
אז מצאתי עבודה , סוג של כמו שרציתי (בדיוק בהודעה למעלה כתוב עד 14...)
זו קלדנות - לסכם פרוטוקול, בוועדות מסויימות, לא אפרט שלא יזהו. זה רק פעמיים-שלוש בשבוע, וחלק מזה מהבית אפילו, בוועדות אונליין. זה נשמע לי ממש מתאים כרגע בתור התחלה וגם הנושא של הוועדות הוא מעניין (זה לא משפטי שאז לא הייתי שורדת את השעמום). עוד לא ממש התחלתי, רק הייתי בהתלמדות, וכבר קשה לי...
אכתוב פה על החששות שלי רק כדי לשחרר את זה קצת מעצמי, אבל אשמח גם לעצות אם יהיו לכן.
קודם כל להתארגן בבוקר ולנסוע, הוועדות מתקיימות כל פעם במיקום אחר בעיר ואצטרך להגיע באוטובוסים... שזה מלחיץ בפני עצמו, להגיע למקום שאני לא ממש מכירה ולהספיק בזמן, אני גם ככה תמיד לחוצה לא לאחר.
דבר שני בוועדות אונליין אני צריכה להפיק את הקישור מאיזה תוכנה שאני עוד לא ממש מכירה, בהתלמדות המצלמה שלי לא עבדה וזה היה מביך ולא נעים.
מעבר לזה ממש ממש קשה לי לקום בבקרים. אני חושבת שזה מעבר לעייפות הפיזית (יש עדיין התעוררויות בלילות של הילדה... אבל יחסית סביר והתחלתי ללכת לישון טיפה יותר מוקדם).
זה ממש חוסר רצון להתחיל את היום. ממש תחושה שאני לא מסוגלת להתמודד, שבא לי רק להישאר במיטה החמימה. זה גם פיזי כי באמת אני ישנונית בשלב הזה, אבל כשאני כן קמה ומתאוששת, אני בסדר. אני חושבת שזה שילוב של פיזי ונפשי.
תמיד היה לי קשה לקום בבקרים, אפילו כשכן עבדתי בעבודה שמאד אהבתי אבל אז הייתה לי כן מוטיבציה להגיע לעבודה, לפגוש את האנשים שאני אוהבת ואת המקום עצמו. אז עכשיו אני סופר חוששת איך אקום בבקרים, ועוד עכשיו חורף, ואצא מהבית ממש ממש מוקדם עם מיליון מרווחי ביטחון בשביל האוטובוסים והפקקים ולמצוא בדיוק איפה מתקיימת הוועדה, אני צריכה זמן...
אמאלה
פתאום מרגישה רגליים קרות ובכלל למה אני צריכה את העבודה הזו
כמעט התחלתי לימודים אבל ברגע האחרון החלטתי שזה לא מתאים, כי גיליתי על האופציה הזו מאוחר ממש והמכללה נמצאת רחוק, לא הייתי בטוחה שזה הכיוון. אבל כן חשבתי שהעבודה הגמישה הזו יכולה להשתלב טוב עם לימודים...
ועדיין מרגישה בקושי כוחות לעשות אפילו את זה. ובנזוגי היה רוצה שאני אכניס יותר משכורת כדי שנוכל לחשוב על משכנתא ודירה משלנו... אבל מרגישה שלא מסוגלת. ומתביישת ועצובה שהוא מפרנס (ולא קל לו בעבודה) ואני לא