סימני התעללות בזוגיות

[סוזן_סוזן*]

הי לי את.
אני לא מבינה מדוע אתם "פרודים". אתם עדיין חיים תחת אותה קורת גג. וזהו ביתך המקורי לא?
מדוע הוא נשאר שם? האם זוהי דירה שכורה שהוא גם חתום איתך על החוזה?
לדעתי כל עוד אין עזיבה, או תאריך יעד לעזיבה אז זה עוד לא ממש פרידה..
אולי מבחינתו אתם רק בתקופה של צינון והוא מקווה שאתם תחזרו (אחרי מספר מניפולציות מצידו)
תגידי תודה לאל שאתם לא צריכים לעבור גירושים, שאין לכם רכוש משותף או צאצאים משותפים.
פשוט תוציאי אותו מהבית שלך
כשתעשי זאת- אז זה יהיה פרידה

[סוזן_סוזן*]

אגב- הקשר לא יסתיים על ידו, אין מה להמתין
זה או שאת מעזיבה אותו או שאתם ביחד

[לי_את*]

סוזן,

זאת הדירה שלי והוא גר איתי בה כבר 8 שנים.
קשה לי לעשות את הצעד הזה ולהגיד לו תלך מפה.
גם כי קשה לי לעשות את זה למישהו שאהבתי וחלק איתי את חיי וגם כי ככל הנראה אני חוששת מהעימות.
בכל מקרה אי אפשר פשוט לזרוק בן אדם מהבית יש זמן עיכול וזמן התארגנות.

אני חוששת שאת ממש מדייקת בכתיבתך.
אכן אני מכנה זאת פרידה כיוון שהוא אמר שהיחסים הסתיימו ואני נתלית על זה כמו על שבר ענף בים.
מאד רוצה שגם יממש את דבריו מבלי שאצטרך "לגרש" אותו, אבל יש מצב שהוא פשוט ממתין לראות מה קורה.

כשזה התחיל הוא אמר אני סיימתי את מערכת היחסים אני מחפש דירה.
מאחר שממש לא נבהלתי הוא חזר בו מדבריו ואמר אני נשאר פה תפני למי שצריך ותביאי לי צו יציאה.
זה לא טבעי אבל נראה לי שעדיף לי להמתין זמן מה כדי שיעוכלו הדברים כי אולי אולי זה יסתיים בזה בלי לערב ערכאות משפטיות.

וכן אני מודה לאל שלא מדובר בגירושין ובילדים משותפים ואין רכוש משותף.

[סוזן_סוזן*]

הוא לא יצא לבד
יש מצב שתצרכי לפנות אותו
הוא הידוע שלך בציבור והוא ינסה לראות אם יש לו איזה שהם זכויות שהוא יכול לגרד
אכן יש מצב שתצטרכי לפנות אותו על ידי צו מבית משפט
הוא יטען שאתם חיים שידועים בציבור 8 שנים ושהוא השקיע כספית בבית (גם אם נכון וגם אם לא) וזה לא יהיה כל כך פשוט..
יש מצב שצטרכי לפנות לעורך דים בשביל זה
כרגע את עוד חושבת ומקווה שדברים יסתדרו ושהוא יחפש דירה ויעזוב מיוזמתו...
אני מקווה גם שזה מה שיקרה... אבל משום סביר להניח שהתנהלותו תגרום לך להוציא את המיץ עבור עזיבה זו
הוא לא יתן לך את העונג חהשיג את הפרידה הזו כל כך בקלות
אגב- את כן יכולה להגיד לו : יש לך חודש וחצי למצא דירה חדשה.
אבל סביר להניח שיעשה זאת רק עם צו של בית משפט.
תבררי מה זה אומר שאתם ידועים בציבור 8 שנים- לכי לפגישת יעוץ עם עורך דין- פגישה ראשונית היא בדרך כלל ללא תשלום.
ככה הם המתעללים- חיים על חשבון אישה ועוד מנסים לסחוט עוד ....

[סוזן_סוזן*]

אגב, אם מרים עליך קול, מפחיד אותך, וכו את יכולה להשיג צו הרחקה באופן זמני ואז זה יכול לזרז את ההליך.

[סוזן_סוזן*]

אגב- הוא לא סתם אמר : " אני נשאר פה תפני למי שצריך ותביאי לי צו יציאה"

[סוזן_סוזן*]

אני לא רוצה להלחיץ אותך.. אבל אני רוצה שתבדקי טוב טוב עם עורך דין מה זה אומר להפרד מידוע בציבור שגר בדירה שלך 8 שנים.
חלילה חלילה שלא ינסה להוציא ממך אישזהו כסף, בתור פיצוי או כסף לשיקום חייו, או חלילה נתח מהדירה
תבדקי טוב טוב טוב מה זה אומר
לידועים בציבור יש זכויות כמעט כמו לנשואים.
תבדקי בשביל שתהיי מוכנה לכל תרחיש ולכל איום

[פלונית_לרגע*]

אגב- הוא לא סתם אמר : " אני נשאר פה תפני למי שצריך ותביאי לי צו יציאה"

לי את, אני מסכימה עם סוזן. זה לא נשמע טוב.
זה בדיוק הזמן ללכת להתייעץ ולדעת מה הזכויות שלך והיכולות שלך. את לא חייבת לעשות דבר, אבל את כן חייבת לדעת מה עושים.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם.
לא הייתי כאן כמה שבועות. טוב, אתן כבר יודעות מדוע ומה המשמעות של זה.
כן, גם אני, מי אני שנפרדתי, שידעתי מדוע אני לא רוצה, שלא הייתי איתו שבועות, שהרגשתי לגמרי שהוא לא חסר לי ושאני באמת ובתמים לא אוהבת אותו. שאני ישנה טוב יותר כשאני לא בקשר איתו. שיש לי תחושתך רווחה כשאני לא איתו, גם אני חזרתי שוב לחור הארנב. אני לא ממש יודעת איך זה קרה לי. או שלהפך, אני יודעת איך זה קרה לי.
והיום היתה לו התפרצות נוספת. סביב, כמה אירוני בהתחשב במה שעלה פה השבוע, הנושא הפוליטי. אבל לא הנושא העניין, אלא הסגנון, הזלזול, סיום השיחה כי לא בא לו טוב מה שאני אמרתי.
אבל עכשיו הוא התקשר, כאילו כל הצעקות לא היו. ושאל האם אבוא הערב. אמרתי שלא. ועכשיו כואב לי. עליו, עלי, עלינו. באמת שעליו, כי אני יודעת שהוא נפגע כי אני לא באה. לי דווקא מתאים ערב שקט. ואשן טוב יותר.

ולמרות שכבר (שוב) לא רציתי להיות איתו, כשהוא הופך פגיע, אני נזכרת כמה נעים יכול להיות לנו ביחד. איזה ימים טובים היו לנו. אז לזרוק את כל זה?

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי לפני כמה ימים פוסט של מישהי על המראה של אודטה דנין, שמסתבר שהיה מאוד מפורסם לאחרונה. לא נותן לי לשים פה קישור, אז מעתיקה את הקטע הרלוונטי לי:

"בואו נצרוב במוחנו כמה נורות אדומות:

אנשים שמרבים לדבר על יושרתם – כאשר משהו מרבה לדבר על יושרתו, ממש מתאמץ לשכנע אתכם (או את עצמם) כמה יושרה חשובה להם – תתחילו לחשוד שיש סיפור של חוסר יושרה ברקע. צריך רק להיות רגיש ולגלות. אדם ישר לא מדבר על יושרו (אלא אם הוא נשאל בראיון עבודה למשטרה נדיב לא עושה עניין מנדיבותו, אדם חכם לא מדבר על חוכמתו וכן הלאה...


אנשים שמרבים להגיד "אני חייב להיות ישר/כן איתך", הם מישירים מבט ללבן של העיניים ואומרים את זה בכוונה מלאה. איך תדעו אם הם דוברי אמת? אם זה סגנון קבוע של אדם רוב הסיכויים שהוא אינו דובר אמת. כי... למה לאדם דובר אמת להודיע שהוא דובר אמת...?

אנשים שמאשימים אנשים או נסיבות בהתנהגותם... אני כך בגלל המלחמה, אני כך בגלל אמא שלי... אני כך בגלל... תדעו שהוא כך בגלל שהוא כך!!! הוא אלים כי הוא אלים (לא כי הרגזתם אותו), הוא רגזן כי הוא רגזן (לא כי הרגזתם אותו), הוא עצוב כי הוא עצוב (לא כי העצבתם אותו)

אנשים החוזרים על השאלה, או עונים לאט או ארוך - עושים הכל כדי להרוויח זמן ולהסית את השיחה למחוזות אחרים, לכן יחמיאו, יעלו נושא אחר, ישבעו שהם דוברי אמת... לפעמים יענו אמת, רק שהתשובה אינה שייכת לשאלה. חוקרי ה-CIA אומרים שאדם שאומר את האמת אומר אותה ישר ובפשטות, לא עשיתי, לא לקחתי, לא גנבתי ואילו שקרנים או מתחזים מתחילים לשכנע אתכם בצדקתם. לפעמים מדברים המון.

אנשים עם סודות, סודות סודות – תבדקו! תעשו גוגל, תפנו למשרד חקירות, תחקרו בעצמכם. אל תפחדו למעול באמון. הנאמנות שלכם היא קודם לעצמכם. אם מדובר על זוגיות פרק ב' ויש ילדים, המחוייבות הברורה שלכם היא קודם להם! חד וחלק. מי שנעלב, שיתמודד או לא!
אנשים עם יותר מידי "רעש" בצורת סיפורים, תירוצים, מורכבות – תבדקו!

אנשים שמפוצצים לכם את החושים... – אם משהו מריח לכם "מסריח", תבדקו!

אנשים אומרים לכם! תלמדו להקשיב, גם אם זה מעצבן ולא נעים!– אם קרובים וחברים אומרים לכם שמשהו מריח לא טוב – גם אם זה מרגיז אתכם (בטח שזה מרגיז), תקשיבו, תנו להם לבדוק, לכו עם האינטואיציה שלהם לפחות בשלב הבדיקה! תעריכו שהם לא שותקים, אלא מעזים להגיד לכם!

אנשים שהם צ'ארמרים ללא גבולות. אנשים עם הפרעות אישיות, שקרנים סדרתיים או אחרים, הם לעיתים קרובות אנשים מהפנטים ומושכים אליהם נשים וגברים כמו מגנט. תבדקו מעבר.

אנשים ששפת הגוף שלהם מדברת – יש האומרים שכאשר המוח ממציא תשובה המבט יהיה מופנה ימינה וכאשר מנסים להיזכר במשהו קרה המבט יהיה לצד שמאל. כאשר משקרים לפעמים הפה יבש ומלקקים את השפתיים, מזיעים יותר במיוחד בידיים, מסתירים את הפב או העיניים, בולעים רוק, אנשים עשויים להיות במתח להתנדנד, לגעת בחפצים, להסתיר ידיים. יחד עם זאת, אנשים שמשקרים כדרך חיים, לא נמצאים במתח עצום. צריך להצמיח עיני נץ לזהות. הצמיחו עיני נץ! כל הסימנים נמצאים, צריך רק לראות אותם לפני ולא אחרי."


היה לי מאוד קשה לקרוא את זה. אז לא, הגבר שלי לא המציא לעצמו ביוגרפיה שיקרית שלמה, אבל יש שם משהו ב"להגיד את האמת", ובמשפטים ארוכים ומפותלים ובחוסר יכולת לקבל תשובה ישירה על שאלה. וגם שהוא צ'ארמר, לפחות אותי הוא הקסים ועדיין מקסים.
וברגע של חולשה, שבטעות החשבתי לרגע של אומץ, ובגלל שכבר שבועיים שאני חושבת על הפוסט הזה, שלחתי לו אותו.
למרות שהזהרתי שאני לא מדברת על דוגמא של 1:1 הוא ענה לי דווקא על הפרטים הלא חשובים: "נכון, אני טייס ואת אודטה".
אבל עכשיו אני מרגישה רע. הגזמתי. הוא לא כזה נורא. ונכון שאני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו או על מה שהוא אומר, אבל זה לא כ"כ כדי להוליך אותי שולל, כמו שהוא משקר לעצמו. בונה לו איזו תמונת מציאות כדי לחזק את הדימוי העצמי.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בכל מקרה אי אפשר פשוט לזרוק בן אדם מהבית יש זמן עיכול וזמן התארגנות.
זוכרת את הדיון על תכונותייך הטובות? רק לפני כמה שבועות. הנה מקום בו ליבך הטוב ורחמנותך משמשים כנגדך. אנשים עוזבים בתים מהיום להיום. כן. במיוחד במקרה כזה. שילך להוריו, לאחיו/אחותו. שילך לבית מלון, לכל מקום אחר. אבל את מבינה שהעניין פה הוא לא טכני, נכון? הוא ממשיך לשלוט בכך שהוא קובע מתי והאם ואיך יעזוב.

ואני גם מאוד מזדהה איתך, לדאבוני. אני לא צריכה להוציא אותו מהבית וכואב לי הלב עליו. באמת. הייתי צריכה די להחזיק את עצמי שלא ללכת אליו להצילו מהצער שבו הוא מצוי, או להזמינו אלי. וכן, זה גם יפוגג את הצער שלי, זה נכון. אבל אני באמת מרגישה שהכאב העיקרי שלי הוא עליו. ואני מכירה את ההבדל כי בפרידות קודמות, לפני שנים, בקושי יכולתי לקלף את עצמי מהרצפה, בלי להגזים. ועכשיו אני באמת בטוב (יחסי. זה עצוב לי, ברור, אבל גם יש פה המון הקלה).

[סוזן_סוזן*]

הי מי אני, תזכירי לי בבקשה. את נשואה? את גרושה? נפרדתם וחזרתם? סורי שלא הצלחתי לעקוב.. ניסיתי גם ללכת אחורנית בהתכתבות ולא ממש הבנתי.
כתבת שנפרדתם וחזרת אליו?

[לי_את*]

כבר שבועיים ל"פרידה".
לא מדברים בכלל. הוא ישן מחוץ לבית כבר מספר פעמים.
אני כמו מטוטלת עוברת מהיי והרגשה של שחרור למועקה.

די נמאסססס רוצה להיות אחרי.

בבקשה מכל הבנות שכבר עברו את זה אנא חזקו אותי ואמרו לי שאחר כך כל כך טוב שלא מבינים איך בכלל נשארנו שם.

[קור_את*]

בבקשה מכל הבנות שכבר עברו את זה אנא חזקו אותי ואמרו לי שאחר כך כל כך טוב שלא מבינים איך בכלל נשארנו שם.

כשמסתכלים אחורה לא מבינים איך נשארנו שם,ללא ספק. זה לוקח זמן, וזה לא פשוט, אבל חייבים להגיע לשלב הזה.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לי את היקרה,
אני לא עברתי את זה כבר. לא לגמרי. אבל אני מאמינה שכן, לא נבין בהתבוננות לאחור, איך היינו שם.
אבל אני רוצה לומר לך שרואים מהמקום בו אני עומדת את ההתעללות נמשכת. השליטה נשארה אצלו. אפילו גדלה. הוא ילך, הוא יבוא, הוא יקבע. לדעתי יתכן שהוא ישן גם על ספסל ברחוב ולו רק כדי להכניס אותך לטלטלה ולחוסר ידיעה. אולי תקנאי. אלי תישברי...
למעשה, אני ממש לא שקטה. זה נראה שהוא יצא משליטה ושזה עלול להיגמר רע מאוד עבורך.
אני מניחה שמהמקום בו את עומדת, אישה חזקה ומוצלחת, בעלת משפחה וקריירה, זה נראה ממש מופרך שאת בסיכון, אבל מנקודת המבט שלי עכשיו את בסיכון.
אני יודעת שדברים כאלה זה בסרטים ובעיתונים, אבל הנה כולנו רואות שזה יכול לקרות לכל אחת. דווקא בגלל שאנחנו כ"כ "רגילות", ולא מעלות בדעתנו התנהגות כזו אצל בן זוג שגם נראה כ"כ "רגיל".
אז אני חושבת שאת צריכה לחשוב על צו הרחקה. ולהחליף מנעולים. ליידע את הילדים שהוא לא נכנס לבית הזה.

כתבת כ"כ יפה ונכון השיעור שלי זה לא להפטר מהתכונות אלא לדעת מתי לא להפעיל אותן . זה הזמן לא להפעיל הבנה, חמלה, רחמים, התחשבות. זה הזמן להגן על לי את וכל האמצעים כשרים.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי מי אני?, תזכירי לי בבקשה.
כן. הפרטים מעורפלים בכוונה, יש כאן רבים המכירים אותי. וגם: המצב מעורפל. נכון להיום לא חיים ביחד, אבל לפעמים "חוזרים" ואז אנו ביחד.

[סוזן_סוזן*]

הי לי את
האם הוא יצא סופית מהבית? לקח את חפציו? החלפת מנעול?
או שרק מדי פעם ישן מחוץ לבית וחוזר?

[לי_את*]

היי בנות,

אתמול הייתי רוב היום בסוג של דאון. לא נוראי אבל זה הפריע לי מאד להתרכז בעבודה.
בערב הרגשתי השתפרה מאד. חזרתי להרגיש בשליטה.

הוא לא עזב את הבית אבל בסופי שבוע הוא לוקח תיק עם בגדים ויוצא מהבית. זה חוזר על עצמו.
בפעם האחרונה הוא לא ישן בבית בשישי וגם במוצ"ש באופן רצוף. שזה סוג של "החרפה" (מבחינתו, כי מבחינתי זה מה שצריך להיות כשנפרדים - להפסיק להתגורר יחד).

אז זה תהליך של פרידה ואני משתדלת לקבל את זה בשלווה ביחד עם הירידות במצב הרוח.
הכי חשוב שברור לי מעבר לכל ספק שאני רואה את התמונה כהוויתה. נעלמו הבלבול והתקווה.
נשארתי אני לעצמי לאסוף את האנרגיות שלי בשבילי.

תהליך הוא תהליך וצריך לזכור שגם הצד השני עובר אותו ולכן כל הפעלת לחץ בשלב הזה לא מומלץ מבחינתי.
שיגור שילך שיבוא שלא יבוא הרי הבסיס הוא שנפרדנו. אם לא הייתי חזקה בקטע הזה מן הסתם כבר הייתי נשברת.
אבל ממש לא. אני לוקחת את זה למקום אחר. הוא יעשה מה שבא לו כי זה בדיוק מה שאני עושה ואעשה - מה שבא לי.
בשלב הזה, זה די והותר בשבילי. החזרתי לעצמי את החרויות שנגזלו ממני בערמה ובמניפולטיביות.

מי את היקרה, דאגתך מובנת ותודה לך על כך.
אני אישית בתחושת הבטן לא חשה שאני בסכנה חס וחלילה.
הזמן והמרחק עושים את שלהם. התהליך של הצד השני בשלב הזה הרבה יותר קשה - איבוד שליטה טוטלי.
כל מה שהוא עמל עליו במשך שנים "נעלם". אין צורך לעשות שום דבר רק לתת לו לעכל את זה ואז הוא ילך בעצמו כי את מה שהוא חיפש כבר אין להשיג כאן.

יום טוב לכולם

[קור_את*]

_הכי חשוב שברור לי מעבר לכל ספק שאני רואה את התמונה כהוויתה. נעלמו הבלבול והתקווה.
נשארתי אני לעצמי לאסוף את האנרגיות שלי בשבילי._

לי את, את גיבורה. כל הכבוד. לא פשוט לחזור למחשבה צלולה ולראייה נכוחה של המצב.

תהליך הוא תהליך וצריך לזכור שגם הצד השני עובר אותו ולכן כל הפעלת לחץ בשלב הזה לא מומלץ מבחינתי.
בסדר גמור. אבל הקפידי לא לתת לו לתעתע בך שוב. סוזן צודקת פה. הוא עלול לנסות לחזור אלייך ואף להפעיל לחץ, ולו משום שהוא יראה שאיבד את השליטה עלייך. לא פשוט לו לאבד את השליטה עלייך.
אבל עלייך להראות לו שאת לחלוטין בשליטה, וחיה בשלווה ולוקחת את הכול בקור רוח. וגם להראות שחזרה זו לא אופציה.

הכול צריך להיות ברור מאוד מאוד.

[קור_את*]

הייתי צריכה די להחזיק את עצמי שלא ללכת אליו להצילו מהצער שבו הוא מצוי, או להזמינו אלי. וכן, זה גם יפוגג את הצער שלי, זה נכון. אבל אני באמת מרגישה שהכאב העיקרי שלי הוא עליו. ואני מכירה את ההבדל כי בפרידות קודמות, לפני שנים, בקושי יכולתי לקלף את עצמי מהרצפה, בלי להגזים. ועכשיו אני באמת בטוב (יחסי. זה עצוב לי, ברור, אבל גם יש פה המון הקלה).

מי אני יקרה, הדברים שכתבתי ללי את מופנים גם אלייך. אנא הקפידי לשמור לעצמך על בהירות. לא להתעסק יותר מדי בצער עליו, משום שזה לא התפקיד שלך כעת וזה עלול לבלבל אותך. אולי תרשמי לעצמך בדף את פרטי ההתעללות שעברת.

זו אחריותינו להיות מאושרות/מאושרים, לקבל כבוד, לא להישאר במקום שמקטין אותנו ובעצם הורס אותנו. רווחה רגשית היא זכות טבעית שלנו.

[לי_את*]

האם יש למישהו כאן מידע בקשר למכון רעות ?

[סתם_אני*]

אריאלה מלצר עובדת סוציאלית היא בעלת המכון, מופיעה הרבה בטלוויזה, יש לה אתר באינטרנט עם הרבה מאמרים על נושא האלימות במשפחה, מתמחה בשליטה בכעסים. אני חושבת שהיא גם מטפלת בשיטת האימגו. ברמה האישית מאוד מתחברת למאמרים שהיא כותבת.
בהצלחה!

[סוזן_סוזן*]

ראיתן חדשות?
הצעת החוק לביטול חזקת גיל הרך נפלה והתבטלה!!!
עד כה ילד עד גיל 6 במשמורת האם
הח"כים שרוצים לבטל את החוק אמרו שימשיכו לפעול... ושיעלו שוב את ההצעה בעוד מספר חודשים

[סוזן_סוזן*]

http://www.srugim.co.il/129694-%d7%94%d ... 7%9e%d7%a9
תראו את זה!!!

[סוזן_סוזן*]

רציתי לשים כתבה אחרת.. יצא זה..
יש כתבה שרואים את חברות הכנסת קופצות משמחה!!
טוב, לא בעיה למצא
מקווה שהכל יעבור בשלום

[רסיסי_זהב*]

מזל טוב סוזן! ראיתי את הכתבות על זה ומיד חשבתי עליך. 3>

[קור_את*]

סוזן, גם אני מיד חשבתי עלייך כשקראתי את הכתבה (מיד כשיצאה, ב"הארץ")!
מה שזהבה גלאון ומירב מיכאלי אמרו כל כך חכם: מנסים ליצור שוויון בתוך מצב עניינים חוקי מאוד לא שוויוני כלפי האישה.

[פלוני_אלמוני*]

היי,
אני קורא כל מה שכתוב כאן ומזדהה עם כל מילה , אני גבר בן 36 אשתי בת 30 לפני 7 חודשים נפגשנו והצעתי לה נישואין לאחר חודשיים של היכרות.
כיום אנחנו נשואין חודשיים ולא ממש באושר.
ע"פי כל הכתוב הנ"ל הגעתי למסקנה אני נמצא במערכת יחסיה מרעילה והסבל רק מתמשך.
כל ההרעלה התחילה חודש לפני החתונה, אך מכיוון שכבר סגרנו אולם ופחדנו מההשלכות של ביטול החתונה, התחתנו לבסוף וחשבנו שהכל יסתדר לאחר כל הבלאגן של החתונה( בכל זאת סיר לחץ מטורף לארגן את זה )
אני חושב שאני גם מתעלל וגם הקורבן במידה מסוימת.
אשתי לעומת זאת חסרת מודעות לחלוטין. אני מעריך שהיא גם נכנסת לסוג של המתעללת והקורבן במקביל. כי היא פוגעת בי הרבה, מבקרת אותי מגמדת אותי ומתעלמת ממני בשתיקות ארוכות וברוגז שמוציא אותי מהכלים.אני מרגיש איתה שאני הולך על ביצים כמו שאומרים כי כל דבר יכול להרגיז אותה ואין לדעת מאיפה תבוא ההתקפה הבאה. בזמן ההתאהבות לא לא היו שום סימנים של התעללות או משהו כזה הכל היה מושלם!
יש אהבה גדולה ביננו וגם פחד מפרידה אנחנו מדברים בחופשיות על גירושין והעלנו את הנושא.
יש בי רצון לתקן את המערכת יחסים הזאת, אני מבין שאני על תקן של "מתעלל" לעיתים ומחפש שליטה בקשר.
גם אשתי לא טלית שכולה תכלת והיא גם צריכה לתקן את עצמה.
השאלה היא מה עושים? אני אמשיך לקרוא ספרים בנושא ולהתעניין אבל מה לגבי אשתי?
דרך אגב ניסינו טיפול זוגי ואחרי הפגישה הרביעית היא החליטה שלא מתאים וביקשה להפסיק.. אני דחפתי אותה לנושא הזה כי אני רוצה להציל את הנשואין. אשתי עם עבר לא קל והיא סיפרה לי דברים קשים שעברו עליה בחיים . אני מניח שההתנהגות המתעללת שלה נובעת מזה. דחפתי אותה ללכת ליעוץ פסיכולוגי והיא תלך רק בשבילי, אני מניח שזה גם סוג של שליטה שלי אבל אני רוצה שמישהו יראה לה את הדרך לשינוי. גם אני הלכתי למטפלים בעברי.ואני מאמין שהם יכולים לעזור
לא עברתי חיים קלים אבל יש לי מודעות ואני ממש רוצה להשתנות בכל דרך כי לנסות להציל את הנישואין או לפחות לא לעשות טעויות בקשר הבא.
אין לנו ילדים אז ככה שהגירושין יכולים להיות קלים יחסית. אשתי מפחדת שאני אעזוב אותה וציינה זאת פעמים רבות.
אני ממש אוהב אותה והיא גם אוהבת אותי אבל הסבל שלנו הוא נוראי ואנחנו פוגעים אחד בשני ללא הפסקה.
אשמח לעצה אמיתית מה לעשות? אני נשוי רק חודשיים וזה נראה לי מוקדם מדיי להיפרד במיוחד. בעיקר בגלל הבושה והפחד מהחברה ( מה יגידו וכו'?)
והמשפחה המלחיצה ..
פלוני

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלוני יקר,
מזדהה מאוד עם מה שכתבת. כך בדיוק אני מרגישה: הליכה על ביצים, פחד מהמריבה מההתפרצות הבאה, פגיעות, גם הדדיות, חוסר מודעות.
אני מצטערת שאין לי עצה מעשית בשבילך. אבל אני מוכנה להקשיב. לי עזר לפרט פה, גם לאורך ולעומק כדי לקבל תמונה על יחסינו אבל גם כדי לפרוק, גם לפרק את הבושה, גם להצליח לספר על זה למיעוט של חברות מחוץ לפורום. אני חושבת שזה עזר. אני עדיין בתוך התהליך ולא יודעת לאן נגיע. כרגע אופטימית, אבל לא תמיד.
אני חושבת שטיפול פרטני שלך יכול להועיל, כדי שתוכל לראות את מצבך נכוחה וכדי שתוכל להפריד את עצמך מההתנהגות שלה. אני חושבת שלי זה עזר להפגע פחות ולפחד פחות. זה כבר מפחית את יכולת השליטה של המתעלל.
ועוד דבר שאמרת נכון: עד שיתייצבו יחסייכם- לכאן או לכאן- מאוד מציעה שלא לערב ילדים בעניין. זה קשה באופן שאין לי יכולת לתאר לך.

[סוזן_סוזן*]

הגרוש לי כותב לי בואטס אפ שהוא מבקש שאשלח לו תמונה מהחדר של הילדה. הוא רוצה לראות את החדר נראה. שאלתי אותו מדוע, והוא אמר שהוא רוצה לראות באילו תנאים היא חיה היות והוא משלם לי בכל חודש מזונות. סרבתי. אמר שהוא ישלח מכתב דרך העורך דין לו.
חחחח
הצחיק אותי

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז ככה... אחרי חודשיים שאני קוראת את הדף מתחילתו ועד סופו, סוף סוף אני עוזרת אומץ וכותבת בעצמי. כן גם אני בזוגיות מתעללת או מרעילה וגם אני מוצאת כוחות לצאת החוצה. אני בת 36 עם שני ילדים: בן 7 ובת 4. לפני שנתיים גיליתי בקורס שלקחתי שבן זוגי הוא אדם אנטי חברתי שמחזק את עצמו ע"י החלשת אחרים (בעיקר אני). מחיפוש באינטרנט גיליתי על הספר "מילים הורגות" ואחרי שקראתי את חציו נפל לי האסימון! יצרתי קשר עם מחברת הספר ניני על מנת להתייעץ כיצד להיפרד והיא הציעה קודם טיפול זוגי (בהדרכתה). בן זוגי הסכים ואף הודה שהוא לא בסדר אבל כמו שקרה לחלקכן הוא ניצל את הבמה להדגיש כמה אני לא בסדר. כמובן שהכל באשמתי אפילו מזג האוויר. העניינים רק הידרדרו ומשם פניתי לעורכת דין. באתי מפוחדת, רועדת לא הפסקתי לבכות אבל כבר לא יכולתי. רגע לפני שהגשתי את כתב התביעה הוא כנראה הרגיש את הריחוק ולפתע הפך את עורו והיה כל כך מקסים, נדיב, עוזר. ממש כמו שסוזן ובנות אחרות חוות הרגשתי שאני עושה טעות וחבל לי להפסיד אותו. הוא כזה חתיך, כייפי, יש לנו כל כך הרבה במשותף.... בדיוק גם טסנו לחו"ל (הוזמן מראש) והיינו במעין ירח דבש שני. כמובן שביטלתי הכל וספגתי הפסד של 12000 מקדמה לעו"ד. לא עוברים חודשיים ושוב הוא לאט לאט חוזר להתנהגותו. שוב מנסה ללכת על ביצים, הופכת עולמות העיקר שלא יהיה לו על מה להתלונן: יוצאת מוקדם מהעבודה העיקר לתקתק הכל לפני שהוא חוזר וכמובן הוא מוצא על מה. מיואשת התחלתי טיפול אצל קואצ'רית מדהימה שהיא גם מתקשרת. המטרה היתה לחזק את עצמי, לאהוב את עצמי להשלים שיש פי פיצול של אדם רציונלי שמאוד מושפע מהרגש שלו מעין ילדה קטנה שחוותה התעללות בעברה והיום מחפשת להוכיח את עצמה ולהעניק הכל ולוותר על עצמה בשביל להיות נאהבת. אותה ילדה קטנה שבן זוגי כל כך רצה בשביל להעצים את עצמו. המאמנת שלי מדברת הרבה שהוא התיקון שלי. הוא המורה הכי טוב שלי לחיים ואם אני אצליח להתגבר עליו בלי רגשות אשמה ומצפון שכל הזמן עולים אני אצליח להתגבר על הכל. ככה גם הצלחתי להפסיק לעשן!
אז היום אני שם. אחרי שנה של טיפולים הבנתי שאני כבר לא יכולה יותר. שהילדים שלי מדברים אחד לשני בצורה מרעילה ומתרצים שאבא מדבר ככה החלטתי שזהו. השבוע מקווה שאני מגישה את התביעות. חיזקתן אותי המון ותודה על כך. אתן גיבורות אמיתיות ולמרות שלא מכירה אותכן אישית אני מרגישה כל כך קרובה אליכן. אז בהצלחה לי.
ליליה

[מי_אני*]

אוי, סוזן. כמה אופייני. מנסה בכל דרך להשיג שליטה עליך. ושימי לב, לא כדי לוודא שבתו חיה ברווחה, לא על מנת להבטיח שטוב לה. רק כדי להרגיש בשליטה על הכסף שלו, ובעצם- עלייך.
לא חייבים לענות על כל ווטס אפ.

ליליה- אנחנו כאן איתך. אז בהצלחה לך. אנא, הרגישי חופשי לשתף.

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה בלאגן! ההלוואה שלקחתי נכנסה יום קודם ואת כתבי התביעות אנחנו מגישים רק מחר. אני מקווה שהוא לא יפנה לבית דין רבני, אחרת אכלתי אותה!! הוא ממש השתולל, אמר שאם אני לא מחזירה את ההלוואה אז סיימנו וזאת גניבה.

[סוזן_סוזן*]

ליליה,
הכל יסתדר לטובה
בלאגן שלו - לא שלך
שילך קיבינימט
גניבה גניבה - יופי- שידפוק את הראש בקיר
את תראי איך הכל מסתדר לך , כל חתיכות הפאזל יכנסו למקום הנכון
אל תפחדי ממנו
סתם אידיוט נמושה
את בדרך על הסוס
חזקי ואמצי
אנחנו איתך מתוקה

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה בנות, תודה סוזן גיבורה שלי...
היום הוא הפתיע אותי בצהריים. ניסה לקחת לי את הכרטיסי אשראי בכוח. לא נתתי לו.
הוא הכין תיק וישן היום בחוץ. בנוסף כתב לי מכתב פרידה בו הוא מאשים אותי שבגדתי בו, נעצתי לו סכין בגב. אחר כך הוא רשם לי שאם הייתי פונה אליו ומדברת איתו זה היה נגמר יפה והייתי מקבלת מה שאני רוצה... הוא גם רשם כל כך יפה ונוגע כמה הוא נכשל שלא הצליח לגרום לי לבטוח בו, שאף פעם לא ראיתי אנחנו רק אותי.
האמת שככל שאני כותבת אני פתאום קולטת שוב כמה ביקורתי זה. כמה שוב הכל אני! בהתחלה הרגשתי עצב גדול. אולי טעיתי, אולי הוא לא באמת כזה גרוע? אולי הייתי צריכה להגיד לו שאני רוצה להיפרד לפני שמשכתי כסף? העיניין שממש פחדתי שהוא יפנה ראשון לבית דין רבני ובגלל זה פעלתי מאחורי גבו.
אבל מה אני יכולה לעשות? זה אדם שאיבדתי בו כל אמון, שכל שני וחמישי מתהפך עלי ובדרך כלל אני אפילו לא מבינה על מה. הוא גמר אותי, כל הזמן בדיכאון, לא מצליחה להתקדם לשום מקום בגללו. הוא גם כזה תחמן ומניפולטיבי.

זה טוב שזה קורה. היום הגשתי רק משמורת לבית המשפט. אני מקווה שאני אשיג אותו גם בשאר כי אחרת אני נשארת בלי כלום.
כן גם הוא עצמאי, אין לנו דירה רכוש כלום רק העסק שלו. לפחות עשיתי עליו חקירה כלכלית לוודא מה בדיוק יש לו לפני.
הוא אשכרה הפך אותי לפרנואידית - אני יודעת בדיוק עם מי יש לי עסק!
מקווה שהימים הבאים יהיו יותר טובים, כרגע קשה לי לנשום.
: -(

[אישה_במסע*]

ליליה, את ממש גיבורה!

את לא נכנעת למניפולציות שלו. והוא באמת כזה גרוע. אנשים לא גרועים לא מנסים לקחת בכוח כרטיס אשראי! וכל הרכוש שנצבר מאז שאתם ביחד שייך לשניכם, יש לך זכות לחצי מהרכוש, אל תוותרי עליה!

הימים הבאים יהיו יותר טובים - ובלעדיו!

חזקי ואמצי!

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא יכול להגיד גניבה, הוא יכול להגיד גם בגידה, מכשפה, קולורבי. שיגיד. זה הכסף שלך, אז גנבת מעצמך??!!

הוא גמר אותי, כל הזמן בדיכאון
מאוד קשה להתנהל במצב כזה לבד, קל וחומר עם ב"א כזה תחמן ומניפולטיבי.
מי יש לך שתומך בך?

אין לדעת מה הוא ינסה- מאיומים ועד- וכנראה שזה אף יותר מסוכן- חיזורים אינטנסיביים. וכשנמצאים בכזה דיכאון- והוא מושיט לך את האפשרות -המאוד לכאורה- לחיים טובים ואוהבים, קשה שלא להיענות לזה. בדיוק כמו שקרה לך לפני הטיסה לחו"ל. ממש כמו שקרה לי - מתביישת לספר לך כמה אינספור פעמים.
צריך תמיכה. רבה, אינטנסיבית, מחזקת, אוהבת, בעדך. יש לך דמות כזו?

(לדעתי טיפול בלבד לא יכול להוות תמיכה כזו, כי צריך משהו יום-יומי. אפילו שעתי).

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כבר כמעט ששקעתי למיטה אתמול אבל החלטתי שהוא לא יצליח שוב לשלוט עלי. אז הזמנתי שתי חברות טובות שלי שתומכות בי ויודעות הכל. הזמנו סושי והיה ערב ממש נחמד. הקראתי להם את המכתב וכל מה ששמעתי וואו איזה דפוק ואיזה אדיוט... פתאום הבנתי שאפילו שאני כבר בהתנתקות ממנו עדיין המחשבות שלי משועבדות לו. פתאום הבנתי שאם קודם ריחמתי עליו בגלל המכתב, זאת הייתה ממש טעות ובן אדם נורמלי ברגעים כאלה ינסה לשאול מה קרה? איפה טעיתי? איך מנסים לתקן? אבל לא! הוא פשוט המשיך לתקוף במילים יפות אולי אבל לתקוף כמה כשאני לא בסדר.
מה שהייתי בשוק אבל שפתאום ב-12 בלילה הוא הופיע ונכנס למיטה. איזה זוועה! הייתי צריכה להמשיך לישון איתו אחרי יום שכזה (ממש הרגשתי סכינים בגב). נראה לי שמישהו ייעץ לו לא לעזוב כל כך מהר את הבית.

תודה בנות. אתן ממש מחזקות אותי.
ליליה

[סוזן_סוזן*]

הי ליליה,
אכן כנראה קיבל יעוץ לא לעזוב את הבית. זה היעוץ שמקבלים בדרך כלל...
אחרת אפשר להאשים אותו בנטישת המשפחה וכו.. לכן הוא ישאר כנראה עד הסוף.
חזקי ואמצי
כשזה יגמר ותעבור תקופה של החלמה, את תסתכלי אחורה ולא תוכלי להאמין שהיית שם
מגיע לך חיים שפויים עם אנשים מכבדים ובריאים בנפשם
תמשיכי לשתף

[לי_את*]

ליליה שלום,

מאחלת לך שתתחזקי מיום ליום.
התהליך שאת עוברת הוא מסע יסורים.

גם אני עברתי בו ויש סיכוי רב שאני עדיין בתוכו.
לפני מס' שבועות הגעתי ליכולת לקום וללכת (כביטוי לפרידה)
שימי לב לניסוח. לא לתודעה ולא להחלטה כי אלה היו שם הרבה קודם, הגעתי ליכולת הרגשית.

וכשזה אמיתי מכל הבחינות (התודעתי והרגשי) זה המסר שעובר.
וכשבן זוגי הבין שמבחינתי פרידה זה מה שאני רוצה הוא היה צריך להתמודד עם עצמו.
אם זה מה שהוא רצה (כמו שאיים עלי לא אחת) אז מצויין זה מה שהיה קורה לטובת שני הצדדים.
במקרה הזה הוא אמר שהוא אינו מוכן לפרידה ולהפתעתי היה מוכן להודות שהוא אלים וללכת לטיפול.
השבוע הוא היה בפגישה ראשונה. אני מחזיקה לו אצבעות שיצליח ולוקחת בחשבון שיש מצב שלא.
אני עם פרידה השלמתי, אם זה לא יצליח נחזור לנקודה הזאת ונסיים את התהליך.

שוב, אני מאחלת לך להתחזק מיום ליום כי זה טיפין טיפין אבל בסוף זה מצטבר.
כך או אחרת, ברגע שקיימת מודעות, בסוף את תחזרי להיות בשליטה על חייך.

ליאת

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי ליאת, סוזן וכל מי שקוראת,
תודה על כל החיזוקים! אני ממש צריכה את זה כי העניינים כרגע קצת הסתבכו. הוא קיבל את התביעה רק של המשמורת. היה סיבוך ושתי התביעות האחרות לא היו מוכנות. אז דיי התעצבנתי על העו"ד גם כי הוא לא הודיע לי על רגע המסירה (הייתי צריכה לשמוע את זה מבעלי! קולטות את התחושה?). האמת שהייתי די גאה בעצמי כי פיתרתי את העו"ד ולקחתי חדש. לא האמנתי שאמרתי לו שלא מתאימה לי ההתנהגות שלו. שהוא גם לא זמין אלי ברגעים הכי קשים. אני גאה כי זה משהו שבחיים לא הייתי עושה. הייתי נשארת בגלל שלא נעים לי, גם אם זה על חשבוני. זה בהחלט קשור לתהליך שאני עוברת - איפה שלא טוב לי, איפה שנדלקות לי נורות אני פשוט חותכת. עם כל זה עדין קשה לי מול בעלי. הוא כבר יומיים בוכה, אומר שלא מוכן לוותר עלינו אבל יקבל כל החלטה שלי. מוכן גם הוא ללכת לטיפול... ממש חמודי כזה. אני יודעת שזה רק תעתוע ואני יודעת שבשניה שאז אסוג אני אתחרט על על רגע וכל מה שאני עושה ילך לפח.
אני רוצה את דעתכן:
חשבתי לחכות עם התביעות אבל כן לדרוש הסכם. הסכם שמכסה את הכל משמורת, רכוש, מזונות. הוא ילך לטיפול ולתת צ'אנס. אם לא ילך אז יש את ההסכם. זאת גם דרך להוציא את זה ממנו בתנאים שלי...
אני כותבת את זה אבל ומרגישה שזאת שוב מלכודת דבש. אני יודעת שהוא לא יכול באמת להשתנות.
ליאת - אני שמחה לשמוע שבחרת להציב גבולות וכן תרשי לפרגן לעצמך כי זאת הדרך. ככה גם אני התחלתי לפני שנה ובכל פעם שבעלי ניסה להעיר לבקר או לפגוע פשוט קמתי והסתובבתי. את בוחרת שלא להיפגע ממנו. אני מקווה שברגע שתהיי חזקה מספיק ותואהבי את עצמיך מספיק גם תתחזקי את תהליך ההתנתקות הסופי. מקווה בשבילך שבאמת הוא יוכל לעבור טיפול אבל אני יודעת שאצלי זה מושרש חזק מידי ותמיד זה יצור ויעלה גם אם בעוצמות נמוכות יותר זה עדיין יפריע לי.

ליליה

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה מזל שהכל כתוב במחברות....
אתמול הוא קצת בלבל אותי, בכה המון שלח לי הודעות מלאות סחטנות רגשית בסגנון: "מגיע לך נחת ושקט, לא משנה מה תבחרי, אני זה לא שיקול דעת רק את והילדים. עשיתי טעויות ואני משלם עכשיו את המחיר. מגיע לך להיות מאושרת, את מלאך..."
לרגע היה לי עצוב, הוא גם ממש בכה כמו תינוק.
היום בבוקר קמתי וקראתי שוב את כל מה שעברתי... אלוהים! קיצוניות כזאת בבן אדם. ממש ד"ר ג'קל ומר הייד. אני חייבת לעזוב, חייבת לעזוב... חייבת!

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת שוב חלק מהדברים שנכתבו פה בעבר וזה כל כך מחזק! אתן עושות עבודת קודש. כי הכל נכתב תוך כדי תהליכים, לא רק בסופם.
וזה כל כך חשוב כי כל המחשבות הלבטים קיימות אצל כולנו וזה אותנטי כל כך ומעורר הזדהות. אני יודעת שאני אעבור את זה הפעם. מגיע לי להיות מאושרת!

[פלוני_אלמונית*]

ליליה תעשו את ההסכם! עכשיו שהוא מוכן לזה. הסכם הוגן. ותגישו לאישור בית משפט לעניני משפחה. עשיתי אותו דבר... ולא התגרשנו, אלא נתתי צ'אנס והמשכנו כמה שנים. עד שהבנתי סופית ששום דבר לא משתנה, אלא נהיה יותר גרוע. וכשהגיע המועד ההסכם הזה קיצר את התהליך ואת המחיר הרגשי שכרוך במאבק.

[סוזן_סוזן*]

אפשר לעשות "הסכם גירושים" ולהמשיך לחיות ביחד? מוזר... איך הסכם מהעבר יכול להיות רלוונטי לעתיד אם עוד אחרי ההסכם ממשיכים לחיות ביחד בתור זוג..
טוב, אם זה עבד מהניסיון של פלונית אלמונית אז שווה לנסות
אגב- תמיד הגברים המתעללים מוכנים ללכת לטיפול ובוכים וכו' ברגע שעוזבים אותם- וזה רק בשביל למשוך זמן ולהרוויח עוד קצת מהאמון של האישה (אחרי שכבר שאבו כמעט את הכל)

[פלוני_אלמונית*]

,זה סוג של הסכם ממון שדן רק בחלק של חלוקת הרכוש המשותף - ככה הציעו לנו בבית דין לעניני משפחה ומצוינים בו תאריכי "עוגן" כגון.. "החל מרגע הפרידה" וכד'. ובאשר ל"רק בשביל למשוך זמן ולהרוויח עוד קצת מהאמון של האישה" - לא תמיד... לפעמים יש רצון אמיתי! השאלה אם יש יכולת.

[מי_אני*]

לפעמים יש רצון אמיתי! הרצון הוא תמיד אמיתי.

קשה מאוד להבין את זה, אני לא באמת הצלחתי, אבל גברים כאלה באמת תופסים את המציאות כמו שהם אומרים. הם לא מצליחים לראות מה הם עושים. אני עדיין לא מאמינה שאם אחשוף אותו לחומר הכתוב, לספרים הנכונים הוא לא יראה את זה בצורה כ"כ מובהקת, כמו שכל בר דעת רואה.

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסכימה עם מי אני
גם במקרה שלי לפחות. הוא באמת רוצה ובאמת עצוב שזה קורה. קשה לי להאמין שהאדם הזה שחלמתי איתו 11 שנה באמת רע, נאמן, מניפולטור. כל אדם ביסודו הוא טוב. פשוט התפיסת מציאות שלו באמת מעוותת. הוא לא מצליח להבין מה כל כך רע ומתעלל בצורה שהוא נוהג. לפחות באותו רגע...
שהתעמתתי איתו אתמול על הרבה מקרים שקרו בעבר הוא הסכים איתי שהדרך שבא נהג היתה פסולה.
השאלה היא האם הוא באמת מאמין כך והוא מוכן לשינוי או שזה בשביל שאני אסלח לו?
הרי כמו שכולכן אמרתם הוא יעשה הכל בשביל שאני אשאר...

כך או כך אני חייבת להמשיך בתוכנית. לפחות הסכם. אני משערת שהיציאה אחר כך תהיה מהירה. אני לא באמת מאמינה שהוא יכול להשתנות. קשה לשנות בני אדם. קשה יהיה לשנות את האמת שלהם.

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חלמתי=חייתי
תיקון שגיאות בנייד..

[מי_אני*]

אז אחרי שנפרדנו באמת, וכבר לא גרים ביחד, הוא פתאום הבין מה אני אומרת. והיה כ"כ פגיע ומתנצל. והודה שעד עכשיו הוא לא הצליח להבין על מה אני מדברת, אבל פתאום- בגלל שזה הזכיר לו את יחסו של אביו אליו וכמה רע היה לו עם זה, ואיך חשב לברוח מהבית בגיל 13 (דברים שמעולם מעולם לא שמעתי עליהם. להפך- כל הזמן כמה אהבה ודאגה היתה בבית) וכמה סליחה הוא מבקש. וכמה הוא ינסה להשתנות. ולא מבטיח שתמיד יצליח אבל ימשיך לנסות, ולא רק בשבילי אלא בעבור הילדים, גם אם אנחנו לא ביחד- אי אפשר לומר שזה לא הזיז לי.
דווקא בגלל שהוא לא מבטיח שמעכשיו הכל יהיה אחרת, דוקא בגלל שנראה שעם הקישור למשפחתו יש הבנה אמיתית של ההתנהגות שלו ותוצאותיה-זה קנה אותי.
הפסיכולוגית שלי לא התרשמה- גברים מתעללים הם מתנצלים. זה מה שהם עושים. אבל היא לא היתה בחדר, היא לא ראתה את עיניו, אני הרגשתי שמשהו באמת זז שם ושיש סיכוי לשינוי ותיקון. אנשים כן יכולים ללמוד ולהשתפר.

חה חה חה. באמת שאתן צריכות שאספר לכן כמהזמן זה החזיק מעמד? והזליגה היתה איטית מאוד. אפילו עבורי, עם ניסיון רב שנים- לא ראיתי את ההאשמות הקטנות שחוזרות, את הירידות הקטנות. צריך לזכור שזה גם מלווה בהרבה דאגה ונכונות לעשות כל שארצה. קניות, אוכל, הסעות.

לא אומר לאף אחת איך לנהוג. בטח כשאני לא נוהגת כך. אני יודעת עד כמה זה קשה. זה נראה ממש בלתי אפשרי. אבל זה לא מחזיק מים. אני לא יודעת למה. למה ב"א כ"כ חכם וטוב ביסודו, זה נכון- יכול להתנהג בצורה כ"כ פוגעת, מקטינה, מזלזלת. איך הוא אומר שהוא רואה את זה ומתנצל על כך- ושב ונוהג באותה הדרך. ובכלל לא זוכר את שאמר. מכחיש. פעם היינו בטיפול זוגי והוא הכחיש מכל וכל- אבל הוא שלח לי בסמס אז היתה הוכחה. והוא התפתל שם- וברור שאני אשמה ופנקסנית (וזה באמת נראה נורא קטנוני לשלוף סמס כדי להראות לו). באותה נקודה המטפלת- לא טובה במיוחד, ובכל זאת- אמרה לו "אתה נורא מתעתע". די!!! אני לא דפוקה, יש עוד שרואים את זה.

[מי_אני*]

ובעצם השאלה צריכה להיות איך אשה נבונה, רגישה ורואה נכוחה- מאמינה כל פעם מחדש להתנצלויות, מאמינה שהפעם זה יהיה אחרת, חוזרת, נתקלת באותו היחס ונשארת. זו השאלה הנכונה.
אין לי תשובה.

[אישה_במסע*]

וברור שאני אשמה ופנקסנית
את לא אשמה ולא פנקסנית. בכלל! את חכמה ואמיצה ועומדת בגבורה מול נסיבות קשות.

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני כל כך מבינה אותך מי אני.
למה אשה נבונה, רגישה ורואה נכוחה- מאמינה כל פעם מחדש?
כי אנחנו באמת טובות, כי אנחנו איתם רק בגלל הרגש. כי הילדה הקטנה והטובה שבנו נוטה להאמין שוב ושוב שהם באמת יכולים להשתנות, והכל בעצם אצלינו בראש...
מה הכוח בשיתוף?
שפתאום הקול ההגיוני שלנו מקבל חיזוקים. כל מי שנורמאלי סביבי אומר לי לא לסגת, להמשיך בדרך, להפסיק לרחם!
אז גם ה פנקסנית באה לעזרתו ושוב מגרשת את הילדה הקט ואת הרגשות של הרחמים!
תודה על השיתוף מי אני זה רק מחזק לי את הדרך.

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני כל כך מבינה אותך מי אני.
למה אשה נבונה, רגישה ורואה נכוחה- מאמינה כל פעם מחדש?
כי אנחנו באמת טובות, כי אנחנו איתם רק בגלל הרגש. כי הילדה הקטנה והטובה שבנו נוטה להאמין שוב ושוב שהם באמת יכולים להשתנות, והכל בעצם אצלינו בראש...
מה הכוח בשיתוף?
שפתאום הקול ההגיוני שלנו מקבל חיזוקים. כל מי שנורמאלי סביבי אומר לי לא לסגת, להמשיך בדרך, להפסיק לרחם!
אז גם ה פנקסנית באה לעזרתו ושוב מגרשת את הילדה הקטנה ואת הרגשות של הרחמים!
תודה על השיתוף מי אני זה רק מחזק לי את הדרך.

[סוזן_סוזן*]

איזה קטע עם הפנקסנית הזה...
גם אצלי מרוב התעתוע ומרוב השפיות שכמעט איבדתי- אז התחלתי לרשום לי ולנסות להוכיח לעצמי שמשהו לא תקין כאן.
אז הפנקסנות הזו זה אקט שחייבים לאמץ על מנת להבין מה קורה פה

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממש ככה סוזן!
ביומיים האחרונים המבט שלו כל כך השתנה ששכחתי קצת את האיש השני שבו. שני אנשים באותו אחד. זה שעכשיו נראה כמו זה שבחרתי להתחתן, זה שאומר לי שזה הכל בראש שלי, שאני סתם אובססיבית...
והשני - אני לא צריכה לפרט לכן.... הבעת הפנים היא כל כך שונה - של אדם נקמן, לא מרוצה מכלום, משדר לחץ שאפילו לדבר איתו אני חוששת כדי לא לבזבז לו את הזמן! איףףףף!
אין פלא שהתעתוע הוא כה גדול. אנחנו כל הזמן רואות פיזית שני אנשים מולנו.
אגב, הייתי היום אצל העו"ד החדש. הוא המליץ לי בחום קודם להגיש את התביעות ואז לנסח הסכם. לא ליפול בפח.
ולא לשכוח שאני לא עושה את זה כדי לפגוע בו, אני עושה את זה כדי להגן על עצמי, על הביטחון הכלכלי שלי ושל הילדים. אז בנות זה לא בטוח היה עובד. אף אחד לא מבטיח לי שהוא לא כבר עכשיו ברבנות....
ליליה

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מתוך קורס שעשיתי "שלמות אישית"
מאוד עזר לי לקבל את האומץ, להאמין וללכת עד הסוף עם האמת שלי. להבין שזה שאני נשארת ביחסים עם בעלי אני עושה עבירה נגד עצמי, נגד הילדים שלי, הקריירה שלי ובכלל הנשמה שלי.
ההפך, ההתנתקות זה התיקון.

"מה שנכון עבורך הוא מה שהבחנת בו בעצמך. וכשאתה מאבד את זה איבדת הכול.
מהי שלמות אישית? שלמות אישית היא לדעת את מה שאתה יודע.
מה שאתה יודע הוא מה שאתה יודע, וצריך להיות לך האומץ לדעת ולומר במה הבחנת.
וזוהי שלמות, ואין כל שלמות אחרת.
אנחנו יכולים, כמובן, לדבר על כבוד, אמת, אצילות – כל הדברים האלה, כל המונחים האזוטריים האלה. אבל אני חושב שהם כולם יזכו להתייחסות הולמת אילו מה שהבחנו בו באמת היה מה שהבחנו בו, והעובדה שהקפדנו להבחין בדבר שבו הבחנו, ושתמיד דאגנו להבחין.
ולא בהכרח לשמור על גישה ספקנית, גישה ביקורתית או ראש פתוח – לא בהכרח לשמור על הדברים האלה בכלל – אבל בהחלט לשמור על שלמות אישית מספקת ועל אמונה מספקת בעצמך וביטחון בעצמך ואומץ שאנחנו יכולים להבחין במה שאנחנו מבחינים ולומר במה הבחנו."

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך עסוקה בעצמי ששכחתי שרציתי לשאול:
לי את - הוא כבר עזב את הדירה?
איך את מחזיקה מעמד?
אני לגמרי איתך בתחושות האישה מוצאים את הכוחות באמת להיפרד? ככה הייתי לפני שנה.
למדתי על עצמי להפסיק להיות במקום שלא נעים לי, ולא להישאר רק כי אני מרחמת, לא נעים לי, וכו'. עד היום הבטן מתהפכת לי שאני פועלת ככה אבל אחרי זה יש תחושת הקלה גדולה!

[לי_את*]

היי ליליה.

כפי שציינתי לפני מס' ימים בסופו של דבר לא נפרדנו.
בדיוק כמו אצלך פתאום הוא החליט שהוא מוכן לעשות הכל כדי לא להפרד.
ברגע שהוא הודה שהוא מבין כי הוא אלים וגם הסכים ללכת לטיפול אזי עצרתי את התהליך.

לפני שבועיים היה קטע שהוא התחיל להגיד שהוא לא חוזר בו מההתחייבות שלו אבל מה איתי. גם אני צריכה ללכת לטיפול.
(האמת שדי באשמתי כי בהתחלה אמרתי לו ששנינו צריכים ללכת לסדנא הוא כדי לעצור את עצמו ואני כדי ללמוד להביע כעס. אח"כ הבנתי שזה ממש לא. הוא צריך ללכת לבד בלי שאני אהיה מעורבת בכללל)
אז מיד אמרתי לו שלא קרה שום דבר והוא ממש לא חייב ללכת, אלא שזה מחזיר אותי לנקודת ההתחלה והיא שאין לי שום שמץ של תקווה במערכת שלנו (במילים אחרות : לא נשאר ביחד)
ואז בכעס רב, תוך האשמה שאני שקרנית הוא אמר שילך לטיפול. ובאמת הוא התחיל טיפול בשבוע שעבר.

ונכון שזה כמעט בלתי אפשרי לשנות את בסיס החשיבה אבל כל זמן שהוא מוכן לנסות אני איתו.
יש משהו שקצת מחזק אצלי את הרצון לבדוק את יכולת השינוי של בן זוגי. אני חושבת שהוא מאד מודע לזה שהוא פוגע בעצמו בגלל ההתנהגויות שלו בכל מיני רמות למשל גם ביחסים עם הילדים שלו ולכן יש בו רצון לשנות את הגישה גם מהמקום הזה ולא רק בשביל מערכת היחסים הנוכחית. הוא מדבר על זה שבכל מקרה (גם אם נפרד) הוא ילך לטיפול ולסדנא כי הוא מבין שהוא צריך לשנות את צורת החשיבה וההתנהגויות שלו בדברים מסויימים. למשל בקטע של קללות, בקטע של להתערב בכל דבר, בקטע של להבין שאנשים שונים חושבים אחרת וזה בסדר גמור.

בכל מקרה אצלי זה ברור שאנחנו יחד רק על רקע ההודאה שלו שהוא אלים והמוכנות שלו ללכת לטיפול.
אם התהליך יפסק אדע שאין לי יותר מה לעשות במערכת הפוגענית הזאת.

אני מחזקת אותך ומקווה בשבילך שתצליחי בכל אשר תבחרי.

[קור_את*]

התעללות כלכלית. כתבה בהארץ

[לילי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לי _את ,בבקשה שתפי אותי אם הטיפול עוזר בהמשך.. אני נמצאת בסיטואציה מאד דומה לשלך

[לי_את*]

היי לילי,

כדי לדעת עם הטיפול עוזר צריך זמן והרבה.
כבר עכשיו אני רואה שינוי בהרבה תחומים ופעם הייתי מרגישה בעננים כי מיד הייתי חושבת שזהו "ובא לציון גואל"
אבל היום אחרי שקראתי המון חומר בנושא (ממליצה לך בחום לקרוא את הספר "למה הוא עושה את זה? של לני קרופורד)
ואחרי טיפול שבו שאלתי את עצמי לא רק מה הוא עשה לי אלא למה אני הסכמתי שיעשו לי את זה
אזי מידת הסקפטיות שלי גבוהה בהרבה

בכל מקרה לא אבדה תקוותי לחלוטין, נכון להיום אם כי אני מדגישה שהיא אבדה לחלוטין ללא שמץ של ספק לפני הרגע שהוא קיבל על עצמו להודות בהיותו אלים וללכת לטיפול.
חשוב מאד לרצות לצאת מהמערכת כדי שבכלל לצד השני יהיה אינטרס כל שהוא להשתנות.
אעדכן אותך בהמשך.

[סוזן_סוזן*]

השבת הזו הבנתי שיצאתי מדיקטטורה אחת לדיקטטורה שנייה.
אני וביתי גרות אצל אמא שלי, שלרוב מאוד נעים וחם שם, לבת שלי כיף לגור עם סבתא. יש הרבה עזרה בבישולים, כביסה וכו.
אבל קורה שאחת לכמה זמן פתאום אמא שלי נעלבת ממשהו לא צפוי ומתחילה לצעוק עלי ולהיות ברוגז.
בהתחלה שתקתי, וניסיתי לרצות
אתמול ממש התנפלתי עליה וצעקתי עליה והטחתי בה האשמות על האופן שבו גידלה אותי
אתמול היה ריב ממש קשה
אני מניחה שמתישהו אני אפנים שאני צריכה לגור בכוחות עצמי
אך עדיין אין לי חוזה עבודה קבוע, אני עובדת בחוזה זמני כמחליפה בחופשת לידה, אז עד שאין לי בטחון כלכלי אני לא רוצה לצאת
וגם אחרי ה"בטחון הכלכלי" - זה גם מאוד קשה לפרנס לבד... וגם אאלץ לעשות וויתורים כמו למשל- להוציא את ביתי מגן פרטי ולשים בעירוני... לגור בשכונה יותר זולה.. אלו שיקולים שכבר לא פשוטים כי יש לי ילדה.
למשל - אני לוקחת את הילדה שלי לחדר מלח בגלל נוזלים באוזניים כי הרופאה המליצה על ניתוח ואני מנסה למנוע זאת... אז עכשיו יש לי כסף לעשות זאת, אם אגור לבד בקושי אסגור את החודש..
אז אני לא יודעת מתי ואם בכלל אני רוצה את זה
אני יודעת שאם כן אעשה זאת- אז ארגיש חזקה ובעלת יכולת
אבל אני לא רוצה לחיות בחרדות כלכליות, ומ"היד לפה"
מה גם שלרוב המגורים עם אמא הם בסדר...
אבל אני לא יודעת איך לנהוג כשהיא כועסת עלי או מאשימה אותי..
האם להבליג? האם להתעלם? האם "להכנס בה"?
אולי יגיע הזמן בהמשך שיותר אתחזק ואתגבש וארגיש מספיק בטוחה ומספיק נחושה - ואז זה יקרה.
כי להתגרש זה צעד ראשון
אבל גם אני צריכה לפתח את היכולת לעמוד על הרגליים ולהיות עצמאית - וזה מאוד קשה

[סוזן_סוזן*]

ואני יושבת ואוכלת את עצמי אולי הייתי יותר מדי קשה איתה, ואולי היא תקח את זה קשה.
אוף
למה אני צריכה להיות בתוך סרטים של אנשים אחרים כל הזמן

[סוזן_סוזן*]

אמא קטנה, איך הולך אצלך? כבר היה משפט? לפחות לגבי משמורת את יכולה להיות רגועה לבנתיים כי כבר המשותפת לא רלוונטי כרגע.
מה לגבי מגורים?את עדיין גרה עם הורייך?

[ליליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי סוזן, אני מבינה אותך לגבי הקיפאון הכלכלי...
זה גם מה שמפחיד אותי. את מבינה אבל שברגע שתעברי לשכירות הוא יהיה חייב לשלם לך מדור. בנוסף, אני חושבת שיש מקום לבירור מחדש לגבי המזונות שהוא משלם לך, שזה ממש נמוך.
לפני כמה זמן נקבעו לך המזונות? אני מבינה שהיו לו חובות בגלל שהעסק שלו נפגע? האם לא השתקם מאז?
אני מאחלת לך שכן תשלימי עם אמא שלך, בכל זאת אמא זאת אמא. אבל אל תכניסי את עצמיך לתסביכים שאת צריכה להיות איתה תמיד בסדר כי את גרה אצלה. בלי קשר, תתחילי לחשוב על תוכנית איך לשנות את המצב. אני יודעת שהחיפוש עבודה זה תהליך מייגע, אבל אולי שווה לך להמשיך לחפש. אולי לעשות קורס במשרד העבודה. פעם עבדתי שם, יש הרבה קורסים מעניינים.
אל תתיאשי ואל תתני לרגשות אשם לתפוס מקום. הם אלו שהכי מחלישות אותנו.
את כזאת גיבורה, עקבתי אחריך בפורום הזה ואינך יודעת כמה עזרת לי ולבנות אחרות כמוני. יש בך המון חוזקות והמון נתינה ואני בטוחה שאנשים רואים את זה בך. תאמיני בעצמיך! אני מאמינה בך.
ליליה.

[לב_שומע*]

דפי תמיכה ושיתוף מועברים עכשיו לחלק אחר של האתר.
דפי תוכן או דפים עם תרומה ייחודית לידע של הקוראים נשארים בחלק הזה.
תיכנסי לקישור שנמצא מעל ההודעה שלך - ותגיעי להמשך הדף.
אפשר לכתוב שם כרגיל.

[בשמת_א*]

הדף הזה כבד וחולק לשני חלקים.
החלק הראשון, שנמצא עכשיו בעריכה (כי הוא עדיין כבד מדי) - הוא דף דיון שנשאר באתר באופן טבעי.
החלק השני הועבר לאתר החדש: אתר השיתוף והתמיכה
הנה הקישור ל-מה חדש שם.

מוזמנות ומוזמנים להקליק על הקישור שיתוף:סימני התעללות בזוגיות ולהמשיך את השיחה שם.

[סוזן_סוזן*]

הי בנות, אתן כאן בדף החדש?

[לי_את*]

היי סוזן

אני כאן
מתעדכנת מתי שמתאפשר לי.
שמחה שגיליתי אתכן. חיזקתן אותי בתקופות קשות.

[בשמת_א*]

הגעתן

[אישה_במסע*]

שמחה לראות אתכן כאן.

[סוזן_סוזן*]

אגב- השלמתי עם אמא שלי, והגעתי להחלטה שאין לי על מה להתלונן. זוהי הבחירה שלי לגור אצלה בשביל לחסוך כסף. ברגע שארגיש שלא מתאים לי אז אני מניחה שאמצא פיתרון אחר. כל עוד אני אצלה אני לא אמורה לחנך אותה. היא זו היא. ואני צריכה לקחת יוזמה על החיים שלי. אני מניחה שברגע שיהיה לי חוזה עבודה קבוע (כרגע אני על תקן של מחליפה לחופשת לידה) אז אולי כבר יהיה לי אומץ לעבור- אפילו לדירת שני חדרים. גם הגרוש שלי גר בדירת שני חדרים..
בנתיים אני מניחה שיש לי יותר מה להרוויח מה מצב כרגע שיש לי עזרה פיזית וכספית ולבת שלי כיף לגור עם סבתא ו לי יש ראש שקט בלי חובות ודאגות איך לסגור את החודש- אז למה לא בעצם?
אני בנתיים שולחת את הבת שלי לגן פרטי ויכולה להינות מרווחה כלכלית.
אולי אם אכיר בן זוג אז אולי ארצה את הפינה שלי, אבל בנתיים אני נהנית מהמצב.

מענין אותי עכשיו האם בנות חדשות יכולות למצא את הדף שלנו?
כי זה חשוב לחשוף את הניסיון שלנו לאחרות שחוות את אותו המצב..
בהצלחה לכולנו
אוהבת

[קור_את*]

אגב- השלמתי עם אמא שלי, והגעתי להחלטה שאין לי על מה להתלונן. זוהי הבחירה שלי לגור אצלה בשביל לחסוך כסף. ברגע שארגיש שלא מתאים לי אז אני מניחה שאמצא פיתרון אחר.
זאת גישה מצוינת, סוזן יקרה.

[אישה_במסע*]

אפילו לדירת שני חדרים
למה "אפילו"? אומנם בימינו האנשים מפונקים ורגילים לבתים גדולים, אבל אנשים גרו בדירות קטנות בהרבה. ואני יודעת על משפחה שכוללת שני הורים, בת בוגרת ובן מתבגר, שגרה בדירה בת 3.5 חדרים. והכל בסדר.
למה שתעברי לדירה בת יותר משני חדרים? בשביל מה?

ואני מסכימה עם קוראת שזו גישה מצויינת. ולבת שלך טוב להיות עם סבתא שלה. וראש שקט זה חשוב! את לא מתארת לעצמך לכמה אנשים שמרוויחים יותר ממך אין ראש שקט, והוא מלא בדאגות לחובות, לאיך לסגור את החודש, לאיך לממן משהו, ובשאר דאגות כלכליות המרובות מאוד בארצנו...

[סוזן_סוזן*]

את צודקת אישה במסע..
למרות שגם דירת 2 חדרים יהיה עול כלכלי. (למרות שיש השתתפות בשכ"ד של משרד השיכון- הידעתן?? השתתפות של 1100 שח לחודש לחד הורית+ 1 ילד. צריך להוציא תעודת זכאות..)
בנתיים אני חוסכת כסף כמה שניתן..

[דנית*]

ואו..
אני כל כך מזדהה עם מה שכתבו כאן ובדף מילים הורגות (גם אני לוחשת לבעלי אחרי התפרצות זעם שלו תמות תמות..). לאחרונה מצאתי את ההגדרה למה שקורה אצלי בזוגיות. אלימות /התעללות רגשית /נפשית.. הדפוס המתעתע הזה. שתקופה אחת הוא יכול להיות נדיב ואדיב גם לילדים וגם אלי, לעזור לבשל, לקום במקומי להשרות ביטחון. הילדים מקשיבים לו יותר מאשר לי. וזה מה שמשאיר אותי נטועה. הגעגוע לביטחון להרגשה שאני לא לבד. אבל גם בימים כאלו הוא לא מסוגל לפרגן, להחמיא או לפנק. משאיר אותי על אש קטנה שאני לא יתרגל לחיים טובים מידי. ואז משהו בפנים שלו משתנה הוא חוזר לחוץ. פגעו בו בעבודה, משהו לא הצליח ואז אני יודעת שאני צריכה שוב ללכת על ביצים. לפעמים אני עושה את הטעות הזו ובאה בטענות שהיה לי יום קשה או למה הוא עשה קניות..לפעמים בלי אזהרה בלי סיבה לכאורה. הוא צועק על הילדים ואני כמו לביאה מגוננת ומקבלת עלי את כל הזעם. בד"כ אלו צעקות. לפעמים הוא גם יוצא בטריקת דלת. ואז השקט בבית והמתח והילדים המומים. הכי כואב על הילדים. פעם אחרונה שלא דיברתי אתו בגלל ההתנהגות שלו. הוא צעק לידם שאני מתייחסת אליו כמו כלב. אין בי כבר אהבה. אבל הילדים מעריצים אותו ולא רוצה שייפגעו. אני משתדלת שהבית יהיה מסודר כי אחרת הוא יתחיל להתלונן. הבית מטונף, למה יש צעצועים בכל מקום. לפעמים בא לי להיעלם. לטוס רחוק רחוק. לנוח מהעיניים האובססיביות שלו. בתקופות ירח הדבש אני פורחת יש לי ביטחון ואני רוצה לכבוש את העולם. ככה הפכפכה נהייתי. מהתחלה הוא צעק עלי לפני החתונה. את לא מבינה?? זה לא הגיוני?? זלזל במקום ממנו באתי. אני הסתכלתי עליו כאחד שמבין יותר ממני. כשהתפכחתי כבר היו ילדים. אם אני לא מסכימה איתו על פוליטיקה על בנאדם הוא מתעצבן וצועק עלי. את לא מסוגלת להבין?? את לא רואה?? כשניסיתי לדבר על טיפול הוא איים שילך לרווחה להתלונן שאני מרביצה לילדים. מה שאני חושבת אף פעם לא נכון רק הוא צודק. מקלל חופשי אנשים נחותים לדעתו. העיקר שבחוץ כולם מעריצים אותו ורק אני לא מעריכה.
והיו את הבדיחות על חשבוני. ילדים אמא שרה תפתחו מטריה. כשגרגרתי היה קורא לי יצור. למשפחה שלי אמר בצחוק שאני סחורה פגומה.
כשהפסקתי לדבר איתו אח"כ אמר שאנחנו לא מתאימים. הציג עצמו כקורבן מסכן. אני עובד קשה בשבילכם ואת מתלוננת כל הזמן.עדיף שאתרחק שלא אפגע בכם. הפכת אותי לפושע בעיני הילדים.
ולה לא שלא עשיתי טעויות. לא גיביתי אותו מספיק לא נתתי לו הרגשה שהוא מוערך מספיק. לא תמיד רציתי להתלוות אליו לאירועים חברתיים חשובים לו. אבל גם שכשהסברתי שקשה לי אז התגובה הייתה כל הזמן אין לך כח תלכי לטיפול. כשהצלחתי לשכנע אותו ללכת לטיפול שניה לפני גירושין הוא הכחיש הכל. אני אף פעם לא צועק. אני לא אומר כלום. הכל שקרים. בקיצור אני על הקרשים עכשיו..תודה על המקום לכתוב.

[דנית*]

אני פשוט לא מצליחה לעבוד היום. כל היום קוראת פה..הרי זה כבר שנים שאני באותו סרט למה אני לא מתעוררת? ולמה חברות ששיתפתי אומרות לי תרחמי עליו..תעשי ככה ותעשי ככה. סתם מפיחות בי תקווה שמשהו ישתנה. למה רק אני צריכה להתאמץ. ומה הטעם?

[לי_את*]

ברוכה הבאה דנית.
הגעת למקום הנכון.
תתחילי לקרוא חומר ולאט לאט להפנים את מצבך.
חשוב שתביני מה קרה איתך כדי שתוכלי להשתחרר.
זהו תהליך, ואם את פה סימן שכבר התחלת אותו.

מחזיקה לך אצבעות.

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לי את. השאלה אם להשתחרר זה אומר לצאת מהקשר. או להשתחרר מההשפעות שלו עלי. הרי שנינו ביחד בשביל הילדים כי יודעים שאם ניפרד זה יפגע בהם יותר מהביחד העלוב הזה. אפשר באמת להישאר ולא להיפגע? אולי אם אני אשתנה זה ישפיע גם עליו? ממה שקראתי עד כה העובדות די מייאשות. הרי מדובר בדפוס שקשה לשנות. וגם אם אצליח להתנתק רגשית, האם נגזר עלי לחיות בלי אהבה...?

[דנית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ועכשיו הוא כזה מתחשב ומדבר בנחת פתאום שאני מתחילה להרהר אולי דמיינתי הכל?
אולי אני סתם מגזימה?
שואלת את עצמי כמה זמן זה יימשך.
התחלתי לנהל יומן להעלות מהזיכרון דברים שאמר לי והדחקתי.
פתאום עברו כמה שעות והדפים התמלאו. לא מאמינה שאני עוברת את ההתעללות הנפשית הזאת..
אני צריכה להפסיק לצפות שהוא ישתנה. לנהל חיים משל עצמי. להתנתק רגשית ממנו. אין ברירה

[לי_את*]

דנית היקרה.

חייבת אבל חייבת לעבוד על עצמך ורק על עצמך ללא קשר לתוצאות.
אי אפשר לשנות את האחר אך בהחלט אפשר להשתנות ולו בנושא התודעתי.
אם את מבינה שהתנהגויות מסויימות קשורות לשליטה ולא ל"חשש שהילדים יפגעו" ש"תפגעי" ש"זה פוגע בזוגיות" ועוד מליון סיבות אז לאט לאט תלמדי להתנגד.
בטנגו הזה, בגלל חוסר מודעות ואי האפשרות לשים את האצבע במדוייק על מה שבתת מודע מבינים שהוא לא בסדר, נגרמים בלבול וסוג של שיתוק.
אני ממליצה לך לקרוא ספרים כמו "התעללות נפשית" ו"למה הוא עושה את זה" ואם ידך משגת אז גם ללכת לטיפול (לי טיפול מאד עזר).

אחרי שתשתחררי מהבלבול וחוסר הודאות התמונה תתבהר מאליה ואז תוכלי להגיע למסקנה מה עליך לעשות בעצמך.
הסטטיסטיקה, ככל הנראה, מלמדת שבסוף מתרחשת פרידה כי מי תרצה להמשיך לחיות בתנאים כאלה כאשר הסיכויים לתקשורת בונה עם בן הזוג שואפים לאפס.

לדעתי את חייבת לחשוב במונחים רק של עצמך ולא מה זה יעשה לצד השני. אם את עדיין חושבת על איך זה ישפיע עליו זה בסדר גמור והכי טבעי שבעולם רק שזה אומר שיש לך עוד כברת דרך לעשות.
אני הגעתי לשם למקום שבו כל מה שרציתי זה רק שיניח לנפשי. התקוה לשינוי שאפה לאפס. נפרדנו ואני פעלתי לכך שזה ישאר הסטטוס. אבל זה באמת בא מהמקום האמיתי ולכן לא היו זיגזוגים. ואז קרה משהו שמאד הפתיע אותי, הוא בחר ללכת לטיפול. ואני דאגתי שזה מה שהוא יעשה כי הוא מצידו היה ממסמס את זה, אין לי בכלל צל של ספק.

אבל כדי שאני לא אתבלבל ולא אבלבל אחרות אני אומרת לך שאין שום ערובה שזה יצליח ואני ממש עומדת על המשמר. שום דבר לא מבטיח לי שינוי. שינוי יהיה רק אם זה יבוא ממנו.
אני ממליצה שתבחרי מה שאת רוצה ומה שטוב לך לאחר השקלול של הנסיבות המיוחדות לך (ילדים, כלכלה, זוגיות וכו'). אבל לפחות תעשי את זה בעיניים פקוחות. זה יסיר את התעתוע ויקל עליך נפשית.

מחזקת את ידך ומאחלת לך אנרגיות אין ספור בתקופה הקשה הזו שבחייך.

[דנית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוב תודה ליאת על החיזוקים והתמיכה.
בשלב ראשון אלך עוד היום להשאיל את הספר. מקווה שהוא קצת יסדר לי את הראש.

[קור_את*]

אומנם בימינו האנשים מפונקים ורגילים לבתים גדולים, אבל אנשים גרו בדירות קטנות בהרבה.

אני גם לא מבינה את הצורך לגור בדירות גדולות. בעיקר בישראל, שבה מזג האוויר מצוין רוב השנה ואפשר לבלות חלק מהזמן בחוץ עם ילדים. ובכלל, דירה קטנה קלה לתחזוק.

[קור_את*]

אבל כדי שאני לא אתבלבל ולא אבלבל אחרות אני אומרת לך שאין שום ערובה שזה יצליח ואני ממש עומדת על המשמר.

איך זה מתקדם, לי את היקרה? או שמוקדם מדי בכלל להשיב על זה?

[לי_את*]

היי קוראת,

אני אופטימית מאד מטבעי ולכן כדי לא להטעות כאן אחרות חשוב לי להדגיש את זה. זאת עובדה שיש לקחת בחשבון כאשר קוראים את המשך דברי.
לאחר שהדגשתי את מידת הזהירות שיש לנקוט אוכל לספר שאצלי חל שינוי לטובה.
זה לא בסגנון הנמר שהפך חברבורותיו אלא יש שינוי באופן ההתייחסות לדברים וזה בא משני הצדדים.

זה לא שפתאום בן זוגי חושב שאני הכי צודקת שבעולם אבל הוא הפנים שיש לי את הזכות לחשוב אחרת ממנו ולפעול אחרת.
יש לנו ויכוחים אבל הטונים רגועים יותר. אין דווקאות. אני אומרת מה שאני חושבת עם הרבה פחות סינון.

לימדתי את עצמי, בחזרה, לאמר מה שאני רוצה אבל זה לא יכול היה להתקיים בתנאים של חשש מתגובת בן זוגי.
ברגע שהתחלתי לעמוד על דעתי זה הוביל בהכרח למריבות קשות ולפירוד בלתי נמנע.
רק משם כאשר בן זוגי רצה להציל את המערכת יכולנו לנסות לבנות משהו שונה.

זה בא בליווי שינויים שעשיתי ועדיין עושה עם עצמי. על איך לדעת לכעוס ולא להעביר דברים מעל לראש. לדעת לדבר באופן ישיר.
להפסיק להרגיש רגשי אשמה. וגם לעמוד מאחורי מילה שנתתי גם אם לא הכי נוח לי בעולם (בשביל זה צריך להיות מסוגלים לא להבטיח דברים רק לצורך השקט הרגעי).
זה שינוי גורף בכל תחומי החיים לא רק מול בן הזוג.

לפעמים חבל לי על שינויים מסויימים בתודעה שלי אבל אני שמחה על שינויים אחרים שבאו יחד איתם.
בשלב הזה אני חשה שינוי לטובה אך מזכירה לעצמי ללא הרף שאין ערבויות.

המסר שלי לכל הבנות המתלבטות הוא למצוא את הדרך המתאימה להן לשנות את התודעה של עצמן והדברים יתגלגלו בסופו של דבר מאליהם (מבחינה רגשית).
יום טוב לכולכן בנות.

[דנית*]

לי את האם יצרת קשר עם מכון רעות? ממליצה? קראתי שהם מטפלים בקושי של שליטה בכעסים..

[לי_את*]

קראתי על מכון רעות באינטרנט.
בן זוגי נפגש מס' פעמים עם אריאלה. כרגע הם לא מסתדרים בזמנים.
אנחנו מחכים לסדנא שתפתח בינואר.

[אמא_קטנה*]

הי סוזן, וכל הבנות האחרות..
גם אני הגעתי לדף החדש.
לשאלתך סוזן, ותודה על ההתעניינות, דברים עוד בעיצומם - אין הרבה חדש. לא קל אבל אני כבר לא זוכרת מציאות אחרת.
האם השלמת עם אימך? מה שלום ביתך? המשמורת- אצלך עדיין או שפנה לבית המשפט מחדש?

[קור_את*]

לי את יקרה, כל הכבוד הן על האופטימיות והן על ההצגה האחראית של המצב. שתיכן מבורכות ומלמדות!
אני כל כך מקווה שאכן ייווצר פה שינוי! אני אישית אשמח לשמוע על זה, משום שאני מאוד פסימיסטית באשר לאפשרות לשינוי של התנהגות מתעללת. מאוד אשמח לשמוע על מקרים שבהם נפסקה.

לא יודעת אם זה קשור לנושא. לאחרונה חשבתי שאני נוטה להצטדק ולהסביר בארכנות התנהגויות שלי (שהן סבירות לחלוטין ואף אתיות) ובכל זאת מקבלת לעתים תגובות אגרסיביות להן מאנשים אגרסיביים. אני לא מתכוונת למתעללים דווקא, אלא לאנשים שלעתים נוהגים בתוקפנות ברמה מסוימת (למשל כאלה שאני עובדת איתם, או קרובת משפחה). שוב גיליתי שההצטדקות עם אנשים כאלה רק מגבירה את התוקפנות, והשיטה היחידה היא שרטוט גבולות מאוד ברור.