיה עם הילדים.
הילד הזה לא יודע שמותר לו לפחוד, ושאם הוא מרגיש שהוא לא רוצה להיות לבד אז זה סימן שהוא לא צריך להיות לבד. מה הוא כן יודע? שהוא לא בסדר. שהוא פחדן, שהוא לא רוצה לעזור להוריו ולכן הוא ילד "לא טוב".
ילד כזה כשהוא גדל להיות מבוגר ,כל המצוקות שחש כילד ימצאו דרך לבוא לידי ביטוי כמו למשל: הרגש עולה ומופיע ברגעים בלתי צפויים באופן לא נשלט.

[צומחת*]

תודה שהייתן כאן
התגעגעתי
היתה תקופה שכמעט חשבתי שהכל השתפר כ אמא שלי הסכימה ללכת לטיפול אבל הפסיקה אותו אחרי 3 פגישות "כי זה לא עוזר".
זה השפיע עלי הרבה יותר ממה שציפית ורק אז הבנתי כמה ציפיות היו לי מהטיפול שלה. קיוויתי שתהיה פתוחה יותר, ואחרי שהיא הפסיקההרגשתי שאני צוללת למעמקים אפלים .
לפעמים אני לא מבינה את עצמי איך הבאתי ילדים לעולם? פשוט רציתי אז הבאתי אותם בלי לבדוק כמה אני כשירה ומתאימה ןכמה יש לי את הכוח להיות אמא ........ פשוט רציתי מאד משפחה חדשה שתמחק את משפחת המוצא שלי.
לצערי זה לא מחק את משפחת המוצא אלא רק חידד את הקשיים שלי.
בטיפול שלי, המטפלת דיברה איתי על לשים גבולות מוקדם יותר לילדים מבלי לחשוש שלא יאהבו אותי . היא אמרה שהילדים שלי יאהבו אותי וצריך לשים גבולות לפני שאני מתמוטטת. פחדתי מאד אבל החלטתי לסמוך עליה ולשים גבולות קודם. אם ילד קופץ עלי ולא נעים לי:להגיד. אם אני עייפה ורוצה לנוח, אז להגיד ולא לחכות למצב שאני כמעט באובדן שליטה .
הפתעה!ל ארק שהם לא אוהבים אותי פחות אלא מכבדים אותי יותר ולי קל יותר!
זה גם עוזר לי להתחבר יותר להבין את הצרכים שלי אחרי שדרכו עליהם שנים ארוכות.אני מבינה שגם אמא שלי לא הבינה את הצרכים שלה. אני מבינה שהצרכים שלי הם לא חריגים באופן קיצוני וכשאני שמה לב מתי אני רעבה, צמאה, זקוקה ללכת לשירותים ומבצעת את הדברים לפני שאני מתפרקת, אז אני סבלנית יותר.
מצד שני אני עדיין רואה קושי בתחומים מסויימים למשל בהנקה. אני רוצה להפסיק הנקות לילה של פעוט ומאד קשה לי ההתמודדות. קשה לי להגיד "לא" למשהו שבעיני הוא סמל הנתינה.

[צומחת*]

שוב אני כותבת כאן אחרי קטע קשה נוסף עם אמא שלי
עדיין מחפשת את האמא הגדולה

[אילה_בשדה_הדגן*]

גם אני חוזרת ,ראיתי שהדף עלה שוב במה חדש , ובכלל כל החופשת מחלה של האתר.

אני חושבת שזה נהדר שאת והמטפלת עובדות על דברים חשובים כמו גבולות והקשבה לעצמך.עם כל הקשיים , ברור שאם את רואה נקודות של אור ושאת רואה שמא' יבוא ב' (כולמר :כשאני שמה לב מתי אני רעבה, צמאה, זקוקה ללכת לשירותים ומבצעת את הדברים לפני שאני מתפרקת, אז אני סבלנית יותר.),נהיה סדר בחיים.

לגביי הנקת לילה , אני חושבת שעם כל זה שהנקה היא אכן סמל הנתינה , חשוב לא להפוך אותה לסמל של שחיקה.אם ההנקה פשוט גומרת אותך בלילה , זה כבר לא נתינה, זה כבר התקרבנות .
אני יכולה לספר לך מניסיוני , שיש לי תינוקת בת שנה וחצי , שיש לילות עם המון הנקה , פה ושם. ומה אני עושה ?, אני מתבוננת ומנסה להבין מה הסיבה לכך :
א. צמא - אז אני נותנת לה מים וזהו .
ב. חום - נו טוב , שתינק , זה באמת הדבר היחידי שיעזור לה , ואז אני באמת מוכנה להניק כמה שיותר.
ג. כי היא עמוסה מבחינה רגשית , כי משעמם לה אבל היא לא ממש רוצה לישון , כי ...מאה ואחד דברים , אבל לא כי זה מה שהיא רוצה . הסימן המובהק למצב שכזה הוא כשהיא רוצה לינוק תוך כדי שהיא מתפתלת או יונק יותר משעהולא נרדמת.
במצב הזה אני 'סוגרת את הבסטה ', מכניסה לה אצבע לפה ושוברת את הוקום , מסבירה לה בעדינות ש'די' , ושאני מוכנה לשמוע מה היא רוצה.

[משה*]

לצומחת הצומחת,
זו פעם ראשונה שאני מבקר בדף, והוא מדהים בעיני. כמו ששינית את הכינוי שלך, בעצם גם שם הדף השתנה. בהתחלה היה סימן שאלה גדול, האם זה בכלל אפשרי לצאת מהמעגל הזה. כעת נשאר אותו שם רק במקום סימן שאלה - סימן קריאה, כי אכן ניתן לעשות זאת. מה גם שבזמן כל-כך קצר.
בנוסף לעבודה שכבר נעשתה כאן, אי-אפשר שלא לראות את הקשר בין תיאורייך לבין תאור תמצית הפרחים Mariposa Lily הבאה מקליפורניה. כמו שכתבה רוקדת לאור ירח בראש הדף על אפשרות העזרה של תמציות אלה. אם תרצי להעזר בתמצית זו, תוכלי לפנות אליה או אלי. זה יכול להועיל בכל שלב, גם בזמן שאת מרגישה שהמצב פחות אקוטי.
להלן התאור:

שושן מריפוזה (מרכז לבן/צהוב, נקודות ארגמן)Mariposa Lily Calochortus leichtlinii
איכויות חיוביות: תודעה אימהית, חמה, נשית ומזינה; קישור ילד/ה –אם; ריפוי של הילד הפנימי.
דפוסי חוסר איזון: ניכור מאם או מאמהות; הרגשת מוזנחות או פגיעה בילדות.

קטגוריות נפשיות: נטישה התעללות גיל-ההתבגרות ניכור חיות-וטיפול-בחיות ילדים תלות-הדדית חמלה מוות-וגסיסה הפרעות-אכילה תודעה-נשית סליחה מרפאים תהליך-הריפוי לב בית וסגנון-חיים הילד-הפנימי אינטימיות מעורבות אהבה גיל-המעבר אם-ואמהות יחסים-אישיים הריון מוגנות רגישות דחייה קבלה-עצמית שרות מיניות רכות הרגעות אמון חמימות

היכולת של הנפש האנושית להראות תשומת-לב מטפחת ואכפתית לאחרים תלויה במידה רבה אם היא זכתה ביחס כזה בעצמה. על כל אדם להיות מסוגל, בתור זכות מלידה, לקבל אהבה אימהית ותמיכה בלתי מותנית בתור ילד קטן. נפשות רבות שלולות קשר חיובי עם האם. במיוחד בעולם המודרני, הקשר בין האם לילד נהפך לבלתי-אנושי עקב תנאים תרבותיים, באמצעות הפרקטיקה של הולדה וגידול ילדים. מחסור נוסף אפשר שיגרם מטראומה משפחתית, גירושין, קושי כלכלי, או מצבים קיצוניים של התעללות, הזנחה ורשלנות. אם הנפש נפגעה בקשר המוקדם שלה עם המהות הנשית, היא חשה קור וריקנות בפנים, ובתוך-תוכה חווה עצמה כבלתי-רצויה ובלתי אהובה. תהליך ההבשלה לבגרות בדרך-כלל מעוות – עבור בנים תתעורר דחיה או עוינות כלפי הנשי, ועבור בנות יתעורר ניכור כלפי האינסטינקטים האימהיים של עצמן. תמצית שושן- מריפוזה עוזרת לנפשות כאלה לרפא טראומה זו ע"י קבלת העבר הכואב. זוהי תמצית חשובה ביותר, לא רק עבור ילדים, אלא גם בשלבים רבים בתיראפית מבוגרים והורות חיובית. למרות הפצע שאולי נוצר באמצעות אם אנושית לא מושלמת, הנפש יכולה ללמוד לסלוח ולהירפא ע"י התנסות במהות של האם האלוהית הארכיטיפית החובקת ברחמנות עדינה ומזינה (רחמים = רחם חמים) . שושן מריפוזה היא תמצית בסיסית אשר משתמשים בה אנשים בכל הגילים כדי לפגוש את רגשות הלב העמוקים ביותר, בייחוד את היכולת להיזון נפשית ולהיות מזינים לאחרים. התמצית עוזרת להיפתח לקבל ולתת טיפוח אימהי, וכך לחזק את החבור בין אם לילד.
במקרה שלך כדאי לשקול את התמצית עבור כל שלושת הדורות.
כל טוב

[צומחת*]

שלום
אתה מתכוון לפרחי קליפורניה?היכן משיגים אותם?
תודה על מה שכתבת, אני מזדהה עם הרבה, אבל חושבת שאין לי דחיה מהאינסטינקטים האימהיים שלי. יש לי הרבה עוינות כלפי הנשיות שלי וכלפי עצמי.
זה מעניין כי לפני כמה זמן הייתי באיזה מעגל העצמה וקיבלתי שם הרדוף. זה מייד עורר בי דחייה ואפילו כעס כלפי שאר הנשים שקיבלו צמחים שנתפסים בעיני כפוריים ומלאי חיות לעומת הצמח הרעיל הזה
לאחר לבטים ניגשתי לאשה שחילקה לי את ההרדוף והיא אמרה לי שמהרדוף מפיקים תרופה נגד מחלות לב. כלומר יש בו צדדים נוספים , מועילים שלא ראיתי.
זה הניח את דעתי באופן חלקי .
היום נכוונתי והאיזור האדים מאד. התייעצתי עם אחות שאני מכירה והיא הציעה להניח שם חלב. חזרתי הביתה וחשבתי לעצמי משהו שרק פה אני מרשה לכתוב:אם חלב פרה ירגיע מעט, בטח חלב אם ישפיע פי כמה. זה אכן שיפר משמעותית את המצב.
מה הקשר? הקשר הוא בנשיות שראיתי בה קללה. בשדיים שהסבו לי סבל כל השנים(ועדיין אני מתרגלת אליהם) שפתאום מהווים לא רק מקור הזנה לילדי אלא מקור הזנה לי. אני פורייה, בי יש תרופה. המחשבה הקטנה הזו נותנת לי הרגשה עוצמתית.

[נטע*]

את אשה מדהימה.
בהצלחה במסע, מחבקת וירטואלית ומאמינה בגדולתך.
המרגיעון שואל: מה עשית היום למען עצמך.

[ילדה_שהיא_אמא*]

שלום לאשה, שנשמעת לא אבודה בכלל, את נשמעת אמא נהדרת אם את חושבת כל כך הרבה על איך את עם הילדים שלך, וכל ילד יודע להגיד לאמא שלו את הדברים שהכי ידליקו אצלה את פעמוני האזעקה, בגלל זה הילד שלך שוואל אותך אם את רוצה שהוא ימות, הוא לגמרי לא היחיד בעולם, וזה רק סימן שהוא מרגיש מספיק בטוח לבטא את הרגשות שלו לידך. האם את היית מעזה לומר משפט כזה לאמא שלך?? כמעט בטוח לי שלא. כי אמא שלך שדרה לך שהיא חלשה ואמא של הבן שלך משדרת שהיא אמא חזקה שנמצאת שם בשביל הילדים.
בעצמי עברתי אלימות קשה בילדותי, ב"ה בלי גלוי עריות אך מספיק בשביל לגרום לי לא להרגיש את הגוף שלי. לי עזר מאד טיפול בתנועה. דווקא העבודה דרך הגוף ונתינת המקום לגוף להביע את רצונותיו ופחדיו, שינו סוף סוף את החוויה של חוסר השליטה וחוסר האונים שלי בחיים, יש לי עדיין הרבה עבודה, אבל משהו בבסיס הקיומי שלי השתנה. היוום אני מרגישה עם כח גם בימים של נפילות.
ולגבי תרופות- אם את מרגישה לגמרי מחוסרת אנרגיות אל תשללי תרופות , אותי הן הצילו ועזרו לי להתחיל עבודה אמיתית עם עצמי, זו לא חכמה להרוג את עצמך, אם יש משהו שיכול לעזור לך להגיע לנקודה נוחה יותר כדי לבנות את חייך למקום מאושר יותר לכי על זה, ועזבי את כל הסטיגמות, המדע של הפסיכיאטריה למרות כל חסרונותיו מציל חיים, פשוטו כמשמעו, רק בדקי שאת מגיע לפסיכיאטר שהוא לא רק רופא אלא בעיקר בן אדם. וכדאי שיהיה לו גם רקע בלימודי פסיכותרפיה. ממליצה לך מאד לקרא את הספר "סערת נפש" של פרופ' יורם יובל.
ואם אין לך יותר מידי כסף עכשיו לאלף סוגי טיפולים- תעשי לעצמך כל יום 10 דקות קבועות של תנועה נעימה עם הגוף, בלי מוזיקה או עם , אבל עם הקשבה לגוף, תני לו להוביל אותך ואל תפחדי להשתטות, את תגלי עד כמה זה מטעין אותך, ואל תתני לאיכסה להשתלט עלייך בניגון של אין לי כח עכשיו, פשוט תכנסי לזה .
בהצלחה רבה רבה רבה.

[דני_זובין*]

_משהו שלא ניסיתי?שלא קשור להגיון, להבנה, כי כבר הבנתי ובכל זאת אני בדיכאון.
יש לי את כל הסיבות בעולם עם ילדות דפוקה אבל אני רוצה מתישהו לחיות_

הספר (הנפלא)
"Facing the wolf - inside the process of deep feeling therapy"
עונה על השאלה הזו במדויק.
המחברת עצמה גדלה עם אב אלים (בצורה איומה) ואם שלא טובה ממנו בהרבה. הספר מציג עבודה טיפולית שלא מבוססת ראש והבנה, אלא עובדת עם הרגשות (האיומים) באופן ישיר. שם הספר Facing the wolf מרמז על כך.
הספר אזל מההוצאה, ניתן לחפש אותו בחנויות יד שניה באינטרנט העולמי. או אולי לשאול אותו ממני.

אפשרות מבטיחה אחרת, זה טכניקת EFT .

[איתן_לרנר*]

היי דני
התראפיה של תרזה עליה אתה מדבר אnנם אינה כמו של ג'נסן אך בהחלט מבוססת גם על תובנות וחשיבה. אתה יודע את דעתי :תראפיה טובה היא רגרסיבית וממקמת את המקור לבעיות בכאב הפרימאלי . לשם הצמיחה שלנו והיחלצות מהשפעות הכאב המודחק עלינו להכיר בהבדלים בין מצבנו כילדים שהיינו לעובדה שכיום אנו אנשים מבוגרים שיכולים לדאוג לעצמם.בנוסף דרוש ההיבט ההתנהגותי שעוזר להפריד את ההתנהגות הנובעת מהכאב( על מנת שלא להרגישו) ובכך אנחנו מודים מבחינה מלאה ונוירולגית שהעבר עבר והכאב יכול להיות מורגש כיוון שהוא אינו מסכן את חיינו כיום.
לגבי מה שאמרה ילדה שהיא אמא :זה שהילד מבטא את הפחד שלו על ידי שאלה לאימו האם רוצה שהוא ימות אינו מבטא בהכרח בריאות .ילד ששואל כך מרגיש כך וזו הרגשה איומה שהצטברה כנראה לאורך שנים של כאב.הוא בוודאי מרגיש לבד מפוחד ולא אהוב .הוא כנראה מספיק קרוב לרגשות שלו לבטא זאת ולכן חשוב בעיניי להיות מסוגלים לאפשר לו להרגיש את הרגש ולהבין שהוא אכן מרגיש כך והוא אכן נטוש וצריך אותך להיות שם בשבילו המבוגרת .

[סבטקסט_כפול*]

למדתי המון מהדף הזה ,תודה לך צומחת.

[צומחת*]

מזמן לא הייתי. חיפשתי את הדף כי אחת לכמה זמן חוזרים השדים להכות. הייתי בבירור רפואי כלשהו זמן רב ואז הרופא שאל אולי אני בדכאון.
אולי
סביר שכן אם דכאון זה חוסר חשק לחיות
וזה שם, עם כל הטיפולים והאנרגיות החיוביות והמסרים. זה שם, אורב כמו זאב רעב של כפה אדומה. אבל אצלי הזאב זו אמא. וגם כמובן אין מי שבא להציל.

[צומחת*]

ולגבי הילדים שלי, מדי פעם אני מוצאת את עצמי שואלת אותם אם אני אוהבת אותם והם מתפלאים על השאלה ברור! אני הרי אמא שלהם. ואז הם שואלים אם אני אוהבת את אמא שלי. ברררררררר
תודה איתו לרנר שהזכרת לי את זה שמותר להם להרגיש מה שהם רוצים. למרבה השמחה כבר הרבה זמן לא שמעתי אמירות מורבידיות מהם.והם מלאי חיים ושמחים עד שקשה לי להאמין שהם אכן שלי. ושאולי אי פעם הייתי מלאת חיים. בתמונות ילדותי אני תמיד נראית ילדה עגמומית או עם חיוך מאולץ. ילדה מאד מאד נקיה.
ילד נקי מדי זה דבר רע.

[טמיצית*]

השאלה שלי לא נוגעת להתעללות במשפחה, אשמח אם תעבירו אותה לדף מתאים, אני לא מכירה את כל הדפים בנושא.

אני רוצה לשאול מה עושים עם אדם מתעלל שלא מפסיק לנסות להמשיך במערכת יחסים, גם אחרי שהובהר לו שהדבר אינו רצוי.
מה אומרים או עושים כדי שאותו אדם יבין את הגבול שהוצב וילך לחפש את עצמו אצל אחרים, שאולי מתאים להם להתמודד עם ההתנהגות שלו?

עד עכשו זה היה שולי ועכשו זה מתחיל להציק לי.
שמתי גבול ואני רוצה שהוא יכובד, נמאס לי.

[עירית_לוי]

האם את יכולה להרחיב מעט?
למשל -

• מיהו והאדם הזה מהו טיב היחסים ביניכם?
• כיצד שמת את הגבול?
• מה אמרת, באילו מילים השתמשת?
• מה היה הטון בו דיברת?

כל זה יוכל לתת לנו אינדיקציה למסר שעבר אליו.
אנשים שמרשים לעצמם לחצות גבולות של אנשים אחרים עושים את זה כי איכשהו זה אפשרי. לכן, כדאי לבחון מה זה הדבר שנותן לו רשות? מדוע הוא כן מרשה לעצמו למרות שביקשת - מה זה הדבר הזה שמוסר לו את המסר של "יש רשות", ואז, מול זה להתחיל לבסס מסר חד משמעי ובלתי משתמע לשתי פנים של "אין רשות".
זה באופן מאוד מאוד כללי. אחרי שתרחיבי אוכל להיות יותר ספציפית.

[בשמת_א*]

המממ. לא יודעת לאיזה דף אחר להעביר. לפי שם הדף, מתאים לדבר פה.

תראי, מה שכתבת - כללי מדי. אי אפשר להבין את מערכת היחסים מכל כך מעט פרטים. מה דעתך ללכת לקבל לעצמך עזרה אישית, אימון אישי, שמתייחס באופן אישי למי שאת, למצב שלך, לדינאמיקה המסוימת עם האדם הזה?
כי בדרך כלל כשקורה משהו כמו מה שאת מתארת, זה רומז שמבחינה אנרגטית, יש פער בין מה שאת "מבהירה לו" לבין מה שמתרחש אצלך בפנים.
במלים אחרות, אילו היית סגורה לגמרי על זה שאת לא מעוניינת בשום פנים ואופן, אילו היית סגורה על הגבולות שלך - הוא היה קולט והולך.
אבל כיוון שבפנים, בתוכך, יש עוד משהו לא סגור איתו - הוא לא הולך.
אז כיוון אחד לעבוד עליו הוא להתייחס באופן אישי למה שבתוכך ולשנות את מה שעדיין לא סגור אצלך בפנים.

כיוון אחר זה להציב את הגבול בצורה יותר חותכת. בשביל זה צריך להבין מה זה "שלא מפסיק לנסות".
האם מתקשר? תתחילי לסנן שיחות. כלומר אל תעני בכלל כרגע לטלפונים. רק למי שמתקשר לנייד. ותסנני כל מי שלא רצוי או מוכר. עד שהוא יפסיק.
האם דופק בדלת? לא לענות לדלת לאף אחד שלא קבע איתך מראש.
וכן הלאה.
אבל צריך להבין מה זה "לא מפסיק לנסות להמשיך".

אי אפשר להמשיך בלי שיתוף פעולה כלשהו ממך. ולו רק בזה שאת עונה לטלפון.

יש פה באתר לא מעט אנשים שטובים במתן סיוע אישי, אימון אישי, להיחלץ ממצבים כאלה.

[בשמת_א*]

אה, עירית ואני כתבנו יחד.
(ועירית היא אחד האנשים שעושים אימון אישי למצבים האלה )

[טרה_רוסה*]

צריך גם להיזהר. אולי להתייעץ עם נעמת ?

[טמיצית*]

תודה שבאתן.
בשמת, אני יודעת על עירית, גם היא הגיעה בעקבות הזמנתי.
תודה.


- מיהו והאדם הזה מהו טיב היחסים ביניכם?
כרגע אני בוחרת להימנע מאאוטינג.
אני מרשה לעצמי רק לומר שמדובר בשכן/ה שמעוניין/ת ביחסי חברות שאין לי שום רצון בהם.

_-כיצד שמת את הגבול?

• מה אמרת, באילו מילים השתמשת?
• מה היה הטון בו דיברת?_

אמרתי שאני לא מעוניינת בקשר משום סוג.
ביקשתי שיתרחקו ממני.
הודעתי שלא אענה לניסיון ליצור קשר.

בטון תקיף.


מה דעתך ללכת לקבל לעצמך עזרה אישית, אימון אישי, שמתייחס באופן אישי למי שאת, למצב שלך, לדינאמיקה המסוימת עם האדם הזה?
זה לא קורה לי בשום מערכת יחסים אחרת, אני לא מרגישה צורך לחפור בזה - רק חושבת שאולי מכיוון שאני לא מבינה את הדינאמיקה של מערכות יחסים על מתעללים, אז יש משהו שאני מפספסת בניסיון לחסום את האדם הספציפי הזה.


אבל כיוון שבפנים, בתוכך, יש עוד משהו לא סגור איתו - הוא לא הולך.
הו לא. אני לגמרי סגורה.
מה שכן, יש ילדי חפצים בקשר עם ילדיו.


בשביל זה צריך להבין מה זה "שלא מפסיק לנסות".
מתקשר, שולח מיילים, מדבר עלי עם שכנים אחרים, עם קרובי משפחה שלי, מנסה ליצור שיחה ברחוב.
טרם הגיע לדלתי מאז שקבעתי את הגבול, ואני ממש מקווה שזה לא יגיע לזה.

אני מרגישה שיש כאן איזה כיוונון קטן שנדרש כדי להעמיד את הגבולות בצורה ברורה יותר, אבל לא יודעת מה צריך לעשות.


אולי להתייעץ עם נעמת ?
תודה טרה, אבל לא מדובר בהטרדה מינית או משהו מהסוג הזה.
רק מישהו שאני רוצה שכבר יבין את הרמז ויאללה יאללה, יסע הלאה.

[בשמת_א*]

נשמע כמו הטרדה של ממש.
עכשיו שמסרת עוד קצת פרטים, אני מרגישה שאולי כדאי לך להתייעץ עם תחנת המשטרה המקומית. קודם להתייעץ. למשל, האם כדאי להגיד לו שאת רואה בדברים האלה
מתקשר, שולח מיילים, מדבר עלי עם שכנים אחרים, עם קרובי משפחה שלי, מנסה ליצור שיחה ברחוב
הטרדה, ושבפעם הבאה את תפני למשטרה בתלונה על הטרדה.

צריך להתייעץ, כי יש אנשים שאם תגידי להם דבר כזה יסלימו את רמת האיום. אני לא יודעת איזה מין אדם זה והאם זו הטרדה גרידא או שמדובר באדם לא לגמרי נורמלי, או מתעלל. לכן אני אומרת קודם להתייעץ.

[עירית_לוי]

במקביל להצעה של בשמת (לא במקום ההצעה) -

אני מרגישה שיש כאן איזה כיוונון קטן שנדרש כדי להעמיד את הגבולות בצורה ברורה יותר, אבל לא יודעת מה צריך לעשות.

• מה את מרגישה כרגע מולו? את מפחדת ממנו? מעוצבנת עליו? שניהם יחד? משהו אחר?
• מה תחושת הבטן שלך אומרת שהוא מסוגל לעשות? עד כמה ירחיק לכת?
• מה הוא באמת רוצה ממך? מה לתחושתך המניע העמוק שלו להתנהגות הזאת?

אני חושבת שהתשובות על השאלות הללו יוכלו לתת לנו כיוון לכיוונון הקטן שאת מבקשת.

[סמדר_נ*]

תודה טרה, אבל לא מדובר בהטרדה מינית או משהו מהסוג הזה.
את רואה בדברים האלה הטרדה, ושבפעם הבאה את תפני למשטרה בתלונה על הטרדה.
למיטב ידיעתי, המונח החוקי הרלוונטי הוא "הטרדה מאיימת" (stalking באנגלית). יש עליו איסור פלילי ספציפי.

[טמיצית*]

תודה.
אני לא רואה את עצמי פועלת באופן הזה.
תודה.