פשוט התאהבתי

[לוונדר_סגול*]

וגם כל מה שעשה לי את זה בו היה הקשיחות הזו, הסגירות והאדישות- כך שאם הייתי מנטרלת את זה ..מה היה יוצא לי מזה?
חופש?....

[הסדרתית*]

הי אלמוניתוש!

נו, אז הבחור נעלם כמעט לגמרי (חוץ מאיתות קטן מידי פעם להשאיר אותי על אש קטנה...)
אבל כבר לא אכפת לי. אני אפילו לא מגיבה להתגרויות הקטנות שלו.

בינתיים - התפתחויות מעניינות בגזרת הבעל... משהו זז פתאום אצלו
ייתכן שהוא מבין שבאמת לא אכפת לי אם נפרד.
משהו השתנה לטובה בהתנהגות שלו. אפילו מפלס האדישות ירד..
(-:
לא יודעת כבר מה לחשוב לכי תביני את הגברים האלה...
וקיבלתי מרגיעון מתאים ביותר
"השוויון האפשרי הוא שוויון הנפש"
אז זהו. אני נוקטת עכשיו בגישה של "שב ואל תעשה" ומי שרוצה אותי בבקשה שיתכבד ויבוא אלי!
(טוב רצוי שזה יהיה החוקי...)
>המתאהבת הסדרתית באופטימיות זהירה<

[פלוני_אלמונית*]

טוב, אני עדיין כאן,
חיה, בועטת ו..כבר לא מאוהבת
פשוט עבר לי ממנו- איזו הפתעה... ואיזה כיף...
זה לא שעברתי לאדישות, עדיין מראהו עושה לי את זה בענק
אבל מה שמתחת למראה- הפך ל"נחמד" ותו לא, ומאכזב קצת..
אצלי דווקא בגזרת הבעל- המצב חלש עד חלש מאד לאחרונה
ולדעתי, ללא התערבות של טיפול זוגי יהיה קשה מאד להניע שם משהו..
זה דורש הרבה כוחות, ואין לי אותם כרגע
מעדיפה לשקוע לי בחלומות כנראה, אבל כבר אין על מי...

[פלוני_אלמונית*]

שולחת לך כוחות...
לפעמים המציאות כל כך מבאסת שאנחנו מעדיפות לפנטז את דרכנו בין הימים והלילות..
או בשיטה המקורית שלי: למצוא פנטזיה חדשה ומיד!!

>הסדרתית החליטה לקחת את עצמה בקלות..<
@}

[פלוני_אלמונית*]

צודקת חמודה,תודה...
שיטה "מעולה" שמוכיחה עצמה פעם אחר פעם..ואני לפעמים מתגעגעת קצת למצב כזה...
את יודעת איזה עידודון קיבלתי? מדהים
" הכל חוזר עליך"
וביננו ,את יודעת מה המשך המשפט....
הענין הוא שאין אף דמות מרגשת באופק, ונראה לי שעם בעלי מתחיל להסתדר
או לפחות יתחיל מתישהו
אני קצת אופטימית אחרי כמה ימים לא רעים...
פשוט אני כזו פריקית של טיפול זוגי שלא בא לי בכלל לנסות לבד, והוא טוען שזו בריחה..
הבחור ההוא כבר די פאסה מבחינתי, וזה יפה לראות, איך בחיים הכל עובר, הטוב והרע..ממש מגניב ומרגש לראות את זה...
וצריך לזכור את זה ברגעים הקשים....
שנה חדשה טובה לך ולכולם

[לוונדר_סגול*]

בהצלחה לכן והרבה אהבה, עם מה שיש...

[פלוני_אלמונית*]

הי אלמונית זמנית,
שלחתי לך מייל.
@}

[אלמונית_זמנית*]

משוחררת משיעבוד ההתאהבות בו,
בפעם האחרונה שהתראינו , ממש היו יחסי קירבה חמים
וזה מראה לי משהו...
שבתוך סערת ההתאהבות והרגשות, אין ספק שאנלא רואה ממטר..
ובאמת ללא זה הוא ממש היה פתוח יחסית ומתוק וגלוי לב ונעים ואפילו אפילו קצת חמים
והיתה ביננו שיחה מדהימה וכיפית ואווירת ידידות ו]פתיחות
ללא המועקה שהיתה לי קודם
או כפי שאומר העידודון שלי "כרוחב הראות עומק הרעות"
אני עדיין סדרתית למדי בעצמי, מוצאת לי איזה ענין פה ושם
אבל ממש לא בעוצמה וזו לא התאהבות כמו שהיתה

[אלמונית_זמנית*]

ולסדרתית לשעבר- עניתי לך מזמן במייל
מה קורה?

[פלונית_אדמונית*]

מה קורה אלמונית זמנית??

טוב שכתבת לי פה, הרגע ראיתי ואני כבר עונה לך.

ו- For the record
כלום לא קורה!!!!!!!
ואני מרוצה מזה מאוד!!
מפתיע נכון??

תגידי, את חושבת שחוץ משתינו יש עוד שקוראים בדף הזה??
@}

[אלמונית_זמנית*]

,,,

[אלמונית_זמנית*]

או שמא אקרא לעצמי אלמונית סדרתית זמנית...
(כולנו זקוקים לחסד=זהו המרגיעון),.. במיוחד אני...
פשוט נמחק לי בפעם שעברה כל מה שכתבתי
אדמונית-כתבתי לך גם במייל היום, אנא קראי,
קורים לי דברים ברמה הרגשית, מחפשת כנראה ריגושים
שומדבר בפועל כמובן לא קורה, אני צחה וצחיחה..

[עננה*]

אני קוראת

[פלונית_אדמונית*]

הי אלמונית זמנית!
(וכל מי שקפץ לבקר בדף הזה)

ממש לא יודעת מה לכתוב לך.
כולי סתירה אחת גדולה..
שואפת ליציבות אבל מחפשת ללא הרף אחר ריגושים
מעוניינת להתמסר במלואי לקיים אבל לא מצליחה להפטר מההרגשה שיש משהו הרבה יותר טוב
אי שם בחוץ..

אז נכון שהיום אני במקום הרבה יותר מסופק ומסתפק במה שיש
אבל אני תמיד חוששת מפני משב רוח לא צפוי ששוב יסחוף אותי איתו
ומי יודע לאן הפעם??.....
@}

[מיקה*]

אני רוצה לספר מהחויה שלי-
לפני שהתחתנתי, היה לי ידיד- מעריץ קטן (או שככה אני מעדיפה לחשוב עליו) הוא קטן ממני בשנתיים ולכן לא 'ספרתי' אותו מי יודע מה. אבל אהבתי את החיזור שלו, הרגשתי יפה ונשית מאוד על ידו, ידעתי שהוא בולע את היופי שלי בעיניו...
תמיד הרגשתי שאני נמשכת למשהו בו ועם זאת, היה בו משהו שתמיד דחה אותי. בכל אופן אף פעם לא נתתי לזה סיכוי.
עבר הזמן, התחתנתי וגם הוא, אנחנו גרים קרוב ויש לנו חברים משותפים. ועדיין בכל פעם שאני רואה איך הוא מדבר, נוגע, מתקרב לאישתו אני מרגישה שהוא 'בוגד' בי.
כאילו, 'היית הולנטינו שלי, למה לא נשארת נאמן לי? למה אתה לא ממשיך לחזר אחרי? למה אתה לא מצפה שאהיה איתך במקום עם בעלי?'
אני יודעת שזה דבילי מצידי ושאני בסה"כ משתוקקת למחזר, לולנטינו שתמיד יתלהב ממני. היו זמנים שהרגשתי שבעלי לא מצטיין בזה ואפילו כשהרגשתי שבעלי מחזר אחרי זה היה בתקופה דפוקה שלי (הריון עם רגישות לריחות- כולל זה של בעלי)- אבל הוא היה חמוד שהוא ניסה..

התחושות שכתבו כאן מאוד טבעיות, אנחנו צריכות להתרגש כל פעם מחדש.
ניסיתן להזכר בפרפרים בבטן שהרגשתן מבן- הזוג שלכן כשרק התחלתן להתאהב בו?

[פלוני_אדמונית*]

הי מיקה,

אולי לא להתרגש בכל פעם מחדש
אבל להרגיש שמחה כשהוא חוזר הביתה מהעבודה
להתגעגע אחרי שלא רואים אותו ימים שלמים
להצטער על מיעוט הזמן המשותף

לעיתים אני בהחלט מרגישה את אלה אבל לא מספיק לטעמי ומה שהכי מפריע לי,
לא נראה לי שהוא מרגיש כמוני.
האם אפשר לחיות עם בן זוג כל כך הרבה שנים ועדיין לא להיות בטוחה ברגשותיו כלפיי?

ולגבי מה שכתבת על פרפרים בבטן, נראה לי שמעולם לא היו לי כאלה עם זוגי.
אנחנו חולקים מאז מעולם אהבה שקולה יציבה ובוגרת
(מה רע..?)

דרך אגב, אלמונית זמנית, תקפצי לבקר פה, התגעגעתי..

@}

[אלמונית_זמנית*]

גם אני התגעגעתי....
קפצתי רק לשנייה
יובלות לא הייתי כאן
איזה מרגיעון אליפות : "קחו זמן להפנמה"
זו בדיוק התשובה למה לא הייתי כאן..
התרגשתי והזדהיתי עם הדברים מה10.3.
מענין למה כתבת את זה,
משהו מסויים או סתם תחושה כללית?

[פלוני_אלמונית*]

הלילה חלמתי שהתאהבי בילדון בן 17. והוא התאהב בי. מה הוא מוצא בי, אשה בשלה בת 40. הכרתי בינו לבין בעלי, מסתבר שהוא מכיר אנשים ממשפחתי, הוא ואני חולקים אותו רופא משפחה. הוא היה ילדון כריזמטי בצורה לא רגילה. חגגנו לו יום הולדת, עם אלפי חבריו...ואז הילדים העירו אותי.

[דנה40+*]

שלום לכן
אני פה חדשה לחלוטין
והאמת נחמד לי כי אני פשוט וירטואליטת פה ואין לי מושג עם מי אני מדברת.
יש מקום לספר על תחושותי שלי?

[פלוני_אלמונית*]

לכי על זה.

[אלמונית_זמנית*]

חופשי חופשי על הבר לכי על זה
זה בדיוק המקום

[פלונית_אדמונית*]

הי אלמונית זמנית,

כן, כתבתי את זה מסיבה מסויימת..(-:
(את יכולה לנחש לבד).

בכל אופן שמתי לב שהיום אני מסוגלת להתבונן בתחושות האלה
בלי יותר מידי שיפוט,
בלי להסחף אחריהן כפי שעשיתי בעבר
אפילו מתוך ריחוק מה.

את חושבת שזה אומר שסוף סוף התבגרתי?
(באמת הגיע הזמן!)

[פלונית_אדמונית*]

אבל לא לגמרי.

(אשלח לך פירוט במייל)

יום מעולה.
@}

[פלונית_אדמונית*]

אני שוב כאן...
חווה כעת חוויה שונה
מאוהבת בלי לאבד את הראש
בלי להגיד דברים שאני עלולה להתחרט עליהם בעתיד
ובלי להתנהג כך..
הופ! גדלתי בשנה!
(-:
ואני מרוצה.

[קצרצרה*]

מישהו שפגשתי במסגרת חברתית,
התלהבתי ממנו, היתה שיחה מעניינת ונוגעת במקומות עמוקים בנפש, זה היה כבר לפני כמה חודשים, גם בעלי היה שם.

לפני כמה ימים התקשר, רוצה להיפגש בנושא קהילתי כלשהו שקשור למקום מגורינו.
מייד התרגשתי, התלהבתי, התאהבתי.
כשראיתי את עצמי באותו יום בראי, ראיתי שאני קורנת!!! היה כיף!!!
סיפרתי לבעלי שהוא התקשר ואני מאוד מחבבת אותו ואנחנו הולכים להיפגש, נתתי לו להבין שאני מתלהבת מהבחור, אבל שמותר ככה להתלהב מדי פעם על הדרך. בעלי קיבל, ככל הנראה, בהבנה.

נפגשנו.
הבחור הזוי. כל כך לא מתאים לי. ירד לי ממנו לגמרי. כל כך מאושרת שיש לי את בעלי, הדבר האמיתי.
היתה חוויה מעניינת, ההתאהבות, ההרגשה הנפלאה הזו, והמפגש עם המציאות. אני נוצרת את תחושת ההתאהבות בליבי.

[עוד_פלונית*]

הדף הזה נמצא לי בדיוק בזמן...
אני מאוהבת באדם שגר קרוב, בעל משפחה, כבר שנתיים בערך וגם אני נשואה עם ילדים.
כלום לא קרה בפועל וגם לא יקרה, אבל אני פשוט שורפת המון זמן ואנרגיה כל יום במחשבות ובשחזור שיחות איתו ואני כבר די מותשת מכל העניין הזה. אני עכשיו מחפשת את הדרך החוצה מהסיפור

[פלונית_אדמונית*]

עוד פלונית
תשאלי את עצמך מה הרווחת מזה עד עכשיו?
אולי ההתעסקות המתמדת בזה דווקא הועילה לך?
ואולי היום, כשהרווח קטן מן ההפסד, תוכלי לשחרר את כל העניין
ולנתב את האנרגיות לנושאים אחרים?
מנסיון, הדבר בהחלט צורך המון אנרגיות, אבל אצלי עם הזמן העניין דועך ומתאדה מעצמו
(לעיתים במבט לאחור אני ממש לא מבינה על מה היתה כל ההתלהבות...)
ממליצה להתבונן על העניין בלי שיפוט
התובנות יעלו מאליהן.
שולחת לך חיבוק מחזק,
@}

[עוד_פלונית*]

תודה על החיבוק. קראתי את כל הדף אבל אני חייבת לציין שבאיזשהו שלב כבר התבלבלתי בין כל הפלוניות...תודה לכולכן!
האפשרות לשתף עוזרת לי מאד. זה פשוט סוד מעיק וכבד.
אנחנו בקשר די יומיומי כי שכנים וכי הילדים לפעמים נפגשים...הוא אדם נחמד מאד וחברותי וכמו שאמרו פה, שונה מאד מבעלי.
חיי הנישואין שלי טובים ויציבים. אני אוהבת את בעלי ואוהבת גם את האדם ההוא. זה ממש מוזר...ההתעקשות שלי איזה חלק בתוכי להמשיך להרגיש כלפי אותו אדם את עוצמת הרגשות הזאת. פרפרים בבטן, כאלה שמרוב התרגשות אני אומרת שטויות, ורצון עז להתחבק איתו כל פעם שאני רואה אותו. אני אפילו מפנטזת את שנינו בסיטואציה מינית...
אני מניחה שהוא מרגיש משהו ממני, למרות שאני נזהרת, ואני אפילו מניחה שזה נעים לו, המבט החצי מעריץ שלי, אבל אין לי ספק שהוא לא קולט את עומק העניין. ולי אין שום רצון, בשום צורה או אופן, לממש את ההתאהבות המטופשת הזו. (כלומר, אני רוצה, בחיים אחרים, יקום מקביל, אבל בטח לא כאן ועכשיו, במחיר הפגיעה וההרס)
וזה לוקח ממני כל כך הרבה אנרגיה!!!!
וכל פעם שאני מחליטה שזהו, אני מפסיקה, אני שומעת מין צעקה מבפנים שאומרת לא, משהו בי מאד צריך את הידיעה שאני מיוחדת בעיניו, שהוא מוצא אותי מושכת, וההתאהבות שלי הזו כאילו עושה אותי מיוחדת בשבילו...
קשה לי להסביר...
בעלי אוהב אותי מאד ומרעיף עלי מחמאות ומחבק ומנשק אבל זה כאילו לא מספיק. וזה עצוב לי מאד.
חשוב לי שעוד גברים יבחינו בי, יעריכו אותי, יחמיאו לי,והוא כאילו מייצג גבר גברי בעיניי אז הערכתו חשובה לי יותר. כאילו, אם הוא יגיד לי "אני מוצא אותך מושכת מאד" זה יספיק לי, ימלא את הצורך שלי...
אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

טוב, לפרוק את זה סוףסוף עוזר מאד.

[פלונית_אדמונית*]

את מיוחדת!
(אני לא מכירה אותך אבל אני יודעת שכן).

לדעתי, זה בסדר לדמיין, זה כיף לפנטז וזה נפלא להתרגש!
עם הזמן לומדים לחיות את זה להנות מזה במקביל להתנהלות היומיומית, השגרתית,
לצד האהבה לבן הזוג השורד לצידך את הלילות והימים. (וזה גבר גברי בעיניי....!)
גם אני יודעת שבנזוגי אוהב אותי ומעריך וכו' אבל האינסטינקטים של הציידת..
דורשים את ליטרת הבשר שלהם.
ואפילו למדתי לחיות עם זה בלי להזיק לעצמי ולעולם.
בהצלחה!
@}

[עוד_פלונית*]

_גם אני יודעת שבנזוגי אוהב אותי ומעריך וכו' אבל האינסטינקטים של הציידת..
דורשים את ליטרת הבשר שלהם._
זה ממש מדוייק!!
לפעמים אני אומרת לעצמי שכל ההתאהבות הזו היא בסך הכל הרחבה וכיסוי לרצון מאד פשוט לסקס גופני מאד עם אותו גבר (ליטרת הבשר... ) ושאם זה יקרה, אפילו פעם אחת, אני כבר לא אהיה מאוהבת בו יותר.
אפילו אני רואה אותו לפעמים כארוחת גורמה שאין לי את היכולת לשלם עבורה...
(בקיצור, כל מה שאומרים שגברים שטחיים, בהמיים, מרגישים כשהם רואים בחורה סקסית במיוחד...אני לגמרי מבינה אותם...)

אני גם מרגישה שחלק בתוכי חייבת להיות מאוהבת, בהתרגשויות, כל הזמן...ומה לעשות שפרוייקטים התנדבותיים בקהילה לא ממש עושים לי את הפרפרים האלה..

טוב, אני רוצה מאד ללמוד לחיות עם זה בלי להזיק לעצמי ולעולם.

זה מעודד ומחזק מאוד מאוד להגיד ולשמוע את הדברים האלה, כי ברור שבסביבתי הקרובה אין לי שום יכולת להגיד אותם בלי להפוך למוקצת וסכנה לציבור, רק מלהודות ברגשות האלה.

תודה רבה לך! גם את מיוחדת מאד בעיניי

[פלונית_אדמונית*]

[-:
תודה..
כך או אחרת, בואי, תכתבי פה כמה שאת רוצה
ספרי לחברה טובה עם ראש פתוח ולא שיפוטית
רק תעשי לעצמך טובה ואל תעשי כלום מעבר לכך!
@}

[אישה*]

נפרדתי מבן זוגי כי הרגשתי שלא יכולה לחיות עם מישהו שפחות אוהבת מהשכן... כנראה שלא רק בגלל זה כי מההתחלה לא ממש אהבתי אותו ושמחה על הפרידה מרגישה שלפחות לא חיה בשקר ולפחות אוהבת את עצמי למרות שאני לבד ולמרות שעדיין מקנאה באישתו... והוא יודע הכל... מנסה המון זמן להתגבר על התשוקה אליו אבל מרגישה שיש דברים שהם מעבר לשליטה שזה מה שמשמיים נקבע לי כרגע לסבול מאהבה שלא יכולה להתממש לא משנה כל השיטות של "לא לחשוב עליו" ולהיות הרבה בחברה... זה לא עוזר זה תמיד תופס אותי בסוף . מאוד הייתי רוצה לעבור את השלב הקשה הזה בחיי , נמאס לי להיות עצובה

[עוד_פלונית*]

רק תעשי לעצמך טובה ואל תעשי כלום מעבר לכך!
ברור לי. ואני לא עושה כלום ויודעת שלא ואף פעם לא אעשה משהו שיפגע בי, בו, בבעלי, באשתו, בילדים שלי, בילדים שלו....זה לא העניין. אני יודעת שזה לא רק הוא, זה משהו בי שצריך את זה.
וזה גם בכלל לא ברמה כזו של חוסר-שליטה, זו מין עצבות ועול פנימי, סוד שלי.
עכשיו, כשאני קוראת וכותבת כאן, אפילו מספיק לי לדעת שזה לא רק באג שלי, שזה קורה גם לאחרות.
אני מרגישה אפילו קצת בוגדת רק מלהגיד את הדברים למישהו אחר...

[פלוני_אלמונית*]

אישה - אני מבינה שסיפרת לו מה את מרגישה כלפיו.
למה בעצם?!?

את וגם עוד פלונית לקחתן את זה למקום של עצב.
אני מניחה שזה נובע מכמיהה וגעגוע ורצון להשיג את מה שאיננו בר השגה.
יש אנשים שכל העונג שלהם הוא באי התממשות המשאלה ולכן הם בוחרים מלכתחילה
במשאלות שלא יוכלו לממש.
גם זאת דרך להתבונן על זה.
פלונית אדמונית.
@}

[עוד_פלונית*]

אני חושבת שאצלי העצב הוא מהמקום של הרגשת הפספוס. של הידיעה שזה לא יקרה. מהשאלה שכל הזמן מנקרת לי "למה אני לא יכולה פשוט להגיד לו ולכולם איך אני מרגישה?"

לפעמים אני מרגישה ככה - שהייתי יכולה לתת אהבה להמון אנשים, גברים ונשים, אבל אני מוגבלת בהגבלות חברתיות מוסריות שקשה ועצוב לי להרגיש נוח בתוכן.

[צפריר_שפרון*]

לפעמים אני מרגישה ככה - שהייתי יכולה לתת אהבה להמון אנשים, גברים ונשים, אבל אני מוגבלת בהגבלות חברתיות מוסריות שקשה ועצוב לי להרגיש נוח בתוכן.
ללא בלימתה של תנופת האהבה, הרי שזו האהבה, היתה מכלה את העולם בחיבוק חונק אחד.

כאן, כל ההתאהבויות למינהן, אלה המכוונות והמפתיעות, הן הצורך של הנפש לחוש את אחדותה.
עם זאת, על פני להתאחד עם מה שיש בבית, מעדיפים רבים, גם גברים גם נשים, לחפש את האחדות מחוץ לבית, על מנת שלא יהיה אפשר לממש אותה.

עם זאת, מה נעים לה לנפש יותר מהידיעה שהיא אהובה, נאהבת, מוערכת ומקבלת תשומת לב אחדותית מאיזו נפש אחרת.
ולכן, כפי שכבר נכתב, ידיעת האהבה - בהחלט מספיקה.

כלומר, אם הוא והיא מזהים ניצוץ של אהבה אינטימית אפשרית ביניהם, ומאשרים אהבה זו, הרי שגם אם אהבה זו אסורה או בלתי אפשרית שכן הוא מחוייב כבר וחי עם אהבתו, והיא מחוייבת כבר וחיה עם אהבתה, עדיין, עצם הידיעה מניחה לה לנפש את האישור הזה, לאשר לעצמה את היותה אהובה.

ולכן, רק לדעת מבקשת הנפש, רק לדעת שאכן כן, יש משוב חוזר של אהבה.
ובנוסף טוב לזכור שבעולם הדמיון ניתן לאהוב גם דמויות נוספות, וטוב להביא התרגשות פנימית זו אל בן/ת הזוג, במובן האנרגטי, כך שמתורגם גם אל בין הסדינים: אז באהבתך את אישך, הנך במובנים רבים אוהבת גם את השכן, או את כל הגברים, וכך גם לגביך אתה, כשאתה עם אהובתך, הנך יכול לאהוב את כל הנשים באשר הן, כולל את הזבנית במרכול.

תודות.

[פלונית_אדמונית*]

צפריר



בהחלט.

[עוד_פלונית*]

הרעב הזה הוא כמו בור, לפעמים, והידיעה בלבד, גם אם היא קורית (ובמקרה הזה אני לא יודעת..) נבלעת ולא ידעתי כי באה אל קירבי..
אבל אני רוצה ללמוד ולמלא את החסר...

תודה, אדמונית וצפריר.

[עוד_פלונית*]

הרעב הזה הוא כמו בור, לפעמים, והידיעה בלבד, גם אם היא קורית (ובמקרה הזה אני לא יודעת..) נבלעת ולא ידעתי כי באה אל קירבי..
אבל אני רוצה ללמוד ולמלא את החסר...

תודה, אדמונית וצפריר.

[צפריר_שפרון*]

עוד פלונית,
_הרעב הזה הוא כמו בור, לפעמים, והידיעה בלבד, גם אם היא קורית (ובמקרה הזה אני לא יודעת..) נבלעת ולא ידעתי כי באה אל קירבי..
אבל אני רוצה ללמוד ולמלא את החסר..._
מספיק לך לשאוף אל קרבך את ריח הנעורים של בתך, והנה כבר אינך ירוקה מקנאה, בשל הצעירות המסובבות את ראשו של אישך, כאשר הנכם צועדים על הטיילת לשפת הים.
אז, את יכולה לראות את הכוח הגנוז. וכאן יש סודות גדולים מאוד, עמוקים מאוד, שכאשר תלמדי לנשום את העולם אל קרבך, תוכלי לזהות גם קריצה במבט השכן, וקריצה זו כמו תדגדג את הנדרש על מנת שיעבור בך הרעד הזה, המדומיין כולו, עד כדי כך שבעת משכב האהבה עם אהובך הפיזי, זה שאחדותך איתו כבר מובנת מאליה, דווקא אז, יהיה זה אותו רעד מדומיין שיעלה את גרגורי הנאתך, מטפס לאורך גוווך, ומאפשר לך למלמל דברי אהבה. להיפתח לעצמך, להכיל את עצמך מכילה את הזכר. תענוג.
ונמצאת העדות הזו, שממילא הננו נושמים האחד את השני, האחת את השניה, ונדחים ונמשכים דווקא מתוך תואם מושלם, וקורה שהגופים לא מתחשבים בראשים, ואז טוב לבירור הזה בינינו לבין עצמינו.

שכן, כאשר נמצא הנתק הזה בין הגוף והראש, ואת זה ניתן לראות הרמה הפיזית, רק מתוך התבוננות, טוב יהיה לחבר את אלה השניים יחדיו, שאחרת, עשוי הראש לחסל את הגוף מתוך תסכוליו, פשוטו כמשמעו.

חיסול הגוף עשוי להיות במעד אחד נמהר וסופי, או אט אט בהתעמרות בו בגוף, כפי שיכול להעיד כל אדם, שכולנו, חוטאים בכך, ואם יש יוצא מהכלל, זה תפקידו, להיות יוצא מהכלל.

אז, כאשר מדברת על החסר, מדברת על החוסר הזה בהתפעמות ההתאחדות, הידיעה שיכולה להתאחד, להשיל מעלייך את אמונותייך, ולהתאחד ברמה הפיזית עם אדם נוסף, או עם אדמים נוספים, ולמרבה הפתעתה, מקבלת משובים שאכן, כך היא המציאות, שכן, כבר חוותה את ההיענות הזו, למבטה האוהב, גם אם על ידי ריח גוף שלא מאבחנת בשכלה, ושלאחרים עשוי להיות דוחה, ונמצא בעבורך מהווה כוח משיכה שאין לו הסבר.

כאן, אם כך, יכולה להודות לכוח הזה הגופני, שנמצא מרעיד את מיתרך, ואת, כחרוז המולבש על המיתר, נרעדת איתו.
עם זאת, יכולה גם להעצים עוד יותר את ההתפעמות הזו, תוך התמקדות בנשימותייך, והסכמה אל מסעות הנפש אל דמיונותיה, ומרשה לעצמך ללחוש על אוזנו של אהובך המובן מאליו, מילות אהבה, מילות תאווה, מילות תשוקה, וכאשר תסכימי להיפתח דייך בפני עצמך, יוכל גופך גם להדריך אותו אל הדרמה אחריה מחפשת, במובן המיני, ההתרגשות הגופנית האולטימטיבית, בה מתאחדת עם הבריאה, ולו לרגע, ונמצאת מזנה את עצמך בעבורו, בעבורך.

האם זה ברור עד כאן?

ובמובן הזה, אם יתבקש, ממתין עוד חומר רב בנושא זה של היחסים האינטימיים, הזוגיות המקודשת מכל, בינך לבין עצמך.

וכאן, אם כך, אין זה פשוט כלל ועיקר, להסכים לאהוב את עצמנו, שלא לדבר על להתאהב בעצמי, ברמה הזו של מתרגש לחיות בתוך הגוף הזה, ונשימותי השקטות הן הדרמה בעיצומה, כאדוות גלים לאחר סופת רעמים וברקים.

תודה רבה.

<שלם>

[צפריר_שפרון*]

עוד פלונית,
_הרעב הזה הוא כמו בור, לפעמים, והידיעה בלבד, גם אם היא קורית (ובמקרה הזה אני לא יודעת..) נבלעת ולא ידעתי כי באה אל קירבי..
אבל אני רוצה ללמוד ולמלא את החסר..._
מספיק לך לשאוף אל קרבך את ריח הנעורים של בתך, והנה כבר אינך ירוקה מקנאה, בשל הצעירות המסובבות את ראשו של אישך, כאשר הנכם צועדים על הטיילת לשפת הים.
אז, את יכולה לראות את הכוח הגנוז. וכאן יש סודות גדולים מאוד, עמוקים מאוד, שכאשר תלמדי לנשום את העולם אל קרבך, תוכלי לזהות גם קריצה במבט השכן, וקריצה זו כמו תדגדג את הנדרש על מנת שיעבור בך הרעד הזה, המדומיין כולו, עד כדי כך שבעת משכב האהבה עם אהובך הפיזי, זה שאחדותך איתו כבר מובנת מאליה, דווקא אז, יהיה זה אותו רעד מדומיין שיעלה את גרגורי הנאתך, מטפס לאורך גוווך, ומאפשר לך למלמל דברי אהבה. להיפתח לעצמך, להכיל את עצמך מכילה את הזכר. תענוג.
ונמצאת העדות הזו, שממילא הננו נושמים האחד את השני, האחת את השניה, ונדחים ונמשכים דווקא מתוך תואם מושלם, וקורה שהגופים לא מתחשבים בראשים, ואז טוב לבירור הזה בינינו לבין עצמינו.

שכן, כאשר נמצא הנתק הזה בין הגוף והראש, ואת זה ניתן לראות הרמה הפיזית, רק מתוך התבוננות, טוב יהיה לחבר את אלה השניים יחדיו, שאחרת, עשוי הראש לחסל את הגוף מתוך תסכוליו, פשוטו כמשמעו.

חיסול הגוף עשוי להיות במעד אחד נמהר וסופי, או אט אט בהתעמרות בו בגוף, כפי שיכול להעיד כל אדם, שכולנו, חוטאים בכך, ואם יש יוצא מהכלל, זה תפקידו, להיות יוצא מהכלל.

אז, כאשר מדברת על החסר, מדברת על החוסר הזה בהתפעמות ההתאחדות, הידיעה שיכולה להתאחד, להשיל מעלייך את אמונותייך, ולהתאחד ברמה הפיזית עם אדם נוסף, או עם אדמים נוספים, ולמרבה הפתעתה, מקבלת משובים שאכן, כך היא המציאות, שכן, כבר חוותה את ההיענות הזו, למבטה האוהב, גם אם על ידי ריח גוף שלא מאבחנת בשכלה, ושלאחרים עשוי להיות דוחה, ונמצא בעבורך מהווה כוח משיכה שאין לו הסבר.

כאן, אם כך, יכולה להודות לכוח הזה הגופני, שנמצא מרעיד את מיתרך, ואת, כחרוז המולבש על המיתר, נרעדת איתו.
עם זאת, יכולה גם להעצים עוד יותר את ההתפעמות הזו, תוך התמקדות בנשימותייך, והסכמה אל מסעות הנפש אל דמיונותיה, ומרשה לעצמך ללחוש על אוזנו של אהובך המובן מאליו, מילות אהבה, מילות תאווה, מילות תשוקה, וכאשר תסכימי להיפתח דייך בפני עצמך, יוכל גופך גם להדריך אותו אל הדרמה אחריה מחפשת, במובן המיני, ההתרגשות הגופנית האולטימטיבית, בה מתאחדת עם הבריאה, ולו לרגע, ונמצאת מזנה את עצמך בעבורו, בעבורך.

האם זה ברור עד כאן?

ובמובן הזה, אם יתבקש, ממתין עוד חומר רב בנושא זה של היחסים האינטימיים, הזוגיות המקודשת מכל, בינך לבין עצמך.

וכאן, אם כך, אין זה פשוט כלל ועיקר, להסכים לאהוב את עצמנו, שלא לדבר על להתאהב בעצמי, ברמה הזו של מתרגש לחיות בתוך הגוף הזה, ונשימותי השקטות הן הדרמה בעיצומה, כאדוות גלים לאחר סופת רעמים וברקים.

תודה רבה.

<שלם>

[עוד_פלונית*]

שלום צפריר.
באיזשהו מקום, ואני אפילו קצת בושה לומר כי זה מבטל לגמרי את מסכת "התמימות המינית" שאני רוצה ומחוייבת להציג, אני כבר שם. בתיאור שנתת.
מהיותי משתוקקת ומסובבת ראש בעצמי, אני לא מקנאה כשבעלי מסובב ראש. אפילו שמחה כי מרגישה פחות אשמה.
וכשאנחנו עושים אהבה, לפעמים אני ממש שם איתו ולא צריכה שום דבר אחר ולפעמים הסקס הפיזי שלנו הוא ה"פסקול" לסרט שרץ לי בראש באותו זמן. ושחקנים בו נשים וגברים אחרים וגם השכן.
אני אוהבת מאד מין עם בעלי. מאד מאד.
אני אוהבת מאד מין.

בעצם, במילותיך, פתחת לי דרך למסע שאולי הגיע זמנו אל המפלצת הבוערת שעמוק בתוכי ונקראת המיניות שלי.
ומבחינתי, זו המפלצת של חיי. מפלצת שגדלה בתוכי יחד איתי, מבולבלת, מודחקת, מביישת, כואבת...
אני רוצה להעיז להתפשט תחת מעטה הניק הזה וללכת לפגוש את המפלצת. כי ברור לי שהיא, כבר נמאס לה להסתובב בפנים, בחושך, אז היא מוצאת כל הזמן סדקים ופרצות בחומה ששמתי סביבה ובורחת לי. לשכן, למשל..
וכאן, אם כך, אין זה פשוט כלל ועיקר, להסכים לאהוב את עצמנו, שלא לדבר על להתאהב בעצמי, ברמה הזו של מתרגש לחיות בתוך הגוף הזה, ונשימותי השקטות הן הדרמה בעיצומה, כאדוות גלים לאחר סופת רעמים וברקים
אני רוצה את זה. אפשר?

ותודה.

[עוד_פלונית*]

שלום צפריר.
באיזשהו מקום, ואני אפילו קצת בושה לומר כי זה מבטל לגמרי את מסכת "התמימות המינית" שאני רוצה ומחוייבת להציג, אני כבר שם. בתיאור שנתת.
מהיותי משתוקקת ומסובבת ראש בעצמי, אני לא מקנאה כשבעלי מסובב ראש. אפילו שמחה כי מרגישה פחות אשמה.
וכשאנחנו עושים אהבה, לפעמים אני ממש שם איתו ולא צריכה שום דבר אחר ולפעמים הסקס הפיזי שלנו הוא ה"פסקול" לסרט שרץ לי בראש באותו זמן. ושחקנים בו נשים וגברים אחרים וגם השכן.
אני אוהבת מאד מין עם בעלי. מאד מאד.
אני אוהבת מאד מין.

בעצם, במילותיך, פתחת לי דרך למסע שאולי הגיע זמנו אל המפלצת הבוערת שעמוק בתוכי ונקראת המיניות שלי.
ומבחינתי, זו המפלצת של חיי. מפלצת שגדלה בתוכי יחד איתי, מבולבלת, מודחקת, מביישת, כואבת...
אני רוצה להעיז להתפשט תחת מעטה הניק הזה וללכת לפגוש את המפלצת. כי ברור לי שהיא, כבר נמאס לה להסתובב בפנים, בחושך, אז היא מוצאת כל הזמן סדקים ופרצות בחומה ששמתי סביבה ובורחת לי. לשכן, למשל..
וכאן, אם כך, אין זה פשוט כלל ועיקר, להסכים לאהוב את עצמנו, שלא לדבר על להתאהב בעצמי, ברמה הזו של מתרגש לחיות בתוך הגוף הזה, ונשימותי השקטות הן הדרמה בעיצומה, כאדוות גלים לאחר סופת רעמים וברקים
אני רוצה את זה. אפשר?

ותודה.

[צפריר_שפרון*]

_וכאן, אם כך, אין זה פשוט כלל ועיקר, להסכים לאהוב את עצמנו, שלא לדבר על להתאהב בעצמי, ברמה הזו של מתרגש לחיות בתוך הגוף הזה, ונשימותי השקטות הן הדרמה בעיצומה, כאדוות גלים לאחר סופת רעמים וברקים.
אני רוצה את זה. אפשר?_

הכל אפשרי.
כאן, אם כך, הגענו אל שורש העניין, יחסי הזוגיות המקודשת מכל, יחסייך שלך עם עצמך.
כך, שהזוגיות הזו בין נפשך - המדומיינת, לבין גופך, האמיתי כל כך, היא שמבקשת נפשך לאזן.

כאן, אם כך, היות ומבקשת לקלף את מעטה הבושה הזו, ומבקשת לגלות את עצמה במערומיה, טוב אם מקבלת את גחמות גופה, את הפינטוז התמידי הזה, על פיו, מבקשת לחוות את מה שבמוסריות צמיחתה - לא אפשרי לה.

כך, שמעבר לאהבת הבשרים עם אהבת הראש, במובן הזה של אהובה, בן זוגה, שלא עולה כלפיו אף טענה, מבקשת להתנסות גם במה שנתפש כטירוף החושים, ומגייסת לטובת כך את השכן או כל דמות וירטטואלית או ממשית שמוצאת לנכון.

כאן, אם כך, יכולה לשתף את בן הזוג, במאווייה, בתאווה זו שעולה ניתן לומר מתוך הגוף הפיזי.

שיתוף זה אם יעלה יפה, עשוי להניח לך את השלמות העצמית, עם הסרטים שמריצה בראש, בעוד אהובך בך, עוצמת עינייך ומדמיינת שגופו - גוף אחר, שמראהו, מראה אחר, ושאת, יכולה להיות ה"זנזונת" שמבקשת להיות.

שמחה, קבלה והומור עשויים ללוות את הפנטזיות האלה, וככל שנפתחת אל בן הזוג, וככל שנפתחת אל מאווייך הכמוסים גם בתחומי הביזאר והמוזר, לדעתך, כך מגלה שצפונות הגוף הפיזי - אין להן סוף, והיכולת להפיק מהגוף הפיזי - הנאה צרופה - כולה בידייך - תרתי משמע, במובן הזה שראשך מניח לדברים לזרום, ומקפידה על שלמות עצמית, שמקבלת את רצונותייך אלה, להכיל, לקבל, להתענג ולענג.

וכאשר רעיונות בדבר פתיחת החוויה המינית אל גברים אחרים עולים בך, טוב אם זוכרת שההסכמה אל גחמות הגוף, איננה מתבקשת מאהובך או מהחברה, אלא אך ורק בתוך הדיאלוג האינסופי בינך ובין גופך.

אין כל חובה למימוש אלה, אלא, כפי שמבקשת - לפתוח את עצמך בפני עצמך, ולאפשר לעצמך לגלות את נקביותך, את מנהרותייך, את מחילותייך, ובמובן הזה סוללת מחילות אל לבך, ומוחלת לעצמך על היותך כפי שאת היא. אוהבת את עצמך. אוהבת את גופך. ומעלה את ניגונך האישח, אל גרגורי הנאתך המינית, זו האפשרית.

כך, שאותה התפעמות שמבקשת אחריה, תבוא אל סיפוקה, ואם מבקשת משתוללת שם ומרשה לעצמך את כל מה שמרשה לעצמך, מבלי לקבל דבר מבחוץ ומבלי להיות תלויה מבחוץ.

כך, שכאשר למדה לאהוב את גופך, לקבלו - בתנאיו ובמגבלותיו, יכולה ליהנות מהאינטימיות הזו בינך לבין עצמך, וכאשר להפתעתך, מגלה את ההיבטים האלה של מיניותך, מוצאת את הדרך לשתף את בן זוגך - במאווייך.

ראי, כל העניין הוא אותה הסכמה, להיפתח, להכיל, לקבל ולהניח התמסרות.
אלה, בפני עצמך: להיפתח - בפני עצמך.
להכיל - בפני עצמך. לקבל את עצמך. ולהניח התמסרות - לעצמך.

_אני אוהבת מאד מין עם בעלי. מאד מאד.
אני אוהבת מאד מין._
זה יקירה, מסמיק את עצמו אל רקע הדף הזה, עד שזה הופך ורדרד.

_בעצם, במילותיך, פתחת לי דרך למסע שאולי הגיע זמנו אל המפלצת הבוערת שעמוק בתוכי ונקראת המיניות שלי.
ומבחינתי, זו המפלצת של חיי. מפלצת שגדלה בתוכי יחד איתי, מבולבלת, מודחקת, מביישת, כואבת...
אני רוצה להעיז להתפשט תחת מעטה הניק הזה וללכת לפגוש את המפלצת. כי ברור לי שהיא, כבר נמאס לה להסתובב בפנים, בחושך, אז היא מוצאת כל הזמן סדקים ופרצות בחומה ששמתי סביבה ובורחת לי. לשכן, למשל.._
הנה כי כן, מאדים הרקע אל צבע הדם.

אותה מפלצת, אותה בעירה שחשה, איננה מפלצת כלל וכלל, אלא, לבך הרחב, המבקש להכיל מחד, ומאידך מבקש את ריבוי הזכרים, מבקש את היכולת להתמסר שמה, אל הטירוף - במובן המקובל של חיי מין.
כאן, אם מאמינה שמיניותך איננה נשלטת, אלא משתלטת עלייך כפי שמפלצת היא, טוב אם משתוללת ככל יכולתך, אם בדמיונותייך, ואם במעשה האהבה עם אהובך, ואם רחמנא ליצלן מוצאת את העוז וההסכמה בתוכך ומגייסת את הסכמת בן הזוג ויוצאים אל הגשמת הפנטזיות הזוגיות, אשר בהכרח, עם מימושן - יאבדו את אלמנט הפינטוז, ויכנסו אל מגירות המובן והידוע.

אין כאן נכון ולא נכון כמתכון כללי, אלא מה נכון בעבורך, מה נכון בעבורכם, ומה, מסתתר, אי שם, בתוך תוכך, שמבקש את ההתנסויות האלה, שנראה למי שאת היא כפגם או כמום או כהתנהגות שאיננה מקובלת על ראשך.

היבטים אלה של התייסרות עצמית, נובעים מהרצון להתמסרות עצמית, מבלי כל קשר למחוייבות הזוגית. שמחוייבת שם בהחלט.
כאן, אם כן עולה השאלה, האם את עצמך, מסכימה ומסכינה, אל ההיבטים האלה בתוכך, היבטים אלה של לילית, של זנותיות, של מה שנתפש כסטיות ולעולם שייך לכל בני המין האנושי.

הסכמתך אל היבטים אלה, אם כך, תהפוך את המפלצת, לחיית מחמד, גם אם מקדישה לה - לחיית המחמד, רבע שעה ביום, בה מענגת את גופך עד כלות, וגם אם חיית המחמד הזו, עשויה להובילך, בדמיונך אל מיטת השכן, ובפועל אפילו אם מזמינים את ואישך את ההתנסויות האלה, שגם תחת הניק המסתיר את זהותך, ברשותך, נימנע מלפרט כאן.

ואם מבקשת להמשיך את זה השיח - בשמחה.

תודה רבה.

<שלם>

[צפריר_שפרון*]

_וכאן, אם כך, אין זה פשוט כלל ועיקר, להסכים לאהוב את עצמנו, שלא לדבר על להתאהב בעצמי, ברמה הזו של מתרגש לחיות בתוך הגוף הזה, ונשימותי השקטות הן הדרמה בעיצומה, כאדוות גלים לאחר סופת רעמים וברקים.
אני רוצה את זה. אפשר?_

הכל אפשרי.
כאן, אם כך, הגענו אל שורש העניין, יחסי הזוגיות המקודשת מכל, יחסייך שלך עם עצמך.
כך, שהזוגיות הזו בין נפשך - המדומיינת, לבין גופך, האמיתי כל כך, היא שמבקשת נפשך לאזן.

כאן, אם כך, היות ומבקשת לקלף את מעטה הבושה הזו, ומבקשת לגלות את עצמה במערומיה, טוב אם מקבלת את גחמות גופה, את הפינטוז התמידי הזה, על פיו, מבקשת לחוות את מה שבמוסריות צמיחתה - לא אפשרי לה.

כך, שמעבר לאהבת הבשרים עם אהבת הראש, במובן הזה של אהובה, בן זוגה, שלא עולה כלפיו אף טענה, מבקשת להתנסות גם במה שנתפש כטירוף החושים, ומגייסת לטובת כך את השכן או כל דמות וירטטואלית או ממשית שמוצאת לנכון.

כאן, אם כך, יכולה לשתף את בן הזוג, במאווייה, בתאווה זו שעולה ניתן לומר מתוך הגוף הפיזי.

שיתוף זה אם יעלה יפה, עשוי להניח לך את השלמות העצמית, עם הסרטים שמריצה בראש, בעוד אהובך בך, עוצמת עינייך ומדמיינת שגופו - גוף אחר, שמראהו, מראה אחר, ושאת, יכולה להיות ה"זנזונת" שמבקשת להיות.

שמחה, קבלה והומור עשויים ללוות את הפנטזיות האלה, וככל שנפתחת אל בן הזוג, וככל שנפתחת אל מאווייך הכמוסים גם בתחומי הביזאר והמוזר, לדעתך, כך מגלה שצפונות הגוף הפיזי - אין להן סוף, והיכולת להפיק מהגוף הפיזי - הנאה צרופה - כולה בידייך - תרתי משמע, במובן הזה שראשך מניח לדברים לזרום, ומקפידה על שלמות עצמית, שמקבלת את רצונותייך אלה, להכיל, לקבל, להתענג ולענג.

וכאשר רעיונות בדבר פתיחת החוויה המינית אל גברים אחרים עולים בך, טוב אם זוכרת שההסכמה אל גחמות הגוף, איננה מתבקשת מאהובך או מהחברה, אלא אך ורק בתוך הדיאלוג האינסופי בינך ובין גופך.

אין כל חובה למימוש אלה, אלא, כפי שמבקשת - לפתוח את עצמך בפני עצמך, ולאפשר לעצמך לגלות את נקביותך, את מנהרותייך, את מחילותייך, ובמובן הזה סוללת מחילות אל לבך, ומוחלת לעצמך על היותך כפי שאת היא. אוהבת את עצמך. אוהבת את גופך. ומעלה את ניגונך האישח, אל גרגורי הנאתך המינית, זו האפשרית.

כך, שאותה התפעמות שמבקשת אחריה, תבוא אל סיפוקה, ואם מבקשת משתוללת שם ומרשה לעצמך את כל מה שמרשה לעצמך, מבלי לקבל דבר מבחוץ ומבלי להיות תלויה מבחוץ.

כך, שכאשר למדה לאהוב את גופך, לקבלו - בתנאיו ובמגבלותיו, יכולה ליהנות מהאינטימיות הזו בינך לבין עצמך, וכאשר להפתעתך, מגלה את ההיבטים האלה של מיניותך, מוצאת את הדרך לשתף את בן זוגך - במאווייך.

ראי, כל העניין הוא אותה הסכמה, להיפתח, להכיל, לקבל ולהניח התמסרות.
אלה, בפני עצמך: להיפתח - בפני עצמך.
להכיל - בפני עצמך. לקבל את עצמך. ולהניח התמסרות - לעצמך.

_אני אוהבת מאד מין עם בעלי. מאד מאד.
אני אוהבת מאד מין._
זה יקירה, מסמיק את עצמו אל רקע הדף הזה, עד שזה הופך ורדרד.

_בעצם, במילותיך, פתחת לי דרך למסע שאולי הגיע זמנו אל המפלצת הבוערת שעמוק בתוכי ונקראת המיניות שלי.
ומבחינתי, זו המפלצת של חיי. מפלצת שגדלה בתוכי יחד איתי, מבולבלת, מודחקת, מביישת, כואבת...
אני רוצה להעיז להתפשט תחת מעטה הניק הזה וללכת לפגוש את המפלצת. כי ברור לי שהיא, כבר נמאס לה להסתובב בפנים, בחושך, אז היא מוצאת כל הזמן סדקים ופרצות בחומה ששמתי סביבה ובורחת לי. לשכן, למשל.._
הנה כי כן, מאדים הרקע אל צבע הדם.

אותה מפלצת, אותה בעירה שחשה, איננה מפלצת כלל וכלל, אלא, לבך הרחב, המבקש להכיל מחד, ומאידך מבקש את ריבוי הזכרים, מבקש את היכולת להתמסר שמה, אל הטירוף - במובן המקובל של חיי מין.
כאן, אם מאמינה שמיניותך איננה נשלטת, אלא משתלטת עלייך כפי שמפלצת היא, טוב אם משתוללת ככל יכולתך, אם בדמיונותייך, ואם במעשה האהבה עם אהובך, ואם רחמנא ליצלן מוצאת את העוז וההסכמה בתוכך ומגייסת את הסכמת בן הזוג ויוצאים אל הגשמת הפנטזיות הזוגיות, אשר בהכרח, עם מימושן - יאבדו את אלמנט הפינטוז, ויכנסו אל מגירות המובן והידוע.

אין כאן נכון ולא נכון כמתכון כללי, אלא מה נכון בעבורך, מה נכון בעבורכם, ומה, מסתתר, אי שם, בתוך תוכך, שמבקש את ההתנסויות האלה, שנראה למי שאת היא כפגם או כמום או כהתנהגות שאיננה מקובלת על ראשך.

היבטים אלה של התייסרות עצמית, נובעים מהרצון להתמסרות עצמית, מבלי כל קשר למחוייבות הזוגית. שמחוייבת שם בהחלט.
כאן, אם כן עולה השאלה, האם את עצמך, מסכימה ומסכינה, אל ההיבטים האלה בתוכך, היבטים אלה של לילית, של זנותיות, של מה שנתפש כסטיות ולעולם שייך לכל בני המין האנושי.

הסכמתך אל היבטים אלה, אם כך, תהפוך את המפלצת, לחיית מחמד, גם אם מקדישה לה - לחיית המחמד, רבע שעה ביום, בה מענגת את גופך עד כלות, וגם אם חיית המחמד הזו, עשויה להובילך, בדמיונך אל מיטת השכן, ובפועל אפילו אם מזמינים את ואישך את ההתנסויות האלה, שגם תחת הניק המסתיר את זהותך, ברשותך, נימנע מלפרט כאן.

ואם מבקשת להמשיך את זה השיח - בשמחה.

תודה רבה.

<שלם>

[עוד_פלונית*]

מבקשת להתנסות גם במה שנתפש כטירוף החושים
כן. פשוט כן.

לאט לאט, צפריר, בעדינות, צעד צעד אני הולכת בדרך הזו....עוד לא פשוט לי ללטף את המפלצת כאילו היתה חתול מגרגר בחיקי....
מאז שאני זוכרת את עצמי, בערה בי אש כזו בפנים. אש תחושתית נהנתנית גופנית כזו.
ונולדתי לאמא שעברה התעללות מינית בגיל 6. כל גילוי של הנאה גופנית עם רמז למינויות נחשב בשבילה כנראה לסכנה. הייתי "גונבת" הנאות ומתביישת. גיליתי את הכוח המעוות של המין. וכנערה, מרדתי ובערתי והשתמשתי.
אני זוכרת את עצמי רצה עירומה בשמש, מתוך הרגשה שאני בוערת מהשתוקקות עצומה שרק השמש יבין.
הגעתי למצבים משפילים ומבזים. המפלצת נאסרה ונכלאה מאחורי גדר.

היום, מחוץ למיטת בעלי האוהב והמלטף שלימד אותי להנות מהגוף שלי, שלו, אני ביישנית ומפחדת מכל סימן של מיניות שגופי עלול להראות. אני לא רוקדת ולא משחקת או משתוללת...ומתגעגעת מאד לבעור כלפי חוץ. שידע השכן ושידע השכן של השכן שכזו אני. ואולי רק שאדע אני שכזו אני..
אני לא יודעת איך לפתוח את עצמך בפני עצמך, ולאפשר לעצמך לגלות את נקביותך, את מנהרותייך, את מחילותייך, ובמובן הזה סוללת מחילות אל לבך, ומוחלת לעצמך על היותך כפי שאת היא. אוהבת את עצמך. אוהבת את גופך. ומעלה את ניגונך האישח, אל גרגורי הנאתך המינית, זו האפשרית. ואני רוצה מאד.
כי בעולמי, במסגרת האפשרויות שלי, האפשרות לשכב עם אחר/ים היא לא אפשרית. מתוך חישובי עלות/תועלת וגם מתוך ידיעה שמימוש פנטזיה מתוך חוסר ידיעה וללא הכרות עמוקה עם ה"מפלצת" שבי שגרה בעמקי מחילותיי יהיה הרסני מידי בשבילי.

אתה חוזר על המלה 'זונה' בהטיותיה.
מה המשמעות שאתה שם במילה הזו?
זנות היום מתחברת לעולם מושגים אפל, כואב, מלוכלך, מנוצל, זול, חסר תקוה וחסר אור. התחתית של הצד הרע של המין.
אני חושבת הרבה פעמים על המין כאמצעי מקודש לחיבור. מין הוא לא "זנותי" בעיניי כשזה נעשה מתוך ראיית המין כעבודת קודש, אמצעי להתחבר לאלים, לאנרגיה המניעה את החיים..אולי פעם אזכה לחיות במציאות שבה אשה המשרתת את קהילתה דרך המין נחשבת לכוהנת מקודשת.

תודה.

[עוד_פלונית*]

מבקשת להתנסות גם במה שנתפש כטירוף החושים
כן. פשוט כן.

לאט לאט, צפריר, בעדינות, צעד צעד אני הולכת בדרך הזו....עוד לא פשוט לי ללטף את המפלצת כאילו היתה חתול מגרגר בחיקי....
מאז שאני זוכרת את עצמי, בערה בי אש כזו בפנים. אש תחושתית נהנתנית גופנית כזו.
ונולדתי לאמא שעברה התעללות מינית בגיל 6. כל גילוי של הנאה גופנית עם רמז למינויות נחשב בשבילה כנראה לסכנה. הייתי "גונבת" הנאות ומתביישת. גיליתי את הכוח המעוות של המין. וכנערה, מרדתי ובערתי והשתמשתי.
אני זוכרת את עצמי רצה עירומה בשמש, מתוך הרגשה שאני בוערת מהשתוקקות עצומה שרק השמש יבין.
הגעתי למצבים משפילים ומבזים. המפלצת נאסרה ונכלאה מאחורי גדר.

היום, מחוץ למיטת בעלי האוהב והמלטף שלימד אותי להנות מהגוף שלי, שלו, אני ביישנית ומפחדת מכל סימן של מיניות שגופי עלול להראות. אני לא רוקדת ולא משחקת או משתוללת...ומתגעגעת מאד לבעור כלפי חוץ. שידע השכן ושידע השכן של השכן שכזו אני. ואולי רק שאדע אני שכזו אני..
אני לא יודעת איך לפתוח את עצמך בפני עצמך, ולאפשר לעצמך לגלות את נקביותך, את מנהרותייך, את מחילותייך, ובמובן הזה סוללת מחילות אל לבך, ומוחלת לעצמך על היותך כפי שאת היא. אוהבת את עצמך. אוהבת את גופך. ומעלה את ניגונך האישח, אל גרגורי הנאתך המינית, זו האפשרית. ואני רוצה מאד.
כי בעולמי, במסגרת האפשרויות שלי, האפשרות לשכב עם אחר/ים היא לא אפשרית. מתוך חישובי עלות/תועלת וגם מתוך ידיעה שמימוש פנטזיה מתוך חוסר ידיעה וללא הכרות עמוקה עם ה"מפלצת" שבי שגרה בעמקי מחילותיי יהיה הרסני מידי בשבילי.

אתה חוזר על המלה 'זונה' בהטיותיה.
מה המשמעות שאתה שם במילה הזו?
זנות היום מתחברת לעולם מושגים אפל, כואב, מלוכלך, מנוצל, זול, חסר תקוה וחסר אור. התחתית של הצד הרע של המין.
אני חושבת הרבה פעמים על המין כאמצעי מקודש לחיבור. מין הוא לא "זנותי" בעיניי כשזה נעשה מתוך ראיית המין כעבודת קודש, אמצעי להתחבר לאלים, לאנרגיה המניעה את החיים..אולי פעם אזכה לחיות במציאות שבה אשה המשרתת את קהילתה דרך המין נחשבת לכוהנת מקודשת.

תודה.

[צפריר_שפרון*]

אתה חוזר על המלה 'זונה' בהטיותיה.
ההזנייה הזו, של קבלת הצל, האפל, המקודש באפלותו, היא מאותו השורש של ההזנה, במובן הזה הימלאות, התמלאות, או מלוי, נתינה, הענקה.

כאן, אם כך, נמצאות הקדשות האלה, המשרתות את הקהילה זוכות לבוז, עלבון והתייחסות שלילית, מתוך אותו פחד עליו מדברת, שמא, יצאו השדים, וישתוללו וישברו כל מסגרת וסדר הגיוני אל חיינו הבוגרים, אל שאלות הרות גורל - אם יש כאלה, של קשר הדם, אחריות ומחוייבות מתוך חיבה וחיוביות.

אילו היתה משטרת המחשבות יכולה לקרוא את המחשבות, ולאסור על מחשבות, הרי שרובינו היינו אסורים - על פי אמות המידה שלנו.

עם זאת, על פני לכלוא את גופך בנפשך, או לחוש כבולה בתוך גופך, יכולה בהחלט לשתף פעולה ולעשות שלום, עם הגוף הפיזי, תשוקתו ותאוותו.

אין כל אפשרות לרוץ את המדרון הזה במערומייך - לאט לאט, אין כל סכנה בריצה זו, אל המדרון הזה, חשה את הרוח לוטפת לחייך, ויודעת את חירותך, להרגיש נפלא בתוף הגוף הזה, שמרגיש נפלא כשהוא נושא את נפשך.

כל אלה לגיטמיים, ולא נדרשים אל המעשה הפיזי.

שהרי כבר מעצם קריאת הדברים נמצאת ההתעוררות הזו, שאיננה לאט לאט כלל וכלל.

לכן, על פני לפחד מהמפלצת, מפתה אותה, אל התענוגות המיניים האפשריים לה, לאותה מפלצת, ואז, כמו מתבוננת בצורך הזה אל פריצת הגבולות, אל מעבר ל... אל ההתאחדות הזו עם כל היש, ושוב, ברשותך נעצור כאן.

היום, מחוץ למיטת בעלי האוהב והמלטף שלימד אותי להנות מהגוף שלי, שלו, אני ביישנית ומפחדת מכל סימן של מיניות שגופי עלול להראות. אני לא רוקדת ולא משחקת או משתוללת...ומתגעגעת מאד לבעור כלפי חוץ. שידע השכן ושידע השכן של השכן שכזו אני. ואולי רק שאדע אני שכזו אני..
יודעים גם יודעים, גם השכן, וגם הבן של השכן, כל הגברים כולם יודעים.
מה חשבת לעצמך שמיני מסקרה ואיפור תופשים את העין?
ומה חשבת, שחן הילוכך, צניעותך הכבושה בכפיה עצמית, נאלמת מהעין המנוסה?

אשליה זו על פיה הנך מסתירה את מיניותך, טובה כל עוד את מאמינה בה, והנה גם את, לאט לאט מבינה שאינך זקוקה לה יותר.

זה לא אומר שעלייך להתפרע כפי שמפנטזת, ובטח לא עם אנשי שגרת יומך, אבל זה גם לא אומר, שאסור לך לקחת לך חופשה, עם בן הזוג, ולעוף איתו אל מחוזות שרק אגן הירכיים יכול להעיפך עליהם.

תודה רבה.

<שלם>

[צפריר_שפרון*]

אתה חוזר על המלה 'זונה' בהטיותיה.
ההזנייה הזו, של קבלת הצל, האפל, המקודש באפלותו, היא מאותו השורש של ההזנה, במובן הזה הימלאות, התמלאות, או מלוי, נתינה, הענקה.

כאן, אם כך, נמצאות הקדשות האלה, המשרתות את הקהילה זוכות לבוז, עלבון והתייחסות שלילית, מתוך אותו פחד עליו מדברת, שמא, יצאו השדים, וישתוללו וישברו כל מסגרת וסדר הגיוני אל חיינו הבוגרים, אל שאלות הרות גורל - אם יש כאלה, של קשר הדם, אחריות ומחוייבות מתוך חיבה וחיוביות.

אילו היתה משטרת המחשבות יכולה לקרוא את המחשבות, ולאסור על מחשבות, הרי שרובינו היינו אסורים - על פי אמות המידה שלנו.

עם זאת, על פני לכלוא את גופך בנפשך, או לחוש כבולה בתוך גופך, יכולה בהחלט לשתף פעולה ולעשות שלום, עם הגוף הפיזי, תשוקתו ותאוותו.

אין כל אפשרות לרוץ את המדרון הזה במערומייך - לאט לאט, אין כל סכנה בריצה זו, אל המדרון הזה, חשה את הרוח לוטפת לחייך, ויודעת את חירותך, להרגיש נפלא בתוף הגוף הזה, שמרגיש נפלא כשהוא נושא את נפשך.

כל אלה לגיטמיים, ולא נדרשים אל המעשה הפיזי.

שהרי כבר מעצם קריאת הדברים נמצאת ההתעוררות הזו, שאיננה לאט לאט כלל וכלל.

לכן, על פני לפחד מהמפלצת, מפתה אותה, אל התענוגות המיניים האפשריים לה, לאותה מפלצת, ואז, כמו מתבוננת בצורך הזה אל פריצת הגבולות, אל מעבר ל... אל ההתאחדות הזו עם כל היש, ושוב, ברשותך נעצור כאן.

היום, מחוץ למיטת בעלי האוהב והמלטף שלימד אותי להנות מהגוף שלי, שלו, אני ביישנית ומפחדת מכל סימן של מיניות שגופי עלול להראות. אני לא רוקדת ולא משחקת או משתוללת...ומתגעגעת מאד לבעור כלפי חוץ. שידע השכן ושידע השכן של השכן שכזו אני. ואולי רק שאדע אני שכזו אני..
יודעים גם יודעים, גם השכן, וגם הבן של השכן, כל הגברים כולם יודעים.
מה חשבת לעצמך שמיני מסקרה ואיפור תופשים את העין?
ומה חשבת, שחן הילוכך, צניעותך הכבושה בכפיה עצמית, נאלמת מהעין המנוסה?

אשליה זו על פיה הנך מסתירה את מיניותך, טובה כל עוד את מאמינה בה, והנה גם את, לאט לאט מבינה שאינך זקוקה לה יותר.

זה לא אומר שעלייך להתפרע כפי שמפנטזת, ובטח לא עם אנשי שגרת יומך, אבל זה גם לא אומר, שאסור לך לקחת לך חופשה, עם בן הזוג, ולעוף איתו אל מחוזות שרק אגן הירכיים יכול להעיפך עליהם.

תודה רבה.

<שלם>

[עוד_פלונית*]

ומה חשבת, שחן הילוכך, צניעותך הכבושה בכפיה עצמית, נאלמת מהעין המנוסה?
אני עונדת שרשרת זהב ארוכה, עם תליון, שלרוב מוחבא בתוך חולצתי, ולפעמים מנצנץ החוצה. בלי צניעות או בושה. נוכחת ברמז, גאה ומנצנצת, ככה אני רוצה לענוד את מיניותי ברבים.

אתה צודק, הרגשות שלי מטלטלים מצד לצד במהלך הדיון הזה, ולא לאט לאט. ברשותך, אני אקח לי קצת זמן להיטלטל.
המילים שניתנו לי כאן ילוו אותי במעופי אל מחוזות שרק אגן הירכיים יכול להעיפך עליהם.

תודה, צפריר.

[עוד_פלונית*]

ומה חשבת, שחן הילוכך, צניעותך הכבושה בכפיה עצמית, נאלמת מהעין המנוסה?
אני עונדת שרשרת זהב ארוכה, עם תליון, שלרוב מוחבא בתוך חולצתי, ולפעמים מנצנץ החוצה. בלי צניעות או בושה. נוכחת ברמז, גאה ומנצנצת, ככה אני רוצה לענוד את מיניותי ברבים.

אתה צודק, הרגשות שלי מטלטלים מצד לצד במהלך הדיון הזה, ולא לאט לאט. ברשותך, אני אקח לי קצת זמן להיטלטל.
המילים שניתנו לי כאן ילוו אותי במעופי אל מחוזות שרק אגן הירכיים יכול להעיפך עליהם.

תודה, צפריר.

[עוד_פלונית*]

מדהים.
הרבה זמן דמיינתי את עצמי פותחת את הדלת ונכנסת פנימה באומץ, צועדת בשביל המתפתל, עומדת באומץ מול קשיים וכאבים ישנים, מבררת ומוצאת, ככה..בהרבה טקס, דרמה ורגש..
בסופו של דבר, אני לא הלכתי לשום מקום. פתחתי את הדלת והכל פשוט יצא...מחשבות, זכרונות, פנטזיות, שיחות עם אנשים סביבי שלא האמנתי שבאמת קורות, כמו משב רוח חזק שסיחרר אותי, העיף את כל מה שכיסה והסתיר והניח דברים במקומם.
יש מקום לכל דבר. מקום במיטתי לבעלי ולפנטזיות שלנו, מקום לפנטזיות שלי שישמרו על האש בוערת בתוכי, מקום לנצנץ מול גברים אחרים ומקום להיות מכוסה ונחמדה.

יש לי עוד הרבה לחשוב, מה מכסה ההתאהבות הזו באחרים, לאן שייכת הביישנות והצורך לעצור ולצמצם את תנועת הגוף, אבל אני מרוצה עכשיו, כבר לא מפחדת ממפלצת שרק דמיינתי כדי שאוכל להמשיך לפחד.

אני אוהבת את המילים שנתת לי. תודה רבה.
@}

[עוד_פלונית*]

מדהים.
הרבה זמן דמיינתי את עצמי פותחת את הדלת ונכנסת פנימה באומץ, צועדת בשביל המתפתל, עומדת באומץ מול קשיים וכאבים ישנים, מבררת ומוצאת, ככה..בהרבה טקס, דרמה ורגש..
בסופו של דבר, אני לא הלכתי לשום מקום. פתחתי את הדלת והכל פשוט יצא...מחשבות, זכרונות, פנטזיות, שיחות עם אנשים סביבי שלא האמנתי שבאמת קורות, כמו משב רוח חזק שסיחרר אותי, העיף את כל מה שכיסה והסתיר והניח דברים במקומם.
יש מקום לכל דבר. מקום במיטתי לבעלי ולפנטזיות שלנו, מקום לפנטזיות שלי שישמרו על האש בוערת בתוכי, מקום לנצנץ מול גברים אחרים ומקום להיות מכוסה ונחמדה.

יש לי עוד הרבה לחשוב, מה מכסה ההתאהבות הזו באחרים, לאן שייכת הביישנות והצורך לעצור ולצמצם את תנועת הגוף, אבל אני מרוצה עכשיו, כבר לא מפחדת ממפלצת שרק דמיינתי כדי שאוכל להמשיך לפחד.

אני אוהבת את המילים שנתת לי. תודה רבה.
@}

[צפריר_שפרון*]

אני אוהבת את המילים שנתת לי. תודה רבה.
תודות לך.
תודות לך עולה הבהירות הזו, על פיה הכל בסדר, ובהחלט ניתן להתאהב כל יום מחדש.
תודות לך הגיעו המילים האלה, לא רק אלייך, אלא גם לעוד לבבות פועמים מהתרגשות שעולה מעצם הידיעה.

שהרי כל העניין הוא לדעת.

לדעת שאת נאהבת, לדעת שאת שייכת, לדעת שגם את - אדם.

תודות.

[צפריר_שפרון*]

אני אוהבת את המילים שנתת לי. תודה רבה.
תודות לך.
תודות לך עולה הבהירות הזו, על פיה הכל בסדר, ובהחלט ניתן להתאהב כל יום מחדש.
תודות לך הגיעו המילים האלה, לא רק אלייך, אלא גם לעוד לבבות פועמים מהתרגשות שעולה מעצם הידיעה.

שהרי כל העניין הוא לדעת.

לדעת שאת נאהבת, לדעת שאת שייכת, לדעת שגם את - אדם.

תודות.

[פלונית_אלמונית*]

הבעיה שלי: אף פעם לא מסתפקת.
לא משנה מה יש לי בתחום הזוגי.
מה שיש אף פעם לא מספיק.
ולכן אני "מתאהבת" בכל פעם במישהו אחר שחוצה את דרכי במקרה.
באחד כי הוא יפה, ובאותה תקופה הרגשתי לא יפה
באחר כי הוא אמיץ ובאותה תקופה הרגשתי חלשה ומפוחדת
ובמשנהו על היותו יציב ואיתן בתקופה בה חסרה לי יציבות.
האיש שלצידי לא היווה מבחינתי משענת חזקה , יציבה ואוהדת דיה
בכדי לפנות אליו.
ובתוכי לא מצאתי את כל אלה. בעיקר לא מצאתי אהבה לעצמי.
לכן בכל פעם פניתי החוצה, למצוא את זה באחרים.
שמחה שיכולתי לשתף.
פלונית אדמונית.
@}

[פלונית_אלמונית*]

הבעיה שלי: אף פעם לא מסתפקת.
לא משנה מה יש לי בתחום הזוגי.
מה שיש אף פעם לא מספיק.
ולכן אני "מתאהבת" בכל פעם במישהו אחר שחוצה את דרכי במקרה.
באחד כי הוא יפה, ובאותה תקופה הרגשתי לא יפה
באחר כי הוא אמיץ ובאותה תקופה הרגשתי חלשה ומפוחדת
ובמשנהו על היותו יציב ואיתן בתקופה בה חסרה לי יציבות.
האיש שלצידי לא היווה מבחינתי משענת חזקה , יציבה ואוהדת דיה
בכדי לפנות אליו.
ובתוכי לא מצאתי את כל אלה. בעיקר לא מצאתי אהבה לעצמי.
לכן בכל פעם פניתי החוצה, למצוא את זה באחרים.
שמחה שיכולתי לשתף.
פלונית אדמונית.
@}

[פלוני_אלמוני*]

אדמונית היקרה,
חשבת פעם להתייעץ עם מישהו שלא קשור אלייך רגשית?
או שאת מבסוטה ממה שיש לך בחייך, ואז אין צורך בייעוץ כי הכל בסדר.

[פלוני_אלמוני*]

אדמונית היקרה,
חשבת פעם להתייעץ עם מישהו שלא קשור אלייך רגשית?
או שאת מבסוטה ממה שיש לך בחייך, ואז אין צורך בייעוץ כי הכל בסדר.

[פלונית_אלמונית*]

בטח שלא מרוצה.
שאני אהיה מרוצה??
(-:
פלונית אדמונית.

[פלונית_אלמונית*]

בטח שלא מרוצה.
שאני אהיה מרוצה??
(-:
פלונית אדמונית.

[צפריר_שפרון*]

פלונית אדמונית,
ראי, חוסר שביעות רצונך מהקיים מתחיל ונגמר - בך.
זה לא העולם החיצוני שקובע את שבעיות רצונך מהחיים.

לכן, אם מעונינית לעשות שינוי, טוב בהחלט אל הייעוץ הזה, הכולל גם שיח מילולי, כזה או אחר, אטבל במקרה שלך, טוב גם לטיפולים כגון הילינג או ממש מסאג'.
לכן, טוב אם פונה אל כל הכוונים האלה ומדגישה מה מבקשת לקבל שם: כלומר, כאשר פונה למסאג'יסט/ית למשל, מבהירה מה מעונינת לקבל ומה לא, כך גם לגבי שיחות נפש, והמקום הבהיר ביותר הוא בניסוח שאלה נכונה לתיקשור (ולא חשוב מי המתקשר), ושם גם יתקבל המסר המתאים.

בעצם האמירה כאן, שהנך כמו כשהיית ילדונת קטנה, מתקשה לדחות סיפוקים ובמובנים רבים לא מצליחה להגיע לסיפוק, אינך תורמת אלא לקיבוע דמותך כפי שנראית בעינייך.

תודות.

[צפריר_שפרון*]

פלונית אדמונית,
ראי, חוסר שביעות רצונך מהקיים מתחיל ונגמר - בך.
זה לא העולם החיצוני שקובע את שבעיות רצונך מהחיים.

לכן, אם מעונינית לעשות שינוי, טוב בהחלט אל הייעוץ הזה, הכולל גם שיח מילולי, כזה או אחר, אטבל במקרה שלך, טוב גם לטיפולים כגון הילינג או ממש מסאג'.
לכן, טוב אם פונה אל כל הכוונים האלה ומדגישה מה מבקשת לקבל שם: כלומר, כאשר פונה למסאג'יסט/ית למשל, מבהירה מה מעונינת לקבל ומה לא, כך גם לגבי שיחות נפש, והמקום הבהיר ביותר הוא בניסוח שאלה נכונה לתיקשור (ולא חשוב מי המתקשר), ושם גם יתקבל המסר המתאים.

בעצם האמירה כאן, שהנך כמו כשהיית ילדונת קטנה, מתקשה לדחות סיפוקים ובמובנים רבים לא מצליחה להגיע לסיפוק, אינך תורמת אלא לקיבוע דמותך כפי שנראית בעינייך.

תודות.

[פלוני_אלמונית*]

בשבילך, אדמונית,
אני שואלת את עצמי אם אולי גם אצלי הכל נובע מחוסר אהבה עצמית. לא יודעת...

[פלוני_אלמונית*]

בשבילך, אדמונית,
אני שואלת את עצמי אם אולי גם אצלי הכל נובע מחוסר אהבה עצמית. לא יודעת...

[פלוני_אלמונית*]

שכחתי לשנות את הפלוניות למעלה ל עוד פלונית

[פלוני_אלמונית*]

שכחתי לשנות את הפלוניות למעלה ל עוד פלונית

[צפריר_שפרון*]

אני שואלת את עצמי אם אולי גם אצלי הכל נובע מחוסר אהבה עצמית. לא יודעת...
מה נובע מחוסר?
זו באמת שאלה, מהו הנובע מתוך כך שאיננו?
מהי או ציהי אותה אחת שאצלה, הכל נובע מכך שמנסה להתרחק מעצמה עד כמה שניתן, ולצייר לעצמה איזו דמות מדומיינת לחלוטין, שנוהגת כך או כך או כך, ואלה אינם חשובים, בעוד בפועל, מי שאת היא, עצמיותך, חיותך ניתן לומר, גופך, זה, החומר החי, מייצג נאמנה את ייחודך, על אפך, ובעזרת צורתו המיוחדת, כפי עינייך כפי כל ריס וציפורן.

ומכאן, שלכאורה לא אוהבת את הנבדלות הזו, ההכרחית על מנת שתדעי מי את, ותזהי את דמותך למרות וחרף האיפור המתבקש, במובן הזה של מסכת חידותייך, נעימות מבטך, נימוסייך המעולים, בעוד בתוך קופסת הראש, סופות ורעמים.
בשלווה סוערת זו הנפש.

עם זאת, ללא הנבדלות הזו, ללא ההתעקשות להיות נדחית על ידי מי שאת, על מנת לקבל את מנת הדחיה המדויקת, על מנת לזהות את סבלך, את בדידותך, את ייחודך, ומתענגת על אלה מאוד, סוף סוף שמחה בסבלך, ומושכת את הרגע הזה, אל מלוא הדרו, מותחת עוד ועוד, ומתענגת.

כאן, עם זאת, נמצאת מתהדרת באדרת לא לך. נקודה.
שגם אם צובעת את שערות ראשך באדום, לא נמצאת האש הזו נובעת מבפנים, אלא, כמו ציור הוא על ראשך, וסערת נפשך גם היא - אינה מתוכך, אלא כתגובה אל המאורעות.
שממילא מושכת את העין התפאורה האדומה.
לכן, טוב לעת הזו, להתבונן אל עצמך, ולגלות בעינייך את, את זיק נשמתך, זו, השוחקת אלייך במשובת הרוח, שזה, הרוח, לעולם נושב, ונמצאת מי שאת, בשלוותך, מקבלת בחמלה גדולה, בערסול אוהב, את דמותך את, כפי שאת, ומודה אל עקשות הנבדלות הזו, שלולא אלה חייך, לא היית מגיעה אל הרגע הזה כך, והרי הוא מופלא, ואת מופלאה, והעולם נפלא, ומה עכשיו?

כל שמתבקש ממך הוא להסכים, ואם אינך מסכימה, להסכים לכך שאינך מסכימה.
הסכימי לנשום לאט לאט לאט, ככל שאת מצליחה.
הסכימי להסכים.

מכאן, תתגלה אהבתך העצמית במלוא הדרה, שכן אהבת האל, היא אהבת אלוהותך, זו השוכנת בקרבך, כלואה למרותך, והתרחקותך מאלה, היא רק דרך אחת למשוך את ההוויה, וניתן בהחלט, להכיר את עצמך, ולאהוב אהבת אמת, את חייך, את מי שאת, את ריבוי פנייך, ריבוי כשרונותייך, ואם מבקשת אחר אלה גם את ריבוי מאהבייך.

בתוכך, אל מול עצמך, אין דבר שאיננו לגיטימי, אינך חייבת דין וחשבון כלפי אף אחד, החסד הוא שמאפשר לך להתבדל מעצמך, ומותר לך עדיין להקשיב לעצמך.

אפשר, מותר, להסכים.

כפי האושר, כך האהבה, אינה תלויה בדבר, אלא בנכונות לאהבה.
גם אהבת היצור הנפלא שלמרבה שמחתך, הנך מכנה אותו - אני.

תודה רבה.

<שלם>

[צפריר_שפרון*]

אני שואלת את עצמי אם אולי גם אצלי הכל נובע מחוסר אהבה עצמית. לא יודעת...
מה נובע מחוסר?
זו באמת שאלה, מהו הנובע מתוך כך שאיננו?
מהי או ציהי אותה אחת שאצלה, הכל נובע מכך שמנסה להתרחק מעצמה עד כמה שניתן, ולצייר לעצמה איזו דמות מדומיינת לחלוטין, שנוהגת כך או כך או כך, ואלה אינם חשובים, בעוד בפועל, מי שאת היא, עצמיותך, חיותך ניתן לומר, גופך, זה, החומר החי, מייצג נאמנה את ייחודך, על אפך, ובעזרת צורתו המיוחדת, כפי עינייך כפי כל ריס וציפורן.

ומכאן, שלכאורה לא אוהבת את הנבדלות הזו, ההכרחית על מנת שתדעי מי את, ותזהי את דמותך למרות וחרף האיפור המתבקש, במובן הזה של מסכת חידותייך, נעימות מבטך, נימוסייך המעולים, בעוד בתוך קופסת הראש, סופות ורעמים.
בשלווה סוערת זו הנפש.

עם זאת, ללא הנבדלות הזו, ללא ההתעקשות להיות נדחית על ידי מי שאת, על מנת לקבל את מנת הדחיה המדויקת, על מנת לזהות את סבלך, את בדידותך, את ייחודך, ומתענגת על אלה מאוד, סוף סוף שמחה בסבלך, ומושכת את הרגע הזה, אל מלוא הדרו, מותחת עוד ועוד, ומתענגת.

כאן, עם זאת, נמצאת מתהדרת באדרת לא לך. נקודה.
שגם אם צובעת את שערות ראשך באדום, לא נמצאת האש הזו נובעת מבפנים, אלא, כמו ציור הוא על ראשך, וסערת נפשך גם היא - אינה מתוכך, אלא כתגובה אל המאורעות.
שממילא מושכת את העין התפאורה האדומה.
לכן, טוב לעת הזו, להתבונן אל עצמך, ולגלות בעינייך את, את זיק נשמתך, זו, השוחקת אלייך במשובת הרוח, שזה, הרוח, לעולם נושב, ונמצאת מי שאת, בשלוותך, מקבלת בחמלה גדולה, בערסול אוהב, את דמותך את, כפי שאת, ומודה אל עקשות הנבדלות הזו, שלולא אלה חייך, לא היית מגיעה אל הרגע הזה כך, והרי הוא מופלא, ואת מופלאה, והעולם נפלא, ומה עכשיו?

כל שמתבקש ממך הוא להסכים, ואם אינך מסכימה, להסכים לכך שאינך מסכימה.
הסכימי לנשום לאט לאט לאט, ככל שאת מצליחה.
הסכימי להסכים.

מכאן, תתגלה אהבתך העצמית במלוא הדרה, שכן אהבת האל, היא אהבת אלוהותך, זו השוכנת בקרבך, כלואה למרותך, והתרחקותך מאלה, היא רק דרך אחת למשוך את ההוויה, וניתן בהחלט, להכיר את עצמך, ולאהוב אהבת אמת, את חייך, את מי שאת, את ריבוי פנייך, ריבוי כשרונותייך, ואם מבקשת אחר אלה גם את ריבוי מאהבייך.

בתוכך, אל מול עצמך, אין דבר שאיננו לגיטימי, אינך חייבת דין וחשבון כלפי אף אחד, החסד הוא שמאפשר לך להתבדל מעצמך, ומותר לך עדיין להקשיב לעצמך.

אפשר, מותר, להסכים.

כפי האושר, כך האהבה, אינה תלויה בדבר, אלא בנכונות לאהבה.
גם אהבת היצור הנפלא שלמרבה שמחתך, הנך מכנה אותו - אני.

תודה רבה.

<שלם>

[פלוני_אלמונית*]

המנגינות שאתה כותב משאירות אותי לפעמים בלי מילים ברגע הראשון, מסוחררת בעונג נהדר.
יצאתי להתמסר להנאה, תיכף (כשאפסיק לרטוט) אשוב.
גדול.

(עוד פלונית שכבר לא רוצה להסתיר את זה, שיש מילים שעושות לה את זה.בגדול. וזה בלי קשר לכוונתו המקורית של אף אחד..)

[פלוני_אלמונית*]

המנגינות שאתה כותב משאירות אותי לפעמים בלי מילים ברגע הראשון, מסוחררת בעונג נהדר.
יצאתי להתמסר להנאה, תיכף (כשאפסיק לרטוט) אשוב.
גדול.

(עוד פלונית שכבר לא רוצה להסתיר את זה, שיש מילים שעושות לה את זה.בגדול. וזה בלי קשר לכוונתו המקורית של אף אחד..)

[צפריר_שפרון*]

כאמור, מילים טובות מסלקות עננים שחורים.
תודות לך כל אלה נכתבים, תודות לך המילים הן מילים והן נאמרות, ותודות לך עוד תיפגשי ביום מן הימים, אל מול עצמך, את עצמך והשמחה תהא מרקיעת שחקים.
תודות.
}:
צפריר



בהחלט.

[צפריר_שפרון*]

כאמור, מילים טובות מסלקות עננים שחורים.
תודות לך כל אלה נכתבים, תודות לך המילים הן מילים והן נאמרות, ותודות לך עוד תיפגשי ביום מן הימים, אל מול עצמך, את עצמך והשמחה תהא מרקיעת שחקים.
תודות.

[שרה*]

חיפשתי דף עם המילה התאהבתי, כדי לא לפתוח דף חדש,
ובגלל שלא כתבו בו מזמן מרגישה נוח להדחף ואפילו לצעוק- פשוט התאהבתי
וזה טוב, זה חוקי, הוא לא נשוי או משהו כזה, הוא יותר צעיר ממני אבל אז מה, הוא נראה גם בעיניין,
הוא ממש מה שחיפשתי והתפללתי, וכמו ילדה בכתה א , נעתקות לי המילים מהפה, ואני ממש נהיית אפטית לידו,
צריכה עזרה, כמו שיש חונכות לילדים שעולים לכתה א או גן,, ככה צריכה עזרה, מזמן לא התאהבתי,

[מאמינה_בטוב*]

מזל טוב על ההתאהבות !
במה את צריכה עזרה ?
בכמה הוא יותר צעיר ממך ?
אם הוא נראה בעיניין , אז שניכם בביישנות ובאיטיות תצליחו להרים את העיניין, לא ?

[שרה*]

בסוף הוא זרק אותי \:
ואין לי כח יותר לניסיונות כושלים האלה , להתאהבויות וללב השבור בפעם המיליון,
אבל יש מישהו חדש שדופק לי בדלת.. רוצה להפגש איתי, ואולי בכל זאת אבקש עזרה לעכשיו, כי איך שהייתי עם ההוא שהתאהבתי בו, ברור שהוא לא יאהב אותי, איך אפשר לאהוב מישהיא אפטית, אז מבקשת עזרה, איך לא להיות אפטית ? אני ביישנית, קשה לי לדבר בפגישה ראשונה, יותר מקשיבה, יותר מתאהבת, אני כל כך לא רוצה להתאהב,
בעצם מה זה להתאהב ?
זה ממש לבטל את עצמך ולראות את השני כ"כל העולם"
אני צריכה ללמוד לא לבטל את עצמי, לזכור את הרצונות שלי, לא להתבייש כל כך,
איך מחזקת ואוהבת את עצמי כשאני עם מישהו חדש ?

[סיהרא*]

שמעתי ממישהי משפט חכם: כשאת נמצאת עם אדם שגורם לך להרגיש טוב עם עצמך, ובעלת ערך, סימן שהוא איש בשבילך.
זה נכון לגבי סתם חברות, ובטח שנכון לגבי קשר רציני. אם את יכולה להיות עצמך בבטחון ובשמחה איתו, אז זה סימן טוב.
עוד דבר לגבי "התאהבות". יש הבדל בין התאהבות לאהבה. התאהבות היא הרגש המסחרר הזה שאת מתארת, אבל הוא לא מחזיק מעמד לאורך זמן. אהבה היא יציבה יותר, בדרך כלל רגועה יותר, וגם קשורה בבנין הדרגתי של נתינה וקבלה, יחד עם העמקת ההכרות וחשיפת הרבדים העמוקים יותר בנפש.
כשאת בפגישה פשוט תהיי, בלי לבחון את עצמך "איך אני" כל הזמן. אם תהיי את באמת ואם הוא האיש שלך, אז הוא הכי יאהב את מי שאת באמת. ותאמיני שאת הכי טובה ומתוקה ומיוחדת ונפלאה. כי את באמת כזאת!!

[שרה*]

תודה סיהרא, יפה אמרת,
זה קצת מזכיר לי את המשפט ש(נדמה לי) וודי אלן אמר פעם- שסרט שמקבל אותו לשחק בתפקיד ראשי סימן שזה סרט לא מספיק טוב...
מרגישה ככה עם גברים
העיניין הוא כנראה לאהוב ולהעריך את עצמנו..
להתראות בינתיים

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המילים של צפריר שפרון מאוד רגשו אותי כרגע. מרגישה בדיוק כמו הבחורה שפתחה את הדף. אני כבר מספר חודשים בתוך מערבולת רגשית. עם גבר נשוי עם ילדים. גם אני נשואה עם ילדים. ההתאהבות הזו הביאה הרבה שינוי לחיי, החזירה את התשוקה גם אם בעלי לא תמיד מושא התשוקה הזו. אני בקשר שבא והולך עם הגבר השני. מנסה להלחם ברצון לממש את ההתאהבות לא תמיד בהצלחה. הגבר השני מעוניין בקשר כמובן בלי לפגוע במשפחתו ונישואיו מצד דני לא ברור מה מרגיש כלפי כל הנושא.

[גם_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני אלמונית
כל כך מזדהה איתך!!
יש המון נשים - גברים שנמצאים בסיטואציה כמו שלנו, עם רצון לממש את האהבה מבלי לפגוע במשפחה. וזה מובן
ניסית לפתוח איתו שיחה,לדבר על הנושא? מה הוא מרגיש.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני במהלך החודשים שהקשר נמשך ונפסק הוא לרוב בעניין. לא מצליחה להבין ממנו כמה זה רק משיכה וכמה מעבר לזה. אומר שכמוני בסערת רגשות רוצה לא רוצה. הרגשה כללית של גיל 16....אם זה היה תלוי בו כבר מזמן היה ממומש. אני רוצה לא רוצה מעט מתקרבת הרבה מתרחקת. חוזרת באה והולכת. ובפנים משתגעת למה דווקא לי זה קורה, למה כמו בהתאהבויות אחרות שקרו לי ולא נודעו לצד השני זה כן בשיח וכן נמצא שם כל הזמן... קיבלתי עידודון חמוד... " השכל הישר אין לו דעה. מעולם לא היתה לו". ומה באמת אומר השכל הישר? לזנוח את החלומות והפנטזיות ולהשאיר לא ממומשות. להשקיע בבית ובזוגיות כמה שניתן ולהסתפק במה שיש או לגנוב (לצערי) כמה רגעים של ריגוש ודפיקות לב ותשוקה סוערת...

[גם_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את יודעת, יש דיון מאוד מעניין בנושא בקבוצה איך שוכחים מישהו ממליצה לך להציץ.
כולם חווים אותו הדבר, הדילמה הזאת שנחתה עלינו פתאום ביום בהיר מה עושים עם כל הרגשות והתשוקה הסוערת לצד המשפחה , הבעל והילדים.
אני פשוט למדתי לחיות עם זה לשלב את "האחר" עם החיים. יש המון עלויות וירידות עם ה"אחר" וזה קשה. גם לנו יש הבריחות האלה כפי שתיארת
אומר שכמוני בסערת רגשות רוצה לא רוצה. הרגשה כללית של גיל 16....אם זה היה תלוי בו כבר מזמן היה ממומש. אני רוצה לא רוצה מעט מתקרבת הרבה מתרחקת. חוזרת באה והולכת
וכל יום אני אומרת לעצמי שהקשר הזה לא בריא... אבל הלב מנווט ומוביל למקומות אחרים...

[טלי_ב*]

משתתפות יקרות, הדף עבר לבית חדש - אתר שיתוף ותמיכה המוקדש לדפי שיתוף ותמיכה שאינם קשורים ישירות לנושאים המרכזיים של אתר באופן טבעי. מוזמנות להמשיך את הדיון כרגיל @}

[פלוני_אלמוני*]

געגוע לשפתיים שלא אזכה לטעום

[מבולבלת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש פה מישהי/מישהו בדף?
מה נסגר? מה ההתפתחויות? מה עושים עם המיניות הזו שפתאום התפרצה לה ומבקשת להרים ראש, אך עם הבעל לא מעוניינת לקבל ביטוי. ולמה למעשה? הרי זה המקום הכי בטוח ונכון לממש דם. למה הרצון למימוש הוא דווקא עם האחר? למה התעוזה שם? הרצון לדבר בגלוי להתנסות?

[סערורית*]

ממליצה לך לא להכנס לזה