סימני התעללות בזוגיות

מסכימה עם כל מילה של לב שומע
ממליצה לקרא את הספר- למה הוא עושה את זה
ולהתחיל להפגש או רק שיחות טלפוניות עם היחידה לאלימות במשפחה הקרובה לביתך
יש להם המון נסיון
תמשיכי לכתוב פה
הבנות מאוד מבינות ועוזרות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בא לי לבכות מהתמיכה . הגעתי למקום הנכון.....

הי אמא קטנה מה חדש?

את נשמעת חזקה וחד משמעית, איך הצלחת להגיע למקום הזה? איך הצלחת להשתחרר מההשפעה שלו? האם תוכלי לשתף? אני רוצה להיות במקום המשוחרר הזה שלא אכפת לי ואני אדישה לכל מעשיו.

סליחה על התשובה המאוחרת. לא ביקרתי בדף זמן מה. אני לא לגמרי משוחררת מההשפעה שלו, אבל אני כל הזמן משחקת לפחות כלפי חוץ, וזה חודר פנימה. אני מתנהגת אליו כאילו לא אכפת לי מכלום. אני בקושי עונה לו לטלפונים. על כל שלושה מיילים, משיבה על אחד. הכול מאוד מאוד בקצרה. תשובות הכי לקוניות. פעם בכמה חודשים, אם הוא מציק, אני ממש מכנה אותו "גבר מתעלל" או "גבר אלים". משלבת את המושגים הללו בתוך המשפטים. משהו כמו "טוב, זה ברור לכולם שגבר מתעלל כמוך יעשה...".
אבל בגדול משדרת קור רוח כלפי חוץ. מאוד מאוד עוזר. מינימום מילים, מתנהגת כאילו הוא זבוב.

נראה לי שהורדת מעצמך תבניות ודפוסים, איך את הצלחת להשתחרר מהשפעה של אבא שלך? איך הצלחת להוציא אותו מהחיים שלך?
אחת הסיסמאות שלי היא שהחיים קצרים וחבל לבזבז אפילו דקה על אנשים שלא עושים לי טוב. אני אפילו לא מבזבזת על סתם אנשים מאוד שליליים שלא מתעללים אבל שהורסים את המצב רוח או שואבים אנרגיה. אז אבא שלי קוטלג ככה. אני שומרת על קשר בינו לבין הבן שלי, כי הם ביחסים טובים (בפיקוח שלי). אבל בקושי רואה אותו. עם הזמן הוא התרגל שבקושי מתראים. גם לא מתנצלת ולא כלום.

זה לוקח זמן, אבל זה אפשרי.

הי סוזן, לא הרבה... קשה ומשום מה כל הזמן קשה יותר ויותר. כמו שכתבת פעם, אין לי שום תקוות או תוכניות למחר... לא יכולה לתכנן כלום, לא חופשיה באמת.
קשה לי בעיקר עם ההבדל, עם תחושת ה"שונות" שלי מאחרים בגילי- שטרם נישאו, או שאין להם עוד ילדים, או שיש להם ילד וכבר מתכננים את השני...
אני יודעת שהיום גירושים זה לא "בושה" כמו בעבר, ובכל זאת- קשה לי ומרגישה לבד במצבי.
מעבר לכך, ההתמודדות עם כל תהליך המשפט- לא קלה.

מה שלומך?

אלמונית_עם_תקוה*

_סוזן סוזן היי,

גם אני נמצאת במערכת יחסים מתעללת.

יש משהו שמטריד אותי ומדאיג אותי מאוד ואין לי מושג מזה התופעה הזו.

לדוגמה: בעלי התעלל בי מילולית אתמול, באותה ערב אני פגועה וכועסת אבל יום למחרת, מקסימום יומיים אני כמו "שוכחת" את מה שעשה ומשלימה איתו וחוזר חלילה. לאחרונה נפרדתי ממנו לחודש ימים ומה שנראה לי "שההתעללות" לא קרתה בכלל.

האם מישהו חווה/מכיר את התופעה הזאת?

הי אלמונית, בוודאי שאני מכירה את התופעה, אני חושבת שכל אישה מוכה בגופה או בנפשה חייה את חייה בהתנהלות הזו של "לשכוח" ומיד לסלוח וכאילו לא קרה כלום
שכן אם לא היינו כך- לא היינו במצב הזה
אז או שכך אנו בטבע שלנו ולכן משכנו גבר כזה
או ש"למדנו" להיות כאלו סלחניות כי זה דפוס של הגנה?
לא יודעת כל כך לנתח אבל בהחלט יש את הסליחה את השכחה את הבלבול הספקות העצמיים, שאולי הוא בכלל בסדר גמור ואולי אני הגזמתי?
שכך הגבר מתכנת אותנו להיות
משתיל במוח שלנו את הספקות העצמיים שאנו הלא בסדר
ובכן
מערכת היחסים המתעללת אינה בריאה ואינה ניתנת לתיקון (בדרך כלל)
על אישה שעוברת התעללות לחזק את עצמה
מה שאת מרגישה הוא נכון
מה שאת חווה הוא לא בסדר
אל תתני לו לבלבל אותך
לרשום במחברת את הכל- בזמן אמת של פגיעה ועלבון- לרשום הכל
אחר כך אחרי שסולחים לקרא ולהפנים
ואז אחרי מפולת נוספת- שוב לרשום
ושוב לקרא בזמן של התאהבות מחדש וסליחה
לאט לאט תחלחל האמת
כן- מה שהוא עושה לא בסדר, מאוד לא בסדר
הוא פוגע ומכאיב
וזה לא מגיע לי
אבל צריך להאמין לזה להבין מה את עוברת
אני אישית הייתי רושמת, ואז הייתי זורקת את מה שכתבתי כי מה שכתבתי "כבר לא רלוונטי" כי הינה אנחנו בסדר
אז קניתי מחברת, והפסקתי עם הדפים הבודדים, והכרחתי את עצמי לא לזרוק, ואז התווספו עוד ועוד ועוד לניירת הזו...
עד שנפל האסימון

אלמונית_עם_תקוה*

היי סוזן סוזן,

אני חושבת שהדפוסים האלה של הסלחנות והוותרנות נוצרו אצלי בילדות. גדלתי בבית מתעלל, וראיתי באחד ההורים כל כך הרבה עקשנות וקושי שיצרו כל כך הרבה בעיות בבית, שהפכתי להיות סלחנית וותרנית מהמקום הזה שסבלתי כל כך מהתכונה הזאת של ההורה. היום אני צריכה ללמוד כן להתעקש ולא לוותר אבל בצורה מאוזנת, וזה מה שאני משתדלת היום לעשות.

בגלל שגדלתי בבית מתעלל, התנהגות מתעללת נראית לי נורמלית ורגילה, רק אם היא מוקצנת זה מתחיל להזיז לי, וזה כל כך מציק לי שאני לא מתרגשת מזה. ואני לא יודעת איך לצאת מזה. אני לא מכירה מערכות יחסים נורמליות כדי להבין את ההבדל.

הי אלמונית
אני בטוחה שאת מכירה מערכות יחסים בריאות אבל אולי לא בזוגיות. אני מאמינה שיש לך חברות טובות לאורך שנים רבות, שיש לך קשר עם קרובי משפחה, שכנים וכו'
לגבי זוגיות- שם הבעייתיות
אבל אני מאמינה שזה פתיר
אנחנו צריכות להעתיק את הקשר הטוב שיש לנו עם חברה למשל, לסוג הקשר שאנו רוצות עם גבר
לא היינו מסכימות שחברה תתעלל בנו נכון? אז למה כן לתת לגבר?
יש מקומות שאנו חזקות שם, שאנחנו שוות ערך
זה יקרה גם בתחום הזוגי
רק צריך להיות ערניות לנטייה שלנו להכנס לקשר כזה ולהסכים להשאר בו
זה לא חייב להיות ככה
יש הרבה נורמלים בחוץ יש אנשים טובים
יש בחורים עדינים ואכפתיים
שלא חס ושלום נאמין שזה "הגורל" שלנו, שבגלל שחווינו כך וכך בילדות אז גם נמשיך ככה בבגרות
למדנו מספיק על בשרינו

סוזן סוזן אולי תיקחי קצת אחריות על המצב, מה דעתך ??

הגבר לא "מתכנת אותך", לכל היותר מפעיל או משתמש בתכונות שטבועות בך עוד הרבה קודם שהכרתם, בגלל תכונות שטבועות בו עוד הרבה קודם שהכרתם.

ומאוד ייתכן שבגלל התכונות האלה התחברתם מלכתחילה - היכולת של שניכם להפעיל ולהיות מופעלים כך, שהרי שניכם מכירים את ה"שפה"

והיכולת לשינוי המצב נמצאת לגמרי בידיים שלך (כמו שאת בעצמך כותבת שעשית), גם אם קשה מאוד לזהות את המצב ולעשות את זה.

מקבלת את הדברים
למרות שהטון של הכותב ביקורתית, שיפוטית, באה בטענות ומאשימה

יחד אם זאת אוסיף ואומר שהגבר המתעלל משתמש בכוח שלו ביכולת לשכנע ולתעתע, וכן הוא מכניס ספקות ומבלבל
הגבר המתעלל יודע לעשות מניפולציות על האישה ולשלוט גם בדרך סמויה
כמובן שהגבר המתעלל יבחור כבת זוגו אישה שיכולה לאפשר לדברים לקרות, שכוח ההגנה שלה חלש בגלל סיבה זו או אחרת
כמובן שאפשר להכנס לדיונים פסיכולוגיים ורוחניים ולומר שהרי זה התיקון של אותה אישה וכמובן שיש לה אחריות בכך, שלא היתה מספיק חזקה או עירנית ונכנסה למצב הזה
אני אישית ואני מאמינה שגם נשים רבות שכותבות כאן באתר עוברות את הבדק בית הזה עם עצמן, ואם יש להן את הכוחות והיכולת לצאת מקשר כזה - הרי זה ממש חציית ים סוף
השיפוטיות הזו של "אולי תקחי קצת אחריות על המצב? מה דעתך?" ממש לא במקום
ואולי כדאי שתעשה קצת בדק בית עם עצמך - מה דעתך???

ונכון הגבר מפעיל או משתמש בתכונות שטבועות באישה עוד קודם שהכיר אותה , בגלל תכונות שטבועות בו עוד הרבה קודם שהכירו
אבל- האישה שעוברת התעללות לאט לאט מאבדת את כוחותיה, שלא נדבר על התעללות פיזית שהיא גם יכולה לאבד את חייה
הגבר- לא נפגע ממערכת יחסים כזו
הוא "שותה" לה את כל האנרגיות
בו לא נשכח שהאישה היא הקורבן פה!!!!!! ונכון- היא זו שהיתה חלשה ולכן נכנסה למערכת יחסים זו
מטרת האתר כאן היא לתת כלים ומקום לאישה לצאת מקשר הרסני
וכן- הגבר המניפולטיבי יודע כיצד "לתכנת" את האישה החלשה בצורה כזו שיוכל להפחיד אותה להקטין אותה ולשלוט בה
וכן- זה נכון במאה אחוז שיש לאישה לימוד כאן וזה לא סתם קרה והאישה משכה באופן זה או אחר את הגבר המתעלל לחיים שלה
אבל זה לא מוריד ממנו את האשמה
אל נא תשכח שלגבר יש יותר כוח פיזי- זה דבר ראשון
שאישה שמרגישה מאויימת לא יכולה פתאום לקום וללכת ובמיוחד אם גם הגבר מונע ממנה גישה לכספים
אז בא לך להראות כמה שאתה חכם וחזק ולהגיד- "אולי תקחי קצת אחריות על החיים שלך"?
וואלה- שיחקת אותה גבר!!!! יצאת מזה חכם וחזק
משהו אתה
גבר גבר

פלוני אלמונית, התגובה שלך תוקפנית עד נבזית. אנא ערכי אותה.
נהוג לאחרונה בבאופן למחוק תגובות נבזיות. אז אחכה שתערכי. אם לא, אמחק.

האישה שעוברת התעללות לאט לאט מאבדת את כוחותיה

לחלוטין.

לכל היותר מפעיל או משתמש בתכונות שטבועות בך עוד הרבה קודם שהכרתם,
זאת פשוט טענה לא נכונה מהיסוד. אנשים במערכת שמדכאת אותם הופכים לחלשים. כך במערכת שלטונית דיקטטורית, או בעבדות, או במעמד נמוך או בכל דבר אחר.

כל מילה שלך, סוזן. מאוד מתחברת. מאוד מאוד דייקת, בעיני.

קוראת, לא חושבת שחייבים לערוך. גם אני מאוד לא מסכימה לא עם התוכן ולא עם הדרך, אבל חושבת שזה נשאר בגבולות הדיון.

הי קוראת, ממש התחברתי למה שכתבת, שאנשים שנמצאים במערכת שמדכאת אותם הופכים לחלשים-
וזה הבסיס שהיה תבוע אצל האישה שבסופו של דבר מצאה את עצמה בקשר מתעלל.
לעומת זאת, הבסיס שהיה תבוע אצל הגבר המתעלל- זוהי ההתעללות עצמה, האכזריות, הניצול, שהוא מיד "מריח" את האישה החלשה וגם יש לו את הצ'ארם למשוך אותה אליו.
לאישה חסרים מסיבה זו או אחרת המנגנונים הבריאים של לקלוט את הסכנה ולהתרחק כי סימני ההתעללות בהתחלה הם מאוד מזעריים, ורק אישה חזקה ועירנית יכולה לקלוט ולהסתלק עוד בהתחלה
לאישה שמגיעה לקשר מתעלל יש באיזה שהוא אופן יכולת הסתגלות למצבים יותר מלחיצים וקשים, אולי גם הערכה עצמית יותר נמוכה, גם בגלל שאישה זו היא כבר חוותה דיכוי בשלב זה או אחר בחייה - וכבר באה ממקום חלש
והגבר המתעלל יודע לנצל זאת תוך שהוא מזהה את הטרף
מה שאנו עושות כאן זה לקחת אחריות על חיינו, מהשלב הראשון של זיהוי היחסים המעוותים, עד לעזיבת הגבר המתעלל (שזה ממש לא מובן מאליו) , וכמובן התהליך הארוך של שיקום הערך העצמי והדימוי, הסקת מסקנות ובנייה מחודשת לקראת עתיד טוב יותר
אתן דוגמא קלה לשינוי שאני עברתי- אם בעבר מישהו היה מעיר לי הערה כמו הבחור/ה מלמעלה (פלוני אלמונית) הייתי מייד משתתקת, חושבת- אולי באמת הוא צודק? אולי באמת אני צריכה לקחת אחריות על חיי? מיד היו עולים לי ספקות לגבי עצמי. היום לא. אני יודעת מה נכון ומה לא וגם יודעת להעמיד אדם במקומו. לכן אני חושבת שרצוי להשאיר את תגובתו של אותו אלמוני/ת , זה טוב ומחזק לעמוד מול אנשים שמנסים להוריד אותך, ולהשאר איתן!!!

אלמונית_עם_תקוה*

_סוזן סוזן היקרה,

שאנשים שנמצאים במערכת שמדכאת אותם הופכים לחלשים-

איך לא?

המתעלל דואג להשאיר את האישה חלשה כל הזמן, אם הוא מריח שהיא מתחזקת טיפה הוא ישר מנחית אותה, לכן כשיש שיפור במערכת יחסים ביניהם והאישה מרגישה טוב ומעודדת יותר דווקא אז הוא נכנס בה כדי להחליש אותה שוב כי הוא לא יכול לראות שהיא מתחזקת ושטוב לה.

לאישה שמגיעה לקשר מתעלל יש באיזה שהוא אופן יכולת הסתגלות למצבים יותר מלחיצים וקשים, אולי גם הערכה עצמית יותר נמוכה, גם בגלל שאישה זו היא כבר חוותה דיכוי בשלב זה או אחר בחייה - וכבר באה ממקום חלש

כל מילה במקום. כל כך נכון.

אם בעבר מישהו היה מעיר לי הערה כמו הבחור/ה מלמעלה (פלוני אלמונית) הייתי מייד משתתקת, חושבת- אולי באמת הוא צודק? אולי באמת אני צריכה לקחת אחריות על חיי? מיד היו עולים לי ספקות לגבי עצמי.

כי היום התחזקת, יש לך בטחון במה שאת יודעת וחושבת ואי אפשר לערער אותך בקלות.

_השיפוטיות הזו של "אולי תקחי קצת אחריות על המצב? מה דעתך?" ממש לא במקום
ואולי כדאי שתעשה קצת בדק בית עם עצמך - מה דעתך???_

בוא לא נשכח שהאישה היא הקורבן פה!!!

מסכימה ממש! הנימה של הדברים שיפוטית, והטלת האחראיות על האלים ולא על הקורבן מעצבנת.

_לכל היותר מפעיל או משתמש בתכונות שטבועות בך עוד הרבה קודם שהכרתם,
זאת פשוט טענה לא נכונה מהיסוד. אנשים במערכת שמדכאת אותם הופכים לחלשים. כך במערכת שלטונית דיקטטורית, או בעבדות, או במעמד נמוך או בכל דבר אחר._

הטענה הראשונה לא סותרת את השנייה. אנשים נחלשים במערכת מדכאת. אולם כאשר ניתן לצאת מהמערכת מי שלא יוצא ממנה הוא מי שפגוע ממקודם, אולי מוחלש מקשר קודם או מהילדות, אולי בעל תבניות התנהגות וותרניות מידי, אפשר לקרוא לזה תכונות שטבועות ממקודם.

היה לי עכשיו משפט, שנמשך כ5 שעות!!!! היה מפרך וקשה כל כך
וכל כך מגעיל
אוף יצאתי כולי מותשת!!!!!!!!
עדיין אין הכרעה
נקבל פסק דין בחודשיים הקרובים כנראה

היה לי עכשיו משפט, שנמשך כ5 שעות!!!! היה מפרך וקשה כל כך

אוי, סוזן. כל כך מבינה אותך. מקווה שהשופט/ת היה סביר/ה. שלי היתה מאוד מעצבנת

.

מחכים איתך

מבינה מאוד.

הי סוזן, רוצה לשתף אותך בקצת הרהורים ומחשבות מתוך דברים שאני עוברת עכשיו
(בתחם אחר לגמרי, של יחסים עם שכנים, וכמובן הרבה הרבה פחות הרה-גורל ממאבק משפטי על משמורת, ובכל זאת...)
אני מרגישה, דווקא היום כשאני בקונפליקט קטנטן עם התנהלות קצת משפטית עם שכנים, שונה כל כך ממה שהיה אז, בגירושין -
שיש משהו בדינמיקה הזו,
שהוא כל כך כל כך כל כך מתיש, זה בולע כזה מן ים של אנרגיות, שעות הכנה, כוחות נפש,
שיש אחר כך מן משהו בנפש שכבר אי אפשר לספק אותו.
כאילו מן מצב שגם התוצאה שקיווית שתקרה - אפילו אם קורה הנס החד פעמי והיא מתרחשת,
התהליך עצמו היה כל כך שוחק שהנפש לא יכולה להתמלא מזה ולומר: "ניצחתי".
התהליכים האלה בנויים ככה שבשביל להצליח את צריכה להיות מוכנה להשקיע במאבק יותר ממה שאי פעם תוכלי לקבל ממנו
כי כאילו את שמה כל כך הרבה כוחות נפש על זה ששום דבר חוץ מניצחון מלא ושלם לא יספק את הנפש שהתהליך הזה גמר עליה.
והמערכת בנוייה ככה, שאפילו במקרים החריגים ביותר בהם ניצחת, לא ייתנו לך את תחושת הסיפוק.
לעולם לא יקרה התרחיש הדימיוני שבו גורם מבחוץ - (שופט, פקידת סעד וכו') - יגידו לו: אתה לא בסדר, היא כן בסדר, היא צודקת, ההכרעה היא כך וכך. לעולם.
אפילו בקצת פעמים שבהן כן תקבלי את מה שרצית, זה תמיד יקרה בניסוחים כל כך מעורפלים שמעמעמים את תחושת ההישג, כי השופט או פקידת הסעד תמיד ייזהרו נורא שלא לפגוע באגו שלו, כדי שלא לעורר את נקמנותו. (על האגו שלך אפחד לא ייזהר..)
לכן,
זה לדעת שיש מצבים שהניצחון לעולם לא יבוא בנוק אאוט, רק בנקודות.
אבל לפעמים התיקון בא ממקום אחר - עצם הנחישות שמי שהיה האיש שלך פוגש עכשיו מולו, הנחישות שלך, מלמדת אותו משהו שאף שופט לא רוצה ואולי לא יכול ללמד. אז לעפמים הפתרון בא בסיבוב דווקא דרך מאבק שלא הצליח אבן בעצם כן הצליח...
לא יודעת איך להסביר את זה. היקום (או אלוקים, תקראי לזה איך שתרצי) יודע להיות יצירתי מאוד לפעמים בפתרונות שהוא מוביל אליהם. (ולא!!!! אני לא אוהבת את זה בכלל....... הייתי רוצה שהוא יספק לי פתרונות לא יצירתיים וחד משמעיים מאוד.נקודה).

כל הכבוד ענקי לך על עצם זה שזה נמשך חמש שעות.
לא מעודכנת בכלל מה קורה היום בבתי משפט,
אבל נדמה לי שבדרך כלל התהליך קצר הרבה הרבה יותר.
אם השופט/ת הקדיש לזה חמש שעות, כמראה הצלחת לשכנע שיש פה משהו מורכב, אחרת מזמן היו פוסקים לטובתו וזהו.

הצלחה רבה. והרבה הרבה כוח.

תודה אני עדיין מנסה להתאושש... התשה ותחושת כובד, אבל זה בטח יעבור בעוד כמה ימים
(עד לדיון הבא)

כן, זה ככה......

משפט של חמש שעות נשמע לי ממש כמו עינוי דין. ואני אומרת את זה בתור מי שקראה פסקי דין של יותר ממאה עמודים, ואפילו בהנאה.

בחורה_בהתבגרות*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רציתי להתייעץ אתכן, אני נשואה לבחור טוב, רציני חכם מאד ב"ה, ממשפחה טובה. יש לנו ילד יחד. אני באה ממשפחה שהיו ויש בה סימני אלימות בעיקר מילולית מאד קשים, כאשר אמא שלי הייתה והינה מושפלת עד עפר, ללא כל התחשבות בדעתה ברצונה בכלום.
כבר בתחילת הקשר עם בן זוגי חששתי משתלטנות יתר מכיוונו, וזה משהו שמאד חששתי ממנו. אפילו הלכתי איתו לטיפול זוגי של כמה מפגשים כשבסופו של דבר המשכתי ללכת לבד לטיפול.
הרבה פעמים אחרי ריב בינינו אני חוזרת וקוראת סימנים כשאני בכל מעודי מקווה שאני מגזימה, ושהכל ברמת הנורמה,

בעת ויכוחים בינינו,הוא פשוט בלתי נסבל! אני לא יודעת מה אני עושה איתו כשאנחנו ברגעים האלה. הוא ציני נורא, לעיתים מחקה אותי ואת הדרך דיבור שלי, בעבר הוא היה צועק (הוא עבד על זה ), ופעם הוא דפק את היד שלו בעמוד מתוך כעס (ואז היה חשש שבר), הוא מדבר לא לעניין, מתקן אותי על שטויות וגודע את הדיון.
אנחנו הרבה פעמים בוויכוחים וצעקות ברחוב, ומול הילד המסכן (משהו שאנחנו עובדים עליו). הוא היה קורה בשמות (על זה אני ממש יוצאת עליו) ואחר כך אומר לי שלא הבנתי (איך אפשר לא להבין "לכי לעזאזל"), חושב הרבה פעמים שיש לו את הבעלות על "האמת" חושב שהוא יודע הכי טוב, באחת הפגישות עם הפסיכולוגית שלי, הוא פשוט דן איתה כל הפגישה על משהו וניסה להוכיח לה כמה היא טועה והוא צודק. פעם הוא דחף אותי (בטעות) החזיק אותי, החזיק לי ביד. (אני גם לא חסידה, אני יכולה להיות מאד פיזית)

עכשיו יש לו טרנד חדש להוציא אצבע משולשת, לצאת מהבית בסערה (לפעמים אני מעדיפה שילך להירגע) אם אמרתי לו מילה..

הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי פשוט מבקשת סליחה, על דברים שאמרתי שאולי פגעו, והוא לא ממש מבקש, ואני לא מבקשת באמת, אני פשוט רוצה שיהיה טוב. ולא בא לי ללכת עם הראש בקיר.

ב"ה באמת אני לא נמצאת במערכת יחסים שכובלת אותי, אני בקשר עם חברים ומשפחה (אני דתייה) כל דבר שאני רוצה לעשות אני פחות או יותר עושה, אבל יוצא שאני הרבה לא שואלת כי אני יודעת מה תהיה התשובה שלו (לא). אבל מנגד הוא כן הרבה פעמים אומר לי שאני אעשה מה שאני באמת רוצה.

אשמח לדעתכן מה אתן חושבות?? בבקשה אשמח שתשובותיכן. על מה כדאי לעשות (טיפול הוא לא רוצה ללכת, אלא אם כן ממש אכריח אותו, הוא חושב שלא צריך, ושכל העניין שאנחנו נעבוד על הדברים והוא אומר לי שאין לו בעיה שאני אלך לבד, שאולי אלה דברים שאני צריכה לשנות)

בחורה_בהתבגרות*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,
פשוט נזכרתי בעוד דברים, המון פעמים הוא אומר לי שאני טרוריסטית, כשאני מרגישה שזה דווקא הוא, יצא הרבה פעמים שהוא אמר לי שאני דומה לאבא שלי, שהוא איש אלים.
הוא עשה לי לא פעם אולטימטומים: "זה אני לא מוכן שיהיה, בלי לדבר איתי ברוגע" פשוט קבע!
הוא מאד פרפקציוניסט, ואם משהו לא הולך לפי מה שהוא חשב, הוא לוקח את זה מאד קשה, והוא מתנהג כמו ילד קטן. ורוצה לזרוק הכל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מזכיר לי את הגרוש שלי
מה אפשר לעשות? או להשאר ולקוות לטוב - מנסיוני "עובדים" על משהו אחד, ואז צץ משהו אחר שצריך לעבוד עליו, כי ההתנהגות לא משתנה מהשורש ופשוט משנה צורה
או שלא
הכל הבחירה שלך ואין דרך נכונה או לא
האם באמת ובתמים את חושבת שהוא ישתנה? האם הוא מראה נכונות אמיתית להשתנות? האם קשוב אליך ולצרכייך?
והכי חשוב- האם התנהגותו גומרת לך את האנרגיות?
מי נותן למי בקשר הזה? האם יש לך כוח גם לטפל בילדך וגם לטפל בו ובקשר שלכם?
יכול להיות שכן הדבר אפשרי, ואולי עם טיפול והתמדה דברים יכולים מעט להשתפר,
אני תמיד האמנתי בלנסות הכל ולא למהר לפרק את החבילה
רק את תדעי מה נכון לך
היום אני יודעת על עצמי שבזכות התהליך שאני עברתי ועדיין עוברת, אני לא אאפשר לאדם שלילי לנגוס באנרגיות שלי יותר, וגם לא אתאמץ לנסות "לשנות" מישהו, אם לא נעים לי ליד מישהו אז יאללה ביי
כשהייתי נשואה ניסיתי וניסיתי, ואולי לבחורה אחרת, במקרה אחר זה כן הדבר הנכון לעשות
להתגרש זה תהליך קשה ארוך ומתיש, וקחי בחשבון שהאדם הקשה שאת מכירה, יהיה קשה שבעתיים ביום שהחבילה תתפרק
אבל אם במידה ותחליטי לעזוב אז גם את תתחזקי
צריך כוחות בשביל לעזוב, אבל גם צריך המון כוחות בשביל להשאר, ולפעמים הכוחות הללו מדלדלים כי הגבר שנמצא שם דואג לדלדלם...
תמשיכי לחקור עם עצמך ובמקביל את יכולה גם לדבר עם זה עם המטפל/ת שלך
ממליצה לקרא את הספר "למה הוא עושה את זה"- ספר שנותן כלים איך להתמודד מול גבר שכזה אם נשארים וגם אם עזבים (הספר לא מעודד עזיבה אלא פותח את העיניים)

יש לי כל מיני זכרונות ממנו כל הזמן, המון זכרונות טובים מתקופות קדומות שהיתה לכאורה תקשורת טובה והיה רומנטי וכיפי והיינו ממש זוג, היינו צוות
ויש לי גם המון כעס אליו וזכרונות קשים
בדר"כ עם אנשים סביבי היחס הוא אותו יחס, כי חברותיי ומשפחתי הם אנשים יציבים ואני פחות או יותר יודעת לצפות את התנהגותם
איתן זה כל כך שונה, יש כל הזמן נדנדה של רגשות לכאן ולכאן.
כשהיינו נשואים אז חשבתי שאולי אצלי משהו לא תקין כי לפעמים אני אוהבת אותו ולפעמים אני שונאת, וזה היה מכניס אותי לבלבול מאוד חזק, וחשבתי שאני היא הלא יציבה, כי אני כל הזמן משנה את רגשותיי כלפיו. אבל למעשה הוא היה הלא יציב וטלטל אותי רגשית. כי הרי עובדה שעם בני זוג קודמים, או עם חברות ומשפחה הקשר תמיד יציב ואינו מטלטל לכאן או לכאן.
איתו עד היום אני לא יודעת להגדיר אותו, לא יודעת לצפות אותו, אין לי מושג מי הוא
הוא מקסים אדיב יפה חמוד רגיש נחמד
אכזרי רע נצלן שקרן
והוא הכל מהכל

תראי, בעיני יש לך פשוט את המתנה שהיית נשואה לגבר שאהבת אותו.
לא בגדת בעצמך, לא היית נשואה למישהו שבחרת בו מסיבות שהן לא אהבה אלא כל מיני אחרות,
היה ביניכם משהו מאוד חזק שחיבר.
מהמתנה הזו באים הזכרונות.
והם אמיתיים. ומבלבלים.
והבלבול הוא אמיתי.
כשהתחיל להיות רע, כשהתחילה הנדנדה בהתנהגות שלו, ברור שלא עזבת מייד כי לא עוזבים מייד, בטח שלא בהיריון, עם ילדה, כשמשהו הוא גבולי, זה לא היה סטירה, זה היה נדנדה רגשית, התנהגותית, מאוד חזקה.
מהסוג שאת אומרת לעצמך: אולי זה רק הפעם...
באמת שאני לא חושבת שאת צריכה לייסר את עצמך על הזכרונות האלה.
הזכרונות האלה הם הסיפור. הסיפור שלך.
הוא מי שהוא. אדם מורכב עם הרבה חלקים ובתחתית שלו יש הרבה... חלק שיוצר התעללות.
ואת היא את.
והסיפור הוא הסיפור.
והכאב הוא כאב...
זה כואב נורא, אבל הבלבול הוא דווקא החלק הברור של הסיפור, בעיני.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדבר שמדי פעם מטריד אותי הוא המחשבה שאולי כן יכולנו לעבוד על הדברים. כשעזבתי אותו הוא ממש התחנן לקבל עוד הזדמנות
והוא כן יכול להיות בסדר גמור
וכן היו (ועדיין ישנם) רגשות
אבל אני יודעת שהוא אדם לא יציב, ולא יכולתי לחכות לעוד "הפתעות" ממנו
במיוחד לאור העובדה שהייתי מאוד קרובה לאלימות
באותו יום שהיה האירוע של ההפחדה הנוראית הזו והאיומים, בתכלס הייתי צריכה לערב משטרה, אבל לא היו לי את הכוחות לעשות זאת כי הייתי בהריון מתקדם שהיה בסיכון גבוה ולא רציתי להלחיץ את עצמי- רק רציתי לעבור את ההריון הזה בשקט
ותפאום הוא היה אחר כך כל כך נחמד.. זה מה שעורר אצלי את כל הנורות האדומות- איך יום אחד יש לו מבט של רוצח (ממש ככה!!) וביום אחר הוא שוב אוהב ומכבד- אז זה ממש גבר אלים ומסוכן- ממש היו לי פחדים שחס ושלום אני יכולה להיות בסכנה.... ואם זה שוב קורה אז מה אני עושה? ולמרות כל זה עוד הלכנו לטיפול זוגי לאחר הלידה, ןלמרות זאת המשיך להעליב ולאיים בעזעבה- איים שאהיה חד הורית, שיהיה לי קשה כלכלית, איים שיבגוד בי, צרח עלי שאני לא מכינה לו אוכל... ואז שוב נחמד
למי יש כוח לזה?
ועכשיו בימים אלו הוא שוב הגרוש המקסים , ואולי הוא כזה כי ההליך המשפטי עוד לא הסתיים ומנסה להראות לכולם שהוא בסדר- מהמניעים המשפטיים שלו..
ןברגע שיהיה לו הכוח- הוא יכול שוב לכופף ל יאת היד...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני זוכרת שממש התחלתי לפחד ממנו... חשבתי על הדבר הגרוע מכל, הרגשתי שאני לא מוגנת, והרגשתי שהאדם שאיתי אינו צפוי ויכול להתפרץ עלי בכל רגע נתון
כך שגם כשהיה ממש "חמוד" תמיד חששתי שלא ייצא ממנו המשהו האחר האכזרי הזה...
ואז היה אומר לי- מה את פרנואידית? מה את בדיכאון? אולי יש לך דיכאון אחרי לידה? אולי את צריכה טיפול? מה את דפוקה? מה, את תקועה בעבר? מה , את נוטרת טינה? ואולי אצלך הבעיה שאת לא יודעת לסלוח ולעבור הלאה? אולי את טיפוס כזה שנתפס לקטנות ולא משחרר? יאללה צאי מזה ימפונקת, אלו הבעיות שלך בחיים?
התנער לגמרי מהאחריות שלו והעביר את כל האחריות עלי
ועוד אומר- את ראית את עצמך איך את מתנהגת? אני אף פעם לא נוטר לך טינה, אני משחרר
ואני הראיתי לו את הספר "למה הוא עושה את זה" ואמרתי לו- יש לך את כל הסמנים של גבר מתעלל- תקח אחריות על עצמך
והוא היה מגלגל את העיניים ומגחך - מי הכניס לך את הרעיונות המפגרים האלו למוח? את ממש השתנית, פעם היית כזאת נחמדה ואוהבת, עכשיו את פשוט בלתי נסבלת

סוזן יקרה, אין שום סיכוי בעולם שגרושך היה מפסיק להיות אלים. הוא מעולם לא התחרט על זה באמת, והוא מעולם לא רצה להשתנות באמת, והוא מעולם לא הבין באמת איזו מצוקה איומה הוא גורם. כשהוא הפסיד מזה, הוא נהיה נחמד. כשהוא ירוויח מהאלימות, הוא יחזור אליה.

הוא ממש מתעלל קלאסי לפי הספר: מאשים אותך, מתנדנד, מקסים ואכזרי, מניפוליטיבי, גורם לך להרגיש רע עם עצמך, יוצר אווירה של השתקה שאסור לדבר בעצם על מה שעשה.

עשית את המעשה הנכון. תארי לך שהיה פוגע בך ליד הילדה?

סוזן,
לפעמים כשאני קוראת בדף הזה, אני חושבת שאולי באמת יש כאן נטייה לחריצת דין פסקנית ותיוג.
כתבתי כאן מעט, פעם.
הייתי ביחסים שהיו בהם מאפיינים של התעללות, עם אדם שאיננו מתעלל.
הכתיבה הקצרה ההיא, עזרה לי לעבד את החוויה- בהתחלה לצורך ההכרה בהתעללות.
אח״כ, ממרחק של זמן- כדי להגיע להבנה, שהאדם הספציפי ההוא- איננו באמת מתעלל. ש לכך משמעויות נוספות- שאשים אותן בצד כרגע.

כשאת מעלה ספקות לגבי הנחרצות שלך ביחס לגרוש-
לא הפעם המפחידה ההיא של כמעט אלימות עולה בראשי בתור אישוש, אלא דוקא מה שכתבת על היחס המתמשך והיומיומי שלו לגבי הבישול.
הרושם שנוצר אצלי, מהצד, הוא שאכן היה מתעלל, וכמה טוב שעזבת..
(ברור שאולי אני טועה, אבל זה הרושם שנוצר אצלי).
מקוה בשבילך לחוויות טובות. @}

(לב שומע את מרגשת)

סוזן- זה ש״אפשר״ לפתור משהו, לא אומר שצריך או שחייבים. כבר כתבתי לך פעם , אולי יום אחד בהיר הוא יחליט לטפל בעצמו ויכיר בבעיות שיש לו. אולי.
אבל זה לא קשור למה שאת רוצה ומוכנה בפרק הזמן הזה של חייך לעסוק בו
וזו בחירה חופשית שלך. וטוב את עושה שאת מממשת אותה

ולפלונית,
יקרה לי נשמע שאת עוברת מסכת לא פשוטה של יחסים כוחניים ומתעללים שאינם חלק ממערכת יחסים אוהבת.
מי אני שאדע מה ניתן ״להציל״ ואיך.
לדעתי גם מה שאת מתארת ברקע (מה שקורה במשפחתך עם הורייך) לא מאפשר לך כלים נכונים לתגובה- אליו, אל עצמך.
כל זאת אני אומרת מניסיון שלי, כשעשיתי ״סדר״ בבלגן האישי שלי, מצאתי הרבה תיקונים לעשות שלפניהם לא יכולתי בכלל לשמוע את עצמי כראוי.
כתבי ושתפי.

_אולי יום אחד בהיר הוא יחליט לטפל בעצמו ויכיר בבעיות שיש לו. אולי.
אבל זה לא קשור למה שאת רוצה ומוכנה בפרק הזמן הזה של חייך לעסוק בו
וזו בחירה חופשית שלך. וטוב את עושה שאת מממשת אותה _

וטוב גם לו . לדעתי הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות בשביל מתעלל זה להציב לו גבולות. ככל שיותר אנשים יסרבו לקבל התנהגות אלימה, ככל שיותר אנשים יתנהגו בצורה אסרטיבית ובכך יהוו דוגמא אישית לכל מי שמסביבם, כך גדל הסיכוי של האנשים מסביבם ללמוד מהם, להפסיק להתעלל אם הם מתעללים, ללמוד אסרטיביות אם הם קורבניים.

כך שגם מנקודת המבט של טובתו של הגרוש שלך, לדעתי עשית את המעשה הנכון. ובוודאי מנקודת המבט של טובתך וטובת הילדה.

אלמונית_עם_תקוה*

סוזן, סוזן, מאמר מאתר "מקום" שיכול לעניין אותך.

איך את יודעת שהוא באמת השתנה?
סקירה מאת אילנה סובול מתוך הספר
Why Does He Do That? Inside the Minds Of Angry and Controlling Men by Lundy Bancroft

הסקירה הבאה מיועדת לנשים הנמצאות במערכת יחסים מתעללת. לא פעם, במיוחד אחרי מריבות קשות, יגיע המתעלל מלא חרטה, פרחים, מתנות והתנצלויות ולאישה תהיה ההתלבטות אם שוב לסלוח לו ולהמשיך את מערכת היחסים. Lundy Bancroft, מחבר הספר "Why Does He Do That? Inside the Minds Of Angry and Controlling Men" שטיפל באלפי גברים מתעללים, מחייב אותם לקחת על עצמם את 13 הצעדים לשינוי שמפורטים להלן, על מנת להבטיח שאותם גברים אכן הבינו את משמעות מעשיהם וחוסר הלגיטימיות להמשיך לנהוג בדרך הישנה.

אם את מתלבטת לגבי כנות התנצלותו, היעזרי ברשימת הצעדים לשינוי כדי לזהות אם הוא אכן השתנה או שמדובר בשינוי קוסמטי בלבד שנועד להחזיר אותך לתוך הקשר רק כדי להמשיך בהתעללות בעתיד הקרוב.

צעדים לשינוי

הוא מודה באופן מלא בהיסטוריה שלו של התעללות פסיכולוגית, מינית ופיזית כלפי כל בנות הזוג שלו בהווה ובעבר. הכחשה או הפחתה מחומרת המעשים צריכות להיפסק, כמו גם הטלת ספק בזיכרון שלך לגבי מה שקרה. הוא לא יכול להשתנות אם הוא כל הזמן מטייח, כלפי עצמו וכלפי אחרים ומתכחש לחלקים חשובים של מה שהוא עשה.
הכרה בכך שההתעללות היתה משהו פסול, שלא קיימים שום תנאים בהם היא היתה יכולה להיות לגיטימית. הוא צריך לזהות את ההצדקות שנהג לתת לעצמו, כולל הדרכים השונות שבהן נהג להאשים אותך בהתעללות ולדבר בפרטי פרטים על הסיבות שבגללן ההתנהגויות שלו היו פסולות, מבלי לברוח לניסיונות להגן עליהן או להצדיק אותן.
הכרה בכך שההתנהגות שלו היתה תוצאה של בחירה ולא של אובדן שליטה. למשל, הוא צריך להכיר בכך שקיים רגע בכל תקרית שבו הוא נותן לעצמו את האישור להפוך לאלים ומתעלל ושהבחירות עד כמה להרחיק לכת נעשות על ידו לאורך כל הדרך.
הכרה בהשפעות של ההתעללות עליך ועל ילדיך וגילוי אמפתיה. הוא צריך לדבר בפרטי פרטים על ההשלכות ארוכות הטווח שיש להתעללות שביצע, כולל פחד, אובדן אמון, כעס ואובדן חירות וכן זכויות אחרות. את זה הוא אמור לעשות מבלי לברוח לרחמים עצמיים או לדבר עד כמה ההתנסויות הללו היו קשות עבורו.
עליו לזהות היטב את דפוס התנהגויות השליטה שלו וגישת ה"מגיע לי". הוא צריך לדבר בפרטי פרטים על טקטיקות ההתעללות בהן השתמש על בסיס יומיומי. לא פחות חשוב – הוא צריך להיות מסוגל לזהות את האמונות והערכים שהניעו את ההתנהגויות הללו, כגון לראות את עצמו בעל זכות לקבל תשומת לב בלתי פוסקת, להסתכל עליך כאילו היית נחותה ממנו או להאמין שגברים אינם אחראיים לפעולותיהם אם בני הזוג שלהם "מתגרים" בהם.
הוא יצר התנהגויות וגישות חדשות במקום הקודמות שהיו בסגנון מתעלל, שאותן הפסיק. למשל, שימי לב עד כמה הוא קשוב אליך בזמן עימותים וזמנים אחרים, כמה ממלא את חלקו בטיפול בילדים ובמשק הבית, עד כמה הוא תומך בעצמאותך. הוא צריך להראות שקיבל את העובדה שיש לך זכויות והן שוות לשלו.
שהוא בחן מחדש את תפיסתו המעוותת אותך והחליף אותה בתפיסה חיובית ואמפטית יותר. עליו להכיר בכך שעד עתה הוא היה רגיל להפנות אליך טענות מוגזמות, לראות בעיקר את חולשותיך. מעתה עליו להתחיל להחמיא לך ולשים לב לכוחות וליכולות שלך.
עליו לפצות על הנזק שעשה. הוא יצטרך להבין שהוא חייב לך ולילדייך בשל ההתעללות שחשף אתכם אליה. פיצוי יכול להיות למשל שמעתה יהיה אדיב במיוחד ותומך לאורך זמן רב, שיניח את צרכיו בצד למספר שנים, ידבר עם אנשים שאותם הטעה לגבי העובדה שהתעלל בך ויתוודה בפניהם ששיקר, ישלם על חפצים שהרס ויעשה צעדים רבים נוספים שכרוכים בתיקון הנזק הנפשי והפיזי שגרם. במקביל יהיה עליו להכיר בכך שייתכן ולעולם לא יוכל לפצות אותך עד הסוף.
לקבל את השלכות פעולותיו. למשל עליו להפסיק לילל ולהאשים אותך בבעיות שהן תוצאה של ההתעללות שלו בך, כמו אובדן התשוקה המינית שלך כלפיו, ההעדפה של הילדים אותך והעובדה שהוא נמצא עכשיו במאסר על תנאי.
להתחייב לא לחזור על התנהגות מתעללות ולכבד את המחויבות הזו. אסור לו להעמיד תנאים לשיפור התנהגותו, כמו להגיד לך שלא יקלל אותך כל עוד לא תרימי עליו את קולך. אם הוא נמצא בנסיגה, הוא לא יכול לטעון שהיה בסדר בחצי שנה האחרונה ואל לך לצפות שיהיה מושלם, כאילו התקופה הטובה זיכתה אותו בלגיטימציה לבצע מעשי התעללות מדי פעם.
עליו לוותר על זכויות היתר שלו. זה אומר להיפרד מסטנדרטים כפולים, פלירטוטים עם נשים אחרות, בילויים על חברים במהלך כל סוף השבוע כשאת מטפלת לבדך בילדים ולהיות היחיד שמותר לו לבטא כעס בבית, כשלך ולילדים אסור.
לקבל שהתגברות על הנטייה להתעלל היא תהליך שיימשך כל החיים. הוא מסוגל להפנות אליך טענה כמו "אני השתניתי ואת לא" או להתלונן בפניך שנמאס לו לשמוע על ההתעללות שלו ושפגע בך והוא רוצה כבר להניח את זה מאחוריו. עליו להשלים עם זה שיצטרך לעבוד על הבעיות שלו לנצח ושאת תחיי עם ההשלכות של ההתעללות שביצע עוד שנים רבות.
שיהיה מוכן לתת את הדין על מעשיו, בעבר ובעתיד. הגישה שלו שהוא מעל החוקים, צריכה להיעלם ולפנות מקום למוכנות לקבל משוב וביקורת, להיות כנה לגבי כל נסיגה ולתת תשובות לגבי מה שהוא עושה ואיך זה משפיע עליך ועל הילדים.
לא די רק בשלב אחד, על המתעלל לקבל על עצמו את כל השלבים. התנצלויות לבדן לא מספיקות. למעשה יש גברים מתעללים שמשלבים את ההתנצלויות בתוך ההתעללות: על פי חוק בלתי כתוב שהוא קבע, ברגע שהוא התנצל, ללא קשר לכנות ההתנצלות שלו – על בת הזוג להיות מסופקת. אין לה זכות לדבר על רגשותיה לגבי מה שעשה או לבקש ממנו לתקן את הנזקים שגרם. אם היא מעיזה לעשות את זה, הוא מסוגל לצרוח עליה ולומר "אמרתי לך כרגע שאני מתנצל! עכשיו תסתמי את הפה שלך".

Bancroft שב ומדגיש שהנטייה להתעלל נובעת ממבנה האמונות הטבוע עמוק אצל המתעלל. שינוי מבנה האמונות דורש עבודה ממושכת ורבה והוא לא קורה ביום אחד. אחת האמונות הראשיות בתוך מבנה זה עוסקת בחוסר כבוד כלפי נשים והתייחסות אליהן כאל נחותות יחסית לגברים, חלשות יותר, בעלות יכולות מועטות וכד'Bancroft . טוען גם שגברים מתעללים אינם כולם שונאי
נשים בהכרח וחלקם מרגישים רגשות חיוביים כלפי נשים חלק מהזמן. אך מה שמאפיין את כולם הוא זלזול בנשים. כשם שאנחנו יכולים לחבב את חיית המחמד שלנו, כך גבר מתעלל יכול לחבב את אשתו ואף להגדיר את רגשותיו כאהבה, איך אינו מכבד אותה כמו שהוא מכבד חבר ממין זכר.

אמונה זו היא אחת מאלה המאפשרות לו להתעלל בה ולראות את זכויותיה כפחותות משלו. למרות הרצון של האישה, במיוחד אחרי משבר בזוגיות, לחזור לשגרה – רוב הסיכויים שאם הגבר המתעלל בך לא עשה עבודה רצינית עם עצמו, הוא לא באמת השתנה. התקרית הבאה תתרחש במוקדם או במאוחר.

הוא מדי פעם מנסה לחזור אלי, שואל אם אני רוצה לתת לו צ'אנס, לצאת איתו לקפה, חוזר ואומר כמה חבל שהבת שלנו תגדל לשני הורים גרושים ושאנחנו יכולים לעבוד על הדברים (אנחנו- לא הוא).
הוא מטיח בי מדי פעם שאני זו שבחרתי לעזוב אותו ושבגללי המשפחה התפרקה (אני האשמה שעזבתי, לא הוא)
,הוא מבטיח לי שהוא למד מהקשר ושהפעם הוא יודע שהוא יותר ישקיע בקשר, יבלה איתי יותר, יהיה קשוב
אומר- תני לי להוכיח לך שהשתניתי, שאני מסוגל
אומר לי- בואי נלך לטיפול לשיחות אולי תקבלי ראייה חדשה על הדברים (אני זו שלא רואה נכון)
ראיתי אותו היום בגיידייט והפרופיל שלו מאוד מפתה, תמונות יפות, כותב דברים יפים, כותב שהוא מעוניין בהקמת משפחה ושזה הערך החשוב לו יותר מכל
ואני אומרת לעצמי- יכול להיות שבת זוגתו הבאה תהנה מהפירות... אולי באמת הוא למד מזה? אולי עבר תהליך עם עצמו?
אני רואה שבתור אבא הוא מתנהג בסדר גמור, אחראי לוקח בזמן, יודע לטפל, עדין (ומצד שני מזכיר לי שיש גברים שנוטשים את הילדים וכל העול נופל על האישה.... איום סמוי?? לא לא מה פתאום חלילה לא "להוציא דברים מהקשרם" חלילה הוא לא התכוון)
ואולי הכל הצגה בשביל בית המשפט? או בשביל לשכנע אותי לחזור אליו?
זה פשוט מדהים ובלתי נתפס שהצ'ארם והעדינות שלו הוא באופן שווה לאכזריות שבו
תראו, בשלב שהיה מאוד מפחיד אלי הוא חווה משבר כלכלי קשה, העסק שלו נשרף והוא היה צריך לשקם הכל ועבד המון שעות וכו, אני יודעת שזה הגביר אצלו את חווית הלחץ וחוסר האונים- אבל עדיין- היה צריך להעריך שיש מישהי לצידו ולא כמעט להרוג אותי, שלא נדבר על כך שהייתי בהריון בסיכון וזה היה מאוד מאוד מסוכן איך שהפחיד אותי. מעבר לכך, גם לפני המשבר הכלכלי שלו הוא הפגין כלפי אכזריות וכעסים, עלבונות, צעקות ואני הייתי בשוק כי מעולם לא חוויתי דבר כזה, ואז נרגע ושוב היתה תקופה יפה עד ששוב לא
אז עכשיו הוא כביכול מאשים את התקופה הכלכלית הקשה, אבל תראו- בחיים עוברים כל מיני משברים, מחלות, מוות וכו. ואז מה? בכל פעם שיהיה משבר הוא יאיים עלי? לא נראה לי מתאים
ביחסים תקינים אמורים להתקרב כשיש משבר ולעזר אחד לשני ולא לתקוף להפחיד לאיים
כביכול- אני היא זו שאחראית על המשברים שלו? שאם יש משבר אני אמורה לרעוד מפחד שלא יוציא עלי את התסכולים שלו? את חוסר הרסן שלו?
האדם הזה כל כך לא מובן לי , הוא בעל המון תכונות שסותרות אחת את השנייה, או שחלק מהן זו הצגה, הוא הכל מהכל ולא צפוי , ויחד עם זאת בעל קסם אישי רב.

אני זוכרת שממש לפני הסוף של הקשר שלנו, כשהוא פתאום מאוד התנחמד כי כמובן לא היתה לו ברירה, אני התרחקתי, ישנתי בחדר שינה אחר, נסגרתי כלפיו.. אז הוא היה הבעל המושלם הנחמד החביב.
כמובן שמדי פעם זרק לי- אולי את בדיכאון? אולי את צריכה טיפול?
אז יום אחד היה ממש פיצוץ, הוא נדנד לי למה אני מסוגרת ומה הבעיה שלי, ואני אמרתי לו שאני רוצה שהוא יודה שהיה אלים כלפי באותו הלילה המפחיד. הוא כמובן אמר- את מדמיינת מה כבר קרה? את מגזימה וכו'
ואני התפרצתי עליו וצרחתי עליו כמו שבחיים לא צרחתי, ובכיתי - והוא אמר "ואוא מה קרה?" והוציא מצלמת וידיאו שלו והתחיל לצלם אותי שאני צורחת עליו ואומרת לו שהוא מפחיד ומאיים ואלים. והוא אומר בטון נעים (כשהמצלמה מצלמת) על מה את מדברת, אני לא מבין מה קורה לך
הקיצר יומיים אחר כך כבר עזבתי את הבית
אחרי שעזבתי את הבית אמר לי שהוא הראה את הוידיאו הזה לאנשים ושזה ברור שאני לא יציבה מבחינה נפשית, שמשהו עובר עלי, שאנשים ראו את הוידיאו הזה והיו המומים ממני

_והוציא מצלמת וידיאו שלו והתחיל לצלם אותי שאני צורחת עליו ואומרת לו שהוא מפחיד ומאיים ואלים. והוא אומר בטון נעים (כשהמצלמה מצלמת) על מה את מדברת, אני לא מבין מה קורה לך
הקיצר יומיים אחר כך כבר עזבתי את הבית
אחרי שעזבתי את הבית אמר לי שהוא הראה את הוידיאו הזה לאנשים ושזה ברור שאני לא יציבה מבחינה נפשית, שמשהו עובר עלי, שאנשים ראו את הוידיאו הזה והיו המומים ממני_

סוזן יקרה

. זה ממש נורא מה שאת מספרת. אין פה כל מקום להתלבטות. איזה ניצול רע של מצוקה--ועוד כזאת שהוא גרם. איזה יצירה של תעתוע הן כלפייך והן כלפי העולם. זה לא מגיע לך!
אחת השיטות לצמצם את המחשבות "אולי יכולנו להתגבר על זה" היא פשוט למצוא חבר אחר. זה עוזר בצורה בלתי רגילה.

_אז עכשיו הוא כביכול מאשים את התקופה הכלכלית הקשה, אבל תראו- בחיים עוברים כל מיני משברים, מחלות, מוות וכו. ואז מה? בכל פעם שיהיה משבר הוא יאיים עלי? לא נראה לי מתאים
ביחסים תקינים אמורים להתקרב כשיש משבר ולעזר אחד לשני ולא לתקוף להפחיד לאיים_

בדיוק. החיים מזמנים משברים מאוד קשים לפעמים. אי אפשר לפחד מאלימות כל פעם שיגיע משבר.

שליחה על ידי גשם* » 02 דצמבר 2014, 15:42

_הוציא מצלמת וידיאו שלו והתחיל לצלם אותי שאני צורחת עליו ואומרת לו שהוא מפחיד ומאיים ואלים. והוא אומר בטון נעים (כשהמצלמה מצלמת) על מה את מדברת, אני לא מבין מה קורה לך
הקיצר יומיים אחר כך כבר עזבתי את הבית
אחרי שעזבתי את הבית אמר לי שהוא הראה את הוידיאו הזה לאנשים ושזה ברור שאני לא יציבה מבחינה נפשית, שמשהו עובר עלי, שאנשים ראו את הוידיאו הזה והיו המומים ממני_

ואו, אני בהלם. רואים כאלו אנשים בסרטים ולא מאמינים שהם באמת קיימים. את אישה מדהימה, חזקה ומרשימה. רק המחשבה של ליפול לדיים של בן אדם כזה מצממררת אותי. הוא כבר היה דואג לאשפז אותי בבית חולים לחולי נפש.

הי סוזן,
מה שלומך?
באמת מפחיד מאוד מה שסיפרת. הוא נשמע מפחיד, לא שפוי, רע ומתעתע ואת באמת אישה חזקה ואמיצה וכל הכבוד שברחת בזמן.
אל תחשבי אילו לרגע שיכול היה להיות אחרת. תאמרי לעצמך שוב ושוב שהיה לך מזל גדול שברחת בזמן, שהצלת את עצמך ואת ביתך.
את חושבת שהוא מתייחס יפה לילדה?
איך מתקדם המשפט?

הי אמא קטנה, לגבי המשפט אנחנו צריכים לחכות 45 יום עד שהעורכי דין יגישו סיכום של המשפט ורק לאחר מכן תהיה החלטה
מה שלומך? איך מתקדם אצלכם?

יאו, אני חייבת לספר. קרה הרגע.
אותו בעל מתעתע פרסם פוסט כלשהו בקהילה שאני שייכת אליה. הוא ניסה לארגן איזושהי תרומה לקנות משהו למשפחה כלשהי והפוסט היה מעין סיכום של המאמץ. אני הבנתי מהפוסט שהוא הצליח, שהוא מברך את כל העוזרים ומתפעל מהקהילה, ואף אומר שמי שלא עזר בטוח התכוון, ושזה לא נורא ובטח יעזור בפעם הבאה.
חשבתי שהוא כתב פוסט חיובי ביותר.
חשבתי לעצמי "איך הוא מצליח לתעתע בכולם שהוא בחור מצוין." זה כבר לא ממש הזיז לי. חשבתי שאולי הוא גם באמת השתנה.
אחרי כמה שעות נכנסתי לדף לחפש הודעה כלשהי, ופתאום אני רואה תגובות די רבות לפוסט שלו. לפחות שתיים מהן אמרו שזה פוסט דוחה וציני ורע.
פתאום הבנתי מה הוא כתב!!
כלומר, הוא לא תעתע בכולם. זו אני שעדיין הצלחתי להיות מתועתעת על ידו!! ואחרות כן קלטו אותו!!
מדהים.

כמה פעמים אנשים מבחוץ רואים את הדברים נכוחה.

כשהייתי איתו הבנתי איפשהו עמוק שיש תעתוע ושהוא לא צודק בטענה שלו שאני לא קולטת את הסיטואציה ועושה עניינים. אבל לקח לזה זמן לצוף. לקח לי זמן להודות בזה.

מי שלא קולטת את הסיטואציה היא המתועתעת, ולכן נשארת איתו ולכן מתחתנת איתו ולכן סופגת ממנו שוב ושוב, ולא מספיק בוטחת בנשמה שלה, ברגשות שלה, באינטיליגנציה הריגשית שלה שזועקת "משהו לא כשורה פה". כי זו המתועתעת מאמינה לאדם חיצוני יותר ממה שהיא מאמינה לעצמה, זו המתועתעת נותנת משקל רב יותר לצ'ארם גברי חזק ובטוח, ומרדימה את כל נורות האזהרה שלה, את כל החושים שלה, ואז המציאות מתערבבת ומתערבלת, ואז היא כבר לא יודעת מה נכון מה לא נכון ומי צודק ומה קרה ומה קדם למה ולמה ואיך ואיפה
אני למדתי מניסיון זה להקשיב לעצמי, להאמין לעצמי, לתת לעצמי מרווח, לתת לעצמי הזדמנות, להאמין למחשבות שלי, להקשיב לרצונות שלי
וזה לא קל
כי בטבע שלי אני נוטה לבטל את עצמי, וזו הסיבה ש"הסכמתי" להיות עם גבר כזה
הוא חיפש אישה חלשה, ואני בכלל לא הבנתי שגבר כוחני משתלט על מהותי
עצוב, אך אמיתי
מפה אפשר רק לעלות
בנות, שיהיה לכן חג אורים שמח, שהשמן לא יפסיק לזרום
אוהבת מאוד מאוד מאוד

ןלמרות כל מסקנותי אני חייבת להודות ולהתוודות שעדיין אני מתועתעת על ידו
כי הוא כל כך נחמד כשלוקח ומחזיר אותה עם החיוך הרחב והריח של פעם והכלבה שהיתה לנו תמיד נמצאת ברקע, וזה נראה כאילו כל כך השתנה וכל כך מתאמץ להשתנות. באמת באמת שהוא נראה לי כך. רק הזיכרון הקשה של פעם עוצר אותי. אבל באמת שכשאני רואה אותו אני לא כועסת עליו ולא שונאת, אני אפילן מתגעגעת ואולי עוד קצת אוהבת, וגם יש בי את התקווה הסמויה שאולי עוד נהיה שוב משפחה ביחד.
אני לא יודעת אם התעתוע עוזב, אבל אני החלטתי לעזוב את התעתוע ולהתרחק משם- להתרחק ממחשבותי
כשאני רואה אותו אני עדיין החמודה המאוהבת הסולחת המקווה המשקיעה, זו שרוצה ועושה הכל בשביל שדברים יקרו, ולא מצפה להרבה אבל מוכנה לתת את כולי
לא- בעצם לא, בעצם אלו רק שאריות ממה שהייתי, אבל אני כבר לא
עלי להפרד לא רק ממנו, אלא מעצמי, ממי שהייתי עד כה, ןלבנות לעצמי אני חזקה יותר
באמת באמת שאני מסוגלת לחבק אותו ולצחוק איתו כמו פעם ואפילו לבלות איתו
מוזר שזה עדיין נשאר, שהרגש החיובי עדיין קיים
וגם במציאות מקבילה קיימת גם השנאה הכעס והפחד
וכל זה בו זמנית
שתי תחושות מנוגדות שנמצאות בתוכי בו זמנית ומכווונות כלפי אותו אדם בו זמנית
שני סוגי זכרונות במקביל
בגלל שהוא מתעתע, אני זו ש"משתגעת" . סתם סתם אני לא משתגעת, אבל אני מבינה נשים במצב דומה שחשות כאילו הן כבר לא שפויות.
אתן קולטות? הבן זוג הוא דר.ג'ייקל ומיסטר הייד, והאישה חושבת שהיא לא בסדר כי היא חשה סתירה ברגשותיה. הרי היא חשה סתירה בריגשותיה כי לו יש שני פנים...
שוב- הכאוס שלו הופך להיות האשמה שלה והיא חושבת שהיא זו הלא בסדר

סוזן, ברגעים כאלה אני חשה צורך לכתוב לך,
ההורים שלי "חוגגים" 40 שנות נישואין השבוע, ואני רוצה לצרוח. אני רוצה לצרוח שהם היו צריכים להתגרש לפני שלושים שנה. שכל כך הרבה שנים של לצפות במחזה הנורא של מערכת היחסים בינהם היו נחסכות ממני. שהתקווה הכי גדולה שלי בתור ילדה קטנה היתה שאבא יעזוב, שאמא תעיף אותו כבר. אבא שלי הוא בדיוק זה, ד"ר ג'קיל ומר הייד, אדם חם ולבבי שכולם מסביב אוהבים אותו אבל בבית היה מפלצת, לאשתו ולילדיו. מטיל שלטון אימה של טרור וביקורת. השברים של האלימות שגדלתי בה ממשיכים לכאוב. כל זה היה נחסך ממני אילו אימי היתה עוזבת את אבי, בזמן.
בבקשה תזכרי את זה בכל פעם כשהוא מחייך אליך את החיוך הצ'רמרי שלו. בבקשה.

_בגלל שהוא מתעתע, אני זו ש"משתגעת" . סתם סתם אני לא משתגעת, אבל אני מבינה נשים במצב דומה שחשות כאילו הן כבר לא שפויות.
אתן קולטות? הבן זוג הוא דר.ג'ייקל ומיסטר הייד, והאישה חושבת שהיא לא בסדר כי היא חשה סתירה ברגשותיה. הרי היא חשה סתירה בריגשותיה כי לו יש שני פנים...
שוב- הכאוס שלו הופך להיות האשמה שלה והיא חושבת שהיא זו הלא בסדר_

זה בדיוק זה!

סוזן יקרה, אנא אל תלקי את עצמך שהמערכת שלך עדיין זוכרת דברים טובים ממנו. זה בסדר גמור.

מי שלא קולטת את הסיטואציה היא המתועתעת, ולכן נשארת איתו ולכן מתחתנת איתו ולכן סופגת ממנו שוב ושוב, ולא מספיק בוטחת בנשמה שלה, ברגשות שלה, באינטיליגנציה הריגשית שלה שזועקת "משהו לא כשורה פה". כי זו המתועתעת מאמינה לאדם חיצוני יותר ממה שהיא מאמינה לעצמה, זו המתועתעת נותנת משקל רב יותר לצ'ארם גברי חזק ובטוח, ומרדימה את כל נורות האזהרה שלה, את כל החושים שלה, ואז המציאות מתערבבת ומתערבלת, ואז היא כבר לא יודעת מה נכון מה לא נכון ומי צודק ומה קרה ומה קדם למה ולמה ואיך ואיפה

כל מילה כל כך נכונה.
קוראת, זה מדהים איך אנחנו, שנמשכנו לטורפים האלו, לא שמות לב ובעצם כל הסביבה רואה שונה מאיתנו את אותו אדם.
מכרים שלי היום, אט אט אומרים שאותו אדם עימו התחתנתי, לא מצא חן בעיניהם כבר מזמן...
ורק אני- הייתי שבויה בקסמיו.
מוזר, וגם מפחיד, כי ההגנות שלי לא בריאות, ואני לא חושבת שהבריאו, וגם לא יודעת אם אדע שוב (אם בכלל) לזהות טורף.

וסוזן, המשפט- כמו כל דבר בארצנו, מתנהל לאיטו, ובינתיים החיים זורמים לידי. מתיש ומייאש.
מערכת המשפט אינה שונה משום דבר. בירוקרטיה, חוסר היגיון והרבה "דפוסים", שכמו שמי מכן כתבה כבר פעם-
יש נוהג במדינה הזו, שמקובל כעת, ולא מעניין את אפאחד מה הסיפור שלך, יכניסו אותך ואת הילד שלך לשבלונה המקובלת. וזהו.
זה עצוב אבל ככה זה בארץ שלנו.

אני חושבת שאני יודעת איך לזהות טורף, או איך להמנע מיחסים עם טורף
פשוט צריך קודם כל לחשוב על עצמי, על רצונותיי. תמיד לחשוב- האם אני רוצה את זה? האם אני מקשיבה לקול הפנימי שלי? האם זה משרת אותי?
כאשר אשים את עצמי במקום הראשון ולא אתפשר על עצמי- אז אדע שאני במקום הנכון
לעשות מה שאני רוצה, ומה שנכון לי, ולא לדפוק חשבון לאף אחד, ולא להתחשב יותר מדי ברצונות אחרים כאשר זה בא על חשבוני. פשוט לא לעשות שום דבר שהוא על חשבוני
ולא נראה לי שאני הולכת להיות אגואיסאית- ממש לא. גם אם ארצה להיות אגואיסטית אני לא אצליח, אבל בסדרי העדיפויות שלי אני צריכה להיות במקום הראשון- לאהוב את עצמי ולכבד את עצמי בראש ובראשונה. וטורפים לא יכולים להתחבר לאדם שאוהב את עצמו, כי הם מתישהו מתחילים לנגוס באדם האחר. ואדם שאוהב את עצמו לא יתן לאף אחד לנגוס בו,
לכן עלי לשנות את התכונה של לרצות אחר- לתכונה של לאהוב את עצמי ולאפשר לעצמי- וחיים רק פעם אחת (לפחות בגלגול הזה) אז למה שאני לא יאהב את עצמי?
בלי רגשות אשם, בלי לפחד מאף אחד- להנות החיים לפנק את עצמי ולחשוב רק מה שיעשה לי טוב
ומי שירצה להתחבר אלי אז סבבה, ומי שלא ירצה להתחבר אלי אז עדיף שכך
תכלס, אני בכלל לא רוצה להתחתן שוב, אני רוצה חבר ככה לפעם פעמיים בשבוע .(אפשר גם פחות) ונראה אם מישהו יעיז לנסות להשתלט עלי שוב או לעשות מניפולציה, אני אשלח אותו בבעיטה למקום שממנו הגיע
טוב, אולי זה נשמע קיצוני קצת אבל זה תהליך הריפוי שלי, כנראה בהמשך זה יתאזן

היום היתה מסיבת חנוכה בגן, והוא הגיע למסיבה והיה אב השנה, היה מאוד נחמד ומחויך, הסתכל עלי במבט של הערצה, היה חמוד ומתוק, עזר לגננות וישבנו ביחד עם הבת שלנו והיה מאוד כיף במסיבה.
ראיתי את כל האמהות בגן מסתכלות עלי במבט של קנאה, כאשר הן ישובות ליד הבעל שלהן שכבר רואים בבירור שאין להם את האש בעיניים כבר ממזמן
יש בו יכולת להביא אותי למקומות מאד גבוהים, לגרום לי להרגיש מאוהבת, הוא יודע לתת את התחושה שהוא מעריץ אותי, שהוא נאמן לי תמיד ואוהב תמיד ויש משהו מאוד עוצמתי שקשה לי להעביר דרך המקלדת, אבל אני מאמינה שאם הייתן יושבות בגן לידינו במסיבה היום הייתן מרגישות את הניצוץ הזה שיש שם.
ניסיתי לנתח את יחסינו:
תמיד לאחר שאני מאמינה לו ואני בעננים עם המון תקווה וחיוך דבילי והמון אמונה, הוא מגיע במפתיע עם רוע, אכזריות, או סתם אדישות, או משהו פוגעני קטן, או התנהגות לא נעימה כלשהי.. (הכל תלוי במה מתאים לסיטואציה) , אז אני מתעוררת מהמקום הנאהב הזה- הכיפי הזה, ולא מבינה מה קרה הרגע, ואז רואה שגם אין עם מי לדבר כי כשאני שואלת מה קרה ולמה דיבר כך או כך, אז הוא מגלגל עיניים או זורק הערה מעליבה, או מתעצבן למה אני בכלל שואלת, או תוקף על משהו אחר, או סתם לא שומע מה אני אומרת (כמובן הכל תלוי בסיטואציה)
ואז אני מגיעה ממקום של המון אהבה ותקווה- אל מקום של יאוש וחוסר הבנה, ומנסה להבין את הבלבול ולאסוף את השברים ונשארת לבדי מול מצב מוזר ולא מוכר ומרגישה בודדה ופגועה וכו וכו (והוא יודע לגרום לי להרגיש שבורה וכואבת.. הוא ממש מכין את הדברים הרעים שלו אם גדולים או קטנים שיהיו במידה כזו שירסקו אותי לגמרי, זה ממש לא דבר קטן שקורה באופן נורמלי בין בני זוג, אלא הוא דואג שיהיו רצף של אירועים , או דבר גדול שיכאיב.. שוב- הכל תלוי בסיטואציה)
ואז אחרי זמן מה- קצר או ארוך, הוא מיד שוב (או בהדרגה) הבעל המדהים הנעים החמוד, ואז אני חושבת- הינה הבחור שהתחתנתי איתו- הינה המהמם הזה הנעים העדין , ושוב הוא בעדינותו ונחמדותו והמון המון רומנטיות מביא אותי אל מקום של אהבה של ביטחון, של המון תקווה. מביא אותי אל מקום של אמונה, של רצון להיות איתו ולהכיל אותו ואני מרגישה שהוא לא התכוון להיות רע, ושהוא כזה מתוק וטוב ביסודו ואני כל כך רוצה להיות איתו ולבנות איתו חיים יחדיו
וכך מתנדנדת בין תקווה אל ייאוש
והתנדנדות הזו מחלישה מאוד את הכוחות
ותאמינו לי- הגעתי ליחסים אלו עם המון המון כוחות של תקווה. ולקח הרבה פעמים של תקווה - ייאוש עד שהרמתי ידיים.
והינה עכשיו - אחרי תקופה של פרידה וגירושים, אחרי שכבר מעט הבראתי ואגרתי כוחות- הינה עכשיו הוא שוב מביא אותי מקום של אמונה מחדש
אני יושבת לידו בגן, ורוצה להאמין שהלוואי והכל היה בסדר, והינה הוא כל כך מקסים, ובטוח השתנה כי הבין מה הפסיד, ויש לו מבט כזה רומנטי שיש רק בסרטים
ושוב היה לי את החיוך הדבילי על הפנים (שניסיתי להסתיר) והתקווה בלב, ורצון לשים את הראש שלי על הכתף שלו, ולצאת יחדיו לדרך חדשה
ואני בטוחה שאם הייתי עושה כך הוא היה נותן לי הרבה זמן "פיצוי" , הייתי מקבלת נסיך אמיתי למשך מספר חודשים רבים
אבל יום אחד זה היה נגמר בפתאומיות, ואז אחרי שהייתי נשברת הוא היה שוב חוזר להיות מקסים וגורם לי להאמין
וכך היה משחק בי בין תקווה ליאוש לתקווה נוספת ושוב ייאוש
מוזר לי שלמרות ההבנה השכלית הזו של המצב- הוא עדיין מצליח להפעיל את רגשותיי ושאני עדיין בתוך תוכי מאוהבת בבחור הזה שהכרתי שהיה כל כך שונה מכל הבחורים האחרים, והיה כל כך אוהב ונאמן ורגיש ומיוחד, ורצה רק אותי, ורצה להקים איתי משפחה, והיה לנו את השפה המשותפת שלנו, והצחוקים שלנו. אבל היה עוד משהו שם- שגם היה יחיד ומיוחד רק לו. היה שם גם טלטול חזק. היתה שם הפרעה שהלכה והתגלתה במלוא עוצמתה. שבהתחלה חשבתי - טוב זה משהו קטן שיעבור, והינה הוא לא התכוון, ואולי בגלל הילדות הקשה, אבל רגע- זה הולך ומתעצם..... אבל בעצם- הינה זה כבר עבר - הינה הוא מקסים ואוהב ולא רק למשך דקה- כשהוא מקסים ואוהב הוא יהיה כך עד שיחוש שאני כבר לגמרי מאוהבת ומאמינה בו- ששוב מאגרי התקווה שלי התמלאו- לכן הוא יכול להיות מקסים ואוהב רומנטי כל כך גם במשך חודשים רצופים עד שאני שוב שלו
אז כששוב מגעיל אלי - שאגב הוא יכול להיות מגעיל אלי במשך כמה חודשים רצוף- אני לא מבינה מה קורה ואיפה זה התחיל ומתי יגמר? ואין עם מי לדבר
ואז כשהוא שוב מדהים אני ממש שוכחת מה שהיה, וממש מאמינה שהוא לא התכוון ושמעתה זה לא יהיה כך
אני חושבת שאם לא הייתי קוראת את הספר- למה הוא עושה את זה, ואם לא היה לי את המקום פה לכתוב את כל הדברים שאני חווה- אולי לא הייתי מצליחה לחתוך את היחסים שלנו כפי שעשיתי
מה שהכי מפחיד בספר שקראתי שיש דבר כזה מושג (ששכחתי את שמו) שנקרא "הקשרות" משהו... שזה אומר שככל שהזמן עובר ביחסים כאלו האישה יותר ויותר אוהבת את הבחור.. ממש מוזר ומפחיד
בספר היה כתוב שאישה חושבת- אוקי אם ימשיך להיות יותר אלים אכזרי או קשה אלי אז כבר אפסיק לאהוב אותו ואז אעזוב, אבל אני עדיין אוהבת אותו... אבל זה לא נכון כי תחושת האהבה רק מתעצמת.
שאלתי את עצמי הרבה פעמים לפני שהיה לי הקשר הזה- איך יכול להיות שאישה שהזמינה פעם ניידת משטרה עבור גבר אלים- תחזור אליו בזרועות פתוחות
אבל אני מבינה כעת דברים אחרת
בהתעללות נפשית זה יותר קשה כי אין אלימות בפועל ולכן לאישה ולסובבים אותה יותר קל לשכנע את עצמה כן לחזור ולתת צ'אנס כי הגבר הבין למד והשתנה וכו וכו
היום- רק מלראות את המבטים של האמהות השחוקות האלו שלצידן יושבים אבות רדומים או מרוחקים... רק לראות את המבטים של ה"ואו" איזה בעל מדהים יש לה!!!!!! (רובן לא יודעות שאני גרושה) ממש שידר לי אהבה ועוצמה כמו של מחזר נלהב עם ניצוץ בעיניים... ואפילו אני יודעת שכשאר ימצא בת זוג אחרת- אני אפילו אקנא... אקנה בתחושה הזו שהוא יודע לתת

דבר נוסף שרציתי לשתף אתכן- זה שכאשר כבר הגעתי איתו לרמות קשות של ייאוש וכבר הרמתי ידיים והלכתי לעורכת הדין שלי על מנת להגרש- זה היה ביולי אחרי שהתחילה הפגרה שיש בבתי משפט, ולכן העו"ד אמרה לי שהיא מכינה את כל הניירת אבל שנוכל להגיש הכל רק בראשון לספטמבר כשבית המשפט חוזר לפעולה - ולכן בנתיים עלי לשמור בסוד את מהלכיי
באותו זמן של יולי עד ספטמבר- הוא כבר ראה שאני לא ישנה איתו באותו החדר, ושהוא הרגיש את הריחוק שלי ולכן כהרגלו וכפי שהוא יודע הוא חיזר אחרי וניסה לגרום לי לאהוב אותו שוב
הוא היה כל כך מקסים במשך החודשיים האלו שאני ממש הופתעתי, היה הבעל האידיאלי
וכאשר הגעתי אליה בראשון לספטמבר אמרתי לה- הוא כל כך מקסים אלי בחודשיים האלו שאני ממש לא יודעת מה לעשות....
אבל באותה הנשימה אמרתי לה- שאם כבר הגעתי אליה (וגם שילמתי 15 אלף שקל) אז זה לא סתם!! אני לא אדם אימפולסיבי שממהר לעשות דברים. עברתי כל כך הרבה סבל איתו שאם כבר הגעתי למצב הזה אני לא חוזרת אחורה, כי הוא שוב יעשה לי את זה, ושוב יפייס אותי, ושוב ירמוס אותי ושוב יפייס- וצריך לעשות לזה סוף
ובלב חצוי ורגשות סותרים הלכתי על כל הקופה
למרות שעדיין לפעמים אני מרגישה חצויה, אני יודעת שאני במקום יותר שליו כעת, שלא מטלטלים אותי, שלא מעייפים אותי
כי אני צריכה את כוחותי לגדל את ביתי ולבנות את חיי ולא לבזבז את כוחותיי על הפרעה של מישהו אחר

סוזן. אני תמיד קוראת אותך בענין ובמידה רבה מאוד של הזדהות. את – היא אני כשהייתי צעירה, ועדיין היו לי הכוחות לעשות מה שאת עשית. אבל לא היו לי התובנות שאת הגעת אליהן בחוכמתך ואת הצלת את נפשך. לא פחות! ואת זה אני אומרת לך בתור מי שרק בעשור השביעי של חייה עשתה מה שאת עשית עכשיו, ממש בשארית כוחותי. מה שאת מתארת וקוראת לו "טלטלה" – אותן התהפכויות שאני מכירה אותן היטב! – זה שוחק והורס כל חלקה טובה. האהבה העצומה שהיתה, אשר גורמת לנו להישאר למרות הידיעה הרציונאלית שזו טעות - נשחקת. וכבר אין כוח ואומץ לשמוח ולהרפות כאשר הוא חוזר להיות "הנסיך הרומנטי", כי בפנים מנקר ה"עד מתי?" ולא מניח לשמוח ולהנות מההווה. ומה שעוד אוכל לומר לך ממרומי נסיוני – הגיל לא עושה טוב למצבים האלה... ככל שמתבגרים הכול מתקבע בנוקשות, ואין שמץ סיכוי להטבה, לשיפור, לתובנות אחרות אצלו. לי היה הכי קשה לקראת הסוף לשאת את מבטי השנאה שהיו מופנים כלפי. השנאה שראיתי בעינים שלו הצמיתה בתוכי כל רגש חיובי, הבנה, חמלה וגם את שרידי האהבה ההיא. זה לא עזר לי לדעת שבאיזה שלב המבט השונא יתהפך למבט אוהב. לא רוצה לחיות עם מישהו שרוב הזמן מביט בי בשנאה. הפניתי את אהבתי לעצמי, כי לא הגיע לי עונש כזה. וזה מה שגם את עשית ועליך להיות גאה בזה לנצח!

סוזן יקרה, את תמצאי לך מישהו שלא מתעתע בך. בכל זוגיות יש בעיות, אבל התעללות היא מאוד מיוחדת וייחודית.
אני בטוחה שהגרוש שלך היה חוזר להתעלל בך, כי הוא לחלוטין לא מודע למעשיו ומתנהג באופן פונקציונלי: אם עוזבים אותו, והוא צריך להחזיר את האישה, אז הוא נחמד. אם הוא חזק, אז הוא אכזר.
אין בו נחמדות וטוב קבועים.

אחת השיטות היא לכתוב בדיוק מה קרה בסיטואציות הקשות, כדי שלא תשכחי.

פלונימית, זה שובר לב מה שכתבת...

הי קוראת, אני בהחלט חושבת שהוא לא ישתנה. אומנם בקשות של לחזור אלי והנחמדות שלו כעת יכולים לפתות, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להגיע למצב בו יתאכזר אלי שוב. אני לא אחווה על בשרי את תהליך השינוי שלו (אם בכלל קיים תהליך כזה)
, אני מאחלת לו מכל ליבי שכן ישתנה ושימצא זוגיות בריאה, אבל אני כבר לא יכולה להיות בזוגיות איתו, אין לי אמון בו, ואני כבר סבלתי ממנו יותר מדי
אני גם נמצאת במקום של תהליך ריפוי ותובנות עם עצמי, תהליך של למצא את המקום השליו שלי, המקום הרגוע , להכיר מחדש את עצמי ולהתפתח
אני לא יכולה לחזור למקום חשוך ואפל
אני לא יכולה להאמין לו
אני גם לא חושבת שבנאדם יכול להשתנות ב180 מעלות, הבסיס נשאר

פתאום אני מוצאת את עצמי מהרהרת במה שקוראת כתבה - שבכל זוגיות ישנם בעיות...
ואני חושבת לעצמי- אם אין התעללות, אז איזה בעיות כבר יכולות להיות?
פתאום אחרי שחוויתי יחסי התעללות, כל ה"בעיות" כבר נראות לי שוליות
באמת איזה בעיות כבר יכולות להיות?

באמת איזה בעיות כבר יכולות להיות?

אחד נוטה לאיחורים וקשה לו עם זמנים. אחת מפוזרת. אחת עסוקה מדי ואין לה הרבה זמן לבילויים או נופש. אחד נותן לילדים יותר מדי ממתקים ושעות מסך. אחת לא מסתדרת עם האמא/אחות/אח של אחד. יש עוד סוגי בעיות.
בזוגיות נורמלית זה נשאר בגדר בעיות נורמליות: קצת רבים, קצת כועסים, חלק פותרים, על חלק צוחקים, על חלק מוותרים: כל זאת ללא כל התעללות ועם כבוד הדדי. בלי פחד ויראה, בלי חשש ממתי תפרוץ הקריזה, בלי תעתועים ועם זכות לדבר ולהתבטא.

ואו.... אני כל כך היתי שקועה בתוך התעללות וקורבנות ששכחתי מה זה יחסים נורמליים
אני מקווה שאחזור לתלם בקרוב , ושהטראומה הזו תהיה מאחורי

כי אני צריכה את כוחותי לגדל את ביתי ולבנות את חיי ולא לבזבז את כוחותיי על הפרעה של מישהו אחר @}

אני מקווה שאחזור לתלם בקרוב , ושהטראומה הזו תהיה מאחורי מאמינה בך שכך יהיה. משתהה נוכח התהליך המופלא שעברת כאן. את אישה נדירה.

אני חושבת שבתור אמהות לילדים של אבות מתעללים אנו צריכות לשים לב שהגרוש המתעלל לא "מתביע" את הדפוסים שלו בילד/ה
שאם זה ילד אז הוא יכול ללמוד את דפוסי המתעלל..
ואם זו בת אז היא יכולה לספוג אלימות נפשית...
צריך להיות ערניות, לחנך טוב, להתבונן, לדבר עם הילד/ה, למצא דרכים להסביר ולתת כלים להתמודד איתו...
מצד אחד דווקא המצב של גרושות ממתעלל הוא יותר טוב כי הילד/ה רואה אמא חזקה ולא מושפלת, אבל עדיין האב דומיננטי בחייו..
אנו אומנם התגרשנו מהגבר, אבל הילד/ה עדיין שם בחלק מהשבוע...
אני עוד לא ממש יודעת מה לעשות ואצלי זה עוד מוקדם כי קטנה רק שנתיים ... אבל באופן כללי אנו צריכות להיות עירניות

הי אמא קטנה, רציתי לשאול- את עדיין גרה עם ההורים? אני גרה עם אמא שלי והמצב לא הכי להיט, כי גם היא בקטע של מניפולציות רגשיות... פשוט ממש אין לי כסף לגור לבד מה עושים?????
הבנתי שמשרד השיכון יכול לעזור בהשתתפות בשכר דירה וארנונה- אבל רק בתנאי שזה לחד הורית, כי אם יש משמורת משותפת אז כבר אין הגדרה של חד הורית וגם אין עזרה
מישהי פה חוותה משהו דומה?
אני מניחה לשרוב הבנות פה יש הורים עם דפוסים דומים...
איך נחלצים מהמצב הזה ועומדים על הרגליים באופן עצמאי?
אני מהרגע שעזבתי את בעלי עשיתי הסבה מקצועית ורק עכשיו סיימתי אז אני עדיין לא עובדת. וגם כשאעבוד אני לא חושבת שאוכל להשכיר דירה לבד, זה יהיה מאוד מאוד קשה וממש בלתי אפשרי

_איך נחלצים מהמצב הזה ועומדים על הרגליים באופן עצמאי?
אני מהרגע שעזבתי את בעלי עשיתי הסבה מקצועית ורק עכשיו סיימתי אז אני עדיין לא עובדת. וגם כשאעבוד אני לא חושבת שאוכל להשכיר דירה לבד, זה יהיה מאוד מאוד קשה וממש בלתי אפשרי_

סוזן יקרה, בהחלט לא פשוט.
אם קשה לך עם אמך, אז כן, כדאי להתכוון למגורים עצמאיים.
אני גם מפרנסת יחידה עם מזונות נמוכים וללא עזרה כלכלית, ולכן מבינה אותך מאוד מאוד.
מה שאפשר לעשות הוא קודם כול לנסות לקבל כל עזרה שהיא מ"השלטונות". אני דווקא גרועה בזה ולא דאגתי לקבל דבר. אבל אולי אפשר.
שנית, לעבוד בכל עבודה שאפשר שיש לה סוג של קשר למה שאת עושה (כי מדברים כאלה יש סיכוי לקידום. לא לבזבז זמן על עבודות שממש לא קשורות למקצוע ושיעצרו לך את הקריירה). אני עבדתי בדברים שקשורים לעבודה שלי. לא היתה לי אפשרות לגור עם הורים. אז פשוט עבדתי בכל מה שיכולתי כדי לגרד משכורת סבירה. חייתי בצניעות מאוד. אבל היה לי חשוב מאוד שתהיה לי הפינה שלי. לא יכולתי אחרת.
שלישית, לשכור דירה במקום ממש זול. האם אמך גרה באזור יקר? אם לא, שווה אפילו לגור עם הפיצית בדירת חדר וחצי ושתהיה לך הפינה שלך. נגיד דירת חדר וחצי בראשון או בבאר שבע או בחולון יכולה להיות ממש זולה.
חזקי ואמצי. את כבר גיבורה, אז ברור שתצליחי לבנות לעצמך חיים טובים.

סוזן סוזן,

אני קוראת שקטה שמעריכה מאוד את הרגישות הכנות והנחישות שלך.
חשבתי על מה שכתבת, ויש לי רעיון ליציאה למגורים נפרדים מאמך יותר בזול משכירות.

האם יתאים לך לחפש שותפות עם אמא במצבך?
אם הקשר טוב תוכלו אולי גם לגבות זו את זו בטיפול הילדים (זו מעין בניית מיני קהילה ורשת תמיכה). יש קיום יחסים בין שוות, והעלויות קטנות יותר מאשר שכירות עצמאית .

אפשרות נוספת ופחות מועדפת לדעתי היא לחפש מגורים בחינם בבית של קשיש שאינו מעוניין לשהות לבדו בבית בלילות.
כאן אין יחסי שוויון אבל העלויות נמוכות יותר, יחד עם זאת את פחות אוטונומית. מצד שני זו תרומה לקהילה שמאפשרת רווחה לקשיש ולמשפחתו ועוזרת גם לך.

מה דעתך?

הי סוזן,

מה שלומך? לשאלתך- אני עדיין גרה עם הוריי, ובינתים זה עוזר, מחזק וטוב לנו כאן. תהליך הגירושין מאוד קשה ולחזור לבית עם אנשים שאוהבים את בני ואותי - מאוד מקל.
כמובן שגם מהפן הכלכלי, גם אני לא יכולה להרשות לעצמי לשכור כעת דירה, יאך חד עם זאת אני מידי פעם כן מסתכלת לראות אם יש משהו רלוונטי (אולי תהיה איזו מציאה!) וכמובן שאני מקווה שכשהמשפט יסתיים, ודברים קצת יסתדרו- אוכל להתפנות וגם למצוא דירה.
אני חושבת שהעצמאות שבמגורים לבד, מאוד חשובה, אבל שצריך לעשות את זה כשמוכנים ויכולים, כי החוויה היתה קשה ואני חושבת שלפני שיוצאים צריך להתחזק.

לגבי מה שכתבת לפני כן- על כך שצריך לשמור שהגרוש לא יטמיע דפוסים של התנהגות מתעללת גם בילד- זה מאוד נכון, אך השאלה היא כיצד ניתן לדעת מה קורה בכותלי ביתו? הרי כלפי חוץ "הוא נראה בסדר"? אז כיצד אפשר לדעת, במיוחד כשהילדים ככ רכים? זה מפחיד גם אותי, אבל- איני יודעת איך אפשר "לבדוק" מה באמת קורה כשאת לא שם.

איך מתקדם ההליך אצלך? ביתך עכשיו במשמורת משותפת?

הי אמא קטנה, עדיין אין פסק דין לגבי המשמרת ולגבי סכום סופי של המזונות, בקרוב יהיה
באמת שאני לא יודעת איך ניתן לפענח מה קורה שם בתוך כותלי ביתו ואילו כלים אפשר לתת לילדים שלו על מנת להתמודד... אין לי מושג..

אני חושבת שאגיד תמיד לבת שלי שאני תמיד לצידה ושתדע שאם יש מישהו שעושה לה משהו לא טוב או מתיחס אליה לא בכבוד אז שתספר לי כי תמיד אכן עליה ואהיה לצידה וכו וכו
תמיד לתת ביטחון, שיהיה לה גב חזק
ואז אם יתחיל לשגע אותה אז יהיה לה יותר אומץ לעמוד מולו
מקווה שזה מה שיעזור
גם אולי אוכל לשאול בהמשך איך עם אבא ואיך מתיחס
ואני מניחה שהוא יספר לה כל מיני דברים עלי איך בגללי התפרקה המשפחה ואיך אני מנעתי ממנו להיות איתה כל הזמן ואז היא תבוא ותשאל אותי ואני כבר אדע שהוא חופר לה ואהיה ערוכה לזה
אולי גם עד אז יהיו אנשי מקצוע שאפשר להתייעץ איתם לגבי זה
אני מקווה שיהיה בסדר ושיהיו לנו הכלים להתמודד מולם

הי סוזן, אני חושבת שאת צודקת ומאוד חשוב לחזק את הילדים ולתת להם את התחושה שאנחנו תמיד נהיה איתם ותמיד לצידם.
יחד עם זאת, איני בטוחה שאפשר יהיה לדעת אי פעם באמת מה "קורה שם", גם כאשר הילדים ידברו יותר, ומכיוון שכך- איני יודעת אם נדע להעניק להם את כל הכלים להתמודד.
אני רוצה כמובן להאמין שכן, אך אני לא יודעת מה צפוי לנו בהמשך...
אולי נשים שכבר יצאו משם מזמן, ויש להן ילדים גדולים יותר, ידעו לומר לנו איך היה אצלם.

האם בינתיים הסדרי הראיה שלכם נמשכים כסדרם? (כמו קודם)
האם זה המשפט הסופי או שצפויים עוד בהמשך?
האם חזרת לעבודה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם מניעת שינה זו התעללות?
זה לא דרמטי כמו שזה נשמע. לא מדובר בשבי הסורי או משהו כזה. אני רגילה ומתמודדת שניםעם מניפולציות ופרובוקציות מצידו. אבל למשל כשתורו לרחוץ כלים (ככה זה עובד אצלנו) והוא עושה את זה בקולי קולות בדיוק בשעת השנ"ץ בשישי כשאני צונחת על הספה בסלון (עקב היחסים זה המיטה היחידה שלי לצערי) מבקשת שיעשה את זה מאוחר יותר והוא טוען שלא יכול וממשיך (שזה שטויות. מובן שיכול) האם זו התעללות?
עקב מצבי הבריאותי יש שעות שאני פשוט צונחת.

הי פלוני אלמונית, אני מבינה שאת זו שישנה בסלון והוא בחדר שינה? יש לכן ילדים משותפים? בני כמה אתם? כמה זמן אתם כבר לא ישנים באותו החדר?
אני מניחה שאם כבר שנים את מתמודדת עם מניפולציות ופרובוקציות מצידו ואת "רגילה" לכך אז כן יש כאן התעללות מצידו ואלי לא רק בשטיפת הכלים בצהרים
לפי דעתי כל סיטואציה שאין בה התחשבות בזולת היא בעייתית!!!
אשמח אם תשתפי יותר... זה נותן הרבה כלים וכוח להתמודד

הי אמא קטנה,
בנתיים הסדרי הראייה נמשכים כרגיל, בקרוב צריך להיות פסק דין לגבי משמורת וגובה המזונות. ת'אמת אני כבר די רגועה וכבר ממש לא מעניין אותי מה השופט יקבע
אני עדיין לא עובדת, למדתי בשנה האחרונה קורס להסבה מקצועית ובקרוב אחפש עבודה
אפילו נרשמתי לגיי דייט והתכתבתי עם כמה בחורים מאוד נחמדים, אבל כשביקשו מספר טלפון נעלמתי, ואז הבנתי שכנראה ממש לא מתאים לי עכשיו ושזה די מאולץ אז עזבתי את זה..
אני חוששת שבנושא הקשר של ילדים צעירים עם אב מתעלל - שכיון שבגיל צעיר כל כך הם גדלים עם האב, האב יכול להתחיל במניפולציות עוד מגיל ממש צעיר, ואז הילד לא יכול לזהות שיש כאן בעייה כי הוא גדל עם ההתנהגות הזו.. ואז איך יידע להגיד שמשהו לא כשורה? ואולי הילד יכול להתבלבל כיוון שעם אמא יש יחסים מסוימים ועם האב יש יחסים שדורשים התנהגות אחרת... לא יודעת .. קצת מדאיג... מקווה שיהיה בסדר

שמחה לשמוע שאת רגועה. זה נשמע לי אפילו יותר חשוב מפסק הדין.

ואני אישית מאמינה מאוד ביכולות של הילדים לריפוי והשתקמות. ואם את חוששת שילדים לא ידעו לזהות מניפולציות של האב אז הפתרון המתבקש הוא להוות בעצמך דוגמא אישית של אישה של אמשתמשת במניפולציות. מכיוון שאת לא מניפולטיבית, אני בטוחה שיהיה בסדר

משהו שחשבתי עליו בימי האחרונים- אם תהיה לי זוגיות לפניו.. כלומר זוגיות כבר שחיים ביחד באותו הבית
האם יהיה מסוגל להתנקם באיזושהי דרך?

אבל עוד מוקדם לחשוב על זה ואולי גם מיותר, אין לי כרגע זוגיות וגם לא מחפשת.. והוא כן מחפש
אני מאמינה שתהיה לו זוגיות לפני...

היום חברה אמרה לי שראתה את הגרוש שלי עם הילדה בטיול בפיקניק לא מזמן, היא היתה עם משפחתה והגרוש שלי לא זיהה אותה, אבל היא ראתה שיש קשר יפה בינו לבין הבת שלנו ושהוא מאוד עדין איתה ומשחק איתה יפה ומסביר לה וכו וכו, אמרה לי "תשמעי הוא ממש מדהים איתה, הוא ממש עשר" ועוד ועוד מחמאות כאלו...
זה קצת הכניס לי ספקות לראש, אם הוא יכול להיות אבא טוב הוא יכול גם להיות בן זוג טוב, ואולי מיהרתי לעזוב? ואולי אם הייתי נשארת יותר היינו בתור משפחה מסתדרים טוב? כי עוד לא ממש חיינו ביחד בתור משפחה, כלומר רק קצת ממש כי כשהיתה בת 9 חודשים עזבתי. ואולי אם הייתי נשארת אז הייתי מגלה בו צדדים אחרים? של חמלה של סובלות של להיות הורה טוב, של משפחתיות ואחדות?
והוא עדיין מנסה לחזור אלי, אומר שרוצה שנחזור להיות שוב משפחה ביחד ורוצה לעשות עוד ילד
עוד ילד? אין סיכוי שאני מעוניינת לעשות איתו עוד ילד זה אני יודעת בוודאות!!!!
אבל כן היו לי ספקות היום אם לתת לו צ'אנס ולחזור להיות איתו בקשר, בצורה ככה הדרגתית, התחלתית, אולי לא לעבור לגור ביחד, אלא רק להתראות לפעמים ולראות איך זורם
אבל לא!!! אני לא יכולה להיות נאיבית, הההחלטה שלי לעזוב אותו לא היתה סתמית, ואם אני בוודאות לא רוצה ממנו עוד ילד זה מהסיבה שאני יודעת שיש בו יכולת להיות מאוד אכזרי, ואם אני יודעת שהוא מסוגל להיות אכזרי אז למה בכלל לרצות לחזור אליו?
אבל כן היו לי ספקות היום...

שליחה על ידי ואם* » 17 ינואר 2015, 14:45

_היום חברה אמרה לי שראתה את הגרוש שלי עם הילדה בטיול בפיקניק לא מזמן, היא היתה עם משפחתה והגרוש שלי לא זיהה אותה, אבל היא ראתה שיש קשר יפה בינו לבין הבת שלנו ושהוא מאוד עדין איתה ומשחק איתה יפה ומסביר לה וכו וכו, אמרה לי "תשמעי הוא ממש מדהים איתה, הוא ממש עשר" ועוד ועוד מחמאות כאלו...
זה קצת הכניס לי ספקות לראש, אם הוא יכול להיות אבא טוב הוא יכול גם להיות בן זוג טוב, ואולי מיהרתי לעזוב?_
שני הדברים לא תמיד קשורים זה לזה.
זה משמח מאוד מאוד שהוא יכול להיות אבא טוב!
זה בטח לא אומר שעשית טעות

_אבל כן היו לי ספקות היום אם לתת לו צ'אנס ולחזור להיות איתו בקשר, בצורה ככה הדרגתית, התחלתית, אולי לא לעבור לגור ביחד, אלא רק להתראות לפעמים ולראות איך זורם
אבל לא!!! אני לא יכולה להיות נאיבית, הההחלטה שלי לעזוב אותו לא היתה סתמית, ואם אני בוודאות לא רוצה ממנו עוד ילד זה מהסיבה שאני יודעת שיש בו יכולת להיות מאוד אכזרי,_

סוזן יקרה, הפרמטר הראשון לבדיקה אם אפשר לחזור למתעלל ואם דברים יכולים להשתנות באמת (אבל באמת, בלי לחיות בפחד שזה יחזור), זה אם הוא מודע לאופי המתעלל ומתחרט ומעוניין להשתקם.
אם הוא חושב שמה שהוא עשה זה נורמלי, אז יש סיכוי גדול שזה יחזור.
האם הוא מודע למעשיו?
הפרמטר השני תלוי בראשון: אם אחרי שהוא מודע למעשיו, הוא מסוגל להשתנות. כי היכולת ממש להשתנות היא קשה בכל מקרה. מאוד קשה להתרגל לא לכעוס בצורה נוראית ולא לבטא את הכעס בצורה תוקפנית.
מה את חושבת בקשר לפרמטרים האלה?

הי קוראת, הוא כן מודה שהוא היה לא בסדר, אבל הוא לא מחמיר עם עצמו יותר מדי, אומר במעורפל שעשה טעויות והיה לא בסדר, אבל לא מוכן להכנס לפרטים
יחד עם זאת אומר- גם את עשית טעויות ושנינו צריכים ללכת לייעוץ כי שנינו טעינו בדרך והיינו לא בסדר
הוא יותר לוקח על עצמו את האחריות שהיה לא בסדר, אבל לא מודה בפה מלא
גם אנחנו בהליך משפטי עדיין אז גם יכול להיות שמפחד לדבר בגלוי שלא אקליט אותו ויהיו לי ההוכחות שהיה אלים מילולית ותוקפן וכו'. אז לא ברור לי עד הסוף האם מבין את מעשיו או לא
בגדול הוא משדר לי שאני לא בסדר כי עזבתי את המשפחה ופירקתי את הבית ואומר שהוא מוכן לעשות הכל על מנת שנחזור להיות ביחד כמשפחה כי זה הדבר החשוב לו מכל
הוא לא אומר- את עזבת את הבית בגללי, כי אני התנהגתי לא בסדר. הוא מאשים אותי שאני פירקתי ועשיתי טעות, ונכון שגם הוא היה לא בסדר, ומבקש שנלך לטיפול זוגי

הוא מנסה בכל מחיר לקבל משמורת משותפת, ואני כבר חשבתי לעצמי- או קי מה כבר כל כך נורא? הוא גם ככה רואה את הילדה כמעט חצי מהזמן.. אבל העורכת דין שלי אמרה לי שזה פתח לבעיות אחר כך, שעם אדם כזה כוחני ושתלטן לא עושים עסקים. שיכול להשתמש בזה נגדי
הוא הצהיר שאם לא יקבל את המשמורת המשותפת הוא יגיש נגדי תביעה של כ300 אלף שקלים על חוב שצבר וינסה להפיל עלי כי כביכול החוב הזה התגלגל כשהיה עוד נשוי לי (ככה מנסה להוכיח)
ואז אני חושבת לעצמי - אם עכשיו הוא ככה סחטן וכוחני, אז איך יהיה אם ישיג את המשמורת המשותפת? אי אפשר לסמוך עליו ואני לא רוצה הפתעות, ושאחר כך אתחרט.. אסור לי להסכים למשותפת
הוא אמר שהוא ימשיך לנסות עוד ועוד ויגרור אותי למשפטים עד שאתרושש, ויגיע עד לבגץ אם צריך בשביל המשמורת וכמובן גם בשביל החובות ההזויים שלו שרוצה שאחלוק איתו
אמר- "אם תסכימי למשותפת אז אני לא אתבע אותך" . העו"ד שלי אמרה לי שהוא מנסה להפיל אותי בפח ושלא אעיז להגיע איתו לשום הסכם. הוא מחפש נקמה ולהכאיב
או שסתם מאיים כהרגלו ומנסה להפחיד
וכשמאיים זה באמת נראה אמיתי
ככה הוא
מאיים, מפחיד, מנסה לכופף את ידי כאשר איני מסכימה לו
אמרתי לו שזכותי לחשוב אחרת ושאינני מעוניינת במשותפת
אז מיד תוקף ומאיים בכספים
איזה מזל שעזבתי אותו

מה ששכחתי לספר לכן, שלפני כל האיומים שלו הוא ניסה לחזור אלי, אמר לי שהוא יודע שאנחנו הכי מתאימים בתור זוג ורוצה שנהיה ביחד וכו וכו
ככה הוא ניסה לרכך אותי
אבל כשלא הסכמתי איתו- ואי איזו התקפה
באמת מה שאני חוששת מפניו- שיום אחד יהיה לי בן זוג חדש, ואז מה הוא יעשה?
באמת זה מפחיד אותי
כמו המטורפים האלו שקוראים עליהם בעיתונים
שרוצים לנקום כשלגרושה יש גבר חדש
מפחיד
יש לו המון נקמה
ויש לו מוטו של "תמות נפשי עם פלישתים"
בנתיים הוא ינסה להרוס את שנינו עם משפטים והוצאת כספים על עורכי דין
אין לו בעייה להתרושש כל עוד הוא גם מרושש אותי- כזה הוא
גם בעסקים הוא כזה
יש לו עסק יריב שכל מה שהניע אותו זה להפיל את העסק השני אפילו במחיר של פגיעה עצמו- הוא היה מוריד מחירים ומפסיד (!!!!) העיקר לנסות לפגוע בעסק המתחרה
כזה הוא

ויש לו מאגרי כסף רבים- קיבל ירושה גדולה ואני לא חושבת שיהסס להוציא כספים על מנת לפגוע בי ולהשיג מטרתו.
הוא אדם מאוד נחוש בדעתו, ומשיג את מטרותיו בכל דרך שהיא
ואי אפשר להגיד לו לא
אם אומרים לו לא הוא עוד יותר נלחם
אז מה יוצא בסוף? שהורי עבדו קשה וחסכו כל השנים, ואני באה ולוקחת 50 אלף בתור התחלה רק.. ומה בהמשך? אם ימשיכו המשפטים אני ממשיכה לממן עו"ד
בעיה בעיתית
מזל שיש לי את ההזדמנות לקחת עו"ד.. אחרת היה מכסח אותי בלי מלח

אני עוברת את רב הסעיפים שקראתי ... מחכה ליום שבו אעזוב את בעלי ..
אני מתארת את עצמי איתו בעוד 30 שנה מחורפנת לגמרי
חבל לי על השנים ועל 2 ילדים חמודים .. אבל זה מה שנשאר לעשות ..

מתחשק לי לפרט מה אני עוברת בחיי . ככה סתם , כדי לפרוק .. אף פעם לא דיברתי על מה שאני עוברת .. מקווה שזה לא בזבוז זמן.
מאיפה להתחיל ? הוא בהחלט אלים .. מילולית .. פיזית כבר מס' פעמים .. מקלל , משפיל , זורק חפצים . לפעמים האו עושה פרצופים מפחידים שמאיימים עליי וזורק משפטים כמו : צריך לשרוף אותך .. את שטן מהלך .. יא'מסכנה. ממעיט בערכי :"יש לך חלב על השפתיים " "השכל שלך מצומצם , תפתחי אותו " "יעצלנית " מאשים אותי בכל דבר !! מעביר ביקורת נון סטופ .. "למה דלתות הארונות פתוחות " האוכל טוב אבל חסר ..." (תמיד משהו לא בסדר .)אדם שונא אנשים - מעביר ביקורת על כל מי שלא חלש וקטן..( משום מה לחלשים ולמסכנים יש לו סימפטיה ולב רחום)
כועס על דברים מיניאטוריים ועושה סיפור מכל דבר , כמו :" למה את לא מקשיבה לי כשאני מדבר" " שעה אני קורא לך ואת לא עונה " .. אין לנו חברים משותפים ואני מתביישת להציג אותו לחברים שלי בגלל הבושות שהוא מסוגל לעשות .. לא אכפת לו מי האדם שעומד מולו , ברגע שהוא כועס - הוא כועס !!! ואף אחד לא יכול לעצור אותו .. הופך אותי לחסרת רגישות כלפיו כאשר זה הפוך.. " את לא סופרת אותי , את צריכה לכבד אותי כמו מלך כי אני בעלך " .. מה שבאמת הכי שובר אותי זה הקללות מול הילדים .. שטן , מסכנה ומטומטמת הכי מוכר בלקסיקון שלו .. ועוד יותר עצוב שאני נגררת מידי פעם לזה . פעם אפילו איבדתי את עשתונותיי והבאתי לו מכה (משהו שאני לאד לא גאה בו )אי איי ,אני קוראת את זה חצי צוחקת חצי בוכה , מי יאמין שזו אני ? החזקה , הדעתנית , המוצלחת ? מחכה כבר ליום שבו אצא מבית המשפט מאושרת מתמיד!! חשוב לי לציין שאני כן אוהבת אותו והוא יכול להיות מדהים אבל ברגע שהוא מתעצבן הכל נשכח .. הלב שלי כבר לא מחזיק מעמד .. עצוב לי באמת , הייתי רוצה שדברים יראו אחרת .אבל הם לא . החיים שלי כל כך מסובכים כרגע , אני מקווה שאוכל להתעשת לפני שאשבר לגמרי . אני מקווה שהשנים האלה לא יעלו לי ביוקר וישאירו בי צלקות קשות .

לפתוח ולדבר זו התחלהשל משהו טוב יותר .

וא מנסה בכל מחיר לקבל משמורת משותפת

סוזן יקרה, הילחמי בזה בכל הכוח. אם תהיה לו משמורת משותפת, הוא עלול לנצל אותה להזיק לך כל הזמן. צריך למצוא דרך להעביר לשופט/ת את המידע שהוא מאיים עלייך.

_מאיים, מפחיד, מנסה לכופף את ידי כאשר איני מסכימה לו
אמרתי לו שזכותי לחשוב אחרת ושאינני מעוניינת במשותפת
אז מיד תוקף ומאיים בכספים
איזה מזל שעזבתי אותו_

אכן כן. הוא ללא ספק אדם אלים ממש ומתעלל קלאסי: כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה, הוא תוקף ומאיים.

רשמתי את הילדה לגן ובעירייה ביקשו את חתימתו- הוא חתם
היום הודיע לי שלא מעניין בגן זה ורוצה להחליפו.
ורוצה לבטל את הסכמתו
אולי נלך על זה למשפט
רק שלא אאבד את המקום בגן בנתיים....
סיוט
מתיש

הי לילי
ברוכה הבאה מותק!!!!
לא קל לצאת ממצרים- אבל בסוף יוצאים
עברנו את פרעה נעבור גם את זה
בהצלחה
תמשיכי לכתוב, יש פה אחלה בנות עם הרבה ניסיון