סימני התעללות בזוגיות

[סוזן_סוזן*]

הגעתי להחלטה פשוט להפסיק לריב עם עצמי ועם כל הסיטואציה הזו
לקבל הכל באהבה, לא משנה מה יהיה
לשחרר ולקבל גם אותו בתור בן אדם ובתור האבא של הילדה שלי
בסופו של דבר- הוא באמת הוכיח את עצמו שהוא אבא טוב, ובאמת שאין לי תלונות על התנהלותו כלפי הבת שלנו, היא מאוד אוהבת אותו
לגבי הביטולים שלו- מסתבר שזה היה כי היתה בעיה בריאותית במשפחה שלו ופשוט לא היתה לו ברירה

[אמא_קטנה*]

הי סוזן, אני שמחה שאת יותר רגועה עם עצמך...ומקבלת הכל יותר בקלות.
אני לא מצליחה לעשות אותו הדבר... כועסת עליו המון, ויודעת שהכעס לא טוב לי אך קשה שלא לכעוס.
קשה לי המחשבה שהשחרור ממנו לעולם לא יהיה מלא...

[סוזן_סוזן*]

היום פגשתי חברה מהשכבה שלי, מסתבר שגם היא חד הורית עם תינוק... וגם שבן זוגה היה מתעלל
לא יאמן כמה נשים אני פוגשת באקראי שהן עם סיפור דומה לשלי

[אמא_קטנה*]

האמת שקצת עצוב שזה ככה לא? כאילו נגמרו האנשים הטובים בעולם...

[סוזן_סוזן*]

הי אמא קטנה, גם לי היה כעס מאוד חזק, שהלך והתפוגג עם קבלת הגט. אני מקווה שבקרוב תתגרשו ואת תרגישי הקלה עצומה. לדעתי מאוד חשוב לא להראות שאת רוצה גט, לא לדבר על זה בכלל. ואם הוא מדבר איתך על הנושא תראי אדישות לגבי הנושא.
האנשים הטובים לא נעלמו מהעולם. אני חושבת שאני פוגשת בחורות כאלו כי אני עדיין בסרט הזה ואז אני מושכת לעצמי נשים דומות.
אני מאמינה שבהמשך כל אחת מאיתנו תתחזק עם עצמה ועם הגבולות שלה ובהתאמה תמשוך לחייה גבר שמעריך אותה ומעוניין בחברתה

[אהבה*]

אם זה יכול לעזור במשהו-מצרפת מכתב שקיבלתי אתמול במייל באהבה לכום

על אלימות מילולית
ביירון קייטי
04/07/2014

שלום קייטי,

קודם כל ברצוני להגיד שמאוד נהניתי מהספר "לאהוב את מה שיש" ומהניסיון לתרגל את שיטת החשיבה שלך בחקירה וכל זה, אבל הפסקתי לקרוא את הספר לפני כמה שבועות אחרי שנתקלתי בהצהרה שהיא לדעתי מאוד מטרידה וחסרת רגישות: "לא קיימת התעללות מילולית, קיים רק מישהו שאומר לי אמת שאינני רוצה לשמוע". האם תוכלי להסביר זאת למישהי שאימה החורגת אמרה לה מגיל 5 עד 21 כמה היא טיפשה, סתומה ואנוכית???? הו כן, ואיזה טעות אני בכלל. באמת, אם הייתי יודעת שאימי החורגת לא באמת מתעללת בי מילולית, רגשית ופיזית כנראה שלא הייתי סובלת מדיכאון, חרדה והפרעות אכילה. וואו, עכשיו זה באמת מאוד ברור לי, אני טיפשה!!

כילדה בת חמש, שש, שבע ידעתי שאני טיפשה ופשוט לא רציתי לדעת את האמת. זה תהליך המחשבה שאני אמורה להאמין בו לדעתך? אני עכשיו בת 36 ולגמרי מבינה שזה העסק שלי למצוא את האמת שלי, אבל להגיד שההתעללות המילולית וכו'....לא באמת התרחשה ושאני הייתי ילדה טיפשה ואנוכית שפשוט לא רצתה לשמוע את זה - את צוחקת עלי!!! בכל מקרה הסברתי למטפלת שלי מדוע אינני יכולה להמשיך בקריאת הספר שלך, ביחוד כי גם היא לא ידעה איך להתייחס לאמירה שלך, ואני מאוד סקרנית לדעת אם תוכלי להאיר את עיני, כיצד אמירתך המצוטטת יכולה להיות בעלת תוקף? אני מחכה בקוצר רוח לתשובתך (למרות שתאמיני לכך או לא, אני לא עד כדי כך טיפשה להאמין שתיקחי את הזמן לענות לי, כשבטח אין לך בכלל זמן לקרוא אישית את כל המיילים ששולחים לך) סתם ניחוש............

טרייסי


טרייסי היקרה,

בואי נגיד שאימי קראה לי טיפשה כשהייתי בת חמש והמשיכה לעשות זאת כל חייה. אני שנאתי אותה על כך! וגם שנאתי את עצמי על השנאה שלי אליה! זה הכי טוב שיכולתי לעשות. שנאה וטינה היו הכלים המוכרים לי להתמודדות, עד שלמדתי לחקור את המיינד שלי ואז דרך חדשה החליפה אפילו את הצורך להתמודד. בנוסף לכך, מתוקה, אני באמת לא רוצה שתחשבי משהו אחר ממה שאת חושבת. אני רק שואלת אותך, האם את מוצאת שלווה במה שאת חושבת? אין קיצורי דרך: העבודה עובדת רק כאשר אנו עונים על השאלות בכנות. אני בכלל לא מציעה דרך אחרת לחשוב, אני מציעה שאנשים יחקרו את מחשבותיהם המלחיצות ויפגשו את עצמם ממקום של הבנה גבוהה יותר ממה שהם חוו עד כה. האמת שלך היא זו שמשחררת אותך. למשל, אני כבר לא בת חמש, עשר, עשרים או אפילו שישים, וזה הזמן שאקח אחריות על הכעס, הסבל והתרעומת שלי. אימא שלי אמרה, "קייטי, את טיפשה", ואני לעולם לא עצרתי, לעולם לא הייתי שקטה מספיק לעצור ולשאול את עצמי אם זה נכון או לא!!! את מאמינה? "אני טיפשה" – האם זה נכון? איך אדע, מעולם לא עצרתי לשאול את עצמי. איך אני מגיבה כשאני מאמינה למחשבה? שבי עם ארבע השאלות ותעני עליהן בעצמך, בשביל עצמך. "אני טיפשה" – מי הייתי אם לא הייתי מאמינה למחשבה (ביחוד בזמן שאמי אומרת לי שאני טיפשה)? האם יכול להיות שהיא צודקת? והאם זה יכול להיות שהיא טועה? לא ידעתי עד ששאלתי את עצמי, ונטיתי להאמין לה עד שחקרתי את המחשבה הזו. זה הרגיש הרסני לחשוב שאני טיפשה והחזקתי בזה כאמת שעלי להסתיר. ניסיתי להסתיר זאת בכך ששיחקתי אותה חכמה. זה מאוד קשה לעשות כשאת חושבת שבעיקרון את טיפשה. כאישה בת 63 (אם זה יותר קל השתמשי בגילך ומינך) אבחן את זה עכשיו, כי עכשיו זה הזמן היחיד שממנו אני יכולה לבחון את זה. אני כבר לא בת חמש, אפילו אם אני עדיין חושבת כמו בת חמש (בדיוק כמוה) מאמינה למה שהיא האמינה לגבי עצמה ומנסה להסתיר את זה בכל מחיר. עכשיו, סוף סוף, אני אסתכל על זה. "אני טיפשה" – האם זאת האמת? איפה זה נכון שאני טיפשה ואיפה זה לא נכון שאני טיפשה? איפה אמי צודקת (אם בכלל) ואיפה היא טועה (אם בכלל). אז אני מספיק חכמה להלביש את עצמי, לצחצח שיניים, לקרוא ולכתוב. אני יכולה ללמוד. אני חכמה מספיק (לפעמים) לראות בעצמי איפה בחיים אני זקוקה לעזרה, באילו עבודות אני טובה, איפה אין לי כישורים ואני כנה לגבי זה. כנות היא הביטוי הגבוה ביותר לאינטליגנציה. בנוסף לכך אני טובה בהקשבה; זה חכם, באמת להיות בחמלה עם אנשים. מה אני יודעת, אולי אמי בכלל לא האמינה בדברים שאמרה לי. אני לא טיפשה מידי כדי להודות בחסרונות שלי שבעבר כללו קריאה בשמות שקריים מצדי, בשקט בדרך כלל. עכשיו הפכי את ההצהרה ומצאי שלוש דוגמאות שמראות כי היא נכונה ושלוש דוגמאות המראות כי היא לא נכונה: אני יותר מידי טיפשה להצליח במתמטיקה, טיפשה מידי כדי להיות נגרית, ויש פשוט דברים בחיים שהם לא מובנים לי, אז במובן מסוים, אמי צודקת. זה טוב לדעת. היפוך נוסף: אמי טיפשה. מצאי שלוש דוגמאות כיצד זה נכון (רק לדעתך כמובן). היי פתוחה, אדיבה ורכה ואולי תגלי שאת מתחילה לפגוש את אמך, או אמך החורגת בהבנה שלגמרי תפתיע אותך. אולי תתחילי להבין את הפחד שלה, הכאב שלה, הפצע שלה, כאב שמוביל אימא חורגת להיות כל כך רעת מזג עם בת קטנה וחמודה כמוך. ואיפה זה נכון שאמך החורגת איננה טיפשה? מצאי לפחות שלוש דוגמאות והביאי אותן לתשומת ליבה, ואפילו שתפי אותה כיצד הן עזרו לך בחיים, אם הן אכן עזרו, או פשוט שתפי שמצאת אותן. ואני גם מתרגלת את העבודה עם שלושת העסקים. אני עושה את העבודה ומקווה שהעבודה שאת עושה משרתת אותך כמו שהעבודה שאני עושה משרתת אותי. לא אמרתי הכל, יקרה, כי רק את יכולה לעורר את עצמך למה שנכון עבורך בחייך. שוב, אין קיצורי דרך, מלאך.

אני לא לוקחת את הזמן לעבור שוב על מה שכתבתי, לתקן או לשפר את זה, מתוקה וטהורה שכמוך. אני מקווה שהמילים שכתבתי ישרתו אותך. הזמן שלי כל כך דחוק שאני מופתעת מכך שכוונתך לשמוע ממני הזיזה אותי לקראתך. הכוח של האהבה זה כל מה שמזיז אותי, זה הכל. תודה לך על היותך בעולם ותמסרי שלום ואהבה למטפלת שלך ותודה על כך שהיא שם בשבילך – נפלאה, נפלאה שכמוך.

אוהבת את מה שיש

טיפשה וחכמה, לפעמים

Kt

אחרי שטרייסי קיבלה את תשובתי היא שלחה לי תגובה מאוד יקרה, שאינני יכולה להעלות עכשיו. נראה שהייתה לה פריצת דרך, שהיא קיבלה את מה שהיה חסר לה בניסיון הקצר והראשוני עם "לאהוב את מה שיש". תודה לכולכם שאתם שם להושיט יד מניסיונכם בחקירה לאלה שזקוקים לכך. ישנה ישירות ב"לאהוב את מה שיש", שלפעמים מצריכה את עזרתכם. המיינד של אנשים גורם להם הרבה פעמים לקפוץ למסקנות ולהאמין למה שהם חושבים ולא למה שבאמת כתוב בספר. אנשים שלא מכירים את העבודה לא תמיד מודעים לכך שהם מניחים הנחות. עד שאנו מבינים את ההבדל בין מה שכתוב, למחשבותינו, אנחנו חייבים להשליך את מה שלא כתוב על מה שבאמת כתוב. אנחנו חייבים להאמין למה שאנחנו חושבים כאילו הייתה זאת המציאות.

לפעמים כאשר אנשים מביעים "אלי" אהבה בפתיחות ומשתמשים במילות חיבה, ישנם אנשים שמתעצבנים ונדחים מכך. הם אומרים שזה מרגיש להם יותר מידי כמו הערצה לגורו. אני פשוט אוהבת שאנשים אוהבים. אני אוהבת שהם אוהבים אותי, אוהבים אתכם, ואוהבים את עצמם על כך שהם אוהבים אותי ואתכם, ושיש להם את האומץ להביע זאת. אני יודעת כמה זה יקר לאהוב, איזה כוח זה נותן לחיות מתוך חווית האהבה ואיזו השפעה יש לזה בעולם כולו.

אהבה היא איננה אישית, חוץ מאשר אל האדם שאוהב, או מהאדם שאוהב. לדעת מה היא אהבה זה לחוות את החוויה ולהבין את הפוטנציאל הבלתי מוגבל של כוח החיים שלנו וטבענו האמתי. אהבה זה ההיפך מדיכאון ובלבול. ברגע שהיא נחוות דרך אדם אחד, היא נשארת תמיד כנקודת התייחסות, ערה לאפשרות שלה כמציאות בלתי מוגבלת. זה טוב שאתם מתרגלים את הטבע שלכם והשפה של הטבע שלכם, כאשר זה נכון עבורכם, ושכל מלחמה מוזמנת לנייר ונחקרת, כדי לשמור על האהבה טהורה. כאשר אנשים אומרים לי שהם אוהבים אותי אני חושבת לעצמי - זו ברכה עבורם שהם הגיעו להבנה של האהבה עם מישהו שהם יכולים לסמוך עליו מעבר לכל ספק, שלא ישתמש בזה כקלף מיקוח. התפקיד שלי הוא פשוט לקבל אותה ולהרשות לה לגדל אותי בכוחה. אני אתם. תאהבו "אותי" או שלא

[סוזן_סוזן*]

היום נפגשנו כשהוא החזיר את הילדה, אמר לי שאני ממש יצאתי פרשית שעזבתי אותו, שאני מזה טמבלית שעשיתי את זה , כי עכשיו היינו יכולים להמליח ביחד בכל הבחינות ושסתם פירקתי משפחה וכו וכו
כיאה לגבר מתעלל- הוא לא רואה את הצד שלו- שבגלל התנהגותו הבעייתית אני ברחתי- אלא אני היא האשמה שעזבתי את הבית ולא איפשרתי לו להשתנות
כן בסדר...

[צוויליך*]

אהבה ,
תודה על מה שהבאת מביירון קייטי.
איזה עולם יפה זה.

צוויל

[אמא_בדרך*]

סוזן, את כזו מקסימה, ואמיצה
ותראי שגם עכשיו הוא נסחף לכינויי גנאי של אדם חסר אונים וכעסן
איזה מזל יש לך שכבר יצאת מהקשר איתו

[חני_בונה*]

האמת שלך היא זו שמשחררת אותך
תודה לאהבה וביירון קטי על המשפט הזה.
(ההדגשה שלי)

[אמא_קטנה*]

מצטרפת לאמא בדרך... יש לך מזל גדול שעזבת אותו, ובאמת- במקום להודות שאולי הוא עשה משהו אחד או שניים לא בסדר, את זו שלא בסדר...כרגיל!
מתעלל אמיתי שרק מוכיח שוב ושוב ושוב שמה שעשית היה הדבר הנכון.
רוצה גם כבר להיות במקום שלך. אחרי.
האם הוא התחיל לשלם מזונות? איך הילדה שלך עם המצב הזה? היא נראית מבולבלת? מתחילה להבין?

[סוזן_סוזן*]

הוא גם אחר כך כתב לי סמסים והתלונן כמה הוא מסכן, איך זרקתי אותו מהבית לרחוב, ושזו היתה ממש בגידה, איך חתרתי מתחתיו ובניתי לו תיק וכו וכו
אמא קטנה- הוא משלם מזונות וסך הכל הוא בסדר גם עם הילדה וגם איתי. הילדה אוהבת להיות איתו ומאוד שמחה כשהוא מגיע

[קוראת*]

הוא גם אחר כך כתב לי סמסים והתלונן כמה הוא מסכן, איך זרקתי אותו מהבית לרחוב, ושזו היתה ממש בגידה, איך חתרתי מתחתיו ובניתי לו תיק וכו וכו

אל תתני לזה לבלבל אותך, סוזן יקרה!!! זכרי שהתעתוע מצדו גרם לך לסבל נוראי.

[סוזן_סוזן*]

הוא עדיין מנסה לתעתע בזה שהוא כל כך מתוקי עכשיו, מביא בובות לילדה שיהיה אצלי בבית, מראה המון אכפתיות לילדה, מדבר אלי בקול נעים ומנסה להיראות רגיש חמוד וסובלי
מי שיראה מהצד לא יבין איך עזבתי כזה בחור מקסים

[אמא_קטנה*]

המתעלל המתעתע... ממשיך בדרכו. העיקר שאת כבר לא שם... את מוכנה לקבל את "המתנות" שהוא כביכול שם אצלך, בובות וכו? או שאומרת לו שיקח אותן?

[אמא_בדרך*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תקחי/אל תקחי את המתנות, תתני לו שימשיך בהצגות, זה לא משנה - הכל מחוות של האגו שלו, בלי שום התייחסות אלייך. אל תתעסקי בזה בכלל. אני כל הזמן מלאת התפעמות ממה שעברת מולו ואיך היום את ממוקדת בעצמך במקום בו. זו בגרות אמיתית ואהבה אמיתית שלך כלפי עצמך וכלפי ביתך.
שיהיה שלום (-:

[אמא_קטנה*]

סוזן, מה שלומך? האם יש לכם כבר הסדר קבע או שעדיין מחכים למשפט החוזר? תוך כמה זמן, מהגשת התביעה הראשונה שלך, היה המשפט הראשון?

[סוזן_סוזן*]

הי אמא קטנה, באוקטובר יתחילו המשפטים אצלנו.
מהרגע שהגשתי את התביעות די מהר היה משפט אבל מה שנקבע הוא זמני
רק באוקטובר יהיו שוב משפטים ונראהמה קורה
מה אצלך? יש כבר התקדמות?
אני חייבת לציין שבזמן האחרון הוא ממש נחמד..

[סוזן_סוזן*]

כלומר הוא נחמד מצד אחד, ומהצד השני אומר לי כמה חירבנתי לו את החיים ואיך הפניתי לו עורף ואיך גרמתי לו לקשיים רבים
ואמר שהוא ידאג להגיד הכל לילדה שלנו כשהיא תגדל ואז היא תכעס עלי
ממש לא מעניין אותי האיומים שלו

[אמא_קטנה*]

אין "ממש נחמד" וזהו אצל הטיפוסים האלה. תמיד יש "אבל"...
המאבק אצלי מתיש, לא הוגן ורע. לא משנה מה אעשה, הוא מצליח לסובב הכל ולגרום לכך שאני אראה באור "לא טוב", אני ה"אשמה".
ואיומים, כן, זו דרכם.
מאבק קשה. מרגישה "מתה" מבפנים.

[שבע_לב_אדום*]

שלום לנשים החכמות והחזקות שאני עוקבת אחריהן כאן כבר שנים. שאלה לי, בעקבות בחור חדש שנכנס לחיי -
האם לדעתכן יכולה להיות בעית זעם שאין בה נטיה התעללותית? למשל הגבר שלי שמספר ששבר דלת זכוכית בהתקף זעם. האם הנטיה ההתעללותית אינה אלא הדרך של התודעה להפחית, להנמיך, להסית מ- או להפוך את הזעם? נסיון לשיטה במפלצת הזאת שבפנים שאף אחד לא רוצה להכיר בקיומה? ויכוח שלנו שקיבל אופי התנצחותי ולא נעים, כונה על ידו כלגיטימי, בעוד אני כ"רגישה מדי" (אחד מהמסממנים). אבל הענין הוא שאני אכן רגישה מדי (בעקבות היסטוריה עם אלימות שספגתי בילדות). האם אני/מישהי בכלל יכולה להיות עם מישהו שיש לו בעית זעם? זה קיים דבר כזה בכלל? או שכל הגברים האלה צריכים להיות מוגלים לאי בודד כדי להלום אחד בשני עד שיתעייפו ויחזרו גברים נעימים, מכילים ומקסימים?
תודה מראש לעונות.

[טל_שחר*]

היי בנות, אני קוראת בשקיקה את הכתוב כאן,ושואבת כח,אני רוצה לשתף אותכם בסיפור שלי .אני בקשר עם בחור 3 שנים בהתחלה התאהבתי בו בכל נפשי ונימיי,הייתי כעיוורת ולא שמתי לב לסימני האזהרה, הוא נתן לי המון המון תשומת לב ויחס ואהבה וחום שהיו חסרים לי והרגשתי שאלוהים ברך אותי כשמצאתי כזה גבר מקסים חתיך כריזמטי שכל הבנות מחזרות אחריו,הייתי כרוכה אחריו והייתי מוכנה לעשות הכל למענו,וממש לא רציתי לראות את כל הסימנים מסביבי רמזו לי שהוא בעייתי שהוא כל הזמן בבלגן בחיים שלו עם הגרושה שלו ,עם אנשים, תפרן , מסתבך סדרתי,הרגשתי שמצאתי את הנשמה התאומה שלי והחלטתי שאעזור לו ויהי מה,אני גרה במרכז והוא בצפון הייתי נוסעת 3 פעמים בשבוע (לצערי תוך כדי הזנחת הבת שלי שנשארה לבד!!)פשוט לא יכולתי שלא לנסוע הייתי ממש מכורה להרגיש לגעת ולהיות איתו לצידו, הרגשתי שכשאני אצלו זה המקום בו אני צריכה להיות,הייתי קונה לו דברים, כל כך רציתי לרצות אותו שלא ידעתי את נפשי,לא רציתי לראות את האמת .לא גרנו יחד אך התחלתי להרגיש שהוא מנסה לשלוט עלי ובהתחלה זה מצא חן בעיני אהבתי את זה שהוא מתקשר הרבה ורוצה לדעת איפה אני נמצאת ומה אני עושה , וביקש ממני למחוק חברים מהפייס הסכמתי ,לכל מה שרצה הסכמתי כל כך רציתי את אהבתו , יש לציין שבאותה תקופה עבדתי במשרה מכובדת הוא לא עבד, הרגשתי צורך להגן עליו ולטפל בו ,הפעם הראשונה שהוא קילל אותי בקללות זו... שרמ... מזד... זבל.. אפס... היה כשנסענו למסיבה ולטעמו נהגתי לאט מדי , הייתי בשוק מזה ממש המומה לא ידעתי איך לאכול את הסיפור הזה ממש נעלבתי אבל חשבתי שאולי זה מקרה חד פעמי וזה יעבור אבל אז הגענו למסיבה והוא לא הסכים שאפגוש את החברים המשותפים ממש אסר עלי לדבר איתם ,גם כאן הסכמתי הייתי מוכנה לעשות הכל,הוא קלט שכל מה שהוא אומר לי לעשות אני עושה בצייתנות ולאט לאט זה החמיר ,ואני שהייתי מאוהבת בו עד מעל לראש לא הרגשתי את התהליך קורה, במשך תקופה ארוכה המשכתי להיות צייתנית וכנועה ולנסות לרצות אותו אך זה רק החמיר,רציתי לעזוב אותו מאוד הלכתי לקואצ'ינג ולא הצלחתי הייתי פשוט נכנסת לחרדות וחוזרת אליו מצד אחד כשהיה לידי הרגשתי מלכה היה הגבר המגן שלי פינק אותי עד בלי סוף מנקה לי את הבית מבשל מכבס ,אבל התקפי הקנאה והזעם הפכו ליותר ויותר קשים היה אסור לי להכנס לפייס ולווטסאפ, אם מישהו היה עושה לי ליק בפייס היה פונה אליו ומאיים שאוי ואבוי אם יפנה אלי. בעבודה היה מתקשר ושואל מה אני עושה מי הלקוחות שלי ואומר לי אני בטוח שאת בוגדת בי עם הבוסים שלך לא יכול להיות שהתקדמת ככה,כל הזמן היה מאשים אותי בבגידה והיה חשדן מאוד לא הסכים שאענה לבוס שלי אחרי סיום העבודה יום אחד לפני שנתיים אמא שלו מתקשרת ואומרת לי שהוא נעצר בגלל משהו פלילי,מאז החיים שלי הפכו לסיוט אחד גדול, טירופי הקנאה שלו והרצון בשליטה עלי גברו היה מתקשר אלי כל היום מפריע לי בעבודה, איפה את עם מי את מדברת לאן את הולכת ואני בהתחלה אהבתי/פחדתי ממנו הייתי עונה לו וממש משתפת איתו פעולה, היה מתקשר אלי לעבודה צורח עלי מאיים עלי שיהרוס לי את החיים את כל המרמור שלו היה מוציא עלי,מקלל אותי בכל הקללות שרק אפשר אוסר עלי לצאת לאירועים חברתיים ועשה את החיים שלי גהנום,היה מתקשר לטלפון בעבודה ללא הפסקה מטריד אותי וכשלא הייתי עונה לו היה מאיים שיתקשר לעבודה שלי להתלונן תלונות שווא ויהרוס לי את מה שאני הכי אוהבת וגאה בה העבודה שלי..בתוך כל זה כל היום היה אומר לי כמה הוא אוהב אותי ושאני מענה אותו .לא הייתי עונה לו והיה יכול להתקשר לנייד שלי 400 שיחות ככה במשך תקופה ארוכה מאוד עברתי גהנום ממנו ,ואל תשאלו אותי למה,לא התלוננתי במשטרה. הלכתי מספר פעמים להתלונן לקחתי מספר ולא נכנסתי -ריחמתי עליו!!!!כי גם כך הוא היה מסובך, לא רציתי על המצפון שלי , מפה לשם הטירוף הזה נמשך נכנס לאובססיה מטורפת עלי ,כשהיה מקבל חופשים היה מגיע אלי בלי שארצה ונשאר איתי שבת ואז היה שוב הופך את עורו והופך למקסים ואומר לי כמה אוהב אותי והייתי מאמינה לו שוב והיה לנו כיף ביחד ואמרתי לעצמי נו איזה מקסים הוא יכול להיות אין דברים כאלה ואז זה היה חוזר חלילה. במקביל שנא את כל החברים והחברות שלי ואם לא הייתיעונה היה מתקשר אליהם ,מרוב שהתביישתי שיתקשר אליהם ניתקתי עם אנשים קשרים ,הייתי במערבולת מטורפת לא הצלחתי לצאת מהקשר הזה בשום דרך,פחדתי ממנו שנאתי אותו וגם אהבתי אותו אין לי מושג למה(הייתי ילדה מוכה שעברה התעללות פיזית קשה מאוד בילדות עד גיל 22 קיבלתי מכות רצח מההורים אולי זה מסביר משהו).מפה לשם אני רציתי מאוד עוד ילד, אמרתי לו שאני אעשה מבנק הזרע ,והוא אמר לי אני אתן לך זרע תעשי איתו מה שאת רוצה גם אם לא נהיה ביחד.מפה לשם החתמתי אותו על מסמך שאומר שאין ביננו מחוייבות חוץ מלילד,כשהחלטתי שדי לי ואני רוצה שינוי גיליתי שאני בהריון ,ממש במקביל פיטרו אותי מהעבודה שככ אהבתי בגלל הטירוף שעשה לי ,והוא ממשיך להתנהג בצורה אלימה כלפי,מאיים מה ימשיך לעשות לי .כל הזמן הרגשתי כלפיו שאני חלשה הוא יכל לעשות בי מה שרצה ,דווקא עכשיו אני מרגישה משהו אחר, ניגשתי לפני שבוע למרכז לאלימות נשים ואני מתחילה בקרוב תהליך שם . פתאום עכשיו אני מוצאת את הכח לא לענות לו לעשרות הטלפונים , אני כבר כמה ימים לא עונה לו בכלל!! פעם ראשונה שאני עושה שריר דווקא בהריון אני מרגישה פתאו שאני יכולה לעמוד מולו. אני מלאת פחדים מה יהיה, לא ברור לי איך הובלתי את החיים שלי למקום הזה בו עשיתי ילד עם אבא שעושה לי את המוות,במקום לבחור בטוב , הוא רוצה לעשות שינוי ומבטיח להשתנות ולהפסיק אבל לא מצליח כרגע הוא בתהליך שהוא הולך לעבור את תכנית 12 השלבים אני מרגישה מותשת אחרי קרב חיי, לא יודעת איך יראו חיי בהמשך ומאוד חוששת ,דרך אגב המשפחה שלי לא יודעת כלום על הסיפור אני ממש מתביישת הסתרתי מהם את הכל הם חושבים שהוא נחמד ו"אחלה בחור"

[טל_שחר*]

מצטערת על ה"חפירה" זה הקל עלי לספר ולא שמתי לב שזה יצא כזה ארוך...

[אורים_ותומים*]

תגידי,את אמיתית?
אם אינך טרול,זה מה שצריך לעשות:
1).אם ההיריון בר הפלה(כחוק)הפטרי מזה מיד!אחרת ,את "תיזכי"לראות אותו אבל לא מזונות..
2).רוצי מיד לסדנת העצמה(אירגוני נשים באיזור מגוריך ישמחו לייעץ).
3).יש המוני בחורים איכותיים שמורעבים לקשר,אבל היות והם בררניים ופמיניסטיים,את תצטרכי-אחרי שתשתחררי ממישקעים מהבית שניהלו אותך עד היום-לשנן לעצמך -כמנטרה-אסרטיביות(עמוד שידרה)שבו תגדירי גבולות לעצמך ולבן זוג עתידי(מה בדיוק את זקוקה ממנו+תחומי עיניין דומים).
4).אל תיבני על המשטרה...הם לא ישימו לך שומר צמוד,חפשי מקום מגורים שאף אחד לא יודע עליו(כולל חברות!כי הן עלולות לקבל איומים שיגלו לו היכן את)+שינוי מס. נייד+עידכון כתובת לקבלת דואר.
אקווה שלא הייתי בוטה ואם יצוץ לי רעיון נוסף אשתדל לכתוב במיידי.אגב..מה פירוש כשהוא יוצא לחופשה?(הוא היה בכלא?
בהצלחה!

[טל_שחר*]

קודם כל אני אמיתית לגמרי , אבל את ההריון הזה השגתי אחרי שהשקעתי הרבה כסף ומאמץ אני כבר בסוף שישי כך שלהפיל זו לא אופציה. משום מה נפתחו לי העיניים לראות את המצב באמת רק בהריון,פתאום התחלתי להבין שאני לא חייבת להסכים ליחס כזה.שקלתי אמנם לעשות הפלה אך כל כך רציתי ילד והייתי מתחרטת על כך אז ירדתי מזה . 3 שנים הייתי במעין בועה סגורה בו ספגתי את האלימות שלו ,ספגתי וספגתי ולא עשיתי כלום עם זה כאילו זה מגיע לי וולא סיפרתי לאף אחד לא מהמשפחה לא חברות, חייתי בתוך בועה אלימה שבה אני פוחדת לפצות פה כי איים עלי שיהרוס לי את העבודה שהיתה מאוד חשובה לי,במשך תקופה ארוכה היה במעצר בית אצל אמא שלו שם בעצם התחיל הטרור והפך אותי שעיר לעזאזל למירמור שלו ולאלימות המילולית אף אחד אחר לא היה מאפשר לו לעשות את זה ואני עם כל הגהנום הזה פשוט לא הצלחתי לקום וללכת.הרגשתי שאני חייבת להשאר שם ממש כך .לפני מספר שבועות נכנס לכלא ובאותו יום פניתי לעובדת סוציאלית ואמרתי לה שאני חייבת עזרה כי אני לא מצליחה להשתחרר מהסיפור הזה,והיא הפנתה אותי למרכז לשלום המשפחה ,כרגע הם בחופש עוד שבוע אתחיל טיפול דרכם,הוא עדיין מנסה לשלוט בי גם מתוך הכלא אך אני מתחילה לתפוס בטחון ולא עונה לו ימים שלמים,אני מתחילה להבין שאני משתפת פעולה בתפקיד הקרבן החסר אונים,והוא פשוט התלבש עלי טוב טוב קלט שאני חסרת עמוד שדרה במערכות יחסים טובה מוותרת וסלחנית ותפס על זה טרמפ. הוא יהיה בכלא כמעט שנה כך שאני מאמינה שאוכל להשתחרר מלפיתת החנק שלו ולעשות עבודה עם עצמי,מתחילה לראות את האור

[מיני*]

כנראה שלא לחינם לא העזתי לקרוא את הדף הזה ביסודיות הראויה לו, במהלך כל השנים בהן אני קוראת (וקצת כותבת) בבאופן.
אבל השבוע קראתי. ולפני כמה ימים העזתי, סוף כל סוף, להגיד לבן הזוג שלי, אב שלושת ילדי (הקטן בהם רק בן כמה שבועות) שיארוז את חפציו ויצא מביתנו.
והוא יצא. לא רצה, התווכח, הערים קשיים, אבל בסוף יצא.
אחרי שלוש שנים של טיפול (שהחל כטיפול זוגי, אבל המשכתי בו לבד אחרי שהוא הפסיק להגיע) העזתי להגיד למטפלת שלי שאני נמצאת בזוגיות מתעללת. והיא אמרה לי בפשטות "נכון".
התעללות מתוחכמת יחסית, יש לומר. בעיקר כזו שמשפיטה, שמנמיכה, שהפכה אותי ללא כלום. ללא אני. כבר כמה שנים שאני לא יודעת מי אני בכלל.
והיום הוא רצה לדבר איתי, ואני אמרתי לו מה שהתאמנתי עליו כל כך יפה בטיפול (מותר להמליץ על המטפלת שלי פה? היא נדירה, ואותי היא הצילה).
אמרתי לו שרק אם ילך לטיפול, ויטפל בבעיית האלימות/התעללות שלו, אפשר יהיה לחשוב על שיקום הזוגיות שלנו (כמובן שגם לי יש חלק ניכר בבעיות שלנו, זה לא העניין בכלל).
והוא? מוכן ללכת לטיפול ("לבדוק אם יש לו בעיית אלימות". כששאלתי - נראה לך שלצעוק, לשאוג, לקלל, להטיח חפצים בקיר וכו' זו לא בעיית אלימות? לא הייתה לו תשובה) - אבל, רק אם הוא יחזור הביתה. כלומר, הוא לא מוכן להישאר מחוץ לבית ולהתחיל טיפול.
ואני לא רוצה שיחזור עכשיו.
אני מרגישה שיצאתי מחושך לאור גדול, ועם כל הקושי במצב הנוכחי (שלושה קטנטנים מתחת לגיל 4) אני נושמת לרווחה לראשונה מזה כמה שנים.
אני לא חוששת מתגובות, אני עושה מה שבא לי בבית שלי. אני אני.
ומצד שני, לא רוצה לחרב את ההזדמנות לתקן הכל (אולי הטיפול יעלה יפה? אולי הוא יפתור את הבעיות? אולי נצליח לשקם את הזוגיות באמת?).
ולא יודעת מה לענות לו. לא יודעת מה להחליט.
מה אתן חושבות?

[יעלי_לה]

אני חושבת שעכשיו, כשאת עושה מה שבא לך בבית שלך ואת את - את מתחזקת.
זה שאת מתחזקת, זה קודם כל טוב בלי קשר אליו, וזה גם משמש כטיפול זוגי בפני עצמו.
ואם הוא כל כך רוצה לשקם (מי העלה את רעיון השיקום בשיחה היום, הוא?), שיואיל להתאים את עצמו, ויצטרף לטיפול בלי לחזור הביתה.

[קוראת*]

_אני חושבת שעכשיו, כשאת עושה מה שבא לך בבית שלך ואת את - את מתחזקת.
זה שאת מתחזקת, זה קודם כל טוב בלי קשר אליו, וזה גם משמש כטיפול זוגי בפני עצמו.
ואם הוא כל כך רוצה לשקם (מי העלה את רעיון השיקום בשיחה היום, הוא?), שיואיל להתאים את עצמו, ויצטרף לטיפול בלי לחזור הביתה._

כל מילה

[מיני*]

הוא שאל אם יש עוד סיכוי שאני רוצה לשקם משהו, אם אני עדיין אוהבת אותו.
עניתי לו בקצרה שתמיד יש על מה לדבר, ואז הוא גולל בפני את כל הבעיות ש(לדעתו) הובילו למערכת היחסים הגרועה שלנו.
הפתעה - הכל באחריותי והכל בגללי... כל ההתנהגות (המזעזעת) שלו היא רק ריאקציה להתנהגות שלי, ומתן ביטוי לכעס הגדול שהוא חש עלי מאז נולדה הגדולה והוא נזנח.
אבל, מאחר ואני מתעקשת שילך לטיפול, הוא מסכים. בתנאי שהוא חוזר הביתה.
אני גם חושבת שעדיף שלא יחזור בינתיים, אבל אם זה או זה או להתגרש? אולי אני צריכה (גם פה) להתפשר?
ועניין אחר - בזמנו, אחרי התפרצות צעקות אלימה במיוחד מצידו (ליד הילדים) התעקשתי שילך לטיפול בנוגע לאלימות שלו. אז עוד לא ידעתי לקרוא לזה בשם המפורש "התעללות", אבל הצעקות שלו כבר היו מוגזמות.
הוא הלך לפסיכולוג לפגישה אחת, תיאר לו מה שקרה ועוד (אמר שהוא לפעמים מקלל, אומר "סתמי את הפה", "לכי לעזאזל", "עופי מפה" וכו') והמטפל אמר לו שאין לו בעיה של אלימות.
שהוא מתנהג בברוטליות, אבל לא באלימות.
זה הגיוני הדבר הזה בכלל??

[יעלי_לה]

_והמטפל אמר לו שאין לו בעיה של אלימות.
שהוא מתנהג בברוטליות, אבל לא באלימות.
זה הגיוני הדבר הזה בכלל??_

לא הגיוני בכלל. ברוטליות גרועה מאלימות.
אלימות יש בכולם. קורה שהיא יוצאת החוצה לפעמים. ואז מצטערים.
אדם ברוטלי נוקט באלימות כשיטה. ברוטליות זו אלימות שיש בה אכזריות, פראות.
סליחה, הפסיכולוג הזה מטומטם.


אני גם חושבת שעדיף שלא יחזור בינתיים, אבל אם זה או זה או להתגרש? אולי אני צריכה (גם פה) להתפשר?
אף אחד לא יכול לענות על השאלה הזאת בשבילך. אבל ככה מהמעט פרטים שנתת, אינטואיטיבית אני רוצה לענות לך: לא.
עכשיו את מתחזקת. תישארי בזה. אל תחזרי למצב שמחליש אותך.

[מאי*]

א הגיוני בכלל. ברוטליות גרועה מאלימות.

בדיוק. תשובה אידיוטית מצד הפסיכולוג.

חוץ מזה, גם הוא אמור להבין שטיפול זה לא הוקוס-פוקוס. זה לא שאת מוכנה לקבל אותו 'אם יילך לטיפול', כי מה אם יילך לטיפול וייצא מזה כלום וחצי? מה שאת בעצם אומרת לו 'אם תלך לטיפול אפקטיבי שעקבותיו יחול שינוי דרסטי בהתנהגות שלך, יש על מה לדבר'. הוא מציע לך בקושי פסיק מהבקשה שלך: הוא רק 'יסכים ללכת לטיפול' וכבר ייכנס הביתה. למה? הרי גם אם יילך לטיפול בדבקות וברצינות והטיפול לא ישפיע, לא תרצי לחזור למצב הקודם רק כי הוא הואיל בטובו ללכת לטיפול.

אני גדלתי עם אבא כזה, והשיעור שלי הוא שזה סוג העסקאות שטיפוסים מתעללים יעשו איתך: יבטיחו, ידרשו מייד שתבוא לקראתם עד הסוף תמורת ההבטחה, ועל איכות קיום ההבטחות מוטב לא לדבר. איתם צריך להתעקש על לראות תוצאות בשטח לפני שמוכנים לבוא לקראתם בכלל.

[יעלי_לה]

זה סוג העסקאות שטיפוסים מתעללים יעשו איתך: יבטיחו, ידרשו מייד שתבוא לקראתם עד הסוף תמורת ההבטחה, ועל איכות קיום ההבטחות מוטב לא לדבר. איתם צריך להתעקש על לראות תוצאות בשטח לפני שמוכנים לבוא לקראתם בכלל

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בן הזוג שלי עונה על חלק מהסעיפים בעיקר בויכוחים ( מדבר בזילזול,מתנשא, מחקה לעיתים ( אגב גם את עצמו) וגם מקלל לעיתים ואומר לי שאני לא זוכרת נכון- אבל אני תמיד מתעקשת שאני זוכרת במדויק ולא מוותרת ) כשאני מתעמתת איתו על זה הוא מאשים אותי שאני רוצה לריב כל הזמן, אבל עם עולה נושא מסוים שמפריע לי כמה פעמים בויכוחים על אף ההאשמות הוא מנסה לתקן והרבה פעמים מבצע בפועל. פעם הוא לא היה מסכים שאני אדבר איתו בסרטים (הבהרתי לו שאני אמשיך לעשות זאת) כי הוא מנסה להתרכז ובכלל היה חסר סבלנות בבית ואת זה הוא שינה לחלוטין. אבל אם פורץ ויכוח הוא עושה את כל מה שכתבתי לעיל ( לא תמיד ) אני בתגובה מגיבה הרבה באלימות פיזית ובזילזול בפומבי ולאחרונה הוא אמר שהוא יחזיר לי ואף החזיר בקטנה על מכה מאד חזקה שנתתי לו והתנצל. אמרתי לו שאנחנו חייבים טיפול ,הוא לא מבין למה אבל הוא מוכן ללכת כי לי זה חשוב. האם כדאי בכלל ? אנחנו הרבה שנים ביחד אבל לא נשואים ואין לנו ילדים. מצד אחד הוא מסכים רק בחצי פה שהוא לא בסדר ונותן לי הרגשה שלא אכפת לו ומצד שני הוא בפועל עשה כל מיני שינויים רדיקליים בהתנהגות שלו כלפי ובבית. השאלה אם היא כנה או סתם נובעת מרצון לשמור שקט תעשייתי .

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רק אוסיף שהויכוחים האחרונים שלנו היו קשים . הוא התעלם ממני כשתי דקות כדי להראות לי איך התנהגתי אליו (כדברו) מה שלא קרה אף פעם .

[מיני*]

נכון נכון נכון.
אתן צודקות. תודה.
מאי, הנחת במילים את מה שאני חושבת ולא מצליחה לנסח.

[קוראת*]

סליחה, הפסיכולוג הזה מטומטם.

יש פסיכולוגים רבים שיוצרים נזקים איומים .
גם המטפל שלנו בכלל לא הבין כמה בעלי לשעבר היה מתעלל. זה רק נתן לו אישור להמשיך את ההתעללות.

אל תחזירי אותו הביתה בשום אופן כעת!
אם יכיר באופן ברור וחד משמעי בבעיות שלו ויטפל בהן מתוך רצון אמיתי להשתנות ויהפוך לאדם לא אלים בעליל, אפשר לשקול את זה.
עד אז--בשום אופן!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אשמח אם מישהו יכול לענות לי:) ( ההיא מלמעלה )

[יעלי_לה]

אמרתי לו שאנחנו חייבים טיפול ,הוא לא מבין למה אבל הוא מוכן ללכת כי לי זה חשוב. האם כדאי בכלל ?
לטעמי, כדאי. לאו דווקא כדי לשמר את הזוגיות הנוכחית (אבל אם זו תהיה התוצאה, סבבה). אלא כי אם הטיפול יהיה טוב, זה יכול לתת לך תובנות וכלים שיועילו לך בכל זוגיות.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה. הפחד היחיד שלי שלאור מה שכותבים פה אנשים המטפלים לא מבינים לפעמים את החלקים והצדדים המתעללים ונותנים להם צידוק, השאלה אולי היא איזה סוג של טיפול יעמת אותו עם הצדדים האלה, כי אני מרגישה שהוא מבין חלקית את הצד הזה שלו ומנסה להשתנות אבל גם מוצא לו צידוקים לפעמים .( הוא אומר שהכעס שלו מוצדק כי פגעתי בו אבל הוא לרוב לא מצדיק את התגובה המוגזמת ואומר שהיא הייתה מוגזמת אחרי שמתעמתים איתו שהוא נרגע) דווקא בגלל שמהרגע הראשון שהבנתי שברבים יש בו צד מתעלל/ אלים והתעמתתי איתו אני מרגישה שזה הוביל לשינויים ואני פוחדת שטיפול יגרום לו לסגת מההכרה הזו ויגרום לו להרגיש שהוא צודק. מצד שני אם הטיפול יגרום לדברים האלה אני אבין שהשינוי שלו לא אמיתי וזה יעזור לי להחליט על סיום הקשר. השאלה היא איך בוחרים מטפל שמתעמת עם הדברים האלה.

[יעלי_לה]

תראי, כתבת נורא נורא מעט, אבל מהמעט שכתבת אני לא בטוחה שמה שאת צריכה זה טיפול שיעמת אותו עם משהו.
נראה שיש ביניכם אלימות הדדית, טפלו בזה.

[אורים_ותומים*]

לטל-שחר:
עצוב להבין את מצבך שהכנסת את עצמך ע"י עבריין מועד(ולכן גם הכניסו אותו לתקופה ארוכה יחסית)..כואב יותר יהיה מצבו של הצאצא...
למיני:במקרה שלך..בן זוגך (שכניראה סוחב איתו אירוע לא פתור מילדותו המוקדמת?כי אין בן אדם שנולד אלים)היה אלים אולי כמו בנים מסויימים עוד מהגן..אם זה המקרה(ואת צריכה לדובב אותו בעדינות)תבהירי לו שזה חזק ממנו,כי זה הוטמע עמוק מידי ולכן סכמי איתו שאת לא תסבכי אותו עם המשטרה אלא הוא יקח על עצמו כעונש לגור באוטו(אותו יחנה בחניון של חורשה קרובה)תני לו שמיכת פוך לאיפסון בבגאז' להראות כוונת רצינות מצידך..רק כשיבא אליך בדמעות(אבל זולגות!)תוכלי להיות באמת רגועה שהוא הפנים.זכותך וזכות ילדיך לגדול באוירת אהבה ולא טרור!(חיים פעם אחת)
אני מלא הערכה(לאחר "טעימות "מדגמיות מכמה וכמה דפים באתר הזה)למייעצות/ים שמנסות כפי יכולתן...גם אני למדתי מהמבוגרות ביותר דבר או שניים (לפחות)על מקרי קיצון.וכל כך הרבה זקוקים למצפן ואפילו עוגן...והבנתי את התרומה הגדולה של משפות כשר וצפריר.ומי שהאתר תרם לו בחיים יתכבד ויתרום........או לפחות בעיצות חינם...

[טל_שחר*]

היי אורים ותומים
הענין הוא שדווקא עכשיו כשאני יודעת שהוא רחוק ולא יכול להגיע אלי אני מתחילה להתחזק, נכון זה קורה במקביל לזה שאני הולכת להביא ילד ממנו אבל עכשיו כשיש לי שקט בראש מכל הטרור שעשה לי אני מתחילה להזכר איך זה לחיות בשקט וכמה עדיף הלבד הזה על זוגיות לא בריאה, במשך כל התקופה ההיא רציתי להאמין שישתנה שיבין שיתעורר וכל פעם סלחתי לו ושוב חזר לסורו, עכשיו אני רוצה לעשות שינוי דרסטי בחיים שלי אני מרגישה שאני חייבת את זה לי ולתינוק, הענין הוא שהוא מתקשר מהכלא אמנם לא באותה תדירות שהיה אבל מתקשר 3,4 פעמים ביום ,הוא עדיין מנסה לשלוט בי משם כמו אני לא מוכן שתסעי לתל אביב , אין לך מה להיות בקשר עם החברה הזו והזו,אני יודע שאת בטח בקשר עם מישהו, אני פשוט מנתקת לו ולא עונה לו יומיים אבל אחר כך עונה לו,והוא מדבר יפה יומיים שלושה אני מתגעגע ואוהב, ומתרגש מהתינוק, אני בתוכי מרגישה שאין לי שום אמון בו,גם לא אוהבת אותו בכלל, וגם לא רוצה אותו בסביבתי אבל אני מרגישה כאילו אני חייבת לו משהו בגלל שזה הילד שלו אני מרגישה שאצא כפויית טובה אם לא אענה לו ,ויש לי רגשות אשמה שלקחתי לו ילד ואני זורקת אותו ,אני ממש רוצה להתנתק ממנו לפתוח לי חיים חדשים טובים ונקיים ממנו .האם אני יכולה לעשות לו את זה ? האם זה מוסרי לנתק אותו ממני? אשמח לעצה

[אמא_קטנה*]

סוזן, מה שלומך? איך המצב כעת? עדיין יש מתיחות או שדברים נרגעים? כמה זמן נמשך הליווי של פקידת הסעד? האם את מרגישה מחוזקת?\

אני בתוך התהליך, וזה לא קל בכלל.
רציתי לדעת איך לך, ולכל הנשים האחרות שעברו את החוויה, עם המשפט והכל- האם יש אור אחכ? האם אפשר בכלל להשתחרר ולהמשיך הלאה אחכ?
אני מרגישה שהוא ככ רע, מניפולטור ושקרן, שתלטן, מפחיד ומאיים שלא יניח לי לעולם...
אשמח לעצה או לשמוע קצת על החיים "אחרי" שכל המשפט נגמר, ובכלל איך ממשיכים.
תודה...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי אמא קטנה, המשפטים אצלי מתחילים באוקטובר. עד עכשיו היו קביעות זמניות לגבי משמורת ומזונות. באוקטובר יתחילו המשפטים לגבי קביעה סופית כולל רכוש
ממש ממש לא נגמר
פקידת הסעד ליוותה מעט, נפגשה מספר פעמים איתי ואיתו והתאהבה בו עד מעל לראש. עלי לציין שכל מי שנפגש איתו מתאהב בו. קודם כל הוא אדם מאוד מרשים מבחינה חיצונית, גבוהה, יפה, חיוך לבבי, נראה גבר גבר אחראי ואמין.
היחסים בינינו יותר רגועים כעת, אל כנראה לקראת המשפט תעלה המתיחות.
היום הציע לי הצעה הזויה- "בואי נעשה עוד ילד" שתהיה לבת שלנו עוד אח או אחות.
כן בסדר
הבנאדם חי בללה-לנד, מנסה כל מיני דרכים לפייס? או להראות שבעצם הוא רוצה קשר.. לא מובן..
הגברים המתעללים מנסים לרכך את בנות זוגם..
חשבתי על זה כשהרצח שהיה בתל אביב של המסעדנית דפנה בר ציון- המכונית שלה חנתה בחנייה ליד הבית של הפרוד שלה. למה היא נסעה אליו? הרי היא התלוננה במשטרה על איומים.. אולי הוא פיתה אותה לבוא ולדבר וללבן את העיניינים
מזכיר לי את הרצח בתיאלנד, של הזוג הישראלי הגרוש, שהבעל שיכנע את גרושתו לנסוע איתו לתיאלנד למסע התפייסות, וביתר את גופתה.
צר לי שאני משווה למקרים כאלו קיצוניים, אבל צריך להזהר- במיוחד אם כבר היה את האלמנט של הפחד/ האיום... לשים לב שאותו הגבר המפחיד יהיה הכי צ'ארמר והכי חמוד וינסה בכל דרך אפשרית למוסס את הקרח

[יעל*]

למה היא נסעה אליו?
מנחשת שהוא ניגן על החמלה שלה.
ביקש עזרה ("נגמר לי הכסף / הסמים") או איים שהוא עומד להתאבד.

[סוזן_סוזן*]

הי אמא קטנה, עניתי לך לפני מספר ימים ולא שמתי לב שהייתי תחת השם- פלונית אלמונית

[סוזן_סוזן*]

ועצה ממני- תהפכי את יחסי הכוחות
כרגע את מרגישה ממנו מאיים שתלטן מפחיד שלא יניח לך לעולם!!!!
היי את !!!!! תוקפנית כלפיו, חזקה מאיימת קשוחה
איך העו"ד שלך? תוקפנית או נחנחית?
אם היא חזקה את יכולה להיעזר בה- כיצד להיות חזקה איתו!!!!!!
תקשיבי טוב- הוא צריך להגיע לנקודת בה הוא מרגיש ממך פחד, שהוא כנוע כלפיך, שהוא חושש
את יכולה להביא אותו למצב הזה?
מה גורם לך לפחד ממנו?
אל תדברי איתו בטון חמוד, דברי בקשיחות, חיתוך מילים כמו של רס"ר בצבא, באופן פיקודי
את חייבת להחליש אותו ע"י כך שתקשיחי את עצמך
שהוא יפחד ממך
שהוא לא ידע איך לקרא את הצעדים הבאים שלך
כל עוד הוא מריח את החולשה ממך- השיניים שלך נחשפות והוא רק מחכה לנשוך
היי כזאב תוקף
אוי זה כל כך כיף

[סוזן_סוזן*]

אל תתייחסי לאיומים שלו.. אני מניחה שאלו איומים שקשורים במשפט כן? לא משהו אלים או פלילי... כי אז כמובן את יכולה להוציא לו צו הרחקה...
תצחקי לו בפנים אם הוא מאיים או אל תעני או נתקי לו את הטלפון בפרצוף
תתחילי לנתק לו את הטלפון בכל פעם שמתחשק לך
פשוט כך, סתם כך
את יכולה להוסיף לפני כן- שיחתנו הסתיימה- ואז בום ניתוק
את שולטת בשיחות
את קשוחה
הוא לא מעניין אותך
הוא אפס מאופס חסר כוחות
תכניסי לך את זה לראש
הוא חלש- את החזקה
ואת גם יודעת לעשות שריר ולעשות לו "פו" ולהעיף את הזבוב הטורדני
תתייעצי עם העו":ד שלך איך אפשר להקשות עליו, איך אפשר להכביד עליו
תלחמי כמו חיה מטורפת
הוא לא מאמין שאת יכולה, הוא לא מצפה לזה
הוא חושב שאת חלשלושה
תני לו את המכה הראשונית ותראי איך הוא משתתק, ואז עוד אחת ועוד אחת
והוא הופך לכלבלב מסכן שרק יבכה- למה את עושה לי את זה? מה אני עשיתי לך?
את תראי!!!! אל תפחדי להפוך את יחסי הכוחות, את לא תאמיני על עצמך כמה חזק את יכולה להגיע (וכמה את הולכת להינות מזה)
תגידי לאמא שלו שאת מרחמת עליה כי האישה הבאה שלו תחטוף מכות, שהוא גבר מתעלל
תערערי שם משהו!!! בתוך תוכה את תשברי אותה, גם אם היא תשחק אותה שהיא לא מאמינה לך, השבר הזה יחלחל גם אליו
עוד מכה ועוד מכה
ואת על הסוס
תחשבי על כל הגרושות הממורמרות האלו המטורפות שעושות את המוות לבעלים שלהם- והיי את פי מאה !!!!!
בהצלחה יקירתי
אני מחזקת את ידייך ומאמינה בך

[סוזן_סוזן*]

אם יש הסדרי ראייה והוא מאחר - אז רשאית לבטל את הביקור- בלי נחנחיות והתנצלויות "אדוני, הביקור מבוטל, שלום"
דברי עם העו"ד שלך איך להיות הכי ביץ שאת יכולה
ואת יכולה
כי בכל אחד מאיתנו קיים ההיפך של מה שקיים בנו
תהי ביץ תהיי כלבה רעה עוקצנית חריפה לקצר בדיבור איתו לחתוך איפה שצריך להרים את הקול איפה שצריך (בצורה פיקודית לא בצורה הסטרית)
תדמייני את האישה הכי ביץ שאת מכירה, איך היא היתה מגיבה , ותגיבי פי מאה
בהצלחה

[סוזן_סוזן*]

תקשיבי- הבנאדם קמצן!!!! תתבעי על מזונות גבוהים
אצלי העו"ד שלי הגישה לרבנות תביעה על הכתובה פלוס כמה מאוד אלפי שקלים פיצוי על יחסי השפלה, צעקות, ביזוי, הפחדות, הטרדות, קריאה בשמות גנאי, טרטר נפשי וכמובן אי קיום יחסי מין
הבנאדם נתן גט על המקום
תראי לו שאת לא פראיירית
כנסי בו בכל הכוח
ואם העו"ד שלך תגיד לך שברבנות לא יתנו את הכתובה על זה... זה לא משנה!!! העיקר שיראה שאת חזקה!! ואם את הולכת לרבנות לדון בנושא את נכנסת לשם ובוכה בכל הכוח וצורחת!!! כן כן צורחת!!! כולם צורחים שם!! צורחת בהסטריה ומספרת איך השפיל אותך וכו וכו
ששלושת הדיינים יחטפו צמרמורת ממנו
ותתבעי על מזונות גבוהים כמה שאת יכולה, וכל מה שאת יכולה עוד להוסיף תוסיפי- תשאלי את העו"ד שלך- תגידי לה שהוא מתעלל בך עד היום, שאת מפחדת ממנו ואת חייבת להתחזק ולעשות לו שרירים, ומה אפשר לעשות!!!
ברגע שהוא יבין שאת חזקה הוא ירפה ממך
את יכולה גם לשלוח לאמא שלו את הספר "למה הוא עושה את זה" בדואר רשום וממורקר כל הדברים שקרו ביניכןם
תאמיני לי שהיא תאמין לך בסתר ליבה
אל תדאגי- היא ילדה אותו והיא צריכה להתמודד עם המפלצת
פעם המרצה שלי באוניברסיטה- ששמה הוא פיצי מור, שאלה אותנו מהו הרגש החזק ביותר? כולם אמרו אהבה/ שנאה. ואז היא אמרה שבעת גירושיה היא הבינה שהרגש החזק ביותר הוא נקמה
ואני לא בעד נקמות
אני פשוט לא בעד להמשיך ולהיות קורבן
וכוח מבין כוח
כנסי לו בצורה
תזעזעי אותו
אגב- אל תראי לו שאת לחוצת גט תגידי לו שדווקא הבחור שאת הכרת לא אכפת לו
וגם אל תדברי איתו על עניינים משפטייים- תגידי לו -הכל מול העו"ד ונתקי לו תטלפון בפרצוף

[אמא_קטנה*]

וואוו סוזן, את נשמעת חזקה הרבה יותר, ושונה, וכל הכבוד לך, ותודה.
התהליך קשה לי, ומתיש ועצוב לי, והשאלות של "למה, למה אני?" לא מפסיקות.
לא מבינה אפילו כיצד התקרבתי ונתתי ככ הרבה לאדם שעשה לי ככ רע והתייחס אלי בצורה ככ משפילה.
האם התחזקת בעזרת איש מקצוע או בעזרת עורכת הדין שלך בלבד?
האם את כבר מרגישה שאת יכולה להמשיך הלאה- להכיר/ לצאת?
אני לא מרגישה שאהיה מסוגלת להכיר שוב מישהו אף פעם, מרגישה שאיבדתי אמון.. זו תחושה קשה

[סוזן_סוזן*]

הי אמא קטנה, התהליך של המשפט (שעדיין לא הסתיים ) חיזק אותי כי זה גרם לי לעמוד מולו (בברכיים רועדות) והבנתי שגם לי יש כוח ואפילו יותר ממנו
העו"ד שלי למדה אותי שמבחינה משפטית יש כל מיני אסטרטגיות חשובות שיכולות לתת לי עמדה של כח מולו (אני לא יכולה לפרט כאן על מה מדובר)
גם זה שאני לומדת קבלה מאוד חיזק אותי ועזר לי להתמודד מול השאלות הקשות של- למה זה קרה לי, ואיך הגעתי למצב הזה, ואיך אני יוצאת מהמצב הזה.. שאלות שעדיין מקוננות בליבי, אבל יותר ויותר אני מרגישה שאני מגיעה לנקודה בה אני שלמה עם כל הסיטואציה שקרתה ומוכנה להניח לה ולהמשיך בדרכי. עדיין לא במאה אחוז אבל הרבה הרבה יותר טוב מאשר בהתחלה
יצאתי עם איזה בחור אחד 4 פגישות. הוא רןןק בן 44, לא הכי ממהר להכנס לקשר, אבל אדם מאוד חביב ונעים הליכות. אני מכירה אותו מזה 10 שנים בתור חבר של חברים ויצא לי הרבה לפגוש אותו בכל מיני נסיבות לאורך השנים. היה מאוד נחמד ומרענן להפגש איתו, הרגשתי טוב, שאני נולדת מחדש. לא ציפיתי למשהו רציני כי אני מודעת לכך שיש לו את הזמן שלו.. אבל בשבילי זה היה מאוד נחמד ללכת עם מישהו לסרט וגם למסעדה וגם לראות טלויזיה ביחד. אחרי 4 פגישות הוא לא התקשר אלי שוב, וכשיצא לי לפגוש אותו שאלתי אותו מה קורה? והוא כזה התחמק. לא נעלבתי כי ממש לא ציפיתי ואולי גם אני עוד לא מוכנה בעצמי לקשר מחייב, אבל היה כיף להפגש עם אדם נחמד ... מצחיק שאם היה קורה לי בעבר משהו כזה שאני יוצאת עם מישהו והוא לא מתקשר- אז הייתי נעלבת ומתעצבנת, אבל כאן ממש לא הזיז לי... אולי בעצמי רק רציתי להתאוורר מעט ולא יותר מזה
אני לא ממהרת להכיר מישהו חדש, גם אין לי כמעט זמן לזה... אני חושבת שכשאכיר אהיה מאוד זהירה ואשים לב לכל נורה שתדלק
כרגע אני בנקודה כזו שאם יש לי ערב פנוי אני מעדיפה לעשות משהו שאני אוהבת או לנוח ולא ללכת להכיר מישהו זר באיזה בית קפה.. ממש לא
אתמול נכנסתי לג'יי דייט וראיתי כמה בחורים נחמדים אבל אני לא מעוניינת להכנס לזה ..... במיוחד יש לי סלידה מגרושים.. נראה לי שברוב המקרים הגירושים הם באשמת הגבר, כי האישה בדרך כלל מאוד רוצה משפחה וגבר ותעשה כל מה שהיא יכולה על מנת לשמר את הקשר, ואז אם יש גירושים זה נראה לי כזה שהגבר פישל.. למרות שאני יודעת שאסור להכליל
את הבחור שהכרתי - זה היה כל כך ספונטני ולא מתוכנן, אבל לא נראה לי שאני הולכת לחפש לי גבר, אם זה יקרה אז סבבה, אבל הכי חשוב לי להתמקד בגידול הילדה כרגע

[אמא_קטנה*]

היי סוזן, אני שמחה לשמוע ממך, את נשמעת גם בדברייך רגועה יותר, שלמה יותר ובעיקר מחוזקת.
אני חושבת שהתהליך עצמו שואב המון כוחות ורגשות וזה סוחט.
אני שמחה לשמוע שיצאת עם מישהו, אני בטוחה שזה מרענן ונחמד, וכיף לך שאת גם לוקחת את זה בקלות...
הוא שאל אותך על הקשר עם בעלך לשעבר? שאל למה נפרדתם?
אני עוד לא התגרשתי אבל גם אחרי שזה יקרה- אני מרגישה שלא אצליח להכיר שוב מישהו, אני כאילו מרגישה מרוקנת מבפנים.
ולגבי גרושים- מודה שגם אני הייתי חוששת מזה... אבל מצד שני ברור לי גם שעם אדם גרוש, יש יותר סיכוי שהקשר יצליח... לא?
נראה לי לפעמים נורא קשה לחשוב על להסתדר עם מישהו ללא ילדים כשלך יש כבר ילד משלך...אבל אולי זו מחשבה מטופשת? לא יודעת (:

[סוזן_סוזן*]

הי אמא קטנה, הזמן יעשה את שלו, ואני מאמינה שלאט לאט תבריאי מהתחושות הקשות האלו.
ככה לפחות זה אצלי
אני מרגישה שהזמן מרפא

[מעדיפה_להישאר_אלמונית*]

אז אחרי שקראתי והבנתי איפה אני נמצאת, איך מטפלים? למי פונים? אני ממש לא רוצה לפנות לרווחה...
עברתי תהליך ארוך עם הדף הזה והדפים האחרים פה באתר, ניסינו טיפול זוגי שלא התאים, ועכשיו אני מתחילה לחשוב על גירושים אבל מפחדת ולא יודעת מאיפה להתחיל...
חוץ מהתהליך של הגירושים מפחיד אותי היחס שלו כלפי הילדה, כבר עכשיו הוא מדבר אליה בצורה מקטינה.

אני רוצה וצריכה לעשות משהו אבל אני ממש לא יודעת מה

[סוזן_סוזן*]

הי לך - מעדיפה להשאר אלמונית
ברוכה הבאה
האם את שלמה עם ההחלטה להתגרש?
איך את מבחינה כלכלית?
מה הם המשאבים שלך? משפחה, חברים, כסף, מקצוע, וכו....
תעשי הכל מחושב
יש מישהו שקרוב אליך ששיתפת? איך הקשר שלך עם ההורים שלך? את תוכלי לקבל מהם תמיכה? נפשית, כלכלית...

[מעדיפה_להישאר_אלמונית*]

היי סוזן, תודה על התגובה
זה משהו שהתבשל הרבה זמן, הייתי פגועה ממנו הרבה זמן אבל אופטימית שנצליח להתגבר, באיזשהו שלב הבנתי (אחרי שניסיתי כמעט הכל) שאני כבר לא אוכל לבטוח בו יותר. הוא בעלי שאמור לאהוב אותי, לתמוך בי, לחזק אותו ועושה בדיוק את ההפך. כבר התחלתי לקבל את זה שאני שבויה בנישואים האלה ושלעולם לא תהיה לי זוגיות טובה ואמיתית, ומתוך היאוש הזה החלטתי שאני לא מוכנה, שמגיע לי יותר. והיום כבר ברור לי שממנו אני לא אקבל את היותר הזה.... ומשם הגיעה המחשבה להתגרש. אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות שיהיה לי הרבה יותר טוב בלעדיו, אבל עדיין קשה לי לעשות מעשה החלטי.
לא שיתפתי אף אחד, נראה לי שזה יהיה חלק מהדרך להתנתק ממנו. אני חושבת שקשה לי להודות בפני משהו אחר שאני "קורבן" ועדיין בוחרת להישאר איתו, מה זה אומר עלי? איך נתתי לעצמי להגיע למצב הזה?
נראה לי שבגלל החשיבות לעשות הכל מחושב אני משותקת - לא יודעת איך להתחיל...
ברור לי שכשאני אשתף תהיה לי עזרה, אבל זה צעד שקשה לי לעשות
אני גם די תלויה בו מבחינה כלכלית כרגע, אחרי הלידה בחרתי להוריד את היקף המשרה כדי להיות אמא, אין לי מושג אם אחרי הגירושים אני אצליח להמשיך להיות איתה כמו שאני רוצה

[מעדיפה_להישאר_אלמונית*]

מאז שהתחילו המחשבות על הגירושים התחלתי להתרחק, כבר לא מנסה ליצור קשר, תמיד היה לי חוסר במגע ממנו, הוא לא היה מחבק מנשק. המגע היחיד היה קשור רק לסקס ואני תמיד הייתי מנסה והוא היה תמיד מתעצבן שאני מציקה לו. מאז שהתחלתי להתרחק הוא הפך לבעל המושלם לאבא המושלם, פתאום הוא יוצר קשר עם הילדה, עוזר. אני רואה כמה גם היא היתה צמאה ליחס ממנו. וגם כלפי - הוא פתאום עוזר, נחמד, מנשק המון, ברור לי שזה בתגובה לריחוק שלי אבל זה מרגיש גם קצת כמו - את כבר לא רוצה נשיקות אז דווקא עכשיו אני אנשק... בהתחלה (כשרק התחילו המחשבות על הגירושים והתחלתי להיתרחק) היה איזה יום שהום היה ממש מקסים היה נעים איתו וכל הרצון להתרחק ממנו נעלם, אבל הספיקה הערה אחת בסוף היום כדי להחזיר אותי למציאות. הוא כל הזמן מנסה, כל מה שרציתי שיקרה פתאום קורה אבל זה כבר מאוחר מידי, עברתי איזו נקודה ואני כבר לא יכולה לחזור אחורה. אבל הוא כל הזמן מנסה, אתמול כבר היה לי קשה לעמוד בפניו, בפני המגע שלו שהיה לי חסר כל השנים האלה, לא יכולתי שלא להתמסר אליו, באמת שהוא היה מקסים, מתחשב, והיה לי פתאום טוב איתו. ברור לי שזה זמני, ואני גם מרגישה רע - כאילו ניצלתי אותו, כאילו ניצלתי את הנחמדות שלו שבעצם אני רוצה ללכת. גם בדברים קטנים של לבקש כוס מים (איזה כיף זה לבקש ובאמת לקבל ואפילו בלי עם חיוך...) והוא בא אלי בתלונות ואני חושבת שהוא צודק - "את מתרחקת, כבר לא מדברת איתי, משאירה אותי תלוי באויר, אני לא יודע מה קורה איתך"... ואני מרגישה לא בסדר בגלל החוסר החלטיות, או החוסר יכולת לבצע את מה שהחלטתי. ברורה לי הדרך התנהלות שלו, ברור לי מאיפה בא השינוי. זה בדיוק מה שקרה לפני הטיפול הזוגי - ברגע שהחלטנו על טיפול הוא, תוך שניה, הפך להיות "ילד טוב". כאילו כדי שלא "יתפסו" אותו. אז אני יודעת שהשינוי לא באמת אמיתי, אבל זה עדיין מקשה עליי...

[מישהי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מעדיפה, אני ממליצה לך להשיג את הספר "איך הוא עושה את זה" של לנדי בנקרופט שמוזכר גם כאן בדף... הוא מתאר שם בצורה מאוד טובה איך המטרה העיקרית של הגבר המתעלל נפשית היא לשלוט בך, ולכן הוא ישנה את התנהגותו לטובה וינסה להפעיל עלייך כל מניפולציה רגשית כאשר הוא חש שאת חומקת מבין אצבעותיו וכבר לא נתונה לשליטתו המלאה. כמובן שההתנהגות הזו לא מחזיקה מעמד לאורך זמן, וההחלטה שלך להתגרש כנראה משקפת מצוין את מה שאת פתאום רואה ומבינה אחרי שנים של תקווה ועיוורון.

בקשר לתהליך הגירושין, אני מציעה שתפני לייעוץ במחיר סמלי בנעמת ותקבלי מידע על הזכויות שלך ועל מה שצפוי להיות. הדחף שלך לפעול הוא נכון, וגם השיתוק הוא נורמלי... מה הנעלם הכי גדול מבחינתך, זה שהכי גורם לך לקפוא במקום? תשאלי כאן ובטח תהיה מי שתענה

[מעדיפה_להישאר_אלמונית*]

חשבתי על זה הרבה בימים האחרונים, ואני חושבת שהקושי מגיע בעיקר מזה שאני מרגישה אחריות כלפיו, הוא מין נפש אבודה כזאת, הוא גם אומר לי המון "מה הייתי עושה בלעדייך" ועוד כאלה בסגנון... הוא גם עשה ויתור מאוד גדול כאילו בשבילי ועד לא מזמן היה מזכיר את זה כל הזמן. אז אני לא יכולה שלא לחשוב איך הוא ירגיש שהוא גם ויתר "בשבילי" וגם אני יעזוב אותו - הוא נדפק משני הצדדים. אני קצת מרגישה מחוייבת... וכל זה גם קשור מאוד לזה שתמיד אני רואה מאיפה ההתנהגויות שלו באות - סיפורי הילדות שלו נוראיים בעיני, הקשר שלו עם ההורים והקשר בין ההורים, חוסר הביטחון שלו שהוא משליך עלי, לחצים שלו, הקושי שלו בהתמודדות מול העולם... הסיבות לא נגמרות להכול יש לי הסבר. הוא מאוד מסכן בעייני, אני באמת מרחמת עליו. אז באמת מה הוא יעשה בלעדי??
חוץ מזה קשה לי עצם הפניה לעזרה - אני מפחדת להיות מתוייגת בתור "קורבן" ועוד קורבן שבוחר להישאר עם המתעלל, ושההגדרה הזו תישאר איתי לכל החיים, אני גם מפחדת שהוא ישתמש בזו בתור כלי לפגוע בי, שהוא יסובב את כל הסיפור ואני רק ידפק מזה יותר, מה יהיה אם הוא יקח לי את הילדה (זה מה שהיה בטיפול הזוגי, אני ציפיתי שזה יחזק/יתקן את הזוגיות והוא השתמש בזה נגדי - אני יצאתי לא בסדר והוא יצא המסכן, אני ננזפתי והוא קיבל חיזוקים. לקח לי המון זמן להתאושש מזה) אני לא יודעת אם אני יכולה לעמוד בזה שוב...
אני גם מפחדת שהוא ישתמש בילדה לפגוע בי, יעשה דווקא, שהיא תפגע ממנו, גם מאז שהיא נולדה הוא מדבר עליה לא יפה, מתעצבן אם היא קצת מקטרת או "מרעישה" יותר מידי, או עם היא מלכלכת. נראה לי שכשאנחנו ביחד אני יכולה להגן עליה, להסביר לו איך לדבר איתה, איך להגיב בעדינות, להיות סבלני אליה. אם אנחנו ליד ילדים שעושים קצת רעש או משתוללים או בוכים הוא תמיד אומר לי "את יודעת שאני לא יכול לסבול רעש של ילדים"... הוא מצפה ממנה שלא תפריע לו , והכל מפריע לו. גם יש לו הפרעות קשב וריכוז קשות והוא תמיד מאשים אותנו (בעיקר אותי אבל גם את הילדה) שבגללנו נשבר/נשפך/הוא שכח/התבלבל/התקלקל/הרסנו לו....

[יולי_קו]

מעדיפה להישאר אלמונית יקרה,

על הרבה מהשאלות ששאלת אני לא יודעת לענות, או לכל היותר תשובות שבאות ממה שקראתי ושמעתי, ולא מהכרות מעמיקה של הסבל שאת חווה, אז עדיף שנשים שיודעות יותר יענו.

כתבת:

אני חושבת שהקושי מגיע בעיקר מזה שאני מרגישה אחריות כלפיו, הוא מין נפש אבודה כזאת, הוא גם אומר לי המון "מה הייתי עושה בלעדייך" ועוד כאלה בסגנון... הוא גם עשה ויתור מאוד גדול כאילו בשבילי ועד לא מזמן היה מזכיר את זה כל הזמן. אז אני לא יכולה שלא לחשוב איך הוא ירגיש שהוא גם ויתר "בשבילי" וגם אני יעזוב אותו - הוא נדפק משני הצדדים. אני קצת מרגישה מחוייבת... וכל זה גם קשור מאוד לזה שתמיד אני רואה מאיפה ההתנהגויות שלו באות - סיפורי הילדות שלו נוראיים בעיני, הקשר שלו עם ההורים והקשר בין ההורים, חוסר הביטחון שלו שהוא משליך עלי, לחצים שלו, הקושי שלו בהתמודדות מול העולם... הסיבות לא נגמרות להכול יש לי הסבר. הוא מאוד מסכן בעייני, אני באמת מרחמת עליו. אז באמת מה הוא יעשה בלעדי??

רוצה לומר מניסיוני הכללי והמקצועי (עוסקת ברפואה משלימה ומלווה אנשים בדרך לשיפור איכות חייהם):
אדם שמקבל יותר מדי תמיכה והגנה מהחיים, קשה לו להתחזק ולהתגבר.
צמיחה אישית מגיעה במקרים רבים בעקבות ודרך התמודדות עם קשיים.
הקשיים מאלצים לעזוב את התפקוד הרגיל המוכר והנוח ולחפש דרך אחרת לתפקד.

לפי מה שעולה מתיאורך, ניסית להיות טובה, מעניקה, מגוננת, מעין 'אם טובה' המכילה את התנהגותו של בן זוגך ומפצה על קשיי הילדותו (אני לא רומזת שלא הייתם באמת בקשר זוגי).
לא נראה שזה עוזר לו לגדול לתפקוד של בן זוג בוגר או אבא סביר. משתמע שהוא מתפקד באופן מאוד לא בוגר ולא תומך, ובהחלט מתעלל בך ובבתך.
יתכן שעזיבה שלך תוביל לגדילה שלו, וגם תאלץ אותו להתמודד עם אחריות על עצמו ועל התנהלותו בחיים. לא בטוח, אבל קורה הרבה פעמים, מחוסר ברירה. לפעמים עם עזרה חיצונית.

אבל
היא תקטין חשיפה שלך ושל בתך לפגיעה מתמשכת ועמוקה, וזה הכי חשוב לדעתי.

זה גם יכול לחבר ממקום אחר את האב לבתו.
יתכן שלא יהיה לעולם האב המושלם, אבל יש הרבה דוגמאות (גם פה בדף יש) של שיפור בתפקוד האב,
פשוט כי הוא נאלץ לפגוש ולטפל בילדים שלו בלי שהאמא 'תציל' אותו מהם בכל רגע שנמאס לו, כי היא כבר לא שם.

אל תתיאשי בגלל

זה מה שהיה בטיפול הזוגי, אני ציפיתי שזה יחזק/יתקן את הזוגיות והוא השתמש בזה נגדי - אני יצאתי לא בסדר והוא יצא המסכן, אני ננזפתי והוא קיבל חיזוקים. לקח לי המון זמן להתאושש מזה

אלא חפשי מטפלים שמבינים בהתעללות, כי למי שלא בקי בדפוס הזה קשה לזהות אותו, והמטפל בהחלט עלול להזיק, דווקא כי

רגע שהחלטנו על טיפול הוא, תוך שניה, הפך להיות "ילד טוב". כאילו כדי שלא "יתפסו" אותו. אז אני יודעת שהשינוי לא באמת אמיתי

אני מאמינה לך שמה שאת מתארת אמיתי.

[פלוני_אלמונית*]

את תשלמי על זה
פוסט מצויין של אישה שחוותה אלימות נפשית מצד בעלה והצליחה לצאת מזה. פרטים בלינק

[לב_שומע*]

מעולה. שווה קריאה.

[סוזן_סוזן*]

כשהוא בא לאסוף את הילדה, הוא כ"כ נחמד ואדיב ומנומס, גם מאוד יפה וגבוה
כמה צ'ארם יש בו שיכול לטשטש את כל מה שעברתי
ואז אני חושבת - אולי בכלל דמיינתי את כל זה?
הוא כזה בחור מדהים!!!
איך אפשר לפספס כזה אדם
ואז קול מעומעם חלש מאוד מבעבע מהקצה האחורי של המוח... אבל היה איזה משהו.. לא זוכרת מה היה .. אבל היה משהו שהרחיק אותי ממנו.. הוא הפחיד אותי פעם.. כן? הוא הפחיד אותי פעם?
איך שהזכרון נחלש
ואולי דמיינתי הכל
אל דאגה אני לא חוזרת אליו, רק מספרת מה עובר עלי
התעתוע ממשיך
מוזר, באמת מוזר

[אמא_קטנה*]

פלוני אלמונית... קראתי, מדהים כמה שהם דומים. תודה ששמת.
וסוזן- כך בדיוק הם מושכים את הפיתיון הבא... כך תיפול בקסמיו גם הבאה אחריך, ולא תבין איך מישהי אמרה על הבחור המקסים שפגשה כאלה דברים.
עד שגם בה יתחיל להתעלל, ואז זה כנראה יהיה מאוחר מידי בשבילה.

הם שחקנים, וגורמים לבחורות תמימות לרחם עליהם ולהאמין לכל בדיה ולכל מבט "אוהב" שלהם...
והתעתוע באמת ממשיך, את צודקת
מזל שאת כבר חזקה

[סוזן_סוזן*]

קראתי את הקישור שהעלתה פלונית אלמונית, באמת יש דמיון
מזל שאצלי היה גם בנוסף לכל האלימות הנפשית גם התחלה של פיזי (הפחדה איומים) ככה כבר נחצה הגבול והיו "הוכחות" בשבילי שאני לא מדמיינת, שיש כאן משהו מסוכן
אולי אם לא היה מגיע לאיומים, אולי הייתי ממשיכה לא להבין מה קורה סביבי... או שכן הייתי מבינה אך לא היה בי הכוח לשנות
במצבי כבר לא היתה לי ברירה כי זה היה ממש נורא וגם מפחיד
ועדיין עדיין למרות הכל הוא נראה לי כל כך עדין ונחמד, גבר גבר ג'נטלמן אמיתי
איזה מוזר זה
עדיין אני יכולה להבין מה מצאתי בו ואיך התאהבתי בו

[פלוני_אלמונית*]

סוזן, אם את צריכה תזכורת, את תמיד יכולה פשוט לגלגל במעלה הדף...

[פלונית*]

תגידי,את אמיתית?
אני לא יודעת האם טל שחר אמיתית, אבל הסיפור שלי כ"כ דומה לשלה, שלרגע חשבתי שאולי כתבתי כאן ואני לא זוכרת....
כך שדברים כאלה קורים, וכנראה הרבה יותר מכפי ששיערתי. וטוב היה לקרוא במובן זה שזה עוזר לי "לצאת מהארון". כמו הלינק שהביאו כאן, שהיה מדהים.
כי כל הזמן אני מסתובבת ולא מאמינה איך זה קרה לי. לי! "מלכת הכיתה", היפה, החכמה, החזקה. איך אני יכולה, וצריך להכיר בזה- אני עוד לא מחוץ לזה, אני עדיין, מניסיון העבר, יכולה בכל רגע לשקוע שם שוב, להתעטף בצעיפי הנעימות של להיות איתו, לחשוב שרק דימיינתי ונכנסתי לסרטים, לקלל את כל אנשי באופן שהכניסו לי לראש את סימני התעללות בזוגיות, לשכוח ברגע את כל מה שהיה רע לפני יום, לפני שעה, לשכוח את הילדים, את החברים- ורק לרצות להיות איתו איתו איתו.

אם את צריכה תזכורת, את תמיד יכולה פשוט לגלגל במעלה הדף... (אני לא סוזן). מדהים, כי אני זוכרת ה כ ל. לפרטי פרטים. עם אחרים. ורק איתו, הכל נמחק, נשכח. באמת. וגם אני כתבתי לעצמי, כדי לזכור למה לא לחזור אליו. זה לא מחזיק מים. ברגע האמת בשנים האחרונות- אני מעדיפה להתמסר למבט שלו מאשר לעובדות.

כך בדיוק הם מושכים את הפיתיון הבא... כך תיפול בקסמיו גם הבאה אחריך, ולא תבין איך מישהי אמרה על הבחור המקסים שפגשה כאלה דברים.
זה כנראה נכון. אבל אני חושבת שזו התבוננות לא נכונה. כי גם הוא קורבן. של חוסר הביטחון שלו, של עצמו. לא כדי לרחם עליו אני אומרת, אלא כדי לעזור לנו. כי כשאנו פוגשות אדם כזה (לפחות הפרטי שלי) הוא לא מניפולטור, הוא לא מחפש קורבן חדשה. הוא לא יכול אחרת. הוא בכלל לא רואה מה שהוא עושה, ומנגנון ההגנה הזה שלו, כך אני משערת, מונע ממנו לראות את זה- גם אם העובדות הקרות הוצגו בפניו. פעמים רבות חשבתי לשלוח אליו את רשימת הסימנים שבתחילת הדף. אולי זה יזעזע בו משהו, ומהזעזוע יבוא הריפוי. לא עשיתי את זה.
היום אני מאמינה שגם המראה המשקפת והמגדילה ביותר לא תעשה שום שינוי. היום הוא אמר לי שאין לו שום בעיה, רק לי יש. הנה, עובדה, אני זו שהולכת לטיפול.
טוב, בעצם, גם כשהעובדות מוצגות בפני, אני לא תמיד רואה אותן.

[פלוני_אלמוניתסיגל_סלע*]

במשך שבוע אני קוראת את הדף המיוחד הזה, ובמיוחד אני מתכוונת למשהו שקשה היה לי להאמין לפני שנים רבות שישנם עוד אנשים שחווים או מבינים מה קורה לי במערכות יחסים.
כל אחת מכן גיבורה בעיני ואת בשמת תבורכי על היוזמה.
ואלי, לסיפורי:
הייתי נשואה 20 שנה למתעלל אחרי שנים של סבל, השפלות ומלחמות יצאתי לחופשי וחשבתי שהנה אני פותחת דף חדש והכיר את האיש הרגיש, המכיל, זה שראוי לי
ומה קרה בפועל?
שנתיים אחרי היכרתי גבר בסטטוס שלי ששידר לי חום ורגישות והלב שלי שוב פרח. התרגשתי והייתי כולי מלאת תקווה
לא אלאה בשי חזור רוב מה שקראתי בדף ובמה שאתם מכירים היטב
רק אסכם ואומר שאחרי 3 שנים של מגורים משותפים (אצלי ועל חשבוני) ואחרי יחסים סוערים של- הלך ובא, התקפי כעס גם
סופסוף לראשונה בחיי אני באמת יודעת להעריך את החופש שלי מלהיות קורבן
חושבת שגם מבינה את החלק שלי במערכת זוגית וזה הזמן לריפוי ואיזון. קודם כל עם עצמי ולאחר מכן אוכל לבחור בבן זוג ראוי.
תודה לכם.

[אמא_קטנה*]

הימים האלה של החגים גורמים קצת לחשוב...
מרגישה עדיין עצובה ומפורקת. לא מצליחה לשמוח, קשה לי יותר ויותר כל הזמן, במקום להתרגל נראה שההרגל של להיות לבד רק מכביד.
האם עוד מישהי הרגישה ככה בזמן הגירושים? מתי מתחילים לחוש קצת הקלה?

[סוזן_סוזן*]

הי אמא קטנה אתמול היו לי מלא מחשבות ורגשות סותרים, זכרונות לכאן ולכאן.
מחשבות קשות של- איך לא שמתי לב שלתוך חיי הזדחלה לה מפלצת. איך לא ראיתי?
האם איני יודעת להבדיל בין טוב לרע? האם אני נותנת שיכאיבו לי במודע? ואיך אני יכולה לסמוך על אנשים שקרובים עלי?
איך יכול להיות שאדם שחשבתי שהוא אהובי ולטובתי מסתבר שהוא יכול להיות הכי פוגע ומחבל
אז אולי אני לא יודעת לבחון נכון?
והיו מלא זכרונות קשים ושנאה תהומית הציפה אותי, ואז הגיעו המון זכרונות יפים, ודברים מצחיקים ורומנטיים שעשינו וחיי יומיום איתו שהיו ממש טובים, ואז עולים עוד רגעים קשים ומכאיבים
אתמול ממש היתה לי טלטלה נפשית קשה לכאן ולכאן ונראה לי שיקח עוד הרבה זמן עד שאשתחרר מזה
כנראה ככה זה כשחיים ליד אדם מתעלל.... סופגים הרבה ויש חוויות אחר כך קשות ודין וחשבון פנימי שצריך לתת....
זה לא קל בכלל
ולא מובן לי איך נתתי לזה לקרות, איך הזמנתי אותו לחיי בכל כך הרבה אהבה נתינה וסבלנות
חשבון נפש לא פשוט
רגשות סותרים
שלא נדבר על זה בכלל שאין לי בכלל בכלל תכנון לגבי עתיד, אני עדיין גרה עם אמא ולא בכלל חושבת על יציאה החוצה.... עוד צריכה עזרה, תמיכה, הכלה, לא יכולה ולא רוצה לגור בכוחות עצמי. רוצה לנוח

[פלונימית_אלמונימית*]

לא מובן לי איך נתתי לזה לקרות, איך הזמנתי אותו לחיי בכל כך הרבה אהבה נתינה וסבלנות
סוזן סוזן, הרי זאת בדיוק הכפילות הזאת (יותר מדויק בלועזית: דואליות) שמתעתעת כל כך ומשבשת את כושר השיפוט והיא חזקה כל כך שהיא נשארת גם אחר כך. כי שני הצדדים, הצד הנעים והצד המכאיב, אותנטיים! ויש להם את הכוח שלהם. ובגלל כוחם, מה שמטלטל זה לרוב התקווה! התקווה שמשהו ישתנה והאדם הזה ייטה יותר לכיוון האהוב , שהוא יבין מה הוא עושה ואיך הוא פוגע, וכמובן ישתנה! והתקווה הזאת מחזיקה אותנו בכלוב וממשיכות לסבול ולהיטלטל מעלה ומטה. מתי מתעשתים? כשהתקווה מתה. כשמבינים שזהו, מבינים באמת מבפנים, שהוא לא ישתנה, כי זה - הוא. רק אחרי שהתקווה לשינוי מתה, יש אפשרות לאזור כוח ואומץ לצאת.

[סוזן_סוזן*]

הי פלונימית- אני מסכימה איתך, אני גם חושבת שמתעשתים ברגע שהאדם הפוגע כבר עובר את הגבול ... שהוא עושה משהו ממש מכאיב או מפחיד- אז כבר מתחילים להתעורר....
העניין הוא שמעבר לטלטלה שאני עוברת גם היום, יש לי המון המון חשבון נפש שאני עוברת בו זמנית- איך זה קרה? איך לא ראיתי? איך איפשרתי לזה לקרות? ומי אמר שזה לא יקרה לי שוב? אולי אני אדם סלחן מדי? נותנת יותר מדי צ'אנסים? וותרנית? נאיבית? מה קרה לי בעצם? איך נתתי לאדם כזה להתקרב אלי? אדם שהיה מקסים עדין ורומנטי באופן שמעולם לי הכירתי, ואז היה כל כך פוגעני ואכזרי... ואז שוב היה כל כך מתחשב ועדין כל כך, וגם כזה מצחיק וחמוד , ואז שוב פוגע באכזריות....
אז מי הוא בכלל?
ואיך הסכמתי? כי הוא היה הרבה יותר מקסים מאשר פוגע. הוא היה מקסים 99 אחוז, ופוגע 1 אחוז
ושלב שני- היה מקסים 85 אחוז ופוגע 15 אחוז
וכך האחוזים השתנו לטובת אכזריותו בצורה כל כך הדרגתית ואיטית
ואז שוב האחוזים השתנו והיה הרבה יותר מקסים וטוב לב ורק מעט פוגע
ואז שוב הפוך
ואז כבר היתה לי כזאת סחרחורת שלא הבנתי מי אני ואיך הגעתי לפה
ואולי לא אבין לעולם מה קרה פה בעצם
אבל יקח עוד זמן... אני עדיין מוצפת רגשית ונזכרת בטוב ובמדהים וברומנטי ובאוהב והרגיש, ואז ברע ואכזר

[פלונימית_אלמונימית*]

סוזן כל התשובות לשאלותיך נמצאות במה שכתבת. את נתת לו להתקרב אליך בגלל הקסם שהפעיל ובמיוחד שזה רוב הזמן כדבריך. אז אומרים לעצמך: "טוב, אבל רוב הזמן הוא מקסים" ובמיוחד בזמן הקסם קשה להאמין בפוגעניות ששוכב מתחת. עד שאין ברירה ונאלצים להאמין. יותר ויותר... ולגבי ההצפה הרגשית, לדעתי האישית לגמרי זה לא כל כך רע... אפילו יש בזה משהו חיובי לדעת שהיו גם ימים שהיו מלאים ב טוב ובמדהים וברומנטי ובאוהב והרגיש_ ולסלוח לעצמך!! עשית כל מה שיכולת לעשות.

[סוזן_סוזן*]

אמא קטנה, לאן נעלמת? איך עוברים החגים? איך מתקדם כל התהליך?

[קוראת*]

סוזן יקרה וגיבורה,
את מסבירה את הכול מצוין. את לא אמורה לחשוד באנשים שאת פוגשת ונחמדים אלייך. ואת גם לא רוצה הרי להיות טיפוס חשדן ופרנואיד.
הרי לכולם יש ימים קשים, אז קשה בתחילה לזהות שמישהו הוא מתעלל ולא סתם עובר יום קשה.
הרי כשזיהית שהוא מתעלל, עשית את הקשה מכול וקמת והלכת! זה לא לקח לך שנים רבות. עשית את זה די מהר.
אז מה זה אומר עלייך? שאת נורמלית. שאת לא חשדנית, אבל כן מזהה התעללות. שאת לא קורבנית, ושאת יודעת ללכת כשרע.

וחוץ מזה, זאת תכונה ידועה אצל מתעללים רגשיים שיש לרבים מהם קסם עצום והם משתמשים בו. לכן זה מאוד מתעתע.

אמא קטנה, מה שלומך?

[אמא_קטנה*]

הי סוזן וקוראת, מה שלומכן? תודה על ההתעניינות והאיכפתיות. שמחתי לשמוע מכן.
החגים עוברים בסדר, פחות או יותר.
התהליך קשה מאוד. נראה שכמו שמי מכן כתבה בעבר, יש תבנית קבועה לפקידות הסעד היום, ואם זו התבנית- אז הסיפור שלך, נורא ומזעזע ככל שיהיה,
לא ישנה לאף פגיעת סעד שאמרו לה שזו הרוטינה עכשיו... והיא תמליץ כמו שממליצה לכולם בלי לשמוע את מה שאת מספרת, בלי לשמוע באמת מה שקרה.
אז - בקרוב המשפט, ויהיה מאבק על משמורת (כי המליצה על משמורת משותפת), ועל חלוקת זמנים עם הילד.
ובינתיים - לא נעשה יותר קל, להיפך, עם הזמן, אני מוצאת את עצמי מנסה להעביר את היום, בלי מחשבות או תכנונים לעתיד.. (קצת כמו שאת כתבת סוזן)
והתחושה היא קשה, כי אפילו 1/10 מהחלומות לא הגשמתי בגלל האדם הרע הזה שפלש לחיי, ואני כאילו חופשייה ממנו, אך בתחושה- אסירה שלו עוד יותר מקודם,
כי הוא כוחני ורע, ומתנקם בי בכל דבר שיכול דרך הבן שלנו... וזה לא קל.

איך עברו החגים לכן?

[סוזן_סוזן*]

אמא קטנה- מה הכוונה שלך שהוא מתנקם דרך הילד? מה הוא עושה?

[סוזן_סוזן*]

ועוד משהו אמא קטנה- אל תדאגי לגבי החלומות שלך שלא הספקת להגשים. את עוד ממש צעירה... החיים לפניך ועכשיו את הרבה יותר חכמה ומנוסה

[קוראת*]

אמא קטנה- מה הכוונה שלך שהוא מתנקם דרך הילד? מה הוא עושה?

[סוזן_סוזן*]

הוא כל כך בסדר בזמן האחרון, כל כך נחמד וממש על הכיפאק
שאני כבר מתחילה לפקפק בעצמי
אולי מיהרתי לעזוב אותו?
הייתן מאמינות? באמת אני חושבת כך ואפילו מתגעגעת אליו, נזכרת ברגעים כאלו מדהימים שהיו לי איתו
נזכרת בכך שהתחלנו ללכת לטיפול זוגי וכן ראיתי ניצנים של שינוי
אבל אני כבר הייתי מותשת
ולא היה לי את הכוח הזה לעבור את התהליך איתו של צעד קדימה, שניים אחורה
רציתי להחלים ממנו
וגם כבר נגמר לי האמון בו
ולא היה לי כוח שישתנה
ואפילו כבר העדפתי שיגיד שלא רוצה להשתנות, מאשר יגיד לי שהוא רוצה
כי כבר לא היה לי כוח לזה
ורציתי מנוחה ומרגוע
ועכשיו אני כבר שנה נרגעת וכזה כיף לי לקום בבוקר ולעשות את העיסוקים שלי ולדעת שאני בונה את עצמי ושאף אחד לא מפריע לי
ואני לא צריכה לתת לאף אחד דין בחשבון
ולא צריכה לכבס ולבשל בשביל אף אחד
ואף אחד לא מוריד אותי ואני לא צריכה להתעמת עם אף אחד
ויש לי את השקט שלי ואני רק בקו ישר עם עלייה בקצה כי אני בונה את עצמי ואני יוצאת לדרך חדשה
וזה כיף
למרות שיש קצת געגוע למשהו שפעם חשבתי שאני אוהבת
אבל המשהו הזה יותר מדי מוזר עבורי

[סוזן_סוזן*]

אם הייתי נשארת איתו והוא היה עובר תהליך של "שינוי"\ אז זה היה תהליך רק בשביל להתיש אותי. הוא היה מראה לי שהוא משתנה קצת, ואז היה מכניס לי טוב טוב באיזה שהוא אופן, ואז שוב היה מראה לי שהינה הוא משתנה וכן הלאה..
זוהי התחושה שלי של מה שהיה קורה אם הייתי נשארת ולכן גם לא ראיתי שום סיבה להשאר
עדיין כשהוא מגיעה לאסוף את הילדה אני מרגישה אליו משהו קצת, אבל אני מבינה שזוהי תחושה אשלייתית, ושזוהי לא באמת אהבה ולא חברות ולא כבוד אנושי בסיסי שצריך להיות במערכת יחסים תקינה

[אמא_קטנה*]

קצת קשה לי לפרט פה, אבל אוכל לומר שלעיתים נראה שהילד הוא הדרך האחרונה בשבילו כדי לעשות תמיד הפוך ממה שאני אומרת, סתם דווקא, כי ככה בא לו. לחילופין, לעשות מה שבראש שלו לגבי הילד ולא להודיע, ואני צריכה להבין משברי הודעות/ רמזים/ בכי של הילד וכו'.
קשה לפרט, דוגמאות לא חסר, והלב שלי כבד בעיקר בגלל הילד שלי שגדל, מבין, לא טוב לו וכואב לי עליו.
פקידות הסעד שקובעות לא חיות את המציאות היומיומית של ילד שנקרע, ועושות עוול בעיקר במקרים כמו שלנו.
סוזן, אני בטוחה שלא היה משתנה, מעטים מביניהם משתנים באמת. רובם בטוחים מידי בצדקתם ולא חושבים שהם צריכים להשתנות. אם היה משתנה- לא היה מאשים אותך, היה אולי מחפש אשמה גם בו.
אצלי הזכרונות הטובים נמוגו. כלומר- אני זוכרת הכל אבל מבחינתי הם שייכים לזמן אחר, לדמות אחרת שכנראה היתה לי בראש ולא באמת היתה קיימת אף-פעם כפי שרציתי לראותה, וכשאני רואה אותו מולי היום- אני אפילו לא זוכרת מה אהבתי שם פעם, עד כדי כך...

[סוזן_סוזן*]

הי אמא קטנה, הוא מנסה להקשות עליך דרך הילד. אולי אפשר לנסות את הדבר הבא- תשדרי לו שאת סומכת עליו, שאת לא מודאגת בכלל, אל תכנסי איתו לוויכוחים של מה לעשות וכו' תזרמי איתו...
אולי אולי זה יגרום לו להבין שהוא לא יכול להכאיב לך דרך הילד, כי הוא לא יכול להפעיל אותך דרך הערוץ הזה..
כמובן אם הוא לא עושה משהו לא תקין עם הילד.... אם יש משהו שלא תקין אז כמובן מה שכתבתי הוא לא מתאים....
אולי צריך לנסות לשחרר, כי הרי גם ככה כשהילד איתו אין לך את השליטה ואין לך מושג מה קורה, אז כל עוד לא נעשה משהו אלים חס ושלום או לא חוקי או חסר אחריות... (אני לא יודעת כי אין כאן דוגמאות) אז אם את משחררת אולי זה יגרום לו להבין שאין לו פה שום אפשרות להפעיל אותך
אולי העיצה הזו מתאימה.. אולי לא.. אני לא יודעת כי אני לא בקיעה לגמרי במה שקורה...
איך המצב רוח של הילד שלך כשהוא עם אבא? הוא מחכה לאבא? הוא שמח כשאבא בא לאסוף אותו? האם את מרגישה שהפרוד שלך אוהב את הילד?
אני לא יודעת אם בעלים מתעללים מחפשים להתעלל גם בילדים שלהם.. אולי הם מנסים להפעיל את האישה דרך הילד, ואולי אפשר לנטרל את זה ע"י כך שלא ניתן להם להפעיל אותנו

[אלמונית_עם_תקוה*]

קוראת
_זה שהתעלל בי, כבר לא עושה את זה, כי אני כל כך במקום אחר ולא אכפת לי ממנו. אז הוא לא יכול להפעיל עלי שום מניפולציה. אני כל כך אדישה, שהוא ממש נחמד יחסית.
זה לקח לי זמן להגיע למקום הזה, אבל כשהגעתי--איזה שחרור!_
את נשמעת חזקה וחד משמעית, איך הצלחת להגיע למקום הזה? איך הצלחת להשתחרר מההשפעה שלו? האם תוכלי לשתף? אני רוצה להיות במקום המשוחרר הזה שלא אכפת לי ואני אדישה לכל מעשיו.
וגם את זה כתבת,
_לב שומע יקרה, חשבתי עלייך ועל המשפט הזה. לדעתי, בניגוד לבני זוג עתידיים, אמא שלך כבר צריכה לצאת מהחיים שלך גם מבחינה רגשית. היא גורמת לך לחיות בעבר. חיים רק פעם אחת וחבל לבזבז זמן על הורים מרעילים.
אבא שלי הוא לא טיפוס מתעלל, אבל הוא קר ואנוכי בצורה קיצונית ואני לא ממש סובלת אותו. אני בקשר איתו, אבל אדישה אליו. הוא העבר שלי, ואני רוצה לחיות עם הפנים קדימה. צריך להיפרד מההורים מתישהו אם הם מושכים אותנו אחורה. הורדתי ציפיות לאפס ממנו. ואני כמעט לא מתעסקת בו יותר. חבל להעביר את החיים בנבירה בעבר. כדאי לחפש בן זוג ולהרגיש מלאת חיים ומתחדשת.

אמא שלך היא כל כך מרעילה וחולה שחבל לבזבז עליה אפילו שניה אחת. לדבר פעם בחודש. בכלל לא להתייחס אליה. אפס ציפיות. היא העבר. את מסתכלת לעתיד._
נראה לי שהורדת מעצמך תבניות ודפוסים, איך את הצלחת להשתחרר מהשפעה של אבא שלך? איך הצלחת להוציא אותו מהחיים שלך?

[סוזן_סוזן*]

כשהזמן עובר והכעס דוהה, אני מתגעגעת אליו
מעולם לא הכרתי אדם כה רגיש וכה אכזר
כה עדין וכה אגרסיבי
כל כך אוהב וכל כך שונא
והכל בו זמנית
עולים בי זכרונות מכל הסוגים וכל הצבעים
מכל מיני תקופות שהיו לנו
עד שאבין את פשר הנישואים האלו עוד יקח זמן
בספר "למה הוא עושה את זה" כתוב שם שהאישה יכולה להתרגל למציאות הזו של התעללות, ואז היא כבר לא מכירה משהו אחר
הייתי רוצה קשר שיהיה לי קשר עם אדם רגיל ופשוט רק בשביל לחוות חוויה מתקנת, אפילו אם יהיה קשר של כמה חודשים בלבד, רק בשביל להזכר שיש גם אנשים רגילים עם דפוסי התנהגות נורמטיבים ומקובלים. נכון, אף אחד לא מושלם ולכל אחד יש את השטיקים שלו, אבל יש התנהגות נורמלית ויש התנהגות שהיא לא. ואני חייבת לחוות שוב יחסים תקינים

[אמא_קטנה*]

הי סוזן, מה שלומך? איך מתקדמים העניינים? האם היה לכם משפט נוסף?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם , קראתי הבנתי וגם הזדעזתי . לא יודעת איך הגעתי לאתר חיפשתי תשובות לשאלות אז ככה אנ בת 38 אם שלושה ילדים נשואה כבר 17 שנה. את בעלי הכרתי בגיל 16 הוא גדול ממני בשנתיים תמיד הוא סבל ממצבי רוח בהתאם למזג האוויר . בשנים האחרונות החלה הסלמה הדרישות הפכו נוקשות שהיא מגיע הבית חייב להיות נקי את הטיפול בילדים אני נושאת בגלל שהוא נכנס לבית ישר לישון עד הבוקר שלא נדבר שמעולם לא היה לי בן זוג (לצפות איתו בטלווזיה)סתם דוגמא. את הערבים אני מסיימת בלנקות את הבית ולהתארגן ליום למחרת..פעם שהתרעמתי וכבר נפרדנו הוא עשה בלאגן כזה שאפילו המשפחה שלי יצאה נגדי לטענתם אני לא בסדר אישה צריכה להיות חמה לנקות ולסדר. פה אני חושבת שנשברתי המשפחה שלי כן . חזרנו והיום אני בן אדם מת . בבוקר אני באה לעבודה בתפקיד ניהולי מחייכת וצוחקת אבל בפנים אין לי כלום בחוץ אני מאד חזקה אבל בבית אני אפס מאופס . אסור לעצבן אותו אחרת אני זונה וגם לפעמיים בת זונה אחרת יזרקו חפצים עלי או הוא ירק לי בפנים יריקה אמיתית ברוב המקרים היא נוזלת וזה שובר אותי מפנים .
אני רוצה לצאת מזה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! העצוב שאני מבינה את המציאות שלי ובתקופה האחרונה למדתי להסתכל לה בעיניים . השבוע ביקשתי ממנו לעזוב הוא התחיל לבכות שהוא לא מרגיש טוב והבריאות שלו אשמה לא הוא . בחוץ כולם מאד אוהבים אותו הוא חייכן וחביב. בבית מפלצת . אני בסדר שאני לא מוכנה לקבל את היחס המשפיל ?????? השתגעתי???? (ככה המשפחה שלי אמרה בעבר)

[סוזן_סוזן*]

הי פלוני אלמונית, בני כמה הילדים שלך?
האם את רוצה לעזוב ?

[לב_שומע*]

את לא משוגעת.
את לא השתגעת.
את נורמלית הכי שאפשר לדמיין ויותר מזה.
את נורמלית שחזרת אליו בעקבות לחצי הסביבה, כי קשה מאוד (ובפועל גם אם נשמע שאולי אפשרי, בתכלס זה בלתי אפשרי רגשית, נפשית) לעמוד מול אדם כזה שהוא כל כך קשה בין בתוך הנישואים ובין בתהליך פרידה בלי תמיכה מבחוץ.
והמשפחה שלך לא תומכת אפילו בקצת.
והיא לא רק לא תומכת, היא מחזקת את הפגיעה בך.
היא מאמינה שככה זה צריך להיות.
את נורמלית עוד יותר שאת מרגישה שזה בלתי נסבל לחיות איתו ולא כך אמור להיות, וכפי שאת אומרת זה מחריף עם השנים.
לא, זה לא אמור להיות ככה. ממש לא.
ממליצה בחום:

1. להתחיל לבנות לעצמך מעגל תמיכה מחוץ למשפחה. חברה טובה, אישה חמה, מישהו. מישהו שיאמין לך. מישהו שיאמין לך שאת חווה את מה שאת חווה.
2. לספר לפחות לאדם אחד שיש טיפונת סיכוי שאת נותנת בו אמון שלא יגרום לך להרגיש רע עוד יותר בעבודה שלך.

מניסיון, אחד המחסומים הכי חזקים בדרך אל הפרידה הגואלת הוא מחסום הבושה.
ואחת הבושות הכי חזקות היא הבושה בעבודה. במקום היחיד בעולם שלך כרגע שבו את מישהי. אדם. משמעותית ועם כבוד מקצועי.

1. המלצות שכתבה כאן בשמת א בעבר על מרכז לטיפול באלימות במשפחה - אני לא מכירה אותם, אבל לפי מה שהיא כתבה זה נשמע הכי מתאים שיכול להיות לסיפור הספציפי הזה, ונדמה לי שזה לא בתשלום או בוודאי לא כמו שיעלה מטפל. לחלופין, אם לא מתאים לך, אז בטח שתמיכה של מטפל. המלצות לסינון מטפלים פוטנצייאליים לא-מתאימים לטיפול באדם שעובר את מה שאת עוברת בשמת א כבר כתבה כאן, או לחלופין מופיעות בסוף הספר מלים הורגות.

רק טוב!!!!!!