פשוט התאהבתי

[אנונימי]

שיתוף:פשוט התאהבתי

[אלמונית_זמנית*]

הי,
אני, ,אלמונית לצורך המקרה,
בחורה נשואה באושר (.קצת חוצפה לומר זאת...) עם ילדה, פשוט התאהבתי
ולא בבעלי, שגם אותו אני מאד אוהבת, אבל אחרת
הנאהב, לא יודע מזה, או שאולי הוא מרגיש
הוא בחור נשוי בעצמו וגם עם ילד אחד לפחות
אנחנו נפגשים במסגרת מסויימת, ללא בני הזוג
בתדירות של בערך פעם בשבוע-שבועיים
ואני כמעט מתעלפת כל פעם שאני רואה אותו,
או מדברת איתו, או שוהה בקרבתו,
כולי בהתרגשות,
פרפרים בבטן ופנטזיות כבר חודשים ספורים
לא יודעת מה לעשות עם התחושה הזו
אפילו חשבתי להתחיל טיפול פסיכולוגי קצר
מרוב שאני לא עומדת כבר בעוצמה של האובססיה הזו אצלי
אנא עזרו לי, תודה

[כשושנה*]

נורא קשה לענות לך כי זה נורא תלוי במי ומה שאת
ובטיב היחסים עם הבעל, עם האהוב, עם עצמך ובכלל...

והכי חשוב -
מה את רוצה יותר - לממש את הפנטזיה, או להשתחרר ממנה?

[מתאהבת_סדרתית*]

טוב.

קודם כל בעיני זה כיף גדול להתאהב.
ברור שזוהי פנטזיה מופלאה, כיוון שאת לא ממש מכירה את מושא אהבתך.
מניסיון, בכל פעם שהיה נוחת עלי מצב רוח מאוהב שכזה (וכל אחד מאלה נמשך כמה חודשים עד שנה!!)
קודם כל הייתי מספרת לבן זוגי (הוי, הייתי אומרת לו בעיניים מצועפות, הכרתי מישהו מקסים וכו' וכו')
כך שהוא הבין שמדובר ב"קראש" תיכוניסטי חולף שמוסיף לי קצת ברק לעיניים ומוציא אותי מהשגרה.
ממרומי גילי אני מייעצת לך לא להתוודות בפניו ואפילו לא ליזום פניה אליו.
פשוט תהני בגבולות המותר.

[אלמונית_זמנית*]

ועוד:חשבתי: אולי בתכלס הדבר שאני צריכה, זה את הידיעה שגם הוא רוצה ונמשך אלי,
וכמובן שגם זה נכון, הצורך הזה בטפיחה על השכם, הכרה בכך שקסמי עוד לא לגמרי פג
אבל מעבר לכך- ממש התרשמתי עמוקות ממה שראיתי מאופיו, ודווקא לא רק מיופיו,
שגם ממנו קשה להתעלם.
דווקא יש ביננו דיבור וסימפטיה הדדית, ואולי אפילו משיכה חבוייה.
אבל אין אפילו פלירטוט באוויר- ואולי זה מה שחסר לי כל כך...

[אלמונית_זמנית*]

תודה שעניתן,
גם אני קצת סדרתית אלא שמזמן לא מימשתי את התחושה
גם אני סיפרתי לבעלי כאילו בצחוק,והרי קשה לי להסתיר את התלהבותי ממישהו כשזה קורה כי זה פשוט אצלי בכל הגוף
אבל לי יש עבר אפל קצת בקטע הזה - שבעלי אינו יודע עליו
ולכן גם לא ברור לי האם הייתי רוצה לממש או לא
אז שאיפה ראשונה- שיראה אותי ,שיבחין בי, שיידלק עלי, שירצה אותי -
ושיביע את זה באיזושהי דרך- זו השאיפה שלי כרגע
ואני פשוט מאבדת את היכולת לדבר לידו, פולטת שטויות בקצב -ויש לי הרגשה שגם הוא כך
בכלל אני חושבת שהתאהבות זה משהו הדדי בין שני אנשים
כי אם לא הייתי מרגישה ממנו איזשהו תדר, ולו הקטן ביותר של התלהבות
אז לא מאמינה שהייתי מפתחת את זה
אבל מאידך הוא גם כזה גבר, עם הפוזה האדישה והקולית הזו,
וגם זה דבר שממיס אותי
אגב גם גילי הוא די מורם- ופה אני אובדת עצות כמו ילדה
גם אני אומרת לעצמי להנות מזה- אבל זה קצת משתלט עלי
ואני פתאום חושבת שאולי כל פעם שיש איזו צליעה עם בעלי
מיד מגיע איזה מושא התאהבות...למרות שזה ניתוח קצת פשטני.

[קרבתי_ובאתי*]

הכותרת של הדף " הצילו התאהבתי"...
התאור שלך - נראה לי שאת מתייחסת למצב שבו את נמצאת כאילו זה משהו שנכפה עליך מבחוץ, שאין לך שליטה עליו...
אפשר להחליף את המילה התאהבתי ב...נפלתי לבור.
"הצילו נפלתי לבור", "פשוט נפלתי לבור"...

אני מציע לך דרך אחרת להתייחסות : אלה החלטות שלך.

החלטת לקפוץ לבור למרות שידעת שהוא בדרכך.
ראית את הבור מולך והחלטת לקפוץ לתוכו.
החלטת לקפוץ לבור למרות שראית שלט אזהרה - זהירות בור מסוכן !
החלטת לקפוץ לבור ואת גוררת לתוכו את בן זוגך, את מושא התאהבותך, את הילדה שלך, את הילד שלו...

החלטת להתאהב במישהו אחר למרות שאת נשואה ואמא לילדה.
החלטת להתאהב בנשוי ואב לילד.
החלטת להסתיר מבן זוגך.
החלטת להסתיר (או לא להיות לגמרי גלויה) מהאדם שבו התאהבת.
החלטת לשתף אחרים בבעיה שלך ולבקש עזרה...

אולי אני מחמיר - אולי רק היית סקרנית,
התקרבת לשפת הבור המסוכן וזה ריגש אותך,
ואני כמעט מתעלפת כל פעם שאני רואה אותו
כולי בהתרגשות, פרפרים בבטן ופנטזיות
הריגוש החזק הזה השפיע על שיקול דעתך וברגע של חוסר זהירות מעדת ונפלת לבור...
אולי הריגוש החזק הזה הוא ממכר בהשוואה לרמת הרגשות שאת חווה עם בן זוגך הנשוי, בשגרת החיים...

הדרך שאני מציע לך להתייחסות נשמעת אולי ביקורתית ושיפוטית, זו לא כוונתי.
יש בה גם פן אופטימי - ההמשך תלוי גם בהחלטות שלך.
את יכולה להחליט לשתף את בן זוגך הנשוי במה שעובר עליך,
את יכולה להחליט לשתף וגם את מושא אהבתך.
את יכולה להחליט לקבל עזרה כדי לחזק את יכולתך לשלוט בחייך ולא להיגרר למצבים המסכנים אותך ואת סביבתך.

[אלמונית_זמנית*]

אתה צודק בהרבה מדברייך, אולי הצגתי את זה בצורה שקצת מסירה מעצמי אחריות
אבל לא עשיתי שומדבר עוד,
הכל עדיין בתוך הראש שלי והמחשבות די משגעות אותי
אני באמת מרגישה שההתאהבות יצאה משליטתי וזה כבר לא כיף לי
אבל מענין אותי למה אני מכניסה את עצמי למצבים האלה
סך הכל יש לי חיים מלאים, עמוסים וחוויתיים
וזה נכון שהריגוש שמוצע כאן,הוא עצום בשבילי,
אפילו כשמדובר בהתאהבות לא ממומשת ואפילו לא מדוברת (חוץ מכאן באתר או מקסימום על ספת הפסיכולוגית שאולי אלך אליה)
אני מפחדת שאם אשתף את בנזוגי הוא יעלב, ובצדק
אני חושבת שהטיפוס הזה שהתאהבתי בו ושאני לא מפסיקה לחשוב עליו שונה ממנו במשהו משמעותי
ואולי יש כאן נגיעה בצדדים בי שלא זוכים לעלות ע"פ השטח באופן יומיומי
פתאום אני נבוכה לחשוף את זה ככה לאוויר,פתוח לביקורת...
אבל אתה לא חושב שגם בהתאהבות יש משהו שסוחף אותך לתוכו במערבולת ויש כיף מסויים בלהיסחף,לדבר הלא ידוע הזה שלא ברור מה הוא טומן בחובו
ולא תמיד אפשר לעצור ולחשוב, ולתת להיגיון להגיד את שלו
אגב- אולי כדי לא להלחיץ באמת אשנה את שם הדף ל"פשוט התאהבתי"- אבל איך עושים זאת? תודה

[מתאהבת_סדרתית*]

אלמונית זמנית יקרה!

מנסיוני,
התאהבות זה עניין של החלטה.
נכון שזה עושה כיף בגוף, בלב, בנשמה, מכניס חיוך ועניין לאפרוריות היומיום
אבל
כל הקטע הזה גם מציג את בן הזוג הקבוע באור לא כל כך מחמיא (פתאום הוא נראה עלוב ולא כ"כ אטרקטיבי)
מרחיק אותו והופך אותו לזר
ופוגם ביחסים שלכם (גם אם הוא לא יידע לעולם)
ללא תקנה.

אל תעשי שום דבר שתתביישי אחר כך אם הוא ייוודע.

[קרבתי_ובאתי*]

אני מצטער שאני כזה "רציני".
בזמן שחשבתי וכתבתי - נכתבו עוד דברים ....
אני בעיקר התייחסתי לפתיחה שלך :

_בחורה נשואה באושר (.קצת חוצפה לומר זאת...) עם ילדה, פשוט התאהבתי
ולא בבעלי, שגם אותו אני מאד אוהבת, אבל אחרת_

גם את זה את יכולה לשנות כדי שזה יתאים לך יותר...
אבל מצד שני יש חשיבות לדברים כפי שהוצגו בהתחלה, ללא הפילטרים שאת מנסה כעת.

אני כן חושב שהתאהבות היא כיף עצום. אני יודע.
אני כן חושב שאפשר לעצור ולחשוב, לתת להגיון להגיד את שלו.
ההחלטה להיסחף במערבולת היא תוצאה של מחירים ורווחים בשתי מערכות היחסים שיש לך.
עם בן זוגך הנשוי יתכן ואת חווה פחות רווחים משאת רוצה ולכן את מוכנה אולי לשלם את המחירים של התאהבות במישהו חיצוני שנראה לך "שונה במשהו משמעותי"...זה בטח נכון, אז מה ? בהמשך תפגשי אדם אחר ששונה ממושא התאהבותך במשהו משמעותי...זהו הדפוס, הקושי להשלים עם בחירה לא מושלמת, ולפגוש כל הזמן בחלופות טובות יותר...
איך היה המשפט ? "יש טובים ממנו אך אין טובים כמוהו..."
את אומרת שלא עשית שומדבר, הכל עדיין בראש...אבל בזמן שאת עסוקה במחשבות האלה ש"די משגעות אותי", וזה "יצא משליטתי" "הטיפוס הזה שהתאהבתי בו ושאני לא מפסיקה לחשוב עליו" ...את לא עסוקה בגבר שלך ובילדה שלך, בצרכים שלהם, בבעיות שלהם...את עסוקה בעצמך.

ואולי קיווית לקבל תגובות המעודדות אותך להפסיק לחשוב, לזרום עם הרגשות שלך, לחיות את החיים בעוצמות כי חיים רק פעם אחת...זה מאוד מפתה.
אני מאוד מזדהה עם הרצון שלך לחיות בריגוש, להיסחף עם הרגשות למערבולת שך כיף...אני נמנעתי מכך במשך רוב חיי וכפיתי על עצמי שליטה , לא היה כיף בכלל, ורק אחרי שפירקתי מערכת יחסים ארוכה (16 שנים + 3 בנות) והייתי חופשי לקבל החלטות שלא פוגעות באף אדם אחר - הרשתי לעצמי להתאהב וכיף לי נורא עכשיו, כיף עצום...

[קרבתי_ובאתי*]

הרשתי לעצמי להתאהב וכיף לי נורא עכשיו, כיף עצום...

אין לי כוונה להכאיב לך, כתבתי את זה כתגובה ל:

אני באמת מרגישה שההתאהבות יצאה משליטתי וזה כבר לא כיף לי

[כשושנה*]

_בכלל אני חושבת שהתאהבות זה משהו הדדי בין שני אנשים
כי אם לא הייתי מרגישה ממנו איזשהו תדר, ולו הקטן ביותר של התלהבות
אז לא מאמינה שהייתי מפתחת את זה_

מנסיון - התאהבתי במישהו בסיטואציה דומה - והיה לי ברור שאני חייבת לצאת מה"בור" הזה,
כי זיהיתי שזה חלק ממסלול שאני הולכת בו לפעמים ואף פעם לא הוביל לטוב
אז - סיפרתי לו את זה, ומראש אמרתי שזה מסלול שנפלתי לתוכו
ז"א - אני מאוהבת, אבל לא מזדהה עם זה, לא רוצה להמשיך להרגיש ככה.
הוא אמר שגם הוא מאוד אוהב אותי ונעים לו איתי והרגיש את החמימות שלי כלפיו, אבל לא לקח את זה לכיוונים רומנטיים
כך שזה לא מובן מאילו, שהתאהבות זה משהו הדדי בין שני אנשים.
ויכול להיות שאת מאוד מוצאת חן בעיניו אבל הוא לא רוצה להסחף ל"התאהבות" הזאת.

בשבילי זה היה מאוד משחרר, ומייד אחרי ששיתפתי ברגשותי את כל הנוגעים בדבר, עם חיוך ואמירה מחודדת שזה "קרה לי" כחלק מפן באישיותי,
ולא משהו שהייתי רוצה שימשיך - ה"התאהבות" הזאת פשוט התנדפה לה, ונשארה אהבה וידידות ושמחה גדולה.
כמובן שחלק גדול מהשחרור היה בזכות זה שכל הנוגעים בדבר הם אנשים מקסימים ומודעים שהבינו בדיוק על מה אני מדברת ולקחו את זה בפרופורציות.

חשוב מאוד שתדעי, האם את רוצה להמשיך להזין את המצב הזה, או לעשות כל שביכולתך לשחרר את זה,
(לפני שמישהו ייפגע... ).

_אבל אתה לא חושב שגם בהתאהבות יש משהו שסוחף אותך לתוכו במערבולת ויש כיף מסויים בלהיסחף,לדבר הלא ידוע הזה שלא ברור מה הוא טומן בחובו
ולא תמיד אפשר לעצור ולחשוב, ולתת להיגיון להגיד את שלו_

בשבילי זו היתה חוויה חדשה לגמרי, ומאוד מרגשת - לראות שגם התאהבות סוחפת כמו שחוויתי, היא עדיין בחירה שלי ובשליטתי לעשות איתה כך או אחרת.
ולפי מה שאת מדווחת, ה כיף הוא מאוד מסויים... מאוד קטן והחוויה העיקרית היא של תסכול ופחד...
אני חושבת שלהסחף באהבה זה כיף אמיתי רק כשזה הדדי ולא על חשבון אף אחד.

_אני חושבת שהטיפוס הזה שהתאהבתי בו ושאני לא מפסיקה לחשוב עליו שונה ממנו במשהו משמעותי
ואולי יש כאן נגיעה בצדדים בי שלא זוכים לעלות ע"פ השטח באופן יומיומי_
את יכולה לתקשר איתו מהמקום הזה שלכם, המשותף, והמיוחד, גם בלי כל הבלגן של ההתאהבות מסביב...

אני חושבת שזאת טעות שגם אני סובלת ממנה - המחשבה שכדי להגיע לקרבה אינטימית עם מישהו צריך לערבב גם מין ורומנטיקה. אבל לא חייבים...
זה אולי יותר קשה, ויותר מחייב, אבל גם מאוד מעניין.

[דליתוש_ב*]

כשקראתי בבוקר מאוד שימחה אותי ההרגשה שתיארת
_כולי בהתרגשות,
פרפרים בבטן ופנטזיות כבר חודשים ספורים_
גם עכשיו אני שוב מחייכת

הרהורי (הלחלוטין לא מחייבים) בנושא (היה כיף לחשוב עליך @}):

זה מעבר לכיף, הנאה וכד', זה משהו שקורא לך שמדבר אליך ושאת שומעת!
זו אהבה בתוכך שיוצאת החוצה ואם לא זו מהות האושר, מהי כן?
ואז חשבתי לעצמי שה האובססיה הזו אצלך היא האובייקט (ולא הרגשות).
הגבר המיוחד פתח את הסדק שאפשר לרגשות המקסימים והמרגשים והחיים האלו לצאת והרחיב אותו, אבל הוא לא מקור ההרגשה ולאו דוקא הנמען.
עצתי היא ללכת עם האהבה שלך הלאה, לא עד ה"עצם" הראשון שזיהית כשאור מיוחד הגיע.
לגבר ההוא מיוחדת פינה בליבך ויש לקוות כי תמיד תאהבי אותו. את תחושת ההתאהבות שלך אל תמנעי, העבירי אותה ליעדים אחרים- לעצמך דבר ראשון (מבטי הערצה מאוהבת לעבר כף הרגל שלך או המוח או הכל, נגיד, הם אובייקט לא פחות לגיטימי), ולסביבתך החיה והדוממת ע"פ שיקול דעתך המצויין והריאלי

יש לך עודפי אהבה שמשתוקקים לצאת, זה נפלא ומופלא וביטויים יפנה מקום להיבטים חדשים של אהבה ושל קרבה שימלאו אותך.

קיים גם הכיוון המיני הרומנטי עם הבחור ואולי נועדתם להיות בקשר שכזה באופן כלשהו, אבל זה רק כיוון אחד קטן ובגלל שמעורבות כאן שתי משפחות (מאושרות) כדאי לשמור את ההליכה בו לסוף. ממש לסוף.
יש עוד כל-כך הרבה.

אני אישית, מאפס הכרות איתך ורק מהשמחה שעברה במילים שלך מבקשת שלא תעצרי את רגשותיך, את שמחה, את אוהבת. אל תמנעי מהעולם את אהבתך כי היא מופנית לכיוון אחד שפחות מתאים עכשיו...

תודה לך שהזכרת לי @}

[כשושנה*]

_ואני כמעט מתעלפת כל פעם שאני רואה אותו,
או מדברת איתו, או שוהה בקרבתו,
כולי בהתרגשות,
פרפרים בבטן ופנטזיות כבר חודשים ספורים_

מרוב שאני לא עומדת כבר בעוצמה של האובססיה הזו אצלי

אבל אין אפילו פלירטוט באוויר- ואולי זה מה שחסר לי כל כך...

ואני פשוט מאבדת את היכולת לדבר לידו, פולטת שטויות בקצב

_אבל מאידך הוא גם כזה גבר, עם הפוזה האדישה והקולית הזו,
וגם זה דבר שממיס אותי_

גם אני אומרת לעצמי להנות מזה- אבל זה קצת משתלט עלי

_הכל עדיין בתוך הראש שלי והמחשבות די משגעות אותי
אני באמת מרגישה שההתאהבות יצאה משליטתי וזה כבר לא כיף לי
אבל מענין אותי למה אני מכניסה את עצמי למצבים האלה_


דליתוש, איך הגעת למסקנה:
את שמחה, את אוהבת.
נראה לי שזו השלמה שאת עשית בראש שלך. זה לא מה שהיא מדווחת עליו.

אני מדגישה את זה כי אני חוששת שזה שורש הבעיה בהתאהבויות לא בריאות כמו זו. ההילה הרומנטית הזאת מהאגדות...
כשבסה"כ מדובר כנראה ב:
_ואני פתאום חושבת שאולי כל פעם שיש איזו צליעה עם בעלי
מיד מגיע איזה מושא התאהבות...למרות שזה ניתוח קצת פשטני._

פשטני פשטני, אבל אולי גם אמיתי...

[כשושנה*]

התיאור של "העתקת" ההתאהבות מהבחור ההוא לדברים אחרים נשמע מקסים,
אבל קשה לי לדמיין את עצמי מצליחה לעשות כזה דבר כשאני באובססיה על מישהו.
את מדברת מנסיון?

[אילת_מ*]

מהר מהר ביקור בדף יסורי בגידה
ויש עוד כמה שכרגע לא עולים לי.

[אלמונית_זמנית*]

תודה תודה לכל העוזרים.כתבתם דברים יפים ונכונים. זו פעם ראשונה שאני פונה בבקשת עזרה אמיתית משל עצמי באתר, וזה די מדהים .

כשושנה- תודה על השיתוף, זה סיפור יפה מה שקרה לך עם ההתאהבות וההודאה והשחרור,אני יכולה להזדהות עם זה. זה דורש איזה ויתור על האגו ונראה לי שאני אשקול זאת.( כלומר לוותר על האגו כן אבל להודות בפניו- לא נראה לי שיש מצב, אני מתביישת מדי) וגם פה נראה לי שמדובר באנשים מודעים, והדברים כביכול קצת על השולחן.כלומר ההערכה אליו קיימת מצד כל הנוכחים רק אני קצת התחממתי ולקחתי את זה רחוק מדי (ביני לבין עצמי..)

דליתוש- דברייך מקסימים, אני דווקא חושבת שיש בהתייחסות שלך משהו שכן נכון לי ולאופי שלי, החם האוהב והמתאהב. יש משהו בי שחייב להקסים, לשבור את הקרח ואני כמעט תמיד מצליחה לעשות זאת, עם רוב סוגי האנשים. אפילו איתו קצת שברתי, יצאו מאיתנו בשיחות דברים מאד אמיתיים וחזקים.
אבל למשל בתוך מקום המפגש הזה שם, עם כולם כמעט אני בקשר חם ופתוח ורק איתו משהו עוצר אותי.
אולי הפוזה, המישחק, הניסיון להרשים אותו במשהו חיצוני שהוא לא ממש אני. אנסה לקבל את עצתך לא לעצור את האהבה, וכן לנסות לוותר על הכיוון הרומנטי והמיני...

קרבתי ובאתי- תודה, לא ניפגעתי. להפך, אני שמחה שמצאת אהבה אמיתית ושטוב לך...
אין לי ספק , כמעט, שלא יקרה כאן שומדבר בוגדני. ולו רק בגלל שלא רוצה להיות אחראית להרס שלו והוא גם נראה לי ממש לא מעונין בכלום. נראה לי שהשאלה היא איך להוציא את זה החוצה, האם בכלל, ולמי, ולמה.
חייבת להוסיף עוד משהו. אני בחורה יפה,(קצת לא נעים להודות ולהוציא את זה מהארון) ואין לי ספק, לפי תגובות האנשים , שאחרים שם הבחינו בכך ונעים להם להיות בחברתי, לא רק בגלל היופי החיצוני כמובן אבל יש בי משהו מושך גם באישיות
ואילו הוא היחיד שלא נופל ממני, וזה קצת קשה לי...
אני מרגישה צורך לחלוק את המחשבות שלי עליו ואולי אהפוך את הדף הזה לדף בלוג.
שתי שאלות עריכה:
1- אני מעוניינת לשנות את שם הדף לפשוט התאהבתי- מישהו יכול לעזור לי לעשות זאת? תודה מראש.
2- מעוניינת להפוך לדף בלוג. מה זה אומר? שלא אוכל לקבל עצות?
תודה

[כשושנה*]

1 - שיניתי לך.
2 - זהו אתר חופשי וגם ב דף בלוג אפשר לקבל עצות, אם מבקשים.

[צלול*]

1. אל תוותרי על אהבה ועל התאהבויות מזדמנות שעוד יבואו לך.
2. קרבה אינטימית המבטאת את עצמה במיניות היא שיקוף רצונה העז של הנפש ל יצירה משותפת. (הולדת ילדים למשל...)
3. יצירה מתוך אהבה היא ברכה ומתנה לעולם.
4. ניתן לנתב אהבה וכמיהה ליצירה משותפת עם אהוב מזדמן לאפיקים מעשיים שמשתלבים בהרמוניה עם היצירות הקיימות כבר בסביבתך. (אם לא תמצאי לבד אשמח לתת לך כיוון לרעיונות יישומיים).
5. רצוי שתהיה זו יצירה שלא תחבל בטוב הקיים אלא תוסיף, תעשיר ותצמיח אותו.
6. לא חייבים להוציא את הנשמה לבן הזוג אב ילדייך בפירוט רגשותייך הסוערים כלפי הבוס בעבודה.
7. אבל חייבים לחפש ולטפל באחריות במסירות ובמרץ רב את המקומות בהם בכל פעם יש איזו צליעה .

אנסה לקבל את עצתך לא לעצור את האהבה, וכן לנסות לוותר על הכיוון הרומנטי והמיני...
רק תזכרי שגם זה לא מבטיח לך גן של ורדים. כי יכול להיות מצב שתגלי שגם לאהובך המזדמן יש כיוונים משלו וסביר להניח שעוצמתם וריחם המתקתק יסיחו את דעתך מהתכוונותך ה'אפלטונית'.

אולי כדי לא ליפול לבור תצטרכי לצייר במוחך תסריט פרוע של הפנטזיה שלך.
דמייני אתכם חושפים את רגשותיכם אחד בפני השניה ומממשים אותם בגופכם, עפים על כנפי אהבתכם הפרועה, מרסקים בדרך שתי משפחות וכמה נספחים, (עד כאן האקשן העסיסי והמעניין של התסריט) ואז שוקעים אט אט לחיי היומיום האפורים, מתחילים לזהות צליעה פה ושם, וחוזר חלילה.....

תחשבי צלול.
תחשבי על הילדה שלך,
על הקשר המשמעותי שלה לאבא שלה,
על הכוח הבונה והמפרה שאתם מהווים עבורה.
היא יכולה ללמוד הרבה מהגשר שאתם כזוג בונים מעל תהום מזדמנת.
תחשבי צלול.

@}

[מים_שקטים*]

מאוד אהבתי את מה ש דליתוש ב כתבה.

בעבר הייתי נלחצת כל פעם שהייתי חושבת על אהבת הנעורים שלי. וזה קרה מדי פעם. עד שלמדתי להשתמש באנרגיה שלו. כלומר לזהות מה יש בו שאני "קוראת לו" כל פעם.
ובאמת כל פעם שאני מרגישה הרגשה מסוימת אני קוראת לו (במחשבות) נותנת לו להטעין אותי אנרגטתית. מרגישה אותו בכל הגוף שלי (זה ממש לא חייב להיות מיני) ואז חוזרת לחיים. היתה תקופה שהיינו מנהלים שיחות ארוכות בחלומות שלי. האמת שזו היתה תקופה שאם הוא לא היה שם כנראה שלא הייתי פה היום.
זו לא בריחה. אני לא צריכה אותו באמת פיזית - אבל הוא מזכיר לי את מה שהגוף שלי צריך באותו רגע.
כנ"ל לגבי התאהבויות. לי זה קורה גם עם שירים. אני קוראת לזה שירי ארון. שמזכירים התאהבות ואני יכולה לשמוע אותם שוב ושוב ולהמרח על הארון. ואז אני נטענת במה שאני צריכה באותו רגע.

מה שאני חושבת תשתמשי באנרגיה שהוא מקרין אלייך. את אפילו לא צריכה לנהל איתו איזשהו דו שיח לגבי הנושא. הוא בא להזכיר לך משהו שאת צריכה עכשיו.

[מתאהבת_סדרתית*]

אלמונית זמנית

מה חדש אצלך?

מקווה שאת בטוב.

[אלמונית_זמנית*]

דיווח קצר מהשטח:
אני עדיין בתחושה הזו, החזקה והמרגשת כשאני רואה אותו (..ואם להיות כנה אז גם לפני ולעיתים אחרי)
בינתיים התחלתי טיפול קצר מועד בשביל לברר את הענין הזה עם הפסיכולוג שלי מפעם
וזה מעלה דברים די חזקים- הטיפול
בעקבותיו אני חושבת הרבה שזו בעצם מעין "השלכה" של האהבה הזו על מישהו שאני לא ממש מכירה לעומק
אבל משהו בו מעורר בי את התחושות האלו, חזק מאד
אבל הענין הוא שכל הניתוחים, המילים והניסיונות להסביר לא מצליחים להכהות את התחושה החזקה הזו,
שאשכרה, פיזית , הלב שלי מחסיר פעימה כשאני רואה אותו
וגם יש לי עוד סימנים ל"איך תדעי שאת מאוהבת?"

• נמשכת למקום שהוא נמצא כמו מגנט
• מתקשה להפסיק להסתכל עליו בהחבא , מאתרת אותו במבט מכל נקודה בחלל
• כל הזמן מריצה שיחות דמיוניות ותסריטים אופציונליים בראש
• הסימנים הפיזיים: הלב קופץ , פרפרים בבטן

מצד שלישי יכול להיות שאני סתם פסיכית אובססיבית ( אבל זה לא קורה לי בדר"כ, כלומר אני לא, מרגיעה את עצמה מייד)
ואני מאמינה גם שאני לא ממש רוצה להפסיק לחוש את החוזק הזה של ההרגשות
כי יש בזה משהו מחיה, כמו שנאמר פה קודם
יכול להיות שזה גובה מחיר בחיים האמיתיים ומטשטש קצת את הרגשות כלפי דברים אחרים
כי זה תופס מקום מאד חשוב בלב וגם בבטן
אבל לרגע זה לא תופס לי את הרגשות כלפי הילדה שלי ולמרבה ההפתעה גם לא ממש כלפי בעלי
זה לא מאיר אותו באור חיוור יותר , הוא משהו אחר לגמרי אבל להיט לא קטן בפני עצמו
אז אולי יש לי בלב מקום לעוד?
יש עוד: אני מרגישה שיש ביננו, (ביני לבין מושא האהבה) ממש מין חשמל כזה
כאילו משהו מדליק אותי כשאני מדברת איתו וזה עובר גם אליו ויש איזה ניצוץ בין שנינו
שאפשר אפילו להבחין בו מבחוץ
ודווקא לא ניצוץ מיני בהכרח, אבל יש איזו כימיה שעוברת שם וקשה להתכחש לה
ואני שמה לב שגם הוא מגלה ענין עצמאי בי, ולא רק כתגובה לענין שאני מגלה בו
רק שלדעתי הוא כל כך סגור עם עצמו בקטע הזה שהוא לא מדבר על זה אפילו עם עצמו והוא נבוך מזה
וזה כמובן הורס אותי עוד יותר
אגב הגעתי למסקנה, שאצל בחורים הקסם שהכי עובד זו ההמנעות, זו הכאריזמה הכי הורסת בחורות
עד כאן, לילה טוב ותודה

[הסדרתית*]

קצת מפחיד לראות אותך הולכת בעיניים עצומות על חבל מעל נקיק עמוק.

זהירות יקירה, שלא תיפלי (-:

(זאת שוב אני מנדנדת לך..)

[פלוני_אלמונית*]

פשוט לקום ולצאת מהמסגרת
את לא נשמעת מסוגלת להפסיק את ההתרגשות הזו לבד
ואת צריכה להפסיק
מדוע?
את יודעת לבד

פשוט לקום וללכת

בהצלחה!

[אלמונית_זמנית*]

פשוט לקום וללכת- לא הבנתי לאן. עם לא לבד אז עם מי? תודה

וסדרתית- אל תפחדי לשאול ולהגיב, זה דווקא עוזר לי.תודה

בינתיים אני מרגישה שאני בשליטה על הענינים,
ועכשיו כשאני כותבת את זה אולי השליטה הזו ,
אפילו נותנת לי איזה סוג של כח שאני זקוקה לו
גם לפני שהתחתנתי קרתה לי מן התאהבות כזו חזקה
שהסיתה אותי קצת מהלחץ של החתונה ושל להתחייב לכל החיים
( יש לי פחד ממחוייבות,... תמיד אוהבת להשאיר פתח מילוט..)
ואני חושבת- אולי אני יוצרת לעצמי בכוונה מן עוד ענין כזה בצד,
עוד סרט ליד החיים עצמם,שהוא כולו בראש שלי, דמיונות ופנטזיות ...
ואגב- גם מושאי ההתאהבות ( "רק" שניים עד עכשיו, כולל) - יש קווים משותפים להם
ששונים לחלוטין מבעלי
( הגם אצלך סדרתית???...)
שמתי לב שאצלי הם תמיד רכים יותר, נשיים יותר ו"מחוברים" כאילו לעצמם יותר
התחתנתי עם גבר רגיש, אבל שמציג את עצמו לעולם כקשוח ומסוקס ומאד מציאותי
ולפעמים קורצים לי כל ה רחפנים , העדינים והמתחברים ...

[הסדרתית*]

הי אלמונית זמנית!

שמחתי לראות מה שכתבת.
ונראה לי שאת בשליטה (-: ...

יש לי פחד ממחוייבות,... תמיד אוהבת להשאיר פתח מילוט

בהחלט מזדהה עם רוב מה שכתבת (חוץ מהטיפוסים שאני נמשכת אליהם..)

בכל אופן, יקירה, אני סבלתי קשות מהנטייה להשתעמם מהר והרצון שהחיים שלי ייראו כמו סרט דרמטי במיוחד.
אז קיבלתי בדיוק מה שרציתי והיום אני בבחינת
"מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין"

מאחלת לך כל טוב,
אני ממשיכה לקרוא אותך אז בבקשה תמשיכי לכתוב כאן.
ובגלל איך שאני רואה את עצמי כיום, אני אענה לך בכינוי
"סדרתית לשעבר"
@}

[אלמונית_זמנית*]

הי סדרתית (לשעבר), דוווקא עיינתי עכשיו במה שכתבת מזמן, על הכיף שבהתאהבות
ועל כך שאת מספרת לבעלך בעיניים מצועפות וכל זה, ומדברייך אז התרשמתי שהכל קסום
בעבר, גם אצלי היה בלאגאן, רגשי עמוק מאוד
אבל בעלי נשאר לגמרי מחוץ לתמונה-
( למזלי, אחרת היום הוא לא היה בעלי...)
אז אני סוחבת איתי את ההסתרה הזו, שהיא עול לא קטן
ובינתיים אני מצליחה לחיות עם זה, ואפילו לשכוח את זה כמעט לגמרי
אבל ההסתרה הזו גבתה מחיר כבד ממני, ועלתה לי ממש בבריאות פיזית
התחילו לי כאבים מטורפים בחזה, במשך תקופה ארוכה
ושום טיפול, קונבנציונלי ואחר לא עזר
ורק בזכות הטיפול הפסיכולוגי הלא מאד ממושך, אבל מאד ממוקד יצאתי מזה
וגם התחלנו טיפול זוגי - שהעלה אותנו על המפה ועזר לנו להפוך את הקשר למדהים
ואפילו אפשר לומר שמעז יצא מתוק, ויצאו שלושה אנשים יותר מחוזקים
אני , בעלי ובנפרד- ההוא.
אז נראה לי שגם אני, שנכוויתי מבחינתי ויש לי "כתם" לכל החיים שלי על עצמי
מאד זהירה היום,
אך עם זאת משהו בסיסי אצלי מתרגש ומתעורר ומגיח כנראה מהמחבוא-
כשיש מצב ש"קורא להתאהבות..." כמו עכשיו

[אלמונית_זמנית*]

צעד קדימה, שניים אחורה.

[סדרתית_לשעבר*]

הא!
רוקדת לך טנגו ככה לבד?
מה קורה אצלך?
(-:

[אלמונית_זמנית*]

סדרתית לשעבר, אני רואה שאת עדיין בעניינים... ואני מודה שזה נעים, ...

פשוט אני קצת עסוקה בו, בהוא, וקצת לא נעים לי לכתוב על זה כאן,
כי זה כאילו יוצא מההתעסקות ב"מצב"
ועובר יותר לפסים של נערה מאוהבת מהתיכון..
אז ככה: בפעם האחרונה שראיתי אותו
הרגשתי שהוא משדר לי מסר כפול, והתבלבלתי

מצד אחד בשבוע שעבר הוא מצדו התקרב אלי,היתי במצברוח קצת ירוד
דיבר איתי ביוזמתו
חיפש את קרבתי במובהק
וגם היה מאד פתוח, מה שלא אופייני לו
וגילה לי דברים שבפנים (לא קשורים אלי) והיה ממש מקסים
זה גרם לי כל השבוע להקלה מסוימת,ודווקא הוריד לי את האטרף ממנו
אמנם היו געגועים אבל לא מכבידים מדי
והפעם מצד אחד כולו נחמד כזה, מוקסם ומחמיא לי במפגש הראשוני
וכל שאר הזמן - אדישות מופגנת אבל כן מתייחד עם אחרות
מצד שלישי- אולי ההתנהגות שלי מרתיעה אותו קצת
אני מאד פתוחה שם ומדברת, אפילו בחום, עם כולם-בנים ובנות
ואולי נראית לו מן פרפרית כזו, לא רצינית כזו
היו לי כמה שיחות עמוקות ומדהימות עם אנשים שלא ראיתי הרבה זמן
וכשאני כבר הייתי "פנוייה " אליו - ולא הפגנתי את זה אבל ציפיתי שגם הוא יתייחס
אז הוא היה עסוק בעניניו- ולא נוצר ביננו כמעט קשר
ויש לי הרגשה שהוא משחק אותה אדיש במופגן או שהוא באמת טיפוס
שאין לו בעיה להיות פעם מקסים בצורה יוצאת דופן ופעם מתעלם
או שהאדשות המעושה הזו היא סוד הקסם שלו- כי פעם ברגע של גילוי לב הוא אמר לי מן משהו כזה
אני - מבואסת קצת, חלמתי עליו הלילה , פעם שניה
אבל לא זוכרת מה, ומרגישה קצת ריקנות ותלותיות מעצבנת:
רק אם הוא שם עלי אז אני קיימת?
ובנימה פסימית זו אסיים

[הלשעברית*]

טוב יקירה, אני מודה שזה באמת נשמע כמו נערה מאוהבת מהתיכון.......
(-:
נכון שזה אתגר מענג?
לגרום למישהו (במיוחד "אדיש" "קשוח" "מופנם") לשים לב אליך
ומידי פעם אפילו לשחרר לכיוונך רגע של גילוי לב
יש איזו התרגשות שנובעת מהמשחק הזה של פעם מקסים בצורה יוצאת דופן ופעם מתעלם
ואת וודאי שואלת את עצמך "אז איך הוא יהיה היום????"

טוב שאת חולמת עליו, תשאירי את זה לתחום הפנטזיות ואולי גם תתעוררי עם חשק מוגבר לאיש שלצידך (כן... מנסיון..)
קוראת אותך כל הזמן אל תפסיקי לכתוב אבל בבקשה אל תעשי כלום מעבר לזה.
ותחבקי את האיש שלצידך, נראה לי ששניכם תרוויחו מזה.
@}

[לוונדר_סגול*]

זה גרם לי כל השבוע להקלה מסוימת,ודווקא הוריד לי את האטרף ממנו
ואם הוא לגמרי יתמסר לך,
כבר לא תרצי אותו בכלל.

את מאוהבת בפנטזיה, לא בו.
<לדעתי>

[אלמונית_זמנית*]

נכון, נכון , מאוהבת בפנטזיה
אבל מה עושים עם זה

לא עושה כלום- הכל בראש
אבל לא קל
ואכן בפעם האחרונה אחרי שראיתי אותו
באמת "התנפלתי" קצת על בעלי באותו לילה...

ודווקא החלומות שלי עליו , להפתעתי, לגמרי נקיים מפנטזיות מיניות
וגם המגע שלנו, אם יש חיבוקי שלום או ביי- ביי או טפיחות על השכם
מאוד ניטרלי כזה, ולא מרגש, מודחק משהו
וזה למרות הניצוץ החשמלי שיש בעיניים
טוב, מחר טיפול ( זמני) אצל הפסיכולוג
נראה מה זה יוציא ממני...

[הלשעברית*]

הי, מה שלומך?
(-:

[עוברת_אורח*]

איזה דף כיפי!
אני מרגישה שמצאתי את משפחתי האבודה!
היתכן שיש איזשהו מקרין שמסתובב בעולם עם סרט, וכל פעם נופל על מישהי (החל מנערות בתיכון וכלה ברמות גיל מסוגנו) ומקרין לה אותו? כי זה אותו סרט, לא חשוב מי מספרת את הסיפור - תמיד זו אותה פנטזיה, תמיד אותם פרפרים, תמיד את מוצאת את עצמך עם מחשבות של: "היום הוא היה ככה, אני אמרתי לו ככה, הוא הגיב ככה", עם הזמן את מתחילה להרגיש דבילית, אבל איזה כיף זה, אה?

<אגב, לא רק משיקולים פרקטיים של בעל וילדים, אלא באופן כללי כדאי להשאיר פנטזיות בדמיון. הן אף פעם לא עומדות במבחן המציאות (לפחות לא לאורך זמן). איך אמר יוסי בנאי? פרחים נובלים בדרך כלל>

[א_ל_א_ן*]

מה היה קורה אם זה היה דף שבו גבר מספר על התאהבות שכזו?

[לוונדר_סגול*]

היו גם כאלה שזכו פה לאותה רמה של אמפטיה

[אלמונית_זמנית*]

קשה לי, אני קצת מתייסרת
קשה לי לוותר
על הכל
לא מוכנה לוותר על כלום
זו נטייה אצלי- רוצה גם וגם וגם
פעם אחרונה שפגשתי אותו יצאתי בהרגשה גרועה
כמובן שלא עשיתי כל מאמץ על פני השטח שיבחין בי
לעומת זאת לאחרים ואחרות הייתי קורנת ומקסימה
האדישות שלו קורעת אותי, הורסת אותי
והוא אפילו לא יודע את זה
למה הוא לא רואה אותי יותר?

[מחפשת_אהבה_בתוכי*]

אלמונית זמנית, אני באותו מצב שלך (בערך) וזה לא קל בכלל... מעלה הרבה שאלות, מביא אותנו אולי למקומות בנפש בפנים שבהם יש צורך בבדיקה- מה יש באדישות המופנמת הזו שמושך אותנו כל כך? ששורף לנו את הגוף והנשמה? מה יש בהם בגברים האלה שמסובבים לנו את המוח? ואולי שאלה טובה יותר- מה יש בנו שהלב שלנו מחפש תמיד ריגוש וסערה, תמיד משהו אחר, לא מושג. וכמה מעוורת ההתאהבות וכמה מסוכנת. וכמה הסיכון הזה מתוק וממכר. כנראה המדובר בסכסוך פנימי הרבה יותר מבמאוהבות חיצונית, לא כך?

[הלשעברית*]

טוב אז ככה.
אחד ממושאי ההתאהבות שלי בעבר צץ לו לפתע שוב בחיי.
ואני כל כך כל כך נזהרת שאני כמעט מפחדת לדבר איתו.
זהו, כמו שכבר אמרתי, מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים....

(קיבלתי מרגיעון מעולה ומדוייק: "המציאות היא החלום האולטימטיבי"...)

[אלמונית_זמנית*]

הי לשעברית... מאוהבת שכמוך...
(למרות שאם את כזו זהירה אז אולי את לא מאוהבת.. .)
הופיע לי חיבוקון " מה את רוצה?"
לי דווקא יש תשובה אבל היא לא לענין ...
(אני רוצה קטע איתו.סטוצון קטנטון, לרגע)
את פשוט גדולה שאת מכניסה את בעלך לענינים
והוא גדול שהוא שורד את זה, נראה לי לא קל בכלל...
אני, סוחבת את אהבתי בלב, זה משא כבד
נטל של ממש, לפעמים...
לא מוציאה כלום החוצה,
וההסתרה היא חתיכת אנרגיה מבוזבזת...
ביחסינו עליות וירידות.. העליות מרגשות, קורות די תדיר,
נוצרה קירבה "חברית" למדי,יש אינטימיות
אבל הכל מתחת לפני השטח,,,
כלום לא על השולחן
היחסים עם בעלי ממש לא במיטבם, עקב כך אני מניחה,
סוג של הרס עצמי?.
או אולי כנראה המדובר בסכסוך פנימי הרבה יותר מבמאוהבות חיצונית כמו שכותבת מחפשת אהבה בתוכי
אולי באמת איזה סכסוך פנימי, קונפליקט תמידי כזה, חלק עמוק לא מפותח שמחפש איזה מענה מחוץ למציאות היומיומית
וזו גם תקופה ממש לא קלה המלחמה הזו

דוקא תקופה שהאהבה בה חיונית מאי פעם...

[אלמונית_זמנית*]

קיבלתי שטוזה, מבזק מהמציאות- לגבי אופיה האמיתי של הפנטזיה שלי...

[לוונדר_סגול*]

נשמע מעניין...
גם אם כואב לך עכשיו - תזכרי - זה רק לטובה.


< כל גיל והשמחה שלו >

[פלוני_אלמונית*]

אלמונית זמנית

מה קרה?

>הלשעברית בודקת מרחוק...<
@}

[נשמה_טובה*]

קוראת ולומדת. תודה לכולכם!

[אלמונית_זמנית*]

רק מעדכנת
אני עדיין מאוהבת
פחות אבל כואב...
זה לא יאומן
כמעט ואין יום בחודשים האחרונים שאנלא חושבת עליו
יחסינו עלו על איזה מסלול, מוזר
העמקנו את הכרותינו, זה כבר לא כזה חפיף
יש עליות ומורדות
הדברים הם מאוד עמוק , הדדיים, אבל מתחת לפני השטח בלבד
סמויים לגמרי- עד כדי לא קיימים כמעט
על פני השטח אין כלום, שומדבר
זה מוזר לחיות כך, במין הדחקה
אבל התרגלתי....
כאילו יש בי עוצמת רגשות וצרכים שבכלל לא יוצאים החוצה
מצב די נדיר לדעתי, :
להיות מאוהבים בעוצמה כזו, הרבה זמן
כבר כמעט שנה
בלי לקחת את זה לשום מקום.....
כבר בא לי שתהיה התפתחות, לטוב או לרע..
חסרת סבלנות

[שקטה*]

תתפלאי כמה זה לא נדיר.
מרגישה כמוך , סוער בפנים, שקט בחוץ , לא קל.
בבקשה תמשיכי לעדכן.

[אלמונית_זמנית*]

שקטה, אל תהיי כזו שקטה...
פרטי נמקי והרחיבי
אנא...

[שקטה*]

לא רוצה לפלוש לבלוגך. במילים קצרות: סיפורינו דומה להפליא. גם שנה. כרציונאלית , חשבתי שהתאהבות ניתנת לשליטה , לא דמיינתי את מידת העוצמה והשיכרון המוחלט שיכול לרדת על הבן-אדם. טרוף מוחלט לחיות עם רגשות כאלה,שאין להם שום עתיד.
קשר לא הגיוני לפי שום קריטריון, ובכל זאת כל כך כל כך הרבה עוצמה וחשמל כימייה וקבלה , והכל מתחת לפני השטח.אין וידוי .
אם מגיע צעד קדימה שלו,אני אקח אחורה . ללכת צעד קדימה - זה להרוס את כל מה שיש לי.
כרגע שמתי את עצמי בניתוק מוחלט . געגועים . יכולה לחזור לאותו מצב "ידידותי בלבד" . מצב שאני מאושרת וקרועה בו זמנית.
לא יודעת מה לעשות, ומרגישה טיפשית. מי היה מאמין שזאת התלבטות של אשה בוגרת???

העצות שניתנו לך פה,נשמעות לי נכונות. הבעיה היא שלרגש יש חוקים משלו , קשה מאוד להתגבר עליו , אפשר להתגבר רק על המעשים. (וזה לא קל)

[אלמונית_זמנית*]

וואו שקטה, הרגת אותי עכשיו לגמרי..עם הוידוי שלך, הקצרצר אבל העוצמתי..
אגב איזה עידודון הופיע לי, "עוצמה היא לא להשתמש בכח העומד לרשותך" מתאים ביותר לא?
אבל מי אמר שיש בי עוצמה?

[שקטה*]

"עוצמה היא לא להשתמש בכח העומד לרשותך" מתאים ביותר לא?
אבל מי אמר שיש בי עוצמה? אולי העוצמה היא בניסיון לעמוד על הקרקע ,ולהתחשב במציאות. את לדוגמא הלכת לטיפול, לי זאת נראת עוצמה. אגב, הטיפול תרם לך במשהו? כלומר, את פחות מאוהבת ויותר בפוקוס?

[פלוני_אלמונית*]

לרגש יש חוקים משלו , קשה מאוד להתגבר עליו

לא מסכימה איתך שקטה,
גם היום אחרי אי אילו התאהבויות, הסחפויות ודרמות אינספור,
אני חותמת לך שלהתאהב זה לגמרי עניין של החלטה!!

>המתאהבת הסדרתית לשעבר לא מתאפקת ונדחפת שוב לבלוג לא לה..<

[צלול*]

להתאהב זה לגמרי עניין של החלטה!!

יש בזה משהו.
אבל זה לא אומר שכל התאהבות ואהבה צריכה להביא ל הסחפויות ודרמות .
אפשר להחליט להתאהב ויחד עם זאת להחליט לא להסתבך עם זה.
משיכה מינית היא תוצר טבעי של קרבה ואינטימיות. אולי בעידן מפותח יותר של האנושות אפשר יהיה לממש גם בגוף התאהבויות כאלה מבלי שיקרו מזה כל מני בלאגנים. נכון לעכשיו זה עוד לא כך, וטוב שכך.

כשאת ברורה בגבולות שלך עם עצמך את יכולה להתאהב עד הגג ואף מעבר לכך.

[פלוני_אלמונית*]

צלול!

אמן ואמן, כל מילה בסלע!!

הסדרתית לשעבר.
@}

[אלמונית_זמנית*]

לפחות בשבילי, ענין ההתאהבות הזה, הוא לא כל כך בשליטה
זה ענין שברגש
לא בהכרח דברים שאני בוחרת בהם
גם אם אני מחליטה לא להיות עסוקה בו, בבחור, במושא ההתאהבות, לחשוב עליו וכל זה
הרבה פעמים הנושא פולש לי למחשבות , בצורה בלתי רצונית כמעט
לדעתי ובשבילי - התאהבות היא מעבר להחלטה שלי
אני ממש לא בהכרח שולטת בה
הרבה פעמים כשאני רואה אותו אני מתחילה להתרגש להתבלבל, בתוך עצמי גם אם אני לא מוציאה מילה
ומגיבה בצורה קצת מוזרה
זה כמו להגיד שלא להלחץ ממבחנים בע"פ למשל זה ענין של בחירה
נכון, בהכל אפשר לבחור , ולהיות מודע אבל זה גם להתעלם מאיתותים פנימיים

לדעתי זה כל הענין בהתאהבות
שהיא מעבר להיגיון, לשליטה, לפרופורציות

בכל מקרה יש החלטות שהן בהיגיון, נובעות משיקולים רציונליים
ואותן אני מנסה להחליט השבוע:
לנסות לשכנע את עצמי שהוא בעצם ממש לא כזה משהו
לא לדבר איתו יותר ביוזמתי
לא לצפות ממנו לכלום
וגם לא לרצות אותו באופן כללי
נראה לי בכלל שאנחנו כאלה שונים
בכלל לא משדרים על אותו גל
קצת גדול עליו בעיני כל סוג של קשר
ואני יורדת מכל הנחמדות המוגזמת שלי והפתיחות המופרזת ומנסה להפוך את עורי...

אגב קיבלתי מרגיעון מוזר אם כי מגניב אבל גם קצת לא ברור "טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה "

[צלול*]

_לפחות בשבילי, ענין ההתאהבות הזה, הוא לא כל כך בשליטה
זה ענין שברגש_

במיוחד על עניינים מורכבים של הרגש טוב שיכנסו מדי פעם גם החלטות שהן בהיגיון

לוונדר כתבה למעלה
את מאוהבת בפנטזיה, לא בו.

אולי עכשיו עם רשימת החלטות השבוע תוכלי לבדוק את העניין הזה.
כדאי לך להגדיר מראש פרק זמן קצוב כי בד"כ קשה לעמוד בזה (כמו בדיאטה, בעישונים....בכל גמילה)

וגם יש מצב שאיך שתתחילי להתרחק ולהבין את הפנטזיה, הוא יחזור להתעניין, או יותר מורכב מזה- פתאום יצוץ בחייך מישהו שיותר מוכן לשעור הזה.

נסי להנות בכל מקרה.

<מרגיעון- זה גם אישי וגם אנושי>
<בהחלט>

[נזכרת*]

בשנה שעברה הייתי מאוהבת במישהו שראיתי לדקות ספורות בשבוע במקום שעבדתי בו,היה שם המון רגש למרות שפבקושי דיברנו,התחמקתי מנוכחותו ככל שיכולתי,ביוחד ברגעים שדמיינתי שזה הדדי....
זה נתן לי המון,למרות שכלום כלום לא התפתח מעבר לאנרגיות שהרגשתי סביב המפגשים,דמיינתי שהוא כל מה שבעלי לא ואני כמהה אליו בחיי,אבל היה לי ברור שאני לא נותנת לזה שום פתח.
באיזה שהי צורה זה נתן לי כוח למרות שלפעמים מאסתי בבעלי ודמיינתי איך אני עוזבת אותו....
במהלך השנה זה התפוגג ושמחתי כשהוא עזב למרות שגם קצת הצטערתי.
לקחתי את כל ההתרחשות הזו כמשהו שהתחולל בתוכי,ראיתי את הכמיהה בתוכי למשהו אחר,ראיתי שיש בי גם אהבה וכמיהה למה שיש לי,עשיתי שם החלטה מאד ברורה לא לסטות מהשביל.
ואני לחלוטין שלמה עם זה.
אני ממש לא רוצה למצוא את עצמי במצב של התאהבות שמתממשת בגבר אחר...זה נראה לי סיוט שפוגע קשות בכל מי שקרוב אלי ובעיקר בי.
כן רואה ומעריכה את אנרגיית האהבה שהיא נפלאה כלכך.....אך אולי יש בה משהו שיקרי?.... חלק בי שרוצה לברוח מהתמודדות עם האתגרים שבמציאות ובשיגרה,בחיים האמיתיים...
<המרגיעון שעולה:אני המראה שלך...>

[אלמונית_זמנית*]

נזכרת, אולי את באמת המראה שלי........
לפחות בקטע הזה של הכמיהה שלי למשהו אחר.,
צודקת גם לגבי הבריחה שההתאהבות הזו מספקת
מהתמודדות עם הבעיות האמיתיות
כבר כתבתי פה פעם, שאני עשיתי את הבחירה שלי:
בן הזוג שלי הוא מאוזן ומאזן ויציב ומייצב..
אצלו הרציונליות היא בתיפקוד שיא
החיים איתו הם מאד על הקרקע
ואני התאהבתי לי בעלם חמודות
שכל כולו שיער ארוך ורוחניות...
דווקא בדיוק בעלי אמר לי אחרי שראה אותו לאחרונה
שהוא לא מבין מה ההתלהבות שלי סביבו,
הרי ברור שאם היו מורידים לו את השיער
הוא לא היה מרגש אותי בכלל....
ועוד אמר לי ברגישותו, בלי לדעת "כלום", דברים שגרמו לי לשנות את התנהגותי
ותובנה נוספת עלתה בי בעקבות שיחה אחרת בכלל
לגבי אבא שלי, שהוא מקסים ואהוב עלי מאד
ויש בו משהו מאותה אדישות בלתי מפוצחת ומושגת
וניתן אולי לעשות איזו הקבלה בין הניסיון לפצח את השיריון של ההוא
שעומד קשוח למדי מול ניסיונתי להקסים אותו
ובין אדישותו המולדת של אבי
שחסרה לו איזו יכולת להתמודד עם מצבים רגשיים קיצוניים

בכל מקרה, טרם ראיתיו, את חתן השמחה מאז החלטותי הגורליות
אבל נראה לי שאני קצת אחרת...
שוב, חשוב להדגיש, הכל בראש שלי
כלום לא קרה וגם בטח לא יקרה
הכל כמו סרט שמתרחש אצלי בראש
שאני ממציאה בו את העלילה..
ואפילו הקהל היחיד שצופה בו זו אני

[פלוני_אלמונית*]

חתן השמחה

(-: (-: (-:

את כזאת חמודה ומצחיקה....
נו בטח שהכי כיף "להדלק" על מישהו שונה, כמעט הפוך במראה או בתכונות מבן הזוג הנוכחי!
וחוצמיזה, את באמת חושבת שבנזוגך לא יודע כלום??? מה הוא לא מרגיש בהתלהבות מיוחדת כשאת מדברת על "ההוא"??

המתאהבת הסדרתית לשעבר
@}

[נזכרת*]

כנראה שיש לי ממש עניין קוסמי פה....
אתמול,יום אחרי ששילשום ניזכרתי בעלם משנה שעברה, התחלת ללמוד משהו טיפולי,שחיכיתי לו מאד,
ומי הגיע לקבוצה??...נכון,הוא!!!!! חוצפן!!!
בהתחלה התעצבנתי,מה הוא מקלקל לי ,ובלב כבר אמרתי שעדיף לוותר על הלימודים מלהתבלבל,אח"כ ראיתי שאני לא מבולבלת בכלל,
באמת אצלי זה ניגמר,לגמרי,ככה זה מרגיש.כלום
הוא הסתכל עלי מעבר לחדר,ונדמה לי שזיהיתי אצלו אכזבה מסוימת מהאדישות,וגם ראיתי שמץ פלירטוט עם אחרת והרגשתי מאד משוחררת ממנו,ופנויה לתחום המדהים שבאתי ללמוד.
שתביני רוב התקשורת ביננו (99%) היתה לא מילולית בכל השנה ההיא,וכמה זה הפך אותי....
ועכשיו עוד קטע....היה לו שיער ארוך כשהחלטתי שאני מאוהבת....
והוא הסתפר....
כנראה שאנחנו מראה מול מראה...

[צלול*]

לכי על הטוב ביותר ואל תתפשרי על פחות מזה.
התמירי את האהבה הזו, נתבי ושדרגי אותה.
קחי את זה לאפיקים מעשיים של יצירה משותפת
יכול להיות שבחיפוש נתיב המימוש הנכון תגלי שהאהבה הזו מתרוקנת לך ואז מהר מאוד תאבדי עניין.
במקביל תעשי משהו שיחבר אותך שוב לנימים העדינים והאיכותיים של הקשר הזוגי הקיים והבטוח שלך.


שאט נפש זו הלקאה עצמית, עזבי אותך מזה.
@}

[ענתות*]

אנחנו לא יכולים לשלוט ברגשות שלנו, אבל כן במעשים.

[פלוני_אלמונית*]

צלול, תודה על מה שכתבת.

>הלשעברית<

@}

[אלמונית_זמנית*]

הי, לשעברית יקרה, כולי תמיכה בך,
אני פשוט לא יודעת לעשות תסימנים הנכונים, אבל קבלי חיבוק...מידיים אוהבות, ..
בדיוק לפני הוידוי האחרון כתבתי לך ולנזכרת תשובה פלוס התבכיינות על מצבי המצער
והכל נמחק לי, הכל...
ופתאום עכשיו הצצתי כדי שוב לספר על מר גורלי
ואני רואה פה את התפנית המפתיעה..
טוב, מה לומר?
זו התאהבות של ממש, נכון, (לא רק סקס בראש שלך)?
אני דוקא מקנאה בך קצת על האומץ להתוודות בפניו
כי אצלי למרות ההחלטות של להפסיק לחשוב עליו
בפעם שעברה שפגשתי בו - פשוט כל הזמן העמדתי פנים שאנלא רואה אותו
וחוץ מהיי וביי כאילו קוליים כאלה לא אמרתי כלום
אבל (כמו חלי בארץ נהדרת-) בפנים הרגשתי שאני סוערת וגועשת
וכל השבוע אני מסתובבת עם תחושות גרועות מקננות בי
שאני כזו שפוטה של ההתאהבות הזו,
ושזה גדול עלי
ובא לי להשתחרר
דווקא אתמול שרתי עם הרדיו באוטו את
"חופשי זה, חופשי זה לגמרי לבד..."והרגשתי הקלה מסויימת,
התיאוריה שלי היא, שההתאהבות הזו היא צורך ,
צורך בסיסי, ואי אפשר בכזו פשטות להסיר אותו מדרכך,
כי הוא מבטא משהו עמוק, שיש שם
ואיך שכל אחת מתמודדת (את והגילויי לב חסרי המעצורים)
או אני(לא אומרת לא מספרת לא עושה כלום חוץ מלקשקש ברשת)
טוב אני חייבת לסיים

[פלוני_אלמונית*]

הי אלמונית זמנית,

אני מאוד מקווה שאני לא מאוהבת בו כי אחרת אנה אני באה?????
אני מאוד מקווה שזאת "בסך הכל" משיכה ושזה לא יתפתח לאיזה "קראש"
מהסוג שבו התמחיתי...
(מי שמכיר אותי בחיים לא יאמין שדווקא בבחור כזה "התאהבתי")
בתחילת ההיכרות שלי עם אותו בחור התייחסתי אליו כאל אובייקט ותו לא אבל הוא התקומם נגד היחס הזה
(כנראה שזאת לא הפעם הראשונה שמתייחסים אליו כאל סתם פנים יפות)
ואני חייבת להגיד שנפלתי מהתפעלות והערצה כשהוא סרב לי כי זה לא נראה לו מוסרי.
ומיד ניתקתי איתו את הקשר, תוך אלף התנצלויות ומחמאות.

והיום? לא יודעת למה הוא חידש את הקשר
כמובן שאנחנו לא נוגעים האחד בשני אפילו באצבע הקטנה
אבל אני מודה שזה אתגר רציני לסבלנות שלי, לאגו ה### שלי ולסקרנות שלי.

מבטיחה לעדכן איך זה ייגמר.
(רק שלא ייגמר בבכי)
@}

[פלוני_אלמונית*]

_שההתאהבות הזו היא צורך ,
צורך בסיסי, ואי אפשר בכזו פשטות להסיר אותו מדרכך,
כי הוא מבטא משהו עמוק, שיש שם_

ושכחתי לכתוב לך אלמונית זמנית שאת צודקת בהחלט!

>הסדרתית<

[פלוני_אלמונית*]

כשבני אדם בוגדים בבני זוגם הם עוברים תהליך של הדחקה. שוכחים את בני הזוג שלהם ומוציאים אותם מהכוח הרגשי והתודעתי שמחבר ביניהם. הם נעולים על הדחף ואוטמים כל זיכרון, מתמגנטים אל מקור אנרגיה חדש שמעורר בהם ריגוש ויונקים ממנו כוח חיות וערות. באותו רגע הם עיוורים למכלול חייהם.

מאמר מעניין

[אלמונית_זמנית*]

קראתי את הכתבה, לדעתי היא לא להיט, במילים עדינות..
וחוץ מזה
אני לא בוגדת בבעלי
אני סתם מאוהבת נואשות

[פלוני_אלמונית*]

אלמונית זמנית

את כל כך חמודה..

(-:

>הסדרתית נותנת לעצמה סיכוי להשתפר<

[אלמונית_זמנית*]

הי, סדרתית,---(לשעבר,.. אני מזכירה לי ולך את המשך הניק)
חשבתי עלייך היום, וקראתי אותך קצת פה
מה קורה איתך?
מענין אותי - את בטח יפה? לא? בטוח נראית טוב
בחורה לא יפה לא היתה מרשה לעצמה להודיע למושא הקראש שלה שבא לה עליו
אבל את באמת מגניבה אותי, גם עם הגילוי לב הזה שלך עם בעלך והקלילות הזו שאת משווה לכל הענין
בטח היה לנו נחמד להיפגש על איזה כוס קפה הא? דמיוני כמובן...
" השיוויון האפשרי הוא שיוויון נפש" זה המרגיעון שהופיע לי
אני כשלעצמי ממש לא שרוייה בשיוויון נפש
אני שוקלת האם "להעלם" מהמקום הזה , בו אני נפגשת עמו אחת לשבוע-שבועיים
הענין הוא שהמקום הזה מספק לי הנאה גדולה מאד בחיי, גם בלי כל קשר אליו,
ולמה שאוותר על כזה תענוג?
על אף שאפילו בעקיפין, יש לבחור השפעה על ההנאה שלי
כי הוא אחד מה"מארגנים" או העובדים" במקום, והנוכחות שלו, גם אם לא הפיזית מורגשת שם מאד
בגלל זה גם לי יותר קל להתייחס אליו מאשר לו אליי, כי הוא חלק מהזמן לא פנוי

ולמה אני כותבת את זה?
כי גם זה לדעתי סוג של דפוס אצלי...
להתאהב או לרצות להשיג" בעלי שררה- בצחוק אבל בעלי כוח
יש בי כנראה משהו כוחני, או שחייב להשיג דווקא את בעלי העמדה, הכי שווה, הכי חשוב
כמו שפעם התאהבתי בתור חיילת במדריך הקורס שלי, מתוך 40 בנות של הקורס
הייתי חייבת אותו לעצמי
אני קצת מנסה להשתמש בהתאהבות הזו כדרך לרדת קצת לפשר עצמי...
מה קורה לי?....

בכל מקרה לדעתי במקרה זה הבחור הוא "קרחון" של ממש
ולמרבה הפלא אנלא מצליחה למוסס אותו..עם כל האש שבי...
עכשיו, אם הייתי מקבלת ממנו איזהשהו רמז שהוא מעונין
אז כל האזהרות פה והכתוב היה מתחיל להיות רלוונטי
בינתיים כל הקלפיםשלי אצלי, משחקת אותה קולית בעצמי ומשחקת קלפים עם עצמי
מסתפקת איתו בהיי וביי(חמים ונעים, אמיתי וחייכני שמבטא שמחה אמיתית- מצדו) וזהו
אין יותר דיבורים, אין קירבה, אין כלום
ובלראות את השריטה האדישה שלו מתממשת ערב שלם מול פרצופי..

[פלוני_אלמונית*]

הי אלמונית זמנית!

את יודעת מה יפה בכל זה?
שאני יודעת בדיוק מה גורם לי להסחף שוב ושוב למקום הזה.
אני יוצרת לי מציאות אלטרנטיבית.
במציאות הזאת אני נאהבת, חיונית, חדת לשון ויוזמת ואפילו יפה לבקרים..
ברור שזאת כמובן אינה המציאות היומיומית שלי
זוהי רק אשליה שאני בונה לעצמי בדקדקנות רבה - בכל פעם עם שותף אחר.

אני מוצאת שבכל פעם אני בוחרת הר גבוה יותר לטפס עליו, ככל שהאתגר קשה יותר
אני נכנסת למוטיבציה מטורפת יותר.
ומעניין שבחרת בדימוי של הקלפים כשכתבת על עצמך, כי גם אני רואה את עצמי כסוג של מהמרת
בכל פעם ההימור חייב להיות גבוה יותר כי אני חובבת סיכונים מדופלמת.

אני חייבת לסיים אבל בהחלט מזמינה אותך לכוס קפה וירטואלית..
(-:
המתאהבת הסדרתית לשעבר!!

[פלוני_אלמוני*]

הי, סדרתית,
ממש אין לי זמן לכתב ..כי אני בעבודה
אז אני מתגנבת...
אבל הייתי חייבת לכתב לך
את יודעת שחשבתי על הדברים שכתבת פה בלילה, כי זה קצת הציק לי..
ונראה לי שאת קצת קשה עם עצמך
הרי אין מצב שבמציאות האמיתית את כזו הפוכה
אפשר לראות שאת חדת לשון וכל שאר הדברים גם כאן
אני מכירה את הבריחה הזו לסרט שמתרחש לו ליד החיים
בדמיונות ובפנטזיות
הרי גם לי זה קרה, כמו שכתבתי לך לפני שהתחתנתי
ואולי קורה גם עכשיו, בזעיר אנפין
לדעתי אלו ענינים שחייבים ללבן אותם בטיפול, מתישהו כשיהיה זמן,
אני עשיתי את זה אחרי החתונה לטיפול לא ארוך מדי, ולא ממש ממצה,
שרק נגע בכמה נקודות, אבל הוציא אותי בעקר מהמכאובים הפיזיים
שתקפו אותי, כאבים בחזה ועוד מועקות
וגרמו לי להרגיש קצת יותר נסבלת מבחינת עצמי
ונסיים במרגיעון האופטימי שהופיע לי
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

(האלמונית הזמנית מגיחה שנית..)

[אלמונית_זמנית*]

אין, אין, רק הקוליות עובדת
דווקא כשאני מחליטה להיות כאילו אדישה, לא להתייחס יותר מדי
ולא לעשות ממנו ענין
אז הוא מתחיל להגיב, לזרוק לי איזו עצם, בקטנה
לשמור אותי על אש נמוכה,
שאני חלילה לא אכבה לגמרי...
זה לא יאומן הגברים האלו...
רק אם אני לא מכרכרת סביבו פתאום הוא מתחיל "לגלות ענין"
רבאק

[פלוני_אלמונית*]

וואו אני לא מאמינה שכתבת את זה, זה בדיוק מה שקרה לי!!!

טפו כל הגברים כולרות....

(-;

(הסדרתית, אלא מי?..)

[אלמונית_זמנית*]

הגעתי למסקנה, שהדבר היחיד שמרחיק את מחשבותי ממנו,
הוא למצוא אובייקט אחר
לאו דווקא אוביקט להתאהבות
אבל מישהו/ מישהי/ משהו שיעסיק את מחשבותי וימלא אותי
באופן כזה שירגש אותי
אז אני בניסיונות גמילה...

אגב, סדרתית תחסרי פה,,,
אני חושבת שהגיגייך הם לא רק אישיים
אבל מבינה לגמרי..

[צלול*]

משהו שיעסיק את מחשבותי וימלא אותי


כל אחד צריך מאהב!
מאת ד"ר חגית אמיתי-הרציגר
יועצת מומחית להעצמה אישית וארגונית פסיכולוגית חברתית.

לרבים מאתנו יש מאהב ואחרים היו רוצים שיהיה להם. אבל יש גם כאלה שאין להם, או שהיה להם ואין להם עוד. דווקא משתי הקבוצות האחרונות באים אנשים לשאול לעצתי. הם מספרים לי שהם עצובים, שהדאגה מדירה שינה מעיניהם, שיש להם התפרצויות בכי, שהם פסימיים, סובלים מכאבים איומים ובבוקר קמים בלי חשק לחיות, בלי כוח ובלי מרץ. משתפים אותי בחוסר התוחלת שיש בחייהם, בשעמום ובמונוטוניות של ימיהם. עבודתם היא רק לצורך פרנסה בדוחק ואינם יודעים מה לעשות בזמן הפנוי.
סרט החיים מרצד לנגד עיניהם והם לא משחקים בו.
אני יודעת שלפני ביקורם אצלי, הם כבר פקדו קליניקות שונות והמרפא התורן הדביק להם את התווית השחוקה של "מדוכא" וצייד אותם במטען הבטוח והבלתי מועיל של תרופות אופנתיות נגד דיכאון, עצבות ושחיקה.
ואז, לאחר ששוטחים בהרחבה את תלונותיהם, אני נוהגת לומר להם שאינם זקוקים לתרופה נגד דיכאון. מה שבאמת הם צריכים הוא מאהב.
בנקודה זו, מעניין לראות את תגובות הנועצים - לרוב פוקחים לרווחה את עיניהם וממלמלים הברות בלתי ברורות.
יש השואלים כיצד אישה בגילי, מציע הצעה מהסוג הזה ורבים אחרים פשוט קמים, אוספים בחופזה את מעילם ומסתלקים לבלי שוב.
לאלה שלמרות ההלם מחליטים להישאר ולא נסים מבוהלים, אני מבהירה:

מאהב, פירושו, מה שאנחנו אוהבים, מה שמעורר תשוקה.
מאהב הוא נשוא המחשבה האחרונה לפני שפורשים לישון והדבר שלעתים גורם לנו לנדודי שינה.
מאהב הוא המשהו או המישהו שגורם לנו להלך "על עננים", מה שמעניק תוכן וסיבה לחיים.
קורה לא אחת שאנו מוצאים את המאהב בבן הזוג שלידינו, אך לפעמים באדם שהוא מחוץ לחלל הזוגי.
אולם המאהב הנכסף יכול להסתתר גם באומנות, בחיי הקהילה, ביצירה המוסיקלית או בהתרגשות של טיול אביבי; בעבודה , אם היא יותר מאמצעי לפרנסה, בפוליטיקה, ביצירה הרוחנית ובאמונה, מסביב לשולחן עם אוכל טוב, יין וחברים. מאהב יכול להיות הרצון והסקרנות ללמוד, תחביב מרתק וכל הדברים המשכיחים מאתנו את קטנוניות היום יום, את אומללות וסופיות החיים.

לשון אחרת: מאהב הוא המישהו או המשהו שגורם לנו להתאהב בחיים ומרחיק אותנו מההישרדות הסתמית והעצובה.

והישרדות זו, מהי? הישרדות פרושה לפחד לחיות. הישרדות פרושה להציץ דרך תריסים מוגפים איך האחרים חיים ונושמים אוויר צח.
פרוש הישרדות הוא - לשנוא את גופנו, לא ליהנות מאוכל, למדוד לחץ דם ולנדוד מרופא לדיאטנית, מגורו למגיד עתידות. להתרחק מכל הזדמנות של שמחה, לבחול ממעשה אהבה, לסבול עם כל קמט חדש שהרווחנו ביושר ולפחוד מאוויר צח, מגשם, מפריחה ולא לעצור לרגע בזמן השקיעה.
הישרדות היא לחשוש מלחיות כעת כי אולי נוכל לדחות את החיים למחר.


לכן, אני מנסה לשכנע את מי שפונה אלי לא להתעקש לשרוד. מנסה לשכנע שנצא לחיים ונחיה אותם במלוא חופניים.
"חפשו לכם מאהב, תהיו גם אתם,ידידי, מאהבים. בחיים שלי אני מתעקשת להיות השחקן הראשי!".

וכל זאת, בידיעה שהחיים הם לא דבר קליל.
שבמהלך הדרך יש שריטות ואכזבות, אובדן, מכאובים ולפעמים מפסידים בהימור.
שהחרטות והלבטים הם לעתים כמו מאכלת נעוצה בלב.

אבל, יחד עם כל הקושי, הסוף העצוב הוא איננו המוות.
אין אפשרות לצאת חי מהחיים.
הדבר העצוב הוא כשאין עוז לחיות.
צאו לרחוב ובלי חשש, מצאו לכם מאהב!

כל הידע האנושי מהרמב"ם ועד פרויד, מאסף הרופא ועד ביל גייטס ,הרופאים והמרפאים, האסטרולוגים, הכימאים , אל-כימאים והפסיכולוגים, לאחר שנים של לימוד ומחקר, הגיעו למסקנה ברורה וחדה:

כדי להיות במצב של בריאות שלמה, להרגיש טוב בגוף ובנפש, כדי להיות מרוצה,פעיל ובריא, המרשם הטוב ביותר הוא להיות מאוהב בחיים.

מי שמבין שהחיים הם מתנה,
יודע שמתנות לא מחזירים.

את החיים, פשוט חיים.

בדברים ד' נכתב:
"העדתי בכם היום
את השמים ואת הארץ
החיים והמוות
נתתי לפניך הברכה והקללה
ובחרת בחיים"

[הסדרתית_לשעבר*]

קראתי והתרגשתי מכל מילה

תודה, צלול.

ולאלמונית זמנית היקרה שבזכותה הדף הזה נפתח והתפתח,
תודה על מה שכתבת לי במייל וכאן,

לא מתכוונת להעלם לגמרי, תהיי בטוחה שאני עוקבת כל הזמן,
רק שיש דברים שעדיף שיוותרו בפורום מצומצם יותר.....
@}

[שקטה*]

כל כך נכון וקולע. כל כך צלול . תודה
ובכלל תודה על הדף הזה.

[אלמונית_זמנית*]

הי, בנות , ממש ריגשתן אותי שאתן שמחות שפתחתי תדף,
(פעם ראשונה בים..)
וגןם העידודון קולע לתחושותי
"הייתי מחבק אותך עכשיו, אבל אני רק מחשב "
ולגבי המאהב, והאהבה..
בפעם אחרת..

תודה

[with_passion*]

לא חייבים מאהב סמוי או מאהבת סמויה. יש אהבה פתוחה (לא סגורה) וחופשית (לא כלואה). למעשה אין אהבה אמיתית אחרת.
מדור אהבה חופשית פוליאמוריה

[אלמונית_זמנית*]

עדכונים (ישירות) מהשטח:
עדיין מאוהבת, אבל פחות
כלומר חשבתי שפחות, אבל אז ראיתי שבגלל שאני הפקרתי את השטח,ועזבתי אותו לנפשו- אחרת מייד קפצה...
והקנאה התחילה להתעורר....
שלום לך, באמת מזמן לא נפגשנו.....
אז האמת שאני פאסיבית יותר מאי פעם
ואסכם בינתיים בתחושת כשלון אישי צורב, מהסיפור כולו,
על כך שלא עשיתי לו כלום, במובן הרגשי אני מתכוונת, לא עוררתי אותו ליצור איתי קשר מכל סוג שהוא
הוא נישאר באדישותו ואני באדישותי (המדומה)

[אלמונית_זמנית*]

הי,
זו האלמונית הזמנית מבקשת עזרה בעריכה- להוריד את שתי השורות האחרונות שכתבתי ב5-12
לא שאני לא..אבל מעדיפה לשמור על חשאיות..
מפה לשם יש ירידה בהטרפה שלי אליו
כלומר אני כבר מתחילה להיות מודעת לחסרונותיו, דבר שנסתר ממני בעבר...
אבל עדיין יש התלהבות חבוייה, אם כי היא באמת פחותה בהרבה
יש , יש מוצא...
אני מקווה
מהאהבה..

[אלמונית_זמנית*]

תודה תודה, על העריכה..
איזה נשמות יש פה באתר...

ודיווח מהשטח: חייבת להודות, (די בצער....) שנראה לי שנגמלתי (כמעט)סופית ...
כלומר זהלא שאם הוא יעבור עכשיו ברחוב אנלא אסתובב, לא להגזים
אבל בקושי כבר חושבת עליו, וגם אם כן אז בצורה קצת מלאכותית
כלומר אני אומרת לעצמי- יואו, מזמן לא חשבתי , אולי נחשוב עליו קצת..
והכי הכי סימן בשבילי:
רבתי בסופ"ש עם בעלי, שחבל על הזמן
מריבה מזופתת וטפשית אבל שטפחה למימדים אדירים,
אנחנו בתקופה לא משהו..הרבה מאבקי אגו
ואז כשהייתי בדרך להורים שלי בלי בעלי, להדלקת נרות חנוכה, כולי בוכה ומבואסת
וניסיתי לחשוב על ההוא- כאיזהשהוא תחליף , הוא היה נראה לי כל כך רדוד, לא מלהיב כגבר ולא בשבילי
שזה עוד יותר ביאס אותי..
שאין לי אפילו אלטרנטיבה כבר, ולו מבחינת הפנטזיה...

[פלוני_אלמונית*]

שולחת לך אהבה ואור

(את יודעת מי..)

[ריחות_של_יסמין*]

היי אלמונית, מתאהבת וכל השאר...הסיטואציות שאתן מתארות מוכרות לי מאד.... רוצה לצתת לכן הסבר שהתאים לי :

"אנו נוטים להמשך משיכה מינית בדיוק לאנשים שאיתן אין מנוס מיחסי גומלין שיתאימו בדרך כלשהי להיבטים הכי כואבים ובלתי מספקים של ילדותינו...החלק הבלתי מודע של מוחנו מצוי עדיין בילדות, ומנסה למלא את צרכיהם של הילדים שהיינו-לא את רצונותיהם של המבוגרים שנעשינו.
.....הצורך של הילד היה שהורה לא מושג ובקורתי יהפוך למפנק ותומך. התת מודע מנסה למלא את הצורך המדוייק של הילד."
ג'ין ס' ג'נסן, איך להפסיק לפחד ולהתחיל לחיות עמ' 65-67
יש עוד פרטים על הגישה בדף החלמה מטראומת ילדות באמצעות תהליך אבל של ג'ין ג'נסן

[ריחות_של_יסמין*]

מתקנת: תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות
מקווה שהפעם דייקתי...

זה מה שנקרא... שם דף מדוייק מאד!!!

[ריחות_של_יסמין*]

אלמונית זמנית
מצטערת...ערכתי את הדף שלך...שכחתי שזה בלוג, רק תיקנתי אץ עצמי כי ניסיתי כמה פעמים שמות דף לא נכונים...
S-: סליחה...

[אלמונית_זמנית*]

הגזמת, ריחות של יסמין, עם ההתנצלות אני מתכוונת
זה לא כזה בלוג...
תודה בכל אופן על הציטוט
מרגיעון(בשבילך..): "הביקורת, לעולם היא פנימית"
טרם הספיקותי לעיין בדף
אבל תחילת הציטוט נראית לי דומה למה שפעם הפסיכו. שלי ניתה לומר לי..
ההמשך- הורה ביקורתי ולא מושג..- לא נראה לי מתאים לי...למקרה שלי.. לא בסרט שלנו כלומר..

ותודה על החיבוקים, יודעת יודעת
ומה להגיד? , חסר בחיי איזה ריגוש אבל מצד שני יש לי עומס של דברים אחרים
בימים הקרובים אני צפויה לפגוש אותו, ונראה מה זה יעורר...
חג אורים שמח לכולם

[הסדרתית..*]

אלמונית זמנית,

שולחת לך חיבוק אוהב
ואם אספיק גם מייל...
>שוקלת להחליף את הכינוי ל "המתאכזבת הסדרתית"<
@}

[אלמונית_זמנית*]

טוב, אם זה כבר בלוג, אז נלך עם זה עד הסוף--
קרה לי קטע אתמול, בקשר להתאהבויות..
מישהו , התוודה לפני, כמו שכתבה כשושנה שהיא עשתה פעם מזמן, בתחילת הדף
ופתח את לבו, וזה היה כל כך מקסים ותמים ונוגע , שנגנבתי
הוא יודע מי אני ומה אני (תפוסה), ולא מצפה כמובן שיקרה ביננו כלום
אבל בכל זאת דיבר ורוצה שנדבר
וכל כך קינאתי ביכולת הזו שלו לפתוח, ולא לפחד, ולשים את הדברים על השולחן ולהתמודד איתם
לא בדרך רצינית מדי, אבל בפתיחות ובנועם
אני מניחה שהוא גם יודע את יחסי החם אליו, כי יש ביננו קשר טוב ופתוח
ותיאר לעצמו שזו לא תהיה נפילה
אבל זה די הפיל אותי מתדהמה הסיפור הזה

ואני חושבת לעצמי- כמה משחקים וחוסר אמת יש ביחס שלי אל ההוא, המושא (כמעט לשעבר לגמרי, אגב..)
ואיך לא יכולתי פשוט לבוא ולפתוח ת'ענינים ולומר לו את אשר על ליבי
(טוב הוא בנאדם מאד סגור ולא מאפשר החשפות שכזו, לא מקרין שום פתיחות או לגיטימציה למשהו כזה
וגם כל מה שעשה לי את זה בו היה הקשיחות הזו, הסגירות והאדישות- כך שאם הייתי מנטרלת את זה ..מה היה יוצא לי מזה?

וסדרתית, מה הענינים? מה זה הרמזים האלו על האכזבות?
מי? מי המניאק שאיכזב אותך? תביאי אותו נטפל בו...
ספרי קצת..