איך שוכחים מישהו

והחלומות... אין באמת מנוח.

אני קוראת את הדף ומתבאסת...

אני רק עכשיו סיימתי קשר עם מישהו שלא יוצא לי מהלב עדיין ומפחדת שאף פעם לא יצא.
מפחדת שלא אצליח לשכוח אותו ושתמיד הוא יהיה הפספוס הזה שלי (על אף שאין ביכולתי הרבה מה לעשות בנידון,הוא חתך ממני..)

חייבת_להצליח_אבל_קשה_לי_לוותר*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בנות,
קראתי בשקיקה כל מילה.
כמוני, כמוכן...צריך לזכור את הקלישאה הנודעת שקל להרוס וקשה לבנות.
מאחלת לכולנו בהצלחה!!!

קל להרוס וקשה לבנות.
רק שבמקרה שלנו קשה גם להרוס...

מהקריאה של ההודעות עולות בי שתי נקודות:
דבר ראשון עלה בי הביטוי "מים גנובים ימתקו".
האסור הוא בגדר פנטזיה לא ממומשת. למעשה זה לא האדם ממול באמת מושלם עברינו,
הוא נראה לנו מושלם בגלל הפנטזיה שאנו יוצרים סביבו.
רוב הסיכויים שבמציאות קשר עם אותו נשוא פנטזיה יהיה פחות מלהיב.

דבר שני, כמו שהזכירו: אין טעם להלחם במה שאנחנו מרגישים.
הדבר הטוב ביותר זה לקבל את מה שאנחנו מרגישים ואפילו יותר מזה,
לאהוב את אותם מקומות "חלשים" אצלנו, זה מה שהופך אותנו לאנושיים.
כמו שילד עושה 'שטויות' כדי שנשים אליו לב, גם אותו קול פנימי רוצה בסה"כ את היחס והאהבה שלנו.
כשהוא יקבל אותה הוא כבר ינסה פחות לקבל יחס בצורה אינטנסיבית.

מאוהבת_אפלטונית*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בחרתי לחיות עם הזיכרון עד שהזיכרון יבגוד בי !
הסיפור שלי ארוך, סבוך ומסורבל אבל אני אדם אינטואיטיבי!

הפרטים החשובים: אני בת 40 נשואה 18 שנים ואמא ל-3 ילדים.
אני ילדה נצחית בנפשי וחיצוניותי. אני נראית 10 שנים פחות.
לא מחמיאה לעצמי סתם כולם בהתחלה חושבים כך.

בן זוגי אינטליגנט, נראה טוב ואפילו חתיך ומאוהב בי בדיוק כמו בהתחלה!
אני סטודנטית לפסיכולוגיה ופילוסופיה שנה שלישית ועוסקת במקצועות האינטרנט והתקשורת.
אני בחורה כובשת ויפה , לא קונבנציונאלית ומלאת כישורים.
הפרטים הללו חשובים על מנת שלמגיבות יהיו יותר נתונים לנתח או לתת עצה טובה יותר לסיפור הסבוך שלי .

לפני שנה מתוקף עיסוקיי המקצועיים הכרתי בחור רווק שצעיר ממני בשמונה שנים .
חיצונית על פניו זה לא נראה אבל בגיל זה ספור.

לאחר שהתחלנו להכיר על מנת לתת משירותיי המקצועיים , גלשנו לשיחה אישית יותר.
לאט לאט עם הזמן נעם לי קולו וקולי נעם לו וזה רק בטלפון. התחלנו לנהל שיחות עבודה ואישיות במשך תקופה, עד שלילה אחד גלשנו לשיחה עד אור הבוקר. מאותו היום הרגשתי משהו שקורה לי ועפתי באוויר, הבחור לא מיהר לגלות רגשות, מאידך היה מתקשר הרבה בטענות לעבודה ומשם שוב לשיחות אישיות.
לאחר חודשיים של הכרות ושיחות נעימות וארוכות בטלפון ובסקייפי. ותמיד בהתחלה היה עונה מייד לטלפונים שלי או מתקשר בעצמו ומלא סבלנות . ושוב חוזרת כל זה בטלפון , ללא פגישות.
טסתי לחו"ל הוא זכר את הטיסה שלי וצלצל אליי בדיוק שהגעתי לנתב"ג כאילו בירר מתי הטיסה אמורה לצאת. דחיתי את השיחה כי בן זוגי נכח עימי, הוא לא וויתר וביקש בסקייפי שאתקשר אליו בין מדפי הדיוטי,מדפי הדיוטי ושתהיה לך טיסה נעימה כתב .
ששאלתי אם זה משהו דחוף , הוא השיב " לא , לא ביזניס" .

מייד הבנתי שהוא פיתח אליי רגש, ועשיתי הכל כדי להתקשר אליו, התקשרתי ושמעתי התרגשות גדולה ודיברנו קצת וכאילו הוא נרגע. אחר כך שלח הודעה שאני יפתח את הסקייפי בחו"ל.
כמובן שהטיול שלי התקלקל כי מרבית מהזמן הוא היה תקוע לי במוח.
בין לבין שוחחתי איתו גם שם בקצרה בסקייפי עד שהוא החליט להיעלם באמצע השיחה.

מאז המשכנו את הקשר, אבל טרם דיברנו על אהבה כאילו רק על בזניס ועל הדרך שיחות אישיות. לאחר תקופה ממש נקשרנו, עד שהתחלתי להרגיש שהוא תקוע ולא ממהר להיפטר ממני אבל מצד שני גם לא מתקדם.
יום אחד הוא ביקש בבדיחות הדעת : " תעזבי את הילדים ובואי לגור איתי בתל אביב". אני מאמינה שבכל צחוק מסתתרת לה אמת עברו מספר שבועות וניסיתי להדליק אותו בבקשה שאני רוצה להפסיק לבצע את הפרויקט בשבילו. שיחפש לו מישהי או מישהו אחר.
ניסה לשכנע אבל סירבתי. בסוף הוא קצת כעס והקשר נותק. לאחר מספר שבועות הרגשתי קושי בלעדיו וקראתי לו שוב בסקייפי, הוא העריץ את כישוריי ואת הייחודיות שבי.לאט לאט שוב הקשר התהדק והתחלנו לשוחח בטלפון ביותר פתיחות.
סיפקתי לו פרויקטים חיצוניים כי רציתי שהוא יצליח כי הוא היה בתחילת דרכו בעסק שלו. (איש אינטרנט) ושוב שיחות ארוכות והקשר הולך ומתהדק וכל זה רק בטלפון .
ואז יום אחד נפתחנו ממש אחד לשנייה בזכותי,ידעתי לפתוח אותו . ראיתי שהוא במצוקה מטראומה מהילדות ועליתי על זה לבד. מדובר באדם שאוהב להתבודד, מנותק דיי חברתית , לא מרבה לבלות , יתום מאב ודיי עצור ודיסקרטי. דאון דיפר דיי עצבני. משקעים מהעבר הרחוק ככל הנראה
הצלחתי לדובב אותו ולדבר על המשקעים, וגיליתי לו בשלב הזה שאני סטודנטית לפסיכולוגיה.
לאט לאט הוא פיתח תלות ואמר שהוא מרגיש אליי, אבל לא מאוהב.
ואולי זו אהבה אפלטונית שאל וכל זה בטלפון. כל הזמן הזה לאורך כל השנה ביקשתי שניפגש (חשוב לציין שאנחנו גרים בערים שונות ומרוחקות ) לאורך כל הקשר הוא ידע שאני נשואה אבל לא כדת וכדין וידע על 3 ילדים.
לילה אחד הוא נפתח אליי מינית ועשינו סקס בטלפון. ועוד כל השיחות בחצי שנה האחרונה היו הכי פתוחות לאדם שהוא סגור מטבעו. אפילו פעם אחת הוא נבהל מעצמו וביקש להפסיק את הקשר וחשב שאני אובססיבית כלפיו. אני כמובן התקשרתי להודעה הזו ומייד ידעתי כמו תמיד להרגיע אותו ולשנות לו את הדיעה. לאחר שיחה איתו הוא שינה את הדיעה לאחר שאמרתי כן כדאי שנפסיק ואני לא אובססיבית פשוט נעים לי לשוחח איתו. לאחר השיחה הוא השאיר לי מייל שהוא מרגיש מטומטם שהוא אמר לי ככה והוא מתנצל והוא יודע שהוא רוצה בקשר וטוב לו בקשר הזה.
הוא גם פירט שהוא מפחד ממחויבויות וקשרים ותמיד הוא בורח מקשרים.

כמובן שאני היחידה שהוא נפתח אליה בחייו, למרות שהיו לו כמה מערכות יחסים בחייו.דיבר איתי שעות רבות בטלפון מה שהוא לא נוהג לעשות גם לא פנים מול פנים. בין כל השיחות והקשר ניתקתי כמה פעמים את הקשר כדי לא להיגרר ובאמת לנסות להתגבר. ושוב החזרתי אותו בטענות עבודה וכדומה
התרגזתי עליו שאני תמיד דואגת לו ומספקת לו עבודה והוא לא טורח לתת לי משהו ממקצועיותו שרציתי ללא תמורה.
ושוב ניתקתי והחזרתי. הוא תמיד חזר לקשר ושמח לחזור. כמובן כל זה היה קשר טלפוני . עד שיום אחד הוא ידע שאני בדרך לאזור מגוריו והתקשר בדיוק שהייתי בדרך ורצה לפגוש אותי סוף כל סוף לאחר 10 חודשים. אני כמובן ניסיתי ליצור פגישה והוא נמנע עד שבסוף הוא יזם אותה בעצמו.
המפגש היה לוהט והוא התרגש מאוד לקראתי וטען שתמיד שהוא חשב עליי אני התקשרתי ותמיד היה בא לו לחטוף אותי מהטלפון .. ותמיד שהוא מקיים יחסי מין עם אחרות הוא מדמיין שזה אני.
בתחילתו של הקשר הוא היה בזוגיות שנה ולאחר 4 חודשי הכרות הוא עזב את החברה שלו.הוא טען שהוא לא אוהב אותה .

לא היו יחסי מין בנינו אף פעם חשוב לציין. זו הייתה פגישה אחת בלבד. שהייתה מהולה בערימות שלנשיקות וחיבוקים וליטופים, התרגשות עצומה של שנינו שרציתי ללכת הוא ביקש שלא אלך אבל בכל זאת הייתי חייבת להתחפף.למחרת הוא לא התקשר גם אני לא!

אבל אחרי יומיים יצרתי קשר שוב והוא כמובן ענה ודיבר ודיבר .
מאז המשכנו לדבר ואני שאלתי אם הוא מאוהב השיב שלא כי אינו יכול לממש את האהבה שלו.
אבל הוא מרגיש יש לו רגש.
ושוב איימתי הפעם שאני מפסיקה את הקשר כי אין טעם. והוא כל כך התרגז שהבטיח שהוא עוזר לי הפעם. הפעם הזו הייתה ארוכה יותר עד שבעלי עלה על הקשר ויצר איתו קשר.שוחח עימו בנעימות . ואז גילה לי שהוא דיבר איתו. הוא הבטיח לבעלי שהוא לעולם לא ייצור איתי קשר וגם אם היא תתקשר אני לא יענה לה.
ברור שהצלחתי להחזיר אותו אליי והוא לא עמד בהבטחתו לבעלי. בעלי ואני נפרדנו לשבועיים ובזמן הזה סימסתי שאני צריכה אותו והוא התקשר ב3 בלילה בדיוק בזמן שרציתי ושוב עד אור הבוקר שיחה ארוכה שבה הוא התוודה שהתגעגע אליי מאוד והוא הרגיש חרא .

ולמה שלא תהיה לנו אהבה אפלטונית ועוד… מאותו היום כל הזמן אני זו שהייתי צריכה ליזום את הקשר, הוא התרגל שאני היוזמת. סידרתי לו שוב פרוייקט ובתמורה חשבתי שהוא יעשה למען ביתי מה שרציתי . הוא ביקש ברטר וזה כל כך הכעיס אותי שהוא הפריד בין ביזניס לפלז'ר.
כתבתי לו מכתב סרקסטי על כל ההכרות שלנו , שבסופו אני מתוודה על שקר אחד בלבד והוא שאני נשואה כדת וכדין. כמובן שגם הוא השיב בסרקסטיות.ביקשתי שיחסום אותי בפייסבוק . חשוב לי לציין שהוא תמיד קינא בגברים אחרים שעובדים איתי מתחומו והיה שואל אודותיהם אם אני מפתחת קשר אינטימי איתם וכדומה.

מאז אותו היום הייתה דממת אלחוט בנינו. אין ערוצי תקשורת לעקוב אחרי אחד השנייה. אין דיבורים אין כלום. הבן זוג שלי חזר הבייתה. ואז שוב תקפו אותי געגועים אליו ולראשונה וויטספטי לו. חשוב לציין גם בסוגייה זו שהוא אינו מרבה להיות בוואטס ,אבל מאותו היום שוויטספתי לו הוא נמצא כמעט כל יום.בוואטס ביקשתי שיחסום אותי בוואטס אבל עד היום הוא לא חסם.
הפעם ווטיספתי לו דברים חמודים ואלו חדשות חמות יש איתי במשך 6 שעות לסירוגין , כשהוא נכנס קורא את ההודעות ויוצא ושוב נכנס ויוצא .עד ששלח אחרי כמה שעות הודעה שהוא לא מעוניין בקשר.
אחרי שבוע החלטתי שאני מנסה לעבוד עליו ,לבדוק דופק .שוב וויטספתי לו שיש לי בחור חדש והוא מעירו שיגלה לי מעט עליו אם אפשר . הוא השיב מה שהוא לא נהג כי הבטיח לי במייל שקראתי לו שקרן שזו הפעם האחרונה שאת מצליחה להוציא ממני תגובה .כמובן שהוא המשיך להגיב אמנם בקושי רב אבל השיב .שהוא מאחל לי בהצלחה עם הבחור החדש והלוואי והוא יתאים לי , ואם לא אז הים מפוצץ בדגים ושיהיה בהצלחה והוא לא מוכן להיות עונה השאלות שלי.
עבר חודש מאז,ואני מנסה לחזור לשגרה שלי עם בן זוגי. לא רוצה לשמוע עליו יותר וכך היה .

הצלחתי לעלות על מסלול של תובנות שאולי חוויתי את משבר גילה- 40 וסתם ריחפתי לי שנה בכימיית אדרופינים מטורפת. ואז קראתי פוסט בבלוג ששייך לשותף שלו מבלי לדעת שזה היה השותף שלו. יצרתי קשר מקצועי והשותף חזר בתגובה שמח להכיר אותי והתחלנו קשר מקצועי עד שגיליתי שהוא היה השותף שלו בכדרך אגב שהוא מספר לי שהוא צפה בעבודות שלי.
נאלמתי דום , ופתאום לאחר מספר ימים השותף לשעבר שלו אינו חוזר לפרוייקט עבודה איתי כפי שהציע . חשבתי מייד כי אולי הוא עירב אותו והוא חיבל לי בפרנסה . כתבתי לו מייל אחרי חודש של נתק מוחלט שאלו סיפורים הוא סיפר וניקיתי כבר את כל הקשר הזה וזה מאחוריי ושאני מאחלת לו בריאות.
הוא כמובן השיב שעד המכתב הזה לא היה לו שמץ של מושג שאני מכירה את השותף שלו והוא מיהר להתקשר לברר איתו כיצד נוצר הקשר ושהוא מסכם שאנשים מעוניינים להפסיק את הקשר שלהם איתו אז הוא מפסיק כי הם לא שווים ושאני צריכה גם לשים עליו פס וזהו.
אני כמובן לא נשארתי חייבת ופירטתי אודות ההכרות עם שותפו לשעבר ומסכמת ב:" תרשה לי לחקות אותך ולתת לך כבוד אחרון :" זאת הפעם האחרונה שאתה זוכה ממני לתגובה".
מישהו פה לא עומד במילה שלו וזה אתה .

חשוב לציין שאני טיפלתי בו פסיכולוגית על משקעי הילדות הקשים שעבר .והוא אמר שלא ישכח לעולם ושפתחתי לו נקודת אור ושתמיד אני אהיה בלב שלו.
השאלה שלי לאחר מכתב וסיפור ארוך , היא מדוע הוא התנהג כך לאורך כל הקשר ? ולמה שהוא מבטיח לא להתייחס יותר למכתביי או תגובתי הוא עדיין מתייחס גם אם הוא מציין שהוא לא מעוניין בקשר?

ולמה יש לי הרגשה שיום אחד הוא עוד יתקשר אליי? או שההרגשה נובעת רק מהפנטזיה?!

זה מייסר , בעלי יודע הכל ומנסה לעזור לי. אני וכולן פה שחוו זאת חולות בוירוס האהבה שנקרא גם הדיסוננס הקוגנטיבי .
זה לא עוזר גם לפסיכולוגית בהתהוות כשהאדרופין הזה משתחרר.
תודה וסליחה על המכתב הארוך , היה חשוב לי להבהיר את כל התמונה.

כבר_עשרים_שנה*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פתאום לכתוב את כל זה, משונה. אולי גם יהיה לי האומץ ללחוץ "הוסף" בסוף.
גם אני "קלישאה מהלכת" סוף שנות השלושים, שני ילדים, בן זוג שוויוני אך לא מכיל, עבודה לא מספקת (לפחות זה ישתנה בקרוב).
את "ההוא" שלי הכרתי בצבא. הייתי צעירה נורא, עדיין בלי חבר, שיחקתי את הקשה להשגה, בעיקר כדי להגן על עצמי.
הוא, יפה עד כאב, איש מקסים (5 שנים הפרש, תחשבו לבד), כל פעם שנפגשנו (פעם בכמה חודשים), למעט אחת, היתה לו חברה.
בפעם הזו, לא "ניצלתי את ההזדמנות" (מישהו בצוות טען ש"הוא" חלם עלי), אבל המשכתי לאהוב. מרחוק. חד צדדי לגמרי.
בינתיים הכרתי את בעלי, השתחררתי, נסענו לחו"ל, התחלתי ללמוד באוניברסיטה. חשבתי עליו מידי פעם.
יום אחד, נדמה לי שזה היה סמסטר אחרון, אני שומעת את קולו מהקומה השניה, יורדת למטה, כשהלב שלי, פיזית, מחסיר פעימה. דיברנו קצרות. הוא, כמובן, תפוס.
נכנסתי לסחרור. קודם כל הייתי מוכרחה לפגוש אותו שוב. השארתי לו הודעה במקום העבודה.
הרגשתי שאני מסוגלת בקלות לזרוק מערכת יחסים של חמש שנים בשבילו.
הוא חזר אלי. נפגשנו, סיפרתי לו שהייתי מאוהבת בו בצבא, אם הוא שם לב (הוא לא). והוא במערכת יחסים עכשיו.
ביום בו התחתנתי, מחקתי את המספר שלו (שנים אח"כ חיפשתי את הגיבוי המודפס, לשווא). מהראש, לא הצלחתי למחוק אותו.
אחרי הולדת שני הילדים ועם הווסד הרשתות החברתיות, פצחתי בחיפושים. השגתי תמונות דרך פרופילים של חברים שלו. הוא נשוי, אשתו בהריון.
אפילו היתה לי כתובת. לא עשיתי עם זה כלום. לפני שנה הוא הפציע באחת מהרשתות. שלחתי בקשת חברות נלהבת מידי. זכיתי להתעלמות.
חיכיתי יותר מחצי שנה. שלחתי שוב. בינגו.
לפני שבועיים שלחתי לו ברכה ליום ההולדת (אחרי @#$%^ 19 שנים), חילופי מיילים קורקטיים. גר בחו"ל, שני ילדים. מחקתי גילויי רגש מוגזמים כמה פעמים.
כל הזמן הזה, לא יכולה להוציא אותו מהראש, פנטזיות על מה שהיה יכול להיות אז, על מה שיכול להיות היום (וברור לי שלא יכול להיות). בהתחלה יותר אפלטוני, כיום בעיקר סקס.
ברור שאני מוציאה על זה הרבה יותר מידי אנרגיות. ברור שמימוש אינו אפשרי. ברור שהכל בראש שלי ואני ב ו ח ר ת לחשוב עליו. אני נהנית מזה. וסובלת.

מאוהבת_אפלטונית*

wowwwwwwwwwwwwwww
זה לא ממש מעודד הסיפור שלך !
אבל מצד שני נשמע שהתאהבת בבחור קצת יותר יציב ונורמלי.
לי עד כמה שזה יישמע רשעי , התאהבתי בגבר שאינו מתחבר לנשים בקלות,
סובל מתסביך אדיפוס , הרבה בעיות נפשיות לכאורה זה לא נראה אבל דאון דיפר זה כן .
לעניות דעתי אם יתחתן זה יהיה אולי בגיל 40 ורק בשביל להמשיך את דור ההמשך!
זה לא מה שאני מקווה זה מה שאני יודעת -פשוט מכירה אותו.
אז אולי אצלי זה יקרה הפוך הוא יבוא יום אחד לחפש אותי ואני מקווה שכבר לא אהיה שם !
מעדיפה שהזכרון יבגוד בי .
זה נכון להנות ולסבול בו זמנית!

אובססיבית_לשעבר*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בנות יקרות,אותי הצילה הומאופטיה קלאסית
וכל מה שכותבת פה עירית לוי נכון כ"כ
חסר לנו משהו בתוכנו,אנחנו לא מאוזנות
לכו להומאופט קלאסי אמיתי שקיבלתם המלצות עליו,ואתן תודו לי
3> בהצלחה!

אני בהריון בחודש השמיני ואני וחבר שלי לא מסתדרים הוא על כל דבר מתווכח איתי לא הולך בינינו מה עושים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, עדיין יש פה אנשים עם הרגש הלא "חוקי"? ואיי קראתי את הכל וניסיתי לעודד את עצמי... כאילו שזה לא קרה רק לי ויש עוד כאלו, האמת בדקות הראשונות יש סוג של עידוד אבל הסוף לא ממש

ועדיין השאלה איך שוכחים? איך מתעלמים?? איך מוחקים את הרגש? רגש שכל כל רוצים וכ"כ לא!!! כי בסופו של דבר הרגש הזה עושה רק רע ודיכאון... אני מדברת על אותו הרגש של אישה נשואה עם ילדים, רגש לגבר אחר

( כ"כ מתגעגעת להרגיש את זה כ"כ רוצה את זה.... ובגלל הסטטוס זה עושה לי כ"כ רע!! ולא מסוגלת לשכוח להתעלם למחוק... איך עושים זאת?

הייתי מאוד רוצה להיות ב״קשר״ עם ״משתגעת״
כרגע בדיוק בתחילת ניתוק מבחור רווק
עובדים ביחד
בקיצור צריכה עזרה!

אני כאן

היי, האם התגברת עליו?
איך את היום?
מה עושים בכדי לעבור את זה?

איך אפשר לנהל שיחה פרטית? להעביר מייל שלא לעיניי כולם?

אפשר כאן בדף הזה
ניסיתי מאוד לשנוא אותו... היו לי הרבה סיבות לכך אבל לא הצליח... ברגע שנוצר קשר אני נמסה...
לא התגברתי, אבל אני פחות ופחות בקשר איתו

ה״רווק״ שלי צמא לזוגיות אמיתית
הוא הכיר מישהי ופשוט בלי הודעה מוקדמת הפסיק איתי כל קשר
אנחנו אפילו לא מדברים יותר
אני מפחדת להסתובב בעבודה בכדי לא להיפגש איתו
מפחדת לצאת לקניונים שלא אראה אותו עם חברה כי זה יהרוג אותי במקום

אני מבינה שהוא צריך להתקדם בחיים
אפילו שכואב לי
רק לא מבינה מדוע הפסיק את הקשר איתי בכלל, לא הייתי מפריעה לו

היית מפריעה לו.
אני חושבת שזה דוקא לטובתך מה שקרה.
למרות שזה נורא כואב

שליחה על ידי אחת* » 18 מאי 2014, 11:15

if you love somebody,set him free

שחררתי פיזית
רק אני צריכה כח להתמודד עם עצמי בלי....

שאלה ל״משתגעת״
הרווק שלך לא מחפש קשר רציני? למסד את עצמו?
האם הוא ירצה להמשיך איתך כשהוא בקשר רציני עם מישהי רווקה?

שליחה על ידי גםאני* » 20 מאי 2014, 13:03

הסיפור שלי הוא כזה:
לפני שמונה שנים שהייתי בת 18 הכרתי בחור היינו יוצאים תקופה ממש קצרה ואז נעלמתי לו (הוא רצה אותי בטירוף ואני לא ממש "שמתי" עליו)
עברתי לגור באילת עם חברות ולא חשבתי עליו בכלל. אחריי כשנתיים שחזרתי לעיר הולדתי פגשתי בו שוב שיצאתי לבלות, הוא זיהה אותי וניגש אליי.
מאז חידשנו את הקשר אבל הפעם זה היה אחרת הרגשתי משהו מוזר בתוכי תשוקה, אהבה, רעד פחדים , חששות והכל מתקשר אליו!
רק אותו רציתי ! אהבתנו מעולם לא מומשה עד הסוף כיוון שהוא בחור דתי וזו גם הסיבה שהוא עזב אותי אחריי תקופה מסוימת.
הרגשתי שעולמי חרב עליי נשברתי לרסיסים בכיתי יום ולילה! ניסיתי לגרום לו לקנא לי בכל דרך אפשרית אבל כלום! אין תגובה ממנו!
לאחר מספר חודשים הכרתי את מי שהיום הוא בעלי ואב ילדיי.
מתחילת הקשר ביננו עשיתי השוואות בינהם ואפילו המשכתי לחשוב ולדמיין אותו.
אחריי כשנה שאני ובעלי היינו חברים הבחור מהעבר יצר איתי קשר ונפגשתי איתו הוא העלה רגשות חרטה בפניי היה מאוד רגיש ורומנטי, בילינו ושוחחנו ארוכות ואפילו הייתה שם נשיקה לוהטת
כזאת שאני רק נזכרת בה והלב שלי בוער! הוא סיים את הפגישה בכך שהכדור בידיים שלי ואם אני אפרד מהחבר שלי ואתן לו הזדמנות נוספת זה לתמיד. אחרי כמה שבועות שאני מתחבטת עם עצמי מה לעשות קיבלתי הצעת נישואין מבעלי.
היינו גרים יחד כבר שנה וחצי בערך והמשפחות היו ביחסים מאוד טובים מה גם שהוא אדם מדהים ואין שני לו בעולם! מכבד אותי ואת הרצונות שלי לפני הכל, עוזר לי ומבין אותי בכל מצב אין גברים כאלה!
עברו מספר חודשים ויום חתונתי הגיע ידעתי שאני מתחתנת עם האדם הנכון כי לעולם לא אמצא איש כמוהו או אבא כזה לילדיי הוא פשוט מושלם ל"תפקיד" אבל איפשהו שעמדתי תחת החופה חשבתי עליו.. חשבתי על אהובי האמיתי.
היום אני נשואה עם שני ילדים במהלך שלוש השנים האחרונות הייתי בקשר פרווה ביותר עם אותו בחור (לייקים בפייסבוק והודעות של "מה קורה" פעם ב...)
עד ש.... לפני חצי שנה בערך הוא התקשר אליי ומעז לומר לי בלי להתבייש שהוא התגעגע אליי!!! אני הרגשתי שהאדמה נפתחת לי מתחת לרגליים ובלי לחשוב פעמיים אמרתי לו : אז בוא..
והוא בא!!! הוא בא למקום עבודתי יצאתי מהעבודה ל 4 שעות והייתי רק איתו הסתכלנו אחד לשני בעיניים בתאווה ותשוקה בלי בושה מבט עמוק וחודרני שאומר הכל! החזקנו ידיים ולא עזבנו לא העזנו לעזוב כאילו העולם תלוי באחיזה הזו! התחבקנו כל כך חזק כל הבושם שלו נשאר לי על החולצה לא רציתי שייגמר הרגע! אבל לא העזתי לנשק אותו מבחינתי זה היה חציית קו אדום לבגידה בבעלי (לא שזה שנפגשתי איתו לא נקרא בגידה אבל מבחינה מצפונית)
חזרתי הבייתה לבעלי ולילדים ועליתי לישון מחובקת עם החולצה שלבשתי כדי להסניף את הריח שלו.
יום למחרת הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא לא מבין מה קורה שהוא לא יכול לחשוב עליי כל הלילה ולקום בבוקר ולחשוב רק עליי ואני נשואה! (שוב מציינת מדובר על בחור דתי ורווק) ביקשתי שיבוא שוב הוא היסס אבל התעקשתי כמעט התחננתי והוא בא! הוא אמר לי בצורה הכי כנה שאם לא טוב לי עם בעלי ואני מתכוונת להתגרש שהוא מחכה לי ולילדיי בזרועות פתוחות אבל שהוא לא מוכן להמשיך קשר כזה (אשת איש) שוב התחבקנו שוב, שוב לחשנו במילים זה באוזנה של זו , שוב מבטים חודרים כמו סכין.. אמרתי לו שבעלי הוא איש טוב אבל אין לי רגש של תשוקה או אהבה אליו ואני לא מתכוונת לפרק את הבית ואז הוא אמר לי את המשפט הבא: " גם עןד 10 גם עןד 20 שנה אני מחכה לך "הוא ליווה אותי לרכב שלי ואז התפרקתי דמעות בעיניים לא רציתי ללכת ! לא רציתי שהוא יילך למה אי אפשר להשאר בחלום הזה עוד קצת... בערב אחריי שחשבתי קצת שלחתי לו הודעת SMS ואמרתי שזה נגמר סופית ואין למה לקוות הוא אמר שמכבד אותי ונתן לי להבין שהוא מאוכזב. מחקתי את המספר שלו ומחקתי אותי מהפייסבוק שלי, האמנתי ב"רחוק מהין רחוק מהלב" אבל לא עזר לי בכלל! אומנם לא דיברנו מאז והוא לא עזב לי את המחשבות המשכתי לעקוב אחריו בפייסבוק למרות שלא היה כבר חבר שלי, חיפשתי אותו עומד ליידי ברכב בכל רמזור, כל שיחה בפלאפון ממספר לא מוכר הקפיצה לי את הלב הייתי אובססיבית בטירוף! רק אותו ראיתי מול העיניים שלי.
אתמול בלילה חלמתי עליו חלום כזה אמיתי קמתי שטופת זיעה! חלמתי שאני איתו שוכבת איתו מרגישה אותו (מעולם לא שכבנו) ויותר מזה שהבת הגדולה שלי קוראת לו אבא!!! קמתי מרוסקת עכשיו אני בעבודה ולא מתפקדת חיפשתי באינטרנט איך לשכוח מישהו והגעתי לפה...
תבינו אני בת 26 נשואה + 2 יש לי עבודה טובה בית משלי בעלי עובד במקום מכובד אבל החיים שלי כאילו לא שלמים בלעדייו
הבחור היום בן 31 עדיין רווק
קרה שישבתי עם עצמי באמת כמה שעות והבנתי שגם אם לא הייתי בזוגיות לא היינו יכולים להחזיק מעמד הרבה זמן כי אנחנו לא מתאימים נקודה! חוץ מהתשוקה והלהט אין משהו נוסף
אז למה ??? למה הוא לא יוצא לי מהראש!!! למה אפילו ביום חתונתי חשבתי עליו ודמיינתי אותו!
עזרה בבקשה

גם אני הלכתי לפסיכולוגית לתקופה מסויימת
הייתי חייבת לפרוק ולבכות מזה.
זה לא עזר לי לסיים את הקשר או לשכוח מזה.

לא יודעת כמה זמן אתם בתוך זה. גם לי היה קשר בלתי אפשרי שהיה לי קשה להיפרד ממנו נפשית. לקח זמן ועכשיו זה כבר לא כואב בכלל. בעיניים פקוחות הכנסתי עצמי עכשיו לקשר נוסף בלתי אפשרי ולא הגיוני. אני יודעת שיכאב כשהוא יסתיים (והוא יסתיים) אבל אני לא יכולה לוותר עליו.
בקיצור, זה שוב עניין של זמן. וגם כמובן לבדוק מה דפוק בחיים הנוכחיים. ולמה אנחנו מחפשות את התשוקה והלהט הזה.
מניחה שלא חידשתי הרבה. סתם רציתי לפרוק.

אצלי הקשר הסתיים לפני חודש וחצי לכן אני חושבת/מקווה שיהיה קל יותר לשכח
הקשר נמשך כמעט באופן רציף במשך 5 וחצי שנים
מעניין שרובינו נשואות ועם ילדים ומוצאות לנו את ה"רווקים" הגברים החופשיים, כאילו אנו מחפשות לחזור ל"רווקות" שלנו
כלומר בשעה או שעתיים שאנחנו איתם , אנחנו ללא דאגות, ,בלי בישולים, ניקיונות , ילדים שמבקשים אותנו.
את שוב אישה, אולי אפילו מיוחדת , אישה שמישהו חושק בך , אומר לך שאת יפה ואולי שהוא אוהב אותך

חמש וחצי שנים זה הרבה זמן ומאוד מובן הכאב. וכן, זה באמת זמן אישה רווקה נטו בלי דאגות והכף שמישהו שחושק בי. מאוד מזדהה עם זה. אצלי הקשר נמשך בקושי חמישה חודשים והוא קצת שונה. אני אישה עם ילדים אבל גרושה, לא תפוסה. העניין הוא שהוא צעיר ממני בהרבה ורוצה זוגיות אמיתית. אז היתה פעם שהוא יצא עם מישהי, והיה לי ממש קשה עם זה. כשזה מסתיים נפגשתי איתו שוב. זו הרפתקה. ואני נקשרת אליו למרות שברור לי שיהיה לזה סוף במוקדם או במאוחר.

כפר* · שליחה על ידי כפר* » 03 יוני 2014, 00:34

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא יודעת אם יש בכלל אופציה לשכוח, היה מישהו שהכרתי נשוי עם 2 ילדים אבל לו לא היה אכפת ואני כל הזמן ניסיתי להתרחק ולהתעלם ממנו במלחמות אין סופיות עם עצמי כי אהבתי אותו אבל ידעתי שאסור לי כי הוא נשוי. והיום אני נשואה כמעט שנה עם הגבר הכי טוב שיש. ועדיין למרות ששנתיים לא ראיתי את הנשוי ולא דיברנו כי גזרת על עצמי להתנתק אני עדיין אוכלת געגועים אליו.

צרת_רבות*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משתגעת, גם אני וכל הבנות האחרות ששיתפו ושפכו פה את הלב.

גם אני, כמוכן, מנסה להבין איך לעשות זאת, איך לא להגיע למצב שאני מפתחת אובססיה לא בריאה כלפי הבחור. וזה לא בחור אחד. כלומר, במהלך השנים (אני בת 34 נשואה + 3), יצא לי להיות בקשר אינטימי (ולאו דווקא פיזי) עם בחורים, חלקם כאלה ברמה יומיומית וחלקם חד פעמי לחלוטין (כמו המקרה האחרון שבעטיו אני כאן).
מדובר בבחור שצעיר ממני בעשור, מדהים ביופיו, והיה לנו מפגש לילי, אינטימי ומתוק, עם כל האלמנטים הדרושים לסרט קיטש סוחף. כשנכנסתי לאוטו לאחר מכן וחזרתי לשיגרה האפורה שלי, אמרתי לעצמי, שאין סיכוי שאני מתאהבת, הכל טוב ותחת שליטה, אבל השליטה ממני והלאה....
הוא אמנם גר מאוד רחוק ממני ומגיע לגיחות קצרות לאזור, אבל אנו נפגשים וירטואלית בפורומים שונים ואני לא יכולה לסבול את העובדה שבגיחה הבאה, אם לא אוכל להגיע למפגש כלשהוא, הוא יהיה עם מישהי אחרת...

הלב שלי כל כך כבד, אין לי כוח וסבלנות לאף אחד. כשאני עם בעלי, אני מדמיינת שאני איתו וזה עובר לי טוב יותר. אוף

תודה רבה על כל העצות שכתובות בדף המדהים הזה.

עברו חודשיים אני עדיין מרגישה חרא
זה כעס נוראי שאני חשה כלפיו
זה געגוע עז
אין לי את האומץ לפנות אליו אפילו לצורך המשך ידידות, אני מפחדת שידחה אותי בגלל שהוא בזוגיות
אני מסתובבת אומללה, לא מסוגלת להיתייחס לילדים שלי ובעלי
לא מתפקדת בבית
אני פשוט מפורקת
כמה זמן זה יקח?
מה אפשר לעשות בשביל להוציא אותו מהראש?

פלונית אלמונית שסובלת. אין לי משהו חכם להגיד. כאחת שבעבר התאהבה בכאלה שלא הייתי צריכה להתאהב בהם, וגם עכשיו אני בקשר שיגמר, ואולי כבר ניגמר, ובמקום לחתוך בעצמי אני מחכה שיזרקו אותי.
הזמן עושה את שלו. חודשיים זה לא הרבה זמן. כך אצלי.
בשביל להוציא אותו מהראש צריך להכניס משהו חדש. זה הניסיון שלי. לא בהכרח אהבה חדשה.
לדעתי לא צריך לפנות אליו. פשוט צריך להתאפק, גם שזה קשה. מהניסיון שלי, ככל שלא פונים יותר זה נעשה קל יותר. לפעמים פשוט יום אחד קמים וזה כבר פחות כואב.
אמרו כבר כאן, להרשות לעצמך להתגעגע ולהיות אומללה. להשתדל שלא על חשבון המשפחה.

תודה רבה על התגובה
הבעיה העיקרית שלי שאני עובדת איתו ,אומנם אני לא רואה אותו כל יום (מסתגרת בכוונה), אבל נשמות טובות שעובדות איתנו דואגות
להודיע לי שפגשו אותו ומהקורה איתו.
אני בטוחה שאם הייתי יודעת שלא אפגוש אותו או לא אשמע עליו דברים הייתי מרגישה הרבה יותר טוב
מאוד קשה לי בבית, כי אם בעבודה אני עוד חולקת דברים עם חברה - בבית אין לי איך להסביר מצב רוח רע:-(

עכשיו אני צריכה לשכוח . קשר שנכנסתי אליו מראש עם ידיעה שהוא יגמר. הבחור אמר שהוא רוצה חתונה וילדים, ואיתי זה לא אופציה. בגלל ההפרש הגדול בגיל (לטובתי כמובן). קשר סודי בן חמישה חודשים. לא קשר צמוד, אבל כל פגישה היתה חגיגה. בתקופה האחרונה זה היה בין דייטים שלו. פעם אחת כבר נדחתי בגלל דייט. עכשיו זה קורה שוב. אני מתענינת בו, מפרגנת, אפילו אמרתי לו שאני מקנאה בזו שהוא הולך לשכב איתה היום בערב (הוא סיפר לי). לא יודעת אם להמשיך להתעניין. אם זה ייגמר שוב עם ההיא כמו בפעם הקודמת ואז יהיו לי עוד חודש/חודשיים איתו. או לחתוך ולהגיד יפה שלום ותודה על מה שהיה. כי אני, כמו ילדה קטנה, רוצה רוצה רוצה אותו.

כשהוא מכיר מישהי - הוא מסיים את הקשר איתך? או שאת זזה הצעדה?

הצידה

אני זזה הצידה. כמו שכתבתי. מתעניינת קצת, לא יותר מדי כדי לא להיות פתטית. מנסה לא ליצור רושם שאני מנסה לתפוס אותו בכישלונו. הקשר מסתיים כל פעם מחדש כשאני נפרדת ממנו. אנחנו לא מחויבים.
אבל נקשרתי אליו כי הוא הוביל אותי למקומות שלא הכרתי בעצמי. ואני מדברת על סקס.

אני גם זזה הצעדה, יותר בגלל שאני לא מעוניינת לחלוק
אבל הפעם ה״צדיק״ שהיה איתי כמעט 6 שנים כשאני נשואה ועם ילדים, החליט שזה לא יפה לבגוד ב״חברה ״ חדשה שלו כי לא היה רוצה שהיא תעשה לו אותו דבר
וזה גורם לי להרגיש עוד יותר מלוכלכת
אני כל השנים הללו יכלתי להיות איתו
והוא בקושי מכיר מישהי וכבר ״נאמן״ לה
זה ממש מעציב אותי, למרות שאף פעם לא הייתי מסכימה להיות במקביל עם מישהי אחרת

עלי לציין גם שאני ממש אוהבת אותו וכמעט כל הזמן הזה הוא טען את אותו דבר
וביקש שתמיד אשאר להיות ידידה שלו לא משנה עם מי הוא יהיה, אך פתאום הוא נעלם בלי לומר מילה(לא נעלם לצערי לגמרי כי אנו עובדים באותו מקום),וזה הקושי העיקרי שלי כרגע זה להתקל בו

אני מבינה את הכאב שלך. לאבד אהבה זה קשה. אהבה וריגוש. אצלי זה ממש לא כך, לא מבחינת אורך הזמן של הקשר ולא מבחינת זה שאף פעם הוא לא הצהיר על אהבה. ממש לא. זה תמיד היה ברור שמדובר על קשר זמני ביותר. אני היא זו שנקשרה אליו. אבל תמיד הייתי מפוכחת בקשר לכך. רק עכשיו אני נתקלת בבעיה של הצורך לשכוח אותו.

שאת אומרת שאת זזה הצידה, זה בגלל שמידי פעם היו לו חברות רווקות?

כן, הוא תמיד חיפש מישהי לקשר רציני לצורך חתונה
אנחנו באותו גיל 35-36

הגיל שלו ממש דומה לזה של שלי. אני מבוגרת בהרבה ולכן זה לא מעשי וצפוי היה להסתיים. במיוחד שכשמההתחלה היה ברור שהוא רוצה קשר רציני. כמו אצלך. נראה טבעי שכשמצא מישהי רצינית הוא יעלם. עם כל הכאב שבזה. הראש שלו פועל כרגע בכיוון הזה ואולי הוא מאוהב. זה בעייתי כשהגיל דומה. כאילו יש יותר סיכוי. למה בעצם לא נפרדת מבעלך? שאלת תם, אני יודעת.
אני עצמי עדיין בתחושה שיש סיכוי שמה שהתחיל אצלו יכול להסתיים. עד עכשיו הוא גם שידר לי כך, שלא מצליח לו בדייטים. אבל בפעם האחרונה שדיברנו הוא נשמע יותר נלהב ממישהי מסויימת, פחות מהסס.
מצד שני, זה לא חיים כך, להיות בתקווה שמישהו אחר ייכשל. ועוד מישהו שאוהבים.
לכן אני צריכה לשחרר אותו. פיזית ואחר כך נפשית. ומה שמתסכל אותי זה לדעת שאחרי שאשחרר פיזית המידע היחיד שאוכל לקלוט עליו זה מהפייסבוק. ואנחנו לא חברים שם.
וגם למצוא מישהו אחר. ניסיתי, אבל אף אחד לא הגיע עדיין לקרסוליו

וקשה להגיע לקרסוליו כשאני כל הזמן משווה.

פלונית שכזאת
אבל נקשרתי אליו כי הוא הוביל אותי למקומות שלא הכרתי בעצמי. ואני מדברת על סקס. זה מקום להודות עליו, לשמוח בו - ולהמשיך איתו הלאה. עכשיו כשאת יודעת (מכירה) את המקומות האלו - את יכולה להגיע אליהם בעצמך, לדאוג שיהיו שם גם עם בני זוג אחרים. לראות את זה כמתנה שקיבלת.
ומה שמתסכל אותי זה לדעת שאחרי שאשחרר פיזית המידע היחיד שאוכל לקלוט עליו זה מהפייסבוק. אחרי שתשחררי באמת - גם פיזית, גם נפשית, גם רוחית - הפרט הזה לא יפריע לך. זה בדיוק המקום של לשחרר - של ללכת הלאה.
וקשה להגיע לקרסוליו כשאני כל הזמן משווה. זה לא קשה - אין סיכוי להגיע לקרסוליו, כי לא רק שאת מסתכלת על תכונותיו הטובות בלבד - את גם מעצימה אותן בתוכך כל הזמן.
מישהי כתבה לך (או שאולי את כתבת למישהי אחרת?) שצריך למצוא משהו אחר, לאו דוקא אהבה.
המרגיעון כותב: "תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך".
לטעמי המשהו האחר למצוא הוא אותך. מחדש.

כשרציתי לעזוב את בעלי הרווק שלי אמר שהוא לא יחכה עד שאתגרש ושהוא ימשיך לחפש מישהי רווקה ללא ילדים
ואז החלטתי לנסות להביא ילד עם בעלי ולהמשיך הלאה
כשהוא גילה שאני בהריון -פתאום הוא התעורר וביקש שאעשה הפלה ואתחתן איתו , כמובן לא הסכמתי
בהמשך נאלצתי בשבוע 20 לעבור הפסקת הריון (העובר היה חולה) והוא שוב חזר על ההצעה , אבל אז לא הייתי מספיק חזקה להתמודד עם גירושין
בהמשך הבנתי שלא הייתי רוצה שהוא יהייה ״אבא״ לילדים שלי(הבנתי את זה מהסתכלות איך הוא מתייחס אליהם)
בילינו כמה פעמים יחד
אני חושבת שהייתי יכולה להיות מאושרת איתו רק אם הייתי פוגשת אותו לפני 15 שנה , או אולי עוד כמה שנים שהילדים שלי יגדלו ואולי הוא יתנסה גם בזוגיות ויבין שנועדנו זה לזו
הוא היה מבין אותי רק מלהסתכל עלי
היה קורא מחשבות
אחרי כל השנים עם בעלי אני מבינה שבעלי לא מכיר אותי בכלל
וכמובן גם גיליתי את עצמי במיטה רק איתו

כשהוא גילה שאני בהריון -פתאום הוא התעורר וביקש שאעשה הפלה ואתחתן איתו כפי שאת מתארת את זה - הוא לא רואה אותך, אלא את עצמו בלבד ומבקש אותך רק כשאת בלתי מושגת.
בהמשך הבנתי שלא הייתי רוצה שהוא יהייה ״אבא״ לילדים שלי(הבנתי את זה מהסתכלות איך הוא מתייחס אליהם) ילדים גם כשהם גדלים זקוקים ליחס טוב. לא עובר הגיל שבו אנחנו רוצים שבן הזוג שלנו יתן יחס טוב לילדים שלנו.

אחרי כל השנים עם בעלי אני מבינה שבעלי לא מכיר אותי בכלל תנסי להסתכל ולראות האם את מעוניינת שהוא יכיר אותך? שימי לב האם יש לו הזדמנות להכיר אותך? לפעמים כשאנחנו עסוקים באחר אנחנו לא מאפשרים את הקשר בתוך הקשר שאנחנו נמצאים בו.

אוי, מיכל צמות תודה על המילים שלך. הן כל כך במקומן. כל אחת מהן. אני מסכימה אתך. חנוק לי בגרון כשאני קוראת אותך, ביחד עם הסכמה מוחלטת.
אני היא זו שכתבה כעצה לאחרים (אני טובה בעצות לאחרים) שצריך למצוא משהו אחר, לאו דווקא אהבה. ומה שכתבת, למצוא את עצמי הוא נכון מאוד.
אני יודעת את זה כמובן, רק מתקשה להגיע לזה. אבל גם הידיעה הזו והרצון למצוא את עצמי הוא כבר שיפור מבחינתי.
באמת שקיבלתי ממנו מתנה. והוא אפילו לא יודע את זה. אני, כמו ילדה קטנה, רוצה עוד ועוד. אבל הגיע הזמן ללכת הלאה.

באמת שקיבלתי ממנו מתנה. והוא אפילו לא יודע את זה. אני, כמו ילדה קטנה, רוצה עוד ועוד. אבל הגיע הזמן ללכת הלאה.

תודה רבה מיכל צמות
האמת מרגיש לי טוב יותר שעוד מישהו אומר לי ש"הרווק" שלי לא באמת אהב אותי אלה את עצמו
זו סוג של הקלה (הרבה יותר כואב לחשוב שאני מפספסת אהבה גדולה מהאגדות)
כמו שאמרת הילדים הם בעדיפות ראשונה, כי בעלי הוא בן אדם טוב ואבא נפלא
אני כן נותנת לו להכיר את עצמי ,אנחנו יחד כבר כמעט 18 שנים, אני אומרת לו מה אני אוהבת, מה אני צריכה והוא פשוט מתעלם, הוא לא יודע להחמיא, הוא לא אומר לי אף פעם שאוהב אותי, או איזה יופי אני נראת(וביקשתי לא פעם את כל אלה) וגם סקס איתו על הפנים (הרווק שלי גם עזר לי לגלות את עצמי לראשונה בתחום הסקס- גם סוג של מתנה שקיבלתי ממנו) ,אבל אין לי לאן ללכת הלאה עם המתנה שלו
זה או להשלים עם זה שאין יותר או להמשיך לחפש לבגוד בבעלי עם גבר אחר

התעניינתי בו, שאלתי איך הולך לו. והוא לא ענה

. זהו. הפרק הזה בחיי נסגר. וטוב שכך. מקווה לשכוח אותו מהר.

מקווה בשביל שתינו:-)

שוב נתקפתי געגועים אליו
אוף, למה זה לא עוזב אותי

יגיע היום שזה יעזוב.
אבל, לדעתי, זה קשור גם למה שסיפרת על הסקס עם בעלך.
מה דעתך?

אני בטוחה שזה קשור
זה היחס שחסר
מילות חיבה שאני לא מקבלת ממנו(והייתי רגילה לקבל מ"הרווק" כל הזמן)
וחוסר סיפוק מיני כמובן, עזבי סיפוק - אין לי בכלל משיכה

ומה איתך? מרגישה יותר טוב?

מרגישה יותר טוב. משלימה עם זה שלא יהיה לי אותו עוד. עדיין יש מועקה וגעגוע. למזלי הוא רחוק ולא נגיש.

רחוק זה באמת טוב
גם לי טוב כשאני לא רואה ולא שומעת אותו או עליו
אבל ברגע שזה קורה אני שוב מתבאסת

זו באמת בעיה. כשיש פער כזה במשיכה המינית.
אני, בדרכי הנמהרת, הייתי אומרת שאין ברירה אלא למצוא מאהב.
לא שזה לא בעייתי בפני עצמו. כמובן.

לצערי אני חוששת שכך זה ייגמר בסוף
למרות שעם כל ה"רע" שאני מרגישה בקשר ל"רווק", אני די נהנית מחוסר אשמה שכל הזמן הזה ליוותה אותי בזמן הבגידה
כרגע אני עדיין שקועה בכאב על האובדן, אך החוסרים שיש לי עוד מעט ישתלטו על הכאב ושוב אמצא את עצמי באותה סיטואציה
יש תגובה של אופיר מנחם שהוא מתייחס לפנטזיה שאנחנו יוצרות על היחסים שלנו עם בן אדם שאנו לא יכולות להשיג - זה כל כך נכון

קראתי שוב את מה שאופיר מנחם כתב. מסכימה איתו.
היחסים האלה הם סוג של בועה. המציאות הרבה יותר "מלוכלכת".
לכן הרווק שלך (ושלי) הם לא כאלה נפלאים כמו שנדמה לנו.

ברור שלא, בגלל שלא היינו צריכות לחיות איתם את המציאות היום יומית שלנו ועוד עם ילדים
ראינו אותם מלאי כח ורעננים (למה לא -רווק)
לא נראה לי שהייתי מחזיקה יותר משבוע עם הרווק שלי בחיים אמיתיים
יצרתי אגדה והייתי בה נסיכה

מה שאת אומרת נשמע מאוד מפוכך. לפחות את יודעת כבר שהוא לא נסיך. אבל את היית נסיכה באגדה במשך תקופה. גם זה משהו.

כן

זה לא עוברררררר
הכאב, התסכול, אהבה,געגוע
אני רוצה שיהיה לידי
אני רוצה שייגע בי
שילטף אותי וילחש לי שהוא עדיין אוהב אותי

אני השבוע ביקשתי ממנו שיפסיק ליצור קשר
עשה סצנה שנגמר לי ממנו ושהשתמשתי בו וכו'
הייתי חזקה (בינתיים)

מצד אחד יש לך לאן לחזור אם תרצי
מצד שני זה לא נגמר ככה לעולם
אני כבר הייתי פונה אליו מליון פעם אם הייתי יודעת שהוא פנוי

איך הולך בנתיים "משתגעת" ?
מחזיקה מעמד?

״חברות שלי״ דואגות להעביר לי מידע עליו
למרות שביקשתי לא לדעת
הוא עדיין איתה
שם פוסטים בפייס שהוא כבר חוגג שלושה חודשי אהבה איתה או שהיא רשמה אצלו , אבל לי זה עדיין כל כך כואב
איך הוא יכול כך תוך זמן קצר כל כך להשתנות , פתאום לאהוב מישהי אחרת כאילו לא הייתי קיימת לעולם
או שלא אהב אותי אף פעם
אני חייבת להשלים שהוא לא יחזור יותר ולהתחיל סוף סוף לחיות את חיי לצד המשפחה שלי

עוד_משוגעת*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא יאומן איך אנחנו כל כך דומות, במבנה הנפשי שלנו
אותן תחושות, אותן מילים ממש, אותן מחשבות.
איך זה יכול להיות? הרי אנחנו כל כך שונות זו מזו בכל הדברים האחרים.

אותן תחושות, אותן מילים ממש, אותן מחשבות.
דיברנו קצת. הוא נמצא במערכת זוגית לא רצינית, לדבריו, אבל בלעדית. הוסיף גם שזה בינתיים. אולי שומר אותי על אש קטנה. אולי לא.
ואני תוהה, איך הוא יכול לוותר עלי. על הכף שהיה לנו.
לא מעלה על דעתי שיכול להיות משהו שיהיה טוב יותר במערכת זוגית לא רצינית מאשר מה שהיה ביננו.
אבל כנראה שכן, שיכול...
בינתיים לא הצלחתי לשכוח.

לא הולך לי לשכח בכלל
אני יודעת שהוא עדיין איתה ובכל זאת מחכה לו
כל פעם שהוא חולף על פניי בעבודה אני פותחת את המייל שלי בתקווה לראות הודעה ממנו

צרת_רבות*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואיך לעזאזל אני מונעת מעצמי לפנות אליו? בכל פעם שאני כותבת לו משהו בפייסבוק בא לי לבעוט בעצמי. לוקח לו ים זמן לענות ותגובות לקוניות כאלו, לפעמים אני מרגישה כאילו הוא עושה לי טובה! אבל אם הוא מתקשר, השיחה ארוכה ונעימה.

איך שוכחים מישהו?

כשכלו כלו הקצים..מסתכלים בנרות החנוכה ומבקשים את זה מעומק הלב.

דיברנו לפני חודש וחצי בערך. כלומר, כרגיל אני יזמתי. שלחתי לו הודעת ווטסאפ ואחרי שעתיים הוא חזר אלי. היתה שיחה נעימה. הוא סיפר לי שהקשר עלה לדרגת "יוצאים ביחד". הייתי ממש נחמדה אליו. אמרתי לו שכל הזמן עודדתי אותו בכיוון. אח"כ הוא התעניין בי. אמרתי לו שחסרה לי אינטימיות כמו שהיתה ביננו. הוא אמר: אצל נשים זה יותר קשה. אצל הגברים זה פיזיולוגי. והודה שגם אצלו זה כך. השאיר אותי עם תהיות. לא מאמינה שהכל ביננו היה פיזיולוגי. היה גם וגם לא. אמרתי שאמשיך להתעניין. אבל נראה לי שעדיף לוותר. לאט לאט משהו בי נכבה. אבל נראה שעד שלא אמצא לו תחליף אהיה במין תחושה של חוסר.

מצאתי תחליף-זה לא זה
אי אפשר לא להשוות
לא ממלא לי כלום מהחסר, רק גורם לעוד יותר רגשי אשמה
שבעה חודשים אחרי אני עוד כואבת עליו, אבל הרגש נהיה קהה יותר

לא יכלתי יותר ופניתי אליו- הייתי חייבת להוציא את מה שאני מרגישה מהמערכת שלי
כתבתי לו מייל, ביקשתי לא להגיב
אך להפתעתי הוא קרא לי לשיחה פנים מול פנים ובמקום פשוט להגיד לי שהוא מצטער שכך אני מרגישה הוא פשוט ירד עלי,
הצטדק וגם העיר לי איך שאני ניראת
פשוט הושפלתי

ואיך עכשיו את מרגישה כלפיו?
אצלי, דרך אגב, עדיין לא שכחתי, עדיין לא מצאתי תחליף ראוי (תחליפים זמניים היו). אבל החלטתי לא לפנות אליו יותר. למרות שבפעם האחרונה, כתבתי לו שאתעניין בו. תוך תקווה שאשמע שהזוגיות שלו מתקדמת. בפעם האחרונה דיין לא הגיע אצלו למצב של קשר חזק ואוהב, רק משהו שהיה לו נעים ונחמד. בפעם האחרונה הוא גם היה ידידותי ומתעניין, משהו שלא חשתי ממנו עד כה.

לא יודעת להסביר מה אני מרגישה
נכון לעכשיו אני כועסת על עצמי שפניתי אליו בכלל- כי חוץ מהשפלה ממנו לא קיבלתי כלום, גם לא רציתי כלום - אבל גם שלא יצחק לי בפנים
אולי הדבר הזה יעזור לי לשנוא אותו מהר יותר, כי כמו שראיתי אותו אתמול אני ממש לא רוצה כזה
כמה זמן את כבר לא איתו?

לפני כמעט ארבעה חודשים נפגשנו בפעם האחרונה. הוא היה איתה אז ביחסים לא מחייבים ונפגשנו. אחרי זה הוא עבר לבלעדיות. מבחינה מסויימת אולי היה מיותר. אחרי זה היו שיחות שאני יזמתי, שהתעניינתי בו. בפעם האחרונה לפני חודש וחצי. הוא יודע שאני מפרגנת לו. הוא בחור טוב, באמת. אם הייתי יודעת שהוא מאושר ובזוגיות היה לי קל יותר.

לא מסוגלת לפרגן לו, לא חושבת שמגיע לו אחרי איך שהוא נהג בי, לו היה נותן לי כבוד לקראת הסוף שלנו הייתי נשארת לצידו כידידה

אשכח אותו לאט לאט, או שיום אחד אתעורר והוא כבר לא יהיה לי חשוב. עכשיו כשאני חושבת עליו, או אפילו סתם אני שומעת את שם העיר שהוא גר בה יש לי צביטה. החלטתי לא לפנות אליו יותר ובכל זאת זה מציק לי. מרגישה שזה לא בלב שלם.

כשדברנו אני לא הפסקתי לרעוד מהתרגשות, הלב שלי כמעט קפץ החוצה מהחזה והוא ראה והרגיש את זה
והוא עמד מולי בלי שום הבעת התרגשות מינימלית (הבן אדם טען שאוהב אותי) גם אם עכשיו כבר לא ,איך היה אפשר להפגין עדישות כזו וזלזול
תקשיבי הם לא מזדהים בגרוש עם מה שאנחנו חושבות או מרגישות- הכל בראש שלנו, עזבי לא צריך לפנות אליו , הוא יודע טוב מאוד איפה למצוא אותך
כנ"ל גם אצלי

זה נכון. הרגשות שלנו, ספציפית איתו ובכלל, שונים. כמו שכתבתי ב 2.11.
טוב שאת אומרת לי שלא לפנות אליו יותר. למרות שאני נורא רוצה (כמו לקבל עוד קצת סם) אני לא צריכה לעשות את זה. בהחלט הוא יודע איפה למצוא אותו.
מקווה שבעוד פרק זמן אכנס לכאן ואכתוב ששכחתי אותו. ולא דווקא בגלל שמצאתי לו תחליף.

אני מחכה לרגע ששתינו נכנס לכאן ונרשום ששכחנו אותם,
הבעיה שאנחנו נכנסות לפה מתסכול וגעגוע ולא כשטוב לנו

אני תמיד נכנסת לכאן כשזה עולה במה חדש. לאחרונה כבר פחות כדי לפרוק.

הבחור שלי פתאום הופיע, אמר שהוא מתגעגע נתן לי חיבוק ארוך ונתן נשיקה יבשה על השפתיים
חמש דקות לאחר כן הרים אלי טלפון וביקש שלא אשלח לו הודעות ומיילים
מה אני אמורה להבין מזה
כששאלתי הוא טען שאין שום דבר מתחת לפני השטח
מה זה אומר????
אם חזרת בקטע של ידיד אז למה לתת נשיקה ולטעון שמתגיגע
אני מבולבלת ופגועה עוד יותר
כאילו חיבק ונתן סטירה בו זמנית
אני כבר לא מעוניינת בו כמאהב אבל בכל זאת זה פגע בי

שוב הוא הגיע, נישק אותי כבר נשיקה מלאה, ניסה למזמז אותי
ושוב למחרת
לפי המקורות שלי הבן אדם עדיין עם חברה, למה הוא בא אלי? האם מחפש לפגוע בי? חזרתי כל החודשים אחורה
אני שוב רק חושבת עליו ומצפה כל רגע שיקרא לי לבוא אליו (שיזרוק לי עצם)
הוא לא דיבר,ככה שאני לא יודעת מה המטרה שלו בכל זה ואין לי גם אומץ לשאול אותו

אני מרגישה כמו נרקומנית שחייבת עוד טעימה ממנו............

ברחה_לחול*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי את התגובה של מהצד הגברי. זה נגע לי כי הייתי באותה סיטואציה. בחרתי לתת לבעלי עוד הזדמנות. זו הייתה טעות. כעת כשנגמר לי ואני רוצה להמשיך הלאה ניסיתי ליצור קשר עם ההוא שמעולם לא יצא מראשי - רק בכדי לגלות שהוא המשיך הלאה ומה שהחשבתי כקשר יותר מגשמי כנראה לא היה כזה עבורו.
אני יודעת שזה מטורף לחשוב שהוא ישב ויחכה לי בזמן שאעשה את חשבונות הנפש שלי, אבל לו היה מרגיש כלפי כפי שהרגשתי כלפיו אז הוא היה מחכה.
כי מה שהרגשתי הוא בדיוק מה מהצד הגברי מתאר.

למה? למה אי אפשר לנתק את הרגש? למה לא ניתן פשוט לשכח וזהו?!

לא_מצליחה_לתפקד*

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואו!!! קראתי כל מילה שנכתבה פה והרוב כאילו יצא מגרוני! אני נשואה ארבע שנים אבל עם בעלי כבר 12 שנים. לפני כ-3 שנים הכרתי מישהו, רווק בן 40, הכרנו במקרה ומאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו! הקשר שלנו יודע עליות ומורדות אבל אני לא מצליחה להתנתק. יש לי בעל שאוהב אותי מאוד אפילו מעריץ אותי, עושה הכל כדי שאהיה מאושרת אבל אני כל כך כפוית טובה אבל אני מאוהבת במישהו אחר. מישהו שלא ממש שם עלי... בעבר הייתי מרגישה שגם הוא הבחור קשור אלי אבל לאחרונה אני מרכישה שזה רק אני רוצה!! שזה כבר בגבול המעיק... אני שולחת לו המון sms על חלקם הוא עונה וחלקם הוא מתעלם... אנחנו נפגשים פעם בשבוע כי גרים בערים אחרות.. יש לי תשוקה אליו שבחיים לא ידעתי... אנחנו מקיימים יחסים ואני מרגישה בעננים! הוא עדין ואכפת לו ממני שאנחנו במיטה ובכלל שאנחנו יחד הכל מושלם אבל אז אנינו הולכים ומבחינתו אפשר לדבר פעם בשבוע אבל אני רוצה יותר! אני רוצה להיות איתו כל דקה כל שנייה! לפעמים שאני חושבת על החיים יחד אם הם היו אפשריים אני יודעת שזה נידון לכישלון הוא לא יוכל לתת לי מה שאני רוצה. אבל הלב לא משחרר! השבוע הוא התנהג אלי ממש מגעיל והחלטתי שזהו אני לא רוצה יותר! אתמול הבטחתי לעצמי שאני יותר לא שולחת ולא מתקשרת אבל אז התפתתי שלחתי הודעה והוא התקשר ודברנו... שוב הבטחתי לעצמי שזהו... ואז שוב היום מצאתי תירוץ לשלוח הודעה... ואז החלטתי שזהו!!! ונכנסתי לאינטרנט למצוא דרכים לשכוח ונפגשתי בדף הזה!!! אני לא יודעת מה לעשות! אני מנסה לשכנע את עצמי שאני גם ישובה לו כי כשאני נעלמת לכמה ימים הוא מנסה לשלוח הודעות ולחדש את הקשר... אבל ביומיום אני מבינה שאני כבר אבדתי מהחשיבות... פעם לא היה עובר יום בלי שהיה שולח לי לפחות עשר הודעות היום יכולים לעבור עשרה ימים בלי הודעה... במקום לנסות לנתב את האנרגיות לשיקום היחסים עם בעלי אני רק חושבת עליו ולא מתפקדת!!! מה עושים??? אני ממש מיואשת