יוצאת לאור אל חיים חדשים

מאוד ממליצה, אם עדיין לא כתבו כאן, לקרוא את הדף עזרה בזוגיות בעייתית
ממה שאת מתארת, אני חושבת שתמצאי דימיון רב. הכותבת בדף היא גם אישה דתיה ועברה תהליך ארוך, שתחילתו דומה מאוד למקום שבו את נמצאת עכשיו.
אני מקווה שהקריאה תעזור לך.

אוי, אני רואה שהקישור יוצא עם סימן שאלה. כנראה בגלל שהוא מתוך באופן טבעי ולא מדפי התמיכה. רמזורית, את יודעת למה אני מתכוונת?
או שיש מישהי שיודעת איך לשים את הקישור בצורה הנכונה? תודה.

מי ימצמץ ראשון?

מכירים את זה שיש "ברוגז" שמישהו התחיל אותו, כרגע לא אתם, והאווירה טעונה מאוד ואין תקשורת, אף אחד לא נהנה מהמצב כמובן,
ויש בעצם משחק אגו כזה:
אני סובלת מהאווירה אבל לא רוצה ליזום פיוס כי היי, לא עשיתי שום דבר רע שהתחלת לכעוס, אז למה אני אמורה להתפייס?
זה רק נותן לו לגיטימציה להמשיך במתכונת הגרועה הזו
והוא לא רוצה ליזום פיוס כי... הוא כועס מבחינתו בצדק... ובגלל הנתק, הדברים הרגילים עוד יותר מכעיסים אותו
ואני בסירובי לשתף פעולה רק מוכיחה את צדקת טענותיו.... (כי כשאנחנו ברוגז אני לא משקיעה כלום בעסק אלא עוסקת בענייני. כי לא מסוגלת להיות בקרבתו)
וגם אם "נתפייס" הכל ימשיך לעמוד על יסודות רעועים
ואני אמשיך להיות לכאורה האשמה בכל. תמיד.
ואין טעם לנהל שום שיחה בעניין כי חוסר ההקשבה והטחות האשמה מצידו הם בלתי נסבלים. אז עדיף לכתוב או לצרוח באוטו סגור (אחלה וונטילציה)

אבל.... האווירה בבית מחליאה אותי במובן המילולי. קשה לנשום וקשה לתפקד כשיש שתיקה מחרישת אוזניים כזו באוויר
וקשה לי כי אני בסך הכל רוצה שהעסק יעבוד ולתרום לו אבל לא מסוגלת להיכנס לחדר העבודה אפילו, עם הכעס הנורא הזה.
זה כמו להתחבר לאינפוזיה של רעל טהור.

אז אני מחזיקה את עצמי לא ליזום פיוס, למרות שזה רק פיוס מדומה וברור שהעסק יקרוס שוב תוך 1...2...3... בום.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נישאלת השאלה אם הזוגיות עצמה טובה ורק פה ושם יש מישחקי אגו ואם רוצים להמשיך את הזוגיות הזאת ואם יש אהבה ורצון להיות יחד.
יכול להיות שיש רק בעיית תיקשורת - כמו לרוב הזוגות - ואת זה אפשר אולי לפתור במסגרת טיפול זוגי או פרטני
ואם מניחים את האגו בצד - אפשר פשוט ליזום שיחת הבהרה כצד הבוגר בקשר - שלא תיקרא פיוס - תיקראי לה מה שאת רוצה
ופשוט לדבר
עם אנחנו מצליחים לדבר עם אוייבים - התורכים הפלסטינים וכל השאר - אז קטן עלייך

בהצלחה

טיפול פרטני או זוגי לא בא בחשבון, עקב התנגדות נחרצת ביותר של אישי. כולל התנגדות עזה לטיפול רק עבורי, כי כל מטרתו של הטיפול הרי היא "ללכלך עליו"
כל נסיונות הדיבור איתו, ואלוהים עדי שניסיתי וניסיתי... היו מתסכלים עד דמעות.
לבנאדם אין נוירון אחד פנוי במוח להכיל אותי ואת טיעוני והוא מאשים ומאשים אותי בכל דבר.
מבחינתו אני מטורפת, לחוצה, הזויה, עקשנית, טיפשה (ובעיקר מתעקשת בטיפשות על שטויות), חיה בסרט, ועוד ועוד
הוא לא מעוניין לדבר, ואם אני מנסה לדבר, לתאר את הכאב שבצד שלי, אני "חופרת" "מתבכיינת"
בקיצור, לדבר עם סלע זו משימה יותר אטרקטיבית.
לדבריו ההתנהגות שלו היא מחוסר ברירה , והיא רק "מראה להתנהגות שלי".

הייתי מניחה את האגו בצד ומנסה לדבר, לו רק היה לי עם מי לדבר
ולו רק היתה תקווה שמשהו בשיבוש הזה יסתדר ולא יחזור על עצמו שוב ושוב...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_לבנאדם אין נוירון אחד פנוי במוח להכיל אותי ואת טיעוני והוא מאשים ומאשים אותי בכל דבר.
מבחינתו אני מטורפת, לחוצה, הזויה, עקשנית, טיפשה (ובעיקר מתעקשת בטיפשות על שטויות), חיה בסרט, ועוד ועוד
הוא לא מעוניין לדבר, ואם אני מנסה לדבר, לתאר את הכאב שבצד שלי, אני "חופרת" "מתבכיינת"_

ועם זה את בוחרת לגדל את הילדים שלך? למה את חושבת שזה מגיע להם?

האווירה בבית מחליאה אותי במובן המילולי. קשה לנשום וקשה לתפקד כשיש שתיקה מחרישת אוזניים כזו באוויר
את מרגישה בזה? השתיקה מחרישת אזניים? האוירה מחליאה?
את חושבת שהילדים לא מרגישים?
תחליטי להישאר או כל החלטה אחרת. אבל בבקשה, אל תעצמי עיניים: הילדים לגמרי מרגישים. וככל שזה יותר לא מדובר, ולהם אין מילים וידע לתאר את הדבר הזה, כך זה יותר קשה להם. ולך. זוכרת כמה קשה היה לך כשלא היה שם למה שאת עוברת? שלא ברור היה מה את עוברת, והאם זה קיים באמת או רק בראשך? והיתה רווחה מסויימת, גם אם מלווה בכאב, כשהבנת שזה נקרא "התעללות רגשית". שיכולת לתת לזה שם ולהבין שאת לא מדמיינת, מטורפת ותארים מסוג זה שבעלך הצמיד לך.
כך גם לילדים: מרגישים, אבל לא יודעים למלל את זה. וגם אין ניסיון ופרספקטיבה, אז מבחינתם- ככה נראים יחסים: טעונים, מעוררים הרגשה לא נעימה ובלתי מדוברים.
נראה ש קור את ואני דיי לוחמניות, אחרי שיצאנו מהצד השני. שלא תחשבי שלא היינו בדיוק במקום שבו את נמצאת. לגמרי. אבל אחרי שרואים את הצד השני, קשה לראות אותך נאבקת בחושך. לי קשה. ולך?

השאלה מה היה מחיר הפירוד אצלכן. אצלי זה כנראה אומר שהילדים יגדלו ללא אבא כלל. יתכחש אליהם. וכמובן כל העול הרגשי והכלכלי הכרוך בדבר

השאלה מה היה מחיר הפירוד אצלכן. אצלי זה כנראה אומר שהילדים יגדלו ללא אבא כלל. יתכחש אליהם. וכמובן כל העול הרגשי והכלכלי הכרוך בדבר

כלכלית: התחיל לא קל. אין לי אפילו טיפת עזרה מהמשפחה. דווקא הידיעה שאני המפרנסת ואין לי אפילו טיפת עזרה (גם לא שמרטפות) דחפה אותי להתקדם והיום אני במצב סביר. חיה באופן מאוד אחראי כלכלית, נזהרת בהוצאות, אבל בסדר. אפשר לחיות בצניעות ובחופש ושמחה.
הילד: האבא הוא בתפקיד לא מאוד חשוב. הילד אוהב את האבא, אבל אני המבוגרת החשובה פה.

היום הילד שלי מאושר, בטוח בעצמו. ההתחלה היתה קשה, אבל דווקא הידיעה שהכול באחריותי הכניסה אותי לסדר ולשלווה. אין תחליף לאמא בטוחה בעצמה.

אצלי זה כנראה אומר שהילדים יגדלו ללא אבא כלל.
אני מבטיחה לך במאה אחוז שיהיו תהפוכות שונות בעניין. עכשיו בכל מקרה יש להם אבא מתעלל ומרעיל.

וכמובן כל העול הרגשי והכלכלי הכרוך בדבר
עכשיו העול הרגשי יוצר נזקים.
בלעדיו את יכולה לבנות משפחה שמחה, מאוחדת, בלי רעל, עם אווירה טובה, עם חופש מהתעללות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף זה הזוי שכאילו, בידי האפשרות למשפחה מתפקדת ומאושרת, אם רק אמלא כמה תנאים קטנים ואז השלום ישכון בביתנו:

למלא כל דקה פנויה ביום בעיסוק בעסק שלנו. לא להתעסק כלל בבישול או טיפול בילדים.

גם בשבתות כשאסור לעבוד, לדבר רק על העסק, לא לקרוא ספר מטומטם או לנוח.
לא להכין אוכל לשבת בשישי או לפני חגים.

להפסיק לאכול את מה שאני רוצה ורגילה ולחיות על מה שיש כולל ג'אנק.( נגד אוכל בריא

) לא לקחת תוספים בכלל( אני אנמית) ולא לבצע בדיקות דם, לא ללכת לרופא לעולם.
אמנם יש לי כאבי בטן ושלשולים כשאני אוכלת רגיל אבל להתעלם מהם ולא לעשות כלום בנידון.
ללדת עוד ילד, אחד לפחות. ולעבור את ההריון כמו ג'דה בלי אף תלונה או מיחוש, ולחזור לעניינים ישר אחרי הלידה.
להיות חמה ואוהבת, מחבקת ומנשקת אליו, לזרום עם כל מה שהוא רוצה בתחום המיני ולא להתנגד או לומר שלא נעים לי. ולא להיות עייפה אף פעם, גם אם הוא העיר אותי משינה בשתיים בלילה בשביל זה.
להפסיק לשמור טהרת המשפחה.

קלי קלות, לא?
עם השינויים האלו נוכל להיות משפחה מאושרת מהאגדות.

עם השינויים האלו נוכל להיות משפחה מאושרת מהאגדות.

רמזורית, את שואלת איך מסתדרים לאחר העזיבה והפרידה. אני עונה לך בפירוט, את מתעלמת.

את מתארת את חיי הגיהנום האכזרי והחולה נפש שהוא ארגן לכם, ואת בוחרת להישאר בהם.

אז קחי אחריות והגידי כל הזמן שאת בוחרת בדעה צלולה בחיים האלה ובלגדל את הילדים שלך לתוך הפתולוגיה המטורפת והאכזרית הזו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית יקרה, קשה כל כך לקרוא מה שאת כותבת. קטונתי מליעץ, כל מה שיש לי להציע זה הכלה והקשבה.
אבל בכל מקרה... רק לא להכנס שוב להריון....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית, את ממשיכה בטיפול בתחנה לבריאות המשפחה?
איך המשפחה שלך ( אבא שלך) מקבל את זה זאת עדיין נשארת בקשר? האם שיתפת אותם כפי ששיתפת אותנו?
נראה שאת רואה את המציאות בעיניים מפוכחות כמעט לחלוטין, מלבד המחשבה שאת רוצה אותו עדיין כאב לילדייך. קחי בחשבון שילדייך יסגלו אחד משני דפוסי ההתנהגות הבאים: מתעלל, קורבן. לו רק להצלת עתיד ילדייך עשי מעשה ולמדי אותם דפוס התנהגות שונה מזה שספגו עד כה.

אתם רוצים בטובתי. קשה לכם לראות מישהו במצב כל כך פתולוגי בוחר להישאר בו
הייתי מרגישה בדיוק כמוכם. לו היתה זו חברה או אחות...
אני יודעת שהמצב רע לתפארת.
לגבי הילדים, אם אכן יקרה נזק, לגבי הגדולים הוא כבר קיים כי הם גדולים וגדלו כך שנים.
לגבי הקטנים, לא יודעת.
גם במשפחתו המוזרה יש כאלו שיצאו נורמליים לגמרי, לפחות אחת, שנשואה באושר ,ואצל גיסתי שנשואה ומגדלת ילדים באווירה דומה יש ילדים נורמליים לגמרי שבהחלט יכולים להיות נשואים באושר.
אני מניחה שהעדר אומץ מצידי, צריך להיות כאן טריגר משמעותי שיבעט אותי הלאה מכאן.
כרגע אין לי כוחות נפשיים לשינוי.
סליחה.
תודה שאתם כאן, זה חסד של ממש בשבילי (הרי אסור לי להיות בטיפול אז לפחות לפרוק)

ולגבי אבא שלי, זרקתי לו שכרגע הפרידה לא רלוונטית בגלל התגובה של הבנזוג, ומאז לא שיתפתי אותו
אני בטוחה שלא קל לו לחשוב על ההתמודדויות שלי (זה מעלה דמעות בעיני. הלוואי שלא אצטרך לעבור דברים דומים כהורה)

לגבי הילדים, אם אכן יקרה נזק, לגבי הגדולים הוא כבר קיים כי הם גדולים וגדלו כך שנים.

אז מה, אז את רוצה להעצים אותו? את רוצה שבמקום שיחיו את שאר שנות הנעורים במקום נורמלי, יידפקו עוד יותר?

_לגבי הקטנים, לא יודעת.
גם במשפחתו המוזרה יש כאלו שיצאו נורמליים לגמרי, לפחות אחת, שנשואה באושר ,ואצל גיסתי שנשואה ומגדלת ילדים באווירה דומה יש ילדים נורמליים לגמרי שבהחלט יכולים להיות נשואים באושר._

הדברים האלה מעוררים בי.... איך את מנסה למצוא סיבות מפוקפקות ללמה את מגדלת את הילדים שלך בזוועה הזו.
באמת יצאו נורמליים? את את יודעת כמה כאב וחרדות הם סוחבים מזכרונות איומים? ואיך את יודעת שאין התעללות חבויה בנישואים שלהם? ולמה את חושבת שהילדים הנורמליים לא ישכפלו את המבנה המתעלל?

תראי, בקשר לעצמך, תכחישי כמה שאת רוצה. אבל להכחיש בקשר לילדים--זה כבר חטא. למצוא כל מיני אנשים שמצליחים לצאת נורמלים מחינוך באווירה פתולוגית כדי להצדיק את זה שאת דנה את הילדים שלך לפתולוגיה הזו--זה חטא.
את הבאת אותם לעולם. אז קחי אחריות עליהם. זאת החובה שלך להוציא אותם מהסביבה שמתעללת באמא שלהם, וכך גם מתעללת בהם. את חושבת שהסתגרות בחדר בסוף השבוע זאת לא התעללות בילדים? את חושבת שתיעוב של האמא זה לא התעללות בילדים? אז את מחפשת אנשים ששרדו את זה כדי להצדיק את עצמך? את מספרת כמה את סובלת וחושבת שהם לא סובלים כי כלפי חוץ זה נראה לך בסדר?

חיים רק פעם אחת. קחי אחריות על הילדים שלך. את בחרת להביא אותם לעולם! אז מספיק עם התירוצים וההכחשות. את בוחרת כל בוקר מחדש לגדל את הילדים שלך בתוך מבנה מתעלל!! את בוחרת ליצור להם נזקים!! כל בוקר את עושה את זה.
את יכולה להפסיק לעשות את זה, ואת בוחרת להמשיך.

הלוואי שלא אצטרך לעבור דברים דומים כהורה

את כבר עוברת. את פשוט מכחישה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת, את מנסה לזעזע אותי ואולי ממש בצדק, אבל האם עמדת במקום בו אני נמצאת? האם היית צריכה להחליט בשביל 6 ילדים שלטובתי ולטובתם, אביהם יוצא מחייהם לעד? יש הבדל בין גירושין ויציאה מקשר רע כאשר לילד יש עדיין אבא ואמא לבין מצב כשלי.
אבא שלהם לא מושלם והוא גם פוגע בהם במובן מסוים, אבל הוא פה בשבילם. אם זה ייגמר הם יהיו כמו יתומים בלי מצבה. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו...
אם היתה נכונות להסדרי ראיה כלשהם, הייתי מזמן מתגרשת כנראה.

רמזורית תמיד יש אם ואם ואם אז הייתי .....ככה זה כשאין כוחות לעשות משהו -ואני לא שופט אותך אני מבין שיש קושי גדול.

אולי תתחילי בחיזוק עצמי. תתיעצי, תטפלי בעצמך - בלי לשאול אותו ובלי לקבל רשות. משם כבר תקבלי כיוון

קוראת, את מנסה לזעזע אותי

אני ממש לא מנסה לזעזע אותך! זה לא הסגנון שלי בכלל. אני פשוט מזועזעת מזה שאמא מוכנה להשאיר את הילדים שלה במצב כזה ומוצאת תירוצים.

אבל האם עמדת במקום בו אני נמצאת? האם היית צריכה להחליט בשביל 6 ילדים שלטובתי ולטובתם, אביהם יוצא מחייהם לעד?

כן. פחות מ-6 ילדים. אבל הרבה ילדים זה דווקא עוזר. כי יש להם זה את זה, השמחה המשפחתית נמשכת, אין בדידות, אפשר להמשיך בארוחות, יש תמיד מישהו בבית.
אני יצאתי עם אפס עזרה ובלי כסף בכלל. אנשים נזרקו לארצות זרות להם ערב מלחמה והסתדרו. את נשארת בארץ שלך עם כל מיני מוסדות שעוזרים. אם את רוצה, זה לא קל אך אפשרי.

אם האבא שלהם הוא כזה שיעזוב אותם לגמרי, אז עדיף עכשיו. כי הם מרגישים את פחד הנטישה עמוק בפנים ויודעים שהוא לא שם בכל מקרה.
ואם הוא סתם מאיים עלייך, אז הוא ישמור אותם על קשר.
את סתם נתלית בזה. החיים מאוד דינמיים ואין לך מושג אם דברים לא ישתנו לאחר הפרידה והוא יתגעגע אליהם או יראה אותם אצל המשפחה שלו, או שהם ידאגו לשמור איתו על קשר.

אבא שלהם לא מושלם והוא גם פוגע בהם במובן מסוים

לא מושלם? פוגע במובן מסוים?
זה מה שמזעזע פה. ההכחשה שלך והעידון של המצב כשזה מגיע לילדים. אני לא מבינה איך תחיי עם עצמך אם אחד הבנים שלך ייצא גבר מתעלל, או שהבנות שלך ייכנסו לזוגיות מתעללת כי הן תחשובנה שזה נורמלי.
את יודעת מה זה להרגיש שהאבא מתעב את אמא ונוהג באכזריות?

רוצה להציל אותי, ואת ילדי שחורתים בנפשם זוגיות חולה של הוריהם, ועלולים להגשים אותה בהקימם משפחה משלהם.

הרי גם הוא גדל במשפחה לא בריאה בכלל, לכן מבחינתו להמשיך ולגור יחד ללא שום תקשורת זו הנורמה.

אז אני לא יכולה להמשיך ככה, ולא יכולה להראות לילדים מציאות כזו שנמשכת ונמשכת .

מילים שלך

מבחינתו להמשיך לגור בבית עם הילדים, בצורה כזו שאבא שונא את אמא, יוצא מחדר כשהיא נכנסת אליו,

מילים שלך

רמזורית היקרה עד מאוד. את צודקת, אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו... אבל היינו במקום הזה.
יש לך סיבות למה לא לעזוב, וזה בסדר, אבל חשוב היה לנו, האמהות, שתראי את המחיר של הילדים.
אני רוצה גם לומר, שאין לך מושג איזו זוגיות בריאה/או לא יש אצל אחרים. אין אחד שיחשוב, למשל, שיש בעיה עם בן הזוג שלי. להפך. כלפי חוץ כולם ראו איש נדיב שיעשה בשבילי הכל. נראנו בזוגיות "בריאה" ו"מאושרת". היום אני חושדת בכל זוגיות (כמעט) שאני רואה. ככל שהם נראים יותר "מאושרים" ו"מאוחדים", כך אני חושדת יותר. שריטה שכזו.

ואני מבקשת ממך, כמעט מתחננת: אנא, ראי אם את יכולה לקרוא את הדף שהצעתי אתמול. מעתיקה לכאן את הקישור.
http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl? ... 2%E9%E5%FA[/u]%E1%F2%E9%E9%FA%E9%FA

תראי שיש נשים נוספות, שחשבו שטובת הילדים מעל הכל. שניסו רבות כדי להגיע לשלום בית. תקראי מההתחלה, כדי שתביני שאין כאן שיפוט. יש הבנה מלאה למצבך. לצערי, את לא הראשונה ולא היחידה שעומדת במקום הזה. אין בזה שום נחמה, אבל אפשר ללמוד מהתמודדות של אחיותייך.

חחח מי אני? את צודקת.... גם אני בא מאותו מקום וגם אני חושד בכל זוגיות שאני רואה.... לא "קונה" כלום (כמעט)

רמזורית שלום רב,

ליבי איתך.
הבלבול העצום הזה והפער בין הרצון שהדברים ישתנו מבלי לפרק את המשפחה למציאות שטופחת בחוזקה על פניך, קשים מנשוא.

לדעתי, את חייבת ללכת לקבל טיפול.
הוא לא רוצה זה לא צריך לעניין אותך.
זה השלב הראשון ואחריו תעברי עוד שלבים רבים עד שתגיעי למקום שבו תאספי מספיק כוחות נפש לבצע בעצמך את השינוי.
הטיפול בעצמך הוא קשה כי את נחשפת לפחדים הכי גדולים שלך וזה לא בהכרח הפחד שהילדים יגדלו בלי אבא.
אבל ההתמודדות עם הפחדים האלה תאפשר לך להגיע לשלמות ולשלווה.
זה לא אומר בהכרח שהמשפחה תתפרק. זה כן אומר שבוודאות את תשני את הגישה ותהפכי להיות הרבה יותר מגיבה למה שהוא עושה והרבה פחות פסיבית.

זה שהוא לא מאפשר לך ללכת לטיפול זה חלק מהשליטה בך ובמה שאת צריכה לחשוב.
בבקשה צאי משם מהר.
תקראי את הספר "למה הוא עושה את זה". תקראי בהחבא בלי שידע. תתחילי להבין עם מה את מתמודדת.
זה תהליך ארוך שאני בעצמי עברתי. זה עשה לי רק טוב.
לפעמים אני נזכרת איפה הייתי וקשה לי כל כך להאמין איך הגעתי לשם וזאת למרות שאני יודעת בדיוק איך ?
קשה לי לתפוס כמה הייתי תחת שליטתו וכמה פחדתי להגיב כי פחדתי כל הזמן שהדברים יסלימו.

היום אני לא מפחדת שדברים יסלימו נהפוך הוא אני חוגגת על מצבי עימות. הזדמנות שלי לנפנף עוד התנהגות מגעילה.
אבל היום זה אחרי תהליך ארוך שסופו הרצון לקום וללכת מהמערכת המגעילה והאי שוויונית הזאת.
ההבנה שאני עושה לו טובה שאני נשארת שם ולא להיפך.

ואם לא מפחדים מפרידה לא מפחדים מכלום ואז העימות ממש לא משתלם לשתלטן. הוא נסוג או הולך.
כך או כך הרווח כולו שלך.

שיהיה לך אחלה יום
תתקדמי רק בקצב שלך אבל תתחילי כי הדרך ארוכה

סי* · שליחה על ידי סי* » 15 אוגוסט 2016, 00:58

כמה עצוב לי לקרוא על נשים שמוצאות סיבות להישאר בקשר רעיל למרות שמצבן זועק לשמים. כמובן שאי אפשר לשפוט אף אחת. כי כל החלטה צריכה להיות אך ורק של האישה שמתמודדת עם המצב. החרדות לגבי העתיד מציפות אותה. ולמרבה הצער צריך להתרחש משהו קיצוני ולאו דווקא פיזי, כדי שהיא תבין שבשקילת היתרונות מול החסרונות שבפרידה, הפרידה עדיפה. הילדים נראים בסדר גמור. הם יכולים לתפקד נפלא לקצור שבחים מכולם ולגרום לנחת. אך מתחת לפני השטח מסתתרים דברים רבים. ויום אחד הם מתפרצים החוצה ללא הכנה. ואז את מבינה שזה הרגע לקום ולהיפרד. כי יותר גרוע ממה שהיה בחיי הנישואין שתוארו כאן-כבר לא יהיה. חשוב להתייעץ עם פסיכולוגית שתשקף לאישה את המצב. בעיניי אין להמשיך קשר שפוגע באישה. הילדים קולטים הכל. חלקם יצדיקו את מהלך הגירושין וחלקם דווקא ייצמדו לאב הפוגע כדי להיות סוף סוף בצד החזק...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מרגישה כאילו גורל הדף הזה כבר נחתם, כולם נחרצים בדעתם שאני חייבת להסתלק מהחיים האלה, אנא הבינו כמה קשה הדבר ואני צריכה כעת בעיקר אוזן קשבת ולא נזיפות. ידוע לי מה אני מעוללת לי ולילדי אני רק לא הגעתי להחלטה שהדרך השניה עדיפה בוודאות ולכן אני כאן. אני מזכירה לכם שהילדים לא חווים את המשבר שלי. אני לא מחצינה כלום. וממשיכה לספר ולשאול, בפוסט הבא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנא, הקשבה ותמיכה ולא שיפוט.
ביום ראשון היתה שיחה קשה כרגיל, שגם הסתיימה באי הבנה מחרידה שלו לגבי והוא כעס ממש והלך, ואני בכיתי נוראות וביקשתי נפשי למות. באותו יום קפץ עלי שלא במפתיע איזה וירוס בטן נבזי שאני עדיין מושבתת ובמיטה בגללו.
התגובה שלו למחלות אצלי היא תמיד בין חשדנות, כאילו הכל מבוים אצלי לצורך רחמים ורצון בתשומת לב (פחחח... ממי?) לבין התעלמות טוטאלית מקיומי בשל כך. כך היה בהריונות, לידות, פוסט לידה, כל דבר בעצם. תחושה רעה מאוד.
נכון שזה מעוות?
אם אחלה פעם במשהו רציני ועדיין אהיה כאן, אני אעבור למקום אחר כי היעדר התמיכה ממנו ירסק אותי.
איך הוא מפרש בכל דבר שאני נגדו. אפילו מחלה זה כדי להתחמק ממנו. אוף...

רמזורית,

אני ממש לא בסדר כי בניסוח שלי לא הבנת שאני ממש לא מותחת עליך ביקורת.
נהפוך הוא.
תחזרי ותקראי שוב מה שכתבתי לך. זה בדיוק מה שאמרתי.
ההחלטה אם לעזוב או להשאר היא רק שלך ויותר מזה את בכלל לא בשלה להחלטה הזאת בשלב הזה.
אני חוזרת כל הזמן על אותו דבר. תקראי חומר בנושא ואם יש באפשרותך לכי לטיפול.
ככל שתתחזקי הדברים יקבלו מימד אחר ותוכלי לקבל החלטות. כרגע את פשוט בהרגשת חוסר אונים טוטלי.
אני יודעת על מה את מדברת כי הייתי שם. וגם אני חיפשתי שיקשיבו לי ולא ישפטו אותי כי זה פשוט חטא על פשע.
את סובלת ממנו ונוסף לזה את סובלת גם ממה שאחרים חושבים על "החולשה שלך" וחוסר האונים שאת מפגינה.

אני למשל עדיין נמצאת בקשר זוגי עם מי שהתעלל בי קשות.
אבל הטיפול שאני עברתי עזר לי למצוא את היכולת לרצות להפרד ומשם יכולתי לשנות את הדפוסים כי התגובות שלו כבר לא היוו שום איום.
מהמקום שבו פרידה היתה עדיפה עלי מהתנהגויות מסויימות הוא למד שהוא כבר לא יכול להתנהג כך.

במשך שנה וחצי אני עוברת תהליך הפוך. אני לוקחת לי את החופש ולא מעניקה אותו.
אני דורשת דברים ולא נותנת דברים.
אני דורשת כבוד ולא נותנת כבוד (במקרה שלא צריך. הכוונה שאני מחצינה דברים גם אם זה פוגע בכבודו וזה ממש לא מעניין לי ש"כבודו נפגע" אם זה כתוצאה מזה שהוא פגע בי)
ועוד ועוד.

אני רוצה להגיד לך שחל בו שינוי התנהגותי אדירררר (אני מדגישה התנהגותי. מאחר שהוא לא עבר טיפול ממש (הלך למספר פגישות בלבד) אזי בתוך תוכו הוא עדיין מאמין בעליונותו ובזכויותיו אבל אין לו שותפה והוא לא מעיז לדרוש בכוח. אז אולי הוא לעולם לא יהיה האביר שהערצתי כשפגשתי אבל הוא בהחלט עשה שינוי דרסטי שמאפשר לנו להינות בזוגיות האחד עם השני.
עדיין יש עימותים אבל כמו שכתבתי היום אני ששה אלי קרב. לא כי פתאום אני אוהבת לריב. פשוט כי רק באמצעות זה אני מצליחה להעביר עוד מסר לגבי מה מותר ומה אסור מבחינתי.

ואני רוצה להיות עוד יותר זהירה. שום דבר לא מבטיח לי שככה זה ישאר. אבל היום יש לי את הכח לא לפחד שככה זה לא ישאר ושאולי בכל זאת ניפרד.

אז בבקשה ממך אני לא שופטת אותך אלא דוקא מאד מזדהה איתך.
אני גם מאד מבינה שיש אחרות שיתכן שהיו פועלות אחרת והן כותבות מהמקום שלהן.
אף אחד כאן לא רוצה לפגוע בך וכולם מייחלים לך שתבוא השלוה לביתך ומרגוע לנפשך.

תיהי חזקה.
ביום שתצליחי לנטרל כל "קלף" שהוא מנפנף מולך (כמו למשל האיום שלו לעזוב את הילדים ולא להיות איתם בקשר) זה היום שבו יתהפכו היוצרות ואת זאת שתכתיב לעצמה את החיים ואני צופה שהוא ילך וייסוג. וזה הכל בראש שלנו. הפחד שהוא לא יהיה בקשר עם הילדים יכול להתהפך אצלך להרגשה של אם הוא לא רוצה להיות בקשר עם הילדים הוא דפוק ולא מגיע לו להיות איתם. הכל עניין של צורת החשיבה ולכן חשוב שתקראי חומר ושתלכי לטיפול. הטיפול הוא חד משמעי בשבילך ולא בשביל הזוגיות. את תחליטי אם את שם ובאיזה תנאים.

שולחת לך מכאן חיבוק ענק.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתמול היו לי רגעים קשים מאוד. מאוד. עבדתי יחד איתו כמה שעות וזה היה קשה כמעט לבלי נשוא. אמרתי לו שהוא מדבר בצורה מאוד גועלית ובלתי נסבלת והוא הכחיש כרגיל וטען שזה שטויות. אבל זה היה מאוד קשה. בכל זאת חזרתי. אני עושה מאמצים עילאיים ל"שתף פעולה" ולקדם את העסק איתו אבל זה כל כך קשההההה. הוא טיפוס שקשה נורא לעבוד איתו. אבל אם אני לא עושה את זה ,הוא נהיה עוד יותר בלתי נסבל. הבנאדם מקדיש כל שניה ביממה וכל מחשבה רק לבניית העסק וכל הפרעה או הסחה מרגיזות אותו, כמו למשל שהעזתי להיות חולה כמה ימים. גם בשבת כשלא עובדים צריך לדבר רק על זה. רק "להתקדם" ולא להיכנע לבינוניות ולדברים טפלים. אם אני לא עושה את זה, הוא עושה ברוגז. ככה פשוט. כדי להכניס לי קצת שכל לראש המטורף שלי, כלשונו.
אני שוב אומרת, שבעיני הוא לא מתעלל לשם התעללות. הוא פשוט מרוכז בעצמו ברמות הזויות ומכור לעניין אחד בלבד. ולא מסוגל לראות שום דבר אחר. אני יודעת שאני נורמלית ולא מטורפת. רק משתדלת להחזיק 4ת המשפחה מתקשרת ומתפקדת בתוך הסצינה הקשה הזו. ולפעמים מרגישה שיום אחד אקרוס מזה טוטאלית ואמות מכובד המשא.

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רמזורית
טוב שאמרת לו איך את מרגישה ושזה בילתי נסבל , זה חשוב בשבילך , גם אם הוא לא מתייחס לכך .

אני קורא פה ורואה את הקושי האדיר שלך ויש לי 2 שאלות אלייך ,
האם את חושבת שאת מסוגלת בכוונה ליצור משבר אם את יודעת שזה יביא לשיפור ביחס שלו אלייך ?
האם הוא תלוי בך ומשתמש בך להצלחה של העסק ?

הוא פסיכופט ואכזר. אין שום סיכוי בעולם שהוא ישתנה. החיים איתו תמיד יהיו איומים ונוראים.

פתאום_מאוהב*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רק מניח את זה פה ...
ציטוט מהדף "סימני התעללות בזוגיות"

_רחלה (21.08.2016 13:04):

הי, אני חדשה כאן.... הרבה שנים אחרי שנפרדתי והתגרשתי מבעל מתעלל (היינו 22 שנים ביחד), הוא עדיין ממשיך לשלוט ביחסים של הילדים שלנו איתי... מישהי כאן מכירה את המצב הזה, בו הילדים מזדהים עם האב האלים, ומתנהגים בעצמם באלימות כלפי האם? במשך שנים את חושבת שזו תקופה וזה ישתפר, ולאט לאט מסתבר, שגם ילדים אלימים (הכוונה לילדים שהם כבר בוגרים) לא משתנים, והאלימות שלהם אפילו מסלימה אם האמא לא נכנעת לשליטה ולהתעללות שלהם. יש פה כל כך הרבה תיאורים כמה קשה לעזוב בעל אלים. קשה למצוא מלים שיתארו את דרגות הכאב והאובדן שמרגישים כשמבינים שאין ברירה אלא להתרחק מילדים המתנהגים באלימות כמו אבא שלהם. הכאב עצום ובלתי נסבל_

קשה למצוא מלים שיתארו את דרגות הכאב והאובדן שמרגישים כשמבינים שאין ברירה אלא להתרחק מילדים המתנהגים באלימות כמו אבא שלהם. הכאב עצום ובלתי נסבל

תודה, פתאום מאוהב. כמו שכתבתי גם בדף ההוא. ראו איזה מחיר אפשר לשלם על הישארות ארוכה ביחסים מתעללים: הילדים עצמם הופכים להיות אלימים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנא, הקשבה ותמיכה ולא שיפוט.

רמזורית.
אני כאן. קוראת מידי פעם. לא הגבתי עד כה אבל הגעתי למסקנה שחבל שלא תדעי שיש פה עוד נשים שתומכות בך מרחוק.
בהתאם לקלישאה כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה , אז האומללות שלי היא בסגנון שונה אבל לא חסרים קווי דמיון.
לא סתם הגעתי לאתר ולדף שלך.
חשבתי לא מעט למה הגעתי לאתר ומה אני מחפשת. נראה לי שהתשובה היא - אוזן קשבת, מקום לפרוק, התחושה שאני לא לבד, שיש אנשים שאני יכולה לקבל מהם הבנה והכלה.
אולי זה גם מה שאת צריכה כרגע ולכן אני פה עכשיו ואומרת לך- אני כאן, אני שומעת, אני קוראת אותך, מזדהה, מבינה.
רוצה לחזק אותך בדרכך, לאן שתוביל אותך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חשבתם פעם על אנשים שהיו משמעותיים מאוד בתרומתם לעולם? שניסו לשנות משהו, להזיז דברים, הקדישו את חייהם למטרה? חשבתם איזה מחיר שילמה המשפחה שאיתם על האובססיביות שבעיסוק שלהם? אז זה העניין אצלנו. האיש שלי אינו אדם רע. הוא מכוון מטרה מאוד. מאוד. מאוד. חי במאקרו ולא ממש רואה ומסוגל לחיות במיקרו. ולא יכול לסבול אנשים שחיים קטנים ללא שאיפות מרחיקות לכת ורק רוצים לחיות בטוב ובשלווה. מבחינתו זה מוות ולא חיים. אז אני בנויה אחרת. לא באתי להזיז הרים ואני רוצה לחיות בשקט ובטוב ולהיות טובה, רק שהוא לא מסוגל לסבול את זה. אז... הוא לא אדם רע. הוא עשוי מסוג אחר לגמרי מרוב האנשים, והוא קשה מאוד באופיו. בהחלט. לא מעגל פינות ולא מתנחמד. וזה כל כך לא קל בשביל משפחה ובשבילי. יום יבוא ואולי אגיע להחלטה שהמשא הזה כבד עלי מדי, כמו שעכשיו הוא לעיתים. המטרה שלו אינה לפגוע. הוא רוצה שאהיה כמוהו וזה די לא מצליח לו... והשיטות שבהם הוא משתמש כדי להזיז אותי לא ממש נעימות. זהו.

והשיטות שבהם הוא משתמש כדי להזיז אותי לא ממש נעימות. זהו.

כל ההכחשה הזו לזוועות שהוא עושה היתה בסדר לו היה מדובר רק בך.
מה זה משנה בכלל איך את מתארים את הפעולות שלו? משנה למה הזוועות שלו גורמות.
גם כשאנשים לידך עוברים עוול זוועתי את מכנה את זה בכינויים מכובסים? או רק כשאת והילדים שלך?

_רוצה להציל אותי, ואת ילדי שחורתים בנפשם זוגיות חולה של הוריהם, ועלולים להגשים אותה בהקימם משפחה משלהם. אז צריך לצאת מכאן. וזה קשה כל כך. אבל גם קשה להישאר.
הרי גם הוא גדל במשפחה לא בריאה בכלל, לכן מבחינתו להמשיך ולגור יחד ללא שום תקשורת זו הנורמה.
אז אני לא יכולה להמשיך ככה, ולא יכולה להראות לילדים מציאות כזו שנמשכת ונמשכת ._

את בעצמך כתבת את זה בתחילת הדף. בגלל הזוועה והפתולוגיה פתחת את הדף. ועכשיו את מספרת סיפורים על שיטות לא ממש נעימות ועל אנשים שתרמו לעולם?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מנסה כמו תמיד לצערי להבין את הצד שלו. הוא הרי אדם חכם. ורהוט. ותמיד מבלבל אותי עם הטיעונים ה צ ו ד ק י ם למוות שלו, איך הוא מסדר לי את החיים וחושב קדימה ורוצה להציל את המשפחה ואת העולם, וכמה אני היצור הדפוק וההרסני שהורס כל הזמן את הכל.
אני כזו מאזוכיסטית. כל פעם אני הוזה שניתן לנסות לדבר איתו ושישמע את הצד שלי ויבין כמה קשה להיות בצד שלי וכל פעם מקבלת את הסטירות המצלצלות בפרצוף ושומעת שוב כמה אני אפס, טיפשה, מעוותת, מטומטמת, ולמה הוא חייב להתרחק ממני בגלל זה.
אני מנסה לשתף פעולה עם העסק, באמת שזה קשה לי וזה רק מרגיז אותו שאני לא עושה את זה מכל הלב. המצב הזה פשוט בלתי פתיר.

ברור לי במאה אחוז שאם לא היו לנו ילדים זה היה נגמר מזמןןןןןן. אנחנו פשוט לא מתאימים בכלל ולדעתי אף אחת לא מתאימה לו בכלל. עכשיו אני כאילו שורדת בגבורה בשביל הילדים ומבינה שיש מחיר, אלא שכרגע מחיר הפרידה נראה לי גבוה יותר. איך הצלחתי לחיות בכזו תסבוכת? למה? למה? למה? למה?
אתם זועקים לי לקום וללכת. אבל אני מרגישה חולשה מטורפת. שיתוק. לא אוכל לעמוד בזה. הוא מציב לי תנאים שאי אפשר להתמודד איתם. אז לבלוע עוד ועוד ולשרוד... זה מה שאני מצליחה כרגע.

ברור לי במאה אחוז שאם לא היו לנו ילדים זה היה נגמר מזמןןןןןן.

זה צריך להיות הפוך: בגלל הילדים זה צריך להיגמר!
קראי את רחלה בדף ההתעללות. הילדים שלה הפכו לאלימים בעצמם כלפיה בגלל שנים עם אבא מתעלל. זה עלול לקרות גם לך.

אבל אני מרגישה חולשה מטורפת. שיתוק. לא אוכל לעמוד בזה.

היחסים בעצמם מחלישים אותך. זה הפרדוקס. היחסים מחלישים, אז אי אפשר לעזוב אותם.
תדמייני שהיו אומרים לך שאת חייבת לעזוב עכשיו עם הילדים כי אחרת אחד מהם יהיה חולה סופני. היית מסתדרת, נכון? לא היתה לך ברירה. אז אותו דבר פה.
אל תתעסקי במה את יכולה ובמה את לא. פשוט עזבי עם הילדים, ואז תסתדרי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היחסים בעצמם מחלישים אותך. זה הפרדוקס. היחסים מחלישים, אז אי אפשר לעזוב אותם
דברים נכונים מאוד.
אני מסתכלת על עצמי ומבינה שהשיתוק שאוחז בי מזה הרבה זמן נובע בחלקו מהבעיות שלי עצמי, מהדברים שהבאתי אני ליחסים המעוותים הללו אך בחלקם מהיחסים, מהביקורת הבלתי פוסקת, מהצעקות והאיומים, מההפחדות והתחושה המתמשכת של חוסר אונים, של קיטון ושל השפלה, והנורא מכל התלות ההולכת וגוברת בו למרות האבסורד הגדול שיש בכך.
אני כאן כדי לשמוע ולהקשיב ובתקווה לתת לך כוח במה שיידרש. אולי על הדרך אמצא את הכוחות בעצמי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה אחת!! אני מרגישה שאני מבולבלת מאוד כי יש כמה קולות שקוראים לי ומזהירים אותי וכל שינוי מפחיד אותי:
הקול שלו, שהוא הכי דומיננטי, שצועק עלי תישארי איתי ותשתני, לעזאזל!
קול של התומכים בי וזועקים: צאי מהחיים הרעים והמתעללים האלה ויהי מה!
קול של נשים גרושות שאומרות: קר כאן בחוץ, קשה מאוד לחיות ככה! אל תרוצי לפרק!
קול של חברתי שאימה התאבדה על רקע זוגיות קשה, שאומרת לי להיזהר על עצמי...
קול של ילדים שגדלו ללא אב והיה להם קשה מאוד להתמודד...

אז איך אפשר להגיע להחלטה בכלל?

אי אפשר !!!!!!!!!!!!!!!

אי אפשר להגיע להחלטה על בסיס דעות של אנשים אחרים.
אפשר לשמוע. אפשר לבחון. אפשר לנסות להבין. אפשר להפנים. אפשר הרבה דברים אבל לא לקבל החלטה.
החלטה על החיים שלך ושל הילדים שלך את צריכה לקבל רק בעצמך ולפי מיטב השפיטה של עצמך. ורק את יודעת עם מה את יכולה להתמודד ברגע זה ממש.

אנשים מבחוץ בוודאות רואים יותר טוב ממך את התמונה הכוללת אבל הם לא את והם לא יצטרכו להתמודד עם התוצאות של ההחלטות שלך.
את מבינה שזה לא תקין ומסיבות אישיות שלך את עדיין לא מוכנה לפירוק של המשפחה.
זה בסדר גמור. כל דבר במועדו.
אני מאמינה שברגע שנעשית מודעת למצב ולרעל שבתוכו לא תוכלי לחזור שוב אחורה ולטשטש את מה שכבר את ערה לו.
זה לוקח זמן והכי גרוע זה להרגיש חסרי אונים או אשמים או מבויישים. אלו רגשות שרק מורידות עוד יותר את הבטחון.
תגידי לעצמך כל בוקר אני רוצה שינוי ושיקח כמה זמן שנדרש.
את תוכלי וגם תעשי כאשר ההחלטה תבשיל בתוכך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה ליאת. חשוב ומחזק מה שכתבת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסכימה מאוד עם ליאת, הקולות השונים יגידו הרבה דברים אבל רק את יכולה לקבל את ההחלטה ולהבין עם מה את שלמה.
נראה לי ברור שהקול שלו הכי דומיננטי בגלל אינטנסיביות היחסים, את מבלה איתו את מרבית זמנך. גם אופי היחסים והפרסונה המתעללת שלו משחקת תפקיד משמעותי.
נשמע לי שבן הזוג שלך קצת דומה לבן הזוג שלי במובן שלא רק הוא מצפה שאעשה דברים בצורה מסויימת אלא שגם ארצה לעשותם כך, הרי כי אחרי שהסביר לי כל כך בבהירות למה הדרך שלו היא הדרך הנכונה אז ברור שאני מבינה ומקבלת את רצונו, עמדתו וראייתו של הנושא. חלילה והייתי אומרת אני עושה א' כי ביקשת או כי ככה אתה אוהב שזה נעשה, התשובה הנכונה היא אני עושה א' כי כך נכון לעשות, פעם הייתי עושה ב' אבל היום ראיתי את האור ותיקנתי את דרכיי. כמובן שהוא גם מלווה את הטיעונים שלו בהמון דברי טעם. בכל אחת מהאמירות הקשות שלו כלפיי יש הרבה אמת ולכן גם כשאני מנסה להגיד לעצמי תוך כדי המילים הקשות שהוא מתעלל בי, שהוא לא אמור להתנהג כך ולא אמור להגיד את הדברים האלו כלל ובטח שלא בדרך הזו אני עדיין איפשהו מאמינה להן, חושבת שהוא צודק ברמה זו או אחרת.

בחוויה שלי זה דבר מאוד מבלבל וגם מוריד לחלוטין את תחשות העצמי שלי ואת הביטחון שלי ביכולת קבלת החלטות, קטנות כגדולות.
תצמידי לזה ביקורת בלתי פוסקת על הדברים בהן לא תיקנתי את דרכיי ותראי איך במהרה הקול הפנימי מאבד כיוון.
מכאן אני חוזרת על משהו שכתבה מיאני בעבר ברגע שהעברתי את הפוקוס ממנו אלי, הבנתי את ההתעללות
מזכירה שאני עצמי בתוך הזוגיות שלי וטקם מצאתי את היציאה. מבט אובייקטיבי אומר לי שאין לי מה לחפש שם ושעליי לעזוב אבל אני עדיין מתקשה אבל באמת נראה לי שאני מתקרבת לסוף, יותר ויותר רואה את ההתעללות, פחות ופחות מצליחה לשקר לעצמי ופחות ופחות מסוגלת לראות ולהכיל את הצד שלו לעניין.

המטרה שלו אינה לפגוע. הוא רוצה שאהיה כמוהו וזה די לא מצליח לו... והשיטות שבהם הוא משתמש כדי להזיז אותי לא ממש נעימות. זהו.
גם אני חשבתי ככה ולפעמים עדיין חושבת כך אבל מתחילה להבין שזה בכלל לא משנה מה הכוונות שלו ( הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות ) אלא חשוב הרבה יותר מה המעשים שלו, איך הם גורמים לי להרגיש, האם הוא מסוגל בכלל לראות את הפגיעה שלי, האם יש סיכוי לשינוי
(כותבת לך וגם לעצמי)

חוץ מזה, חושבת שקוראת כתבה זאת ואצטרף לדבריה, אסתייג כי אני לא מכירה אותו כלל, אבל אישית נוטה להאמין שהאיום על ניתוק מהילדים היא מניפולציה ולא יותר, כלי לשליטה ואחיזה נוספת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אחת, היטבת לשקף את התחושה. הכעס שלו לא ייעלם אף פעם כי הוא לא מסתפק בביצוע הדברים רק בדרך שלו, אלא שאכנס לעניין בכל הרגש והלהט הנדרשים. גם אני איבדתי לגמרי את הביטחון והידיעה של מה אני רוצה מהחיים כי הוא המנטור שמטרטר לי את זה יומם ולילה בלי להקשיב לי ולדעות שלי, ותוך מחיקה מוחלטת של הצד שלי וזלזול בוטה בי. אני מנסה לפעול לפי רצונותיו אך האבסורד הוא שהוא לעולם לא מרוצה, לא כאשר אני משתפת פעולה בצורה לא אמיתית ושלמה לטעמו, וכמובן לא כאשר אני נסוגה לאחור ומסרבת לשתף פעולה עם השתלטנות שלו. אי אפשר לרצות אותו לעולם.
אמרתי לו פעם, שהוא כנראה היה רוצה להכניס אותי לניתוח מוח שבו אצא מישהי אחרת לגמרי, ורק אז הוא היה סוף סוף מרוצה, הוא הסכים איתי ולא הבין כמה מעוות לחשוב כך.

אני מאמינה באמונה שלמה שהזוגיות הזו היא כישלון טוטאלי מרגע היוולדה, ומצד שני חוששת שלעזוב אותה בהקשר הנוכחי יעשה הרבה נזק לילדי.

מצד שני חוששת שלעזוב אותה בהקשר הנוכחי יעשה הרבה נזק לילדי.

רמזורית, אני תומכת בך בכול והלב יוצא אלייך, עד שאת אומרת דברים כאלה. זה לא מוסרי להיות בהכחשה בנוגע לילדים. הראו לך מספיק איזה נזק בלתי הפיך נגרם לילדים שאמא שלהם עוברת התעללות. את בעצמך פתחת את הדף בהבנה של הנזק שזה גורם להם. וזה נזק מתמשך. הבנים שלך עלולים להתעלל בנשים שלהן, הבנות שלך עלולות להיות קורבנות להתעללות--לא רק מהבעל, מכל בוס, או מרצה, או גבר כלשהו שהן פוגשות אפילו בחנות. את לגמרי מפקירה אותם לחיות במצב פסיכופתי פתולוגי. אם את משתכנעת מהבעל המטורף שלך כל פעם, אז מה את חושבת שנפש רכה סופגת?
איך ילדות וילדים אמורים בכלל לא לספוג את הפסיכוטי הזה כמצב הטבעי המובן מאליו? איך הם בכלל יכולים לדמיין מצב אחר כשהם גדלים כך שזה סביר שאבא מתעב את אמא ומקטין אותה עד עפר? זה נחרט להם בנפש. והם קולטים הכול. ה-כ-ו-ל!!! כולל כל מבט טיפה עצוב או טיפונת מושפל שלך אחרי שהוא כיסח לך את הצורה עם האמירות המטורפות והמזוויעות שלו. אפילו אם הוא לא דיבר כך לידם, הם רואים אמא מושפלת.

אם את ממציאה סיפורים על זה שהוא לא רע, אפילו שהוא עושה מעשים אכזריים ומבחילים. אז מה הם יספרו לעצמם כשיפגשו ברוע?

אז בשיא הרצינות, כשאת מכחישה בקשר לילדים, זה מעורר צמרמורת. זה לא מוסרי!!

תראי,רמזורית, את חכמה ואמיצה ויודעת מה המצב לאשורו כבר כמה זמן. אז אל תיסוגי אחורה.
יש לך כוחות ושכל. צאי _אל חיים חדשים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת אני לא מתווכחת איתך.אבל... קראתי מספיק עדויות של אנשים שננטשו בילדותם וגם זה מאוד מאוד מזיק ומהווה גורם סיכון גבוה לפגיעה רגשית. אז לא רק שהם נחשפו לזוגיות רעועה, אני גם אתן להם להתמודד עם נטישה?!
ילדים צריכים אבא. נקודה. גם אם הוא לא משהו. אם היתה לו גישה סבירה לעניין הגירושין זו לא היתה שאלה כמעט. רק רעיון הנטישה ריפה את ידי.

רמזורית. חיבוק, ((()))
אני איתך. אני ממליצה על טיפול בדמיון מודרך. זה עוזר להרפות מפחדים ודימיונות ולהסתכל על חייך כמו באופן אובייקטיבי כמו שרואים סרט. ואז מתוך מצב כזה ניתן להחליט ולהבין באומץ מהו הצעד הנכון ביותר בעבורך. בהצלחה רבה. עוקבת אחרייך וסקרנית. ומצפה לתפנית חיובית שבה את מאושרת ושלמה עם מה שקורה לך. ולא סובלת. (השינוי לא בהכרח פעולה חיצונית)

רמזורית, אין שום סיכוי שבעולם שהוא ינטוש... נראה לך שהוא יאבד אחיזה בך ובילדים ?? על מי הוא יוציא את כל הטירוף שלו ? המתעלל צריך קורבנות... והוא ימשיך לנסות.

הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך ולילדים זה שהוא ייעלם לכם מהחיים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מי יבין מחשבותיה של אישה במצבי... אחרי ניסיון נלעג ומטומטם במיוחד לנהל שיחה בשבת אחרי כמה ימים של שיתוף פעולה פורה בעסק שלנו, הוא דיבר בהתלהבות על הפוטנציאל של שיתוף הפעולה ותוכניות גרנדיוזיות לעתיד, כמובן עם תזכורת לכמה חבל שרק עכשיו התחלתי לשתף פעולה ואיך יכןלנו מזמן להיות במקום אחר בחיים והכל בגללי, לא זרמתי טוב עם השיחה וניסיתי בטיפשותי שוב להסביר לו כמה לא קל לי לשתף פעולה איתו. התגובה כרגיל היתה מגעילה ואלימה במיוחד ונגמרה בפיצוץ ואז שוב... נועל דלתות, לא מביט ולא מתקשר כבר 4 ימים ואין לו כוונה להפסיק לעולם. ואני שואלת את עצמי, האם להיכנס בכוח לחדר העבודה הנעול ולעבוד איתו ביחד כדי ש... לא יכעס? שנמשיך להתקדם בעסק? על מי אני עובדת? מה יצא מזה בכלל? הכעס שלו לעולם לא ייפסק וגם אם כן יתלקח שוב מהר מאוד.
ולמה אני צריכה לרדת מהעץ שבכלל הוא זה שטיפס עליו? למה לנסות לפייס מישהו שלא מרוצה אף פעם? יש לי זמן פה ושם להשקיע בעבודה איתו אבל אני פשוט לא מסוגלת להיכנס ולהתמודד עם זה... ועם הדיבורים המכוערים שבוא יבואו ואני כמו שק חבטות סופגת וסופגת כמו מטומטמת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וגם כל פעם שהוא מדבר יפה אל הבנות הקטנות, או מכין להם ארוחה (לא מעסיק אותן חס ושלום, רק כמה דקות יחס) נחמץ לי הלב. כמה נחמד הוא אליהן וכמה פיצוץ הנישואין יפגע בהם כל כך. ולא מסוגלת לחשוב על זה בכלל...

רמזורית יקרה,
מצבי דומה למה שאת מתארת למרות שאני בתחילת נישואי.
אם את מעוניינת אשמח להתכתב איתך באופן פרטי. האם תוכלי להשאיר כאן כתובת מייל?
יום טוב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חופית, כתבי את את המייל שלך כי המייל שלי יעשה לי אאוטינג...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד סיטואציה מהחיים... הבוקר קניתי במכולת שלנו, יש לי קשר ממש טוב עם המוכרת. הבת שלה היתה שם ואמרתי למוכרת (בלי שהבת שלה שמעה) מה את יורדת עלי שאני רזה מדי, תראי את הבת שלך...
אז היא אמרה לי: לא... לבת שלי יש בעיות. בגלל זה היא יורדת במשקל. זה לא דוגמה. וסיפרה שבתה מתגרשת ואמרה לי, לא מאחלת לך צרות כמו הבעל שלה... תארי לך שהוא אומר לה: " את לא עושה דברים כמו שצריך. צריך לעשות ככה... "
הייתי צריכה הרבה שליטה עצמית כדי לא לפצוח בגיחוך נסער ולהבהיר למה כמה משפטים כאלו זה עוד דובדבנים בקצפת לעומת מה שאני שומעת מבעלי... אמרתי משהו על אנשים ביקורתיים ושזה מוכר לי, היא שאלה יותר ישירות והתחמקתי, אבל זה היה בהחלט מעורר מחשבה.

קראתי מספיק עדויות של אנשים שננטשו בילדותם וגם זה מאוד מאוד מזיק ומהווה גורם סיכון גבוה לפגיעה רגשית.

זה ברור שאת מחפשת תירוצים.

אם הוא ינתק איתם את הקשר, אז הוא פסיכופט וחובה להרחיק אותם ממנו. כי הפסיכוזה שלו מורגשת ומחלחלת. ילד מרגיש אם הורה הוא פסיכופט ואם תמיד יש סכנה שיילך. אז עדיף שילמד לחיות בלעדיו מאשר בתעתוע הסמוי האכזרי והפתולוגי הזה.

אם הוא לא ינתק איתם את הקשר (וזה ברור שזה מה שיקרה, אם פשוט תראי לו שזה לא אכפת לך), אז אין בכלל מה לעסוק בזה.

זה מאוד קשה לנתק קשר עם ארבעה ילדים. הם בעצמם יצרו איתו קשר והוא לא ממש יוכל שלא לתת להם להיות איתו. גם יש משפחה מורחבת וכו'.

בקיצור, הזיזי את העניין הזה הצידה.

התגובה כרגיל היתה מגעילה ואלימה במיוחד ונגמרה בפיצוץ ואז שוב... נועל דלתות, לא מביט ולא מתקשר כבר 4 ימים ואין לו כוונה להפסיק לעולם.

פסיכופט אכזר. את הורסת את הבנות שלך שאת נותנת לבנות את הנפשות שלהן כך שזה הגיוני שאבא מתנהג ככה לאמא.

אני לא יודעת מה זה אאוטינג אבל גם אני חוששת לכתוב את המייל שלי כאן. אז אכתוב לך את מחשבותי. . את מתארת כאן כבר די הרבה זמן כמה בעלך נוראי. ותגובה כמו של קוראת בהחלט מתבקשת. אבל מה שאת עושה זה ממשיכה לכתוב דברים נוראים ואני מאמינה לך ומבינה אותך מאוד. השאלה הנשאלת היא מה הכיוון שלך? הבנתי שמגירושין את נרתעת. אבל איך את בדיוק מתפקדת? אני במצב דומה ופשוט מתרחקת כל פעם כדי להבהיר לבעלי שזה בלתי נסבל. אבל מה את עושה? זה מה שלא ברור ממה שאת כותבת. מה את באמת רוצה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חופית, אם הייתי בלי ילדים הייתי מתגרשת. וגם אם היו לי רק ילדים גדולים. אבל יש לי ילדים צעירים שקשורים לאביהם ואני חוששת מהנטישה שלו ומה שזה יעשה להם בחיים. וגם, העולם שלהם פשוט ונוח ומוגן עכשיו( גם אם ההורים שלהם לא בדיוק מדברים ומתקשרים) אני לא מחצינה כלפיהם כלום מהרגשות האיומים שלי, הם לא שומעים ויכוחים קולניים או רואים אלימות, אז אם מחר אני מפילה עליהם פצצה של גירושין הם יהיו בהלם כי לכאורה מה לא בסדר בכלל? ותוסיפי על זה את התגובה הקיצונית של אבא שלהם שמתכנן למחוק אותם וללכת לדרך חדשה, ותוסיפי על זה אותי- שאהיה בחרדה גדולה גם מהשבר שאני עצמי גרמתי, גם מפחד הפרנסה שתיפול עלי לבד עם 6 ילדים, ותביני שלמרות שהמצב רע לתפארת הוא יכול להיות יותר גרוע לפחות בטווח הקצר. ובטח ובטח שלא פשוט ועם מחיר נפשי וכלכלי כבד לכל הצדדים.
ואני יודעת מצויין שאף אחד לא מחכה לי לפרק ב' עם הפי אנד מעבר לסיבוב, למרות שאני חולמת על תיקון הולם לחיי העלובים.
אז בטח שאני לא אעשה דברים באימפולסיביות. זו לא רק אני כאן במשוואה. וזה יישמע מוזר אולי, אבל אין בי רצון לנקום בכלל ואני מבינה גם את הצד שלו וכמה הוא גם יסבול מאוד מהמהלך.

אז הכיוון שלך הוא להמשיך ככה? ולפרוק תסכולים כאן באתר?
בכוונה שואלת כדי שתעניק לעצמך את התשובה ותשילימי איתה.
ומעבר ללעזור לך, רואה את עצמי כמוך בעוד כמה שנים. וקשה לי להתגרש אפילו עכשיו שבקושי שנה עברה מאז שהתחתנו יש לך עצה בשבילי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חופית, אם יש סימני אזהרה אל תתעלמי מהם. ואם מוסיפים לקושי הזה גם ילד שסופג את הרעל זה ממש לא מומלץ. לא מכירה את הפרטים של המקרה שלך, אז לא יכולה ממש לייעץ. לי נחמץ הלב בכל יום שעובר באיכסה וזה ממש קשה

חופית ורמזורית,

הקושי שלכן הוא אמיתי ומוחשי !!!!!!
רמת הקושי היא אינדיוידואלית כך שאף אחד לא יכול לשים את עצמו במקומכן ולהגיד מה הוא היה עושה.
אם יש ילדים אז בוודאי שהתמונה נעשית עוד יותר מורכבת.

לפי מיטב הבנתי מה שאתן צריכות זה פשוט מאד - זמן. זמן עיכול.
יש כאלו שמסוגלות לחתוך ודי (ובמצב כזה זאת תכונה נהדרת) אבל לא כולן כאלו.
לקח המון זמן להפוך אותי ל"סמרטוט" זה קרה בהדרגה. עוד צעד של השתלטות ועוד אחד ועוד טיפה עד שאיבדתי את היכולת להבין מאיזה מקום אני פועלת מהמקום שאני חושבת שזה נכון או מהמקום ששיכנעו אותי שזה נכון או מהמקום של הפחד מהעימות הבא.
וכמו שזה בא ככה זה גם הלך - בהדרגה. ככה זה פעל אצלי, אולי מחולשה, אולי מפחד נטישה, אולי מהרצון לשמור על הדברים הטובים ואולי בגלל כל הסיבות גם יחד .... מה זה משנה בכלל.
ידעתי שאני נמצאית במקום לא טוב. ידעתי שאני לא מסוגלת לעשות קאט וגמרנו אז עשיתי מה שיכולתי נפשית ולקחתי בחזרה קצת ועוד קצת ועוד קצת את החופש לפעול ולחשוב במנותק מהאחר ואת החופש לא להתגונן ואת הזכות לדרוש (התנהגות ודיבור הולמים והכרת תודה).

מה שאני מנסה לאמר זה שטוב שאתן פה וטוב שאתן משתפות וטוב שזה בתודעה שלכן.
לאט לאט אתן תעזנה יותר ותמצאנה את הדרך לחזור לעצמכן מבלי לאפשר לאף אחד להכתיב לכן איך אתן צריכות להיות או לחשוב.

תודה ליאת.
זה פשוט נורא מורכב. מצד אחד התחתנו ואני בהריון ואין מאושרת ממני דווקא עם האיש הזה. אין אחר שרוצה. ומהצד השני הוא בלתי נסבל ובלתי אפשרי לחיות איתו. אז אנחנו בנפרד כעת. וכל פעם שאני הולכת הוא מבקש שאחזור וש"הפעם זה יהיה אחרת" אבל עליתי על זה כבר שזה תסמונת האשה המוכה ואני לא מוכנה לזה יותר. אז מצאתי פינה שקטה לי ולבטן שלי. ובטבע שלי אני תמיד רואה את הטוב וכל פעם חוזרת אליו כשבטוחה שהפעם האהבה שלנו תנצח ולמדנו לא ליפול יותר לריבים וללוחמנות. אבל כמה שניסיתי זה תמיד מגיע לשם. זה מתחיל מזה שהוא לא יודע לתת לי את מה שאני צריכה (מדברים קטנים כמו כוס מיים עד יחס והתחשבות מינימלים שפשוט אין לו את זה! הוא רגיל לחיות לבד ולא רואה את מי שחי לידו.אני לא רוצה להכנס לתיאורים ודוגמאות של מעשיו אבל תאמיני לי שהוא בלתי נסבל.אין מנוחה איתו במקרה הטוב והוא תמיד מביא אותי לקצה עד שאי אפשר ואני בורחת. זה נורא עצוב. כי זה מממש לא מה שחשבתי כשהתחתנו. למרות שידעתי שהוא כזה אבל אחרי החתונה הבנתי עד כמה זה חמור. אז אנחנו בנפרד עכשיו ואני מעכלת את נושא הגירושין... זה צעד קשה כמו ניתוח, כמו תפנית חדה לכיוון אחר. כמו להודות על טעות. שמה"טעות" הזאת מתפתח תינוק בבטן ..

רמזורית. האם הרגשת כמוני לפני שבאו הילדים? האם "אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת? "

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני שבאו הילדים הייתי ילדה. ילדה. ילדה. התחתנתי בעיוורון גמור, לא הבנתי כלום. הוא אהב אותי והיה חכם וזה הספיק לי. גם כשהגיעו ההריונות והלידות עוד לא עיכלתי עדיין , למרות שהיו דברים מאוד לא נעימים. כמו בשנה הראשונה שהיו 3 חודשים שהוא לא נגע בי בכלל. כמה חודשים אחרי הלידה השניה הוא עשה עלי חרם ממושך, מה שעוד לא הכרתי, ואז עירבתי משפחה ואנשים והחלטתי להתגרש ואף הבאתי לו הזמנה מבית משפט, ואז הוא התחיל לדבר איתי, בצורה קשה וקרה ואיכשהו זה הגיע לבכי אצלי ולפיוס. כך חלפו עוד שנים ועוד ילדים עם הרבה שתיקות, כעסים, ואני בולעת וסופגת והשנה לאט לאט כוח הסיבולת שלי תם ואני כבר לא מסוגלת להמשיך ככה, וגיליתי גם כמה שיחות בינינו על המשבר רק מחמירות אותו. ושום אולטימטום לא יזיז אותו מעיקשותו. אני הדפוקה וזהו!! זה מה שחרא בחיים של שנינו. ואגב הוא אכן טוען שהחיים ארורים, בגללי כמובן, וזה הגורל והוא יסבול אותו בשקט.
הוא גם מקיים בצורה מדהימה את המשפט "הפוסל במומו פוסל" כי רוב התכונות האיומות שהוא מאשים אותי בהן הן בדיוק תכונותיו הקשות: קור, חוסר רגישות לזולת, עקשנות קיצונית, אגו נפוח. מי שמכיר אותי טיפה מבין כמה אני ההפך מכל אלו. הוא טוען שהעקשנות והאגו שלי מופנים רק כלפיו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד דיסוננס מטורף, הרי הוא טוען שאני קרה אליו ובימים שאין משבר הוא נוגע המון ומדבר באהבה כמעט מופרזת, מה שלא מובן לי כלל ואף מרגיש כחוסר אמינות. אני לא מגיבה בהתאם ומרגישה שאהבה זה לא, וזה מבלבל ומטריד. מה אתה אוהב בדיוק אם לפני שעה קראת לי טיפשה כמו נעל וג'יפה ומטורפת? מה יש לאהוב פה? ואם אני מנסה לשאול אותו על זה הוא מתעצבן מוות וטוען שאני נקמנית ומגעילה.
אני אוהבת את האיש הזה? לא חושבת. וזה הדדי. ( או שהוא מופרע עד כדי כך שיחשוב שניתן לקרוא לזה אהבה.)

סי* · שליחה על ידי סי* » 01 ספטמבר 2016, 22:46

רמזורית. כל כך מבינה לליבך ומבינה את חששותייך. את חיה במצב איום בלשון המעטה. וכמו שכבר אמרו קחי את הזמן. ותני להחלטה להתבשל בקצב שלך. אולם זכרי שכל החששות המוצדקים שלך כעת ייראו אחרת בעתיד ברגע שתקחי החלטה. ומניסיון שלי ושל נשים שהכרתי הכל מסתדר ואת תראי שהקב"ה שולח לך מלאכים בדמות אדם שיעזרו ויאירו את דרכך. את תהיי רגועה יותר. תנהגי בכנות ובחירות. לא תצטרכי לרצות אדם שאינו מכבד אותך רק מתוך פחד וחשש. ילדייך יהיו יותר פתוחים וראויים ועוד...
גם אצלי לקח זמן לתת להחלטה להבשיל. המון התלבטויות וחששות לגורלי ולגורל הילדים. את תופתעי אולי לגלות שדווקא ילדייך או חלקם כן חשו במצב וכן חושבים שהמצב לא יכול להימשך. וגם אם לא, כדאי להתייעץ כדי לקבל עזרה ולבצע את התהליך נכון עם מינימום נזקים. לא יהיה קל. אך כל יום שעובר תראי שאת מסוגלת להתגבר על הכל. תמיד תראי לנגד עיניים מה את כן רוצה במערכת יחסים. ואיך את רוצה שילדייך יתנהגו בעתיד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סי את התגרשת? היית במצב דומה?

סי* · שליחה על ידי סי* » 02 ספטמבר 2016, 16:36

אני בהליכים. וכל החששות שלי התבדו. יש לי עו"ד שמלווה אותי ודואג לכל. חברות תומכות ומשפחה מהממת ותומכת. וכפי שאמרתי צצו מלאכים שכל הזמן רק תומכים ועוזרים. לכל דבר יש פתרון. לא האמנתי על עצמי שבעזרת כוח רצון וכמובן תמיכה אני הופכת מתלותית לעצמאית. את לא תאמיני כמה תמיכה ועזרה קיבלתי. כל צעד לקראת העצמאות אני מתפרקת מהתרגשות שהנה הצלחתי, ואז מתעשתת לעוד יום חדש ושמח. יש לי את החירות לבלות בחברת אנשים חמים ומעצימים ולהתרחק מכל מי שמנסה להפיץ ארס בחיי ובחייי ילדיי. בהצלחה בכל אשר תפנו. חשוב שתגיע שונה לגמרי עם החלטתך

סי* · שליחה על ידי סי* » 02 ספטמבר 2016, 17:14

תיקון: חשוב שתהיי שלמה לגמרי...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

השבת דיברתי ארוכות עם חברה שהיא פסיכולוגית מנוסה. וקיבלתי עוד בעיטה בישבן בדרך החוצה....
היא לא התרשמה מהנזק הפסיכולוגי לילדים בעקבות הנטישה הצפויה. אמרה שככה זה גם נזק נוראי והילדים יתמודדו
שעכשיו זה כמו חיטוט בפצע והנצחה שלו לתמיד. ואם זה נגמר אז הפצע מצטלק....

וואו אז .....

הי רמזורית, זה מצוין שדיברת איתה! כל הכבוד. את חוזרת לסיבה שאיתה התחלת פה.
אני מציעה מיד לפעול, להסתדר תוך כדי.
לפני הכול: עורך/ת דין טוב ובית דין לענייני משפחה (לא רבני)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עו"ד? רק אם דרך נעמת.למי יש כסף בכלל?! ברור שלא מתחילים מרבנות.
שמעתם על חוק גישור חובה? צפרדע חדשה לבלוע. אסור להתחיל בתביעה, צריך להגיש בקשה ליישוב סכסוך וחייבים להגיע כזוג לפחות לארבע פגישות גישור עם עו"סיות של בית המשפט. מקסים לא?
התפתחויות מהבוקר אם זה מעניין (האמת? נדוש ומגעיל ביותר) היינו יחד אתמול כל הערב בענייני עבודה באיזה מקום, ושם דיברנו מאוד קונקרטי והיה מוצלח מבחינת העסק, כנראה שזה מצא חן בעיניו אזהוא החליט לשבור הערב ברוגז של מעל שבוע שהוא יזם, וניסה לחבק וזה, התנערתי ואמרתי לו, חייב שתעשה הצגות? כי מבחינתי בלי תקשורת באמת אני לא בעניין. וברור שלא תהיה שיחה או שתהפוך מיידית לרצף קללות על ראשי. אז כתגובה נעלבת הוא הלך, טרק ונעל את דלתות חדר העבודה (כמה מפתיע!!!)
אין חדש תחת השמש...
ומה שהזוי זה שאפילו נהניתי אתמול מבחינה מקצועית ולא היה לי אכפת להמשיך איתו בעסק בלי שום מעורבות רגשית, אבל ברור שזה לא יחזיק מעמד בכלל. זו חבית חומר נפץ להיות בשותפות עם כזו תקשורת מזעזעת.

מתחילה לדמיין את שיחת הסיום בינינו. זה הולך ככה:
אני: החלטתי להתגרש (העיתוי לשיחה אמור להגיע בעוד שבועיים אם לא יהיו תקלות לפני כן)
הוא: תמיד אמרתי שאת פזיזה, אגואיסטית, הזויה. בבקשה אם זה מה שאת רוצה !
את מגעילה אותי. )
ההתנהגות שלך פשוט מסריחה. אגו נפוח, הורסת את המשפחה בגלל האגו הענק שלך וכו' וכו' (מיחזורים וגלגולים והטיות שונות של מיטב הקללות בעברית ובשפות זרות. אני כבר שמעתי ה-כ-ל)

תגובה רגשית שלי לתגובתו: קשה, אבל אני צריכה לומר: (מתאמנת עליכם)
אני מבינה שאין שום דרך לפתור את הסכסוך ושנינו סובלים ממנו, אז מספיק. לא תצטרך לסבול אותי עוד הרבה זמן
תוכל למצוא מישהי אחרת שלא תהיה הזויה ומטומטמת. חבל על החיים.
אני לא מוכנה להמשיך לחיות בצורה כזו.

המשך תגובה שלו: ממשיך לקלל אותי מהבוקר עד הערב,והפעם לא מסנן את נוכחות הילדים והם ישמעו ויהיו חשופים לשנאה as is, בלי עכבות ופילטרים (סליחה ילדים. מצטערת. ננסה לתקן את הנזק מתישהו)

יעברו עוד ימים של ברוגז בעוצמה של 300 קמ"ש ודלתות טרוקות ונעולות
או שהוא יעשה משהו? לא ברור. יעזוב?? יישאר ויחנוק אותנו כאן עם האלימות המילולית נגדי?
מה עם החשבון בנק שלנו? אני עוד לא פתחתי אחד משלי. מקווה שלא יעשה שטויות.
כי מדובר בהליך שנמשך לפחות חודשים ספורים ומה בינתיים??

אני לא מומחית, אבל אל תקבעי שום מועד לשיחה לפני שאת מוכנה: רגשית, תעסוקתית וכלכלית.
קודם כל יעוץ מקצועי- זה הכי חשוב. את לא צריכה לדווח לו לאן הלכת. יתכן שכדאי קודם להכין מקום מגורים אחר, ולו רק כדי שהילדים לא יהיו חשופים למה שאת מתארת כאן. מאידך, יתכן שזה עלול לפגוע בזכויות שלך על הבית- אני לא יודעת ולכן חייבת יעוץ מקצועי. ויצו או נעמת זו אפשרות.

מקווה שלא יעשה שטויות.
לפי מה שאת מתארת- הוא יעשה ועוד איך. את צריכה להיות מוכנה לכל. לדעתי, כזו אלימות מילולית ולא מסוננת בהחלט עלולה להפוך לאלימות פיזית. זה מרתיע אותך לשמו את זה. את אומרת לעצמך שזה לא יתכן, אבל זה ממש יתכן. לא כדי להפחידך אני כותבת, אלא כדי להדגיש שאת צריכה להיות מוכנה לכל דבר. הוא יפעיל כל מנגנון שליטה שהוא יוכל. דרך הכסף, דרך הילדים. הוא יצא מדעתו. הוא לא אוהב להפסיד, הוא לא מסוגל לשאת זאת, אבל הוא לא יודע איך להכיל את הרגש הזה, והוא ישפריץ אותו עליך.
שוב ושוב אני מפצירה בך- הכיני את עצמך. יעוץ מקצועי, עזרה מהמשפחה (אם אפשר), תמיכה מהרווחה. מה שאפשר.

רמזורית יקרה,

לכי לייעוץ בנעמת.
פתחי תיק בבית הדין לענייני משפחה.
פתחי חשבון בנק משלך והתחילי להעביר לו כסף.
בשיחה איתו את צריכה להיות רגועה בצורה בלתי רגילה: לא להגיב לרוב האמירות, להתעלם לחלוטין מאיומים שלא יראה את הילדים, לענות ב"זוהי בחירתך איך לממש את האבהות שלך. זה לא ענייני." לא להיכנס לשום שיחה בעולם.
הגישור הוא לא רע בשבילך. דווקא שם תהיה לך אפשרות גם לספר מה קרה וגם להגיע אולי להסכם זריז.

להתייחס להכול כמו מבצע. את יכולה, את גיבורה. את תפתחי חיים חדשים של חופש, נקיים מאלימות יומיומית. את תהיי שמחה עם הילדים. חיים חדשים. יהיה לך גם מה לספר בגאווה לילדים שיגדלו!

רמזורית - חיבוק גדול מכאן.

את בכיוון הנכון. האומץ שאת מגלה בנוגע לנכונות לשבור את הכלים ולא לשחק יותר במשחק הזה הוא תחילתו של השינוי.
לכי עם הדברים עד הסוף (ובגלל זה חשוב שתיהי מוכנה לכל תוצאה וששום דבר לא יהווה לגביך איום).
יאיים שהוא ינטוש את הילדים - לא לענות או פשוט לענות באדישות "טוב".
יאיים שיהרוס אותך כלכלית - כנ"ל.
יאיים שיספר לכולם מי את וכמה את לא נורמלית - כנ"ל.
יאיים שהוא יעשה לך את המוות - כנ"ל

כדי שלא תפתחי חרדות תוך כדי תהליך רצוי באמת לקבל ייעוץ משפטי קודם כל ובהתאם לבסס את התגובות שלך.
כך, אם הוא יאיים לעזוב את הבית ולא לשלם מזונות תדעי מה עליך לעשות ולא תבהלי ו"תתקפלי מולו" פתאום.

בכל מקרה, שלא יהיו לך אשליות, אין שום "זבנג" וגמרנו.
הוא יתחיל באיומים, יעבור לשכנועים ויסיים בבקשת סליחה ומחילה (כן, כן, תאמיני. וזה תלוי רק בך ובכמה את אמינה כשאת אומרת שאת רוצה להתגרש. אז כדאי שתבדקי עם עצמך כמה את מתכוונת לזה באמת באמת). ומפה מתחילה דרך ארוכה שבסופה גירושין או שינוי (קודם כל שינוי אישי שלך).

זה לא שאני אומרת לך לא לאמר שאת רוצה להתגרש עד שתיהי משוכנעת לגמרי.
הכוונה היא שזה תהליך ואת מתחילה אותו כשעדיין יש בך היסוסים וזה הכי טבעי שבעולם.
פשוט לעמידה שלך מאחורי המילים שיוצאות לך מהפה בהקשר הזה יש המון המון משמעות.
אז פשוט תעשי הכל כדי להיות מאד משוכנעת בתוכך פנימה כדי שתיהי משכנעת כלפי חוץ.
כי המהלך שלך הוא הכי נכון שבעולם גם אם בסופו של דבר לא תתגרשו. זה המקום היחיד שממנו הוא ילמד שהכללים השתנו.

אני מצטרפת לדברים שקוראת כתבה. אכן עליך לפעול כאילו ההחלטה כבר נתקבלה גם אם בתוכך עדיין את מהססת.
פתחי חשבון בנק
פני לייעוץ
נסי להעביר כסף לחשבון כדי שלא תיהי תלויה בוא וברצונו הטוב לפחות תקופה מסויימת.
פתחי תיק בבית דין
שתפי משפחה או חברות קרובות כדי שיהיה לך לאן ללכת אם תרצי לשחרר מעט לחצים.
וכו'

בהצלחה בכל אשר תבחרי ובכל אשר תעשי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התלבטויות טכניות מעשיות:
לגבי הילדים הגדולים, (הקטנים ברור לא רלוונטי) האם להכין את הקרקע? לספר להם יש משבר ואולי המשפחה תתפרק? או לחכות שזו תהיה עובדה? מה שמלחיץ אותי הוא שברגע שהבעל שומע את ההחלטה כבר אין לי שליטה על הדיבורים והמעשים שלו והילדים עלולים להיות חשופים להתנהגות לא שקולה שלו, ואף הרסנית כמו ללכלך עלי בקול או לקחת חפצים מהבית בלי שהכנתי אותם מראש לכך. מצד שני מה יש לדבר לפני שזה סופי? יכולה סתם לערער אותם...

לגבי הכסף והחשבון: מרגיש לי כרגע כמו צעד עם אמירה מאוד מתריסה, בעיקר שאני מעבירה כספים למקום אחר בלי לומר לו. למרות שאעביר רק כספים שקשורים ישירות אלי. אני פשוט שוב חוששת, שאם אני זורקת לו את נושא הגירושין אין לי מושג איך הוא יגיב. הוא יכול למשל למשוך כספים כדי לעבור דירה או משהו... אציין גם כי מגיע לו המון כסף מהעבודה שהוא לא בדיוק גובה והוא בינתיים מתנהל בצורה מאוד לא שקולה וקונה דברים לעסק בלי לשתף אותי ולא כלום, ומתוך עיקרון שכסף זה שטויות ואני סתם לחוצה.
בחשבון אין כמעט כלום... יש רק כספים שאמורים להגיע מתישהו, והרבה.
בינתיים אם אני רוצה להגן על החשבון אני אמורה להודיע לבנק שאסור למשוך כספים ללא אישור של שנינו, ושוב זה מוקדם מדי לכך כי עוד לא זרקתי עליו את הפצצה...

ובנימה פחות מעשית,
אני חייבת להבין ולדחוף את ההבנה לראשי הסרבן (או לליבי) שללא תקשורת ושיחה אין שום סיכוי שהיחסים בינינו יהפכו לנורמליים, וכרגע אין שום סיכוי לכך. כי הוא לא רוצה כלום חוץ מלשנות אותי.

לגבי הילדים הגדולים, (הקטנים ברור לא רלוונטי) האם להכין את הקרקע? לספר להם יש משבר ואולי המשפחה תתפרק? או לחכות שזו תהיה עובדה?

קודם כול, הכיני את הקרקע מבחינת ייעוץ, נעמת, בית דין לענייני משפחה וכו'. יש זמן לספר להם. עדיף שיהיה לך זמן להתכונן לפני שהבעל יתחיל לעשות בלגן.

לגבי הכסף והחשבון: מרגיש לי כרגע כמו צעד עם אמירה מאוד מתריסה, בעיקר שאני מעבירה כספים למקום אחר בלי לומר לו.

אין פה שום בעיה מוסרית! את לא מעבירה כסף כדי לקנות תכשיטים. את מעבירה כסף כדי לחיות ולקיים עצמך וילדייך.

מגיע לו המון כסף מהעבודה שהוא לא בדיוק גובה והוא בינתיים מתנהל בצורה מאוד לא שקולה וקונה דברים לעסק בלי לשתף אותי ולא כלום, ומתוך עיקרון שכסף זה שטויות ואני סתם לחוצה.

זה שהוא לא משתף אותך זה מאוד מתאים למתעלל רגשית. את צריכה לברר כמה חייבים לו, כי חצי מזה שייך לך. אסור שלא תדעי כמה.

בינתיים אם אני רוצה להגן על החשבון אני אמורה להודיע לבנק שאסור למשוך כספים ללא אישור של שנינו, ושוב זה מוקדם מדי לכך כי עוד לא זרקתי עליו את הפצצה...

לא. אל תעשי את זה. להיפך. פתחי חשבון בבנק אחר על שמך, ומדי פעם הוציאי כסף והפקידי שם. אבל במזומן, לא בצ'קים.

אין שום סיכוי שהיחסים בינינו יהפכו לנורמליים

יקירתי, אנשים נורמליים לא מצליחים לשנות את האישיות שלהם. אז אנשים מתעללים--אין סיכוי. זה כל כך עמוק ומובנה בו. אין סיכוי שיהפוך לבנאדם ששווה לחיות איתו.

רמזורית, את גיבורה, חזקה ומודעת לעצמך. את עוברת תהליך מדהים בכך שאת מסתכלת למציאות בפנים ומוכנה לפתוח חיים חדשים!
זכרי שכך פתחת את הדף. זה מה שאת רוצה כבר זמן רב.
זקפי את הראש, היי גאה בעצמך, דמייני אותך יושבת בארוחה וצוחקת עם הילדים בלי שום עננה של בעל שברוגז איתך ועוין אותך. כל התמודדות מולו: אפילו אם נורא קשה לך--את קרה לגמרי, שוות נפש, מדברת בשקט, מינימום מילים. לקללות בכלל לא להשיב, להשמצות לא להשיב, לאיומים לא להשיב. אם מאיים בקשר לילדים, לשנן שוב ושוב את המשפט "זו החלטה שלך בלבד איך לממש את האבהות שלך.".

אני לא הייתי מספרת כלום לילדים כרגע.
אני אומרת שוב כי אני חוששת שבגלל שאת אדם טוב ומוסרי את לא מבינה עד כמה חשוב שעכשיו לא תהיי צודקת או מוסרית. עכשיו את צריכה להיות חכמה. ערמומית אפילו. בחודשים הקרובים זו תהיה הישרדות. תזכרי שאת עושה את זה בשביל הילדים שלך. למענם. כל הזמן תשנני את זה. את מעבירה כסף- כדי שיהיה להם אוכל. את מסדרת דירה או אצל ההורים כדי שיהיה להם איפה לגור בביטחון. את נפרדת מאביהם כדי להגן על נפשותיהם מפני חיים עם מתעלל. את יכולה לעשות את זה! יש לך כוחות ואת חכמה ואמא נהדרת!!
אנא נסי להבין, אני לא היסטרית כשאני אומרת לך שאסור ממש אסור לך לעשות צעדים או לדבר עם בעלך על תוכניותייך ולא עם הילדים לפני שתקבלי יעוץ משפטי מסודר.

הוא בינתיים מתנהל בצורה מאוד לא שקולה וקונה דברים לעסק בלי לשתף אותי ולא כלום
כבר זמן מה רציתי לשאול אותך על העסק. כי בן זוגי גם היה עצמאי. וגם נראה לי תמיד כ"כ חכם. מבריק אפילו. מוכשר ויודע הכל. כמה אהבתי לומר לילדים "בואו נשאל את אבא". כמה התרשמתי מאופן ניהולו את העסק. כמה שנים עברו עד שהבנתי שאין כסף בעסק הזה. שיש חובות ובלגן. כן, תמיד "היתה בחוץ איזו עשיריה", כמו שהוא חזר ואמר. אבל ההוצאות היו גבוהות יותר. והעשיריה התבררה כ5000 שכן הועברו או לא או אולי.
במקום אחר העלתי את ההשערה שרבים מהמתעללים הם עצמאיים. האגו השביר שלהם לא מסוגל לקבל "בוס". והם אכן יודעים להקסים וללהטט ולשכנע. אבל את יודעת: לא את כולם ולא לאורך זמן.
בן זוגי לא היה מסוגל להודות שהוא לא טוב בזה. אני מניחה שגם בעלך לא יכול. את עדיין רואה אותו כמוצלח וטוב במה שהוא עושה.
בדף אחר התוודתי שהייתי מסוגלת לעזוב רק כשפתאום הבנתי שבן זוגי לא מוצלח, לא מוכשר כ"כ וגם לא כ"כ חכם. לצערי, למרות ההבנה שיחסו אלי מחפיר- לא הצלחתי לעזוב. אבל כשראיתי שאין איתו שום עתיד, שהכל דיבורים שתמיד יהיו איתו צרות- הצלחתי להשתחרר.

דמייני אותך יושבת בארוחה וצוחקת עם הילדים בלי שום עננה של בעל שברוגז איתך ועוין אותך
בימים האחרונים, אולי גם בהשפעת הסיפור שלך, אני נזכרת בכל אותן פעמים שהבילוי המשפחתי נהרס או הארוחה או הסופ"ש. אני לא מצליחה להבין איך איפשרתי את זה ונשארתי. את לא תוכלי להאמין לתחושת הרווחה שתרגישי פתאום. הפחד מההתפרצות הבאה, מלא לדעת איך ארוחת השבת תראה הפעם כבר כ"כ קיים, שרק אחרי שהעז הזו תתנקה מחייך, תוכלי להבין עד כמה מעיק זה היה. כתבה כאן חברה בדף אחר איך פתאום בבילוי עם חברותיה היא הבינה שאפשר גם לחיות אחרת, להרגיש את עצמה. לא לשבת מכווץ בהמתנה להצלפה שאולי תבוא ואולי לא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מי אני, הכספים שמגיעים לו לא קשורים לעסק המשותף שלנו, אלא למקצוע אחר שהוא עובד בו.
הוא באמת לא מסוגל להיות שכיר ולקבל ממישהו אחר הוראות

בעסק המשותף, הוא משקיע גם המון כספים, בלי שום פרופורציה לרווח, וגם את כל שעותיו (לפעמים 20 שעות ביממה כמו כלום) ומצפה שגם אני אעשה כך
בגלל ההוצאות המרובות העסק בהחלט לא כלכלי
אבל לטענתו אילו הייתי משקיעה כמוהו, מזמן העסק היה הופך להיות רווחי מאוד

אולי הוא צודק.... אבל המחיר שכרוך בכך גבוה מדי בשבילי רגשית נפשית ובריאותית.
אני מעדיפה שנרויח פחות, ונחיה בשלום בית

מבחינתו שלום בית מותנה בשיתוף פעולה שלי בלבד.

לגבי החוכמה- אין אחד שיתווכח שהוא חכם. הוא מאוד חכם. הבעיה שלו זה יחסי אנוש, זה חוכמת הלב.
אני אולי לא חכמה גדולה כמוהו אבל יחסי אנוש מאוד חשובים לי ואני רגישה לזולת.

לגבי ההתלבטות שלי בקשר לילדים, קבעתי ייעוץ משפטי לקראת סוף החודש (לצערי לא היו תורים לפני כן)
שלאחריו בע"ה אנקוט בכל הצעדים הדרושים ואז אגיד לו
מקווה שלא אצטרך להגיד לו לפני
עדיין לא הבנתי איך להגן על הילדים מהרגע שההחלטה נודעה לו

מבחינת דיור- יש לנו בית, והוא או רק על שמי (יורשת) או על שם שנינו, לא ברור לי בדיוק.
אז אם מישהו צריך לצאת מכאן זו לא אני
למרות שהורי גרים בשכנות (ועדיין לא יודעים. אימי לא יודעת כלום כלום, ואבי שמע על ההחלטה אבל אחרי שויתרתי עליה הפסקתי לעדכן אותו ומבחינתו זה לא קורה באמת)

לטענתו אילו הייתי משקיעה כמוהו, מזמן העסק היה הופך להיות רווחי מאוד
אם מישהו אחר היה עושה משהו, אז אני הייתי הרבה יותר מצליח, זו טענה נפוצה של מתעלל. יש בה גם התנערות מוחלטת מכל אחריות וגם האשמה של בן הזוג.
לא חייב להיות רק בהקשר של הכנסה: אם רק היית מנקה, אז היה פה יותר נעים.
אם רק היית יותר נחמדה, אז לא הייתי עצבני.
אם רק היית מכינה לי ארוחת ערב, אז לא הייתי מכה אותך. אני יודעת שהוא לא אלים פיזית. גם בן זוגי לא, אבל בודאי שמעת בעבר על גברים מכים שמתנסחים ככה. הדפוס והמנגנון חד המה.

הוא מאוד חכם.
יתכן. אבל הוא נוהג בטיפשות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הכל טוב ויפה, ועדיין אני רועדת נפשית מרעיון החורבן הזה.
נזק כלכלי מטורף לשנינו, חוסר בית בשבילו, בעוד שאת הבית הזה הוא בנה במו ידיו ממש, איבוד יציבות, טלטלה רגשית נוראית לי ולו ולילדים, כניסה למצב סכסוך מכוער וגלוי לתקופה לא ברורה, עתיד מעורפל, (כרגע העתיד לא משהו אבל לפחות הכל ידוע)

איך אפשר לעשות דבר כזה מתוך תחושת ביטחון עמוקה? איך?

אני רק רוצה לחזק אותך בהחלטה - כשילדה רואה אמא שמרשה להפר את הגבולות שלה שוב ושוב, שלא אומרת ״סטופ,זה יחס שאני לא מוכנה לקבל״, היא מבינה שאין דבר שאסור לעשות לה. ואני אומרת את זה כי גדלתי עם אמא כזו. אפילו בגיל צעיר מאוד, עם הורים שניסו להסתיר את האי השפיות ששררה בינהם. גם בגילאים מאוחרים יותר, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא - לעזוב גבר שעושה לך רע זו ההצהרה החינוכית הכי חשובה שתעשי. אחרת המסר שאת מעבירה לבנות שלך הוא שזה מותר. וזה אסור אסור אסור. הלוואי שאמא שלי היתה נותנת לי את הדוגמה הזו, הייתי זקוקה לה הרבה יותר ממראית עין של משפחה מתפקדת. מאחלת לך כל טוב, ומחזקת אותך. יודעת כמה זה קשה.

איך אפשר לעשות דבר כזה מתוך תחושת ביטחון עמוקה? איך?

אין צורך בתחושת ביטחון מושלמת. גם חלקית זה מספיק. יש לך מספיק עדויות במצב הנוכחי שהוא איום ונורא.
אל תחשבי על כל זה, פשוט תפעלי.

ומי אני ורסיסי זהב--כל מה שאתן כותבות חשוב מאוד מאוד. כל מילה.