האם אפשר לשכנע להיניק

חברה טובה ילדה במזל טוב. באתי לבקר בבית החולים יום לאחר הלידה, "איך הולך עם ההנקה?" שאלתי.
"אה, את מזכירה לי שאני צריכה לבקש כדור ליבוש החלב".
"....???...".
"אין לי כוח, מספיק כואב בתפרים" ניסיתי לזרוק כמה מילים, אבל היה ברור שההחלטה כבר נפלה.

חברה לעבודה שראתה אותי שואבת סיפרה כי היא לא הניקה ולא תניק בחיים, "זה מגעיל אותי, וגם הרופא שלי אמר שעשר אחוז מהנשים פשוט נגעלות מהנקה ולא מסוגלות להניק". טוב, על הרופא (אם הוא קיים) אין צורך להעיר. מה שמעניין אותי הוא, האם יש דרך לשכנע (להניק) את המשוכנעות (שלא מעוניינות להניק).
שתי החברות הנ"ל נמצאות בסביבה מניקה היטב... ומודעות ליתרונות הבריאותיים, לא מדובר במקרים של חוסר ידע או מודעות.
אולי סוג של עצלנות? לא יודעת, מרגישה קצת מתוסכלת, בעיקר מול חברתי הטובה, משום מה אני מרגישה קצת אשמה...
אשמח לתובנות.

כותרת הדף צריכה להיות עם סימן שאלה, לא בגלל חוסר תוכן (כנהוג באתר) אלא, כי זו באמת שאלה. יש אפשרות לעשות זאת?

למה לך? שכל אחד יעשה כטוב בעיניו

את מי שזה מגעיל אותה ודאי שאי אפשר לשכנע. מצד שני, אם היא מתבטאת כך בלי שהרתה וילדה מעולם, אפשר לקוות שבבוא היום, התינוק הרך ופרץ ההורמונים ישנו את הרגשתה.
אבל חברתך ש"אין לה כוח" אחרי הלידה - מקרה אבוד. יכול להיות שהחיבור לתינוק עדיין לא נוצר, ושהיא עדיין חווה "לידה" ולא "אמהות", אולי מתוך שילוב של חששות וחוסר ניסיון.
אולי אפשר לזרוק לה מילה על שאיבה (חלקית לפחות, אפילו רק בכמה שבועות ראשונים), זה המקסימום שהייתי עושה.

תודה! קומה, דברייך בהחלט מתאימים, היא כנראה "מקרה אבוד" (בנושא ההנקה..) ואין מה לעשות. חברתי לעבודה דווקא כן חוותה כבר הריון ולידה, ההורמונים כנראה לא עשו לה את זה....
פלונית, בקשר ל"למה לך", מתוך נקודת הנחה שכולנו מסכימות שהנקה היא הטובה ביותר לתינוק (אפילו חברת מטרנה ושות' יסכימו איתנו), חשבתי שאולי באתר הזה יאירו את עני ב'דרכי פעולה' (לפעמים זו מילה אחת או הפניה לספר וכו') שלא חשבתי עליהם ובפעם הבאה יתכן ואוכל להשפיע יותר.
אני לא מסיונרית ולא מתכוון להטיף לאף אחת.
מנסיוני המאוד אישי אני יודעת כמה הערה או הארה של חברה יכולה לעזור בנושא זה, והיא לא חייבת להיות יועצת הנקה, כל אחת עם נסיון יכולה להיות יועצת עבור חסרות הניסיון.

אני בדיוק מתלבטת באותו נושא. גיסתי בהריון שלישי, ויש לה אנטי כל-כך חזק להנקה, שהיא אפילו לא מוכנה לדבר על זה. בארוחת הצהריים המשותפת האחרונה היא הודיעה על ההריון, וחמותי זרקה לה (בעקבות פרשת האסטרוגן הפלסטיקי) "הפעם את מניקה". "תניקי את!" היא כמעט צרחה. בעודי חולצת שד שאלתי אותה באגביות, "תגידי, למה בעצם את כל כך לא רוצה להניק?" היא ענתה לי, כמעט נחנקת, "ככה".
חמותי סיפרה לי שכשהגיסות שלי היו קטנות (ילדות) היא הכניסה להן לראש שכשיהיו אמהות, לא יעזו בשום אופן להניק (בעקבות ניסיון רע שלה עם בעלי, הבכור). אני לא יודעת אם האנטי שלה נובע ממשהו מעבר לזה או לא.
אחר כך שאלתי את עצמי בדיוק את השאלות ש כרמל האורחת שאלה כאן למעלה. ועניתי לי שבעצם אין לי כוח, ומה אכפת לי בעצם? למה להילחם על זה? מה זה ענייני? האמנם טובת התינוק עומדת לנגד עיניי? או שמא היותי צודקת?

חשבתי שאולי באתר הזה יאירו את עני ב'דרכי פעולה' (לפעמים זו מילה אחת או הפניה לספר וכו') שלא חשבתי עליהם ובפעם הבאה יתכן ואוכל להשפיע יותר.
את עושה משהו.
משהו חשוב.
את מיניקה.
זה כל מה שצריך.
וכיוון שאת נותנת דוגמא אישית, אני הייתי נמנעת בכוח מלשאול כל דבר שהוא בעניין הנקה, ומלהזכיר את הנושא בכל צורה. טאבו עד שהאמא בעצמה תעלה אותו.
כי עצם נוכחותה של אמא שמיניקה בנחת היא תמרור מהבהב לכל אלה שלא רוצות להניק.
לדעתי, לא רק שאי אפשר לשכנע להניק, אלא שזה ממש לא רצוי.
חבל לעשות הרגשה רעה.

הדרך "לשכנע" היא פשוט לחיות את חייך כמיניקה, ולהיות תומכת ומקבלת בכל דרך שאמא אחרת בוחרת בה. ככה את עוזרת להן לראות אותך בחיוב, ולא לקשר את עובדת ההנקה שלך עם איזה טרור.
דווקא כדאי לך להגיב לאמא שאומרת שלא רוצה להניק: "מה שטוב לך, זה הכי חשוב". או משהו תומך ומקבל אחר.

מול גילוי של התנגדות מצידך, היא תרגיש מתקוממת ותתחזק באנטי הנקה.

סליחה על הניסוח המבולבל-משהו.

שליחה על ידי Mise* » 23 ינואר 2006, 20:38

אי אפשר לשכנע להניק את מי שלא רוצה.
נכון שהערה או הארה פה ושם יכולות לחולל פלאים, אבל כמו שבשמת כתבה, זה צריך לבוא מצד האמא, ואז ההערה או הארה שתבוא בין לבין תעשה את העבודה.

אי אפשר לשכנע להניק את מי שלא רוצה.
אפשר רק לעזור למי שכן רוצה.

אני מרגישה שבשמת כתבה את הדברים בשמי. מצטרפת לכל מילה!
והניסוח לגמרי לא מבולבל

בשמת, כתבת כל כך יפה.

_אני מרגישה שבשמת כתבה את הדברים בשמי. מצטרפת לכל מילה!
והניסוח לגמרי לא מבולבל_

בשמת, כתבת כל כך יפה.
אכן כן! תודה. אשתדל לאמץ דרך הזו.
תודה על ההתייחסויות של כולן.

אי אפשר לשכנע להניק את מי שלא רוצה.

אפשר רק לספר לה שה"כדור ליבוש החלב". לא תמיד יעיל ולפעמים צריך לעצור את החלב בדרכים קצת יותר אקטיביות. לפעמים נדמה לי שהדרך הכי יעילה היא לנסות להניק ולא להצליח... בכל מקרה כדאי לשאול יועצת הנקה.

כתבתי פעם כאן באחד הדפים על תהליך שעברתי עם חברה שלי, שהתחיל מזה שהיא ידעה שהיא לא יכולה להניק (כי בתינוק הראשון אמרו לה בבי"ח שיש לה פטמות שקועות....) וגם לא רצתה לנסות, והסתיים ב- 3 חודשים של הנקה מלאה.
לצערי אני לא מצליחה להזכר איפה זה כתוב...

נראה לי שזו שיחה שבאמת לא מתאים לנהל אותה עם אמא שהרגע ילדה ומבקשת כדורים לייבוש חלב.
אבל לגבי מישהי שנמצאת בהריון אולי יכול להיות לזה מקום.

יש הבדל בין לשכנע להיניק מישהי שלא רוצה בזה, לבין להאיר את עיניה של מישהי שאין לה אנטי להנקה אבל מילאו לה את הראש ב"עובדות" מוטעות.

שליחה על ידי Mise* » 24 ינואר 2006, 23:23

יש הבדל בין לשכנע להיניק מישהי שלא רוצה בזה, לבין להאיר את עיניה של מישהי שאין לה אנטי להנקה אבל מילאו לה את הראש ב"עובדות" מוטעות.

נכון.

מקרה אישי: חברה שאמא שלה לא הניקה, אחיותיה לא הניקו ודודותיה, בטענה כי "אין חלב".
"גם לך לא יהיה, תחלמי על זה.." אמרה לה אמא שלה כשהיתה בהריון.

כשהיא ילדה (בבית, כמובן) את הבת הראשונה לפני 15 שנה, באמת היה נראה כי אין חלב.
שום תחליף לא היה בא בחשבון והיא כ"כ רצתה להניק.

בעלה לקח אותה מיד אחרי הלידה לצימר, דאג שיביאו לה לאכול מזון בריאות יום-יום (בעלת הצימר),
ולא נתן לאף אחד לבוא או לדבר איתה בטל', בטח שלא לאמא שלה (שהיוותה גורם עוין מאוד להנקה).
חודש שלם היא היתה בצימר הזה. היא, הילדה והוא היה שם כל כמה ימים לכמה ימים ובא לביקורים.

מאז, היא מניקה כבר 15 שנה, 7 ילדים, הניקה טנדם וטרידם ומודה לבעלה עד עצם היום הזה.

טרידם?!
עם תאומים, אני מקווה

נראה לי שהשאלה האם אפשר לשכנע להניק היא פשוט מקרה פרטי של האם אפשר לשכנע ?
האם אפשר לשכנע אנשים לאכול מזון יותר בריא ?
האם אפשר לשכנע אנשים להפסיק לצרוך דברים לא חשובים בכסף שאים להם ?
האם אפשר לשכנע אנשים לא להצביע לממפלגות שהורסות את המדינה שלהם ?
האם אפשר לשכנע אמהות שלילד בן שלושה חודשים לא עדיף להיות במעון כדי להתרגל לחברה וכ"ו ?

ואני חושב שזו אותה תשובה לכל השאלות. אפשר, אבל זה קשה ויש לזה לעיתים מחיר.
יש מעט אנשים שאי אפשר לשכנע בכלל.
לרוב האנשים יש איזו שהוא סדק שאם תבוא אליו בזמן, בחוכמה, עם ידע, ברגישות ובהתמדה - יש לך סיכוי, רק סיכוי, להכנס.
יש בזה סיכון. לפעמים זה יכול להעכיר קצת את האוירה, לפעמים יגידו לך שאתה מטיף.
אבל לפעמים חבר שלך יעביר את הילד שלו למיטה המשפחתית בעקבות שכנוע כזה.

הנסיון שלי בחיים (גם בתחומי הורות וגם בתחומים אחרים כמו עמדות פוליטיות) הוא שאפשר לשכנע . זה בד"כ תהליך ארוך וכד"כ עם חברים טובים, אבל לפ]עמים מילה אחת או משפט אחד, אפילו לא בין חברים טובים יכול לפתוח עולם.

אני מסכים עם בשמת א ואחרות כאן בדף שדוגמא אישית זה חשוב מאוד. זה קריטי.
אבל אני מסתייג עמוקות מ לא רק שאי אפשר לשכנע להניק, אלא שזה ממש לא רצוי
זו גישה ממש לא נכונה בעיני וגם קצת פסימית.
אין לך אדם שאין לו שעה וכך אין לך רעיון שאין לו שעה.
חבל לעשות הרגשה רעה. יותר חבל שתינוק בין יומו יאכל פורמולה. הרבה יותר חבל.
אני לא מצליח להבין את הגישה הזו של התנגדות גורפת לשכנוע.
אלא אם כן מדובר במישהוא שכל נסיון שלו לשכנע נשמע כמו הטפה ונגמר רע. אם זה כך, באמת עדיף לשתוק.
אבל אני חושב שרובינו, אם נתאמץ, יכולים למצוא דרכים עדינות ונכונות לשכנע שיכולות להצליח בחלק (אולי אפילו רק קטן) של המקרים.
זה הנסיון שלי בחיים.

דרך אגב, אפילו כגבר, אני חושב שהצלחתי אולי לגרום (או בעצם רק לתרום) לכמה חברות טובות שלי להניק יותר. למשל לכולן שלחתי לפני הלידה
לינקים לדפים של באופן על הנקה שיראו כמה עזרה יש.
והודעתי להן שיש לי מידע על יועצות הנקה (דרך באופן) ואכן קרה שבקשו ממני לחפש ולתת מספרי טלפון.
אז אולי זה קצת נודניקי שאני שולח כאלה דוא"לים לחברות שלי לפני לידה, ואולי זה קצת לוחץ. אבל הנה מישהו קראה ובשעת אמת
התקשרה ובקשה דחוף טלפונים של יועצות הנקה כי היא זכרה שפעם, לדבריה, נדנדתי (!) לה עם הענין הזה שכדאי לה להכין את זה לפני הלידה.
דוגמא מהחיים.

וועוד דוגמא ששלחתי לכל החברים שלי העתקים בדואר Jean]מהראיון שעשיתי עם גין לידלוף Liedloff Hebrew[/po].htm
וזה גרר דיונים במפגשים ביננו וגם בדוא"לים על כל הענין. ולפעמים הטונים קצת עלו ולפעמים זה הגיע לדברים קצת לא נעימים
(ובמקרים אחרים לדברים מאוד מענינים ודיונים כיפים גם כאשר לא היתה הסכמה).
אבל החשיפה לענין של עקרון הרצף (שאפשר לכנות אותה נסיון שכנוע, אני חושב) היתה בעלת משמעות.

ודבר אחרון שאני רוצה להגיד, לפני שאני מודח מהדף באשמת השתלטות עוינת עליו, זה שכל הטרנד הזה ב באופן טבעי של
"אנחנו לא מתעסקים בלשכנע" נראה לי, לא רק שגוי, אלא גם מזויף.
הרי אנחנו כותבים כאן ונכנסים לדיונים וויכוחים כדי להעביר ולהבהיר את העמדה שלנו.
ואנחנו יושבים בשעות מטורפות (נגיד כעת ...) ועטים על המקלדת בשצף קצף תוך גיוס כל היכולות הרטוריות שלנו , רק כדי להצליח להסביר לכותבים
האחרים בדף זה או אחר שהם טועים ו שיש אפשרות אחרת וכ"ו וכ"ו.
אז אחרי זה להגיד שאנחנו לא מנסים לשכנע ?
Come on !

אני חושב שרובינו, אם נתאמץ, יכולים למצוא דרכים עדינות ונכונות לשכנע שיכולות להצליח בחלק (אולי אפילו רק קטן) של המקרים.

אני מסכימה.
אבל מעבר לדיון תיאורטי, עכשיו כשלראשונה אני מוצאת את עצמי מול מישהי בהריון שדוחה את רעיון ההנקה מכל וכל וגם אכפת לי ממנה ומילדיה, אני שואלת את עצמי אם לטרוח. לא היה לי נעים כשהיא ניסתה לשכנע אותי ש מיטה משפחתית זה מסוכן. "מה ששנוא עליך א תעשה לחברך"... לא? כאילו, אני שואלת את עצמי למה. באמת כ"כ משנה לי שהילד שלה יינק כי זה טוב לו? גיליתי (לבושתי) שהמוטיבציה שלי בכלל לא באה משם. יותר מזה מתחשק לי לצרף עוד מישהי במשפחה ל"צד שלי", לא להיות בודדה בזה, להיראות פחות מוזרה / טועה.
לא שיש משהו לגמרי פסול בסוג כזה של מוטיבציה, אבל יש בה משהו לא כ"כ ממוקד, שלא לומר לא נקי. יש לי חתושה שלניסיון שכנוע שבא ממקום כזה יש יותר סיכויים להיתפס כטרור ע"י הצד השני (כאמור, עם אנטי חזק ביותר) - וזה ממש לא הקטע שלי.

לפעמים מילה אחת או משפט אחד, אפילו לא בין חברים טובים יכול לפתוח עולם
בהחלט, אבל רק אצל מי שמוכן לשינוי (באותה נקודת זמן).

_חבל לעשות הרגשה רעה.
יותר חבל שתינוק בין יומו יאכל פורמולה. הרבה יותר חבל._
זה לא בדיוק אחד מול השני.
בד"כ נסיון לשכנע אמא אחרי לידה, עם כל האיזונים העדינים והעומס והרגישות של זמן כזה - יגרום פשוט לתינוק שאוכל פורמולה ולאמא שלו יש הרגשה רעה.
ואם היא כן רוצה להניק אבל נתקלת בקשיים - אז זה לא שכנוע. זו עזרה.

נראה לי שהשאלה האם אפשר לשכנע להניק? היא פשוט מקרה פרטי של האם אפשר לשכנע? ?
למען האמת, אני לא מסכימה איתך.

ההנקה היא נושא מאוד טעון רגשית בימינו אצל אמהות רבות.
דווקא היום, מפני שהאמהות שלא רוצות להיניק יודעות היטב שזו לא הבחירה הטובה בשביל התינוק שלהן.
לכן הן מראש נמצאות בסיטואציה הזאת עם רגשי אשמה.

עם רווקה ללא ילדים אפשר לדבר על הנקה.
במצבים מסוימים, אפשר לדבר על הנקה בהריון (תלוי מי אתה, תלוי מי היא, תלוי מה היחסים).

אני בטוחה, למשל, רון ג, שמי שנמנה על חבריך מכיר אותך ואת אישיותך ואת דיעותיך, ואני מניחה שאו שהם ממילא אנשים מסוג מסוים שאתה יכול לנסות לשכנע אותם בכל דבר והם לא ייעלבו ממך, או שהם ממילא נוטים לדיעות שלך מלכתחילה. אני לא מכירה אותך אישית בכלל, רק דרך האתר, ואני מתייחסת אחרת לדברים שאתה כותב... (-;

אני מסכימה עם רותם ד:
יגרום פשוט לתינוק שאוכל פורמולה ולאמא שלו יש הרגשה רעה.

וזה לא על סמך ניחוש. זה על סמך נסיון עשיר שיש בארץ, ולא רק לי, עם לקחים די קשים.
אני ממליצה לך גם לקרוא את הדף אמא לא מניקה מתוסכלת (אני לא בטוחה בכתיב, אז תעשה חיפוש). תקרא איך מרגישות נשים שלא הניקו ליד נשים מיניקות וליד כל איזכור של הנקה באופן חיובי, בין אם הוא קשור ובין אם הוא לא קשור אליהן.

מסכימה עם בשמת. זה ממש לא אותו דבר.

חוצמזה, רון, אתה בן. מותר לך לשלוח דואלים כאלה בלי שתואשם בפנאטיות.

חוצמזה, רון, אתה בן. מותר לך לשלוח דואלים כאלה בלי שתואשם בפנאטיות.
זה נכון. שאלתי את עצמי למה, ואז הבנתי למה כל-כך הרבה תופסות את זה כטרור.
בעיני מישהי עם ניסיון רע או תפיסה מוטעית על מה זה הנקה, כשמישהי שמיניקה או היניקה מנסנ לשכנע להיניק, זה כל-כך גרוע כי היא יודעת כמה שזה "כואב" / "דורש הקרבה עצומה" / "סיוט" / "לא כיף" / "מגעיל" / "לא נעים" ובכלל "הורס את החיים"

ו בכל זאת היא מנסה לשכנע לעשות את זה.

לגבי
_אני בטוחה, למשל, רון ג, שמי שנמנה על חבריך... או שהם ממילא אנשים מסוג מסוים שאתה יכול
לנסות לשכנע אותם בכל דבר והם לא ייעלבו ממך, או שהם ממילא נוטים לדיעות שלך מלכתחילה._
הלוואי שזה היה נכון ...
החברים שלי הם לא מהסוג שאפשר לשכנע אותם בכל דבר ובטח בטח לא נוטים לעמדות שלי מלכתחילה.

ברובד היותר עמוק אני חושש שיש כאן נסיון להראות שמי שטוען כמוני שניתן לשכנע - חי בנסיבות חריגות.
או שכול החברים שלו חושבים כמוהו או שהם נוחים לשכנוע (או למצער שהוא גבר ו"נושא השכנוע" הוא נשי)
ורק בנסיבות החריגות הללו אפשר בכלל להשמיע את הטענה הרדיקלית שניתן לשכנע אנשים.

אני חושב שזו גישה מאוד פסימית לחיים.
וזה גם לא גישה טבעית לחיים. כי אנחנו בני אדם ויש לנו שכל לחשוב בו ויכולות קוגנטיביות
ליצור קשר בין אנשים.
אני מסכים שיש אנשים שאי אפשר לשכנע אותם בכלום ויש כאלה שלא יכולים לשכנע אף אחד אחר בשומדבר.
אבל, אני מאמין שבין שני הקצוות נמצאים רוב בני האדם שרוצים לדבר ומוכנים לעיתים להקשיב
ואפילו, אפילו להשתכנע.
אולי הקולות שאומרים שאי אפשר לשכנע ומתעקשים שלא צריך לשכנע מקורם רק באותם שתי קצוות ?

הקולות שאומרים שאי אפשר לשכנע ומתעקשים שלא צריך לשכנע מקורם רק באותם שתי קצוות ?
לא, מקורם בנשים שעוסקות בקידום הנקה שנים רבות והגיעו למסקנה על סמך עדויות של נשים רבות, כי הנסיון לשכנע להניק הוא חסר טעם, ונתפס כלחץ לא הוגן על נשים שאינן מעוניינות להניק. היכנס לפורומים מינסטרימים ותקרא מה נשים שנותנות פורמולה מרגישות לגבי הלחץ שיש עליהן להניק, ותבין שנסיונות השכנוע הללו לא רק שאינן מועילים, הם גם פוגעים.

שליחה על ידי Mise* » 26 ינואר 2006, 23:29

_טרידם?!
עם תאומים, אני מקווה_

דוקא לא. מה רע בהנקה עד גיל 4-5?

שליחה על ידי Mise* » 26 ינואר 2006, 23:33

_לפעמים מילה אחת או משפט אחד, אפילו לא בין חברים טובים יכול לפתוח עולם
בהחלט, אבל רק אצל מי שמוכן לשינוי (באותה נקודת זמן)._

בדיוק. ולגבי הלינקים שאתה שולח - מנסיון (גם אני התעקשתי לשלוח במשך תקופוות ארוכות, עד שקיבלתי ריקושטים),
מי שממילא היה מגיע לזה, היה מגיע לזה גם בלי הלינקים שלך ומי שלא רוצה, לא יקרא ואפילו יתרגז מהחוצפה שלך להעביר לינקים כאלה.

שליחה על ידי Mise* » 26 ינואר 2006, 23:37

_אני מאמין שבין שני הקצוות נמצאים רוב בני האדם שרוצים לדבר ומוכנים לעיתים להקשיב
ואפילו, אפילו להשתכנע._

מנסיוני מדובר, שוב, כמו שכתבתי קודם - בכאלו שכבר הציצו פנימה, שממילא היו מגיעים לזה.
אתה שם כדי לפתוח להם את החלון קצת יותר, לעזר להכנס פנימה, לגשש, להריח, לטעום לפני שנכנסים למים.

שליחה על ידי Mise* » 26 ינואר 2006, 23:42

לא היה לי נעים כשהיא ניסתה לשכנע אותי ש מיטה משפחתית זה מסוכן. "מה ששנוא עליך א תעשה לחברך"... לא?

זה מדהים אותי כל פעם מחדש. איך אנשים מעזים לתחוב את אפם לחיי אחרים ולספר להם כמה מסוכן ללדת בבית,
כמה מסוכן רעיון ויישום המיטה המשפחתית, ההנקה עד גיל מאוחר או להניק תוך כדי הריון וכו',
אבל כשאת מעיזה להגיד משהו מתון על האכלה בפורמולה, או על חיסונים או מה, קוראים לך פנאטית/מסיונרית/משוגעת.

ברובד היותר עמוק אני חושש שיש כאן נסיון להראות שמי שטוען כמוני שניתן לשכנע - חי בנסיבות חריגות.
לא. הטענה היתה שמי שחבר שלך, רון ג, מכיר אותך באופן אישי ויודע עם מי יש לו עסק.

_טרידם?!
עם תאומים, אני מקווה
דוקא לא. מה רע בהנקה עד גיל 4-5?_
לא גיל הבכור "הקפיץ" אותי, אלא ההפרשים הקטנים בין שלושת הילדים...

שליחה על ידי Mise* » 27 ינואר 2006, 21:07

כל הילדים בהפרשים של שנה ושלושה, שנה וחצי. הנקה מלאה, ללא בקבוקים וללא מוצצים.

ואו

עברי לדף האם ינקתם בו מספרות נשים האם הן ינקו (או לא) זה ייתן קצת חומר למחשבה.

תום שילון

ההנקה היא נושא מאוד טעון רגשית בימינו אצל אמהות רבות.
דווקא היום, מפני שהאמהות שלא רוצות להיניק יודעות היטב שזו לא הבחירה הטובה בשביל התינוק שלהן.
לכן הן מראש נמצאות בסיטואציה הזאת עם רגשי אשמה.

מדוייק ורגיש, תודה ❤

צביה

היי כרמל
אני ממש מרגישה אותך. כשאנחנו חוות חיבור עמוק להנקה ולמהות שלה, זה יכול להיות מבלבל וכואב לראות אחרות בוחרות לוותר על זה, במיוחד כשמדובר באהובות קרובות. אני מזמינה אותך רגע לשחרר את תחושת האשמה – היא לא שלך לשאת.כל אמא בוחרת את הדרך שלה, מתוך המקום שבו היא נמצאת עכשיו – פיזית, רגשית, אנרגטית. לפעמים, הנשמה שלה יודעת שכרגע זה לא נכון לה, גם אם זה לא עובר דרך התודעה במילים שאנחנו רגילות לשמוע. וזה בסדר.אולי היא צריכה את המרחב שלה כדי להתמסר להורות בצורה שנכונה לה, בלי תחושת עומס. אולי היא עוברת תהליך מול הגוף שלה, מול חוויות עבר שקשורות במגע ובקרבה. ואולי פשוט יש לה קול פנימי אחר, כזה שכרגע לוחש לה לבחור אחרת.הדבר הכי עוצמתי שאת יכולה לעשות זה להיות אור. לא מתוך דחיפה או שכנוע, אלא מתוך חיבור עמוק לאמת שלך. כשהאנרגיה שלך מלאה בקבלה, באהבה, בשקט – לפעמים זה מה שמאפשר לאחרים לראות אפשרות אחרת, בלי שהם ירגישו שצריך להילחם עליה.שחררי את האשמה, תני לה אהבה. היא תמצא את הדרך שלה, בדיוק כמו שאת מצאת את שלך.

אורחת מזדמנת

שלום צביה, אני חושבת שהילדה של כרמל היום כמעט בת 20 ההודעה שהיא רשמה מ-2006

בכול מקרה רציתי להוסיף את הצד שלי מכיוון שזה נושא שמוכר לי.אני מאוד מתחברת לרעיון של קבלה ואהבה בין אמהות, אבל אני גם מרגישה צורך להאיר זווית נוספת. הנקה היא לא רק חיבור רגשי אלא גם תהליך פיזי ובריאותי שמביא יתרונות משמעותיים לתינוק ולאם. אני מסכימה שכל אמא בוחרת את הדרך שלה, ויחד עם זאת, אני חושבת שלפעמים הבחירה להימנע מהנקה נובעת לא רק מהקול הפנימי, אלא גם מהשפעות חיצוניות – חוסר ידע, מידע מוטעה, או לחץ סביבתי שגורם לאמא לחשוב שהיא "לא מסוגלת" או ש"זה לא מתאים לה".אני מאמינה שיש מקום לעודד אמהות לבדוק, ללמוד, ולתת לעצמן צ'אנס לפני שהן מחליטות לוותר. לא מתוך שכנוע או כפייה, אלא מתוך רצון לוודא שההחלטה שלהן באמת נובעת מחיבור עמוק לעצמן ולא מתוך פחד, חוסר ביטחון או תפיסות שגויות. לפעמים, כל מה שאמא צריכה זה תמיכה עדינה, דוגמא אישית, או מידע נכון שיעזור לה להרגיש בטוחה יותר בבחירה שלה.אז אני מסכימה – אהבה וקבלה הן הדרך, אבל גם הזמנה פתוחה לשאול שאלות ולגלות שהן מסוגלות יותר ממה שהן חושבות.